תגידוו
מאיזה רמת המוגלובין המליצו לכן על עירוי?
וכמה עלה? באיזה קופה אתן?
כמה פעמים היה צריך?
תגידוו
מאיזה רמת המוגלובין המליצו לכן על עירוי?
וכמה עלה? באיזה קופה אתן?
כמה פעמים היה צריך?
דיאן ד.הייתי אחרי לידה והיה לי המוגלובין 9.3
ומאגרי ברזל (Fe-Iron) 26 - אני מקווה שלא טועה שזה אכן מאגרי ברזל.
לא זוכרת כמה עלה.
הלכתי לקופה 4 פעמים, בהפרשים של שבוע או שבועיים.
קיבלתי שישה עירויים, נדמה לי, מחודש שמיני ועד הלידה.
אצלי זה בקושי העלה... (הגעתי ללידה עם 9.2) אבל לרוב הנשים זה עוזר מאוד.
עם המוגלובין 10 שלא עלה כבר הרבה זמן למרות הרבה תוספים שלקחתי.
ביקשתי בגלל שאני מאד חלשה, וגם כי בלידות אני מאבדת הרבה דם.
מניחה שבדרך כלל פחות נותנים עירוי עם כזו רמה של המוגלובין.
עשיתי בינתיים עירוי אחד של פרינג'קט ומקווה שיעלה יפה ולא אצטרך עוד, אבל עוד אין לי מושג איך השפיע כי הרופא אמר לי לבדוק רק אחרי 3 שבועות
לי הציעו לקחת עירוי ברזל פעמיים בשבוע כי היה לי 9
לא ממש יכולתי לעמוד בזה כי קשה לי עם דקירות
אז לקחתי חליטה של עלי סרפד 3 פעמים ביום ועלה ל11.5 ביום הלידה
זה מאוד מוכר כמעלה ברזל ואמרתי ששווה לנסות
והתחלתי לקחת מאוד מאוחר, שבוע 36
ילדתי בשבוע 39
כפית וחצי עם מים רותחים, 3 כוסות ביום
לא כזה טעים, אני המתקתי עם דבש
בנוסף גם אכלתי כל יום טחינה, סלק, תפוח עץ- שגם מעלים את הברזל, אבל אכלתי כל ההריון אז לא בטוח כמה זה באמת קשור
המגלובין ירד מ9 אם אני לא טועה ומאגרי ברזל 3 שזה היה מאד נמוך מתחת לטווח ולכן שלחה אותי (בקודמים הגעתי גם להמוגלבין דומה אבל מאגרים היו סבבה). אני במכבי.
האמת בקושי עלה אבל המאגרים כן התמלאו, בהרגשה בכלל לא השפיע על העייפות והכוחות..
קיבלתי 200, פעמיים בשבוע למשך כחודשיים..
אבל המאגרים שלי היו ב4...
שזה נמוך קיצוני מאוד. הרופאה אמרה שאין להמוגלובין מאיפה לעלות...
העלה לי ממש טוב.
עלה ל12.5 והמאגרים גם, לא זוכרת כמה בדיוק אבל כמות יפה..
ולא רק למספר נטו.
בתחילת ההריון היה לי 13 ומשו. אז זו ירידה מאוד קיצונית..
אני חושבת שאני אמא מדהימה אבל יש קטע שאני חלשה בו, הקטע הרגשי-חברתי שכ"כ חשוב להתפתחות בגיל הרך (4+).
אתחיל מסיטואציה שתדגים, ואז אעבור לעקרון שאני רוצה לדבר עליו.
אני רואה בגינה אמהות אסרטיביות שממש מתווכות לילדים שלהם (אסור ומותר, נותנות חטיפים שיחלקו לחברים כדי ללמד על ערך של לכבד, לתת ונתינה וכו)
האימהות האלו עושות סדר אם יש בלאגן והילדים דוחפים (אומרות להן שיש תור ושישחקו אחד אחד), מובילות את הילדים והחברים שלהם לאן שרצוי ומה שרצוי שיעשו ובקיצור תמיד יודעות מה הדבר הכי נכון לילד שלהן, רגשית, פיזית, התפתחותית וגם מתווכות לו סיטואציות (מה עושים אם הבן שלך קבל מכה? ספג עלבון מחבר? וכן על זו הדרך גם בהתנהלות אסרטיבית מול חברים שלהם ויש להן ביטחון כזה). תמיד יש להן איזו אמירה פדגוגית מושכלת וכל הילדים בגינה, נדהמים ומקשיבים, סרים למרותם.
אתמול, אמא כזו שהבן שלה בטעות פגע בבן שלי בלי כוונה כי הבן שלי עמד קרוב לנדנדה, עשתה משהו דומה, לקחה את הבן שלה אלינו ובקשה ממנו שיתנצל אפילו שזה היה בלי כוונה והסבירה לו שלבן שלי בטח כואב וזה לא נעים ופשוט נדהמתי. כל כך הערכתי את זה, את הפניה הזו ותשומת הלב לבן שלי. אבל אח"כ גם הבנתי שהיא בעצם מכשירה את הבן שלה לאורחות חיים כאדם בוגר בהתנהלות חברתית שתשרת גם אותו.זו שפה שאני לא מדברת!
אני מרגישה שאני אמא כזו מקסימה אבל בעיקר אדם עדין, אסרטיבי בחיי הבוגרים אבל לא רס"רית כזו, לא מרגישה נעים לחנך ילדים אחרים (מצד שני יש לי תפקיד וצריך) לא יודעת לטפל בסיטואציות יומיומיות חברתיות או רגשיות ולתת עליהן מענה. אצלי הילדים ישתוללו בגינה ופחות יקשיבו לי. אולי אין לי את הצד האסרטיבי, המחנך כל כך.
אבל זה יותר הרגשי גם-למשל-השבועהבן שלי ננשך ע"י ילד בגן, גיליתי את זה רק בגינה כשהוא שיחק עם אותו חבר בגינה אחה"צ. לא כ"כ ידעתי מה לומר לחבר הזה? מעצבן שילד נשך את הבן שלי והבן שלי עוד אוהב אותו ומשחק איתו בגינה (ברור לי שזה טבעי אצל ילדים ומצד שני צריך לומר משהו) ועוד הבן שלי רצה להזמין אותו אלינו. רק אמא שלי שבמקרה הייתה איתי נזפה בילד ושאלה אותו-למה עשית לו את זה? ואז הרגשתי שהיא נתנה תוקף וביטאה סטופסוף מה שהרגשתי. קשה לי עם רגשות.
ובכלל איך לתווך לילד שלי את הסיטואציה? מה אומרים במקרה כזה?
ואפילו יותר מזה, יש לי תאומים. אחד התאומים שלי ממש חברותי וקל לו להתחבר עם ילדים אחרים, עוד לפני שאני שמה לב הוא כבר מתנדנד יחד עם חבר, רץ עם כל החברים ממתקן למתקן אבל התאום השני פחות מעוניין בזה, לא מבין לאן רצים כולם ויותר נצמד אליי בגינה (הוא ילד סופר חכם אבל נראה שבקטע החברותי יותר קשה לו). קצת כואב לי לקבל את זה מילא אם היו אחים שונים אבל התאומות יוצרת השוואות בלתי נמנעות וכואב לי על התאום היותר איטי שקשה לו ופחות מבין את הקודים החברתיים למרות שברור לי שגם הזמן עושה את שלו וכו. (אבל האם צריך לעשות משהו וללמד אותו על חברים או איך להתנהל עם חברים?)
פעם אחת התאום החברותי התנדנד עם חבר יחד בנדנדה והתאום שקשה לו יותר בזה התבאס
כי רצה גם להתנדנד עם אותו החבר אבל לא כ"כ ידעתי מה לומ רלו, וזו עוד בעיה כי מנק' המבט שלי מי שלא מבקש את זה או רוצה לא מבקשים ממנו, לא נעים לי שחבר שלא בקש ממני להתנדנד אני אציע את עצמי ומה כ"כ נורא אם זה פשוט לא יקרה?
ניסיתי לדפדף את זה. כי אולי קשה לי לראות דברים מנק המבט של הילד ולא שלי. להתמודד רגשית עם הסיטואציה החברתית בזמן אמת יותר מורכב לי כנראה וקשה לי לשלוף מענה או פתרון.
בינתיים הבן החברותי שלי כבר רץ עם אותו חבר למתקן אחר והתאום השני נשאר מאוכזב. הוא לא קבל הזדמנות שווה להתננד עם החבר גם. אבל מה, הייתי מבקשת מהחבר שלא יזם את זה איתו וכן עם התאום השני? לא היה לי נעים. הרגשתי שלא טיפלתי בסיטואציה טוב אבל זה רק בדיעבד. באותו זמן אפילו לא התייחסתי לזה במיוחד. לא יצא? לא נורא. בקיצור, מתסכל. איך לאמץ מבט ילדי? יש אימהות שממש טובות בזה ואני מרגישה שמרוכזת בעצמי וקל לי לראות אותי ומה שנוח לי ופחות את עולמם הרגשי.
