כן , גם אמא היא בן אדם. מותר לילדים להכיר בכך
הקטנים לא שמים לב
לגדול אני לפעמים מסבירה- אמא קצת עצובה. קרה משהו לא נעים.
יותר מזה- לפעמים אני רואה אותו ( בן 6) מתאפק בכוח לא לבכות , יצא לי כמה פעמים לספר לו איך קרה לי כך וכך ולכן בכיתי
לא בקטע מכביד
פשוט שיכיר במציאות החיים שלגיטימי לבכות גם אם הוא ״גבר״....
מסכימה איתך שלפעמים זה מחרפן, ולא בטוח שאני בעצמי אעמוד בזה, אבל באידיאל אם ילד בוכה כנראה שיש לו סיבה, גם פינוק, או סתם עצבים זה סיבה לגיטימית. לפעמים כשהילד שלי מאד עצבני "בלי שום סיבה" אני ממש נותנת מקום גם לזה, מספרת לו שגם אני לפעמים עצבנית סתם ככה, אולי כי אני רעבה, או עיפה או צמאה או סתם. וגם לו מותר להיות עצבני וכועס. ואם הוא בוכה "בלי סיבה" גם לזה אפשר לתת מקום.
גם הילדה שלי בת 4.5 והייתה תקופה שבכתה על כל דבר, לא היה שייך להוציא ממנה מה היא רוצה. זה היה מפוצץ ואז ודאי שניסיתי בכל דרך להפסיק את הבכי וללמד אותה לדבר במקום לבכות.
אני רואה הרבה הורים שרק רוצים להשתיק את הבכי ולהרגיע את הכאב "לא קרה כלום, עוד שניה יעבור, אל תבכה, אתה ממש גדול" וכו' חושבת שזה המקום להיות בתוך הרגש "וואו זה ממש כואב, זה בסדר שאתה בוכה, זה באמת מאד כואב"
שזה בריא לבכות,לא?
בתור אחת שלא בכו אצלה בבית אף פעם
היום בדיעבד,זה מאוד חסר לי. בכי נראה לי כמו סוף העולם. לקח לי שנים להצליח לבכות וגם היום בחיים לא ליד אנשים.כי אני מרגישה שזה מראה על חולשה, וזה לא!
בעיניי זה בריא לבכות ליד הילדים מידי פעם,לא מידי הרבה כמובן. כדי שהילדים יבינו שזה נורמלי וטבעי. גם אם קשה להם עם זה,(גם כשאנחנו כועסים קשה להם,אז הפסקנו?)זה מחשל אותם,וזה מאוד עוזר לשחרר רגשות.
חשוב לתמלל להם את הבכי ולהסביר למה בוכים.
אני לא מצליחה לבכות ליד הילדים וזה ממש ממש חבל לי. זה סופר חשוב.
אני מקנאה בכן
סורבההאם זה טוב או לא טוב
זה טבעי
ילדים חכמים, קולטים הכל, גם שאנחנו מנסות להסתיר
אני עד היום נהנית להסתכל בתמונה ולראות שזה דומה למה שיצא
ממש מתאים למה שאת צריכה..
עלה לנו 300 ש"ח בבאזר שטראוס (לפני שנתיים)
לכאורה כליל המעלות אבל הגלגלים שלו מהר מאד לא נוסעים טוב. קרה גם אצל אח שלי.
לגבי ג'ואי- אנחנו התלבטנו עליו מה שגרם לנו לא לקנות זה המדרגות בבית- קשה מאד להעלות אותו בגלל המעצורים האחוריים
אבל הגלגלים... יש להם חיים משל עצמם
המקלרן מאד נח, יש בו משהו שהוא מצטקמק נורא מהר והנראות שלו לא משהו בעיניי...
היי בנות,
אני כרגע בשבוע 7+0
עוד לא הלכתי לאו"ס לבדיקת דופק.
כדאי ללכת עכשיו ז"א השבוע או להמתין ל-8?
