פורום הריון ולידה (עמוד 2829)

אבל גם אם כן, זה לא נשמע לי חריג. סה"כ פחות מ3 שעות שנת צהריים, והוא עוד קטן. אם הוא נושם כרגיל ולא נשימות מהירות כאלה, לא חם, וזז מדי פעם, תני לו לישון. בטח יקום בקרוב.

אני נזכרת שאתמול בקושי ישן,
לא צהרין, בקושי בערב (כי היו אורחים)
אולי בגלל זה...

ואי איך נרגעתי .. עכשיו אוכל ב"ה
מ10 וחצי לא אכל מסכן שלי...

תחשבי שזה כמו שנת לילה... פשוט קחי בחשבון שישלים ארוחות בשעות הקרובות ואולי גם בלילה יותר ביחס לרגיל שלו...

לחץ יכול להשפיע מעבר לזה ממש אין לי מושג ממה זה יכול להיות. מאחלת לך בשורות טובות בקרוב

לא לגמרי הבנתי את כוונתך, אם הווסת תמיד מאחרת לך,למה את קוראת לזה איחור?
אולי המחזורים שלך פשוט ארוכים, יש מציאות כזו,ולרוב זה לא מעיד על בעיה (אם הם סדירים)

הרבה נשים מקבלות פעם ב28 יום,
אבל זה לא כולן.
יש הרבה נשים שמקבלות פעם ב5 או 6 שבועות, וזה בסדר גמור. אם באופן קבוע זה המחזור שלך - אז זה האורך שלו, וזה בסדר.
מצד שני, אם כבר עברת את הפער הארוך ביותר שאת רגילה - כדאי לעשות בדיקת הריון (אבל באופן אישי לקבל תוצאה שלילית במקלון מבאס אותי פחות מלראות מחזור... ככה שאני מעדיפה את זה מאשר להמשיך לחכות).
אולי תוכלי לחסוך את התור לרופא נשים
ולא חייב להרגיש שום שינוי בגוף. אני אף פעם לא הרגשתי שום דבר בתחילת הריונות (אבל בהמשך הרגשתי בגדול.....).
לחץ באמת משפיע. אבל נראה לי לא יעיל לומר "אל תהיי בלחץ"😏
אז רק אאחל לך בשורות טובות בקרוב💞

סדירים...
היתה לי אחות שהמחזור שלה היה תמיד מתאחר ואחרי חצי שנה רק הצליחה לקלט..קיצור היה לה מחזור לא סדיר וזה שיבש לה את הביוץ וכו....אחרי שהכל סודר היא הצליחה. ואל תתאיישי בע"ה הכל יגיע

עד כמה שידוע לי ברגע שמפסיקים לקחת הרירית נושרת ומגיע מחזור. לא חושבת שזה מחזיק מעמד בגוף עוד חודש אחרי..
ומשתמשים בו בשביל לתמוך בהריון ולמנוע דימומים, לא שמעתי שעוזר לכניסה להריון. בכל מקרה שיהיה בהצלחה!🤗

אז מה יכול להיות איחור חודש אחרי שלוקחים את הכדור הזה?

זה לא *אמור* להשפיע על החודש הבא, אבל זה כן יכול לקרות..

ויכול להיות שמאחר גם מסיבות אחרות

זה הריון ראשון? לא היה מובן ממה שכתבת או שפספסתי..
בכל אופן תני לעצמך להרגיש מה שאת מרגישה אל תלחמי בזה להפיך תהני מהשקט שהקב"ה נתן לך .. לפעמים זה גם סוג של הכחשה המוח יודע עם מה הוא מתמודד אבל מסיח את הדעת.
נסי להתמקד במחשבות טובות אחרות נסי לדמיין איך תתחברי לילד שיולד לפעמים החיבור לעובר הוא שונה ופתאום בלידה יש מן הפתעה.
אולי אפילו לדברים חומריים בגדים לתינוק רהיט וכו

לדמיין הבאת חיים ולהחזיק תינוק בידיים אלו דברים שונים מאד. וגם אם הוא נולד ואין חיבור - הכל בסדר.

הריון, לידה ואמהות לא נראים בחיים כמו בסדרה אמריקאית.... את תמצאי את דרכך אל הילד שלך, והדרך שתמצאי היא הדרך שנכונה *לך* וזה כל מה שחשוב.

המשיכי לחכות בפשטות ובנחת ואל תכריחי את עצמך להרגיש משהו.

גם ככה ההיריון והציפיה ללידה כרוכות בהצפה רגשית והורמונלית. שחררי... 

הייתי שמחה אם היו מספרים לי שזה לוקח זמן ולא ניצצות ולבבות באוויר בשניה שהיא יוצאת.

לי לקח תקופה ארוכה להתחבר לילדה, להורות ולרעיון הכללי.

היום אני שמחה להיות אמא ומאוהבת בילדיי

ניצוצות ולבבות (לא אחריות, לא מהפכה, לא בדידות, לא מצוקה)

זוגיות ממיסת לב (חלילה לא מתחים, קשיי תקשורת, הסתגלות, ריבים)

הנקה - רק להצמיד לשד וזהו, כן?!

טיול בחוץ - מקפצת בשמלה קלילה (כמובן ללא כאבים)

הילד עצמו - אושר צרוף (תסכול? חינוך? למידה איטית תוך ניסוי וטעייה של הדרך הנכונה לך ולו? מה פתאום!!!!)

ילד נוסף - אושר נוסף (מה פתאום קשה להסתגל לשניים, לתמרן, הם ישר חברים הכי טובים. לתמיד, כן??)

תודה שכתבת ונתת לי להרגיש שפויה ונורמלית יותר 💕

הריון זה לא תמיד דבר שמתחברים אליו באוטומט

לפעמים הריון קשה או סתם חסר חשק ברמה שאת אומרת לעצמך למה נכנסתי לזה בכלל ??
(וכידוע אפשר לפרוש מהמירוץ רק בתוספת לידה, אין איך לברוח או לשנות את דעתך)

תני לעצמך זמן אחרי הלידה להחזיק את התינוק קרוב לגוף, לחבק ולהתאהב...

כן דאגתי שהכל יהיה טוב איתה וכו'אבל לא דיברתי איתה וכל הדברים האלה. לא ממש הבנתי מה הסיטואציה את מחכה ללידה? אני כן חיכיתי ללידה אבל לאו דווקא הנשפטים עשו לי את זה.
(גם אנחנו לא הספקנו לחכות ב"ה. 3 חודשים מהחתונה בכלל לא חשבנו בה די בהפתעה למרות שלא מנענו)

עם זה הכוונה להריון מהיר.. שלא הספקת באמת לרצות...
אם כן אז אני רוצה לעודד ולומר שסיכויים טובים שאחרי הלידה תתחברי לילד בעל העוצמה וכבר לא תהיה משמעות לתחושות שהיו בהריון.
(אולי לא השניה של הלידה, אבל עם הזמן)
ממליצה מאוד ללכת אחרי הלידה לבית החלמה (אם יהיה פתוח) זה עוזר מאוד להתחבר לתינוק החדש.

להבא, לפחות אצלי אני לא חושבת שזה כל כך נורא להמשיך לסחוב עוד קצת עם המניעה כדי להרגיש יותר חזק את הרצון. (בלי עגבניות, כל אחת ומה שטוב לה)

בהריון השלישי שלי לצערי חוויתי הריון בסיכון מה שגרם לי קצת להרגיש את תחושת ה"לא ברור מאליו"
ועם כמה שזה נשמע נורא נפשית זה השפיע עלי לטובה בסיכומו של דבר.
לא שאני אומרת חלילה שטוב להגיע למצב של הריון בסיכון אלא שכשההריון בא חלק והולך חלק אז ייתכן והחיבוק להריון יהיה פחות חזק. זה טבעי ואין צורך להעמיד פנים.

מה עם צילומי הריון? יכול להיות שזה יעבוד לך על הרגש? יש בזה משהו ממיס..

בכל מקרה,
שיהיה בשעה טובה ומוצלחת!

היה עוד הריון אחד שהיה בדיוק ככה.

ברגע שסיימנו למנוע הייתי בהריון.

 

באמת המסקנה שלי עכשיו- שההריון הבא גם כשהרגש רוצה ולא רק רצון סכלי... בעז"ה

אני בהריון אחרי קשיים, ולא הייתי בוחרת בהם מראש, אבל אין ספק שזה גורם לי להעריך כל רגע בהריון. כל רגע להרגיש ברכה עצומה וקסם והתרגשות, ופשוט להרגיש כמה זה פלא גדול.

ובעלי גם ממש מתחבר לעובר, מדבר אליו כאל ילד שלו כבר..

מדהים ⁦♥️⁩

יש לך שם תינוקת חיה ונושמת (דרך השיליה) היא מרגישה אותך

תרגישי אותה גם, תרשי לעצמך לחוות את ההריון, להתחבר לילדה

זה הריון ראשון?

