אוף. אף פעם לא קרה לי.צריכה לטבול מחר בע"ה,ופשוט אין לי רצוןהריון ולידה2

לאא באלי את זה

לא רבנו יותר מידי

סתם רחוקים כזה

ושונאת את הקטע הזה שהוא בחיבוק אחד כבר מרגיש קרוב

וזהו

אני צריכה לדבר בשביל להיות קרובה.

 

ואמרתי לו שבאלי שנדבר הערב קצת. הגיב בעיקרון בטובבב

אבל הוא נרדם על הספה לפני חצי שעה

הערתי אותו כזה לעבור למיטה

 

עברר למיטה התחפר ונרדם אחרי דקה

אוף.

גם התחושה הזאת שכאילו הוא לא כזה זוכר שזה מחר? כאילו הוא כן זוכר אבל הוא לא אומר על זה מילה.

 

שונאת תקטע הזה שהוא מרדם בלי שמדברים כמה דקות לסכם את היום.

התחשק לי לזרוק הערה בסגנון- מחר בטח לא תהיה ככ עייף כשתוכל לגעת בי. אבל התאפקתי. אם כי זה מה שאני מרגישה...

 

איך מחזירים את הרצון לטבילה??

וואימחכה עד מאוד
ממש יכולה להזדהות ולהבין
אם תספיקו לדבר בבוקר תגידי לו שזה קצת פגע בך שנרדם....
שיש לך צורך חשוב בשיחה בערב לסכם את היום
מקווה שיפייס
ואז תלכי בשמחה!
אין לי פתרון ללפני אבל-אין לי הסבר

להגיד לו מחר על הבוקר שמחר,

*לפני* שהולכים לישון,

את רוצה לדבר איתו.

 

לי מה שמחזיר את המצברוח זה להכין אוכל שווה...

ואני גם חייבת להגיד לו *מראש* שאני רוצה לדבר כדי שיכין את עצמו לדיבור ולא יתעייף...

ואז תשבו יחד עם אוכל טעים ודברו

 

מבאס ממש שזה ככה.

אין ספק.

 

מקווה שתמצאי את הרצון. כי הוא נמצא

חיבוק לך יקרה

אוייייי נשמהלהמשמעת עצמית
מזה מבינה אותך.

פעם הסברתי לבעלי
שאין לי כפתור.
שלוחצים עליו
והכל נהיה סבבה.
להם יש.
ולנו, יש דרכים ארוכות יותר,
מילוליות יותר.
וזה מבאס.
והם לא זוכרים,
וחושבים שעבר כבר הכל
"ואפילו חייכת אלי...
אז חשבתי שזהו"

אז לא.
לא זהו.
וזה לא כי אנחנו כבדות
או צומיסטיות
או נהנות למשוך את זה,

פשוט,
אנחנו רוצות אמת.
שזה יהיה על אמת
ולא בכאילו
מלמעלה
ומבפנים הכל עלוב עוד.

חיבוק זה כיף.
זה מקרב.
זה לא תמיד עוזר
זה לא תמיד פותר.

טוב, נו.
לפעמים כן
פשוט מתמסרים לזה
והמרירות בורחת לה
מהר...

אבל ברגיל,
אנחנו רק רוצות
טיפהלה

לדבר...
💗
מיש, אהבתי את שכתבת.השם בשימוש כבר
יפה כתבת 🤗תודה לך ה' 🙏
אני רק נהיית עליו עצבנית יותר ויותר.. ככל שהזמממן חולץהריון ולידה2

למה מה קרה שמחר אקרצף את הגוף, אוריד שערות במאמץ מרובה, אגזור ציורניים, ואלך למקווה?,

לא באלי

לאאאאאאאאאאאאאא באלי

 

לכי לישון מותקמשמעת עצמית
מחר יום חדש
כוחות חדשים
מחשבות טובות
ואנחנו כאן איתך.

ספרי...
תודה יקרה!הריון ולידה2


וואו נשמה אני מה זה מבינה אותך!או מיי גאד
תקשיבי,
חשוב לי לומר לך שזה קרה גם לי בהתחלה.
אני לא הייתי מתאפקת כמוך, וכן הייתי עוקצת אותו על זה... ככה התמודדתי.

בגדול,
קודם כל תדעי שאת ממש ממש לא חייבת להיות איתו.
המקווה הוא לא רק בשבילו, הוא גם בשבילך ובשביל הקב"ה. זה יום שבו את מתחילה דף חדש ואת מטהרת את עצמך.
אם בלילה לא יתחשק לך, אל תהי איתו.
אם מפריע לך משהו, תפתרי.

את יכולה לטבול, וכשאת מגיעה, תבקשי ממנו שלפני שתגעו ותתחבקו, את רוצה לדבר איתו על משהו.
קחי אותו לשיחה, ותגידי לו מה יושב עליך.

ההרגשות שלך הכי לגיטימיות בעולם. ויותר מזה, ה' חפץ בהרגשה שלך.
למה? כי הוא רוצה שאת תהי עזר כנגדו.
תנסי לתמלל את הרגשות שלך, להגיד לו שחשוב לך שלא יהיו בינכם סטוצים.
שחשוב לך הקשר איתו. ושהקשר יהיה חברי ועמוק.
שחיבוק בשביל אישה זה לא מספיק. ושכל הנשים ככה.
אין פתרונות קסם.
אין לחיצת כפתור.
אישה היא תהליכית.
הראיני את מראייך, השמיעיני קולך...
חברים מקשיבים לקולך, השמיעיני.
את רוצה וצריכה להרגיש שהקול שלך חשוב לו.
שאת מעניינת אותו.
ואולי זה נותן לך תחושה (תדייקי לו שגם אם זה לא נכון - זה חשוב) שהקשר בינכם אינטרסנטי.
שהוא מושתת על מגע.

מציעה לך גם לסכם איתו שלא הולכים לישון בלי לדבר כמה דקות או לפחות כמה מילים.

כך מוסכם בנינו.
הוא ידע שהמשחק המקדים מתחיל עוד בנידה. בקשר. בשיח. בגעגוע...
אחרת, יהיו יחסים מעפנים.
היום אנחנו חברים מאוד מאוד טובים.
כי ידעתי, שאני עזר כנגדו. שהרגשות שלי לא רק לגיטימיים, הם כרצונו של ה'. ברוך שעשני כרצונו...
תזכרי את זה, תתחברי לרצון שלך ומשם תדברי איתו.
תזכרי, את לא חייבת כלום. את רוצה...

שתהיה לך טבילה משמעותית מחר,
ואחריה קשר ושיח טוב, ויחסים כיפים ומספקים כשאת מפוייסת ושמחה ❤
תודה. כתבת מהמםהריון ולידה2

האמת שהבוקר זה כבר הפך למריבה ענקית

אין לי כח לכלום

לא יודעת מה לעשות

יש לי תור במקווה מוקדם והדבר הראשון שבאלי לעשות זה לדחות אותו

ממש ממש מבינה אותך!או מיי גאד
תזכרי שאת לא חייבת כלום כלום כלום!

אני אישית אף פעם לא מדלגת על מקווה. כבר קרה לי פעם אחת שטבלתי אבל לא התקרבתי אליו כמה ימים כי הייתי ממש ממש פגועה.

המקווה הוא בשבילי. ואני עושה אותו כי יש לי זכות להיטהר ולהתחיל דף חדש עם עצמי. אני לא נותנת לקושי עם בעלי להעניש אותי עוד יותר.
עכשיו אני בהריון ואני חושבת על זה שתקופה ארוכה לא אטבול וזה חסר לי מאוד!
אני כל כך אוהבת את היום הזה ורק מאז שהפסקתי להתנות את זה ביחסים שלנו...

ומבאס לשמוע על המריבה. אבל תתעודדי שה' מחדש בטובו בכל יום וכל רגע תמיד.
כל רגע הוא בורא את העולם.
תתפייסו. אפילו בלי לקיים יחסים.
אין סיכוי שזה לא יגיע ליחסים...הריון ולידה2

עד עכשיו, ואנחנו נשואים כמה וכמה שנים, חוץ מליל שבת שטובלים ואז ארוחה- כל טבילה היתה ישר ללכת ביחד למיטה

וזה היה טוב לנו

 

אבל היום לא באללללי

 

ואין סיכוי שאגיד את זה כי  

א. הוא לא יבין

ב. הוא יפגע בטירוף

אף פעם לא קרה שלא נגעת בואו מיי גאד
כי כעסת עליו?
יותר מזה.הריון ולידה2

תמיד זה היה ישר לחדר שינה. תמיד. 

ונמאס לי מזה כבר.הריון ולידה2

לא רוצה להגיע ממקוה למיטה

רוצה לשבת על הספה לדבר

רוצה חיבוק

רוצה תהליך

 

לא רוצה את זה

יופי!!או מיי גאד
אני חושבת שזה מדהים!

תקראי לו לשיחה ותדברי איתו על הצרכים שלך באהבה.
תגידי לו שעד היום ויתרת, ואולי יהיה קשה להתרגל למשהו אחר... אבל שיש לזה השלכות. ואת בטוחה שגם הוא יהנה יותר כשאת תהי שם באמת. וזה מה שיעזור לך להיות שם באמת.
את אישה! כמו כל הנשים.
לא לכולן חשוב לדבר לפני כן, אבל אם חשוב לך, אז זה מה יש. כנראה שזה מה שעוזר לך להתקרב.
מגיע לך...
את צריכה לומר לו את זה. אין פתרון קסםמיואשת******

ואל תתעצבני אבל אם זה מה שהייתם רגילים תמיד איך הוא ידע שזה לא טוב לך אם לא תגידי?

את צריכה לעבור את זה. את המשוכה הזו של לפתוח ולדבר איתו.

והוא לא יפגע, למה שיפגע. יש לך צרכים, בדיוק כמו שלו, ואני בטוחה שהוא בעל מקסים ואוהב ויהיה עצוב לשמוע שיש לך צרכים שהוא לא ידע מהם ולא סיפק לך. וישמח לשמוע שהוא יכול לעשות לך טוב יותר ממה שיש היום.

תגידי לו,תגידי.אהבתחינם
אני חוזרת מהמקווה,
אוכלים ארוחת ערב. מדברים..
בנחת, הכל בנחת.
אז מהיום לאאו מיי גאד
וגם אם הוא יפגע כשאת פגועה, זו לא אחריותך.

