יש כאלו שהיה להם דימום משמעותי בגלל המטומה (תעשי חיפוש תמצאי לא מעט שרשורים בנושא)
בגלל שבאמת א״א לדעת כלום בלי להיבדק
ממליצה לך ללכת בנחת להיבדק ולראות מה קורה
בעז״ה שיהיו רק בשורות טובות
לא זוכרת איזה שבוע.
היום היא תינוקת בריאה, יפהפיה ומפותחת מאוד, בת חצי שנה (כבר זוחלת!) כך שלא נראה שהדימום הפריע לה.
בהריון שנפל לי - לא היה דימום בכלל, עד הגרידה - שהיתה משהו כמו חודש וחצי אחרי שהתינוק הפסיק להתפתח...
חשוב להיבדק, אבל הדימום ממש ממש ממש לא אומר שזה הפלה. אבל כדאי ללכת למוקד של קופת החולים, לבקש שיבדקו ושיעשו אולטרא סאונד. יכול להיות שהשבוע מוקדם מדי מכדי שיראו משהו, אבל יכול בהחלט להיות שכבר יראו דופק, וזה ירגיע אותך (רק שימי לב לא להיבהל אם לא יראו).
דבר נוסף שאפשר, זה לבקש 2 בדיקות דם שיבדקו את שיעור הHCG בדם - בהפרש של יומיים שלושה, ואז תוכלי לראות אם ההורמון עולה - שזה תקין, או ח"ו - יורד.
הם קשורים לנוכחות של הורמון הHCG, שכאשר ח"ו יש הפלה - מתחיל לרדת, אבל לא ישר מתאפס...
מעולה שיש לך תור. אם את פוחדת - אולי תלכי למוקד חרום בלי לחכות לו?
במאוחדת יש את המוקד בהטורים בירושלים, אפשר להגיע בלי תור - בדיוק בשביל זה הוא קיים.
לפעמים מורידה בלי קשר, אבל לא מורידה בשביל בדיקה גניקולוגית.
זה חלק מהמקצוע בעיני.
כמו שחלק ממקצוע המיילדות זה להתעסק עם דם דרך המקום ועם בריחת צואה ושתן.
אבל כן, גם אותי בדיקות גניקולוגיות מביכות, אבל בלי שום קשר לשיער ששם.
רופאים יותר רגישים אומרים "תתארגני".
אבל בדיקה גניקולוגית לא יכולה להיות נעימה... להרגשתי, היא משפילה, אבל נצרכת. עושים מה שצריך.
אבל הוא לא היחיד שאומר ככה
הן רופאים/ות והן טכנאיות.
"תורידי חלק תחתון ותעלי על המיטה"
או "תתארגני מאחורי הוילון"
באמת לא נעים
זה חסר משמעות, יש טווח רחב. אפשר לבקש תמיכה של פרוגסטרון- שגם כן לא הוכחה כמועילה.
נראה לכן הגיוני?
הבעיה היא שלא רוצה בקבוק בשום אופן
היא נפלה אתמול לא על הראש (יש לה סימן בסנטר) מגובה נמוך אכלה אוכל רגיל ינקה מאז רק בערב ב8 ומאז נאדה
יכול להיות שהנפילה קשורה לזה?
ולא בראש
מהאופן שמצאתי אותה זה גם נראה ככה
ניסיתי להניק בכל התנוחות אבל זה לא עוזר
ברגע שהיא רואה א השד שלי היא צועקת ומתרחקת מזה קילומטרים
שאבתי קצת בכפית וככה היא כן לקחה
קמתי לפניה ובאתי כל כמה דקות לבדוק שהיא בסדר
ואז בדקה שלא באתי שמעתי כמו בום עמום כזה וישר טסתי
וראיתי אותה ברצפה בתנוחת זחילה על ארבע
אעדכן
הלוואי שאני רק סתם אמא פראנואידית
לקחתי לרופאה
היא בסדר גמור
רק לא רוצה לינוק אבל ל הבדיקות תקינות. הרופאה אמרה לתת לה את הזמן שלה והיא תחזור לזה לבד
ואם אני חושבת שכואב אז לתת לה נובימול ולהניק
נאדה 
נראה שקיבלת תוצאה טובה... אחד ל- 8832 ... סיכוי נמוך מאוד!
כדאי להתקשר למוקד אחיות לברר..
ראשית נדגיש שמדובר בסיקור סטטיסטי בלבד! מה עוד ששקיפות עורפית היא רק אחד מהפרמטרים שבסוף נותנים אינדקציה כללית להערכת הסיכון..
בלי קשר אין מה לעשות עם התוצאה.
וגם אם בוחנים אותה סטטיסטית היא שקולה ל - 1:10000...
כאילו שההפרש - 1165 משמעותי... מתמטית לא!
ב. את מבינה בזה? זה לקחת פה סיכון על תשובה. אם יש ספק כדאי לשאול אחות או מישהו שמבין בתחום.
כך שאין פה עניין של "קלחת סיכון בתשובה.."
יש שמקבלות 1:100 או כמה מאות
ובלי קשר שזו רק אינדיקציה סטטיסטית, אם יוצא סיכון גבוה ישלחו לבדיקה וודאית יותר כמו מי שפיר
אם את דואגת, בשביל השקט הנפשי, כדאי לשקול בדיקת NIPT
אבל אני לא הייתי דואגת, עוד מעט גם תעשי סקירה מוקדמת ואם אין איזשהם סממנים מיוחדים (שגם שם לפחות חלק מהם הם סימנים סטטיסטים) אין סיבה לדאוג
שלום לכולן - אני חדשה בפורום 
אז ברוכות הנמצאות!
