לי היו סימני מתיחה... שלא תדעי. והיום באמת בקושי רואים אותם (טוב, אולי מרוב שומן פשוט )

ברור שזה לא חוזר להיות מה שהיה פעם

אבל זה גם לא נראה כמו עכשיו

האמת שלי זה לא אכפת, אף אחד לא רואה...

מזה אין לי

אבל יש לי מתנות אחרות מההריונות והלידות וממספר השנים שצברתי 

דרך הטבע,מקבלת את זה לאט לאט

בלידה הראשונה לא קניתי כלום

והיה לי ממש קשה להתארגן על הכל אחרי

לכן בלידה השניה כן קניתי

וזה דווקא עשה לי טוב גרם לי להתרגש ולחכות לתינוק

לא קניתי מלא דברים כן את הבסיס שצריך שיהיה בבית

1. גם אני בלידה הראשונה לא קניתי כלום מאותה סיבה. והיה לי מממשששש קשה עם זה אחרי הלידה. לקראת הלידה השניה כבר קניתי הכל.

   לא חסר לאישה אחרי לידה גם להתעסק עם כל מה שאין וחסר, ולהתבאס שאין מוצצים שאת אוהבת, וקנו לך בגדים לא מספיק מוצלחים וכו...

   בעיני ממש ממש כדאי להתארגן לפחות על חלק מהדברים לפני.

2. אני הייתי בביכורים פעמיים, אחרי הלידה הראשונה עם בעלי יחד בחדר פרטי גדול ומפנק, נהננו מאוד מאוד!!!

   אחרי הלידה השלישית הלכתי ל2 לילות לבד, גם היה לי חדר גדול פרטי ומפנק, והארוחות מפנקות. לא היה לי קליטה וזה היה מאוד מאוד מתסכל ומעצבן, על כל טלפון קטן עם בעלי הייתי צריכה שעה למצוא מקום שיש בו קצת קליטה... כל שאלה של איפה המכנס של הילד וכו הפכה לעסק שלם... זה היה מתסכל. ובנוסף גם התגעגעתי מאוד לבעלי והילדים, היה לי שם קשה קצת לבד. והיה לי יציאה למרפסת מהחדר, וכל הלילה פחדתי שיכנסו ויקחו לי את התינוק😭 (הגיון בריא של אחרי לידה)

   בתכלס אם יש אפשרות לבוא עם הבעל זה ממש מושלם ומפנק, וגם הפעם די נהניתי, אבל גם פירטתי לך מה היו החסרונות שאני ראיתי

בשעה טובה בקלות ובשמחה!!

אני עשיתי ביות מלא בביכורים, והרגשתי שאין לגמרי תמיכה בזה...

עצבן קצת את האחיות שבאתי לקלח אותו שם כל פעם ועמדתי שם עד שגמרו... ונתתי לו יד בהחלפת טיטול וכו.

האחות שיכנעה אותי ממש להשאיר אותו וללכת לנוח, ולא רציתי בכלל... והיא קצת לא שיחררה. היה לי לא נעים.

אבל בסה"כ היתה שם חוויה ממש טובה, ונעים שם ממש.

אצלהו לא נוהגים לקנות כלום לפני ואם כן אז משאירים בחנות אבל לי זה לא התאים אז עשיתי וקניתי מה שבא לי לפני ושמחתי מההחלטה כי היה ממש כיף לחזור לזה שהכל מוכן והבגדים מסודרים

לגבי 1

לידה קודמת לא קניתי. בפועל אפילו בגד להוציא מהבית חולים לא היה לי. כי הבנים שלפניו נולדו בעונות אחרות. גיסתי הביאה לי משלה וכיבסה ובעלי הביא לי את השקית ממנה לבית חולים שאבחר..

בלידה הזאת ארגנתי כל מה שהיה חשוב לי. והיה לי כיף לכבס הכל לפני ולהכין הכל מסודר לפני הלידה. למרות שהיא ילדה שביעית, רציתי לחדש וחלק דברים היה חסר. ולמי מתאים אחרי לידה לעשות סיבובים בחנויות לחפש או לשלוח את הבעל ולהסביר לו מה לקנות...

