פורום הריון ולידה (עמוד 2655)

צריכה למנוע לשנה.
אשמח לשמוע מנסיונכן
דעות, תובנות וכו'

תודה מראש!

רוצה להודות על זה שהיום, לא הרגשתי בכלל שאני בצום!! באמת! הספקתי לסדר כביסות, דברים לבית, להכין אוכל, לשחק עם הילדה שלי.. ובלי כאבי ראש או כאבים שבד"כ יש לי בצומות.
תודה לך ה'!

כל פעם שיוצא לי לדבר עם בחורה דתית או חרדית
אני ישר חושבת אם אני מכירה אותה מהפורום🙄
רק אני כזו?
לפעמים בא לי לשאול אם היא פעילה בפורום

היי
אני ובעלי המון שנים ביחד(8) אבל התחתנו רק לפני שנה וחצי,
בטבילה הראשונה שלי בחים של לפני החתונה (היתי בתחילת הריון ראשון) ביקשתי מהבלנית לטבול רק פעם אחת כי ככה המדריכת כלות אמרה לי, היא אמרה שהיא לא מרשה ושזה רק באישור בכתב מרב, ושאני חייבת לטבול 3 פעמים.
(אני ממש מפחדת ממים בגלל זה מעדיפה לטבול פעם אחת)
אמרתי לה טוב בלית ברירה, אבל הטבילות היו פשוט סיוט. נתנה לי לטבול אולי 20 פעם עד שהסכימה להגיד ״כשר״ , כל פעם אמרה שמשהו אחר לא טוב דיקדקה איתי ברמה שכבר אמרתי לעצמי שאני יותר לעולם לא אחזור לטבול.
זה היה לי ממש טראומה כי אני פוחדת פחד מוות מלהיכנס למים והיא אילצה אותי לטבול כלכך הרבה פעמים.
ב״ה עבר מאז המון זמן ילדתי ונכנסתי עכשיו שוב להריון
אבל פשוט מאז הטבילה ההיא לא היה לי אומץ לחזור לטבול שוב
ואני כלכך רוצה ומשתוקקת לקיים את המצווה ולטבול במיוחד אחרי לידה ממש רציתי אבל לא היה לי אומץ לעבור את הסיוט הזה שוב
עכשיו אני רוצה גם לטבול אבל מפחדת שתכריח אותי לטבול 3 פעמים שנאמר לי שאפשר לצאת ידי חובה גם ע״י טבילה אחת
מפחדת שתדקדק איתי כמו פעם קודמת
אז אני נאלצת כל פעם לוותר לעצמי אבל יש בי הפעם רצון ככ חזק לטבול,
אז לשאלה העיקרית
איך אני יכולה לשכנע את הבלנית לטבול רק פעם אחת?
ושלא תדקדק איתי יותר מידי( בטח לא בתור התחלה)

מחפשת משהו זול...
באזור ירושלים והסביבה ( גם בדרום זה טוב)
צימר עם בריכה ללילה.
זהו.
בלי אוכל בלי כלום.
רק בריכה לכל הלילה .
פרטית כמובן

הצעות יתקבלו בברכה ושלום

אבל בעלי לא בבית עכשיו יומיים😓
התגעגעתי אליו

אני שלושה שבועות אחרי לידה,
דיברתי עם הרב שאנחנו איתו מתחילת הנישואים.
הפסיקה שלו בכל הנוגע לטהרה היא שונה ומאוד באה לקראת הזוג.
הוא אמר לי לעשות שלוש בדיקות - הפסק, בדיקה ביום הראשון וביום השביעי. ושאני יכולה לעשות את הבדיקות עם מגבון ולא עם עד בדירה בגלל שאני אחרי לידה ויש תפרים וכ'ו (אמרתי לו שלפי רמת בכאב נראה לי שהם כבר נמסו והוא אמר שבכל זאת). וגם אז, לא להכניס עד הסוף מספיק לשים בהתחלה.
אני קצת לא שלמה עם זה ואני לא רוצה לשאול רב נוסף כדי לא להסתבך.. אם אני אעשה עם עד בדיקה? זה בעייתי מבחינת זה שפסקו לי משהו מסוים? קרה לכן גם שקיבלתן היתר שהרגיש לכן קצת יותר מידי?
אם עוד מישהי קיבלה היתר כזה בעבר אני אשמח לשמוע.

לא הכול לא בסדר. כואב לי

אתה כואב לי.

אני רוצה שתאהב אותי, ככה שאני אדע. ככה שאני ארגיש נאהבת

כן, כן, אני יודעת שהקטנה בת שבעה חודשים ומתישה אותנו.

