פורום הריון ולידה (עמוד 2726)

היה ממש נחמד

צריך לברר כל פעם מחדש איך הולך שם באותו רגע כי התקנות משתנות כל הזמן.כשאני הייתי סדרו כל עשר נשים מחיצות.אי אפשר היה להכנס לתינוקיה

שכנה שלי היתה אחרי והיא כבר קבלה את האוכל לחדר .היא גם נהנתה.היא אמרה לי שהיא ככה נחה יותר

ועדיין יש לילות שהיא קמה ולוקח לה מלא זמן לחזור לישון..
מתרגלים לזה.. הולכים גם לישון מוקדם, נחים צהריים אם אפשרי. ואפשר גם לנסות להוריד הנקות בלילות. לפעמים זה תלות שלהם כדי להירדם.
חהוריד חלק מההנקות, לפני גיל שנה הגיוני שזה צורך שלהם לאכול בלילה. אבל כן אפשר להוריד מ3-4 הנקות ל2..

אם זה אומר לנסות להרגיע אותו מלא זמן במקום אני כבר מעדיפה להניק וזהו.. מנסה להרוויח זמן שינה..

אם הוא מתעורר אחרי פחות משעתיים אני כן ארגיע ולא אאכיל שוב

הוא לרוב לא נרדם בהנקה,
וב"ה בדכ הוא לא בוכה שעות בלילה, אבל גם כל הפעילות הלילית הזו מספיקה בשביל לעייף אותי


ותודה על התגובה!

בעיקר בגיל הזה
גיל מאתגר בעיניי
גם אני מעדיפה להניק ולהרגיע וזהו
מניקה בשכיבה
אצלי גם כשגמלתי מהנקה המשיכו לקום,אז גמילה לא עוזרת

לק"י

ולגבי העייפות- אני התרגלתי להיות עייפה

אז אני קמה אלא אם הקטן ממש מחרפן

אבל כשאעבוד הוא גם יקום.
בכל מקרה לרוב זה הנקות אז זה לא כזה ישנה..

לק"י

מכירה את הספר "לישון בלי לבכות"?
אני מתחברת למה שהיא כותבת שם, שאם זה מפריע להורים- אז כדאי לנסות להאריך את זמן השינה.

וודאי אשמח שיאריך את השינה אבל הילד בוחר לקום 😆

לק"י

וכל הורה בוחר מה שמתאים לו.

מרגישה גם הרבה באזור החיבור לירך אבל גם במפשעה

עכשין דואגת על ההיקף ראש חח

שמן מדי. אם יורד קצת -רזה מדי ותתני לו לאכול..
חברה שלי-טמטמו אותה בטיפת חלב על היקף ראש גדול, שלחו אותה מפה לשם ומשם לפה.. בסוף חמותה התעצבנה ואמרה לה-תגידי להם שיש לה ראש גדול, וזה הראש של ביטון...(המשפחה שלהם )

בגיל חודש המדדים היו גדולים מדיי ולא פרופורציונאליים לגובה ומשקל.
הרופאה מלחמה ושלחה לאולטרסאונד חדרי מוח.
מצאו שם ציסטה- שיכול להיות הכל או כלום.
ניסיתי לקחת לה בדיקת סי אם וי בשתן.
הטיסו אותנו לרופאה מומחית בתל אביב- פרטית, לקחה 1400₪ ביקור.
היא מדדה את היקף הראש שלי
מדדה את היקף הראש של בעלי
ואמרה- אה, שניכם על הרף הכי גבוה, אז גם לה תמיד היקף הראש יהיה הכי גבוה.



זהו.

בגלל זה מפחיד

ותתפללי. רוב הסיכויים שזה כלום, לדעתי

שהראש לא היה פרופורציונליים לגובה ולמשקל
אז אצלי זה עלה בהתאם לגובה וחמשקל בה
רק שהראש קצת יותר

שוב אני לא רופאה ולא מומחית. לדעתי אין מה לחשוש

וואי, איזה מעצבן..

כפרת עוונות

יש לנו ראשים גדולים כנראה. אצל הבכור האחות שלחה לרופאה. הרופאה ראתה שהוא מתפתח מצויין והכל בסדר וזהו. מאז אני פשוט אומרת לאחות שככה זה אצלנו.
תלכו לרופא ואם ישלח למשהו תעשו רוב הסיכויים שאם היא מתפתחת בסדר והכל בסדר אז זה כלום.
ותרגישי טוב!!!

לבת שלי גם יש היקף ראש גדול אבל זה מסתדר עם המשקל והגובה.. היא שומרת על האחוזונים בשלושת המדדים האלה מהלידה..

בטיפת חלב הלחיצו? אמרו משהו?
בכל מקרה הייתי ממליצה להתייעץ עם הרופא בנחת...

