פורום הריון ולידה (עמוד 2794)

אבל את בטוחה שאת צריכה להתפנות?
כי לפעמים הרגשה כזאת של צורך להתפנות ולא מצליח זה סימן ללידה ממש ממש מתקדמת.

זה לגמרי להתפנות. אני מצליחה להבדיל.

(מאנונימי מחשש שיזהו, מי שמכיר אותי שמע על זה)
הייתי בטוחה בחמישי שאני צריכה להתפנות. ניסיתי ממש, לא עזר.
בשישי קמתי ב7 עם אותה הרגשה של עצירות. ב7 וחצי הרגשתי שהלחץ גדל, לפני 8 וחצי הוא היה בחוץ (,כמעט בלי צירים. היו אולי 10, וגם זה הגזמתי)

הוא נולד בבית??

הייתי מדברת עם המוקד ושואלת מה הם ממליצים

ממליצה על חוקן לפני הלידה. אפשר לבקש במיון יולדות ואפשר לקנות בבית מרקחת (בקופה זה ממש זול)

כמובן שלא ממליצה רפואית אלא מנסיון אישי

כי לי ברור שאני רוצה להשתחרר עוד בבית לפני שאגיע ללידה. שזה לא יכביד עלי..

משהו שגורם לך לפעילות מעיים, למשל גמבה יכולה לעזור

בדכ זה משפיע מיד הפעם משום מה לא.. אז לקחתי עוד מנה. בינתיים הדלקתי את הדוד מקוה שהמים חמים יעזרו..

תהיי עיקבית עם התחושה הזו, בלידה הראשונה שלי הרגשתי צורך לשירותים וזה התפתח ללידה בהמשך אז בעז'ה אם כן בקלות ובידיים מלאות!

כל כך רוצה ללדת כבר...

בפי הטבעת

הלוואי תמצאי משהו שיעזור לזה..
היה לי את זה בהריונות וזה ממש לא קל

רק לדעתי האישית כדאי לא ללחוץ..
זה עלול לגרום לטחורים (שגמככה הרבה פעמים הלחיצות בלידה גורמות לזה אז חבל שיהיו כבר לפני..)

ולגבי הלחיצות בלידה.. בע"ה זה משהו אחר והצירים עוזרים וכו
מה גם שבסוף שלב הלחיצות (שבאמת לא לכולן עובר בקלות) את מקבלת בע"ה את האוצר לידיים!🙂

שתהיה לך בע"ה לידה קלה ורגועה מתוך שמחה ובריאות!!⚘

זה ממש מקל על המערכת וטוב גם ללפני הלידה

שזיפים יבשים- תשרי במים לילה, בבוקר על בטן ריקה תשתי את המים וגם לאכול את השזיפים.
תעשי לך סלט גדול טוב, עם שמן זית..
קפה. תמיד מזרז לי, גם הקפה, גם החלב...
לידה מהירה, קלה ו בידיים מלאות!
באמת תעקבי שזה עצירות ולא לידה פתאום...
עדכני אותנו

אולי זה זה??

היו לי כמה לידות שביליתי בלרוץ לשירותים או חמקלחת להילחם עם העצירות ובסוף התברר שזה צירים..

בבצלחה!

נשמע ממש ממש צירים

לצערי עדיין לא ילדתי אבל לפחות המערכת השתחררה וזה מקל עלי.. בכללי מתוסכלת קצת. אני במעקב מתחילת שבוע בגלל מיעוט מים וכל כך רוצה ללדת לפני שיהיה צורך ממשי בזירוז.. מדי פעם יש כמה שעות של צירים אבל זה לא מתקדם למשהו רציני..

תנסי להרפות, עד כמה שזה קשה...
תעשי אמבטיות מרגיעות, תקשיבי למוזיקה, תבקשי מבעלך לעשות לך מסז' מרגיע בכל הגוף אם זה עושה לך טוב, ציורי מנדלות, מנוחה... מה שאת אוהבת, להרפות את הגוף כדי שהצירים יוכלו להיות אפקטיביים ולפעול את פעולתם.
מה קורה כשהצירים מתחילים? את נלחצת? מתקשה? כאובה? תנסי לא להילחם בהם, לזרום איתם, להיכנס למקלחת, כדור פיזיו.
כדאי גם לשתות חליטת עלי פטל 3 פעמים ביום, גורם לצירים אפקטיביים

ועלי פטל טפשר עד 5 פעמים ביום...
יאללה הלוואי בקרוב בע"ה ובידיים מלאות

יחסי אישות
עיסוי פטמות...
ותפילות....
מתפללת בשבילך!

קראתי בכמה מקומות שלא כדאי לעשות את זה שלא תחת פיקוח ושלפעמים זה עושה צירים מאד חזקים בלי לקדם לידה. אני כבר כמה ימים מתלבטת אם לעשות או לא..

באמת משתדלת להרפות. בינתיים הצירים לא כל כך כואבים אז אני לא נלחמת בהם. מאמנת את עצמי להיות רגועה ורפויה גם כשהם יהיו יותר כואבים. חליטת עלי פטל רלוונטית גם בשלב כזה? הבנתי שהיה צריך להתחיל אותם מתחילת תשיעי.. אפשר קצת יותר פירוט? איפה קונים ואיך מכינים?

זה עלים
ואת פשוט מכינה לך איתם תה...
אם את מקפידה על כשרות אז תיקני ביחד איתם מסננת כזאת לעלי תה מחרקים.
בעקרון אני יודעת שמתחילים בשבוע 37 ועולים בהדרגה עד 5 כוסות. לא יודעת איך לוקחים עכשיו כשאת מתחילה בסוף תשיעי...
(במקומך אם לא הייתי מוצאת תשובה הייתי מתחילה בכוס, מחר 2 כוסות, מחרתיים 3 וכו....)
אבל תחפשי באינטרנט אולי תמצאי תשובות מקצועיות...

פלוס לנסות לנער את הבייבי לפני ה אולטרסאונד, לא תמיד זה נכון מה שרואים באותו רגע

בע''ה יעבור לך תוך כמה ימים. תתייעצי ממש עם רב כדי שתצליחי להיטהר כי יכולים להיות גם כתמים.
אני בעבר לא הצלחתי להטהר עם סרזט כמה חודשים ולא נוגעת בו מאז. לקחתי אחרות. אבל להרבה זה כן מסתדר. אבל צריך ממש סבלנות... בהצלחה

אני הייתי עם סרזט, עשה לי דימומים כבדים עם קרישי דם. ניסיתי לעלות לשני כדורים ביום, לא עזר.
אחרי שבועיים שלא הפסיק התייעצתי עם רופא להחליף לי למיקרולוט, שוב היה דימום הסתגלות כשבוע להפסיק.
אז תהיי עם יד על הדופק, אם יותר מידיי זמן הדימום לא מספיק או שהוא מסיבי מידיי הייתי שוקלת להחליף סוג

הם עשו מחקר גדול על דימומים מגלולות , אני גם הייתי בסקר שלהם. יש להם פתרונות בדרך כלל שעוזרים.
בהצלחה, לא פשוט תהיי חזקה

הם אומרים ששבגלל הקורונה יש עומס על הקווים אבל תכלס יש שיבושים בקו כל הזמן, ממש מבאס אותי

לקחת שבוע לעשות הפסק.
אחר כך 4 חודשים בערך לא היה כלום למרות שהפסקתי באמצע להניק.
לקחתי דיאמילה

שהפסיק- אחרי שהפסקתי. למרות שלא האמנתי שאני יכולה להרגיש טוב שוב, חשבתי שזה בגלל הלידה
לא רוצה להפחיד אבל שימי לב, זה יכול להיות קשור (זה גם מופיע בתופעות לוואי נראלי)

בניגוד לאלו כאן שהיה להן זוועה- אצלי היה קצת שונה

היה לי נסיון מר עם גלולות הורמונליות לפני הנישואים (לסידור מחזור)- כתמים וכאבים ומה לא

אחרי לידה ראשונה התחלתי סרזט, (אגב- 3 שבועות זה לא מוקדם מדי להתחיל? הרופא שלי אומר אחרי 5 שבועות להתחיל)

היה לי דימום מעצבן די כמו שאת מתארת, כמו מחזור מחודש

בייעוץ רופא עברתי לקחת 2 כדורים ביום בוקר וערב

העלאת המינון הפחיתה את הדימום בהדרגה כמו מחזור, ונטהרתי

אחר כך היה לי שקט לגמרי

וגם אחרי לידות הבאות כבר לא היה בעיות של הכתמות, כנראה הגוף התרגל.

