פורום הריון ולידה (עמוד 2849)

הוא מאוד מאוד מקצועי.
היחס שלו קצת קריר וענייני.
לי פחות הפריע.
הייתי אצלו במעקב כל ההריון האחרון.

קודם כל להרגיע אותך שזה עבר אחרי איזה 5 חודשים..
חוצמיזה שעכשיו בילדה השניה זה התהפך... השד שתמיד היה קטן יותר הפך להיות המועדף ולכן עכשיו הם "שווים"

ההמלצות שיש לי זה באמת ללבוש חולצות מקושקשות באיזור החזה, וגם חזיות עם קצת ריפוד.. בהצלחה!
וטגב מה שאנחנו רואות לא תמיד באמת הסביבה רואה...

אולי באמת אנסה חזיות מרופדות אפילו שלא ממש אוהבת...😐

רק לעודד שאת לא היחידה

בשני כמעט לא היה חלב והיא לא אהבה אותו. כמובן שגרם לחוסר סימטריה מטורפת!!
אבל התאזן אחרי שההנקה הסתיימה, ובילד הבא הנקתי משניהם ואז לגמרי התאזן.
אפשר לנסות לטשטש, כמו שהציעו כאן...

את צריכה להיות חכמה,
לדוגמה- להגיד לו שבא לך הרבה נשיקות לפני השינה אבל שמפריע לך הריח מהפה...

זה לא כיף כשאומרים לך מה לעשות בצורה דורשת.. זה אוטומטית גורם להתנגדות

הייתה מציקה לכל אחד..
את ממש צריכה לשחרר את רשימת הדרישות כ'דרישות' ולנסות לדבר ממקום אחר.. לא ממקום של 'יפלו לו השיניים ויעלה הון בהמשך' ולא ממקום של 'אפשר למות מסרטן בגיל צעיר'. זה לא חכם ולא עובד גם כמו שאת רואה. חבל לך על הזוגיות ככה.
תנסי לייצר שפה שונה מולו. אפילו שאת יודעת שאת צודקת תדברי ממקום שישכנע אותו מהמקום *שלו* ולא מאיך שאת רואה את הדברים.
וגם, סביר להניח שלא בכל דבר זה עובד אז תכיני את עצמך גם כן לזה שהוא בן אדם בוגר שלוקח החלטות מודעות גם אם הן לא נראות לך, תנסו להגיע לפשרה ממקום של 'מפריע לי ובוא נראה איך נוכל להתחשב אחד בשנייה' ותפסיקי לקחת הכל קשה ולמקום קיצוני, את סתם מלחיצה את עצמך.
תהני מהחיים המשותפים שלכם.
ואני לא מזלזלת בזה שקשה לך. גם אני עם שריטה לגבי ריח וכו אבל השאלה היא איך את מציגה את זה כדי שתצא מזה תועלת חשובה לא פחות ממהות העניין.

שבי ותכיני רשימה של כל הדברים שאת לא מושלמת בהם. מינימום עשרים . חובה.
אחר כל תעברי אחד אחד ותתחילי לומר לעצמך את מה שאת אומרת לבעלך . כמה ימים, כמה פעמים ביום.
למשל אולי את אוכלת יותר מדי שוקולד (כי מי לא)
תרשמי לעצמך כמה משפטים כמו- למה שוב שוקולד, זה לא בריא, את לא יכולה להתאפק? בסוף תהיי שמנה, יצאו לך חצקונים.
ותאמרי אותם לעצמך שלוש ארבע פעמים ביום.
תדמייני שהוא אומר לך אותם.
אחרי כמה ימים תחזיר לפה ותספרי לי איך היית מרגישה אם הוא היה אומר לך את זה


את חייבת לעשות את התרגיל הזה לטובתך האישית. חייבת להבין איך את גורמת לבעלך להרגיש בשביל להבין איך לשפר את התקשורת שלכם

אהבתי גם את הרעיון וגם את הניסוח המכבד.

שחי אותם לפחות 20 שנה, א"א לשנות אותם ביום ובטוח לא בצורה שאת עושה.

אני יגיד את זה חריף, את חופרת!!!!!!!!! וזה הורס לך את הזוגיות.

זכותו לצחצח וזכותו לא לצחצח, זכותו לעשן וזכותו לא לעשן, הוא לא ילד בן 3 ואת לא אמא שלו.ככל שתחפרי המצב הזוגי יחמיר , והוא לא ישנה את ההרגלים רק כי בא לך.

גם את עושה דברים שלא לרוחו,מבטיחה לך, גם את עושה דברים לא בריאים ולא מקובלים,תשחררי

עם התנהגות כמו שלך, את פשוט מחרבת את הזוגיות שלך

\ממליצה לך מאוד מאוד לטפל בעצמך!!

דחוף!!!!!!!!!!!

