חשבתי שבחיים לא אכתוב על זה פה [סתם אחת]
על הזוגיות שלנו...

בד"כ אנחנו זוג ממש מקסים
ב"ה אוהבים וכמעט לא רבים
מתווכחים פה ושם אבל זה נגמר מהר וממשיכים הלאה כרגיל.

הפעם לא
הלכתי לישון בוכה
קמתי בוכה
לא דיברנו הבוקר בכלל (פעם ראשונה שזה קורה לנו)
עזבו את זה שפיצי בקושי ישן הלילה אז אני בכלל הפוכה

תכלס , גם הפעם זו לא היתה מריבה גדולה וצעקות או משהו כזה
זה פשוט הנושא הזה שלאחרונה מסובך לנו..
מבחינתו כל יום כל היום לקיים יחסים,
הוא ממש רוצה המון
וב"ה כיף וטוב לנו יחד
רק שזה לא בשבילי כלכך הרבה
אני ממש ממש משתדלת לא לומר לו לא
ומלא פעמים זורמת איתו
גם בהריון או כשהיה לי קצת קשה עשינו לפחות פעם בשבוע(!)
כמעט תמיד פעמיים בשבוע.
ואנחנו מותרים המון המון זמן (ב"ה)
אבל זה הופך להיות לי לא כיף
וכמה שאני מסבירה לו זה לא הולך

ו...
טוב, כתבתי ומחקתי כי מרגישה פה חשופה מידי

אז רק אסיים
שמרגישה כלכך
לבד
ואין לי עם מי לדבר על זה.
אף אחד
מרגישה כמו עלה שמטלטל ברוח סערה
ולאף אחד לא איכפת ממנו

אז בסוף כותבת על זה פה למרות שהבטחתי לעצמי לא לכתוב פה על הזוגיות שלנו

(ובבקשה לא לכתוב עליו דברים רעים או משהו
הוא באמת בעל מקסים
ואנחנו אוהבים.
רק שהפעם
ממש לא מצליחים להבין אחד את השני)

תודה למי שתחבק / תחזק
צריכה את זה יותר מתמיד

נשמע לא פשוט בכללאהבתחינם
חיבוק יקירה🤗
היי אפשר שאלה קטנה? בסוף יצא ארוך🤦‍♀️בתי 123
נשמע ממה שכתבת שיש פער בין זה שהוא רוצה הרבה לבין כמה שקורה בפועל
האם מפריע לך שהוא רוצה כל הזמן או מפריע לך שבפועל קורה פעמיים בשבוע וזה הרבה לך?
אני לא יודעת אם זה המקרה אבל רק זווית שונה לפעמים גברים לא בטוחים במידת הביטחון שלהם בנושא ואז הם עובדים על שיטת מצליח מנסים כל הזמן ומדי פעם זה עובד להם הם כאילו מרגישים שאם לא ניסו אולי פספסו את ההזדמנות שלא תחזור.
אחד הפתרונות של זה לוותר קצת על הספונטניות ולקבוע מראש ככה הוא יודע שהיום לא אבל מחר כן יש בזה משהו מרגיע. אולי הוא לא מבין שלנסות כל הזמן גורם לך דוקא להתרחק

ובנוגע אליך מובן שתקופה שמותרים הרבה זמן יכולה להיות ככה קשה אבל לא טוב להיות יחד כשאת לא רוצה אז ממש ממש כדאי לפתור את זה ביניכם.
אם לא הבנתי נכון ובאמת זה בפועל קורה מעבר ליכולת שלך וזה מביא למריבות נראה לי שזה זמן טוב ללכת לפגישה עם יועץ ואם הוא מקבל מרב אז בכלל טוב
לא רשמת למה את טהורה אבל כמובן שאם אתבתי 123
מניקה או לוקחת גלולות זה מאוד משפיע ואולי בעלך צריך לקבל הסבר על זה
עונה לך פה על שתיהן...[סתם אחת]
א. מפריע לי שהוא רוצה יותר ומאוכזב מזה שאנחנו רק פעמיים בשבוע יחד (לפעמים גם שלוש)
ב. כן אני מניקה עם גלולות
ודיברנו על זה המון והסברתי והוא קרא עלזה וכו
בפועל זה לא עוזר כשהוא מרגיש שרוצה שוב..

ותודה לך
אז אולי באמת לנסות להפנות אותו לרב שיסדר לובתי 123
קצת את הראש בעניין? נכון שכל זוג וכל אדם זה שונה אבל בגדול יש גם קצת עניין של נורמה..
גלולות והנקה בהחלט יכולים להיות חלק מהעניין המעיק אצלך בעיקר הגלולות אולי שווה לעבור להתקן ואז גם יהיה מחזור בשלב מסויים
אני רק רוצה תומר שגם בלי גלולות והנקה כל יום זה הרבהמיואשת******
אני לא חושבת שיש הרבה זוגות אם בכלל שהנורמה שלהם זה כל יום באופן קבוע.
אולי לא הובנתי נכון הכוונה לזה שגם במינוןבתי 123
שכן יכול להיות סביר בשבילה הגלולות מפריעות וגורמות לזה שיהיה מעיק
יש גברים יותר חמי מזג ויש פחות. וכניראה קשה לו.כלה נאה
יש גם קשר לגיל צעיר. בסביבות גיל 40 זה מתמתן. ולהרבה נשים דווקא אז יש יותר חשק.

יש בניכם פער. הוא עם חשק מאוד ואת מאוד בלי חשק.
מה עושים?
אולי את יכולה לבוא לקראתו ולקבוע שיהיה יום כן יום לא? והוא שיעזור לך בימים האלה. שתוכלי לנוח ליפני. קצת זמן לעצמך.
ואם אפשר שתחליפי את הגלולות למניעה אחרת זה יותר טוב. גם לך.

בעלי סיפר לי על חבר שרוצה פעמיים בלילה!
מעיר את אישתו באמצע הלילה.
הוא אומר שאישתו רוצה להתגרש או אומרת לו שיקח עוד אישה ויעזוב אותה.. מלחיץ באמת גבר כזה.



מעניין!נביעה
אנחנו בני 36 בערך..

ובאמת זה השתנה..

הוא פחות

אני זקוקה ליותר...
חיבוק ענק, מזדהה כל כך עם זה שזה נושא שאין לך אצל מי לפרוקמק"ר
אותו, מזל שיש את הפורום

לדעתי הלא כל כך מבינה, אבל אינטואיטיבית, כן לדבר על זה, לשבת ולהסביר לו את המקום שלך והקושי שלך (להסביר שזה לא הוא, זה ההנקה או מה שלא יהיה ושאת אוהבת אותו מאוד ונמשכת וכ'ו).

אסור אסור לצבור משקעים על נושא של יחסים, אם תעשי בכוח ולא תהני וזה יהיה לך בראש דבר מעיק ומעצבן יהיה לך כל כך קשה לשחרר אח"כ וחבל! המוח זוכר את זה.

אפשר לקבוע יום או יומיים בשבוע, כמו שעושים בהריון, ההנקה לא יותר קלה בקטע בזה, בכלל לא.

בהצלחה יקרה!
תודה יקרה[סתם אחת]
מסכימה איתך
וניסינו כמה פעמים לקבוע מראש
משום מה כל פעם מחדש זה לא עובד..
אוישאורוש3
תראי. פערים בתשוקה הם סופר סופר נורמליים ושכיחים. לשני הכיוונים.
אין פתרון קסם. לדבר לדבר ולדבר.
אם כרגע לא מתאים לך אז לדעתי הקטנה כדאי לקבוע פעמיים בשבוע. לא כי זה מספר קדוש. אלא זה מה שההלכה מדברת עליו אז זו בעצם נורמה כלשהי.
ואת מקסימה מקסימה. מצבי למשל הרבה פחות טוב כרגע... את אשה מהממת!
תודה יקרה! נתת כח..[סתם אחת]
מכירה את זה מאוד.. מאוד מאודחגהבגה
רק לדבר על זה, כמה שאפשר ואיך שאפשר.
בהצלחה אהובה
תודה מקסימה![סתם אחת]
יש פעריםתפוחים ותמרים
גם בתחום הזה.
אתם לא יכולים - ולא צריכים - להיות אותו הדבר.
והמינון הנכון לכם הוא גמיש. לפעמים לפי מי שרוצה יותר, לפעמים לפי מי שרוצה פחות.
אם יורשה לי- מהצד הגברי.משוטט
עבר עריכה על ידי משוטט בתאריך ח' בתמוז תש"פ 11:41
אני מכיר את המצב הזה מקרוב. (בפער קיצוני יותר)
וזה לא קל בכלל.
לשני הצדדים. (אני מאמין שלאשה יותר)
יש פה גם את העניין הפיזי. הצורך הזה ממש מקשה על התפקוד היומיומי אם הוא חסר. (למרות שנראה לי ש2-3 בשבוע זה מספיק אבל זה עניין של הרגל)
מצד שני וזה קשה יותר זאת תחושת הדחייה.
כשאתה מנסה את מזלך ונדחה פעם אחר פעם התחושה ממש קשה. בטח אם הוא פחות מצליח להבין את הקושי שלך.
הדחייה הזאת ממש שוברת.

הלוואי שהייתי יכול לומר שיש לי פתרון.
אבל אולי דבר שלי עזר חלקית זה
יוזמה נשית- כשאתה רואה שאשתך לוקחת יוזמה זה נותן לך תחושה שרוצים אותך. וזה מקל על הדחיה בהזדמנויות האחרות. מה גם שזה מוריד ממנו את הצורך לבחון האם היום אפשר או לא.


והכי חשוב- לא לעשות כשבאמת אין רצון בכלל. זה יוצר משקעים שאחכ נורא קשה לצאת מהם..
סליחה אבל זה מה זה לא מתאים שאתה מגיב על כזה שרשורמיואשת******
גם אם הפותחת לא כתבה בפירוש.
זה די ברור שזה לא מיועד לגבר לקרוא
עם כל הכבוד. מאד לא נעים (זה לא פורום נשואים טריים ההולל פה...)
כשיש לי משהו חשוב לומרמשוטט
אני אומר אותו.
ואתן מוזמנות להתעלם.

כנ"ל.מיואשת******

חוץ מהמוזמן להתעלם.

אתה מוזמן לא להתעלם. אתה מוזמן לכבד.

אני אמנע מלהמשיךמשוטט
כדי לא לנצשל.

אם הייתה רוצה הייתה כותבת בפורום נשואיםאורוש3
אני בעד שלא תגיב פה. לא קשור.
אם יש לך שאלה בעצמך נשמח לעזור. ביוששששש
ואיי כמה שאתן נחמדות.משוטט
ההפסד כולו שלכן.

באופן מפתיע שאלות שקשורות ליחסים בין בני זוג קשורים גם למין השני..
אולי ההבנה הזאת תמנע מכם קצת בעיות בעתיד..