 

כן יכולה לומר שבפעם האחרונה הסרזט פגע לי בחשק , ובשילוב עם הנקה זה לא קל...

על הסרזט כתוב שרצוי להתחיל 21 עד 28 יום אחרי הלידה, אני אישית העדפתי כמה שיותר מהר בשביל שגם אם יהיה דימום הוא יהיה עדיין תוך כדי הדימום של הלידה,
אני באמת אתייעץ עם הרופאה לגבי מינון כפול, מעודד שזה מסתיים תוך כמה ימים הלוואי שזה מה שיהיה

לקחת מוקדם כדי שיהיה בתוך הדימום של הלידה.
דימום חודש אחרי לידה יכול להיות עוד מהלידה.
ויכול להיות שלא, אי אפשר לדעת.

והניסיון שלי מראה שגלולות מוקדם מדי יכולות לשבש הכל ...
(לא לקחתי מוקדם - לקחתי אחרי חודשיים כשעדיין היה דימום)

בואי נקווה לטוב!

למשל התקן...

ואין לי כח להתחיל לבדוק כל אחד בפני עצמו, אני ממש מפחדת מזה, (יש לי נסיון עבר עם גלולות אחרי החתונה שאיזה חצי שנה פשוט דיממתי לסירוגין זה היה הדבר הכי נוראי עלי אדמות עד שהרופא החליט שהכדור לא מתאים וזו לא תקופת הסתגלות והחליף לי לכדור אחר שכן היה בסדר, אבל כבר כל כך נמאס לי והפסקתי עם המניעה) למעשה בגלל זה פעם קודמת החלטתי לא לקחת מניעה ולסמוך על ההנקה אבל זה לא ממש עבד וכרגע אני שנתיים אחרי החתונה ברוך השם עם 2 פיצפונים אבל זה ממש קשה ועוד אחד עוד שנה יגמור אותי לגמרי, חייבת איזושהי הפסקה, אבל אני כולי מסויטת שיחזרו שוב הסרטים של הדימומים

זה לא כמו דימום מגלולות
לפחות אצלי, זה רק מאריך קצת את המחזור, ואחרי תקופה הגוף התרגל וגם את זה פחות.
ומה שכיף בהתקן לא הורמונלי, זה שאם את לא מקבלת בהנקה פשוט לא תקבלי ויהיה לך תקופה שקט! לא כמו בגלולות שיכול להיות לך מלא דימומים.
כדאי לך לנסות התקן, וככה גם תדעי לכל החיים מה עדיף לך התקן או גלולות

אבל כן. זה לנסות ולנסות ומסכימה. זה סיוט. אבל במצבך בהחלט הייתי משקיעה בזה.

דיאפרגמה

לקחתי סרזט בעבר ודווקא היה מעולה ולא היו דימומים אבל באופן כללי לא הסתדרתי עם גלולות, בטח שלא למניעה ארוכה. אז הפעם החלטתי על התקן, ממש ממש חששתי, פחדתי שיכאב, דימומים וכו. אבל לא כאב לי, אני מרוצה ממש! והוא לא הורמונלי. כבר 4 חודשים איתו ובאמת שכיף שלא צריך לדאוג כל יום לקחת גלולה. ממליצה ממש

לק"י

כי במידה שהסרזט עושה רק כתמים, בשבעה נקיים זה עלול להיות בעיה.

אצלי אישית היה דימום כמו מחזור לכמה ימים, ומאז שקט לתקופה ארוכה.

כשבוע -10 ימים אחרי שמתחילים את הסרזט. לי זה גם היה, העלתי מינון ל2 כדורים (כמו שהרופא אמר לי מראש) וזה עבר

רופאת נשים?

 

אם לא נבדקת, עדיין יכול להיות שזה מהלידה. זה יכול לקרות שהדימום נחלש ואז מתגבר, כדאי לבדוק את זה

אז התייעצתי עם פרופסור ברי קפלן,
באולטראסאונד ראו לי רירית 2.9 אז הוא המליץ להפסיק ל3 ימים את הסרזט שיחלש הדימום ממש ואז להתחיל שוב סרזט יחד עם אסטרופם דרך הנרתיק ל10 ימים, המליץ גם לקחת ברזל
ממה שקראתי באינטרנט אסטרופם בעצם אמור לעזור לעיבוי של הרירית כדי שלא תהיה ככ דקיקה ותעמוד בסרזט (במקרה הזה של רירית דקה אם אני אקח 2 סרזט הדימום רק יגבר)
מישהי שמעה על השילוב הזה פעם?
ועוד משהו, הבנתי שהאסטרופם זה בעיקרון גלולה שלוקחים דרך הפה, למישהי יש מושג איך אני אמורה לקחת את זה דרך הנרתיק?
ממש תודה לכולכן על התשובות

לק"י

כאמור יש נשים שהוא יושב עליהם טוב, בלי דימום הסתגלות בכלל או עם דימום הסתגלות קצר ואז שקט לתקופה.

ויש על מיני גלולות, ולכל אחת טוב משהו אחר.
סביר להניח שמה שלקחת לפני החתונה זה סוג אחר של גלולות, ולא גלולות להנקה.
וגם גלולות של הנקה יש סוגים שונים, ולא לכולן הכל מתאים.

אחרי הלידה הראשונה לקחתי סרזט שגרם לדימומים והרופאה נתנה לי אסטרופם .
זה דרך הנרתיק זה כמו מזרק שבקצה שלו יש גלולה ובעצם מכניסים את המזרק הזה לנרתיק ולוחצים עליו והגלולה משתחררת .
יכולה לשתף שזה לא עזר לי, ואז קיבלתי מרשם לכדורים לבליעה של אסטרוגן, וגם זה לא עזר ואז אחרי 3 חודשי סבל התייאשתי מהסרזט.
אחרי שאר הלידות השתמשתי במיקרולוט שהיה לי מעולה, ועכשיו אני שישה שבועות אחרי לידה ולא יודעת מה לעשות כי אין מיקרולוט...

ועכשיו אני גם בבעיה... לא באלי לקחת סרזט...
אבל אם אין ברירה אין ברירה.
ואולי תשקלי התקן?
ואולי בלידה אחת הגוף יגיב לא טוב ועכשיו יגיב סבבה..? בקשר לסרזט..
אם כי קשה לקחת סיכון...

באיזשהו מקום זה אפילו מפתה עניין ההתקן הלא הורמונלי.
כל המחשבה על סרזט ודימומים מכניסה אותי לדיכאון עוד לפני שאני מנסה בכלל.
אין תחליף למיקרולוט? משהו שמכיל את אותו הרכב הורמונלי?

הם לא יודעים מתי יגיע מיקרולוט..

כתבתי פה בעבר -
משום מה יש הנחיה של משרד הבריאות שנכנסה לתוקף בספטמבר, להפסיק יבוא של מיקרולוט.
מאוד מבאס.

התחלתי סרזט עם הרבה חששות ותפילות - ולפי התייעצות עם מכון פועה לוקחת פרימולוט נור ביחד כדי למנוע דימומים.
בינתיים זה עובד טפו טפו.

גם נורידיי - שזו החלופה השניה שמומלצת במקום סרזט - אין עכשיו במלאי ולא ידוע מתי יהיה.

בהצלחה...

בכללי ההמלצה שלהם היא להתחיל לקחת גלולות רק לאחר הטבילה

תנסי מה שהוא אמר לך..
הרבה פעמים הדימום הסתגלות הוא שבוע- 10 ימים ואז עובר..

