פורום הריון ולידה (עמוד 2787)

שיהיה תמיד שמח ומאושר, למה לדאוג?

לפעמים אני חושבת שהוא מדמיין דברים

זה מפתח את המוח והיצירתיות.
ואם זה בתוך שינה אז בכלל.. כולנו חולמים. יש מי השינה שלו קלה יותר ויש מי שמדבר מתוך שינה
נשמע מתוק!! מדומיינת את הסיטואציה 😍

הוא באמת הילד הכי מתוק בעולם כזה שמח כל הזמן..אפילו שלפעמים הוא מתוסכל כי ישלו עיכוב שפתי די רציני ואין כרגע מי שיטפל בזה

מה עם להתייעץ אונליין עם קלינאית פרטית כלשהי לקבל טיפים בינתיים איך לקדם בבית? עבר אבחון?

אבל יש הרבה קלינאיות שמעבירות טיפולים מקוונים (בגיל כזה זה יהיה מן הסתם יותר הדרכת הורים כי קשה לשחק עם ילד בגיל כזה דרך מסך...)
אם את רוצה אני יכולה לברר עבורך (אני קלינאית תקשורת).
אין לי מושג לגבי החזרים מקופות.

אבל זה לא ממש עוזר לו תאמת..לא יודעת כנראה אין כמו שקלינאית מוסמכת יושבת ומדברת איתו

אני לא יודעת אם זה יעזור להרגשה שלך או לא, אבל בעיקרון, בעיקר בגיל הזה אבל גם בגילאים אחרים, להדרכה יש משקל חשוב מאוד, לפעמים אפילו יותר מאשר הטיפול הישיר. כי בפחות משעה של טיפול פעם בשבוע הרבה יותר קשה להשיג תוצאות מאשר דברים שעושים במשך כל השבוע. אז אם ההדרכה ברורה וטובה ואת מצליחה מספיק ליישם את הדברים ביומיום, זה בהחלט אמור גם לעזור..
בהצלחה!

תודה רבה אני באמת ימשיך  לתרגל איתו

הן כמה חודשים. צוחק ומדבר עם עצמו מתוך שינה.

זה מתוק לאללה.. לא חושבת שיש בזה בעיה.

צודקת כנראה באמת אין ממה לחשוש..כל עוד הוא שמח אני שמחה

לא מכירה את התופעה אבל אם הבת שלי הייתה מתחילה ללכת ככה ישר הייתי בודקת.. במיוחד שעוד לי נעליים בשבילה..

לק"י

היא עם נעליים חדשות אולי?

וחוץ מזה, יש ילדים שהולכים על קצות האצבעות.
אם זה לאורך זמן- זה עלול לפגוע. אבל תראי כמה זמח זה קורה.

בן שנה ו7 הולך בזמן האחרון פה ושם על קצות האצבעות
כלום לא מפריע לו הוא יודע להגיד כשמפריע לו...
זה נורא חמוד

אם לא, הבנתי שזה שלב בהתפתחות...

וכבר כמה חודשים לפעמים הולכת על קצות האצבעות...

היא הולכת מגיל שנה , ולא נראה שיש קוץ או פצע
והיא לא הולכת ככה קבוע נגיג פעם פעמיים ביום למשך דקה
תודה על התגובות

אני זוכרת שההורים שלי בדקו עם רופא ואמרו להם שזה יעבור..
רק לקראת גיל 5 שזה לא עבר, שלחו אותה לבדיקות נירולוגיות וב"ה הכל בסדר
היום היא כמעט בת 10 ועדיין הולכת ככה, כנראה בגלל שיש לה גידים קצרים יחסית בקרסול, לא משהו מסוכן מבחינה רפואית

לק"י

הליכה קבועה על קצות האצבעות גורמת לנזק בגידים (או משהו דומה).

זה עלול לגרום לדלקת בגיד אכילס...
אבל כמובן לא כשזה כמו שהפותחת מתארת, לא הייתי נלחצת

גם אני דיברתי על כמה דקות ביום, וניסיתי להסביר שזה יכול להמשך תקופה ארוכה ולא לגרום לבעיות רפואיות

לק"י

הגידים הקצרים להליכה כזאת או הליכה כזרת לגידים קצרים.

זאת בעיה ללכת ככה אם זה לא כמה דקות ביום.

בכל מקרה, כמו כל דבר, כדאי לא להלחץ ופשוט לעקוב

בעיקרון בגלל שזה רק כמה דקות ביום אז זה נשמע לי תקין
יש לי אחיינית שאהבה לעשות את זה מדי פעם, כמין משחק.

גרביים לאחרונה הולכת על קצות האצבעות. פשוט מרגיש לה מוזר התחושה של הרצפה הקרירה..

הייתי שואלת רופא נשים בתור אונליין

יש תופעות לוואי כאלה לאפידורל אבל זה אמור לעבור די מהר

מתי ילדת ?

באמת נשמע כמו השפעת אפידורל שעתיד לחלוף ..

@מיואשת****** @שלומצ'
מקווה שזה בסדר

לפותחת, אכתוב לך בפרטי בקרוב.

ובקצרה עכשיו- קשה להאמין כשעומדים בפתח של IVF, אבל בעז"ה יהיה בסדר!
בינתיים שולחת חיבוק

אנסה להגיב באריכות מחר
מוזמת לכתוב לי באישי אם אני שוכחת

רק חיבוק גדול

בעז״ה שתבשרי בשורות טובות בקרוב 

ונתפלל כמובן!

לפני שאני כותבת מגילה

 

באיזה שלב אתם? את אצל רופא נשים או פוריות? האם כבר עשיתם הזרעות ללא הצלחה ונשלחתם ל IVF?

האם שלחו אתכם לבדיקות המקדימות?

 

זה יעזור לי (ולשאר המגיבות) לתת תשובות רלוונטיות עבורך 

אנחנו בשלב הבדיקות, אצל רופא פוריות.עשיתי פרופיל הורמונלי
בדיקת נשאות (מחכים לתשובות)
מחכים שהקורונה תגמר ואז אעשה אולטרסאונד ויגנאלי, ובדיקת זרע. (בעלי)

עוד לא התחלנו הזרעות..
השאלה שלי אם הזרעה זה כואב? איך לשחרר את איבר המין? שלא יכאב שמכניסים את המתמר הזה.

ועוד שאלה- יש לי תת פעילות של בלוטת התריס
זה יכול להיות קשור לקושי לכניסה?

בלוטת תריס לא מאוזנת יכולה להיות בעיה להיכנס להריון חשוב לאזן אולי ההריון יבוא טבעי בקרוב, תתחילי בזה אם זה אפשרי...

לגבי האולטרסאונד, עשיתי עשרות אם לא יותר כאלה הקושי שלי בעיקר היה ההתפשטות וזה שכולם בודקים וסליחה על הניסוח מפשפשים בך,
התרגלתי והבנתי שזה משרת את המטרה שלי להיות להריון אז לא נורא...
זה ממש לא חייב לכאוב אם אין רגישות מיוחדת סביב האזור, עוזר מאוד לנשום נשימות עמוקות מהאף והוציא לאט לאט מהפה זה מרפה בכללי והועיל לי בעוד סיטואציות כאלה

האמת שהתייעצתי עם מטפלת בשיטה טבעית, שגם אמרה לי לאזן את הבלוטה.
אבל הרופא פוריות אומר שכשנתחיל טיפולים, הוא אולי יביא לי כדור.

איך אני פונה לרופא שיביא לי כדורים לאיזון?

