פורום הריון ולידה (עמוד 2742)

סיכוי נמוך אבל קיים. אם מפספסים גלולה צריך להוסיף עוד אמצעי מניעה למשך שבוע או שבועיים (כתוב בחוברת). נגיד שקפים. בע''ה שמה שטוב לך יהיה.

בהצלחה יקרה ובשורות טובות לך!

בגלל שאת גם מניקה אז הסיכוי עוד יותר יורד.
בכל מקרה כדאי לבדוק ליתר בטחון עוד שבועיים. ולהמשיך כרגיל בנתיים את הגלולות.
הרבה כוחות בתהליך❤

ללכת לרופאת נשים, לא לרופא משפחה. לבקש לכמה ים, לנוח בבית. לנסות לחזור לעבודה, ואז שוב, מחלה לכמה ימים.
ואם בלתי נסבל והרופאים לא מסכימים, יש לה אפשרות לצאת לחופשות לידה- רק שתדע שזה מתקזז לה מהסוף. אז היא תצטרך להאריך על חשבונה..
בהצלחה, קלות ובריאות!

כדאי לברר על רופא כזה.. או שבוע לבקש אישור מחלה מרופא נשים ושבוע מרופא משפחה.. כך עד הלידה

שהפסקת

ואז אמורה להגיע וסת אבל זה יכול לקחת זמן לא ידוע ובינתיים קחי בחשבון שאת לא מונעת

אם את צריכה להמשיך למנוע תדברי עם רופא איך לעבור למשולבות נראה לי צריך רצף

אצלנו במכתב שחרור היה רשום שצריך לפנות למיון אם יש הקאות מרובות אבל דיברנו עם הרופא המנתח והוא אמר שלא בטוח שזה קשור ולא היה היה נשמע שזה משהו מדאיג.
גם אני חיפשתי קצת באנטרנט וראיתי שזו תופעת לואי של ההרדמה
לדעתי אם תמשיכי ככה להקיא הרבה תלכי לרופא

האמת שאני מרגישה עכשיו הרבה הרבה יותר טוב!

אנונימי לא? איך אפשר לזהות מי זה?

אבל יש גן משתמש כללי שכל אחת יכולה לכתוב ממנו. אפשר לפנות ל @קרן-הפוך כדי לקבל, אם את לא רוצה שיזהו בכלל בכלל..

לפעמים הן לא רוצות להתפדח עם שאלה לא נעימה, או לא רוצות
שנדע שהן בהריון כי טרם פירסמה - ואז לצורך שאלות בנושאי הריון ולידה או שאלות נשיות אחרות הקרובות לנושאי הפורום - הן משתמשות בניק כללי משותף להרבה משתמשות.

יש תרופה שבד"כ נותנים אם מקיאים ממש הרבה

אבל את לא באישפוז אז אני לא יודעת

זה נשמע לי בסדר (לא מוסמכת לענות, עונה רק מנסיוני האישי).

גם אני מקיאה אחרי הרדמה מלאה.

 

 

גם אם היה פס, אין זה מבטיח שההריון נקלט.
יש מקרים רבים של הפרייה שלא נקלטת, מה שנקרא הריון כימי. ההריון אומנם התחיל, אך מסתיים מייד עם הוסת הרגילה והביצית המופרית נפלטת.

כמה זמן הגיוני שהמחזור יתעכב?
שונאת את חוסר הוודאות הזה😥😥

יכול להיות שהסדר קצת משתנה והמחזור מתארך...

אחרי הפלה הגוף עבר טלטלה הורמונלית...
בע"ה תני לו זמן... שתיית מים מרובה יכולה לעזור לגוף להתאזן טיפה יותר מהר אבל כל גוף והקצב שלו. זה תקין מאוד.
שה' ימלא חסרונכם במהרה

והגיוני שאני מרגישה תסמינים כמו של הריון??

הכל יכול חהיות בדיוק כמו תסמיני הריון ולפני שמגלים הריון הכל יכול להיות בדיוק כמו תסמיני מחזור. ההבדל היחידי זה בטא חיובית....(כותבת מנסיון כאוב)

לפחות שזה היה מוביל למשהו משמח😥

אף אחד לא רודף אחרייך...
את מחליטה מה את מסוגלת, כי רק את מתמודדת ועוברת מה שאת עוברת...
קודם כל, לא בטוח שהלידה הבאה תהיה קיסרי...
אולי תקלטי לבד? בע"ה אמן, קרו דברים מעולם.
לדעתי תמנעי עד שאת מרגישה ביטחון, ורצון לעוד תינוק, הילד שלך ובעלך וגם את ,צריכים אמר בריאה, שלווה ורגועה. זה הכי חשוב!
יש לך תינוק פיצי!
תנוחי, תכני, תאגרי כוחות.
ואז כשתרגישי מוכנה, בעז"ה שיילך בקלות!