מחזקת אותך לא לעשות דיאטות רצחניות בהנקה, מישהי שאני מכירה איבדה את החלב ככה. אולי להתייעץ עם דיאטנית שתתאים לך תפריט מותאם להנקה? אחרי הכל את צריכה מספיק קלוריות לעצמך ולהנקה (לא תירוץ בשביל לאכול שטויות )
וספורט זה בהחלט חלק חשוב מהתהליך.

בע'ה אני מקווה שאת מאלה שיורדות בהנקה, בכל אופן *אל* תעשי דיאטה לא מבוקרת... את עדיין ''אחרי לידה'', את מניקה, גם אם דיאטה לא תפגע לך ביצור החלב היא כן עלולה להשפיע על חוסרים בחלב, ןהפצפון שלך ניזון *ממך* אז בזהירות.. 🙂
(היום יש דיאטנית של הקופה בכלום כסף, ואפשר גם בטלפון בגלל המצב. אז אל תוותרי על זה)

ולגבי הספורט זה תמיד טוב - בעדינות- בהקשבה לגוף. היום כבר ב'ה אפשר ספורט ללא הגבלת מרחק (ככה הבנתי) וגם ללא מסכה!! (שזו הקלה משמעותית 🙂)

ממש בהצלחה לך בתהליך מותק
בע'ה שיהיה בנחת, בשמחה ובבריאות 💫

4 חודשים אחרי לידה זה כלום זמן!
תזכרי שאת המשקל הזה שהעלית במשך 9 חודשים נורמלי שיקח לגוף לפחות 9 חודשים להוריד בחזרה. כמובן שתזונה בריאה וספורט יעזרו לו לעשות את זה באופן מועיל

לפני ההריון הבא שיגיע בעיתו ובזמנו,
בגלל המצב מכוני הכושר היו סגורים ולכן לא חזרתי בחופשת לידה. אני מנויה כבר מס' שנים בסטודיו סי ויש להם בבוקר בייביסיטר, כך שזה מאפשר לחזור לשגרת אימונים.. לצערי ה' רצה אחרת..
זה חשוב גם מבחינת מראה, אבל בעיקר בגלל הבריאות, לשמור על גזרה נורמלית, ללא משקל יתר, להיות פעילה וקלילה, להתחיל את ההריונות הבאים במשקל סביר כדי לא להגיע למשקל לא רצוי..
אני יודעת מה זה להיות שמנה ומה זה להיות רזה (עשיתי דיאטה בעבר). ולא כיף לי להיות שמנה.
הספורט והמשקל משולב יחד, ושניהם כרגע לא הולכים לי..
צריכה הרבה תמריץ..
לקחתי את ההמלצה להתקשר לקופת חולים בכפוף לזה שהייעוץ יינתן מרחוק..

תודה לכן

בנתיים, זה נראה הכי הגיוני

הריון

@חגהבגה ככ מזדהה איתך... עם בחילות של הריון ורגישות לריח, כבר נכנסתי לסרטים שזה הריון, 2 בדיקות ביתיות שליליות ואפילו הטרחתי את הוד מעלתי למרפאה לבדיקת דם... וזה אשכרה לא הריון!
(אבל קלטתי שהרגשת ההריון נותנת לי הזדמנות בבית לשלב ידיים מעל הבטן בתחושת חשיבות 🤣)
בקיצור הזדהות!
בקשר לרגישות בפטמות
אולי הקטנה יונקת חזק מהרגיל? שיניים וכזה?

בפטמות ובטוח לא הריון? כבר כמה חודשים. בא והולך וחוזר חלילה .. אולי לפני מחזורים..? אני צריכה באמת לרשום לי מתי בחודש אני מרגישה ככה..

זה הורמונים שחלקם זה כמו בהריון.. אולי זה זה

איך גילית את זה וכו'?
אני חוששת שיש לי גם

התחיל ההריון השלישי- שבוע 10 בערך, הופיע לי כתם אדום קצת מתחת לברך שמאל. כשלחצתי הוא כאב ולכן חשבתי שזה סימן כחול.
הכתם לא נעלם ואף גדל, והפך להיות כואב.
הייתי אצל רופא משפחה, אמר שזה נראה לו דלקת תת עורית, נתן אנטיביוטיקה.
זה היה שלב שהיה לי קשה לעמוד הרבה זמן והאגליים קצת התנפחו. הכתמים גדלו.
אחרי כמה ימים שהאנטי' לא עזרה, חזרתי אליו- הפנה אותי לכירורגיה כלי דם. לא היה כירורג זמין- הלכתי לכירורג כללי. הכירורג שלח למיון- אמר שצריך אשפוז עם זריקות, שזה נראה פקקת הוורידים.
במיון אמרו שזה כנראה אי ספיקה וורידית המליצו גרביים אלסטיות ומנוחה. עוד לא רכשתי גרביים, היה קיץ והמצב החמיר. הייתי אצל רופא זיהומים אמר שזה לא זיהום.
כירורג כלי דם בשבוע 16 אמר שזו אי ספיקה וורידית-.
טיפלתי במנוחה, רגליים למעלה וגרביים אלסטיות- סיוט . לקראת שבוע 22 עבר לי.
זה היה נראה כמו כתמים אדומים על העור, כואבים בעמידה ממושכת ולמגע.
בהתאם יש עוד שאלות, בכיף.

איזה באסה...
הלוואי שזה דימום אחרון. לאחריו תקבלי הריון ותהיי מוצאת המון זמן, וגן בסוף תקבלי תינוק מתוק ובריא!

תנשמי עמוק ותשחררי. כשלא יהיה לך חלב אז אולי היא תסכים למשהו אחר. ואם לא אז היא תשתה מים ותאכל יותר אוכל. זה גם בסדר

שלי אוהבת את המטרנה רק חם חם ממש. קטע מוזר. 

תתחילי בזמן שאת לא בבית שינסו לתת לה משהו אחר ותראי מה קורה. גם אם היא לא לוקחת כלום ז לנסות לעבור לאוכל שהיא אוהבת

חלב בכוס ניסית?

בהחלט מבאס אבל שנראה שהחלב הולך להיגמר...
במקומך לא הייתי שואבת בכלל כי אומרים ששאיבה זה בעייתי בהריון, אבל הייתי מניקה אותה מתי שיש לי כח, כל עוד יש עדיין חלב. כשיגמר יגמר, זה כבר לא תלוי בך... אבל אל תדאגי מה יקרה כשיגמר. כמו כל גמילה, עלולים להיות כמה ימים מתסכלים ויעבור לה. היא לא חייבת לקבל תחליף, פעמיים גמלתי מהנקה בגילאים שנה וחודשיים ושנה ושלוש ולא נתתי שום תחליף, עבר בשלום ב"ה

בגיל שנה כבר אפשר להסתפק באוכל רגיל.
לא הייתי מתעקשת להרגיל אותה למשהו שאח"כ תצטרכו לגמול ממנו... בשביל מה?
תפחיתי הנקות בהדרגה (או שתמשיכי כרגיל, מה שמתאים לך), ותתגברי לה ארוחות מוצקים. בעז"ה היא תתאים את עצמה למצב.

ממשיכה להניק כל עוד יש ומקווה לטוב. כשלא יהיה אז לא יהיה... מן הסתם היא תאכל עוד אוכל. תשתה. אולי כן תרצה חלב או תחליף בהמשך. בע''ה יהיה בסדר

זה קצת יותר התעסקות עם האוכל לאיזה חודש עד שהם ממש מתחילים לאכול בקלות

נסי בעיקר ירקות ואוכל מבושל ורך נגיד קציצה
אפשר קצת פירות, דייסה

אפשר בקבוק עם מים (חמימים)

כבר לא צריך חלב ולכן אין עניין להכריח לקחת תחליף חלב. כעיקרון אם היא רגילה לאכול אוכל להרגיל אותה לארוחות, תניקי בינתיים כמה שאת יכולה עד שייגמר לגמרי החלב.(אין צורך לשאוב)

מזל טוב!
אישית גמלתי ולא נתתי כלום במקום, היא כבר אכלה יפה מאד מוצקים. ו.... זכיתי ליונק (מצטיין) חדש 😁

לא מגיע לך כזה יחס.
למה את בכל זאת הולכת אליה? מה הערך המוסף שהיא כן מביאה לך?