להית'
אני גם הרגשתי ממש אי נוחות מהתגובה, בשבילה ובשבילימק"ר
אם הוא היה רוצה פעם בשבוע הייתי מבינה שהתחושה קשהחולת שוקולד
אבל אם הוא רוצה כל יוםצונדחה הוא יכול להבין שהוא החריג ולא להפגע מזה
וואי לא פשוטמצפה להריון.
לדעתי הוא צריך לכבד אותך , נראה לי נורא לקיים יחסים לא מרצון רק כדי לרצות אותו ,
טוב בד'כ אני לא עונה אבל פה זה מרגיש לי חשובסתם שם 1
גם אנחנו עברנו הרבה עם זה...
אני חושבת שהדחייה זה מה שהיה לו הכי קשה.
והלימוד אצלי היה גם לדעת להגיד מתי אני רוצה ומתי לא, וגם ללמוד להגיד את ה'לא' באהבה, לתת לו תחושה טובה, שהרצון שלו לגיטימי וטוב, ואני אוהבת אותך , אבל אני לא רוצה.
בעצם הבנתי שהרבה פעמים אני נכנסת למגננה כשהוא רק רוצה ואז כבר ה'לא' הרבה פחות נעים לשנינו.
להראות לו הרבה אהבה במשך היום כמה הוא חשוב וטוב לך, כמה הוא טוב והרצונות שלו נפלאים.
וגם- ליזום בעצמך. אפילו פעם אחת זה מאוד מחזק אותו,
לעשוץ הכל כדי שהתחושה תהיה שאתם ביחד רוצים, ולא- שאת רוצה והוא לא .

כשהוא ירגיש שגם לך זה חשוב ואת אוהבת אותו ורוצה בזה, יהיה לו יותר קל לשחרר, ולך יהיה יותר מקום לרצות וליזום.

בהצלחה ממש!!
קודם כל את אלופהתוהה לי
שיש לך את היכולת לומר לא! זה לא תמיד קל, וזה מאד חשוב במיוחד בנושא רגיש כמו יחסים. היתה אשה מדהימה בשם ד"ר אליזבת קובלר רוס שכתבה שאהבה בין היתר זו היכולת לדעת לומר לא. כי כשאתה כל הזמן אומר כן אין לו משמעות.
זה דבר ראשון.
דבר שני, את כותבת שזה התחיל לאחרונה. מה השתנה פתאום? כי אם זה משהו שהוא תמיד מפריע ותמיד שם, יותר או פחות,ולא מצליחים להגיע לשלווה עם זה, ממליצה מאד ללכת לייעוץ, את או שניכם ביחד, כדי שתקבלו כלים להתמודד עם זה.
ואם זה משהו שקרה לאחרונה אז לנסות להבין מה השתנה. כשיש פערים צריך לעשות פשרות, מצידך וגם מצידו. זה נושא שמראה את הפגיעות שלנו. זה דורך על נקודות רגישות מאד של משיכה ודחייה.. ולכן צריך להיות מדוייקים באיך אנחנו מסרבים ואיך אנחנו מביעים צרכים..
בהצלחה יקירה
רק להגיד שאני ממש באותו מקוםמבכירה
ועברנו עם זה לא מעט
אבל זה תמיד חוזר לאותה נקודה.
אז רק שולחת חיבוק והזדהות...
וחשוב ללמוד להגיד לא בצורה ברורה ומצד שני כשכן אז להיות עם הכן הזה לגמרי.
וכדאי גם למצוא אוזן קשבת בנושא הזה, כי קשה להיות לבד עם קשיים מהסוג הזה בלי לשתף ולהתייעץ.

אם תרצי להרחיב יותר בפרטי, מוזמנת.
בהצלחה!
אז בזכות הכח שנתתן לי...[סתם אחת]
התגברתי על הפגיעה וכל השאר
ותיקתקתי את הבית
והכנתי לו אוכל שאוהב
ופתק אוהב ושוקולד

ומתפללת להשם שיוליך אותנו למקום טוב יותר
וישמור על הזוגיות שלנו בריאה וחזקה.

תודה יקרות!
גם אלה שלא הגבתי להן באופן אישי
קראתי את כולכן והתחזקתי.
אני חושבת שהיה עדיף שתנוחיעמקאביב
והוא יתקתק את הבית אבל לך אולי יהיו כוחות להיות איתו בלילה.
הוא לא צריך שוקולד. אבל הוא צריך להבין שאישה אחרי לידה חייבת לנוח ולישון . אחרי תיקתוק בית ושנה בלי שינה ברור שאין חשק.
למה את מתעקשת לכתוב לכולן תגובות מדכדכות?חגהבגה
ואולי הוא כן צריך שוקולד?
ואולי עשה לו טוב לראות שאשתו אכפת לה ממנו והיא עושה הרבה מעבר סתם לשכב איתו כדי להראות לו את זה?
ולפותחת @@[סתם אחת]]
כל הכבוד לך.
ממש ממש ממש
את אלופה ואני מחזקת אותך בכך שעשית את זה
ואת נלחמת על הזוגיות
ורוצה לעשות טוב.
מהממת
היא ממש לא כותבת לכולן תגובות מדכדכותה' אלוקינו
עברתי על ההוגעות שהיא כתבה בעבר עד חודש סיוון ולא מצאתי משהו בעייתי.אז למה סתם?
היא ניסתה לעזור מאיפה ש*היא* רואה את המצב. וזכותה לדעתי לכתוב את מה שהיא חושבת,ולא את מה שאת חושבת. וכל אחת ודעתה, ושהפותחת תיקח מה שהיא רוצה.
@עמקאביב
זה לא חכם לכתוב עצות על דברים שכבר קרותוהה לי
ונקודה נוספת, הפותחת דיברה על פערים לגבי מינון של יחסים, ולא על זה שאין לה כוח או חשק לקיים יחסים.
ולפותחת, איזו מהממת שאת.
היא כתבה במפורשעמקאביב
"כמעט תמיד פעמים בשבוע" וגם זה אחרי שהיא עושה מאמץ להיענות לעניין. זה אומר חוסר חשק או חוסר כוח או גם וגם.
אם לא הבנתי נכון אז מתנצלת. מה שהבנתי שהוא כל הזמן מנסה ומציע והיא מסכימה פעמיים בשבוע בשבילו. יכול להיות שהוא בכלל לא צריך כל יום, פשוט צריך שזה יהיה זורם פעמיים שלוש בשבוע.
ומה יעזור פה שוקולד? וכן, היא כתבה שהיא קורסת. שזה הגיוני עם שני תינוקות. ובמצב כזה חייבים לנוח. ממש חייבים לנוח. ובעל לא בא לקראתה ולא עוזר עם תינוק. למה ? כי הוא בתוך תוכו נעלב שלא רוצים אותו.
יש לי חברים שבסוף התגרשו על זה.
ויש כמה כאלה שכמעט התגרשו.
זה נחמד לתמוך אבל בסופו של דבר לפותחת יש בעל שלא יודע שבפורום חייבים לתמוך.
חחחח. הצחקת אותי מאד עם המשפט האחרון. תודה לך מיואשת******
באמת מישהי צריך להסביר לבעלים האלו שיתמכו כמו שבפורום צריך 😁
האמת.. לא היה לי נעים לקרוא את התגובה שלך[סתם אחת]
ולא, לא כתבתי שקורסת ולא כתבתי שאין לי בכלל חשק או כח
סה'כ כתבתי שמבחינתי זה טוב פעמיים בשבוע והוא רוצה יותר...וקשה לי הפער וחוסר ההבנה אחד את השני

ותודה לכולן,
ב"ה הפתק וגילויי האהבה שלי עשו לנו טוב
(אגב זה בכלל היה על המריבה שנוצרה בעקבות המצב... לא על הקושי הספציפי של הפער..)
ודיברנו באופן ברור יותר..ובע"ה מתפללת שימשיך ויהיה לנו טוב יותר






ותודה לכן @מק"ר @אורוש3 @אוהבת טבע @נביעה @אמא גם @מיזי
ממש חיממתן את ליבי!
מהממת! אין ספק שהוא זכה בך מק"ר
מלכה!אורוש3
איזה מרגשת את! ממש מחמם את הלב לקרוא על נשים כמוך ❣אוהבת טבע
אשרייך!!נביעה
ובאמת אני מרגישה שאם לפעמים תזמי-(התלבשות יפה, מבטים וליטופים)- זה יגרום לו להרגיש רצוי ואהוב, ושהוא יכול להרגע ולא ללחוץ עלייך יותר.


האמת אני מתגעגעת לזה..
פעם זו היתה ה"צרה"שלי, היום- אני עם הרבה יותר חשק ממנו..
זה גם די מתסכל..
שהחשקים לא מסונכרנים🙄

חיבוק!!
רוצה לומר לך שזה לגיטימיאמא גם

שיהיו פערים בחשק

ושמה שעושה חשק לאישה הרבה פעמים זה חיזור לאורך כל היום ושיאמר לה המון פעמים כמה שהיא אהובה

ולפעמים אם עושים ככה אז יש יותר חשק

ושכמובן לא תהיי עייפה ולא יהיה לך בלב עליו שום דבר

אנחנו צריכות די הרבה כדי שיהיה לנו חשק, להיות נקיות מבפנים ולא עייפות

 

וכמובן להדגיש שאת בסדר גמור,ולא אשמה. זה פשוט פער

מבינהמיזי

יש בפער הזה בין בני הזוג,נגמרו לי השמות
עבר עריכה על ידי נגמרו לי השמות בתאריך ט' בתמוז תש"פ 01:19

במיוחד בתחום האישות,

מין מעגל הרסני כזה שבו בן הזוג שרוצה יותר מרגיש: אני לא אהוב, אני לא רצוי, לא רוצים בי, לא חושקים בי,

ואל מול זה בן הזוג שרוצה פחות מרגיש: מה דפוק בי? למה אני לא רוצה יותר? למה ל"כולם" (ממש שמרכאות!) זה הולך חלק ורק לי לא? מה לא בסדר בי? למה דוחקים בי? הצילוווו!

 

והמעגל הזה ממש מזין את עצמו -

בן הזוג שרוצה יותר מנסה -

השני לא רוצה - מרגיש שדוחקים בו - דוחה את זה -

בן הזוג שרצה יותר מרגיש כנ"ל לא אהוב וכו' -

ומנסה למחרת או לפני שוב "בכוח" הכוונה שאינטנסיביות כי הוא חייב להרגיש כמה שיותר מהר אהוב -

ואז בן הזוג השני עוד יותר מרגיש חנוק ולחוץ!

ואז שוב ושוב ושוב.

 

ממש כל אחד דורך לשני בלי כוונה על ה"כפתור הרגשי| שהכי כואב לו כרגע.

 

שלב ראשון יהיה קודם להביט בזה.

לזהות את זה.

לקבל את זה.

להבין את זה.

להבין את עצמנו.

