פורום הריון ולידה (עמוד 283)

נשמע כמו תופעות הורמונליות.

האם את מניקה? אחרי לידה?

אולי זה לא קשור להתקן.

התקן לא הורמונלי לא אמור להשפיע על המצב רוח, אבל אנחנו נשים, תמיד יש שינויים ודברים משפיעים.

לצורך העניין אם ההתקן גורם לדימום מוגבר והדימום לעצבנות או דכדוך, אז זה הקשר..

לגבי ההפסק האם לפי הפסיקה שלכם ההוצאה אוסרת? כי לא לכל הדעות היא אוסרת. אם זה נקרא פתיחת רחם לפי הפסיקה שלכם אז את צריכה לחכות 4/5 ימים ואז רק לעשות הפסק.

(אלא אם הייתם אסורים עוד לפני ההתקנה)

מבחינת דימום זה יכול להיגמר מחר או לקחת כמה ימים.

שגרמו לי להוציא

אני חצי שנה מהלידה ומניקה

תודה רבה 

יכולים להעיד גם על קדם ווסת.

אולי הגוף מתכונן לתהליך מחזורי מחדש.

מקווה שאם זה זה, תקבלי ווסת בקרוב ואחריה תגיע הרגיעה.

תנסי לעשות קצת ספורט או הליכות, זה תורם לאיזון הגוף ולאיזון מצב הרוח.

ואם או בלי ווסת, בכל מקרה מקווה שללא ההתקן יהיה לך יותר טוב.

בהצלחה!

הנקה בלי קשר למניעה.

ויתכן מאד שזה בכלל לא קשור להתקן....

זה פשוט חוסר איזון הורמונאלי.

במקרה כזה דווקא מניעה הורמונאלית עוזרת

ישר קיבלתי ווסת רגיל בלי הקדמות של הכתמות

וישר ששמתי את ההתקן באו והלכו ההכתמות

ובאמת אני חושבת לעבור להורמונים

אבל רק לא התקן ..מכל סוג 

אין בזה כלל אצבע

העיקר תלוי באם ההוצאה אוסרת או לא

אם אוסרת - אז צריך להמתין

אם לא - אז מתי שאפשר

תלוי בפסיקה דלכם

גם אני נכוויתי מחומר כימי בבטן במהלך ההריון, ולא בשלב כל כך מוקדם. בשלב שהבטן היתה כבר די גדולה...

נשארה לי צלקת קטנה, והתינוקת בריאה ושלמה ב"ה.

המשימה התמידית החשובה ביותר היא להתנהל בנחת ברוגע ובשלווה 

וזה באמת לא פשוט. בהצלחה!!!

אבל נראה לי רלוונטי כי מקבלת במרפאה שכתבת-גני טל

רוית נחום

מומלצת מאד

כנל לגבי רוית נחום @עוזרת

אני זוכרת שהוא אמר לי משהו כשהוא נתן את המספר שזה בגלל הרופא ששלח אותי אליו אבל נראלי שהוא נותן לכולם בערך..

השגיאות הקלדה האלה זה משהו 🙈 @יעל מהדרום לא תמיד יש לי כוח לבדוק, וגם כשכן אני הרבה פעמים מפספסת אותם 🥴

רופא דתי, רגיש וזמין

נותן את הוואצאפ שלו

והוא באמת רופא נדיר

ומוסיפה מחות לרשימה את יחזקאל לנדי ודורון גולדברג

כולם זמינים ומעולים

יצא לך להיתקל בזה?

מחר אני אמורה ללכת לעשות בטא שוב

מקווה לתוצאות טובות

6 זה ממש סוג של שלילי

ברור שבדיקה ביתית תצא שלילית בבטא כזאת

כמובן יכל להיות שזה הריון וביוץ מאוחר

אבל תדעי רק עוד כמה ימים

מקווה לבשורות טובות

מחר אמורה לעשות בדיקת בטא חוזרת

החוסר וודאות הזה ממש גומר אותי

עדיין יש פס?

בעיקרון רק עוד בדיקת בטא יכולה לעזור

אבל אם זה הריון אז גם הפס אמור להתחזק

לק"י

לגבי אותו נושא.

היית יכולה לכתוב את זה בשרשור שפתחת אתמול.

רק אם עבר זמן, אז אפשר לפתוח חדש.