לאניודעת אם יש עוד רופאות בסביבתי... רק רופאים...
שוקלת לעבור לרופא (מרגישה יותר בנוח עם אישה, אבל אולי זה לא שווה את זה..)
תודה על האמפתיה, ממש עוזר ונותן הרגשה טובה

מקסימום תדברי עם המזכירה ותאמרי לה שאת דורשת להחליף רופא. (בעיקרון מותר להחליף פעם ברבעון, אבל אם יש סיבה זכותך להחליף)
מצד המשך מעקב הריון - אין בעיה להחליף. מקסימום "יעשו לך פרצוף".

אם יש משהו עדיף.
למה לסבול...
תגידי לקופה שהיחס אלייך לא נעים ואת לא רוצה לחזור אליה. לרוב יחליפו....

זה ממש לא מסובך להחליף באמצע. יצא לי לעשות את זה בשלוש הריונות. במפגש הראשון עם הרופא החדש את יכולה להשלים לו הכל וגם הוא קורא מה כתוב עלייך.

אני אישית לא מסוגלת להיות אצל רופאה שנותנת הרגשה כזאת, מרגישה שבדברים האלו אני צריכה להרגיש הכי חופשי להגיע, להרגיש בנוח גם לשאול הכל וגם רופא שיזרום עם התחושות שלי. 

כשלא היתה רופאה העדפתי רופא. בד"כ חוץ מלדבר איתו ולתת הפניוןת הוא לא צריך לבדוק. 

יצא לך להחליף גם מרפאה?
חשבתי על רופא במרפאה אחרת, שיותר קרובה אלי, תוהה אם יהיה לו את כל המידע...
אולי אתקשר לשאול...
תודה רבה על העידוד!!

בכללית לפחות. בכל מקרה תתקשרי לוודא.

בהצלחה!

ובכלל לא משנה אם היא צודקת או לא...
את יכולה להחליט שהמקצועיות שלה שווה את האי נעימות אבל רופאה שלא קשובה אליך גם ממילא תתן לך טיפול פחות מותאם אז כנראה שלא שווה

וואי איזה לא נעים זו רופאה שנותנת הרגשה לא נעימה..
חיבוק יקרה,
באמת לא נעים...
ותחליפי! את ראויה ליחס נעים, מכבד ומאפשר 🙂
בהצלחה לך 🌷

תחושה שהיא צודקת ולהמשיך הלאה.

לא מבינה איך היא עוד רופאה.
מגעיל ממש.
קרה לי בהריון הראשון, הייתי נשואה טריה לא הבנתי כלום מהחיים לי. רופאה מגעילה בטירוף!
חדר ההמתנה היה מרופד בכיסאות בורדו צמודים לקיר, הזכיר לי מרתף של ערפדים, המזכיר, זה היה בעלה, נראה שהוציאו אותו מסרט בשנות ה60. כל הזמן העיר שאסור לדבר בטלפון בחדר קבלה.
הרופאה עם סבר פנים חמור, ופלולה ענקית כמו מכשפה! בבדיקת דופק, שאלתי אם זה חיצוני או פנימי- לא ידעתי כלום. אמרה לי- פנימי בגלל שאת שמנה. והייתי מלאונת, ממש לא שמנה...ולכולם זה פנימי גם למקלוניות!!
אח"כ הדפיסה לי מליון דפים ומסבירה מהר מהר מה זה כל דבר. זה בדיקת דם, זה שקיפות זה סקירה ואני- רגע רגע, מה? שניה אני רוצה לכתוב על כל דף מה זה ומתי צריך לעשות את זה! אז היא צועקת עליי- תקשיבי אני מסבירה. אם לא תפריעי לי תביני!
לא נתנה לאמא שלי להיות איתי בבדיקה שמבחינה חוקית כל אחד רשאי למלווה עת בדיקה גופנית.
עברתי לרופאה בעיר אחרת, שנסעתי כל ההריון באוטובוסים שעה אליה ושעה בחזור, והיה שווה לי את האנושיות שלה.

וואי את מתארת את זה כל כך מפחיד

אם זו ההרגשה שהיא נותנת לך מיד להחליף לדעתי ..
בהריון הראשון שלי לא ידעתי ולא הכרתי כלום, נתקלתי ברופא נשים אנטיפט וקר שיצאתי ממנו בוכה ומיד החלפתי וזכיתי למקצועיות ויחס שונה לחלוטין!

כ"כ כיף שיש מקום לפרוק ולקבל הזדהות וכוח,
תודה!!

פשוט החלפתי לרופא אחר!! היחס הזה לא שווה לך לנפש..
אני ממילא במעקב לא מסכימה לבדיקות פולשניות.. אז סהכ צריך מעקב שמספיק טלפוני, והפניות שהרופא יכול לתת באפליקציה..

ולאפשר נוכחות הורה.

נוכחות הורה או קרוב בחקירת קטין חשוד

זה חקירה שאמורה לתמוך בחשדות על מישהו אחר
מצד שני אם לקטין שחשוד חייבים לאפשר הורה אז לקטין לא חשוד בטוח חייבים לא? הרגעת אותי קצת

אשמח לעזרה נוספת אם מישהי יודעת

מחוייבת לדעתי לא

למושג יחסי מין ואיך באים ילדים לעולם.
היא כבר בגיל ההתבגרות שלה.

אין לי ענין להיכנס לזה אבל אנחנו קהילה די סגורה והיא לא יודעת הרבה.

אבל כן. יש בנות כאלה. גם בגיל תיכון

מותר לכם לסרב לחקירה כזאת.
והמלצתי האישית היא לסרב לגמרי כמובן בידיעה ברורה שהיא לא עברה שום הטרדה או פגיעה מצידו..
אצלינו במשפחה המורחבת היה מישהו שהיה מטריד מינית וכשגילו את זה במשטרה ישר הכניסו אותו למעצר. הזמינו את כל הבנות במשפחה לתת עדות. רוב הבנות דודות שלי לא הלכו חוץ מבת דודה אחד ואני ואחותי. לא ידעתי שאני יכולה לסרב לזה ועד היום אני מתחרטת שהלכתי וכועסת על ההורים שלי שלא ביררו כמו שצריך אם אני חייבת להגיע לזה.
זה הכניס לי סרטים למוח ופחד מכל גבר שהוא. במשטרה אין להם שום הבנה לגבי ציבור כזה או אחר, בטח לא הבנה לגבי ציבור סגור יחסית. אומנם זאת הייתה חוקרת נוער אבל השאלות שהיא שאלה היו מאוד לא נעימות וגרמו לי להרגיש דפוקה ומפגרת שלא צרחתי עליו או לא הזמנתי את המשטרה ישר שזה קרה..
קיצור, אם את יודעת בוודאות שהיא לא נפגעה, אנא מנעי את זה ממנה.
אם את חושבת שהיא כן נפגעה תבדקי בכל זאת אם אפשר לעשות את החקירה עם מינימום פגיעה בה ובתמימות שלה

מדובר בקטינה מתחת לגיל 14.
החקירה צריכה להיות במרכז הגנה, לא במשטרה
על ידי עובדת סוציאלית שהוכשרה לכך
לא חוקרת משטרה רגילה.

אני גם הייתי בתור קטינה, לפני שהבנתי מה המשמעות, זכור לי כחוויה לו מובנת אבל ממש לא מאיימת/מלחיצה/פוגענית.
הרגשתי שם בנוח.

אני כן ממליצה לשלוח אותה ולתת לה תחושה רגועה ונינוחה שהיא יכולה לדבר.
אולי לא היה כלום.
אולי היה ואת לא יודעת.
עדיף לדעת.

מפורט בחוק בדיוק מה הזכויות של קטין בחקירה
Nevo.co.il

חקירה זה לא דבר נעים, במיוחד על דבר כזה אני לא הייתי לוקחת אותה

עד כמה שידוע לי, זה בנוכחותך. אם לא, אז בנוכחות עו"ס מיומנת במיוחד לדאג לענייני הקטינים במקרים כאלה.