שווה לשאול רופא משפחה - יכול להיות שהוא יכול לתת

טיפ בכללי- אין כמו רופא משפחה טוב, הרבה יותר זמין, יכול לעזור ברוב המרשמים, הפניות וכו'

גם אם יש רופא נשים טוב

בטיפולי פוריות לפני הזרעה יש את שלב מעקב הזקיקים ובדיקות דם. בשלב הזה גם תגלי את עצמך ותקבלי מידע מענין, מתי הביוץ למשל שזה ממש חשוב. זה שלב קצת מעצבן בדיקות דם ואס וגינלי כל יומיים. ההזרעה עצמה לא כואבת בכלל. גם אחרי בבדיקת זרע יהיה לכם עוד מידע.
בינתיים תנסי להתאזן ולהמשיך טבעי בסבלנות כי בינתיים קורונה...
בהצלחה רבה!

הרופאה האנדוקרינולוגית  שלי אמרה באופן די ברור שבלוטת תריס מאוזנת זה חשוב מאוד בשביל להיקלט להריון

כל פעם שאני חושבת על הריון נוסף אני פונה אליה לברר שאני ממש בסדר. (לא בערך, לא בטווח הנורמה, אלא באזור הכי טוב בתוך טווח הנורמה)

אני ממליצה ממש שתפני לאנדוקרינולוג טוב שיביא אותך לאיזון תרופתי. ( המשך מרשמים לתרופות אפשר לבקש גם מרופא משפחה רגיל, ולהישאר במעקב אנדוקרינולוגי בהתאם להמלצות במרווחי זמן גדולים)

בהצלחה

אני גם חושבת שכדאי ללכת לרופא של בלואת התריס ולשמוע ממנו על ההשפעות לכניסה להריון.

יכול להיות שהמצב אצלך יחסית טוב אז הרופא פוריות אמר שלא משפיע, אבל שווה לשמוע עוד חוות דעת..

בכל מקרה שיהיה בהצלחה!! מחזיקות לך אצבעות!

לגבי ההזרעה- 

ההזרעה עצמה לא כואבת.

אם את מאלה שכואב להן עם הספקולום, אז זה כנראה יכאב גם הפעם (הסיוט שלי...)

 

לגבי האולטרסואנד הוגינלי- 

קודם כל, ממליצה מאוד מאוד לבקש להכניס אותו לבד. תבקשי כשאת נכנסת לחדר, כלומר לפני שאת מתחילה להוריד בגדים. 

בד"כ זה הולך לי טוב, ולמקומות שלא מאפשרים לי להכניס לבד אני פשוט לא חוזרת.

 

כדי להקל על ההכנסה- הטיפ הכי טוב שקיבלתי עד כה- לדחוף החוצה (כמו בשירותים). זה משחרר את השריר או משהו כזה. ולנשום עמוק כמובן...

 

 

בלוטת התריס- לא מכירה, יודעת שקשור ושחשוב לאזן. חברה שלי נעזרה בדיקור ושינוי תזונתי. אם תרצי אוכל לבקש ממנה עוד פרטים.

 

 

בכלליות- זה לא תהליך מהנה במיוחד, אבל אם כבר מגיעים לזה, אפשר ללמוד מזה המון!!! ולהגיע להורות ממקום אחר לגמרי (בחוויה שלי). ובמידה מסויימת זה הולך ונהיה פחות קשה עם הזמן. מאחלת לך שלא תספיקי להתרגל  שילך לכם מהר ובקלות! מוזמנת להמשיך ולשאול, ולחזור לעדכן בבשורות טובות 

מתחילה להתרגש.. ולרצות להתחיל כבר.
אני כמעט אמא, וזה מרגש אותי

תודה לכולן, מקווה שהתהליך יהיה קצר
ואבשר לכן בשורות טובות!

הלוואי וזה יהיה בקלות ומהר.

יכולה להגיד מליווי של חברה כמה דברים: לפנק את עצמכם ולהשקיע בזוגיות סביב עצמכם ולא רק ההריון.

יעוץ עם מכון פועה יכול לעזור

תפילות

להוריד ראש ולהגידר שאתם נכנסים למסע ותקופה של המתנה והלוואי ותהיה לכם הפתעה וזה יהיה הכי מהיר שיש

זה די משמעותי כשנמצאים בבית
יש טבליות של שמן ציטרונלה, וזה טבעי. לאחיינית שלי קנו צמיד שמכניסים אליו את הטבליות וזה עובד טוב- אז זה פיתרון יעיל לפעמים שנמצאים מחוץ לבית.

אותה האחיינית הייתה מטופלת בכימותרפיה אז העקיצות עוד יותר הזדהמו לה, זה היה ממש נוראי. יש איזה סירופ שנתנו לה והוא עזר, אני לא יודעת איך קוראים לו... כדאי לברר על זה

זה לא מסוכן? היא ישר תכניס את זה לפה 

 

 

אנחנו בבית קרקע, אז כל פתיחה של הדלת מכניסה פנימה את האויבים, וכמובן שנעקצים גם כשיוצאים לחצר. 

מנסה כמה שיותר לבדוק שאין מים עומדים.

בעיה. רשתות לא יפחיתו את זה?

תרופות לאלרגיה,
כי העקיצה מתנפחת מאוד, ומגרדת, ובשלב כלשהו זה מזדהם. אם מטפלים בעקיצות כשהן קטנות, הן לא מגיעות לרמה של זיהום.

ממליצה לנסות פניסטיל ג'ל - בלי מרשם. לפעמים זה עוזר אצלנו ומספיק.
אפשר גם פניסטיל טיפות שזה עם מרשם ויותר חזק.
רופא אלרגיה נתן לנו לורטדים (סירופ שמכיל אנטי היסטמינים). זה בלי מרשם. הוא אמר שניתן את זה באופן קבוע מדי יום, אבל לא רציתי.
אבל כשהוא נעקץ אני מיד נותנת מתוך הנ"ל מה שנראה לי עוזר.

גם לזיהום נתנו לנו משחות אנטיביוטיות (אם מטפלים כשזה רק מתחיל, מצליחים להימנע מאנטיביוטיקה לפה) - אפלומיצין או מופירוצין.



הרופא אלרגיה אמר שיש ילדים שכשהם גדלים זה עובר, ויש כאלו שלוקחים אנטי היסטמינים במשך כל חייהם בעונת הקיץ (בגלל היתושים).
בפועל (טפו טפו) כבר זיהיתי בבית כמה יתושים בימים האחרונים, והילדון המדובר לא גילה כל סימני נפיחות או אלרגיה (הסיפור היה בשנים הקודמות, בחורף אין בעיה, ורק עכשיו התחיל הקיץ).

(לא כל עקיצה, אבל אלה שכן לא מחכות לאף אחד...)

 

אנחנו נותנים מיד פניסטיל ואפלומיצין.

תודה לאל עדיין לא הגענו לעירוי (היינו קרובים לזה השבוע).

 

את עושה משהו כדי למנוע את העקיצות מלכתחילה?

אחרי שלמדתי לזהות את זה היה לי יותר קל.
אני חושבת שפעמיים הגענו לאנטיביוטיקה בפה.


יש לו ליד המיטה זמזם כזה שדוחה יתושים, נראה לי שהוא כן עוזר. יש כמובן רשתות, ולא פותחת דלת וחלונות בתחילת הערב שאז הם יותר מגיעים.
אבל אין מה לעשות וזה אף פעם לא יהיה הרמטי לחלוטין... גם יוצאים החוצה מדי פעם (עכשיו פחות😏)...