הרופאה ילדים בדקה אותה אמרה שהכל ממש נראה בסדר כי ההתפתחות תקינה ואמרה שכדאי ללכת לנירולוג רק לסגור את הפינה הזו
בינתים קשה למצוא תור לנירולוג

ושתיהיה במעקב בפעם הבאה, בעוד כשלושה חודשים.

בכל המדדים היא עלתה?
נראלי שאת יכולה להישאר בנחת... אפשר לפנות לרופא אבל לא חושבת שיש מה להכניס דאגות לראש סתם..

וכשרצתה להכניס למחשב את הערך של ההיקף מדדה שוב כי לא היה נראה לה הגיוני.
מקווה לטוב.
גם ככה לחוצה עכשיו מכל דבר

הרופאה בדקה ביום למחרת ואמרה שהכל תקין. תכלס אין דרך מדוייקת למדוד את היקף הראש כך שיכול להיות שהטעות נובעת ממדידה שגויה.

שמכיר אותכם. גם אצלי היה ככה ומרוב לחץ הלכתי אותו יום לרופא ואמר שזה שטויות והכל בסדר

ואם לא- אז רופא הילדים...

הכל בסדר עם התאונה?

אני בטוחה שעידן את זה.

ב"ה כואב אבל מתאוששת לאט לאט תודה

ממה שרואה זה קורה די הרבה אצל תאומים

אם שולחים אותך למעקב תנסי לקבוע אצל פרופ' קונסטנטיני, תעשי חיפוש לשם שלו הוא הכי טוב בארץ ממה שראיתי

 

ורק אם העליה היא דרסטית זה מדאיג.

רפואה שלמה לך!

המשכנו לעקוב
באנו אחרי שבועיים והאחות מדדה שוב והמדידה היתה זהה וזה כבר הרגיע אותה, כי אם ראש ממשיך לגדול בזמן קצר יש חשש שיש הצטברות נוזלים שם בפנים

בשלב כלשהו זה התאזן
אז לעקוב
לשאול רופא התפתחותי
ולא בטוח שזו בעיה

זה הסתדר פחות או יותר אבל עדיין..
תודה

דווקא ילדת יחסית מוקדם לא?

לוקח לזה זמן אבל זה אמור להסתדר לבד,

שלי שנה וחודשיים ונראה כבר הרבה יותר טוב ועדין יש שתי בליטות שנולד איתם

 

ילדתי בשבוע 35

חח סתםסתם!

בוקר טוב לך!!

לפעמים יש להם מבצע השני בשקל

אבל כל מוצצי הסרבנים בסופר פארם היו נראים אותו דבר, עם החור מאחורה וכל המוצץ עשוי מסיליקון

מחזיק מוצץ.

בחיי לא נותנת לילד להסתובב שניה אחת בלי. גם לא בבית. ממש לא מתאים לי לרדוף אחרי חתיכת פלסטיק קטנה ושקופה...

ספציפית של דגם המוצץ הזה המחזיק מסורבל משהו

הקטנה שלי לא היתה מוכנה מוצץ בשום אופן, ניסיתי כל הסוגים. בסוף קניתי את הטומי טיפי עם הפטמה העגולה בצבע חום, ופלא פלאים... היא בת שנתיים ועדיין עם המוצץ....

גם אני מכירה שצריך יותר
אולי להתקשר לאחות לשאול
לגבי זירוז,אם את בלחץ,אולי תתחילי בדברים הטבעעים לזרוז.
הליכה,יחסי אישות
אפשר גם ללכת לרפלקסולוגיה וכזה

אם את לא מניקה,אפשר

סרזט בלי הנקה יכול לעשות דימומים

אצלי ניסיתי להשאר עם סרזט כשהפסקתי להניק,לא החזיק

ולא מינס, הן איחס.
הרופאים אוהבים אותן כי יש בהן מעט אסטרוגן, אבל לי הן עשו בחילות וחצ'קונים (כשלקחתי גלולות נגד אקנה!), והן גם לעשות ועלולות לעשות דימומים לא צפויים. אצלי לא השתלטו על המחזור בכלל.

חשוב שזה לא יגרום לעלייה במשקל ....

מחר כנראה שאתקשר לרופא נשים בבוקר בתקווה לצענה

לעונת הסרזט שהיה פשוט זוועה עם בחילות וחוסר חשק...הפלוס היחיד היה שאין איתם מחזור

הרופאים מעדיפים לתת את הגלולות הכי חלשות שאפשר אז בטח יתנו לך משהו עם 20 כגון יסמין.

פשוט מנסים ורואים מה טוב לך. תני צ'אנס שלושה חודשים לגלולה. אם היא עושה לך בחילות או כאב ראש, השמנה או דיכאון, תעברי לסוג אחר. המבחר גדול מאד.