רעב לא נורמלי.
עוזר לי לאכול ארוחות מסודרות, הרבה חלבונים וירקות, ולא לוותר על הפחמימות.
פירות וקרקרים בין הארוחות

מאוד שתדברו על זה ברצינות כדאי פנים מול פנים כשיצא לכם
את גם לא צריכה לומר לו שאת רוצה למנוע ככה אלא להסביר שלפני החתונה את תקחי גלולות לסדר את המחזור ונראה לך שתרצי להמשיך אותם כמה חודשים ותראי מה יש לו להגיד.
בקשר אליך דברים נראים אחרת אחרי החתונה ולא בטוח כ"כ שתרצי למנוע
וגם אם תחליטי שכן תזכרי שזו לא תוכנית כבקשתך ולא תמיד מיד כשרוצים זה קורה

שיש כל מיני שישר אחרי החתונה נקלטות להריון ושזה נשמע לך מלחיץ, שלא היה להן קצת זמן לפני של רק זוגיות, ולראות איך הוא מגיב.. מה הוא חושב על זה.
ולאט לאט לומר שאת חושבת שלך זה לא יתאים ומשם להגיע ללמנוע.

אני גם הייתי כמוך אז ממש מבינה אותך. ממש לא התאים לי הריון על ההתחלה, במקרה שלי זה שונה כי בעלי היה איתי באותו ראש והיה ברור לשנינו שמונעים קצת בהתחלה. למרות שהגענו מרקע שממש לא מקובל למנוע. אבל הלכנו עם האישיות שלנו, ולא עם מה מקובל.
הטיפ היחיד שלי זה שתבואי פתוחה, אל תחליטי מראש כמה זמן למנוע, כי לפעמים סתם מתקבעים על זמן ואפשר סתם להימרח עם זה..

לגביי הורמונים, יש כל מיני אמצעים לא הורמונליים.. למשל דיאפגרמה אבל לא כולם מתירים, ויש עוד אבל שלא מונעים במאה אחוז כמו נרות ושקפים, אולי יתאים לך שזה מונע אבל משאיר פתח שאם זה יקרה זה יקרה..

בהצלחה ומזל טוב!!

אם את מתחילה לקחת גלולות כדי לסדר את המחזור לפני החתונה את יכולה להגיד לו שאת רוצה להמשיך עם הגלולות לתקופה גם אחרי החתונה. זה לגיטמי לגמרי, גם הלכתית אגב יש היום לא מעט רבנים שמתירים לזוגות למנוע בחצי השנה הראשונה שאחרי הלידה.
(אני ממש ממליצה..זה חשוב לדעתי שיהיה זמן שתכירו אחד את השני בלי הריון ברקע).

חצי שנה עוברת כמו כלום ואין למה למהר כל כך

אל תרגישי שאת צריכה להתנצל על זה, זה לגיטמי,

זכותך להגיד מה שאת רוצה וחושבת ותדברו על זה ביחד ותחליטו ביחד- זו זוגיות

הייתי כן מנסה להגיד פנים אל פנים.

וגם לא להגיד את זה כקביעה, אלא לשתף ברצון שלך.

בצורה שנותנת לו מקום להגיד את דעתו...

בסוף ההחלטה היא החלטה זוגית והיא מתקבלת יחד...

 

באמת הגיוני מאד שהוא יבין אבל בעיני נכון להעלות את זה לדיון ולא "להודיע" שהחלטת ככה....

לדעתי חשוב לשתף בזה בתקופת האירוסין, שיהיה ברור. חצי שנה זה לא הרבה(בעז'ה כשתירצו יגיע בקלות וללא דיחוי)
מבחינת הורמונים אפשר למנוע גם באופן לא הורמונלי.
תיזמי זמן שיחה נעים, ותעלי את הנושא ואת החששות שלך והציפיות שלך

לא ככ הבנתי ממה שכתבת, לדעתי כדאי מאוד שתשתפי אותו לפני החתונה אבל רק כשאתם כבר מאורסים ואת גם ככה לוקחת גלולות וכו'..

גם אצלי זה היה ככה, אני לפני החתונה אמרתי שאני רוצה למנוע קצת ובעלי פחות רצה לכתחילה, אחרי דיבור החלטנו שאני ממשיכה למנוע גם אחרי החתונה לחודש, כאילו כל חודש עושים חושבים מחדש, אם עדיין רוצים למנוע או לא כדי שלא סתם נמרח את זה מתוך חוסר חשיבה..

אחרי חודש אחד מהחתונה כבר הפסקתי, פתאום הבנתי שאני בעצם לגמרי מוכנה וכל החששות היו חששות של רווקה שכבר לא רלונטיות..

ואחרי חודש נוסף נקלטתי עם הילד הכי אושר שיש!

עוד לא. (יש מעט עיכובים בעקבות הקורונה וכו.)
אבל הקשר שלנו ממש חזק ובטוח ברוך ה'.

ברור לי שלא נחליט זמן מוגדר מראש כי דברים משתנים וכו~
אבל מרגיש לי שאני אצטרך זמן.

