פורום הריון ולידה (עמוד 2813)

היית רגילה למשהו מסויים ועכשיו קיבלת סוג של אחות חדשה, מתחרה על אותה משבצת. בסדר גמור.
מניסיון לא זהה אבל דומה, תדעי לך שלא כל כך מהר שוכחים
כתבת שיש לך יחסים טובים עם המשפחה של בעלך, מעולה! יש לך מקום חם ואוהב בלב שלהם. הכלה החדשה היא עכשיו בשלב של לכבוש את הלב, המקום שלה עוד לא מבוסס, תעזרי לה, תני לה טיפים ומכניסים אותה למשפחה בצורה חלקה

וואו
במצב כזה אסור לנגוע באמת. אסור להכניס גיסה חדשה!


ועכשיו באמת, מובן החשש, מן הסתם ההיא פוחדת ממך אפילו יותר ופוחדת מהשוואות והכל. עכשיו זה רק התלהבות מהתחלה ואחרי החתונה זה יתאזן.
תקבלי אותה יפה ובעה מאחלת לכן קשר כיפי וטפו טפן על החמות

אמן, תודה..
בדיוק אמרתי לגיסי כשהודיע לי על כוונתו להציע לה נישואין-
"איזה כיף! תמיד רציתי מישהי שאפשר יהיה לרכל איתה על אמא שלך... עם אחיות שלך הרי אי אפשר"....

זה עלול לצוץ, ואני חושבת שזה בגלל משהו לא שלם עם עצמך..ככה אני מרגישה עם עצמי.. כשאני מתחילה לחשוש על תשומת הלב אליי, אני מבינה שאני לא שלימה עם עצמי מספיק..
לדעתי, כשאנחנו בטוחות בעצמינו, אז אנחנו לא חוששות..
תזכירי לעצמך שאוהבים אותך ולמה..ואולי זה יעודד..
בהצלחה נשמה

למשפחה של בעלי🤣
אומרת להם-איך ה' אוהב אתכן! מכל הבנות בעולם, בחר דווקא בכן להיות גיסותי! יכל להביא לכן איזו גיסה מעפנה, אבל לא- הביא לכן אותי!! זכות גדולה יש לכן.. בטח זכות אבות..."

אולי דווקא להפך - היא תהיה סוג של "שותפה" שלך מול בנות המשפחה?

או שאפילו תוכלי להדריך אותה בנבכי המשפחה, בתור הגיסה הבוגרת?

 

 

מכירה קצת את התחושה הזו, אבל רק לאחר מעשה. גיסתי היחידה מצד בעלי הרבה יותר מוצלחת ממני במובנים מסוימים, וגם יותר דומה לסגנון של חמותי...

אבל מצד שני - לצערי אין להם עדיין ילדים, אז כרגע המעמד שלי כ"אם הנכדים" גבוה יותר... (וחמותי נהדרת באמת - מעולם לא תעשה השוואות בגלוי! אלה רק תחושות שלי בפנים...)

אני התחתנתי עם בכור.
אחרי שנתיים אחיו התחתן.
גיסתי מתוקה מהממת מדהימה.
ו בהתחלה הרגשתי רגשות כפי שאת מתארת, ונבהלתי מעצמי.
ואז, פשוט הרגשתי מלכה, לא יודעת להסביר. יישמע ממש מצחיק אבל הרגשתי הראשונה, המנוסה...
תחשבי מהצד שלה, כמה היא חוששת בטח. היא מבינה שהיא נכנסת פה למערכת גיסה-חמות חזקה ויציבה ויש לה רף, היא צריכה להוכיח את עצמה...
בטוחה שהיחסים בינך לבין חמותך ימשיכו להיות מצויינים, אבל, לגיטימי לגמריייייי מה שאת מרגישה...
בהצלחה!!!

גם לבעלי יש אח קטן שיוצא עכשיו ואני ממש מפחדת שיהיה לי סיפור גיסתי הגדולה 2 אבל …

יש גם אפשרות שאולי דווקא זה יהייה טוב אולי אני אקבל את הגיסה שתמיד חלמתי מי יודע …

אבל תמיד יש את  החשש כל פעם שהוא מתקשר לבעלי אני מפחדת לשמוע אני מתארס יש גיסה חדשה

אולי אני אנוכית אולי פחדנית אבל אנושית וגם את

זה הכי מובן מאליו בטח שזה האח היחיד הנוסף

אני מפחדת  בעקבות מה שעברתי ועוברת עם גיסתי הגדולה וגם הפחד שלך מובן מקווה שתגלי שזה רק לטובה…

חיבוק ממש מבינה לליבך

אני דווקא בעד רגע לנסות לשנות גישה.

ולמה? כי בה בה יש לך מצב שונה מרוב הנשים וקשר טוב עם הצד של בעלך ועם חמותך!
ולכן בעזרת ה' והרבה שמחה שלך גם עם הגיסה החדשה יהיה מצב של קבלה, הכלה וחברה חדשה!

לפעמים שינוי הגישה פשוט משנה את המציאות.

חס ושלום לא מזלזלת ברגשותייך, תני להם מקום.

וגם תני מקום לכך שזה יכול להיותאחרת
וגם תזכרי שכולנו יכולים לאהוב הרבה אנשים במקביל, נגיד הכרת עכשיו חברה חדשה שאת אוהבת אז זה אומר שהוצאת חברה אחרת מהלב שלך??.

בה לכולנו יש הרבה מקום בלב, ונשמע שגם לך וגם למשפחת בעלך יש לב גדול!