וגם,יש בי איזה טוב ועדינות ונאיביות. כשאני מארחת אני קונה חטיפים ומתרגשת, אני כאילו מתרגשת מזה שילדים בוחרים להגיע אלינו, לשחק עם הילדים שלי! מארגנת את הבית, מעניקה לכל החברים. כאילו בעצם אני רוצה להרשים כי אני עצמי נמדדת בביקור הזה! אני רואה אמהות שבקושי יקנו משהו, או לא ישקיעו בכיבוד בכלל או שלא יושבות עם הילדים בכלל או נותנות לאח הגדול אם יש לשחק עם הילדים. אם חברים שמוזמנים יעלו עם נעליים על הספה לא נעים לי אפילו להעיר להם, אני לא רסרית משמעת, הערתי בסוף אבל הרגשתי קצת לא נעים כאילו אני מנסה שחשוב לי לא להרוס לילדים שלי ושימצאו חן. אימהות אחרות שמארחות יודעות להתיחס בכבוד לילדים האחרים אבל קודם כל יודעות להיות אסרטיביות לטובת הילדים שלהן. וובטח שיעירו לילדים שעולים על הספה ויכוונו אותם לדברים שנוחים להם. לי כאילו אין יומרה לחנך ילדים של אחרים וגם לא נעים לי. וגם חסרה לי האסרטיביות כאמור. אני אתן לילדים חופש להוציאמלא משחקים ולבלגן ובסוף אני אסדר הכל. לעומת אימהות שהתארחנו אצלהן והובילו לשחק במשחק אחד בלבד או שניים ולאסוף. שוב-תיווך כבר אמרנו? אולי אין לי אינטואיציה או בשלות שנדרשת מהתפקיד האימהי?
ולפעמים מרגישה שיש פה סיפור אחר, אולי עמוק יותר?
לפעמים מרגישהשאני עדינה ושקופה ואפילו ילדים מהגן יכולים להיות אסרטיביים, נבזיים ואכזריים.
יכול להיות שאני חומלת על הבן הפחות חברותי כי אני הייתי כזו שקשה לי בסיטואציות חברתיות. יותר בעולם שלי בתור ילדה, בקצב שלי וקשה לי להיפתח. אני יותרמזדהה עם הילד שקשה לו, כי לילד שקל לו חברתית אני מפרגנת אבל זה בטח לא תכונה שבאה ממני. אני משתאה מזה אצלו לפעמים, אבל גם קצת נבהלת מסוג ילדים כזה בגלל עצמי.
מרגישה שאני מנסה להרשים באיזשהו מקום את החברים של הילדים שלי, ילדים בגיל גן, וקשה לי לפנות אליהם בבקשה או לדעת איך להניע אותם ומה לומר.
על אף שאני אדם אסרטיבי בחיי הבוגרים אולי זה לוקח אותי למקומות שאני באופן אישי חלשה בהם, אני יותר שכלית ואינטלקטואלית, מעדיפה להיות על הספסל, מרוחקת בקטע הרגשי,אולי כי עלולים להיפגע, יכולה לשבת ולפתח את הילדים שלי ולטפח אותם אבל הם עדינים כמוני וטובים אבל יותר קל לי ללמד מקצוע או ערכים מאשר לצייד אותם בתבונה על חברים, יחסים והתמודדות חברתית.
אולי בגלל שהייתי ילדה לא מקובלת עם עולם פנימי עשיר, זה מחזיר בי את הילדה הקטנה שעומדת מול החברים ונבוכה.
פעם בג'ימבורי ילד אחד אמר לאחד התאומים שלי שהוא בכלל לא יזמין אותו הביתה, רק את התאום השני וכ"כ הופתעתי ונפגעתי ורק אח"כ חשבתי על דברים שאפשר לענות ולומרבחזרה שגם הוא לא יזמין אותו וכו ותמיד אתה נבוך כי עומד ממול ילד גם. אבל גם לא צריך להיות פראייר.
בקיצור, יצא פוסט פלספני וגם עמוק ורגיש, אז מה בא לי?
בא לי להיות חזקה ואסרטיבית (האם יש בי את הכוח?), מגנה על ילדיי, יודעת מה הדבר הנכון לעשות או בכלל-לומדת את השפה הרגשית ואיך לתווך להם מציאות וסיטואציות יומיומיות בחברה. וחזקה ובטוחה בעצמי מול חברים שלהם. שאני או הילדים לא נהיה עדינים כ"כ, פגיעים כ"כ. בא לי שהילדים שלי יהיו חזקים רגשית.
עכשיו נותר לברר רק איך אני עושה את זה?
מקווה שזה בסדר שאני כותבת.
אני חושבת שיש אצלך נקודה חזקה מאוד של "מה יחשבו עליי, מה יגידו", והרבה פעמים היא זו שמובילה אותך, במקום האינסטינקט הטבעי שלך, או הרגישות הטבעית.
אני לא חושבת שיש דרך אחת להיות הורים
אבל כן חשוב להביע אמפטיה
יותר קל להסתכל מנקודת מבט של הילד, כשאנחנו שוהים בתוך הסיטואציה ולא עסוקים בלחשוב מה מישהו אחר יחשוב עלינו או יגיד.
אני לא חושבת שתמיד הורים יודעים מה להגיד או מה לומר, אבל הרבה פעמים גם תמלול הרגש יכול לעזור, שיקוף הסיטואציה, אפילו אם אין פתרון טוב. זה בסדר לא לדעת לפעמים. זה בסדר שלא הכל מושלם.
אבל כן כדאי לאפשר לעצמנו קצת לשהות, להרגיש את הילד, בשביל להצליח לעשות את זה.
ואני שואלת, אם אולי בגלל שמאוד חשוב לך מה הסביבה תגיד, אז קצת קשה לנכוח ולשהות בסיטואציה בפשטות?
אולי המחשבות של האם אני מספיק טובה, האם אני עושה טוב, האם זה מדוייק, הם בעצמם אלו שחוסמות את הדרך למקום שבו את רוצה להיות?
ואני שואלת, אם אולי בגלל שמאוד חשוב לך מה הסביבה תגיד, אז קצת קשה לנכוח ולשהות בסיטואציה בפשטות?
משפט חזק ונשמע שכן, שיש מצב.
אבל אולי אני פחות חזקה גם באמפטיה? יש הורים שמזדרזים לעבודה ובעיניהם רק צריך לזרז את הילדים בבוקר ויש את ההורים הרגישים שיכולים לרדת על הברכיים, להתכופף ולהבין שהבכי של הילד זה לא רק מטרד אלא צורך רגשי של הילד ולהגיד איזו אמירה שאמנם אנחנו נפרדים אבל אחה"צ נהיה שוב ביחד או אמירה רגשית מרגיעה כלשהיא.
אני מהסוג הראשון של ההורים לצערי שעסוקה בצורך המיידי שלי כרגע. העולם הרגשי של הילד זו חתיכת תיק. ושפה.
איך אני אמורה לאמץ את המבט של הילד כשאני אדם אחר,בוגר?
הראשון זה להכיר את עצמי -כאמא.
מי אני כאמא
איך אני מצליחה להתמודד עם האתגר
מה אומר עלי כל דבר שאני מצליחה או נכשלת
אני לומדת את ההורות ועסוקה בעיקר במי אני שם.
וזה טבעי!!
הראיה- באופן טבעי זה ממש מסתדר עם הגילאים הקטנטנים שצריכים ממנו נוכחות מסוימת.
מגיל מסוים
יש גם יותר הכרות עם האמהות.ועם עצמית
ויותר בטחון גם בחוזקות שלי. ויותר הכרות עם החולשות שלי.
וזה מפסיק להיות לב העניין.
זה נמצא
אבללל
גם מבינים שאין מושלם ויורדים מהסולם שמטפס לעץ הזה
וממילא הרבה מההשוואות לאמהות האלה ש..יורדות מהפרק
כי גם הן ..לא כמו האמהות האחרות ש....
וגם מה שקורה כשהילדים גדלים
זה שהעיסוק המרכזי שלי כאמא הופך להיות הפן הרגשי-חינוכי
האיך עוזרים להם להבין מה הם מרגישים ולעבוד עם הרגש..ואיך להשתלב בחברה
ואיך להתמודד עם כשלון
וכו וכו
וממילא כשהם דורשים ממני הרחבת יכולות ומיומנויות
ממילא
הפוקוס יורד
ממני
ועובר אליהם
לחשוב בעיקר עליהם
להבין את עומק ההשפעה שיש אצלי בשנים כל כך מועטות עד שיתבגרו
להתחיל לשאול בכל סיטואציה
מה הילד מרגיש
מה הוא זקוק
מה י ש לי להעניק לו
לאן היתי רוצה לקחת אותו משם
ואז
את עדיין תעשי את הדברים בדרך שלך
עם החוזקות שלך
ועם החולשות שלך
וטוב שכך
אבל המנוע יהיה
הם
ופחות התחפרות בעצמך
וזה בעצמו פותח המון מרחבים חדשים
וזה גם השלב שממליצה
תלמדי על הורות
תעשי קורס הדרכת הורים תשמעי הרצאות תקראי ספרים
ובעיקר תכירי את עצמך שם
מה מדבר אליך
עם מה את מזדהה
מה חשוב לך
לךךך
לא לאחרים
אין מה אמור להיות
זה היופי
זה יצירה שיש לנו כל כך הרבה מרחב בחירה ויצירתיות עצמאית
"אני חושבת שאני אמא מדהימה"
"אני מרגישה שאני אמא כזו מקסימה"
"וגם,יש בי איזה טוב ועדינות"
תקשיבי לעצמך! את אמא טובה! מדהימה!
יש כל כך הרבה גוונים של אימהות שממש מיותר להסתכל לצדדים
לך יש את הדרך שלך להיות אמא ואם ה' שם אותך שם כנראה שאת מסוגלת וטובה בזה
תמיד יש גם במה להשתפר, בשביל זה באנו לעולם, אבל להשוות את עצמך לאימהות אחרות זה לא נראה לי הדרך
בא לי לקרוא לילדים שלי לשחק עם ילדים שלך חחח (אל דאגה הן לא עולות עם נעליים על הספה)
עצם זה שיש לך כל כך הרבה חששות ותהיות זה אומר שאת כל כך טובה. לדעתי, תנסי לשחרר,כי הכי חשוב זה להנות באמהות. וכן, בשביל להנות לפעמים אפשר לשחרר ולתת לחברים של ילדים וילדים לבלגן.