תודה לך על התגובה!

כן. אני אשמח (: תודה.

מההאעשה אם אתקל בהתנגדות שלו על מול העיקרון שלי?
אביא בעל כורחי ואז אתמוטט?
חצי שנה למנוע זה ממש לא נורא בעיניי כי לא מדובר על שנים(!!)
מה שחשוב בעייני קודם זה הנפש(!!)
כשאדם נמצא במקום שלא מתאים לו נפשית-הוא מהר מאוד יגלה שהוא לבד במערכה (!!)
ועוד ידביקו לו תדמית של חלוש נפשית למרות שהוא התריע מראש(!) שמצב מסויים לא יתאים לו(!!)

ויכול להיות שהוא לא יתנגד בכלל. אף אחד לא אמר לה להביא ילד בניגוד לרצונה. אבל אפשר לשוחח. להבין את העמדה של כל אחד לסכם משהו שמתאים להם. נגיד כמו שמישהי פה כתבה- לחשוב שוב בכל חודש וכו'. מה שיתאים להם.
אני הייתי משוחחת על זה לקראת החתונה. בטח שלא לפני אירוסין או משהו.

אין אמון בסיסי??

אם הוא לא יסכים, אז דנים , משוחחים, מתקשרים ומגיעים להחלטות. הכי גרוע מערבים רב שיעזור להם להחליט. בשום אופן לא מסתירים דבר כזה מהבעל. זה פשוט פשע.
(תארי לך מקרה הפוך, שאישה רוצה ילד והאיש לוקח גלולות למניעה - נגיד שיש כזה דבר- בלא ידיעתה. )


לפותחת-

גם אנחנו באים מרקע שברור שלא מונעים על ההתחלה, אבל כן רציתי איזה חודשיים בהתחלה למנוע, להתאפס על זה שהתחתנו ולבסס קצת את הזוגיות. ואמרתי לבעלי קצת לפני או אחרי החתונה והוא ממש זרם על זה. הסברתי בפשטות שבהריון לא מרגישים טוב כ''כ ועל ההתחלה בחילות והקאות זה לא להיט...
אני חושבת שאם הייתי אומרת לפני האירוסין זה לא היה נשמע טוב... חכי אחרי שתתארסו, יותר קרוב לחתונה.

ברור שבן הזוג לא יכול להחליט עבורך אם להביא ילד, וברור שאם זה יגרום לך להתמוטט או אפילו פשוט אין לך כוחות לזה עכשיו אז לא ייתכן שהוא "יכריח".
אבל ילדים זה דבר לגמרי משותף ל2 בני הזוג, למרות שהאישה היא זו שבאופן טבעי סוחבת את ההריון והשלכותיו. ויחסים זה אחד מעמודי התווך הכי הכי בסיסיים בזוגיות והכל חייב להיות בתיאום מלא ופתיחות.

אם אישה חושבת שהיא יכולה למנוע או להפסיק למנוע רק בהחלטה שלה אז משהו פה עקום מאוד מאוד.( זה עשוי להיות הדבר הנכון כשיש בעיות אמיתיות בזוגיות. ..)
וכן, זה נכון שזה לא נח שמבחינה הלכתית גם עניין המניעה נופל כולו על האישה אבל כשהזוגיות תקינה זה עניין זוגי וגם מצופה לתת את התמיכה המירבית בנושא

לפותחת - קיבלתם הזדמנות טובה לפני החתונה לראות איך אתם מתמודדים עם עניינים "אמיתיים" ופותרים דילמות ;)

יש גברים שמתנגדים למניעה למרות שהאישה רוצה למנוע. את ההריון האישה סוחבת ויכולה מאד לסבול, ועיקר הטיפול בתינוק לפחות בחודשים הראשונים, נופל על האישה. אני מנעתי למרות שבעלי התנגד, אגב שהוא התייעץ עם רב על ההתנגדות שלי הרב אמר לו שאישה תמנע אם זהו רצונה..

לא להתעלם מהרצונות שלו ופשוט למנוע.
אלא מתוך שיח ותקשורת.

לא תמיד תגיעו להסכמה מלאה. ולגמרי ברור שלאישה נשארת אוטונומיה מלאה על הגוף שלה! אבל זה אחרת כשזה מגיע אחרי שיח, חשוב מאוד להגיע להבנה מה הרצונות של כל אחד ומה המשמעות של זה

או שמונעים או שלא, ולכן רצונה של האישה הוא היחיד שיכול לקבוע, ברור שיש שיח.. גבר לא תמיד יכול להבין את הקושי הפיזי והנפשי כי הוא לא חווה אותו בעצמו

הראשון זה שהאישה מחליטה על גופב זו עובדה ואם היא מרגישה שהיא צריכה למנוע או לגבר שיסרב

החלק השני הוא שזו זוגיות וזה משהו שחייבים לדבר עליו יחד ולהבין אחד את השניה לבעל גם מותר לנסות לשכנע

@מיקי מאוס
כן. ברוך ה'. גם היו וישנם לא מעט דילמות בדרך מכיוונים אחרים..

