אני אחרי לידה שניה הייתי טוטאלית עם הקטנה, שיתפתי את הגדולה וכ'ו, אבל ברגע שבעלי היה בבית הייתי מבקשת ממנו שהוא יטפל הגדולה..
לקח לי בערך חודשיים לאזן את זה.
אני לא כותבת את זה כדי לייאש, להיפך. לעודד אותך שגם כשזה לא בא בטבעי, זה בא. כל לידה משנה את המאזן המשפחתי, וזה הגיוני ובסדר שיש תהליך של התאוששות והתייצבות מחדש. גם בהריון רצוני והכל.
ותדעי, שהן חברות כל כך טובות. ועכשיו בקורונה ממש ראינו איך הן החזיקו אחת את השניה והיה להן מעניין וכיף ביחד. וגם השגרה, זה כל כך מפתח בהן את הצד החברתי והרגשי, יש עוד מישהו בסביבה לשים לב אליו, שאכפת לנו ממנו וטוב לנו איתו.
בעיניי. זאת מתנה אדירה. (גם מהחוויב האישית שלי, וגם ממה שרואה אצלן).
ולגבי המניעה- יש הרבה מאוד מניעות יעילות והפיכות, דברי עם הרופא נשים שזה לטווח ארוך. חבל להחליט על עניינים בלתי הפיכים בתוך הגל (הריון/ ילדים צפופים..). תני לנפש שלך מה שהיא צריכה, קחי את הזמן. אבל בשבילך- אל תתקשרי את הגוף שלך כרגע, תשאירי לו את האופציה..
בהצלחה!