בס''ד
זאת תחושה שמוכרת לי.
אנחנו משתדלות לקיים מצוות,
בסך הכל אנחנו אנשים טובים,
אנחנו משתדלות לטפח את הבית, שזה העיקר, כפי שכולם אומרים, ובצדק
אבל משהו בתוכנו לא שבע...
משהו צמא למשהו נוסף...
אפשר להגיד לך על מה חשבתי כשקראתי אותך?
1. כדאי להתפלל על זה. אני באופן אישי מבקשת על זה באופן מפורש. שאזכה לחיים משמעותיים. שאזכה לחיים של משמעות.
2. לפעמים כשמשהו כבר מכביד עלינו, זה למעשה איזשהו מצפן פנימי שדוחף אותנו לעשות את הצעד הבא לשינוי מסוים.
עכשיו קשה לך וכבד לך, יקרה שלי,
אבל באמת-באמת, זה לאו דווקא משהו רע.
זה כאב שהוא כ-אב,
כמו אב,
כמו אבא,
ושבא להראות לך את הדרך לתחנה הבאה שלך בחיים האלה.
3. לאחרונה, קראתי כמה פעמים (בהקשרים שונים) משהו מאד מעניין. השליחות שלנו נמצאת בחיבור בין (א) מה שאנחנו אוהבות לעשות ל(ב) איפה העולם / האנשים צריכים אותנו. אם את בקטע של להתבונן קצת בנושא הזה, את יכולה לערוך רשימה של כל הדברים שהעולם זקוק להם. לאחר מכן, תערכי רשימה נוספת עם כל הדברים שאת אוהבת לעשות. איפה שתגלי הצלבות בין הרשימות, אני מאמינה שתקבלי כיוונים מעניינים.
4. אני מרגישה שלפעמים בחיים, יש תקופות שמיועדות 'להכשיר' אותנו לשליחות הבאה שלנו. תקופות שהן לאו דווקא זוהרות או ממלאות. אבל הן חלק ממסלול עשיר ויפיפה, שתכף יתגלה.
5. תעשי צעד אחד קטן לכיוון הנכסף. תזוזה קלה לכיוון שעשוי להעניק לך משמעות. משהו שאפשר לעשות אותו עכשיו. הרבה פעמים אנחנו עושים פסיעה קטנה, ודברים נפלאים כבר מתגלגלים מזה.
חיבוק גדול על התחושות 💕💕
בע''ה עוד תזכי לראות עד כמה את תורמת לעולם הזה!! (בטוחה שאת כבר תורמת בשפע, אבל הבנת אותי 🙂).
)