תודה לך (:

@ויטה

זה לא שיקול מבחנתי אם לשתף אותו או לא, זו בסופו של דבר תהיה החלטה שלנו.

ואני מניחה שהוא יבין שאסביר לו.

את מציעה שהיא תסתיר את זה שהיא מונעת? תקח גלולות בסתר?
מה היא תעשה אם הוא יתנגד? תסביר, הם ידברו, כל אחד יסביר את דעתו, את צרכיו ומחשבותיו. ואם הוא רוצה שיהיה לה טוב, כנראה שהוא ילך לקראתה, כי היא זו שצריכה להיות בהריון, אולי יגיעו לדרך האמצע ויחליטו למנע 3 חודשים ואז לחשוב שוב , לא יודעת, אבל זה הבסיס של הזוגיות. לא עושים צעדים חד צדדים בדבר כ"כ מהותי, מדברים, מנסים להבין אחד את השני ומוצאים דרך שתתאים לשניהם. זה התרגיל הראשון שלהם בזוגיות. להציע להם לעקוף אותו ע"י צעד חד צדדי מצידה , זה להכניס אותה מראש לבעיה זוגית.

זו שותפות לטוב ולרע
לעשות דבר כזה באופן חצ צדדי זה ממש לא שייך לדעתי.

את חייבת לשתף אותו ולהסביר לו.
מנסיוני, בעלי רצה כבר מההתחלה והסברתי לו. הוא קצת התבאס אבל הבין אותי. זו כניסה למחויבות רצינית וצריך לרצות את זה באמת. בעיקר אם יש מחשבה שזה יכול לפגוע בך נפשית.
בהצלחה!!

אם זה לא ישפיע אז תפתחי את הנושא אחרי האירוסים בשיתוף מלא אבל תתכונני גם לשמוע לא.
זה נושא שההחלטה בו משותפת.

בהצלחה!

לדבר לדבר לדבר . כל הזמן ועל הכל .

תמיד עדיף שקיפות וכנות

לנשים עם שחלות פוליצסטיות יש טיפולים מעולים, וסיכויים מצויינים להשיג הריון.

שחלות פוליציסטיות | שירותי בריאות כללית

ולהגיד לו שזה יכול ליצור בעיה בפוריות. אבל זה בעיה שאפשר לפתור ונשים מצליחות להכנס להריון עם הבעיה הזו בעזרת טיפול יחסית פשוט (כדורים לסידור המחזור נראלי)

אבל הרבה פעמים כדורים מספיקים

נגיד מכון פועה

 

שחלות פוליציסטיות זה דבר נפוץ מאד והרבה פעמים בכלל לא מפריע לכניסה להריון וזה סתם יכול להיות מהבהיל...

 

שווה להתייעץ עם מישו שמבין ולא רק בפורום בכזה עניין...

ראו לי לפני החתונה באו''ס חיצוני והיוצלי גם מלא סימנים -מחזור מגיע פעם במלאא זמן ולא סדיר בכלל,שיעור יתר בפנים, ועוד

אבל אחרי החתונה המחזור הסתדר לגמרי
מעצמו
וב''ה אחרי כמה חודשים גם גילו שזה היה טעות ורק נראה דומה
וב''ה אין בעיות פוריות

אני לא חשבתי להגיד כי זה דבר נפוץ ולרוב גם ניתן לאיזוו וטיפול.
לאחותי יש שחלות פוליציסטיות ו7 ילדים
ומכירה מלא כאלה

באותה נשימה גם אמרתי שרופאת הנשים הבהירה והדגישה שעם הטיפול הקבוע שאני מקבלת, לא אמור להיות לי קושי להיכנס להריון יותר מלכל אשה אחרת. ואכן ב"ה לא הגענו לטיפולי פוריות. שחלות פוליציסטיות בהרבה מקרים לא מפריעות לכניסה להריון, וגם במקרים שכן לרוב הפיתרון הוא פשוט ומהיר. היא צריכה לדעת להציג את התמונה המלאה ואז לא אמורה להיות שום בעיה.

זה דבר מאד מאד מאד נפוץ! יש מלא נשים שנכנסות להריון בלי שום טיפול, ואלו שכן צריכות , כדורים לסדר את המחזור בדרכ מספיקים להן.
עד כמה שידוע לי אחוז הבנות שצריכות טיפולי פוריות ממש בגלל פוליציסטיות לא גבוה משמעותית מאלו שצריכות אותם מכל מיני סיבות אחרות שלא ידועות לפני החתונה.

זה ממש לא משהו שצריך לשתף בו.