וגם מי אמר שהאסרטיביות הזאת להגיד לילדים איך לנהוג היא תמיד טובה? נגיד נתת דוגמא של אמא שאמרה לילד שלה לבוא לבקש סליחה. לפעמים החינוך הנכון לתת לילד את החופשיות להתנהג איך שהוא חושב באותו רגע ודווקא בערב לדבר על המקרה או לספר סיפור. זה חינוך. להגיד לילד כל הזמן רק מה לעשות- זה אילוף.
וגם זה בסדר, לא תמיד צריך להציע פתרון, לפעמים מה שהילד צריך שיקשיבו לתסכול שלו.
מאוד ממליצה על ספר של עינת נתן "חיים שלי", בטוחה שכשתקראי את תרגישי הרבה יותר טוב ובחמלה עם עצמך!
ללמוד לעשות דברים אחרת
אפשר ללמוד לעשות כמעט כל דבר
אבני הדרך ללמידה הם:
רצון
מודעות
ניסוי וטעייה
התמדה
נשמע שאת בדרך הנכונה לרצון ולמודעות
זה הזמן לנסות, לפעמים זה יצליח ולפעמים לא ואז ללמוד מההצלחות ומהטעיות, ואז להתמיד עד שתגיעי לאן שאת רוצה.
אני די אסרטיבית (כשיש לי סבלנות וכוח) קל לי לתווך סיטואציות ולהיות חזקה רגשית וגם הילדים.
לא תמיד הייתי ככה, למדתי את זה די מאפס, שלב אחרי שלב.
דבר ראשון, הקב"ה נתן לילדים שלך אותך כאמא. זו נקודת המוצא. את האמא המדוייקת בשביל הילדים שלך.
דבר שני, הקב"ה נתן לך ילדים כדי שתגדלי איתם. הילדים באים לגדל אותנו. הם מתמודדים וגדלים ואנחנו ביחד איתם. אם לילד יש אתגר, זו הזדמנות גם בשבילך האמא לגדול איתו. ללמוד ולחפש דרכים וללמד אותו גם כן.
דבר נוסף ששמתי לב על עצמי, הילדים מחקים אינטרקציות חברתיות שלנו. לכן אם אני במקום שלא נח לי חברתית, לפעמים הילדים שמים לי מראה שעכשיו זה זמן להשתנות, להתקדם, להשתפר.
זה נכון שיש אופי לילד (כמו שיש לך ילד חברותי וילד פחות), אבל התפקיד שלנו זה ללמד אותם מיומנויות חברתיות. עד עכשיו לא שמת לבך על זה, כי לנו זה אינטואיטיבי כמבוגרים, ועד עכשיו הילדים היו קטנים. עכשיו זה הזמן להתחיל לשים לב למיומנויות חברתיות אצל הילדים, ללמוד עליהם ולתווך להם. האמהות שעושות את זה בגינה לא נולדו ככה, יש כמה שזה יותר אינטואיטיבי להם, אבל הרוב לומדות את זה עם הילדים. אני לא הכרתי את השפה של תמלול רגשות למשל, ולאט לאט מתחילה ללמוד כי רואה שזה מה שהילדים שלי צריכים.
אל תוותרי על העדינות שלך והרוך ביחד עם לא לחשוב ללמוד ולהתפתח בשביל הילדים. הלמידה לא אומרת שאת אמא פחות טובה, זה אומר שאת אמא נהדרת שרוצה בטובת ילדיך !
ואכפתית.
וגם אני הייתי כואבת את כאבו של הילד שקצת דחוי. זה כואב!
גם אני משקיעה כשאני מארחת את החברות של הבת שלי. בעיקר כי חשוב לי שהבת שלי תהנה, ושתרגיש שזו חוויה טובה עבורה.
את כועסת עליהם כשצריך?
איך את נראית כשאת כועסת?
את מפחדת לכעוס?
אני נגיד לא מפחדת לכעוס עליהם. הם מקבלים נשיקות וחיבוקים כל הזמן, אז ברור להם שאמא אוהבת אותם (וגם את זה הם שומעים)
אבל אני גם אומרת כשאני כועסת וגם מרשה לכעס לצאת החוצה.
אלו החיים. בחיים יכעסו עליהם גם. לא כולם יהיו עדינים איתם. וזה שכועסים זה לא אומר שלא אוהבים.
את נשמעת אישה ואמא ממש ממש קשובה ורגישה,
ובאמת שבעומקך יש רצון לפתח את החוסן הרגשי שלך,
את הבטחון והערך העצמי.
הילדים בנויים להציף בנו מקומות רגישים ופגיעים וכאלה שצריכים תיקון,
כמו למשל החוויה החברתית שלך שהזכרת, והתחושות שצפות בך מול הילדים כשהם במורכבות סביב זה.
יכולה רק לעודד אותך שזה לגמרי אפשרי ללמוד להתנהל עם זה נכון,
לדעת להתבונן במורכבויות הרגשיות האלה, בפצעים שהם נוגעות בהם, ולהגיע למקום בריר יותר וחזק יותר.
וזה גם לא מאד מסובך (מנסיון אישי ב"ה בעבודתי עם נשים)
מחזקת אותך ליצור את התיקון והשינוי הזה
הי, אני בשבוע 17, עם המטומה גדולה (בערך 3 על 6 ס"מ) והיפרדות חלקית שהתגלתה עם דימום חזק לפני שלושה וחצי שבועות. הייתי אצל 2 רופאים בקופה שהמליצו על שמירה, אז לא עבדתי עד עכשיו.
היום הייתי אצל רופא של הריון בסיכון שאמר שזה לא מוכח שמנוחה עוזרת וכו' יכול להיות אבל שאחרי שכנוע הוא כן יסכים לרשום לי המלצה.
הבנתי שביטוח לאומי עושה קצת בעיות עם שמירה ולא תמיד מאשרים ולפעמים זה תלוי ברופא שממליץ (אם הוא מוכר לביטוח לאומי בתור אחד מוסמך וכו')
מישהי נמצאת במכבי ויכולה מניסיון להמליץ לי מה כדאי לעשות? (אם יש רופא מסוים שכדאי לפנות אליו ואם אפשר לעשות את זה מרחוק כי נסיעות ארוכות ודאי לא מומלצות או שכדאי אולי כמה המלצות ואם עדיף דווקא רופא של הריון בסיכון או שזה לא מאוד משנה? לא מבינה בזה...)
תודה!
וגם, את יכולה להגיש עד שבועיים רטרו מהביקור אצלו על ההמלצה וישלמו. בעז״ה. אז כדאי שתזדרזי
שיהיה בקלות ובשורות טובות בידיים מלאות בעז״ה!
לא מכירה במכבי אז לא המלצתי
אם עדיף אותו ושהוא כנראה לא יכתוב המלצה חמה ומעודדת לשמירה כי הוא גם ככה לא ממש האמין בזה, אלא רק יכתוב משו כדי לצאת ידי חובה, או שכן עדיף דווקא את הרופאים הרגילים שהלכתי אליהם שהם ממש המליצו על זה אז אולי זה יותר יתקבל?
על משהו אחר - הייתה כתיבה פשוטה של הרופאה - מומלצת שמירת הריון עד הלידה. כזה. וכמובן עם האבחנה וכו
לא יודעת מה זה משנה אם הוא פחות ממליץ או יוצר כל עוד הוא כותב שזו ההמלצה לעומת רופאים אחרים, וככל שהרופא יותר מומחה זה אמור יותר לעזור
אם יש פה מישהי במכבי שמכירה רופא ספציפי שמוציאים אצלו שמירה בקלות?
מאז שנישאנו, לפני מספר דו ספרתי של שנים
בעלי מתקשה מאד עם עבודות. מוצא את עצמו מפוטר מתישהו מכל עבודה (על אף שמוכשר ובעל תואר)
אבל כל כמה זמן משהו פתאום קורה....
במקביל ממש, אני מאד רוצה להקים בית ומשפחה.. ללדת ילדים...
ובעלי לא בעניין. לא היה דחוף לו מהתחלה...
נישאנו בגיל לא הכי צעיר... וכל ילד וילד היה סיפור....
כמה צער, ועד שהוא הסכים... וגם בהריונות לא תמיד תמך והיה מורכב.... וככה נולדו ב"ה מספר ילדים. אבל.
רחוק כל כך ממה שהייתי רוצה... אפילו בשביל מספר המינימום שהסכמתי להתפשר עליו בתוכי....
שהבנתי שהפער בינינו רחוק כל כך...
.
לפני מס שנים, בהריון האחרון הייתה בינינו תקרית זוגית לא פשוטה.
בכללית היו הרבה אתגרים בזוגיות על רקע פוסט טראומה שלו אך לא נכנס לזה... כתוצאה מזה לא מעט תקריות.
התקרית הזו הייתה דרמטית. ובעלי החליט שבגלל ההריון הגבתי כפי שהגבתי בתקרית על ההתנהלות שלו, בצורה שגרמה לו איזשהו נזק
אך מבחינתי זה נעשה מסיבות הגיוניות כדי לשמור על עצמי.
ובכן.
הילדה שנולדה כבר די גדולה... השעון הביולוגי שלי מתקתק... והוא החליט שבגלל מה שהיה אז הוא לא רוצה עוד ילד כרגע ואולי בכלל.
הלכנו ליעוץ זוגי סביב זה, הוא לא הסכים לקבל את דברי היועץ. בכל חודש זה גורם לי צער גדול. ולא מעט מתיחויות בזוגיות. ניסינו לדבר
ולפתור על זה, הלכנו לעוד טיפול זוגי....