לפני שנים לקחתי גלולות עם 35,שכבר אין להשיג, והן היו כל כך טובות..

נוח וקל ואין מה להשוות לסרזט

ראשית, גם אני התחלתי לקחת את הגלולה טבלתי ושוב הופיע לי מחזור אחרי תקופה קצרה, אולם אחרי זה היה לי חופש של 11 חודשים.

 

הסרזט מאד נוח מהבחינה הזאת שאת לא מקבלת מחזור, או מקבלת אחת לחצי שנה פלוס מינוס.

אבל, לי בהתחלה הגלולה הזאת פשוט חיממה לי את המוח ברמה לא נתפסת, אולי זה השילוב של אחרי לידה והגלולה.

עדיין אני מרגישה היא משפיעה עלי מהבחינה הזו, אבל בצורה פחות גרועה ויותר נשלטת.

 

בנוסף, היא גרמה לי לעלייה במשקל בלתי נעימה...

 

אם אני זוכרת נכון, בחוסר חשק פחות נתקלתי.

מוכר כל כך

לא לקחתי נובהרינג. תגגלי אולי זה מסתדר אחרי חודש. ואולי צריך משהו אחר. בהצלחה מותק

מתישהו הפסיק ואחכ הכל היה בסדר.חיברתי חפיסות עד כתמים ואז הוצאתי לקבל מחזור ושוב החזרתי עד הכתמים הבאים.

 

 

ממליצה על התקן...

אבל הורמונים ממש יכולים לגרום להפרעות במצב רוח.. בטוחה שזה עושה לך טוב?

באמת הגלולות עשו לי מסיבה במצבי רוח... 

אבל לא חשבתי שאצטרך למנוע הרבה זמן 

וגם לא הייתי מודעת להכל. 

מניחה שהדרך מובילה להתקן... 

שאת חושבת על התקן, הכי חשוב שיהיה לך מצב רוח טוב גם עם ההתקן עולה קצת וההתקנה עולה קצת ויש טיפה דימומי הסתגלות

דיאפרגמה? גם פתרון טוב

זה פשוט כל כך אישי
יש כאלה שכשהן לא מקפידות על הדקה לקחת כבר יש דימום.
אישית,לא היה לי ולא הקפדתי על הדקה.
אבל את מוחזקת כמותרת, תחתונים צבעוניים ולא להסתכל.
לא אמורה להיות בעיה,וכל דבר לשאןל רב

אבל לי החל דימום הסתגלות אחרי שבוע וחצי , דימום של שבוע וחצי ואז היה לי שקט

מהממת.אני באמצע, לדעתימשווה מאוד

העקרונות זה גישת שפר?

את ממליצה?

מתאים גם למשפחות רק עם ילדים קטנים, או מכוון מאוד גם למתבגרים וכאלה?

אבל זו רק השערה
זה מתבטא בקפיצה שניה החום אחרי ירידה קלה בזמן ההשתרשות אם אני זוכרת נכון

להיותך אמא גאה...

הריונות ולידות.

יש שינויים גופניים הרבה יותר משמעותיים, שינויים שלא חוזרים למצב שהיית לפני ההריון הראשון.
אפשר לומר שסימני המתיחה הרבה-הרבה פחות מפריעים מאשר שינויים גופניים אחרים, שאף חלקם ניכרים ונראים לכולם (בטן שנשארת, שומנים שנשארים).

לי היו סימני מתיחה... שלא תדעי. והיום באמת בקושי רואים אותם (טוב, אולי מרוב שומן פשוט )

ברור שזה לא חוזר להיות מה שהיה פעם

אבל זה גם לא נראה כמו עכשיו

לא נשאר אותו דבר. לא נורא מותק

אבל זה כאין וכאפס לשלפוחית השתן שמטיילת לה בין הרגליים...
אוף חייבת לחזור לפילאטיס

האמת שלי זה לא אכפת, אף אחד לא רואה...

יש מקומות יותר מעניינים בגוף שלי מהבטן 🥳

מזה אין לי

אבל יש לי מתנות אחרות מההריונות והלידות וממספר השנים שצברתי 

דרך הטבע,מקבלת את זה לאט לאט

 

 

חלק כן נשאר , מבינה לגמרי את הבאסה - לא ממליצה לך לקנות תכשירים יקרים שלא באמת עוזרים

לא מניסיון אישי, אז מקפיצה...

אם ממוקמת נכון, לא אמור להרגיש.

במיעוט מהמקרים זה מורגש ומפריע.

מותר להוציא עד 3 שעות מהגוף.

אני כן הרגשתי וגם גרם לי לפצע ודימום כנראה. אפשר להוציא ולהחזיר, ממש לוקח שנייה.