לקבל את עצמנו.

 

פערים יש בין כל בני הזוג, באמת,

גם בנושא הזה יש לרוב מוחץ ככל הזוגות פערים - לפעמים האיש רוצה יותר והאישה פחות,

לפעמים האישה רוצה יותר והאיש פחות,

לפעמים אצל אותו הזוג (!) זה יכול להשתנות בתקופות החיים השונות

אבל תמיד יורגש הרגש הזה של התסכול.

זה באמת לא נעים להרגיש שלא אוהבים אותי או לא חושקים בי מספיק!

זה באמת לא נעים להרגיש שמשהו בי דפוק או למה אני לא כמו כולם או די כבר שיתנו לי ספייס!

 

זו הרגשה מאוד לגיטימית

לא צריך להוסיף לעצמנו רגשות אשמה *על עצמם ההרגשה הרעה הזו*

כי היא כ"כ כ"כ טבעית ונורמלי ואנושית!!!

 

ורק אחרי ההבנה הזו אפשר שנייה לחשוב מה אפשר לעשות?

איך כן להצליח לגשר על הפער?

 

אז אפשר לדבר עלזה

ושוב לדבר על זה בזמן אחר שיותר בנחת

 

ואפשר ליזום יום בשבוע שהוא "קבוע" ומעבר לכך אפשר אם רוצים להוסיף ספונטניות

 

ואפשר לחששוב על דרכים אחרות שבן הזוג השני יראה לראשון שהוא אוהב ורצוי וחושקים בו מלבד יחסים,

לדוגמא מילים טובות, תשומת לב, יחס אוהב, מתנות, פתקים, זמן איכות יחד, אמירה "אני אוהבת אותך ורוצה בך אך כרגע לא מתאים לי. אולי מחר? או אולי 5 דקות אעשה לך מסטג' מפנק במקום?"

משהו כזה - אמירה שיוצרת אצל השני בלב את הידיעה שהוא *כן|* מאוד מאוד אהוב ורצוי רק עכשיו לא מתאים ובפעם אחרת כן.

 

אפשר לחשוב על דרכים שבן הזוג שרוצה פחות לא ירגיש שהוא "נלחץ אל הקיר"

שהוא יותר יקשיב לרצון שלו.

הרצון כאן חשוב חשוב חשוב.

להקשיב לרצון שלו

לקצב שלו

למה מסב לו הנאה

 

להתרגל שהמטרה שלנו היא הקירבה הזוגית

היא ההנאה מהביחד שלנו

ולא הגעה לשיא או חדירה או אקט זה או אחר -

אלא עצם הקירבה היא היא המטרה.

 

לא להכניס לחצים,

להקשיב לגוף,

להיות נוכחים ברגע,

להתמלא בחיות (בשורוק) גם בפן העצמי-האישי

לפתח את העולם האישי ותחביבים ובכללי דימוי עצמי טוב

לפתח את המרחב הזוגי (לא רק האירוטי) ולהקדיש זמן, פניות, מקום, מאמץ ואנרגיה למרחב הזוגי ואח"כ גם האירוטי,

להכניס גיוון בחי האישות,

להכניס עומק בחיי האישות ולהעמיק את מה שקיים

ללמוד עוד על מנגנון ההנאה והחשק הנשי

ועל מנגנון ההנאה והחשק הגברי

ללמוד עוד ולהקשיב לגוף ולרצון

ללמוד עוד איך להגיע להנאה ואיזה מגע נעים לי

ללמוד איך לתקשר את זה נכון לבן/בת הזוג

להכיר יותר לעומק את הגוף שלנו ומה מסב לו הנאה, איפה, מתי, סוג מגע מסוים, מיקום מדויק, קצב מסוים, מהירות מסוימת וכנ"ל אצל בן הזוג,

להכניס אווירה נעימה בבית בכל היום ולא רק במיטה,

לדאוג שלא יהיו כאבים כלל

להרגיע ספקות הלכתיים אםפ יש או תפיסות מוטעות או חינוך מוטעה שהשתרשו מילדות

 

אם יש יובש בנרתיק – לשים ג'ל סיכה, וגם לדאוג שהאישה תהיה מגורה מספיק, לחכות בסבלנות את הזמן שדרוש לאישה כדי להגיע לכך ולא למהר מדי, כי אז האיזור של האישה עדיין יבש ועלולים להיות כאבים.

 

- לגלות עוד סוגי מגע נעימים, למשל ע"י המשחק "1-5" שבו אחד מבני הזוג בתורו "מטייל" על גופו של בן הזוג השני כל פעם במגע אחר: מגע מרפרף, מגע מסיבי יותר, עם קצות הציפורניים, עם כריות האצבעות, כמו מסאז' וכן הלאה, כל פעם באזור אחר בגוף, ובן הזוג השני רק אומר עד כמה נעים לו מ1-5.

מה שנעים – ממשיכים, מה שלא – עוצרים מיד.

 

- לדעת שכדי להגיע לאורגזמה נשית, צריך שלא יהיו הפרעות טרדות, מחשבות ודאגות במוח – כי אז האמיגדלה במוח פעילה ואי אפשר להפריש הורמונים של חשק מיני.

לכן לדאוג לפנות את המוח מטרדות, לדחות אותן לאח"כ, לנעול את הדלת עם מפתח, לשים מאוורר אם צריך, לנתק פלאפונים, לא לחשוב כל הזמן: "מה בן הזוג חושב עליי? איך אני נראית? אני שקטה מדי? קולנית מדי? הוא עושה טוב? אני עושה טוב?

פשוט לא לחשוב אלא להתרכז רק בהנאה וברגע בשלווה ובנחת.

 

- להכיר את הדגדגן, איזה מגע נעים, התמדה, סבלנות, קצב, אזור מדויק,

"טיזינג" – להתקרב – ולסגת, להתקרב ולסגת כדי ליצור תשוקה רבה יותר, תנוחות שונות שיכולות לגוון וגם ליצור מגע נעים יותר,

להוריד תחושת חובה מלהגיע לשיא – המטרה היא ההנאה והביחד לא ההגעה לשיא!

 

-היכרות וירטואלית מחדש בכאילו עם בן הזוג שלנו, יכול ליצור עניין וחשק

 

- חסמי חשק: דברים שיכולים לחסום את החשק וצריך לשחרר אותם:

גלולות,

תרופות (ללחץ דם, כולסטרול, דיכאון וחרדה),

תזונה לא מאוזנת

אלכוהול וסמים

חוסר פעילות גופנית

עייפות

לחץ וטרדות

הדחקת תחושות (כתוצאה מחינוך, או ביישנות או חוויות עבר)

ריצוי יתר (אישה שמרגישה שמיניות בשבילה היא שירות לבן הזוג – חייבים להפסיק עם זה! ולהיות יחד רק שרוצים ובוחרים!)

דימוי עצמי נמוך

קושי לקבל

חרדת ביצוע

חרדת דחייה

חשש מקירבה

רשימת מטלות

חסמים זוגיים

משבר ההורות

 

-חשק מיני ותשוקה זה לא דבר ספונטני ופאסיבי!

זה דבר אקטיבי לגמרי שאפשר לעורר!

לא מחכים לו שיבוא מהשמים,

אלא פועלים כדי ליצור אותו – להסיר חסמי חשק וחבלני חשק,

ליצור מרחב אירוטי (זמן פניות ומקום לאירוטיקה),

להשקיע בחידוש וגיוון ודברים טובים, כיפיים ורומנטיים,

להשקיע בהעמקת מה שכבר קיים

לטפל במה שדרוש טיפול – כמו דימוי עצמי נמוך או חסמים ממגע אינטימי.

 

-לדעת לתת ולדעת לקבל - לפעמים חושבים בטעות שרק לתת זה טוב.

אבל הלימוד (זה ממש לימוד!) של לדעת לקבל הוא כל כך משמעותי בכללי, ועבור חיי האישות הפרטי, ממש לאין ערוך!

גם לאישה וגם לאיש!

 

-אינטימיות טובה- חשוב לשתף לשתף לשתף בהכל- גם בטוב, גם ברע, גם בחלומות, גם בקשיים.

 

-התפתחות אישית טובה – בריאות הגוף, העצמה אישית, שמחה, יצירתיות, ביטוי עצמי - תורם רבות מאוד גם לזוגיות וגם למיניות.

 

-אווירה תומכת חשק- מגע פיזי, שחרור לחצים, זמן בלי הילדים, דיבור מעורר ומפרגן, חיבוקים ונשיקות.

 

-עוד כל מיני טיפים קטנים שיכולים גם לעזור קצת: חימום האווירה: חיבוק בבוקר, יום ללא הערות, הודעות חביבות במהלך היום, שנת צהריים, לחישות באוזן, חיבוק ארוך במשך היום, הפתעות נעימות, בגדים יפים, ארוחה קלה ומפנקת, שתייה חריפה, דיבור פתוח, שוקולד, מוזיקה, רחצה משותפת, ריח טוב, עמעום אורות, נר, לעשות עניין והתרגשות מההתפשטות, ללבוש לבנים יפים, מילים חמות, תאורה מחמיאה, ביגוד חלקי מחמיא.

 

-לצאת מהספונטניות – לקבוע זמם מראש. וחוץ מזה אפשר עוד בלי לחץ אם רוצים.

לתכנן זמן לרומנטיקה.

 

-שימוש בפנטזיות כדי לקרב בין בני הזוג- מימוש פנטזיות בזוגיות עצמה בטוב כמובן.

 

-תשוקה זו יצירה.

יוצרים תשוקה ע"י מרחב אירוטי, הסרת חסמים, עיסוק בזה, לימוד על זה, לא לחכות לתשוקה שתגיע משמים, אלא להתמיד עד שתהיה יצירה של תשוקה.

 

בהצלחה רבה רבה יקרה!

 

 

וואו. תודה יקרה על ההשקעה והתגובה המפורטת![סתם אחת]
איזו הודעה מושקעת וואו!! תודה גם ממני....נביעהאחרונה
זה מפוצץ אותי, אז תסלחו לי שלא קשור לפורוםytrewq

מעצבן אותי שכל פעם שיש ביקורת על דברים שהמדינה מסבסדת לאנשים עם הכנסה נמוכה, ישר קופצים ואומרים שהמדינה מעודדת אבטלה.

לדוגמה ראיתי עכשיו בפייסבוק מישהו שהתעצבן על מחיר מלא שהוא משלם במעון כי הוא לא זכאי לדרגה, והתעצבן שהמדינה מעודדת אבטלה וכמובן שרוב התגובות לכלכו על הממשלה וההתנהלות שלה.

עכשיו כמו שכולן יודעות, הלוואי והיה אפשר להישאר בבית ולקבל דרגה במעון. אפילו הארכת חופשת לידה שמגיעה לנו על פי חוק!! אנחנו לא יכולות להינות ממנה כי נשלם דרגה מלאה...