בשורות טובות🙏

1. גם אצלי במשפחה יש סכרת (אמא ודודים וגם מהצד של בעלי אבל זה לא קשור אלי לגוף...)

והיה לי סכרת הריון בהריון  הקודם

בהתחלה אמרו לי לא לאכול שום דבר כמו קמח לבן אורז לבן תפוח אדמה וכו' וכו' עד שהלכתי לדיאטנית והסבירה שפשוט צריך לבדוק פיזית (על ידי הדקירות) מה מעלה את הסוכר

אצלי מה שהעלה זה קמח לבן בעיקר מלחם או פתות או אם היתי אוכלת מלא קרקרים. שאר הדברים היו תקינים.

שמרתי מאוד לפי זה כי אני רואה בפועל מה מהסכרת עושה לבן אדם (סבא נפטר בגיל 60 מזה)

1. הדרך שעבדה ועובדת לי היא הבנת הפסיכולוגיה מאחורי הרגלי אכילה, ההבנה שסוכר (ועוד מרכיבים נוספים) נותן פתרון מיידי לבעיות בחיים, ולכן צריך לפתור את הבעיות בדרך אחרת וליצור הרגלי אכילה חדשים וטובים יותר.

לגבי 2 ו3

אני לא עוקבת אחרי שירים או נושאי שיחה של ילדים מתבגרים, מתערבת רק בדברים חריגים, מה שכתבת בעיניי לא חריג ולא מצריך התערבות.

קודם כל מאד מזדהה איתך לגבי כל השאלות.

1.בדיוק כמו אצלנו במשפחה,למען האמת סכרת הריון מאד איזנה לי את התזונה בכל זאת כשאין ברירה עושים שינוי בהרגלים.אחרי הלידות כבר היה לי יותר קל לאכול פחות מתוק,מתארת לעצמי שהילדים יגדלו ויהיה לך יותר פניות לזה את תעשי את השינוי.

בספורט אני אין לצערי תובנות עוד לא הוזזתי את עצמי מהספה😉

2.מאד קשה לי עם זה.

בעלי בא ממקום כל כך שונה משלי והוא באמת שקשה לו להבין את הבעיתיות בנושא,הסברתי את זה לילדים מה מפריע לי וחוץ מיזה אני פשוט שיחררתי,

בדיעבד כשיצא לי לשמוע לא שמעתי שהם הכניסו לנגן משהו בעייתי הם הבינו ממש את הגבול ועמדו בזה.

אני ממש מעריצה אותם לא רק בזה גם לגבי הסעיף האחרון שלך,

בעלי אברך תלמיד חכם גדול אבל חוזר בתשובה בסגנון מאד שונה מהמשפחה שלי.המשפחה שלי היא כמו מה שתארת ואצלנו הכל יותר פתוח,יש אינטרנט והילדים חשופים גם במוסדות הלימןד שלהם יותר מהבני דודים שלהם ויש להם מושגים שבחיים לא דמיינתי שיהיו לילדים שלי,

3.מעולם לא דיברתי איתם על מה לדבר עם הבני דודים שלהם.אני לא אלמד אותם להציג את עצמם שונים ממה שהם. אם הם מעצמם יבינו שכדאי לדבר בנושאים שונים בשמחה ואם לא אז לא.

דרך אגב יש לי אחיין חילוני לגמרי ילד מתוק תמים בטרוף ילד בן 10 שעליו אני יכולה לסמוך הרבה יותר מבחינת מושגים ותכני דיבור וסגנון ושפה מאשר הבני דודים הנורא צדיקים שלא חשופים לאינטרנט.

הוא בחיים לא יתחצף באותה רמה כמו האחרים,יש לו שפה יותר גבוהה ועשירה מהם ומבין גבולות ממש טוב

אני בכללי חושבת שילדים יודעים להבדיל בעצמם ולראות ההבדלים ואם לא,שילמדו זה חלק מהחיים.

אין לי עצה או פתרון אני גם רוצה לעשות שינוי משמעותי בחיים שלי וקשה לי רק לחשוב על להתחיל...

למצוא מסגרת שתעזור לך לעשות שינוי תזונתי ותחזיק אותך. זה מאוד אישי. לי אישית עבדו התוכניות של אמא חוזרת לג'ינס. יש להם כמה.