גם לי יש ולקחתי אמצעי מניעה כדי לסדר את המחזור.
אחרי האירוסין שיתפתי שנצטרך למנוע לכמה חודשים עד שיסתדר והוא קיבל את זה בסדר גמור.
ב"ה נכנסתי להריון מיד אחכ

זה עלול רק להלחיץ, כשבכלל לא ברור שיהיו בעיות.
מכירה לא מעט נשים (כולל ממשפחתי הקרובה) עם בעיה כזו, לכולם יש ב"ה מספר מבורך של ילדים
אחת נזקקה לטיפולים עד שנולד הראשון ומאז נולדו לה עוד הרבה בקלות.

גברים ממש מסוגלים להילחץ מזה, ובמיוחד גבר לא נשוי.

בעיה כל כך נפוצה

גם לי יש...

נכנסתי להריון ספונטני, רק מללמוד לעקוב אחרי הביוץ.

אמנם לקח זמן, כי לקח לי זמן להבין איך לעשות את זה. 

 

זאת שאלה לרב כמו שאמרו, ועדיף רב שמבין (מכון פועה)
בהנחה שהרב אומר שלא חייבת, שתעשה מה שמרגיש לה לנכון.
אני כן מוצאת מקום להביע את דעתי האישית ווהיא שכן כדאי לומר לבחור.
השקיפות והכנות בין בני זוג חשובה מאוד בעיני. עדיף לומר ולהסביר בדיוק מה זה אומר, וגם להסביר שזה יכול להיות אבחנה לא נכונה, וגם אם כן הטיפול בדכ הוא מאוד מאוד קל. ובקיצור.. להרגיע אותו.
אבל שידע.
כי אם באמת אחרי החתונה תצטרך לקחת איזשהו טיפול כלשהו, והבחור ישאל אותה- מה, אף פעם לא חשבת לבדוק למה המחזורים שלך ארוכים או משהו כזה, שלא תצטרך להתבלבל, להסמיק או להגיד משהו לא מדוייק. אני בעד לומר את האמת מההתחלה...
במיוחד בתור זוג צעיר שרק בונה את האמון, לי אישית זה נראה חשוב...
ומאמינה שאם הקשר שלהם חשוב לו אז הוא לא יתן לזה להפריע לו, במיוחד אם הבעיה הזאת ככ ככ קלה...

(ואם הוא מהטיפוסים שזה יפריע לו- תתארי לעצמך כמה אחרי החתונה כשיגלה שידעה ולא יידעה אותו- כמה זה יפריע לו אז....)

שיומיים בחודש בקושי מתפקדת?
ומי שיש לה מיגרנות במחזורים?
כל דבר צריך לדבר עליו כי הוא ישפיע בחיי הנישואים ? כי לוקחים כדורים כדי לסדר אותו? כי אולי הבעל יעבוד קצת קשה יותר כמה ימים בחודש כי אולי נהיה מעט לחות מותרים כי וכי...
זה ממש מוגזם
זו תופעה שניתנת לסידור על ידי לקיחת כדורים נפוצים ביותר ובעיני התגובות פה מוגזמות מאד

שלבעלי היה חבר שהמליץ לו לצאת לפחות חודש
כדי לראות את האישה בכל המצבים
(ספוילר- יצאנו פחות)

לדעתי היא צריכה להתכונן לשאלה כזאת מצידו מתישהו. זה נורא הגיוני שישאל. ממקום סקרן אפילו,בכלל לא טרוניה.

ואז השאלה איזה טיפוס היא. ובעיקר איך היא מרגישה מול הנושא הזה.

אם היא מרגישה שזה שטויות ולא סיפור וכמו עוד משהו שהוא חלק מהחיים הפשוטים והנורמלים (נורמלי זה מאוד סובייקטיבי) אז שלא תגיד קודם.

אבל אם היא חושבת שזה משהו רציני יותר (מבחינת ההשלכות על שניהם) שהיא תובך שלא שיתפה קודם- אז שתשתף.

כך כשישאל לא תרגיש שהסתירה ממנו משהו...
אגב גם בשאר הדוגמאות שהבאת- אם זה משהו שהוא דרמטי בשבילה כן הייתי מציעה לזרוק על זה מילה. להסביר, לנרמל, אבל לומר.
שוב, בעיקר בשביל ההרגשה הנקייה שלה, ואני בטוחה שאם הבחור אוהב אותה ורוצה אותה הוא לא יעזוב בגלל סיבות כאלה. במיוחד לא בשלב שהוא שניה לפני חתונה..