אני בחרתי להרוויח כמה שאני מרוויחה?? כולם חייבים לעבוד בהייטק ולהרוויח 40-50 אשח כדי שלא תבכו למה רק לכם מורידים הרבה מס מהמשכורת? תגידו תודה על מה שנשאר לכם אחרי המיסוי כי אנחנו גם את זה לא מרוויחים.

אתם חושבים שאנחנו מביאים ילדים רק כדי להנות מעוד 400 שקל בחודש של נקודות זיכוי?

לא בחרתי את המקצוע שלי, ולא את כמות הילדים שלי רק בגלל שיקולים של הטבות מהמדינה! כאילו זה בכלל משתלם פחחח...

זהו, שחררתי 😁

זה היה לכל עובדי המדינה בעברoo

וזה משפיע ישירות על ההווה והעתיד שלנו

חרדים לא שותפו בשירות המדינה שנים ארוכות וגם היום אין הרבה

בלי קשר לצבא

אמא תקני לישמחה כפרוייקט

הייתי שמחה לשמוע אם משהו לא תקין אצלי או שיש מזדהות.

אז ברור שאנחנו חיים בעידן של שפע וחד פעמי, אבל מרגיש לי שהצרכים של הילדים פשוט לא נגמרים.

כאילו כל היום אני סביב לקנות להם מה שהם צריכים וזה רק ממשיך ומתעדכן כל הזמן.

סתם דוגמאות: הגדולה מבקשת גוזיות כי הן בלויות, לאחת נשבר הבקבוק בביצפר, לשני חורים בגרביים, לקטנה צריך צעד ראשון דחוף, המורה ביקשה מחשבון מדעי, משקפיים מחכים בתור, מתנה ליומולדת שעדיין לא קניתי, לגברת שוב נעלם עגיל….. שלא נדבר על חגים שעכשיו וקולקציית חורף לרענן. בקיצור, הם כל הזמן צריכים.

עכשיו עזבו כסף, זה מתיש אותי. ויותר מזה, לא נשאר לי כח ופניות לקנות לעצמי (וגם אני מרגישה שכבר צריכה לחדש מלא דברים כמו חזיות, קרם פנים, סניקרס…)

אני מנסה להבין אם הלופ הזה נורמלי ועל מה לוותר.

פליז תעשו לי סדר בראש

כשקראתי את הכותרתהשם שלי

חשבתי שתכתבי על ילדים שכל הזמן מבקשים מותרות. צעצועים, ממתקים, דברים שקנו לחברים וכד'.

אבל את כותבת על דברים שבאמת נצרכים.

צריך למצוא את הדרך לנהל את הקניות האלה בצורה שהכי נוחה לך.

אם זה לקנות דרך האינטרנט ולא להסתובב פיזית בחנויות.

אולי לנסות להיערך מראש ולא להיתקע עם משהו דחוף שחייבים לקנות. (למשל לקנות כמה בקבוקים, ואם נשבר מייד יש חדש).

אפשר לעשות רשימה של דברים שצריך לקנות, ולקנות באופן מרוכז.

זה תלוי גם אם אתם גרים במקום עם חנויות נגישות, או שכל קנייה זה לצאת במיוחד.

ודברים שאת צריכה לעצמך, תשלבי עם הקניות לילדים.

אפשר גם לבדוק כל דבר עד כמה הוא נצרך ודחוף, ועל חלק מהדברים לוותר או לדחות את הקנייה.

וואי זה קטע, גמני כל הזמן סולקת😅המקורית

הנה הילדון קרע מכנסיים, הנה מדי בית ספר לילדה,הנה נקרע לה הרוכסן בחצאית שהיא הכי אוהבת

כיפות ציציות גרביונים קולקציית חורף טרנינגים פיגמות

ואצלי יש רק 2 ב"ה, אבל בן ובת ואין ירושות אז הכל חדש כל פעם וכן זו התעסקות

וזה עוד בלי העונה של הקלפים, גולות כי לכולם יש, ספרי קריאה.. ב"ה אין לזה סוף

אני עושה ככה: ביגוד זה עליי, כולל ציוד לימודי

כל השאר - בעלי כי זה בנוסף.לתחזוק של הבית באוםן בלעדי שלי כמעט

אבל אני לא מוותרת על עצמי האמת.

יש תקופות של הכנותאמאשוני

כמו לפני חגים, כמו לפני חופשים ולפני חזרה לבית הספר.

אין סיבה חודש אחרי תחילת הלימודים להיזכר שחסר בגדים או בקבוקים או נעלי צעד ראשון או מחשבון מדעי.

לדעתי את צריכה ליזום בתקופות של קניות הצטיידות מקיפה ולא רק חולצות סמל נגיד.

נכון שאין קשר בין נעלי צעד ראשון לתחילת הלימודים,

אבל זאת הזדמנות לעשות יישור קו על כל מה שצריך בתקופה הקרובה.

אם נשבר בקבוק חדש פתאומי שתיקח בקבוק מי עדן עד שתהיה הזדמנות לקנות, לא דחוף. אם נשברה קופסת האוכל שיקחו בשקית אוכל לבינתיים.

אם זה דברים קטנים כמו מתנה ליום הולדת של חבר או חטיף למחר או קרם לשיער שפתאום נגמר, אני שולחת אותם לבד לקנות בסופר הקרוב.

יש כרטיס אשראי אצלם ופירוט אשראי אני רואה מה סליקה עם כרטיס ומה בגוגל פיי ואז יש לי מעקב רציף אחרי החיובים שהם משתמשים.

לעצמי אני לוקחת יום חופש מרוכז מדי פעם וקונה.

זה מזכיר לי שב1.9 הלכתי לקנות משקפי שמש ובכל בחנויות נגמרו מבצעי הקיץ עד 31.8

והייתי בשוק מי מסיים מבצעים עד שסוף סוף אפשר ללכת לקנות בלי ילדים סביבי כל היום..

מרובים צורכי עמךשמחה כפרוייקט

לא יודעת, זה מרגיש לי שזה לא נגמר.

מדובר בשישה ילדים, גילאים שונים.

פשוט לא מצליחה לרכז את זה!

וברור שקנית הכל ללימודים והצטיידנו מעל ומעבר אבל כל הזמן צצים עוד ועוד

וכמה שנראה לי שעשיתי להם קניות הם שוב צריכים דברים

מרגישה שזה לא סביר כל היום להזמין ולהזמין לקפוץ לפה לקפוץ לשם

(וכן, בכוונה לא התייחסתי למותרות. אבל הם אוכלים את הראש עם הבקשות האלו)

וואי גם אני מרגישה ככה!אוהבת את השבת

מאוד עזור לי לקפוץ מדי פעם לחנות יד2

וגם לבקש דברים בקבוצות מסירה ולא אוגרות בסביבה...

אני גם לא טובה בקניות בצורה די קיצונית

והייתי רוצה יותר להצליח לקנות מה שהם צריכים בזמן

אבל גם זה כן נראלי עוזר להרגיל אותם קצת לצרכנות יותר מווסתת...

השנקל שלי-קנמון

קונה מראש ובזול.

בדר'כ בסופי עונה, המבצעים, עושה קניות של ביגוד לשנה הבאה. יכול לצאת לי זול ברמת עשרה שקלים לחולצה/מכנס/חצאית (תמנון, קיווי, גולף, פוקס). עושה ככה גם עם בגדי שבת.

יש לי בארון למעלה ארגזי בד של איקאה ובהם אני מכניסה את הביגוד החדש, לרוב כבר מכובס, מקופל ומוכן,(וגם את הבגדים שעוברים מאחד לשני ויהיו רלוונטים בשנה הבאה).

כך כשמגיעה עונה חדשה, אני פותחת את הארגזים ומגלה שפע. לרוב כמעט ולא צריכה השלמות.

היה לי לא מזמן מקרה שהיינו צריכים לצאת לאירוע, ובדיוק מכנסי השבת של אחד הבנים הוכתמו קשות והזוג השני נקרע. שניה לפני שנכנסתי לפאניקה נזכרתי בארגז, פתחתי והיו שם 3 זוגות חדשים.. אחד לקחנו ואת השאר השארנו לחדש בחגים.

עכשיו למשל, לראש השנה, היו לי לכל אחד מהילדים בגד חגיגי חדש, שאף לא אחד מהם נקנה עכשיו ולא הצריך אותי להתרוצץ ערב חג..

המינוסים שעלולים להיות:

  • צריך טיפה מקום אחסון (כי אם ראיתי מכופתרות חגיגיות לשבת שבדר'כ עולות 60₪ יורד במבצע ל10 או 20, אקנה כבר כמה מידות הלאה ואשמור לשנה-שנתיים הבאות)

  • עלולה להיות טעות בהערכה של המידה. כמעט כבר לא קורה לי.

  • יצא לי שלא זכרתי שכבר קניתי וראיתי פריט במבצע וקניתי עוד מאותו סוג. (עדיין, שווה מבחינה כלכלית ומבחינתם הלחץ)

מתנהלת ככה גם לגבי פריטים אחרים. השנה למשל לא הייתי צריכה בכלל לקנות עטיפות שקופות לספרים ולמחברות, גם לא צבעים, טושים, מחקים, מחדדים וכדומה.. כי בשנה שעברה קניתי כמה סוגים ונשארה כמות. הציוד לבית הספר מאוחסן לי בארון פתוח במחסן, בקופסאות שקופות לפי נושאים, ופשוט שולפים כשצריך.

היום בבוקר, שניה לפני שיצא לתלמוד תורה, הבן שלי פתאום אומר לי שצריך מחברת 14 שורות.. אין בעיה חמוד שלי, לך למחסן, תוודא שהוצאת את קופסת המחברות הנכונה וקח מחברת. (וקח גם עטיפה שקופה מהקופסה ליד(;)

אגב, בן אחר היה צריך מחברת 14 שורות לפני שבוע ולא היה, כי קניתי בטעות חבילות של סוג אחר. אז נכון שהייתי צריכה לקנות. אבל כשכבר קניתי, קניתי חבילה של כמה וכמה. וכשייגמר, בע'ה מקווה לשים לב ולמלא מלאי ולא לחכות שהם יצטרכו.

כשקניתי בקבוקים לבית הספר, קניתי עוד אחד ספייר. כדי שאם יישבר/ יאבד/ או כל בעיה אחרת- יהיה לי לתת בשלוף.

(בקבוק פשוט של 5 שקלים מהסטוק).

אפילו מתנות לימי הולדת של חברים יש לי כמה במלאי לעת הצורך. השבוע היה יום הולדת לחברה מהגן של הבת שלי- פתחנו את הקופסה של המתנות, בחרנו מתנה, עטפנו, ברכה וביי.

אני מוצאת שהשיטה הזו אומנם תופסת קצת מקום בבית או במחסן,

אבל:

א. מוזילה לי עלויות בצורה דרסטית

ב. מאפשרת לי להיות מאובזרת מראש להרבה צרכים ולחסוך לי התרוצצות ברגע האמת.