אולי באמת כדאי לך ללכת לרופא אלרגיה. אולי במצב הזה עדיף לתת אנטיהיסטמינים באופן יומיומי מאשר אנטיביוטיקה...



וכמובן שהוא ישן רק עם בגדים ארוכים (ובכל זאת יש עקיצות גם באמצע הגוף..).

לחפש מפגעים בחצר ולטפל בהם

כל מים עומדים אפילו קופסת טונה שירד בה גשם, מרבץ נוראי ליתושים

וכמובן- אתם חייבים רשתות בכל הבית, בקומת קרקע מומלץ גם דלת רשת.
זה עושה הבדל עצום !

להשפריץ עליהם סנו לחלונות והכנפיים שלהם נדבקים והם נופלים לרצפה ואז הורגים אותם. שנה שעברה היה לי כזה בכל חדר ומיד שראיתי השפרצתי עליהם

יש מדבקות נגד יתושים שמוכרים בחנויות הפארם.
ממליצה בחום.

אני אישית חביבה מאוווד על יתושים.
רק לדוגמה - היום בבוקר התעוררתי עם לא פחות מ8 עקיצות חדשות במגוון מקומות בגוף.
מהניסיון שלי - אורות ואביזרים חשמליים לא עוזרים כמו התכשירים עם ריח.
לחפש מקורות מים עומדים ולייבש אותם. במיוחד אם גרים בקומת קרקע.
להתקין רשתות.
לסגור את כל החלונות לפני שקיעה.
אם את לא רוצה למרוח תכשירים עם ריחות עליך ועל הילדים כדאי למרוח אותם על המשקופים, חלונות ומסגרות דלתות/חלונות מבחוץ. זה מונע מהם להיכנס לבית.

בהצלחה!

כל ילד והקצב שלו, זה לא שהיא לא מתפתחת בכלל, גם השלבים הבאים יגיעו בעזרת השם.
את יכולה לעזור לה עם הצלבות.

הבת שלי היתה בדיוק כמו שאת מתארת ובאיזשהו שלב השלימה הכל, בגיל שנה היא היתה כבר אחרי כל זה כולל הליכה

הבן שלי לעומת זאת יותר זריז ממנה, כן עושה כבר כח מה שמצופה. יש ילדים לכאן ויש לכאן

אפשר טלפונית..פחות פנויה לכתוב ולפרט בתקופה הזאת
(אני מרפאה בעיסוק ומלווה התפתחותית לתינוקות)

למרות שזה הריון ראשון, יותר חוששת מהקורונה :/
לצערי לא מאמינה שיתירו יותר ממלווה אחד גם עוד חודש, בכל זאת בית חולים הוא בסיכון גבוה יותר,

אלך עם בעלי למרות שממש רציתי שאמא שלי תבוא, אבל לא נראה לי שייך שבעלי לא יהיה..

טיפים? ממ להקשיב לגוף, לנוח, לשתות הרבה ולהתפנק כשאפשר

ילדתי פג בחופש והיה לא קל אבל האמת פחות גרוע ממה שחשבתי שיהיה.. אם את מתכננת להניק ממליצה לך להכין ספרים או משחקים לידך שיוכלו להעסיק את הילדים האחרים.. לשתף הרבההבמה שאפשר להביא טיטול לזרוק טיטול לפח וכו... אני שאבתי בתקופה של ההתחלה והיחדים שלי "שאבו" יחד איתי והניקו את הבובות... בהצלחה ושיהיההבקלות וידיים מלאות

1.האמת,יותר מהלידה,הריון ראשון וזה..
וזה לא סותר כמובן שבא לי כבר להגיע ללידה,אין לי כח לחכות כבר!
לגבי 2,3-לא חושבת שירשו יותר ממלווה אחד,אז מגיעה עם בעלי..

 

1. מהקורונה כי לידה כבר עברתי 

2. מקווה מאד שהכל ישתנה לטובה!!

3. כנראה עם תומכת.

4. עוקבת.

5. אין לי כח לחשוב על זה! ועוד בלי בית החלמה ובלי עזרה ובלי...

הקב"ה יעזור!!

 

1.מאחרי הלידה..
2. אמן אמן אמן, כי לפי הרב שלנו הבעל ממש לא יכול לעזור בלידה עצמה, אבל לא הגיוני שיוכל לראות את התינוק רק בשחרור...
3. לא חושבת על זה עכשיו...
4. לרבוץ עם גלידה😋

כבר חשבתי לפצל את השאלות לסתם שירשורים...

 

אז אני גם אענה

1. מהלידה

2. הלוואי שכבר יהיה מותר 2 מלווים. אם לא נצטרך לברר עם הרב אם יש הקלות לעזרה מהבעל בזמן הלידה..

3. בכל מקרה- בעלי.

4. אין לי טיפיפ, מתה ללדת כבר ורק התחלתי תשיעי..

 

1. שילוב של שניהם... הקורונה הופכת את הלידה לכפל מורכבות
2. אצלי זה הרבה יותר קרוב אז הכרעתי שזה יהיה בעלי למרות שפיזית הוא לא עוזר בכלל... ה' יעזור...
3. בעלי
4. טיפים... חוץ מלכבס הכל אני בהתעלמות מוחלטת מהמצב...
5. יהיה נחמד וחוויתי רק שאני מנסה להשיג לי איזשהי עזרה של בת משפחה או בייבי סיטר לעזרה או אם הבעל יכול במשרה מלאה- מציעה לכולנו להתאמץ למצוא זה יעשה את כל ההבדל

אני בשבוע 39 התאריך עוד שבועיים
1.בהתחלה זה היה יותר מהקורונה אבל כשהבנתי מה הנהלים והתרגלתי לרעיון אז כנראה הלידה. בכל זאת לידה ראשונה..
2.אני חושבת שיאשרו עדיין מלוה אחד. התקוה שלי שיסכימו למלווים להתחלף. אמא הלידה ובכל במחלקת יולדות. בכל מקרה התכוננתי נפשית גם לכך שלא יתנו לי ואז בעלי יראה את התינוק רק יום אחרי הלידה שזה קשה לי אבל עם כל מה שמסביב אני משתדלת לקחת בפרופורציה.
3. אלך כנראה עם אמא שלי למרות שהכי נח לי בעולם עם בעלי מהסיבה שהיא עם ניסיון ועברה את זה ויכולה גם יותר לעזור.
4.אין לי נסיון

1. אמאל'ה משניהם!! אני פשוט עוברת מחשש לחשש

2. נראה לי שלא, כי זה בית חולים. מקווה בשבילכן שכן.. (וגם בשבילי אם אחזיק חודש!) 

3. בעלי בעז"ה, רציתי שגם חמותי תבוא אבל כנראה שזה לא יקרה.. 

4. הלוואי שהיה לי פתרון. שמתי לב שלזוז בצורה קבועה (יעני כמו שקופצים בפיזיו) קצת מקל עלי וגם הכדור פיזיו עצמו..

ואיזה מגניב שרצית ללכת עם חמותך, איזה ברכה!

 

אין סיכוי בחיים שאביא את חמותי איתי ללידה ואנחנו לא בכאסח או משהו כזה...

כן.. עברה כבר שנה ואני עדיין מחכה לחמות מהספרים, אולי זה עוד יגיע חחח

אם את בשמירה לא מומלץ להיות על כדור פיזיו, זה מקל על הכאב בגלל שזה עוזר לעובר להתברג בתעלה לקראת הלידה, אני מניחה שאם את בשמירה את לא רוצה לעזור לעובר להתקדם שלבים לקראת לידה עדיין...
כותבת מניסיון שלי שדולה ורופאת נשים ממש אסרו עלי להשתמש בכדור פיזיו עד שכבר היה ''מותר'' לי ללדת (ילדתי בסוף באמצע תשיעי ב''ה, אחרי שמירה מאמצע-סוף שביעי).

