פורום הריון ולידה (עמוד 2657)

ועד אז נמנעת

אז חשבנו אולי להמנע רק ספציפית מזה

הייתי נמנעת בינתיים מיחסים ומתייעצת עם רופא

אמרה שהיא רואה שהכל שם תקין ב״ה

ואחת מהם - זיהום.

לכן הייתי ממליצה לפנות לרופא נשים לבדיקה. אם זה אכן זיהום, כמו כל זיהום, כמה שמהר יותר מטפלים בו, ככה זה טוב יותר.

לטיפול קודם כל ממליצה על נרות פרוביוטיות. לא תמיד זה מספיק, אבל תמיד זה טוב.

לא חזר. הרגשתי תנועות אז לא נבדקתי.
אם זה היה חוזר כמובן שהייתי נבדקת.

בכל הריון זה מקדים יותר ויותר.....

חשבתי שזה עניין הורמונלי, וגם הייתה לי ציסטה בהתחלה אז מניחה שזה קשור

בכל מקרה אם הכאב הולך ופוחת לבד לא הייתי רצה לרופאה

איך עוברים את זה?

להבין שאישתך במצב פיזי ורגשי מאוד קשה.

ופשוט להכיל אותה...

להבין שזו תקופה קשה ובעז"ה הכל יעבור.

יהיה טוב, ותחבקו בקרוב ובעז"ה תינוק מתוק

השאלה איך היתה לפני ההיריון?
אם זה משהו שהתחיל אחרי אז זה מאוד הגיוני.
אני בחורה פלפלית מלאת עשייה בבית ועם הילדים.
בכלל לא פדלאה.
אבל ברגע שאני נכנסת להיריון.. יש לי שבועיים חסד ואז אני קורסת. לא מפסיקה להקיא ולעשות משהו. וזה לא משתפר אצלי.. אני עם בחילות צרבות וכאבים בכל מקום כל ההיריון.. וממש קשה לי.
כן פעם בעלי חשב שאני סוג של מפונקת.. אבל יום אחד הוא תפס את עצמו והבין שזה לא האישה שהוא מכיר בדרך כלל.. ומההיריון הנוכחי הוא רק דואג שאני לא אעשה כלום.. ושאני ארגיש טוב.
גם אני המון בוכה ובמצבי רוח פסיכים.. מאמינה שזה קשור גם למצב הפיזיולוגי. וגם פה בעלי למד שזה ההורמונים וזה יעבור ובדרך כלל אני לא כזאת.
תן לזמן לעשות את שלו. תתמוך בה כמה שיותר ככה תראה מצידה יותר פתאם רצון לתת ולעזור..
זו תקופה מאוד קשה עבורה.לא לשפוט ורק להיות שם בשבילה.
מי כמוני יודעת?!
ומה אתה צריך לעשות כדי להישאר שפוי?
אני דואגת להביא עוזרת. לקחת בייביסיטר שצריך... לתת לו גם להתאוור..
תדאג לאלה עבורך.. ולאט לאט דברים יהיו יותר קלים גם לך.
בהצלחה

רק שהוא הגיע כחודש וחצי לאחר הנישואים.

נורמלי ביותר!

שינויים הורמונליים, רגשיים ופיזיים בלתי מוכרים - לא לך ובוודאי ובוודאי גם לא לה.

מצבי רוח מתחלפים

בכי

רגישות לכל שטות

עייפות בלתי נגמרת

כל אלו תסמינים של תחילת הריון וזה בד״כ נורמלי מאוד.

כן צריך לעקוב שלא חסר לה ברזל (עלול לגרום לעייפות), ואם יש לה בחילות חמורות או מקיאה הרבה מומלץ ליטול כדור בשם דיקלקטין שמקל מאוד על התופעות הללו.

תפקידך- להיות תומך ומבין,

לא לשפוט! היא לא שוכבת כמו פדלאה, היא מגדלת מדי שנייה עוד ועוד תאים בדבר מופלא שעומד להיות תינוק. מאפס כלום זה הופך לבנ״א. תחשוב כמה כוחות זה דורש ובאיזה תפוקה פנימית הגוף שלה עובד. היא לא סתם שוכבת!

תהיה בשבילה. זה דורש ממך לצאת מאזור הנוחות שלך, אבל זו בנייה אמיתית של זוגיות דרך התמודדות...

