יום אחד הבנתי, שהשנים שעברו עלי לימדו אותי הרבה דברים. חלקם טובים, חלקם פחות טובים.
ואז גם הבנתי, שרק בגלל הדברים האלו, אני יודעת מה לעשות בכל פעם שיש לי שאלה.
ושאלתי את עצמי, האם זה מתפקידי ללמד את הילד שלי את כל הידע הזה,
או לתת לו ללמוד הכל בכוחות עצמו?
התחלתי לדאוג, שהוא לא יצליח הכל לבד. שהוא ייכשל ויפול ויכאב לו הרבה יותר משכאב לי.
הבנתי שאני כן רוצה לצייד אותו.
ושכמה שאני אנסה, אני כנראה לעולם לא אצליח להגן עליו מכל הקשיים שיש בעולם.
אבל לפחות אדע שנתתי לו כלים להתמודדות.
הנסיון שלי כאדם אחד, לא מספיק כולל.
ופה אני פונה לעזרתך.
תעזרי לי ליצור כלים חדשים. כלים של מודעות, ושל התמודדות.
כלים שמיועדים לך, קודם כל. וגם לילד ולילדה שלך.
כמה דק' של מענה על השאלון הזה יעזרו לי מאד.
תודה רבה!
יש דברים שרציתי לומר..