ננסה. אם הוא ירגיש סימן שאני צריכה קצת לשנות מיקום..
אבל ניסיתי לדחוף פנימה (בעדינות) וזה ממש עדיין בקצה. אני ממש מרגישה אותה עם האצבע חיצוני יחסית

ואני מכניסה טמפונים אז זה לא שאני לא מיודדת עם האיזור 🤭
פשוט לא הצלחתי כל הזמן הרגשתי אותו. אולי זה תלוי במבנה או משהו

אז פשוט החלפת אמצעי מניעה?

אני רוצה מניעה לטווח קצר בע''ה

גם את לא תרגישי כלום.
באמת בהתחלה הייתי כל הזמן מחפשת את הטבעת...

עדיף לא להוציא כדי לא לשכוח להחזיר

ותעשי תזכורת בפלפון להחזיר, בחלון הזמן שמותר.
אני הייתי מקפלת את זה ומכניסה ממש עמוק ובעלי לא הרגיש וגמאני לא

נשמע ממש קשה....
יכולה ממש להזדהות עם אכילה רגשית
ממש קרה לי בהריון האחרון
לא יודעת אם זה משפיע על העובר
אבל לי יצא תינוק עננקקק
אכלתי כל יום רק שוקולדים
אולי כדאי קבוצת תמיכה ?
דיאטנית מהקופה?
אם זה לא מסוכן אפשר גם ״סתם״
טיפול ריגשי כמובן שזה מאוד יעזור!!!!
תשתפי את בעלך ותחשבו יחד
אל תוותרי על חיים טובים בגוף ובנפש

תעצרי ותמצאי קודם כל מקומות בהם הצלחת.
תתחילי מרשימה של 5 דברים טובים.
מותר גם 50 ;)
את מגדלת כרגע חיים בתוכך, זה הדבר הראשון ממה שכתבת
ומי אמר שדווקא לרזות ולאכול טוב זה מדד ללהיות טובה? זה רק תחום אחד צר שיש לך קושי איתו.

אבל - מכיוון והקושי הזה מכביד עליך אני מציעה לך להיעזר באשת מקצוע שתעזור לך. מאוד קשה לעשות שינוי כזה לבד.

הרבה הצלחה!
אל תשכחי גם שאת מוצפת הורמונים. תסלחי לעצמך..

אין לי עצות חכמות אבל אולי גם ההזדהות שלי קצת תקל על התחושות הלא כייפיות והאיכסיות ❤

עוקבת אחרי התגובות, מקווה שיעזור גם לי

כן. זה רק. זה לא המהות שלך. זה לא את. זה לא היכולות המידות האהבה השכל הפקחית הכישרון השמחה האימהות הנשיות האהבה שבך. זה לא.
אבל את שמנה. וזה גורם לך להרגיש ככה.
אני כותבת לך כשמנה. אל שמנה.
המשקלים שהזכרת לא זרים לי. התחלתי את ההריון הקודם שלי בטווח הזה. כן כן. את לא מפחידה אותי!
ויש פה המון המון המון רבדים של מה שקורה בגוף ובנפש.
אבל בסופו של דבר מדובר בשנאה עצמית
וזה מעגל של אני שמנה, אני לא מצליחה לרזות, מהפך לכן כנראה אני דפוקה ולא שווה כלום, אין בי כלום. אני אפס, אני שונאת את עצמי. עצמי הולכת למקרר. עצמי אוכלת . עצמי שמנה יותר. עצמי שונאת יותר. וכן הלאה.

והדרך לשבור את המעגל הוא לא להיות רזה. לא. הדרך לשבור את המעגל הוא לאהוב את עצמך.
את יפה
את טובה
את כשרונית
את חכמה
את גם שמנה.
נכון.

דחיית סיפוקים? זה קשה לכולם.
אבל אני בטוחה. במליון דולר ולא פחות, שאם טובת הילדים שלך תלויה בדבר, דחית סיפוקים כבר מחא פעמים בחיים שלך. עבורם.
אז את כן טובה. כן יודעת. כן מוכשרת. כן אמא מדהימה. כן חכמה. כן בת זוג מהממת. כן וכן וכן.
כן שמנה. תאהבי את עצמך שמנה. מותר לך.
תראי אותך, כמה דברים יש בך, אלפים. גם שמנה. זה חלק ממך. כמו חצקון. מעצבן, בולט. לא יפה. אוקי נו אז מה? מי שיש לה חצקון כבר אין לה אף יפה חזה יםה שיער יפה צחוק יפה? יש לה. אבל במראה היא רואה רק חצקון. ענק. והוא מסתיר לה את כל היופי.
השומן מסתיר לך אותך.
קודם תראי את עצמך. כמה יש בך. עולם ומלואו. והשומן הוא חלק. נכון. אבל רק חלק!!! את שומעת!!! רק חלק אחד!! אף
אחד לא מושלם

הוי אני מכירה את זה. אני יכולה להיכשל ולקום ולעבור זוועות. אבל שתי קילו יותר ובא לי לבכות והעולם שחור ואני אפס. וכן. זה מפיל אוצי שוב ושוב ושוב. ואני עצבנית. ומסכנה. ותופסת את עצמי וקמה. ומחבקת אותי חזק. אני הרבה יותר ממספר על משקל. וגם את!!!

