פורום הריון ולידה (עמוד 2737)

אני עברתי קופה בגלל זה

(אולי ברבבה או בקני שומרון יש,לא בדקתי כי היה רחוק לי מידי)

באסה. אם יש מישהי שיש לה תשובה אופטימית יותר, אשמח לשמוע! תודה!

ד"ר מריאנה אורדונז..מישהי ממליצה?

בעיקרון לא "חייבים" לזחול על 6. זחילת גחון היא זחילה לכל דבר (רק פחות נוחה...).
לשבת גם כן לא חייבים בכזה גיל. להתפתחות, הזחילה בריאה יותר מישיבה.
אני מאמינה שאם היא זוחלת מגיל צעיר כל כך, היא בטח מפותחת וזזה הרבה.

עצת סבתות - לשים את התינוקת לזחול על דשא. היות שזה לא נעים בבטן, הם מנסים להתרומם על 6. עשיתי את זה לאחד הילדים על דשא סינטטי, וזה אכן עזר.
אפשר לנסות לתת לה לטפס על מדרגות. זה גם מעודד אותם להתרומם.

עכשיו שיש מרפסת בדירה אני אנסה את העצה עם הדשא סינטטי
תודה 🙏🏼

ישיבה בגיל מוקדם לא מעידה על התפתחות. כיום הרבה תינוקות יושבים מוקדם בגלל שימוש בטרמפולינה או בסלקל... דווקא תינוקות שזוחלים יותר זמן, מחזקים את חגורת הכתפיים שלהם לטווח הארוך.
עמידה (והליכה) זה כן שלב חשוב. אבל היא עדיין לא מתקרבת אפילו לקצה הטווח, שאיני זוכרת מהו, אבל אחרי גיל שנה בוודאי.
תינוקות שמקבלים פיזיותרפיה בגיל עשרה חודשים, זה כשהם לא זוחלים בכזה גיל... גם לא זחילת גחון.

אבל אם אין התקדמות בקרוב כך הייתי פונה לפיזיו. אבל בלי לחץ. היא נשמעת מתוקה מתוקה!!!

בעיקר רוצים לראות אם היא בכיוון ומנסה

היא מנסה להתיישב? היא מסוגלת לשבת אם את מושיבה אותה? מחזיק את הגב?

היא מנסה לתפוס ולהעמד?

לפעמים יש בטיפת חלב יועצות כאלה פיזיוטרפיה או ריפוי בעיסוק,שתאלי אם יש שיציצו ויכוונו אותך איך לעזור לה

אצלי התחיל לזחול בגיל 10- 11 חודשים והתיישב בסביבות שנה.
היום רץ קופץ והולך ואפילו רקדן מקצועי

ממליצה להתחיל את הפרוצדורה כי זה לוקח זמן. וכשקובעים אז הם נלחצים ומתחילים פתאום לעשות הכל..
בכל מקרה בהתחלה זה אבחון. לפי זה תחליטו אם לטפל.

וזה יכול לקרות פתאום.

אבל אפשר לעזור להם

קחי שרפרף נמוך או קופסת קרטון שימי על זה משחקים ותתני לו לזחול לזה

לקחתי את אחת הבנות שלי בערך בגיל הזה לפיזיטרפיה היינו פעם אחת עשיתי מה שאמרו לי בבית

והיא התחילה לזחול על ארבעבאותו שבוע

בניגוד למה שכתבו פה אני חושבת שזחילה על ארבע היא קריטית כי היא חשובה לחיזק כתפים

נגיד להחזיק עיפרון צריך שיהיה כתפים חזקות בקיצור חשוב להתפחתחות

כמובן שלעלות על מדרגות זה גם טוב

אבל בגדול זה מה שעושים איתו בפיזיוטרפיה אז תנסי בבית

בהצלחה

בסהכ נשמע עדיין בטווח התקין,אבל כן הייתי מתחילה תהליך אצל הרופאת ילדים,פשוט כי לוקח הרבה זמן עד שמקבלים תור. אם היא תתקדם- תמיד אפשר לבטל...

אולי תפרטי יותר קצת? מרגיש לי שיש לה גמישות יתר, היא עולה לעמידת שש?
אפשר לשים לה חבילת טיטולים בדרך והיא תצטרך לעבור מעליה, זה גורם להם להתאמץ ולחזק חג כתפיים. אפשר גם לשים גלגל ים ⁦️⁩ אם היא מוכנה לזחילת שש זה יעזור.
ההתיישבות הנכונה היא עליה לעמידת שש והורדה למטה של הישבן, חשוב שהיא תתיישב בצורה נכונה,
ממליצה גם לשים צעצועים במקום גבוה (על מדרגה למשל) כדי שתצטרך להושיט יד למעלה.

בהצלחה

עד אז,
ממליצה לך לשים לה דברים בדרך שתצטרך לטפס עליהם,
לתת לה לנסות לטפס מדרגות- זה ממש טוב,
ולשים משחקים בגובה, על שרפרף או על שולחן נמוך ולא על הרצפה. לגרום לה להסתכל למעלה ולנסות להגיע.. כי לפעמים אם הכל איתם נמוך הם לא מנסים בכלל.
בהצלחה! יהיה מצוין
הבן שלי היה עם עיכוב קצת יותר משל הבת שלך והיום הוא רץ בלי בעיה..

אמרה לי עד 11 חודש אני נותנת לה
ובדיוק ב11 חודש פתאום השלימה הכללללל היא נשמעת ממש בסדר תנסי לעודד אותה זה מה שאנחנו עשינו

כל אחד מתפתח בקצב שלו. היה לי אחד שהתחיל לזחול על 6 בגיל שנה, והכל בסדר.
אבל כמו שאמרו לך, כן הייתי מתחילה תהליכים ופניה להתפתחות הילד, כי התהליכים האלה לוקחים זמן, מקסימום אם עוד חודש פתאום יעשה קפיצה תגידי שכבר לא רלוונטי, או מקסימום פגישה עם פיזיוטרפיסטית שיכולה לתת הדרכה איך לקדם אותו ולהרגיע אותך שהכל בסדר😁

את הכל הוא למד לעשות תוך שבועיים מיד אחרי הטיפת חלב של גיל שנה שבה אמרו לי לקחת אותו לפיזותרפיה אבל לא עשיתי את זה.
לפני זה הוא זחל גחון ובגלל שהושבנו אותו לאכול אז הוא למד לשבת יציב אבל לא להתיישב לבד.

אתן ממליצות להשתמש בהליכון הזה? צירפתי תמונה
או שעדיף להמנע?

אמא שלי פיזיוטרפיסטית והיא תמיד אמרה לי שזה ממש לא טוב להם

זה לא בריא לגוף שלהם.

הוא לא יושב/עומד כי הגוף שלו לא בשל לזה עדיין.

שחררי.
מקסימום לפנות לאיבחון פיזיו' ולקבל במלצות אישיות לילד שלך.

כל סוגי ההליכונים, ובמיוחד מהסוג הזה שהם יושבים

תודה על זה!