היום מאד נזהרים מלפגוע ברגשות הילדים, אין לך מה לדאג.

אם כבר ידוע מי האדם, כנראה רוצים לברר אם יש קורבנות נוספות, לא כולם מגישים תלונה.

אם היא לא מכירה - היא תגיד את זה ותשתחרר.

אם היא יודעת משהו (נגיד, שמעה חברות מדברות, או חברה טובה חילקה אתה איזה סוד...) - חשוב שתספר במשטרה. לכן עדיף שלא את, אלא עו"ס תשמור עליה: הרבה פעמים ילדים לא מספרים בנוכחות ההורים.

עו"סיות שעובדות בתחום הזה מיומנות ושומרות על רגשות ועל זכויות של הילדים היטב.

מהפורום זה בטוח לא יבוא...

אבל זה לא נראה ביוץ. ביוץ הוא אחרי שיש שני פסים די כהים. וכשהפס של הטסט כהה יותר משהיה לפני. בהשוואה של בדיקות יום אחרי יום ובאותה שעה. תקראי בהוראות. הכי טוב

לחלק דק שהוא קצת יותר ככה וחלק עבה קצת בהיר יותר?
תלכי לפי החלק הדק כשהוא ככה כמו או יותר מפס הביקורת והחלק הרחב גם כהה יחסית אז זה חיובי
אם את רוצה את יכולה להמשיך לשלוח לשרשור תמונות ואנסה לעזור לך לזהות

אני אעלה המשך של התמונות. אני עושה תמיד סביב אותה השעה

צריך ששני הפסים יהיו באותו חוזק בדיוק..אבל יכול להיות שיהיה בימים הקרובים תמשיכי לעקוב..מה אורך המחזור שלך?

כבר שלושה חודשים אני בודקת ומעולם לא היו שני פסים כהים. היה מצב שלא היה פס שני או כן היה פס שני. אם כן היה פס שני זה התאים אחרי זה בדיעבד לזמן שקיבלתי מחזור. הפס השני תמיד היה חלש יותר.

ביום בדיקה אחת בצהריים ואחת בערב

אולי מהיום שזה היום ה 11 למחזור אבדוק גם בערב.
באיזה שעה מומלץ לבדוק בערב? סביב 20:00?

להוסיף עוד בדיקה אחת ב20 לחודש אחד ותראי איך הולך

בחודש שנכנסתי להריון לא זיהיתי ביוץ. יש בנות שהביוץ שלהן קצר והמקלונים מפספסים. יש בנות שמבייצות גם אחרי יום 20 ואם המחזור שלך לא סדיר אז יכול להיות גם שזה המקרה. האמת, השתמשתי חודשיים ולמזלי נכנסתי להריון בלי לזהות אבל זה ממש הכניס אותי ללחץ מיותר כאילו אני לא מבייצת... העצה שלי: אם לא הצלחת לזהות, לנסות את שיטת מודעות לפוריות שנותנת לך מרווח זמן בערך מתי את מבייצת (חום השחר והפרשות), או פשוט לקיים יום כן יום לא בשבועיים הפוריים 

המחזור בין 28-35 ימים. לרוב סביב 30 ימים

אליה

שהיום היא החליטה לשבת על האסלה, ללא ישבנון כלל..
בהתחלה זה היה עם אחותי, ואחר כך הלכה ממש לבד לבד וישבה מרצון..

בגלל בדיקת מי שפיר

עושים מעקבי גדילה של העובר.
ואם צריך, עירוי ברזל לעובר.
זה הריון ראשון?

אני לא יודעת להגיד לך אם תקבלי עוד פעם זריקה,
אבל בכל מקרה אם המעקבים עד עכשיו תקינים זה לא אמור לפגוע בעובר לדעתי, אולי רק יפנו אותך למעקבים לקראת ההריונות הבאים אבל אני לא בטוחה בכללל.
תעדכני

זה עוזר מאוד לשמוע..אם יש עוד מישהי שמכירה את הסיטואציה

את אמורה לקבל עוד אנטי די
הרופאה אמורה להגיד לך לפי רמת הנוגדנים

היה כתוב רק פוסיטיב

רק שגם אני עברתי אנטי די באמצע ההריון בגלל דימום
והתקשרו אלי שהקומבס חיובי והרופאה אמרה שזה בגלל זה ולמרות זאת קבלתי שוב

באמת תלוי מה הרמה של הנוגדנים.

מה רשום לך שם חוץ מזה?

אנטי די- 1:1 חשד לנוכחות הנוגדן

מבחינת מעבדה זה חיובי,כי יש נוגדנים מבחינה רפואית זה לא נקרא חיובי. כמות הנוגדנים לא משמעותית ולכן מקבלים עוד חיסון

בהריון האחרון בגלל דימומים, ברוך השם ובלי עין הרע נולד תינוק בריא (אמנם מוקדם אבל לא בגלל הזריקה...)

רציתי לנסוע לשבת אבל ההורים לא רוצים לקבל .
קשה לי אני לא ישנה בלילות ביום מסתובבת עם כאבים ותוך כדי מטפלת בילדים כמובן עם עזרה מבעלי אבל כמה הוא יכול ...
אין לי כחחחח

מה אמרו לך במרפאה, כמה זמן הכאבים אמורים להמשיך?
אין לי עצה חוץ מלהמשיך לקחת משככי כאבים סביב השעון ולנסות לנוח כשמתאפשר... בטח אמרו לך לאכול דברים קרים, נוזליים...

זה לוקח שבוע וחצי שבועיים עד שהכאבים חולפים.

זה באמת לא לישון בלילות.

קחי אופטלגין אם מותר לך 

נורופן, אקמול, הבנתי שאפשר לשחק עם הזמנים בין כל המשככי כאבים האלו.

תזהרי כשאת כבר כן אוכלת שלא יכנס לך אוכל לחור של העקירה.

זה כאבים נוראיים מאד.

תשתדלי כן להתנהג רגיל.

כך הגוף יוכל להשתקם.

להיות בשמחה ולזרום רגיל.

בת משפחתי עברה את זה בשבוע של ליל הסדר.

נאלצה לחזור לרופא, להגיע למיון ולבסוף זה עובר.

אין מה לעשות.

תנסי לקבל עזרה בבישולים לפחות.

שישלחו לך אוכל מוכן לימים הקרובים.

רפואה שלמה וחיזקי ואימצי.

תדברי עם הרופא. עם כאלה כאבים הייתי חוששת לדלקת. אם אכן יש, אחרי יום יומיים אנטיביוטיקה הכאב יפחת מאד.

תודה לך!
את יודעת איך אפשר לברר בוודאות?
שלא יעבור לי הזמן...

בלי קשר, בעבר שלחתי אחרי הזמן והיה בסדר. הפעם היו לי כמה דברים שחשבתי להחזיר. גדולים קצת. בסוף אמרתי שאני כבר אשמור לשנה הבאה ולא נורא. את יכולה לנסות למכור בסביבה שלך.

אני הייתי בקשר איתם בשבועיים האחרונים לגבי איזשהוא החזר שהם היו חייבים לי, וקבלתי תגובה מהם תמיד תוך יומיים, ואפילו התקשרו אלי כדי לברר משהו. אז לא נראה לי שיש בעיה להחזיר להם עכשיו.
לגבי במה לעטוף, אני בעבר שמתי בשקית פלסטיק כזאת עבה ( כמו שמקבלים כשקונים בחנות בגדים).
בהצלחה

ניסיתי ורק היתה הודעה שהם כרגע לא שולחים לישראל. אבל במייל הם ענו לי כמה פעמים

ותראי שיש שם כתובת מייל לבירורים
ILhelp@next.com
עוד אפשרות- אני פניתי דרך השירות לקוחות שלהם באתר באנגלית

על החבר אי אפשר להשפיע (אאכ את מאלה שאין להם בעיה לדבר עם החברים על עניינים כאלה. וגם אז לא בטוח שיעזור).