 

יש נשים שלא מסוגלות לתפקד כל ההריון..
ואז באמת מה שצריך זה להיעזר חיצונית במי שרק אפשר, לקנות אוכל ומה שצריך כדי לאפשר את תפקוד הבית והמנוחה שלה.
איזה מזל שזה קורה כשאין ילדים ועבודה

אבל במקרה שתיארת גם לפני ההריון נשמע שההתנהלות לא היתה הכי בריאה. רב האנשים צריכים מסגרת, צריכים תעסוקה ומשמעות.
כשיש הרבה ילדים זה די הגיוני להישאר בבית כי הם מספקים די והותר אבל לבד בבית עם תעסוקה של זוג צעיר נשמע לי לא מאוד בריא.
כמובן שיש חריגות שטוב להן ככה אבל זה נדיר.
ויכול להיות שזה חלק מהבעיה ותופעות ההריון רק מעצימות אותה...

אתם נשואים טריים ממש, הגיוני שאתה עוד לא מספיק מכיר אותה, קחו לכם זמן נחת ותשמע ממנה מה בדיוק היא מרגישה, מה היא היתה רוצה שיהיה ותשתף איתה גם מה הציפיות שלך. מאמינה שתגיעו להבנות טובות יותר. ואל תפחדו לשתף גם מישהו חיצוני אם לא

בהצלחה ובשעה טובה!

מסכימה עם מי שכתבו מעליי
מה שאתה כותב מאד נפוץ, בטח בשליש ראשון של ההיריון. אצל הרוב יש שיפור בתחושה הכללית כשעוברים לשליש השני.
השאלה לגבי שהיא נמצאת בבית ולא עושה כלום - אם זה היה מלפני ההיריון זה לא קשור אליו, אבל לא בטוח שעכשיו זה הזמן לטפל בזה.

אני אומרת לך על עצמי למרות שכל אישה זה שונה..
משערת שלגבר שנפגש כנראה פעם ראשונה עם הורמונים בעוצמה זה יכול להישמע מוזר או מוגזם, אבל אני 5ומרת לך תיאור מדוייק.

ביומיום רגיל אני לא נרדמת צהריים הולכת לישון בשעות מאוחרות בלילה כל לילה.
שליש הראשון אני נרדמת על הספה בכל שעה במהלך היום, הולכת לישון ב9 בערב בכיף.
חוץ מזה יש לי מצב רוח מאד מדוכדך. מאד. אני עצובה המון ולא דווקא עם סיבה. אני קמה בבוקר ומרגישה בודדה ועצובה. כן. קמה בבוקר מרגישה ככה ולא קרה שום דבר. וזה לא פחות אמיתי או פחות כואב.
אני נפגעת בקלות מאד, בוכה המון. אני מפחדת מההיריון ומהלידה ומהשינוי בגוף שלי ובחיים שלי. אני מפחדת שלבעלי יימאס כבר ממני כזאת בוכייה ועצובה וממש לא קורנת או שמחה או דברים שאמורים להיות בהיריון - ומילא אם היתה לי סיבה !!

רוצה להגיד לך שכמה שזה יכול להיות לא מוסבר יש דווקא דבר אחד מאד ברור וזה כמה אתה יכול לעזור.
על אישה עם התופעות שלה בשליש הראשון, אבל אני בטוחה שמה שאשתך צריכה ממך עכשיו ומה שאשתך הכי תעריך עכשיו זה התמיכה שלך. לחבק אותה תהיה איתה.
תדברו ביניכם על הפחדים הם בטח קיימים, חצי שנה אחרי חתונה וכבר היריון והכל משתנה אתם צריכים אחד את השני יחד זה יחזק את שניכם מאד זה ישמח את אשתך מהמקום הכי פנימי.

לרוב המצב ממש משתפר בשליש השני. אם יש בחילות הם הרבה פעמים עוברות. המצב רוח חוזר. החשק חוזר.

מזל טוב לכ
תהיו יחד, תהיו חזקים, יש לכם משימה משותפת שהיא המתנה הכי גדולה בעולם.

הריון זה קשה.
והריון ראשון זה מורכב יותר.

הכי חשוב קודם כל מודעות וטוב ששאלתה פה בפורום ולזכור שזה עובר לרוב זה מתחיל להתאזן אחרי השליש הראשון אבל לפעמים לא.
אז מה אתה צריך לעשות.. לתמוך לעזור ואם אתה לא מתחבר לעבודות הבית להביא מנקה או אם ההורים יכולים לעזור. לקנות אוכל מוכן. לפנק אותה במה שהיא רוצה. להיות קשוב . לא להבהל אם היא מתרחקת.
הריון יכול להיות מאוד מאוד קשה אבל המתרה נעלה מכל הקשיים בסוף זה לגמרי שווה את זה תחשוב שהיא נותנת לך את המתנה הכי שווה שרק היא יכולה לתת, חיים חדשים והיא סובלת ומסתכנת בשבילך.
שיהיו בשורות טובות המשך הריון קל
(אני מקפידה לא להתכתב עם גברים אבל הנושא הזה בוער וחשוב לענות לגבר ששואל על זה)

לק"י

חבל שלא מרזים מזה לפחות.