אם קראת עד פה- סחטיין עליך.

הצלחה ושמחה!

רק לגבי החיסרון השלישיברונזה

אני השנה מצאתי פיתרון, פתחתי קבוצת ווצאפ עם עצמי וכתבתי לכל ילד מה יש, איזה צבע, איזה חברה

ככה שגם אם אני מסתובבת בקניות ואני רואה שיש מספיק חולצות לדוגמא, אז אני לא קונה

תודה(:קנמון

כןoo

שישה ילדים זה פרויקט גדול

גם מבחינת צריכה

זה הרבה עבודה

לי יש ארבעה

וברור לי שכל הזמן צריך לקנות ולעשות דברים שצריך

נראה לי האישו הוא הציפייה שלך שזה יהיה אחרת

כשברור מראש שזה סיזיפי

וואו איך אני מזדהה, אני גם ממש לא אוהבת לקנותשמשית123

לא בגדים, לא ספרים, כלום, גם פחות מוצלחת בזה ותמיד מבזבזת יותר משרציתי רק כדי לסיים.

עכשיו יש לי שני גדולים שיכולים לקפוץ פה לחנויות קרובות לעשות לי השלמות והם סבבה עם זה וכיף להם הסיבוב הזה.

אבל בגדים לחגים או מלתחות חדשות זה עוד לא מצאתי פיתרון

אולי שיין זה פתרון לפחות לחלק מהדבריםשמעונה

מזדהה ממש... כרגע בחופשת לידה אז פחות נוראytrewq

אבל אם זה בשגרה, אני צריכה לסנכרן עם זה שבעלי בבית והרבה פעמים יש לי זמן קצוב ואז אני צריכה בלחץ לרוץ ולקנות מה שיש....

משתדלת לרשום לעצמי את הדברים שצריך לקנות. לתעדף את הדחופים, ומה שלא דחוף יחכה כמה ימים.

וכן, לפעמים לוקחת יום חופש בשביל לעשות את זה בנחת. אין ברירה.

נראה לי יש תקופות כאלו שפתאום כולם צריכים ביחדשיפור

מזדהה מאוד!יראת גאולה

בפרט כשאני חושבת איזה כיף שסיימתי עם כל הציוד הלימודי, ופתאום בתחילת השנה מבקשים גם חוצצים, צבעי מים, טושים מחיקים ודפדפת חשבון...

באמת למי שיש חנות קרובה וילדים שמסוגלים ללכת לבד - זה ממש מקל. נכון שזה עולה שקל שניים שלושה יותר, אבל גם להתאמץ לנסוע בשביל פריט בודד עולה מאמץ ודלק. הכי מתסכל אלו פריטים ספציפיים שאין בחנויות מכולת. רק בתחילת השנה קלטתי שיש לנו שני ילדים שצריכים את אותו חומש (וכשבדקתי וקניתי ספרי לימוד - ראיתי שיש בבית חומש וחשבתי שאין צורך לקנות).

זה לא רק לילדים, גם פתאום נשבר הקולפן, והתינוק הגיע לגיל שצריך כוס אימון, ונגמר לי הויטמינים...

מה שאני עושה בפועל,

עושה לעצמי רשימות, ופעם בכמה שבועות עושה סיבוב בקניון. ביגוד אני קונה הרבה אונליין. ואם אני בתקופה עמוסה מחפשת אונליין גם פריטים אחרים כמו ציוד לימודי או ציוד תינוקות.

לי עוזר לרכז רשימה על המקרר,ד' הוא האלוקיםאחרונה

ופעם בשבוע בערך, לדאוג לקנות את מה שכתוב.

רב הדברים זה לא פיקוח נפש, וברגע שהילדים רואים שזה כתוב, הם יודעים שנדאג לזה.

זה מוריד מראש את הנידנודים: נו מתי כבר תקנו לי...

ובשבילך, זה ירכז את הכל לפעם בשבוע, ולא כל יום, כל היום..

ילד שנמנע מכתיבההשם שלי

הבן שלי התחיל כיתה ב'.

הוא ילד מאוד חכם, ויש פער גדול בין הידע שלו לבין הביצוע.

הוא מבין ויודע את מה שלומדים בכיתה, אבל מתקשה לעבוד בחברות בכיתה ובבית.

יש לו גם קושי מוטורי, גם קשיי התארגנות וגם קושי לעבוד עצמאית.

בכיתה הוא די נבלע בין הילדים.

הוא לא מפריע בשיעור, והמורים פחות שמים לב שהוא לא מבצע את המשימות.

יוצא שנשאר לו המון לעשות בבית, וגם אז קשה לי לרתום אותו לעשות שיעורי בית. הרבה פעמים הוא עונה תשובות בעל פה, ואני כותבת לו את התשובות (בעיקר בחשבון).

בגלל שהחומר קל לו ולא מאתגר אותו, הוא עוד פחות משתף פעולה.

לקראת סוף שנה שעברה היו מוציאים אותו מהכיתה לעבודה בקבוצה קטנה, יחד עם תלמידים מתקשים. ככה הוא עבד יותר בחוברת.

דיברתי עם המורה שלו, והוא אמר שיבדוק מענה כזה גם השנה.

אבל זה לא באמת מטפל בבעיה.

בתחילת שנה שעברה הוא קיבל סדרת טיפולים של ריפוי בעיסוק. אז פחות עבדו איתו על כתיבה, כי זה היה בשלב שהם רק למדו לכתוב.

המרפאה בעיסוק המליצה לנו לבדוק קשב וריכוז, בגלל קשיי התארגנות.

קצת התעכבנו עם זה, וכרגע אנחנו מחכים לתור לרופא קשב שיהיה אחרי החגים.

אני רוצה גם לפנות שוב להתפתחות הילד שיקבל שוב ריפוי בעיסוק, ולבדוק אם יש דברים נוספים שיוכלו לעזור.

בינתיים אשמח לעצות מניסיון, מה אפשר לעשות?

האם לנסות לעודד אותו לכתוב, אולי באמצעות איזשהו מבצע?

או שדווקא עדיף לאפשר לו להימנע מכתיבה ולעשות יותר בעל פה?

איך אפשר לעזור לו להתאמן בכתיבה בצורה חווייתית ומעניינת?

אם יש פה מרפאות בעיסוק, מורות לגיל הזה, או מישהי שיש לה רעיונות.

אז אפשר ללמד אותו לחתוך סלטאמאשוני

או לקנות עבורו מכשיר קוצץ סלט.

ואפשר ללמד אותו לקשור שרוכים או לקנות נעלי סקוטשים

ואפשר ללמד אותו לכפתר כפתורים או לקנות חולצות לא מכופתרות.

כשלילד יש צורך אמיתי במשהו, יהיה לו הרבה יותר קל לגייס את עצמו להצליח מאשר כשזה לא משהו שבאמת צריך.

אני לא מכירה את חיה קושניר ולא את הגישה שלה, בעיני ההורה צריך להיות ממוקד במטרה ומה הוא מנסה להשיג ולמה, כי המערכת לא תראה את טובת הילד כמו שההורה רואה. המערכת גם לא רואה את הדינמיקה בבית והפגיעה הפוטניאלית בקשר של ההורה עם הילד רק בגלל תסכול ש"ב

ויעידו הרבה מאוד הורים לילדים מתוסכלים בא'

שנתקלים בהכנת שיעורי בית כעיקרון כדי ללמד/ לחנך/ להטמיע הרגל של כל המשפחה סביב נושא של הכנת ש"ב, הרגל שממילא נעלם בב'-ג' אצל הרבה מאוד ילדים עד סוף היסודי כי פשוט ממילא לא צריך.

מה שנשאר זה בעיות תסכול ופגיעה בשלווה ובביטחון בבית.

זה לא אומר שאין ילדים שצריכים ללמוד להכין ש"ב וזה יעזור להם מאוד בשנים הבאות ביסודי.

זה אומר שהמורה רואה זווית מסויימת, בין השאר את המשכורת שלה ודרישות המנהלת שרואה את הזווית שלה בתורה,

ואני לא אומרת שהם לא צודקות מהזווית שלהם,

אני אומרת שהורה צריך לשמור על זווית הראייה שלו שלא תלך לאיבוד בתוך כל ההמלצות של אנשי המקצוע ולזכור שכולם מדברים מפוזיציה ורק ההורה יכול באמת לשקלל את כל הנתונים.

שימי לב שלא סתרתי אף תגובה לפני, אלא הוספתי גם את הזווית הזאת כי לא ראיתי אותה לפני כן.

וכל אחת תעשה כפי שהיא רואה ומאמינה.

אגב את נקודת המבט לגבי הכנת ש"ב בא' קיבלתי כעצת זהב ממורה לא' שאמרה לי בקריצה בלחש שהיא לא מפעילה שיקול דעת לבדוק מי כתב בחוברת איזה חלק אלא היא בודקת שהדפים מולאו כי זה הדרישה..

או כשצריך לקרוא את אותו קטע 3 פעמים, יש ילדים שעבורם זה יוצר יותר נזק מתועלת.

ילדים שקוראים ספרים שלמים, שגם אחרי שעתיים מאבק לא מסיימים לקרוא קטע קטן 3 פעמים ובלי חתימה לא מקבלים מדבקה ואז עניין של דימוי עצמי ועניין חברתי.

מאז עוד יותר התחדד לי שזה בסדר גמור שיש דברים לעשות עליהם וי כלומר "לגשר" בין הצורך האמיתי של הילד לדרישת המערכת ממנו.

ועם כל זאת, ממש לא אומרת לישון על האף.

ממש לא קשור לפורוםעוד מעט פסח

אבל בא לי עצה של הנשים החכמות שיש כאן.

אני עובדת במקום חילוני-שמאלני.

ואני מרגישה איך ככל שהבחירות מתקרבות, אנשים יותר ויותר מדברים פוליטיקה, והאמת- מה שהכי מטריד אותי בזה שזה גורם לי הרבה פחות להעריך אנשים.

ברמה הטכנית אני פשוט מתחמקת משיחות כאלו, אבל ככל שהבחירות מתקרבות זה הולך ונהיה קשה, ואני ממש שמרגישה איך יש אנשים שכבר לא בא לי להיות לידם בגלל הדעות שלהם, ואני מבואסת על עצמי בגלל זה.

נגיד, מישהי שאמרה לי כמה מסכנים הפלסטינים שהחוות מנשלות אותן מאדמותיהם, כשמבחינתה הגירוש מגוש קטיף היה 'מחיר כואב שחשוב לשלם בשביל השלום' ומאז כל פעם שאני מדברת איתה תקועה לי בראש מחשבה של 'איזה צבועה את!' או 'לא מאמינה שיש אנשים שפויים שאשכרה חושבים ככה', וכל ההערכה שלי אליה ירדה בטירוף.