בינתיים לא עזר. והמצב נשאר על עומדו.
די במקביל לזמן שאני רוצה עוד ילד, הוא התחיל עבודה חדשה.
עבודה בשכר די נמוך יחסית ליכולת והכישורים שלו, אך כיוון שהיא הייתה מיידית והיינו זקוקים לפרנסה, הוא נכנס אליה.
וכן הכניס סעיף לחוזה שבעוד מספר חודשים בכפוף לשביעות רצון המנהל יעלו לו את השכר בעוד סכום מסויים ולכן הוא נשאר גם בעבודה.
עבר מספר החודשים הזה, הוא פונה אל המנהל, והמנהל אומר לו כן אבל אתה לא מספיק ככה ותהיה ככה ואם תהיה יותר כזה ויותר כזה...
וממש במקביל, אני פונה אל בעלי לגבי עוד ילד ואומר לי את לא מספיק ככה אם תהיי יותר כזאת ויותר כזאת...
וככה שוב ושוב.
לפני כמה זמן פתאום האיר לי מהשמים שזה ממש מקביל!
הקללה של האיש היא בפרנסה ושל האישה בפוריות....
וממש במקום שהוא "תוקע" אותי גם אותו "תוקעים"...
רמזתי לו על זה כמה דברים אבל הוא לא היה כל כך בעניין לשמוע... אז הרפיתי... והנה הוא ממש מתבאס ומתייאש כבר מהבוס שלו וההעלאה שנמרחת כבר מעל לשנה...
והוא כבר מתייאש... ואני מצד אחד מנסה לתמוך ומצד שני אומרת לו שאני מאד מבינה אותו ויכולה להזדהות כמה שזה מייאש ומתסכל...
והנה היום קיבלתי שוב מחזור
והשעון הביולוגי... והפער בין הילדים...
וזה שאני רוצה משפחה לפחות בינונית אם לא גדולה ממש, וגם רוצה כבר לעבור לשלב שאחרי הילדים הקטנים.....
ומרגישה תקועה תקועה תקועה.
ובא לי להגיד לו מידה כנגד מידה... אני ממנו כבר התייאשתי פונה רק לה'.
זהו מה יש לכן לומר.
קודם כל נשמע ממש כואב וקשוח מה שאת מספרת❤️
לפנות לה' זה בעיני תמיד טוב חשוב יקר ועוזר❤️
מעבר לזה, נשמע ממה שאת מתארת שאתם אחרי הרבה שנות נישואים לא קלות בכלל, ושיש לשניכם משקעים רגשיים.
משקעים רגשיים זה דבר שלא נעלם, ובעיני ממש ממש לא כדאי לנסות להתעלם מהם.
מנסיוני בעבודה עם נשים ובכלל יכולה להגיד לך שרוב המריבות של רוב הזוגות הן תוצר של משקעים שלא טופלו, שנראה היה שיותר קל כשהן קצת שכחו לטאטא אותם מתחת לשטיח, וכאילו להתקדם, אבל האמת היא שזה לא באמת עובד.
כי בעצם המריבות, ההתפרצויות, ההתקלויות הזוגיות הן תוצר של משקעים רגשיים שלא טופלו, ובעומק היותר עמוק, משקעים אישיים שלא טופלו.
רגשות הם סוג של אנרגיה, ואנרגיה צריכה שחרור, וכל עוד לא ינתן לה המקום שהיא זקוקה,
היא תשוב ותתפרץ עד שתקבל מרפא.
נשמע מהפוסט שלך לצד הכאב הגדול והמובן על הנושא של הילודה,
שיש לשניכם משקעים רבים סביב נושא הפוריות, ואולי גם סביב נושא העבודה, וממש ממש כדאי לטפל בהם.
בעצם עושה רושם שכל הסיטואציה הזו היא תוצר של עניינים שלא טופלו עד שבעלך אומר די, ואת מהצד השני גם מרישה שלא רואים אותך.
אם הזכרת חזרה בתשובה, א אני ממש מאמינה שחזרה בתשובה זה בדיוק זה,
וזה מה שה' רוצה מאיתנו. לחזור לעצמנו, לקלף את כל המשקעים הרגשיים, לפתור את הדברים האלה שמרחיקים ויוצרים
חיץ, מרירות, טינה, ביקורת, כאב, מריבות, קושי, מרחק וכו
מתוך המקום הזה, כשתהיו בלב נקי אחד מול השני,
אני מקווה שתצליחו להבנה והסכמה ושלום גם בעניין הזה❤️
לפני שנאלצים להיפרד מהשיער המדהיםםםם שלו
אני רוצה לעשות לילדים תמונות יפות. מתלבטת אם לעשות לבד או לקחת צלמת....
א. כמה אמורים לעלות צילומים כאלו עם צלמת מקצועית?
ב. אם אעשה בעצמי - יש טיפים? רעיונות למקומות יפים בירושלים שיתאימו?
אמא טובה---דיה!והסימפי משגע אותי ולוקח לי את הכוחות שכן יש לי
אבל איך אפשר לעשות חלאק'ה בלי מזכרת מהשיער המהמם שלו?
אבל תודה על התזכורת! הלוואי שאצליח... חיממת את ליבי
זה לא כמו פעם שמצלמה היה דבר נדיר
אנחמו לא עשינו את זה ולא קרה כלום

המצלמה הגרועה של הפלאפון שלי...
או למישהו זמין אחר?
מה שכן חשוב, זה לצלם ילדים בגובה העיניים.
כלומר להתכופף אליהם? באמת קצת מסובך בשבילי עכשיו...
אבל אני לא חסידה גדולה של ציךןמים...
אפילו בחתונה שלנו לקחנו רק צלמת אחת..
במרפסת...
מרפסת קטנה, שהיה לנו אז דשא סינטטי על הרצפה שלה.
צילמתי אותו בתוך "בריכת" הכדורים שהייתה לנו שם, וצילמתי אותו שוכב על הדשא כשכל השיער פזור סביבו וגם כשהוא עוצם עיניים, צילמתי אותו עם ספר תורה של ילדים וכשהוא מנשק ציצית וגם עם בובת הצגה שהוא אהב. (אם תרצי אשלח לך את התמונות כהשראה)
אבל הדבר העיקרי היה שעיבדתי אחר כך את התמונות בפוטושופ... לולא זה הן לא היו יוצאות יפות.
האמת שבמקרה שלך הייתי מזמינה צלמת, כי זה לצלם לבד דורש הרבה אקרובטיקה... לא יודעת כמה בדיוק זה עולה, בטח כמה מאות.
את התאומים שלנו אחותי, שהיא צלמת מקצועית, צילמה - די פשוט, בלוקיישנים בשכונה (גינות וכאלה) ועם אביזרים פשוטים כמו משקפי שמש של ילדים. אולי אם תבקשי מהצלמת משהו בסגנון הזה זה לא יהיה יקר כל כך.
את הבן הגדול שלנו, אגב, לא צילמנו באופן מיוחד, כך שלא נורא אם מוותרים על זה
יש תמונות שצילמנו סתם ככה לפני כן שבהן רואים את השיער שלו.
מזל טוב!
לקחנו צלמת. הלכתי לבדוק עכשיו, עלה 550 שח לשעה וחצי של צילומים.
אבל זה היה לפני כמה שנים, בטח עכשיו המחירים עלו ובטוחה שאפשר למצוא זולות יותר.
הצילומים היו בעין חמד (חושבת שזה קרוב לירושלים), היא רצתה שניסע לעוד לוקיישן עם פריחה מהממת אבל זה היה סיוטטט.
סליחה שלא מעודדת
אז חתכנו באמצע
יצאו תמונות מאוד יפות אבל הבטחתי לעצמי שאני לא עושה את זה יותר.
עכשיו שהילדים גדלו דווקא יש לי קצת חשק (אבל ממש קצת😂), אולי נעשה מתישהו.
ואני יודעת שיש כאלה שעושים בגן הורדים, אז אולי זאת אופציה בשבילך
מזל טוב!
שעה של צילומים משפחתיים זה 1200-1400.
זה ממה שידוע לי.
אולי תמצאי מישהי מתחילה שתיקח פחות, או שלא בדקתי במקומות סבירים.
לגבי מיקום - זו עונה מהממת להצטלם, בטח בירושלים שאפשר למצוא מקומות עם נוף
יש את מוזיאון ישראל
עמק המצלבה
ארמון הנציב
ואפילו כל פארק קרוב לבית שיש בו דשא וקצת נוף.
אם מותר להביע את דעתי - לא הייתי משתגעת על זה. אני חושבת שיכול לצאת משהו ממש יפה גם מצילומים פשוטים. להלביש אותו יפה, למצוא פארק קרוב ולהחליט אם בא לך לצלם בעצמך (בעיניי מקסים) או למצוא צלמת אפילו מתחילה שלא תיקח ממך סכום גבוה, אפילו לא בטוח שצריך שעה. זה הרבה בשביל ילדים קטנים
אנחנו הוספנו תמונות משלנו-
הלבשנו אותו יפה לפני שבת וצילמנו
400 שח +אלבום
צלמת מתחילה
לפניי שנתיים
אבל כשביררתי אצל הגדול זה עסק יקר (בעיניי).
זה כמה מאות שקלים, ואם יש אחים אז זה תוספת תשלום.
ובחוץ או בפנים משנה את המחיר.
לי לא התאים להוציא על זה הרבה.
ולבד לא עשיתי כי הילד לא זרם ולי זה לא היה דחוף אז ויתרתי.
אבל הלכנו עם כל הילדים וכמה תלבושות.