בהצלחה

מאוד עם משפחת בעלי לא בא ברגל בכלל. קדמו לו דם, יזע והמון המון המון*..... דמעות.... אם בזמנו היית אומרת לי שאני אדבר - רק אדבר - עם אחת מגיסותי, הייתי מתפוצצת מצחוק בפרצוף... המצב היה כל כך מסובך, והיה גם פיצוץ רציני ומריבה גדולה, ואני חשבתי לעצמי שכל החלומות שלי על משפחה שניה טובה, עם יחסים חמים ונהדרים, כמו שחלמתי שיהיו לי לפני כשהתחתנתי ומיד אחרי-התנפצו לי אחד אחד בפנים. אחרי משהו כמו 3 שנים, חל השינוי-שקדמו לו המון תפילות, אינספור דמעות של כאב וגם של תחנונים לה', והשינוי היה דו צדדי-גם מצידי, וגם מצידם. אני שיניתי גישה וגם השתנתי בעצמי, והם כנ"ל. והיום-ברוך ה'. אני רוצה להגיד לכולן - בפרט למי שסובלת במערכת יחסים חמות-גיסה, שאפשר לשנות. אם אני-ששנאתי שנאת מוות, שנאה עזה את גיסתי, שבאמת הציקה לי ולכלכלה עלי ושנאה אותי רק כי נכנסתי למשפחה-לא מסיבה אחרת-( בעלי סיפר לי שמיד כשסיפר עלי אמרה בבכי לאמה - עכשיו את תאהבי אותה יותר ממני? )והיום אפשר לקרוא לנו חברות טובות- זה אפשרי בהחלט גם אצל עוד.
בהצלחה לכולן.

יישר כוח עצום!
ככ חשוב מה שכתבת!

גם אני הרגשתי רגשות דומים כשנכנסה גיסה חדשה למשפחה ולא הפסיקו לדבר עליה כמה שהיא מוצלחת ומוכשרת... אצלי לפחות אחרי החתונה זה לגמרי עבר. להיפך, ראיתי כמה שהיא נבוכה (ועושה את עצמה כאילו היא לא ) בשבתות, כמה היא צריכה להתאמץ להיראות זורמת וחביבה ואיך שהמקום שלה עוד לא טבעי וכולם ''בודקים" אותה, ונשמתי לרווחה שאני כבר בפנים, שעברתי את השלב הזה מזמן ואני מרגישה די טבעי ולא צריכה לעשות שום הצגות ולהרשים אף אחד, ומהמקום הזה הייתי לגמרי משוחררת להתייחס אליה בצורה הכי נחמדה, והיא באמת מותק וכייף שנכנסה למשפחה מישהי חמודה כמוה

אני התחתנתי עם בעלי כשאחיו היה נשוי כבר 3 שנים עם 2 ילדים.
ואשתו היתה הכלה היחידה.
כבר בפגישה עם חמותי בפעם הראשונה עוד לפני שסגרנו היא לא הפסיקה לדבר על הכלה הנוכחית וכמה היא מוצלחת ונהדרת ונחמדה. ואיזה קשר קרוב יש להן. אפילו כשפגשה את ההורים שלי לפני האירוסין היא דיברה עליה. היא כמעט לא התייחסה אלי. רק אליה. פייר- חששתי. זה הרגיש לי קצת לא הוגן. אז מה אם היא הראשונה? והיא כל כך מדהימה? אז אף פעם לא יספרו אותי ותמיד יעריצו אותה ואני אצטרך לעמוד בסטנדרטים שלה וחמותי תמיד תאהב אותה יותר ואותי פחות. אפילו ההורים שלי אמרו לי שאין לי סיכוי כנראה לזכות בהערכה והאהבה של חמותי ולהסתפק בזה שניא לא תשנא אותי. כי כל תשומת הלב שלה לכלה השנייה. היא מעריצה אותה.
היא מעריצה את שניהם האמת. הם הזוג המושלם, המודל לחיקוי וכל מה שהם עושים הכי טוב. היא מעדיפה אותם. ואת הילדים שלהם. היא לא מקפחת באופן בולט. היא קונה הכל גם לילדים שלנו ודואגת להם וכו' אבל זה בא לידי ביטוי בדברים הקטנים. ובשיח....
כל דבר שהתלבטנו- x וy עשו כך וכך דברו איתם ותעשו גם. כאילו- ואם אנחנו לא רוצים?! />וזה קצת כואב לי. כי כמו שאמא יכולה לאהוב עוד ילד ועוד ילד כך גם חמות יכולה לאהוב כמה כלות. זה לא העתק מדוייק שלך. יש דברים שאת טובה יותר ויש דברים שמן הסתם היא. וחמותך בעז"ה תאהב ותתיחס לשתיכן. למה זה צריך לגרוע?? עכשיו אולי יש פחות יחס כי הם בהכנות לחתונה וזה תקופה של המון
סידורים והכנות שקשורים אליהם אבל אחרי החתונה זה יעבור. אל תדאגי.
את הכלה הבוגרת- בבקשה תני לחדשה מקום. היא גם חוששת תאמיני לי. רואה את הקשר הטוב שלך עם החמות ןמתפללת לכזה קשר גם. מקווה שתעמוד בסטנדרטים שלך. קבלי אותה למשפחה באהבה. תעזרי לה להשתלב. את יכולה להיות חברה טובה שלה. (זה וודאי יותר יעזור לשתיכן מאויבת)
אגב, לי ולגיסתי דווקא יש קשר טוב. וזה באמת מקל מאוד על הקונפליקט מול החמות. לאט לאט אני מוצאת את המקום שלי ומדגישה את היכולות שלי. וגיסתי מרגנת. וזה כיף. וחמותי לאט מתחילה לראות שגם אני בסדר ויש בי יתרונות ולה יש את שלה. וזה בסדר.
אם תהיי חברה שלה וץעזרי לה ותפרגני את ךא תגרעי והיא תרוויח. אהה ותקבלי עוד חברה. שהיא גם משפחה

שלא סובלת מריבות ולא מחפשת לפגוע וגם חברותית, כך שלהיות אוייבת לכלה השניה-לא חשבתי לרגע. רק תיקון קטן-הכלה לא מכירה אותי הכרות אישית ואני לא אותה,טרם נפגשנו כי עקב מגבלות המרחק ואחכ הקורונה לא היינו אצל חמותי מטו בשבט, הם החליטו ממש מהר להתחתן. כך שהכלה עדיין לא רואה את הקשר הטוב עם חמותי וכו-מן הסתם רק שמעה עלי, וגם תכלס היא ואני לא דברנו עד עכשיו, מהסיבה שהכל הלך כל כך מהר ולא נפגשנו בכלל...

