פורום הריון ולידה (עמוד 2741)

מה הסיכוי לא להרגיש כלום או לחילופין להרגיש רק בצד אחד של הבטן התחתונה והגב?

למישהי יש המלצה לכרית הריון לשינה? (אם יש קישור יותר טוב)

והמלצה לכדור פיזיו ?

תודה

עשיתן לי חשק עם הסיפורים פה...

אז הנה הסיפור שלי. לידה שניה.

 

הלידה הראשונה הסתיימה בניתוח, אחרי 17 שעות בחדר לידה. 3.5 שעות פתיחה מלאה והתינוקי לא יוצא.

ניסו וואקום שלא צלח ומייד ניתוח.

בהריון השני החלטתי שאעשה הכל כדי ללדת רגיל.

לקחתי מיילדת פרטית ודולה. בנוסף הלכתי לאוסתיאופטית כמה פעמים במהלך ההריון, ובקיצור- עשיתי את כל ההשתדלות שבעולם.

 

ב"ה ההריון עבר בטוב.

מגיע התאריך המשוער ואני מתחילה מעקב הריון עודף. מגיעה כל כמה ימים למוניטור לראות שהכל בסדר.

באחת הפעמים רואים שיש צירים ומפנים אותי למיון יולדות, שם בודקים פתיחה- 2.5. מציעים לי לעשות זירוז כי העובר גדול יותר מהקודם. אני מעדיפה לא לעשות זירוז ומחליטה לחכות.

משם נוסעת לרפלקסולוגית שעושה לי טיפול לקדם את הלידה ומשם נוסעת הביתה.

 

עוברים עוד כמה ימים...

מגיע יום ראשון- שבוע 41+4. אמורה ליסוע בבוקר לרפלקסולוגית שגרה מול הבי"ח ומשם להמשיך למעקב הריון עודף.

קמים בבוקר. בעלי והגדול מתארגנים לצאת- בעלי לעבודה והגדול לגן. תוך כדי אני מתחילה להרגיש צירונים, לא משו רציני.

נכנסת לשירותים ורואה שהפקק הרירי יצא. יוצאת ואומרת לבעלי שכנראה יצא הפקק הרירי.

קצת מתבאסת כי זה אוסר אותנו (ואותו דבר קרה גם בלידה הקודמת...).

מבינים שבעלי כבר לא יסע לעבודה היום... בעלי יוצא לקחת את הגדול לגן ולפני כן אני מסבירה לו שאמא עוד מעט תיסע לבי"ח וכנראה שהיא תחזור משם כבר עם התינוק

בעלי חוזר, אנחנו מתארגנים, לוקחים תיק לידה ויוצאים. בדרך הצירים מתגברים.

אני מצליחה להתמודד איתם יפה ב"ה (בניגוד ללידה הקודמת שכל הדרך לבי"ח רק צרחתי).

 

מגיעים לרפלקסולוגית. היא עושה לי עיסויים והרפיה ותוך כדי אני מתחילה להרגיש שהצירים ממש כואבים.

יוצאת ממנה לבעלי שחיכה באוטו ומשם נכנסים לבי"ח. כמובן שכל הזמן הצירים ממשיכים.

לוקח קצת זמן עד שמקבלים אותי במיון יולדות.

כשסוף סוף נכנסת מבקשים לעשות לי מוניטור. אין לי מושג איך אני עושה את זה כי ממש כואב לי ואי אפשר לזוז.

מסיימים עם המוניטור, מגיעה המיילדת ובודקת פתיחה. את בפתיחה 6! יאללה... לחדר לידה.  

בעלי ואני בשוק!! אני גאה בעצמי שאני מתמודדת עם הצירים. (בלידה הראשונה בפתיחה 2.5 כבר טיפסתי על הקירות).

בעלי מתקשר למיילדת ולדולה והן מגיעות.