בכל מקרה תודה על התזכורת, לא תמיד המוח מתפקד על מאה בהריון...

פשוט כתבת מה מקל עליך, ואחרי זה כתבת שגם הכדור פיזיו עצמו...
אז חששתי שאת מתכוונת שאת משתמשת בו כבר בשלב הזה, לכן הזהרתי.

ילדתי את 2 האחרונים שלי בחופש הגדול. לא היה קל אבל יש בכל זאת כמה יתרונות.

עצם זה שלא צריכים לקום בבוקר מוקדם ולארגן ולשלוח ולהיות במירוץ- זה עוזר.

ישנתי איתם עד שקמו (וקמו מאוחר).

דבר נוסף, אין צורך להיות במעקב לגבי הלימודים שלהם ואם יש ילדים בבית ספר אז לגבי מערכת, שיעורי בית, מבחנים.

ויתרון נוסף לתקופה הזאת על פני החופש הגדול- מזג אויר מדהים.

בחופש הגדול כולם בבית וכמעט לא ניתן להוציא את האף מהבית בגלל החום הנורא שיש בחוץ...

ועכשיו, לפחות יש מזג אויר נהדר בחוץ וניתן לצאת לטיול רגלי קצר פעם ביום או אם יש מרפסת / חצר- ניתן לבצע בה פעילות מסוימת לילדים בלי לסבול מהחום הנורא ששורר ביולי- אוגוסט.

 

בהצלחה רבה לכולן ולידה קלה עם הרבה בריאות, כוחות ושמחה

אנחנו עם 2 קטנים שהיו אמורים להיות במעון.. אז מה שכתבת 

 

אבל עודדת לגמרי עם המזג האוויר! כל כך צודקת, ב"ה שנוכל להיות בחוץ..

 

תודה

את הגדול שלי ילדתי בתקופה הזאת (אחרי פסח).

תקופה הכי כייפית ללידה. ממש נהננו מזג האויר...

 

שכאילו נעולים בבית כזה ואי אפשר לזוז לשום מקום וגם אם יוצאים זה לאבטח במיליון שמיכות וזה וזה.. זה בטוח מסובך.. 

חוץ מזה שכל התשיעיות היו בהריון בחורף- ברכה!!! אוויר לנשום...מה זה הערכתי את זה.. 

הריון בחורף בלי להתבשל בשיא החום (ככה היה לי בלידות ראשונות והיה ממש קשה)
לידה באביב כשמזג אויר נעים

 

 

כי יש לי התקן אבל מעניין אותי אם ההפרשוצ המוזרות שיש לי זה בגלל ביוץ, הטכנאית אמרה שנראה שזה ביוץ ועוד שבועיים מחזור אוף אני עם הנקה מלאה מה מחזור באסה 😫

כתוב שיש זקיקים קטנים ונוזל בדוגלס

אין מצב שיהיו זקיקים ולא יהיה מחזור?

בדיוק התחלתי 7 נקיים באסה, ובכלל חשבתי שההנקה תמנע לי כי גם התינוק לא לוקח מוצץ

לא יודעת איך זה עובד עם הנקה

הנקה ממש לא מונעת ומוצץ לא קשור למניעה ולא נחשב הנקה מלאה או לא.. הנקה מלאה זה שהתינוק רק יונק ואין שום קשר למוצץ

לק"י

וההגדרה של הנקה מלאה לעניין המניעה היא שהתינוק רק יונק בלי מוצץ ובקבוק (ואולי עוד כמה דברים).

אבל יש כאלה שגם הנקה פעם ביום מונעת להן, ויש כאלה שמניקות יותר ומקבלות מחזור.

לק"י

אבל הבנתי שלא תמיד המחזור סדיר בהנקה.
אז אולי יגיע פעם אחת וילך להרבה זמן....

ועיסוקים שמסיחים אתדעתך?
כי אם כן הייתי ממלאת כרגיל.... ואם לא אז שואלת את מחלקת שכר יש מקומות שבתקופה הזו לא מאפשריםשעות נוספות. ואז כן תמלאי מה שכבר עבדת אבל לגבי העתיד......

את השעות שעבדתי. אם אני עושה הפסקה גדולה (יותר מחצי שעה שהייתי לוקחת במשרד לארוחת צהריים) לדוג' לקחתי את הבת לרופא ולקח שעתיים, ואח"כ השלמתי את שעות העבודה אז רשמתי את סך השעות שעבדתי באותו יום, נגיד זה היה מ 8 עד 2, ואחכ מ 6 עד 8 בערב, אז מילאתי מ8 עד 4.
אני משתדלת מאוד לא לעשות דברים בבית תוך כדי זמן העבודה. ברור שיש ילדים וכו' אבל בכללות אני אומרת להם שאני לא פה.

את באותו שבוע שלייי יאוו (;
מה שאת מרגישה אלו תסמינים של הריון שמרגישות הרבה נשים בחודשים הראשונים של ההריון. בחילות חולשה כאבי ראש ריצות תכופות לשירותים ועוד - בדרך כלל עוברות באזור שבוע 15 תחילת חודש רביעי. תיהיי חזקה רק עוד קצת !!!(:
תעודדי את עצמך שכל פעם שאת מרגישה אחד מאלו זה אומר שההריון תקין ומתקדם.
אם ממש קשה לך עם הבחילות יש כדור שעוזר דיקלקטין אני חושבת משהו כזה, ואומרים שהוא די עובד.
לגבי הבדיקות, לכי לרופאת נשים והיא תבדוק אותך ותראה שהכל בסדר ותתן לך את כל ההפניות לבדיקות של ההמשך וגם תוכלי לראות את הקטני שזה ממש כיף ומרגש !!(:



לגבי השבוע שלך - יש מחשבוני הריון באינטרנט ששם את מזינה תאריך תחילת מחזור אחרון וכך את יודעת איזה שבוע את במדוייק

לק"י

ומה גיל ההריון המדוייק.

עדיף דברים יבשים ובלי הרבה טעם כמו קרקרים, צנימים, בייגלה

קודם כל ממש חשוב שתראי רופא נשים בשביל לראות דופק ולקבוע את גיל ההריון (עכשיו זה כבר שלב גבולי לקבוע במדויק, אבל לא נורא)

דבר שני ממליצה מאווווד על דיקלקטין, ממש מקל על הבחילות וגם על הקאות. מנסיון של כמה פעמים

שיהיה הרבה בהצלחה ובידיים מלאות!

שימי לב לתדירות ולעוצמה, זה מין הסתם מקדם משהו לקראת...

הגוף מכין את עצמו. תעקבי אחרי החוזק שלהם והתדירות... בהצלחה!

אין לי עצות.
רק מודה לה' שפסח עבר ולא צריך לנקות תוך כדי.
ושהבנו. שלי בריאות חטפו איזה ווירוס משוגע, ולמדתי להעריך אץ השגרה המשוגעת שיש עכשיו...