ומכניסים אותם חזרה יבשים

אני תליתי כביסה, אחרי שהתייבשה הורדתי והרגשתי כאילו הרגע הכביסה הייתה בהרתחה...

לק"י

רק 40-42 מעלות

זה לא מסתדר לי שאין אצלכם לחות כי כל הזמן יש לי בראש שאת מאשקלון (בגלל איזה חברה שהייתה גרה שם וקראו לה יעל, לפני שנים..חחח)

את תראי,
כמו עוף צלוי
אני נשרף
אבל בוחר בכל יום להמשיך לבעור
אני אלוף העולם....''

מתקלחות יחד..

ועדין מתקלחות יחד לפעמים

גדי לא להרגיל.....

בגיל קטן זה במילא לא נח ולא בטיחותי.

2 בנות אחת 6.5 אחת 5 אוהבות להתקלח ילד כמובן שלא באופן יומי
הבנים 1.8 ו3 וחצי מקלחת יחד באופן יומי וזה מאד נוח לי.

ובמקרה כזה לובשים בגד ים, או תחתון.


אין לי שניים צמודים מאותו מין, אז לא יודעת לענות לגבי הגיל.

אצלי הבכורה סביב גיל 6.5 או 7 לא רצתה להתקלח עם הקטנה (3.5/4)
אבל היום האמצעית מתקלחת בשמחה עם הקטנה (6, כמעט 3)

הן בנות 4.5 ו3
ואין להן בעיה, הן נהנות מכל רגע.

לוידת למה עלתה לי מחשבה שאולי זה לא מספיק מכוונן למוגנות...
ברור לי שאם היה בן, לא הייתי נותנת בכזה גיל
בלי קשר לצניעות...

אצלי הם מתקלחים יחד, הבן בן ה6 עם הילדה בת ה8. כשהיא תחליט שלא מתאים לה אני אפריד בינהם

רק רוצה להפנות את תשומת ליבך לנקודה מסויימת שאולי יש מה לחשוב עליה ואולי בכלל לא רלוונטית...

יש ילדים שלא ביום אחד "מחליטים" שמשהו לא טוב להם. אלא צוברים תחושה שלילית כל פעם קצת עד שמתגבשת אצלם עמדת התנגדות.
וגם יש ילדים שלוקח להם זמן בין גיבוש התחושה לבין ביטוי שלה.
האם היית רוצה שהבת שלך תעבור תהליך כזה עד שתספר לך שלא מתאים לה המקלחת המשותפת?

פרטיות הגוף זה נושא מאוד מאוד רגיש ופגיעה בפרטיות יכולה להיות טראומה שתיסחב שנים רבות אח"כ. פגיעה זה לא דווקא שמישהו עושה לי משהו- מספיק שיש רוח חזקה והחצאית התרוממה וראו לי את התחתונים. לילדות אירוע כזה יכול להיות קשה.
קל וחומר להיזכר בתחושת חוסר נעימות שהייתה לי במקלחת משותפת.

בתור אמא, כשאני חושבת מתי הזמן להגיש ארוחת ערב, אני לא מחכה שהילדים יבקשו.

כשהכנסתי עכשיו את הבת שלי עוד לא בת 3 לגן עירייה (גילאי 3-4) קניתי לה טייצים,
למרות שבבית היא מסתובבת בתחתונים (לפעמים גם בלי)
כי אני יודעת *שיכול להיות* שאיזה בן מהגן, באיזה שהוא שלב במהלך השנה, כשיראה לה את התחתונים, יחשוב שזה מצחיק,
ואני רוצה לחסוך לה את הסיטואציה הזאת מראש.
לא מחכה למקרה הראשון...

יכול להיות שכל מה שכתבתי לא רלוונטי, אני כותבת רק כנקודה למחשבה לא כביקורת חלילה אז מוזמנת להתעלם אם לא קשור ⁦️⁩

אני מאפשרת גם לבת ה8 ובת ה6 מקלחת יחד. זה נשמעמבעייתי. נראה שהן נהנות..
לא חשבתי שזה כבר גיל בוגר. אם זה היה בן ובת כנראה כבר היחתי מפרידה מזמן.
מה אומרות םהפריד?🤔

את לא צריכה לשנות בגלל דעות בפורום.
את אמא שלהן, תסמכי על עצמך

העלתי את השאלה
לא אמרתי שזה לא בסדר.

