פורום הריון ולידה (עמוד 2816)

שהם בודקים באמת מי חי באותו בית

יכולים לעצור אותך ולשאול לאיפה את נוסעת, מה תגידי?

מותר להיות בקרבה רק אם אתם גרים באותו בית. לא משנה המרחק

למנוע מגע בין כמה בתי אב ואז זה עובר מבית לבית והמעגל מתרחב,
בתוך המשפחה הגרעינית כדאי לשמור על הגיינה מרובה מהרגיל אבל אין מה לשמור מרחק נגיד ברכב

רישמית ברכב רק 2 אנשים
ולא אמורים לבקר אנשים,
כן אפשר לעזור לקרובי משפחה נגיד לספק להם דברים וכד' שלא ייצאו בעצמם

הבנתי שעד עכשיו כן היה מותר להפגש אבל רק עם משפחה אחת קבועה

לק"י

היה מותר לשתי משפחות קבועות להפגש כדי לשמור על הילדים.
כנראה כדי שאנשים עם ילדיח קטנים שעובדים יוכלו לעבוד. השערה שלי...

מניחה שגם עכשיו זה מותר.

שעוסקים בדברים כשרים ולא עובדים ומשקיעים בשבת..
אנחנו בחרנו הלכה.

של שבת וחגים. אז יכול להוריד מעט את הרווח..

יש רק קופה אחת שיש לה מסלול הלכה בסיכון גבוה.

נכנסתי להראל ראיתי שיש הלכה לא כתוב איזה סיכון זה

ממליצה לא לרוץ ישר לתוספות. יכול להיות שהנקה בלעדית תשמור על הכמויות יותר. כמובן בשילוב של בדיקת טיטולים מלאים ומעקב גדילה.
מומלץ להתייעץ אפילו טלפונית עם יועצת הנקה.
אם תרצי לתת יותר פרטים וננסה לעזור
בהצלחה

בהתחלה הכל מושלם יש שפע ..בטיפת חלב מרוצים אחרי חודשיים בערך מתחילות הבעיות ..התינוק לא שבע רוצה כל שעה ולא שלוש שעות לי אין מספיק ואני נלחצת נותנת בקבוק כדי להרגיע את התינוק ..

תני לו כל שעה, תוך יומיים שלושה זה יתאזן.

אם במשך חודשיים הכל טוב,
קשה לי להאמין שפתאום מתחילות בעיות. הגוף שלך יודע לייצר חלב בדיוק לפי הצורך של התינוק. והתינוק יודע לדרוש ולינוק בדיוק כמה שהוא צריך.
אם עד גיל חודשיים התינוק יונק הנקה מלאה, אין סיבה להוסיף תמ"ל (אם את רוצה לשלב תמ"ל - סבבה, אבל אל תחשבי שהוא צריך את זה).
הוספת בקבוק עלולה לשבש את המערכת, וממילא לגרום להפחתה בייצור החלב. הגוף שלנו יודע להגביר ייצור אם צריך. תסמכי עליו שיש מספיק, ותתני לתינוק כמה שהוא מבקש (אם זה באמת רעב).
בהנחה שמדובר בקפיצת גדילה, תוך יומיים בערך המצב מתאזן בחזרה. בקבוק לא מאפשר למצב להתאזן.

תודה רבה לכולן!!

ברגע שנלחצת ונתת בקבוק הגוף שלך יפחית את הייצור.
תתני לפי דרישה ואל תסתכלי בשעון תסמכי על התינוק שלך שיודע מתי הוא רעב ועל הגוף שלך שיענה לדרישה הזו בסינכרון.

ממליצה להתייעץ עם יועצת הנקה לפני. ליסה שץ ממש מומלצת.

אם בהתחלה יש לך שפע חלב אז זה לא בעיה פיזיולוגית, כנראה היה ניהול הנקה לא טוב או אולי בעיות בתפיסה שהקטין את ייצור החלב או באמת קפיצת גדילה כמו שהציעו.
יועצת תעזור לך להתנהל נכון ותהווה כתובת לשאלות שלך אם משהו ירגיש לך לא תקין

יש אפילו מהקופה, אם אין בעיות זה אמור להספיק

בהצלחה ובשעה טובה וידיים מלאות !

וזה יכול להיות גם כלום..
במצב נורמלי הייתי אומרת לך לגשת למרפאה לשלול דלקת, אבל עכשיו לא יודעת מה עדיף כבר...

רופאים אמרו שככל הידוע להם זה לא עובר לעובר
ולגביי השליש הראשון הם לא יודעים

ומוזר שמכון פועה אמרו לוותר על סקירה ובדיקות דם
אני לא שמעתי הוראות מחמירות כאלה מרופאים

על כל מני השערות

בכל אופן לפי מה שידוע לי הסכנה ממחלות מסוימות היא בשבועות הממש ראשונים 

שזה יכול לגרום נזק לעובר?.נראה לי שהקורונה עוד צעירה מכדי שידעו נתונים כאלו.

ואם יש לך שקיפות כנראה כבר את עוברת את השבועות הראשונים הקריטיים. כרגע אמרו שזה ככל הידוע לא מזיק. אבל ברור שעוד לא ניתן לדעת בוודאות. לכי לעבודה עם מסכה או בד וכפפות. אל תגעי בפנים שלך. תשטפי ותחטאי ידיים. לתפילה. יהיה בסדר בע''ה

ואם יש לך שקיפות כנראה כבר את עוברת את השבועות הראשונים הקריטיים. כרגע אמרו שזה ככל הידוע לא מזיק. אבל ברור שעוד לא ניתן לדעת בוודאות. לכי לעבודה עם מסכה או בד וכפפות. אל תגעי בפנים שלך. תשטפי ותחטאי ידיים. ותפילה. יהיה בסדר בע''ה

א. לא נראה לי שזה קשור להנקה- עד גיל בוגר יחסית.
ב. אולי- קשור לזה שהיא לא ממש מבינה מה זה אומר שאת תסעי ללדת והיא תהיה אצל קרובים. כלומר- היא מבינה אבל אולי משהו אצלה לא סגור עד הסוף ולכן היא מרגישה שאת הולכת לה...
ואולי, קשור למצב הקורונה הנוכחי, שמעלה את סף הקריזה, הרגישות, הקושי והסבלנות של כולנו, מוציא את כולנו משגרה טובה ומוכרת ומכניס אותנו לשגרה חדשה שעדיין לא מוכרת מספיק ולא נותנת מספיק בטחון עדיין.

ובתכל'ס-
א. אולי תנסי ליצור לה שגרה ''הדוקה'' כמה שאפשר- סדר יום קבוע. תכיני דפים עם כל אחד משלבי סדר היום וכל פעם תצביעו ותראו באיזה שלב אתם עכשיו. זה קצת דורש ממך, אבל הרווח הוא יכול להיות גדול.
ב. לגבי הכניסה לשירותים. אני מציעה לך לדבר איתה, משהו כמו ''אמא צריכה עכשיו להיכנס לשירותים. אני יודעת שזה לא נעים לך, בואי נחשוב ביחד מה יכול לעזור לך לא לבכות בזמן שאני בשרותים''. ואז אולי היא תציע משהו, ואת תציעי עוד משהו וככה תגבשי לך ''טקס'' כניסה לשירותים שהיא מכירה. נניח- יעזור לך לעמוד ליד הדלת של השרותים? (גם ככה היא שם..). אולי יעזור לך אם אמא תתן לך חמוצית לפני שאני נכנסת לשירותים? אולי יעזור לך שתדפקי על הדלת ואני יענה לך בדפיקות? אולי עוד רעיונות ..כיד הדמיון.