לגבי מלונית, הייתי פעם אחת. ואני ממש אחת שמתגעגעת לבית ולילדים ורוצה את המקום שלי. והיה לי ממש חוויה טובה. חדר מפנק, ארוחות של מלון. שקט בלי הפרעות. היתי רק לילה אחד אבל זוכרת מאוד לטובה. רק קצת היה חסר לי תעסוקה. במלונית עין כרם. אבל זה היה מזמן, הילדה כבר אחרי בת מצווה...

באחרון היה לי בעיקר דברים בסיסיים. (וילדתי פסע משבוע 37)

כסאות בטיחות, טיטולים, בגדים, מוצצים ובקבוקים.

עריסה הייתה בבית מילדים קודמים.

עגלה הייתה מילדים קודמים+לקחנו ממישהי שמסרה.

זה גם תלוי מה התכנון לאחרי הלידה. לאן הולכים ומה יש שם.

בגדול, חושבת שהכל אפשר להשיג אחרי הלידה.

יש פחות מבחר. אבל יש.

1. קונה לפני, גם עוזר לי בתקופה הקשה והפחדים של ההריון וגם נח לי להיות מאורגנת לפני.

2. הייתי בעין כרם אבל נראה לי שזה אותו קונספט, אחרי הלידה צריכה את השקט שלי ולא המוניות.

לבחור ולהרגיש את הציוד מחזק את התקווה, ונותן כח לעבור את האתגרים

זה לנתב אותו לאמונה.

אני קונה בגדים כי אני מאמינה שהכל יהיה בסדר.

בהריון האחרון זה היה הכי מורגש. הייתי בהריון בסיכון.

וחששתי להתארגן.

כן, זה מה שהיה בדורות הקודמים.

אני קניתי, אבל לא דיברתי וסיפרתי שקניתי, החבאתי בארון שקיות בגדים וכו' ולא הראיתי לאף אחד, ככה בשקט.

למען האמת אני חושבת שכשאת קונה בגדים זה אומר שאת מאמינה בלב שלם שהתינוק יגיע בשלום והכל יהיה בסדר, ואחרי הפעולות יגיעו המעשים.

אני מאלו שלא קונות כלום, כמנהג אמא שלי

זה לא מעין הרע, זה מפחד שהכל יעבור בשלום בע"ה.

אבל אני יודעת שיכולה לבקש מאמא שלי ואחותי ויקנו לי כל מה שצריכה..

נוח זה לא, ברור שנוח יותר שהכל מאורגן, אז תחשבי מה מתאים לך.

מה שאני עשית בלידה ראשונה ובכלל זה לעשות הזמנה גדולה ולקחת אחרי הלידה. לי זה הרגיש נכון.

בהצלחה וידיים מלאות בע"ה.

אצלנו מאמינים שהתארגנות מראש היא מעשה של אמונה ובטחון בה' שהכל ילך בטוב ובחסד

ופרקטית זה מאפשר להתמקד אחרי הלידה במה שחשוב שזה הדאגה לתינוק ולאמא, ותמיד יש עוד סידורים נצרכים.

1. הכנתי הכל ברמת בגדים מכובסים מקופלים בשידה, טטרות, טיטולים, מגבונים, מוצצים, הכל.. חסך התרוצצות מיותרת אחרי הלידה, ואני נהניתי מאד להכין הכל ולהתרגש ולצפות.

2. לא הולכת לבית החלמה כי במילא מניקה מלא ולא אוהבת לשים בתינוקיה, וצריכה את המיטה שלי והשירותים שלי. את הכסף במקום משקיעה בוולט ומתפנקת עם אוכל טוב. אבל! חובה לדעת לשים גבול בבית ולנוח היטב, מי שקשה לה להתעלם מהבלגן והכביסות וכו אולי עדיף שתלך לבית החלמה. אני הייתי בבית ולא עשיתי כלום כלום כאילו אני לא נמצאת.