עכשיו שזה פשוט להיות עם הילד, בלי בכיות ובלי לחץ של לטפל , זה הזמן להתחבר

אבל אל תילחצי מזה, אצל גברים עיקר ההתחברות היא אחרי הלידה (וגם לא כזה מיד, בד"כ כשהם גדלים קצת) ולא בזמן ההריון והם מתחברים מעולה לילד

היה לך הריון קל? יש מצב שזה גם משפיע

לי היה הריון קשה וזה גרם לי להרגיש שאני עוברת הרבה סבל בשבילם וזה מחבר מאוד והופך אותם ליקרים כל כך, והחיוך שלהם שווה הכל

גם אצלנו זה קרה יחסית מהר. אולי מידי מהר..
היה לי קשה להתחבר להריון. בהתחלה. גם די סבלתי ממנו - היפרמאזיס, סימפוליוזיס, דלקות, פריחה ואלרגיה להורמונים של ההריון, אישפוזים.. בקיצור, הריון לא פשוט.
נראה לי שלקראת סוף ההריון כן הצלחתי להתחבר מעט. לאור הקשיים שעברתי.

אבל..
זה כלום לעומת האהבה והחיבור שיש לילד אחרי הלידה.
זה כמו להשוות תקופת אירוסין לנישואים של כמה שנים. נכון שאוהבים אחד את השני בתקופת האירוסין, אבל אי אפשר להשוות זאת לנישואים של שנה, 3 שנים ו10 שנים. זה פשוט לא אותו דבר.

וזה לא חייב להגיע עם הלידה. ייתכן וייקח לזה זמן.
כולם אומרים 'תראי את התינוק יוצא ותתאהבי..'.
סבבה. הגיוני. נכון.
אבל אצלי זה היה בניתוח אחרי 3 שבועות של צירים ולידה שלא התקדמה. זירוז שגרם לירידות דופק שגרר לניתוח חירום... ראיתי את התינוק, נדהמתי ממנו, התחברתי.
וזה רק משתבח עם הזמן.
אני מסתכלת עליו ולא מסוגלת לדמיין לעצמי איך אני יכולה לאהוב יצור נוסף בצורה הזו! הלב פשוט מלא אהבה שאין מקום לאהבה נוספת..!

אם ראשון - זה ממש הגיוני...

גם אם לא, אבל אם ראשון אז בטח ובטח

כשהיצור הניסי הזה יגדל ויהפוך לבן אדם,את כבר תתאהבי בע"ה ♡

ב"ה יש כמה ילדים בבית.

@קו-האופק
לא יודעת אם הצלחתי לתייג אותה...
היא מקסימה ועזרה לי מאד במצב דומה לשלך. עושה אתזה בחינם ומכל הלב. אם תצטרכי אתן לך טלפון שלה

פחות מתחברת עם הדעות פה לתת להריון להמשיך והחיבור יעשה מאליו לאחר הלידה.
אני חושבת שיש משהו עוצמתי בלידה כשמחכים לעובר ולא בהרגשה אז אני בהריון, כרגע בלידה נחכה ונראה את התינוקת החמודה שתצא..

אני גם ב"ה עם הריון יחסית מהיר וללא ציפיה
ההריונות הקודמים שלי היו מלווים בציפיה, והתחברות לעובר שנמצא בתוכי (אם כי היו הפלות בין לבין או הריונות "מעניינים" או כי פשוט לא הגיע כל כך מהר)
הלידה ולקראת לידה הייתה בציפייה מאוד גדולה לתינוק וחיבור גם בזמן ההריון (גם אם הבעל מנותק ולא בעניינים ורק אחרימהלידה מתחבר)

ועכשיו ההריון חולף מהר, במיוחד במציאות העמוסה והמתישה הזאת
וכל פעם חולפת המחשבה - היי אני בהריון! תודה לעובר שמזכיר לי מידי פעם ביום שהוא קיים ונמצא בתוכי..

ולא מצאתי עדיין דרך לחיבור

הקו הולך ומתחזק לקראת הביוץ, כי רמת ההורמון LH שהמקלון מזהה, הולכת ועולה.

לפי התיאור שלך, הכל בסדר.
את לפני הביוץ.

מה מצב ההפרשות שלך? גמישות ונמתחות? גם זה סימן לראות הביוץ.

קושי בגידול ילדים הוא אכן נחלתם של הכלל ( מי יותר מי פחות, אבל קיים אצל כולם.) כך שבאמת מובן הרצון להאט את קצב הילודה או לחדול ממנו בשלב מסוים ולפרק זמן מסוים. יחד עם זאת בגילך הנוכחי, את חוששת להפסיד את הרכבת. אני במקומך(מנסה לשים את עצמי, כי אני נמצאת במקום ההפוך-של לרצות ובינתיים לא לקבל) הייתי כן מנסה להביא עוד ילד או שניים,(אין לי מושג בת כמה את )רק כדי שבעוד כמה שנים, כשארצה ולא אוכל, לא אביט אחורנית על מה שיכולתי לעשות ולא עשיתי ואלקה את עצמי.
תחשבי-הכל הכל תוכלי להשלים בעתיד בע"ה. להפרות עובר בבטנך-כנראה שלא. ואם שעון הפוריות שלך מתקתק לא הייתי חושבת הרבה מדי.
ואסיים בסיפור שהמסר שלו מתאים- על אשה שנכנסה להריון לא רצוי בגיל מאוחר והתלבטה אם להפיל, בסוף החליטה שלא, ודווקא הילד הזה עשה לה הכי הרבה נחת מכולם וטיפל במסירות בה ובבעלה לעת זקנותם. ועוד סיפורון על אשה שהרבתה להתלונן על הקשיים שילדיה גרמו לה בקטנותם ומשבגרו נשאלה על מי מילדיה הייתה מוותרת...
כמובן-מעולם לא נמצאה האשה שהתחרטה על הנולד...
בהצלחה יקרה, בכל אשר תעשי. ושה' ינחה אותך בעצות טובות...

שלדעתי מה שאת אומרת קצת מסוכן.
זה אולי מתאים להגיד למי שנכנסה כבר להריון..אבל במצב הנוכחי של הכותבת יכול להיות שזה עיצה מסוכנת. כי אולי אין אישה שמתחרטת על הילד שלה אבל יש כן מצבים סבוכים בחיים. וכשאנחנו לא מוכנים נפשית ופיזית ומשהו אז כן זה יכול לגרום לקשיים.
יש מצבים של חס וחלילה של דיכאון בהריון או אחרי לידה, או זוגיות שיכולה לעבור משברים, או קושי בתפקוד וכו'.
לא צריך בחיים למתוח בכוונה את החבל יותר מידי. כן חשוב הרגשת הרווחה בחיים(לפחות הנפשית)
אם מישהי כבר נכנסה להריון- אני אגיד לה את מה שכתבת.
אבל מלכתחילה- כן צריך להתנהג בצורה מושכלת כמה שאפשר.

ניסיונותי להיות אובייקטיבית, הכנסתי את הנגיעות שלי...

"מסוכנת"
( תגובה ל@אישהואימא)

שאומר שבדיעבד היה מביא פחות ילדים, ודאי שהוא לא אמר ספציפית על מי מהם היה מוותר, אך אמר שזה עול ואם היה יודע היה מביא פחות. כך שזה לא תמיד נכון.
ואנשים אולי לא מתחרטים על הבאת ילד הרבה פעמים כי זאת מחשבה שאנחנו לא מרשים לעצמנו לחשוב עליה אפילו, או כי המציאות כבר קיימת ואנחנו מחפשים את הטוב בה וכד'.. זה לא אומר שדרך אחרת לא היתה טובה עבורינו יותר.

נגיד בעוד שלושה חודשים? חצי שנה?
תחליטו ביחד על זמן. בזמן הזה תצאו ביחד ותדברו על זה לעומק. ואז לקבוע עוד נקודת זמן או להתחיל לנסות. מה שיתאים.
ולנסות לחשוב מה הקשיים כיום ואיך מקלים על המציאות כדי שכן תהיה התאוששות..
סתם דוגמאות שלי- אני לא מתכננת להפסיק מניעה בקרוב בכלל כי הוא עוד תלותי. לא ישן בלעדי. אני מוצץ. צריכה לרדת במשקל. צריכה לחזור לעבוד נורמלי. צריכה להתאושש נפשית ופיזית (וניתוחים. אבל זה כבר לא דוגמא שמועילה לך אז לא משנה)..
כרגע אני בוחרת לא להיות בלחץ לפתור את ''הבעיות'' האלה. אבל אם השעון היה מתקתק אולי הייתי בוחרת להשקיע ביוץ שינה טוב. להתאמץ מאוד לרדת במשקל. להביא עזרה הביתה..
מקווה שהצלחתי להסביר את עצמי. התכוונתי לנסות לפרק את הקושי לחלקים קטנים וכן לנסות להקל בהם ולבחון את המציאות אחרי תקופה..
בהצלחה מותק

ואני יכולה להגיד לך שאני בכלל לא מאמינה בלעשות דברים שמא תתחרט עליהם אחר כך..
צריך לשקול דברים לפי המצב הנתון באותו זמן ולא לעשות דברים כי אחר כך נתחרט..
העיקר זה לא הרבה ילדים.. העיקר זה שהילדים שיש לך יגדלו בבריאות נפשית ובשמחה ואהבה. כמובן שלא תמיד אפשר להגיע לאיזה מצב אידיאלי וחלומי ואז להביא ילד..אבל שניהיה באיזשהו מצב סביר שנוכל להכיל הריון ולידה נוספים. ואם זה עדין לא שם , ואת עדין שמרגישה שקשה לך וצריכה להתאושש, קחי את הזמן. תקשיבי לעצמך!!
כל כך חשוב להיות קשוב לעצמך.
אז אני כן נכנסתי להריון יחסית זמן קצר אחרי לידה טראומטית.
ולא קל לי. אז אנחנו מביאים המון עזרה.. בנקיון, עם הילד וכו' וקונים מלא אוכל מוכן. ואני בטיפול פסיכולוגי בשביל לצלוח את התקופה הזאת.
אבל ילדים זה לא הספק, ילדים זה לגדל. וצריך כוחות סבירים בשביל זה.