אבל רק הדיבורים של חמותי עליה גרמו לי ממש לחשוש.
אז אני בטוחה שיהיה לכן טוב
ומבינה ממש גם את הצד שלך. אבל אני בטוחה שיהיה בסדר
בהצלחה רבה. ויישר כח על הרגישות

היה נחמד שסופסוף יש איתי מישהי באותה משבצת. היא קטנה ממני בעשור והאמת אין לנו כמעט שום נושא שיחה משותף אבל כל פעם שאני פוגשת אותה אני שמחה לקראתה ומחבקת אותה. עכשיו כשכל הנשים יושבות יחד אני לא הגיסה היחידה וזה נחמד.
אבל המשפחה של בעלי מקסימה ואני מרגישה שם טוב מאז ומעולם אז אולי זה שונה ואם הייתי צריכה להאבק על מקומי הייתי מרגישה אחרת.

הכלה או החתן הראשונים - הם בד"כ נכנסים למשפחה הרבה יותר טוב מהבאים אחריהם.

 

תמיד רציתי להתחתן עם בן בכור במשפחה כדי להיות הכלה הראשונה במשפחה 

והתחתנתי עם הבן הגדול במשפחה (יש לו אחיות לפניו)

וזאת מעלה גדולה.

 

 

מקווה שהבנת אותי.

 

עברת איזשהו שינוי הורמונלי לאחרונה? גלולות? חתונה? מצב לחץ?

רק לחכות שבועיים ולבדוק??

אם לא, אז לא יודעת מה להגיד לך..
אולי לשאול את הרופא נשים מה דעתו

יותר נראה משהו כמו אקזמה

לדעתי תגשי לרופא עור.

יש רופא עור אונליין, אם בעייתי מבחינתך לנסוע היום.
ואם היא סובלת מגירוד, משחות כמו פניסטיל או משחות סטרואידים שאולי נשארו לך מהפעם הקודמת יעזרו לה בלי קשר לסיבה של הפריחה.

כן אני ישים לה משחה עם סטרואידים בנתיים

חשבתי על אונליין הבעיה שזה במציאות רואים יותר במצלמה לא ממש רואים ואני לא רוצה שיתפספס פה משהו

בגדול מהתמונה שהעלת זה נראה כמו אסתמה של העור. כן שווה להתייעץ, יש בכללית למשל רופא עור אונליין

זה בקפלי העור (מאחורי הברכיים, מאחורי האזניים, בצוואר, בקפלי המרפק)

אבחנה מבדלת: אם זה אטופיק דרמטיטיס - המקום קודם מגרד(לפני שרואים פריחה!!) ורק אחר כך מופיעה הפריחה.

בעיות עור אחרות - הפריחה קודמת לגירוד.

אצלי זה ככה היה בין ההריון הראשון לשני. ממש ידעתי מתי הביוץ... (לא יודעת מה היה היחס של הרגישות לביוץ אם נניח שעתיים קודם או יומיים קודם/אחרי..) אבל קבוע היה לי כל חודש

קיבלתי מחזור ממש מהר אחרי הלידה, עכשיו אני שנה אחרי, וזו לא לידה ראשונה..

בין ההריונות (לא התחיל מהמחזור הראשון אבל מתישהו התחיל) זה רגישול קלה בפטמות/חזה..
שטיפה התגבר ואחרי יום יומיים עבר כלא היה... וזהו ככה מדי חודש נראה לי עד ההריון הבא אבל היו לי באמצע כמה דברים אז לא זוכרת את כל ההתנהלות.

ועכשיו אחרי הלידה השניה חזר לי המחזור לפני חודשיים ואין לי את הרגישות הזאת.. אבל מניקה עדין אולי בגלל זה (חצי שנה אחרי לידה)

אני באמת כרגע איפהשהו סביב הביוץ אז זה אפילו הגיוני..

זה שהחזה שלי התכווץ באופן דרמטי, כאילו פתאום הגוף הבין שאין יותר הנקה, וזהו 😶
קצת מתביישת להודות שזה מבאס אותי, מרגישה ילדה קטנה.. יש תקווה?

או שהמחזור הוקדם לך (בגלל השינויים ההורמונליים לאחר הגלולות)
או שאלו היו כאבי ביוץ (והביוץ הגיע קצת מאוחר)
או שהיו אלו כאבי השרשה ודימום של השרשה (השאלה כמה ימים הם היו, ובכל מקרה מזהים הריון רק אחרי השרשה ולא בזמן).

בכל מקרה, עברו 4+ שבועות הייתי בודקת בבדיקה ביתית רגישה רק כדי להיות בטוחה שזה לא הריון...
מקווה בשבילך שכן! ( אם זו המטרה ) בהצלחה!!!

כל כך כואב לשמוע
איזה פרוגסטרון קיבלת? נרות? כדור?
היית אצל מומחה?

ש-ה' ייתן לך הריון תקין בקרוב בידיים מלאות. מקווה שיש לך המון תמיכה...

יכול להיות שזה משהו גנטי? הרי את אומרת שעובר אחד ידוע שהיה עם מום
אז אולי זה בעיה גנטית שחוזרת על עצמה בהריונות עוברים שלא יכולים ככה לשרוד?

או "פרי חיים" של הרב שלזינגר?
מאחלת לך הריון בריא ותקין בקרוב!

כולל היקרות?
כדאי לך ללכת לרופא מומחה להריון בסיכון, אם עוד לא הלכת. והייתי חושבת שכדאי לך לנסות קלקסן ואספירין. לפעמים נותנים את זה גם בלי בעיית קרישיות מאובחנת כי באמת לא יודעים לאבחן הכל ואפילו רחוק מזה.

וגם לי נראה שעדיף ציטוטק ולא גרידה רגילה אם אפשר. למה לעשות התערבות כירורגית אם אפשר להימנע.

מסכימה אתך שנראה שמפספסים משהו. את צריכה רופא טוב..

ישועות ונחמות במהרה.

מנסיון!

אל דר חן גולדשמיט באופן פרטי (טל של המתאמת שלו: 052-4822880). יודעת שהיו כמה מקרים בהם הוא אבחן בעיות שלא אובחנו לפניו.
הסטרוסקופיה אבחנתית מצריכה הרבה נסיון והבנה מיידית של מה שרואים. הוא מאד מיומן ומקצועי.
מצטערת על כאב הלב הנורא.