אבל באמת, באופן כללי, הגיוני מאוד שזה בגלל בשגרה הלא שגרתית שלנו עכשיו.

הם מרגישים 

תוסיפי לזה את זה שאמרת לה שאת בשלב מסוים תלכי לבית החולים- אז זה כפל כפליים של פחדים וחששות

 

אני חושבת שקודם כל תחבקי אותה והרבה, מובן לגמרי למה היא מפחדת

ודבר שני, כדאי להפסיק ולדבר איתה "כל הזמן" על זה שאת תלכי לביהח ותחזרי.

פשוט תניחי לזה

ברגע שיגיע רגע האמת- או שאת תאמרי, או בעלך או סבא/סבתא, תלוי מי יהיה נוכח.

נורא מפחיד ילד לדעת שאמא שלו תלך, כשאלמנט הזמן עדיין לא ברור לו והוא לא מבין בו

כך שמבחינתו זה לנצח...

 

בשורות טובות!!!

אולי קצת להימנע מלדבר על זה לתקופה הקרובה?
תראי איך אנחנו מרגישים עכשיו עם ה"לא ידוע"... אצל ילדים זה עוד יותר. אין לה מושג זמן, ומבחינתה בכל רגע נתון, ייתכן ואת הולכת לה...
סתם השערה שלי כמובן.

(היות שהזדהית, אני יודעת שיש עוד קצת זמן עד הלידה. אז הייתי מניחה לזה כרגע)

אני מניחה שאת לא יוצאת כרגע לעוד מקומות, נכון?
אז לומר לה את זה. לומר לה, היום אמא לא הולכת לשום מקום, רק בבית - בחדר או בסלון או במטבח או בשירותים, היום אמא רק בבית.

עוד סתם רעיון - אולי תשחקו מחבואים בתוך הבית?
אומרים על משחקי "קוקו" בגיל המאוד צעיר שה מפתח אצלם את הידיעה שגם כשלא רואים את אמא היא נמצאת.
הילדים שלי משחקים מחבואים עם התינוקת בת השנה - מתחבאים וקוראים לה, עד שהיא מוצאת מאיפה קראו. אז אולי מחבואים מעין זה, לאו דווקא לפי הכללים האמיתיים.

שאת תלכי והיא תשאר עם הקרובים לה.

מבחינתה כל הליכה שלך, גם אם זה לשירותים, זה "הנה אמא הולכת".

אני מספרת בגיל כזה רק בלילה לפני... ממש ממש בסוף. לא עושה יותר מדי הכנות, זה עושה פעולה הפוכה.
ואפילו פעם אחת אושפזתי במפתיע, ולא נפרדתי מהילדים, לכמה ימים. בלי הכנה ובלי כלום והיה בסדר גמור.
לא טראומה ולא היסטריה.
בעלי ואמא שלי הסבירו שהלכתי לבית חולים לקבל תרופה ואני אחזור.
כשחזרתי הכל היה כרגיל.
אז לפעמים הכנות הם יותר מתוך החרדה ההורית שלנו, ובפועל ילדים מקבלים את המציאות ומסתגלים אליה יותר בקלות ממה שנראה לנו.

הייתי מנסה לומר לה - אני לא הולכת עכשיו, אני חוזרת מיד.

מרובות כשהתחלתי הריון.

אבל מצד שני זה יכול להעיד גם על פטריה.

 

תמתיני להפרש הכי גדול שהיה לך ותעשי בדיקה..

מזל טוב ⁦❤️⁩

איך יראו את הפס התחתון (שאומר שאם מופיע אז זה שבוע אחרי האיחור במחזור או משהו כזה)
ועוד לא רואים בבירור את העליון?

בכל אופן אין צורך להתייחס לחוזק הפסים זה לא אומר שום דבר .
הכי טוב בדיקת דם
אם את בכללית יש לך בדיקת דם עד הבית

לנו יש מקלחון ואני שמה בתוכו את האמבטיה שלה מה שאצלי עזר זה שכשאני צריכה לשטוף לה אני פשוט מתקתקת על דלת המקלחון קצת למעלה וזה אוטומטית מסיח את דעתה וגורם להסתכל למעלה ואז עם היד השנייה שוטפת את השמפו עם הכוס.

או שתנסי עם הצעצועים של האמבטיה תקחי אחד ותעלי ותורידי אותו ככה היא תעקוב אחרייך ותוכלי לשטוף בלי בכי.

וכך את יכלה להטות לה בעדינות את הראש אחורה.

מה גם שזה שהיא נעמדת- מסוכן מאד, היא עלולה להחליק בכל שניה

וגם אם את לא מורידה ממנה את היד לשניה- היא יכולה להחליק, ואת הרי גם רטובה ולא תמיד יכולה לתפוס בלי שהיא תחליק לך מהידיים. ממליצה מאד על הכסא הזה. הוא לא יקר ומשמש אצלי בערך עד גיל 3.

בחיפוש מהיר מצאתי את הקישור הבא.

מתארת לעצמי שיש עוד הרבה חנויות שמוכרות את זה. גם חנות של כלי בית כגון הום פלייס, וגם חנות למוצרי תינוקות.

טבעת אמבטיה

בהצלחה רבה

נותן בטחון לילד שהוא לא נופל

כמובן צריך להקפיד על השגחה ולא להשאיר לבד בטבעת ח״ו

כי גם הגדולים שלי לא מסכימים😏

הגדולים שלי מכסים עם הידיים את העיניים, או מטים את הראש קדימה.

לתינוקת אני שמה את היד כמו מצחייה מעל העיניים ואז שוטפת בשניה.

מה שעזר לנו זה שהייתי שופכת לה את המים, וכשהם הגיעו לפרצוף שלה הייתי נקרעת מצחוק ומיד מנגבת לה, לאט לאט היא הבינה שזה לא מפחיד והיום ב"ה היא כבר צוחקת מזה...

הכי קל הכי פשוט. אצלי שוכבים בלי בעיה ולגדולה שממש הייתה בהיסטריה מהמים הייתה תקופה שהיינו שוטפים לה עם מגבת קטנה לאמבטיה כששכבה ככה לא נכנס לה מים לעיניים המגבת סופגת כמות יפה של מים שוטפת מיד את השיער אח''כ תולה לייבוש באמבטיה ולמחרת זה יבש ומוכן.

כי אצלי אני מקלחת בכיור עד גיל מסויים ככה הכי נוח לי. וכשיודעים לעמוד לבד מעבירה למקלחון של כולם (יש ידית אחיזה) וגם אצלי המעבר הפך את המקלחת ממשהו אהוב למשהו פחות.. אבל תוך שבוע חזר לאהוב להתקלח..
מה שיכולה להציע זה לשים משחקים ואולי קצת קצף ואז היא תתרכז בזה במקום במים שיורדים על העיניים.. ועוד עיצה אם יש אחים שמתאים שתתקלח איתם יחד זה ממש עוזר אצלנו זה ממש שיחרר אותו עכשיו הוא לא רוצה לצאת מהמקלחת. ושמתי חב שאם הוא לבד אז הוא כן טיםה בוכה בשלב של השטיםה של הראש אבל עם אחים שלו הוא אםילו צוחק. מדהים איך חברה משפיעה

שימשיך בקלות ובידיים מלאות!