בכללי הסוכר זה ממכר. פשוט ככה. את צריכה את זה כי הגוף מכור. החדשות הרעות- זה קשה כמו כל גמילה. החדשות הטובות- אפשר להגיע לאיזון מאוד מהר אחרי שבאמת עוברים את החלק הראשון הקשוח של הגמילה. ואז יש הרבה יותר שליטה עצמית גם מול פיתויים. מניסיון.

כמובן יש עליות וירידות ותקופות תמיד. אבל זה יותר קל אחרי שאין את ההתמכרות הנוראית.  

אפשר ללכת לתחרויות ספורט מחוץ לאיזור המגורים.

למשל ריצה, יש כמעט בכל עיר את המירוץ השנתי שלה,

ויש טת מרוצי הדגל:

מרתון תל אביב, מרתון ירושלים, מרתון טבריה ומרתון ים המלח. (לא חייב לרוץ מרתון שלם, יש מקצים)

לגבי הילדים, לא נראה לי שצריך להתערב יותר מדי.

הגדרת הגבולות היא סוג התכנים שאנחנו בוחרים לצרוך, האם זה משהו שמקלקל אותנו או מוסיף לנו.

הבנות שלי הביאו הבעיה לאחרונה את אפצה אפצה,

לא להיט גדול מבחינתי סתם שטויות,

אבל הם הביאו את זה באופן תמים ונהנות לרקוד אז זה בסדר.

אם יש מילים שמבחינתי לא צריכות להיות בשיח אז מעלה את זה כנקודות למחשבה, לא כמותר ואסור.

בגיל גדול יותר לא מתערבת. לגדול שלי יש פלייליסט שהוא אוהב וזה בסדר מבחינתי.

מבחינת הבני דודים, מדברים באופן כללי על אורח חיים ועל סגנונות שונים ואיך לכבד את השונה ממני.

גם לומדים איך להגיד מה מפריע לי.

ומפה נותנים להם לנהל את הדינמיקה בינהם. הרבה מהתקשורת היא מעבר למילים, בטח אם רוב הדפה מובנת ויד ניואנסים, זה בסדר וזה היופי להיחשף לתרבות קצת שונה.

לא צריך להבין הכל.

1. הייתי ממליצה לך לשמור על צירופי מזון נכונים, ולשבוע מארוחה (בין היתר ללעוס הרבה זמן את המזון ולא לבלוע בחלקים גדולים אלא ממש ללעוס עד שהמזון הופך לעיסה רטובה בפה ורק אז לבלוע) כך שגם אם תדלגי על ארוחה ביום זה לא נורא. וגם אם לא תעשי ספורט הקפדה על צירופי המזון הנכונים וכללי האכילה כבר יעשה את העבודה.

2. עוד לא הגעתי לשלב אבל אפשר שיהיה בבית כלל שבאזור ציבורי בבית שומעים מה שמותר באזור פרטי אפשר לשמוע מה שרוצים ולהסביר/ללמוד על מהות והשפעה של מוזיקה על האדם זו ההשתדלות שלנו כחינוך מפה והלאה לזכור שכל אדם צריך לעבור דרך של בירור ולשם זה הוא בא לעולם ואם זה חלק מהדרך אז זה בידי בורא עולם ולא שלנו כל עוד עשינו מה שיכולנו והשתדלנו.

3. כן, בעיני צריך לידע את הילדים על תפיסות עולם שונות, ושזה נורמלי וטוב ושצריך לנהוג בכבוד ולהכיל אותם כמות שהם למרות שהם שונים ממכם

בקשר לדיאטה, אולי באמת מסגרת תעזור לי להחזיק מעמד כי במסגרות אני כן טובה..  

אחפש משהו שנראה לי מתאים, אשמח להמלצות ממי שניסתה והיתה מרוצה.

בקשר לשירים, הבעיה היא שאני לא יודעת איך לתת להם את ההגדרה של מה זה שיר "טוב" ומהו שיר פחות טוב שעדיף לא לשמוע..  

תודה לכל מי שענתה קראתי והחכמתי

אז תיזמי אחד כזה איפה שאת גרה.

