פורום הריון ולידה (עמוד 2736)

בנות מה יהיה אני שלושה וחצי חודשים אחריי לידה קיסרית והבטן מסרבת לרדת.. אני מתאמנת שלוש פעמים בשבוע אוכלת בריא ואני תקועה במשקל יורדת ממש לאטטטט שום דבר לא עולה עליייייי..אני כל כך עצובה אני על הגבול של בכי כל יום..
בשישי היינו צריכים לצאת לארוחה מדדתי את כל הארון הבגדים הקודמים לא עולים עליי...והתחלתי לבכות זה כל כך קשהההה..

ממש לא לראשי, תודה...

אז אני חושבת שיש לי איזה הפרעה סביב נושא של אכילה והשמנה ודימוי גוף.. ואני יודעת שזה מהבית שגדלתי בו. בית טוב והורים אוהבים ומקסימים.
אבל... הנושא הזה לא מדובר שם בצורה בריאה. אני חושבת שמכל הילדים, אני הושפעתי מזה הכי חזק.
אני לא אשה שמנה. יש אומרים אפילו רזה... לרוב אני מרוצה מהמשקל שלי, אבל זה לא בא לי בקלות בכלל. כל דבר שאני מכניסה לפה או לא, מלווה במחשבה ולפעמים במצפון "זה היה מיותר", "זה סתם"...
ועד היום אני מוצאת את עצמי, אם בא לי משהו טעים כשאני בבית של ההורים, אני מחכה שלא יהיו בסביבה כדי להרשות לעצמי. בלי שיהיו הרמות גבה... (כשהייתי ילדה ומתבגרת, כנראה הרגלתי את עצמי לזה כדי לא לקבל נזיפות והטפות "זה סתם משמין", ובגלל שהתביישתי ולא רציתי לשמוע את זה, לא נגעתי... ואז זה התהפך, ונהייתי הזאת שלא נוגעת אף פעם)
זה בסדר לי, לא אכפת לי. כשאני בוחרת לפרגן לעצמי, זה במודע, לפעמים הייתי שמחה להיות קצת יותר משוחררת בעניין הזה (בעלי למשל מגיע ממשפחה של דקיקים (וגם זה כשלעצמו מכניס אותי להשוואות מיותרות), קונה לי לפעמים איזה ממתק, למרות שאני מבקשת ממנו לא להכניס אותי לפינות האלו... הוא פשוט לא מבין את זה)

למדתי להשלים עם זה, עם הדיונים הפנימיים האלו, עם זה שאני כמעט לא אוכלת בציבור ובטח שלא מפרגנת לעצמי "שטויות" לעיני אחרים..
וכנראה שבגלל שבגדול אני שמחה בתוצאה, אני בסדר עם זה.

העניין שמטריד אותי הוא הילדים שלי...
איך אני מלמדת את עצמי לשחרר אותם מהעול הזה.
חשוב לי שיאכלו בריא. בבית שלנו אין ממתקים ואין מעדנים ואין שתיה מתוקה.
יש אוכל שאני משתדלת שיהיה כמה שיותר מזין ובריא, ויש פירות בין הארוחות. ובשבת יש עוגה..

הילדה שלי בת שנתיים וחצי אוהבת אוכל. היא לא ילדה רזה, ולא ילדה שמנה. היא ילדונת בת שנתיים וחצי עם בטן..
הרבה פעמים היא מבקשת "עוד", בגלל שהרגלי האכילה שלה חשובים לי אני מאפשרת כמובן תוספת של ירקות ללא הגבלה וכן מגבילה בתוספת פחמימות.
לאחרונה היו כמה מקרים אצל סבא וסבתא שפשוט גרמו לי מועקה רצינית והרבה מחשבה איך אני לא יוצרת לילדים שלי את אותה הפרעה שפיתחתי, או שפיתחו לי בילדות...
למשל, אחרי ארוחת ערב, המבוגרים אכלו מה שאכלו, הילדה פחות אהבה מה שהוגש ואחרי שכבר פינו את השולחן, ביקשה ממני יוגורט. ראיתי שהיא לא אכלה טוב ונתתי לה בלי שום בעיה יוגורט טבעי. סבא רואה אותה אוכלת ומזדעק: "מה היא שוב אוכלת?? אחר כך אל תתפלאו מאיפה הבטן שלה"
ואני מוצאת את עצמי מתנצלת, חצי לו, חצי לעצמי, עם חץ בלב, ש"היא לא אכלה כמעט", במקום לחייך ולהעביר הלאה בלי להתרגש, כי אני יודעת שהיא אוכלת בריא וטוב.