ופיזית כמובן... 10 חודשים אחרי לידה זה לא הרבה בכלל. תקחי לך את הזמן הזה להנות עם התינוק החדש והחמוד ותהיי גאה בעצמך!!!

בנוגע לטיפולים אני יודעת שאני צריכה כי יש לנו במשפחה בעיה גנטית הטיפול הוא בעצם למנוע את המילה ולא בשביל הפוריות..
ובגלל שלתינוק הזה חיכיתי 3.5 שנים ואני כן רוצה הרבה ילדים בעז"ה אז אני מתלבטת אם להתחיל כשיהיה אפשר או באמת לחכות.. ואם לחכות אז עד מתי? כי עכשיו אני ממש לא מרגישה מוכנה.. ומתי אם בכלל אהיה?

קודם כל עוד חודשיים הכל יכול להשתנות..
אולי פתאום תרגישי מוכנה?
אם את צעירה ואין מגבלה של גיל אני אישית הייתי מחכה עוד קצת ואת יכוחה גם להחליט שכל חודש או חודשיים את עושה החלטה מחדש..
מאחלת לך שיעבור בקלות ובעזרת ה בלידה רגילה הפעם

כי רק את תדעי.
ברגיל אני ממש בעד לחכות להתאוששות פיזית, נפשית ורגשית וגם לרצון. וקטני שלך עוד באמת קטן. אישית אני עוד לא חושבת על עוד הריון בשלב הזה בכלל אבל זה מאוד מאוד אישי.
אבל פשוט בגלל שהסיפור אצלך מורכב אז כן הייתי קובעת נקודות זמן למחשבה. אפשר בשיחה חגיגית עם אוכל שווה בבית או בחוץ ואז לדון עם הבעל האם זה הזמן או לא.
למשל אתם קובעים שיחה לגיל שנה. ובגיל שנה מדברים ורואים שהמקום הרגשי שלך עוד לא שם. או את מותשת כי התינוקי משגע את הלילות. מחליטים שעדיין לא הזמן וקובעים לדבר בעוד שלושה חודשים. סתם דוגמא.
בינתיים לחשוב מה מפריע. אם הנפש אז אולי טיפול, חיזוק, סדרת שיעורים. אם הגוף אולי ספורט, פזיו, תזונה בריאה. אם התינוקי או עבודות הבית לחשוב איך להקל או לייעל. אני מתכוונת שבשיחה לזהות את מוקדי הקושי ולחשוב על דברים שיעזרו להפחית אותו כדי להיות יותר בשלה לתהליך (כמובן שגם, אני רוצה עוד שלושה חודשים של שמחה ושפיות זה סופר לגיטימי). המון בהצלחה

ובכל זאת- אצלי גם יש תאומות מטיפולים, וגם מאוד רציתי לחזור לטיפולים וחיכיתי שתהיינה בנות שנה ובמקביל מאוד מאוד מאוד חששתי. ובגלל הגיל שלי חזרתי מיד. ועדיין גם קצת חוששת (וגם מאוד מקווה ומייחלת). 

 

יכולה לשתף שניסיתי להבין מה מפחיד אותי בהריון/לידה/ילדים נוספים ובמקביל למצוא פתרונות לחששות הספציפיים (לדוגמא- השינה של הבנות לא היתה טובה, ובהתאמה גם השינה שלנו, אז לקחנו את זה כפרוייקט לנסות להקל על תהליך ההירדמות, ולנסות להגיע לשינה כמה שיותר רצופה).

 

בפועל, הסבב הראשון הניב הריון. אבל גם הפלה. כך שקיבלתי עוד כמה חודשים במתנה.

 

אם את יכולה למצוא בתוכך כוחות, ויודעת שלא סביר שהריון יושג במיידי (כלומר שהבעיה היא כזו שיש קושי להיכנס להריון), הייתי מתחילה שוב בגיל שנה. אבל רק אם את מצליחה לזהות את הכוחות שלך ואת הרצון לילד נוסף. לא לחזור לטיפולים בלי זה (גם אם במקביל יש חששות, זה לא סותר).

במשביר יש מעולות. זה עם ריפוד כזה חביב, ומבד נעים.

זה גם מציק. זה מציק לי מתחת לחזה
וריפוד לא שייך בשבילי, הוא מיותר לי ורק לוחץ יותר

לא יכולה ללבוש ברזלים
אני קונה מarie (החנות הלבשה תחתונה של אמריקן איגל )
חזיות שהם כמו גוזיות אבל מחזיקות ממש
אצרף קישור
ממליצה ממש ! נוחות מאוד

החלפתי בגוזיה טובה וחזקה
אין לי חזה שופע מאז ומעולם .. אחרי ההריון יש לי חזה בינוני לגודל של הגוף
גוזיה בצבעים שחור לבן וגוף ואני קונה מידה שתיים מעל מה שצריך אני שונאת שזה לוחץ

יש כאלה שכבר הרבה שנים פה, ויש חלק שמכירות אותם גם בחיים האמיתיים
אז יש אופציה של אנונימי כדי למנוע אי נעימות למי שרוצה לשאול שאלות מסויימות

אני מאוד מרוצה ממנו.