מקפלים שיהיה ארוך ומניחים באיזור החזה מתחת לפיג'מה.
אפשר גם להוסיף מגבת על הסדין.

אני לא אוהבת לישון עם חזיה. לוחץ לי ולא נוח.
אבל אם את מאלו שכן ישנות עם חזיה, פשוט לשים רפידות הנקה.
)אגב, אל תחששי שהחלב הראשוני ייגמר. הוא מתחלף רק כ3 ימים לאחר הלידה)

גם מאד לא בריא לישון עם חזיה.

שצריך לתת לחלב להתייבש לבד אז בגלל זה כדאי לאוורר את השד בלילה ולישון בלי חזיה...

גם שיש חזיות שהריפוד מפריש חומרים רעילים.

קודם כל מקומית זה יכול לגרום לסתימת צינוריות ודלקות שאלה דברים לא נעימים בעליל שייחודיים להנקה.
באופן כללי יש טענות שזה מעלה סיכון ח"ו לסרטן שד. לא יודעת כמה הן מבוססות אבל את הסעיף הראשון
חויתי על בשרי כשנרדמתי בטעות כך

לא יכולה לצרף כי לא זוכרת איפה ומתי קראתי

כשישנים בלי חזיה?

והאמת, שכשעשיתי את זה הרגשתי כאבים כאילו מתחיל גודש אז מהר שמתי..
(ב"ה ישלי שפע חלב ולצערי מגיעה ממש מהר לגודש)

אבל אם אני לא שמה, (ובחיים לא ישנתי עם חזיה לפני ההריון והלידה) אז ישר מתחיל לי טפטוף..

כשהייתי עם זה גרם לגושים ולגודש...

ואני ישנה עם חזיה..

אוהבת לישון בלי כלום עלי,אחפש בד נוח
וכמובן תודה לה' שיש סמנים לשפע שיבוא,באמת מקווה שזה אומר שיהיה הרבה חלב אחרי לידה

נגיד משהו כזה
קנה גופיית הריון להנקה מנקסט ישראל

מתחת לגופייה יש חלק תחתון שנגמר עם גומי מתחת לחזה, זה הרבה יותר רך ונוח מחזייה.

אם לא זה אז אפשר סתם גוזייה זה לא מפריע כל כך.

תנסי להזמין און ליין אולי עדיין יש משלוחים

יש מדריך מידות מצוין- תמדדי את עתמך ותזמיני

אני אקנה אחת,בתקווה שעוד אפשר
תודה תודה תודה!

ושמתי רפידות מתחת, הגופיה החזיקה אותן. בטפטופים הכבדים של אחרי הלידה ישנתי עם מגבת מתחתי.
(אני לא ישנתי עם חזיות אף פעם, הרבה לפני שהתחתנתי. אמא שלי אומרת שהגוף צריך לנוח מזה)

גם לי הייתה רגיעה בתופעות, מסביבות שבוע 9-10 ולא שהיו לי תופעות קשות, בעיקר סבלתי מבחילות (בלי הקאות ב״ה) וחולשה. שמחתי שזה היה קצר (ביחס לכל הסיפורים ששמעתי...) וגם חששתי כי חיפשתי מידע וכמובן שהגוגל נותן את המידע הכי מלחיץ בעולם 🥴
וב״ה הכל בסדר! ישתבח שמו!

שאם יש שינוי קיצוני ללכת להיבדק
רק את יודעת אם השינוי הוא קיצוני..
אם היו תחושות עדינות ונעלמו אז לא נראלי צריך להיבדק
רק אם המעבר חד

האמת בדביל הרוגע הנפשי קבעתי תור לגניקולוג שלי אבל לפתע פתאום התחלתי שוב להרגיש בחילות אפילו הקאתי (ואני בקושי מקיאה) ולאט לאט כל התסמינים חזרו לי.. אז ביטלתי את התור
חא חשבתי אי פעם שאשמח ואודה להשם על כך שאני מרגישה לא טוב🤗

ושלא יקרה להבא, אבל במצב של חשש אפשר לנסות להגיע למוקד נשים בקופה

(לא סגורה על איך עובד שם בימים אלו, אבל בגדול..)

אחרי שבוע חזר ובגדול....

לנוח קצת בין לבין סדר היום ,
הכי מועיל רביצה על הספה ב45 מעלות, מוריד את הלחץ משמעותית

הכי גרוע זה הישיבה בעייני יותר מעמידה אפילו

קניתי כרית הנקה של מלגה, ואני משתמשת בה תמיד כשיושבת. לא בשינה ( לא הסתדרתי איתה כ"כ במיטה)
אז כשאני על הספה/ כורסה... זה פשוט העלים לי את כל כאבי הגב והצלעות למיניהם!!!!

מוכר לי משני הריונות קודמים ,בהריון הזה עוד לא התחיל, זוכרת איך לא יכולתי לשבת הרבה בשולחן שבת בגלל הכאבים האלה

עוזר לנוח מדי פעם בשכיבה..

לא לחכות שיכאב, אלא לנוח לפני..

ואז זה יותר נסבל..

בהריון האחרון סבלתי מהצלעות בצורה קשה.. 

עד שממש לא יכולתי לעבוד והרופאה רשמה לי שמירת הריון..

שכבתי על הספה בסלון רוב הזמן..

לאחר שהתינוק נולד, החלפתי לו טיטול על הספה..

הקטנה, בת 3, אמרה לי: "אמא, הוא בטח שמח מאוד".. שאלתי אותה למה?! והיא ענתה "הוא מכיר את הספה הזאת ממש טוב, מאז שהוא בבטן"..

מסתבר שזה היה לה משמעותי מאוד ששכבתי כ"כ הרבה..

תינוקי בן שנה.. והם עדין מדברים על זה מדי פעם..

חיבוק על ההתמודדות..

אגב, התייעצתי בינתיים עם מוקד אחיות והיא אמרה לשים כרית מאחורי הגב התחתון בישיבה.
ניסיתי הערב וזה עזר!

לא לראות חדשות!
רוב הכתבות זה סתם כותרות מפוצצות כדי לעשות רייטינג

לוקח- התתמודדות עם הספקים שלא מספקים לי כלום עכשיו לבית החדש.. ועוד דברים.. ב"ה

גם אם רבים ועצבניים, עדיין זו נוכחות של שמחה ואחווה ברוך ה'... יש כ"כ הרבה מה לעשות בבית.. לי לפחות.. ץ

עשייה בבית נותנת סיפוק,אבל מצד שני צריך לדעת גם איזון ולא להגזים .
כל בוקר אני קמה ורושמת על הדף מטלות שיש לי לעשות, יורדת ממש לפרטים קטנים. אם נוספות לי מטלות מוסיפה. המטרה היא לא להספיק את כולן, אלא שיהיה איזה סדר בראש. וגם אחרי שעובר יום את רואה שעשית משהו.
לישון צהריים עם הקטנטנות שלי גם נותן לי כח, מרשה לעצמי לתת להן קצת זמן מסך או חתיף כשמרגישה שצריכה להטען, שותה תה/קפה עם משהו מתוק, קוראת כאן בפורום, עושה מקלחת זריזה.
משתדלת לשמור על האופטימיות, מדליקה שירים שמחים, נמנעת מלראות חדשות, נמנעת מלדבר עם אנשים שלוקחים כחות.