גם בלידה ראשונה ובשאר הילדים

הכנתי חדר מוכן לתינוק כולל מדבקות קיר עגלה מיטה הכל מהכל ובגדים מסודרים ומכובסים בשידת החתלה

אגיד לך יותר מזה עוד לפני שהריתי קיבלתי הכל מדודה שלי שמסרה היה לי חדר ששמור רק לתינוק ממש עשיתי כלי לרצון השם חחחח

אני בכללי מסודרת ולא אוהבת להיות בלחץ של הרגע האחרון ויותר מכל אני מאמינה באמונה שלמה שתמיד תמיד אהיה ביידים מלאות אין סיבה שלא גם שאלתי רב בנושא אמר להתכונן מראש

לא בונה על כלום בלאגן של אחרי הלידה.

קניתי עגלה (יד שניה), כיסא לאוטו (כולל לחבר אותו..), כיבסתי וארגנתי את כל הבגדים בשידה, טיטולים מגבונים, חיתולי בד..

הכל חיכה כבר מוכן לשימוש. להוריד מהעומס של אחרי הלידה.

על שמות טובים/לא

יש בזה דעות שונות לפי מה שם נחשב טוב או לא

ובמיוחד על שמות מוכרים ונפוצים חשוב לשים את האמירות האלה בפרופורציה, ולא להפחיד נשים שאולי קוראים ככה לבנים/אחים/בעלים שלהן.

ספציפית לגבי מתן אני מכירה ממש דעות הפוכות: דעה שאומרת שזה שם ממש בעייתי בגלל מתן נביא הבעל

ומהצד השני דעה שאומרת שזה שם מצוין עם משמעות סופר יפה וחיובית מאוד, בתנאי שכמובן לא נותנים אותו על שם נביא הבעל....(שלא נראה לי שיש מישהי שתבחר לתת שם כזה על שם נביא הבעל)

לגבי גברי- זה שם בזכר, נכון. יש הרבה שמות שמקובלים לבנות שהם בזכר ויש כאלה שמקפידים על זה וזה חשוב להם והדעה שהם הולכים לפיה גורסת שיש צורך להקפיד על זה, ויש שלא. זה גם לא מובהק לחלוטין..

(אגב זה נכון גם לכיוון ההפוך למרות שאין הרבה שמות עצם בנקבה, אבל למשל השם בארי הוא נקבי ובכל זאת הוא מקובל, והיה מקובל גם בתנך, גם בתור שם לגבר...)

אין לי שום אינטרס להגן על השם מתן אבל העיקרון של לא לפסול שמות שהם קיימים ומקובלים כן חשוב בעיני...

ומדובר באישה שהייתה גיבורה אמיתית.

היא קמה ועזבה את בית לחם

את ראתה שבועז יכול לייבם את כלתה

והיא היא זו שהדריכה את רות מה לעשות וכיצד לפנות אליו!!

בעצם היא זו שמניעה את העלילה,

שיוצרת את התקומה ואת שושלת בית דוד.

האישה הזאת מהממת אותי ויש עליה פירושים ממש ממש יפים שאין לי זמינות אליהם כרגע.

שם יפיפה ואישה שהיא גיבורה. בעיני, אחת ה-גיבורה.

רבקה- מידת החסד

רות, נעמי- כל מגילת רות היא מגילה של חסד של אמת

נגה, לבנה, אולי יש עוד שמות שהמשמעות שלהם הוא אור ירח- שזה אור חוזר שלא לוקח לעצמו אלא מקבל מהשמש וכמו מחזיר אור מפיץ את האור הלאה

תאיר, אורה, אוריה-באותו כיוון

מתן על כל נגזרותיו- יותר מקובל לבנים אבל אני מכירה בנות מתן/מתניה(לא רק עכשיו, גם בגילי, הייתה איתי בכיתה למשל)

אני מכירה גם ילד בשם חסד, אולי יש גם בנות..

תוהה אם זה מודרני מידי.....או שם לא טוב לבת

ואצלנו הוא מקובל

גם במלעיל וגם במלרע..