עמיד ויציב - טוב, תשמעי, הוא שוקל 5.5 ק"ג ולפי מה ששמעתי וגם בדקתי בחנות - הטיולונים הקלים לא יציבים במיוחד. באופן כללי, אני חושבת שהוא די יציב, ויותר מאחרים שנתקלתי בהם. לא קרה חלילה מקרה שהתינוקת נפלה או כמעט נפלה ממנו. 
היגוי מצוין - נהנית.
מתאים לעיר - ממש מתאים, צר, קטן, קליל. עולה בקלות לאוטובוסים ונוסע נהדר.
נוח לתפעול - מאוד.
מתקפל במהירות (בונוס שיהיה קומפקטי) - וואי חיים יפים... מתקפל ביד אחת, כולל הידית הקדמית שהתינוק אוחז בה. יש לו גם מקל כמו של מזוודה וזה ממש נוח.
בדים שניתנים להוצאה בקלות בכדי לכבס - לא ניסיתי אבל הבדים נשלפים ונראה שבקלות.
 כזה: טיולון פור בייבי FOR BABY – בא לי בייבי

קורה שהילדה יושבת ואת שמה שקיות על הידיות ואם תוציאי את הילדה העגלה תיפול אחורה?
ומה גובה הידית? ניתנת להארכה?

רק טיולונים כבדים או טיולוני עגלות משולבות - מסוגלים לשאת משקל כזה. הידית הייתה הכי גבוהה בחנות גובה נח ואני 1.68מ'. לא ניתנת להארכה.

 

בעיקרון יש שני סוגי טיולונים:

1. עגלת טיולון, בד"כ מגיעה כעגלה משולבת - יותר כבדות, יותר יציבות, יותר רחבות ועם פונקציות של שינוי כיוון ושינוי גובה ידית. (כמובן שהכל תלוי בדגם).

2. טיולון קומפקטי - קליל, מתקפל קטן, לא ניתן לשנות כיוון או גובה ידית (אני לפחות לא נתקלתי באחד כזה, וחיפשתי).

אבל מציעה לך לוותר על הסעיף הזה. הוא מתאים לעגלות, לא לטיוליון.
טיולון צריך להיות קליל ופחות 'נתפס' בקרקע. גלגלים קטנים שנוסעים בקלות.
טיולון מרובה גלגלים (כמו גלגל כפול) יתן לך את היציבות הזאת אבל יוריד משמעותית את נוחות ההורה ויכביד על הטיולון. וגלגלים גדולים כבר יהפכו את זה לעגלה ולא לטיולון קומפקטי.

ציקו לייט וואי די יציב. אבל גם הוא נפל לנו לפעמים כשהעמסנו הרבה דברים או שאחד הילדים ניסה למשוך את התיק הכבד מהטיולון.

ואומרת לך זאת שהילדים שלה לא יודעים לשבת... ואוהבים לעמוד בעגלה...

לוותר על רמת הקומפקטיות... יודעת את הנפשות הפועלות אני חייבת יציב. האחיות שלו עלולות פשוט להפיל את העגלה חלילה...

זה שיהיה לתינוק נוח מאוד לישון בעגלה...

שני הטיולונים האלו מצויינים, מניסיון.

סייבקס..? אין דגם מסוים?

מאוד מרוצה.
לא יכולה להתחייב לך שהוא הכי יציב בעולם
לא קרה לי שנפל אבל כמו כל העגלות הקומפקטיות....
כן נשכב מאה שמונים מעלות אז נוח לשינה.
מסתובב לשני הכיוונים בלחיצת כפתור (אפשר גם עם הילד בפנים, במצב ישיבה)
קיפול קל, וקומפקטי יחסית.
מבחינת עגלות יותר מסיביות- יש לי אינפנטי בוגי וגם היא סבבה. קיפול מטריה.
מניחה שגם היא תיפול אם יעמיסו עליה יותר מידי על הידיות....
כן יותר נוחה להיגוי בדרכים לא סלולות.
בדרך עירונית הסייבקס סבבה לגמרי.

לגבי כיבוס-
בשתיהן הריפוד לא יורד.

ומאוד מרוצה. קצת יקר(אולי עכשיו קצת פחות) אני קניתי לםני שנתיים וחצי בערך וממש נהנת ממנו

מאוד אוהבת אותה.
אם אצ מחפשת משהו שמתקפל הכי הכי קטן יש יותר קטנות ממנה, אבל אני העדפתי בגלל היציבות שלה, הגב עם הלחצן, הפגוש, הגגון הענק והסל הנגיש

מה זה אומר? שיש שני דגמים של 2020? אם לא אכפת לך לשלוח לי קישור לדגם שלך, אשמח. באנת היא נראת מאוד יציבה וזה הרבה יותר חשוב לי מקיפול קומפקטי...

