לידידי היקר נ"י שלו' וברכת ד' עליך ועל כל מה אשר לך בתוך כל כלל
ישראל בני אל חי אהובי עליון ד' עליהם יחיו.
לשאלתך כיצד יש להביט במבט תורני על המהפכה הגדולה בסדרי החיים שלנו
בארץ, שהיא גם חלק ממהפכה עולמית, שהחלה בימים האחרונים בגלל דבר שנראה בתחילה
כחסר חשיבות שבאמת אין בו ממש. הנה, הדבר הקטן שלא החשיבו תקף אלפים ורבבות,
עבר ארצות ויבשות, וכל החכמה האנושית, וכל הקידמה המדעית מודה בפה מלא שהיא
חסרת אונים ואין בה כח להושיע.
והנה מתפרסמות גזירות שנראות קשות כל כך: ביטול משחקים, עצירת תחבורה
ציבורית, סגירת בתי כנסת ועוד מעט סגר כללי שיאסור יציאה מהבתים לגמרי. כך שהשאלה
נראית לעיני כל. וכמו שנצטוינו במצוות ההגדה לפתוח בשאלה, כי רק היא מאפשרת את
קליטת התשובה בתוכנו, נראה שגם היום מתרקמת תשובה גדולה שתתחולל בתוכנו שלמענה
הכין הקדוש ברוך הוא את השאלה הנוכחית.
ואני, שחסרתי מתורה וחוכמה, איך אוכל להתימר להבין דברים גדולים עולמיים
ולומר אותם לאחרים שצמאים לתורת אמת ולמראות קודש, אבל מתוך הערכתך החשובה
בעיני, ארשה לעצמי לומר בקול את המחשבות שעוברות בתוכי, ואם כי בודאי שמחשבות
ד' עמקו ממני עד לאין חקר, אבל נראה שגם בדברי יש קורטוב של אמת.
א. הרמב"ם בהלכות מלכים )י"א, ד( )בפסקה שהצנזורה העלימה( כתב כי טעם הדבר
שנתן הקדוש ברוך הוא ממשלה לדתות הנצרות והאיסלאם הוא להרגיל את העולם בהכרת
ספרי הקודש והערכים האמוניים של תורתנו, עליהם מיוסדות דתות אלו: השגחת ד' על
העולם, שכר לצדיקים ועונש לרשעים, אמונה בגן עדן וגיהנום המשלימים את משפטי הצדק
האלוקיים גם אחרי הסתלקות הנשמה מן הגוף, ולבסוף ביאת משיח גואל צדק שמיישר את
העולם כולו ויגאל את ישראל גאולה שלמה.
בימינו החלה להתפשט ולתפוש מקום מרכזי בתפישת ערכי החיים וסידורם,
המחשבה על הזכות שנתונה לכל אחד לחיות על פי רצונו, גם אם הוא מנוגד לערכים אנושיים
ולאומיים הרווחים ברובה ככולה של האנושות. כך, בשם חופש הפרט, באה דרישה תוקפנית
עד כדי איום באלימות, לערער את סדרי המשפחה של בני זוג איש ואישה, אב ואם הנאמנים
לילדיהם פרי בטנם.
ישנה דרישה להכשיר כזוג וכמשפחה שנים שהם ממין אחד ולקבל את דרישתם לגדל
ילדים שלא נולדו מהם, כך שאין איש ואישה ואין אב ואם. נשמעה גם דרישה לחיי זוג ללא
התחייבות אחד לשני על ידי חופה וקידושין שתוחמים את מסגרת המשפחה מפני פריצת
בס"ד
2
גבולות, שבהמשך פוגעת גם היא במוסד המשפחה, בגידול ילדים, במסירות הראויה להם
ובעצם בהריסת הדורות הבאים שיגדלו ללא אהבה ויראה של אב ואם טבעיים, שבטבעם
יתנו כל אשר בכוחם, עד להקרבה ממשית למען יוצאי חלציהם.
ב. היחס המיוחד שלנו אל עמנו ובניו, על כל מה שעבר עליו, היסתוריה מלאה
מסירות קודש והקרבת חיים תוך יסורים שלא קיים להם אח ורע בתולדות העמים. והנה
ישנם השוללים את זכותנו על ארץ אבותינו ממנה נושלנו באכזריות במעשי רצח עם, במטרה
לגדוע את קיומנו הלאומי. קמים שופטים נאורים הבאים בשם חופש האדם וחירותו, ללא
הבדל עם וגזע, והם שוללים את זכותנו על ארצנו. בהסכמתם גורשו אלפי יהודים שיישבו
את גוש קטיף מתוך מסירותם הגדולה להפריח חבלי ארץ שוממים והפיכת המדבר לגן פורח.
ידוע היה במשך דורות כמה יקר לעמנו חג הפסח ואיסור החמץ המיפר קדושתו, בשר
החזיר נחשב לתועבה בעיני בני עמנו ושימש כשיקוץ שבאמצעותו אויבינו פגעו ברגשותינו.