אני פה, וכולם איתי בבית (עד השנה הבאה 🤣, חופש גדוללללל!) ובעלי בשבוע הבא נכנס לעוד ניתוח. הפעם סבא וסבתא יבואו ואני אוכל להיות עם בעלי בביה"ח.

לא מוכר ברפואה עניין כזה של זרימת דם מועטה לרחם כסיבה להפלות. גם אין דרך לאבחן את זה. הידבקויות יכולות לגרום למחזור דל אבל עובדה ששללו אצלך הידבקויות, וזה שהרירית שלך מגיעה ל9 מ"מ זה דוקא אומר שהיא לא מצולקת וכן משגשגת יפה וכנראה יש לה אספקת דם טובה. אם עדיין לא עשית את זה כדאי לפנות למומחה להפלות חוזרות לראות מה עוד אפשר לעשות.

וכרגע, אם כבר היו לך הידבקויות נשמע שעדיף לך ללכת על ציטוטק. בהצלחה והלואי שתבשרי בשורות טובות בקרוב!

האם עשית בדיקות דם לויטמין די? הבנתי שזה גם יכול להשפיע ואני הופתעתי לגלות אצלי כמות ויטמין די נמוכה ביותר כחלק מבירור הפלות חוזרות. כמו כן, האם נשלחת לבירור גנטי (קריוטיפ)?

נראה לי הייתי מתגברת על הבושה ושואלת..

 

בכל מקרה חיבוק!

גם לי היה את זה ורק אחרי שבועיים ילדתי ושאלתי רב על זה וזה לא אוסר

וכן- למרות כל הקושי, זה היה שווה.

ולפותחת- בטח תשאלי רב. אולי הוא יוכל להתיר....

ולהבא, לא יודעת אם זה הריון ראשון שלך, יום יומיים הם הרבה ביחס לתקופה הארוכה שהולכים להיות אסורים, חבל עליהם.
וגם חבל על הרגעים של ביחד, פיזית, לא רגשית, שיש לכם בתהליך הלידה עצמה, לא ישר נאסרים (בכל אופן ברוב המקרים) גם כשנתיים תהליך של לידה

החיבוק ודאי יהיה שווה את ה"פדיחה".
לידה קלה יקרה!!!

אם זה נבע מטעות בהלכה מאוד יכול להיות שזה יהיה בסדר..
ואין לך צה להפסיד...
באותה הזדמנות גם תקבלו הנחיה בדיוק בדיוק מתי נאסרים בלידה.
אולי תרוויחי עוד קצת תמיכה פיזית.

ובכללי- זה גישה לא בריאה ולא נכונה למהר לאסור "כי ממילא"
אפילו עוד שעה אחת שבעל ואישה מותרים זה לזה יש לה ערך גדול ורבנים הופכים עולמות להתיר בתחום הזה אז התפקיד שלך הוא רק לקחת
לידה קלה וטובה!
ובידיים מלאות

תודה.
אוף אתמול הלכתי לישון בוכה בגלל המצב...
אני מרגישה כל כך טיפשה שלא שאלנו בזמן..
אבל בעז"ה אשאל היום.

התגברתי על הבושות ושאלי את הרב ואנחנו אכן מותרים

 

סתם סבלנו שבוע...

נלמד להבא כל דבר לשאול...

כדי שלא נחמיר על עצמינו (מטבען של נשים)

תבדקי יותר מדוייק באתר שלהם יש ממש הסבר

כל משפחה זכאית לקביעת דרגה. הדרגה, ככל שנמטכה יותר- ההנחה משמעותית יותר. לצורך העניין, דרגה 5, יש פחות הנחה מדרגה 4.
כדי לקבל איזושהי הנחה צריכיםצלהתקיים 2 פרמטרים-
1. הכנסה לנפש
2. שעות לימודים/עבודה של האמא.
1. ההכנסה הכי נמוכה- מזכה בהנחה גדולה יותר. לדעתי באיזור ה2200 בערך לנפש, זה נקרא הכנסה נמוכה.
2. כדי לקבל דרגה האמא חייבת ללמוד/לעבוד, מינימום 24 שעות. מעבר לזה כל 4 שעות 'מעלים דרגה'- הכוונה הנחה יותר משמעותית.
24-28
28-32
32-36
מעל 36
ככה סופרים את זה.
עדיף שיהיומלך כמה שיותר שעות.
את יש לך 24 שעות או לימודים או עבודה, ועוד מהצד, זה מוסיף. למשל, יש לך 28 שעות לימודיות, ואת עובדת עוד 6 שעות בשבוע, סכ"ה יש לך 34 שעות, ולפי זה נקבעת הדרגה. אבל אפ אץ לומדת 12 שעות ו עובדת 20 שעות בשבוע- לא תהיה לך דרגה בכלל כי את חייבת 24 שעות בלימודים/עבודה.
מקווה שהבנת...
בהצלחה!!!
אם את לומדת 29 שעות, יש לך יותר הנחה.

זה מוזר כי כמה שאני יותר עובדת יש יותר הכנסה לנפש. לא?

אבל אם את עובדת בהכנסה גבוהה, אז את "כאילו" לא צריכה עזרה וסיבסוד מהמדינה...
אני חושבת שאם בעלך אברך, ואת עדיין לומדת, תקבלו הנחה משמעותית...

הם רוצים לעודד אנשים לצאת לעבוד.

ובעל אברת יכול לקבל דרגב

אבל הם רוצים שתעבדי הרבה

ולכן צריך הרבה שעות

 

אם את מרוויחה טוב, מבחנתם את צריכה פחות עזרה מהם 

לגבי עבודה באמת צריך 36 שעות בשביל ההנחה הכי גבוהה,

אבל סטודנטית ברגע שהיא לומדת 24 שעות זכאית להנחה הכי גבוהה, בתנאי שההכנסה היא פחות מ2000 לנפש. אם ההכנסה יותר גבוהה הדרגה יורדת בהתאם להכנסה, אבל אין את העניין של מספר השעות.

