אבל אין לי למה להשוות. יש לי אח שיש להם שיומי והם מבסוטים.

האפליקציה שלו מצוינת, והחסרון העיקרי זה שהשערות של הבנות חותכות לו את הגומי של החלקים הפנימיים שאני לא יודעת איך קוראים להם ולדעתי נצטרך להחליף אותם בתדירות גבוהה על אף שאני מנקה אותו כמעט כל יום. 

לא יודעת מה הפתרון לזה ואם יש מכשיר שיש לו פתרון לזה. 

ולא כלכך מרוצה האמת...

בדיוק היום חשבתי לשאול על זה בפורום

שהיה פעם ממש שווה לקנות
לא בשימוש הרבה כי צריך רצפה מסודרת בשביל זה אבל זה טוב

כתבתי אי רובוט בגוגל, וקיבלתי הרבה דגמים במחירים שונים

יחסית

של שיומי ואני מאוד מרוצה

כאילו אתן לא כל הזמן גם ככה עם צריכות לסדר את הרצפה?
מה בדיוק הוא חוסך?

וזה גם מכריח אותך לאסוף מהרצפ הזה דווקא דבר טוב 

מתחת לספות, מיטות..
וגם אחרי שכל יום כל היום מנקים סתם נחמד שמשהו אחר עושה את העבודה..
אני הייתי מרוצה מאי רובוט שלי (היה לי אותו סביב שנתיים) ורק עכשיו התחיל לעשות בעיות..
מה שכן הדגם שלי מקורי ודי חדיש,אבל עושה הרבה רעש. אז חייבת לצאת החוצה כשמפעילה אותו. מעניין אם יש דגמים שלא ככה מרעישים

זה של שיאומי
אני ממש מרוצה
כמו שכתבו, מגיע למקומות שאחרת בכלל לא הייתי מנקה אותם 🙈
וגורם לי להרים את הדברים..
בעיניי שווה ממש

זה מאלץ אותך להרים דברים שמפריעים לו. מתישהו לומדים כבר..
אפשר לתזמן שיעבוד כל יום כשאתם לא בבית אבל אז אם שכחתם משהו הוא יתקע ויחכה לכם.
השטיפה שלו לא ממש שוטפת . אם הבית מלוכלך זה מהר מאוד סתם מורח לכלוך אבל אם הבית יחסית נקי אז זה מעולה לאיסוף האבק ומנקה כתמים קלים

ניראלי 6.
מבסוטים ממנו ממש ב"ה.
הרצפה הרבה יותר נקייה בהשוואה למה שהיה עם מטאטא רגיל.
שווה כל שקל!!

אחותי קרויה על שם סבתא רבתא אז יש לה שם תנכי 

ואני עם שם מודרני. 

פעם חשבתי גם שחבל שאין לנו שמות עם משמעות דומה אבל באמת אני חושבת שזה טוב שההפרדה היא גם בשמות. 

ובסוף יצא שלבת שלי קוראים בשם עם משמעןת דומה לאחד הפירושים של השם של אחותי

מלקרוא. אם מדובר בשמות עם משמעות חיובית-מבחינתי אין בעיה ב"עמי ותמי" או "שולי ומולי"
תתחילי לחשוב על שמות שאת/ם אוהבים, עם משמעות חיובית וצליל שנעים לכם, וזהו 🙂 לא משנה חרוז או לא חרוז. גם ככה לפעמים יש חילוקי דעות על שם אחד, אז לכם יש 2 נחלים לעבור...
בהצלחה 🙂

אני מכירה כמה מקרים כאלו וזה באמת לא נעים לילדים.
אז כל דבר כמו צליל דומה או שמות שבאים בזוגות ומאוד קשורים יכול מאוד לבלבל.
נראה לי שדוד וישי זה דוקא בסדר וחוץ מזה שמות מהממים

לא בצליל, לא בתבנית ולא במשמעות

פשוט חיפשנו שתי שמות שאנחנו אוהבים ומתחברים אליהם.

כל אחד עימד בפני עצמו וזו מלכתחילה ההתייחסות שלך.
השמות הנכונים כבר יבואו, כל אחד והשם שלו- אל תחפשי קשרים ומשמעויות

(בן ובת) היה לי חשוב שיהיה קשר כלשהוא בין השמות, לא ממש דומים כמו צילי וגילי אבל גם לא שמות ממש לא קשורים, אז קראנו להם בשמות שמתחילים באותה אות. לבת בחרנו שם מסוים שאהבנו את הצליל והמשמעות ובעקבות זה בחרנו לבן שם מהשמות שאהבנו שהתחיל באותה אות כמו השם של הבת. בסופו של דבר אין בזה כללים, פשוט תעשי מה שמרגיש לך נכון ונשמע לך יפה.

אין לי כיוון לשמות גם בן ובת..
ושם אחד ילד אחד זה מלחמה אצלנו אז להחליט על שתיים חח
דוחה ודוחה

תחשבי על 2 שמות שאת אוהבת.
אם קשור- קשור
אם לא- לא.

ששתיהן רשומות באותה הפטרה

אני עם דמעות.

של תקווה ועצב,

ושל שמחה

 

תודה מהממת!!\

הייתי צריכה את זה

ואת מותק.

בסוף סחבתי ככה עד הלידה עם הסיוט הזה
וגם ההריון הזה אני תחילת שלישי סבל שלא יתואר הפעם אני בטוחה שזה ימשך עד הלידה
מכירה את הגוף שלי
הוא כלכך רגיש בהריון
כל דבר הקאה כל דבר בחילות

יש איזה שהוא שיפור?
מצליחה לא להקיא את הדיקלקטין?