למשל קבוצת כדורשת של אמהות, אתן יכולות לשחק בליגה של מאמאנט

רוב האנשים שהצליחו לרדת במשקל זה על ידי השטחת עקומת הסוכר. ולא הפחתת כמות הקלוריות ביום

זתומרת הםסיקו לצרוך מוצרים עם ערך סוכר גבוה. כגון סוכר ממתקים פחמימות ריקות

את מרגישה שהאכילה שלך היא רגשית?

אם כן, צריל למצוא דרכים אחרות להתמודד עם הרגש שלא דרך האוכל

אני עוברת תהליך עם זה כבר שנתיים. הפחתתי משמעותית ב״ה ואני גם יורדת בחודשים האחרונים, כמעט בלי ספורט בכלל

תגבירי אכילה של חלבונים ותשתי המון מים

שינה טובה גם כן משפיעה

קשה ממש!!!!

ההריון הזה היה רצוי מבחינתו?

נשמע שקשה לו עם זה שאת בהריון...

ואת לא צריכה לשים אולטימטום, אתם צריכים טיפול זוגי. אתמול.

לא פלא שאין מגע נשמה, אתם לא קרובים בכלל ברמת החשיבה וההתחשבות, והדברים האלה הם מראה להתנהלות הזוגית הרבה פעמים

אתם כבר אחרי כמה ילדים ואת כבר בעיצומו של הריון, אז קודם כל תעברי את זה בעז״ה, אבל אני במקומך אחרי הפעם הזו, מונעת הרמטית עד שהדברים ביניכם לא פתורים. זה שיא הטירגור לדכאון אחרי לידה, ויחסים בני בני זוג אוהבים שמקימים משפחה לא אמורים להראות ככה מרוחקים ומנוכרים.

יש משו מאוד בעייתי בדינמיקה שלכם.

מה השתנה בעצם מפעמים הקודמות?

את מתפקדת כרגיל בימים שאת לא באשפוז? 

מאוד יכול להיות שזה רקע נפשי אישי שלו ולא קשור אליה.

במיוחד לאור העובדה שלא היה ככה בפעמים קודמות או למשל המחשבה שהיא אולי צמה. זה ניתוק שלא בהכרח קשור לזוגיות.

אם שכן שלי היה רואה אותי בהריון סוחבת שקיות ולא מציע עזרה, הייתי רואה בזה אותו ניתוק ואי הבנת הסיטואציה.

לפעמים זה נובע מזה שאתה שקוע בצרות שלך וברחמים עצמיים שאתה לא מסוגל לראות את המעבר.

שורה תחתונה כן צריך לבדוק מה קורה פה, רק אומרת שלא בטוח שהמסגור הוא זוגי, יכול להיות שזה רקע אישי.

זה משליך על הזוגיות

אז נכון שאולי הוא צריך לקבל מענה פרטני. זה לא אומר שזה יפתור אבל את התחושות הקשות זעולות אצל אשתו עקב המצב

מה גם, שיש מטפלים/ות מוסמכים לעשות גם וגם.. העיקר שיעשו את הצעד

שאת מפעילה אותם

שאת מדברת איתו הרבה!!

האמת מצטרפת להמלצות להתייעץ עם מישהו מקצועי איך להתקדם יש כאן הריון וילדים משותפים ואי אפשר להיות על זה לבד...

חיבוק גדול גדול גדול!!!!!

יש לך המון כוחות!!!!❤️❤️❤️

לא רוצה לפרט מדי, רק אומרת בכללי שעברתי גם חוויה דומה.

הצד המעודד שגיליתי את עצמי מחדש ואת החיבור לקב"ה. רק הוא יודע ושומע.

למדתי שמצד אחד אין לסמוך על בשר ודם, מצד שני ה' אין בלתו והוא שולח שליחים ממקום בלתי צפוי.

כשהציפיות שלי מהסביבה היו בגובה הרצפה, לא התאכזבתי ודווקא שמחתי מכל מחווה.

זה קשה ממש אבל זאת הייתה הסיטואציה.

אני התחלתי לידה באשפוז כשבעלי לא היה איתי,

ודווקא היה לי ממש בסדר עם זה, לא ציפיתי, לא הייתי במתח יבוא לא יבוא.

וגם כשהוא בא לא ציפיתי לכלום. עברנו תקופה קשוחה בהריון עד רמה שבאמת לא ציפיתי לכלום בחדר לידה.