צילמנו בגינה של ארזי הבירה- מכירה? יש שם גם דשא, גם שביל, גם שער יפה בסוף שך הגן, עצים ומשחקים.
אפשר גם בגן הבוטני (בתשלום) או בימין משה.
אפשר גם בחצר של הבית ובגינה ליד הבית- בנדנדה, במגלשה, אוכל משהו (אנחנו קנינו ארטיק כי זה היה קיץ, הייתי מביאה קרמבו ומצלמת בסוף- כי זה מלכלך)
ומזל טוב! איזה מרגש!
על איך שאת מרגישה לא הייתי חושבת ששייך לעשות לבד.
ממליצה לחפש צלמת מתחילה, אולי אפילו שרוצה לצלם לסטאז' או אפילו אחות/חברה עם פניות ואנרגיה.
ללכת איתם לפארק לבושים יפה ולצלם בכיף כשאת רוב הזמן יושבת
שכמובן שתעשי משהו, אבל תעשי הכל כדי להקל מעלייך.
את ממש גיבורה שמתמודדת עכשיו, אז תלכי על צילומי פנים עם רקעים ואביזרים... במקום בחוץ.
וצריך שמישהו יהיה איתך כי ברוב המקרים הצלמת מבקשת להביא שני סטים של בגדים לפחות.
באמת צריכה לא להשתגע, אחרת אני אהיה מושבתת כמה ימים...
יש לי חברה צלמת מתחילה שממש טובה בצילומי ילדים
יכולה לשלוח לך מס בפרטי
לדעתי היא תיקח לא הרבה
זאת חוויה משפחתית ומזכרת מהממת
יש כל מיני חבילות
אנחנו לקחנו חבילה של 750₪ מקבלים את כל התמונות בדיסקונקי בלי אלבום, ועם עיבוד בסיסי ולא עריכה ממש
אבל יצאו תמונות מהממות שאני אוהבת אותן ככה גם בלי עריכה.
לי היה חשוב לקחת צלמת שתתן לי את כל התמונות. הרבה מהצלמות שבדקתי לקחו יותר כסף ורצו להביא בתמורה רק 20-30 תמונות
הבן שלי עושה חלאקה עוד כמה חודשים
אני מצד אחד רוצה צילומים
מצד שני עשיתי צילומי ניו בורן אצל צלמת טובה דווקא והיה פשוט סיוט!!!!!!
כל הצלמות שביררתי אצלהם לוקחות סכום שנע בין 1500 (כולל אלבום מעוצב) עד 3 פלוס
מחירים הזויים
על חוויה שלא יודעת איך תהיה בדיוק
כי הבן שלי שובב ברמות
בניו בורן לפני ארבעה חודשים אכלתי אותה
היה זוועה,.תוצאות בהתאם
אני ממש ממש מתלבטת
שמעתי על צלמת אחת שעושה תמונות ממש טבעיות עם אביזרים ככה שהילד נהנה תוך כדי
אבל היא לוקחת מלא ולא רוצה כזה יקר
בקיצור, אני רוצה לעשות
בתנאי שיעבור בטוב
אם את רוצה אני מכירה צלמת מתחילה שלוקחת 250 לחצי שעה של צילומים, צ'יק צ'ק מתקתקים תמונה משפחתית, בקטנה מכל אחד ןממשיכים הלאה
אולי שווה לך לשקול את זה
לא יודעת מה איכות התמונות שלה
היא מאזור גוש עציון.
אשקול את האפשרויות לפי התקציב והמצב הפיזי שלי ובעז"ה נחליט...
זה הבן השלישי שלי ברצף. בראשון לקחתי צלמת ויצא כמובן מהמם. זו מזכרת מושלמת והאלבום נמצא תמיד במדף של הספרים כך שהילדים מסתכלים בו המון. בילד השני רציתי להוזיל עלויות וצילמתי בעצמי בעין חמד (מקום מושלם ליד ירושלים) באייפון של גיסה. (אגב אם את מצלמת לבד רק אייפון יעשה את העבודה). האלבום יצא חמוד- לא כמו הראשון אבל מכובד. השכרתי אביזרים-יכולה לתת לך מספר.
עכשיו אצל השלישי גם רציתי לצלם בעצמי אבל רציתי אלבום עם תמונות יותר איכתויות. שאלתי מצלמה מקצועית מחברים והתאמנתי עליה קצת, צפיתי בסרטונים ביוטיוב. אמרו לי שאם אני לא מקצועית כדאי להביא טלפון לגיבוי כי התמונות עלולות לצאת פחות טוב מטלפון, אז לקחתי את אחי כגיבוי למקרה ואראה על המקום שלא מסתדרת. בפועל יצאו לי תמונות מעולות. אנשים חשבו שזו צלמת, אבל אני באופן אישי קצת התאכזתי כי לא יצאו תמונות משפחתיות וגם היה מאד קשה לצלם 4 ילדים קטנים ולא כולם שיתפו פעולה. היה קשה גם להיות הצלמת וגם לרדוף אחריהם אפילו שבעלי עזר . לכן אם מצלמת בעצמך כדאי להביא 2 אנשים שיעזרו לך עם הילדים, ולהביא להם אביזרים שיהיה להם במה להתעסק ויצאו טבעי. לצלם בשעת השקיעה אבל לבוא הרבה לפני כדי להתארגן (מה שלא עשיתי).
אחרי שיש לך תמונות העבודה כבר יותר פשוטה. אני עושה את האלבום באתרים מיועדים לזה.
ובשקיעה עצמה כמובן כשהשמש בגובה נמוך
דווקא בגלל הסימפי' שלך, לא רואה לנכון שתלכי לצלם את... זה הרבההההה יותר קשה...
אם הבן שלך שובב. מוציא לי תמונות מהממות של הילדות שלי. הוא מאזור השרון
שווה להשקיע בצילום אם אין לך אייפון איכותי
אם יש לך אייפון את יכולה קצת לגגל וללמוד איך להפיק צילומים טובים באייפון
טיפים, להתבונן בהשראות לצילומי חלאקה בפינטרסט ולנסות לתכנן צילומים בסגנון שאהבת.
בירושלים יש המון מקומות מהממים לצלם ולא משנה איפה תחליטי מקום עם הרבה ירוק ייתן לך מענה איכותי.
צילומים זה יום ארוך וכדאי להיערך אליו בהתאם והרבה סבלנות.
צפצפה או משהו שיעזור ליצור מבט למצלמה מהילד/ים(בעיקר במשפחתיות) כמובן שיש תמונות טבעיות שאין צורך מבט למצלמה
וטיפ ממש חשוב!!! לנצל את שעות הזהב, שזה שעה אחרי זריחה ושעה לפני שקיעה כשהאור רך ומפוזר באופן אחיד והצללים יוצאים עדינים ולא קונטרסטים מאוד כשיש ממש בשעות הבוקר.
צילום חלאקה נע בין 700-1300 ש'ח
מישהי פה עברה אותה?
אנחנו עונים על הקריטריונים המשמעותיים- עשינו IVF מסיבה רפואית, יש לנו 4 בבית מאותו המין... אבל אני לא בטוחה מה הכוונה לכך שהם רוצים לדעת אם זה יפגע בבריאות הנפשית של ההורים/הילוד אם לא ייבחר המין הרצוי...
כאילו. אם זוג יגיע לרמה כזאת שיפגעו בבריאות הנפשית של הילד כי "את/ה לא המין שרצינו" אז טיב ההורות שלהם בכללי מפוקפק.
בקיצור הייתי שמחה להתייעץ עם בעלת נסיון כי גם יש לנו עוברים מוקפאים ואני חושבת שזה מסבך את הסיפור...
ולהבנתי, אין הכוונה שהם יפגעו בזה במכוון, אלא שהבריאות הנפשית שלו תיפגע מהאווירה בבית, דברים כאלה.
(ולמה לא מספיק לומר שזה יפגע בבריאות הנפשית שלכם כהורים?)
אנחנו גם עמדנו בתנאים, אבל לא עברנו וועדה.
המקום הנפשי שלנו היה השלמה אם ייולד עוד אחד מאותו מין, והעיקר שיהיה בריא ושלם...רצינו שיחזירו את העובר במצב הכי טוב, שהטיפול יצליח...
(בסוף ה' סידר שנולד לנו מהמין השני גם בלי ועדה. מלכתחילה לא בנינו על זה)
כמובן אנחנו גם נשמח מאוד בלי קשר למין..
אבל אשמח שתפרטי- הבדיקה הזאת פוגעת בעובר? איך?
בחרנו לא לעשות, אז האמת שאני לא כ"כ יודעת מה הפרוצדורה. אולי זה לא מה שרצית לשמוע, אז סליחה...
מניחה שזה לא פוגע בעובר אבל לא ניסיתי, את מבינה?
אולי כדאי לשאול את הרופא, מה בדיוק עושים כדי לבחור את המין והאם זה פוגע בעובר.
גם אצלנו זה החזרה של עוברים קפואים. אז באמת מעניין איך בוחרים את המין...
הפסקתי להניק לפני שבוע בערך, באופן הדרגתי, תינוק בן שנה. בהתחלה הרגשתי קצת מלאות אבל לא היה גודש, וגם זה עבר. ביום האחרון יש לי ממש גודש.
העניין הוא שעד עכשיו לא קיבלתי מחזור... עשיתי כבר פעמיים בדיקות בטא בדם שיצאו שליליות...
אני תוהה לעצמי אם יש סיכוי שהגודש שהגיע מאוחר יכול להעיד על הריון?
אין לי כוח לעשות שוב בדיקה, אבל תוהה לעצמי אם זה יכול להיות סימן?