אוף איזה מתסכל זה כשמגיעים ל"יעד" שחשבנו שבו הבחילות יעברו, ועדיין לא...
לפחות הספקת לגלות בתקופה הזו מה עושה לך פחות בחילה, ומה מחמיר אותה?

דיקלקטין עוזר מאודדדד!
וגמני חיכיתי שיעבור בשבוע 13...
ובסוף עבר אחרי עוד חודש.

אני כבר לא לוקחת כלום, וחזרתי לבשל.

לא שווה לסבול.
אין עניין.
אפשר לפתור את זה אז למה לא?

קרוב לשבועיים אז בשבוע כזה עדיף לחכות עוד קצת לראות אם יעלמו לבד וכמובן תופעות הלואי של דקלקטין והעובדה שזה לא ממש קסם
ונשמע ממה שרשמה שיש לה הפוגות

אני הפסקתי בהדרגה.
לקחתי תקופה ארוכה 2 לפני השינה ועוד אחד בצהרים.
הורדתי את האחד
ואחרי שבועיים את השניים בלילה.
לא היו לי שום תופעות לוואי. פשוט חזרתי לעצמי לאט לאט.
חשוב לעשות את זה בהדרגה ולהיות עם אצבע על הדופק.

בכלל, אני חושבת שכדאי להיזהר עם אמירות קולקטיביות כי כל אחת עם גוף שונה ומגיבה אחרת לדברים...
🤗

כזה לא שווה לקחת
מה הכוונה שחזרת לעצמך לאט לאט? לא חזרו לך הבחילות כשהפסקת לגמרי?
אני הפסקתי בהדרגה ועדיין הרגשתי נורא

שהפסקתי בהדרגה לא חזרו הבחילות.

אני חיכיתי בהיריון הראשון לשבוע 13, אמרו לי שבו נגמרות הבחילות וההקאות.
היה לי לוח ספירת הגומר. לא עברו! כמעט בכיתי...
אמרו לי טוב, שבוע 14- בטוח עובר! ולא, לא עבר... בכיתי ובכיתי...
עבר לי בסוף בשבוע 40+2 בדיוק בדיוק כשהגברת יצאה לאוויר העולם...
ולכן, בהיריון השני, גם בשבוע 15 התחלתי כדור שעוזר, מתוך הבנה שזה איתי עד הסוף וכדאי למצוא מה יעזור לי... (אחרי שהדיקלקטין לא עזר)

בקיצר, שווה לחפש מה יעזור לך, פראמין, דיקלקטין, זופרן, דיקור סיני, יפני, לא ממש משנה, אבל לנסות ולחפש ולהתאים לך ...

אני שבוע 17 ואותו הסיפור. יש הקלה אבל אם אני לא לוקח. דיקלקטין יום למחרת אני מקיאה. ועם דיקלקטין הבחילות ממש חמורות בעיקר בערב וקצת בבוקר וכמה שעות אחרי כל ארוחה וכשאני רעבה. יש אולי 10 דק שאין לי בחילות ביום.

אני כבר מותשת מזה לגמרי

צירים?? וואייי איזה מלחיץ... חוץ מברגל זה גם בגב או בבטן?

אצלי יש צירים בירכיים. בנוסף לבטן/גב.

אבל את מדברת על שריר שנתפס?
יש לי את זה בכל ההריון בשוק.
מניחה רגל יחפה על הרצפה וזה עובר מיד.

היה לי את זה בשבוע שלפני הלידה... הרגשה שאני הולכת ליפול.. בפועל בצירים עצמם לא היה לי את זה

אולי לא לכל הנשים יש את התופעה הזאת.. לי בכל ההיריונות.

אבל לי בהריון יש כאלה התכווצויות ואני שמה ישר את הכף רגל על הרצפה -יחפה בלי משהו חוצץ וזה נרגע ישירות

רק לא בטוחה שהתכוונת לכאלה התכווצויות

תנסי לשכב ולשתות הרבה.

סתם ככה להתכווצויות בהריון, אני לוקחת מגנזיום וזה ממש עוזר.

עם כאב חד.. עכשיו אין לי את זה. אמרו לי שזה קשור לתנוחה של התינוק
לא היו לי אף פעם צירים ברגליים . אבל כן כאבים כאלה. צירים אצלי זה רק בגב למטה.. ועברתי 4 היריונות וגם הפלות.. אז איפשר לפספס..
אני בשבוע 34. וזה בערך משבוע 27 קורה לי פעם ב...ושוב בכל ההיריונות
לא חשבתי גם על קריש דם. מלחיץ. זה סוג של התכווצות שרירים.
כולכן הצלחתן להכניס אותי ללחץ
חחח חחחחחח

זה ממש עוזר לשרירים.
אני ממש מרגישה את זה. איך שמתחילה להרגיש חולשה בשרירים של הרגליים, או על ההתכווצות הראשונה - אני לוקחת כמה ימים וזה עובר.

בעיקרון בהריון הראשון הרופאה אמרה לי לקחת גם סידן בנוסף למגנזיום. אבל מתישהו הסידן נגמר ולקחתי רק מגנזיום ולא ראיתי הבדל.

האם יש לך ורידים בולטים?
המקום חם?

אלו שאלות שהאחות בטלפון שאלה אותי כדי לוודא שזה לא כריש דם...

ממליצה לך להתקשר ולהתייעץ כדי שישאלו אותך את השאלות הרלוונטיות להבחין במה מדובר... יש עוד כמה שאלות ששכחתי

כן מכירה את זה. אמאל'ה סיוט.

ולאורך זמן.

לוקח לו המון זמן להיספג בגוף.

בבקשה בפעם הבאה שאת גם ככה עושה בדיקות דם תתעקשי שיפנו אותך גם לבדיקת מגנזיום.
כשרואים את התוצאה במספר זה מגביר את המוטיבציה להתמיד בלקיחה..