אבל את מהממת, ומדהים לראות איך את מרימה את עצמך על הרגליים ועוד מוצאת כוח להרים אחרות

 

 

 

(הנוקדנית שבי מתקנת - נכתב עם עלי מוהר הגאון)

שמתי לב שהכתיבה המרובה פה גורמת לי קצת לשכוח מעצמי ..
קמתי הבוקר מרוקנת יותר..
התחיל עקום.
אבל כל זמן שהשמש זורחת אפשר לתקן.
תודה על העידוד

ושמעתי שיר אהוב שמזמן לא חשבתי עליו, של רחל שפירא המופלאה

וחשבתי עליך ועל כולנו

 

----

בחריפות הזאת
עוד יום, עוד יום
ובצפיפות הזאת
עוד יום, עוד יום.

החזאי מוסר את התחזית
משקעים, שינוי זרימה ורוחות תזזית
ויש כאן מקום לדמיון
עוד יום, עוד יום.

בהשתקפות הזאת
עוד יום, עוד יום
בהחשפות הזאת
עוד יום, עוד יום.

המלאכה מרובה והזמן קצר
ואנחנו כבר יודעים שהגשר צר
(אמצע הדרך)
ויש גם בזה נסיון
עוד יום, עוד יום.

לא להתמעט וגם לא להימלט
ותמיד לשאוף ללכת הלאה
ללכת זה אומר: לא להסתלק
כן, כוונתי לומר: לא להסתלק

(אמצע הדרך)
ויש גם בזה נסיון
עוד יום, עוד יום.

בחריפות הזאת
עוד יום, עוד יום
בציפייה לטוב
עוד יום, עוד יום.

כבר פעם שניה קוראת ובאמת שלא הבנתי...

לפותחת- תפרטי. למבוגר? ילד? תינוק?
אם זה עוזר היום אז למה להלחץ מהיום שלא יועיל. דיה לצרה בשעתה

לבן על תינוקות
זה בשביל להרגיע?

רעש לבן זה מוזיקה כזאת שמזכירה להם את הרעש שהיה בבטן משהו כזה.

אני שמה ביוטיוב כשהתינוק בוכה וזה עוזר להרדים אותו או להרגיע אותו כשבוכה
וזכור לי שמגיע גיל שזה כבר לא עובד עליהם

אבל דודה שלי כבר די מבוגרת ולא מסוגלת להירדם בלי רעש לבן כלשהו, מאוורר/מכשיר אחר...

שצריך, בנוסף לדיסקים של הרגעה של מפלים ודולפינים, לעשות דיסקים עם הקולות שציינתי....

בהריון הזה אני לא מצליחה לישון בלי מאוורר דלוק, גם בלילות קרים. לא נרדמת בלי הרעש העמום של המאוורר.
מאמינה שיעבור לי עם העייפות שאחרי הלידה

ועוד שמה עליו חולצה 

כמובן לא על המנוע כדי שהרעש יהיה יותר חזק...

בלי זה אני לא נרדמת..

הרעש של תיקתוק השניות בשעון מפריע לי..

 

מישהי שאלה את זה לא מזמן ורציתי להגיב לה אבל לא הספקתי, אני חושבת שאולי לתקן את זה בדרך ההפוכה, כמו למשל לחזק איכשהו נשים בשמירת טהרת המשפחה (לתרום לעמותה או משהו או נגיד לתרום קצת להקמת מקווה וכאלה... סתם רעיון שחשבתי עליו. אני מאמינה שלמשל לקחת על עצמך לשמוע שיעורים או לקרוא ספר בנושא היה מחזק אותי.. 

ולזכור שה' הוא אבא, והוא אוהב ומחבק וכואב איתך...

ממש מה שרציתי לכתוב.
להשתדל להתאמץ במצווה הזאת יותר.
זה יכול להיות משהו חיצוני כמו לתרום למקווה,
וזה יכול להיות אפילו ללכת לטבול במקווה יותר מפנק, ולעשות הכנות יותר בשמחה
או לקנות בגד אינטימי מהמם ללילה של הטבילה.

שמעתי פעם סיפור על הרב יעקב אדלשטיין שאיזו רווקה מבוגרת שמעה שזו סגולה להתחתן, להתחזק בשמירת שבת.
היא שאלה אותו באיזה הלכות להיזהר יותר. אז הוא ענה לה: בכבוד שבת. תקני לך נעלי שבת יקרות ויפהפיות.
מכאן הרעיון.
נכון סיפור מתוק?

"עבירות שבין אדם למקום, יום הכיפורים מכפר; שבינו לבין חברו - אין יום הכיפורים מכפר, עד שירצה את חברו" (משנה, יומא, ח, ז).

הקב״ה תמיד מוחל למי שמתפלל, מבקש ועושה תשובה.

חרטה על העברהחלטה לא לחזור שוב על הטעות והוספה לעתיד.
לפני שקורים דברים זה בידיים שלנו אלרי שקורים הדברים זה כבר רצונו של הקב"ה אולי כל זה קרה כדי לעורר אותך לתשובה אין לדעת אבל אם לא תקחי את מה שקרה לתועלת בעבודת ה' אלא לעצבות זה בדיוק ההפיך ממה שה' רוצה.
שימי צדקה ותקבלי לעצמך משהו שאפר לעמוד בו.. לימוד הלכות ט.המשפחה הידור חדש בנושא הקפדה על משהו השפעה על נשים אחרות וכו
וכמובן אם נכשלם לגמרי לבדוק עם רב מה ההשלחות מבחינה הלכתית בנוגע לטבילה
בשורות טובות

ללמוד הלכות טהרת המשפחה ביתר עיון או לקבל עליכם משהו שלא הדרתם בו(לשים היכר כשאוכלים, לדוגמא)
אם התחרטת ועשית תשובה, הקב"ה מוחל.
❤️❤️❤️

שהנפילה הזו תלמד אתכם שיעור חשוב. היא חידדה לך עכשיו 2 נקודות:

1. כמה את אוהבת את בעלך

2. כמה את אוהבת את הקב"ה ואת המצוות!

 

אבא שלנו הוא לא נקמן. זכינו באבא הכי אוהב בעולם.

וכמאמר ישי ריבו:

"אפילו שעשינו משהו רע הוא מוחל וסולח"

 

מצטרפת לדרכי תיקון של החברות שמעליי.

מקווה ומתפללת שמתוך המשבר רק תגדלו ותצמחו

אתן מחזקות אותי♥️⁩⁦♥️⁩

העניין הוא שצריך לעשות אותו בלב שלם ונשמע שאת לגמרי שם.
וידוי
חרטה
קבלה לעתיד

ותזכרי שה' מקבל את כל השבים.. אנחנו הילדים שלו והוא רוצה רק לתת לנו טוב. יותר משאהוב החסד אהוב הרחמים..

את יודעת? אני חושבת שהייתי עונה לה, לא בהתרסה..
פשוט מהלב! תשמעי מבטיחה לך שאני רוצה גם שתהיי בהריון אבל דוגרי זה קצת מעליב מה שאת אומרת לי, כאילו באמת שאין לי מושג מה השיקולים של הקב"ה אבל זה לא נעים לי שאת ככה אומרת...

כ"כ התחברתי!

אולי לא אמרו לי את זה- אבל מרגישה קרירות מאחי הגדול.

הוא עדיין לא נשוי, ואני כבר עם תינוקת.

הוא ממש נותן לי הרגשה לא נעימה!

אני פשוט משתדלת לא לשפוט- כי אני יודעת שקשה לו.

במקום לכעוס עליו- אני מתפללת בשבילו!