כן יש מלא דרכים לרדת וגם מלא סיבות בהריון והרבה המלצות ועצות וחומרי קריאה ובעלי מקצוע. אבל קודם כל את צריכה לאהוב אותך. כשתאהבי אותך מספיק , בלי תנאים, עם השומן, תבואי באהבה לתת לגוף שלך את הצרכים האמיתיים שלו. מתוך אהבה שלך אותו ואת עצמך. ולא מתוך שנאה. כי בשנאה אי אפשר לבנות. רק להרוס. אז די להרוס אותך אשה יפה מהממת ומיוחדת. די. עכשיו הזמן לאהבה. כי מגיע לך 💕💕💕💕💕💕

עלו בי דמעות לקרוא את זה, אפילו שאני לא מתמודדת עם הנסיון הזה בחיים, אבל המילים האלה חשובות תמיד... כמה שאנחנו צריכות ללמוד לאהוב את עצמנו הפנימי ביותר בלי קשר לשום דבר חיצוני

תחשבי שעכשיו את לא 'אוכלת', את מאכילה את התינוק שבתוכך. תחשבי, מה היית רוצה ש ה ו א יאכל- ורוצי לסופר הקרוב לקנות את זה.
תיעזרי בבעלך- בקשי ממנו שעל הבוקר יאסוף את כל האוכל זבל שיש בבית ויזרוק לפח. ואם את מתפתה לקנות עוד- שיזרוק שוב פעם.


אני שמתי לב שזה סוג של מעגל קסמים, כי מזון מתועש וממתקים עושים חשק לעוד מאותו הדבר. גם פחמימות מגבירות חשק למתוק.
לעומת זאת, בשר, ירוקים למיניהם ושומנים בריאים (טחינה, אגוזים) גם משביעים וגם משכיחים לגמרי את הג'אנק.

מחייה וכשלא אז בדיטה אז בהחלט מבינה אותך
רשמת שהיית מלאה כמעט תמיד.. אז עכשיו את בהריון וזה וזה הזמן הכי גרוע לכל המחשבות האלו
ההורמונים במילא משתלטים עלינו והמשקל עצמו לא אומר הרבה תמיד לפעמים עולים המון מנוזלים לפעמים עולים בהתחלה הרבה ובשלב השני פחות.
הפרופורציות במילא משתנות
בקיצור בהריון המוח הלב והעיניים לא אובייקטיביים מספיק בשביל לטפל בעודף משקל.
עכשיו זה הזמן לנסות ולאכול מאוזן ולספק הכל לתינוק שבדרך כן צריך לשים לב שלא להגיע לעליה שמסכנת אותך ואת העובר
אבל זה לא הזמן למדוד את המותניים ואת הגרמים במשקל ובטח לא הזמן להתמודדות עם דימוי הגוף שלנו
אז תסלחי לעצמך ותשמרי על עצמך ותדברי עם עצמך על זה שוב אחרי הלידה או אחרי ההנקה❤

אבל זה שאת מדברת על זה זה כבר צעד משמעותי.
כדאי אולי להתחיל בקטן, דיאטנית מהקופה שתעזור לך עם תפריט מתאים להריון , הליכות חצי שעה-שעה ביום עם הבעל או חברה מבטיחה לך שזה ממכר.
ואם כבר התמכרות ידוע שסוכר לבן ממכר ולכן הקושי הוא גדול, טיפ שעוזר לי ולילדים לאכול בריא זה פשוט לחתוך כל מיני ירקות בקערה גדולה ויפה במקום מרכזי ולנשנש במקום שטויות....
הריון קל ובריא והצלחה🙏

אני אומרת אתזה לעצמי ולך ולכל הנשים שחושבות שיש להן בעיה עם עצמן..
שלב ראשון, הדרך לסיפוק מהגוף שלך היא אהבה עצמית בלי קשר לתגובות הסביבה.
אי אפשר לרזות אם תרצי לרצות אחרים ולא את עצמך..כי בפנים בפנים אנחנו יודעות שטוב לנו לאכול אנחנו אוהבות את זה .
לעיתים זה גם נובע מאכילה רגשית אז רק אחרי שתבררי מאוד מאוד טוב עם עצמך שאת רוצה לרזות למען הבריאות שלך ולא למענם של אחרים תוכלי לעבור לשלב הבא.