וזה נספג בגוף טוב יותר.
ככה אמרה לי פעם אחות במוקד.

וגם אז זה היה תהליך עד שממש נקשרתי באמת

עכשיו הוא בן שנתיים, מאוהבת בטירוף בילדון והוא זנב-דבק שלי אז לא נראה לי שיש לו חסך משמעותי..

וגם לא התפללתי עבורו.. 🤷‍♀️

האמת שהשתדלתי להתפלל נגיד בהדלקת נרות או הפרשת חלה- אבל זה היה ילד ראשון, אז עוד לא עיכלתי בעצמי שבאמת מה שיש לי בבטן זה יצור חי! לפעמים עדיין לא מעכלת. כך שהתפילות לא היו עמוקות מי יודע, טיפה מאולצות כזה..

וגם תחושת החיבור, הגיע בעיקר כשהוא נולד עם ההנקה וההסנפה שלו... כן גם במהלך הריון כשהרגשתי את התנועות שלו, או באיזה אולטרסאונד שהוא חייך.
אבל בעקרון עד הלידה חשבתי ודיברתי יותר על הלידה ועל זה ש"העובר" בריא.. פחות עליו בתור ילד שלי, ועל כמה אני אוהבת אותו.
חיבור ואהבה הגיעו אצלי רק אחרי הלידה...

על הילד שלך!

מה שהלב שלך מרגיש- זה הכי טוב. יש שיתפללו מהרגע שיראו 2 פסים בבדיקה, ויש שיתחילו להיקשר אליו רק חודש, חודש וחצי אחרי הלידה.
וזה בסדר ותקין.
כל הריון ובמיוחד הריון ראשון זה תהליך עצום. לא סתם ה' עשה את ההריון 9 חודשים, זה זמן להתרגל לסיטואציה ויש כאלו שלוקח להן יותר זמן מזמן ההריון!
בס הכלל עובד- נתינה מולידה אהבה.
כש הלחץ, הפחד והקשיים הראשוניים חולפים, ולפעמים גם תוך כדי- את תתלהבי.
אל תיבה לי אם ייקח לך זמן-יש זה בסדר.
לא שמעתי על אמא נורמלית שלא מטורפת עד מעל הראש על הילדים שלה..

פחות על העובר ממש
אבל כן ממש מחוברת להריון

בהצלחה בטיפול, הלוואי שישא פרות! הלוואי! וכל הסבל והצער שלך יהיו לכפרת עוונות.
שיהיה לך לילה טוב, ויום נפלא מלא באור ובבשורות טובות מחר.
💜💙💚❤️🧡🌷

יקרה שלי את לא הולכת לישון בתחושה הזו
שבי עם עצמך ותחשבי על כל הדברים שכן יש לך ב"ה
תודי עליהם..
על הבעל
על החיים
על קורת הגג
על המשפחה
על הכוחות!!
על העוצמות
על היופי הפנימי והחיצוני
על ועל ועל...

תכניסי לעצמך הודיה ועוד-יה
ובמקום להגיד אין לי כח תאמרי תן לי כח..
תתפללי תבקשי..

חיבוק אהובה 💖💖

נשמע שממש לא פשוט לך....
קוראת ובוכה....בוכה וקוראת... ה' תן לה כח! כמה סבל...
מתפללת בשבילך שהטיפול הקרוב יצליח!!!
שתצליחי לצחוק ולהנות מהדברים הקטנים שיש לך בחיים.
ושהקב"ה ירעיף עליך שפע של טוב!!!!

לא יודעת על זה יבחר, צריך לעבד את זה


אבל ברעיון יהיה שרשור מה שלומך איקס
והיא תספר לנו ותשתף


וחיבוק יקרה!

תמיכה זה אחד הדברים החשובים במצב כזה
נשמע שפשוט אף אחד לא מודע למצב, לא שלא רוצים לתמוך
אולי תנסי לספר למישהו מה עובר עלייך, שזה יבוא ממך, תפתחי את הפתח, ואז כשידעו אולי יותר יתעניינו

שתצברי כוחות,

שתתעודדי,

שתחייכי.

 

את פשוט חזקה.

ופייטרית רצינית!!

 

שולחת לך חיבוק מוחץ

ובעז"ה שיתמלא הלב ותתמלא הבטן.

מתפללת עלייך!!

רק רוצה לשתף אותך שלפני כמה זמן גם אני פתחתי שירשור ממש דומה שחוץ מהאיש שלי אני מרגישה שאין אף אחד בעולם שמעניין אותו בכלל מה שלומי ונתנו לי כאן עצה ממש טובה להתפלל על זה וזה מה שעשיתי, ממש מכל הלב ביקשתי מבורא עולם שיתן לי נחת ואיזו חברה טובה או אפילו רק אכפתיות מהסביבה שאני נמצאת בה וכבר יום למחרת ממש ראיתי שיפור ועד היום זה הולך ומשתפר ב"ה.
אז תנסי לשפוך את הלב לבורא עולם, ממש ככה, כפשוטו ואני מאחלת ומקווה בשבילך שכל המחסור יתמלא.
ובינתיים, מה שלומך באמת? מוזמנת לאישי אם את רוצה לפרט, אני אמנם לא כאן הרבה אבל משתדלת אחת ליום

חיבוק חזק
ועוד אחד
ועכשיו-
מה שלומך אהובה?
תדעי שאני איתך איתך
ככ רוצה ומייחלת בשבילך
כל כך כל כך כל כך
💗💗💗💗💗

לפי מה שאני יודעת צריך לנוח הרבה ולשתות המון מים

היא חייבת לנוח הרבה
וכן להקפיד לשתות, וכדאי כל שעתיים לגשת לשירותים להתפנות כמו שצריך, כי כשהשלפוחית גדולה זה לוחץ מבפנים וגם ככה הכל נפוח שם