 

נכנסים לחדר לידה. המיילדת שמה לי חוקן ואני מנסה לחכות כמה שיותר איתו. לא כ"כ מצליחה ומבקשת להיכנס לשירותים.

נכנסת ותוך כדי פותחת את הברז של המקלחת שהמים ירגיעו את הכאב קצת.

מחליפה את הבגדים לבגדים של הבי"ח, יוצאת. מקבלים תשובה שאפשר לעבור לחדר לידה הטבעי. מעולה!

 

נכנסת לחדר הטבעי מייד למקלחת. אני נשענת על כדור פיזיו, מנסה לעשות סיבובי אגן כמו שהדולה אומרת לי אבל זה רק מכאיב לי יותר.

הדולה שמה עלי כל הזמן את הזרם של המים שממש ממש עוזרים לי.

תוך כדי אני עם מוניטור אלחוטי (בויב"ק צריך להיות מנותרים כל הזמן) וב"ה הדופק בסדר. בעלי הולך לקנות בריכה (חשבתי ללדת שם...).

לא יודעת כמה זמן הייתי במקלחת אבל בהרגשה שלי זה הרבה זמן.

מתישהו כבר מרגישה שאני לא יכולה יותר ומבקשת אפידורל.

אני יוצאת מהמים וצועקת ובוכה שאני לא יכולה יותר.

המיילדת אומרת שאולי אני כבר בפתיחה מלאה עם כזה כאב... היא בודקת אבל אני רק בפתיחה 7. קצת מייאש.

תוך כדי אני חושבת לי בלב אם כדאי לי אפידורל או לא. חוששת מההשלכות שלו על הלידה אבל מחליטה לקחת.

בעלי הולך להחזיר את הבריכה (איזה באסה...) ובינתיים המיילדת והדולה לוקחות אותי על כסא גלגלים לחדר הרגיל שהיינו בו בהתחלה.

 

המרדים מגיע מהר (המיילדת כבר הזמינה אותו) ואני מתיישבת על המיטה.

הדולה מרגיעה אותי שהנה, תיכף כבר לא ארגיש את הצירים.

מקבלת את האפידורל ומחכה לא להרגיש את הכאב אבל הוא לא נעלם לגמרי. עדיין כואב לי.

המיילדת אומרת שאם לקחתי אפידורל אז שלפחות יעשה את הפעולה שלו וקוראת למרדים.

המרדים מתווכח קצת ומסכים לשים מחדש את האפידורל. ב"ה עכשיו הוא משפיע.

אני נחה קצת ומתחילים לעבוד. הדולה והמיילדת מזיזות אותי כל הזמן כדי לקדם את העובר.

אחרי 3 שעות בערך מאז שקיבלתי את האפידורל בודקים פתיחה ואני בפתיחה מלאה.

אני מתחילה ללחוץ. לא ברור לי איך ללחוץ ואני חוששת שאני לא לוחצת טוב.

(שתבינו שזה מה שאמרו לי בלידה הקודמת. שאני לא לוחצת טוב!). המיילדת אומרת שאני לוחצת מעולה.

 

מכאן הדברים די מבולבלים לי... לא בטוחה שאכן הדברים היו כך.כנראה שהם היו אבל לא בסדר הזה

אני לוחצת ולוחצת בכל כוחי והתינוקת לא יוצאת. המיילדת והדולה שמות אותי בכל תנוחה אפשרית, עם כל אביזר אפשרי...

אבל היא לא יוצאת. כואב לי ואני אומרת שאין לי כח, כבר רואה איך הלידה הזאת תיגמר ומצד שני לא מוכנה לוותר!

מתישהו נכנס רופא ושואל שאלות מעצבנות. הוא אומר שהתינוקת הזאת גדולה מהקודם ואם הוא לא יצא אז למה שהיא תצא.

אני אומרת לבעלי שיעיף אותו מהחדר כי ממש לא מתאים לי לשמוע כאלה דברים!!!