עוזר לי-
להשאיר את הילדים עם האיש ולצאת לנשום אוויר (או להכנס לחדר ולסגור את הדלת ולקרוא בשקטטט)
להיות עסוקה בשיפוצים, שינויים, הזזות.. נותן תחושה של התחדשות 🙂
וואי אבל תכלס מבינה אותך לגמרי.. יא וולי איזו תקופההה

אימצתי את ההזזה של רהיטים לעשות ההתחדשות בבית..
הקטע עם להכנס לחדר ולנעול אני עושה אפילו לחמש דקות נותן שפיות

של מיואשת- רוצה לצאת מהארון
של חגהבגה- מתי כל זה ייגמר

תקראי. יעודד אותך לראות שאת ממש ממש לא לבד. חיבוק

לצאת לזרוק זבל ולסיבוב קצר באויר מוקדם בבוקר או בלילה זה הכי כיף
לבקש מבעלך זמן שישמור עליהם באמצע היום / ישחק איתם משהו כיפי (זמן אבא וילדים)
ותלכי לישון / לקרוא / להתפנק במה שאת אוהבת

לצאת להליכה / ריצה בערב

עוד אפשרויות-לימודים אונליין!! אפשר לנצל את התקופה הזו כדי ללמוד דברים חדשים (אפילו מבחינה מקצועית).

יש לי רק ילדה אחת, אבל אני משתדלת לצאת איתה לפחות לשעה ביום . גם בתוך העיר אפשר למצוא פינות קטנות של טבע, לשבת איתה בשמש או לתת לה לרוץ.

קודם כל תפידי על זמני שקט שלך.
לצאת לבד לסיבוב באיזור קרוב
לפנק את עצמך בערבים בסרט או ארוחה טובה יחד עם הבעל
לקרוא קצת, ליצור, לדבר בטלפון.
אם צריך קניות תצאי גם לקנות לפעמים זה גם סוג של אוורור בימינו.

כיפי בתוך מסגרת ההנחיות... בתוך הבית... מזג האוויר כבר מאפשר משחקי מים... אם יש אפשרות.. אמבטיות כיפיות.. קצף.....הרבה מרץ להוציא לילדים.. לפעמים להסתגר קצת ולהיות לבד בחדר רק את..

תני לילדים לרוץ קצת , לנשום, וגם לעצמך.

אם לחישוב המחזוריות שלך - סופרים מרגע שיש שטף.

אם לצורך חישוב נידה, 5 ימים לאשכנזים / 4 לעדות המזרח - סופרים מרגע שהדימום אוסר אותך.

בניגוב...אבל אולי אני טועה?

יש המון מצבים שבכלל לא אוסרים וחבל להיות אסורים זמנים ארוכים סתם.
אני אישית שואלת המון את מדריכת הכלות שלי, יש הרבה דברים שהיא יכולה להגיד לי בוודאות בלי שנצטרך אפילו לשלוח את הכתם לרב. אבל גם אם צריך לשלוח כדאי, במיוחד בתקופות פחות יציבות שיש הרבה כתמים שרובם בכלל לא אוסרים.
כל עוד את לא מדממת ממש דימום חזק שאין לך בו ספק, תמיד כדאי לשאול.
בניגוב, יש דעות שנייר טואלט בכלל לא מקבל טומאה, למשל. אל תאסרי אתכם סתם, חבל

אז מה, עדיין לא אאסור אותנו עד מתי?

בודאי שאם את רואה דבר כזה לא מקיימים יחסים באותו היום השאלה אם את אסורה לגמרי ויכולה להחשיב את היום הזה בתוך 5 הימים
זה גם תלוי מה הרב שלכם פוסק בנוגע לנייר וגם תלוי אם את עם אמצעי מניעה או לא

אפילו טיפת דם זה אוסר.. משו כזה

מן התורה אשה נאסרת רק אם יצא דם מהמקור בהרגשה (או במצבים שדינם כהרגשה, כגון: בבדיקה פנימית, בשעת תשמיש או הטלת מי רגליים, כפי שנתבאר לעיל), אך אם לא הרגישה ביציאתו - איננה נאסרת מן התורה. אולם חכמים גזרו על המוצאת כתם בבגדה וצבעו מטמא, מחשש שמא הכתם הוא דם שיצא ממקורה. במקרה שמצאה האשה כתם - דינה מדרבנן כנדה רגילה לכל דבר.

אך מפני שמן התורה היא טהורה, הקלו חכמים מאד במצבים שונים שלא לאסור אותה לבעלה. ויש בזה פרטי דינים רבים, כפי שאת יודעת.

ולא רק דינים רבים - אלא, ובעיקר, מנהגים רבים.

התחום של הלכות טומאה וטהרה לנשים הוא התחום בו יש הכי הרבה שונות של מנהגים, פסקים, הנחיות, היתר ואיסור, בין רבנים ופוסקי הלכות.
ותמיד תקראי כאן בהקשרים של שאלות נשים - תשאלו את הרב שלכם.

דימום ללא הרגשה - מכון פועה


לעומת מה שאת כתבת, שלפי הנוהג שלך, כל דימום אוסר.

בלי קשר להרגשה...
באמת צריכה להתקשר לפועה.בע"ה.תודה לכן

להטמא גם אם האישה יודעת מה המקור של הדימום

על זה מבוססת ההתנהלות של נשים עם כתמים מתמשכים של הסתגלות לגלולות הנקה, להתקן מניעה.

ברור שהדימום במקרים האלו מהרחם.
אך יש שיטות הלכתיות שמאפשרות לא להיאסר בתנאים מסויימים - צבעוני, לא להסתכל ועוד.

גם אם אדום בוהק אך פחות מגריס (19 מ״מ) - לא אוסר.

כתם דם על תחתונית שחורה, על תחתונים צבעוניים או שחורים - לא אוסר.

(כתם דם לא אוסר, אך שטף כבר כן אוסר).

תקראי כאן למשל.

בין כתם לדימום אוסר - יועצות הלכה - נשמת

הרקע ההלכתי להקלות מעשיות בשמירת הטהרה • מקוה.נט

מה תחכי שיטפטף על הריצפה?

יש רבנים שפוסקים לפי גודל הכתם או אם האישה מרגישה שטף
שמעתי כאלו שאומרים שברגע שצריך כבר תחבושת וכו

או שמרגישה שטף או שיש כתם בגודל של כרטיס אשראי

נמצא על דבר מטמא. אריג לבן או על הגוף וכו

של השאלה שלה

אם יהיה זרם אז אין שאלה. כתמים לא חייבים לראות.

לגבי המרכך

אני שמה כל מקלחת אבל לא מהשורשים - רק מההמשך, ככה זה לא פוגע בשיער (נראה לי לפחות...הגיוני) ומצד שני קל לסרק ופחות נתלשות שערות בסירוק.

 

נראה לי שאבץ זה לנשירת שיער. 

גם הורמונלי גם משערות שלא נשרו בהריון. אצלי מתחיל שלושה ארבע חודשים מהלידה ונרגע תוך חודשיים שלושה. אין הרבה מה לעשות. קלי ויטמינים

לגבי מעקב אחות הרופאה כבר תסביר לך ותגיד לך מאיזה שבוע לעשות. לא צריך להיות אצל האחות בהתחלה ממש.
אני בשבוע 17 ורק עכשיו מתחילה מעקב.
(עכשיו עם הקורונה אני גם עושה את המעקב טלפוני)
בהמשך- צריך לקבוע תור לאחות לפני התור לרופאה אם את רוצה שזה יהיה צמוד.
אצלי בהריון הקודם בזמן שהרופא קיבל האחיות היו בבדיקות מעבדה. אז הגעתי בזמן אחר למעקב אחות. בכל מקרה צריך לקבוע תור.

לגבי המלצה לרופאת נשים- תכתבי באיזה קופה את...

