בלידה השניה והשלישית שלי, בשניה ילדתי בשבוע 37, בשלישית בשבוע 38. לידה ראשונה היתה טבעית, גם בלי אפידורל.
אני אכתוב מניסיוני, אבל לא יודעת מה לגבי לידה ראשונה בזירוז (אצלי לשתי הלידות הגעתי כבר עם התחלה קטנה של פתיחה, אולי בגלל כל הזירוזים הטבעיים שניסיתי לפני ולא ממש הביאו ללידה אבל אולי עשו בכל זאת משהו, ואולי פשוט כי אלו לידות חוזרות שהרבה פעמים יש כבר התחלה כלשהי של פתיחה).
בכל מקרה - בלידה השניה שלי (הראשונה של הזירוז) לקחתי כרופא פרטי את ד"ר פלוטקין משערי צדק. ביקשתי במיוחד שיעשה את מהלך הלידה כמה שיותר טבעי והוא ידע שאני לא רוצה אפידורל, ולכן הוא התחיל את המינון של הפיטוצין נמוך מאוד (3 טיפות לדקה) והעלה מאוד בהדרגה (כל חצי שעה הוסיפו עוד 3 טיפות). הצירים התפתחו בהדרגה, די כמו בלידה רגילה (בהתחלה חלשים ומרווחים, ולאט לאט המרווחים התקצרו והכאב התחזק). עד שעתיים לפני הלידה עצמה עוד קראתי ספר בין הצירים, רק בשנתיים האחרונות כבר הייתי ממש מרוכזת רק בלידה. ולא הרגשתי שהצירים הגיעו לעוצמה חזקה יותר מבלידה הראשונה שהיתה טבעית. (המינון הכי גבוה של הפיטוצין שהגענו אליו בלידה הזו היה 18 טיפות, יש מקומות שמתחילים במינון 15 או אפילו 25...).
הקושי העיקרי שלי בגלל הזירוז היה שהייתי מחוברת כל הזמן גם לעירוי (פיטוצין) וגם למוניטור (חייבים ניטור רציף, בלי הנחות...), ושמו אותם משני הצדדים של המיטה, אז לא היתה לי שום אפשרות לרדת מהמיטה או אפילו להסתובב עליה. כן ביקשתי שיעמידו אותה במצב של ישיבה, ככה שבין הצירים ישבתי ונשענתי אחורה ובצירים נעמדתי למצב של כריעה ועשיתי ככה סיבובי אגן (לא כי זה הקל על הכאב אלא כדרך לקדם את הלידה).
מה שבפועל כן עזר מאוד להתמודד עם הכאב זה נשימות עמוקות תוך כדי ספירה. הנשימות העמוקות גם עוזרות פיזית (משפרות את זרימת הדם, משחררות אנדורפינים שמקלים על הכאב, מפחיתות מתח. אותן נשימות העלימו לי כמה פעמים כאבי ראש ממש חזקים...), וגם זה עזר לי להרגיש את האורך של הציר ולדעת כמה עוד נשאר לי עד שהוא נגמר.
פה פירטתי פעם את השיטה של הנשימות בצורה מפורטת יותר-
מפרטת- - הריון ולידהבלידה השלישית שלי (השניה עם הזירוז) הייתי בעין כרם. שם היחס של המיילדות היה הרבה יותר זורם, כשביקשתי לשים את העירוי והמוניטור מאותו צד הקשיבו בשמחה (בשערי צדק לא ביקשתי, לא חשבתי על זה...), והשתדלו גם לסדר את המוניטור כך שאני אוכל לעמוד לצד המיטה, להתיישב, הביאו לי כדור פיזיו וכו'. (הייתי גם יותר מנוסה וידעתי מה לבקש, יכול להיות שגם בשערי צדק היו זורמים אם רק הייתי אומרת...)
גם מצד קצב הזירוז - כשביקשתי שיתחילו במינןן נמוך ויעלו בהדרגה, עשו לפי הבקשה שלי (קצת שונה משערי צדק אבל באותו רעיון - התחילו במינון של 2 טיפות לדקה והעלו ב4 טיפות כל כ20-30 דקות. שם הגענו עד 22 ואז הפסיקו לגמרי את הפיטוצין כי הגוף כבר היה ממש בלידה וייצר צירים משלו). בזה כן היה שוני אמיתי משערי צדק, כי שם גם אחרי שהרופא הנחה בפירוש לעשות ככה, המיילדת די התעצבנה עליו שהוא שם כזה מינון נמוך שלא עושה כלום, והוא היה צריך ממש להתעקש שככה הוא קבע והיא צריכה להקשיב לו. יכול להיות שזו מיילדת ספציפית אבל זה נראה לי כן הבדל בגישה).
לפני הלידה הזו עשיתי גם קורס של אמית לידה, וגם לקחתי דולה. זה עזר והקל יותר, אבל גם עם הנשימות לבד הייתי עוברת את הלידה בסדר (אני מניחה שאין לך זמן לעשות את הקורס של אמית לידה. על דולה כן הייתי בודקת, אם רלוונטי לך...)
בהצלחה!