את לא עושה את זה כדי להעניש אותו.
את עושה את זה כי את רוצה לקיים יחסים באהבה. ואין רצון יותר חשוב מזה! זה רצון ה', אחרת זו זנות.
אם את פגועה, את רוצה להעביר את הפגיעות.
הוא יודע שלא מקיימים יחסים במצב כזה? זאת הלכה.
ועד שהוא לא יפייס, אתם לא תקיימו יחסים. חד משמעית... זו לא המצאה שלך. ההלכה מבינה את נפש האדם, והיא רוצה מציאות שלמה ומתוקנת.

וזה שהוא לא יבין, לא נורא.
תסבירי לו ותסבירי לו.
לא כדאי להמשיך ככה.
קוראים לקיום יחסים "שלום בית" בדיוק בגלל שכשיש בעיה יש אינטרס לפתור אותה, והחיבור עצמו יוצר פיוס.
אבל אישה חייבת לפני שנוגעים בה, להרגיש קרובה. אחרת היא מרגישה מחוללת.
וככה ביננו זורקתהריון ולידה2

שגם במגע אני מחכה כל הזמן לאישור שאני טובה לו

 

וזה שהוא לא אומר כלום לפני הטבילה- מחכה מתגעגע משו

גם מערער אותי בזהז

אבל לא חייב להגיד-אהבתחינם
בעלי כל התקופה דאסורים לא מראה לי חיבה יותר מדי
כי זה לא פשוט לו ,בכלל..
זה מקשה עליו .
בהתחלה זה היה הרבה מריבות סביב הנושא, למה אתה לא מחמיא לי? למה אתה לא אומר שמתגעגע? למה אתה לא מראה אהבה? למה ...
ואזמהוא פשוט הסביר לי
שזה מקשה עליו. מאוד.
זה מכניס לו מחשבות לא טובות.
והבנתי ,ופשוט ויתרתי על החלק הזה.
קשה, לא כיף
אבל הוא בהחלט מפצה שמותרים
גם שלי כזהמצפה להריון.
בעלי הוא כמו ילד עם בעיות רגשיות
בעלי עם בעיות רגישותאהבתחינם
שעשה עבודה מדהימה! ולא בהכל חייב להשתנות..
מבינה אותךאו מיי גאד
אבל יכולות להיות הרבה סיבות לזה שהוא לא אומר לך שהוא מתגעגע...

למשל, כמו שכתבו לך - שזה מקשה עליו במהלך הזמן שאתם אסורים.
או פשוט הוא גבר ואתם בשלב ראשוני של הקשר, והקשר בינכם עוד לא מפותח והוא מושתת על מגע וקיום יחסים בצורה דלה... (אגב, גבר שכל דבר כזה מגיע לו בקלות, לא מתגעגע... כי אין לו אתגר או יעד לכבוש).
וזה בסדר. אל תילחצי... ככל שלא תשלימי עם זה, ותפעלי שזה ישתנה, זה ישתנה. והקשר בינכם יהיה טוב יותר, את תרצי להתקרב אליו.

לגבי זה שאת מרגישה צורך באישור שלו, זה מאוד מובן,
אבל לא כדאי...
תעשי לעצמך סוויץ'... במקום שתצטרכי את האישור שלו, תגידי לעצמך "אני הכי טובה בעולם בזה" ותהי קשובה לצרכים שלו מתוך מקום של אמון בעצמך.
אל תעמידי את עצמך במבחן מולו.
תזכרי שגם הוא לא מושלם, ובאותה מידה את יכולה להעמיד אותו במבחן. זה פשוט לא כדאי.
תאמיני בעצמך, ואם יש לך צורך בביטחון תלמדי באופן חיצוני, ותקשיבי לעצמך באופן פנימי.
ובסוף בסוף, יחסים זה קשר הדדי. והוא מתפתח עם הזמן...
את לא נכשלת בשום דבר. ואת לא צריכה אישורים.
מקסימום תשאלי אותו "מה אתה אוהב" בחיוך. אבל מתוך מקום "סקסי" שמאמין בעצמך ולא מקום של "אני לא טובה"...

מקווה שהבנת אותי...

ואי כלכך מוכראהבתחינם
גם קרה לי במקווה האחרון,
ובכיתי בלי סוף בתוך החדר במקווה בציפייה לראות דם
אבל אז טבלתי
ושחזרתי הביתה הוא ביקש שנדבר
והכל חזר ב"ה למקום...
בהרגשה שלי,
יש משהו במקווה שנותן רוגע כזה, כאילו יש את החיים לפני והחייים אחרי בכל חודש מחדש...
אצלנו בשבועים שאסורים זה גהינום כאן
ולא בגלל החוסר במגע, פשוט אוירה כזאת מתה...
אם למישי יש קישור לשיעור מעניין תורני על משמעות הטבילה אשמחהריון ולידה2


אם לא הייתי יודעת שאני לא צריכה לטבול מחר הייתיבתי 123
חושבת שאני כתבתי את זה🙈 הצטרפת לשרשור הבעלים הנרדמים?
מעניין שהעייפות שלהם היא מאוד סלקטיבית יש גברים שבאמת יש להם בעיה שהם נרדמים בכל מצב.
אבל כמו שאמרת מחר הוא בטח יהיה סופר עירני.
והאמת היא שהם לא באמת שולטים על זה לפעמים דרך שלהם לכבות את החשק שלהם הוא יודע שאי אפשר עכשיו אז הוא מכבה את עצמו במובן אחד וגם נרדם יחד עם זה.
אבל לגמרי זכותך לכעוס עליו ולהתעצבן וחוץ מהזדהות אין לי שום טיפ
כשתמצאי אשמח לדעת גם
כל כך מזדהה איתך יקרהמצפה להריון.
גם לנו לפעמים במיוחד כמה ימים לפני טבילה
יש מתח מגעיל באוויר, שרק גורם לי לא לרצות לטבול,
כי גם זה די מביך שאחרי המקווה צריך ברוב המקרים כן להתעלות על האגו ולהתפייס
מקווה שהיום הדברים יראו לך אחרת ולטובה
חיבוק ענק⁦♥️⁩
אוףצמיד זהב
קרה לי פעם...
טבלתי בלי חשק. נכנסתי לאוטו. אמרתי טהורה. קצת נתנו ידיים וזהו.



שחזרנו הבייתה כל אחד הלך לדרכו..אבל אז, הבנו שזה לא יכול להמשיך ככה.. מישהו ירד מהעץ ( לא זוכרת מי זה היה) וניסינו בקטנה לדבר.
לשתות משהו בייחד.


שולחת חיבוק ענק!!
יום כזה ענק ( בשבילי) וכיף וטוב שמתחיל בלא טוב הוא מבאס..
ואולי, רק אולי,
תקני לעצמך ולו משהו קטנטן... פצפון - אבל שיררה שחשבת עליו ועל היום הזה... על עצמך.
זה נותן הרגשה טובה ורצון לקירבה..
הפעם אני לא מתחילה את הפיוס.הריון ולידה2

הוא יקנה משו

שהוא יגיד משו

 

אתן בטח קוראות ואומרות לעצמכן שאני צריכה לרדת מהעץ

 

אבל באמת זה לא העניין

 

הכי קל לי לקפוץ פה לחנות ולקנות איזה משו ולכתוב פתק יפה

 

ואז השלום יחזור 

 

אבל מרגישה שזה לא נכון לי

 

ככ רוצה להרגיש שגם הוא נלחם פעם אחת על זה.  על הביחד.

 

לא רוצה להתאמץ. כלום

 

וגם ככה ללכת למקווה זה מאמץ כביר

את בסדר גמור. הרצון שלך לגיטימי לחלוטיןאו מיי גאד
כשאת באמת פגועה, לא יעזור שאת תעשי את הצעד לפיוס.

הצעד שלך זה להיות פתוחה להתפייס ברגע שהוא פועל לקראת זה.
את מאוד מובנת.
בדיוק. ניסחת אותתי יותר טוב ממה שניסחתי את עצמי...הריון ולידה2


מתחברתצמיד זהב
ומחזקת שכן כדאי להיות פתוחים לקבל את הפיוס מהצד שלו...
כי לפעמים אנחנו כל כך עמוק בזה ( ובצדק)שקשה לנו בכלל לקבל את הסליחה ואז הם לא מבינים מה קןרה ושוב כדור שלג...



הלוואי שהוא יעשה את הצעד מבחינתו... הלוואי
( ותכלס עצם ההליכה שלך לטבול ועוד בימים כאלה זה צעד מבחינתך ענק!!)
הלוואי שהיה לי את המספר של בעלךאנונימיות
והייתי מתקשרת ואומרת לו למה את מחכה.
כל כך מבינה. אצל גברים זה פשוט לא עובד ככה.
בעלי יכול להתנצל אבל חסרה לפעמים המתנה/ החשיבה מעבר למילים.
או נניח אני אומרת לו שאין לי כח לבשל ובא לי אוכל ואני רוצה בתוכי שהוא יפרגן לי אוכל קנוי והוא מצידו שואל אם להכין סלט עם טונה או פירה... 🤔
ואני חושבת שהלוואי שמישהו אחר יגיד לו ויאיר את עיניו כי אם אני אגיד אז זה כבר לא זה. פעם נורא רציתי משהו ז אמא שלי אמרה לאבא שלי תתקשר ל*** שיקנה לה בהפתעה. והוא לא עשה את זה כמובן אבל היה בי צד שממש רצה שהוא יתקשר כי ידעתי שאז בעלי יקנה
וואיייי כמה זה מתיש השוני בין גברים לנשיםרקלתשוהנ
כמה מאמץ זה דורש
להסביר להסביר לפרט לפרט
דברים שפשוט אין צורך להסביר לבת.

אין לי עצה
רק בהצלחה עם זה
ושתמצאו את הדרך לחזור אחד לשני בקרוב
נכון. ממש מתישאמא גם

מצד שני אני חושבת שאם הוא היה כמוני

אוי ואבוי לנו

אז עדיף

"להירדם בלי לסכם את היום"...נועה כ

לא מובן  למה צריך להירדם כל לילה ו"לסכם את היום" ...מצד שני גם לא לדבר כלל זה לא טוב... 

נראה שבעלך עובד וחוזר עייף מהעבודה וזה מסביר את המצב... בלי קשר אתם שומרים על טהרת המשפחה אז הוא סוחב דחף מיני של שבועיים ואת מחפשת אצלך חשקים ? 

 

עם כל הכבוד ... נראה כאילו הבעיה היא שלך...