משו בזה מרגיש לי נוגד את מה שאני כל הזמן מלמדת אותן
שהגוף שלי הוא פרטי.
אבל גם אני לא ממש יודעת מה אני חושבת על זה...

רק בשביל הפרופורציה בישראל בממוצע, אתל בנות, בגיל 10 מתחילים להתפתח סימני מין משניים....

זה גם סותר את החינוך לפרטיות ושמירה על הגוף...
ובעיני היא גם נכנסת לגיל הכי פגיעה מבחינות מסוימות.הגיל שהם מתחילים להיות עצמאיים אבל עדיין קטנים.

יכול להיות שכשהגדולה תגדל ותיזכר שבגיל 8 התקלחה עם אחותה זה יביך אותה.
אני חושבת לנסות להציע בעדינות אם היא רוצה ביחד או לבד,
יכול להיות שהיא חושבת שאמורים להתקלח ביחד ולכן לא מגלה סימנים של רצון לפרטיות.
יש ילדים שגדלו בקיבוץ ששם זה היה טבעי עד גיל גדול ואפילו עם בנים
והיום בתור נשים בוגרות הן כן זוכרות מזה חוויה לא נעימה. לכן צריך לשים לב לצורך של הילד ולא להסתמך שאם אתמול היה בסדר אז גם היום
או שאם הילד לא אומר משהו אחר אז סימן שטוב לו עם זה.

בתור אמא אם יש לי התלבטות אני מעדיפה בדברים האלה להקדים מאשר לאחר...

אני ואחיותיי היינו מתלבשות חופשי אחת ליד השניה עד שהתחחתנו (וגם אחרי לעיתים).
לא נרשמו בלבולים מוסריים משום סוג

לק"י

מציעה רק שילבשו תחתונים.

(בבריכה לא יותר טוב, שם יש בנות בביקיני שזה לא רחוק מרק תחתונים, ובבריכה זה נשים זרות, לא אחיות קרובות).

הפחתה לכי מיד להבדק אל תקחי סיכון
איזה שבוע את?

אצלי בימים האחרונים כשלא מרגישה תנועות מים מקדמים את העניין יותר ממתוק...

אם יש הפחתה שלא עוברת לטוס למיון. בוודאי שבתאומים. יש לך כישרון על ימי שישי. יאללה לכי לפני שבת. בעזרת ה' הכל בסדר.

משבוע 27 עושים מעקב תנועות
יש לי חברות שבכלל לא ספרו והכל בסדר...

כי באמת לרוב הכל בסדר. עדיין יש את המקרים שלא בסדר. שלא נדע. יש מחלוקת באינטרנט לגבי התחלת מעקב תנועות אני רואה באמת. אבל אם היית רגילה להרגיש ועד עכשיו כל היום לא הרגשת טוב ואת ממש בגבול של התחלת מעקב לדעתי את חייבת מיון. וזה מה שאני הייתי עושה.

הגיוני שיש ימים שפחות מרגישים, במובן של פחות הקשבה לגוף עקב מאמץ או עומס או משהו, ואז שמים לב לזה מיד עוצרים ובודקים אם מרגישים באמת.
מה שהתכוונתי לחדד זה שבימים האחרונים כשהגעתי למצב שבו אני צריכה לעצור ולבחון את התנועות, הן לא באו בעקבות השוקולד, אלא בעקבות המים. כי כנראה בחום הזה לא שתיתי מספיק... ולכן הצעתי לך מלבד השוקולד והמנוחה, גם לשתות

אגב, אותי הנחו לבדוק תנועות משבוע 24

ואכלת, שתית, הלכת ולא עזר - לכי למיון יולדות

עשתה לי בולמוסים.
ותחושה כללית רעב מאד.
וצריך כמובן לאכול טוב ולא עתיר קלוריות ב6 השעות של האכילה.

ממליצה על דיאטת 17 הימים.
קשוחה אבל אפשרית ותוצאות מתגמלות.
ירדתי תוך 3 שבועות 7-8 קילו.

נראה לי קצת פחות רלוונטי לי כי מצריך המון השקעה וללכת לפי תפריט מדויק יום שלם...

ניסית תקופה..

היה לי טוב ואפילו ירדתי קצת, אבל לא התמדתי..
אולי אחזור אליה אחרי החגים.