יש בו חלון הצצה ופתח אוורור, מה שאין בדגם הישן (יש משהו די גרוע)

גם הגלגלים קצת שונים

לא ניסיתי להוציא את הבדים כדי לכבס (אבל נראה לי שאפשר את חלקם לפחות). אבל נראה לי שהוא עונה על שאר הדרישות שלך.

אולי מישהי תדע לעזור....

הכאב בטן יכול להיות סימן לזה שהמחזור מתקרב
לדעתי תחכי עוד שבוע ואם לא מגיע תבדקי הריון

במכבי פשוט מגיעים למיון יולדות שמה עושים את המעקב בבי"ח שבהסדר עם הקופה

למרות שתמיד משתדלת להיות חזקה לידם.
כשזה קרה לי תמללתי את רגשותי, כדי לא להלחיץ אותם.
"אמא עצובה עכשיו" בדרך כלל הם מגלים רגישות רבה ברגעים כאלו.
נראה לי שהכי טבעי בעולם שזה קורה...

אפילו רואה בזה משהו חיובי..בכי זה אחד מביטויי הרגש, הוא חשוב במיוחד לאישה. אנחנו מלאות ברגש, רגשות שליליים עדיף שיצאו דרך בכי ולא דרך צעקות או התמרמרות ואסור גם להדחיק אותן.יש לי בינתיים רק בנות, אני חושבת שזה טוב שיראו שככה אמא מתמודדת עם הרגשות. כמובן אני מסבירה להן שאמא עייפה או שעשיתן ככה וככה וציערתן אותי. שידעו במה מדובר.
וגם בנים לדעתי זה בסדר שייחשפו, מן הסתם הנשים שלהן יבכו לידן, אז שידעו איך להתמודד עם זה

עד שהגעתי למילים "עשיתן ככה וככה וציערתן אותי".
אני ממש בעד לשתף ברגשות וללמד שמותר לבכות אבל במקרה כזה הייתי עושה הכל כדי שלא יראו אותי בוכה או לפחות שלא ידעו את הסיבה כי נראה לי שזה עול ממש כבד שאמא בוכה *בגללי*.

לא חשבתי על זה ככה.. אני אפסיק עם זה. אמרתי ״ציערת אותי״ באמת במצבי קיצון כשלא רציתי להתפוצץ, בדיעבד במקרים כאלה עדיף להסגר 5 דק׳ בחדר, לבכות/ להוציא עצבים ואח״כ לנהל שיחה רגועה יותר

להסביר למה אמא בוכה במושגים שהם יוכלו להבין ולא שתבכי ולא יבינו למה (חברה שלי העליבה אותי, שמעתי סיפור מפחיד- נגיד אם זה בגלל משהו שקרה בחדשות)
ומסייגת שבעיני לבכות בגלל משהו שקשור לבעל ושהילדים יודעים את זה זה ממש עדיף שלא יקרה. זה מאד מלחיץ אותם אם הם ראו מריבה או כעס בין הורים ואז יש בכי.

מותר וחשוב להם לדעת שאמא אנושית
מסכימה מאוד עם מה שכתבו @אם_שמחה_הללויה @מיואשת******

אני חושבת שהילדים נלחצים מזה

כן , גם אמא היא בן אדם. מותר לילדים להכיר בכך

הקטנים לא שמים לב

לגדול אני לפעמים מסבירה- אמא קצת עצובה. קרה משהו לא נעים.

יותר מזה- לפעמים אני רואה אותו ( בן 6) מתאפק בכוח לא לבכות , יצא לי כמה פעמים לספר לו איך קרה לי כך וכך ולכן בכיתי

לא בקטע מכביד

פשוט שיכיר במציאות החיים שלגיטימי לבכות גם אם הוא ״גבר״....

שידעו שגם לאמא עצוב לפעמים...
לא משנה מה הסיבה הם לא צריכים לדעת
אבל כן להגיד " אמא קצת עצובה עכשיו"... משהו כזה...

כמובן להסביר ולהמליל את הרגשות.
יש פה שיעור מעולה לחיים-
לא להיבהל מדמעות
גם גדולים בוכים
זיהוי רגשות
נתינת מקום וכבוד לרגשות
ודרך מעולה לנקות את הנפש.
כמובן כמובן שלא צריך לפעמים לפרט את הסיבה לפרטי פרטים.
"לאמא כואב בלב", "ראיתי משהו עצוב", "נפגעתי" וכו'.
ככה גם כשהילד גדל הוא לא נבהל מלראות דמעות של מבוגרים.