אבל לבית המשפט "חופש הפרט" מתיר לרמוס את קדושת האומה ורגשותיה! שמירת השבת
לפחות בתחום הציבורי יקרה כל כך בעיני עמנו, אבל השופטים החליטו שזכות בעלי העסקים
הגדולים להרוויח הון נוסף על ידי חילול שבת בפתיחת בתי עסקיהם תוך כדי שעבוד
עובדיהם, ללא יום מנוחה משפחתי. "זכות" זאת מתירה בעיני השופטים וראשי הערים בארץ
ישראל למחוק את ערכי האומה ברגל גאוה, כשהם מתחרים ביניהם מי מצליח לרמוס את
מצוות התורה יותר מחברו.
ג. הנה באה מגיפת הקורונה והיא אוסרת אירועים ציבוריים, היא סוגרת עסקים,
עוצרת תחבורה ציבורית ומאיימת על שלילת חופש האדם לצאת מביתו. וכל הגזירות הקשות
מתקבלות בהבנה וללא ערעור בשם "חופש הפרט" או "חופש העיסוק". מדוע? אם אדם
רוצה לסכן את חייו, למי יש זכות למנוע בעדו? ואם ממונו ובילויו חשובים לו יותר מחייו,
מי ימנע זאת ממנו? כשם שלדעתם קיימת זכותו של אדם לא לשאת אשה ולא להשאיר אחריו
ילדים שישאו את שמו, אולי יש לו זכות גם לפגוע בחייו הפרטיים? מדוע לא יקבע בית
המשפט וכל נושאי דגל חירות הפרט שיהיו הכל נוהגים כרצונם וכשם שבאיטליה חולים
רבבות ומתים אלפים נהיה חלילה גם אנחנו כמותם?
כאן, נתברר לכולם ללא ערעור והרהור כי אין זכות לאיש לפגוע בחיים של אחרים
ולא יוכל לומר כי לא יכתיבו לו איך לחיות ואיך להתנהג. זכות הכלל לחיים ושמירת הציבור
קודמת ללא סייג לחופש הפרט, כפי שלמדנו במידות שהתורה נדרשת בהם כי הכלל קודם
להפרט. תודעה זו הולכת ומתיישמת בלב הכל והיא מבטלת מעיקרה את ההגזמה הנוראה
שחלה בהגדרת חופש הפרט כעומד מעל הכל. כולנו יודעים שסכנת המגפה אינה מאיימת על
חיי הצעירים, היא מסוכנת בעיקר לקשישים ולבעלי עבר רפואי לוקה בחסר. לכולנו מתברר
כי הדאגה וההתחשבות בחלק מאחינו קודמת לנוחיות, ולחיי הרווחה וקלות הראש של כולנו.
בזה מתקנת המגיפה, בשליחות מגבוה, את העיוותים שחדרו למוחות וללבבות והם מסכנים
את שלמות האומה ואת צורתה הבריאה.
בס"ד
3
ד. ההתפתחות הטכנולוגית העצומה שנראתה בשנים האחרונות הביאה בשיפוליה גם
השחתה נוספת למחשבת האדם: א- גאוות האדם המהלך ברחוב ויכול לשוחח עם ידידיו
במרחקים. ב- האפשרות לצפות בסרטי דימיון, שלא מעטים מהם נגועים בפריצות, תוך כדי
נסיעה באוטובוסים. אפילו בחור ספון בחדרו, ליבו ועיניו יכולים לשוטט במקומות אפלים
שקידמת הטכנולוגיה מאפשרת. כל זה מאיים על תום הלב, עדינות הנפש, והערכה ראויה
בין אדם לחברו, ובמיוחד כלפי נשים, שהפכו במחשבת אותם צופים למטרות פריצות, כאילו
אינם בעלי נשמות קדושות הראויות לאמהות, אחיות ובנות לעם קדוש וטהור. גאווה מטופשת
זו הולכת ונמחקת, כאשר האדם רואה את אפסותו וחוסר אונו מול חידק, וירוס קטן כל כך,
שמאיים על העולם כולו יותר מאלפי פצצות המכילות טונות של חומר נפץ. הדבר מזכיר לנו
את גאותו של טיטוס הרשע, אחרי שהחריב את ירושלים ושרף את המקדש, התימר לנצח
את בורא עולם הבוחר בישראל, יצאה בת קול והזמינה אותו למלחמה עם יתוש קטן, אותו
יתוש חדר למוחו ומירר כל רגע בחייו ולבסוף הרג אותו וגרם לכך שאפילו קבורה לא הייתה
לו, אלא שרפו את גופתו ופיזרו את האפר, ע"פ בקשתו, על גלי הים. וירוס קטן זה, שנשלח
מלמעלה, מזכיר לנו טוב טוב מיהו בעל הבית האמיתי בעולם, ועד כמה אין גבול ליכולתו
ולשלטונו, היכול בקלי קלות לבטל את כל הישגי האדם, בכלכלה, בבריאות, בצורת חייו
ובעצם בכל.