למה היא אומרת לך דבר כזה?!
למרות ההתמודדות שלה, זה ממש אכזרי מצידה!
את לא אמורה להרגיש לא בסדר, זה שאת בהריון זה לא על חשבון מישהי אחרת!! ה׳ יתן גם לה.
אם היא תגיד את זה שוב כמובן תגידי שלא נעים לך לשמוע את זה ושלא תגיד לך כאלה דברים.
ה׳ בירך אותה בחמש ילדים אמן יתן לה גם עין טובה!
הכי מגיע לך שישמחו בשבילך!! תשתדלי להמנע מדיבורים איתה כנראה אין לה עין טובה ותקיפי את עצמך בנשים ששיחות בשבילך

בתור מישהי שעברה טיפולי פוריות, מעולם לא העזתי לומר לאף אחת שאני מקנאה בה. כל כך השתדלתי לפרגן.
שמחה ומרגישה מבורכת בשלושה שלי, שיהיו בריאים.
זו יציאה ממש לא מתחשבת ולא לעניין בכלל.

כמה קשה זה להרגיש אשמה שאת בהריון... ועוד שני כשמי שנותנת לך את התחושה הזו היא כבר אמא ליותר!!
חיבוק.
בבקשה אל תרגישי אשמה.
ה' נתן לך את ההריון במתנה,
לה הוא מכין מתנה אחרת.
תבני חומה שלא תיתן לאמירות האלו להיכנס אלייך!!
ושוב חיבוק.

כשמסייגים ואומרים לא לקרוא, אני קוראת.. )
ורוצה לומר לך שאם היא אמא לחמישה וככה היא אומרת,
יש לה בעיה רצינית שכדאי שתטפל בה.
בעיית הקנאה ללא סיבה.

גם אם אין לה ילדים, זה משהו שחושבים בלב אבל לא אומרים בקול.
ממש לא הוגן כלפייך (הפותחת)

משתוקקת להיות בהריון ורוצה את זה
לא בטוח שהיא אומרת את זה ממקום של מסכנות או קנאה, אלא סתם כזה של איך באלי גם!
כמו שלי בא להיות רזה כמו השכנות והחברות שלי חחח

זה יותר שונה מ"וואי איך באלי גם".

היית אומרת לחברה שלך- "ממש עצוב לי לראות איך את רזה כי אני כ"כ רוצה ולא מצליחה לרדת!"?

לא נראלי

אבל עצובה?
ושוב-יש לה 5, ריבונו של עולם.

או רזה????
זאת השאלה.
אם את שמנה-זה מובן לגמרי. לגיטימי. גם אני לפעמים רוצה דברים שאין לי ויש למישהו אחר. אפשר לקנא, אנחנו לא מלאכים, כאמור, וכמובן שצריך להתנהג בטאקט.
אבל שוב-אם את שמנה אני ממש מבינה ובכלל לא שופטת, כי זה ניסיון קשה. א ב ל

אם את רזה, ורוצה להיות ממש רזה ובדיוק במידות האלה והאלה,
זו קצת בעיה.

ממש מבינה אותך,
לא נעים בכלל!
מסוג הדברים שהיא צריכה לשמור לעצמה בלב.

בעיניי זה מדהים מדהים שמי שזאת- פותחת ככה את הלב אלייך, ההריונית.

בדרך כלל יש שקט שהוא פי מאה לא נעים
ונמנעות לפגוש את עינייך
ואותך בכלל

אבל

אם היא פתחה ואמרה כזה דבר- לי נשמע שיש כאן חברות נהדרת(כמה לב פתוח היא צריכה כדי לומר כזה דבר! ולא להשתבלל מצער אינסופי, ולכעוס עלייך)

אם היא פתחה בכזו כנות, תקשיבי ללב שלך, מה הוא מרגיש? תעני לה מהלב-

ותתכווני באמת מכל הלב. שהיא תראה שאכפת לך. תיטיבי איתה במאור פנייך.
שנקודת המבט שלך בעצם תהיה עליה, וצערה הגדול. כרגע לא עלייך, (קשה, אני יודעת, אבל כשזו נקודת המבט שלנו- אנחנו מתעצמות וגדלות, בנפש)

זהו.

אני לא שמעתי בהודעה שלך אשמה בכלל, פשוט תיאור רגשות שלה.
שזה מדהים בעיניי שהיא פותחת את זה בפנייך.

ולך, הפותחת- מאחלת הריון תקין ועובר בריא ושלם!💜

(כותבת זאת מנסיון של כ6 שנים שכנה של מאותגרת פוריות- ההשתבללות הזו וחוסר לשתף ולדבר- הכי קשה, כי אני לא יודעת איך לפנות, ומה. וכשיש שיח, כשאתן חברות ממש במגוון נושאים, אפשר ממש לתת כוחות. העניין הא להיות חברת אמת.)

טובה כלפי שמיים. נתנו לך 5 מתנות, 5! זה לא שאין לך בכלל.
ניחא בלי ילדים,
ילד אחד,
שניים,
ניקח גם ת'שלישי
אבל 5?
5?
סליחה, נראה לי מוגזם.
אני עם ילד אחד בן 9, ואני לא מלאך ולא שרף ולא חיה (במובן החייתי אני חיה לפעמים. במובן המלאכי אני לא. )ולא אופן - קודש, והייתי בן אדם קנאי מאוד בעברי( שעשה ועושה ויעשה בעזרת השם עבודה עצמית) אבל מה שנקרא-עד כאן.

כלומר, הכמיהה היא יפה ולגיטימית גם אחרי עשרה ילדים והכל. אבל מפה ועד להרעיל את הנפש להריונית בהריון שני הדרך ארוכה.

ככה דווקא מהמקום שלי. אני הכי מבינה בעולם. אבל כמו שכתבת-להגיד את זה לאשה בהריון שני כשלך יש 5?
הלללללוווווווווו

כ"כ אוהבת לקרוא אותך, ה' ימלא אותך במלא מלא ילדים בע"ה!

את ממש לא צריכה להרגיש רגשות אשם, זה לא שבאת לדבר איתה על ההריון ודרכת לה על הפצעים, עצם הפגישה שלכן פוגעת בה
הרי כל אישה שתפגוש ברחוב ותהיה בהריון תכאיב לה
זה לא בריא בכלל
יכול להיות שהיא הרגישה בנוח לשתף אותך, לא ממקום מתריס, פשוט מחוסר מחשבה..
לא נעים בכלל בכלל
המפגשים הללו הכרחיים?

"בע''ה גם את תזכי להריון".
ותפרידי לגמרי בין הקנאה והעצבות שלה לבין ההריון שלך...

ואולי תברכי את עצמך וגם תאחלי לה אני בטוחה שהיא גם תבין שזה לא ככ מתאים להגיד את זה,

למשל לענות "בעז"ה הקב"ה ישלח לך הריון וישלח לי לידה קלה ובידיים מלאות"

אלא באמת מחוסר טקט/ רצון לשתף.
מה שכן, המשפט הזה לא עשה לך הרגשה טובה וזה בסדר גמור להגיד לה את זה, אם זה חוזר על עצמו.

אז אמנם אני מאלה שלא היו אמורות לקרוא....
אבל אני חושבת שאולי זה דווקא יכול לתת כיוון אחר.