אני אגיד משהו בוטה- אם עד המלחמה הייתי מסוגלת להסתכל על המציאות גם דרך עיניים של אנשים אחרים, היום יש תפיסות עולם שנראות לי פשוט כמחלת נפש של שנאה עצמית. כבר לא רואה שם את ההגיון ואת הערכים היפים שהייתי יכולה להתמקד בהם לפני.

וכמובן שממש לא מדובר על כולם. אפילו לא על הרוב. אבל השמאל הקיצוני, אנשים שמזדעזעים מהרצון 'לסתום את חופש הביטוי' ליוצרי הסרט מכפיש-ישראל שמדברים עליו עכשיו- איך אפשר להמשיך להיות חברים שלהם???

ואני מבואסת על עצמי שזה ככה משפיע עלי.

אשמח לעצות מכמות ומנוסות.

לא יודעת אם זאת עצה טובהכורסא ירוקה.

אני פשוט מנתקת את זה.

היו לי גם מקרים שחברים מאד טובים אמרו לי אישית דברים מאד מכוערים בקטע פוליטי, מבחינתם זה היה סוג של בדיחה מבחינתי זה הבהיר לי איך הם רואים את הסביבה שלי וכמה הם מנותקים מהמציאות. אבל היה לי חשוב הקשר איתם ופשוט אחסנתי את זה במקום אחר במוח ו"שכחתי".

נראה לי שזה יכול לקרות עם כל מיני אנשים בכל מיני תחומים שפתאום חברה נגיד תגיד משהו ממש מעליב או ממש חסר טקט. ואנחנו מחליקים ומתעלמים.. אז כזה.

משתדלת ממש פיזית לא לשמוע את השיחות האלה. לא רוצה לדעת מה אומרים.

משתפת מאצליאפרסקה

יש לי מישהי ממש חמודה בעבודה שאני מעריכה מאוד והיא שמאלנית, אמנם לא כזה מדברים אצלנו פוליטיקה אבל לפעמים זה עולה ואני שומעת את הדעות הנחרצות שלה (והיא את שלי חח).

יש דברים שאלה טענות לגיטימיות שאני מבינה ומכבדת אם כי לא מסכימה, ויש כל מיני טענות הזויות כאלה כמו שסיפרת, נגיד היא אמרה לי פעם ברצינות תהומית שהאיראנים התקיפו אותנו בגלל ביבי, ואם היה ראש ממשלה אחר הם לא היו יורים עלינו כי הם סבבה עם הישראלים רק לא עם ביבי.

עכשיו איך אמורים להגיב לדברים האלה? והיא משוכנעת שזה נכון! אני מסתכלת על אנשים כאלה בעיקר שהם מאוד מאוד תמימים ומאמינים לכל מה שמאכילים אותם, והתקשורת מאכילה אותם המון.

זהoo

לא קורה מצד אחד של המפה הפוליטית

זה קורה מכל הצדדים

ובקצוות זה בולט העיוורון של אנשים אחר האידאולוגיה

משמאל ומימין

אני דווקא רואה שיש נטייה לאנשים מהשמאל לשפוךממשיכה

את קיטונם ודעתם ברבים. כי אצלנו במשרד יש גם שמאלנים וגם ימניים ומי שכל הזמן מדבר נגד (באופן מסריח) זה השמאלניים.

כנראה תלוי בראיהoo

סובייקטיבית או אובייקטיבית

אם את ימנית את לא יכולה לראות את התמונה המלאה

מסתבר שאני כן.ממשיכה

כי אני יודעת להגיד את כמות היחס של דיבורים לכאן ולכאן. ובתור אחת שלא משתתפת בשיחות האלה אני אומרת מהצד.

כן ימנית או כן רואה את התמונה?ooאחרונה

גם אצלי ככה…חמדמדה

ואני גם הדתייה היחידה בערך (יש אחד חופש כיפה אבל הןא לא תמיד מגיע)

ובאמת לפעמים הם גם מקשרים דברים לא קשורים ואומרים שזה 'החרדים' או דיבורים על ילודה או באמת דברים שאני משתגעת

אז אני פשוט או לא משתתפת בשיחה אאכ פונים אליי ישרות ואז אענה משו ציני או מצחיק או מוגזם (מה הם לא מונעות נו הנה חמדמדה מותר לכם למנוע הריון?? אני: מפתאוםםםםםם אנחנו לכולנו יש עשרה ילדים פקל ילד בשנה אין ברירה חייב לגדל את אוכלוסיית החרדים!! סתם דוגמא)

אישית אני מעדיפה את זה מאשר להיכנס לדיונים עקרים סתם

הרי לא ייצא מזה כלום

אני שומרת על גזרה ניטרלית, ואם מישו (היה פעמיים כאלו רק) אומר משו לא במקום, אני סןתמת… אין לי עניין לענות לאנשים שלא יקשיבו…

לא מתייחסת לזה כאיך אהיה מולו בפן המקצועי, ולא משליכה על איך אני נתפסת בעינהם, זו אני. זה הם. הם יודעים שאנחנן שונים כמו שאני יודעת את זה…

באמת היחס אמור להיות כמו למחלהאונמר

זה זוועה של חשיבה והם ברדיפה עצמית.

לא חושבת שההסתכלות שלך צריכה להיות אחרת עליה.

רחמים זה המקסימום המתאפשר.

תשמחי שהגעת להבנה שהם קיצוניים בקצה הקצה ולא שאת חיה באשליה שכל אחד לדעתו שלו. זה אשליה.

זה באמת קשה ומורכבוהרי החדשה

אני משתדלת להפריד בין כמה דברים

שמאל/אנטי ביבי שחושב אחרת ממני בכל מיני דרכים אבל במהות הוא ציוני - יש לי איתו שיח. יכולה לא להסכים איתו, להשתדל לא לדבר איתו על פוליטיקה, אבל עדיין פשוט חושבים אחרת ומסכימים לא להסכים.

לעומת שמאל פרוגרסיבי עם מחשבות שממש אנטי ישראליות והרסניות - זה לא מקובל עלי. אני מתרחקת מאנשים כאלו. לשמחתי לא עובדת אבל כמובן שיש בין החברים, אני מבחינתי פשוט התרחקתי. לא ברעש וצלצולים אבל לא רוצה להכיל מי שבפועל מעדיף את אויבינו על פנינו.

דבר שני חשוב להפריד בין אנשים שמכירים את מה שקורה באמת ביהודה ושומרון או בכללי מודעים למצב, לבין אלו שניזונים מהתקשורת - לדוגמא מה שקורה ביהודה ושומרון מוצג בתקשורת באור מאוד מסויים שאם לא הייתי יודעת דברים אחרים גם אני הייתי מזדעזעת מאוד. לאנשים כאלה אני אמנם אתבאס מהם אבל אם יהיה לי כוח אנהל איתם דיון ואציג להם נתונים אחרים ואם לא פשוט אצטער על שטיפת המוח אבל אבין שהם פשוט לא מודעים למציאות.

בסוף אני חושבת שטוב מאוד לבחור חברים שיודעים להבחין בין טוב לרע, ואין סיבה להעריך את מי שבוחר בשם כל מיני ערכים הרסניים וזרים להשתלח במדינה שלנו

הרוב הגדול של הציבור, גם השמאל. אוהב את ארץ ישראל ועם ישראל ורוצה פה בניין יחד.

ניסחת יפה ממש. מצטרפת.אונמר

מה עושים עם זה שהמטפחת כל הזמן מחליקה?????אנונימית בהו"ל

ניסיתי הכל

כותבת מאנונימי מחשש לאאוטינג כי שאלתי מלא

יש לי שיער יחסית חלק והכל גולש

סרטים, בובו.... הבובו בדרך כלל יש לו גם גבעה מוזרה כזו למעלה וזה מכוער

יש למישהי רעיון???

קיבלתי הצעהמישהי חדשה:)

לשים ספריי לשיער, כזה של תסרוקות, על סרט נגד החלקה. לא ניסיתי בעצמי אבל.

אם השיער שלך בשבילרק רגע קט

תסרקי אותו לאחור (לי נגיד יש פוני עם שביל בצד, ואחריו אני מסרקת לאחור), ככה הסרט יותר נעצר.

ועוברים לכובעים עם סרט מובנה.

יש לאביה ששוןשואלת12

פטנט לבובו עם סרט סילקון.

לדעת כדאי לנסות

שמה סיכות שחורות בצדדים ולא זזשירה_11

זז הכי עם סיכות אצליאנונימית בהו"ל

יותר מבלי כלום

זה נמשך אחורה

איזה מוזר, אצלי אין תזוזהשירה_11

ספריי תסרוקותואני שר

על השיער ואז שמה את הבובו

זה מה שאני עושה רק באירועים מיוחדים ועבד לי מושלם בפעמים שניסיתי.

לא עושה את זה בשוטף כי זה מגעיל 😅

וגם יש שיטה של להשאיר כמו פוני כזה מקדימה ולשים אותו אחורה אחרי שקושרים צד אחד של הבובו. לא יודעת אם זה מובן ככה, ואם זה רלוונטי כי נשמע שאת לא בקטע של בובו.

אני שמה ספוג עם חור על קוקס ומחזקת בסיכןת סבתאבוקר אור

על זה מגלגלת מטפחת ומוסיפה סרט החלקה

נשמע מסובך אבל זה שתי דקות

בובו פשוט לא החזיק לי.. עכשיו לא קורה שעפה לי המטפחת

גם לי תמיד מחליק, מצאתי סיכות מיוחדות שלא זז איתןכורסא ירוקה.

מהסופר פארם. חזקות מאד

תחפשי כובע או סרט של חברת "גם וגם" נשמרים יפה !נפש חיה.

קניתי רק פעם אחת - בינתיים עברו יותר מ 4 שנים ומאד מרוצה

חפשי בחנויות פינק ליידי ובקמיליון.

ראיתי שהם התעדכנו ויש להם גם כמו בובואים כאלו

יש סיכות כמו של פאהנופנופאחרונה

אפשר לקנות גם בביוטיקר, עולות כמה שקלים להרבה סיכות

אלו סיכות שאם את מחברת לשיער אין שום סיכוי בעולם שזה מחליק

זה חזק ממש, אם כבר החשש איתן שלא יתלשו שערות

זה לגיטימיאנונימית בהו"ל

להיות בלחץ מעכשו מתאריך משוער של 3 ימים לפני פסח?😂

לא ולא!!!שמעונה

זה צרה של עוד הרבה זמן! תתעסקי בצצרות של עכשיו בלבד!!! (בסוף זה משוער, את יכולה ללדת גם שבועיים קודם, ר"ח או בכלל ברח אייר ..בקיצור אל תדאגי!!

הכל לגיטמיאםאני

אבל חבל על האנרגיות שלך

כשזה יגיע זה יגיע וזה יהיה הכי מדויק.

כן לגיטימי, אבל עדיף להניח לזהדיאן ד.