מציינת שהכרטיס האישי של הניק הזה הוא "זכר"מיואשת******


👍 אופייני מהרבה בחינות...או מיי גאד
אוקי בטח אני אקבל מלא תגובות של "זה אסור" אבלמיואשת******

אם לא טוב לך להיות יחד ביום של המקווה, לא חייבים. אם את צריכה זמן לזה, אז זה מה שאת צריכה.

ותני לי לספר לך שאת לא לבד

יש הרבה נשים כמוך ו@אמאשוני המהממת כתבה על זה פה בשרשור אחד לפני כמה זמן.

לי גם היתה תקופה שעצם הידיעה שצריך לקיים יחסים הלחיצה אותי, הפריעה לי לחזור לנורמליות שלי, גרמה לי להסתגר . לא מכירה את האופציה לעבור מאפס למאה. אין לי את זה. והלחץ הזה גרם לי שלא הצלחתי להגיע לכלום. נהייתי סגורה ועצבנית.

ודיברנו על זה, ומאז זה ברור לנו שיום המקווה הוא יום בשבילנו. לצאת, או לדבר, להתחבק, לישון ביחד. אם מתוך זה נמשיך הלאה בטבעיות מצוין, אם לא גם מצוין. אני צריכה את הערב הזה להתקרב להתאפס ולהיות. 

ומאז הרבה יותר טוב לנו. מציעה בחום לנסות.

מאה אחוז איתך ⁦☝️⁩אנונימית לרגע1
טוב. המצב רק מסתבך. אני לא הולכת למקווה היוםהריון ולידה2

די

ניסיתי להיות הכי שאני יכולה

 

יצאתי מגדרי. גוף ונפש

 

די. זהו. לא יכולה יותר

 

היה פה בכיות ודמעות וצעקות. וזהו.

 

לא התארגנתי כלום...

לא רוצה.

 

לא הולכת היום.

אוי תלכי!!מחכה עד מאוד
בשבילך! לא בשבילו...אפילו אחר כך בית קפה
עם עצמך!
לגמור עם זה...
ככ חבל
זה רעיון.משמעת עצמית
תלכי למקווה, גם תרוויחי זמן שקט לעצמך לחשוב
וגם תלכי אח"כ עם חברה או עצמך לקפה.
אולי תכתבי לו שם מכתב שמפרט את כלללללללל מה שאת מרגישה.
את תצאי תותחית
קודם כל בעיני עצמך
בעיני אלוקים
וברור לי שגם בעיניו.

עוד לא מאוחר.
לא נורא שלא התארגנת

קחי הכל בתיק
ותלכי לך.
אי אפשר להתארגן במקווה בקורונהמיואשת******


אוי נכון🙈משמעת עצמית
שכחתי.
אוף

רציתי בשבילה ערב ארוךךךך מחוץ לבית
קצת שקט

באסה😔
סורי
תעשי טובה לעצמך ותראי לבעלך את השרשור. תשלחי לו קישוראנונימיות
ותלכי בשביל עצמך!!!
וואו ממש קשה אבל ממש מתחברת לעניין הזה שתעשי את זה בשבילךאנונימית לרגע1
זה לא שרק הוא נמצא בתמונה, גם את
ולכן גם ברור לי למה את ככ פגועה כי זה לא רק עניין "שלך", והוא מתנהג כאילו זה רק שלך ולא של שניכם

לכי בשביל עצמך
תטבלי, סיימי עם זה
ומה יקרה הלאה? תעזבי את זה כרגע, זה לא באמת משנה
חבל אל תדחי את הטבילה את יכולה להמשיך לא לדבר איתו אבל לפחותהיושים
תלכי לטבול שתהיה טהורה כי מי יודע מה ישתנה
אני יודעת שזה קשה
מניסיון
קשה מאוד
מעצבן
כאילו לדבר לקיר
אבל אני במשך 4 שנים רק דיברתי ודיברתי בדיוק על אותם מצבים שאת מתארת עד שסופסוף נכנס מאוזן אחת ולא יצא..
זה רק לדבר ולדבר בלי יאוש
מקווה שהתגברת על יצר הרע שרוקד משמחה עכשיו והראת לו מה זה..
מויתור לא מפסידים אף פעם..
בהצלחה מתוקית את חזקה!
מה שלומך הבוקר?מצפה להריון.
עדכונים!נועה כאחרונה

אז מה היה בסוף...?

תעזרו לי לא להתעצבןאנונימית בהו"ל

תעזרו לי לא להתעצבן ערב ראש השנה !

אז בעלי מכור מכור למחשב במיוחד משחקי מחשב.

יש את התקופה שהוא חוזר מהעבודה ב8 ופשוט ישחק עד 12 שאני גוררת אותו למיטה

במיוחד המשחקים מעצבנים אותי כי אין אם מי לדבר. שהוא צופה הוא לפחות עושה כלים או משהו ויותר "איתי" כל כמה זמן אני מתפרקת שאני אשכרה מרגישה שאני בסדר עדיפות מתחת למסך וזה שובר אותי ודברים נהיים מוזנחים בבית ואז יש תקופה קצרה שהוא מוריד את המשחק או יותר שם לב לכמה הוא צופה וחוזר חלילה

אז לפני כמה ימים שוב התקין את המשחק יודע שאני שונאת כי אין אם מי לדבר וזה מעצבן אותי נורא!!!

רק מלראות את זה אני נהיית עצבנית

אתמול בלילה אמר לי שכדאי לי לצאת לקניות ( התלבטתי כי הייתי גמורה ) כי הוא רוצה לשחק ולא מרגיש בנוח שאני שם 😵‍💫

קיצור אני חוזרת והוא אמר שהוא יתחיל להכין איזושהי תבשיל לחג וברור שהוא לא ב10:30 קם ואמרתי לו שעדיף לחכות להיום כי זה 45דק הכנה + 3 שעות על הגז וחבל כי כבר יהיה מאוחר

הוא אמר שהוא רוצה בערב והתחיל אני התארגנתי לשינה וברור שהוא סיים מהר וחזק לשחק

אמרתי לו שאולי יבוא איתי קצת להיות במיטה והיה ככ שקוע שבקושי שמע וממש התעצבנתי והוא אמר שזה לא "מרגיש לו נעים" וואלה ולי כן

אמרתי לו שבימי שישי הוא קם מוקדם אם הילדים אחרי שאני שבוע קמה מוקדם ממש אמר ברור ברור. לא בא איתי למיטה כי היה במשחק

ב5 נכנס למיטה מעיר אותי ואומר שהוא מצטער ( למה להעיר את אותי??? אני גם ככה מתעוררת מכל דבר ולא נרדמת ואז התינוק התעורר ב6 ) אמר שהוא שעתיים מנסה לישון ולא מצליח ( מה שאומר שרק נכנס למיטה ב3 )

וזה מחרפן אותיייי

ברור שהוא עכשיו ישן וביי ביי לפינוק שישי שלי

ואני ממש רותחת

על סף דמעות

זה משגע אותי

בא לי להגיד לו ככ הרבה דברים אבל יותר מידי מצפון מלהיכנס ככה לראש השנה

אז במקום לנוח

קמתי מוקדם

סידרתי את המטבח המטונף שהשאיר

הכנתי לעולם ארוחת בוקר

כביסה

בעעע

הוא כנראה יקום עוד מאט אשמח לעצות

אה ואמר לי כל השבוע שנצא ביחד לקנות לי תכשיט לחגאנונימית בהו"ל

איזה תכשיט ואיזה נעליים 😭

קשוחנעמי28

יש שאלון אונליין של 12 צעדים לבדוק האם אתה מכור.

דבר ראשון תבדקו האם מדובר בהתמכרות או שמדובר בהרגל שיש לו שליטה עליו.

כי הטיפול והיחס שונים לגמרי.

לא יודעת אם בהגדרה הוא מכוראנונימית בהו"ל

אבל יש משהו באופי שלו שמתמכר ( אימפולסיבי כזה ) מהר

ב"ה לא מעשן או שותה

אבל אני מחורפנת

הוא קם לשירותים הולך לישון

בא לי לצרח עליו, באמת

ואני מנסה להשאר שמחה בשביל הילדים

הוא לא צריך להיות מכור לעוד דבריםנעמי28

יש התמכרויות ספציפיות, משחקי מחשב זה לגמרי אחד מהם.

יש תוכנית ייעודית למכורי משחקי מחשב.

אפשר לבדוק את זה בקלות, כדאי באמת אחרי החג.

אם מדובר במכור, תדעי שכל עוד הוא לא מטופל אין לו שליטה על עצמו, כמו מכור לסמים.

זה לא אמור להוריד מהכעס שלך, מהפגיעה בך ומלקיחת אחריות שלו

אבל כן יתן לכם כלים אחרים כי זאת התמודדות אחרת לגמרי, מניסיון❤️

כנסי לחדר

תשתי קפה עם שוקולד, תדאגי רגע לעצמך, את לגמרי צודקת, זה מעצבן וחייב להיפסק.

תעשי את זה בשבילך, לא בשבילו, כדי לשמור על האנרגיה שלך ולדאוג לעצמך.

נבדק את זהאנונימית בהו"ל

יש תקופות ( אחרי שאני ממש נשברת וניההית היסטרית ) שהוא מפסיק

אז זה לא שהוא לא יכול לשלוט על עצמו זה פשוט כיף לו

זה לא אומר כלוםנעמי28

מצרפת לך את השאלותנעמי28

שאלון 20 השאלות של מכורי גיימינג אנונימיים (GAA - Gaming Addicts Anonymous) הוא כלי לבדיקה עצמית שנועד לעזור לך להבין אם הרגלי המשחק שלך חצו את הגבול להתנהגות כפייתית או להתמכרות. [1]

להלן השאלון המלא, מתורגם ומאורגן בצורה מסודרת לפי קטגוריות: [1, 2]

שליטה וניסיונות הפסקה

  • הצבת גבולות: האם אי פעם קבעת לעצמך כללים או מגבלות זמן לגבי משחק, ואז הפרת אותם ושיחקת זמן רב מהמתוכנן?

  • ניסיונות פרישה: האם אי פעם נשבעת להפסיק לשחק, מחקת משחק, אך חזרת אליו מאוחר יותר?

  • החלפת משחקים: האם ניסית להגביל את זמן המשחק שלך על ידי מעבר למשחקים אחרים?

  • חוסר שליטה: האם היה לך רגע שבו באמת רצית להפסיק לשחק כדי לעשות משהו אחר, אך פשוט לא הצלחת?

  • חזרה חסרת שליטה: האם לקחת אי פעם הפסקה מגיימינג, וכשחזרת שיחקת בבולמוס חסר שליטה? [1, 2]

השפעה על הבריאות ואורח החיים

  • הזנחה עצמית: האם השימוש במשחקים מוביל אותך להזניח את ההיגיינה האישית, התזונה, הבריאות הפיזית או מטלות יומיות חשובות אחרות?