קודם כל, אני מאוד מבינה אותך.
מהצד שלך המשפט הזה מטלטל מאוד וקשה לשמוע.
אולי אפילו קצת מלחיץ (עין הרע וכאלה..)
זה באמת לא פשוט. אז חיבוק לך על הסיטואציה הלא נעימה והמאתגרת.

ומצד שני,
ואו. יש פה מישהי עם כאב עצום. של קושי. של התמודדות.
כל אחת שיש לה מה שלה אין צובט חזק, פעם זו את ופעם זו אחרת.
והיא בחרה לשתף, להוציא, להגיד לך כמה היא רוצה-
לא שלך לא יהיה אלא שיהיה לה משלה.
נכון, ב"ה יש לה משלה אבל אולי קרה משהו לאחרונה שהעלה שוב את סף הרגישות שלה?
אולי היא עוברת טיפולים ממש היום?

אני מרגישה שזה מקום שקשה לשפוט אותו.
והפוך, יש פה כנות גדולה, פתיחות וחשיפה בדבר הכי עמוק, נוגע ושביר אצלה.

ושוב,
אני באמת מבינה אותך!
אבל אולי רק להראות שהסיפור אולי לא כמו שאנחנו מציירים אותו ממבט ראשון.
מקווה שהצלחת לקרוא את הדברים בטוב, כמו שהתכוונתי...

שתגיע למקומו=אל תדון אותו בכלל כי בחיים לא תהיה במקומו.
א ב ל
יש גבול!
זה כמו שמיליארדר יבוא למיליונר ויגיד לו- וואי אני רואה אותך ונהיה עצוב... מה זה בא לי עוד כמה מיליונים... "
אולי הדוגמא לא טובה,(שהיא בקטע כספי, כי כבר לימדונו חז"ל ש"יש לו מנה רוצה מאתיים, מאתיים רוצה ארבע מאות". בקטע של המיליארדר שיש לו יותר שבא לזה שיש לו פחות היא דווקא כן דוגמא טובה )
אבל הבנת את העיקרון,
כאילו די, יש לך הרבה, הרבה!!
תשמחי, יש אנשים שאין להם כלום. שום ילד ושום ילדה.
אז קצת פרופורציות, קצת.

פשוט כמיהה כזו שיצאה החוצה בלי הרבה מחשבה של מה זה עלול לעורר בך.
כמיהה לילד היט כמיהה, לא משנה כמה ילדים יש לך בבית.
וכשאתה כמהה למשהו ברמה של כואב לך הבפנוכו ואתה רואה מישהו במצב שבו אתה ממש רוצה להיות זה ממש מובן לי שמתכווץ לה הלב
זה לא אומר שצריך קצת טקט ולהבין שזה לא משהו שאשה בהריון רוצה לשמוע
אבל לא הייתי שופטת לחומרה.
על אוטומט בלי הרבה מחשבה הייתי עונה לה שהלוואי עלי שיהיו לי כוחות כמיהה כזו לילד אחרי חמישה ילדים...

תודה לכל אחת מכן. אתן מדהימות!
זו אמא של ילדה שמטופלת אצלי. סך הכל מפגש שלישי שאנחנו מתראות...
אני חושבת שדווקא בגלל שהרגשתי אמפתיה והבנה לרצון לילד, צפו בי רגשות האשם האלו והכבדות. מצד שני, באיזה קטע...
מה שכתבתן, כל אחת, עזר לי לסדר את המחשבות.
מודה שעזרתן לי להקל על התחושה ולהניח את זה בצד.
אין כמוכן! תודה (:

מותר לך לשתף

זו החברות הכי טובה

אם יש משהו שעומד באמצע זה מורגש בחברות ומעכיר אותה.

משוחחים על הכל- וכן, גם על זה.

יתקבל בברכה להגיד לחברה טוב ץ "וואי איך גם לי בא"
"הלוואי שהיינו יחד בהריון.."
"תדביקע אותי בהריון הזה" ועוד ועוד כשאת מדברת על *עצמך*

אבל להגיד למישהי שהבטן *שלה* כואבת *לך* זה ממש הגזמה בעייני והייתי שם... גם כשהרגשתי ככה הרבה בחיים לא הייתי אומרת (אולי אמרתי בכללי לחברה שלא בהריון , שקשה לי עם חברות שהן בהריון)

תגידי לה פעם הבאה שלא יזיק שתיהיה לך עין טובה. ובקרוב אצלך.

כי היא מרגישה איתך בנוח. זה משהו שהייתי אומרת לחברה טובה.
אין לי ספק שהיא לא רוצה שתרגישי רע עם ההריון, אלא פשוט לשתף אותך, ומה שאת צריכה לעשות זה להגיד לה אני כל כך מבינה אותך ומתפללת או מקווה בשבילך שזה יבוא במהרה. וזהו. בלי להעלב ובלי להעליב.


אגב, בעיני זה לא באמת משנה אם זה הריון שלישי או חמישי או עשירי. כשאישה רוצה להכנס להריון הכאב הוא אותו כאב...

אם יש לה חמישה ולך זה הריון שני
ואם היא אומרת לך את זה פעם בשבוע
אז היא פשוט חסרת טקט.

עברתי קשיים עם הריון והשירשור שלך לא פוגע בגלל שהיא ממש הזויה.

בצירוף הקשר שלה אליך שציינת שלא נשמע קרוב במיוחד... לגיטימי להרגיש ככה, כן. לגיטימי לשתף בניסוח נעים - נניח, וואי, מתפללת גם להריון בקרוב, רוצה להתפלל איתי? או כל ניסוח אחר באותה רוח. *להגיד* להריונית שההריון שלה *מעציב* אותך זה חוסר הבנה חברתית מוחלט וחוסר התחשבות.
גם אני עונה בתור אחת שאיבדה שני הריונות ובטנים סביבי מעציבות אותי... אז אם ממש קשה לי אני לא אסתכל, אלך למקום אחר, במקרה קיצון (המון בטנים בבת אחת) אלך לבכות קצת בשירותים או משהו ואמשיך הלאה. לא הייתי מעלה על דעתי להגיד למישהי על דבר מקסים ושמח שלה שהוא מעציב אותי, גם אם זה נכון ברמה מסוימת.

הייתי עושה הכול כדי להימנע מפגישות איתה
נראה שדווקא בגלל שיש לה ילדים היא מרשה לעצמה לדבר כך...
סכל מקרה , לא אומרים דבר כזה בשום צורה לאישה בהריון, גם אם יש לה ילדים, וגם אן לא היו, זה לא היה נותן לה לגיטימציה לדבר כך...
אותי מלחיצים דברים כאלו, לא רק אבן על הלב, אלא כאילו היא עושה עין הרע.

בפעם הבאה כשזה קורה, הייתי עונה כמו שכתוב באחת התגובות הראשונות- גם אני הייתי מחבקת רותה, ואומרת לה- אוי, חמודה , כמה שאני רוצה לראות אותך , ואת כול נשות ישראל הרוצות בכך, בהריון!!! ותברכי אותה שבעז"ה עוד השנה תזכה להיפקד

אם היא הייתה אישה שאין לה ילדים אז ברור שהייתי מרחמת עליה.
אבל זה נשמע שילוב של חוסר טקט וטיפשות...

ויש אנשים כאלה שאוהבים להתלונן...

נשמע שטוב לכם ביחד,

שיש ביניכם אהבה,

שיש שמחה.

