אופ!פשוט אופ!
אין לי כוחות,לא שמעתן את הביטוי הזה הרבה, נכון?!
אז ככה, קשה לי,ממש קשה לי!
אני בן אדם שעובד הרבה על להיות בשמחה,על אופטימיות,אבל די! אני כבר לא יכולה,זה מגיע כבר לקצה.
אבא שלי חולה קורונה,מבאס ממש,אבל זה לא הכל. עשינו בדיקות ורק אני ועוד 2 אחים שלי יצאנו שלילים,כל השאר חיובים,זתומרת גם אמא שלי חולה.ומה עושים עם זה?חצינו את הבית לשתיים,כן כן,מה נעשה?! ובגלל שאני הבכורה כל הבישולים הכביסות וכו נופלים עלי. אני בסוף שמינית,ככה שהשבוע יש לי מסיבת סיום שכבתית,ימי הולדת של חברות,מסיבת סיום כיתית ועוד המון דברים שלא אוכל ללכת אליהם.וכבר חשבתי שכל הבאסה מאחורי,ושכבר הצלחתי להתנקות ממנה,אז כנראה שלא!
הדמעות צפות והקושי רק מתגבר.רואה את אמא שלי שבורה,מה יכול להיות יותר מדכא מזה??כשהיא עצובה אז גם אני עצובה,זה בדנ"א שלי! אני באמת כבר חסרת אונים,אין לי מה לעשות.זה שאני שלילית לא פותר אותי מבידוד של שבועים, אז מה יהיה עם שבתות?!לוקח זמן עד שחולי קורונה יוצאים מזה סופית,זה סיפור מההפטרה.
עם כל הקושי,כמובן שיש מלא משפחה,שכנים וחברות שממש תומכים ומשתתפים בצער שלי! כל הזמן רק מתקשרים ושולחים הודעות כי פשוט הם רק רוצים לעזור.אין! עם ישראל מטורף!!
אבל עדיין קשה,זה לא מוריד מהבאסה.אני מאמינה שהכל מאת ה',ואם זה מה שקורה לי אז זה משמיים,והכל לטובתי,אמיתי! אבל לפעמים קשה להכיל דברים כאלה. כל הדאגות והמחשבות שרצות כל הזמן,מה איתם?למה אי אפשר לקבור אותן באיזה בור בצד? פשוט באסה!
נשמע ממש ממש קשה!!!
.