  • חוסר שינה: האם אתה מפסיד שעות שינה רבות בגלל גיימינג?

  • כאבים פיזיים: האם סבלת מכאבים פיזיים כלשהם (כמו כאבי גב, עיניים או פרקי כפות הידיים) בעקבות משחק אינטנסיבי?

  • שינויי משקל: האם עלית או ירדת במשקל באופן משמעותי מאז שהפכת לגיימר? [1, 2]

רגשות ומצב נפשי

  • זהות וירטואלית: האם אתה מעדיף את הזהות של הדמות שלך במשחק על פני הזהות שלך בחיים האמיתיים?

  • בריחה מהמציאות: כשאשר אתה עצוב, חרד או מדוכא, האם אתה מרגיע את עצמך באמצעות משחקים או תוכניות לשחק?

  • אשמה ובושה: האם אתה מרגיש אשמה, חרטה או בושה לאחר בולמוס משחק?

  • שעמום מהחיים: האם אתה מוצא את עצמך משועמם מכמעט כל דבר אחר בחיים שאינו קשור לגיימינג?

  • תסמיני גמילה: האם אתה מרגיש עצבני, חסר מנוחה או מוסח כאשר אתה רחוק מהמשחקים למשך זמן מה? [1, 2, 3]

מערכות יחסים, חברה ותפקוד

  • פגיעה במחויבויות: האם אתה שוכח או מזניח פגישות, משימות או דדליינים בעבודה, בלימודים או במשפחה בגלל הגיימינג?

  • הסתרה ושקרים: האם אתה מסתיר או משקר לגבי כמות הזמן שאתה מבלה במשחקים?

  • התרחקות חברתית: האם הקשר שלך עם חברים ובני משפחה מהחיים האמיתיים הצטמצם באופן משמעותי מאז שהתחלת לשחק?

  • ויתור על תוכניות: האם ביטלת או פספסת תוכניות חברתיות בחיים האמיתיים שציפית להן, רק כדי להמשיך לשחק?

  • דאגת הסביבה: האם האנשים הקרובים בחייך הביעו דאגה לגבי כמות המשחק שלך?

  • משחק במצבים לא מתאימים: האם שיחקת במצבים לא מתאימים או לא בטוחים (במהלך שיעור, בזמן עבודה, או בזמן נהיגה)? [1, 2, 3]

מספיק לענות בחיובנעמי28

על חלק מהשאלות כדי להיחשב למכור (כדאי לעשות את זה עם איש מקצוע)

העניין עם מכור זה - שזה כפייתי.

הוא יכול מאוד לרצות לעזור לך, לשנוא את עצמו שהוא משחק שעות, לשנוא את עצמו שהוא מכאיב לך ולא מצליח לעזור לך ועדיין באופן כפייתי לא להצליח להפסיק.

התוכנית מלמדת לשלוט על המנגנונים האלה.

זה לא אומר שכיף לואמאשוני

זה אומר שמבעד לניתוק התגובה הקיצונית שלך כן מצליחה לבקוע שם משהו ולגרום לו להתחבר לכאן ועכשיו.

כמו ששיכור שנוהג גם אם קריאת הסכנות בדרך מטושטשת, עדיין יכול לקלוט שני פנסי משאית דוהרים לקראתו ולהגיב לפני שיש תאונה חזיתית.

זה לא אומר שהוא לא נוהג בשכרות וזה לא אומר שכיף לו "לטייל" בכביש ולנהוג בחוסר זהירות.

הבעיה עם החרפת התגובות הקיצוניות של הסביבה (שלך במקרה הזה)

זה שהוא לומד להסתגל מחדש לתגובה הזאת ואז צריך להעלות ולהעלות את התגובה כדי שתצליח לבקוע מחדש

ואין לזה סוף.

רק שיהיה ברור שאת לשניה לא אשמה במשהו, זה לא פשוט וצריך עזרה. כדאי לך אחרי החג להתייעץ בצורה מסודרת עם אנשי מקצוע איך לגשת לזה.

בדיוקאפונה

זה מרגיש כאילו כיף לו

אבל האמת היא שהמשחק הוא הדרך שלו לווסת את עצמו ממשהו במציאות שגדול עליו להרגיש.

אני חושבת שערב ראש השנה זה לא בהכרחהמקורית

הזמן לשיחות עומק עם כל העומס שיש. אם אין זה אחלה

אני כן חושבת אבל שאת צריכה להגיד לו שאת פגועה ממנו ושאת רוצה לדבר על זה אחרי החג

אל תצפי שיבין אותך רק מההתנהגות שלך או שיזכור הבטחות. דברי ברחל בתך הקטנה

חסר לי הזמן איתך. אני רוצה שיהיה לנו זמן רק שלנו בערב בלי מפריעים. אני רוצה מתנה לחג בערב החג ולא אחרי כי זו לא אותה חוויה ואני לא רוצה לרדוף אחרי זה, אני רוצה שזה יבוא ממך

לא פשוט

חיבוק♥️

קש לי לחכות 3 ימיםאנונימית בהו"ל

אני פשוט לא מסוגלת

זה פשוט קשה לי שהוא ידע שזה מה שיקרה

ובכל זאת בחר

וגם אמרתי לו, חשוב לי שהלך לישון ביחד, חשוב לי שהיום תחוה עם הילדים בבוקר

זה לא ניחושים

רק שהמשחק ניצח במקומי

אז אל תחכי. אחרת זה יתפוצץ בצורה לא נעימההמקורית

חגי שיקום ודברי איתו ותגידי לו שאת מאוכזבת ופגועה

שאת מרגישה שאת לא חשובה לו אחרי שתיאמת איתו ציפיות וביקשת שיהיה איתך כדי לקחת חלק בהכנות והוא בכל זאת המשיך. שרצית שיקום ויהיה איתך כי זה חלק מהשותפות בזוגיות.

לחילופין את יכולה לבקש ממנו לקום לעזור

אגב זה נשמע קלאסי לקשב. גם לבעלי היה קושי בלראות קדימה/ לאמוד השלכות. אימפולסיביות. משיכה אינסופית למסך. גם הוא פרפר לילה

מעניין באמתאנונימית בהו"ל

כי לא הייתי חושבת קשב אבל שאר הדברים דומים לפי מה שאמרת

הוא לא פרפר לילה. זה רק הזמן שהוא בבית ויכול לשחק

אם יש לו זמן בבוקר זה שם

בלילות הוא גמור ולא עושה כלום זה לא שיש לו אנרגיות

אני לא מומחית לזההמקורית

אבל מסכים יוצרים פעילות מוחית כמו של קשב לפי מחקרים

מכל מקום אני לא חושבת שהתפקיד שלך לאבחן, אלא להציף מה את מרגישה ולבקש ממנו שיטפל בעצמו ויעשה מה שצריך כדי שיהיה לך בעל מתפקד בבית

אני חושבת שכדאי שתביני מה מפעיל אותואמאשוני

ואז תביני שהפרשנות שלך שגויה

ואז לא תתעצבני על הדברים הלא נכונים

ואז לא תעשי טעויות שיחריפו את המצב

ואז תוכלו לגשת לטיפול מסודר

ואז אולי זה יצליח ואולי לא

אבל תהיה לך וודאות ובהירות בחיים.

ההתמכרות הזאת לא אומרת שאת בעדיפות תחתונה, זה אומר שהוא חייב את זה בשביל להשיג שקט נפשי.

זה מורעב ולא באמת אפשר להסביר (וגם לא חושבת אני מבינה מספיק בשביל להסביר)

אבל תדמייני שיש לו לחץ פנימי, או מחשבות טורדניות או משהו בתוך הראש שלו שלא מאפשר לו להיות נוכח.

צריך לפרק את זה בזהירות ובהדרגה.

כרגע את פועלת כדי לעצור את הדבר היחיד שנותן לו שקט.

נכון הוא לא רואה אותך ולא מתנה, ולא הכנות לחג.

תארי לך שהיית סובלת מבחילות איומות, והייתה לך תרופה בהישג יד רק שהייתה גורמת לך לא להיות נוכחת 4 שעות, ובעלך היה מנסה לדבר לשכל שלך ומדבר על ההשלכות (ספויילר הוא יודע הכל, את לא מחדשת לו כלום)

כשהדבר היחיד שאת רואה זה את הגוף שלו שחוסם אותך מלהגיע לתרופה שאת זקוקה לה בכאן ועכשיו.

אל תהיי במקום המטיף הזה, אל תתפוצצי עליו, הוא לא יקשיב לך הוא רק יראה בך מפלצת שמפריעה לו בדרכו.

לא כי הוא לא אוהב אותך, לא כי הוא חושב שהוא צודק, אלא כי הוא לא מצליח לנהל את זה.

אני בטוחה שהוא אדם טוב. ויש לו מצפון שהוא פוגע בך ובמדפחה ובגללו דברים נדפקים, המצפון הזה לא עוזר לו להתגבר. הוא צריך כלים להתמודד וזה לא פשוט.

במקום לבזבז על זה אנרגיות,

תתמקדי במה שאת יכולה לעשות ולהכין. מה שאת יכולה, מצויין.

מה שלא, להרפות.

מה היית עושה אם היה מחליק ומתפנה באמבולנס? תעשי אותו דבר.

זה שאין ביטוי פיזי לקושי לא אומר שהוא לא קיים.

קחי בחשבון שיומיים חג בלי מחשב עלולים לגרום לו ליותר עצבנות.

זה יכול מצד שני להיות הזמן להתקרבות. אי אפשר לדעת.

תחבקי ותפנקי את עצמך על המקום הזה שנשארת לד במערכה על ההכנות לחג!

את מלכה וזו התמודדות סופר לא פשוטה!

❤️❤️

אני לא מאמינה שהוא באמת מכוראנונימית בהו"ל

אחרי שהוא הודה לפני כמה שנים שהיה צופה בפורנו שהיינו בטיפול

המטפל טען שהוא לא מכור וזה פשוט דחף וכו'

מרגישה שזה אותו דבר כאן

ואני יודעת שברגע שאני יעלה את זה אני מתפוצץ

יצאתי מהבית עם הילדים

מאתמול בבוקר חשבתי על מכתב לכתוב לו לראש השנה על הדברים שאני מעריכה בו ואיך שהוא המשענת שלי ואני פשוט לא מסוגלת

וזה עצוב לי

ואני גם כועסת

חוץ מזה שאני על גלולות שנראה לי עושים לי רע ומסלימים את התגובה שלי

ואני לא מושלמת

וגם נשאבת למסך אבל לא באות צורה בכלל

יש לי את הבעיות שלי ואני מודעת והייתי בטיפול

אבל אני עצבנית

מנסיון עם מכור במשפחהנעמי28

ואחרי הרבה עוגמת נפש של שניםם והרבה כסף ואנרגיה שהלכו למטפלים שונים שלא ידעו לאבחן.