אגב, לקחת בחשבון ששנה הבאה שנה מעוברת?

אולי את בכלל אמור ללדת בפורים?

חישבתי לפי התאריך הלועזיאנונימית בהו"ל

אז זה כן ערב פסח...

להוסיף ללחץ?קנמון

מן הסתם אם זה המשוער, את עדיין לא יודעת את מין העובר.

אם זה בן, אפשר להיחלץ על בר מצוה בשבת הגדול עוד 13 שנים(;

חח סתם בהומור.

בע'ה הכי חשוב שיהיה בבריאות טובה ובידיים מלאות ולכי תדעי.. החיים מפתיעים (ומצטרפת למי שכתבה שתבדקי כי השנה מעוברת)

אני פעם לא יצאתי לטיול באיזשהו תאריך כי אמא שלי היתה לקראת לידה. בסוף ילדה יותר מחודש אחר כך!

אז בנחת ובבריאות בע'ה

בר מצוה בשבת הגדול עוד סבירשיפור

בר מצווה חול המועד פסח יותר מסובך...

תחשבי מהצד של למצוא דירות של שכנים לאירוחקנמון

מי תביא דירה לשבת הגדול?

אני פעם הבאתי דירה לשבת בר מצוה בפסח אבל רק אחרי שהם התחייבו לי שהם לא מכניסים לבית אוכל. (יש אצלנו הקפדות מאוד גדולות בפסח ולא התאים לי החשש שנכנס משהו שיפסול לי את הכלים). כן השארתי להם כיבוד מפנק.

אבל דירה לשבת הגדול? עם כל הטירוף של אמצע הניסיונות.. וגם בדר'כ הרוב בבית שלהם בשבת כזו כי ההורים/החמות לא ששים לארח..

אבל באמת הרחקתי ממש(;

והכל שטויות

הכי חשוב בבריאות בע'ה

חכי עם הבר מצווהאנונימית בהו"ל

אני חושבת על האופציה של ברית בפסח😂 אנחנו לא אוכלים בפסח מחוץ לבית (שזה אגב חלק ממה שמלחיץ אותי באופציה של להיות מאושפזת בפסח) אז זה יהיה מורכב ממש

אני חושבת שאני רוצה בת רק כדי לחסוך לי את הלחץ מזה😂

הייתי פעם בברית שהיתה בערב חג,קנמון

כשאסור עדיין לאכול מצות וכבר אי אפשר חמץ. אכלו שם בערך גפילטע פיש וזהו. אבל זה היה לפני המון שנים.

כיום באמת שיש כ''כ הרבה דברים שאפשר לקנות בכשרויות הכי גבוהות ובלי שרויה ובלי כל מיני בעיות.. בע'ה שיעבור בשלום ובטוב!

גם אני הייתי בברית בערב פסחעוד מעט פסח

אבל אצלנו קבעו אותה בשחרית של ותיקין כדי שיהיה אפשר עדיין לעשות המוציא על חמץ.

היה ערב חג מטורף אפילו יותר משנה רגילה...

וואי לאאא!!יהלומה..

אני איתך אחותי

המשוער שלי ביום האחרון של פסח

ואני בעננים איזה תאריכיםםםםם ללדת בהם אמאלה!

טוב זה גם נכוןאנונימית בהו"ל

יום הולדת בפסח זה מיוחד, אז יש במה להתעודד😅

ילדתי פעמיים בפסח😊Doughnut

אז בלי

לחץ אחותי, הכל אפשרי😉

האמת שאני ישמח לשמוע ממך איך היה ללדת בפסחאנונימית בהו"ל

סתם כדי להירגע🙂

יואו זה היה התל"מ שלי. אבל היה כימי בסוף דיליה

הספקתי להילחץ ולהתחיל לנקות לפסח.

חחחח......

משוגעת

עכשיו רק עצוב לי שלא זכיתי.

בעיני לא להילחץ אבל כן לחשוב על זה בשעשוע ואתגר במובן החיובי,

חלק מהחוויה של הריון, להיות במחשה על התלמ ועל המשמעות שלו (היה לי תלמ ביום כיפור לפני 8 שנים, חוויה עצומה היה להתלהב מזה.)

אני ילדתי בפסחבוקר אור

היה בסדר גמור. ממש דאגתי מהאוכל בבית חולים האמת (והייתי שם ארבעה ימים) והיה ממש לא נורא

היו לי שתי חוויות שונות לגמריDoughnut

אחת במעייני הישועה והיה סיוט כי לא נתנו שם בפסח להכניס אוכל, ואני איסטניסטית ולא נוגעת באוכל של הבית חולים אז היו צריכים לעבוד קשה להכניס לי אוכל🤦🏻‍♀️ היה סיוט. הייתי מאושפזת מלמחרת החג הראשון וילדתי רק בערב שביעי של פסח אחרי שבת חול המועד בבי"ח... אז השתחררתי רק אחרי החג. זה היה לפני הרבה שנים והמחלקה היתה ישנה והיתה לי חוויה על הפנים.

הלידה האחרונה שוב היתה בפסח אבל הפעם ילדתי באיכילוב והיה מושלם! זה חדרים פרטיים אז לא היה כ"כ משנה לי מבחינת האוכל וכו כי בכל מקרה כל אחת אוכלת בחדר שלה ואני אכלתי אוכל מהבית בנחת בלי להחביא😉.

מבחינת התארגנות לחג- רק הוצאתי חמץ מינימום בלי פרויקטים של ארגון ומיון שלא קשורים לחמץ, הכל בנחת ורגוע. דווקא היה נוח שחול המועד וכולם בחופש ועזרו עם הילדים בבית בשמחה, אבל יש לי משפחה מדהימה שגרים קרוב אז זה באמת מאד הקל. אחרי החג בעלי טיפל בכלי פסח והחמץ (ואחרי שהתאוששתי מהלידה סידרתי את הארונות מחדש😉). אם יש לך עוד שאלות- בכיף.

ילדתי 3 ימים לפני פסחזריחה123

הייתי בטוחה שאלד בחג ראשון ואז הברית תהיה בחג שני שהיה יומיים ופחדתי מזה ממש

בסוף ילדתי לפני וככ שמחתי שלא היה לי אכפת מכלום חח

הברית הייתה בחול המועד, עשינו בבית הכנסת, הזמנו קייטרינג, היה מעולה.

חייבים להתחיל לחסוך לשבת בר מצווה באיזה מקום כי אף אחד לא ייתן את הבית שלו בשבת הגדול חח

כן. מותר להלחץנופנופאחרונה

ואולי השנה מראש תקפידו יותר בנושא חמץ כדי שיהיה יותר קל לנקות

לדוגמה לא לאכול חמץ בחדרים

כי לנקות בית עם בטן של חודש 9 לא סימפטי גם בלי קשר לתל"מ שניה לפני פסח

באסת חוגים-שאלה מפגרת קצתאובדת חצות

היינו אמורים לקחת לחוג "רובוטיקה" אבל טעינו והגענו לחוג "אלקטרוניקה" והילד אותו אנחנו מייעדים לגדולות (כיתה א') נכנס לזה ואהב (אוהב לחקור ולהבין איך דברים עובדים) ואבא שלו דיי טוען שהילד מתלהב ורוצה, אבל הרובוטיקה יותר עדיף בעיני (יותר נחשב, יותר מתקשר לי עם הייטק ושכר גבוה ופיתוח בעוד שאלקטרוניקה נראה לי מעשי ופחות זוהר כמו איזה איש כפיים בצבא או פחות מכגיס) וגם לרשום לשני חוגים זה טו מאצ'.

סתם יודעת שזו דילמה סופר מטופשת, אבל קצת מבאס, הילד התלהב אבל בעיני זה אפרורי ולא מושך. יודעת שאלוהים גדול וזו רק התחלה.

הוא בכיתה א שקדי מרק

לדעתי המטרה של חוג שהוא יהנה ויעשיר את הידע, קצת חשיפה למשהו נוסף בחיים. לא מעבר..

אלקטרוניקה זה מצוין ולדעתי זה רק הבדל בשם של החוג ולא הבדל אמיתי.

אני בטוחה שהוא בכל מקרה נועד לגדולות

מדויקריבוזום

ואם כבר זה נקרה לפתחך ואת מזהה כאן איזה קושי אצלך, ואת מזהה את הכשלים בצורת החשיבה שמובילה אל הקושי ומודעת לחוסר ההיגיון בתחושה, אפשר להפוך את זה להזדמנות לתרגול.

למשל תרגול של שחרור, של לשים את עצמי בצד ולתת לילד להיות.

וואו... הוא קטנצ'יק! את יודעת עוד כמה פעמים בחייםמתואמת

הוא יספיק לשנות את תחומי העניין שלו?

חוץ מזה, בתור אחת שנשואה למהנדס אלקטרוניקה - נעלבתי שאת חושבת שזה לא נחשב זה לא שמדובר בחוג ציור, נגיד (שגם זה משהו של גאונים במובן מסוים!) (חוץ מזה, אלה תחומים מאוד נושקים...)

כתבתי לך בהומור, כדי להקליל לך את הסיטואציה😊❤️

הממ את זוכרת בן כמה הוא נכון? ;)חילזון 123

איך חוג בכיתה א ישפיע על השכר שלו?

אז שנה הבאה יהיה ברובוטיקה....

ואם הילד מתלהב מה זה משנה אם זה מושך אותך או לא?

אגב הנדסת חשמל זה תואר לא קל... וגם השכר לא רע נדמה לי....

(ואת כבר לא באמת יודעת אם יש לו ראש מתמטי שיתאים לדבר כזה. ..)

באופן כללי חוג זה להרחבת אופקים

ולהתנסויות שלא נתקלים בהן ביומיום

וגם לכיף והנאה וחיזוק הביטחון העצמי

הנושא של החוג לא באמת קריטי עד כדי כך....

צודקות;) במיוחד האשה של…אובדת חצות

שאלתי את בעלי אחר כך על זהמתואמת

והוא אמר שבשלב הזה בחיים הכי חשוב לבנות אוריינות מדעית - ואז בעתיד כבר יש בסיס לכל מקצוע מדעי שהוא. אז זה לא משנה לאיזה חוג ספציפי הוא ילך, העיקר שעכשיו הוא מקבל את יכולת הלמידה המדעית.

ועוד דבר שהוא אמר - עם קצב התפתחות הבינה המלאכותית, אין לדעת כיום אילו מקצועות ייחשבו רווחיים כשהבן שלך יהיה גדול מספיק... אז שוב, לכן כרגע מספיק רק "החינוך המדעי", ולא המקצוע המדויק.

זהו, מקווה שזה הרגיע אותך קצת יותר

הילד התלהב- זה העיקר מבחינתישיפור

רובוטיקה אלקטרוניקה נשמע אותו דברממתקית

העיקר שהילד נהנה וטוב לו.