במסגרת חוויית ההריון מבוצעות בדיקות וגינאליות שגרתיות על ידי מתמחים (גברים ) כל אחת ובן הזוג שלה לחיים לוקח\ת את זה בצורה אחרת ולכן רציתי להעלות מספר נקודות ושאלות בנושא.
מאחר ומדובר בשרשור רגיש - אשמח לשיתוף מחשבות.
1. מרבית הבדיקות הוגינאליות בפועל לא בהכרח מחייבות רופא גבר (כגון בדיקות פתיחה \ סגירת צוואר הרחם) האם לא הגיע הזמן שהבדיקות הללו יבוצעו על ידי אחיות מוסמכות על מנת לצמצם כמה שיותר את בדיקות וגניאליות ע"י גברים?
2. לדעתי נדרש להגדיל את מספר התקנים (של רופאות) ברפואת הנשים כך שלכל אישה תהיה הזכות לבחור מי יערוך לה בדיקה פולשנית.
3.שמעתי מלא מעט מפורומים שונים שבני זוגן חשו לא בנוח עם התופעה הזו מה שגרם לתחושת מועקה לכל אחד מהצדדים.
כנשים עלינו לשאול את עצמינו האם היינו חשות בנוח שרופאה שכעת סיימה את לימודי הרפואה שלה עוד בשנות ה-20 לחייה תבצע בדיקה פולשנית לבן זוגינו \ בעלינו?
אשמח לשיתוף!
מק"ר ממש ממליצה...פיג'מההם עושים את זה כדי שיבואו ללדת אצלם
אז להתקשר אליהם ולשאול
שיהיה בשעה טובה
לי אישית נורא עזר ללכת ליוגה בהריון. בזמן אמת הגוף שלי פשוט עשה את התנועות שעשינו ביוגה וזה הקל. וילדתי כמה פעמים בלי אפידורל אפילו.
איזה פוסט משמח לראות עם השם שלך
💕💕💕💕
אנונימית לרגע1עוצרים לחצי דקה אומרים בצורה אסרטיבית שלא נושכים וזה כואב לאמא, ורק אז ממשיכים להניק
אפשר להציע נשכן באותו רגע ולומר: נושכים את הנשכן לא את אמא
שימי לב מתי מופיעה הנשיכה,לפעמים זה כבר בסוף ההנקה,ואז אפשר לעלות על זה רגע לפני ולזהות ולנתק עוד לפני הנשיכה.
אצלי זה עבד עם כל הילדים אפילו בלי הנשכן (האמת,בנשיכה הראשונה אני פשוט צועקת "איי" מכאב בלי כוונה,והמסר יחסית מובהר)
זה שלב כואב, לוקח שבוע - שבועיים עד שהם מפנימים מה שאני אומרת להם
בכל נשיכה- אני מנתקת מיד (ונושכת שפתיים מכאב....)
בלי לצעוק
בענייניות
אומרת בקול ובטון ברור- זה כואב לאמא!
ומחזירה
(אם את צורחת זה משוב נורא כיף ונחמד הצרחות והפרצופים ובד״כ זה יחזק את ההתנהגות)
הם חכמים ולומדים יפה מאוד!
אל תתייחסי לקולות המחלישים של הסביבה את בהחלט יכולה להמשיך להניק
אין לי הסבראיזה סיווט!
אבל יאללה- קטן עלייך!
התוצאה שווה את הכל
בחילות לא מייבשות ולא מסכנות הריון
וזה היה עושה את העובדה
הגביר. (כולל מלפפונים, לימון, ג'ינג'ר, טוסט, וכל מה שממליצים להרגעת הבחילות...)
זה רק דוגמאות. כל אחת שתבדוק עם עצמה.מוריהבתקוה שהבדיקות לא תעלנה במחיר כבד של בחילות והקאות, אבל באמת שאין דרך אחרת
כשאני בהריון ויש לי תחושה של רצון להקיא,לא עוזר לי להקיא,כי התחושה ממשיכה להשאר. רק שורף לי ורע לי מבפנים אחרי הקאה.
אין שום הקלה
אמא של בנותיאין לי הסבראיך אתם עכשיו?
השלמנו.בעוז וענווה!יום שישי זה באמת יום שרבים בו הרבה...
חמודיםאמא גם5 בבוקר זאת שעת ההשכמה שלו?
אין סיכוי שיחזור עוד קצת?
באמת מתיש...
מהממת
מדהים שהחיוכים האלו נותנים לך כוח!😍
לאא באלי את זה
לא רבנו יותר מידי
סתם רחוקים כזה
ושונאת את הקטע הזה שהוא בחיבוק אחד כבר מרגיש קרוב
וזהו
אני צריכה לדבר בשביל להיות קרובה.
ואמרתי לו שבאלי שנדבר הערב קצת. הגיב בעיקרון בטובבב
אבל הוא נרדם על הספה לפני חצי שעה
הערתי אותו כזה לעבור למיטה
עברר למיטה התחפר ונרדם אחרי דקה
אוף.
גם התחושה הזאת שכאילו הוא לא כזה זוכר שזה מחר? כאילו הוא כן זוכר אבל הוא לא אומר על זה מילה.
שונאת תקטע הזה שהוא מרדם בלי שמדברים כמה דקות לסכם את היום.
התחשק לי לזרוק הערה בסגנון- מחר בטח לא תהיה ככ עייף כשתוכל לגעת בי. אבל התאפקתי. אם כי זה מה שאני מרגישה...
איך מחזירים את הרצון לטבילה??
אז מה היה בסוף...?