 

את אומרת שחסר לכם עומק,

רובד נפשי.

 

אני ממש לא יועצת זוגית, אבל אני כן יכולה להמליץ על משהו!

כשאני רוצה להעמיק את הקשר עם בעלי/להעלות נושאים יותר קשים או אינטימיים,

אני נוהגת להכין פתקי משחק.

לפעמים זה שאלות לפעמים נושאים.

זה מגיע בכל מיני אווריאציות,

משחק/קלפים פתוחים/עוגיות מזל...

 

נכון שזה מעט מאולץ, אבל זה ממש עוזר!

 

אני במקומך הייתי מכינה פתקים בסגנון של:

מה הפחד הכי גדול שלך?

איזה דבר היית רוצה לעשות אבל בחיים לא תעשה?

מה הדבר שהכי משמח אותך ביומיום?

וכן הלאה...

 

מקווה שעזרתי

ממש ממליצה!

וכל הכבוד לך שאת לא מוותרת! הרבה בהצלחה

אנחנו לאחרונה התחלנו ללמוד ביחד את 'מוסר אביך', ממש קצת כל פעם כשמספיקים, אבל זה ממש מוסיף ונותן תוכן עמוק לדבר עליו ולחשוב עליו.
אפשר גם ספרים שהם פחות ספרי קודש, יש למשל את הספר 'אומנות ההכלה' של מיכאל אבולעפיה שמכיל המון פסקאות קצרות עם רעיונות בנושאי חינוך, וכשאני קראתי הרגשתי שעל כל פסקה אפשר לפתח שיחה שלמה על איך זה מתחבר לחיים שלנו וכו' (אולי מתישהו נקרא גם משם ביחד, בינתיים לא הספקנו אז אני לא יודעת איך בפועל...)

אבל מחזקת את ידייך להתאמץ ולהגיע לזה. זה מאפיין קריטי וחשוב בזוגיות
קודם כל דברי איתו על זה תשמעי אם גם לו זה חסר. אולי יהיה לו רעיונות איך לקדם את זה ביניכם...

הרגשתי שהיא נותנת מענה בדיוק לנקודות הללו.

או להגיד לי איך זה נקרא ואחפש?
תודה רבה

אלה הם חיינו...
קחי 🍭🍬🍫🧁🍰☕ שימתיקו לך ולו במעט...

🙂

❤️❤️❤️❤️❤️

ובלי קשר ממש נהנית לקרוא אותך

ככה בדיוק הרגשתי אתמול. כאילו לא היה לילה באמצע. הגדרה מדויקת.
אבל הלילה של אתמול כבר כן היה ב״ה
מאחלת שהיום יעבור לך במהירות ובקלות . יש ימים קשים 💕💕

באמת כשקראתי אותך אתמול הזדהתי מאוד...
ואת מהממת שיש לך סבלנות להגיב לי ולכל אחת כאן
תודה לך!

מאמינה שעבר עלייך כזה נאחס.
בכל השרשורים מגיבה באמפתיה לכל אחת, מכילה, מחבקת...
@מיואשת******
אשרייך!
"החסיד-אבל בליבו וצהלתו על פניו"
❤️

והמון הצלחה עם ההתקן!!
שילך בקלות!!

מדהימה שאת זוכרת את כל הטוב גם בתוך הקושי!

"אני מבטיח לך יבואו גם פירות מתוקים..."

 

קחי חיבוק ענק

בטח זוכרת את הטוב... אבל זה רק מוסיף לנאכס שאי אפשר להתעצבן בנחת... ;)

פשוט הטוב הזה לא ייתן לך לאבד שליטה

שלושה ילדים איתי בבית, מצפים לתחילת חופש גדול וכיף
ואני בלי כוח...
מנסה לנשום עמוק ולזכור שהמחשבות משפיעות על הרגשות, כמה שאני אמלא את המחשבות שלי בכל הטוב שיש מסביבי, ואזכור להודות לה' על זה (וגם על הניסיונות, ועל המצב רוח המעצבן הזה שהוא גם ניסיון מה'), אולי אני אצליח להרגיש טוב יותר.
וגם זוכרת שבימים כאלו כל התגברות הכי קטנה זה הצלחה...

והמון כוחות גם לך!!

וב"ה עד כה הצלחתי לשרוד די טוב את היום...
ותוך כדי עבודה במטבח (בינתיים רק ארגנתי מארחות בוקר והכנתי ארוחת צהריים, בישולים לשבת עוד לא הצלחתי להתחיל...) אני שומעת שיעור מהמם שמסביר איך העליות והירידות האלו שאנחנו מרגישים זה אמור להיות ככה, ומה המהות של זה... ממליצה ממש לשמוע!

בזכותכן מרגישה הרבה יותר טוב
(ובזכות זה שהילדונים במעון...)
מקווה לאגור כוחות ושעות עבודה עד שיחזרו

ובאתר של בוגבו יש פירוט-

מתאם סלקל לבוגבו בי - בוגבו ישראל (bugaboo)

הם אצל ההורים שלי אז לא יכולתי לקחת אותם
באמת בפעם הבאה שאהיה שם אקח אותם אליי
@מיואשת******

זו שאלה לרופא האמת. אף אחד לא יודעת מה בדיוק הסטטוס הרפואי שלך. בגדול יוגה זו פעילות ספורט במומלצת לנשים אבל ממה שאני יודעת אומרים לא להתחיל סוג ספורט חדש בהריון, אלא רק אם הגוף כבר מתורגל אליו לפני אז להמשיך. בכל מקרה עדיף לשאול את הרופא שלך.

ממש כדאי לשאול גם רופא וגם את המורה ליוגה בעצמה מה היא מכירה

באופן מיוחד.

פשוט לא עשיתי יוגה או ספורט לפני.

בל האמת שבח גם היא תרצה אישור מרופא בעניין הזה

ממש רציני
את עושה סקירות?

זה לא נכון לכל אחת. ולכל מצב.
גוגל זה מנוע חיפוש כללי. לא מומחה לרפואה. ויודע את כל התיק.

מכאלה שעברו את זה ונולדו להן ילדים בריאים

אני עשיתי אצל ד"ר ברונו רוזן שהוא ממש מומחה אבל שמעתי פה לאחרונה שיש גם רופאות של הקופה

ואיך הוא מבחינת תופעות לוואי ? איך ההתקנה ?

 

פעם ראשונה שאני משתמשת באמצעי מניעה,

אוף חשבתי שזה ילך חלק  מסתבר שלא.

רבנים אומרים שהוא עושה פחות בעיות בטהרה
ההתקנה דורשת הרבה מיומנות כדאי ללכת למישהו מומחה

אני אבדוק על ההתקן הזה, תודה על התגובה..

 

 

זה גיל פיצי והוא תלוי בך ממש.. גם המחשבה של לשאוב חלב באמצע האירוע וגם זה שאולי כל רגע יתקשרו אלי להגיד שעצבני/רוצה לאכול, סתם יכניס אותי ללחץ ולא אהיה באמת באירוע.
מעדיפה שיהיה איתי. במקרים כאלה אני מניקה לפני הנסיעות (עדיף שיגיע עייף לרכב כדי שירדם)..
תהני בהצלחה!