יודעת בוודאות שאני ב-7 זהיתי ביוץ...ביום הטבילה.
דבר נוסף אין לי בחילות או משהו כזה, רק תחושת שובע מטורפת מיד אחרי ארוחה גם כשלא אוכלת הרבה, ומעט כאבים בחזה. ועייפות (אולי כי חסר לי שעות שינה..
)
מה אומרות לגבי 2 הדברים הנ"ל?
עברתי פעם הפלה בשבוע כזה .
ובפעם ההיא של ההפלה כן היו תסמינים ונעלמו.
הפעם זה שונה כי לא התחיל שום תסמין עד עכשיו. (אני מתכוונת שמההתחלה לא היה כלום) בטא יצאה תקינה ב"ה
עשיתי את הבטא מזמן
אני יודעת שזה משתנה מהריון להריון, אבל בגלל ההפלה, החיים קצת השתנו.
והיום זה כבר לא מובן מאליו. התמימות כבר איננה.
הראשון ממש לא היו בחילות היה ממש קליל. לא ידעתי בכלל מה זה הריון וחשבתי סבבה עד שבא השני.
השני היה זוועה- אבל היה חשש לאולקוס בקיבה אז אולי בגלל זה הכל היה זוועה.
השלישי היה נחמד כזה כן זוכרת שהיו בחילות אבל אולי בשלב יותר מאוחר..כבר לא זוכרת. (חבל . אולי זה היה מרגיע אותי)
בהריון של ההפלה כן היה תחושות מגעילות , בחילות היו אבל לא הרבה אולי כמה ימים וגם לא משהו רציני אני זוכרת רק פעם אחת שממש כמעט הקאתי (סורי) אבל שניונת וזה נעלם, לא הספקתי לחוות אותן, הם נעלמו...
ועכשיו בגלל ההפלה שהיתה אני קצת חושבת.
זה לא לחכות הרבה. סה"כ עוד שבוע.
אבל...............המחשבות...
מזל טוב והרבה נחת.
זה יכול להיות מלחיצות רבות עד שהנסיך שלך נולד!!?
שתמיד לחזור מחופשת לידה היה בשבילי הסיוט הכי גדול, לא ראיתי את עצמי עושה את זה, אבל תוך שבוע את כל כך מתרגלת לעבודה ולגמרי שוכחת שאי פעם הייתה חופשת לידה. זה מה שתמיד מרגיע אותי כשאני חוזרת מחופשה ארוכה, הימים הראשונים באמת מאד קשים, אבל מאד מאד מהר מתרגלים ונכנסים לשגרה מסוימת. זה לא כל כך נורא כמו שזה נראה לפני כן
אני מרגישה בחוסר וודאות טוטאלי לגבי ההריון, הגוף שלי ופשוט אובדת עצות בינתיים אני עדיין ממשיכה לדמם עדי דהיי לכולן
לא כל כך קשור לפה אבל מרגישה שחייבת לפרוק אני בת יחידה בלי אחים בכלל וכשנשאתי לבעלי כל כך שמחתי שזו משפחה ברוכה בילדים ונשואים אבל אחרי החתונה התברר כמה הכל סבוך הייתי בטוחה שאני מקבלת גיסות כמו אחיות אבל למעשה אחרי החתונה כלום יש לבעלי רק אחים ככה שזה רק גיסות ולא אחיות שלו 2 הגיסות הגדולות מטופלות בהרבה ילדים ולא בדיוק הסגנון שלי אז אין לי אתן בכלל קשר ודווקא הגיסה האחרונה שהכי קרובה אלי בגיל פשוט מתעלמת ממני הייתי בטוחה שנהיה החברות הכי טובות אבל מסתבר שלה היו תוכניות אחרות היא לא כל כך רצתה להכיר אותי אני בנאדם חברותי מאד ואחרי החתונה ניסיתי ליצור איתה קשר 5 פעמים היא לא ענתה לי ולא חזרה