(במובן האור שלי וגם בציווי- האירי)

אורי במובן של תאירי (תמיד שוכחת אם זה מלעיל או מלרע) בעיניי מבטא בדיוק את מה שאמרת.

הארה זו תנועה מבפנים החוצה,

"קומי אורי כי בא אורך" מחובר בעיניי לגאולה, לעמ"י ולקב"ה.

החיסרון היחיד הוא שצריך כל הזמן לתקן את הסביבה איך אומרים... 😅

החלטות טובות

זה תופס כשם לבת.

רוניה לדעתי יפה יותר

מישהי בערך בגילי...

בין מתניה למוריה/אוריה/נריה/וכו?

יצא לי לפגוש בחורה בשם שגיא

וגבר בשם נוי

זה הזוי מבחינתי.

נריה אני מכירה מלא בנות

מתניה באמת אני מכירה רק אחת

אבל באמת לא מבינה מה ההלם הגדול🫣 גם בתנך ההורים המציאו את השמות פשוט זה היה לפני 2000-3000 שנה אז זה סבבה והיום לא? למה בעצם?

אני יוצאת ממש קיצונית בשרשור הזה אז רק לפרוטוקול לילדים שלי יש שמות סופר נפוצים ברמת נעם וטליה בערך🤣 (אני אוהבת שמות מיוחדים אבל בעלי איך נאמר, פחות חח.. ואנחנו מוצאים שמות יפיםםם ב"ה)

באות ו.

אני מדברת על אוריה עם חולם.

אני מכירנ בנים

אבל זה שם נשי.

אוריה עם שורוק זה שם גברי וגם בתנך מופיע כגברי.

ההלם הגדול זה שנשים מסתובבות עם שמות של גברים שעוד לא השתרשו בציבור כשם של גם וגם (כמו עומר נגיד שהיום זה רץ גם בנות גם בנים).

מאד מאד מאד! מוזר לי.

ולילדים שלי יש שמות גבריים. מיוחדים אבל גברים. אי אפשר לטעות.

ואני רק רוצה להאמין שבעתיד לא תקום אמא ותקרא לבת שלה בשמות האלה.😄

הילדים שלי בעיקרון עם שמות מאוד מובהקים מגדרית(אם את סקרנית אין לי בעיה בפרטי) ועדיין שמעתי על אנשים במגדרים ההפוכים עם אותו שם🤷‍♀️

זה הרבה יותר פלואידי היום ויש הרבה שמות שפעם היו מובהקים והיום הם גם וגם, ואפילו שמות שהתהפכו...

לא יודעת, לא מתרגשת מזה.

בנות עם השם שלו.

נרשם הלם גם חחחחח

לק"י

זה באמת מאוד נדיר אצל בנות:

במקסטוק אפשר לקנות.

עדיף שקיות קטנות יחסית.

שימי לב - מניסיוני חומרים מלבינים גורמים לפתילות להיקרע יותר בקלות.. אז אני מכבסת את הציציות בצבעוני...

שלא יהיה דחוס מדי אבל נגיד איזה 3-4 תלוי בגודל השקית

אבל מגלגלת כל ציצית לגליל ושמה את החוטים בתוך הגליל

יש לי שקית גדולה עבה ואיכותית שקניתי לפני הרבה שנים בחנות לתשמישי קדושה

נשאר מצוין בלי לעבוד קשה להכניס, לגלגל וכו'

כמה זמן זה בד"כ תוכנית צמר?

אבל חשוב על תכניות צמר כי בתכניות האחרות זה לא עובד.