לכו למטפל שמתמחה במכורים!

אם הוא מכור, הוא לא חייב להיות מכור לעוד דברים כמו פורנו, כמו שמכור לסמים לא בהכרח מכור לאלכוהול.

קשה לפעמים לקבל את זה כי זה "מסיר מעליו אחריות " כי זה לא הם זאת ההתמכרות.

ולנפגעים יותר קל להישאר בעמדת המאשים והקורבן ולא לקבל את זה שגם הוא קורבן וחולה (זה באמת מעצבן בטירוף, שהוא גם הפוגע וגם הקורבן)

אבל אם הוא מכור ונשמע ככה (אבל מי אני, תבדקו באופן מבוקר)

תהיו חייבים לעשות סוויצ' בראש ולהסתכל על התמונה אחרת.

זה לא מסיר מעליו אחריות בשום שלב ולא מצמצם את הפגיעה בך בשום שלב.

זה תפקיד בעלי המקצועאמאשוני

לאבחן כדי לדייק את הטיפול.

בעיני זה לא משנה אם זה התמכרות או דחף,

בשניהם יש קושי עצום להתגבר (תקראי לזה יצר הרע אם זה יותר מקובל בעינייך)

זה לא עוזר להגיד לבן אדם שעושה פעם אחר פעם את אותה הטעות שהוא טועה.

צריך להבין מה מניע אותו, איך לטפל בזה מבפנים.

ובשביל זה צריך טיפול.

אם זה היה משהו שבידיים שלך לשנות, זה היה קורה מזמן.

גם אם צריך לעבוד על קבלת אחריות ובחירה, זה מול מטפל.

תראי גם בכל נושא של אשה מוכה או כתות וכד'

יש את האבחנה המקצועית אבל יש גם סקאלה של איפה אדם מונח והאם יש לו באמת בחירה חופשית בכל רגע נתון או שלא, וצריך לעזור לו לקחת שליטה על הנושא.

למשל בטיפול באשה שסובלת מאלימות ברמה כזו או אחרת, עושים איתה המון סימולציות אז על איך להגיב.

יכול להיות שהוא צריך תרגול איך להתגבר.

מאוד קשה לי להאמין שהוא עושה את זה שוב ושוב ושוב כי לא אכפת לו או כי הוא לא מודע להשלכות או חושב שיהיה בסדר.

ויודעת מה, גם אם זה זה, עדיין עדיף שתשמעו את זה ממישהו מקצועי מאשר נקודת ההנחה שזה רק זה וסה"כ רק אם נסביר ונדבר על זה, ההתנהגות תשתנה.

אבל ברור שרק את מכירה את המצב אצלכם, אולי זה לא כמו שנשמע.

בכל אופן הרבה כוחות 🤗

תשמעי יקירתיבאתי מפעם

נכון שאנחנו לא רוצות לכעוס בערב ראש השנה, ובטח שלא בחג, תנסי לנשום עמוק כמה שאפשר, מה שעוזר לי במצבים כאלה לדמיין שאני לבד בבית והוא במילואים/ בעבודה/ בטיול או ווטאבר , שלמעשה זה עוזר לי כי אז אני לא מצפה לכלום ממש.

גם אם לא יהיה ממש נקי ולא ממש מאכלים, תנשמי עמוק.

אבל כשיהיה לך זמן פנוי, אני אגיד לך את האמת לפעמים צריך בזוגיות לשתוק ולוותר אבל יש מצבים, כמו זה למשל, לדעתי, שאת ממש לא אמורה להבליג. לא צריך לצרוח עליו, אבל תחשבי טוב מה יכול להניע אותו לפעולה להתעורר על עצמו כי זה ממש אבל ממש לא לעניין להתנהג ככה כשיש לך אישה, בית, ילדים. לא מגיע לך חיים כאלו ולא יחס כזה. אני בטוחה שהוא לא עושה זאת מכוונה רעה , אבל את חייבת לעשות צעד שיאלץ לעשות סטופ. את מכירה אותו ואת חכמה מספיק לחשוב מה יעזור, להכנס לשתיקה ולהתעלמות זה כלי אכזרי אבל תשקלי לפעמים צריך להשתמש בכלי הזה. או להעמיד אותו בגבול שאו שהוא מוחק את המשחקים או שנרשם לטיפול ועד אז... כך וכך.

שולחת לך ים כוחות, זה ניסיון קשה מאוד בערב חג ומעליב ביותר, אני איתך❤️

תודהאנונימית בהו"ל

חזרתי לבית והוא היה ער אמרתי לו שאני הולכת לנוח

נכנסתי לחדר ופשוט התפרקתי והוא נכנס אחרי

הוא אמר שהוא לא הלך לישון ב3 רק ב1:30 ואז קם שוב לשעה כי לא הצליח להירדם אז זה לא ששיחק עד 3 בלה בלה ( זה דפוס חוסר שלפעמים קשה לו להרדם אחר 20 דק' קם לשחק ואז ברור שלא יירדם, לא הבנתי )

הוא אמר שהוא מבקש סליחה והאם אני עדיין עצבנית

אמרתי לו אני, עצבנית ? למה ? בגלל שחשבתי שאני יקום מאוחר יותר הולך לקנות תכשיט ובמקום זה הייתי ערה מ5 ותפעלתי את כולם כשאני מנסה להשאר חזקה ושמחה ( טוב, לא הצלחתי להשאר שמחה אבל לפחות הייתי רגועה עם הילדים )

אמרתי לו שאני רוצה שאחרי החג הוא יילך לאבחון. הרי הוא בן אדם טוב יודע כמה המשחקים פוגעים בי ובזוגיות שלנו ואני חוששת שזה התמכרות כי אם לא למה הוא היה ממשיך

הוא ממש התנצל ואמר שאם זה מה שאני רוצה זה בסדר ואני יכולה להשים סיסמא למחשב כדי שאני אצטרך לאשר ( לא תודה, יש לי ילדים אני לא אמא שלך )

הציע ששבוע הבא נקנה משהו

אבל אני עדיין פגועה

והבית מסריח ואני השלמתי עם זה

יש לי אשכרה ערמות של בגדים על הרצפה,שירותים מלוכלכים וכיורות מלאים ואין בי טיפת אנרגיה

לפחות אני שומעת אותו עושה כלים עכשיו

הוא בעל טוב עוזר עם הילדים, בישולים וכו' אבל הדבר הזה גומר אותי

חיבוק ענקאונמר

תזכרי במשך החג שהחיים ימשיכו אחרי

לא נגמר העולם היום.

ואחרי החג הוא יעשה איבחון ובעז''ה תגיע ישועה.

ותהיי גאה בעצמך שהובלת לזה.

ותמשיכי להיות קשובה לעצמך. זה באמת לא נעים בכלל

זה נשמע ממש התמכרות

ודבר החשוב בעיני

זה להבין

שהוא לא אוהב את זה. לא עף על זה.

יותר נשמע כמו לא ממש שולט בזה.

אז בעז''ה ילמד לשלוט.

חג שמח יקרה ♥️

חיבוק ענקאפונה

הלוואי שהצער והבדידות שאת חווה יהיו לכפרת עוונות, תחל שנה וברכותיה.

אתם נמצאים בלופ שבו לכל אחד מכם יש תפקיד קבוע, הסוף ידוע מראש ומסבב לסבב המצב מסלים.

משחקי המחשב ומטלות הבית הם רק טריגר, הסיפור האמיתי הוא שלכל אחד מכם יש אסטרטגיה הפוכה להתמודדות עם הטריגר - שבאופן טרגי דוחקת את בן הזוג עמוק יותר לאסטרגיית ההתגוננות שלו.

בעלך בתפקיד הנמנע (נסוג) - כשהוא מוצף הוא נסוג מהסיטואציה לתוך משחקי המחשב, וזה עוזר לו לווסת את עצמו. הוא רגיש מאד לביקורת ממך, וכשהוא מרגיש שאת מצפה ממנו או כל דבר אחר שמטרגר אותו הוא חייב לווסת את עצמו - כמובן דרך התרחקות (ונסיגה לתוך משחקי המחשב). הוא לא כל כך טוב בלהבין את מצב הרוח שלך או מה את מרגישה וצריכה.

את בתפקיד הרודפת - רגישה מאד להתקרבות והתרחקות שלו, ולמצבי הרוח שלו. כשאת מרגישה שהוא לא איתך את חייבת לרדוף אחריו כדי להחזיר אותו שלא תישארי לבד.

יכול להיות שהוא כבר מכור בהגדרה, אני לא יודעת ובעיני זה לא מאד משנה. בעיני המפתח לשבור את הלופ הוא להתחיל להבין באיזה צורה כל אחד מאיתנו מטורגר ומדוע, ולתקשר דרך הלב ולא דרך ההתנהגות.

זה להפסיק להתייחס להתנהגות הבלתי נסבלת שלו - להעז לדבר על הבדידות שאת חווה. אבל רק מעומק הלב, מהמקום העמוק והפגיע ביותר, לא מהרציונל - מה שישר יקבל גוון של ביקורת ויחזיר אתכם ללופ.

מאד קשה ואפילו בלתי אפשרי בתוך קשר לא מספיק בטוח לפתוח את העומק הזה, שהרבה פעמים אפילו לעצמי אין מערכת יחסים איתו..

לכן ממליצה מאד על טיפול זוגי EFT.

מניסיון אישינעמי28אחרונה

אם הוא מכור זה משנה את כל התמונה.

למכור באופן נוירולוגי אין שליטה. מי שחווה יבין.

טיפולים למיניהם רק יגבירו את התסכול.

בדיוק כמו ילד עם קושי פיזי או מוחי שמכריחים אותו לבצע משהו שאין לו את היכולת הזאת.

כמובן אין מה לרתום את הסוסים לפני העגלה יכול להיות שהוא בכלל לא.

אבל כתבת שזה לא משנה בעינייך.

אז זה משנה מאוד.

מחר הולכת לעשות הזרעה בשערי צדקאריאל765

וגרים מחוץ לעיר..עקרונית יכולה להגיע תוך 45 דקות אבל זה על הנייר. פקק אחד וזהו..חניה..