לי נגיד סוג של איבחנו אנדומטריוזיס.
מה זה סוג של? היו לי כאבי בטן נוראים סביב גיל 16 ומששללו דברים אחרים החליטו שזה זה ולט עשו שום בדיקה שמאמתת.
באותה תקופה גם מצאו לי עוד 2 דברים טיפלנו יחד ב3 הדברים (אנדומטריוזיס עם גלולות וב2 האחרים שהם וודאיים) ואכן נרשמה הקלה אבל לא ברור שזה מהגלולות אולי מהדברים האחרים. והכי נח היה להניח שיש לי אנדו ושאמשיך ככה. לא עשו לפרוסקופיה.
בדייטים החלטתי שכיוון שזה לא וודאי לא אספר. בתקופת האירוסין סיפרתי שבגלל בעיה כך וכך נתנו לי גלולות ואני לוקחת. מייד אחרי החתונה הפסקתי ונכנסתי להריון תוך זמן ממש קצר.
אחרי החתונה סיפרתי לבעלי יותר בפירוט והוא ממש קיבל בסדר. אבל באמת לא הייתה חותמת רפואית אלא השערה.
זה קצת שונה. בכל מקרה שחלה פוליציסטית זה יותר קל. אני הייתי מספרת בצורה מאוד וורודה כשהקשר יציב. אבל היא לא חייבת

שבגיל ההתבגרות איבחנו אצלי גם את זה, והרופא אמר שכשארצה להיכנס היריון, אפשר לקחת כדורים ולפתור את זה בקלות.
בפועל - נכנסתי להיריון שבועיים אחרי החתונה, אחרי המקווה הראשון, ובהמשך, האבחנה ההיא נשללה בלי קשר..

ואך ורק שהוא כזה הייתי משתפת .
כלומר שמרגישים קרבה נפשית , לפני זה לא, אחרי זה זה אמור להגיע באופן טבעי ( הרצון להחשף ולשתף)

וואי כמה דברים ביחד...
הקורונה
והניתוח
הפחד מהסוכר
הראש הגדול
סוף הריון....
עמוס ומתיש..
ואימא זו הרבה פעמים נקודה רגישה אצלנו, בטח בזמנים של הריון, לידה, ילדים....

ממש חיבוק, נשמע לא קל כל דבר בפני עצמו ובטח כשהכל יחד😐

ביקשת עידוד... אז שולחת לך בע'ה המון כוחות
ובע'ה לא רחוק היום
ואת תהיי אחרי... והפיצי בזרועותייך
בבריאות, בשמחה ובנחת.
בהצלחה אהובה 🌷

גם אותי הלחיצו בראש, כתפיים, משקל, מוות תוך רחמי ממש הלחיצו
הייתי במעקב סוכר עם גלוקומטר ושמרתי על תזונה והייתי מאוזנת
ומצד אחד הרופאים אמרו שעם האיזון היפה הזה אני יכולה לחכות שהלידה תגיע טבעי ומצד שני בבית החולים בבדיקה שגרתית של עודף הריון הפחידו אותי וחייבו לעשות זירוז ובסוף הילדה יצאה במשקל תקין והכל היה בסדר.. תקשיבי לרופאים כמובן אבל קחי הכל בערבון מוגבל, הם לפעמים חייבים להלחיץ כדי להיות נקיים..
לגבי הניתוח, מאחלת שהכל יעבור בשלום ותצאי מבית החולים בבריאות איתנה ובידיים מלאות ובריאות.
תפסיקי לקרוא באינטרנט דברים מלחיצים, תבקשי מבית החולים שיסביר לך כל מה שאת צריכה לדעת על הניתוח

מלחיצים שהם אוףףף!
ולגבי הסוכר דיברת עם תזונאית? לפני חודש בערך עקבתי והיה בסדר ולאחרונה הכל נהיה קרוב יותר למדד העליון וכבר כמה פעמים עברתי את זה. אין לי עודף משקל בכלל, עשית עוד דברים חוץ מתזונה?
אמן על האיחולים❤️

ועידוד קטן- ניתוח מתוכנן יותר קל ועם התאוששות טובה יותר מאשר ניתוח חירום, אם זה מה שחווית.

ניתוח חירום אחרי יומיים צירים בפתיחה מלאה עם דולה שעדיף שלא הייתה משהייתה...
בעז"ה יהיה טוב הפעם, תודה!

תראי. לא באה לומר שניתוח זה אדאל. אבל וואלה לדלג על הצירים זה ממש ברכה. ואת יודעת תאריך. מתארגנת. מתכוננת. דואגת לסידור לילדים. מתארגנת לברית מראש אם יש בן. וגם פיזית ונפשית ההתאוששות הרבה יותר טובה מאשר ניתוח חירום!! הגוף לא מגיע מותש ובטראומה. צריך עזרה כמובן בהתחלה. וזה כואב עדיין כמו שאת כבר יודעת. אבל התהליך יותר קל ונעים.

הבדיקה עצמה לא מטמאה ממה שאני יודעת ככה לםחות הרב שלי פסק לי אז. ולגבי חשיבות הבדיקה זה אכן חשוב. לי היתה פתיחה 5 עם צירים ממש קלילים אחרי שהייתי שבועיים בשמירה בבית עם קיצור צוואר קל.

איך הבדיקה נקראת? אני לא ממש יודעת מה להגיד לרב..