השיטה מאוד פשוטה:
אוכלים במשך 8 שעות ביממה. בעקרון אין הגבלה על מה וכמה, אבל כמובן בהגיון ולא להתפרע מדי..
והכי חשוב: 16 שעות ביממה לא נוגעים בכלום חוץ מלשתות מים.

מה שאני עשיתי:

בבוקר הייתי רק שותה מים ומושכת את תחילת האכילה לאיזור 12:00-13:00 בערך, ואז אוכלת חופשי עד אחרי ארוחת ערב, ונכנסת לצום. לפעמים צמתי קצת יותר מ 16..

היתרון הוא שלא צריך לתכנן ארוחות, לספור קלוריות וכו, אכלתי עם הילדים, ממה שיש בבית וכו..

כתוב לא לעשות בהנקה. אני עשיתי כשהיה לי יונק די גדול שאכל גם מוצקים, לא ראיתי שהשפיע על החלב..

במהלך ה8 שעות הייתיאוכלת המוןן מהפחדד שתכף יהיה אסור לי לאכול. ירדתי 4 קילו אבל הפסקתי עם זה כי זה לא חיים .. תחשבי כולך בדיאטה בטירוף ופתאום יש על האש משפחתי מה לא תאכלי?? אפילו אם זה רק סלטים עדיין יצאת מהדיאטה אותו יום. דווקא יש תוצאות טובות איתה אבל מי שיש לו סדר יוםלא כל כך מאפשר אז זה קשה
אני קמה כל יום ב6 ועובדת מאוד מוקדם עד מאוד מאוחר והיה לי קשה לא לאכול ולשתות עד לפחות 8-9 בבוקר
כי אם הייתי מתחילה לשתות נס ב7 בבוקר אז הייתי צריכה לעצור לאכול ב15.. קיצר מומלץ כי יש ירידה אבל לי היא הייתה מאוד איטית
ב3 שבועות ירדתי 4 קילו כי לא אכלתי בריא ב8 שעות

זה ירידה מאוד איטית???

תודה על התגובה!!
לגבי על האש וכדו' נראה לי לא נורא יום אחד פעם ב.. לא לעשות את הדיאטה בתנאי שאח"כ ממשיכים. כמו שבכל דיאטה יש נפילות/ אירועים וכדו.
לגבי השעות זה באמת קשה. אני חושבת בעיקר כל ארוחת ערב שאין מצב שאני אוכלת כשהילדים ערים. שזה אומר ב20:30 הכי מוקדם, ואז זה אומר להתחיל לאכול ב13:30...

שימי לב שזה לא מתאים לסוכרתיים ולאנשים שלוקחים תרופות בזמנים מסויימים שמחייבות אוכל.
וגם מאוד תלוי בסדר היום

יש לדיאטה צדדים לא בריאים?
מצד אחד זה נשמע שזה יכול להכניס את הגוף לאיזשהו סטרס, ומצד שני אני די רגילה לא לאכול לפרקי זמן ממושכים ( לא שזה דבר טוב ולא שזה עזר לי לדיאטה).
אם אני אוכלת טוב, מזין ובריא בשמונה השעות המותרות, אז זה בסדר לגוף?

רופא קנדי שכבר כמה שנים טובות עובד בקליניקה שלו בשיטה שפיתח של צום לסירוגין.

יש לו מבפר סכמות שבעזרתם הוא מטפל בהצלחה  בסוכרת ועודף משקל.

השיטה כוללת תזונה צמחונית, פעילות פיזית וצום לסירוגין מאחד הזוגים. כל הזוגים דורשים ליווי מקצועי.

אחד הסוגים, 16:8 הוא מפרסם כסכמה שבמקרים מסויימים ניתן לעשות לבד ולפנות לרופא רק אם התעוררו בעיות. מדובר בהפסקה של 16 שעות באוכל, במהלכם רק שותים כל דבר שאינו מזון וב-8 שעות אחרות אוכלים 2 ארוחות, בתחילה ובסוף הזמן הזה.

למשל, אוכלים בשעה 8 בבוקר, אוכלים בשעה 16 בצהריים. בין 2 הארוחות הללו - רק פירות. כל שאר הימימה - רק שתייה.

כמובן, זה לא להריון ולא להנקה ואם את רוצה להתחיל עם זה, לפני הכול תתייעצי עם הרופא שלך כדי לוודא שאין לך שום התוויות נגד.