גבוהה. מתייחסים גם להכנסה לנפש

האגף למעונות יום
תמצאי שם את כל התשובות

ואם אני סטודנטית לתואר שני?

את יכולה גם ללמוד תעודה בפילוסופיה של ימי הביניים מבחינתם.
מה שמשנה זה שיהיו לך 24 ש"ש במערכת.

בתואר שני בעיקר חוקרים. פחות לומדים קורסים. השאלה אם זה נחשב עבודה

לא יודעת.

את זכאית רק אם את עושה תזה,
וזה גם תלוי במספר השעות של הלימודים,
אבל אם עושים תואר שני בלי תזה לא זכאים,
שעות מחקר לפי מה שידוע לי גם נחשבות במניין של השעות.

אבל זה לא תלוי בהכנסה לנפש? כי אני מקבלת מלגה, אז זה יוצא שההכנסה שלנו לא כזאת קטנה

מזל טוב!!
ההלם של השניים הצפופים כשזה באמת ולא בתאוריה... ההרגשה של השיעור, הכל מוכר.
תתעוררי, בסוף הכל מתאים, מסתדר, נכנס לשגרה ומתחילים להנות
לבנתיים תקחי עזרה מכל מי שמציע, אל תדאגי

זה קשה בטירוף, אבל יעבור, ואחכ יהיה כיף לגדל אותם ביחד.
עד גיל חצי שנה- שנה של הקטנה זה עמוס. מאד.
אחכ הם מתחילים להעסיק אחד את השני, והחיים נעשים הרבה יותר קלים.
צריך להתמקד בהיום ובמחר, בצרכים הבסיסיים של הבית, ולדעת שעוד מעט יהיה קל יותר.
בהצלחה!

שאצלך כאלה צפופים
הם קצת יגדלו ויהיה הרבה יותר קל

ללמוד איך לתמרן בין שניים כשאת אחת!!!
וואו..

הרבה אנשים נשברים שם..

האמת,
ששלוש יותר קל.....

לא רק טכנית, גם נפשית - פתאום אי אפשר לתת *הכל*, צריך ללמוד לתעדף, לתמרן, לאכזב אחד...

קודם כל מזל טוב וחיבוק גדול גדול!
אני זוכרת את התחושה המייאשת הזו של לא, אל תעזבו אותי לבד לשניה עם השניים האלה, אני לא יכולה לבד!! ואם בעלי יצא לשעה הוא קיבל בתמורה אשה על סף התפרצות בכי.
השבועות הראשונים הכי קשים, את עוד חלשה מהלידה וצריכה לנוח ולהתאושש, ולרדוף אחרי בן שנה וקצת לא בדיוק נכלל בהגדרה הזו...
לגמרי הרגשה שהחיים נגמרו ונשארו רק טיטולים להחליף וחלומות על שינה נורמלית
אז אני כאן להעיד שעברתי את זה ונשארתי בחיים ואני אפילו בהריון שלישי ב"ה, אז עכשיו שניים זה נראה לי קל, ואיך מסתדרים עם 3??
קודם כל תתאוששי מהלידה, זה שיש מישהו איתך כל הזמן זה מעולה, זה לגמרי לא מותרות אלא ממש מתבקש. לאט לאט תרגישי שהכוחות חוזרים ותהיי מסוגלת להישאר איתם בעצמך (ואם יש אפשרות לקבל עזרה בנקיון/בייביסיטר לגדול לכמה שעות אז זה ממש הצלה) ועם כל חודש שיעבור זה יהיה יותר קל, תתרגלי לאמהות בשניים, הם יתרגלו אחד לשני ואת אליהם והכל יראה יותר אפשרי

באמת

זה בדיוק קרה לי לפני כמה חודשים, חזרתי הביתה מהבית חולים ופתאום בהנחיתה למציאות. ובכיתי שאין לי מושג איך אני מתפקדת ואין לי כוח אפילו להרים את הגדול. ולא יודעת אם גם אצלך אבל הימים הראשונים עם הגדול היו מאד קשים הרגשתי שהוא כועס עלי כמעט (בראש שלי כמובן. זה פשוט השינויים בשגרה...)

תנשמי עמוק. את רק כמה ימים אחרי לידה.

תקבלי עזרה כמה שיותר מבעלך או ממי שנמצא לידך.

 

הנה אני 3 חודשים אחרי מרגישה חזקה בריאה ומסוגלת. כבר ממזמן

את גם תרגישי. תני לעצמך זמן לנוח. לא נורא התחושות הקשות - הם יעברו. הם לא אומרות עלייך כלום. באמת שלא.

רק ילדת
זה מאוד הגיוני
ואכן, בזמן הקרוב תצטרכי עזרה


תני לעצמך להתאושש

מצטרפת לכל התגובות שלפניי...

 

ואת לא אמא רעה בכלל!

את אמא אלופה!

אני מרגישה על עצמי ששהות בבית החלמה לכמה ימים היא חובה כלפי המשפחה שלי וכלפי התינוק.
בבית חולים אפילו לא מתקרב למנוחה אמיתית.
רק בבית החלמה למספר ימים (לפחות 3 לילות)
בתמיכת הבעל בבקרים ושיחות עם בני משפחה אחר"צ וביקורים בהתאם לכוחות.
עוזר מאוד להתאפס על מצב תינוק ועוזר לעמוד חזרה על הרגליים.
וגם כשחוזרים הביתה לנוח לנוח לנוח.
אם מקפידים על משכב לידה כל התקופה אחרי תיראה אחרת לעומת אם לא נותנים לגוף ולנפש את המנוחה לה הם זקוקים.

השניה ילדת! מזל טוב. מה את רוצה מעצמך????
זה הזמן לשרוד כל יום ביומו. לא לצפות לאיזון ולסדר. האיזון הופר לחלוטין. את הורמונלית. מוצפת. עייפה. הכיייי נורמליייי בעולםםם!! הכי הרבה עזרה שאת יכולה. לא לחשוב יותר מדי. לנסות לישון כמה שאפשר. ולנוח. ולאכול. ולנשום.
אלה המשימות לעכשיו. בהצלחה!