על התקשורת והאמון ביניכם אפדר בוודאי לעבוד.
יש איזה רב או מישהו שבעלך סומך עליו? אפשר להתייעץ.

יש דברים שנשארים בין קירות הבית ולא יוצאים החוצה. קשורים לבני הזוג בלבד ללא התערבות של מישהו אחר.

לא כתבת אז אני שואלת, דיברת בפתיחות עם בעלך בזמן של נחת בלי עצבים על זה?
סיפרת לו שאת פגועה ואת מרגישה שהחבר מסכסך בינחכם. כמובן שלא היית רוצה זינתק קשר עם החבר שלו ואת מפרגנת שיצא עם חברים והכל, אבל מצד שני היית שמחה שזה לא ידחוק אותך הצידה כאילו את מפריעה. את לא הכרחת אותו להתחתן איתך ומה לעשות, נישואין זה עסקת חבילה ויש בה גם מחוייבויות.

והמחוייבות הראשונה במעלה זה לוודא שטוב לבן/בת הזוג. ואם יש איזה בעיה צריך לראות מה עושים.

לא מקובל בכלל בכלל לספר מה את עושה לא טוב. כל שכן לא להפיל עלייך דברים שבאחריותו, כמו שאין לו כוח לצאת עם חברים.
קשה לו ורוצה לפרוק? לגיטימי. הוא רוצה, שיתייעץ עם מישהו חכם בר סמכא, רב, יועץ אישי, יועץ זוגי. חבר שאיתו כיף לו ללכלך על אשתו זה פשוט לא שייך בשום צורה. שידבר איתו על מיליון ואחד דברים.

וגם לחלום זה טוב, אין בעיה לרצות לשאוף לעשות קורס טייס בהימלאיה על גבי עננים ורודים. והוא יעשה את זה כשתהיה האפשרות. אבל עכשיו, איך לומר..עדיף לשלם שכ"ד ולקנות לחם. מה לעשות?

לכל אחד מבני הזוג יש חלומות ורצונות, וזה ממש בסדר! יהיה את הזמן גם להגשים אותם. אבל עכשיו, זה לא הזמן הזה.
בהצלחה!

תנסי לנסח לעצמך טוב מה בדיוק מפריע לך ולדבר עם בעלך בזמן של נחת

לשאול אותו גם למה בעצם הוא מרגיש שאת הורסת לו? את לא אחראית לזה שאין לכם כסף לקורסים האלו לא?

 

באופן כללי, עצה שתישמע מעצבנת אבל לרוב היא תעבוד הכי טוב זה להתעלם מהחבר ולנסות כמה שיותר לחשוב על דברים נחמדים לך ולבעלך ביחד. ליזום משחקים, יציאות, הליכות משותפות, כל מיני דברי םנחמדים שאתם אוהבים לעשות ביחד והם לא יקרים לכם מדי. כמה שיותר נחמד לו איתך הוא פחות יבלה זמן עם החבר הרווק. זה תהליך של תחילת נישואים והוא לא פשוט לפעמים הניתוק הזה מחברים. האם הם לומדים ביחד? אם כן זה בעיה. אם לא אז הקשר ילך וידעך גם החבר הרווק יחפש לו חברים אחרים

כשבעלך עצוב על משהו שהוא לא יכול לעשות פשוט תזדהי איתו. תגידי איזה באסה, הלוואי שיכולת לעשות, הייתי כל כך שמחה אם היית יכול ללכת לעשות את זה, אולי תלך מה אתה אומר, איך אנחנו יכולים לחסוך לזה? תראי בכלל מה יש לו לומר, מן הסתם אם אין לכם כסף הוא בעצמו יגיד שבאסה ואי אפשר, אבל בשביל מה זה צריך לבוא ממך? תהיי את הכי מאפשרת בעולם, תפרגני לו, שהוא זה שיגיד את המילים- אין לנו כסך לזה, לא את. מבינה?

אולי תציעי לו אפילו לשים כל חודש בצד 50 שח בשביל יום כיף של טיס ליום הולדת שלו, משהו כזה. בקיצור, כמה שאת יותר מהממת החבר יותר נשכח מהלב שלו. 

בהצלחה!

הוא הזוגיות איתך וזו האחריות שלו לשים גבולות בשיחה כשהיא לא מכבדת אותך. אין לי ככ עצות פרקטיות איך לדבר על זה עם בעלך בצורה מקדמת ולא ברחבי אבל חשוב לדעתי לשים אצבע על הבעיה האמיתית, שהיא לא החבר...

ואיך לא להרגיש את הבדידות למצוא משמעות בחיים.
תנסי להסביר לבעלך את הצד הזה
והוא מצידו מחפש חופש ושיחרור ולהתקרב לחבר אולי גם בעקבות בדידות או התרצות מולו (הרבה מאוד אנשים עושים את זה)
תגידי לו שיכבד אותך כשהוא מדבר עם החבר שלו, ומעבר לזה חבל לריב. תכבדי גם את את עצמך ואל תשחקי במשחקים שלו

גם אני בהתלבטות דומה...
והכי הייתי רוצה להישאר שנה וחצי בבית...

אבל עם כל הקושי הגדול - לא הייתי עוזבת עבודה טובה ונוחה במצב כזה.
מי אמר שבמקום אחר יתחשבו בך יותר?
למעשה, 8 שעות עבודה נחשבות חלום לשכירה

כמובן לשיקולך.
בהצלחה ובשעה טובה בעז"ה♡

באיזה תחום מדובר?
אני בתחום שלי מצאתי תמיד חצי משרה..כמובן המשכורת בהתאם;)

לפחות לא בשנה וחצי- שנתיים הראשונות מהלידה...

בגן לכמה שעות

ואת השאר השלמתי מהבית

ואחרי שבועיים בא הבלאגן של הקורונה  והחופשה כך שהיא שכחה מהגן

נראה לי שאפשר לצאת לחלת לשנה (חצי שנה מעבר לחופשת לידה) ואז אפשר לקבל בזמן הזה אבטלה מביטוח לאומי תנסי לברר על זה. לא חושבת שהייתי עוזבת עבודה שטובה עבורי מכל הבחינות רק בגלל שנה אחת.

חודשים ועוזבים לצורך טיפול בתינוק

אם יש לך מקום יציב, אל תמהרי להחליף אותו.
אנחנו לא יודעים מה עוד יהיה, והקורונה גורמת לפיטורים וחלתים בכל מקום... גם במקומות שיחסית חיוניים ויציבים.
(דמי אבטלה עכשיו הם מאוד נמוכים, ואנחנו לא יודעים מה יהיה גם איתם...)

לא אומרת לך לסבול בגלל זה
אבל כן לקחת בחשבון.
זו פשוט תקופה לא רגילה שאין בה כל כך אפשרות לגמישות ופריווילגיות...

כן מרחרחת אחרי אופציות אחרות,אבל בפירוש לא ממהרת לעזוב מכל השיקולים.

 

 

אולי נעבור בסוף לאיזה אוהל בגליל ואוכל לגדל תינוקות וילדים בכלל כמו שאני אוהבת ומאמינה

 

 

גדווול
תאמיני לי, ה- חלום!
בהצלחה לך יקרה עם ההתלבטויות ✨

אחרי שכל התקופה הזו הלכתי לישון מאוחר וניצלתי את זה שאפשר לישון קצת יותר מאוחר מהרגיל, בימים האחרונים החלטתי לשנות ראש. בלילה גם ככה אין לי כח לשום דבר ואני סתם נמרחת, אז התחלתי ללכת לישון יותר מוקדם ולקום שעה לפני הילדים, וזה ממש שינה את היום שלי. ארוחת בוקר בשקט בלי הפרעות, מכניסה מכונה, מארגנת קצת את הבית. ובכלל עצם זה שאני ערנית ואחרי ארוחה כבר כשהילדים מתעוררים נותן לי הרבה יותר כח לפתוח את הבוקר איתם באווירה טובה.
ולא משנה כמה מוקדם אני הולכת לישון, מאווווד קשה לקום! אבל זה שווה לי

שלי קמים די מוקדם 6:30-7:00

לקום שעה קודם נראה לי בזבוז שעת שינה

הם היו רגילים לקום ב7 והתחילו לקום ב8

נותן מלא כוח פשוט כיף!