בקיצור יש לכן פתרון?

אם אני מפספסת זה עד חודש הבא.

מניחה שמחר יהיה פחות פקוקהשם שלי

כי זה ערב חג האנשים בחופש ולא נוסעים על הבוקר.

גם אם זה קצת יותר משעה זה בסדרפצלושון

התור בשעה של פקקים?

שיהיה בהצלחה!!

כן אם זה שעה ועשר דקות?אריאל765

הקטע שבעלי במאוחדת ואני כללית.

אם נלך למעבדת גבריאל הם מקבלים ישר? הם מבינים את הדחיפות?

מניחה שנגיע בזמן בסוף אבל לא רוצה שזה יפול על זה..

את מחפשת מעבדה ?עוזרת

הבנתי שיש שם אחת של מאוחדת ואחת פרטיתאריאל765

אומנם ערב חג,שמעונה

אבל שתדעי שכם למצוא בשערי צדק חניה זה לא פשוט...

את חוששת מהבאת הזרע?Sheela

זה בסדר גם אם לוקח קצת יותר זמן. אפילו שעתיים כנראה שיקבלו..

וואלה? מניסיון? זו פעם ראשונה שלנו.אריאל765

אין לנו תור. אמרו לנו לבוא כמה שיותר מוקדם בבוקר. זה היה די מהרגע להרגע כי טבלתי אתמול עשיתי היום בדיקת דם ואולטרסאונד והביוץ מחר כנראה אז לא רצינו לפספס..

בדרכקל"ת

אם מגיעים עד השעה 9 אז יחסית עוד פנוי בחניון. אחכ יותר עמוס

חשבנו להגיע ממש מוקדם. אפילו לפני 8אריאל765

אז פחות יניה בעיה, גם ערב חגשמעונה

ושישי, מקווה שיהיה בסדר

תודה רבה לך🩷אריאל765

שיהיה בהצלחה רבהשמעונה

תבדקי גם שיש לך את כל ההתחיבויות הנדרשות

תודה! ננסה לקבל מחר ממאוחדתאריאל765

כי בעלי שם.

בשעות האלה הכבישים פנויים לגמרי בע"ה בהצלחהבאתי מפעם

אה בקטע הזהטארקו

כן

והאמת שברוב המעבדות יש גם חדר שאפשר להשתמש בו...

באמת?? בשערי צדק יש?אריאל765

מחר לא אמור להיות פקוק בבוקררק טוב=)

וחניה בטוח תמצאי בחניון התת קרקעי..

בהצלחה רבה!!

לצאת מוקדם יותר?טארקו

זה עדיין בסדר...אורוש3

זה בסדר גמורחושבת בקופסא

לנו אמרו שאומרים להביא תוך שעה כדי שזה יהיה בסדר שיבאו תוך שעה וחצי ואפילו שעתיים.

גם אחרי שמטפלים בזרע במעבדה יש 4 שעות שאפשר להשתמש בו. זה הרבה פחות לחוץ.

בהצלחה. ותזכרו שבסופו של דבר עם כל ההשתדלות, הסיכויים של הזרעה לא באמת גבוהים משמעותית מיחסים רגילים בהנחה שאין בעיה ידועה.

לא יודעת מה הבעיה אבל אם יש בעיהאריאל765

בזרע אני מניחה שזה כן מועיל..

יודעת לאיזה מחלקה בכלל מגיעים שם?

לא מכירה, עשינו בבית חולים אחרחושבת בקופסאאחרונה

איך היה?

אני מקווה שעכשיו אתם אחרי.

חג שמח!

בהצלחה רבהמחכה להריון

אחי וגיסתי נקלטו בהזרעה ראשונה

הבעיה היתה לא ידועה אצלהם הכל היה תקין 😊 בקרוב אצלך שהשנה החדשה תביא לך הריון תקין 🙏

תודה!! בעזרת השם אצל כולםאריאל765

התייעצות לגבי כיוון טיפולי מתאיםאנונימית בהו"ל

רציתי להתייעץ איתכן על משהו שמקשה עליי מאוד ומתיש אותי לאחרונה, ואשמח לזווית הראייה וההכוונה שלכן.

קצת רקע עליי כדי להבין את התמונה:

תמיד הייתי "מצטיינת בלי להתאמץ". בבית הספר ובלימודים למדתי למבחנים רק ברגע האחרון (אם בכלל) ולא ממש הכנתי שיעורים.

מכיוון שאני מאוד מוכשרת וקולטת מהר, זה הספיק לי כדי לקטוף מאיות בקלות.

הבעיה היא שבעבודה ובחיים הבוגרים השיטה הזו הפסיקה לעבוד, ואני תקועה בדפוס ששוחק אותי לגמרי.

מה שקורה בפועל בעבודה:

  • אני יושבת ימים שלמים על כיסא העבודה, אבל שעות ארוכות נשרפות על בהייה, בריחה לטאבים אחרים והתבטלות מלווה בייסורי מצפון. אני יכולה לשבת 12 שעות על המחשב ובפועל לעבוד שעתיים.

  • כשאני מקבלת משימה, אני יכולה במשך 4 ימים לא לעשות כלום ורק למרוח את הזמן, ורק ביום האחרון של הדד-ליין להיכנס לאטרף של שעות רצופות בלחץ היסטרי עד שאני מסיימת.

  • אם משימה דורשת ממני לפנות למישהו מצוות אחר, זה יכול לעכב אותי בעוד יומיים. זה ממש לא מקושי חברתי, אלא נטו תסמונת המתחזה חריפה: פחד משתק שלא אבין מספיק את המונחים הטכנולוגיים או את התמונה המלאה, ושאיכשהו אביך את עצמי מולם.

זה לא רק בעבודה – זה חודר לכל תחום ביומיום:

  • אני רוצה לקום לסדר, לנקות ולתקתק דברים, אבל נתקעת בישיבה. אומרת לעצמי "רק עוד 10 דקות", ואז הילד מתעורר או שנהיה לילה ועברו שעות בלי שעשיתי כלום. המעבר הפיזי מפעולה לפעולה מרגיש לפעמים כמו מחסום כבד.

  • אני מרגישה ממש מכורה למסך, למרות שאין לי סמארטפון או אפליקציות. הכל דרך המחשב: לשוניות של צ'אטים, פורומים וקצת נטפליקס. חוסר השקט הפנימי כל כך חזק שאפילו סרט אני לא מסוגלת לראות ברצף, כל כמה דקות אני קופצת לטאבים אחרים לבדוק אם מישהו כתב או אם נכנס מייל.

  • קשה לי ברמות עם אי-ודאות ודברים חדשים. אני מעדיפה להישאר אצל רופא לא מוצלח רק כדי לא לעבור לאחר, או להמשיך להשתמש בבגדים ישנים במקום לקנות חדשים.

אני מבינה שאני חייבת עזרה מקצועית כדי לצאת מהלופ הזה, אני לא יכולה להמשיך ככה בעבודה, וגם בבית מתסכל אותי מאוד המצב. אבל אין לי מושג מאיפה להתחיל.

אשמח לדעת: האם מישהי חוותה משהו דומה ויצאה מזה? ולאיזה כיוון כדאי לי לפנות כצעד ראשון? אבחון קשב וריכוז? טיפול? (ואם יש לכן המלצה על מישהי ספציפית ומעולה, אשמח מאוד לשמוע).

ממש תודה לקוראות ולעונות

האמת שמה שקפץ ליעל הנס

זה הפרעת קשב

אבל לא חייב שזה הפרעת קשב.

את נהינת מהעבודה?

את מסופקת?

יש לך רקע נוסף?שאת פחות שמה דגש עליו בקשר לעבודה,כמו רגישות לבדים מסוימים רגישות לרעש?

או שאת נורא נפגעת גם מדברים?

פשוט מה שאת מתארת יכול להתאים גם לרגישות יתר hsp.

ולא מאבחנים את זה כהפרעת קשב.

דבר נוסף יכול להיות שסוג העבודה הספציפי שלך לא מתאים לאופי שלך גם אם נהינת מהלימודים שלו,ואז בפועל מה שאת עושה זה לרחף על העבודה ולא להיות בתוכה?

זה יכול להיות הפרעת קשבאנונימית בהו"ל

גם אם כשלמדתי מקצוע לא היה לי בעיה לשבת שעות ולהקשיב להרצאות?

אני בכלל לא עם קפיצים, להיפך, יושבת שעות באותה תנוחה לא צריכה לזוז, יכולה לגלוץ כל היום.

אין לי רגישות מיוחדים למגע או בדים או רעש

אני לא נהנית מהעבודה, אבל כי אני מרגישה בעיקר תסכול מההתנהלות שלי

אני חושבת שאם אוכל לחוות הצלחות, ולא רק נשיפות בעורף לדד ליינים שמתקרבים אז אני כן אוכל לחוות סיפוק.

נמאס לי מזה שאני לא מצליחה לגרום לעצמי לעבוד ולעשות דברים. בעיקר בעבודה אבל גם בבית.

אני בהייטק, אז אין לי שעות שסופר לי שעות עבודה, ואני עובדת הרבה מהבית, אז אני ביום, כשהילדים במוסדות מבזבזת זמן ואומרת אעבוד בערב כשהם ישנו, בערב פותחת מחשב ורוצה לעבוד אבל בפועל לא עושה כלום ואומרת אקום מוקדם, לא קמה מוקדם וכו וכו פשוט לופ של אי עשיה ודחיינות.

ואני לא מצליחה לצאת מזה

בלימודים הייתי ככה. בעבודה פחות כי לא עובדת מהביתירושלמית במקור

נסי לעבוד מהמשרד...

גם כשאני מהמשרד זה ככהאנונימית בהו"ל

קצת יותר טוב, אבל המסך שלי מכוון כך שרק אני רואה אותו, אז זה לא באמת מספיק יעיל

אולי תטי אותו קצת?ירושלמית במקור

אולי אצליח לחפש זוית אחרתאנונימית בהו"ל

אבל גם להיות עם מחשב מול כולם זה מרגיש לי חשוף נורא, גם כשאני עובדת ממש..

חוץ מזה שאני מחפשת פתרון שישפיע על כל תחומי החיים שלי.

מרגיש לי שאני צריכה משהו עמוק יותר.

