פורום הריון ולידה (עמוד 2680)

כמה זמן לפני הווסת אפשר לזהות היריון?
אני כשבוע לפני ויש לי סימנים
כגון רגישות בשדיים ובחילות..

המלצות מישהי? אני חייבת בובו טוב והוא נראה לי דיי אחלה

אני יודעת שהיו מליוני שירשורים על זה..
ועדיין אשמח לעצותיכן.

שבוע 14 ב"ה. בינתיים רק ההורים של שנינו יודעים ואחותי הגדולה והרווקה(והמהממת). בגלל הקורונה והכל גם לא נפגשים כל-כך עם שאר האחים והגיסים(משני הצדדים)

תוהה ממש מתי לספר.
בעלי מבחינתו למשוך כמה שיותר(אין הברכה שורה)
אני מתה כבר לספר, יודעת שברגע שאני אלחץ, הוא יסכים באהבה.

השאלה אם לגיטימי שלא סיפרנו עדיין... ז"א לא רוצה שיעלבו... לא זוכרת מתי סיפרנו בהריון קודם, אבל בטוח היה יותר מוקדם. גם במיוחד אחרי ההריון הקודם שנגמר ההפלה(בשבוע 10) אז אני בטוחה שכולם ממש ישמחו איתנו....

מה אומרות?
ולחברות? לספר כשמספרים משפחה?
ולמנהלת בעבודה? (אולי מבחינתה יש לזה השלכות לגבי שנת הלימודים הבאה...)

קיצור הבו דעתכן.

תודה חברות!

הזמנתי משהו מאיזה אתר והכרטיס אשראי לא עבד לי,

אז לחצתי על אפשרות של חשבון PayPal והקשתי שם את כל הפרטי כרטיס אשראי -לא ביקשו להירשם או משהו

בקיצור, זה בעייתי? מסוכן? לא היה צעד חכם

לפני שהקורונה בכלל התחילה הלכתי לרופא פוריות והייתי אמורה להתחיל איקוקלמין, ואז באה הקורונה ולא עשית כלום.. ועכשיו ממש מתלבטים אם להתחיל, חוששת מאוד מהקורונה ששוב מחמירה, ומצד שני השעון מתחיל לתקתק.. (אנחנו מחכים כבר קרוב ל3 שנים)

וכואב😔

שמפריד נשים מספות????
😳

בבדיקה ביתית. איחור של יום אחד בלבד. אני עם הסטוריה של הפלות מוקדמות לכן חייבת תמיכה. ההמלצה היא אוטרגסטון 3 ביום וזריקות פרגניל. בע"ה הפעם בידיים מלאות!! ממש לחוצה מה יהיה הפעם.
השאלה אם אני עושה בטא מחר והכפלה אחכ זה לא יהיה מאוחר לתמיכה? פרגניל אפשר לקבל אחרי בטא תקינה רק. בטח לא יהיה לכן תשובה אבל רק פורקת....

שונאת גלולות

רציתי לשאול מי שבהריון ראשון היתה עם שיליה קדמית - מתי מרגישים תנועות?
האם בסוף ארגיש תנועות כמו כל בנות במזל עם שיליה אחורית? זה ממש מבאס אותי לדעת שארגיש פחות ומאוחר יותר... בעיקר כי אני בחרדות כל הזמן שהכל בסדר

ובגלל הקורונה צריך להגיע "מוכנה" למקוה...
מה אתן עושות?

מוכרת ב7 שקל ליחידה.
יש לי 20+.
תכתבי פה בתגובות אם את רוצה, אפנה אלייך באישי דרך הניק שלי.
♡

שבוע 9, אכלתי רק ביצה אחת בשקשוקה עם לחמניה ולא יכולתי יותר
פשוט כל מחשבה על אוכל העלתה לי בחילה
עכשיו הגוף שלי בחולשה נוראית, ושוב אני לא מצליחה לאכול כלום
במשך היום אין לי ממש בחילות, רק הרגשה כללית לא נעימה בבטן
בעלי ישן
התקשרתי עכשיו לבכות לאמא
מרגישה כמו ילדה קטנה שעושה דרמות
ומרגישה נוראא

@אנייי12 נעלמת לנוו

מה איתך?

לידה לא ראשונה

שבת

יום שישי שבוע 39
מדברת עם חברה שלי
שאומרת לי אני מכירה אותך מלידות קודמות
את בטוח לא יולדת
אין לי מושג למה אבל היא ככ עיצבנה אותי ...

