הקטנטונת שלי כבר בת שנתיים וחצי אבל עשיתם לי חשק לכתוב את סיפור הלידה ...
אז ככה.. יום שלישי, עשר בבוקר .. אני מתעוררת משינה עם כאבים לא ברורים אחרי שלא ישנתי לילה לפני (מסיבה שלא קשורה להריון).
לאט לאט מתברר לי שאלו צירים. בעלי אברך .. נמצא בכולל . מתקשרת לבשר לו שכנראה התחילו צירים והוא שמח מאוד ושואל אם לבוא.
בנתיים לא צריך , תשאר ללמוד.. ככה יהיה לי זכויות ולידה קלה בעז"ה .
מדברת עם אמא שיחה רגילה כזאת .. ולא אומרת שיש לי צירים כי היא רוצה להגיע איתי ללידה והיא אשה ממש לחוצה, ורציתי ללכת ללידה רק עם בעלי ... לא היה לי נעים להגיד שלא רוצה שהיא תהיה אז לא שיתפתי אותה בהתחלה.
בנתיים הצירים ממש נסבלים ועוברים דיי בכייף. קוראת תהילים.. מתפללת שיהיה בקלות ותינוקת בריאה.
ב17:30 בעלי חוזר מכולל .. אוכלים ,מפטפטים ... מעבירים את הזמן עם הצירים. (כל הזמן הזה אני מתזמנת את הצירים, צירים סדירים ובהדרגה הופכים ליותר צפופים יותר ארוכים ויותר כואבים)
23:30 בלילה - בעלי הולך לישון קצת שיהיה כוח להמשך.. עושה מקלחת ומרגישה שזה עוזר עם הכאבים.
01:00 - מרגישה כאבים הרבה יותר חזקים וצירים מצטופפים.. מרגישה שזה הזמן הנכון לצאת לבית חולים, אני גרה במרחק של 2 דקות הליכה מהבית חולים.
מעירה את בעלי ... קדימה הולכים, אני יולדת! והוא בתגובה- את נראת ממש רגועה ואת לא נראת שאת יולדת..בואי נחכה קצת כאן..
(הסברתי לו לפני שאני רוצה להיות בבית כמה שאפשר ופחות בבית חולים) . בסוף החלטתי שיוצאים כי יש ממש שינוי בצירים ואני עם צירים מ10:00 בבוקר אז בטוח נהיה איזה פתיחה..
מגיעה לבית חולים.. אומרים לי אה זה לידה ראשונה יש לך זמן.. תחכי תכף נבדוק לך פתיחה.. ואני אומרת אני עם צירים מ10:00 תבדקו כבר .. יש לי צירים חזקים.
בודקים פתיחה - 1 וחצי .. מההה אין מצב אני 15 שעות עם צירים. ואז מכניסה שוב את היד - אה לא סליחה.. פתיחה 4 .*אנחת רווחה*
עושה סיבובים בבית חולים.. מצב רוח נפלא.. ממש מתרגשת שתכף אפגוש את התינוקת שלי.
אומרת כל הזמן פרק ק' בתהילים(מזמור לתודה). (סגולה ללידה קלה מרבי נחמן מברסלב)
אחרי שעתיים פתיחה 5. רוצה כבר לקבל חדר לידה נמאס להסתובב.
חברה אמרה לי שיטה לבקש גז צחוק ואז הם חייבים להכניס לחדר לידה כדי לתת את זה. ואז אח"כ להגיד שלא רוצה.
אז ביקשתי גז צחוק ומכניסים אותי סופסוף לחדר לידה המיוחל..
הם באים ואומרים לי סליחה.. נגמר הגז צחוק (ואני חושבת וואי נהדר אפילו לא הייתי צריכה להגיד שאני בסוף לא רוצה)
מצעים לי מלאא פעמים אפידורל.. אני מסרבת מרגישה שאני בשליטה ומצליחה לסבול את הכאבים. ותכננתי מהתחלה ללדת בלי אפדירול (כל עוד שאני רואה שמצליחה להעביר את הצירים בשפיות).