או שהיא מקבלת פרוסת עוגה בשבת, פעם בשבוע. ומבקשת עוד. (זה לגיטימי שילדה בת שנתיים מבקשת עוד עוגה, לא?)
אני מיד מעבירה נושא, מציעה לה ללכת לשחק והיא שוכחת.
שם היא מקבלת הטפות "לא צריך עוד עוגה, זה סתם משמין"... (היא בת שנתיים למען ה'. מה היא יודעת מה זה משמין)

או, סבתא יודעת שאני לא אוהבת לתת לה הרבה שטויות ודברים מתוקים. (מבחינתי, כי זה סתם לא בריא ואני לא מעוניינת ליצור הרגלים לא טובים) אז היא מוציאה מעדן מהמקרר ושואלת אותי: אני יכולה לתת לה? זה רק 57 קלוריות... 🤦‍♀️

אני דואגת שזה ישפיע עליה.
אני לא יודעת איך להתמודד עם זה.
רוצה לשחרר אותה מהעול שיש לי כלפי עצמי. לא רוצה שיהיה לי כל כך אכפת ממה חושבים ואומרים
רוצה שהיא תהיה יפה בעיני בכל מצב
חשוב לי שהיא תהיה בריאה, בגוף
אבל גם בנפש...

איך מתמודדים?

משהו כזה..

אמרו לי שכדאי להצטייד בזה כבר בתיק ללידה.
מישהי מכירה? יודעת להסביר לי מה זה בבקשה? ויודעת איפה להשיג את זה?
) כי הבנתי שקשה למצוא את זה סתם ככה)

אני יודעת שצמד המילים תזמון ותכנון לא הולכים בהכרח עם המילה הריון. עברתי כבר הריון שהפסיק באמצע, ואני יודעת שאף אחד לא מבטיח לי להיקלט ברגע שאפסיק מניעה.
ובכל זאת מתייעצת פה..
רקע:
ילד בן 7
ילד בן 3
ילד בן שנה וחצי
לאחד הילדים יש נכות מסויימת שמשפיעה על כל המשפחה בתפקוד ביום יום.
אני עובדת במשרה חלקית במשרד החינוך
בתחילת שנות ה30.
מחשבות בעד להפסיק מניעה- הריון יותר קל בגיל צעיר, פער קטן יותר בין הילדים ורצון לסיים ללדת יחסית מוקדם
מחשבות נגד- קשה לי עכשיו עם 3 אז מה יהיה עם 4, אני לא מצליחה להגיע לכולם, מאבדת סבלנות, רצפת האגן לא משהו
ועוד שיקול מרכזי- להפסיק עכשיו אומר שיכול להיות חופשת לידה ביולי אוגוסט.
הייתן מחכות כמה חודשים כדי "להבטיח" שזה לא יקרה?
ואיך יודעים שיש כוח לעוד הריון ולידה?
אני לא בטוחה שהרצון בכלל מגיע מהבטן. יותר מהשכל.
אוף אוף אוף אני מסתבכת עם עצמי.

מה ההגדרה?
החלקתי מדרגה אחת במדרגות ונפלתי על הישבן...מקסימום סימן כחול לא משהו חמור מידי
אבל הבנתי שזה יכול להשפיע על העובר בפנים ...
אני מרגישה טוב אבל לא רוצה להיות חסרת אחריות

מזה יכול להיות? ועצירות אחרי לידה זה דבר נפוץ? אולי זה מהעצירות?..
חייבת לציין שאני משתדלת לאכול הרבה םירות וירקות אבל לא מספיק, יודעת שצריכה יותר.
ואולי גם ב3 ימים האחרונים קצת התאמצתי, ופחות נחתי..

היי בנות,שאלה קצת מוזרה..מי שקיבלה זריקת אוביטרל ,יכול להיות שיצאו לה פצעונים בפנים? ממש יום יומיים אחרי..כמו לפני מחזור,אבל אין מצב שזה מתסמונת קדם וסתית כי יום לפני הטבילה קיבלתי את הזריקה,כלומר רק יצאתי ממחזור..