שאתה יוצא לעבודה מוקדם בבוקר, וחוזר מאוחר בערב.

שאתה עייף עייף עייף ואין לך מתי להשלים שעות שינה.

אני יודעת. ובכל זאת.

אני רוצה שתשלח לי מידי פעם אסמס שגם אתה אוהב ומתגעגע

אני רוצה שתשאיר לי פתק חמוד עם כמה מילים.

אני רוצה שתחמיא

אני רוצה שתתן לי נשיקה לפני שאתה יצא.

אני רוצה שתגיד לי עכשיו עוזבים את כל העיסוקים ויושבים לדבר.

אני רוצה שתחליט שיום שלישי זה דייט וזהו.

אני רוצה שבלילה תנסה גם אתה לפעמים "לפתות" אותי.

זה לא כיף לי שזה תמיד בא ממני.

אני רוצה להיות מחוזרת, נחשקת.

אני רוצה שגם אתה תרצה את כל זה

אני ממש משתדלת לא להאשים את המתוקה הקטנה, כי היא באמת ממש לא קשורה...

אבל אני כן זוכרת שלפני הלידה הכול היה אחרת.

ועכשיו, אני כל יום בבית, ונחמד לי איתה  ונכון שיש לי חברות ושכנות

אבל שתדע, שאני כל היום רק מחכה שתחזור הביתה

ותתייחס, ותפנק אותי קצת,

כי לאורך כל היום אני בכלל לא יכולה ללכת לבד לשירותים.

ואתה עושה המון בשבילי. בשבילנו

אתה עובד ולומד ועוזר לי בכל מה שאני צריכה גם כשזה קשה ולוקח מלא זמן.

אתה בעל באמת מדהים, ואני רואה את זה כל יום מחדש

אבל לפעמים אני רוצה שתעשה דברים ביחד איתי ולא רק בשבילי.

וזהו.  כואב לי. כואב לי אתה

אנחנו נשואים 6 שנים עם שתי קטנים ומהממים שלקח לי זמן להביא אותם ( לא המון זמן שנה וחצי כל אחד)

לפני כל הריון הרופאים אמרו לנו שנצליח רק בטיפולי פוריות להביא ילדים (fsh גבוה לגילי )

אבל פעמיים נקלטתי טבעי ללא עזרה מצד הרופאים בכל זאת אני צעירה וטיפולי פוריות תמיד היו נראים לי קשים והתעסקות עם הגוף ומצב מאוד מייגע

עכשיו אני שוב ממתינה להריון שוב כמעט שנה וחצי!! וכבר מתחיל להיות לי נורא קשה!! שוב הרופאים מציעים טיפולים אבל אני לא יודעת מה לעשות מצד אחד אני רוצה עוד ילד מאוד!!! אפשר לומר שזה הדבר שאני הכי רוצה בעולם כרגע..וגם נקלטתי טבעי פעמיים קודמות

מצד שני זה כדאי להתחיל טיפולי פוריות? זה תהליך כואב? שדורש הרבה? שעולה הרבה? אין לנו כסף מיותר גם..

תודה לעונות

 

אז היום ב"ה טבילה אחרי הלידה.מתרגשת בטירוף, כל כך בא לי כבר. והיו כאן כמה שרשורים לאחרונה של דימום בשבעה נקיים שמודה שהייתי קצת בלחץ שזה יקרה לי גם אבל ב"ה עבר בשלום 🙂
כמובן שזה טבילה ראשונה שלי בקורונה אז אני רוצה להבין - מה זה אומר להגיע מוכנה למקווה?
בדר"כ אני מתארגנת בבית ומגיעה לגמרי מוכנה ואז במקווה רק שוטפת את עצמי שוב ועושה עיון, עכשיו לא עושים את זה במקווה? איך אין קשרים בשיער עד שמגיעים?
ואחרי הטבילה לא נשארים להתארגן- איפור וכו'?

יאבלה, בא לי שהערב כבר יגיע חח

אמהות שילדו בארבעת החודשים האחרונים, אשמח לעזרתכן במילוי שאלון מחקר.

**תווי קנייה על סך 500 שח לשילב יוגרלו בין המשתתפות**

המחקר הוא חלק מהדוקטורט שלי בבית ספר לעבודה סוציאלית בבר אילן.

השאלון עוסק בהשלכות של ההתמודדות עם הקורונה, חוויות ילדות ומשתנים אישיים לחוויית ההורות.

זמן מענה- כ-15 דקות.