כן. מבינה.... (אגב התכוונתי להטיה קלה ממש...)ירושלמית במקור

לשימוש במסך לפי מחקריםהמקורית

חדשים יש השפעה על המח בדיוק כמו קשב וריכוז. אני קוראת לזה על עצמי - הרעלת מסך. קורים לי דברים דומים לשלך כשאני חשופה הרבה למסך. זה באמת פוגע ביכולת שלנו להיות אנחנו כך אני מאמינה

במקומך הייתי מבקשת מצוות המחשוב שיחסמו לך את האינטרנט פשוט לכמה ימים ותראי אם יש שיפור

אני מנסה כל מיני דברים כמו לקום להליכה של 10 דקות כל שעה וחצי למשל, או לקום לעשות משו בבית

אבל זה רק אחרי שאני עושה את העבודה

יש בזה סיפוק מטורף, להצליח לעמוד בזה ולאט לאט זה הופך להרגל ואני פחות תלויה ומושפעת מהמסך

כן אם את ניהנת מההרצאה מאדעל הנס

אז סביר להניח שההפרעת הקשב לא הפריעה לך.

אבל בהחלט יכול להיות שלעבוד בזה זה כבר משהו אחר,פחות סיפוק פחות הנאה וזה דבר שגורר דבר.

לא בהכרח שזה הפרעת קשב בכלל.

הפרעת קשבאפונהאחרונה

זה הרבה פעמים, אולי ברוב מוחלט של המקרים, תסמין של מערכת עצבים שתקועה בבהלה גבוהה.

הבהלה לא מתבטאת כפי שהיא אמורה להתבטא - ולכן אינה מורגשת, אבל התפקוד של הגוף תקוע במצב הישרדותי וכישורי ארגון וניהול וכמובן קשב נמצאים בתחתית הרשימה, כי הגוף כרגע מצפה לתקיפת אריה בג'ונגל ולא פנוי להתרכז בכתיבת קוד..

הרבה פעמים אפשר לזהות עוד דרכים שבהן המח מנסה לשחרר את הסטרס: כסיסת ציפרניים, תנועות חוזרניות (למשל התעסקות בשיער), טיקים, תנועתיות מוגברת, הידוק לסתות ועוד ועוד.

זה מתחבר לחוויית החיים שלך?

אם כן, הפתרון לא יהיה בכיוונים התנהגותיים (ללמוד מיומנויות, להתחיל בקטן וכו'),

אלא ביצירת סביבת חיים בטוחה שתאפשר למח לאט לאט להוריד בהלה: להפחית עומס, להשקיע ביצירת מערכות יחסים בטוחות, להוסיף הנאה פעילה לחיים שלך, הרבה יציאה לטבע.

לשים לב למצב של הגוף, מתי הוא מתוח ואיפה, ולהרפות במודע. לשים לב מה בחיים שלך מעורר מתח ולנקות אותו.

מיינדפולנס מאד עוזר!

כל אלה יכולים מאד לעזור, ואולי תרצי גם לשקול טיפול טוב שיעזור לך לרדת לשורש הבהלה התקועה ולשחרר אותה.

מזדהה ממש עם הרבה מפהאיזמרגד1

ב''ה הלכתי לטיפול (עו''ס קלינית בגישת cbt, אני קיבלתי דרך הקופה) והשתנו לי החיים. ממליצה ממש.

וואו את אני במקרה?רקאני

מזדהה עם כל מילה

עוקבת

מזדהה בטירוףמכחול

עוד כיוון שעולה לישלומית.

זה אולי קושי בקבלת החלטות שגורם לדשדוש, כי את לא בטוחה מה כדאי לך לעשות עכשיו ואז נתקעת במקום.

קשה לך בכללי עם החלטות?

ממש לא יודעת אם זה הכיוון, אבל אולי ייגע בך.

מי כתבה אותי? זה בדיוק אני!ראשונית

חוץ מהנקודה האחרונה זה נראה בשיוק אני

אין לי עצות, רק הזדהות

להתחיל מצעדים קטניםכל היופי

אני מאוד מזדהה עם מה שאת כותבת כי גם אני נאלצתי לפתח הרגלי "ניהול עצמי" רק כבוגרת וזה מאוד לא פשוט.

אז כאן בעיניי הדבר הנכון הוא להתחיל מצעדים קטנים, קטנטנים, בוני אמון בינך לבין עצמך.

מה אני מתכוונת?

היום כשאת מחליטה לעשות משהו, זה לא ממש קורה.

נכון?

נניח את מחליטה לעשות משימה של העבודה ובפועל נמרחת ואת עושה את זה ברגע האחרון.

כלומר כשאת אומרת לעצמך "אני אעשה כך וכך, יש בך איסה קול, מודע או לא, שמגחך לעצמו ויודע שזה לא יקרה בזמן שקבעת לעצמך (אם בכלל קבעת וזה לא נשאר באוויר).

ולכן אני קוראת לזה "צעדים בוני אמון", את צריכה להאמין לעצמך שאת תצליחי להגשים את מה שאת מבטיחה לעצמך, וזה לא משנה אם את מבטיחה לעצמך לסדר את החדר או להתקשר לקולגה מהעבודה.

ההתחלה היא בצעדים ממש ממש קטנים.

את אומרת לעצמך "עוד 2 דקות אני אקום מהספה" ובאמת לקום מהספה.

לא אחרי חמש דקות אלא שתי דקות, כי זה מה שאת החלטת.

על כל ניצחון קטנטן כזה, תרימי לעצמך.

משימות גדולות פרקי למשימות קטנות, שימי לעצמך זמן לביצוע ותתלהבי מבפנים על כל צעד קטן שקבעת לעצמ לעשות ועשית.

במשימות "גדולות" שמורכבןת מהרבה משימות קטנות אבל אפשר לעשות הכול בפרק זמן קצר, אני אוהבת לשים לעצמי טיימר, על כל המשימה או חלקים ממנה.

זה עוזר לי להתמקד ולהתעודד שזה רק עוד איקס זמן

ואני מבטיחה לעצמי שאחרי הטיימר ניקח הפסקה (ובאמת לחזור מההפסקה למשימה הבאה! אבל זה לאט לאט אחרי הרבה צעדים בוני אמון)

ותהיי גאה בעצמך על הצלחות.

אם את רוצה עזרה מקצועית, בעיניי אימון אישי יכול להתאים פה מאוד.

אה ועוד משהו, שדי סותר את השרשור הזה אבל בכל זאת... תתנתקי מכל הפורומים, הרשתות החברתיות וכו', זה שואב ברמות.

גם לזה את יכולה לקבוע לעצמך דד ליין ולעמוד בו, נגיד עד יום שני ב14:00 להתנתק מהרשתות החברתיות, בערב יום כיפור ב16:00 להתנתק מפורומים, סתם דוגמה ללו"ז כזה.

מקפיצה לי , אולי אצליח להגיב בהמשךשמעונה

רק כותבת שאני מצאתי פודקאסט שקצת התכתב עם זה, קוראים לו אנשי הקשב ..

ועוד משהו קטן, אני רואה את זה על עצמי כמו התמכרות, ואני יודעת שלהתנקות מהדופמין שזה מייצר לוקח לפחןת שבועיים, אני גם במאבק תמידי על זה , ומחפשת פתרון. מחזקת אותך!! ושתדעי שהאשמה זה חלק מהמעגל הזה ... בזבוז זמן, אשמה ,חוסר הצלחה

ועוד שאלהשמעונה

הדחיינות הזאת מתבטאת בעוד נושאים בחיים?

מניחה שהגבת לפותחת וץכל היופי

ושרשרת אליי בטעות?

התיאור שלך מאוד מזכיר אותידרקונית ירוקה

מה שעזר לי -

להיות סלחנית כלפי עצמך. זו את כרגע, רגשי אשמה ויסורי מצפון על כל יום ויום לא מקדמים. מותר לפעמים להימרח ולהיות פחות יעילים. מותר לטעות ומותר להודות שאנחנו לא יודעים משהו. זו עבודה בשינוי החשיבה, אבל זה אפשרי.

למצוא מה הזמנים היעילים שלך. כשאת כן יעילה, באיזו שעה ביום זה קורה? אצלי זה ב10-15. אני מראש לא מתחילה לשבת על דברים קשים לפני וברגע שאני רואה שעברתי את שלב היעילות אני נותנת לעצמי הפסקה ארוכה. אחר כך לפעמים יש עוד זמן יעיל, אם נחים מספיק.

לכתוב על דף את המשימות שצריך לעשות היום ולהרים לעצמך על כל משימה שסיימת. גם אם היו 20 משימות וסיימת 5, זו הצלחה. לאט לאט תלמדי את עצמך לסיים יותר משימות וגם להיות ריאלית בכמות שאפשר להספיק ביום.

לזהות מתי הגלישה היא התחמקות ממשימה, לנשום עמוק ולהגיד לעצמך "אני מתחמקת מלהתקשר לשמוליק ולכן מוסחת" ולבצע את המשימה שהתחמקת ממנה. אפילו דבר קטן כמו לנסח טיוטה לבקשה משמוליק. העיקר להפסיק להתחמק

שתיית מים בהריוןנועה לה

מתקשה מאוד להקפיד על הכמות הנדרשת

המים ממש לא טעימים לי

מה עדיף לשתות הרבה פטל - שתי ליטר מבחינתי

אני שמה ממש מעט תרכיז בשביל שיתן טעם חלש

או שעדיף לשתות מים אבל הרבה פחות - כמה כוסות..

מישהי יודעת?

בטח שפטלרקאני

תודה על התגובהנועה לה

לא מכניסה את זה הביתה בשיגרה ולכן תקוע לי בראש שזה ממש ממש לא בריא

ברור לשתות פטלאיזמרגד1

מכירה הרבה שבהריון לא מסתדרות עם מים ומיץ כן עובד להם. נכון שזה לא בריא אבל בהריון זורמים עם מה שהגוף דורש🙂

רק אומרת שבאחד ההריונות הייתי צריכה לשתות המוןאנונימית בהו"ל

שתיתי כל יום 3 ליטר פטל,

ואחרי תקופה נהיו לי שיניים ורודות....

חד משמעית פטל. התייעצתי על זה עם רופא.טארקו

אולי לימונדה ביתית?יום שני

יתן לך ויטמין סי

אפשר גם סודה, חלב, בירה שחורה

חליטות של תה ללא קפאין (לואיזה, אפרסק, תפוח מה שאת אוהבת) ולשתות קר.

אפשר גם לקנות תפוזים סחוט

או סיידר תפוחים - תרכיז טבעי ללא תוספת סוכר

אפ אין סכרת הריון עדיף לשתות ממותק, זה מסוכן להתייבש!