האמירות שכתבתי הן מצוינות להעברת המסר ולפעמים לא צריך מעבר להן.

אנחנו בני אדם .
לדעתי חשוב , מפתח אצלם אינטליגנציה רגשית.
לא מסננת רגשות כואבים ושהם שואלים אני עונה "אמא עכשיו עצובה כי ...." אגב ילדים מרגישים הכלללל גם אם מסתירים מהם , אז למה ?

אם זה קורה ממש כל הזמן אז נראה לי עדיף שלא.
חשוב לשים לב גם לתגובה של הילדים שלא ילחצו או ידאגו או יובכו מדי
ובכל מקרה אם הם רואים אותך להסביר להם או תוך כדי או אם זה מידי קשה, לאחר הבכי שהצטערת מאד בגלל ככה וככה, או משהו בסגנון הזה.

אני חושבת שברמה מסויימת זה אפילו בריא. אבל מסויימת

אחרי הלידה האחרונה.
בכיתי בלי סוף, לא לידם
אבל פעם אחת לא עמדתי בזה והדמעות ירקדו בשטף... 😭
והקטנה שלי הייתה בת שנתיים וקצת.. היא אומרת לי - "אמא, למה בוכה? איפה כואב? איפה כואב?"
מהמתיקות שלה רציתי לבכות עוד יותר...חחח

אבל ממש כאב לי שראו אותי ככה. זה ממש לא טוב בעיני, לפחות בגילאים האלו, שאת כל הבטחון שלהם.


זוכרת פעמים בודדות שאמא שלי בכתה, וזה שבר אותי ממש.
אם זה דמעות של התרגשות זה משהו אחר.

אני זוכרת את עצמי מאוד מבוהלת ומוטרדת כשאמא שלי בכתה בתור ילדה, חשבתי שמשהו נורא ואיום קרה
כשהתחילה להסביר עדיין היה לי מאוד קשה אבל זה היה מובן
אבל עד יום לראות את אמא בוכה זה קשה, במיוחד אם את לא יודעת /מבינה את הסיבה ('אמא עצובה' זה לא מספיק בעיניי)

מצד אחד, אני חושבת שלילדים קטנים שהאמא היא העוגן שלהם זה נורא מפחיד לראות אותה בוכה.
ומצד שני, חשוב שיידעו שזה בסדר לבכות.
אבל אולי הדרך ללמד אותם שזה בסדר היא במקום להגיד להם 'תפסיקו לבכות' או להגיד להם שרק תינוקות בוכים כמו שהרבה פעמים אפשר לשמוע הורים אומרים לילדים, אלא לתת מקום לבכי שלהם ולשקף להם שזה בסדר שהם בוכים גם אם הם לא תינוקות (לא יודעת אם דחוף שהאמא תהיה דוגמא חיה לבכי בשביל לשדר להם שזה בסדר לבכות)

לא יודעת מה המסקנה שלי, צריכה לחשוב על זה עוד...

כשילד בן שלוש- ארבע בוכה סתם לצומי זה גורר משפטים כמו שאמרת כי זה מעצבן. ילד שבוכה מסיבה מוצדקת כמו פגיעה או נפילה לא יקבל משפטים כועסים. קל לדבר ובתכלס כשילד בוכה בכי מעצבן של צומי בלי סיבה זה מחרפן.
אבל אני ממש מסכימה עם העקרון של מה שכתבת. צריך לחשוב עוד מה לעשות ואיך לתווך. אולי לא אל תבכה אלא- אין לך כרגע סיבה לבכות/ בכי לא יעזור לך להשיג מטרות הוא כן יעזור לך לפרוק כאב.

מסכימה איתך שלפעמים זה מחרפן, ולא בטוח שאני בעצמי אעמוד בזה, אבל באידיאל אם ילד בוכה כנראה שיש לו סיבה, גם פינוק, או סתם עצבים זה סיבה לגיטימית. לפעמים כשהילד שלי מאד עצבני "בלי שום סיבה" אני ממש נותנת מקום גם לזה, מספרת לו שגם אני לפעמים עצבנית סתם ככה, אולי כי אני רעבה, או עיפה או צמאה או סתם. וגם לו מותר להיות עצבני וכועס. ואם הוא בוכה "בלי סיבה" גם לזה אפשר לתת מקום. 

כן, לפעמים נעלבים/ כואבים/עייפים/כועסים. מותר לבכות.
אבל הרבה פעמים ילד בוכה במקום לדבר , ככה הכי קל והכי מהר בשבילו לקבל תגובה וזה מלמד חוסר תקשורת.
דוגמא טריה מאתמול- הבאתי לבת שלי עוגיה, הילד (בן 4 וחצי) ישר מתחיל לבכות. אמרתי לו מה אתה בוכה? תדבר כמו גדול -' אמא, גם אני רוצה עוגיה'.
בדיוק באתי להביא לך, למה ישר לבכות?
הוא בזמן האחרון בוכה מכל דבר וזה ממש מעצבן..
אני עובדת איתו על לדבר, לתקשר.