בעיקר מחייה אותי
מאוד מבינה אותך קשה לי מאוד
יש לי ששה איתי, בעלי עובד, לא יוצאים מהבית
הקטנה בגמילה ואני צריכה להמשיך לעבוד דרך הבית ולהעביר שיעורים מקוונים
מחייה אותי מאוד, כמוך, אמונה
לדעת שקורה פה משהו גדול
בעז״ה השבתות הקרובות יהיו ללא חילולי שבת בפרהסיא
כי אין תחבורה ציבורית הכל סגור אין קולנוע וים
בעז״ה בניסן נגאלו ובניסן עתידין להיגאל!!!

יש לי אחת:

שכנה באה לבקש נייר טואלט

חצופה!!!!

טוב שלא ביקשה כליה

מסובך לי להעלות אין לי נייד חכם
אני מהמחשב

אין לי כוח אפילו לבחור....
רק אגיד על מחר- ראש חודש, לא לשכוח פיג'מה לבנה

מה שלוקח לי כח, גם נותן אותו...הכוונה ליורשות העצר כמובן.
ו להודות לה'. על כל דבר.גדול וקטן. ואז מגלים בעצם כמה הדברים הקטנים הם גדולים.
אבל פרקטית- כוס קפה טובה, לשבת על הספה ולא לעשות כלום, לקרוא ספר לבנות, לצחוק עם בעלי, לאכול אוכל טעים, כולם ביחד, לקרוא פה בפורום...

אני,חושבת על עוד שנה מהיום, ואני מדמיינת שהכל נגמר ושאנחנו חיים כרגיל. ונהנים מדברים קטנים כמו בית גםה.
(ב"ה, שזה לא יהיה עוד שנה!)

בלי חברים שהם החמצן שלו ברגיל, ובלי כדור ואופניים ובחוץ שזה לרוב העיסוק המועדף עליו (גרים במקום צפוף ואין ככ איך לאפשר לו כרגע) ובלי הגן שהוא אוהב. כל שאר המשפחה משתגעת ויורדת מהפסים והוא נראה מאושר להיות בבית. אני לא ככ מפעילה אותם כרגע (עם בן חודש וחצי עליי רוב היום) והוא פשוט מוצא לעצמו תעסוקות כל היום, נהנה מהספייס ומהחופש, מגלה את המשחקים שלו ופשוט משדר בריאות נפשית שמפעימה אותי נותנת לי כח. לא ידעתי שהוא כזה ילד חזק.

בן הכמעט שלוש שלי מאוד אוהב את הגן, כל יום שואל אם הולכים כבר לגן, אבל בימים רגילים הוא חוזר הביתה מאוד עצבני, עייף, רעב, כועס על כך שלא נשאר יותר זמן בגן, כועס שהסיבוב בחוץ לראות את כל המכוניות לפני שנכנסים לבית (טקס קבוע שהוא המציא) לא היה מספיק ארוך, ועוד...ואני נאלצת להתמודד עם ילד מתוק שבבוקר היה כל כך שמח, וחוזר אלי מצוברח לגמרי, ועד שחוזר לו המצב רוח כבר צריך ללכת לישון.
בימים האחרונים אני נהנית מילדון פשוט מאושר! הוא כל כך שמח להיות עם אבא ואמא והאח הקטן כל היום, מקבל כמויות גדושות של תשומת לב וזמן איכות, ממש נראה מרוגש לפעמים (גם התחלנו גמילה אז זה בכלל כמויותתת של תשומת לב ומחמאות, ועושים ממנו עסק כל היום ). ואחיו הקטן מאושר שהאח הגדול והנערץ (והעריץ לפעמים ) איתו בבית ומשחק איתו, ושאמא פנויה אליו יותר. וכל כך כייף לראות אותם שמחים!

ביבי הוא
גם ראש ממשלה 🇮🇱
גם פוליטיקאי מדופלם👔
גם כלכלן מצליח💰
גם ....
גם....

וגם- מנחה הורים!!👨‍👨‍👧‍👧 והוגה "שיטת שני מטר". כשהילדים רבים מיד אני אומרת: ביבי אמר לשמור שני מטר זה מזה

היידה ביבי🏆

לידידי היקר נ"י שלו' וברכת ד' עליך ועל כל מה אשר לך בתוך כל כלל

ישראל בני אל חי אהובי עליון ד' עליהם יחיו.

לשאלתך כיצד יש להביט במבט תורני על המהפכה הגדולה בסדרי החיים שלנו
בארץ, שהיא גם חלק ממהפכה עולמית, שהחלה בימים האחרונים בגלל דבר שנראה בתחילה
כחסר חשיבות שבאמת אין בו ממש. הנה, הדבר הקטן שלא החשיבו תקף אלפים ורבבות,
עבר ארצות ויבשות, וכל החכמה האנושית, וכל הקידמה המדעית מודה בפה מלא שהיא
חסרת אונים ואין בה כח להושיע.
והנה מתפרסמות גזירות שנראות קשות כל כך: ביטול משחקים, עצירת תחבורה
ציבורית, סגירת בתי כנסת ועוד מעט סגר כללי שיאסור יציאה מהבתים לגמרי. כך שהשאלה
נראית לעיני כל. וכמו שנצטוינו במצוות ההגדה לפתוח בשאלה, כי רק היא מאפשרת את
קליטת התשובה בתוכנו, נראה שגם היום מתרקמת תשובה גדולה שתתחולל בתוכנו שלמענה
הכין הקדוש ברוך הוא את השאלה הנוכחית.
ואני, שחסרתי מתורה וחוכמה, איך אוכל להתימר להבין דברים גדולים עולמיים
ולומר אותם לאחרים שצמאים לתורת אמת ולמראות קודש, אבל מתוך הערכתך החשובה
בעיני, ארשה לעצמי לומר בקול את המחשבות שעוברות בתוכי, ואם כי בודאי שמחשבות
ד' עמקו ממני עד לאין חקר, אבל נראה שגם בדברי יש קורטוב של אמת.
א. הרמב"ם בהלכות מלכים )י"א, ד( )בפסקה שהצנזורה העלימה( כתב כי טעם הדבר
שנתן הקדוש ברוך הוא ממשלה לדתות הנצרות והאיסלאם הוא להרגיל את העולם בהכרת
ספרי הקודש והערכים האמוניים של תורתנו, עליהם מיוסדות דתות אלו: השגחת ד' על
העולם, שכר לצדיקים ועונש לרשעים, אמונה בגן עדן וגיהנום המשלימים את משפטי הצדק
האלוקיים גם אחרי הסתלקות הנשמה מן הגוף, ולבסוף ביאת משיח גואל צדק שמיישר את
העולם כולו ויגאל את ישראל גאולה שלמה.
בימינו החלה להתפשט ולתפוש מקום מרכזי בתפישת ערכי החיים וסידורם,
המחשבה על הזכות שנתונה לכל אחד לחיות על פי רצונו, גם אם הוא מנוגד לערכים אנושיים
ולאומיים הרווחים ברובה ככולה של האנושות. כך, בשם חופש הפרט, באה דרישה תוקפנית
עד כדי איום באלימות, לערער את סדרי המשפחה של בני זוג איש ואישה, אב ואם הנאמנים
לילדיהם פרי בטנם.
ישנה דרישה להכשיר כזוג וכמשפחה שנים שהם ממין אחד ולקבל את דרישתם לגדל
ילדים שלא נולדו מהם, כך שאין איש ואישה ואין אב ואם. נשמעה גם דרישה לחיי זוג ללא
התחייבות אחד לשני על ידי חופה וקידושין שתוחמים את מסגרת המשפחה מפני פריצת