אם יש החמרה / חום / התנפחות עוד של הבטן מעבר למה שעכשיו כדאי לשוב למיון / להתייעץ עם רופא הפוריות

מוזר ששלחו הביתה . אולי בגלל הקורונה.
הבנתי ש לשתות המון המון המון ולנוח בלי לזוז במיטה כמה ימים זה הטיפול העיקרי.
ובכל התגברות של כאבי בטן לרוץ למיון

שוכבת ונחה
שתבינו, היא רצה 14 קמ, הבחורה ספורטאית רצינית. מתפללת עליה שתבריא
ובעיקר שתזכה כבר להיות אמא
השעון ככ נגדה
לא מצליחה להבין איך זה קרה לה
אני חברה שלה כל החיים

אם היא היתה שוברת רגל היא גם היתה שוכבת ונחה בלי קשר למה שעשתה קודם

זה סיבוך די נפוץ

ופשוט לשכב לנוח ולשתות. וזה יעבור. באמת שכן. 

העיקר שתזכה להיות אמא!

מקווה שהיא משתפרת. באמת אמורים לאשפז.
מקווה שלא מתכננים לעשות לה החזרת עוברים בחודש כזה. ממש ממש עדיף לחכות אפילו שני מחזורים, עד שהיא תתאושש לגמרי, ולעשות החזרה במחזור טבעי אם אפשר.

ב"ה עשרים ביציות זה המון, מקווה שתראה ישועות בקרוב ממש.

(את כמובן לא חייבת לענות)
זאת החברה המבוגרת יחסית? בסביבות ה 40?

כן, היא כבר בת 41
בלידה האחרונה התפללתי עליה

ברזומה שלה כבר יש
3 הפלות
1 כימי
1 גידול סרטני בשד
3 ניתוחים + 30 הקרנות (לסרטן)
סה"כ 9 פרוצדורות פולשניות בשנתיים האחרונות

די כבר
די
דייייי!

כתבתי לך בפרטי

אולי לרופא אחר יותר מומחה.
לפעמים זה נתפר הדוק מידי ולא כל רופאי הנשים מבינים בזה...
ולפעמים זה באמת ככה כי זה פשוט מקום שעבר לידה...
יש משחה שקוראים לה אוביסטין והיא יכולה לעזור. צריך בשבילה מרשם רופא, תשאלי את הרופא על זה...
בהצלחה!!

לפעמים עוזר ללכת לפיזותרפיה של רצפת האגן.
לי גם היו המון תפרים, ולצערי גם הרבה צלקות קשות ושירים תפוסים במקום בעקבות הטראומה מהלידה.
בפיזותרפיה מדריכים איך לעשות עיסויים לתרגילים במקום וזה מאד מסייע.

היית במצב כמו שאת מתארת
רק שלוש חודשים אחרי לידה...
ממש ממליצה!
וגם לבריאות הכללית שלך ללא קשר

כשהיו תפרים מחתך חיץ. לקח זמן עד שכבר לא כאב. הרופא נשים הנחה לקיים יחסים ולאט לאט זה יפתח שוב. במידה וממש חסום, שמעתי על מקרים שניתן איכשהוא טיפה לשחרר את התפר. אבל בזה אין לי נסיון...

תפרים וגם אם התפרים הדוקים זה יכול להתגמש רק צריך סבלנות
אז להשתמש בהרבה ג'ל או שמן מה שיותר טוב לך וממש לאט ובעדינות
אם לא יתחיל להשתפר לאט ותרגישי שעדיין חסום תלכי לרופא

לא היו לי תפרים, ועדין למקום לוקח זמן להחלים כמה חודשים. אני לוקחת את הזמן ולא ממהרת לקיים יחסים, במיוחד לא כשכואב

תפר הדוק מדי שכאב כ-ל הזמן. היא התלבטה אם לפתוח ולתפור שוב ובסוף חיכתה עוד והמקום חזר לעצמו.

אני ממליצה לחזור, אבל:
לא בכוח,
לא בבכי,
לא בכאב.
לא בריא לגוף
מזיק לנפש.
עדיף להמתין.

ו... מומלץ להשתמש בהרבה חומר סיכה, ואולי לבחור תנוחה בה יש לך יותר שליטה על העניינים.

סבלתי כמעט שנה אחרי הלידה ה1
בלידה ה3 הפזיו ממש הצילה אותי.

זה מאלחש את המקום. ממש עזר לנו.

כשאת לוחצת שם- כנראה צינורית חסומה
תמששי את הגושים שם ותעסי אותם תוך לכיוון הפטמה
תניקי הפוך ממה שאת רגילה ( אם את רגילה בתנוחה רגילה אז הפוטבול, ולהיפך)
תשטפי במים ממש חמים תוך כדי עיסויים
וכדאי כמה שיותר מהר
תרגישי טוב!

ב"ה אני לא שם כרגע (ומקווה ממש שלא אגיע גם...)

ולגבי עיסויים, קיבלתי.. אני עושה.
כדאי גם לסחוט?
בגדול יוצא חלב.
אני רק חוששת שמרוב סחיטות רק אגביר את החלב וזה יגרום לעוד בלאגן..

אבל בדרך כלל תוך כדי העיסויים יוצא, וזה בסדר. אני באמת נגד לסחוט יותר מידי כי זה יכול להגביר
נקודות לבנות בחיים לא ראיתי בצינורית סתומה
כרוב אני אישית לא שמה כי זה לא גודש, רק צריך לשחרר, ופוחדת שזה ייבש לי. אבל נראה לי שזה אינדיבידואלי

על הפטמה כמו שבדכ יש לי כשצינורית סתומה..