עוצרים..

ובוודאי בשבוע 36...

היא יכולה להציע לך לבדוק פתיחה(שזו בעצם בדיקה ידנית)

רק אני לא רואה בזה שום צורך- במיוחד אם אין לך כרגע צירים

ובדיקת פתיחה לא מטמאת. אלא א"כ רואים דם...

מרגישה אותם לכן אני חושבת שהיא תרצה לבדוק...שלא מתפתח שום דבר בלי ידיעתי.. 

פשוט מופיעים צירים במוניטור שקיצרו לי את הצוואר, אבל הם לא כואבים לי בינתיים... ובגללם הייתי צריכה להיות בשמירה עד עכשיו... ברור שבשלב הזה לא עושים כלום, אבל גם לא כדאי שאני בטעות אלד בבית לא? או שזה לא יכול לקרות...? בכל מקרה זה הטעם לבדיקה...

סביבות 19 אם אני זוכרת נכון..

תקשיבי, בד"כ רוב הנשים לא יולדות כ"כ מהר, בוודאי שלא בלידה ראשונה

אבל תמיד יש יוצאים מן הכלל...

את יכולה להסכים לבדיקת הפתיחה, כמו שאמרתי היא לא מטמאת בד"כ, אבל היא קצת לא נעימה.

צירים של לידה הם צירים כואבים

ואפשר להסתובב עם פתיחה אפילו של 2.5 כמה שבועות ולא מפתחת לידה...

כך שאין חוקיות והכל יכול להיות.

אצלי בכ"א היה לי הריון בסיכון (תאומות זהות)

בדקו לי אורך צוואר פעם בשבוע!

משבוע 34 כבר לא בדקו, על אף שידענו שיש קיצור

הסתובבתי עם פתיחה 2.5 ומחיקה 80% חודש... וילדתי בזירוז

 

את יכולה כבר ללדת...
אם יש לך צירים עוד לא סדירים לא נראה לי עש צורך בבדיקת פתיחה (ידנית)
אבל הרופאה תחליט

2? תסתכלי שוב אולי היה רשום שם שבכל אופן לא לקחת 2 אם מפספסים
עם גלולות משולבות בטוחים גם אם מפספסים גלולה אחת ולפי מה שזכור לי עד פיספוס של 2 גלולות

גם אם המשמעות זה לקחת 2 ביחד

של הגלולה.

מתייחסים לשאלות שלך.

ההגנה - לכן היחסים אתמול היו מוגנים.

לשבוע הקרוב מעכשיו, כתוב לך שהיעילות לא מובטחת.

וגם לגבי דימום אפשרי - סביר שלא יקרה בהתחשב בעיתוי של הפספוס ובגלל שלקחת עכשיו שתי גלולות. .

הרבה כוחות. שולחת לך חיבוק גדול.

אולי תחפשי קבוצה בפייסבוק? עמותה? משהו. תמיכת הורים אחרים בטוח תעזור ותועיל...

יכול להיות טיפול מועיל..

תלוי במקור של הפרכוסים..

מה בדיוק הרופא אמר לכם?

מכירה את זה.
בא בלי קשר לכלום.
איזה באסה!!!
תנסי לעשות מתיחות, בזהירות, כרית חמה- לא על הבטן/גב, זה הזמן להתפנק במסאז' נחמד מהבעל...
בהצלחה בחזרה לעבודה מבינה אותך ממש, סיוט..

מעצבן ממש, קמה כל בוקר עם כל הרגליים תפוסות, במיוחד השרירים בין הירכיים, כאילו עשיתי כושר מטורף (ולא. אין חשש, הכושר היחיד שעשיתי היה הליכה לארון לפלח עוד קצת עוגיות). התחושה הכי חזקה בבוקר אצלי, או אחרי מנוחת צהריים, אבל נשארת לפעמים כל היום.
מקווה שעוזר לך לשמוע שאת לא לבד.. למרות שאין לי פתרון.. מה שכן כשזה קורה לי בשריר התאומים, בשוק האחורי, אני שמה מתחת לרגל בקבוק מים חם עם מגבת ואחרי 10 דקות זה משתחרר לגמרי.

נראה לי שהיא קשה...
:-*

מה זה חשוב אפ הבטן יצאה או לא, יש בטן ובא לך להסתובב ? קדימה שימי ידיים ופרצוף מתלהב ותתחילי להסתובב
רק תספרי לי, איפה יש לך להסתובב בימים אלו??? 🙄
מזל טוב!!!

יש בטן בהחלט..

 

להסתובב - מכולת/שכנה מעבר לגדר.. דברים כאלה ...

 

 

 

פעם ראיתי מישי רזה רזה מלטפת את הבליטה שלה היא היתה בחמישי, אבל אם היא לא היתה מלטפת - בחיים לא הייתי יודעת שהיא בהריון. בהתחלה זה היה נראלי מצחיק, אבל אז חשבתי שאם באלה להרגיש כבר הריונית וללטף את הבטן אז למה לא בעצם?