או שאני למשל לא מרשה לו משהו אז הוא בוכה. בסדר, זכותך להתאכזב. אבל מה הבעיה? שהבכי יכול להימשך חצי שעה . אם אני לא עושה סטופ! אז הוא שוכח לעשות את זה. אני אומרת לוק חמוד. בכית מספיק, עכשיו אני סופרת ו עד 10 ואתה מפסיק לבכות!

גם הילדה שלי בת 4.5 והייתה תקופה שבכתה על כל דבר, לא היה שייך להוציא ממנה מה היא רוצה. זה היה מפוצץ ואז ודאי שניסיתי בכל דרך להפסיק את הבכי וללמד אותה לדבר במקום לבכות.

רק בתוספת שיקוף לרגשות שלו: אני רואה שאתה בוכה ואני מבינה שאתה עצוב. אני אשמח לשמוע מה קרה כשתירגע ותוכל לדבר איתי.
וכשילד בוכה כשהוא מאוכזב, אז אותו דבר, אני רואה שאתה בוכה כי אתה מאוכזב, זה באמת לא נעים כשאומרים לך שאי אפשר. כשתירגע נוכל לחשוב ביחד על משהו אחר שאפשר לעשות במקום. ואם את חא מסוכלת לשמוע את הבכי שלו בינתיים, את יכולה ללכת לחדר, לא מתוך כעס אלא כי הרעש מפריע לך.

אולי גם אחרי 10 דק'
אח''כ מתעלמץ, נותנת לו להירגע בעצמו.
אבל אחרי חצי שעה, אני רק עוצרת את זה.
הוא פשוט נכנס לזה , לא כי כ''כ התאכזב, סיבת הבכי כבר כמעט נשכחה, אלא יש ילדים שפשוט לא יודעים לעשות סטופ לעצמם ואז צריך למשוך אותם מזה.

ואומרים לו זהו עבר ומצפים שיפסיק לבכות
אולי עדיף להימנע מזה במקום שיראה את אמא בוכה...

אני מתכוונת למקרה שילד בוכה סתם כדי להשיג משהו.

למרות שאני חושבת שגם במקרה כזה אפשר להרגיע אותו כמו שהציעו פה ולא להגיד לו שיפסיק לבכות או שרק ילדים קטנים בוכים

אני רואה הרבה הורים שרק רוצים להשתיק את הבכי ולהרגיע את הכאב "לא קרה כלום, עוד שניה יעבור, אל תבכה, אתה ממש גדול" וכו' חושבת שזה המקום להיות בתוך הרגש "וואו זה ממש כואב, זה בסדר שאתה בוכה, זה באמת מאד כואב"

בתור מישהי שלא ממש ראתה את ההורים שלה בוכים אף פעם אני חושבת שדוקא יש בזה איזושהי בריאות נפשית. זה מביא לפתיחות רגשית (כשמתמללים את הסיטואציה) וילד לומד שזה בסדר להפגין רגשות וכאב.

נכון שזה יכול להבהיל למי שלא רגיל כי מבחינת ילדים ההורים הם חזקים ומושלמים אבל אם זה לגמרי חלק מהחיים אז אני מניחה שפחות.

במידה כמובן. לא כל היום ההורים היו ממררים;) אבל כשכן, בגלל מוות, בגלל תאונת דרכים ולחץ, בגלל שאבא שלי הפתיעה את אמא שלי במתנה שווה וחיבק אותה ליד כולנו, והיא דמעה מהתרגשות או בשבת משפחתית כשאבא שלי התרגש ממכתב שכתבנו לו, זה היה מאד מאוזן, ידענו שחלק מהנפש הבריאה זה השיתוף של הרגשות והדמעות, ודווקא בגלל שאתה חזק אתה יכול לבכות כי אין לך מה להסתיר, כשאנחנו חשופים ברגשות זה אומר שאנחנו שלמים איתם ואין לנו בעיה להיות במצב פגיע יותק כשהם חשופים. כשאנחנו שומרים על עצמנו לא להביע רגשות זה בגלל שלא רוצים לפתוח את המקום הרגיש אצלנו

שזה בריא לבכות,לא?

אני ממש לא חושבת שזו משוואה נכונה, הורים בוכים = לא חזקים.
אלא ילד ש*לא* רגיל לראות את הוריו בוכים ולא תיווכו לו את זה, יכול מאוד להיבהל. כי בעיניים *שלו* זה יכול להצטייר כחולשה.

אולי דווקא כשילדים רואים שזה חלק מהחיים לבכות זה לא מבהיל אותם כשאמא בוכה כי רגילים לזה.. אמא שלי אף פעם לא בכתה לידי, אז בפעמים שכן ראיתי אותה בוכה באמת חשבתי שזה כבר סוף העולם.