זה לא מקצוע שתתהי אם פעלת נכונה כשהחלטת עליו: זו לא דירה שתתחרטי שבחרת בראשונה במקום בשביעית עם הנוף: זה אפילו לא בן זוג שאפשר להחליף אם...
זה ילד.
זו נשמה.
זה חיים.
זו הנחת.
זו ההמשכיות שלך, החותם שתותירי בעולם יותר מכל.

אני גדלתי במשפחה מרובת ילדים. ולהורים שלי היה מאד קשה לגדל אותנו כי הם באו ממשפחות קטנות. אמא שלי ילדה ילדים צפופים והיה לה קשה ואני הייתי ילדה "הורית".
עד גיל מאוחר היו מופיעים לי חלומות *מפחידים* (סיוטים) בלילה שאמא שלי מספרת לי שהיא שוב פעם בהריון..

נכון ילדים זה נשמות מהממות
ונצח
והמשכיות
והם נס, ופלא גדול.. ממש!!
ואני מאד אוהבת ילדים למרות כל הטראומות שעברתי בילדות (הייתה לי ילדות מאד קשה. בעצם אפשר לומר שלא הייתה לי ילדות)

אבל ילדים צריכים לגדול בתנאים מסויימים
ברווחה נפשית בסיסית
והורים צריכים להיות בעלי אחריות. ואם הם מרגישים שעדין זה לא הזמן, שצריך עוד זמן התאוששות, צריך להיות קשובים לזה!!
ושוב- אני בעצמי עכשיו בעוד הריון צפוף
אבל אני עושה את כל המאמצים בשביל לעבור את זה בצורה הכי טובה שאפשר
וכן, אנחנו מוציאים על זה המון המון כסף כמו שכתבתי. ואני בטיפול
אנחנו חייבים להיות אחראים.
ואם אנשים מרגישים שהם לא מסוגלים, אז כן, צריך להמתין

ושהסיוטים שלך הם מהמחשבה שיוולדו לך אחים נוספים.. זה ממש עצוב.
אכן, מסכימה בכל פה ולב שהורים חייבים להיות אחראים למעשיהם, ולהביא ילד צריך בשמחה ובאהבה. אני בעצמי עדה לשכנים שכל היום רבים בקולי קולות, האשה צורחת על בעלה ומקללת אותו תוך כדי שהוא בורח ממנה (תיאור אמיתי ואני חוסכת לכן עוד הרבה, וכל זה מתרחש לעיני כל השכונה, לא פעם, לא פעמיים ולא 5 פעמים. )והיא עם בטן גדולה... וילדים בגבהים שונים מחזיקים לה בחצאית... ואני אומרת לעצמי רבונו של עולם, אם הם חיים ככה איך הם ביחד בכלל?? ואם הם ביחד, הם לא חושבים שיש השלכות הרות גורל ומשמעותיות לצעד הזה?יאללה נהנה ונזרוק את השכל? העיקר לספק יצרים? לא שמעו על מניעה???
אז ברור שצריך לשקול. לא אמרתי ללדת כל 11 חודש. בהחלט לקחת שנה וחצי שנתיים(דוגמא, פחות או יותר. )בין ילד לילד. אבל להסתפק בשניים (דוגמא )כשהשעון הולך ואוזל? זו ה נקודה.
אני ממש ממש לא בעד.
לדעתי-אם מדובר בקושי שהוא טכני יותר-לקום בלילה ולכבס לגהץ ולנקות ולשאוף כלים ולהלביש ולהאכיל ולקלח, בלי חלילה לזלזל או להקל ראש-זה אכן קושי, אם זה השיקול אם להביא ילדים או לא, אז ברור שצריך להתגבר וכן להביא. רק אם יש קושי שהוא בבחינת פיקוח נפש - משהו נפשי שמתבטא בדיכאון, עצבות, דכדוך ברמה שיש בה כדי לסכן את שלום האם הילדים והמשפחה כולה אז היה מקום לשקול. ובכל מקרה יש לטפל במצב הזה, בלי קשר להריון. וגם להתייעץ עם רב שיש לו גישה וזיקה, שמקשיב ומבין באמת.
ולפותחת אכתוב שאם זה רק קושי טכני, ולא דכאון חמור כמו שכתבתי לעיל-הביאי ילד בשמחה.
אני מוכנה להשאיר את הטלפון שלי כדי שבעוד 20 שנה(שיזכנו כמובן🙂 )תתקשרי להודות לי...
בהצלחה יקרה

זאת לדעתי שפיטה ממש מגעילה ...את פשוט ונכנסת להם לכל השיקולים עם איך שזה נראה מבחוץ וקובעת שהם לא שמעו על אמצעי מניעה וכו..מה הזכות שלך לשפוט ככה?? וגם אולי היא כאן בפורום??

יתכן ששגיתי בדוגמא שהבאתי.
ואכן-אל תדון את חברך.

בדעה הזו 🙂
אבל מעולה שיש דעות מגוונות.
אין כמו שיח פורה ומפרה.
ואני לוקחת לתשומת ליבי נקודות מסוימות.

אבל את מתארת משהו אחר.
כותבת שצריך לקחת את הזמן
ומתארת איך לא לקחת אותו עבור עצמך.

שמרי על עצמך, נשמע שאת מוקפת בהרבה עזרה, אבל גם נשמע שבכז מיהרת ולא הספקת לעבד את הלידה ולהסתגל מספיק לילד החדש.

ובפרט עם הרב אודי רט או הרב בורשטיין
יש לרב בורשטיין רעיונות טובים שאולי יתאימו לך...
בכל אופן נראה לי שכדאי לך למנוע אפילו לזמן קצר של כמה חודשים ואז אולי תראי את הדברים אחרת..
בהצלחה רבה.. וכמובן חיבוק. החלטות טובות💕💕

הרבה יותר מכל תמונת נוף עוצרת נשימה ביופיה, זה תמונות משפחתיות, שמשתנות עם הזמן.. אלו שנעשות כמעט תמיד באותו פורמט קבוע.. מכירים אותו? אבא אמא, ילדים מסביב, ואחכ הילדים גדלים, והופכים בעצמם להורים והוריהם-לסבא וסבתא.. ונכדים מסביב... אין מרגש מכך בעיני.

על כל התגובות בינתיים, אני קוראת בשקיקה.
עם חלק מזדהה טוטאלית וחלק קצת גרמו לי קצת להרגשת אי נעימות. אבל ממש מעריכה את כולן ותודה. טוב שיש מגוון דעות.

התשובות נובעות מהשקפות שונות וזה בסדר. אל דאגה, לא אפעל לפי השקפת עולם שלא תואמת לי אלא אני יותר מנסה להצליח לחיות עם הדואליות של: אני לא מרגישה מוכנה לעוד ילד אבל יש ברקע לחץ. לחץ של זמן.
זה כמובן לא הקושי הטכני אלא הנפשי. לא דכאון חס וחלילה אבל הריון בזמן או כוחות לא מתאימים יכול להוביל לשם.
אם לסכם באופן פשוט- אני לא רוצה עדיין. אבל השכל דואג להזכיר שאין לי את כל מרחב הזמן שהייתי רוצה.

גדלתי במשפחה גדולה והאחים שלי הם העוגן שלי. לא צריך לשכנע אותי בחשיבות העניין. להפך, לא אוכל לתאר כמה זה מעציב אותי שכנראה לא אגיע לזה. אני לא מסתכלת כרגע על הסיכום המשפחתי אלא הכאן ועכשיו, מה הלאה ובעצם מתי.

בסוף זה עניין של אמונה. לקבל את המסלול שהקב"ה תיכנן עבורי שהוא לא הממוצע מבחינת חתונה וילודה ואני לא מצליחה להשלים עם זה. שאין לי את הלוקסוס לחכות בנחת וזה מתסכל ואפילו מכעיס אותי 😔

אני בת 34 עם ילדה אחת בת שנה ושלוש ולא מסוגלת לחשוב על עוד אחד בזמן הקרוב.