יותר נראה לי שתינוק בן שנה פשוט לא יונק כזה הרבה וגם לא מסודר כמו תינוק קטן יותר, אז הגיוני שייקח זמן לגודש.
אבל אני לא יועצת הנקה או משו 
קבלת ווסת במהלך ההנקה?
אם לא קיבלת, זה לוקח זמן עד שהווסת חוזרת
לי פעם אחת לקח חודשיים מאז שהפסקתי להניק
אז א"א לדעת אם הגודש מנבא הריון/לא
אולי תקני בדיקות ביתיות במקום בטא כל פעם?
תשאבי קצת, לא עד הסוף
לוקח זמן עד שהחלב מפסיק
אפשר גם לשים כרוב זה אמור לעזור
רבעיות כל הסוגים של קולות, תנועות, פרצופים וכו שזה בלי מלל
4 בשורה (לפעמים הקטנות משחקות סתם בלהכניס ונראלי נהנות יותר מהגדולות.. )
ויש לנו גם משחק ששכחתי את שמו, אולי משושש? משחק כזה של תריג שצריך לחבר חלקים כשהצדגים תואמים (סטייל דומינו רק במשושים אז לגדולים יותר )
הך פטיש
מה במשבצת
זיכרון
פיקולינו
סלט יווני
מלך הפלאפל
קוקו טאקי
מישהו לעוף איתו
חתולים ופילים
לוטי קרוטי
אוהבת מאוד את המשחקים של smart game
לאחרונה גם קנינו את 'קוקו בלוק' שהוא מוצלח
אבל זה יותר למשחק יחיד
לביחד יש לנו את מאצ' מאצ' שהוא חמוד
את דאבל
לגיל 5-6 השועל החמקמק
שרלוק
רביעיות
אז סוף סוף סיימנו מילואים,
ומחפשים (יותר נכון אני מחפשת ומקווה שהוא יזרום🙃) משהו כייפי לעשות ביחד בבוקר משותף.
הבנתי שיש החזרים מהצבא על כל מיני סדנאות זוגיות.
מישהי היתה ויש לה המלצה למשהו נחמד? ואיך זה עובד עם ההחזר מהצבא?
אשמח להמלצות ורעיונות
אזור ירושלים..
לבנות איזה משהו מגניב לבית
(גילוי נאות- החלום שלי- מגדל למידה😉)
או פסיפס זה גם נחמד
מכירה את המשושה בחוות גלעד
אבל לא מכירה בירושלים
לשלב את האהבה שלו לבנייה בעץ ואת שלי ליצירה יותר נשית
את ההחזר של הצבא, תסתכלי באתר שלהם.
וגם נראה לי שסדנת שוקולד של יער הקקאו בירושלים.
בשניהם לא הייתי אישית אבל שמעתי המלצות
תשאלי את המקומות עצמם הם יסבירו לך איך ההחזר מתקבל בדיוק.
מגישים קבלה באתר של המילואים תחת הקטגוריה של טיפול זוגי.
ההמלצה שלי (לכל הזוגות) זה לא למהר להתפתות להוציא את זה על הסדנאות, שזה כיף, נראה לי שהרבה זוגות, גם בלי בעיה מראש, יהיה להם טוב ללכת לכמה פגישות אצל מטפל/ת זוגי אחרי התקופה הזאת (אצלנו בכל אופן יש קשיים שהגברו עם המילואים אז הוצאנו הכל על טיפול אמיתי, גם את ההחזר של טיפול אישי..)
אבל כמו שאני מכירה אותנו אם נרגיש צורך בטיפול נלך גם אם אין החזרים, אנחנו משקיעים בדברים האלה.
בסדנאות פחות יוצא לנו להתנסות, אז זו הזדמנות טובה מבחינתי..
אבל מסכימה איתך בעיקרון..
עמוססססה ונהנינו מאוד, ברוך השם.
מחכים לעוד ימים כאלה 🙏🙏💜
זה מקום שנעים להיות בו ואפשר למצוא פינה שקטה ולדבר תוך כדי עבודה או שעמוס ורועש שם?
יש לכם שולחן רק שלכם וממש אפשרי לדבר תוך כדי עבודה בחלל הפנימי.
החצר היא יותר רועשת כי עושים שם עבודות נגרות אז פחות ממליצה לשבת שם.
באופן כללי הגיוני שיהיו קצת רעשים של עבודה משולחנות אחרים אבל לא משהו שמפריע לחוויה.
אנחנו היינו בבוקר ולא היו מלא אנשים, היה ממש כיף.
של חויה מתוכננת
יש בשוק מחנה יהודה,ברובע היהודי ובמתחם שרונה.
חידות ושיח מקרב בין בני הזוג ובסוף ארוחה שווה!
המחיר לא יקר מידי וכולל גם ארוחה זוגית שווה וזמן כייפי!
ומיטל מדהימה..
אבל אני בקושי יכולה ללכת כמה מטרים אז נשמור את זה לפעם שאהיה יותר בכושר בע"ה
יש אתר של סדנאות שמתעדכן כל הזמן ואת יכולה להזמין אפילו מהיום למחר
אנחנו ממש אוהבים לעקוב שם יש ממש מגוון
היינו לא מזמן בסדנת זכוכית לא בטוחה שנצלנו על זה...
ויש גם סדנאות מוכרות יותר כמו הסדנא במודיעין, כד וחומר, יש בעין כרם כל מיני דברים מעניינים אולי חפץ כפיה וגם מקום יפה לטייל
יש סדנת צחוק של חננאל אמיתי בהרי ירושלים שאני חושבת שאפשר לנצל מהמילואים
וראיתי עכשיו עוד אתר קוראים לו 'כל סדנה'
זה מעולה גם אם אתם באמצע טיול סתם באיזור מסויים בארץ
סטודיו מהמם לצביעת קרמיקה
אנחנו ממש נהנינו שם!
אבל זה משהו יחסית קצר...
ואני מרגישה שזה לא מספיק
היא כותבת מאוד יפה וברור
מסדרת לי בראש את כל הסטיגמות
אבל איך מתקדמים מכאן?
הכל נכון כללל מה שהיא כתבה שם נכון לגביי
כל הסטיגמות והשמיכות פוך האלה
אבל לא הבנתי איך אני אמורה להשתנות? איך אני מתנערת מהסטיגמות?
מעניין, על מה הוא מדבר? הוא כאילו מנחה אותך איך להחזיר את החשק?
או מנרמל אי חשק?
אני מאמינה שחשק זה לא משהו שמגרד את פני השטח.
זה יותר עמוק.
היא חופרת בעיניי
לא התחברתי. לא נתקלתי בעצות מעשיות אלא בטחינת מים על תאוריות שלה כמה החינוך שקיבלנו לא טוב
ושהדריכו אותי לא טוב (במיוחד שאני חרדית אז אפילו שיחת אחות בבית ספר ושיעורים בי"ב לא היו)
אבל מה עכשיו??
אז הבנתי שאני לא אשמה ושזה טבעי
איך מתקנים?
אוף! כל כך קיוויתי לגלות עצות טובות או משהו כזה
נמאס לי מהמצב הנוכחי זה פשוט הורס לנו את הזוגיות
יש גם את אלירז פיין שמדברת על זה הרבה. ונראה לי שזה בדיוק מה שחיפשת בספר ולא מצאת.
ואגב, הכותרת של הספר היא פשוט לרצות וזה ממש גניבת דעת אם הספר לא עוסק בשאלה איך מחזירים את הרצון ליחסים. כי גם אני חשבתי שהוא נותן טיפים
אם מדברים על אלירז פיין
יש לה תכנית עכשיו של שיעור פעם בשבוע.. ימי שני בערב 15 שח לשיעור בלי התחייבות. התכנית אמורה להיות 15-20 מפגשים. זה בזום, יש הקלטה בסוף כל שיעור. והיא מדברת מדהיםםםם ממקום של תורה. עם טיפים פרקטיקה והרבה מעבר. שיעורים שהם מתנה, באמת. אני ממש ממליצה!!!
איך נכנסים לזה?
התחלתי להצטרף לסדרה שלה וזה פשוט מדהים הידע שהיא נותנת.
אנחנו לקחנו בעבר את התוכנית המלאה שלהם לחיים אינטימיים ויש להם גם קהילת שלובים
של להבין שמיניות זה לא רק יחסים מלאים כמו שנהתרגלנו לחשוב,
אני כן הרגשתי שההבנה הזו הועילה לנו בלהכנס למעגל חיובי,
לעשות דברים שנעימים לנו, ולעצור איפה שמתאים באותו זמן..
כן יש לי גם ביקורות ובאופן אישי מצטרפת כמו שהמליצו פה על אלירז פיין מרגישה שהיא מביאה גישה יותר תורנית ולא פחות חושקת ומלאה באור של הקשר הגופני.
אני עם מיגרנת עולמותת
כאילו הpms שלי הולך ומשתדרג
ובא לי מלא שוקולד ולהשתבלל
איזה טרלולל
מה את עושה למיגרנות? הלוואי ויש לך איזה פתרון קסם
המיגרנות האלה פשוט מוציאים אותי מדעתיייי
תרגישי טוב!
אצלי אתמול הסינוסים חגגו.
את האמת? אחרי שכלום בערך לא עזר לקחתי 2 מוקסיפן ונכנסתי לישון.
בבוקר עוד קמתי קצת הפוכה וחזרתי לישון אחרי הפיזור של הילדים. עכשיו זה מאחורי ב"ה.
חושך, שקט ואקמול ויאללה למיטה.
אני זוכרת שאנרתשספורו ממש עזר לך וזה עזר לי לנסות קצת גם, למרות שלא הצלחתי להתמיד...