אני פשוט חוששת כי היה לי פעם אחת שקרה דבר כזה והוא פשוט עבר לבד אחרי עיסויים והנקות

ועוד פעם שקרה משהו דומה (ומתישהו גם הופיעה הנקודה הלבנה..) וזה התדרדר בבת אחת ונהיה סיוטטט ובחסדי שמים ונס בערך זה עבר (אחרי אלף סחיטות, וקצת כרוב, ומסאז', והמון בכי וכאב..)

לכן אני רוצה למנוע מצב כזה..

לרופאה שתעשה לך אולטרסאונד כדי שירגיע אותך

מחזורים משונים

(הגבתי בעבר "אני כינור לשירייך", אז גיוונתי קצת)

לא הבנתי

אזז אין עלייך!!

מקווה שיסתדר לך בע''ה. ושהלב יתרפא קצת והנשמה תפרח.

מגולגלת בתוך עצמה...


אהבתי מאוד!
מה קרה?

שכלום לא קרה.

עדיין.

מקווה גם שלא יקרה.

 

תודה לך

בס״ד

בלי נדר אתפלל עלייך 💛

את יודעת לומר לנו מה כל-כך כואב לנשמתך האהובה? שהיא אפילו לא מנסה לקרוא יותר?

היא עוד תחזור לקרוא ובגדול, לכוון, להאיר...

כואב האי-ודאות. האישית והעולמית.

יש משהו שאדע רק בסוף השבוע ועד אז אני במתח.

מתח מעצבן כזה,

שפשוט גורם לי להתרוקן מכל הרוחניות והתוכן שבי...

 

ב"ה עכשיו יותר טוב,

הלכתי לצבור כוחות קצת מחוץ לקוביה של הבית

בס״ד

מדהים איך זה דבר שעוזר!💪🏼

אני שומעת את מה שאת אומרת... באמת לא קל!!

ההמתנה, אי הוודאות, הלחץ והמתח - זה שואב המון אנרגיה ויכול לרוקן את הנפש...

לגבי אי הוודעות בכללי... אני חושבת שאין מי שלא מתחברת. זאת תקופה מטורפת והיא חוסמת לנו המון אופקים 😔

באופן אישי, כשאני מרגישה שאני מתבלבלת מדי ומגיע ללחצים, תסריטים ומחשבות שכבר מרוקנים אותי (אצלי הסימן המובהק זה שאני מתחילה לחוש את המתח בגוף) - אני מנסה להחזיר את עצמי להווה. לשנייה הזאת ממש. כי בסופו של דבר, זה הדבר היחיד שיש לי. הרגע הזה. עכשיו. ועם זה בלבד אני יכולה וצריכה לעבוד... 🙂



שולחת לך חיזוק גדול!
והלוואי שההמתנה עד הידיעה בסוף השבוע תעבור לך מעכשיו בנעימים.
ובכללי שהנשמה היפה והמיוחדת שלך תמצא את כל הנחמה לה היא זקוקה 💙
וכתבת מקסים ✨ (שכחתי לכתוב בתגובה הקודמת)

ורק נראה לי או שאת מרגישה שאת חייבת תמיד לחייך בכל זאת?

מותר לך לכאוב ולהרגיש ולהתעצב 

מותר שיהיה קשה

אנחנו פה!!!

ולא באלי להיות מיואשת...

 

(רק אחרי שכתבתי הבנתי את הכפל משמעות שיצא לי)

בערב היא ישנה בשעה סבירה?

עם כל הרצון הטוב לילדה, זה גיל שכבר אח"כ יכולים להירדם בערב בעשר אחת עשרה ולא נדבר עם זה ילד/ה פעילים ואנרגטיים במיוחד, צריך לא לוותר להם ולעשות הכל שלא ירדמו

שמת לב לתוכן?
יש ילדים שגם בגיל 3 צריכים לישון צהריים. וגם הולכים לישון ב8.

ללכת לחברים, להביא חברים שלה הביתה, כל מיני תעסוקות, זה להפעיל מאמצים גדולים עד שהם יתרגלו

רגילים לשנת צהריים... זה היה מתוק!
אין באמת מה לעשות.. זה הרגל...
הגן אולי מפעילים אותם מדיי אז אין להם זמן לישון אבל בבית זה אחרת..
להפעיל אותה יותר או לתת לה את המנוחה כמו שאמרו כאן..

יש לי ילדה שעד אמצע השנה בגן היתה נרדמת בבית על הספה כשחזרה מהגן.
אולי היא פשוט צריכה את השינה הזאת.

אצלי בגילאים האלו כשעוד ישנים צהריים במעון לא נרדמים לפני 10 וחצי 11 בערב ואז הערבים הופכים לסיוט.
הקטן שלי בן שנתיים וחצי בחופש עכשיו, אני מצליחה איכשהו למשוך אותו שלא ישן צהריים וכך מתחיל את הלילה בסביבות שבע-שבע וחצי ואז יש לי ערב וזמן לעצמי....
לא יודעת מה יהיה שנה שלמה בשנת הלימודים הבאה....

גם הבן שלי עדיין זקוק לשנת הצהריים אחרת הוא קורס.. וכשישן צהריים עדיין ישן בשעה סבירה בלילה..

נראלי שכרגע אני זורמת עם זה שהוא עייף נותנת לו לישון צהרים אבל מעירה אותו אחרי לא הרבה מאוד זמן.. לא מחכה שיתעורר לבד..

בס״ד

גם אני הייתי נותנת לה לישון... יש ילדים שזקוקים ליותר שינה (חלק מילדיי ככה). וכשנגיע לגשר של הימים הארוכים בגן, כבר נחצה אותו 🙂

בגנים של הילדים שלי ראיתי שלפעמים, בעיקר בתחילת השנה, נותנים לילדים שזקוקים לשכב קצת בפינת הבובות (או במקום אחר בגן).