אני מאוד אוהבת אותה (וגם בעלי) אבל זה כל כך קשה,
מצריך המון אנרגיה, השקעה, ותשומת לב.

במדינה כמו ישראל, שבה אנשים עובדים שעות רבות אנחנו מוצאים את עצמנו נאבקים בשביל להצליח לשלב את העבודה עם הטיפול בה.

בעלי מוכן (מה זה מוכן? אפילו ישמח) להישאר עם ילד אחד כי הוא לא מרגיש שהוא מסוגל להקדיש מספיק תשומת לב ראוייה לשניים אבל אני מנסה לשנות את דעתו.

שמדבר בזמן הווה.
לא לקול שמדבר מן העתיד.
מה, אני חוזת עתידות?
אם היית מספרת לי, בפורים (!) שאני ארים סדר לבד, שבעלי ייכנס לניתוח, שיהיה סגר בכל הארץ.... הייתי צוחקת.

אני לא חושבת שכדאי להביא ילד לעולם "כי צריך".
זה לא משהו טכני. זה הרבה מעבר לזה. אישית הייתי מחכה עוד כמה חודשים ואז עושה עם עצמי חושבים.

בינתיים הייתי מתמקדת
ב *מה שיש עכשיו*
ולא ב *מה שאולי יהיה חסר אחר כך*
פשוט כי זו דרך נהדרת לפספס את החיים.

אם את בסוף שנות הפוריות שלך וכן מעוניינת להקים משפחה זה משהו אחד ואם את בת 33 ומתלבטת על גודל המשפחה ש"תספיקי" זה משהו אחר. בגדול אני חושבת שילד מביאים מתוך רצון ומוכנות בלבד, גם אם זה אומר לוותר על החלום של משפחה גדולה. החיים דינמיים וחלומות משתנים והאחריות כלפיי ילד היא אינסופית וצריך לבוא אליה ברצון וכמיהה. זו דעתי.

משנים עברו, רואים יותר ויותר זוגות שהם לאו דווקא דתיים ואפילו חילונים, שמביאים מספר ילדים גבוה בהחלט בהשוואה לעבר.
זוג ממוצע בשנות השלושים לחייו יהיה עם לפחות 3 ילדים. ואפילו 4, בעוד שבעבר הסתפקו בילד וכלב.

יש ממוצע ויש הרגשה אישית

ייתכן בהחלט שהכל תקין ולא רואים כלום.
אני לא יודעת מה אמורים בדיוק לראות בכל שבוע, אבל קרה לי שאמרו שרואים משהו לא ברור, כנראה הריון שנפל - והכל היה תקין.
לפני שבועיים וחצי הייתה בטא 24, זה נשמע לי ממש צעיר עדיין...

ובגלל שהגעתי לבדיקה מוקדם מידי לטעמו הוא עשה בדיקה מהירה מהירה ולא ראה כמעט כלום.
יום אחר כך הלכתי לטכנאי אולטראסאונד השקיעה קצת יותר בבדיקה ומצאה 2 שקים ב"ה.
את נשמעת בשלב מוקדם יחסית..

אספר לך את המקרה שלי , באותו שבוע בערך זה היה
התחיל בטא נמוכה מאוד יותר משלך והיה הכפלה של כפול 6 כל יומיים ואפילו יותר ..
התחיל לי דימום חלש ממש
במיון לא ראו כלום ברחם
הבטא המשיכה לעלות , ובסוף גילו שזה מחוץ לרחם
אז הלוואי וזה לא המקרה שלך! ובשורות טובות
אבל תבדקי שוב כי אם חלילה זה מחוץ לרחם זה מסוכן
אם את צריכה עוד משהו בפרטי בשמחה
נשיקות ♥️

אני הבנתי שבוע שש ועוד כמה ימים כבר אמור להיות שק (לא דופק אולי, אבל שק... משהו...)
אתן מחזקות אותי.
אולי באמת עשה בדיקה חפוזה.
מחר בבוקר גם ככה אמור להיות לי תור אז אבדוק שוב ומקווה להשוות טובות.
תודה לכן

באולטרסאונד היום הטכנאית המלכה ראתה שק וראתה עובר (ללא דופק עדיין, אמרה שהעובר בגודל של תחילת שבוע שש והגיוני).
לא יאמן איך הרופא שבדק אותי אתמול פשוט אמר שלא רואה כלום - ככה סתם, יום שלם של חרדה ואבל....
תודה לכל מי שחיזקה ושנשמע רק בשורות טובות!

האולטרסאונד הראשון . בבקשה תגידו גם לאחרות .בהצלחה

הכל איתה דבש!
אבל עברתי שבועיים של חרדה תהומית ואובדן מוחלט של יכולת תפקוד.
*לא - ללכת - מוקדם!!!!!!!*

למרות שתכלס הייתי אמורה גם ככה לעשות היום כי חשבתי שאני כבר לקראת סוף שבוע שש.

תחילת שבוע 6 זה ממש בסדר שאין דופק עדיין. לי היה אחד כזה ועכשיו הוא פה לידי

באזור השליה,

אצלי היה רשום אזור "הטרוגני מאחורי השליה"

והוסבר לי שזה דם ליד השליה.

ובדקו כל אלטרסאונד מה קורה עם האזור הזה...

אחרי 3-4 u.s.  זה נספג וכבר לא ראו.

ב"ה.

כמובן שהתפללתי המוןןן.

לא זוכרת באיזה שבועות ראו את זה. אבל לא בשבוע 6. אולי 11...

בשורות טובות.

טכנאית מומחית הסבירה לי שאין בכלל ממה להילחץ

זה לא דימום שיוצא החוצה 

זה לאט לאט נספג

גם אני נלחצתי בהתחלה...

וב"ה חובקת זוג תאומות מדהימות בליעה"ר

מאחלת לך הריון תקין ומשעמם

בדברים שיסיחו את דעתך....

בהצלחה רבה

הרופא אמר לא להתאמץ

זה לאט לאט נספג ונעלם

ילדה מתוקה ביותר

זה מאוד מאוד נפוץ.. בגדול לא אמור להשפיע על המשך ההיריון. כמובן שיש מקרים חריגים שכן..
מתייחסים לזה כהפלה מאיימת אם יש דימום..
לי היה המון דימום ההיריון הזה אבל הכל המשיך תקין.
ברוך ה'. הודו לה' כי טוב.
חושבת שאין לך מה לדאוג... במיוחד שאת לא מדממת

מה זה אומר על העובר?

תהי רגועה

חופשת לידה היא 26 שבועות באופן כללי, מתוכם את יכולה לקבל 15 שבועות בתשלום.

אבל זכותך לקחת את החופשה עד 26 שבועות.

זה לא נגדך, אל תחשבי כך. ולא נגד הבת שלך.
הן לא חס ושלום שונאות או שלא אכפת להן...
את צריכה להבין איזו תקופה הן עברו.
הן לא עבדו. לא בטוח שכולן יצאו לחץ"ת וקיבלו אבטלה.
הן חייבות לבוא לעבודה, לפשוט לסכן את חייהן וחצי משפחתן, למרות שעדיין יש קורונה. כמה שמטפלת תאהב את ילדי הקבוצה. אל תחשבי שהיא תהיה מוכנה להיות חולה כדי להיות איתם. תהיי בטוחה שכולם חוזרות לעבודה, מחוסר ברירה. דוחקים אותן לפינה ואין להן ברירהשינו להן את כל הנהלים. כולן הפכו להיות בתפקיד מחטאות.
את יודעת איזה קשה זה שיש לך מלא תינוקות בוכים ואסור להרים אותם? וכל היום עם מסיכה?וכל הזמן ה סיוט.
אף אחד לא יודע מ יהיה מחר, לא המטופלות, ולא המנהלות. הן חוששות מהזנב של עצמן כוחות מקשיי הניהול ו העבודה השוטפים, הן צריכות לדאוג שהכל סטרילי, לפני הנהלים, שכל ילד מגיע וחותם על הצהרת בריאות וכו' וכו'.
בד"כ מטפלות נקשרות יילדים וחשות אליהם קרבה ואף סוג של אהבה.. אבל אל תשלי את עצמך במחשבות שעכשיו הן יושבות עצובות....
הן עובדות כי צריך, וזה בסדר.
זו לא את, אני בטוחה שאת והבת שלך מקסימות.
וזה ככה בכל מקום, וזה טבעי...

וגם לא צריכות להסתובב עם מסיכה במעון, רק המטפלת שמקבלת את ההורים...
מה שכן, המנהלת של המעון שלנו לא ישנה איזה שבוע בשביל להכין את המעון לפתיחה, עד הרגע האחרון היו הנחיות סותרות לגבי איזה ילדים נכנסים ואיזה לא, אולי קצת יעזור לפותחת להבין יותר את הסיטואציה, למרות שגם אני הייתי נפגעת מהיחס...

נכון מבינה מאוד שהם בסיטואציה מטוורפת
גם אמרתי למטפלת וואו זה כמוו לפתוח 2 שנים בשנה 1 ואמרה לי נכון ממש כך..