נטו לימודים- מה יתן לך לחיות חיים ארוכים יותר?
הרי כמו שנצטווינו לשמור את השבת ותפילות לצניעות כך יש לנו חובה לשמור על הגוף שד' נתן לנו לאורך הזמן שהוקצב לנו ולא לפני בגלל חסימת עורקים, התקפי לב ועוד..

שלא תחשבי ששכחתי -את בהריון- הבריאות שלך ושל העובר חשובה ונפח הדם שלך הולך להיות כפול מהנוכחי תאכלי את הכי טוב למענך והעובר שלך .

שלב אחרי כן והאחרון שיהיה לך הכי פשוט מכולם אחרי ששני השלבים הקודמים יהיו לך חקוקים בלב
זה מה אני עושה כדי לשפר את הבריאות שלי ..
ופשוט לכי לרקוד לעשות מה שאת אוהבת בלבד אימוני כוח וTRX לא מדברים לכל אחת ..לכי תביני במה שאת אוהבת.

באמת שאפשר לפתוח כאן קבוצת תמיכה לכאלו דברים לדעתי זה מושלם!!

המון הצלחה יקירתי את לא לבד טבורי לפרטי אם באלך שנתחזק בזה ביחד😍💓

על נושא המשקל
ואמרתי לה שאני מאוכזבת מעצמי שעד שירדתי יפה
עעשיו התחלתי לזלזל ואני לא אוהבת מה שאני רואה במראה.
בגדול כל מה שרשמת זה מה שהרגשתי ואמרתי לה.
ואז היא אמרה לי משהו כזה-
נכון, משקל ושומן זה לא תמיד כיף
הבגדים מידה m l כבר לא עולים עליך,
את רעבה כל כמה דקות ואוכלת שטויות,
את לא עושה ספורט, את לא אוהבת לראות במראה מה שאת רואה וכל קילו זה סבל בשבילך.
אבל תנסי לשנות גישה-
למיין את הבגדים שקטנים עליך רק כדי שלא יתנו לך תחושה לא טובה ולקנות בגדים במידה גדולה יותר שיבואו עליך טוב ויעשו לך טוב,
לשמוח בגוף שלך שהשמין בגלל היריונות של ילדים שמחים.
לשחרר מהמשקל והשנאה לגוף ולאוכל
ולהבין שאוכל יכול להיות אויב, אבל יכול להיות גם חבר מאוד טוב אם נדע להתשמש בו נכון.
קודם לשחרר
ואז לבנות לעצמך תהליך שגם אם תאכלי 4 פעמים עוגות ביום זה בסדר,
כי את ארוחת בצהרים אכלת בריא ובזמן.
וכל הזמן לעודד את עצמך שאת בסדר גמור.

היא מהזה ריגשה אותי בגישה שלה.
רשמתי לי את זה ביומן שלי והעתקתי משם שתדעי.

אני רוצה לשתף אותך
שאני ראיתי אישה שכותבת מקסים, ציני, ונוגע.
שיש פה אישה עצמתית. שמסתכלת על עצמה בעינים וקוראת את המציאות ורוצה ישועה.
יש פה מודעות גבוהה.
יש פה רציונאליות, לוגיות, והבנה בין סיבה לתוצאה.
קיצר אחותי, המאבק על המשקל שלנו זה חלק מאתגרי החיים.
אני אחרי לידה והשם ישמרנו ויצילנו איך אני נראית.
אבל עם היכולות המדהימות שלך, אין לי ספק שאת תצליחי לאסוף את עצמך ולפרוץ לדרך חדשה.
איתך אחותי.
קידמה לישועה 🥰

בעיניי אפשר לעשות שני דברים

1. לכאוב את המקום הזה,את ההרגשה של:אני לא שווה. זה באמת כואב. וגם אם  יאמרו לי מבחוץ שלא יכול להיות ובטח את שווה,המקום הזה קיים וצריך לתת לו מקום. כי לפעמים כשנותנים מקום לכאב הזה זה עוזר להתרומם מבחינת בטחון עצמי. 

2.בנוסף, ממש אפשר לעשות עבודה על זה.לרשום לעצמך כל יום כמה דברים שאת מודה עליהם,או כמה דברים שעשית טוב היום. אחרי תקופה זה עושה משהו

לפחות את הדאגה הזאת הסירי מליבך

ניסית פעם לאכול ירקות שלא במטרה לרזות?
לדעתי תחושת הג'יפה יכולה להיות מושפעת מזה.
הויטמינים נותנים אנרגיות וחיות לגוף.
אבל אם כל הניסיון שלך איתם זה במטרה לרזות אז אין פלא שאת לא מתחברת אליהם...