שעה וחמש דקות

אז כנראה שמשהו שם עדין יותר אבל לא יודעת מה בדיוק

גם לי בעבר הסתבך והתייעצתי כאן- אני לוקחת את החוטים יחד ומקפלת כזה ושמה עליהם גומיה, ואחרי הכביסה פשוט מורידה אותה, הכל נשאר בנפרד בלי להסתבך

קניתי במקסטוק באיזה 5 שח

זה עובד מעולה

שמה איזה 10-15 גופיות ציצית.. כמה שנכנס שעדיין לא בורח ולא מידי עמוס שיש מקום למים והכל להיכנס

כן צריך טיפה להפריד את הציציות אבל ברמה של להעביר יד, לא ברמה של להתחיל ממש לפרום קשרים כמו בלי שק

למי שרוצה בנים

להפריד את פתילות הציצית של בעלך אחד אחד

סגולה לבנים

מניסיון...(חושבת שהסגולה של הבעל שם טוב, ייתכן ולא מדייקת כי לא זוכרת. אחרי רצף גדול של בנות, הלכתי לקנות רשת ציצית בחנות יודאיקה והמוכר ראה אותי עם כל שיירת הבנות ואמר לי אל תקני, תפרידי בכל פעם את החוטים ותזכי לבן.

צדק

הבנים אחר כך לא הפסיקו להגיע...חחחח

הסגולה עבדה גם אצל חברה שלי...

בשבוע שאחרי סוכות, בעיניי זה הזמן המתאים לערוך שיחות ותיאום ציפיות כלפי הילדים- אחרי הכרות קצרה אבל לפני שצוללים לשגרה ולמערבולות השגרתיות.

מתי? איך? אני חשבתי שאפשר רק לסמס וגם אני משתדלת לקצר

לתאם זמן שיחה, מתי יהיה לה/לו נח שאתקשר.

לא להדביק להם סטיגמות. אם הסטיגמה נכונה כנראה שהמורה תשים לב. גם לא תמיד האופי שלהם בבית תואם את האופי בבית הספר.

לגבי העשרה וכו' הייתי מחכה קצת. אח"כ מבררת עם המורה איך הילד בשיעור ואיך אפשר להעשיר אותו.

רק כשיש בעיות...🫢 כלומר, שיש לילד קושי כלשהו, ואנחנו רוצים שהמחנך ישים לב אליו ולקושי הזה באופן מיוחד.

לא רואה שום סיבה לדבר מעבר עם המחנך...

להפך, הכי כיף לדבר איתו פעם ראשונה רק באספת ההורים, ולבוא כדי לקצור תשבחות בלבד זה מראה על כך שמדובר פה בילד בריא נפשית ולא מאותגר לימודית...

אז לדעתי תיצרי קשר עם המחכנת רק אם את מרגישה שהילד שלך צריך תשומת לב מיוחדת...

שאני רוצה שהמורה תעזור בהם

אם יש משהו חשוב שתשים לב כבר עכשיו כמו מצב חברתי אז כן כדאי להגיד לדעתי

פשוט להגיד לה שתשים לב שלפעמים קשה לו בחברה ושתעזור לו להשתלב

אפשר לכתוב בואטסאפ/סמס שתשמחי לדבר איתה כמה דק בקשר לxyz ומתי נח לה

ואז לדבר בקצרה על מה שחשוב לך

לא צריך לחפור אבל כן להסב את תשומת ליבה

באופן כללי אני חושבת שצריך איזון

מצד אחד לא להזניח מצד שני לא חושבת שיש משהו טוב בלהיות חופרת מדי וכל הזמן לדחוף ולהדחף

מרגיש לי שיותר נכון בתחילת א לתת הזדמנות לילד

הילד גדל משנה שעברה, חברים חדשים, סביבה שונה

השנה בקושי התחילה אלא אם הוא סובל ולא רוצה ללכת לבית ספר ואז המצב שונה ודורש מההורים מחשבה

למה לחכות שיגיע למצב קיצון?

וגם הרבה פעמים המצב החברתי נובע מהילד עצמו, שמתקשה ליצור חברויות/רגיש ונעלב בקלות, ואז זה משהו שהוא יסחב איתו גם למקום חדש...

כי זה דוחף אותם להיות יותר אקטיביים ולשים לב לילד.