היי בנות, ממש צריכה תמיכה ועידוד, לפני 3 חודשים עברתי הפלה בשבוע 7.
מאז אני סובלת ממתח חרדה ודכאון. במהלך השלושה חודשים היה שבועות יותר טובים ופחות טובים..
החודש ניסינו שוב להכנס להריון בפעם השניה מההפלה. אני 5 ימים לפני איחור, עשיתי בדיקה ביתית שיצאה שלילית. מודעת שייתכן שזה מוקדם.
אני הגעתי למצב שאני לא ישנה בלילות מציפייה ממתח וחרדה.
מישהי חוותה דבר כזה? מאיפה שאבתן את הכוחות?

לא מפסיקה לבכות היום, התברר לנו ששני ילדים שלנו התנהגו ממש לא בסדר לשכנים והיינו בהלם, לא מפסיקה לבכות, מרגישה אמא נוראיתתתת בלי טיפת זמן לילדים שלה כל היום במחשב ובעבודה ובעיסוקים לא משקיעה בהם כמעט בכלללל לא האמנתי שאהיה אמא כזו מגעילה החלום שלי היה להיות אמא טובה מבטיחה!!!! כל הזמן כועסת עליהם צועקת עליהם לא מקשיבים רותחת מעצבים מגיבה מגעיללללל לילדים ואמרתי כבר שמרגישה אמא מגעילה??????

 

גם הילדים שלכן כבר איבדו את זה??? או רק שלי? זה הקורונה? חוסר מסגרת? אני חסרת תקנה? אני רוצה כל עצה כי אני ממררת כאן בבכי שבורההה אני רוצה שיהיה לילדים שלי טוב!!!!!! אבל אני לא טובה להם לאאא טובההה להםםם

 

תעזרו לי?

הי,
האם ידוע לכן על דברים שכדאי להרבות באכילה/להימנע מהן בתקופת הניסיון להיקלט? למשל, לא לשתות הרבה קפה וכו..

סתם לספר שבליל תשעה באב התעלפתי ופרכסתי אז לקחו אותי לבית חולים ולא צמתי... מתפללת שבשנה הבאה כולם לא יצומו בתשעה באב.
(רופא: יש סיכוי שאת בהריון?
אני: קטן מאוד
ואז ...הגיע המחזור)
אגב ההתעלפות היתה כנראה בגלל שינוי בכדורים
זה מה שהרופאים חשבו.

ואני מנסה לעשות צעדים בדרך לספרון בעזרת ה'
גם אם הם קטנים
עוד רגע אני בת 30 והייתי רוצה להחזיק אותו בידיים עד אז
.(טוב, לפחות את האב טיפוס...)

ואולי
אולי יום אחד
הכל ייגמר
ואני
אגמר
אשכב בשקט
עם עצמי
בעצמי
אסתכל לשמיים
ואלחש לכוכבים.

ואולי
אולי יום אחד
אבין
שאי אפשר
להבין
את דרכו של אלוקים
כי הוא הכל
והכל
זה הוא.

ואולי
אולי יום אחד
פשוט
ארפה
והשרירים ינזלו
והגוף ימס
לנוכח עצמו.


יום מהממם מלא כוחות!!!

1- יש מצב שכשאני ישנה בלי חזייה יש לי יותר חלב? מרגישה שאני קמה יותר שופעת מאשר כשאני ישנה בלי קורה למישהי?

ובמעבר חד

2- מה אתן מכינות לסעודה מפסקת? ולסעודה שלפני? לא מצליחה להחליט מה להכין אשמח לרעיונות