לא הייתי שמה בכיתה א' בחוג שבעתיד יכניס שככר גבוה וקשור להיי טק.

אם כך, הכי טוב זה חוג מיומנות AI

העיקר הילד טוב לו, אל תתבאסי.

אני במקרה כזה שלחתי את הילד גם לחוג השני לניסיון, ואז בחר... ומה שיבחר מבורך

יעזרו לך עוד תגובות באותו סגנון? 😅ואני שר

זה שלב כ"כ מוקדם בחיים, הוא יכול לשנות את דעתו עוד מיליון פעם עד שיגיע לבחור מקצוע וגם אחרי.

אני הייתי בכיתה א בחוג חקלאות, מה לי ולזה היום? 😅

ועדיין היתה לי הזדמנות להיחשף לדברים שפחות יש לי בהקשרים אחרים בחיים ומאמינה שהרווחתי מהם.

תנסי לראות מה הילד מרוויח מהחוג (שזה אגב לא קשור רק לתוכן הספציפי בעיניי - זה יכול להיות התנסות, סיטואציות חברתיות, מחקר עצמאי, חוויות הצלחה וכישלון, מוטוריקה ועוד ועוד), לא איך קוראים לו ואיזו אסוציאציות זה עושה לך.

הילד נהנה ומתפתח? נהדר.

הכי חשוב שהוא יאהב את זה ואז את תראי

גם ככה אין לכם וטו על מה שהוא יעסוק בו ומן הסתם לא תרצו שיגיד שזה בגללכם

אין שום קשר לחוג שהוא יעשה עכשיועדיין טרייה

למקצוע שלו לחיים.

לדעתי לחשוף לתחומים זה תמיד טוב הוא יכול לעשות חוג רובוטיקה שנה הבאה בכל מקרה הקשר בין זה למקצוע האמיתי הוא תלוש.

והצחיק אותי שלדעתך אלקטרוניקה שזה למשל חשיפה להנדסת חשמל נחשבת עבודת כפיים זה מקצוע סופר מבוקש ונדרש והיום עם הAI דווקא תכנות שזה רובוטיקה בירידה בביקוש.

רק אומרת שכר מהנדסי אלקטרוניקה הוא הטופ שבמשקמקרמה

אל דאגה...

תני לילד להנותשלומית.

והניחי לו לנפשו.

ומודה שאני לא הייתי עולה בקלות על ההבדל בין החוגים

חוג היום לא בהכרח יעיד על תחום עיסוק בהמשך.קנמון

ויותר מזה-

בעיני, מי שמגיע לחייו הבוגרים כשהוא העשיר את עולמו הפנימי את תחומי ההתעניינות שלו, כשיגיע לבגרות ולתחום העיסוק בו יבחר, הוא יגיע הרבה יותר יצירתי, חכם ועם יותר עושר פנימי.

ואגיד לך עוד משהו-לפעמים עיסוק במשהו בגיל צעיר מדי עלול לפתח אנטי, במיוחד כשהילד לא נמשך או לא בחר את זה, אלא זה היה רצון ההורים. מכירה כמה וכמה שההורים לחצו עליהם ללמוד נגינה מגיל קטן וכשטיפה גדלו- זרקו את זה.

אין ערובה לשום דבר.

תני ללכת למה שמעניין אותו. עכשיו המיקוד זה לגדל ילד שסקרן לחיים וללמידה, שנהנה, שכיף לו, תני לו לטעום ולחוות ולהתנסות ולהתעשר בידע ובחוויות.

בסוף בסוף בע'ה יבחר את העיסוק שלו לפי נטיית ליבו וכשרונותיו.

קוריוז מצחיק לסיום- כשהייתי באולפנה, היתה איתי בכיתה מישהי שמאוד מאוד רצתה ללמוד במגמת ספרות. וההורים שלה לא הסכימו, כי רצו תחום ריאלי ולא היתה לה ברירה והיא נרשמה למגמת ביולוגיה.

מה קרה כשהלכה ללמוד תואר ראשון (והבחירה סופסוף היתה בידה)? - הלכה ללמוד ספרות..(:

אם זה היה קורה ליאפונה

לא הייתי שמה לב לטעות.

חח... לגמרי...שיפור

חח טובבבאונמר

בואי נגיד שעד שהוא יהיה בגיל של שוק העובדהנופנופאחרונה

שוק העבודה יראה שונה לגמרי

דווקא חשמלאים (כן אלה שעובדים עם הידיים) כנראה ירוויחו יותר ממנהדסי תוכנה

אבל יש עוד לפחות 20 שנה עד שהוא יגיע לשם

והחוג לא באמת ישפיע על מה שהוא יהיה בעתיד

מה אתן חושבות על ארוע לבנות..?מחכה עד מאוד

אז היו לי כמה בריתות שכמובן דרשו מוהל קטרינג וכו וכו...

וברור שזאת השקעה כספית ועשינו אותה בשמחה.

השאלה שלי היא כזו-

כמה זאת חובה להשקיע לבנות?

תכף בעזרת ה אלד בת

ואלה לאחיות שלה לא השקעתי

בגלל שיש לי הרבה אחים בנים,אז בחג שאחריי הלידה כגון -פסח ,סוכות, חנוכה -יצא גם עכשיו.

גם ככה כולם נפגשים אצל ההורים.

אז יש לי מניין שמרגישה בנח כי אחים שלי " להגומל" מכינה מאכל כלשהו )תמיד יש גם ככה אוכל.

מספרים על השם של הקטנה וזהו.

תכלס לא מספיק נכון?

מה הייתי רוצה?

הייתה לי אחות שעשתה ארוע כמו ברית אומנם חיכתה הרבה שנים ואני לא אבל זה מיוחד...

קידוש -הבית כנסת רחוק ובעלי לא אוהב להיות במרכז העניינים....

ארוע נשים בבית?יש לי סלון מאוד קטן.

כאילו לא נעים לי שבגלל שזו בת אין ארוע מכבד וגדול ורשמי.

וגם כל האמירות שזה חשוב ממש. לא יודעת.

מה אתן עשיתן לבת?

מה אתן חושבות?

לא עשיתי כלוםDoughnut

בעלי עשה בשבת שאחרי הלידה קידוש למתפללים בבית הכנסת וקרא שם, אני נחתי בבית בינתיים😉.

ברכת הגומל אפשר להגיד בלי קשר כשיש הזדמנות.

אין שום חובה להשקיע, אגב לא רק לבנות... גם בריתות עשיתי מצומצם ובלי הוצאות כמעט כי אישית לא התאים לי אחרי לידה אירוע רציני.

תעשי מה שנוח לך ונכון לך.

לא עשינו משהו גדולהשם שלי

לגדולה עשינו קידוש בישיבה של בעלי, כשהיא היתה בערך בת חודשיים.

לקטנה בעלי עשה סיום והביא כיבוד לישיבה למחרת הלידה.

ואנחנו נוהגים לא לברך הגומל אחרי לידה.

אנחנו על הגדולה עשינו שבתחמדמדה

גדולה אצל חמותי עם כל אחים שלי ושלו והוורים שלי (לחמותי יש בית גדול ממש ולב רחב ב"ה❤️)

ואתל הקטנה סגרנו מסעדה חלבית בדיוק חודש אחרי הלידה, גם הזמנו כזה אחים אחיינים הורים סבא סבתא (היו לנו 34 אנשים) ואכלנו ובעלי אמר דבר תורה, אני ניראלי בירכתי הגןמל לפני לא בטוחה מתי

וזהו

היה ממש כיף ואני מאוד מאוד שמחה שעשינו את זה

בעיניי אין חובהואני שר

יש אומרים שיש עניין לעשות קידוש לבנות

אבל אני פחות מחזיקה מזה באופן אישי

עשינו מסיבת הודיה עם המשפחה הקרובים (ההורים והאחים שלנו) בערך חודשיים אחרי הלידה.

אצלנו בבית, ארוחה חלבית (את הרוב אני הכנתי כי אני אוהבת) ודיברנו קצת על השם והסיפור של הלידה.

מאמינה שבמשך השנים כשהמשפחה תגדל לא בהכרח נעשה דבר כזה.

בעיניי מה שתיארת ממש מספיק, אבל בסוף את צריכה להרגיש עם זה בנוח.

נשמע לי לגמרי מספיק!מתואמת

בסופו של דבר מי שהכי שמח בהולדת תינוק הם בני המשפחה

אנחנו אישית עושים קידוש לקהילה לבנות, כי לא רוצים להטריח את המשפחה שלנו להגיע. אנחנו עושים את זה בבית שלנו. אבל נשמע שאצלכם זה לא מתאים, מכמה בחינות, אז לא...

(לבת שלי שנולדה בקורונה עשינו "אירוע" בזום כשהייתה בת שמונה ימים - סתם כי זה מה שיצא - והקרנו בו מצגת שבסופה נחשף השם שבחרנו לה אבל עשינו לה גם קידוש שהייתה רגיעה בקורונה. בכל אופן, אולי זה גם משהו שאתם יכולים לעשות, אם זה מתאים לכם...)

לי נשמע אחלה,שלומית.

רק שהייתי מזמינה גם את אחים והורים של בעלך אם מסתדר.

אנחנו עשינו ל2 הבנות אירוע קטן בבית רק עם ההורים והאחים של שנינו.

מבחינת גודל נשמע לי מעולה, אבל כן נשמע לי חסר שמשתפים רק צד אחד

הכל עניין של מיתוג… חחחרינת 24

תשלחי "הזמנה" למסיבת הודיה

תכיני עוגה שווה שהשם של הילדה רשום עליה

תבואו בבגדים חגיגיים (כולל התינוקת)

תחפשי ברשת ברכות או תפילות ל"זבד הבת" ותברכו

תכיני מזכרות קטנות (משהו סמלי)

קידוש מכובד בבית הכנסת...וזהו.ממתקית

אנחנו עשינו לכל הבנותמתיכון ועד מעון

אירוע בתוך חודש מהלידה

הזמנו את המשפחה הקרובה, לא עשינו קייטרינג ואירוע גדול אבל כן עשינו סעודת הודיה

אנחנו גם עשינו לכל הבנות*אורחת

לא ברור לי האפלייה... למה לתינוק חוגגים ולתינוקת לא.

רצינו לציין את המאורע, לחגוג עם המשפחה, ולהודות לה'.

לכל אחת במתכונת אחרת, בגדול בעיקר עם המשפחה:

החל מאירוע שדומה לבת מצווה, ועד לפיקניק ועל האש בגן סאקר. איך שהרגשנו באותה תקופה שבא לנו לחגוג.

האפליה היא שתינוק צריך ברית ותינוקת משוחררת ממנה😉Doughnut

בדיוק.*אורחת

אבל אנחנו לא חוגגים כי חייבים, אנחנו חוגגים כי אנחנו ממש ממש שמחים!

עשינו קידוש וזהונופנופאחרונה

אולי יעניין אותך