לא יודעת מה לומר לך לגבי התקופה הקרובה. את מדברת עם בעלך, הציפיות שלך הם הקטנות שבקטנות, את מצפה מעזרה בסיסית מאמא שלך וגם זה אין..

אם יש ילדים יחסית גדולים אולי אפשר לשלם להם שיעזרו עם הקטנים יותר בדברים שממש אי אפשר בלעדיהם. ותרימי להם מלא על זה.

אם יש לך רק קטנים תתפללי לה' שישלח להם ישועה.  אין הרבה מעבר שאפשר לעשות. מקווה שבעלך כן יצליח לתפקד איתם ברגע שהוא יגיע לגשר. בלי הכנה מוקדמת כשהוא יגיע הוא יתמודד.

כלומר את כל השיחות וההסברים עשית, עכשיו תני לזה להבשיל אצלו אם ירצה בכך ואם לא.

וחיבוק ענק ענק לך!! ממש מבינה את הכאב והאכזבה.

למתי שהוא לא בעניין.

וללידה דולה.

לא יודעת מה הרקע להתנהגות שלו. וצריך לפתור את זה כמובן.

אבל כרגע את צריכה לדאוג לעצמך ולעובר דחוף.

להימנע מפגות. זה השלכות לכל החיים.

חיבוק! 

שככה לא מתייחסים ולא מתנהגים אלייך!

והדגשה חשובה-

זה לא ענין שהוא" לא מבין אותך "

אלא הכחשה ברורה של המציאות ושל החיים!

זה לא רגש אישי סובייקטיבי שלך שהוא מסרב להבין

אלא מצב נתון..שהרופאים מגדירים כסיכון! וצורך לפנות למיון וכו

אין לו את הפריוולגיה להתכחש  לזה!

זה עובר שלו שבסיכון! זה ילד שלו שהוא אחראי לשלומו ולעתידו ואישה שלו שהוא הכניס להריון, במחילה על הבוטות.

והוא צריך להתמודד עם זה כמו בנאדם בוגר.

את צריכה קודם כל להבין את זה בעצמך ואז לשדר לו את זה שזה יהיה ברור ! ואם הוא מסרב להבין לקבל כל עזרה חיצונית שאפשר ובשום אופן לא לסכן את ההריון או את עצמך!

וכמובן לפנות בהקדם לטיפול זוגי, כי כך אי אפשר להמשיך

בנישואין הקודמים שלי עברתי משהו דומה ולצערי זה נגמר בדיכאון קשה אחרי לידה.

השנקל שלי היום:

לגבי הבעל: להבהיר לו שהילדים לא מגיעים מרוח הקודש ויש לו חלק בעניין גם אם הוא לא נושא את ההריון. הוא ראש המשפחה ויש לו התחייבות (כתובה) למלא. ולעשות את זה בנעימות, כן?

הייתי ממליצה ללכת לטיפול זוגי (אפשר אפילו לצפות יחד בהופעה של גברת רביע, גם ערב שהוא רק של שניכם ולא חובה לצאת מהבית).

לגבי אמא שלך: תתנתקי איפה שאת יכולה ריגשית. הערות מיותרות ממנה לא יעזרו ורק יפגעו בך ובעובר. 

תנסי להקיף את עצמך בחברות שמבינות אותך. לרתום את הילדים (גם הקטנים) לאוירת "עוזרים לאמא בכיף".

תוכלי לברר על מערך תמיכה לנשים במצבך מאולפנות ששולחות נערות לעזור אחה"צ עם הבית והילדים

ברוך השם הזוגיות וההורות שלנו טובה והדדית,

מה שקרה בהריון עכשיו זה באמת ממש ממש לא התאים לו באישיות ולהתנהלות שלנו כזוג בכללי.

אז באמת היה טריגר אישי- לאחרונה הוא התמודד באופן אישי שלא קשור לזוגיות, עם התמודדות ממש מאתגרת וזה השליך עליו כבן אדם בכללי. יש לו איש מקצוע שמלווה אותו ועכשיו דיברנו איתו יחד.

הרוחות קצת נרגעו, גם הבנו שהיו דברים שאמר ויצאו מהקשרם בגלל סערת רגשות קשה.

הבנו שנפגעתי מאוד ושאני צודקת בתחושות שלי ויש בהחלט מה לתקן.

גם אני הבנתי ממה זה נובע ואיך אפשר לא להגיע לפיצוצים.

