באופן אישי - אני ראיתי על עצמי שקבלות שלא מחוברות למשהו גדול יותר שאני רוצה לעבוד עליו, פחות עוזרות לי באמת להתקדם (או שמתישהו הקבלה נשכחת, או שזה נשאר אבל עדיין אני לא מרגישה שאני באמת השתניתי).
אני אוהבת יותר להתחיל מלחלום משהו שהייתי רוצה להגיע אליו, אבל לחלום בגדול, לדמיין את המצב השלם שאני רוצה להגיע אליו בתחום בו אני מתמקדת - אם לדוגמא זה הברכות, אז לדמיין שכל ברכה שאני מברכת אני מברכת בכוונה, מתוך מחשבה, בשמחה וכו'. או אם זה בסבלנות, אז אני מדמיינת איך אני מצליחה להיות תמיד סבלנית, רגועה, גם במצבים שהילדים משגעים אותי או שבעלי מלחיץ אותי, שאני מצליחה לזכור שזה ניסיון, לנשום עמוק ולהתנהל בצורה רגועה, וכן הלאה.
חלק מהחלומות שלי התחילו מדברים שהערכתי באחרים וחלמתי גם להגיע לשם, וחלק זה פשוט מחשבה על דברים שאני יודעת שה' רוצה שאני אתנהל אחרת, ואז אני מדמיינת איך הכי נכון ואיך הייתי רוצה שזה יהיה.
ואז אני יכולה לחשוב מה יכול לעזור לי להתקרב לשם (אם לפעמים כן הצלחתי להיות שם לרגע, אז מה עזר לי אז, ואפשר לחשוב בנוסף על עוד דברים שיעזרו לי להגיע לשם), ומתוך כך אני יכולה לקבל על עצמי משהו קטן (ןהקבלה היא תמיד קטנה, כדי שאני בטוח אוכל להתחייב אליה ולהצליח בה באמת), אבל הדבר הקטן הזה הוא חלק משינוי גדול שאני בדרך אליו.
וכמובן שאני ממש ממש בעד קבלות גם בדרך שאת כתבת, כל קבלה טובה ועשיה טובה זה דבר מדהים וראוי.
אני רק שיתפתי עוד כיוון חשיבה שהתחדש לי (בעקבות אימון אישי שעשיתי), כדי שמי שזה מדבר אליה תוכל לנסות גם כיוון כזה...
ואם יש קבלה טובה שאני באמת ממליצה עליה, זה לקבוע זמן להתבוננות ומחשבה (כל ערב, פעמיים בשבוע, פעם בשבועיים, לפי המסוגלות והרצון), וככה לתחזק את העבודה העצמית וההתקדמות (אני אוהבת בכתיבה, עם שאלות מנחות שעוזרות לי להתמקד).