גם שלי בדיוק בת שנה וחודשיים... זה גיל שהם בתינוקיה עדיין, לא פעוטות.
לא הבנתי מה היתה הבעיה?
בדכ הן מתייחסות לכל אחד או כמה על פי הגיל. מי שקצת יותר גדול-הולך לישון אחכ... לא כזה נורא...מה זה ככ משנה?

יש ככ הרבה בלאגן מי מחזיר למעון ומי לא שלא נראה לי שהן יתחילו לשלוח הודעות פרידה מכולן .. אצלנו חצי מעון עוד לא חזר. ההורים לא שולחים כי חוששים או לא חזרו לעבוד.
בחלק מהמעונות לא איפשרו לכולם לחזור בכלל בגלל ההגבלות. ..

או חזרו בינתים ...
וגם היא בתינוקיה ברור
רק שהמטפלת אמרה לי שזה סדר יום שונה ממש
הם משתדלות ליצור סדר יום קפדני ושלי כבר גדולה לסדר יום של הקטנים...
כשישנים יש חושך בחדר פחות מאפשרים משחק וכזה

ולא ציפיתי לטלפון פרידה במיוחד
פשןט כבר דיברנו וזה היה קריר כזה פתאום

שאת נכנסת לחנות לקנות משהו והמוכרת נחמדה אליך אבל כשאת בסוף מחליטה לא לקנות הכל משתנה

תראי...
מאוד נוח לנו לחשוב שאנחנו שולחות את הילדים לגן ומתייחסים אליהם הכי יפה בעולם ואוהבים אותם וזה כמעט כמו אמא.
בפועל, המציאות קצת שונה... בסופו של דבר זו עבודה בשביל מישהי אחרת. ולמנהלת של הגן - את על תקן הכנסה, שאם נעלמת פתאום אז היא צריכה לחפש הכנסה אחרת.
זה לא אומר שהגן לא טוב או שהמטפלות לא טובות. הן יכולות להיות מדהימות. אבל בסופו של דבר זו עבודה בשבילן. וכמו שלך אין תמיד כוח וחשק לעבודה ואת צריכה קצת להעמיד פנים בשביל המנהל או הלקוחות או הקולגות (תלוי באופי העבודה), אז כנ״ל המטפלות בגן.
לא צריך להיעלב, פשוט לקבל את זה שזו העבודה שלהן וזהו. גם אם הן אהבו את הבת שלך, בסופו של דבר היא עוד ילדה בגן ומחר יהיה ילד אחר במקומה שיקבל את היחס והאהבה מהן.

סליחה אם זה לא מה שרצית לשמוע, ויודעת שזו מציאות קצת מבאסת (כולנו באותה סירה, כן?).
לא צריך להיעלב, צריך לקבל את זה שבשבילן זו עבודה כמו כל עבודה אחרת וזהו (ושוב, זה לא אומר שהן מטפלות לא טובות או לא אוהבות!).

הינו בקשרים מעולים
אני גם עובדת בחינוך ..בחינוך מיוחד
כנראה ששם זה שונה
כנראה צריכה להבין שהיה נגמר וזה לא אישי באמת
תודה רבה על התגובה

מעצם זה שאת לא מרוצה מזה שיש מטפלת חדשה ורוצה לעזוב
הרי זה אילוצים שנאלצו לעשות
לא מאידאל
אני נגיד לא הייתי פוסלת על הסף מקום מוכר וטוב סגלל מטפלת- תני לה צ'אנס..אולי היא תסתגל מהר
אלא אם המעון ממש מיותר לך ואז יופי שהיא בבית

כתבת- הי אני עוזבת כי זה לא מתאים וזה תודה רבה
או כתבת- אני עוזבת ממש עצוב לי היתה שנה נפלאה הייתן מהממות את מטפלת מדהימה ונתגעגע אלייך ?

מצב לעוד החלפה
כתבתי לה שסיכמנו בבוקר שיש לי כמה שעות להחליף ולהודיע
אז כרגע אני לא מחזירה ושיהיו בשורות טובות
טוב
כנראה אני הבעיה פה באמת!!!

כתבה לי שהיא גם בהלם ולא ידעה לא אמרו לה
שהיא חוזרת לילדים אחרים
מבינה שקשה לה מאודדד
היא נשמה טובה נתנה את כולה לבת שלי

פשוט מרב בלאגן והלם את לא חשבת על זה, וכנראה גם הן לא
וכולנו בני אדם ולא נורא.
רק ניסיתי להראות לך שמהצד שלהם אולי גם הן חשבו - וואי ככה לסיים שנה בלי לומר x
כולנו בני אדם וזו תקופה מטורפת
די בטוחה שאם תגידי להם מילה טובה הם יחזירו לך גם. לכולם קשה מאד עכשיו

והרגשות דועכים כשלא מתראים הרבה זמן

אין מה לעשות

חבל לקחת ללב

מאוד.

אבל תחשבי על הצד של המנהלת. היא הייתה בטרפת עכשיו,
לדאוג למטפלות.
לדאוג שיהיו מספיק כיתות,
לדאוג לכל החומרי חיטוי החדשים,
ללמד את המטופלות על הכללים החדשים,
מי משלם מי לא משלם
רשימות
אישור והצהרת בריאות
הדםסות, צילומים
לוגיסטיקה


והכל נחת עליה ברגע האחרון!

אז אני לגמרי מבינה אותך ומצד שני מבינה את המנהלת שלא הייתה פנויה רגשית לחשוב על להגיב קצת יותר באמפתיה. היא מפוצצת עד מעל הראש...

אז אני אכתוב לך במקומה-
חופשה נעימה! תהנו מגידול הילדה וקיץ בריא😁

תודה רבה
כתבתי עכשיו למטפלת ככמה עצוב שכככה נגמר
ותודה רבהה על כל מה שהיית לבת של מטפלת נדירה ויחידה
ענתה לי תודה אהובה בתקווה שישתנה
הם באמת מסכנות המטפלות שוב תחילת שנה ילדים חדשים עם נהלים נוקשים
באמת צריך לא לדון תגובות של אנשים
כנראה אחרי חודשיים בבית רוצים עוד בית
כשהגננת שאלה בגן מי מחזירה ורק 3 אמרו שכן
היא כתבה לי נשתדל שיהיה לה כיף.......
אז באמת שנעבור בשלום את התקופה
והמסגרות ישמחו לקבל את הילדים שלנו
גם אני חזרתי לעבודה לקבל את התלמידים שלי

את צריכה לפרק את החששות אחד אחד - ולחשוב מה יעזור לך לפתור אותם.
זה יכול להיות משהו פרקטי, זה יכול להיות משפטים שתשנני לעצמך מעכשיו ועד הלידה שיגיעו וכו'.
לדוגמא: אם את חושבת שאת לא בנויה ללדת לומר לעצמך: ה' נתן לי את העובר הזה כי הוא מאמין ביכולת שלי. הגוף שלי בנוי ללדת, אני מסוגלת.....
בהצלחה!

לדעתי זה משהו שיכול לעזור לך. זה כל כך מרגיע! ללמוד כמה שלידה זה דבר טבעי, איך שהגוף בנוי ללדת, איך רוגע והרפיה עוזרים בתהליך ולחץ ופחדים תוקעים אותו, איך להצליח להרפות ולהכניס לראש שלידה זה לא דבר מלחיץ ומפחיד.
כאמור, אני עדיין באמצע, אבל כבר מרגישה הרבה יותר רוגע

תקחי דף. תרשמי עליו את כל הפחדים שלך, ממש כמו שרשמת כאן. קחי עוד דף ועל הדף השני תרשמי משפטים מעצימים. לדוגמא: הגוף שלי יודע ללדת, התינוק יביא איתו שפע חדש לבית שלי, עם תינוק חדש אני מקבלת כוחות מחודשים , ה׳ שומר עליי ונמצא איתי בכל מצב, הלידה שלי זורמת בקלות.
חשוב!! התת מודע לא מכיר את מילה ״לא״. אז לא לחבר משפטים כמו :אני לא מפחדת . זה כמו שאומרים לך לא לחשוב על פיל ורוד אז את ישר חושבת על פיל ורוד,נכון? מבינה?;)
אה ואת הדף עם הפחדים לשרוף או לזרוק ואת הדף השני אפשר לתלות מול העיניים או לשנן את המשפטים האלה לפני השינה.
ולזכור, לפעמים גם כשאנחנו באות מוכנות נפשית ופיזית ללידה רק ה׳ מחליט איך היא תהיה. להפקיד את עצמך בידי ה׳, הוא יודע הכי טוב מה טוב בשבילנו.
אגב, אני בעצמי ילדתי בקיסרי, למרות שמאוד רציתי טבעי ולמרות כל ההכנה.
בהצלחה!!