בס"ד

2

גבולות, שבהמשך פוגעת גם היא במוסד המשפחה, בגידול ילדים, במסירות הראויה להם
ובעצם בהריסת הדורות הבאים שיגדלו ללא אהבה ויראה של אב ואם טבעיים, שבטבעם
יתנו כל אשר בכוחם, עד להקרבה ממשית למען יוצאי חלציהם.
ב. היחס המיוחד שלנו אל עמנו ובניו, על כל מה שעבר עליו, היסתוריה מלאה
מסירות קודש והקרבת חיים תוך יסורים שלא קיים להם אח ורע בתולדות העמים. והנה
ישנם השוללים את זכותנו על ארץ אבותינו ממנה נושלנו באכזריות במעשי רצח עם, במטרה
לגדוע את קיומנו הלאומי. קמים שופטים נאורים הבאים בשם חופש האדם וחירותו, ללא
הבדל עם וגזע, והם שוללים את זכותנו על ארצנו. בהסכמתם גורשו אלפי יהודים שיישבו
את גוש קטיף מתוך מסירותם הגדולה להפריח חבלי ארץ שוממים והפיכת המדבר לגן פורח.
ידוע היה במשך דורות כמה יקר לעמנו חג הפסח ואיסור החמץ המיפר קדושתו, בשר
החזיר נחשב לתועבה בעיני בני עמנו ושימש כשיקוץ שבאמצעותו אויבינו פגעו ברגשותינו.
אבל לבית המשפט "חופש הפרט" מתיר לרמוס את קדושת האומה ורגשותיה! שמירת השבת
לפחות בתחום הציבורי יקרה כל כך בעיני עמנו, אבל השופטים החליטו שזכות בעלי העסקים
הגדולים להרוויח הון נוסף על ידי חילול שבת בפתיחת בתי עסקיהם תוך כדי שעבוד
עובדיהם, ללא יום מנוחה משפחתי. "זכות" זאת מתירה בעיני השופטים וראשי הערים בארץ
ישראל למחוק את ערכי האומה ברגל גאוה, כשהם מתחרים ביניהם מי מצליח לרמוס את
מצוות התורה יותר מחברו.
ג. הנה באה מגיפת הקורונה והיא אוסרת אירועים ציבוריים, היא סוגרת עסקים,
עוצרת תחבורה ציבורית ומאיימת על שלילת חופש האדם לצאת מביתו. וכל הגזירות הקשות
מתקבלות בהבנה וללא ערעור בשם "חופש הפרט" או "חופש העיסוק". מדוע? אם אדם
רוצה לסכן את חייו, למי יש זכות למנוע בעדו? ואם ממונו ובילויו חשובים לו יותר מחייו,
מי ימנע זאת ממנו? כשם שלדעתם קיימת זכותו של אדם לא לשאת אשה ולא להשאיר אחריו
ילדים שישאו את שמו, אולי יש לו זכות גם לפגוע בחייו הפרטיים? מדוע לא יקבע בית
המשפט וכל נושאי דגל חירות הפרט שיהיו הכל נוהגים כרצונם וכשם שבאיטליה חולים
רבבות ומתים אלפים נהיה חלילה גם אנחנו כמותם?
כאן, נתברר לכולם ללא ערעור והרהור כי אין זכות לאיש לפגוע בחיים של אחרים
ולא יוכל לומר כי לא יכתיבו לו איך לחיות ואיך להתנהג. זכות הכלל לחיים ושמירת הציבור
קודמת ללא סייג לחופש הפרט, כפי שלמדנו במידות שהתורה נדרשת בהם כי הכלל קודם
להפרט. תודעה זו הולכת ומתיישמת בלב הכל והיא מבטלת מעיקרה את ההגזמה הנוראה
שחלה בהגדרת חופש הפרט כעומד מעל הכל. כולנו יודעים שסכנת המגפה אינה מאיימת על
חיי הצעירים, היא מסוכנת בעיקר לקשישים ולבעלי עבר רפואי לוקה בחסר. לכולנו מתברר
כי הדאגה וההתחשבות בחלק מאחינו קודמת לנוחיות, ולחיי הרווחה וקלות הראש של כולנו.
בזה מתקנת המגיפה, בשליחות מגבוה, את העיוותים שחדרו למוחות וללבבות והם מסכנים
את שלמות האומה ואת צורתה הבריאה.

בס"ד

3

ד. ההתפתחות הטכנולוגית העצומה שנראתה בשנים האחרונות הביאה בשיפוליה גם
השחתה נוספת למחשבת האדם: א- גאוות האדם המהלך ברחוב ויכול לשוחח עם ידידיו
במרחקים. ב- האפשרות לצפות בסרטי דימיון, שלא מעטים מהם נגועים בפריצות, תוך כדי
נסיעה באוטובוסים. אפילו בחור ספון בחדרו, ליבו ועיניו יכולים לשוטט במקומות אפלים
שקידמת הטכנולוגיה מאפשרת. כל זה מאיים על תום הלב, עדינות הנפש, והערכה ראויה
בין אדם לחברו, ובמיוחד כלפי נשים, שהפכו במחשבת אותם צופים למטרות פריצות, כאילו
אינם בעלי נשמות קדושות הראויות לאמהות, אחיות ובנות לעם קדוש וטהור. גאווה מטופשת
זו הולכת ונמחקת, כאשר האדם רואה את אפסותו וחוסר אונו מול חידק, וירוס קטן כל כך,
שמאיים על העולם כולו יותר מאלפי פצצות המכילות טונות של חומר נפץ. הדבר מזכיר לנו
את גאותו של טיטוס הרשע, אחרי שהחריב את ירושלים ושרף את המקדש, התימר לנצח
את בורא עולם הבוחר בישראל, יצאה בת קול והזמינה אותו למלחמה עם יתוש קטן, אותו
יתוש חדר למוחו ומירר כל רגע בחייו ולבסוף הרג אותו וגרם לכך שאפילו קבורה לא הייתה
לו, אלא שרפו את גופתו ופיזרו את האפר, ע"פ בקשתו, על גלי הים. וירוס קטן זה, שנשלח
מלמעלה, מזכיר לנו טוב טוב מיהו בעל הבית האמיתי בעולם, ועד כמה אין גבול ליכולתו
ולשלטונו, היכול בקלי קלות לבטל את כל הישגי האדם, בכלכלה, בבריאות, בצורת חייו
ובעצם בכל.
וכעת דברי ישעיה הנביא על אחרית הימים נשמעים כתיאור עכשוי המתרחש היום
לעינינו, "ושח גבהות האדם ושפל רום אנשים, ונשגב השם לבדו ביום ההוא".
ה. מחשבה נוספת שעוברת אצלי קשורה בדרך בה המחלה, עם נגיפיה הסמויים,
הגיעה לארץ. ידוע כי רוב החולים במחלה נדבקו מאלה ששהו באירופה בזמן האחרון. עוד
ידוע כי המגיפה פגעה באירופה בצורה קשה מאוד ורבים חללים הפילה שם, עובדה זו גרמה
להטלת הסגר על כל מי שבא מאירופה לארץ, למשך שבועיים לפחות, עד שהתפשטות הנגיף
שהגיע משם תחלוף. כולנו מודעים להשפעה ההרסנית שהביאה תרבות אירופה לצביון
היהודי הישראלי בארץ, כמעט כל תוכניות החינוך פועלות בארץ על פי המקובל באירופה,
אפילו חודשי הלימודים בארץ נקבעו על פי ספטמבר, אוגוסט, יולי, כאילו אין לנו חודשים
וזמנים מיוחדים לנו, גם המקצועות הלימודיים החשובים ביותר המכונים בשם "ליבה" הם
שפה זרה או מתמטיקה, לא תנ"ך ולא תפילה, לא משנה ולא שירת ישראל או דיקדוק לשוננו
הקדושה. ילדים הגדלים בארץ לא לומדים על תפילין ומזוזה, ספר תורה, ספירת העומר,
סדר העבודה ביום הכיפורים, תקיעות תשר"ת, תש"ת ותר"ת. כל זה, מתוך הערצה עיוורת
לתרבות האירופאית, למרות שכולם יודעים לאן הגיעו מעשי הארופאים לפני למעלה מ-70
שנה, שכמעט כל עמי אירופה היו שותפים במעשה הפשע הקשה ביותר בהיסטוריה האנושית.
והנה בא אותו וירוס ואומר לכולם, התרחקו מאירופה, כי מתחת לפרחים היפים מסתתרים
עקרבים ונחשים ארסיים.
ו. עוד ראינו אלפי בחורים מטיילים שיצאו את הארץ לטייל בעולם. בשעה שהבינו
כי הם עלולים לאבד את האפשרות לחזור לארץ, קיבלו פיק ברכיים ומתחננים לשוב ארצה
גם במחיר בידוד כפוי עליהם. כך, בדרכיו שלו, מחנך הקב''ה את כולנו ומקיים בנו לאט לאט