אני חושבת שאת צריכה לצאת לעבוד. ושהוא צריך לקחת חופש מהעבודה שלו ולהיות עם הילדים עד אחרי החגים. ממילא תכף יש סגר... ואחרי החגים ואחרי שהוא יבין קצת מה זה אומר להשאיר אותם בבית תדברו על זה שוב.
💕

כל מקום זה סיכון
להשאיר אותם בבית יהיה לכם סיוט שיתייעץ עם רופא מה אפשר לעשות כדי לשמור על עצמו

אבל הוא מוזמן לבודד את עצמו בחדר.
ולא להשבית את כל הבית.
עם כל הכאב
וההבנה
וההכלה
והכל הכל

את בנאדם נדיר.
מתמודדת חוץ מהקושי עצמו, הפחד הלבד,
גם עם הדרך התמודדות שלו.
שהיא לא נכונה בעינייך.
ואת מתאפקת על כך לכבוש את דעתך ולכבד אותו ואת רצונותיו.

וזה באמת לא הגיוני גם בעיניי, להשאיר את כולם בבית עוד זמן ארוך כזה.
כל כךהגיוני שאת עייפה כבר מהכל.
מחבקת ומחזקת אותך מפה.
הלוואי שיהיו לכם החלטות טובות
וסיום טוב כבר לכל השיגעון הזה.

את גיבורה
את גיבורה
את גיבורה
!!!

💗💗💗💗💗💗💗💗💗💗💗💗💗💗💗💗💗💗💗💗💗💗💗💗💗💗💗💗

מה הוא אומר כשאת אומרת שאת לא מסוגלת לשמור עליהם?
שניכם צודקים.
וואי איזה קשה המציאות למי שבסיכון 😣

רק משהו אחד לא הבנתי, מה יהיה שונה עוד 3 חודשים?
למה עכשיו הוא נזכר שמתחילים לימודים ושזה הרצון שלו?
נשמע שאתם זקוקים לדבר ולגמרי להגיד את *כל* מה שאתם חושבים ולא לשמור בבטן.
עם כל זה שאת בד"כ מתארת זוגיות מכילה ואז קורה נס...
אולי הפעם צריך לפתוח הכל ולחשוב ולחשוב ולחשוב עד שימצא פתרון.
אני חושבת שאתם צריכים לדבר ולחשוב לטווח ארוך.
אני די בטוחה שיש יותר משתי אפשרויות,
האפשרויות הנוספות לא יהיו קלות וידרשו המון ויתורים אחרים.
אבל חייבים לחשוב יצירתי ולהעלות אותם.
וע"י כך למצוא את הנוסחה שתתאים לכם.

דוגמאות:
*לעבור דירה לבית עם חצר גדולה (אם אין לכם) שתכלול טרמפולינה גדולה ובריכה.
אולי ביישוב קטן שניתן לצאת מהבית למרחבים/ טבע בלי להיפגש עם אנשים בדרך
*להעסיק עוזרת במינון הנכון לכם. מישהי שמבינה שאתם משפחה בסיכון ונשמרת.
גם אם היא נחשפת ל2/3 משפחות נוספות, הסיכון נמוך משמעותית מ5 ילדים שנחשפים במסגרות לכ20 ילדים כל אחד...
אם זה בעבודות בית ואם זה בלשבת ללמד את הילדים ולקדם אותם.
*לבחון תוכניות של לימוד מרחוק בתשלום (לא זום) בסגנון חינוכית משהו בטלויזיה עם תכנים.

בכל מקרה מציעה להתחבר (אולי דרך הפייסבוק) למשפחות נוספות שבמצבכם. אולי יהיו לכם רעיונות ביחד מה עושים וגם תמיכה ממי שעובר את זה כמוכם ויכול להבין באמת.

בהצלחה יקרה!!
⁦❤️⁩⁦❤️⁩⁦❤️⁩

בתקופה של אחרי ניתוח הגוף מאוד מאוד חלש ופגיע. ועוד הוא עבר ניתוח לב. אז בעוד שלושה חודשים המצב בהחלט ישתפר מבחינת היכולת. של הגוף להתמודד עם מחלה חלילה חלילה.
סתם לגבי שאלתך. לגבי רעיון לפיתרון בשבילה. הלוואי שהיה לי. כל כך קשה.

אני זוכרת תקופות של חופש גדול שהיינו רואים כל יום תוכניות חינוכית מהבוקר עד הצהריים ולא קרה לנו כלום...
נכון שחופש זה רק חודשיים וקורונה זה שנה פלוס (הלוואי שפחות!)
אבל אולי אפשר לתת חצי יום בתנאי שיש לימודים ועיסוק משמעותי בחצי יום השני?
כמובן ערוצים עם תכנים סבירים.
אולי יום כן יום לא,
תחשבו מה המינון שמתאים לכם עם כל השיקולים, אבל במבט מהצד שתדעי שזה לא נשמע כזה גרוע לתת לילדים הרבה טלויזיה כשמהצד השני עומד סיכון על החיים... לא מכירה את פרטי המקרה הרפואי, אבל בהנחה שאתם מחליטים על אי יציאה מהבית, זאת אופציה לא כזאת נוראית לדעתי.

