לאט לאט
נשמע שאת בהצפה מאוד גדולה
והרבה בילבול
טוב עשית שכתבת את מחשבותייך ואת כל הבלבול - כך עשית לפחות בצורה התחלתית מסגור של האירוע,
עם התחלה אמצע וסוף
וכתבת שם דברים מאוד חשובים
ממליצה להמשיך
ממש עם דף ועט לעצמך
ולכתוב עוד -
* מה היה (לפרט עובדות)
* מה מפחיד אותך שם
* מדוע זה מפחיד אותך
* ואז לברר ולהעמיק עוד את התפיסות והאמונות שם
האם יש בהם מן האמת או רק חרדות
ולהמשיך שם בעבודת עומק
עד אשר תרגישי שעשית שם סגירה שלמה
ושאת בשחרור וטוב מול זה, מול עצמך ומול בעלך.
לפחות בתור התחלה כתבת מאוד מדויק ש:
במסגרת הכללית ביניכם שגם חשובה מאוד מאוד כמובן:
אתם נשואים עשור ברוך השם
יש ביניכם תקשורת טובה ב"ה
יש ביניכם יחסי אישות טובים מאוד ב"ה
ובמסגרת הספציפית של אותו יום:
פיניתם מיוזמת שניכם מרחב זוגי ואינטימי כי זה היה חשוב לשניכם,
ברצון ושמחה,
עם השקעה ובהחלט הישג גדול בפני עצמו שעשיתם שניכם כפי שפירטת בעצם הפניות ויצירת המרחב הזוגי המשותף הזה,
ובגלל המציאות הקשוחה של אוגוסט את היית מאוד מאוד עייפה ומותשת
ובשל כך תוך כדי נרדמת.
בגלל שזה מעולם לא קרה לך קודם היית בבילבול מאוד גדול כאשר התעוררת.
ובמסגרת של מה בעלך הרגיש באותה הסיטואציה שזה גם חשוב מאוד להבין את הצד שלו שם:
הוא אוהב את אשתו היקרה,
מבין ששניכם ברצון מאוד גדול ובאהבה מפנים מרחב לכך
ושניכם יחד בטוב ובאהבה שם בתוך המרחב הזה
מרגיש שהכל קורה בתוך המרחב מאהבה
ומרצון לשמח את אשתו
ובאמת אשתו נהנית וטוב לה
ואתם יחד באהבה כהרגלכם
וראה שאת רק שקטה מהרגיל אבל ייחס את זה לעייפות וכלל לא ידע שנרדמת (הרי גם את לא שמת לב שנרדמת, וזו פעם ראשונה שזה בכלל קרה לך, כך ששניכם בכלל לא הייתם במודעות על זה שעכשיו את ישנה)
את מרגישה בתוכך שכוונתו הייתה טובה בוודאי כפי שכתבת
וגם אמרת שאחרי שהבין היה מאוד נבוך והתנצל מאוד על כך - כלומר ברור שכאשר ישנה ידיעה של המצב גם מבחינתו זה לא שייך והוא נבוך ומצטער.
ותמשיכי שם יקרה לכתוב לעצמך
עוד מה היה בעובדות
לפי מסגרות וכדומה
ועוד את הפחדים או החששות שם
ועוד את הרגשות שלך שם
ותני להם שם
והקשר
ומיסגור
ומקום
וניראות
וחמלה
ולגיטימציה
והקשבה
ותקראי הכל כמה פעמים
את יכולה אפילו להקריא לעצמך בקול
או להקליט בהודעה קולית את עצמך לעצמך ולהקשיב להקלטה כמה וכמה פעמים
שוב בתוך המסגרת של התחלה ואמצע וסוף
ונסי עוד לחזק את עצמך בתוך המסגרת הכללית של האהבה והכבוד ביניכם
של האנושיות
של העייפות
של הפעם הראשונה שלא קרתה לפני מרוב עייפות
של הצד של בעלך שהכל נעשה בתמימות ובלי ידיעה אלא להיפך, מאהבה שלמה כהרגלכם ורצון לשמח אותך
ובעיקר לעתיד לבוא -
ליצור עם עצמך ואז עם בעלך היקר הבנות מה כדאי לעשות להבא כדי שתרגישי ותהיי בטוחה בביטחון ויציבות שזה לא יוכל לקרות גם אם מאוד עייפים, לשני הצדדים (אם החלטתם שזה חשוב לכם, ותוכלו להוסיף עוד כל מה שחשוב לכם שם וממש לקחת את כל הסיפור כהזדמנות למקפצה זוגית בעוד בירור והעמקה ואהבה)
ולשתף עוד כיצד ניתן להבא להימנע מכך ולהחליט יחד על קווים כלליים כאלו כמו כללים,
למשל שמתי שיהיה מוסכם עליכם תוסיפו שאלה או דיבור כדי לוודא שהשני בערות, או סימן היכר לא מילולי, או איזה תזכורת עם הומור שתוודא זאת, או כל דבר אחר שתחשבו עליו.
אפשר בהחלט לצמוח מכאן
יהיה טוב יקרה
כבר עכשיו טוב ויהיה עוד יותר טוב ב"ה
את לא צריכה להדחיק את הרגשות שלך חלילה ולא להתעלם
אלא לעשות שם עבודה והתבוננות מעמיקה -
ומשם לצמוח עוד גם בפן הזוגי ב"ה
ואם אחרי הכל תרגישי עוד כמה ימים ואחרי כל העיבוד שזה לא מרפה ממך - שווה להתייעץ עם אשת מקצוע שתעזור לך בכך.
הרבה ברכה והצלחה ב"ה ❤