עדיף פטל אבלאפונהאחרונה

כדאי למצות עוד אפשרויות -

תה קר

חליטות

מים עם לימון

משפחתולוגיה בחגים-כל עצה תתקבל 😊אנונימית בהו"ל

כתבתי כאן לפני חודש

בעלי ב"ה טס לאומן כל שנה

אני מתארחת כבר כמה שנים אצל חמותי יחד עם הילדים

בשנים האחרונות היא התחילה לרמוז לי ברמיזות עבות מאוד שאמצא מקום אחר

ברור שאת הבנות שלה היא מזמינה בכיף והם יבואו גם אם היא לא תזמין

השנה גם התקשרה וגמגמה ונעלבתי מאוד כמובן אבל השלמתי עם המציאות

ואני נשארת בבית עם הילדים.

אבל

קשה לי לסלוח לה!!!!!!!!!

קשה לי לסלוח כי היא יודעת שלא פשוט לי להישאר לבד מכל מיני סיבות

וקשה לי שאני צריכה להמשיך לכבד אותה ולחייך כרגיל למרות שאני פגועה

קשה יהיה לי לומר לה שנה טובה בשמחה ובחיוך כשבלב אני פגועה

ובסוף הן יושבות יחד כל בנות המשפחה לארוחות חג חגיגיות ואני עם הילדים לבד בבית.

אני יודעת שיש לאחת הבנות שלה משהו איתי

ובכללי הבנות שלה בכל ראש השנה נוותנות לי הרגשה נוראית וגם לילדים

אם זה התעלמות, פגיעות על ימין ועל שמאל. בקיצור די לחכימא ברמיזה-הן לא רוצות שנגיע נקודה.

אני יכולה לומר בוודאות שאם כלה אחרת הייתה מבקשת להגיע הן היו שמחות ומסכימות בכיף

קשה לי ממש!!!!! שחמותי בלי עמוד שדרה מולן ולא מעמידה אותו במקום

שלכלה שלה ולנכדים שלה!!!! אין איפה להתארח בראש השנה

האם זה נעים להן לשבת סביב שולחן החג בידיעה שאני והילדים לבד?

כנראה שלא אכפת להן

כל הבעיה שלהן איתי היא שאני ברוך ה' אישה עם ראש על הכתפיים ולא שותקת להן כשהן פוגעות או מזלזלות והן מרשות לעצמן את זה בלי סוף!!!!

ומצד שני-

השלמתי עם זה ואני מעצמי השנה אמרתי שאני לא מגיעה כי אני מרגישה לא רצויה!!

אשמח לכל בדל של עצה איך להתגבר על הכאב הזה

או שלא?

מה היית עושה?

חיבוק גדול, נשמע מאוד לא פשוטכי לעולם חסדו

מרגישה שהתהפכו לנו התפקידים וזה עושה לנו רע…אנונימית בהו"ל

הקדמה קטנה- כשהתחתנו אני הייתי סטודנטית והוא אברך שתכנן לעבןד עדיין לא ידע במה.

אני סיימתי לימודים וכיום עובדת בהייטק

הוא מסכן כבר חמש שנים מחפש את עצמו. למד טוען רבני, התחיל קורס בדיקות תכנה, נרשם לקודקוד היה שם בהכשרה ובסוף לא הסכימו לגייס אותו, כיום מחפש עבודה במחשבים וגם מפתח כזה לפעמים דברים. לא מכניס כסף לא מהכולל ולא מהאפליקציות.

אבל מה שקרה זה שה'עקב אכילס' שלו זה הבקרים, תמיד היה, רבנו על זה שניייםם עד ששחררתי ואמרתי החיים יעשו את שלהם

רק שהם לא😂

אני קמה כל בןקר, מארגנת ומפזרת למסגרות, ומתחילה לעבוד (מהבית, כאמור, הייטק)

והוא ישן😩😩 אנייי רוצההה לישוןןןן כי הבעל שלי מרוויח מספיקקקק אופפ

וגם הוא קם מאוחר נגיד עשר, עד שהוא מתעורר ימתפלל (יחיד) הולך לכולל נגיד 11 עד 1, חוזר מסתובב סביב עצמו

הנקודה שלי היא שבגלל שהוא כלכך מתוסכל וככ קשה לו שהוא לא מוצא עבודה, אני לא יכולה להגיד שזה מציק לי שהוא כל היום בבית כי הוא באמת זה קשה לו מאוד שרק אני עובדת והוא לא מוצא את עצמו ולא מפרנס גם

ונקודה שנייה- אני מאוד חסכנית. מאוד. היה סל בשיין של 400 בגדים לילדים ולי לחגים והוא אמר לי מה לא דחוף עדיף לחכית איתו לאחרי העשירי, הורדתי את הדברים שלי קניתי רק לילדים

שבוע אחר כך הלך לקנות משו שהיה צריך מksp שולח לי הודעה- וואי יש פה את הכיסוי של אפל לאייפד שלי, אולי אקנה?? עכשיו אני מכירה אותו ויודעת כמה זה משמעותי לו וגם אני אוהבת אותו ורוצה שיהיה לו כיף אז זרמתי

ואז אני כאילו, רגע אז רק אני מנסה לחסוך פה?…

אם שואלת אותו על זה- מה נעשה את פשוט הרבה יותר טובה ממני (בטון כזה מסכן, כי הוא מבין שזה היה צעד כנראה לא הכי חכם ובאמת זה קשה לו שלא עמד בזה)

בקיצור הסיפורים על האישה הבזבזנית שמסיימת את כל הכסף שבעלה מכניס- אז הפוך!

והוא גם מפנק אותי מאוד אני לא אומרת אבל בגלל שאני קמצנית אני לא תמיד מאפשרת וגם כשכן לפעמים בחיי זה בשבילו (אתמןל אמרתי לו שאני צריכה קצת זמן להד תכננתי ללכת לקניון אחרי איזה אספת הורים בסוף זה התארך ולא הספקתי, אז הוא הזמין לי הביתה יוגורט ולו קרפ וישבנו יחד בלילה, נחמד, תודה, אבל עכשיו אני מרגישה ש'תקציב הביזבוז' שלי נגמר על מה שלא הייתי צריכה- זמן לבד!!)

יצא מבולגן

לא יודעת מה רוצה ממכם אולי סתם לפרוק…

ה' יעזור…

רואה שמציעות פה מקצוע...אז מציעה גם מהשטח אחלה מקצממתקית

אינסטלציה

לימודים יחסית קלים

אינסוף עבודה, תמיד תמיד יהיה צריך, אין תחליף למקצוע.

בכל אופן, אצלנו בבניין יש אינסטלטור שעובד שעות נוספות, והם גם לוקחים הרבה...מרשים לעצמם כי אי אפשר בלעדיהם.

עוד רעיון-

מורה לנהיגה, אחלה עבודה אחלה כסף. (ותחסכי הרבה לילדים שלך...

הרגע גיליתי שאין לי מספיק ימי חופש ואני צריכהחמדמדה

לעבןד בחול המועד

😭😭😭😭

😩😩😩😩😩😩

🤯🤯🤯🤯🤯🤯🤯🤯

אני גוססת

אני בוכה

לא רוצה

אין לי תקווה

אני לא ריצה

די

תצילו אותי

וואי בהצלחהאונמר

הלוואי תמצאי מהר עבודה חדשה עם בוס אנושי ומעריך ♥️

בדיקת הריון חיובית זה בוודאות הריון?שאלה גנים

יכול להיות טעות?

אסביר -

עשיתי בדיקות דם יומיים לפני האיחור

(לא קשור להריון, מונעת לא הורמונלי)

והרופאה שמה לי גם בדיקת בטא כנראה

הבטא יצאה 2.3

כעבור שבוע...

הווסת מאחרת לי כבר חמישה ימים

אז רק ליתר ביטחון עשיתי בדיקת הריון (של לייף, מצרפת תמונה)

אשמח אם מישהי פה יודעת

המוח שלי בהלם 🤔

אין פה אף ספק!! 2 פסים- הריון בע"הממתקית

ואת עם מניעה?

קטעים שלא תכננת

אחלה מתנה לשנה החדשה

מונעת עם דיאפרגמהשאלה גנים

תודה על הנקודת מבט!! הייתי צריכה את זה מאוד ❤️

אממ חיובי. בשעה טובה!אורוש3

וואו, יקרה! זה ממש הריון.. מוזמנת לפנות אליי בפרטיהתייעצות הריון

נכנסתי גם להריון עם התקן לא הורמונלי..

תודה רבהשאלה גנים

מונעת עם דיאפרגמה 😉

נראה כמו חיובי, אם את עם התקן לא הורמונליקנקן שבור

חשוב לעקוב שההריון בתוך הרחם ולא חוץ רחמי

הריון חוץ רחמי שכיח עם התקן

רק טוב

תודה רבה!שאלה גנים

כאמור, דיאפרגמה 😅

זה אמיתי!!פרח חדש

אם אפשר לשאול

איך מנעת עם הדיאפרגמה?

הלכת למתאמת? השתמשת בקוטל יחד?

כי אני גם עם דיאפרגמה ורוצה לדעת מה הסיכויים שזה יקרה לי 🙃

כן, מתאמת וקוטלשאלה גנים

מוציאה רק 6 שעות אחרי...

ממש מקפידה וזה עובד לי מעולה כבר כמה שנים 😉

פירטתי למטה מה השתנה הפעם 🙈

נראה לגמרי חיוביהשקט הזה

ולי בדיקות של לייף היו אמינות.

אם את אומרת שיומיים לפני איחור היה שלילי ועכשיו חיובי, זה אומר שכנראה היה ביוץ מאוחר, ואז יכול להיות שלא השתמשת מתישהן בדיאפרגמה כי חשבת שאת כבר אחרי ביוץ?

בכל מקרה, בהחלט הפתעה. בהצלחה בעיכול🩷

תודה! כן זה בול מה שקרהשאלה גנים

משתמשת בדיאפרגמה בדרך כלל עד שבוע אחרי המקווה - ואז מפסיקה

(מהיכרותי עם המחזוריות שלי, הביוץ תמיד יום יומיים לפני/אחרי המקווה)

במחזור שעבר השתמשתי בפרימולט לכמה ימים

ובמבט לאחור זה כנראה שיבש לי גם את הביוץ הבא...

קיצר טיפשי שלא חשבתי על זה מראש

אבל כנראה שזה מה שקרה 🙈

וואו. בעז"ה יתן לך כח לעבור את זה בקלות ❣️פרח חדש

❤️❤️שאלה גניםאחרונה

אולי יעניין אותך