טוב החלטתי כן לכתוב.. פחדתי לשתף כדי לא לקבל תשובות מלחיצות🙈 לפי תאריך וסת אחרון אני בסוף שבוע 6 (לא יודעת בדיוק איך להתייחס כי ה"וסת" האחרונה הייתה הדימום שבסוף חבילת הגלולות. ב"ה נכנסתי להיריון ישר אחרי המקווה של הפסקת מניעה, לא בדקתי בטא, רק בדיקות ביתיות שיצאו חיובי)
צמתי את כל הצום אתמול, וכשנכנסתי לשירותים אחרי ששברתי את הצום ראיתי כתם חום כזה, לא מאוד גדול.. בניגוב לא היה שום דבר..
בגלל שיום שישי היום ולא בא לי לבלות במיון אם לא דחוף לא התקשרתי למוקד, כי מניחה שהם לא יקחו אחריות וישר ישלחו להיבדק..
מאז לא היה כלום, עכשיו רק ממש קצת סימנים חומים כמעט בלתי נראים.. עוד לא הייתי אצל רופא לבדוק דופק, מתכננת להידחף בין התורים בראשון.

למישי קרה פעם? לגיטימי לחכות עד ראשון להיבדק?
קצת כואבת לי הבטן, אבל כבר לא יודעת אם זה מהלחץ..
אוף אם לא היה שישי הייתי נחה ומחכה לראות איך יתפתח, וקובעת לרופא.. מעצבן התזמונים האלה😞

*הריון שלישי ב"ה, לא קרה לי מעולם בקודמים

יצא ארוך🙈 תודה לענות! אשמח בעיקר להרגעות..

אתמול התפרקתי. ממש. בכיתי מלאאא
לא יודעת להצביע על הסיבה. זה ממש לא אופייני לי
כל הדברים הקטנים והגדולים שמפריעים לי בבעלי צפו.
החוסר סדר וארגון, ועוד כמה נקודות.
ורבתי איתו כל יום
ואנחנו עוברים דירה. והכל לחוץ ובלאגן.
חצי שנה אחרי לידה ראשונה לא עזבתי את הקטן!!!
אני סטודנטית ובגלל הלמידה מקוונת. הוא איתי כל היום.
והוא מתוק ומהמם ומפונקקק. כל היום רוצה ידיים. לא מוכן להיות לבד רק אם משחקים איתו. אפשר לקבל ממנו שקט לגג חצי שעה.
עזבתי אותו עם בעלי מהלידה רק חמש פעמים-
פעמיים מקווה, פעם אחת פגישה בבנק, ועוד פעמיים לא יותר משעתיים וחצי.
ואני מרגישה אני מתחילה להיחנק
רוצה לצאת עם חברות בלי הקטן.
אני לא בדיכאון, אני שמחה וסהכ טוב לי וחולה על היצורון המהמם הזה!!!
אבל בשבוע האחרון קשה לי. ופתאום שמתי לב שאשכרה חצי שנה כל היום אני סביב התינוקי.
גם כשיצאתי טלפון כל 10 דקות שהוא רוצה לאכול ושאחזור כבר. (יצאתי להורים שגרים קרוב לאוורור והקטן בכה- היה לו שאוב והוא רצה שאבוא לעזור למצוא בקבוק וכו')
ועכשיו נתרחק מההורים והחברות. ואגור ביישוב ואולי זה עוד יותר יסגור אותי? מפחדת.
וגם כשבעלי בבית ומנסה לעזור ברגע שהפיצי בוכה קצת יותר מידי ולא נרגע אז הוא "רעב" וברעב רק אני יכולה לטפל- הוא יונק מלא. וזה משגעע אותי. לא. הוא לא רעב!!! הוא עייף. הוא עצבני. הוא מפונק. הוא אכל.
וזהו. יש לי עוד מה לכתוב אבל בעיקר פרקתי. אשמח לעצות איך לתווך לבעלי את ההרגשה הזו. כי וא מקשיב ואומר שמבין אבל למעשה לא ניכר שינוי.
ובלי תגובות רעות עליו בבקשה. הוא בעל מהמם!! ואוהב ומסור והכי דואג לי בעולם. באמת. רק יש לו בנקודה הזו בעיה

היי בנות, שאלה קטנה. אני שבוע 19 ושלשום לאחיין שלי היה יום הולדת. הייתה מוזיקה ורקדתי וקפצתי עם שני האחיינים שלי. דודה שלי העירה לי לעצור ולא לקפוץ כי זה מסכן את העובר. אחר כך הגעתי הבייתה ותהיתי לעצמי אם יש מצב שעשיתי נזק כלשהוא בגלל אותן קפיצות. מה דעתכן? ללכת לרופא לראות שהכל בסדר?