תודה גדולה מראש

לינק לשאלון- שאלון מחקר לאמהות אחרי הלידה  

זמינה לכל שאלה/הערה- miriamchasson@gmail.com

מרים חסון

אני מתחרפנת בן חצי שנה לא מספיק לא רגוע במהלך היום גם לא לוקח מוצץ דייי באלי שיקח נס ויתחיל לקחת וואי זה משגע אותי

אז הגיע הזמן להתחיל לכבס את מעט הבגדים שיש לי.
יש לי ממש קצת ואני רוצה לכבס אותם לפני.
איך עושים את זה?
אין לי אבקת כביסה מיוחדת לתינוקות, ותכלס אני חושבת שבכל מקרה אני לא אעמוד בלעשות כל פעם כביסה נפרדת, זה כל-כך נורא לכבס באבקת כביסה ומרכך הרגילים שלנו?
וצריך להפריד צבעים??
יש לי כמה בגדי גוף מפוקס, חלק בהירים וחלק כהים, יש מה לחשוש שזה יוריד צבע אחד על השני?
(לפחות בהתחלה שיהיה מדוגם 😆)

חזרתי, מוקדם מהצפוי. מי שזוכרת אותי (סביר שאף אחת), אני כתבתי כאן באזור נובמבר-דצמבר והתלהבתי כל כך על ההריון... בינתיים התינוקת המושלמת והמהממת שלי נולדה, בחודש השישי וממש מוקדם מדי, הייתה גיבורה באמת גיבורה ועם כוחות נפש מטורפים חמישה שבועות, עד שמחלת המעיים של הפגים (נק) תקפה אותה ולא השאירה לה סיכוי, לא משנה כמה חזק היא נאבקה. היא נפטרה לפני שבועיים, תינוקת מדהימה ומתוקה וחזקה שלי.

הייתי בטוחה שעד גיל 30 אני אהיה כבר אמא, ושאחגוג את יום ההולדת הבא עם תינוקת. אני לא מאמינה שאני אחגוג (עד כמה שאפשר לחגוג בכלל משהו, אולי נכון יותר להגיד "אציין") עם תינוקת קבורה וכשאני אמא שכולה. 

 

כל כולי רוצה רק ילד. הייתי אמורה להיות עכשיו בחודש השמיני להריון, וקורע לי את הלב שאני לא. אני יודעת שזה מוקדם מדי, ושילד לא צריך להביא מתוך כאב ואובדן, בתור תחליף (ואין תחליף, לעולם לא יהיה תחליף) אלא מתוך רצון אליו ופניות נפשית ורגשית לגדל אותו. אני יודעת שעכשיו זה עוד לא הזמן, אפילו שהלב שלי זועק וצורח כמה שהוא רוצה ורק לא לחכות... בינתיים, אני מנסה מאוד להבין מה קרה לי ואיך זה קרה, ובעיקר איך אפשר למנוע את זה בפעם הבאה. אני רוצה לפרט כאן את הסיפור שלי, ואם מישהי מכירה, יודעת, יכולה לתת לי כיוון - אני אשמח לשמוע כל דבר. הרופאים איבדו את האמון שלי אחרי הניסיון המר של ההריון הזה, ואני רוצה לדעת כל מה שאני יכולה לדעת לפני שאלך להיפגש עם אחד. אני רוצה לדעת מה בכלל לשאול, שכרגע אין לי שום קצה של כיוון. כבר אין לי את הפריבילגיה שהייתה לי, להיות עם ביטחון עצמי ולהאמין שיהיה טוב ושאין סיבה להיכנס לפרטי פרטים של דברים ולהלחיץ את עצמי.

 

ההריון שלי התחיל נפלא. לא היו לי בחילות, לא הקאות, לא כאבים. חוץ מלישון שעה יותר בלילה, לא הרגשתי בכלל שאני בהריון. הצלחנו להכנס להריון ממש מהר, חודש אחד בלבד אחרי שהתחלנו לנסות (בחודש הראשון פספסנו את תאריך הביוץ פשוט). לא היו שום בעיות, בקיצור. כשהייתי בשבוע 12 עשיתי בדיקת סיסי שלייה, שבעקבותיה נחתי בבית יומיים ולא הלכתי לעבודה. לא היו כאבים או משהו כזה. בדיוק שבוע אחר כך, בשבוע 13, פתאום היה לי דימום קל של דם ישן. הדימום היה קל מאוד, רק בניגוב, ונמשך בערך יומיים. הלכתי למיון נשים ושם לא ראו באולטרסאונד שום בעיה ושום היפרדות שלייה. נאמר לי לנוח בבית ולהימנע מנסיעות במשך כמה ימים, ואחר כך המשכתי בחיי כרגיל (לפי הוראות הרופאה שליוותה את ההריון שלי).