בהצלחה!

תנסי לפנק את עצמך בפירות וירקות (לא במקום שטויות, אלא בנוסף בשביל הבריאות) - סלט פירות שווה, סלט ירקות מפנק עם קרוטונים ורוטב אהוב, מה שיעשה לך טוב.
תדאגי להשקיע את הזמן ולהכין לך אוכל מפנק - "אני שווה, ומגיע לי לאכול טוב, לכן אני עכשיו אקדיש את הזמן לארגן לי אוכל שווה" וממש תערכי לך שולחן יפה ושבי לאכול.
אני יודעת על עצמי שהרבה פעמים אני רוצה לאכול אוכל טוב יותר, אבל מתעצלת אז לוקחת שטויות כי זה הכי קל.

אבל באמת הכי חשוב זה לאהוב את עצמך אפילו שיש לך קושי והתמודדות עם המשקל!
בהצלחה!

אני כרגע שוקלת 75
אחרי הלידות ירדתי ל60
ואחרי סיום הנקה עולה כפול
לדעתי תפני לטיפול רגשי, כי נשמע שהאכילה שלך היא רגשית
שיהיה בהצלחה ובשורות טובות
לא קל להלחם מול עצמך מול המראה ולא לאהוב את מה שרואים

אני לא מנוסה בנושא הזה, ב"ה יש לי נסיונות אחרים ומידות אחרות לעבוד עליהן...
מה שכן רציתי להגיד, ונראה לי שבכל מקרה זה נכון, זה שקשה מאוד מאוד לעבור תהליך של שינוי מתוך הרגשה כזאת של כאב.
ומצד שני, הכאב שלך כל כך מובן, ואמיתי, ודוקר...

עשיתי לפני כמה זמן אימון אישי, המפגשים הראשונים היו ממוקדים בלראות את הטוב שבי, לחזק את הכוחות שיש בי, לזהות את הפוטנציאל שנמצא בי, ומתוך כך עברנו לתהליך של עבודה ושינוי של דברים שרציתי לשנות.
לי התהליך היה ממש טוב, ונתן לי כלים שאני ממשיכה לעבוד איתם בעצמי.
אם רלוונטי לך, אז אני ממש ממליצה לשקול לעשות אימון עם מישהי טובה.
ואם לא רלוונטי כרגע, אז אני ממליצה להתחיל קודם בתהליך של אהבה עצמית, של קבלה עצמית, לכתוב כל יום דברים טובים שיש בך, דברים שהצלחת בהם, או דברים שאת טובה בהם, להודות לה' על כל הטוב שיש בך, וגם על הניסיונות שהוא נותן לך.
ואחרי שאת מרגישה שאת כבר מספיק מלאה בכוחות של טוב, אז אפשר להתחיל לחשוב גם על שינוי (ואם תרצי, אשמח לכתוב לך שאלות שאני שואלת את עצמי כשאני רוצה לעשות שינוי במשהו, שגם את תוכלי לענות לעצמך, ואולי יעזרו לך).

כמו שכתבתי קודם, התחלתי עם העבודה בעזרת השאלות בעקבות אימון אישי שעשיתי. תוך כדי האימון ניסיתי לשים לב לשאלות שעזרו לי הכי הרבה בבירור של הנושאים שעלו שם, וכתבתי אותן לעצמי כדי שאני אוכל להמשיך ולברר דברים שאני רוצה בלי להיות תלויה במישהי חיצונית שתשאל אותי את השאלות.
כמובן שיש יתרון לעבור את התהליך עם מישהי שיכולה להתאים את השאלות יותר לפי המצב ולפי האדם, ובכלל אני חושבת שאם הייתי מקבלת את השאלות לפני שעשיתי את האימון לא הייתי עונה עליהן כמו שאני עונה עליהן עכשיו.
ועדיין, אני חושבת שזה כן עוזר להתבוננות ולבירור של דברים שרוצים לעשות בהם שינוי. ובכלל, אני ראיתי שכשאני מתמידה בזה וכותבת ממש לפי סיטואציות ספציפיות שקורות, זה מאוד עוזר לי לשנות בפועל הרבה דברים (למשל - אני לא כותבת על רצון כללי שאני לא אכעס על הילדים, אלא אחרי שהיתה סיטואציה שכעסתי, אני אברר איך בסיטואציה כזאת הייתי רוצה שהדברים יתנהלו אחרת, וככה זה יותר ממוקד, ובגלל שגם כך הסיטואציות שמכעיסות אותי די חוזרות על עצמן בוריאציות דומות אז לאט לאט אני לומדת איך להתנהל בהן אחרת).