ופשוט גרמה לי לבאסה )הורמונאלית(

נכנסה השבת ואני לא מפסיקה להגיד לבעלי כואב לי
והוא
כבר חודש יש לך צירים
ואני בטוחה שזה רציני!

קבעתי עם חברה שלי שאקרא לה לשמור על הילדים
הולכת עד עליה דופקת לה בבית
הגברת הלכה להורים שלה לארוחה ולא חזרה

מי ישמור על הילדים?

הצירים מצטופפים 12.00 בלילה

דופקת עוד פעם - בדיוק חזרה .
אחרי רבע שעה היתה אצלי

הזמנתי אמבולנס (נהג ערבי(

אני תוך כדי הצירים מודיעה לבעלי שאם אני יולדת
רק בעלי נוגע בי והנהג שלא יתקרב אלי!!!!

בעלי ששששש הוא עלול להיפגע

אין לי מושג אבל המצב רוח הקרבי התחיל עוד מהטלפון של החברה😅

מגיעים לביח

בודקים אותי נראית כאובה
פתיחה 2 מחיקה 80
ואני
מההההה?
אין מצב מכירה אותי !

הם אומרים לי תסתובבי קצת
אחרי 10 דק חוזרת כואב לי!!!!!

בודקים פתיחה 4וחצי מחיקה מלאה

ואיי לחדר לידה את מתקדמת מהר

מקבלת אותי מיילדת מלאך
אומרת לי בואי תחליפי בגדים
נעשה מוניטור
בדיקה
ותכנסי להתקלח

)אני לא לוקחת אפידורל (

מוניטור...בודקת פתיחה 6

נכנסת להתקלח - איזו הקלה!!!!

יוצאת מהמקלחת רואה דם

ואני מכירה אותי שיש דם הלידה קרובה קרובה

יוצאת מהחדר אומרת למילדת שיש לי דם

והן שם מתפוצצות מצחוק
"ככה זה בלידה יש דם "

אמרתי לה תבדקי פתיחה
בודקת פתיחה 6
בובהלה יש לך זמן
את רק בפתיחה 6

אני קצה מהמיטה ומחזיקה את המיילדת חזק וצורחת בציר של שתי דקות .... כאבי מוות

היא מסתלבטת ונלחצת בו זמנית

טוב תעלי על המיטה רגע

ואני לוחצת את חיי

והיא לא ללחוץ !
לא הכנתי כלום לקבל את התינוק!!!!

לא מעניין אותי צרחתי את החיים בלחיצה הזו המי שפיר הרטיבו את המיילדת מלמעלה עד למטה והבובה יצאה בחוץ

המילדת היתה בשוק!
נפלט לה .... זה עוד לא היה לי!