לי זה נותן כח
אני כבר בחודש שישי וגם שכחתי כבר מה זה לקום עם כוחות, למרות שתמיד הולכת לישון מורדם יחסית, כי הבנות שלי קטנות ועדיין קמות בלילה, וגם כשהן לא קמות אני מתעוררת הרבה מתוך הרגל. אז לגמרי מזדהה איתך

אני קבוע נשארת עם התינוק התורן עד סביבות גיל שנה-שנה וחצי, וכשזה תינוק יחיד - אפשר להסתדר. מתזמנים את עבודות הבית לזמנים שהוא ישן, לומדים מה מעסיק אותו...

כשזה תאומים, ועוד בגיל המאתגר של התאומות שלך, זה באמת קשה עד בלתי אפשרי... לומדים להוריד סטנדרטים כמה שאפשר, ולהעסיק אותן כמה שאפשר, ולקחת עזרה כמה שאפשר... אני שלחתי אותם ליום בשבוע אצל מטפלת עוד לפני גיל שנה... 

אבל כל כך כיף לי איתן בבית, שאני משתעשעת ברעיון של להשאיר אותן איתי (ולא לחזור לעבודה)

כך אני עושה בגיל הזה. נותן לי את מרווח הנשימה הדרוש להספקים בבית ולעבודה (אני עובדת בקטנה מהבית), ועדיין מותיר לי את הכיף...

אפשר לעשות את זה?

אשמח לפרטים.

 

 

זה נשמע אחל'ה. על אף שמפחיד אותי מאוד לשלוח למטפלת.

במעון אני יודעת שיש תנועה של אנשים כל היום.

 

 

(ובימים האחרים יש אצלה ילד אחר שצריך רק ימים בודדים).

את צריכה לחפש באזורך... וכמובן עם המלצות. (אני סומכת ממש-ממש על המטפלת הזו. אחרי שנוכחתי בעצמי כמה אחראית ומסורה היא. במעון אני לא יכולה לסמוך על המטפלת האישית של הילד - כי לא אני בוחרת אותה אלא מנהלת המעון... זו התחושה שלי.)

 

וגם קטנים

אולי לעשות אחרי שהם נרדמים בלילה?

אבל גם לבוקר יש גבול, ואחת מהן קמה ב 5:00-5:30, לא משנה מתי הלכה לישון (ואין לי את מי להאשים, זה הגנים שלי).

את באמת מצפה לעשות משהו עם שתיים בגיל הזההההה. את חמודה. ברור שאי אפשר. זה גיל שלא מורידים מהן את העיניים. אני עם אחד חמוד בן שנה בקושי עושה משהו. מדי פעם כשבא לו לשחק יפה לידי כשאני רואה אותו. או עם אחד האחים לידו. זה שונה כשיש אחים ממש גדולים כמובן. אבל את ממש בסדר. עושים כשהן ישנות. מה שאת מצליחה מעט איתן. כמו נגיד לקפל כביסה כשהן משחקות לידך וכאלה. היתר כשישנות... מה שכן על לנסות לאכול נורמלי בעיני כדאי לחשוב יצירתי איך לעשות. לבשל באיזה לילה ולהקפיא במנות. להכין מרק ירקות גדול לכמה ימים. מה עם בעלך? לא שותף??

עושה המון בבית, גם איתן (עכשיו כמובן יותר, כשגם הוא בבית).

ואני מתפדחת לכתוב כמה עזרה יש לי עוד מעבר אליו...

אבל בפועל- כשהן ישנות (זה יכול להיות גם חצי שעה לאחת מהן) אני מנקה את הבלאגן שנשאר מהארוחה האחרונה, ואז קורסת מול המחשב ואוכלת משהו. גם את זה לא תמיד מספיקה.

אז הייתי יוזמת שיחה איך אתם דואגים לאוכל נורמלי בבית. ביתר באמת לשחרר כמה שאפשר....

מרגישה שתמיד זה לאכול בלחץ וזה מוציא לי את החשק לאכול. לחמם צלחת, להתיישב סוף סוף, ואז הן מתעוררות.

אוף, מרגישה שבסוף יצא שאני מתבכיינת על כלום. ובעצם התחלתי את בשרשור רק כדי להבין אם יש לי מה לעשות או שככה זה עם הגילאים האלה.

אם שמת לב כולן אמרו שאת בסדר וזה באמת גיל שאי אפשר לעשות איתו כלום. רק כתבת שאת לא מצליחה לאכול נורמלי. וזה חבל. אז ניסינו לתת טיפים בכיוון

מציעה משהו שראיתי באינטרנט, אולי יועיל קצת

לנפח בסלון בריכה מתנפחת גדולה ולשים אותן בפנים עם צעצועים כמו בלול... בלי מים כמובן. יבש לגמרי.
השאלה אם הן כבר לא מסוגלות לטפס ולצאת בעצמן...

גם מוזיקה אולי יכולה לעזור שירקדו, ימחאו כפיים וכו. תינוקות אוהבים מוזיקה לרוב, ואפשר גם כלי נגינה ורעשנים אם כבר...

לא שזה יחזיק אותן שעות אבל אולי יתן לך עוד כמה דקות נשימה...

כמה עיצות...
קודם כל להוריד סטנדרטים.
אם יש אופציה לבשל פעמיים בשבוע נגיד כמות גדולה (בזמן שבעלך שומר עליהן) יכול לעזור לעניין הארוחות ואת יכולה לחמם כל פעם כמה שצריכה לאותה ארוחה.
לגבי הניקיון אני אישית משתדלת כל יום כשהילדים נרדמים להקציב חצי שעה לניקוי וארגון... ואז זה לא הרבה בפעם אחת.. לא כל יום שוטפת אבל כן כל יום מטאטאת. אם הן ישנות צהרים את יכולה גם בזמן הזה לארגן במקום בלילה.. וברגיל כשלפעמים צריכה לשטוף וזה לא בזמן שהקטן ישן אני מארגנת הכל הכל לשטיפה ואז בזמן השטיפה עצמהמוציאה את הלול למסדרון ושמה בלול עם משחקים ועושה שטיפה קצרה ממש רק מה שחייב כדי שיהיה נעים..

מנסה לתת כיוון ממה שאני עושה עם הבת שלי (אבל אין לי ניסיון עם תאומים...). לפני הקורונה הייתי איתה בבית לבד בבקרים.


יש משימות שאפשר לעשות איתן ביחד כמו לסדר קניות או כביסה: למיין, להפעיל, להעביר למייבש.
רק שאז את מגלה שהילדה מחליפה לך תוכניות במכונת כביסה או מפעילה מייבש בשבת יש למכונה שלנו נעילה, ומאז אני מקפידה לנעול.

לאסוף משחקים יחד איתן. זה גיל שאיסוף הוא משחק.

אוכל - לא לא לא! את חייבת לדאוג לעצמך. תאכלי כריך עם טחינה וירקות, גבינה, אבוקדו... מה שאת אוהבת. אבל שיהיה מזין ומשביע.

בזמן שהן ישנות צהריים קצת נחים, מבשלים צהריים, ומאפסים קצת את הבית אם נשאר כוח.

מדי פעם שמים אותן בכיסא אוכל עם משהו שהן אוהבות ויכולות לאכול לבד בלי לטנף מדי (אני נתתי קורנפלקס... אפשר במבה אולי או פסטה לא מלכלכת). אפשר לשים אותן ככה כשאת מבשלת במטבח לדוגמא.

הילדה שלי הולכת לישון צהריים עם ספר במיטה. ואז כשהיא מתעוררת היא קצת מברברת לעצמה וקצת מסתכלת בספר. ואני לא מתקרבת לאזור, ולא מדברת אליה, ככה יש עוד קצת זמן שהיא מעסיקה את עצמה.

לתת להן לשחק באמבטיה זו תעסוקה כיפית ממש. אפשר בינתיים למיין כביסה או לנקות שירותים.