בס"ד

4

את הבטחתו ע''י יחזקאל הנביא ע"ה "והסירותי את לב האבן מבשרכם ונתתי לכם לב בשר",
"וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם". וגם אם לא נראה את התוצאות בעינינו מיד, נזכור
כי גם מצרים לא הסכימו לשחרר את ישראל מיד כאשר קיבלו את עשרת מכות, אבל סוף
כל סוף עשו המכות את שליחותם. כבר עכשיו שמענו שהאפיפיור קורא ליהודים לשמור
שבת כי על ידם תבוא ישועה לעולם, בנאום ליד נשיא הונדורס נאמר כי ישראל היא המדינה
של העם הנבחר ע"י האלוקים, והוא זה שנאמר עליו "ואברכה מברכך ומקללך אאור ונברכו
בך כל משפחות האדמה". ומי שיש לו אוזניים שיקשיב ומי שיש לו יכולת להבין שיבין.. כי
התשועה תבוא בזכות ישראל.
ומתקיים בנו "כי הנה הסתיו עבר, עת הזמיר הגיע וקול התור נשמע בארצנו", והנה
הולכת ומתקיימת עצת ד' אשר דיבר טוב על ישראל, עינינו צופות ולבנו מיחל לחזות בקרוב
בשוב ד' ציון ברחמים, ועלינו להתחזק באמונה ובצפייה לישועה ולהתמיד בתורה ובתפילה,
בקירוב רחוקים, וחיזוק הקרובים. לבי סמוך ובטוח שהדברים הפשוטים והברורים, נמצאים
גם אצלך וגם אתה תהיה בין המתחזקים ומחזקים.

בברכה לבריאות שלימה ולישועה קרובה ולחג פסח כשר ושמח בכפליים, לך ולנו ולכל
ישראל אחינו.

מברך ומייחל לטוב
אוהבך
דוד חי הכהן

כי הם פשוט נרדמים כל הזמן... ואם להקדים את הארוחה ללפני האמבטיה, עד אחרי האמבטיה כבר יהיו רעבים שוב.
בגיל 10.5 חודשים בהחלט אפשרי להחליף את הסדר, הנקה לפני האמבטיה, ואז אמבטיה ולישון. (כמובן שיקח זמן להרגיל אותה להירדם בלי ההנקה) אם ממש חשוב לך להניק מיד לפני השינה, אז להניק בחדר מואר, על הספה, ואחר כך להעביר אותה למיטה כשהיא עדיין ערה

אם היא נרדמת בקלות ובכיף ואת מצליחה להעביר אותה למיטה (בניגוד למה שקורה אצלי למשל) אז למה לשנות. אני בעד מה שעובד בטוב...

אצלי נרדמה בהנקה (לפעמים יותר בקלות לפעמים פחות) כמעט עד גיל שנתיים ואז החלטתי שדי והתחלתי בהדרגה להרדים בלי הנקה.
בהתחלה חיבוק עם שיר ואז למיטה
אחכ שיר כשהיא במיטה ויושבת לידה עד שנרדמת
ועכשיו זה כבר שיר ואז יוצאת לפני שנרדמה והיא לבד (ושרה לעצמה חח) עד שנרדמת
אז אל תקשיבי לכל מיני מלחיצנים שחייבים בגיל כזה ככה ובגיל הזה ככה ובלה בלה. .כמו שרשמו לך ללכת אם מה שקל ומתאים עד שהוא כבר לא קל ומתאים ואז לשנות

איך כן - לנתק אותה שניה לפני שנרדמת. ולהניח במיטה בצורה שרגילה.
אם ממש מתעוררת מזה - מניקה שוב, ומנתקת שניה לפני שנרדמת. אחרי כמה ימים היא תלמד להירדם במיטה.

זה בגלל שהיא מאוד מתקשה לחבר מחזורי שינה ובדר"כ מתעוררת אחרי מחזור אחד (במהלך היום, בלילה יותר טוב). היא פשוט עייפה באופן תמידי.

אני חושבת שזה בגלל שהיא רגילה להירדם בהנקה.

אני לא יודעת איך שולחים בפרטי אבל אם את יכולה שלוח אלי הודעה בפרטי אתן לך את הטלפון שלה, היא תשמח לעזור.

 

אני מסכימה איתך שכדאי להפסיק...

אני נעזרתי בה מאוד...

אני כל כך שמחה לשמוע! - הריון ולידה

אם היא בלילה ישנה בסה"כ טוב, נשמע לי שהבעיה היא לא ההרדמה בהנקה. נסיתי את מה שחרותיק כתבה. אותנו זה הציל. ואני ממש רואה איך ימים שאני מקפידה על זה השינה אחרת לגמרי במשך היום.
היום למשל היה יום קצת הרבה מבולאגן ולא היינו פנויים לשים אותה לישון כשהיתה עייפה ופשוט ראו שהיא ישנה פחות טוב. התעוררה משנת צהריים אחרי פחות מחצי שעה למרות שבוודאות היתה עייפה (בת 9 חוד').
וד"א, אני מרדימה כמעט תמיד בהנקה, כלומר היא מבקשת את זה, יונקת טוב, מציעה לה גם צד שני, ועכשיו היא אפילו למדה לסיים ולשחרר ואני מניחה אותה והיא נרדמת בפועל בעריסה.