מבחינתי עד גיל חצי שנה לפחות אני לא נפרדת מהתינוק שלי, וגם אח"כ - לרוב הוא בא איתי לכל מקום.

(יוצא מהכלל היה ניחום אבלים שהלכתי אליו כשהייתה לי תינוקת קטנטנה. לגמרי לא היה שייך להביא אותה, כי השבעה הייתה על תינוקת שנפטרה )

יש מצב שהוא יירדם בנסיעה והיא תעבור חלק
אבל יש סיכוי שלא...
האמת לי היה כבד מדי לצאת מרחק כזה לאירוע עם תינוק אבל גם ההתאוורות חשובה...
קחי בחשבון שייתכן ולא יהיה רגוע ואל תתבאסי על זה יותר מדי.
אם תלכי אולי לא תהני
אם לא תלכי בטוח לא תהני.

אם הוא לא יונק חושבת שהייתי משאירה עם סבתא
אם הוא יונק ואת רוצה להשאיר חובה לבדוק לפני שהוא מוכן לשתות מבקבוק.

באופן כללי במצב הנוכחי, הייתי נמנעת לצאת.

קורונה
בחוץ שעתיים
באוטו ארבע שעות.
ברמת חתונה של אחות הייתי לוקחת איתי בלית ברירה אבל מחפשת חלופות להיות בהן אולי בית ממוזג של מישהו שאת מכירה שנמצא באיזור להיות שח חלק מהאירוע.
ברמת קרבה פחותה מזה לא הייתי נוסעת בכלל

קשה לי להשאיר בגיל הזה ולשאוב ובכלל להתנתק לזמן ארוך

הלכתי פעם אחת לחתונה של חברה  עם התינוקת היתה בת חודש..

סבתא שלי ז"ל אמרה לי פעם שאני כמו חתולה שסוחבת את הגורים אחריה לכל מקום. אז ככה אני בשלב שהם יונקים מלא, היו איתי באירועים, לימודים, כל מקום אפשרי ( חוץ מלעבודה, לצערי... וגם פעם מצאתי מטפלת ליד העבודה ויצאתי להניק)

אבל אם זה רופא שאת סומכת עליו והוא פוריות אז זה אמור להיות בסדר

אבל אם הוא הנחה אותכם לקיים יחסים הוא אמור להביא לכם תרופות שלא פוגעות בהריון... אל תדאגי

אני עם שחלות פוליציסטיות ויש לבעיה עם הביוצים.. 

חומר שגורם לביוץ לא אמור להפריע בהתחלה,
יש אפילו פרוטוקול כזה בהפריות שנותנים ביום ההחזרה עוד חומר מבייץ כמו אוביטרל וכד'

אבל אף רופא הוא לא אל-הים, גם רופאים טועים!
כמה סיפורים קראתי כאן בפורום הזה במשך 6 השנים האחרונות על טעויות גורליות של רופאים!
ולא פעם קראתי על סיפורים שרופא חשב שזה ציסטה בזמן שזה היה גופיף צהוב של הריון.
אני יודעת שאולטרסאונד הוא לא מדע מדוייק, פעם שמעתי טכנאית אולטרסאונד אומרת, שפיענוח תמונת אולטרסאונד זה כמו להסתכל על הפיל דרך חור המחט. זאת לא תמונה חד משמעית וכל רופא יכול לפרש את אותה התמונה קצת שונה.

לדעתי אם יש לך הרגשה חזקה שאולי נקלטת..הייתי הולכת איתה
אפילו לייתר ביטחון.
אני לא בדיוק יודעת במה זה כרוך, האם זה כרוך בעצירה של טיפולים..האם אפשרי לעשות סוג של הפסקה, אולי זה לא אפשרי בכלל...אני לא יודעת..

וואי, זה ממש קשה להיות במקום הזה,
מאחלת לך שהקב"ה ייתן בליבך את ההחלטה הנכונה

כתבתי אולי לא מסודר כי הייתי אולי מבולבלת בעצמי וממש התלבטתי מה לעשות..בסוף החלטתי שאני את ההשתדלות שלי עשיתי- כי למרות מה שהרופא אמר אני חשבתי משהו אחר, ולא וויתרתי ושאלתי אותו, ובכל זאת הוא אמר להתחיל טיפול חדש עם מינון אחר של הכדור. אז למרות שפחדתי שאולי כן הייתה הצלחה, או סיכוי להצליח אני הולכת עם מה שהרופא אמר (שוב, אני עשיתי את שלי) ומרפה ולא חושבת כל הזמן אולי היינו צריכים לחכות, אולי יש טעות וכו'.. העיניין הוא שאני מאד לא רוצה שהטיפול עכשו לא יצליח, כי חוץ מהבאסה בכל פעם שלא הולך, אם הוא לא מצליח עכשו אנחנו עוברים לטיפול בזריקות ולא בכדורים. פשוט החלטתי שאם זה מה שצריך להיות, שככה ה' החליט, אז זה מה שיהיה, ואני לא יכולה כל הזמן לחשוב שאולי עשיתי משהו לא בסדר, ואולי לעשות ככה או אחרת. שוב (קצת עדיין להרגיע את עצמי ) אני את שלי עשיתי, כי כשחשבתי שיש טעות שאלתי את הרופא גם אחרי הפגישה איתו, ומה שצריך להיות (ז"א ה' החליט) יהיה, גם אם זה יהיה לא נעים.. וגם אם נגיע ליום נישואין בלי חדשות משמחות.. תודה על התגובות שלכן!

אבל הוא קיים. פורום סגור. צריך להזדהות הפני המנהלת כדי להיכנס חפשי את @ט׳

אני לגמרי מבינה את השאלה והתהיה שלך, אבל זה באמת לא נשמע שיכול להיות שהטיפול פגע בעצמו.
הלוואי שיצליח ובקלות ובשמחה 😘😘😘😘

צדיקה

צובט מחדש

אני מקווה שיום אחד העולם יגיע לתיקונו השלם.
אין לי מילים להביע את הערכתי.
פשוט אין

גם אני בעבודה מלווה ונחשפת לסיפורים קשים מאוד
ולסיטואציות שאני לא מאמינה שאשכרה זה קורה בעולם שלנו.
ורציתי להגיד לך כמה דברים:
א. כמה שאתה בתוך זה, לא מתרגלים. פתאום יבוא איזה סיפור ויתן לנו בוקס בבטן.
וביום שלא נזדעזע, נדע שכבר אין לנו מה לתת. זה זעזוע טוב וחשוב. כשהרגשות מתכהים, זה סימן לאדישות.
ואפילו מטפלים עם הרבה נסיון, נתקלים בדברים קשים שמטלטלים אותם. זה אומר שאת קשובה באמת.
וגם, חלק מהזעזוע שעובר לנערה שמולך, נותן לה תחושה שמה שקרה לה באמת נורא. ונותן לה תחושה של הזדהות.

ב. ונטילציה, אוורור זה מאסט.
אי אפשר להתמודד עם זה לבד. לכן טוב שפרקת פה. וטוב אם יש לך מישהו שאת יכולה לספר לו וגם להתייעץ. זה חשוב ממש!