 

הדולה והמיילדת אומרות לבעלי שיש סגולה שהבעל יצא מהבי"ח. בעלי יוצא ואני ממשיכה בלחיצות.

מתישהו המיילדת אומרת שהיא כבר מרגישה את הראש. שואלת אם אני רוצה לראות עם מראה אבל אני לא רוצה.

אני כן מכניסה את היד ומרגישה את השיער של המתוקה!! זה נותן לי דחיפה ואני מנסה לגייס את כל הכוחות.

ממשיכה בלחיצות אבל אין לי כח.

תוך כדי נכנס רופא (אחר?) ואומר שצריך לעשות וואקום. אני בשוק של חיי. אין מצב שאני עוברת את הסרט הזה שוב.

אני מוציאה את התינוקת שלי החוצה לבד!!

אני מתקשרת לבעלי בוכה שיבוא עכשיו כי רוצים לעשות לי וואקום. הוא מגיע מייד.

ואם מהוואקום פחדתי... נכנס הרופא ואומר שדיבר עם הרופא הבכיר ולאור ההסטוריה שלי בלידה הקודמת לא כדאי לנסות וואקום. המיילדת אומרת שהדופק של התינוקת נמוך.

בקיצור- צריך ניתוח! אין מצב!!! למה??? כ"כ מתסכל!!!

אני בוכה את נשמתי. לא מאמינה שככה נגמרת גם הלידה הזאת. כ"כ השתדלתי!!

הצוות מנסה להרגיע אותי אבל אני מסבירה להם שמותר לי לבכות. קשה לי לקבל את זה.

מביאים לי לחתום על טפסים ואני מבקשת שבעלי ייכנס יחד איתי. הם לא מסכימים (רק לדולה שמכירים אותה שם).

אני מבקשת שאם בעלי לא נכנס, לפחות ברגע שהתינוקת יוצאת שיעדכנו אותו. (בלידה הקודמת הוא חיכה וחיכה וכבר חשב שקרה לי משו).

 

לוקחים אותי לחדר ניתוח ואני ממשיכה לבכות.

אני שוכבת שם לבד ומרגישה נורא. לא מפסיקה לבכות.

שמים מולי את הוילון המעצבן הזה והוא עושה לי הרגשה נוראית.

(אני עם הסטוריה של חרדות והוילון עושה לי הרגשה נוראית, שאני חסומה מכל כיוון ואין לי איך לנשום).

אני אומרת שהוילון הזה ממש מפריע לי ומזיזים אותו כמה שאפשר אבל הוא עדיין שם כמובן.

הדולה המקסימה נכנסת ומתיישבת לידי והיא הנס שלי בניתוח הזה. היא נותנת לי יד ופשוט איתי!!

הניתוח היה מורכב ואני שומעת את הרופאים מעלי מדברים ביניהם. (היו הרבה הידבקויות מהניתוח הקודם).

מתישהו אני אומרת שכואב לי ואני לא מסוגלת יותר. נותנים לי טשטוש ואני נרדמת.

 

מתעוררת והדולה אומרת שנולדה בת. היא לא כ"כ נשמה כשיצאה אבל היא בסדר ב"ה.

מעבירים את התינוקת לפגיה (אפילו ששקלה 3.650).

אותי מעבירים לחדר לידה, שם אני מתאוששת. פוגשת את בעלי ומגלה שהוא אפילו לא ראה את התינוקת עדיין.

 

לא אלאה אתכן...

האשפוז היה סיוט. לא הצלחתי לזוז. כאב לי ממש. לא ישנתי כמעט כי כמה אפשר לשכב על הגב??, חשדו שיש לתינוקת cmv.

בקיצור... מודה לה' שאני אחרי.

 

ב"ה היום המתוקה כבר בת 5 חודשים

 

תודה למי שהגיעה עד לכאן!!