בהצלחה!

אז לביקור הראשון היא לא תוציא אותי מהחדר שלה אם לא הייתי אצל אחות? 😅
ומה בעצם זה מעקב הריון עם אחות? מה היא עושה?

משקל, לחץ דם אם יש בצקות ברגליים נותנת מידע על כל דבר שתשאלי. את יכולה לגגל "מעקב אחות הריון" ותראי מה בודקים.

 

מאיזה איזור את?

בהצלחה רבה והמשך הריון קל ושיסתיים בידיים מלאות

מעקב אחות זה בעצם בדיקה שגרתית של משקל, לחץ דם וחלבון בשתן.

גילוי נאות- אני לא מצליחה להקפיד על מעקב הריון אצל אחות. לא בהריון הקודם ולא עכשיו (אני בשבוע 30 והייתי פעם אחת)
זה לא מומלץ והרופאה שלי כל פעם שואלת אם הייתי ועושה לי נו נו נו,
אבל ממש לא מגרשת אותי מהחדר
בכל מקרה בשבועות המוקדמים זה עוד פחות קריטי.
בשעה טובה!

אני אצלה.
יש גם אחת בשם מעין ששמעתי עליה גדולות...
תחפשי.
הן בירושלים

הזוי. נשמע סיוט.
כמה דברים
יכול להיות שהיא בעובר עייפות, נשמע ממש קצת שעות שינה לגיל שלהת לפי דעתי היא צריכה עוד שנ שנ"צ....
תבדקי אם יש לה הפרשות לבנות בפות- זה יכול להראות על תולעים.
אולי אוזניים?
לפעמים זה רק בלילה ולא ביום...
בהצלחה רבה!

הבעיה שגם זה היא בקושי ישנה. אתמול האמת כבר לא יכלתי ושלחתי את בעלי לטפל בה והאמת היה יותר טוב, נראלי בנתיים לא יהיה לו ברירה הוא יצטרך לטפל בה בלילה

תוכלו לעשות משמרות, יום את יום הוא

עד שהיא תתנרמל

הייתה פה לאחרונה מישהי עם תאור דומה שהיה הפה והטלפיים. אולי דלקת אוזניים.

לא נראה שכואב לה משהו

תנסי לתת לה הלילה נורופן תראי אם יש הקלה

ואז ראיתי בצבוץ של שתי שיניים ונפיחות רצינית במקום של עוד שיניים שבדרך.
אם זה לא זה הייתי הולכת לרופא. נשמע כמו כאב שמציק, ובלילה מחרפן אותה.
(בדכ מה שביום קצת מציק - בלילה משגע)

נראה מה יהיה היום ולפי זה נחליט אם ללכת לרופא

ולאנשים מבחוץ זה לא אומר כלום!
האם היא מתפתחת כראוי? איך התזונה שלה?
מנסיון הרבה ילדים ככה בגילאים האלו צריך סבלנות הרבה פעמים בגיל 3 יש פתאום רגיעה

יש לי ילד שובב אבל אף אחד מילדיי לא היה ככה ברמה כזאת.
היא מתפתחת טוב ב''ה והתזונה די בסדר חוץ מזה שהיא לא מסוגלת לשבת בכיסא אוכל ולאכול היא פשוט קמה אחרי ביס אחד ואז אני ממשיכה לה את הארוחה בלרדוף אחרייה בבית ותוך כדי להאכיל אותה שלא נדבר על העגלה שלה שבכלל לא בשימוש כי היא לא מסוגלת לשבת תמיד חייבת להיות בתזוזה

נשמע שהיא באמת חסרת שקט אבל עדיין לא אומר כלום על העתיד או על כל מני מושגים כמו הפראקטיביות וחבל על הנפש שלך לחשוב על דברים כאלו עכשיו
לדעתי כדאי לך לבדוק את הראיה והשמיעה שלה לראות שהכל תקין אצל רופא עיניים מומחה לילדים
ובדיקות דם כלליות לודא שאין אנמיה או משהו

לפעמים נוזלים תמידיים באוזניים גם גורמים להתנהגות מחורפנת...

נראה לי מיותר לרדוף אחריה כדי שתאכל. ממליצה להפסיק עם זה. מקסימום לא תאכל ארוחה- ובארוחה הבאה תהיה מורעבת ותרדוף אחרייך... שתלמד שאוכלים ליד השולחן/ במטבח/ על הכיסא, ומי שהולך- מפסיד.

ובכלל, ככל שתהיי יותר מוטרדת מהפעלתנות שלה, כך גדל הסיכוי שהיא תמשיך בזה. בלי קשר למה שבאמת קורה אצלה במוח. הכי מומלץ להכניס לעצמך לראש שזה אמנם קשה, אבל תקין לגמרי, והיא תתפתח בסדר גמור.

בהצלחה!

גם אני ממש נגד לרדוף אחרי ילדים עם אוכל. אם היא יודעת שתרדפי אחריה אז בשביל מה להישאר ליד השולחן? ארוחה אוכלים ליד השולחן\על כיסא. אולי כמה ארוחות לא תאכל, לא יקרה כלום. ואז תבין שבשביל לאכול צריך לשבת.

זה גיל מאתגר ולא פשוט, הם מגלים את העולם, את העצמאות. וכן, יש כאלה יותר שובבים ואנרגטיים מאחרים, אבל בגיל הזה ממש אין מה לדבר על היפראקטיביות.

את הולכת רחוק מידי... גם אם היא אנרגטית יותר מהממוצע , זה לא אומר שהיא היפראקטיבית . לא זוכרת בודאות מאיזה גיל מאבחנים, וודאי שלא לפני גיל של גן.
היא מדברת? מצליחה להביע את עצמה? לפעמים אחרי שלומדים לדבר נרגעים קצת, יעול להיות שהיא מבינה הרבה ולא יודעת להביע בדיבור , אז זו הדרך שלה להתבטא.

לא מאבחנים בגיל הזה. ורטלין לא נותנים לרוב לפני בית ספר. במקרים קשים בגן חובה כדי להתחיל להתנסות ולמצוא מינון וסוג.
בגיל הזה קודם כל הייתי עושה בדיקות דם כלליות. אולי חסר לה איזה ויטמין או ברזל. דבר נוסף מתייעצת עם מרפאה בעיסוק שמטפלת בתחושה. לרוב זה לא ממש גיל לטיפול אבל בטוחה שמישהי טובה תוכל לתת לך טיפים שעשויים לעזור.
אין לי עצות פרקטיות חוץ מזה מה לעשות איתה חוץ מלשמור טוב ולמצוא מסגרת ובייביסטר וכו' שממש מעולים וידעו להכיל...
בהצלחה

ב. אין דרך לדעת איך היא תהיה בגיל סמינר, אבל בהחלט יש מודעות בציבור החרדי להיפראקטיביות או לבעיות אחרות.

היא לא פוסחת על אף מגדר

 

 

על ילדות בגיל זה פשוט מתנהגות כמו ״ שדות״. יש לאחותי אחת כזו וגם לחברה שלי.

אין דקה שקט צריך אלף עיניים לשמור

אני חושבת שבגיל הזה זה עוד נטרמלי

בפרט אם היא לא מדברת- התפתחות שפה הרבה פעמים ממתנת מעט את ההתנהגויות השובבות ההזויות האלו

בבקשה בבקשה אל תתייגי אותה כבר עכשיו

תני לה לגדול כמו ילדה  רגילה ובריאה, בהמשך תהיו כמובן עם יד על הדופק

נשמע שאתם הורים מקסימים ומודעים!