זה לא כמו גמילה מחיתול שזה יכול להיות בעייתי אם ילד נכנס לא גמול לגן עירייה...

בהצלחה!🙂

אם זה לא פוגע לה בלילה
הייתי יוזמת לה שנ"צ קצר אבל מוקדם (מיד אחרי ארוחת צהריים, לא יאולר משעה 15:00)
גם אני קורסת באמצע היום זה ממש הגיוני

היא הולכת לישון בלילה בשעה סבירה.
(הייתי שמחה שתישן מוקדם יותר.)

כמה זמן לאפשר לה לישון?
אם לא מעירים אותה, היא יכולה לישון המון, ואז לחגוג כל הלילה.

למרות, שלפעמים אם מעירים באמצע השינה הם קמים כאלה עצבניים ולא מפוקסים, שלא בטוח ששוה את זה

יש לי ילד שישן צהריים כמעט עד סוף גן חובה.
הוא פשוט לא החזיק מעמד ולא היה טעם למרוח אותו בכח עד הערב. לרוב הילדים זה אכן לא מתאים אבל יש ילדים שזקוקים לזה ואי אפשר להכריח אותם אחרת.
נסי להיות קשובה לצרכים שלה ולמצוא את האיזון הנכון *עבורה*. לא על סמך שנתון או נסיון של אמהות אחרות.

אצלנו אם עוברים את שעת העייפות אז היא ממשיכה את היום יפה. הולכת לישון ערב ב 18:30 בערך
אם ישנה צהריים זה במקרה הטוב 22:30

ואיך תתרגל בגן?
תתרגל
ככה זה
לא צריך מראש סתם מיותר לדעתי
כולם התרגלו..מקסימום שבוע יהיו עייפים יותר ואז נגיד לצאת איתם לגן שעשועים ולהעסיק אותם

אז היום היא לא ישנה צהרים, והלכה לישון בסביבות 19:00.
ב 16:30 היא כמעט נרדמה, אז עשינו אמבטיה מוקדמת כדי להעיר אותה.
אבל זה לא משהו קבוע. הרבה פעמים היא נרדמת בצהרים.
נראה איך יהיה בימים הבאים.

אחרי הלילה
בא אור יום

תחליטי לחפש את הייעוד של עצמך והמטרה שלשמה ד' הוריד אותך לכאן לא יהיה לך הרגשה כזאת

העולם נברא בשבילך!!

המון חיבוקים יקרה אלו ימים שלכולנו מאתגרים 😏

יש לך המון המון של משמעות. להתבודד ולהתפרק זה טוב. עכשיו הזמן לאסוף קצת רסיסים לתמונה יפה. עם קרן שמש שמפציעה מבין העננים.
אגב, טיפול זה לא מילה גסה. עזר לי מעט בתקופה קשה שבא ראיתי בעצמי הרבה רע.

תחשבי על הדברים הקטנים.. העלית חיוך על פניו של מישהו,זה עולם ומלואו, האכלת? הענקת? חשבת טוב על אדם אחר.. חמלת, שימחת, קנית בגד יפה שאהבת וחייכת חיוך קורן שזהר למרחק והצית עוד אור.
בטוחה שאם היו עושים עלייך סרט של יום אחד , מהרגע שקמת בבוקר עד הרגע שהלכת לישון היה אפשר לדמוע מרוב שהדברים הקטנים האלו, האותנטיים, הם הכי נוגעים ללב שיש.

 

משום מה הזכרת לי את השיר של חיים ישראל - אספתי רגעים,

הלכתי לשמוע 

 

חייכי לעולם החיים יפים, הקב"ה אוהב אותנו  

אפילו פה היום כותלי הפורום מצליחים להרגיש בזה.
ואין אחת שדומה לך פה, יחידה ומיוחדת! ונצרכת כל כך

תזכרי תמיד ש-

יש לך זמן לגדול, כמה יפה את
קחי את העולם כמו פרי
קחי כל מה שאפשרי
אין אחת כמוך, את כבר יודעת
שתוכלי תמיד לבחור
כל מה שתרצי לזכור...( רק מה שאת אוהבת, גלי עטרי )

ובנימה אופטימית-
אחותי
מה לענן הזה שעל פנייך
מחי דמעה שבזווית עינייך
אל תבכי
אחותי
ימים גדולים באים עלינו
ימים של שפע וברכה ורוב שלום
ורוב שמחה
מעכשיו, אני אהיה לך למשען
אגן עלייך מכל העולם
קל כנשר רץ כצבי
לעשות רצון אבי
רצון אבי
שלל מתנות אל פתחו אביא
אחותי
מה לענן הזה שעל פנייך
מחי דמעה שבזווית עינייך
אל תבכי
אחותי
ימים גדולים באים עלינו
ימים של שפע וברכה ורוב שלום
ורוב שמחה
שמחה תהא באהלינו
נזכור תמיד את מי שעלינו
וכך שטופים באמונה
נפסע על פני האדמה
האדמה
המתוקה והחמה

(אחותי, שולי רנד)

יאללה אחותינו... התעודדי נא.
ימים טובים עוד לפנינו.
כמה טוב עוד לפנייך-רק אל תעזבי ידייך!!
ומחר שרשור מצחיק בלי נדר....
💜💜💜

כמה טוב אתן מעניקות.
@א@אורוש3- אני בטיפול (שלא כ"כ עוזר לי כרגע, מקווה למצוא מטפלת כלבבי.)

תחשבי על כל הדברים הקטנים, של היומיום -
על חיוך שחייכת, ילד שהאכלת, מילה טובה שאמרת.

יש משפט של ברסלב (נראה לי) שממש קפץ לי כשקראתי את ההודעה שלך.
זה הולך ככה -
מי שאתה, מה שאתה, הקב"ה אוהב אותך באמת.