 

רוצה לקנות את המשאבה של אמדה הדוצ דרך הקופ"ח, השאלה אם יש לי דרך לנסות אותה נגיד בתשלום סמלי לפני שאני קונה? בחנות הנקה טובה ההתאמה מותנית בקניה אצלם?
ועוד משהו- מה לגבי אחריות על המשאבה בקניה דרך הקופה?
אשמח לעזרת המבינות️

(אני יודעת שזה לא הנושא של הפורום,אבל פשוט יש כאן נשים מדהימות...)
אופ!פשוט אופ!
אין לי כוחות,לא שמעתן את הביטוי הזה הרבה, נכון?!
אז ככה, קשה לי,ממש קשה לי!
אני בן אדם שעובד הרבה על להיות בשמחה,על אופטימיות,אבל די! אני כבר לא יכולה,זה מגיע כבר לקצה.
אבא שלי חולה קורונה,מבאס ממש,אבל זה לא הכל. עשינו בדיקות ורק אני ועוד 2 אחים שלי יצאנו שלילים,כל השאר חיובים,זתומרת גם אמא שלי חולה.ומה עושים עם זה?חצינו את הבית לשתיים,כן כן,מה נעשה?! ובגלל שאני הבכורה כל הבישולים הכביסות וכו נופלים עלי. אני בסוף שמינית,ככה שהשבוע יש לי מסיבת סיום שכבתית,ימי הולדת של חברות,מסיבת סיום כיתית ועוד המון דברים שלא אוכל ללכת אליהם.וכבר חשבתי שכל הבאסה מאחורי,ושכבר הצלחתי להתנקות ממנה,אז כנראה שלא!
הדמעות צפות והקושי רק מתגבר.רואה את אמא שלי שבורה,מה יכול להיות יותר מדכא מזה??כשהיא עצובה אז גם אני עצובה,זה בדנ"א שלי! אני באמת כבר חסרת אונים,אין לי מה לעשות.זה שאני שלילית לא פותר אותי מבידוד של שבועים, אז מה יהיה עם שבתות?!לוקח זמן עד שחולי קורונה יוצאים מזה סופית,זה סיפור מההפטרה.
עם כל הקושי,כמובן שיש מלא משפחה,שכנים וחברות שממש תומכים ומשתתפים בצער שלי! כל הזמן רק מתקשרים ושולחים הודעות כי פשוט הם רק רוצים לעזור.אין! עם ישראל מטורף!!
אבל עדיין קשה,זה לא מוריד מהבאסה.אני מאמינה שהכל מאת ה',ואם זה מה שקורה לי אז זה משמיים,והכל לטובתי,אמיתי! אבל לפעמים קשה להכיל דברים כאלה. כל הדאגות והמחשבות שרצות כל הזמן,מה איתם?למה אי אפשר לקבור אותן באיזה בור בצד? פשוט באסה!

אני יודעת שהפורום פתוח אבל לצערי אין לי איפה לשאול, אז אשאל כאן בזהירות.
5 חודשים אחרי לידה, מניקה מלא כולל לילות.
אתמול בניגוב ראיתי כתמונים קטנים של דם, מה זה אומר? איך אני בודקת? רוצה לקבל כיוון.
כבר חששתי שמגיע מחזור אבל נראה יותר כאילו יש פצע וכשאני מנגבת הוא טיפה נפתח. מלחיץ? מה זה אומר..?
ועוד לא נגעתי מה ההשלכה בפן ההלכתי..
אשמח לעזרה (אפילו בפרטי)
תודה רבה

מישהי מכירה?
שלחו אותנו לנוירולוג. והוא יגיד לנו מה הלאה.
ואני לחוצה. שלא תצליח לזחול עד גיל מאוחר(מתהפכת לצד אחד בלבד בגלל חולשה של אחת מהידיים).
מעוצבנת על עצמי שלא התעקשתי על תור לרופאת התפתחות לפני חודש וחצי (כשגילינו את זה).
צריכה עידוד.