היו לי כמה טיפולים עכשיו, הוא התלווה אלי והיה בסדר גמור. גם ברוך השם התחיל לעזור לי יותר בבית והכעסים פחתו.

אפילו דאג לבת של חבר שלו שתבוא אלינו להיות קצת עם הילדים.

מקווה שהטריגר לא יקפוץ שוב.

למדנו מזה באמת לדעת מתי ואיך לטפל בסיטואציות שכאלה.

כי באמת ברוך השם זה לא משהו שקורה בדרך כלל.

ואני מאמינה ומקווה שהלידה תהיה בזמן ושיהיה כיף איתו כמו בכל פעם

התאוששות קלה והרבה נחת!

הם ציירו. ממש יפה. והשתלב לי מהמם בסלון

גרים במעון

עברתי על הפרופיל שלהם

נראה שווה לנסות 

בפי הטבעת שמתי כבר פעמיים משחה

זה נקרא מבשרי לידה, הכנה של הגוף ללידה

לגבי הכאבים - משחות מתאימות 

בגלל שציינת שהיו לא בעבר טחורים אז ייתכן שהחוסר נוחות זה מזה

תנסי מה שאת יכולה לעשות נשימות עמוקות ובהוצאה של אוויר להכניס את הבטן כמה שאת יכולה ולהחזיק חזק 10-16 שניות כמה שאת יכולה- כן יכול להיות שהשרירי בטן יכאבו לך כי הם רפויים, כאב כמו אחרי לעשות ספורט בפעם ראשונה.

וגם לחזק שרירי כתפיים.

זה בעצם משפר את היציבות והטחורים לא יצאו החוצה, ויגרמו לחוסר נוחות וצריבה/גרד.

מבחינת תזונה תוסיפים עלים ירוקים כמה שמתאפשר לך-כמה שיותר יותר! יש בהם סיבים בלתי מסיסים שעוזרים ליציאות לצאת בקלות

ואכן לגבי ריבוי היציאות זה סימן מבשר לידה

בקלות ובידיים מלאות!!

עם מקום לגדול בהם, כאלה שהגזרה שלהם משוחררת מספיק באזור הזה

כי את לא קונה בגדים לחודש

את קונה בגדים לכל ההריון

ומתחת לחיתוך- רחב.

ככה הבטן יכולה לגדול בכיף

הבעיה בבגדים האלה שאחרי לידה הם פחות מחמיאים לבטן שנשארת

ועוד משהו- אמנם מוקדם אבל אם את חושבת שתניקי שווה לחפש שמלות עם כפתורים/ רוכסן מקדימה, או מעטפת כדי שיוכלו להתאים לך גם לאחרי הלידה. 

לא חשבתי להתאים גם להנקה, טוב שהזכרת

די מבואסת שככלה קניתי בגדים שהרזו אותי ולא חשבתי מידי קדימה.

ותמיד, שמה מתחת תחתית ומניקה בכיף.

את תתבאסי כל מה שקנית

יותר מכוסה.

כדאי כמה בגדים שמותאמים להריון, הכי מחמיאים ונוחים בסופו של דבר ומתאימים לכל תקופת ההריון. גם להריונות הבאים. וגם אחרי הלידה, חלק מבגדי ההריון מתאימים גם בכבגד להנקה.

וניתן ללבוש גם אחרי ההריון- לא חייב שיהיה בטן כדי ללבוש אותם.

זה בטוח יתאים לך לעוד חודש ובכלל גם בהמשך

אישית לא אוהבת חיתוך מתחת לחזה.

ולהנקה בד"כ זה בגדים אחרים. קשה למצוא בגדים שהם גם וגם. חוץ מזה שאחרי שחרשתי על כמה שמלות בודדות במשך כמה חודשי הריון, אז רוצה לגוון, וגם לא רוצה ללכת עם בגדים שמשמינים אותי אחרי שהבטן ברובה ירדה.

אם את לא הולכת עם שמלות ארוכות, אין בעיה להנקה לשים תחתית מתחת לשמלה ואז אפשר להרים. אם את הולכת עם ארוך, אז לפחות בהתחלה שמניקים הרבה זה מציק להרים מלמטה כל פעם, ועדיף בעיניי כפתורים או משהו כזה שאפשר להניק בקלות יותר.