בהצלחה

והבן שלי היה מאוד מאוד מאוד שובב ופעלתן בגיל הזה. כל היום הייתי רודפת אחריו ומסתכלת בקנאה על שכנה שילדה שבועיים אחרי והילד שלה תמיד ישב עליה ולא התרחק יותר ממטר.
עכשיו בגיל כמעט 3 הוא הרבה יותר רגוע.. יודע לשחק יפה ובנחת. (כשהוא רוצה..)
אל תסיקי מסקנות ואל תשימי עליה תווית סתם! ⁦❤️⁩
חמותי גם אומרת על אחד הילדים שלה שהיה כזה ועכשיו הוא נראה לי הכי רגוע ועדין מכל הילדים שלה .. הרבה כוחות⁦❤️⁩⁦❤️⁩

פשוט הגוף קטן והנשמה גדולה אז אין לה מקום בתוך הגוף הקטן אז הם משתוללים;)
גם הבת שלי בגיל הזה הייתה בדיוק התיאור שלך! בגלל ששאר הילדים שלך יחסית רגועים אז את משווה אליהם.
אל תדאגי, בגיל 3 הם כבר יותר חכמים . הבת שלי עדיין שובבה גדולה, אבל אין מה להשוות עם גיל של שנה וחצי!!

ילדים מיוחדים

 

במעון. יש מקרים חריגים שהרווחה מממנת סיעת לכמה שעות.

נדמה לי שקוראים לו בום או זום. משהו כזה.

בהצלחה

אבל שמעתי עוד דבר, יש אפשרות לעשות בדיקת ראיה מיוחדת ויקרה יותר

שעוזרת למקד את המרחב.

ואז כשהילד ממוקד יותר, קל לו יותר ורגוע לו יותר.

אם זה מעניין אותך, פני באישי.

זה אומר משקפיים עם גוון תכלת.

זה לא משקפיים רגילות

לא נותנים זום בגיל כזה ולא משקפיים. פשוט נרגעים ונותנים לילדה לגדול ולהתפתח.

א. שווה להתייעץ עם רופא ילדים - אולי יש קושי קטן פיזי שמציק לה?
אולי באמת ויסות חושי?
ב. להשתחרר מקבעונות... את לא יודעת מה זה ריטלין עד שיש לך ילד שצריך
נלמד מזה לא לשפוט אחרים ולא לשפוט סיטואציות שאנחנו לא מכירים
להשתחרר מסטיגמות.
ג. אל תשלחי ילדה למקום שבו יתייחסו אליה בסטיגמתיות.
יש מספיק מוסדות חרדיים כיום עם מודעות לצרכים האלה.
הילדה קודמת למעמד החברתי.
ד. היא רק בת שנה וחצי, שום דבר לא אומר עליה כלום.
שאני אגיד לך מה אמרו על הילדים שלי בגיל הזה, ועוד אנשי מקצוע (לא מומחים.)
וכמה זה מנותק מהמציאות כשהילד גדל.
יש לי ילד שמנמן ואכלן גדול, הכי אכלן שלי, אמרו לי בגיל שנה שהוא מפתח אנורקסיה (מסכנה המאבחנת מטעם עצמה. חטפה על הראש.)

אני חוששת שאינלך ממה לחשוש...
אני וגם אח שלי היינו מופרעים למות
ההורים שלי אומרים שהייתי תזזיתית ברמות..
משוגעת אמיתית 🙈🙈
ואיך שהגעתי לגן פשוט נרגעתי
ובבית הספר הייתי הילדה הכייייי טובה🙂
אינלך מה לדאוג...

לאח שלי שהיה מופרע כמעט כמוני ההורים שלי עשו דיאטה של סוכר, קמח לבן וצבעי מאכל.
זה היה קשה אבל זה איכשהו הרגיע אותו.

ואני רואה שכתבו לך כאן על וויסות חושי.
גם לי וגם לאח הזה יש בעיה בוויסות החושי.
אולי זה קשור?

מצטרפת לקודמותיי שאין מה לאבחן ולהדביק תוויות בגיל הזה, עוד כמה שנים תהיו חכמים יותר. היא תתחיל לדבר, להביע את עצמה, תתבגר קצת ואז תהיה לכם יותר בהירות לגבי המצב. אבל בהחלט לא הייתי מבזבזת אנרגיה על מחשבות מה יהיה בסמינר, וגם עד הבית ספר יש עוד הרבה זמן.
בכל אופן אם יבוא יום שבו היא תזדקק לריטלין, במקום להסתכל על זה כמו על רעל עדיף לראות איזה הצלת חיים זה, קודם כל לילד עצמו. רחמנות על כל הילדים הלא מטופלים רק בגלל פחד של ההורים מהתרופה, ששומרים על הילד מלקבל תרופה ועל הדרך כל הבטחון ודימוי עצמי שלו נהרס

ממש שובבים וזה לגמרי טבעי. בגיל שנה וחצי לא מאבחנים היםראקטיביות. יש לי ילד כזה שפשוט היה שובב ברמות על היה צריך מיליון עיניים מאז הוא גדל עדיין שובב אבל יודע בהחלט לשבת גם.
ועידוד קטן יש לי ילדה עם איבחון של הפרעות קשב והרופאת ילדים אמרה לי לא להתחיל טיפול רק להיות במעקב. היום היא בכיתה ג תלמידה מצטיינת וממש לא צריכה שום דבר.
דבר אחרון סליחה שאני אומרת נשמע לי שהמטפלת ששלחת אליה ממש לא יודעת להתמודד עם ילדים. והכי חשוב אל תתני לאנשים אחרים לדבר ככה על הילדה. את יכולה לבדוק בעיות של ויסות חושי אבל אל תתייגי אותה מעכשיו בכל מיני דברים.

זה נכון שלא מאבחנים בגיל הזה,
וזה נכון שיש ילדים "סתם" שובבים
ויש גילאים של יותר שובבות ואחר כך לפעמים זה נרגע,
ובדיוק בגלל זה לא *מאבחנים* בגיל הזה. אבל זה לא אומר שזה לא קיים...
היפראקטיביים לא נהיים כאלה בגיל 6 או 7 או 8. בגיל הזה הם רק מאובחנים ומוגדרים.
אני לא חושבת שזה כל כך משנה ההגדרה בגיל הזה בכל מקרה, אבל לפעמים להרגשה האישית שלך ולקושי שלך כאמא זה נותן אישור, וממילא זה פותח אפיקי התמודדות.
אני זיהיתי את ההיפרים שלי מגיל כלום, ומאחר שבעיני זה לא דבר רע בכלל, לא הדבקת סטיגמה ולא כלום, אלא תיאור מציאות, לא נבהלתי מלקרוא לזה כך, עוד בטרם לגיל שבו מאבחנים.

בפועל מה עושים?
אין לי כרגע המן זמן להאריך, רק היה לי חשוב לתת לך אישור, לא סםציפי לגבי הבת שלך כי אני לא מכירה אותה ולא מאבחנת, אבל ללגיטימיות של הזיהוי של זה על ידי האמא, לפעמים גם בגיל צעיר.

בגדול בגדול- הרבה. אתגרים. הרבה מרקמים. הוצאת אנרגיה בכל דרך שלא מסוכנת ולא פוגעת באחרים.
ככל שהיפרים מוציאים את האנרגיה שלהם יותר, הם אחר כך רגועים יותר.
זמן מסך נגיד רק גורם להם אחר כך לא להצליח ךשלוט באנרגיות שרוצות להתפרץ.
אמבטיות ארוכות. משחק במים וחול ובוץ, טרמםולינה.......