לנסות כמה שיותר להיות ערוכה מראש ופחות עסוקה בכיבוי שרפות. לסגור דלתות של שירותים, נעילה לארונות (בקטע הזה הילדה שלי טאטאלע, מנסה לכתוב מה שזוכרת מהגדולים). כשאת מחליפה לאחת טיטול - מה השניה עושה בינתיים? אולי להכין ליד מקום ההחתלה משחק קבוע, שבו השניה משחקת לידך?


ושבערב הבעל יעזור לאפס את הבית...... כשהייתי עם הילדים בבית הסתכלנו על זה כאילו אני בעבודה בשעות האלו, ולכן לא יכולה לסדר ולנקות. ממילא זו משימה לשעות הערב - לשנינו. בפרט שלהתחיל יום בבית לא מסודר, מקשה ממש על התפקוד במצב הזה.

מהסיבה הפשוטה שבלי זה אני מאבדת את שפיות דעתי. 

יכולה (כך מתברר...) לחיות עם לכלוך, אבל בלאגן מפרק אותי.

אז מקפידה שיהיו במהלך היום נקודות זמן שבהן הבית מסודר. 

שילכו לישון בבוקר (צהריים) באותה שעה,
זה קריטי (זמן בשבילך לנוח+ מטלות).
זמן קבוע לאוכל (בזמן שהן יושבות הכסאות את מכינה חביתות וכו')
ובכל דבר ביום.. תנסי, זה משפר פלאים

וארגון שלך- תנסי לתכנן דברים מראש.
למשל לשים כביסה בערב ובבוקר רק לתלות וכו
לתכנן ערב קודם מה אוכלים מחר ואם אפשר לארגן משהו מראש ...

זה קשה
וכל העצות עובדות בד"כ רק אצל אחרים...
פשוט ממליצה לך לחכות שהן תגדלנה.

היא דיברה על הבסיס

 

גם את זה חשוב לזכור...

את האמת- עושה רק את המינימום ההכרחי!

למדתי לוותר על כ"כ הרבה דברים

מקפידה שתמיד תהיה כביסה נקיה

אוכל- הכי בסיסי שיש, משתדלת יחסית שיהיה גם בריא(יש לי שבט להאכיל)

ועושה סירים גדולים- שיהיה לכמה ימים.

ניקיון- כשתגדלנה

זמן לעצמי-כנ"ל(חוטפת לפעמים כמה דק' כשה"גדולה" שומרת עליהן)

זה גיל שצריך להיות צמודים אליהן 24/7

הרגעים הכי כיפים והזויים-

זה כשסוף סוף אני נעמדת להדיח כלים- והן עומדות ותופסות לי כל אחת ברגל אחרת...

אז אנחנו ננשום ביחד עוד קצת....

שיהיה לך הרבה כח ושמחה

 

הבן שלי עושה לי את זה
דורך עליי מרגל לרגל עד שאני משתגעתתתת
לחשוב על 2 במקביל
אללי😳

הן בד"כ מחלקות את הזמן ומזהות מי יותר צריכה אותי כרגע (או יותר נכון- את הרגל שלי).

 

בעלי כבר אמר לאחת מהן שהיא יכולה לעבוד בעיריית תל אביב כמסנדלת רכבים. 

ברגע שהיא נתפסת- אין מצב לזוז 

התחלתי לנסות לענות לכל אחת, אבל אני נרדמת מול המקלדת.

 

מודה לכן מאוד על התגובות 

 

במהלך היום ובעיקר בערב.
או לישון איתן שנ"צ כדי שיהיה לך כח בערב.
להכין להרבה ימים ביחד, מאכלים פשוטים כמו עוף בתנור שבאותה תבנית זורקים אורז או תפו"א.

אבל הן לא מסוכנרנות לגמרי. 

כלומר- אחת אוהבת יותר לישון, ואז נוצר מצב שהן נרדמות פחות או יותר באותו זמן, אבל אחת מתעוררת אחרי 40 דקות (לפעמים פחות, לפעמים יותר). 

האמת שהן יותר גדולות..3 ושנה ו7איתן בבית מאז שהקטנה נולדה.
רוב האמהות כאן המליצו לנצל את זמן השינה של הילדים למטלות הבית... אני דווקא שמעתי ויישמתי עצה מאישה חכמה שאמרה לי :״בזמן שהילדים יושנים תנוחי גם ותשתדלי כמה שיותר דברים לעשות ביחד עם הילדים״. זה הזמן שלך, תשני גם, תתקלחי, תעשי משהו לנשמה.את חייבת את זה לעצמך. עכשיו אחת מהן כבר לא יושנת שנ״צ אז נהיה לי קצת יותר קשה למצוא זמן לעצמי.
עוד דבר שעוזר לי זה הארגון: לארגן מראש את כל המשימות. זה הדבר הראשון שאני עושה בבוקר. זה ישמע מצחיק אבל אני רושמת גם דברים קטנים כמו :להתארגן, להציע מיטה וכו׳..״ ואז גם אם לא עשיתי הרבה אבל אני רואה שעשיתי משהו
עוד דבר: להקדיש למשימה זמן מוקצב. ממש לשים סטופר. את אומרת שהן יכולות להעסיק את עצמן 20 דק׳?אז שימי לעצמך סטופר לרבע שעה ואת תתפלאי כמה אפשר להספיק תוך זמן הזה.
לשטוף כלים/להכניס מכונה/להכין חביתה;)
קטונתי מלתת עצות, אין לי תאומות, נראה לי זה פי אלף יותר קשה, מקווה שקצת עזרתי.בהצלחה והרבה כוחות! תשמרי על עצמך!!

זה ממש עוזר ומאפס אותי.

את רוב העבודה עושים בלילה. כשהאיש נמצא.

ומחפשים איפה אפשר להקל (חד פעמי למשל).
עם הזמן משתכללים ומוצאים דרכים להספיק.
אפשר גם לשתף באיזה שהוא שלב את הילדים.

לשתף במה שאפשר. למשל כביסה- לתת להכניס או להוציא.

ואז בערב יש לי זמן לעצמי. זה הכי כיף ככה..

בערך באיזור הימים בהם את אמורה לקבל - יכול להיות שתרגישי רגישות בפטמות, נפיחות וכאלה... וגם זה לא מחייב.

בע"ה!

כאבי מחזור בבטן ובגב זה אופייני להריון, גם כאבים חזקים יחסית. טוב שנבדקת, ואם אמרו לך שהכל בסדר אז כנראה שסוג הכאבים הזה נורמלי. ייתכן להרגיש גם כאבים כמו מתיחה של שרירים כי הרחם מתרחבת וגדלה עם העובר

אפילו כאבים שאני מרגישה שאני לא מצליחה לזוז? לא דומה לכאבי מחזור..

אמרו לי שזה מהשנויים שהגוף עובר

וואו מקווה שלא ימשך הרבה זמן🙄

וגם כשהגעתי לרופאת נשים היא לא התרגשה ואמרה שאין מה לעשות כרגע.
בדכ חוששים מהריון חוץ רחמי כשיש כאבים אבל לי הרופאה אמרה שלפני שבוע 8 אי אפשר לבדוק את זה.
לי עבר לקראת סוף השליש הראשון מקווה שיעבור לך מהר...

אם ימשיך לדעתי תלכי לרופאה בקופה כי מהרחם לא אמורים להיות כאבים חזקים בשבוע כזה
את סובלת מעצירות? יכול להיות כאב חזק מהמעיים אולי וירוס?
בכל מקרה אם ממשיך לכאוב חזק תבדקי את זה שוב

אם זה למטה מצד שמאל- הרבה פעמים עצירות, תבדקי אם זה הבעיה אצלך ואם כן לתגבר פירות וירקות

תרבית שתן עשית לאחרונה ?

זה *לא* הגיוני ברמת שאת לא יכולה לזוז

היו לי גם כאבי בטן מטורפים במהלך ההריון והתברר שזה נפיחויות מציקות במיוחד.. לי עזר לשכב המון על צד שמאל כי אי אפשר על הבטן..