יכול להיות שחלק מהשאלות יהיו פחות רלוונטיות או ירגישו פחות מתאימות, אפשר כמובן לשנות ולעשות התאמות (אני גם משנה לעצמי מידי פעם לפי הצורך שאני מרגישה).

בקיצור, הנה השאלות -
1. במה הצלחתי היום? על מה עוד אני יכולה להודות לה' על היום?
2. על מה אני רוצה להתבונן היום? על מה אני יכולה להודות לה' בקושי הזה?
3. במה אני מרוצה מהתגובה/התמודדות שלי נכון לעכשיו? מה אני כבר מצליחה לעשות?
4. איך הייתי רוצה שהסיטואציה הזו תיראה במצב אידיאלי לגמרי, בלי שום מניעות?
5. וכשכל הנתונים החיצוניים שלא נתונים לשליטתי לא משתנים, איך אני מתנהלת באופן הכי אידאלי?
6. המטרה שלי:
7. למה זה חשוב לי?
8. למה הקב"ה שמח כשאני מצליחה בזה?
9. איפה בתפילה אני יכולה לכוון על הרצון הזה? או מתי אני יכולה להתפלל על זה במילים שלי? (אפשר לכתוב תפילה מיוחדת על הנושא ולהגיד כל יום)
10. מה עזר לי בפועל להצליח/להתמודד הפעם או בפעם אחרת דומה? מה עוד יכול לעזור לי?
11. מה אני יכולה להתחייב ולקבל על עצמי, שיקדם אותי לכיוון המטרה (הדבר הכי קטן, שלא מרתיע אותי להתחייב אליו)?
12. תודה לה' על העתיד, על ההצלחה שבדרך

אם זה נושא אחד שעובדים עליו, אפשר גם לכתוב בפירוט בפעם הראשונה, ואחר כך כל יום לקרוא את הדברים ולהיזכר בהם ולעבוד עם שאלות אחרות ומקוצרות יותר, כמו:
1. במה הצלחתי היום? על מה עוד אני יכולה להודות לה' על היום?
2. מה עדיין היה קשה לי ביחס למטרה שהצבתי? (לכתוב בנוסח של הודאה לה' על הקושי שעדיין יש, שיש על מה להתגבר ולעבוד)
3. איזה עוד צעד קטן אני לוקחת בנושא?
4. תודה לה' על העתיד, על ההצלחה שבדרך
(צעד קטן לא חייב להיות קבלה שמתחייבים אליה לתמיד, זה יכול להיות משהו שאני מתחייבת לעשות מחר, או פעם אחת בשבוע הקרוב וכו').

אני אוהבת לעבוד בקובץ בגוגל דוקס, השאלות כתובות לי בראש הקובץ, וכל פעם שאני כותבת אני מעתיקה לי ומדביקה מתחת, ואז עונה מתחת לכל שאלה. וכל פעם כותבת מעל במה שכתבתי בפעם הקודמת כדי שלא אצטרך לגלול עד למטה.

אם יש דברים לא ברורים, אשמח להבהיר ולהסביר…
בהצלחה רבה!

קוראת ומעכלת.
תודה רבה לכולן!
חיממתן את הלב.

שנגרם מזיעה ורטיבות מתמדת של הרגליים.

לבן שלי היה, דווקא מסנדלים יקרות של נמרוד.

שרעח רע נגרם מעיכול לא נכון.

יש לה יציאות?

אבל היא אכן עם מחלת מעיים. כמובן שמטופלת בדיאטה מתאימה.

יש לכמה מהבנים שלי וזה באמת מסריח.

יש לה מין 'חורים' כאלה בכף הרגל?

ויש לה קילופים בין האצבעות

מקווה שהיא לא מורידה את הסנדלים בגן. זה מזעזע 😕

יודעת שיש דרכים טבעיות כגון תזונה מתאימה (ללא קמח לבן וסוכר)
להשרות את הרגליים במי מלח.

ויש משחות, אבקות, וכו'.

שהרגל תתאוורר
בנוסף למשחות/תרופות לטיפול בפטריה

וגם הריח מזה, ממש לא נעים.

לטיפול - משחה נגד פטריות.
(פוליקוטן, טבעקוטן - מצריך מרשם רופא).

אם יש בבית אגיסטן (לפטריה בנרתיק), גם יכול לעזור.

אפשר למצוא בבית מרקחת משחות לפטריות ברגליים בלי מרשם רופא.

ולהמשך, למניעה:
חשוב שאצבעות הרגליים לא יהיו במצב לח כל הזמן.
הלחות והזיעה גורמים לפטריה.

לבדוק שהנעליים / סנדלים מעור ולא מפלסטיק.

פטריות ברגליים | שירותי בריאות כללית