7:00 בבוקר - פתיחה 7 . אני עדיין סובלת את הצירים בשפיות וברוח טובה. מקשרת לאמא להגיד שאני עם צירים בבית חולים(היא גרה רחוק אז אמרתי בשלב זה בשביל שהיא תגיע אחרי שאלד).
"אמא אני תכף יולדת , אני בפתיחה 7"
"מההה מי אמר לך??"
"חחחח מה זה מי אמר לי?! אני בבית חולים בדקו לי פתיחה.."
"את לא נשמעת בלידה, טוב אני ואבא יוצאים אלייך "
הצירים מתחזקים מרתקים אותי למיטה עם המוניטור ונהיה לי כבר הרבה יותר קשה עם הצירים... קשה יותר להתמודד עם הצירים בלי שיש יכולת לתנועתיות.
ופתאום נכנסה מישהי ואמרה לי "שלום אני מטעם בית החולים אני עוזרת ליולדות שבוחרות לא לקחת אפידורל, את לא לקחת נכון? "
"לא, איך את עוזרת?"
"אני עושה דיקור סיני בלידה"
אני חושבת לעצמי לא יועיל לא יזיק...
"טוב תודה רבה אז תעשי לי"...
היא מכניסה לי את המחטים ברגליים בידיים וכל מיני מקומות בגוף .. והולכת..
אני כבר עם צירים ממש חזקים וכואבים ונהיה ממש ממש קשה.. ואני עוד עם המחטים המציקים האלה .. סיוט.
שלחתי את בעלי לקרוא לה שתבוא להוריד את זהה דחוףףף , אני כבר לא מסוגלת לסבול את הצירים ועוד בנוסף כאילו חסר לי כאבים היא שמה לי את המחטים האלה (אולי דיקור מתאים לסוגי כאבים אחרים אני לא ממש יודעת.. אבל בכאבים של לידה אין לזה שום תועלת וזה סתם מעצבן ומציק).
לקראת 9 בבוקר כבר לא יכולה צועקת תביאו לי אפידורל דחווווף!!
המילדת באה לבדוק פתיחה- עדיין 7... מה אין מצב ששעתיים זה לא התקדם.. ישלי כבר שעתיים צירים מטורפים, הרבה יותר ממה שהיה לי בפתיחה 7.
ואז באה אחראית חדר לידה ואומרת לבעלי אם היא עד עכשיו לא ביקשה אפידורל ועכשיו מבקשת אז היא כבר יולדת..
היא בודקת פתיחה .. והפלא ופלא.. בניגוד למה שהמיילדת אמרה לפני חצי דקה פתיחה 7 . אחראית חדרי לידה אומרת לי את בפתיחה 9 וחצי.
תלחצייי.
ואני לוחצת וצועקת את נשמתי .. המיילדת אומרת לי זה לא עוזר שאת צועקת.. תפסיקי .. רק תלחצי ..
אני לוחצת חצי דקה .. ואז הראש כבר בפתח. היא אומרת לי לא ללחוץ. שמה שמן שמה. לחץ מטורף למטה..
ואז הראש יוצא ב"ה וכל הגוף מחליק החוצה, ישתבח שמך לעד!!! תוך דקה הייתה בחוץ כבר.
הקלה עצומה בשניה.. שום דבר לא כואב כבר. השיליה יוצאת..
נולדה במשקל נמוך 2100, בריאה ב"ה . המילדת שואלת איזה שבוע אני? בפליאה בגלל שהיא קטנה ומשקל נמוך .. אני 39+3 זה לא מוקדם כ"כ... פשוט נולדה קטנה..
מניקה בחדר לידה.. מודיעים להורים.
ואז ההורים שלי הגיעו רבע שעה אחרי הלידה 
כמו שרציתי..
קמה מתקלחת ומתרעננת בחדר לידה.. מאושרת מאוד.. מרגישה נהדר.
מודה להשם בלי סוף על החסד העצום והלידה המדהימה..
מקווה שנהנתן לקרוא, ותודה על הבמה 
כמו שרציתי..