שיהיה בשעה טובה בבריאות ובשמחה! מרגש הריון ראשון!

בגלל שזה עולה כסף וההריון נגמר

כדאי שיספיק לשאר ההריונות

והאופנה חולפת

אני משתדלת לקנות דברים כמה שיותר בייסיק כדי שיתאים לאופנה שאני אוהבת גם עוד כמה שנים

ובהנקה כל פעם משהו אחר

תכלס, קונה כל פעם בגדים חדשים

זה ככ מורכב

החזה הגדול והבטן המוזרה

בעיות גם ביציבה

מעדיפה לקנות חדש

שם לפי דעתי יש מקום פחות לטעויות וחששות של מה יהיה

כי הם בנויים בצורה כזאת

קרה לי גם פעמים בודדות שיצא פס חלש מאוד והתברר שהבדיקה לא תקינה

כי אותו יום עשיתי בדיקת דם ויצא שלילי

בדקתי 3 פעמים לראות שאני לא הוזה

וכולן יצאו ככה פס ממש ממש חלש

עשיתי בדיקת בטא מחכה לתוצאות

ההמתנה הזאת מורטת עצבים

בעיקרון זה אמרו להתחזק עם הזמן, יום-יומיים אחר כך.

זה גם תלוי בריכוז של השתן

בעז"ה יהיה בסדר!

וזה היה בשתן הראשון ואחרי האיחור ככה שלא האמנתי בכלל

והייתי בטוחה ששלילי

אחרי כמה ימים בדקתי שוב וקצת התחזק

מסתבר שהיה ביוץ מאוחר

באותו יום.

הרי פורים הוא חג של אחדות, אבל בעצם חלקים מעם ישראל חוגגים אותו ביום אחד, וחלק קטן ממנו חוגג אותו ביום אחר... אז לכאורה זו לא אחדות.

אבל השנה, גם אם לא כולם ממש חוגגים הכול באותו יום, עדיין קריאת מגילה ומתנות לאביונים כולם עושים היום, וזה מאחד בינינו❤️

וזה מתקשר גם לפרשה - חטא העגל שבר את האחדות הגדולה של עם ישראל במעמד הר סיני ("ויחן שם ישראל נגד ההר", שמקביל ל"קיבל היהודים עליהם" שבמגילה).

אז התיקון לחטא העגל הוא פורים (שאומרים שבו קיבלו ישראל את התורה מחדש, והפעם מתוך רצון אמיתי), ופורים השנה, עם האחדות שהוא מציג, מתקן את החטא הנורא ההוא אף יותר❤️

שנזכה להתאחד באמת, ובזכות כך להיגאל!

אחרי קריאת המגילה אנחנו אומרים - "תשועתם היית לנצח ותקוותם בכל דור ודור". הקב"ה מושיע אותנו לא רק בפורים, אלא בכל הדורות, ועד ימינו ממש.

השפת אמת לפורים (תרל"ה) מסביר שמתוך התשועה בפורים אנחנו יכולים ללמוד גם על הדורות הבאים.

מה שמייחד את פורים, הוא הגילוי של סגולת ישראל. עמ"י הוא העם שהקב"ה בחר, והקדושה טמונה בתוכנו גם כשהמעשים שלנו רחוקים מרצון ה'.

עמלק בא להילחם בנו דווקא כשאנחנו שוכחים את המהות שלנו, הוא לא רואה את הקדושה שטמונה בנו וחושב שזו ההזדמנות לנצח ולהכניע אותנו.

אבל דווקא המלחמה שלו נגדנו, מעוררת בתוכנו את הקדושה הפנימית, ומעוררת את הקב"ה להציל אותנו - לא בזכות המעשים שלנו, אלא פשוט כי אנחנו העם שלו, מצד האהבה שלו כלפינו שאינה תלויה בדבר.

"תשועתם היית לנצח ותקותם בכל דור ודור. כי התשועה בפורים היתה לדורות עולם. כמו שהגזירה היתה להשמיד כל היהודים. ממילא גם הנס היה לכל הדורות. והרי קיום כל זרע ישראל הכל ע"י נס הזה. ואיתא כי הגזירה היתה גם בשמים כן על בנ"י. והקב"ה עשה זה הנס בלי זכות ישראל. רק מצד שאנחנו עמו וחוסים בו תמיד. לכן עליו להושיע לנו בעת צרה. ולכן זה היו"ט נותן כח ועוז ותקוה לבנ"י בגלות לבטוח בו מצד שמיוחדים אנחנו אליו."