חיבוקים אהובה 💕

מכירה את ההרגשה הזו
אבל באמת,ה' ברא אותך,אז צריך אותך,ככה זה. פשוט ככה
את לא צריכה לבדוק ולחפש את התועלת שלך לאחרים.ה' רצה אותך פה והביא אותך לעולם הזה פשוט כי את וזהו

בס''ד

 

זאת תחושה שמוכרת לי.

אנחנו משתדלות לקיים מצוות,

בסך הכל אנחנו אנשים טובים,

אנחנו משתדלות לטפח את הבית, שזה העיקר, כפי שכולם אומרים, ובצדק

אבל משהו בתוכנו לא שבע...

משהו צמא למשהו נוסף...

 

 

אפשר להגיד לך על מה חשבתי כשקראתי אותך?

 

1. כדאי להתפלל על זה. אני באופן אישי מבקשת על זה באופן מפורש. שאזכה לחיים משמעותיים. שאזכה לחיים של משמעות.

 

2. לפעמים כשמשהו כבר מכביד עלינו, זה למעשה איזשהו מצפן פנימי שדוחף אותנו לעשות את הצעד הבא לשינוי מסוים.

עכשיו קשה לך וכבד לך, יקרה שלי,

אבל באמת-באמת, זה לאו דווקא משהו רע.

זה כאב שהוא כ-אב,

כמו אב,

כמו אבא,

ושבא להראות לך את הדרך לתחנה הבאה שלך בחיים האלה.

 

3. לאחרונה, קראתי כמה פעמים (בהקשרים שונים) משהו מאד מעניין. השליחות שלנו נמצאת בחיבור בין (א) מה שאנחנו אוהבות לעשות ל(ב) איפה העולם / האנשים צריכים אותנו. אם את בקטע של להתבונן קצת בנושא הזה, את יכולה לערוך רשימה של כל הדברים שהעולם זקוק להם. לאחר מכן, תערכי רשימה נוספת עם כל הדברים שאת אוהבת לעשות. איפה שתגלי הצלבות בין הרשימות, אני מאמינה שתקבלי כיוונים מעניינים.

 

4. אני מרגישה שלפעמים בחיים, יש תקופות שמיועדות 'להכשיר' אותנו לשליחות הבאה שלנו. תקופות שהן לאו דווקא זוהרות או ממלאות. אבל הן חלק ממסלול עשיר ויפיפה, שתכף יתגלה.

 

5. תעשי צעד אחד קטן לכיוון הנכסף. תזוזה קלה לכיוון שעשוי להעניק לך משמעות. משהו שאפשר לעשות אותו עכשיו. הרבה פעמים אנחנו עושים פסיעה קטנה, ודברים נפלאים כבר מתגלגלים מזה.

 

 

חיבוק גדול על התחושות 💕💕

 

בע''ה עוד תזכי לראות עד כמה את תורמת לעולם הזה!! (בטוחה שאת כבר תורמת בשפע, אבל הבנת אותי 🙂).

 

 

אין כמוכן. ממש עשה לי טוב לקרוא!

שולחת לך חיבוק ומאחלת שיעבור מהר....

בריאה... לאכול בריא. פחות שטויות. ללכת אפילו לתזונאית... מעניין מאיפה בא לנו הרצון הזה?

לאט לאט
בעז"ה יסתדרו הדברים.
תמצאי את המקווה, והשם יתן לך הריון בקרוב ובקלות אמן .
מעברים חדשים ושינויים זה דבר קשה ומפחיד...
מבינה אותך , וקחי נשימה עמוקה וסבלנות.
עוד תקופה, את תסתכלי אחורה ותראי איך התרגלת
בהצלחה!!

במחלקה הרגילה זה אותו הדבר
לא הכנסתי אז לא זוכרת

אז שלחתי לו הודעה נראה מה ייענה לי.

אם לא עשית סקירה מוקדמת את יכולה להגיד לו את זה ואולי הוא יקדים לך

הלא נודע מתי הלידה איך תהיה מתי תהיה לדעתי מכניס כל אחת למצבי רוח

ארגזים
אורזים - וזזים
עוזבים פה
ממשיכים שם
זה לא כזה קל
כמו שזה נראה.
הלוואי שנגדל
מזאת ההרפתקה.





זה מוקדש לך ולכל מי שצריכה בעצם.
שנגדל מזאת ההרפתקאה.
🌹🌟🌹🌟

זה גם מוכח מחקרית שמבנה המוח לקראת לידה משתנה.
תנסי למצוא לעצמך כמה שיותר מרחב בתקופה הלא פשוטה הזאת...
😘

אמסור לבעלי שמוכח מחקרית שמותר לי להתעצבן עליו עכשיו
ואיך בא לי מרחב... אבל מה זה מרחב עם ילדים בבית כל היום? תזכירי לי...
הלוואי שהיה לי כח לצאת להליכה משחררת או משהו בסגנון... אבל אני לגמרי בטטה

כיצד ההיריון משנה את המוח?


מדהים איך כשדברים מוכחים מחקרית יותר קל לנו לקבל את עצמנו

לגבי הילדים- בייביסיטר, מחשב.. לפחות קצת.. משהו..

בברכת חזרה לשגרה במהרה בימינו אמן!

קראתי פעם משהו דומה...
חשבתי שאת מתכוונת ספציפית לקראת סוף ההריון

אבל כבר לא זוכרת..
וגם אם עוד לא מצאו אז עוד ימצאו 😝

ואם צריך תנדבי אותי למחקר, לפחות שיצא משהו טוב מהמצבי רוח האלה

למה אני תמיד חושבת שמשהו לא בסדר איתי, בעוד שאם הייתי מישהי אחרת שכתבה את אותו דבר בדיוק הייתי אומרת לה שזה לגמרי נורמלי וחודש תשיעי זה מתיש, ובטח שכל דבר מעלה דמעות ואין כח לכלום?