זה ברור שכך את מרגישה, תקין לגמרי.
אבל זה עובר יקרה זה עוברת זה עניין של כמה שבועות קשים ואז מתחיל להיות יוצר סדר, יותר קל
תקחי כמה עזרה שאת יכולה, תורידי מעצמך כמה שיותר אחריות.
מקסימום מנוחה, מינימום עבודה.
תשתדלי לאכול מסודר ומזין- עוזר מאוד! אולי מישהו יכול לעזור לך בזה?
וזה עובר, עובר עובר....
החלמה והתאוששות מהירה וקלה!

ימים אחרי לידה...
לאט לאט,
אל תנסי לחשוב איך מסתדרים עם 2 בחיים,
תחשבי 'איך אני מסתדרת בשעה הקרובה? '

הכל כ''כ מתבלבל אחרי לידה, תינוק חדש מצטרף למשפחה, זו שמחה גדולה ויחד עם זאת טלטלה לכולם. לאמא, לאחים, לאבא , גם לתינוק הכל חדש שונה, הכל מואר וחשוף. לוקח זמן עד שכל אחד ואחת מבני הבית מוצאים את מקומם מחדש .

אני מרגישה טוב יותר אחרי חודשיים. מצליחה לתמרן בין הילדים, בהתחלה הם קצת ניזנחים כי האמא כולה עסוקה בתינוק, גם בטכני וגם בנפש.

אל תשכחי שאת אחרי לידה, את זקוקה להמון עזרה. כל מי שמציע לך עזרה , קחי אותה בשתי הידיים.
תרשי לעצמך להתפרק מידי פעם, זו תקופה סופר רגישה...

יש לך שכנה בכיתות ז ומעלה
תזמיני אותה שתיקח את ה"גדול" לחצר למתקנים וכו' ותתן לך לישון כשהקטנה ישנה
עזרה בבית- לשטוף כלים , להכניס מכונות וכו'
יש מי שעוזר לך בבישול- ? יולדת חיבת אוכל חם ומזין אם לא מאיפה יהיה לך כוח ? אם מציעים לך בטח אם זה משפחה אל תסרבי
אני חודש אחרי לידה:
סוף סוף התאוששתי חודש לא שטפתי כמעט כלים, כביסה עשיתי אבל לא קיפלתי (סלסלה לכל ילד)
מניסיווהעבר הכואב שפשוט קרסתי שמרתי על עצמי מראש נחתי המון ועכשיו אני מסדרת מחדש את סדר היום של כולנו- ארגון מחדש שנותן לי מרחב נשימה

נבהלים קצת
עייפים הרבה
הורמונים
כאבים
רגישות של הילד הגדול
לא מבינים יך מסנכרנים בין כמה
מצבי רוח מתחלפים
ושוב עייפים

זה לא מדד לאיך המציאות תהיה בהמשך

אח''כ הכל מתאזן
נהיה רגוע יותר
קל יותר
את תרגישי בבית עם הילדים- תלמדי איך לתמרן
העייפות והחולשה תפחת
ובעיקר - תחזור אליך מתנה יקרה-. פרופורציה

פתאם לא כל עכבר ירגיש כמו הר. לא כל רגע קה ירגיש כאילו ימשך כך לנצח

זה תהליך שקורה
ותראי שעוד חודשיים תראי שיותר טוב
ועוד כמה חודשים- עוד. יותר טוב


תשני ותנוחי כמה שאת יכולה
תשתי ותאכלי טוב
תקחי ברזל וחומצה פולית
תפנקי את עצמך

יש לך כרגע 2 תינוקות בבית.
אחרי לידה הכי טבעי זה להתמסר רק לתינוק החדש ולהחלמה וגם זה לא פשוט.
אז עכשיו יש לך בנוסף עוד תינוק שבטח דורש יותר בעקבות השינויים שהבית עבר..
אם את רק יכולה תדאגי שתמיד יהיה איתך מישהו. בטח לא להיות עם שניהם לבד (מזכירה לך שאסור(!) לך להרים את הגדול כרגע. תיזהרי על רצפת האגן)

ולהשתדל להתרכז בטיפול בעצמך ובתינוקות שלך. כל מה שאפשר שמישהו אחר יעשה תנסי לקבל עזרה.
ומה שלא - יכול לחכות.... (כן, לא יקרה כלום אם המקרר לא נקי או אוכלים בחד פעמי)

בעז"ה את תתחזקי, הקטנה תגדל קצת ותדרוש פחות וכולכם תתרגלו למשפחה החדשה

מבינה אותך כ"כ!!!
לי יש שלושה צפופים
גם אני אחרי לידה וממששששש קשה לי!
אבל- אחרי הלידה של השני גם הרגשתי כמוך, אבל עוד כמה חודשים, שהקטן יהיה פחות תלותי בך, והגדולה כבר תהיה גדולה באמת;) יהיה הרבה יותר קל בע"ה!

חוץ מזה- כשאת מרגישה קושי תבקשי עזרה!!
מבעלך, חברות, שכנות ואפילו בייביסיטר בשעות הצהריים לעזרה עם הילדים או עם ניקיונות..

בהצלחה לנו! ה' סומך עלינו, לא נאכזב אותו

קוראת כל תגובה ותגובה ומרגישה איך זה כמים קרים לנפש עייפה .
תודה נשים יקרות .
מעודד מאוד מאוד לשמוע שזה זמני
ויהיה קל יותר
נותן כוחות ומחזק .
תודה.

הרבה בריאות, נחת ושמחה מכולם בע"ה.

 

דבר נוסף- המעבר מילד ראשון לילד שני הוא הכי קשה, לדעתי (ויש לי 5 ילדים כ"י).

עד כדי כל שההפרש בין הראשון לשני היה שנתיים וחצי והיה לי מאוד קשה

ובין השניה לשלישית היה הפרש של שנה!! ולא היה לי כזה קשה כמו המעבר בין הראשון לשני.

 

תנסי לראות מי יכול לעזור לך. תקבלי בשמחה כל הצעת עזרה שיכולים לתת לך: עזרה בשמירה ומשחק עם הגדול, אוכל, כביסות.

אפילו אם יש לך מישהי שיכולה לשהות איתך בבית או בגינה בשעות שבעלך לא נמצא ואת עם שניהם- זה מקל מאוד.