ללכת לטיפול! פגישה, מקסימום שתיים ותסיימי את זה...
אני לפני הלידה הנוכחית קלטתי שאני שוב עם פחדים... הלכתי. וזה עזר לי ממש.
היתה לידה שונה לגמרי מהקודמת!
והכי טוב שאת מודעת לעצמך! וואו כמה זה עוזר עצם המודעות.. ע"י המודעות את כבר מכוונת לשינוי.. אבל תעשי משהו פרקטי לטפל בעצמך ובפחדים. זה ממש יעזור! בהצלחה אהובה

עד גיל 6 אפילו יכולים להנות בכיף

אבל נראה לי קצת קשה לגיל שנה...

אם את יכולה להתנסות אצל חברים או יש להם במעון ?

אם את בענין של משחקי הרכבה אנחנו מאוד אוהבים את המגנטים, וזה מתאים מגיל צעיר עד גיל גדול

לפחות בעיני המבוגר שלי...
ברור לי שהיא לא באמת תצליח להרכיב בגיל שנה, אבל אולי עוד חצי שנה ככה? וחשבתי שאולי הדופלו יהיה לה יותר קל.

מגנטים הכוונה למשולשים האלה? מגפורמרס?

אפשר. זה לא רע. אבל זה מעניין אותם למעט זמן תופס הרבה מקום.. בן השנה וקצת שלי מצליח טיפה בדופלו ואוהב להתעסק איתו. בגיל שנתיים זה כבר להיט.

אז לדעתך לוותר על מגה בלוקס וללכת ישר על דופלו?

זה גם תלוי בילד. יש כאלה שאוהבים יותר וכאלה שפחות. שלי מתלהב מזה במיוחד.

אנחנו קנינו חיקוי של דופלו לפני כחצי שנה, והוא ממש להיט... בעז''ה פעם נשתדרג...

4 ילדי הגדולים כמעט ולא שיחקו בו

ומשום מה התאומות שלי בנות שנה ו5 ממש גילו בו עניין

הן בונות מגדלים מאד יפה

וממש נהנות כשהן מצליחות

הבת שלי שנה וחצי מאד אוהבת מגה בלוקס ולא מצליחה עדיין דופלו

מצד שני, זה לזמן קצר, אחרי שהם עוברים לדופלו הוא הרבה יותר מוצלח. אז לא הייתי משקיעה את זה לחצי שנה הזו. יש לי בבית אבל לא הייתי קונה הייתי הולכת על הדופלו.

רק חייבת לציין ששנתיים ושנתיים וחצי רווח בעיניי זה חלום
לא צריך להתכווץ לך הלב מהפער שיהיה ביניהם, זה בכלל לא רווח גדול.

אני מניחה שלקחת מניעה כי היית זקוקה להפסקה הזו כדי שבהמשך יהיה לך כוח להביא עוד ילד לעולם מבינה לגמרי את המקום של המצפון וש מה היה קורה אם ופתאום כשחא הולך מהר מתחילות להתגנב מחשבות שאולי משהו לא בסדר וכו
.. צריכה להתחזק (גם אני) באמונה שהכל מלמעלה גם ההחלטות שלנו לא התקבלו סתם.

תחשבי שהיית נכנסת להריון ומגלה שבעלך ממש לא בקטע. לי מרגיש שדווקא יש בזה משהו חיובי שקיבלתם מהקב"ה זמן לרצות ולהשתוקק. ותבדקי עם בעלך מה התחושות שלו עכשיו לגבי הכניסה להריון, שלא יגיע לזה ממקום שלילי כי הריון כשיש ילד זה משהו שונה מאוד מאשר הריון ראשון וצריך עזרה ותמיכה שלו.
לגבי הפער- הכל בסדר. מכירה ככ הרבה אחים עם פערים כאלה שהם חברים מאוד טובים. זה רק יקל עליכם.
מאחלת לך בקרוב ובבריאות! ושתצליחי למצוא את הכוחות להיות בנחת ורוגע כי זה באמת קשה בציפייה.

אבל ממש תודה לכם על העידוד! זה חשוב לי כשאין עוד מישהו לשתף

למה הוא לא רצה למנוע? תינוקות צמודים זה ממש ממש לא פשוט. לא להורים, לא לאח הגדול, ולא לגוף של האמא.
אל תאכלי סרטים שזה בגלל המניעה. באמת שזה לא אומר כלום, גם נשים שלא מנעו מעולם לוקח להן זמן לפעמים(ולהפך, נשים שמונעות שנים ונכנסות תוך רגע להריון).
באמת צריך לחזק את האמונה בתקופות כאלה שהכל קורה כמו שהיה צריך לקרות.

שאין סיבה שלא תדברי על זה עם בעלך, לא ידעת מראש שהוא לא רוצה למנוע, וגם אם כן, מותר לך לדבר על זה ולרצות, אין קשר בין המניעה לקושי הנוכחי

כנראה שזה יושב על נקודה רגישה יותר, נפתח את זה ונדבר אבל כנראה שזה ממש לא הזמן המתאים. אז אני לא מרגישה משוחררת לשתף אותו בתחושות שלי

הזמן קצת יעבור ותדברו על זה פתוח... בטוחה שזה יעזור. לשניכם.
ובינתיים.. חיבוק! כשלחוצים על הריון זה קשה לחכות...... מבינה מאוד. אבל את יודעת, זה יכול לקרות בכל רגע... ולהשתנות. זה שעד עכשיו חצי שנה לא נקלטת לא אומר כלום על המחזור הבא.
ואני תמיד חושבת
איך תהיי שמחה כשההריון יבוא.. ותצחקי על הלחץ והדאגה שהיית בהם ושמנעו ממך שמחה...
אם רק היית יודעת שההריון יבוא עוד חודש נגיד- היית שמחה ומאושרת כבר עכשיו... ומצטערת על העצבות שהייתה.
ואז נהיית כבר שמחה כרגע. כי סיכוי גדול שתיכף ממש זה יסתדר

אגב
איך הוסת שלך? חזרה לעצמה?

מה שהיה-היה. כבר לא בשליטתנו, ותוזמן מלמעלה בהשגחה מדויקת כמו כל הדברים המתרחשים כאן.
לכם ולילדה שלכם טוב שיוולד לה אח או אחות בדיוק בזמן שנקבע ולא רגע אחד לפני.
את כרגע ועוד לפני כן לא מונעת? זהו. התרכזי בזאת. את את שלך עושה כרגע בצורה המיטבית, ולא מסתכלת לאחור על משהו שגם כך לא ניתן לשנותו.
מאחלת לך שבקרוב תתמלאנה ידייך מתוך שמחה ובריאות! 🙂

ושהוא רוצה הרבה ילדים בע''ה
ואני בטוחה שהוא גם גם עוזר ואוהב ואבא מקסים
והרצון לעוד ילד מצידו (וחוסר התלהבות למנוע) הוא ממש לגיטימי..
הנה תראי, כשאמרת שאת רוצה למנוע הוא לגמרי זרם איתך
ולא אמר כלום..
רק עכשיו כששיתפת פתאום עלה שזו בעצם נקודה רגישה אצלו..
אז הוא מדהים כמו שהוא- אל תגידי ''הלוואי שהוא היה מגיב כמוכן'' - כי ברור שלמי שקוראת אותך הכי קל להכיל וזה... ⁦️⁩
קיצור,לא התכוונתי ''ליפול עלייך''
רק לדייק
שטוב שיש את הפורום לפרוק וזה באמת המקום... אבל שזה לא ידגיש בתוכך את הפער בין ''מה שהיית רוצה שהוא יגיד'' לבין ''מה שהוא אומר בפועל''..
אוח מקוה שיצא מובן ולא פגעתי או משהו!
ולעניין מה שכתבת
ככ קשה שיש פתח למחשבות של ''אם וכאשר ולמה לא ואם הייתי עושה אחרת...''
ממש חיבוק.
ה' נתן לך את המחשבה למנןע
והשיקולים שלך היו למען בריאותך, בריאותכם, לטובה
אז זה נטו מהשם ומבורך בע'ה ואל תתני לאףףף מחשבה מחלישה להיכנס ולהפחיד......
חיבוק יקרה
ובאמת שלהשתוקק ולרצות את ההריון, זה פלא ומתנה בפני עצמה ✨

היטבת לתאר את התחושות! הוא באמת בעל מקסים! פשוט היה לי קשה להתמודד עם התגובה שלו...

חושבת לקחת כדורים טבעיים לחיזוק הרחם... שיח אברהם או מסטיק תימני?

מה יכול לגרום?

שהיה מצורף למסטיק תימני שקבלתי מחברה. הייתה לי ציסטה אז לא לקחתי. אבל אברר ואשיב לך בל"נ

אז ב"ה שמנעת. ובכל מקרה כשרוצים להכנס להריון, זה יכול באופן טבעי לקחת זמן.. יכול להיות שחשבת שברגע שתפסיקי למנוע ותתחילי לרצות, זה יקרה, אבל זה לא ממש עובד ככה.. זה לא שהגוף שלך לא תקין חלילה, זה לגמרי הגיוני שלוקח זמן.
אם את רוצה את יכולה לוודא שהביוץ שלך אכן נופל אחרי המקווה ולא לפניו..
בהצלחה!