שמו עלי בשבת באמצע הלילה אוצרית מלאכית קטנה

ילדתי
בלי טלפונים בלי לחץ

למחרת כל השבת נחנו

היה חלומי



)זו היתה הלידה הכי כיפית

היו לידות טראומתיות אבל זה לפעם אחרת(

הדינמיקה בזמן האחרון בין הילדים שלי זוועתית... הבנות במאבקי כוחות כל הזמן. הגדולה רעה לזו שמתחתיה. זו שמתחתיה בריחוף וברגישות יתר לאחרונה . הגדול בתקופה רגישה ולחוצה.. ככה מרגיש לי... ויש עוד קטן. ואני אני לא כל כך מתפקדת. אני בהיריון מאוד מאוד קשה...מכל הבחינות. לא רוצה לפרט כבר. כרגע הבדיקות סוכר והבדיקות דם יצאו לא משהו.. ואני חלשה ועיפה. הבעל שיהיה בריא. הצדיק הזה. חוזר מאוד מאוחר מהעבודה. אני חוזרת בצהריים. יש לי שעה מנוחה. מכינה לגדולים צ'יקצ'ק צהריים.. ואז אין לי אוויר.. מחכה שהוא יגיע. מביאה את הקטנים.. נשכבת לי על המיטה חסרת כח.. כי אני מותשת.. מותשת ועיפה כל כך... ואז נותנת להם לראות סרטים חינוכיים עד שהוא מגיע. הגדולים הרבה עם חברים.. לא זקוקים לי.. הקטנים קצת יותר . לפעמים הם נירדמים מול הסרט.. הגב שלי גמור. הרגלים. השרירים בכלל.. אני עיפה נורא. כל רגע צריכה שירותים... ואני עצבנית וכעסנית מאי פעם. יש לי פתיל קצר מאז ומעולם אבל בהיריון הנוכחי הוא קפץ לו.. הבעל מגיע עושה מה שאפשר ..הבית מהפיכה... לפעמים מצליח לשכנע את הילדים לעזור לו.. ובאמת שכל כולו דואג להם.. לשיניים לכינים לשיעורי בית..לא מתלוננת לרגע... רציתי להתלונן עלי.. איזה אמא נוראית.. עצבנית... חסרת סבלנות.. שמרגישה שבגללה כל הבית איבד חברות ורוגע.. אבל האמת שלפני ההיריון הזה הייתי שמחה רגועה עם כוח. עצבנית פחות.. יותר נותנת תשומת לב... וכו'. וכרגע.. ה' ישמור אין לילדים אמא תומכת. אולי טכנית יש.. בבוקר שיקומו לבית ספר ולגן בזמן .. אבל בנפש. רוב היום במיטה חסרת כוח. לא אני לא בדיכאון.. אם אני בדיכאון זה כי אני חלשה ואין לי כח לעשות כלום ואז בעלי החמוד מגיע ומתחיל לשפוך את שעל ליבו בקשר לילדים.. תראי הוא ככה והיא ככה ועובר עליהם משהו וכו'. ואני לא יודע איך להתנהג עם ההיא. ואני עונה לו.. תקשיב בחור.. הם ככה כי אמא שלהם לא נותנת להם תשומת לב ויחס ומבקשת רוב הזמן שיתנו לה לנוח.. והוא מתעקש שזה לא קשור ולי כל כך ברור שזה קשור.. אז מה אני אכעס על עצמי? יחיה ברגשות אשם?? מה אני אשמה שההיריונות שלי קשים כל כך... קשים קשים הזויים... לא יכולה לתאר לאף אחד מה אני עוברת.. אז החלטתי להרפות. ואמרתי לו.. לקב"ה. אתה שומע? הבאת לי תיק.. תיק גדול. לסחוב לך נשמות.. אבל מצד שני אני משלמת מחיר כבד כל התקופה הזאת. אני רואה את הילדים שלי משתנים .. חסרים אמא בנפש... בעלי מנסה עוד איכשהו לאזן את המצב..אבל זה לא מספיק. אז אלוקים אני סומכת עליך... שאתה תשכיח מהם את התקופה הזאת. כי אני לא אשמה.. אני בשליחות.. להביא לעולם ילד נוסף שיאיר אותו.. אני אפסיק להתבכיין על מר גורלי ועל המצב שלהם. וארפה. לא קרה כלום. זה יעבור. הם ישכחו . ה' יודע שאין בי טיפת כח.. וכל טיפה שיש אני נותנת מעצמי. אז הם לא ישרטו מזה... אמן שישארו בריאים בנפשם.. וגם אני. פרקתי את כל הרגשות האופפים אותי.

אז אנחנו אסורים מעל לחודש...היתה הפלה מאז אני מדממת,הרופא אמר שזה נורמלי קיבלתי ווסת,סיימתי,הצלחתי לעשות הפסק טהרה ויום אחכ שוב דימום בבדיקה..הבטא עדיין מעל ל-5...ככה שגם אם נהיה מותרים אסור להכנס להריון.
אם הרב יאשר לי לטבול איך ניתן למנוע הריון לפיי ההלכה באופן חד פעמי
תובנות,המלצות יתקבלו בברכה.
ורגע פריקה-אוףףףףףףףףףףף

מה עושים?
אחרי כל הנקה אני מסוגלת לגמור את המקרר
משתדלת לשתות כמה שיותר
אבל עדיין רעבה נורא..לא שבעה...
אוכלת אוכלת..
מנסה כל יום מחדש לשמור
אבל אחרי הנקה נשברת...
קשה לי מאד מאד אני בעודף משקל קצת אחרי הלידה
וקשה לי מאד...
מי מזדהה איתי?
עיצות בבקשה

ואוף .









פשוט שכבר נמאס לי.