(אני הייתי הולכת לבית של ההורים שלי בשעות אחה"צ ונמצאת שם עד שבעלי יחזור. זה עזר לי מאוד. אחיות שלי היו שם. גם פינקו והעסיקו את הגדול וגם לשבת איתם סתם ולשוחח וכו')

 

ותזכרי שזה עובר. 

עכשיו את עדיין חלשה ועייפה ואין סדר יום לך ולתינוקת החדשה וכולם "זזו" מהמשבצת שלהם.

ייקח קצת זמן עד שכולם יתרגלו למצב החדש ושיהיה לכם סדר יום נורמלי ותקין ואז הכל יהיה שונה.

כמה שבועות/ חודשים ראשונים ותרגישי הרבה יותר טוב. גם מבחינה נפשית וגם מבחינת התמודדות קלה יותר.

 

בהצלחה רבה ו- 

המון מזל"ט וכוח!

 

 

וגם האם אתם משתמשים במספיק חומר סיכה טוב?

ובטוחה שזה בפנים? אולי בגלל גילוח?

גיליתי שכרית מגביהה עוזרת.. וכמובן שמן וג'ל

רוצה שזה יהיה טבעי וזורם.. אולי יש משהו אחר שאני אישית יכולה לעשות?

לדאוג שיהיה ממש ממש רטוב למטה.
כשאני מגורה ומוכנה, לחכות עוד כמה דקות של ליטופים וחיבוקים.. (ממש לא אוהבת להשתמש בחומר סיכה, מגעיל אותי..)
ולהגביה את עצמי עם כרית...

ולא יודעת למה זה קשור, אבל גם רואה הבדל בימים ששותה המון (2-3 ליטר)

אנסה זאת תודה!

גם אותי זה מגעיל..

מאוד חשוב שיהיה לך נעים אצל הרופאה שלך ותסמכי עליה.
רק רופאה תדע להגיד לך אם זה תקין או לא..
תרגישי טוב!

ממש לא פשוט מה שאת מתארת

קחי נשימה,

כולנו עוברים עכשיו תקופה קשה עם הקורונה. הגיוני מאוד שאת מרגישה ככה. לחץ, אי וודאות

התינוק שלך עדיין ממש קטן, 9 חודשים זה פחות משנה, תינוק שדורש ממש הרבה.

אם אין מצב רוח

אם את מרגישה שהסיוטים מהלידה עדיין מלווים אותך

אולי תשקלי עיבוד לידה?

אין לי מישהי ספציפית להמליץ, אבל מאחרות שמעתי שזה ממש טוב.

ואולי יבואו חכמות עם עצות נוספות

מאחלת לך כל הטוב שבעולם

גם אני מאלה שמשמינות בהנקה. סיוט. והאוכל הוא גם פיצוי על העייפות. תבקשי מהרופאה לבדוק בלוטת התריס.
אין לי עצות טובות, רק הזדהות.

פעילות גופנית יכולה ממש לעזור..רק שבאמת קשה להתחיל לבד..אולי יש לך חברה שיכולה להצטרף אלייך להליכות? יש גם סדנאות של קופת חולים (כללית אני יודעת)של התעמלות לנשים אחרי לידה, זה מסובסד וזה ממש נחמד. רק לא יודעת אם זה כבר חזר בגלל המצב..

זה בטח קשה כי את עם הילד כל היום אבל אולי חצי שעה בלילה כשבעלך חוזר או אפילו לחשוב על פעילות עם הילד (ריצה עם העגלה ?! ;) )
בעז"ה זה יעזור למשקל, לעייפות, ולתחושות הקשות.
זה מצטייר פסטורלי אבל להיות כל היום עם ילד בבית זה באמת קשה

בהצלחה!!

אולי דווקא זה שאת קמה מאוחר עושה אותך עייפה?אני אם קמה מאוחר כל היום שלי הפוך. את קמה הרבה בלילה וזה באמת קשה לקום בבוקר, אולי תנסי ללכת לישון מוקדם, כשהולכים לישון מוקדם זה ממש נותן כח.
הלחץ הכלכלי, קודם כל חיבוק ואת לא לבד!!
לפעמים יש הרגשה שרק לנו ככה קשה וזה עוד יותר מייאש, אבל אם תקראי כאן את הבנות, תראי שלהרבה לא קל. בלי בטחון בה׳ שהוא המפרנס ממש אפשר ליפול לייאוש, אני אומרת את זה גם לעצמי כן, עוזר לי לעבוד על מידת הבטחון שלי וכמה שיותר להרפות, עוד עצה ששמעתי מרב שלי , לרשום את כל הדברים הגשמיים שאת צריכה על הדף ואז זה מוריד לך מהלחץ שאת חייבת את הדברים האלה. עשיתי את זה ובאמת הראש שלי לא טרוד בזה וגם ה׳ ממלא בדרך ניסית את כל משאלותיי. ה׳ יתן לך כח וישמח אותך!! את גיבורה שהנקת ומניקה עד עכשיו למרות כל הקשיים

ואתמול ...

תנסי הרבה ויטמין סי.
תה צמחים (להיזהר מצמחים מייבשים כמו נענע - מותר קצת אבל לא כמויות)
עם דבש ולימון
ושאר תרופות הסבתא ;)

ותתקשרי מראש לברר אם יקבלו אותך עם השיעול. מקווה שלפחות אין לך חום אבל לפי ההנחיות נראה לי הם אמורים לא להכניס
תרגישי טוב!

לא מקבלים כשיש שיעול .. אפילו קצת... שתהיי מוכנה נפשית...

אני מצוננת וקצת משתעלת הרופא משפחה אמר שזה כלום ולא נתן הפנייה לבדיקת קורונה זה מהמזגן בטוח כי כל המשפחה נהיו חולים פתאום ביום שהדלקנו את המזגן

והיום הלכתי לעזרה ראשונה והם פחדו ולא רצו לקבל אותי רק אחרי שהבאתי אישור מרופא משפחה שאין לי חום ושזה רק צינון קיבלו אותי נתן אנטביןטיקה ואמר לי מחר לבוא לעקירה אחרי צילום פנורמי

גם אני הייתי באותו סיפור שלא הכול יצא
ממליצה לך לעשות היסטרוסקופיה אבחנתית ולבדוק אולי יש אפשרות להוציא את השאריות ואם לא ממליצה על היסטרוסקופיה ניתוחית יותר פשוט מגרדיה ותהליך פחות פולשני

אבל מציעה לך לברר איכשהו על אופציה של שאיבת השאריות. בארץ יש רופאה בשם ד"ר נילי ינאי שעושה זאת.