עם זאת לזכור שבע"ה יוולד ילד בזמן הנכון לו...
ולא ברור שאם היית מונעת פחות זמן או לא מונעת כבר היית נקלטת

לנו זה לקח זמן בגלל הגלולות...כנראה לקח זמן לגוף להתנקות....

עשית את מה שנכון לך באותו רגע וזה הכי טוב שיכולת לעשות.
הציפיה להריון היא מובנת ולגיטימית מאד! אז תקבלי את הרצון שלך ואת הרגשות שלך. את בסדר גמור.
בזמנים האלה הכי מחזק בעיני זה להתחזק באמונה. שה' ישלח את ההריון לפי רצונו.
יש כאלה שנכנסות להריון תוך כדי מניעה, יש כאלה שסיימו מניעה ועוד לא הספיקו לצפות וכבר בהריון ויש כאלה שמחכות..
עם כל הקושי, מניסיוני אני חושבת שיש משהו מיוחד בציפיה ובהשתוקקות.. ובע"ה כשיגיע ההריון המיוחל זה יהיה מרגש ומופלא! ה' ישמח אתכם!

בדיוק חברה טובה שילדה חודשיים אחרי שיתפה אותי עכשיו שהיא בהריון..אני ירוקה מקנאה⁦=-O⁩ מותר לי נכון?!⁦⁩

חובה להתייעץ עם גורם רפואי. אני גיליתי ככה המטומה ברחם....

זה היה דם חום בניגוב
לא על התחתונית

אצלי בה היה בסדר אבל מומלץ ללכת מחר לרופא להיבדק

דם חום זה דם ישן.
המכשיר לא נכנס עמוק.
וגם אם נפצעים ממנו, אמור לרדת דם אדום טרי.

(שלהבנתי-זו השאלה)

זה מהאולטרסאןנד

אני בהריון של התאומות עשיתי כל שבוע US וגינלי

וב"ה לא היו לי שום תופעות לוואי מכך....

 

הייתי צריכה מעקב צמוד אחר הקיצור בUS וגינאלי

ומעקב צמוד בUS רגיל אחר הגדילה שלהם ואחר הזרימות שלהם (משבוע מתקדם יותר)

כדי לבדוק שהן לא לוקחות אחת מהשניה דם...

אבל אגיד ממה שעוזר לי..
אישית לא מתחברת ככ ללוחשת לתינוקות, היא כותבת בצורה נורא אבסולוטית ומקטלגת ילדים תחת קטגוריות סופיות כאלה. התחושות שלי עם הילדים שלי זה שהדברים מאוד מאוד דינמיים. בטח שעם תינוקות. תינוק שמתנהג בצורה מסוימת עד גיל 4 חודשים, הכל יכול להתהפך בכלום זמן. ברור שיש תינוקות שעוד מהלידה הם יותר נינוחים ולעומת זאת יש ילדים עם ריפלוקס או רגישות תחושתית מאוד גדולה כבר מלידה מה שגורם להם להיות עם יותר קושי ובכי.
עם תינוקות אני אישית לא מתחברת ללא להרים. הם לא מבינים כלום בגיל הזה. הם תלותיים בך ב100%. סליהח על ההשוואה אבל תסתכלי על גורים של גורילה, הם צמודים לאמא שלהם ולא זזים ממנה בחודשים הראשונים. ולהם יש פי 100 יכולות פיזיות מאשר לתינוק. התינוקות שלנו נולדים חסרי אונים ולכן להניח שיש להם את היכולת להבין ולרצות להשאר בלי ידיים של אמא זה לדעתי האישית, חא נכון ככ. ברור שיש מצבים שאין מה לעשות והידיים לא פנויות. אבל זה לא שאם עכשיו הוא על היידים זה אומר שעד גיל 3 הוא יהיה לך על הידיים. אז בעיני כל גיל צריך ממש לעשות את ההפרדה. יש גילאים שגבולות פשוט לא רלוונטיים לטעמי.
לגבי לישון לבד זה משהו אחר, זה לעזור לו לישון טוב יותר. נשמע שאת בכיוון טוב, תנסי אולי להשכיב אותו על הצד? אצלנו זה זורם יותר מאשר עם הבטן או על הגב. לגבי המוצץ אפשר לעזור לו עם חיתול טטרה שיחזיקלו את זה. ובקרוב כשהוא יתחיל להצליח לתפוס חפצים ולהכניס לפה תנסי ללמד אותו איך לוקחים את המוצץ ומכניסים.
הרעיון הוא התמדה,מנסיוני תוך כמה ימים של התמדה רואים תוצאות, אבל חשוב לזרום עם הילד ועם זה ממש מעורר בו בכי קשה לא להתעקש. לעצור, להפסיק, ולנסות שוב בזמן אחר.
לגבי הגדול-
תנסו את שיטת הכסא. לנו זה עבד עם הגדולה שלי בגיל הזה(תקראי בגוגל, אם את לא מוצאת תגידי ואפרט לך כאן).
אפשר גם טבלת מדבקות שידביק מדבקה כל פעם קם בבוקר אחרי שהלך לישון יפה ואחרי 5 מדבקות מקבלים הפתעה.

בעיני בהתחלה זה טבעי שיהיו הרבה בידיים וזה לגיטימי ואין פינוק- יש צורך רגשי והוא חשוב לא פחות מצורך גשמי.

רק מוסיפה כמה נקודות. בקשר לקטן, בכל מקרה עוד רגע הוא מתהפך אז לא משנה כבר אם יישן על הבטן או על הגב.
בקשר לגדול. 10 שעות בלילה זה בסדר. יש ילדים שלא צריכים יותר אם הם ישנים עוד שעתיים שלוש בצהריים.
ולזכור שהוא בעצם גם תינוק קטן למרות שהוא אח גדול.

ונסתה ליישם ממנו המון עיצות-אני קודם כל מחזקת אותך. באופן אישי ממש התחברתי לתוכן כי ראיתי שעצותיה חכמות ממש. הוא עזר לי להבין את התינוקי שלי הרבה יותר טוב ובכללי אהבתי את הגישה המכבדת שלה לתינוק- להודיע לו גם בגיל מספר ימים לפני החלפת טיטול, או לדמיין אותו בחור גדול בן 18 או איש--וכך גם היחס אליו נהיה בהתאם. גם לגדל אותו בצורה נינוחה ושקטה ללא טרמפולינות רוטטות "ארורות" כהגדרתה, וללא מסכים כלל, זה משהו שממש ממש התחברתי אליו.
ממליצה לך מאוד לקרוא אותו מספר פעמים, וגם לעצור אחרי כל נושא. אני יודעת שהרבה טוענות שזה ספר קשה מדי ליישום ואפילו בלתי אפשרי, מודיעה לך שאפשרי ועוד איך ואין לי ספק שהילד שלי הפך, הרבה בזכות הקריאה המאוד מוקדמת בספרה,(כשהיה בן חודש) מתינוק "רטנוני" ל"תינוק מלאך" 🙂
בהצלחה יקרה

חייבת להגיד שקראתי גם אני את הספר. הייתי בטוחה שהתינוק שלי רטנוני, עקשן, עצוב... אחרי מספר שבועות עם תחילת השיגרה פשוט החל מהפך!
היום הוא מגיע להורים שלי ואמא כל היום אומרת -"הוא התינוק הכי רגוע שאי פעם פגשתי..".
הוא נרדם (כמעט לבד), לשעות ארוכות, משחק עם עצמו ויודע להעסיק את עצמו לפחות 20 דקות (בגיל 4 חודשים...), הוא למד להרגיע את עצמו אחרי בכי - לפני זה הייתי צריכה כ10 דקות כדי להרגיע אותו אם פספסתי את הסימנים של עייפות או רעב. היום הוא ממש זורם.

בקיצור. עזר לי מאוד. שינה לנו את החיים.

אשמח מאד מאד אם תוכלי לפרט ( פה או בפרטי...)
איך עשית את השינוי של השינה..?
לפני כן היה נרדם רק עליך?
מצד אחד הוא קטנציק ותלוי בי ולא רוצה לתת לו לבכות או משהו כזה..
מצד שני אני גמורה.
מותשת להחזיק אותו כלכך הרבה, ב"ה הוא כבר גדול וכבד לזמן ממושך...
וחושבת שגם בשבילו יהיה טוב יותר להרדם לבד ולישון טוב..
אז איך עושים את זה?

בגדול -
קשה לי להמליץ לקרוא רק את פרק השינה של הסופרת. כי זה לא נכון. צריך לדעתי לקרוא את כל הספר מההתחלה ועד הסוף לפני שמתחילים שינויים. אם צריך להיזכר במשהו ברור שאפשר לחזור לאותו פרק ספציפי - אבל לסופרת הזו יש שיטה ששזורה על פני כל היום. אי אפשר לבחור חלקים מסוימים מבלי להבין את הרעיון המרכזי.