ולפותחת, אשמח לעזור לך. אבל באמת תקראי קודם את השרשור שהוזכר בתגובה שמעלי.
אם לא יספיק לך, תתייגי אותי ואשתדל לענות.

שלא ישנים הרבה ביום. אבל אם נראה לך שהיא עדיין עייפה יכול להיות שהתעוררה כי משו העיר אותה אז לנסות להחזיר לישון אפילו לשים בחדר כמעט חשוך שיהיה לה קל להבין שעכשיו שנצ.

יש לך דרך קלה להרדים אותה תזרמי ותשמחי. השאלה אם היא מתעוררת הרבה בלילה? מהסיבה הזאת בעצם אומרים לנתק את השינה מהנקה שאם תינוק מתעורר בלילה הוא לא ידע להרדים את עצמו לבד כי רגיל להרדם בהנקה

ביום וגם בלילה... 

ובאמת נראה לי שזה בגלל שהיא לא יודעת להרדים את עצמה לבד.

גם שלי הייתה ככה. מה שעשיתי זה כל פעם שהייתה מתעוררת בלילה לא הייתי נותנת לה לינוק, מסבירה לה שעכשיו הזמן לישון ובבוקר אני אתן לה, הייתי מציעה לה מים..בהתחלה הייתה בוכה, אבל ראתה שאני חזקה בהחלטה. ועכשיו המצב השתפר והיא בקושי קמה בלילה ואם כן יודעת להרדם לבד. הם קטנים אבל תתפלאי כמה הם מבינים.

אצלנו היתה תקופה כזו בערך בגיל הזה בגיל השיניים האחוריות שצמחו וחירפנו את הכל...לילות לבניםםםםם
אבל ב"ה אחרי כמה ימים הסתדר

אני עושה לפי הלוחשת לתינוקות, ומשנה את הסדר של הדברים (נתחיל מהיום)

אוכל

פעילות

שינה

 

כלומר כשמתעוררים אוכלים (ואז האכילה יותר טובה כי הם עירניים) ואז מחליפיפ להם, משחקים תלוי גיל הכל.. ואז הולכים לישון לפי סימני עייפות. 

 

מה שעכשיו צריך לעשות זה לשנות את זה. לשנות את זה לאוכל-פעילות-שינה... וזה יהיה קצת מאתגר כי זה בעצם לשנות הרגלים.. אבל אין סיבה שהיא לא תצליח! תאמיני בה שהיא מסוגלת לשנות את זה וללמוד להירדם לבדה בלי עזרה... הרבה טפיחות ושירים (נומי נומי או מה שבא לך) או שושים... "ששששש..."

תני לה את ההרגשה שאת שם לידה ולא נטשת אותה. אבל אין נדנוד של הלול או משהו אחר שגם אותו תצטרך כדי להירדם...

(המגע והקול עם הזמן תוכלי לנטוש אותם...)

 

זה בגדול יעוץ שינה על קצה המזלג, אני לא יועצת שינה אבל עשינו ייעוץ לגדולה שלי...

עם כל ילדי, מהלידה.

אוכל, פעילות, שינה.

 

מאוד ממליצה על הלוחשת לתינוקות, בעיקר בעניין הזה.

בזמן שהיא יונקת.
ברגע שהיא מתחילה להתעפץ וקצב היניקה יורד ונהיה איטי וישנוני- לנתק.
אם היא עוד רעבה, היא תפתח עיניים ותרצה להתחבר עוד פעם.
תחברי אותה, אם הקצב של היניקה מהיר שוב, אז תתני לה להמשיך. אבל אם תוך שניה היא שוב מתעפצת, לנתק ולהשכיב במיטה, כשהיא עוד ערה.

הייתי במצב דומה לשלך ולדעתי את צודקת לגמרי, כדי שהיא תצליח לחבר לבד מחזורי שינה היא צריכה לדעת להירדם לבד, כלומר להכנס למיטה ערה ולהירדם בעצמה.
זה כמובן יכול להיות בהתחלה בנוכחותך, אני לא אומרת לשים אותה במיטה וללכת כשהיא לא יודעת מה לעשות בכלל, אבל עצם זה שהיא נכנסת למיטה ערה זו בדיוק ההתחלה של התהליך.
בהצלחה!!

עצה מיועצת שינה

או שישה חודשים מלאים.
כלומר אם את יולדת ב29 במאי לא יחשבו לך את מאי, ואם את יולדת ב1 ביוני אז כן יחשבו.

1. גם אם משלמים לך בעשירי למאי על אפריל זה נחשב משכורת של אפריל.

2. מחשבים ממוצע לפי 3 החודשים המלאים האחרונים כך שאם לא עבדת כל החודש וילדת למשל בראשון בחודש הבא סביר שיחשבו לפי התלושים שלפני כן.

והכי נורמלי בעולם לבכות במצבים כאלה, במיוחד בהריון
גם נורמלי להריון להיחלש בערב ולהישאר בלי כוחות לעבודות הבית וקל וחומר נקיונות פסח, אבל רק שואלת - את שמה לב לאכול טוב במשך היום? שותה הרבה?

שמתי לב שאולי אני לא שותה מספיק בזכות זה ששאלת,אנסה לשתות יותר.

אני אף פעם לא מצליחה לשתות מספיק... אבל היום הגזמתי, שתיתי רק איזה 2 כוסות עד הצהריים, ואז הייתי מושבתת על הספה, סחרחורת, חולשה, כאב ראש, הרגשה כללית רעה. כמובן חשבתי שחטפתי קורונה. אמרתי לבעלי שאני לא במיטבי, והוא שאל אם שתיתי מספיק. עניתי שאני אף פעם לא יכולה לענות על השאלה הזו בחיוב. בכל אופן, שתיתי 2 כוסות מים ואחרי כמה דקות הרגשתי הרבה יותר טוב. אחרי שעה ועוד כוס כבר הייתי בסדר גמור. ממש חשוב לזכור לשתות (למרות שלפעמים אני לא מצליחה אפילו למלא לעצמי כוס מים! הולכת למטבח, מישהו צורח. מרגיעה, חוזרת למטבח, מוצאת כוס, מישהו אחר בוכה. לא מתייחסת, אני חייבת לשתות. מוזגת את המים לכוס, נכנסים מייללים שהם גם רוצים לשתות. מוזגת להם ושוכחת שתכננתי לשתות בעצמי...)

אבל ממש מעניין אותי מאיפה את בעולם!

והוא נשבר כמה ימים לפני שהתחלנו להסתגר בבית. לא הספקתי לקנות חדש...
אחד מהדברים ברשימת הקניות של אחרי הקורונה

אבל לא בריא להשתמש בהם לאורך זמן
בכל אופן, בזכות השרשור הזה שתיתי יותר מים היום!

ולשלב בזה פסח. כשיש כוח, נניח בבוקר, רק חצי שעה כל יום , התקדמות קטנה.. יש דברין שהילדים יכולים לעזור.. לוז לילדים... אוכל, משחק, יצירה.. כמו בחופש הגדול.....