(שפת אמת לפורים, תרל"ה)

שנזכה דרך מצוות הפורים להתחבר לקדושה הפנימית שלנו ושל כל עמ"י, ונזכה גם לגלות אותה במציאות ובמעשים שלנו, ולהגיע לגאולה שלמה במהרה!

זה בעצם מתחבר לרעיון של קבלת התורה בפורים מחדש מתוך רצון פנימי - כלומר, סגולת ישראל התגלתה בפורים, ולכן הם קיבלו את התורה באמת.

שנזכה גם היום!

ולמה?

כי כל פעם שהבעל קורא מגיע למילה ׳המן׳ כולם רוקעים ברגליים ועושים רעש. מרגישים בטון של הקריאה שהוא נערך לעצור כדי לאפשר את זה

והתרגשתי מזה! ממש חח

כולנו מאוחדים לאותו דבר. זה על פניו דבר ״סתמי״, לרקוע ברגליים כשאומרים המן ולעשות קצת רעש, אבל בכל קריאת מגילה שאי פעם נכחתי בה, נתנו לזה מקום.

אנחנו בביכנ, מול ההיכל, מקיימים את מצוות היום, ועדיין נותנים לזה מקום. לרקיעה ברגליים ולרעשנים. ביטוי לרצון למחיית עמלק שרצה לקרר את עמ״י

וכולם שותפים כל פעם.

לא יודעת לפענח יותר לעומק מה ככ נגע בי שם, אבל זה הזיז לי משו

בתור אחת שדי סובלת ב"המנים", והייתה שמחה שהמנהג הזה בצורתו הנוכחית יתבטל - גרמת גם לי לחשוב על העומק שעומד מאחורי זה...

תודה!

ישוב מגוון בדרכים לעבודת השם.

מוסדות חינוך מעולים בישוב וליד- בנריה.

יישוב חם ומתוק.

לא מכירה מספיק אבל בזמנו בדקנו שם וזה מה שנאמר לנו..

יש גם את עדי עד ליד

יודעת מחברה שהקהילה שם משמעותית

תנסי למצוא סיטואציה רגועה שאתם יוצאים בשקט בלי הילדות ומדברים על זה.  

חשוב ככ...

כי נשמע שיש פה עניינים זוגיים לדבר עליהם ....

בהצלחה ממש!!!!!❤️

אצלי זה נהיה קשה מילד לילד (לא רק בקטע הטכני, שזה ברור )

את לא מבינה מה קרה לי הפעם

שחזרתי מחופשת לידה אחרי חצי שנה עם התינוק בבית

נכנסתי לסטרס כ"כ גדול שנתפס לי הצוואר בצורה מזעזעת

לא עזרו משחות ותרופות חזקות

רק אחרי שהלכתי לכירופרקט הוא הצליח לשחרר לי

החודש הראשון היה הכי קשה

וגעגועים לתינוק ובמיוחד כששאבתי לו חלב..

היום הוא בן 10 חודשים יכולה להגיד לך שב"ה כבר נכנסנו לשגרה מסויימת

בעלי גם מבין שהוא חייב להיות יותר בעניינים של הבית כי אחרת אין סיכוי וכבר עדיף שאשאר בבית ויהיה פחות כסף אבל העיקר האישה רגועה ולא בסטרס תמידי

אולי עוד כמה שנים שבעלי יסיים את התואר, ויתחיל סוף סוף להכניס גם;) אז אוכל לחשוב להישאר נגיד שנה עם כל ילד... כרגע לא מעשי כלכלית

מקווה שבדקתי מוקדם

תודה על התשובה ומצטערת לשמוע

וכל הזמן חושבת אולי זה הורס..

ועכשיו יש ריח מסריח בגומיה

שהמכונה תהיה פתוחה

שלי בת 8 וחצי ב"ה ואף פעם לא היה ריח 

בשאיפה פעם בחודש, לפעמים לא מספיקה ואז לוקח קצת יותר.

שמה חומץ במקום של האבקה והמרכך ובתוף ומפעילה על תכנית ארוכה של 30 מעלות.