המשך ההריון היה משעמם כמו תחילתו - לפחות חשבנו שהוא משעמם, כי ממש לא הבנו ככל הנראה את משמעות הדימום ה"קל" הזה. חשבנו שזה סתם משהו שקורה לנשים וזה עובר, ולא ייחסנו לזה שום חשיבות מעבר... אפילו נסעתי לחופשה באילת קצת אחרי שהוא נגמר, מרוב שלא הבנו את חשיבות ההימנעות מנסיעות באוטו. לא היו לי שום כאבים ושום תסמינים, עדיין לא הרגשתי בהריון בכלל. כל הבדיקות היו תקינות לגמרי - סקירת מערכות מוקדמת ומאוחרת, שקיפות עורפית, חלבון עוברי, העמסת סוכר, הכל. אני עליתי במשקל לפי הצפי של הרופאים, לא יותר מדי ולא פחות מדי, והמדדים שלי היו תקינים לגמרי.

בשבוע 24 התחלתי להרגיש התכווצויות ברחם. לא ייחסתי לזה המון חשיבות, כי אלה היו ימים חמים וחשבתי שפשוט לא שתיתי טוב. חוץ מזה, אני מכירה נשים שהיו להן התכווצויות לאורך כל ההריון, ושזה היה בסדר. בערך יום אחרי שההתכווצויות התחילו, חשבתי שאני מרגישה הפחתה בתנועות עובר ורציתי ללכת להיבדק במיון נשים. כשראיתי שאני כן מרגישה תנועות (בהחלט הרגשתי, אפילו שהן היו פחות נמרצות) נרגעתי ואמרתי לעצמי שאין צורך להיבדק. יום לאחר מכן (כלומר, היום השלישי להתכווצויות) הופיע דימום.

בשלב הזה נשלחתי לבית חולים. את דעתי על מחלקת נשים ועל רופאיה לא אפרט כאן, אבל כן אגיד שאיבדתי אמון לחלוטין ברופאים בעקבות היחס שזכיתי לו שם וההוראות החסרות ביותר שקיבלתי מהרופאים. אני כנראה ארגיש אשמה עד סוף חיי על כך שלא בדקתי בעצמי, לא חקרתי באינטרנט והאמנתי שהרופאים יודעים על מה הם מדברים... בכל מקרה, אכתוב רק את הפרטים היבשים: הגעתי למחלקת נשים עם צוואר רחם ארוך ולא מדאיג. חוברתי למוניטור שלא הראה צירים, ולא ראו שום פגם בשלייה באולטרסאונד. הדימום נמשך כשהוא הולך ומתגבר (אבל עדיין נשאר לא-טרי, לפי הרופאים) עד הלידה, שהייתה שבוע וחצי לאחר מכן.

אושפזתי למשך שבוע, כשבכל יום הרופאים רוצים לשחרר אותי למרות הדימום, שולחים אותי לבדיקה כלשהי ומגלים שלא ניתן לשחרר אותי. בהתחלה, צוואר הרחם שלי התקצר ל22 (הגעתי עם 44). לאחר מכן, התחילו לי התכווצויות סדירות וכואבות, שלטיפול בהן קיבלתי שני עירויים (ללא תרופות נוספות). בהמשך הדימום התגבר. התחלתי לקבל פרוגרסטרון (הספקתי לקחת רק שני כדורים). שוחררתי הביתה כשצוואר הרחם שלי דינמי, ונע במהלך הבדיקה בין 21 ל24. כששאלתי את הרופאים איך ייתכן שמשחררים אותי עם צוואר רחם כל כך גבולי ודינמי, נאמר לי שאין להם מה לעשות איתי יותר. במהלך האשפוז שלי לא נאמר לי בשום שלב לשכב במיטה, להמנע מתזוזה ולהימנע מהפעלת לחץ על צוואר הרחם. ואני, בהיותי בהריון ראשון וסומכת על הרופאים יותר מדי, לא ידעתי לעשות את זה בעצמי...

כמה שעות אחרי ששוחררתי הביתה, חזרתי עם דימום שהיה בהחלט טרי וחזק, עם התכווצויות שכבר בהחלט היו צירים, סדירים וכואבים, ועם צוואר רחם מחוק. אני אישית מאמינה שכל התהליך הואץ בשל הנסיעה חזרה הביתה. הייתי שלושה לילות בחדר לידה לפני שילדתי את התינוקת המושלמת והאהובה שלי. הספקתי לקבל רק פעם אחת תרופה לעצירת צירים לפני שירדו לי המים, והוחלט שמסוכן מדי לתת לי תרופות נוספות.