אין לי הרבה מה להוסיף.
שולחת לך המון כוחות.
את אישה ואמא אלופה ואמיצה.
ומותר לתת לילדים לצפות,בריאות הנפש שלך לפני הכל.

דיברנו
אין החלטה גורפת
אלא כמו ברמזור של גמזו
הערכת מצב כל שבוע.

בשבוע הקרוב הוא יהיה בבית החלמה
ומשם יסע להורים שלו עד ערב החג,
אז אני מגיעה עם הילדים
(לא מסוגלת לארח השנה)

זהו נכון לעכשיו.
אני לא מסוגלת לסגור את הדלת
לא רק בגללי - אלא כי הם פורחים מחוץ לבית
צוחקים, מלאי אנרכיה, יצירתיים.
אבל כמובן חרדה לשלומו.
תוך 3 חודשים הגוף מצמיח רקמה שמפחיתה את הסיכון שכרוך במחלות זיהומיות.

בטח תצחקו אבל אפילו חשבתי לשכור עוד דירה בשכונה רק בשבילו וניפגש רק בחוץ.
איך מבודדים מישהו ב- 82 מ'ר??? אין לנו אחוזה... (כלומר - מבחינתי אנחנו גרים בארמון, אבל הוא מציאותית לא רחב ידיים מספיק לבידוד).

אם יש לכם אפשרות לשכור עבורו חדר, או שיתגורר אצל הוריו. הכי טוב שיגור בנפרד, כי באמת קשה להיות בבית עם הילדים, בזמן שכולם מסביב כבר הולכים לבתי ספר

בטח יותר מלסגור את כל המשפחה ב82 מור לשלושה חודשים.
ההורים שלו גרים במרחק סביר?

השאלה אם תהיו מסוגלים להיות איתו רק בחוץ ועם מרחק ומסכות והכל

עלייך להסביר או להתנצל...

אין!!!!

יש לו איזה רב שהוא מתייעץ איתו? אם כן אולי כדאי ליצור איתו קשר ולספר לו (עם כל חוסר הנעימות)
אולי לפנות לייעוץ זוגי

חיבוק ענק!

איזה כיף לקרוא אותך ככה

והשיר מיוחד כרגיל

הפעם בכוונה לא ניקדתי 

משאירה מקום לקרוא איך שרוצים ולפרש לבד. 

(מה יהיה בעריכה של הספרון? אני אצטרך להחליט איך לנקד...)

המשחק הזה קורה בעוד כמה מקומות

ומשננת לעצמי כמעט מידי יום ..)

השאלה אם זה שקליר בלו יצאה חיובית בערב יומיים אחרי איחור זה נחשב חיובי או שאי אפשר לסמוך על זה..?

לק"י

אבל כמה פעמים כתבו עליה פה שהיא לא אמינה).

ויומיים איחור עם פס חלש ממש לא הייתי מפתחת ציפיות

וזה היה הריון ברוך ה', לפעמים הביוץ מאוחר יותר

תעשי בדיקה עוד יומיים, בעז"ה בשורות טובות!

(לא מכירה את קלירבלו)

חשוב לציין שהבדיקה נעשתה בערב..
אבדוק עוד יומיים בשתן של בוקר

על השניה פה הרבה אמרו שהיא לא אמינה. אז לא יודעת. תעשי עוד יומיים בשתן ראשון של הבוקר. בהצלחה

גם אני גיליתי את ההריון עם פס כמעט ובלתי נראה בדיוק כמו בתמונה שהעלתה..

עשיתי הבוקר בדיקה של סנסו טסט אולטרא הופיע תוך שניות פס שני יותר חזק מפס הבקרה..
אין סיכוי שזו טעות נכון? סנסו טסט אמינות?

שיהיה בשעה טובה ובידיים מלאות בעז''ה!

גם אני גיליתי בסנסו טסט עוד לפני האיחור
בשעה טובה בידיים מלאות בע״ה!

בקרוב אצל כולן אמן

תגידו ממתי לחשב תאריך וסת אחרונה? הדימום האחרון שהיה לי התחיל ב31.7 וזה היה הדימום של ההפלה. האם להתייחס לזה כמחזור? כי מאז לא קיבלתי מחזור וישר נכנסתי להריון אז לא כל כך יודעת איך לחשב את שבוע ההריון..