בס״ד

״אין אסיר מתיר עצמו מבית האסורים״ 🙂

אחת המעלות הגדולות של הפורום ✨

חודש תשיעי זה משהו מיוחד... תחזיקי מעמד! בשעה טובה יקרה, בקלות, בשמחה ובבריאות!

נשתדל לעבור כל יום בפני עצמו ולהחזיק מעמד...

יאללה שימי ברקע..

את הכי נורמלית שיש!!!
זה חודש מתישששש פיזית ונפשית!
שולחת לך הרבה כוחות ואנרגיות טובות ומחזקות ❤

זה בהחלט מובן ונורמלי.

הפחד מהלא נודע...מהאיודאות..
אין לך שליטה פתאם בדברים.
זה מאוד מלחיץ ומשפיע על הנפש...
שלא נדבר על ההורמונים המשתוללים..
הכל משתגע.
יכולה לעודד שזה עובר וזה נורמלי..
תעשי מה שטוב לך.
תהי קשובה לעצמך.
אל תהי קשה עם איך שאת.
את בסדר גמור.
באהבה

רק לשרוד את התקופה! לפרגן לעצמך על כל דבר קטן שאת עושה .
ותשימו רגל על רגל עם לימונדה קרה ומזגן ושכל העולם יחכה
שולחת לך אנרגיות!!
בעצמי אחרי לידה וזה תמיד מדהים אותי איך בחודש תשיעי מותשים ומרגישים שזה לא יעבור ובסוף זה עובר וחוזרים לעצמנו..

.....אבל לקום ולהכין אותה זה קצת פחות מגרה...

ויכולה לחתום על כל התאורים שתארת...
אז אם אני מרשה לעצמי, תרשי לעצמך חופשי יש לך אחלה סיבה
חיבוק גדול ולידה קלה וטבעית בעיתה ובזמנה, בידיים מלאות!! 🙂❤️💜💙

אז זהו שאני העיקר מחפשת סיבות להיות נינוחה ורגועה עד כמה שאפשר במצבי
אבל צודקת, אם זה כבר קורה אז לפחות לא אאשים את עצמי.
אמן אמן ותודה!!
איך אני מחכה כבר לעדכן פה שילדתי
אבל הי, חודש לפניי. סבלנותתת

זה נקרא תזמונטו,
אפשר להגביל שעות יומיות ושעות שבועיות ואפילו אתרים מסוימים...

הבעיה היא... שאת יודעת את הססמא את יכולה תמיד להוסיף זמן...

עצה אחרת- כשחוזרים מהעבודה להשאיר את הטלפון במקום מסוים ולא לקחת אותו משם עד שתחליטי (כמו טלפון נייח לקבע אותו ב*כאילו* על מדף במטבח או בחדר שינה וזה מקומו) אם מתקשרים את לוקחת , מדברת ומחזירה

בהצלחה יקרה ! המודעות היא חצי מהפיתרון

סתם. זה באמת כואב. רק רציתי להזדהות.. מניחה שיש אפליקציות כאלה שמגבילות זמן גלישה.

ולכן לא מגיבה הרבה כי זה היה שואב אותי לעוד מיליון שעות שיש בי כלכך הרבה מה לעשות בהן
לילדים לא מרשה מסך בשום אופן וגם בעתיד חושבת להיפטר מהסמארטפון בעצמי, על כל יתרונותיו, כי זה פשוט אוכל לי את הזמן
אני מרגישה את זה ביתר שאת עכשיו עם הילדים בבית. רק מאז שאני בבית משתמשת בו כלכך הרבה אבל לאט לאט מצליחה להגביל את עצמי ואשכרה לשבת איתם ולהנות מהם בלי חציצות מה שנקרא

אולי תנסו קצת משחקי קופסא או יצירה או יציאה החוצה בלי המסך?

נשאר רק לבחור, ולהתקין...
קל לדבר
מזדהה...

אנסה לחפש שוב מאוחר יותר בלי נדר...
אבל יש אפליקציה שנקראת Present mode, אולי תנסי אותה. אם מדליקים אותה היא מכבה הכל בפלאפון חוץ מצלצול אם מישהו מתקשר אליך. אם שולחים לך הודעה היא שולחת הודעה בחזרה שאת שאת לא יכולה לענות עכשיו ותחזרי אליהם מאוחר יותר, ואם זה דחוף שיתקשרו (אפשר לערוך את ההודעה הזו או לכבות את האופציה. אני כיביתי כי לא שולחים לי כאלה הודעות דחופות שזקוקות למענה מיידי)
מה שלא אהבתי באפליקציה הזו זה שמאוד קל לכבות אותה, פשוט יוצאים וזהו, היא אפילו לא דורשת סיסמא בשביל להדליק ולכבות. אבל היא כן מהווה תזכורת כששולחים את היד לפלאפון ורואים מסך שחור עם הכיתוב present mode, שאני כרגע רוצה לחיות בהווה, להיות עם הילדים ולא להתמכר...
אבל באמת רוצה למצוא אפליקציה כמו שביקשת, שמגבילה את השעות שהאינטרנט דלוק וחוסמת אפליקציות מסויימות בשעות מסויימות

אני רוצה לנסות להתחיל לנתק פלאפון מ2 עד 4.. להתחיל בקטן
אולי יום אחד אצליח 🙄

אני כשאני בבית אני משתדלת (או לפחות מנסה ורוצה להשתדל) לשים את הפלאפון על מינימום בהירות. ויש לי אפשרות לשנות תצוגה לשחור לבן.

ואיכשהו ככה הפלאפון הרבה פחות מגרה ומושך..