בן חצי שנה מתחיל לבסס ארוחות ולדלג על הנקות
אוף מבאס אותי להוריד הנקות ממש, מישהי מזדהה איתי??
אי אפשר להמשיך רק הנקה עוד קצת?

ומה לעשות כדי שלא יגמר החלב? בכל זאת הוא יכול לינוק אחרי 6 שעות מהארוחה הקודמת אם אכל מנת מוצקים

חודש אחרי לידה,

יש מידי פעם כתמים,

והתחילו כמו כאבי מחזור קטנים ולא נעימים...

יש ממה לחשוש, או שזה נורמלי?

 

לכאורה לא אמורות להיות שאריות כי ילדתי בקיסרי...

הי, שלום לכולם

חצי שנה אחרי ליידה ,מניקה מלא,  נוטלת כדורי מניעה נורידי( מיוביאים לארץ מחול ) 

הכדורים האלה שווים ערך לסרזט ולמיקורולוט

רק פשוט יותר עדינים ופחות גורמים לדימומים

ולאחרונה קורה לי הרבה שאני מפספסת את השעה הקבועה

רציתי לדעת עד כמה זה קריטי מבחינת היעילות

אם זה לא בשעה קבועה זה לא מונע באותו צורה

תודה מראש לכל העונות והעוזרות

ראיתי פה הרבה המלצות על לשלב בתפריט לקטנים הודו אדום.

חיפשתי בסופר ולא ראיתי שרשום על שום דבר אדום
זה טוב?

ומה אפשר להכין להם עם סה שיהיה גם טעים?

כמה זמן לפני הווסת אפשר לזהות היריון?
אני כשבוע לפני ויש לי סימנים
כגון רגישות בשדיים ובחילות..

המלצות מישהי? אני חייבת בובו טוב והוא נראה לי דיי אחלה

אני יודעת שהיו מליוני שירשורים על זה..
ועדיין אשמח לעצותיכן.

שבוע 14 ב"ה. בינתיים רק ההורים של שנינו יודעים ואחותי הגדולה והרווקה(והמהממת). בגלל הקורונה והכל גם לא נפגשים כל-כך עם שאר האחים והגיסים(משני הצדדים)

תוהה ממש מתי לספר.
בעלי מבחינתו למשוך כמה שיותר(אין הברכה שורה)
אני מתה כבר לספר, יודעת שברגע שאני אלחץ, הוא יסכים באהבה.

השאלה אם לגיטימי שלא סיפרנו עדיין... ז"א לא רוצה שיעלבו... לא זוכרת מתי סיפרנו בהריון קודם, אבל בטוח היה יותר מוקדם. גם במיוחד אחרי ההריון הקודם שנגמר ההפלה(בשבוע 10) אז אני בטוחה שכולם ממש ישמחו איתנו....

מה אומרות?
ולחברות? לספר כשמספרים משפחה?
ולמנהלת בעבודה? (אולי מבחינתה יש לזה השלכות לגבי שנת הלימודים הבאה...)

קיצור הבו דעתכן.

תודה חברות!

הזמנתי משהו מאיזה אתר והכרטיס אשראי לא עבד לי,

אז לחצתי על אפשרות של חשבון PayPal והקשתי שם את כל הפרטי כרטיס אשראי -לא ביקשו להירשם או משהו

בקיצור, זה בעייתי? מסוכן? לא היה צעד חכם

לפני שהקורונה בכלל התחילה הלכתי לרופא פוריות והייתי אמורה להתחיל איקוקלמין, ואז באה הקורונה ולא עשית כלום.. ועכשיו ממש מתלבטים אם להתחיל, חוששת מאוד מהקורונה ששוב מחמירה, ומצד שני השעון מתחיל לתקתק.. (אנחנו מחכים כבר קרוב ל3 שנים)

וכואב😔