בהצלחה!!

שתזכו לגדול איתה יחד, ולהינות מהכוחות האדירים שלה!

במיוחד בגילאים כאלה

למשל לרגישות למזון כלשהו וכדו'

ואולי גם לחוסר שינה/שינה לא איכותית

אולי תבדקו אצל נטורופתית

 

כדאי מאד להתחיל לתת אומגה 3. זה לא מוקדם מדי וזה לא תרופה, זה חומר תזונה חיוני שנמצא במחסור כמעט אצל כולם, אלא אם כן היא אוכלת כמות יפה של דגים. יש כאלו שרגישים יותר למחסור הזה. יש סיכוי טוב שיעזור ובכל מקרה זה לא מזיק אלא חשוב כחלק מהתזונה. חשוב לקנות של חברה טובה כדי שהשמן לא יהיה מחומצן. יש בנוזל של gramse, או שאפשר לקנות כמוסות ולנקב ולסחוט לכפית. באופן מעניין הרבה ילדים אוהבים את זה בגיל הזה למרות הטעם הדומיננטי של דגים, כל עוד השמן לא מחומצן כי אז הוא ממש מגעיל. יש של חברת אומגה 3 גליל ששומרת על השמן אומגה 3 בקירור למניעת חמצון בכל תהליך השינוע מהיצרן עד בית הלקוח. (אין לי שום קשר כלכלי או אחר עם החברות הנ"ל). מעבר לכך חשוב גם לתת תזונה עשירה בשומנים וחלבונים ולמעט בסוכר וממתקים. חשוב שיהיה מספיק שומן מהחי שמאד חשוב להתפתחות המוח (ביצים, חמאה וכו') וגם אבוקדו, אגוזים (אפשר טחונים) וכו' כדאי להוסיף.

ממליץ לפנות לתרצה בן יעקב ממכון גבעולים. היא מומחית בתחום 054-6782110

קודם כל,
אבחון היפר אקטיביות נעשה במקרי קיצון כבר בגילאי גן, ברוב הנקרים שבהם יהיה צורך בטיפול תרופתי (רטלין ותרופות דומות) לא יתחילו אותו לפני גן חובה-כיתה א', וגם זה נדיר יחסית.

ככה שכרגע זה רחוק ממכם מאוד, תקבלו את הילדה כמו שהיא. תאהבו אותה, תשמרו עליה, תמנעו מתיוגים.

כשתצטרכו, אם תצטרכו, תחצו את הגשר ותחליטו האם לאבחן, מה תוצאות האבחון וכו'

בכל מקרה,
בשביל להרגיע אתכם הייתי ממליצה לכם לקרוא קצת רקע מקצועי על היפראקטביות.

ובכמה מילים,
היפר אקטיביות נובעת ממבנה נויורולגי במוח, הוא לא אומר שום דבר על צורך בבית ספר ובסמינר מיוחד. ילדים היפר אקטיבים הם לא בהכרח ילדי חינוך מיוחד. והם יכולים להיות אינטלגנטים בדיוק כמו כל אחד אחר ולפעמים הם ברוכי כישרונות אפילו יותר.. כן יכול להיות שילד היפר אקטיבי צריך תיווך *אחר* משאר חבריו לכיתה. או עזרה כזאת אחרת.
בסדר, יש ילדים שצריכים את עזרת המשקפיים כדי לראות מהלוח ויש ילדים שלא צריכים.
רטלין הוא המשקפיים של ילדי הקשב וריכוז, כמו שמשקפים הם כלי עזר ותו לאו לילדים עם קוצר ראייה. המשקפיים לא אומרים דבר על הילד שמרכיב אותם וכך גם ריטלין על ילד שנוטל אותו.

וכן, במידה וילד היפר אקטיבי הוא לא הופך להיות כזה עם הגיל, הוא נולד ככה. היפראקטיביות היא קושי נוירולוגי, לא משהו שנהיה פתאום בגיל בית ספר.

אבל אתם עוד רחוקים מזה מאוד וחבל לתייג אותה כבר מעכשיו.

תדאגו לבדיקות שוטפות של ראייה ושמיעה ואולי התייעצות עם מרפאה בעיסוק, פחות סוכר בתפריט ושתוציא הרבה אנרגיות בספורט וכו'...

אגב, מאוד יכול להיות שכשתלמד לדבר ובכלל תגדל יותר יהיה לך תחומים נוספים לנתב את האנרגיה שלה ויהיה לה ולכם קל יותר.

שהיא צריכה להרגיש חזק.
היא אוהבת מגע?
או-מה היא אוכלת? את נותנת לה דברים עם סוכר? כמו שוקולד וכאלה? כי אם כן-כדאי להפסיק...גם עוגה...

לא הבנתי את הקשר לגיל
)בהריון נגיד זה נפוץ)

ולגבי הגיל לא יודעת תמיד זוכרת לי שזה רק לנשים בגיל ממש בוגר אולי אני טועה.
ואני אחרי לידה לא בהריון

מזל טוב!

לי זה גם קרה ועבר אחרי כמה זמן

מזה קמתי בבוקר רטובה
זה מחוסר אעזון הורמונלי.. בד"כ חוסר אסטרוגן

כשלי היה גילו בעיה הורמונלית רפואית

מנסיון....

בדיקות . לא תמיד רואים נכון ולפעמים ממצאים פשוט נעלמים. זה יכול להיות שום דבר. כמובןן להיות רגועה ולעשות את הבדיקות

בקושי הסבירה. רק הלחיצה.

ולא הסבירה בסוף כלום. בדרך כלל הכל מסתדר בעזרת השם גם לכם

ממש בסוף ההריון, אבל יש בזה רמות, אצלי זה היה ממש קצת מעל הנורמה ולא שלחו לעוד בדיקות ובסופו של דבר הכל היה בסדר והנסיכה שלי בת שלושה שבועות היום! 😍

חלק מהמקרים נגרמים מסכרת הריון (ולכן כנראה ישלחו אותך להעמסה של 100), חלק גדול מהמקרים נגרם מסיבה לא ידועה ובעצם הכל בסדר, ורק בחלק קטן מאד מהמקרים זה מעיד על בעיה.
יכול להיות שישלחו אותך לבדיקות נוספות כדי לשלול בעיה, לדעתי כדאי לעשות אותן, אבל לזכור שהסיכוי לבעיה נמוך.
חשוב לעדכן בחדר הלידה על הריבוי, כי זה יכול להשפיע על ההחלטות במהלך הלידה. לדוגמא- לא ממהרים לפקוע את המים כי חוששים שהראש לא מבוסס בגלל הריבוי, ואז יש חשש לצניחת חבל הטבור. מאותה סיבה אם יש ירידת מים חשוב להגיע מהר לבית חולים.
רק בריאות!
ותתכוני לשאלות כמו- מה, את רק בחודש שביעי? חשבתי שאת כבר בסוף. אה, זה בטח תאומים, נכון?

לשאלות הזויות...
תודה על המידע!
קבעתי כבר תורים לבדיקות,
מחכה עד שיגיעו...

היום הוא בן שנה וחצי ב"ה..
בודקים אם יש חשש לסכרת הריון או שזה נובע ממקור אחר .
לגבי הציסטה לפעמים זה נעלם . היה לו צחסטה בצוואר ובסקירה השניה כבר לא היה כלום
אין טעם להילחץ ..רק תפילות ..בעז"ה שיעבור בקלות בידיים מלאות

הלוואי שיהיה לא כלום..