אלי וכששאלתי אותה היא אמרה שלא ראתה נו באמת… ואפילו לא התנצלה אני מזמינה אותם אלינו והם באים רק כזוג עם הילדים ונהנים מהארוחות וההזמנה אבל כמעט שלא מזמינים חזרה והיום הרגשתי שזהו שזה הגיע לקצה אחרי שנתיים וחצי שאני נשואה בעקבות הרגשה מהמפגש האחרון שהעניינים בינינו מתחממים אמרתי אני יציע לה לבוא אלי לארוחה עם הילדים כל האחים הלכו ליום כיף אז אמרתי נעשה משהו אנחנו עם הילדים היא בהתחלה אמרה שיש לה רופא וניסתה להתחמק ואז כשבעלה אח של בעלי דבר איתה היא פתאום אמרה אולי נראה אם יסתדר לי… אני מתקשרת אליה היום והיא אומרת לי לא נראה לי לחוץ לי תראי אם תזמיני את כל האחים אחרי היום כיף אליך אז אני יעשה השתדלות ויבוא אבל לבד לא נראה לי … כל כת נפגעתי כאילו בשבילי את לא תבואי רקום כולם יבואו פתאום מסתדר לך ולא לחוץ לך הרגשתי פשוט השפלה אמרתי לה אוקיי נראה ל- שהם יחזרו מאוחר אז מקסימום פעם אחרת ניתקתי והרגשתי הכי מושפלת בעולם מה אני כבר צריכה לעשות כדי שתראי אותי אני מתאמצת בשבילך מכינה מזמינה אותך נותנת לך את ההרגשה הכי יפה בעולם מתייחסת לילדות שלך שאת אפילו לא מעיפה מבט לבן שלי לא נוגעת בו הור התינוק הכי מהמם בעולם והם מתעלמים ממנו מרגישה שמנצלת מתי שנוח לה ושלא זורקת ולא מצליחה לשחרר כל כך חלמתי שהיא תהייה החברה הכי טובה שלי אחרי שנתיים וחצי אזרתי אומץ להזמין אותה לבד פעם אחת והיא פשוט פוגעת בי בלי סוף
מרגישה שצריכה לשחרר ממנה הבעיה היא שאני מידי טוטאלית לא יכולה להיות נחמדה ולחייך ובפנים להפגע ולכעוס או שאני אוהבת ואז אני נותנת את כל הנשמה או שאני פשוט משחררת לגמרי ומנתקת כל קשר
מצלבטת אם לשלוח לה הודעה עם מה שאני מרגישה או שזה רק יגרום לה להרגיש יותר טוב עם עצמה שאני צריכה אותה וכזה…
מה אתן אומרות?
ועוד 2 זולים,שיהיה אם הוא ילכלך
40 או ב40+2 למעקב הבא? כאילו מעקב רגיל ואז אחרי יומיים או ישר למעקב הריון עודף אחרי שבועיים ויומיים לללא מעקב..?
אבל אולי כדאי לך לנסות עוד איזה חודשייםהיי,
אני צריכה עזרה, אני נוטלת סרזט ודומיו מעל שנתיים, היה לי לפני שבועיים וחצי כמין דימום בניגוב, לפעמים יש צבע של דם טרי, לפעמים דם כהה, אח"כ לצערי פטריה בנרתיק, בה טיפלתי באמצעות משחה ונרות ומשבוע שעבר שוב חזר הדימום בניגוב.
מישהי נתקלה בכזה דבר?
יש לציין כי עפ"י הוראת רופא, אני נוטלת אחת לחודש, במשך שבוע, מינון כפול.
כי יש לי היסטוריה במשפחה של בעיית קרישות, והקופה לא מוכנה לתת לי לבצע את הבדיקות, מצד שני הרופא לא מוכן לתת לי משולבות כל עוד לא נמצא שאין לי בעיית קרישות.
אז אני ממשיכה עם זה.