כמה דקות מגיעה להרגיע שוב ואומרת שאל תצטער /תתבאס/ תתעצב כ"כ כי... (יש עוד משחקים, עוד פינוקים שאמא מרשה ולא רק עוגיה, עוד רעיונות איך להסיח את דעתו). אם זה בכי עמוק של צער שהוא נכון בעיני אני אתן לו לבכות ואשב איתו ואתבאס איתו על ה'אובדן' (שהחבר לא שיתף אותו, נגמר לו השלוק, אבא הלך לתפילה) אחרי כמה דק הוא נרגע אוטומטית . לא חושבת שישר צריך להפסיק לבכות גם אצל ילדים וגם אצל מבוגרים.
אצל מבוגרים חשוב שהדמעות לא יצאו משליטה, כמו שאסור שהכעס יצא משליטה, כי ילדים לוקחים בעוצמות את הרגשות שההורים שלהם מביעים. יצא שבכיתי לידו בגלל שהרגשתי נורא, אז הוא בא לידי ופשוט חיבק וניסה לעשות צחוקים. נמסתי והסברתי שאמא קצת לא מרגישה טוב ותכף יעבור. אח"כ ערב שלם הוא ניסה לנחם.
אני חושבת שילדים צריכים לראות את ההורים בןכים, במידה עדינה. כמו שצריכים לראות את ההורים אוהבים, הורים כועסים, שילמדו איך.לריב ואיך לאהוב, אז שידעו גם איך לכאוב ולהתעצב.
אפשר גם כשמסבירים למה עצןבים, להגיד שהדמעות עוזרות לנקות את הלב, ועוד כמה דקות אני אהיה שמחה יותר. שהדמעות עוזרות לפרוק את מה שמרגישים בפנים כי לא תמיד המילים מצליחות (בגיל גדול יותר, שיותר מבינים).

בתור אחת שלא בכו אצלה בבית אף פעם

היום בדיעבד,זה מאוד חסר לי. בכי נראה לי כמו סוף העולם. לקח לי שנים להצליח לבכות וגם היום בחיים לא ליד אנשים.כי אני מרגישה שזה מראה על חולשה, וזה לא!

 

בעיניי זה בריא לבכות ליד הילדים מידי פעם,לא מידי הרבה כמובן. כדי שהילדים יבינו שזה נורמלי וטבעי. גם אם קשה להם עם זה,(גם כשאנחנו כועסים קשה להם,אז הפסקנו?)זה מחשל אותם,וזה מאוד עוזר לשחרר רגשות.

 

חשוב לתמלל להם את הבכי ולהסביר למה בוכים.

אני לא מצליחה לבכות ליד הילדים וזה ממש ממש חבל לי. זה סופר חשוב.

אני מקנאה בכן

כמו שהזכרתי, אני חושבת שהתיווך הוא קריטי.

אני במקרה כזה פשוט באה ומחבקת את הבת שלי..ואז היא יכולה או מיד להרגע או ייקח לה גג כמה דקות שבה היא מתפנקת עליי ואז היא גם פנויה להסביר לי מה קרה. ילדים בגילאים קטנים עוד קשה להם להביע רגשות במילים והתפקיד שלנו זה ״להכיל״ אותם. האמת, גם בשבילי זה יותר קל, רגע להתפנות מעיסוקים שלי לשבת איתה שנייה ״לרדת״ לעולם שלה, מאשר להגיד כל הזמן שתפסיק להתבכיין

האם זה טוב או לא טוב

זה טבעי

ילדים חכמים, קולטים הכל, גם שאנחנו מנסות להסתיר

"זה קורה, זה בלתי נשלט"
כי לפעמים אחרי שבכיתי התחרטתי ואמרתי לעצמי-יכולת לשלוט על הדמעות ולדחות אותן לפעם אחרת, או לא לבכות בכלל...

הטיפול השגרתי הוא של 7 ימים.
ואפשר להמשיך עוד 6 ימים נוספים.

כי שמים יום כן, יום לא.

וכיוון שהרופא שלך המליץ אחרת מהרגיל - תחזרי אליו עם השאלה.

הפורום לא יכול לענות לך.

נראה אפילו פחות טוב לדעתי. במאוחרת הוא עשה וזה לא נראה כמו תינוק..

הייתי בוחרת לפי מומחיות של רופא ואם זה אותה מומחיות אז מי שיותר קרוב..

למה לא לעשות נסיעה ? קצת טיול אני בעד

(אומרת כדי שתתכונני שיכול להיות מצב כזה....)

אבל אצל גיסתי ראו וזה ממש מגניב לראות את התלת מימד, ממש רואים אצלה את התינוק וזה מרגש

התבאסתי שלי לא יצא כלום, במיוחד כי לא נתנו לבעלי להיכנס בגלל הקורונה. על הדרך פרקתי (:

את הסקירה הראשונה (בהיריון השני), והיה מהמם ומיוחד! יש לי תמונות סטילס שלה, סרטונים, וזה היה ממש מרגש!