הפגה הקטנטנה והמושלמת שלי נולדה זערורית, אבל לוחמת אמיתית. בחמשת השבועות שהיא הייתה בעולם, היא התמודדה בגבורה מעוררת השראה עם דברים שאנחנו לא נתמודד איתם עד גיל מאה ועשרים. האהבה האינסופית שלי אליה לא תדעך לעולם, לא משנה מה יקרה בהמשך החיים. אני מקווה שהלב השבור יחלים עם הזמן, אבל אני יודעת שזה לא יקרה.

 

מה קרה? מה השתבש? ההריון המושלם שלי הפך לאסון. איזה בדיקות אני צריכה לעשות עכשיו? רופאת הנשים שליוותה את ההריון שלחה אותי לצילום רחם, אבל אני רחוקה מאוד מלסמוך על המילה שלה. למישהי יש שם של רופא או רופאה לליווי הריון בסיכון שאפשר להתייעץ איתו, להבין מה יכול היה להשתבש ומה כדאי לעשות כדי למנוע אסון כזה מלהתרחש שנית? אני לא אעמוד בדבר כזה שוב. איך ממשיכים מפה הלאה, מבחינת הרצון כן להיות הורים ביום מן הימים ולהקים משפחה? מבחינת החיים, ברור לי שאיך ממשיכים מכאן הלאה היא שאלה ענקית שנצטרך לענות עליה מדי יום ביומו לאורך שנים עכשיו.

בעיקרון אני במאוחדת ובאזור ירושלים, אבל לא אכפת לי להחליף קופ"ח או ללכת לרופא פרטי אם זה מה שיעזור לי להימנע מלהרגיש שוב את מה שאני מרגישה כרגע ולעבור את הסיוט הנוראי הזה מחדש.

 

בשורות טובות לכולן, שיהיה בעתו ובזמנו.

בררר

גרררר

דררררר

3 ימים אחרי טבילה מופיע במלוא הדרו

(מקווה שזה באמת ״הדרו״ ולא בן דודו- הכתמים והדימומים הלא ברורים...)

ואני עוד עם ציסטה בשחלה אלוקים יודע למה לצפות עכשיו

 

אז טוב, אולי זה תקין והגיוני אחרי הפלה ואם אמרו שמגיע 4-6 שבועות אחרי אז אני בדיוק בנורמה

ועדיין

באסה

חוששת שיעשה לי בלאגנים (למרות שב״ה הרחם נקייה)

להפריד שוב מיטות

שוב להרגיש חזק את כל האיכסה פיכסה ולמה זה בא, בכלל זה לא היה אמור להיות

 

ואולי אני צריכה לומר תודה לה׳ על 3 ימים שהיו. זה בהחלט משהו.

סוף פריקה

כמה בורות טבילה יש בכל מקווה?
תמיד היה נראה שיש רק אחת ומלא חדרים עם דלת מקשרת לחדר טבילה
ועד כמה זה הזוי אם אני רגילה לטבול בחדר מסוים? חחח

תמיד אמרתי לי זה לא יקרה אמאאא תעזרו לייייי
הבן שלי בן חצי שנה נרדם רק על המיטה שלנו במיטה שחו הוא בוכה בקיצור הוא נרדם שמתי לידו כריות והלכתי לבשל תמיד שהוא קם שומעים אותו או שבוכה או מקשקש
כולי במבטח פתאום שומעת בום ובכי אמאלהההההה הוא נפל נזכר להתחיל לזחול דווקא עכשיו על המיטההה
הרגעתי אותו ועכשיו הוא יןנק הוא נראה בסדר
בעלי בתפילה בלי טללפון אני לא נושמת כולי רועדתתת אמאאאא איך זה קרה

ממליצות/לא ממליצות?
למה?
אם כן, ממתי כדאי להתחיל לקרוא ולהתכונן?

עשיתי ללידה קודמת את הקורס של אמית לידה. לא מאוד עזר לי.. אולי קידם את הלידה כי ילדתי מאוד מהר ברוך ה'.
הפריע לי הלידה על הגב.. וחשבתי לנסות ללמוד תנוחות נוספות ובכללי עוד קצת על לידה טבעית..
אשמח לשמוע אם לדעתכן הספר הזה יעזור. ואם לא הוא אז איזה ספר כן..

תודה!

יצאה בערב שבת. לא היתה לי אפשרות להשאיר את התינוק בבית... ובעלי לקח את שלושת הבנים הגדולים יותר לתפילה
והלכתי עם הפיצפון
הבלנית ממש היתה חמודה ולא נבהלה כשנכנסתי עם עגלה..
זה היה מוזר ומרגש