זו פרוצדורה מהירה, כמעט לא כואבת ויעילה, בלי הרדמה בכלל.

בשורות טובות...

אבל גם בגרידה יש חלק של שאיבה, לא? אז מה ההבדל?

למיטב הבנתי בגרידה דבר ראשון מחדירים צינור שדרכו שואבים את תוכן הרחם, ורק אז מגיעה הפעולה של הגרידה (שהיא ממש מלחיצה אותי).

אז מה שהרופאה הזו עושה זה את אותו תהליך של שאיבה אבל רק אותו? בלי הגרידה?

אבל בשאיבה הזו מכניסים ספקולום, ואז שואבים - לא יודעת באמצעות איזה מכשיר.

 

שאיבה זה לא

שאיבה זה מהר ופחות פולשני אבל מתאים רק לשאריות או חתיכה קטנה מאוד ותלוי גם במיומנות הרופא

לי עשה את זה רופא אחרי 2 ציטוטק ואמר שהוא מציל אותי מגרידה,
אבל בסוף נשאר לי חתיכה והייתי צריכה לעשות היסטרו סקופיה להוציא את זה...

אפשר גם בהרדמה, אבל אפשר גם רק עם הרדמה מקומית.
כן מרחיבים והכל מן הסתם, אבל לא יודעת אם יש הבדלים בין זה לבין גרידה כשזה מגיע לתהליך עצמו של ריקון הרחם.

אני גם בחו"ל (ארצות הברית).
יש כמה אופציות לריקון הרחם.
d& c
d&e
d&x

כאשר העובר קטן / שלב מוקדם של ההריון ההליך לרוב מתבצע בשיבה, ללא הרדמה. (d&c).

לגבי שאלתך, אני לא יודעת..
יש אופציה לקבל חוות דעת נוספת?
רופא אחר אולי?

זה באמת d&c.
אבל ממה שהבנתי מתחילים משאיבה ואז עוברים לניקוי של דפנות הרחם (מניחה שזו הגרידה).
עושים את זה בהרדמה מקומית באמת (אפשר גם הרדמה כללית למי שמעדיפה), אבל חוץ מזה זה נראה לי בדיוק הגרידה שעושים בארץ, לא?

לצערי עברתי הפלה בשליש השני,
כבר היה לי תור ל d&e בהרדמה מלאה ובניסי ניסים התפתחה "לידה" לבד, קיבלתי עזרה עם מנה אחת של ציטוטק (נרתיקי) והכל יצא בשלמותו!
אני לא יודעת מה ההליך בארץ.

באמת שתפילות עוזרות!

[ושלחתי מכתב באימייל לציון של הרבי מליובאוויטש, ואני באמת מאמינה שזכינו לברכה].

ממליצה לך לבדוק בחו"ל   על הפעולה הזו היא יחסית פשוטה

אם כן את יכולה לקבוע תור דיגיטלי להתייעצות עם רופא נוסף..
עכשיו עם הקורונה נותנים התייעצות דיגיטלית גם בלי להיות שייך לרופא מסויים.
לא יודעת איך זה הולך אצלכם מבחינת ביטוחים בחו"ל אם מגיעה לך התייעצות נוספת.

אני הוספתי מגיל חודש בגלל שפלט הרבה, זה עזר לו לשמור על משקל תקין

ל120 ml הוספתי חצי כפית (כפית של המטרנה)

לא הייתי מוסיפה. זה לא משקל נמוך מאוד.
אם הוא גם לא נולד גדול בכלל לא הייתי נלחצת.
הוא גם אוכל מטרנה, ככה שזה בטוח יותר טוב מקורנפלור וזה גם משמין יחסית להנקה.
תעקבי לראות שהוא עולה ביחס לעצמו פשוט...

ועוד לא בן חצי שנה.
נשמע תקין לגמרי ובכלל לא רזה.

הגדול שלי גם נולד 2900 והוא שקל כמו הבן שלך רק כמעט בגיל שנה. זה ילד רזה..

זה מעולה!

שוקלת בערך 6.000 והיו מבסוטים כי היא נולדה קטנה.
לגעתי זה תלוי כמה נולד. אבל זה לא משקל מאוד חריג

זה יפה מאוד בהנקה, אפילו יותר מכמה שצריך
תמשיכי להניק בנחת ותסנני את מי שמפריע

הבת שלי בגיל חמישה חודשים שקלה 6.200 שזה בערך אותו דבר. תלוי כמובן מה הגובה אבל לא הייתי ממהרת לתת

והיה אוכל מטרנה..
לא רואה סיבה אבל זה מניסיון אישי .. מה שמרגיש לך

למיטב ידיעתי, כאשר שאר הנתונים טובים אז זה מפתה על המורפולוגיה. כלומר אם הריכוז מאוד גדול אז גם אם המורפולוגיה נמוכה, יהיו עדיין המון זרעונים טובים. ואל תדאגי, יש המון ילדים חמודים גם ממורפולוגיה של אחוזים בודדים..

ובכלל אם זה בטווח לא אמורה להיות בעיה

אנחנו שנינו ממוצא צפון אפריקאי. השתדלות נטו. את השאר השארתי לה' יתברך.

הגענו למסקנה שהדברים האלו לא נגמרים. תמיד יש עוד בדיקות לעשות, וגם בהריון עצמו, על כל דבר קטן יציעו לעשות בדיקת מי שפיר וnipt ואולי גם צ'יפ גנטי ליתר ביטחון. וזה לא זול וזה לא נגמר

אז בעייני אין תשובה נכונה. צריך לשים גבול איפשהו, תחשבו מה נראה לכם נכון להשקיע טמעבר לזה מתפללים לה' שהכל יהיה בסדר.