זה עוזר לך עדיין?
שיח אברהם אולי? כן, הוא עזר
אבל התחלתי לא מזמן משו אחר שעוזר לי יותר מסתבר..
אולי המיגרנה לא קשורה לpms בכלל..? כי חוצמזה אני יחסית בסדר ב״ה
אמרת שספורט*
התכוונתי לכתוב..
ב"ה !!
אז אולי באמת לא קשור?🤔
חוזרת מדי יום להעלות קטעים מתוך #סיפורהתשובהשלי. תודה על הקריאה!♥︎
*****
הערך של החופש תמיד היה חשוב לי, לא הייתי מתבגרת קלה. אז פרצתי גבולות, הכרתי את העולם, התבגרתי מהר,התנסיתי בשלל הסגנונות לבוש והחוויות ועדיין לא הרגשתי את עצמי חופשיה.
איך דווקא עכשיו בגבולות אני מרגישה את עצמי בת חרות?
אולי כי לעשות מה שבא לי, לאכול מה שבא לי, להיות עם מי שבא לי, זה לא חופש.
החופש נמצא בגבולות. בלנצח "את מה שבא לי", לנצח את התאוות.
גבר מפלרטט איתך ואת נשואה או שהוא נשוי וגם אם את רוצה להמשיך לדבר אתו, את עוצרת את עצמך. אישה יפה עוברת, אבל אתה מסיט את המבט, כי אתה נשוי. בא לך לגנוב,לבגוד,להיות עם המין שלך,לנסות את כל הסמים שבעולם ואתה עוצר את עצמך. בזה נמדד החופש האמיתי.
האם החרות קוראת כשבן אדם לוקח אחריות על המעשים שלו? או כשהוא מבין שיש כח שחזק ממנו ודווקא מרפה? ואולי החופש האמיתי הוא בלהבין שאף אחד בעולם לא באמת חופשי?
הרי כולנו זקוקים.זקוקים לאוויר, מים ומזון.
זקוקים לרפואה בכל תא ותא בגוף שלנו.
זקוקים לאהבה.
כמו תמיד- עושה טוב על הלב לקרוא אותך!
אם_שמחה_הללויהלמזלי הייתי ילדה, אבל מבינה על מה את מדברת. תקופה מזעזעת.
דיברתי בהכללה גסה, לאו דווקא על עצמי, יש אנשים שנמשכים לדברים כאלה במיוחד אם נמצאים בסביבה מתירנית
היא בהכנעה למשו שיותר גדול מאיתנו, לחוקי השם שמלמדים אותנו לאזן נכון בין החומריות לצרכים האמיתייים של הנשמה, שלפעמים מתערבבים להם.
תאוות העולם לא נגמרות, הפוך, הן רק משתכללות.. היציאה מהמרדף אחרי הנאות חומריות (כל אחד כפי דרגתו) היא החירות האמיתית בעיניי
מזכיר לי מה ששמעתי השבוע בפודקאסט של ד״ר לביולוגיה: הריגוש הרגעי בתאוות הוא דופמין, עולה מהר, יורד מהר, ממכר
השמחה בחלקי הוא סרוטונין.
מי הד"ר?
ו@אם_שמחה_הללויה גם אני קוראת כל קטע שאת מעלה ונהנת.. גם מהסיפור עצמו וגם מהתובנות... תמשיכי
בהתבדדויות בזמן האחרון אני מבקשת על זה הרבה.
להשקיט את הרצונות החומריים, שאף פעם לא באמת שבעים מהם ותמיד משהו חסר. ולבקש להיות שמחה בחלקי בפשטות.
אם_שמחה_הללויהמדי יום אני מעלה קטעים מתוך #סיפורהתשובהשלי. תודה על הקריאה! ♥︎
כל החיים בן אדם מחפש משמעות, זה כנראה, מה שמבדיל אותנו מהחיות. לקוף יש את הבננה שלו, את הקופה שלצידו והוא מאושר. הנשמה של בן אדם נמצאת בחיפוש מתמיד, שענייני העולם אף פעם לא ימלאו אותה.
אני זוכרת את עצמי מאז שאני קטנה חושבת המון על החיים. נראה לי נולדתי דואגת. מדברת עם אלוהים לפני השינה, מספרת על הפחדים שלי, מבקשת שישמור על קרוביי. אח"כ כשהתבגרתי ומטבע הדברים הכאבים והדאגות גדלו, השתמשתי בדמיון מודרך ומדיטציות כדי להרגע ולשהות ברגע, זה באמת היה עוזר לי.
אבל את הביטחון העצמי האמיתי ואת ההקלה הגדולה קיבלתי כשהתחברתי לשורש, כשגיליתי את התורה הקדושה, ספר חוקים והמוסר העתיק בעולם, ששם יש את כל ההוראות היצרן.
יש את הרגע שנופל האסימון, שמשהו מתבהר, מתחדד, רגע של אומץ. התשובה לא קוראת ברגע,היא תהליך. תהליך שלא נגמר.
כל הזמן בראש שלנו יש הרהורים, תובנות חדשות,מלחמה בין טוב לרע,בין נשמה, שהיא נצחית ושואפת לתיקון, לגוף הפיזי שרוצה לקבל עונג.אנחנו מתנדנות מפה ולשם, נמצאות הרבה ב"שטח האפור", מפחדות לעשות את הצעד.
וכשעושות אותו,זאת החלטה. זה רצון חזק ותקיף. אין לך מושג איך את עושה את זה, איך משנה אורח חיים, איך מפסיקה עם ההתמכרות, עם ההרגל לטעם האסור של כל מה שהכרת, איך מתמודדת עם "מה יגידו",אבל את חייבת את זה לעצמך.וההחלטה קוראת בשקט, בשקט. בחדרי חדרים של הלב שלך, בלי דרמות. בפנים את יודעת שאת בן אדם אחר. וזה ממלא אותך באושר צרוף וערך עצמי. סוף סוף את מרגישה חופשיה.
מתי יש ספקות ודאגות? כשעוד לא עשינו את הבירור, כשיש בתוכנו חלקים "אפורים", לא מבוררים. עכשיו, אפשר לנסות לברר את החלקים האלה לבד, לנסות לתרץ את החלקים הפחות יפים שבנו, לבזבז על זה שנים, להתייאש, כי היצר הרע מבלבל אותנו, מטשטש את הגבולות.
אני מאמינה שהתורה ניתנה לנו על ידי בורא עולם שמכיר אותנו הכי טוב, כי הוא יצר אותנו.
חכמים גדולים מאוד, שאין לשער את גודל השגתם, עמלו וחברו עליה פירושים.
והיום אני, הקטנה, זוכה ללמוד ממנה.
זה למעשה קיצור דרך, מתנה שניתנה לי לחיים טובים יותר, אני לא צריכה לעשות את הבירור לבד, יש לי על מה להשען.
במכבי, אזור שומרון או המרכז, רק אישה.
חשוב לי מישהי עדינה, נעימה, ולא צינית🫣
לא מצאתי מישהי רלוונטית בנעוץ.
תודה ורק בריאות!
כירורגית- פרופ' תהילה מנס
רדיולוגית- ד"ר גולן אורית
שתיהן מקבלות פרטי בבית חולים רפאל בת"א.
מכירה גם כירורגית חני בר לב מאוד נעימה, היא מקבלת בנתניה (אולי בעוד מקומות) והיא עובדת עם קופ"ח כללית.
לק"י
בראש הפורום, שיש בו המלצות לכירורגיות שד.
זה מחולק לפי קופות חולים ואזורים.
אז אם תהיה לך עוד המלצה, אני אבדוק אם אפשר להגיב שם.
דר' דפנה וינשטיין, מקסימה ממש.
הייתי מטופלת אצלה אבל היא עברה לקבל רק ברמת השרון ורק בשעות הבוקר.
לא ממש נוח לי, אבל בסוף החלטתי ששווה את המאמץ.
עדינה, עונה בסבלנות לכל שאלה, ונחמדה באופן כללי 🙂
מישהי שהיא פסיכולוגית בלבד ! מנוסה בגיל הרך (גיל 3-4)
תודה רבה 🙏🏼
אצלי זה היה סימן שביימה לינוק
למדתי לזהות את זה רגע לפני ולנתק אותה
זה סיוט אבל עובר מהר..
בן שנה וחודשיים, אבל הוא לא נושך כשהוא מסיים, הוא נושך כשהוא מתחיל, כאילו מרוב אוכל מוצק הוא שכח איך יונקים... אני שוקלת לגמול בגלל זה, כבר שלושה ימים לא מצליחה להניק אותו, רק בלילה הצלחתי...
וגם הוא צוחק כשאני מפסיקה אותו, אבל גם מתוסכל מזה שאני לא נותנת לו לנשוך אותי שוב ושוב, הוא כן רוצה לינוק רק לא עושה את זה.
בהצלחה בכל מקרה! סתם פרקתי גם... חיבוק לך!
לתוך השד. ממש להצמיד לה את הפנים. זה מציק להם וגורם לפתוח את הפה. ואחרי כמה פעמים כאלה תקווי שהמסר יופנם..
זה גם עדיף מאשר לנסות למשוך אותה החוצה, כי אז היא יותר מכאיבה לך.
ולכעוס עליהם- יש תינוקות שזה מצחיק אותם. ויש שיפסיקו לינוק. אם אני זוכרת נכון, אחת הבנות שלי הפסיקה לינוק לכמה ימים בגלל ש'כעסתי' עליה. משהו כמו 4 ימים שלא הסכימה בכלל.
כשהוא לא ערני כמו בבוקר.
אצלי הוא היה נושך ואז מתפקע מצחוק
עם מחזור שמתקתק כל חודש??
