כל פעם שהאיש שלי יוצא לתפילה וכו, היא מתיישבת לידי
ומתחילה לרחרח, לעלות תהיות
לומר את דעתה. וכשהוא מגיע היא נעלמת, כי היא יודעת שהוא שונא את זה.
היום היא התיישבה לידי, דיברנו על הלימודים שלי והעבודה, ואז היא שאלה איך הכרנו
שאלה ממש תמוהה, אנחנו נשואים שנתיים, מה פתאום נזכרת?
וטענה, שצריך להביא לשדכן מתנה כלשהי,
כי כנראה שזה מה שגורם לנו לעיכובים בדברים מסוימים
ואמרה בטח בגלל זה את לא מוצאת עבודה, מפגרת אני לא
היא התכוונה 'בגלל זה את לא נכנסת להריון'
אנחנו בשלבים של בדיקות לטיפולים, ולא סיפרנו לה
כי פשוט לא בא לנו.
אבל היא המשיכה ואמרה, בגלל זה הכול קשה לכם
ותקוע.
ממש צרם לי לשמוע אתזה, מה קשה ותקוע? נכון אלוקים בחר לתת לנו ניסיון לא פשוט.
מפה ולהכליל את כל החיים שלנו בקשים ותקועים?
והיא המשיכה כשx התחתן אנחנו הבאנו 1000 שח לשדכן,
וגם ההורים של הכלה הביאו.
שתקתי, והאיש שלי נכנס וברחתי אליו.
אני מבינה שיש לה כוונות טובות, אבל דווקא בראש בשנה הזה
החלטתי ממש להרפות,
ה יתן לנו, באהבה ושמחה הוא יתן לנו
הוא אוהב אותנו.
ולא שוכח,
ואז אני מבינה שמהצד החיים שלנו נראים קשים ותקועים,
כי לא זכינו לילד עדיין
ביאס אותי, ישבתי כל הארוחה עצובה.
אולי אני מפספסת משהו? אולי באמת החיים שלי קשים?
הם לא פשוטים. אבל אני מאמינה בלב שלם, שזה הניסיון והתיקון שלנו בעולם,
שעוד כמה שנים נשב עם הילדים שלנו ונחייך.
זוכר כמה התפללנו? זוכר שבכיתי לך כל לילה?
תראה..... זה היה שווה.
ומתחילה לרחרח, לעלות תהיות
לומר את דעתה. וכשהוא מגיע היא נעלמת, כי היא יודעת שהוא שונא את זה.
היום היא התיישבה לידי, דיברנו על הלימודים שלי והעבודה, ואז היא שאלה איך הכרנו
שאלה ממש תמוהה, אנחנו נשואים שנתיים, מה פתאום נזכרת?
וטענה, שצריך להביא לשדכן מתנה כלשהי,
כי כנראה שזה מה שגורם לנו לעיכובים בדברים מסוימים
ואמרה בטח בגלל זה את לא מוצאת עבודה, מפגרת אני לא
היא התכוונה 'בגלל זה את לא נכנסת להריון'
אנחנו בשלבים של בדיקות לטיפולים, ולא סיפרנו לה
כי פשוט לא בא לנו.
אבל היא המשיכה ואמרה, בגלל זה הכול קשה לכם
ותקוע.
ממש צרם לי לשמוע אתזה, מה קשה ותקוע? נכון אלוקים בחר לתת לנו ניסיון לא פשוט.
מפה ולהכליל את כל החיים שלנו בקשים ותקועים?
והיא המשיכה כשx התחתן אנחנו הבאנו 1000 שח לשדכן,
וגם ההורים של הכלה הביאו.
שתקתי, והאיש שלי נכנס וברחתי אליו.
אני מבינה שיש לה כוונות טובות, אבל דווקא בראש בשנה הזה
החלטתי ממש להרפות,
ה יתן לנו, באהבה ושמחה הוא יתן לנו
הוא אוהב אותנו.
ולא שוכח,
ואז אני מבינה שמהצד החיים שלנו נראים קשים ותקועים,
כי לא זכינו לילד עדיין
ביאס אותי, ישבתי כל הארוחה עצובה.
אולי אני מפספסת משהו? אולי באמת החיים שלי קשים?
הם לא פשוטים. אבל אני מאמינה בלב שלם, שזה הניסיון והתיקון שלנו בעולם,
שעוד כמה שנים נשב עם הילדים שלנו ונחייך.
זוכר כמה התפללנו? זוכר שבכיתי לך כל לילה?
תראה..... זה היה שווה.
שלבשתי ברוב סכלותי, לא חזר על עצמו מאז)