לידה ראשונה בשבוע 31. בגלל ההיסטוריה של לידה מוקדמת עשיתי מעקב הריון בסיכון גבוה. בשבוע 21 בבדיקת מעקב שגרתית גילו שהצוואר התקצר מאד, ומאז נכנסתי לשמירה מלאה, בדיקת צוואר רחם כל שבוע, ומפעם לפעם אשפוזים. שבוע 32 התחילו קצת צירים, ואני יודעת שהצוואר גם ככה קצר אז גם צירים הכי חלשים יכולים להיות סימן ללידה. אנחנו כבר מורגלים במיון יולדות, מגיעים לשם, כרגיל מחיקה של שמונים אחוז ללא פתיחה, נותנים לי משהו לעצור את הצירים ואומרים לי שבעיקרון משבוע 34 כבר לא עוצרים לידה. אנחנו חוזרים הביתה ממשיכה בשמירה, כמעט לא זזה מהמיטה. בשבוע 38 הרשיתי לעצמי לראשונה לצאת מהבית, בבוקר הרגשתי קצת הפחתה בתנועות אז עברתי דרך המוקד, המוניטור והאולטרה סאונד תקינים, הרופא לא רצה לבדוק פתיחה,אמר לי לחכות בחוץ עד שארגיש שוב תנועות, התנועות חזרו ואני יצאתי לסידורים. הרגשתי פתאום טפטוף קל, לא הייתי בכלל בטוחה. זה הפסיק מיד וחשבתי שאולי דמיינתי. התקשרתי לבעלי, אמרתי לו שהרגשתי משהו קטן ואני בכלל לא בטוחה. התרגלנו כבר לרוץ על כל שטות למיון ולכן הפעם ממש התלבטתי. גם אם היה איזה טפטוף הוא הפסיק מיד, אבל בעלי כבר יצא מהעבודה כדי לקחת אותי לבית חולים. נכנסנו לבית חולים, אני לבושה, מאופרת, שואלים אותי למה באתי, אמרתי שאולי הרגשתי טפטוף, לא בטוחה. מכניסים אותי למוניטור, אין בכלל צירים. נכנסת לרופאה, היא בדקה אם יש ירידת מים- לא, אין ירידת מים. "אבל גברת, את בלידה, מחיקה מלאה, פתיחה 5.5" אני המומה כולי, והיא אומרת לי שאני צריכה מיד להכנס לחדר לידה. אני יוצאת לקבלה, מבקשת להיכנס לחדר לידה כי אני בלידה.

המזכירה מלווה אותי לחדר לידה, אני נכנסת (בעלי הלך לסדר את המדבקות), על שתי רגליים, רגועה, מחייכת, המילדת מסתכלת עלי ושואלת מה אני רוצה בדיוק: אני: "הרופאה אמרה לי שאני בלידה אז באתי" המילדת: "אבל את לא בלידה, זה לא יכול להיות" אמרתי לה שהרופאה אמרה שאני בפתיחה של חמש וחצי. והיא ממש צוחקת ואומרת שיש כאן טעות, מבקשת לבדוק אותי, ופשוט לא מאמינה, "את בפתיחה שש" אני לובשת בנחת את החלוק של בית חולים, מחברים אותי למוניטור, אין בכלל צירים. מחכים ללידה... בעלי מגיע עם טוסטים אנחנו אוכלים, צוחקים, מדברים. שום קשר לחדר לידה, חוץ מזה שבמקרה אני בשבוע שלושים ושמונה ועם פתיחה שש. כל מי שנכנס לחדר משפשף עיניים בתימהון

לקראת הערב רואים שהפתיחה לא מתקדמת והצירים מאד חלשים. המיילדת מציעה לפקוע את המים, היא פוקעת ואני מיד מבקשת אפידורל כדי לא להרגיש שום דבר. המרדים הגיע עוד לפני שבכלל הרגשתי צירים. כולם יוצאים מהחדר, אנחנו מחשיכים אותו ונרדמים מיד. אחרי שעתיים אני מתעוררת מרגישה קצת צמרמורת, חוץ מזה שום דבר. הערתי את בעלי, אמרתי לו שיש לי קצת צמרמורות ואולי כדאי לבדוק פתיחה. המוניטור מראה צירים חזקים. אני לא מרגישה כלוםםםםםםם. המיילדת מגיע, בודקת פתיחה, פתיחה מלאה, תתחילי ללחוץ. אין לי מושג מתי ללחוץ כי אני לא מרגישה כלום, המיילדת מכוונת אותי לפי הצירים במוניטור. תוך חמש דקות התינוקת בחוץ!!!

זה הסיפור לידה המוזר שלי