ג. פנטזיית ההצלה - הרבה פעמים כשנתקלים בכאלו מקרים כואבים, האינסטינקט הראשוני זה להציל, לעטוף, לגמור לה את הצרות. וצריך לזכור שברוב המקרים אפשר לעזור אבל אי אפשר באמת לשנות לבנאדם את הסיפור שלו. במקרים רבים יש הרבה מעצורים, בירוקרטיות, וגם אחרי שקיימת התערבות ותמיכה, הקשיים ממשיכים. לזכור את זה ולא להישבר מזה.
שיחה טובה, ארוחה, פתיחת לב שווים המון! גם אם זו לא הצלה מושלמת.
זה לפתוח סדק של אמון בבני אדם ולתת רגע של תקווה.

את עושה עבודת קודש, ואני בטוחה שהשם ישלח לך כוחות להתמודד בעצמך, ולתת כח לנשמות האלו.

חזקי ואמצי! השם איתך!
💗

ממש כתבת את מה שאני מרגישה פשוט בוקס בבטן.
ניסיתי להבין למה כי לצערי זה לא פעם ראשונה
ואני לא ממש מצליחה לשים את האצבע

משהו אולי בדמות השברירית והכזאת קשוחה שניצבה מולי
אולי הקונטרה בין המשפחה לילדה
לא יודעת וגם לא ממש משנה

והחוסר אונים מהביורוקרטיה הורג אותי לפעמים

אבל שוב אני לא מטפלת רק נמצאת שם כשצריך

ואתן כאן אוורור מעולה

שתפי כמה שטוב לך.
אנחנו כאן

🤗🤗🤗🤗 על החוויה הקשה
את מוזמנת לפרוק פה תמיד

ואיזה שליחות עצומה יש לך .. כמה אור וטוב את מוסיפה לעולם...
כמה עולמות הצלת/מצילה!
ועם כל היופי זה ככ הרבה קושי גם. לשאת אץ כל הסיפורים והמקרים האלה
חיבוק חזק!! מורידה בפנייך את הכובע!

מעריצה אותך על עבודת הקודש הזו! ומצטרפת למשמעת עצמית שאת חייבת תמיכה, אוורור ומישהו להתייעץ איתו.
פעם היתה נערה ששיתפה אותי ברגשות הקשים שלה ובדברים האיומים שהיא עושה לעצמה, וזה היה פשוט יותר מדי בשבילי. לא היתה לי דרך לעזור לה וידעתי שהיא בקשר עם המון נשים ובחורות, (והיא היתה גורמת לכל אחת מהן להרגיש שהיא חייבת אותה) ובכאב רב ניתקתי את הקשר, כי זה ממש עשה לי רע.
לא באה להחליש את ידייך חלילה, אלא רק להזדהות עם זה שזה קשה, מטלטל ומזעזע, ואי אפשר להיות בתוך זה לבד, חייבים לשתף, להתייעץ ולקבל תמיכה.

כאחת שגדלה בפנימיה ללא אהבת אם
נורא עצוב לי לשמוע על בנות שהעולם התאכזר אליהן
מאוד קשה לדעת שהבית זה כביכול המקום שהכי צריך להיות מוגן ובטוח, ולהרבה ילדים הוא פשוט לא בטוח ולא מוגן בשום אופן
המשיכי להיות כזו מקסימה ורגישה, ה ישלח לך שפע של ברכה ופרנסה על כל החסדים שלך, אמן

אין לי אלא חיבןק הזדהות זה היה הסיוט שלי בהריון הראשון

נשמע לי קצת חשוד יחסית לשבוע שלך.
חודש תשיעי הגיוני צירים כואבים אבל לא שביעי.
ממליצה ללכת להיבדק ולוודא שלא מדובר בצירים שמקדמים לידה.

בהנחה שהכל בסדר, לפעמים עצירות או צורך להתפנות גם גורם להרגשה של צירים כואבים.

דבר ראשון להבדק
אם רואים שהכל בסדר וזה רק ברקסטונים אז ליבי איתך

הבוקר היה לי קצת עד 5 בערך ומאז אין כלום

עלול להיות רחוק מדי
ובשבוע כזה זה לידת פג, השם ישמור.
יש לכם מוקד נשים באזור?

זכור לי שאם יש יותר מ4 צירים בשעה, צריך להיבדק.

בטח כשזה הריון ראשון ולא מכירים מספיק.

צירי בריקסטון הם לא נעימים, הם מציקים, הבטן מתקשה ובכלל הכובד לא עושה טוב לגוף.
אבל אם זה מוציא ממך "מה יהיה עם הצירים האמיתיים" פה חשדתי.
וכמו שמוריה אמרה לתזמן ולמדוד.
מרווחים בין ציר לציר, אורך גל של כל ציר וכמה פעמים בשעה. עם המידע הזה תוכלי להתייעץ טלפונית.
ואם יש ספק- אין ספק- הולכים להיבדק.
עדיף 1000 נשים שייבדקו לחינם ולהציל את התינוק ה1001 שהמקרה שלו אמיתי.

בשבוע כזה,להיות על הצד הבטוח

צירים מדומים לא כואבים ברמה של לא לישון בלילה. ממש לא. לכי לבדוק אם הם השפיעו חלילה על צואר הרחם. יש תרופות לעצירת צירים. זריקה להבשלת ריאות. הוראות לשמירה ומנוחה. תעדכני אותנו. בבקשה תלכי. את לא רוצה ללדת בשבוע הזה!

הקטנציק במצג עכוז, זה בכל מקרה עוד לא הזמן שלו לצאת
מתפללת שיעשה סלטה קטנה לפני ויהיה במצג ראש

ודווקא ישנתי טוב הלילה, עד שקמתי ב4 לשירותים והכאבים חזרו

צריך לבדוק את צואר הרחם לראות שהצירים לא מקצרים אותו. אני לא באמת מנוסה בזה אישית. אבל היו פה מלא סיפורים. אני הייתי הולכת להיבדק

זה יכול להיות גם דלקת בדרכי השתן חריפה שגורמת לצירים כואבים.
דלקת עשויה להיות מסוכנת.
צירים והתקשויות עלולים להביא לפתיחה וללידה מוקדמת.
צריך לבדוק באופן מיידי
במיוחד שאת בהריון ראשון
וגם בהריונות חוזרים בודקים מיידית בפעם הראשונה שמתחיל, ואחר כך בהמשך בהתאם לצורך ולשיקול דעת.

את צריכה להיבדק. אם הצירים גורמים לקיצור צוואר יתנו לך זריקה להבשלת ריאות למקרה של לידה מוקדמת, זה משמעותי.
עדכני אותנו

במהלך היום, באופן כללי..?

לשתות הרבה הרבה ולנוח. עוזר מאד להפחית צירים מוקדמים.
אפשר גם לגימה של יין אם מתחיל שוב.

עבורי בהריון הראשון זאת היתה הזדמנות לתרגל את דרכי ההתמודדות שלי בלידה- מה שמתאים לך, אם זה מים, הרפיה ודמיון מודרך, נשימה (יש נשימה מיוחדת לצירים שמאד מאד עוזרת), עיסויים, שמנים אתריים עם ריחות טובים, כל דבר, קחי את זה כהזדמנות להשתפשף ולבוא ללידה עם ארגז כלים טוב
אגב, כשלחוצים (וזה מאד מאד טבעי ומובן להילחץ שבאים פתאום צירים בשבוע 31..) זה מגביר את הכאב משמעותית בגלל הכיווץ בגוף.
אז לתרגל הרפיה בכל דרך שאת מתחברת עוזר מאד מאד.