וכעת דברי ישעיה הנביא על אחרית הימים נשמעים כתיאור עכשוי המתרחש היום
לעינינו, "ושח גבהות האדם ושפל רום אנשים, ונשגב השם לבדו ביום ההוא".
ה. מחשבה נוספת שעוברת אצלי קשורה בדרך בה המחלה, עם נגיפיה הסמויים,
הגיעה לארץ. ידוע כי רוב החולים במחלה נדבקו מאלה ששהו באירופה בזמן האחרון. עוד
ידוע כי המגיפה פגעה באירופה בצורה קשה מאוד ורבים חללים הפילה שם, עובדה זו גרמה
להטלת הסגר על כל מי שבא מאירופה לארץ, למשך שבועיים לפחות, עד שהתפשטות הנגיף
שהגיע משם תחלוף. כולנו מודעים להשפעה ההרסנית שהביאה תרבות אירופה לצביון
היהודי הישראלי בארץ, כמעט כל תוכניות החינוך פועלות בארץ על פי המקובל באירופה,
אפילו חודשי הלימודים בארץ נקבעו על פי ספטמבר, אוגוסט, יולי, כאילו אין לנו חודשים
וזמנים מיוחדים לנו, גם המקצועות הלימודיים החשובים ביותר המכונים בשם "ליבה" הם
שפה זרה או מתמטיקה, לא תנ"ך ולא תפילה, לא משנה ולא שירת ישראל או דיקדוק לשוננו
הקדושה. ילדים הגדלים בארץ לא לומדים על תפילין ומזוזה, ספר תורה, ספירת העומר,
סדר העבודה ביום הכיפורים, תקיעות תשר"ת, תש"ת ותר"ת. כל זה, מתוך הערצה עיוורת
לתרבות האירופאית, למרות שכולם יודעים לאן הגיעו מעשי הארופאים לפני למעלה מ-70
שנה, שכמעט כל עמי אירופה היו שותפים במעשה הפשע הקשה ביותר בהיסטוריה האנושית.
והנה בא אותו וירוס ואומר לכולם, התרחקו מאירופה, כי מתחת לפרחים היפים מסתתרים
עקרבים ונחשים ארסיים.
ו. עוד ראינו אלפי בחורים מטיילים שיצאו את הארץ לטייל בעולם. בשעה שהבינו
כי הם עלולים לאבד את האפשרות לחזור לארץ, קיבלו פיק ברכיים ומתחננים לשוב ארצה
גם במחיר בידוד כפוי עליהם. כך, בדרכיו שלו, מחנך הקב''ה את כולנו ומקיים בנו לאט לאט
בס"ד
4
את הבטחתו ע''י יחזקאל הנביא ע"ה "והסירותי את לב האבן מבשרכם ונתתי לכם לב בשר",
"וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם". וגם אם לא נראה את התוצאות בעינינו מיד, נזכור
כי גם מצרים לא הסכימו לשחרר את ישראל מיד כאשר קיבלו את עשרת מכות, אבל סוף
כל סוף עשו המכות את שליחותם. כבר עכשיו שמענו שהאפיפיור קורא ליהודים לשמור
שבת כי על ידם תבוא ישועה לעולם, בנאום ליד נשיא הונדורס נאמר כי ישראל היא המדינה
של העם הנבחר ע"י האלוקים, והוא זה שנאמר עליו "ואברכה מברכך ומקללך אאור ונברכו
בך כל משפחות האדמה". ומי שיש לו אוזניים שיקשיב ומי שיש לו יכולת להבין שיבין.. כי
התשועה תבוא בזכות ישראל.
ומתקיים בנו "כי הנה הסתיו עבר, עת הזמיר הגיע וקול התור נשמע בארצנו", והנה
הולכת ומתקיימת עצת ד' אשר דיבר טוב על ישראל, עינינו צופות ולבנו מיחל לחזות בקרוב
בשוב ד' ציון ברחמים, ועלינו להתחזק באמונה ובצפייה לישועה ולהתמיד בתורה ובתפילה,
בקירוב רחוקים, וחיזוק הקרובים. לבי סמוך ובטוח שהדברים הפשוטים והברורים, נמצאים
גם אצלך וגם אתה תהיה בין המתחזקים ומחזקים.
בברכה לבריאות שלימה ולישועה קרובה ולחג פסח כשר ושמח בכפליים, לך ולנו ולכל
ישראל אחינו.
מברך ומייחל לטוב
אוהבך
דוד חי הכהן
) איתו בבית ומשחק איתו, ושאמא פנויה אליו יותר. וכל כך כייף לראות אותם שמחים!