אצלנו היא הייתה נראית מעוות ונלחצתי ממש והיא ב"ה תינוקת יפה (לא רק אני אומרת)
אז זה חוויה נחמדה. עלולה להיות טיפה מבאסת/ מלחיצה

כמו חייזר.
ובסקירה מכוונת שעשינו מאוחר יותר, בערך בשבוע 24 הפנים היו מהממות

הרופא של התלת מימד זה מקום פרטי אז גם האווירה יותר אישית ונחמדה מקופת חולים, זה גם שיקול.. מה שכן, קצת יותר רחוק אז קצת יותר הוצאה של דלק
(הבדיקה עצמה - אנחנו מגיעים דרך קופת חולים ומשלמים רק 35 שח טופס 17).

שנשמע בשורות טובות בעזרת ה' 🙏🥰

 אני עד היום נהנית להסתכל בתמונה ולראות שזה דומה למה שיצא

יש לך את צ'יקו לייט וויט או את הג'ואי
שתיהן טיולונים זולים יחסית ומתקפלים למטריה.

אני קניתי אותו בדיוק למטרה כזו והוא מעולה ממש

ממש מתאים למה שאת צריכה..

 

עלה לנו 300 ש"ח בבאזר שטראוס (לפני שנתיים)

לכאורה כליל המעלות אבל הגלגלים שלו מהר מאד לא נוסעים טוב. קרה גם אצל אח שלי.

 

לגבי ג'ואי- אנחנו התלבטנו עליו מה שגרם לנו לא לקנות זה המדרגות בבית- קשה מאד להעלות אותו בגלל המעצורים האחוריים

חברה קנתה לפני אמרה לי פעם אחת לשמן אותם
ומאז הם נוסעים טוב

נהרס מהר. כל השלדה אבדה את זה. ונסע גרוע. אבל על הלייט וואי הרבה ממליצים. לא יודעת.
אחריו קניתי מקלרן מיד שניה (כשהצ'יקו נהרס והייתי חייבת דחוף) והוא מעולה!!! חדש יקר מן הסתם אבל שווה לחפש יד שניה.

אבל הגלגלים... יש להם חיים משל עצמם

 

המקלרן מאד נח, יש בו משהו שהוא מצטקמק נורא מהר והנראות שלו לא משהו בעיניי...

ומאוד מרוצה.
קיפול מטריה.
עלה 300 לפני 3 שנים.

והגיוני שלא יהיה תסמינים בשלב זה

עברתי פעם הפלה בשבוע כזה .

ובפעם ההיא של ההפלה כן היו תסמינים ונעלמו.

 

הפעם זה שונה כי לא התחיל שום תסמין עד עכשיו. (אני מתכוונת שמההתחלה לא היה כלום) בטא יצאה תקינה ב"ה

עשיתי את הבטא מזמן

 

היו לך עוד הריונות חוץ מזה? באופן כללי את אחת עם בחילות בהריונות?
לפי מה שידוע לי גם יכול להשתנות התסמינים מהריון אחד לשני אצל אותה אישה.

בגדול בשבוע 7 כבר אמור להיות דופק, אבל שבוע 8 יותר וודאי.
אז מה שעושה לך טוב
העיקר שתהיי בנחת

מבינה אותך על הלחץ

אני יודעת שזה משתנה מהריון להריון, אבל בגלל ההפלה, החיים קצת השתנו.

והיום זה כבר לא מובן מאליו. התמימות כבר איננה.

הראשון ממש לא היו בחילות היה ממש קליל. לא ידעתי בכלל מה זה הריון וחשבתי סבבה עד שבא השני.

השני היה זוועה- אבל היה חשש לאולקוס בקיבה אז אולי בגלל זה הכל היה זוועה.

השלישי היה נחמד כזה כן זוכרת שהיו בחילות אבל אולי בשלב יותר מאוחר..כבר לא זוכרת. (חבל . אולי זה היה מרגיע אותי)

 

בהריון של ההפלה כן היה תחושות מגעילות , בחילות היו אבל לא הרבה אולי כמה ימים וגם לא משהו רציני אני זוכרת רק פעם אחת שממש כמעט הקאתי (סורי) אבל שניונת וזה נעלם, לא הספקתי לחוות אותן, הם נעלמו...

 

ועכשיו בגלל ההפלה שהיתה אני קצת חושבת.

זה לא לחכות הרבה. סה"כ עוד שבוע.

אבל...............המחשבות...

אז עדיף לבוא מתי שזה בטוח

לק"י

כך שאם הייתי מגיעה יומיים קודם כנראה שלא היו רואים כלום.
לכן מעדיפה לבוא בשבוע 8 מינימום.