מאז לא היו לי שוב אז לא הלכתי להיבדק
בעז"ה ביום ראשון יש לי תור לרופא, אספר לו על זה ונראה מה יגיד

תודה על ההתעניינות

נוח ולא צריך למלא אמבטיה בכלל

רק 7%...

 

לא מכירה את זה, אבל אני משתמשת בדפני אצלנו (בת 4 חו') וזה ממש אחלה!

תתכונני חח

או שאני סתם חיה בסרט כי היא ילדה ראשונה?

וגם עכשיו הוא בן 7 חודשים כבר יוצא מהדפני מכל הכיוונים ומשפריץ לכל עבר ומנסה להתרומם למעלה
אבל עדין לא יודע לשבת... בקרוב נעביר לאמבטיה הגדולה עם הדפני והדוש... נראה.. שאלה באמת

אז אולי זה יעבוד..
אצלי יש קובבות מתוקות. האמת שלכתחילה לא השתמשתי בדפני אבל כן יש את השלב שהם גדולים ולא יושבים עדיין.. אני שמתי את האמבטיית תינוק באמבטיה הגדולה וככה... עד שלמדו לשבת והיה יותר קל

אבל את הקטנה שלי כבר קילחתי עם דפני ודוש מגיל 0... זה אפשרי.

זה לא עובד! לא מחזיק מספיק ומחליק ופשוט לא עושה את התפקיד שלו

זה לא באמת היה נוח. אחרי כמה פעמים ויתרנו.

הוא נדבק לרצפת האמבטיה ולא מחליק, והתינוק יכול לשבת שם עם תמיכה מכל הכיוונים

ואז אין בעיה שהוא משפריץ.

תמיד הכנסתי את האמבטיה של התינוק לתוך האמבטיה הגדולה

הכנסתי את האמבטיה של התינוקי לתוך הגדולה.
בשלב מסויים אפילו קניתי כרית צפה ואותה ישר שמתי באמבטיה שלנו, בלי למלא הכל במים.
עכשיו אני מכניסה את באמבטיה של הקטני לשלנו וממלאה מים כדי שיוכל לשחק בכיף ושמה לו מלא משחקים.
אישית קניתי אמבטיה פשוטה מאיזה סטוק, סתם גיגית כזאת... לא התחשק לי להשקיע בזה 150₪ בשילב...

ממש ממש קשה לי לסלוח. ולהעביר ולזרום.
ופעם הייתי מאד כזו, אבל בפגיעות בזוגיות, זה כאילו יש הר כזה שנבנה כל השנים מכל הדברים, וסולחים. אבל כל פגיעה חדשה מעירה את ההר. ואז אני לא רק צריכה לסלוח על הפגיעה הספציפית אלא נזכרת בכל ההר הזה וצריכה לסלוח עליו מחדש. וזה קשהההההה
חיבוק גדול!💕

והוא לא מבין למה אני מעלה לו זכרונות. מהאוב. אחרי שכבר העליתי אותם אינספור פעמים.
והוא שואל- אבל מה הקשר???
אז אני עונה- הכל קשור!

מבינה כמה שזה קשה!

רק חיבוק

 

עוד יגיע האור!

כתבת כואב ויפה באותה מידה.
איזה מעצבן..... מעצבן....
אתם בשנה ראשונה/שניה לנישואים, נכון?
אם זה יעודד אותך, 3 השנים הראשונות היו לי הכי קשות.
אח"כ כבר היה לי יותר קל...
כמובן שתמיד יש התמודדות, אבל מכירים יותר, ויודעים מה הצד השני אוהב/לא.
מחבקת אותך
מתפללת שליבך יתרפא מהרה
❤️❤️❤️

זה קשה מאוד!

זוכרת שכתבת כאן גם לפני כמה זמן.

אבל תזכרי, הפגיעה עכשיו לא מוחקת את הגל שהתחלתם.
וזה שהתחלתם למצוא גל לגלוש עליו ביחד, זה כבר מהמם!

ויכול לבוא גם עוד משבר ועוד פגיעה, אבל אל תתני לזה למחוק את הרגעים הטובים שלכם. כי זה אומר שיש בסיס ויש רצון, ואם יש רצון - יש גם דרך!

בע"ה עם הזמן כל גל חיובי יהיה ארוך וחזק יותר, וכל גל מנמיך יהיה רחוק יותר אחד מהשני ופחות מחליש.

שולחת לך מלא חיזוקים מרחוק❤

אבל השוק רווי מאוד בטיולונים בסגנון. רובם מצויינים ובמחירים סבבה.
אם לא תמצאי מידע ברשת ממליצה לך אפילו להסתכל ברחוב, לראות אם את רואה מישהי עם העגלה הזאת או עגלה אחרת שנראית לך ולשאול אותה עליה.
אני גם פגדתי חברה עם טיולון שהיה נראה לי מתאים לדרישות שלי, תחקרתי אותה עליו וקניתי אותו.


באופן כללי ממליצה מאוד לשאול בפורום של קובי סופר, הוא עונה צ'יק צ'ק וידע להגיד לל אם שווה לך לקנות או לא.
הייתי סומכת עליו ונעזרתי בו לא פעם.
בהצלחה!

מעולה
שוקל 6 קילו, הכי קל בשוק, שבדקנו
מתקפל בקלות ביד אחת, לגודל דיי קטן ונוח.

איזה דגם יש לך?

 

יש נאו- מעולה ממש ופחות מוכרים אותו היום
יש קליק- דומה מאוד מאוד לנאו
שניהם סביב אותו מחיר- סביב 500 כזה.
יש דגם טיק טק שהוא המומלץ יותר החדש יותר והטוב יותר וגם היקר יותר שעולה בסביבות 900

האמת שהכי אהבתי מבחינת מראה את הנאו

אבל מעניין אותי לשמוע למי יש אותו והאם היא מרוצה או ששווה להשקיע בטיק  טק

מטרו של איה בייבי.

אני מרוצה ממנו. לדעתי זה שהוא גדול יותר עוזר ליציבות שלו. והוא גם נשכב שכיבה מלאה - יצא לי להשכיב בו גם תינוקות קטנטנים.

ובכל-זאת הקיפול שלו מספיק קטן בשביל שייכנס ברכב בקלות, וכדי שיהיה קל להסתדר איתו בתחבורה ציבורית.

מקפיצה לי

@יעלז

אני מדברת רק על הטיולון ... ללא אמבטיה

שווה לקנות ב600 שח במצב טוב מאוד כחדש ?

חדש עולה די יקר..

כי דייסה נחשבת מוצקים ומוצקים מתחילים בגיל 6 חודשים לפי ההנחיות

באמת על הדייסות של מטרנה כתוב מגיל 6 חודשים 🤔
אבל על אלו b&d כתוב 4, אכן אורז וקורנפלור.

שמגיל 4 חודשים זה רק" טעימות"
ולא ארוחה ממש

זה מגיל 6 חודשים

הדייסה אותה דייסה...

בכל מקרה אני הכי ממליצה על אורז ושיבולת שועל - קורנפלור יש אחוז קטן אבל קיים של אלרגנים אליו

הפתיע אותי שזה נקרא 'מוצקים', אני תמיד הוספתי דייסה לבקבוק תמ'ל. כנראה פשוט אקנה דייסת אורז