תבדקי בטא, שתדעי בוודאות אם זה הריון חדש או שאריוות הריון מהפלה

זה היה לפני יותר מחודש וכבר כשהייתי במיון וראו שהכל יצא כמעט בדקו לי בטא והיא ירדה ל6. אז אין סיכוי ש5 שבועות אחרי בדיקת הריון עוד תזהה ובטח שלא בטא 6

יודעת שהכי אמין זה עפ''י אולטראסאונד ראשון כי בשלבים הראשונים כולם גדלים באותו קצב בדיוק.

זה שיודעים בשכל שמשהו הוא הנכון לנו לא תמיד משפיע על הלב. לכן ממש טוב שיש בזוגיות גם גבר 😁

אז למה את חושבת שהמחזור לא מגיע ?
הריון זה בטוח לא כרגע..
תחכי לוסת שתגיע ותנסו שוב בביוץ הבא.. בהצלחה !

מקווה שזה חיובי בעז״ה

ויצא קו חלש על גבול הדמיוני..
זה אומר שאין הריון נכון?

אני בדקתי לפני האיחור עם סנסו טסט של חמישה ימים לפני המחזור היא ממש רגישה , היה בהתחלה קו כמעט דמיוני ואז התכהה.

תצלמי את הבדיקה 👌🏻 בעזרת ה׳ שזה הריון

הראשונה מקלון הזהב שכמובן יצאה שלילית
והשניה קליר בלו שהפלוס הופיע תוך שניות

תנסי לעשות עם שתן של בוקר.

לא עם שתן של בוקר

מאותו שתן.

אבל הבנתי שקליר בלו מזהה מבטא נמוכה יותר וזה מסתדר לי עם יום יומיים איחור.
השאלה אם מקלון הזהב יצא שלילי מאותו שתן זה בוודאות שלילי

וחברה אחרת.

הבוקר בדקתי שוב עם בדיקה של סנסו טסט אולטרא ויצא שני פסים תוך כמה שניות. פס הבדיקה אפילו יצא יותר חזק מפס הבקרה.
מקווה שסנסו טסט היא בדיקה אמינה

בשעה טובה. בבריאות ושמחה!

של הבוקר עם בדיקה רגישה (5 ימים) של סנסו טסט

אם כי פלוס ברור מאד אולי אמין. אבל פס חלש מה שנקרא תמיד תמיד יוצא בקליר בלו.

לדעתי מוקדם לשמוח. פס כזה בקליר בלו אף פעם לא היה הריון אצלי. ובבדיקה השניה לא ראיתי טוב אז לא יודעת. תנסי שוב מחר, ממליצה לא עם קליר בלו שסתם מכניס לבאסה

כי רק סיימת גלולות
לי לקח לבייץ 3 חודשים בערך אחרי הגלולת
אז הכל יכול להיות

לוקח לגוף זמן להתאזן...

בהצלחה רבה

אני אמורה לספור 14 ימים מהיום שהתקבלה בדיקת ביוץ חיובית?
כלומר הביוץ התעכב ובעקבותיו גם המחזור הבא?

מה שראיתי שבבקרים יש ילדים שבוכים כי הם נפרדים מההורים. וזה מפחיד ילדים אחרים ויוצר מקהלה של ילדים בוכים.
הרוב נרגעים עם ארוחת הבוקר, כדאי לנסות להביא קצת מאוחר יותר ככה שישר ישבו לאכול ארוחת בוקר עם כולם

הגדולה בת שנה ו10 והקטן 8 חודשים לא היו במסגרת

אם זה פעם ראשונה במסגרת אז תנסי לעשות מאוד הדרגתי.
ההדרגה יכולה להיות גם חודש תלוי כמה אפשרות יש לך להוציא מוקדם

נקרע לי הלב היום... לא רצתה שאלך.. איך אפשר להשאיר וללכת שהם בוכים ככה?
היא עוד פיצית לדעתי..
ובעלת המשפחתון כמה חמודה שתהיה רוצה שנצא כמה שיותר מהר מהמקום .. גם אם בוכים.. לא יודעת אם השיטות האלו נכונות מרגיש לי לא נכון..
למרות שיודעת שצריכה להסתגל.. וזה לוקח קצת זמן
מרוב שאני לא רוצה לעבור את זה שוב ביקשתי מבעלי שייקח אותה ביום א' אבל לא יודעת אם יהיה חזק מול הגננת להשאר קצת איתה אם היא תצרח ותבכה..