שינה -
היה החלק הכי מתיש. באמת. כל לילה הייתי על סף דמעות בשעת ההשכבה. פשוט לא יכולתי יותר.
קראתי את הספר מתוך עייפות, בכי, רגשות אשם וייאוש מוחלט. אחרי שקראתי אותו ניסיתי ליישם את ה-כ-ל. כמובן שזה לא הצליח. כי כל תינוק הוא ייחודי ולא הכל יתאים לו. אבל הרוב בן.
זה פרק ספציפי שעדיין לא הצלחתי ליישם במלואו.
הוא עדיין נרדם על הידיים ואני שמה אותו במיטה שלו אחרי שנרדם.
אבל...
הוא נרדם על הידיים כשאני יושבת על הספה, עם כרית להגבהה (כמו בהנקה) ככה שהכובד שלו לא מונח על הידיים שלי, מזיזה אותו קלות - כמו כיסא נדנדה, כמה דקות והוא (חצי) רדום. מניחה אותו בעריסה ואת שאר הדרך לארץ החלומות הוא עושה לבד.
כבר לא זוכרת את כל התהליך. הוא היה מאוד מאוד איטי. עם אלף ריגרסיות. היו פעמים שחשבתי להרים ידיים ולחזור לשיטה של להרדים על הידיים ולהסתובב בבית. אבל (תודה לה') לא עשיתי את זה.
בהתחלה הפסקתי להסתובב בבית ולנענע אותו בו זמנית. אחר כך הפסקתי להסתובב בבית בכלל ורק נעתי טיפה במקום. אחרי שהוא היה סבבה עם זה ניסיתי להתיישב מידי פעם - פה הוא ממש התנגד, היה לו ריגרסיה וכמעט התייאשתי, התחלתי שוב את התהליך.
לקח כמה שבועות אבל בסופו של דבר הצלחנו להגיע למקום שפוי שמתאים לנו.
כרגע אין לי בעיה שיירדם על הידיים בישיבה. אולי בעוד כמה חודשים זה יפריע לי ואשנה משהו. העיקר - יש לי את הכילים ואת הידע איך לעשות את זה.

לדעתי הכי חשוב זה התמדה!, לא משנה איזה שיטה את עושה.
קחי בחשבון שיהיו רגרסיות. את משנה לייצור את כל ההרגלים שלו. כמה זמן לוקח לך להיפטר מהרגל רע? קל וחומר לתינוק שזהו הרגליו מאז שחיי.

לגבי הבכי -
בספר זה מוסבר בצורה מאוד טובה ופשוטה.
לי זה שינה את החיים. מאמא חדשה, מלאת רגשות אשם, כאב וצביטה על כל בכי - היום אני יודעת להסתכל עליו ולדעת מה הוא רוצה. (או אפילו להסתכל על השעון... אם הוא קם לפני שעתיים לא פלא שהוא בוכה - הוא עייף).
תינוק לא בוכה מתוך כאב או קושי, אלא כדרך התבטאות בריאה ותקינה. תינוק אמור לבכות! זו הדרך שלו לתקשר עם העולם.
התינוק שלי עד גיל 3 חודשים היה בוכה על רעב, עייפות, צומי, חום, קור וכו. היום הוא כבר משתמש בהברות. הוא יכול 'לדבר' שעות, כשהוא מתעייף ההברות הללו נשמעות כמו יללות/ילד כועס. ואני יודעת שהוא צריך משהו. נדיר שהוא מגיע לבכי.
לא בגלל שהוא לא רעב, עייף, חם או קר לפעמים - אלא בגלל שהוא גילה דרך חדשה לבטא את עצמו ואת הצרכים שלו בלי בכי.
ברור שהוא בוכה לפעמים, אבל זה לפעמים. ולא על כל דבר. זה כבר מקל.

לגבי הרדמות בצורה עצמאית -
קשה. עוד לא הצלחתי להגיע לזה סופית. אבל עדיין מנסה. פה ושם.
אבל לדעתי הכי חשוב שיישן במיטה *שלו*. ראיתי את זה בכמה תינוקות שהם נרדמים וישנים יותר טוב במיטה נפרדת מאשר במיטה של ההורים.

קיצר...
אם תקחי משהו אחד מכל המגילה הזו זה -
1. סבלנות. זה תהליך. זה לוקח זמן.
2. יהיו רגרסיות. לא להתייאש. לנסות שוב.
3. בכי הוא לא סימן לאמא רעה אלא לתקשורת בריאה.
4. את מכירה את ההתינוק שלך הכי טוב מכולם! תסמכי על האינסטינקטים שלך. (מסר מאוד חשוב של הסופרת..)

בהצלחה!

הייתה מכוונת אלי, אבהיר את כוונתי - יש לקרוא את כולו כמה שאפשר ברצף, ואח"כ לעצור בכל נושא ולקרוא את הפרק בנפרד, עדיף כמה פעמים.

הערה לא הייתה לך אלא לפותחת.
היא אמרה שרוצה לחולל שינוי בשינה. ונראה מדבריה שלא קראה את כל הספר מההתחלה ועד הסוף ולכן רציתי להעיר את תשומת ליבה לכך.

עזרת לי מאד!
אני באמת באמצע הקריאה..לא סיימתי..

תודה על הפירוט הנרחב

חשבתי שהיא מלאכית בזכות השיטה שהקפדתי עליה מצוין
ואז גיליתי שיש גם אופי של תינוק והתפתחות רגשית שונה לכל ילד
ואח''כ כשכבר לא הקפדתי עם הילדים האחרים לכולם היו תקופות שנרדמו לבד במיטה ופתאם לא.או שישנו טוב ואז לא.
והיתה אחת שבאמת נרדמת לבד מעצמה ולבקשתה מגיל קטן יחסית ולא עבר לה ב''ה .

זה לא שאני נגד שיטות
וגם בעד העקרון של הלוחשת של סדר והבנה של התינוק
אבל פשוט לא בעד נוקשות
ולהיות גמישים
ולהקשיב מה נכון לך ולתינוק

ולא להבהל שלא מצליח
הכל רק זמני בסוף הכל יעבור

וזה יוצר את הרושם הקשה. כל גננת או מורה או שוטר שידועים בהקפדתם על כללים מכונים "קשוחים".
לעניין התפתחות שונה מילד לילד ואופי שונה, ברור לי שישנם הבדלים רק שבמקרה שלי טרם יצא חי להתנסות בכך..(יחד יחיד בינתיים🙂 )

יש פעמים שזה מצוין
ויש שלא

העיקר זה להיות בהקשבה

יש אופי לילד וזה כבר מהיום הראשון בחיים !!!
הייתה לי ילדה מסוג רגוע שהולכים איתה לכל מקום מתקשרת מדהים מגיל קטן
השניה צרחנית ברמות על מהיום השני של חייה לא הצלחתי להרגיע אותה, הגענו איתה צורחת הביתה (היום היא הילדה הכי נוחה בבית)

אבל-והאבל גדול-אנחנו בהחלט יכולות לעצב ולהשפיע. כך זה גם בחינוך ילדים.

רק אומרת. זה שקשה לך לשמוע אותם בוכים זה ממש לא כי את לא בסדר וצריכה שינוי. זה אינסטינקט הכי טבעי ונכון ואמיתי. ו-ה' לא עשה את זה סתם. זה לא החיזוק שבקשת. יותר לכיוון השני.
תקראי ''לישון בלי לבכות''.
בהצלחה. מתיש להיות אמא

לא משאירה *ילד* בוכה לבד.
וודאי לא תינוק.
אצלי כולם ישנו רק על הגב עד גיל שבו כבר התהפכו לבד. והקטן שלי - קצת יותר מ 4 חודשים - הרבה בידיים. וגם האחרים היו.

ובכלל לא משאירה בוכה..גם לא לבד..
התכוונתי לשאני מנסה להרגיע בעוד דרכים או יושבת איתו כשהוא על משטח ומדברת איתו וכו במקום ישר לרוץ להרים אותו...

בע'ה שה- יתן לך כח ודעת ולב לעשות הכל בטוב ןבנחת. את מהממת
בהצלחה 💞

של איזה חברה

אני אעשה בדיקה

לדעתי כל כך בהתחלה כדאי מאוד לעשות בשתן הראשון של הבוקר, אלו גם ההנחיות בחבילה...

מאמינה שזה חיובי

תרגישי טוב!

זה גלולות הנקה? אם כן לוקח איתן זמן לפעמים. ובטח אם את מניקה עדיין.

יכוליות שההנקה מונעת לי עדין?

יש כאלה שעד שהן לא מפסיקות לגמרי להניק המחזור לא חוזר

ילד בית הספר שלי עוד לא חזר.. לא רצה. שבוע הבא אני חוזרת לעבודה ואז ילך. ילדת הגן הלכה השבוע בעיניים נוצצות מאושר. ממש שמחה שקטני לא במעון ולא צריך הסתגלות מחודשת כשאסור לי להיכנס איתו (מטפלת. נלך שבוע הבא. נקפוץ אח''צ השבוע לסוג של הכירות מחודשת). מתה מפחד מה יהיה במעון בספטמבר.

תהיי חזקה זה עובר מהר!