יש איזה פתרון?
בעצם זה רק לעשות ממש ביום המקווה.
וגם זה לדעתי לא חלק? או שאני טועה?
תכלס יש לי חתומה של גיס עוד חודש וחצי
מה אעשה אם יפול על סוף המחזור? אעשה ציפורניים ואוריד אחרי שבועיים?
או שאין ברירה אחרת באמת .
כבר שבוע לפני החתינה
אבל היא ידעה שככה זה ייצא בסמן התור אז עשתה בצבא ניודי יחסית וחא ראו שצמחה הציפורן…
אםשר לעשות שןב כבל תכלס קצת בעסה עם המחירים היום…
אבל כמובן שכל אחת לפי הפסיקה שלה
אי אפשר
חחחח ניסיתי להוריד כל פעם וזה הורג את הציפורן אז הפסקתי, נחזור לזה בהריון בעזה
לחתונה הייתי עושה במיוחד ומורידה מתי שצריך, חלק מההוצאות החריגות
בתור אחת שיש לה לק קבוע בתקופה של מחזור סדיר (מזמן מזמן ב״ה
) זה היה באמת שיקול כלכלי
יש היום כל מיני מדבקות שמדמות ממש לק גל שכחתי את השם אם רלוונטי לך אבדוק אומרים שזה סופר מוצלח
אולי שווה לך לשים לחתונה
למה צריך ציפורניים במיוחד לחתונה בעצם .? 🤔
כאילו אם בא לך להתפנק אז סבבה
אבל אם זה במיוחד בשביל האירוע, ותמצאי את עצמך שוברת תראש ומתבאסת,אז זהלא שעושים זום על הציפורניים וזה מעניין מישו
זה גם לא חלק מקוד לבוש כלשהו..
זה טווח של 3 ימים שאפשר לחדש בהם, ואז מיד שאת מקבלת מחזור תקבעי תור (תלוי אם מי שאת הולכת אליה זמינה ופנויה שבועיים מראש של שבועיים...)
ואם לא מסתדר, אז עושים רק לחתונה ומורידים אח"כ
אני לא עושה בגלל זה (וגם בגלל המחיר)
ורק בהריונות לפעמים מחליטה להתפנק כי אז אין לי טבילות וחציצות על הראש...
אבל כשהיה לי אירוע פשוט עשיתי מתי שיצא לק רגיל וזהו. יצא מהמם (אצל קוסמטיקאית) ואז ירד יפה תוך יומיים והשאיר לי ציפורניים בריאות ונקיות...
יש לי הזדמנות שיקנו לי מתנה משאבה בארצות הברית (איזור מיאמי).
מחפשת משהו בסגנון של ביאמבה (אלחוטית וחזקה).
בלידות הקודמות השתמשתי הרבה במשאבה ועכשיו מחפשת גם את הנוחות שאני לא צריכה להיות תמיד ליד שקע ויכולה להיות בתנועה.
משהי מכירה? יש לה המלצה או דרך בה אני יכולה לבדוק מה העלות שם ומאיפה קונים ?
הכוכבים לכל מוצר לרוב מדוייקים
משלוח נוח
רואים את כל המלאי
Madela pump in style
הייתי מאוד מרוצה.
עברו מאז כמה שנים, לא יודעת אם עדיין מוכרים את זה...
שימי לב שלא כל מכשיר חשמלי מחו"ל יכול להתחבר לחשמל בארץ בלי ממיר.
היתה נהדרת
צריך להטעין עם מתאם כמובן
הזמנתי מאמזון, וביקשתי ממישהו שיביא לי לארץ
היא חזקה, והטענתי בערך פעם בשבוע וחצי, אולי אפילו שבועיים (שאבתי פעמיים ביום, חצי שעה+ בכל פעם)
בדיוק כמו הביאמבה
אבל זה בדיוק גמור
כנראה הכל אותו יצרן
רק היה חסר הלוגו.. וברבע מחיר..
אני עדיין בהלם מכמה שזה בדיוק אותו דבר 😅
(יש לי אחת ביאמבה מקורית אז יש לי למה להשוות)
הגיעה לי אחת לא טובה
אבל שמעתי כל כך הרבה המלצות על כאלה כן טובות שאני לא מתייאשת
הנה משהו שמצאתי עכשיו ב-AliExpress:
₪24.31 | S32 לביש אלחוטי משאבת שד עיסוי לשד הלקטוג חדש משאבת שד חשמלית ללא bpa
S32 לביש אלחוטי משאבת שד עיסוי לשד הלקטוג חדש משאבת שד חשמלית ללא bpa - AliExpress 1501
שהמשאבה המקורית היא 1600 אמפר וזאתי 1000..
זה כנראה חיקוי מאוד מאוד מאוד קרוב, כמו כל עלי אקספרס בערך חח
בפועל לא ראיתי הבדל 🤷♀️
שואבת בו זמנית משני הצדדים..
אבל יכול להיות באמת שלא לכולם זה יתאים
שהיא 1000 וגם מעולה לי
סתם ציינתי עובדה שבאותיות הקטנות זה לא בול.. חוץ מזה, מטורף איך זה מדוייק
שמגיע יחד עם המשאבה
לא זוכרת עם יחד עם החיקוי הגיע סרגל
אבל אפשר בכמה שקלים בודדים להזמין חבילה עם כמה גדלים שמלבישים על המשאבה וככה זה מתאים
עוד אפשרות לגדלים, זה בקישור שונה?
הנה משהו שמצאתי עכשיו ב-AliExpress:
₪3.89 | ממיר משאבת שד ידידותית לאמא מתאם סיליקון משאבות אוגנים QX2D
ממיר משאבת שד ידידותית לאמא מתאם סיליקון משאבות אוגנים QX2D - AliExpress 1501
אחד מהם רק רואה איפה אני ישנה ומתחיל לדמוע והוא ממש לא כזה!
השני סמרטוטי לא מרגיש טוב ובטוחה שזה קשור הוא מאווווד רגיש
והפיצי המתוק שלי נשבר כשנפרדתי מהם ובכה אמא בואי אמא לא ללכת אמאא וקרע את ליבי לגזרים😪😪😪
והגרוע שלא ידוע צפי..ולא ידוע מה יהיה ואיך יהיה ואם זה ייגמר בטוב ובבריאות או במסע שרק מתחיל
מאתגר לי ממש ופוחדת ליפול לדכאון
זה כל כך קשוח
מאחלת לך שהתינוקת להביא אור גדול גדול וכאב התקופה הזאת פשוט ישכח
ממליצה להתחבר לכל מה שנותן לך כוח
שירים נוגעים
שיעורים מחזקים
לצייר או לצבוע
להכין אלבום תמונות של המשפחה המהממת שלכם
אולי להכין לכל ילד ספרון קטן שמדפיסים על דף רגיל שכותב כמה שאת אוהבת אותו ועוש מעט כל המשפחה תקבל מתנה ענקית, אחות חדשה
מאוד קשוח שהות בבית חולים.
לחולה ולבני משפחה.
בעז"ה יעבור בטוב ובבריאות ותזכו לתינוקת בריאה ושלימה.
ממני שכל יום השבוע הייתה בבי"ח ועוד רגע יוצאת עוד הפעם 
(ביקור אצל קרוב משפחה חולה...)
חיבוק ענק!! איך באלי לתת לך אותו באמיתי. ממש נגעת לי ללב.
יקרה, יש לך תמיכה?
מה עוזר לך בזמנים שקשה לך?
חשוב שתמצאי עוגנים ונקודות חוזק להיאחז בהם בימים הלא פשוטים שעוברים עליך..
מתוקיםםםםםםם
בע'ה יעברו את זה בטוב!!!
לגבי צףי-
גם בשהילך וגם בשהילם
ממליצה להגיד שהרופאים אמרו כנראה שלושה ימים, להוסחף אי אפשר לדעת ואולי יותר
אבל כמו שאת אומרת בלי צףי זה הכי קשה....
מתנות של בובה מאמא להתחבק איתה בלילה יכולות אולי לעזור?
לשלוח סרטון לכל ילד שמוקדש לו?
בע"ה שיעבור לכולכם בקלות ובבריאות!!
לא עשיתי הרבה בדיקות, איזה מהדברים חשוב להדפיס ולהביא ?
אני שוקלת האמת..
לידות קודמות זוכרת שכן הדפסתי משהו אבל הזיכרון שלי נמחקקק
ולא עשיתי שקיפות...
לא יודעת מה צריך ללידת מים, אבל ללידה רגילה זה אמור להספיק.
רופא הדפיס לי סיכום של ההריון סביב שבוע 36-37 עם פירוט של התוצאות
כדאי ללכת לרופא אחרי ספירת דם אם שוקלים אפידורל (בשבילך לדעת מה הערך של הטסיות אם לא טועה)
אני לא דוגמא, יכולה בדקה לשלוף סקירה של הריון לפני 10 שנים🙈
שומרת הכל מסודר ומתוייק מכל ההריונות
ותביאי אותו איתך
ובנוגע ללידת מים, תבדקי כי יש בתי חולים שדורשים שליחת מסמכים והרשמה מראש
תודה על העזרה!!
מכניסים לשקית רשת ציצית אחת או 2, ומיישרים את הפעילות בתליה לפני ייבוש.
שקית רשת איכותית
לקפל את הציצית ל2, לשים את חוטי הציצית באמצע ולגלגל לגליל, לשים את הגלילים בצורה מסודרת בתוך השקית. לייבש בתלייה.
לדאוג שיהיה כמות ציציות מספיקה לקצב כביסה שמתאים (יש לי ילדים שמחליפים כל יום אז יש להם כמות ציציות שמספיקה לשבוע)