לאט לאט להגדיל את המרווחים בין ההנקות. גם אני מניקה לפי דרישה, בגיל הזה כל שעה וחצי. אבל כל חצי שעה זה לא הנקה, כמו שאמרת זה נשנוש. תנסי למשוך אותו יותר, קודם להנקות כל 45 דקות, אחר כך להנקה כל שעה, עד שתגיעי לאיזון שאת מרגישה בנח איתו. (התינוקות שלי לא היו מסוגלים ליותר משעה וחצי בגיל הזה. בגיל חודשיים וחצי-שלוש הצלחנו להגיע להנקות כל שעתיים) הוא יבכה כי הוא רגיל לנשנש כל חצי שעה, אבל לדעתי למשוך אותו עוד 10-15 דקות זה לא סוף העולם. תנסי לתת לו מוצץ אם הוא לוקח. אם בעלך בבית עדיף שהוא יחזיק אותו בזמן הזה, כשהוא מריח אותך הוא גם רוצה לינוק יותר ו"משתגע'' אם לא נותנים לו.
כשיהיו רווחים גדולים יותר הוא יאכל יותר, ואז זה גם ישביע אותו ליותר זמן וככה המעגל הזה יפסק

שאת נותנת לו לאכול כשהוא רעב ולא על כל צורך שלו. לפעמים הוא עייף או שכואבת לו הבטן או משהו אחר
ויש נטיה לתת תמיד לינוק כי זה כמעט תמיד מרגיע... אבל לא תמיד מה שהם צריכים.
ואחר כך זה עלול לגרום לערבוב של כל הסדר בארוחות ותחושות הרעב והשבע.

אבל אני חייבת לשבור את המעגל הזה

יש זמן שבו ברור לך שהוא רעב? לרוב אחרי שהוא ישן הכי סביר שבאמת רעב.

בשאר הזמן אולי יש לו גרפס ואולי הוא עייף?...

אם לא רוצה צד שני תנסי להחליץ חיתול ואס להציע צד שני אולי זה יגרום לו לאכול יותר ויגדיל את המרווחים.

אם לא הולך יכול להיות שהוא פשוט כזה גם הבנות שלי היו ככה בגיל הזה

שתזכי בעז"ה במהירות ובקלות.

הבוקר גיליתי שכנראה גם החודש זה לא יקרה...
אני הולכת להשתגע מלהיות עם בעלי כל הזמן בבית כשאנחנו אסורים.
גם ככה קשה הידיעה שאין היריון וההתמודדות עם הסביבה, אז גם חיבוק אי אפשר לקבל?

זה באמת עצוב וקשה ..אבל אני בטוחה שזה יקרה לך בקרוב מאוד בעזרת השם ..חיבוק ענקי ורק טוב

לפחות בליל הסדר תהיו מותרים בע"ה... באמת לא קל

זה מחזק ומעודד...

טוב לשמוע!

אני יהיה טהורה בפסח ויהיה עם בעלי

בימים אלה לראות את הטוב נותן כח..

חייבים אחרי האבל המוצדק להשתדל להסתכל אל האופק...

קונים אותה בבית מרקחת צרפתי. מהיכן את? המשחה הרגילה כבר לא עזרה.
ורק שלהם הטבעית עשתה את העבודה ועוד חברה היא הצילה

בגוגל... תבדקי מה המס. תקשיבי המשחה הצילה לי את החיים אחרי לידה רביעית הייתי קמה בלילות בצרחות כאילו חותכים אותי. כלום לא עזר. רק היא עזרה

נראה לי שנקרה הממליס (או משהו דומה) הצילה אותי עם טחורים אחרי לידה

או משהו כזה

השתמשתי גם בפדים או גזות שמספיגה עם מגנזיום- היתי קונה את זה מבית מרקחת

הדימום פסק לי אחרי לידת בת שבועים אחרי ואז חזר כי התחלתי גלולות

 

בהצלחה והרבה חיבוקים

בכל מקרה לאכול טוב ואוכל רך במיוחד, (לא שוקולד, בננה, אורז, מוצרי חלב ופחמימות ריקות פחות טוב)
אם זה לא עוזר תקני נורמלקס זה מרכך יציאות מעולה,
כל יציאה קשה / גבולית פוצעת הכל מהתחלה וזה כואב.....

תנסי להיעזר ברופאה אם יש לך זמינה בטלפון (המרפאות הרבה יותר גמישות עכשיו) שתכין לך כבר מרשם דיגיטלי

לא צריך לפרט מה המצב, רק לשאול אולי במקרה יש להם נורמלקס או משחה x y z ?

ה60/40 יום נאמר על ימים שאחריהם יולדת יכולה להביא קרבן יולדת לבית המקדש. (שתזכי במהרה!)
לא על מתי הדימום מפסיק- זה שונה מאישה לאישה.
מצד אחד- הגיוני שהדימום מפסיק בשלב כזה (לי גם היה ככה.) מצד שני- הגיוני שיתחדש, וזה בסדר

בקשר לטחורים, איזה משחה את משתמשת?
תנסי קומפרסים של מלח אנגלי(אפשר לקנות בסופר פארם) ומשחת הממליס של אלטמן. שניהם מצוינים.
בקשר לדימום, אומרים את מתכוונת לגמרא? כי ממה שאני יודעת לא מדובר שם על זמן הדימום זה הגדרות שונות ולא קשור למה שקורה בפועל.אין שום הבדל בזמני הדימום של לידת בן או בת. אצלי אצל הגדולה הדימום נפסק אחרי שבועיים ועכשיו (בן)0 אחרי חודש נפסק לגמרי.

אני קוראת פה על נשים לפשוט משתאה על הציבור המדהים שלנו.. איפה תמצאו עוד נשים שנושאות את זה על כתפיהן?!
הדבר הכי חשוב בקשר לטחורים, לא לנגב עם טישו בשום ואופן!!!! לנגב עם מגבון ועדיף לשטוף ישר עם מים חמימים וסבון.
ועוד עצה, אמא שלי אמרה לי את זה ו ניסיתי, אבל לא יודעת אם זה תקין מבחינה רפואית.. במקלחת, כשהידיים שלך נקיות והאיזור נקי תנסי לדחוף את זה פנימה בעדינות, לאט.. לי זה עזר..
המון ירקות, פחות קמח לבן, הרבה תפילות!
ובקשר למצב בבית.. הלוואי הייתי יכולה לקחת לך את הגדולים שתוכלי לישון קצת עם התינוקת...
דימום, איזה כיף שפסק לך! תנסי לעשות הפסק, רק תהיי מוכנה שלפעמים זה חוזר...
בהצלחה רבה רבה ה שלמה. שה' ישלח לך כוחות, ושנת לילה!!!

שאצלי זה ממש החמיר כשניסיתי 'להכניס' את הטחורים פנימה
ואחכ גם קראתי שזה יכול להחמיר את המצב.. אז לא בטוח כדאי.
מהממת שכתבת בהסתייגות..

לטחורים בהתחלה עזר לי להשרות שזיפים מיובשים במים חמים ולשתות..וכמו שאמרו כמה שפחות קמח וזוכר וכמה שיותר פירות וירקות.
וגם עזר לי הרבה שטיפות עם מים קרים דווקא, פחות נעים אבל זה מכווץ אותם.

חיבוק!!
והלוואי הגזים יעברו מהר ותוכלי לנוח יותר❤

שולחת מלא כוחות

לטחורים-
תקני נורמלקס ותתחילי לקחת. בלי מרשם.
ומלא מים, סיבים, ירקות..
לא ללחוץ, לא להתאפק (הם יצרחו ברקע וישרדו את זה. שלא יחמיר לפיסורה)

הלוואי שיכולתי לעזור. רק לקרוא אותך הלב שלי נקרע.
את אמא אלופה!!!