נניח שנה שעברה דיברתי עם המורה, ואחרי יומיים היא התקשרה לומר לי שביעקרון היא היתה מחכה לאסיפת הורים כי זה לא נורא אבל בגלל שחשוב לי לטפל ולדעת דברים מוקדם

היא ממליצה לבדוק ראיה כי נראה שיש לילד קושי קל בקריאה והיא בררה עם המורה של כיתה א' שטענה שהוא היה בין הראשונים.

בדקנו, התאמנו משקפי מיקוד ותוך שבועיים הוא היה חזרה על הגל במקום לצבור חוויות שליליות ושהמורה תראה אותו כילד מתקשה.

על ההתחלה ויידעה אותך.

אצלנו התקשורת היא במייל ואפשר גם להתקשר.

אם את לא מרגישה צורך, את לא חייבת

אם יש צורך שולחת ווצאפ.

הרבה פעמים יש כל מיני עניינים חברתיים, לימודיים, טכניים בגיל הזה. מה שהאמא הזאת אמרה בוודאי לא יגרום למורה להתלהב על הילד, סתם שטויות.

אם יש עניין משמעותי מבקשת לדבר בטלפון.

אבל אם את רוצה לפרגן לילדה שלך את יכולה לשלוח הודעת פרגון למורה ועל הדרך זה מחמאה לילדה, כמו- הילדה הכינה לנו כרטיסי ברכה יפים, ממש התרגשתי, אין ספק שהטעמת את הרעיון!

הפעם היחידה שפניתי בתחילת שנה היה שחשבתי שיש קושי בכתיבה וביקשתי מהמחנכת לעקוב.

בד''כ מורה טוב קולט את היכולות של הילד, ולגבי תוכנית העשרה גם ככה פחות שייך בעיני בתחילת כיתה א' וכדאי לחכות שיתרגלו למסגרת

עבד לי כמה פעמים.

מסייגת- יש לי הרבה ברקסטונים כחודש וחצי לפני הלידה.

יש מצב שהם עושים משהו ואז יש בסיס.

לא יודעת עם עוזר במצב שהגוף "מתחיל מאפס".

אבל לא המון

בטיפול משולב של סטריפינג, רפלקסולוגיה, דיקור ועוד כמה תרגילים.. מדהימה ממש. ממליצה מאוווד, הטיפול אצלה יעיל בהרבה מאוד מיקרים.

עיסוי פטמות

אם יש תנאים אז סטריפינג.

יחסים, עיסוי פטמות, שאיבות, מדרגות, טיפות, דיקור, רפלקסולוגיה ועוד

שום דבר לא התחיל לי לידה

הדבר היחיד שהתחיל לי לידה היה סטריפינג

הייתי בקופה בביקורת הריון עודף, הצוואר היה אחורי וארוך אבל רק ועם פתיחה של 1, והרופא אמר שזה מספיק בשביל סטריפינג, ועשה.

לא כאב לי בכלל, ו20 דק אחרי שיצאתי מהקופח, התחילו לי צירים סדירים יחסית, שנמשכו 24 שעות, וילדתי.

אולי אחפש מישהו שעושה סטריפינג באמת.

את האחרונה ילדתי אחרי סטריפינג, אבל ב 41 כמעט

רפלקסולוגיה, עיסוי, יחסים, אין הגוף לא היה שם

בסוף נתנו לי פיטוצין וילדתי בלי אפידורל ולידה צעולה בחסדי ה'

אז קחי בחשבון שלפעמים גם זה קורה…

יחסים (אם אפשר להגיע לשיא)

עיסוי פטמות

עיסוי למטה

לדעתי הכי עוזר זה סטריפניג

יש כאלה שעושים בקטנה,

אבל יש כאלה שעושים סטריפנג "מכל הלב" ואז זה באמת עוזר

אבל הרבה רופאים לא ששים לעשות את זה לפני המשוער

ואם את לא יכולה מסיבה רפואית, אז יתנו לך בלון ופיטוצין

וזה בדרך כלל תמיד מצליח

להפסיק ללכת לעבודה, לארגן את התיק ואת כל הדברים שאני צריכה, לנוח ולעשות דברים שנעימים לי