והרי יש אנשים שאת לא תגידי להם 'אני בהריון'. זה מצחיק..

אז יש דרכים להראות..

 

ופה בעצם נוגעת השאלה שלי - 

האם הבטן כבר יצאה ואפשר 'לעזור' לסביבה להבין שאני בהריון, 

או שעדיין לא..

אם יש בטן
אז את יכולה לרמוז איתה..
זה לא משנה אם היא רכה או קשה..
אם היא יצאה בגלל ההריון או בגלל
הריון + עודפים.
את יכולה לשים חולצות שאת נראית בהם הריונית וכך לרמוז

בטח כשהיא עוד לא יצאה... 
בטח שיש כאלה שזה עוד יותר יכאיב להן אלה שמצפות להריון(לא אכפת לי שתזרקו עגבניות , לא אכפת לי שתגידו ש"אי אפשר להצניע הכל" אני כך חושבת וזו זכותי אז אל תנסו לשנות את דעתי ואל תגיבו לי לזה). 
שיהיה לך הריון משעמם קליל וכיפי !!!!! 3> (תגובה הכי אמיתית של "למה ללטף מוקדם? חחח אפעם לא הבנתי...)

 

וכן להניח ידיים על בטן הריונית - זה פשוט קורה. קורה לי גם עכשיו, אני פשוט לא עושה את זה ברחוב.

 

ולא ידעתי אם היא יצאה או לא - לכן שאלתי פה. מה נחשב 'בטן שיצאה'.

 

לגבי המצפות - לא הבנתי. אם בטן הריונית מכאיבה למצפות, מה עלי לעשות? ללבוש אוהל? לא לצאת מהבית עד הלידה?

זה לא משהו שאפשר להסתיר.

 

לא אמרתי לתלות שלט וזיקוקים שאני בהריון, אלא שאלתי מתי אפשר להראות את זה לסביבה בצורה טבעית ונורמלית,

בלי הצורך להגיד מפורשות 'אני בהיריון'.

 

לא מדובר על מישהי שאני יודעת שמצפה, אלא על שכנות מעבר לגדר/ בקומה למעלה,

שוואלה - רוצה שהם ידעו בצורה טבעית.

 

תודה בכל מקרה לכולן!

 

 

וללטף ולנשק אותה בחוץ?
בטוח יש כאלה שזה פוגע בהן...


(אותו דבר מבחינתי)

וברור שאני אהיה רגישה ועם טאקט אם אני בדיוק פוגשת חברה שנצפה להריון, אני לא אתחיל ללטף את הבטן אותו דבר אני גם לא אתחיל לנשק ולמעוך את התינוק שלי. אבל סתם כך, למה לא???

תהני ותעשי מה שבא לך
זו דעתי 🙂
אם את כבר רוצה להסתובב בתנוחה הריונית לכי על זה... אני בד'כ רק בחודש שישי מתחילה לשלב ידיים בפוזה הריונית, לפני זה משתדלת לא להראות ומי שרואה רואה..
בהצלחה יקרה והרבה מז'ט
שיעבור בטוב בע'ה 💞

ברמה שאני יכולה 'להכניס' אותה ואז לא יראו כלום. וזה בוודאות בטן של הריון (בלי הריון אין לי בכלל בטן...)
אבל מסכימה עם כל אלו שכתבו שזה לא באמת משנה...

לך שאת יודעת בוודאות שזה של הריון,
בתחילת הריון זה מתערבב לי ואין לי מושג מתי היא יצאה ואם היא מההריון או לא, למרות שיש לי בטן קטנה ברגיל, לא משו רציני..
ואיזה כיף זה לומר בלי הריון אין לי בטן בכלל

על ההריון.
הייתח מחכה לפחות לסקירה מוקדמת.

עלהבטן פיצות ושוקולד בלי הריון😁😁

ואז הבטן מתחילה לצאת

אז יאללה לפתוח ''פינת ליטוף'' 😋😋

אצלי הבטן בהתחלה יוצאת והיא עדיין מושי... מה שנותן לי מראה של שמנה... שונאאאתתת את השלב הזה ... אני יכולה לבכות מזה, פשוט מדכא אותי!
ואז היא מתחילה להתעגל ולהתקשות ונהיית יפה... ואז אני מרשה לעצמי לשים ידיים על הבטן בכיף שלי😁


רק לא הבנתי למה כתבת שאת עוד בהריון מלפני הקורונה? מותר לך להכנס להריון גם בתוך הקורונה, הכל טוב!

בכללי את רזה?
אז חושבים שפשוט השמנת?

אז כשמתחיל לצאת ההריון זה נראה פשוט בטן שמנה ומגעילה... ואז אין מה ללבוש, כי צמוד זה בטן מעצבנת טרחה נראה הריוני למדי

ממממש מוקדם, אז ללבוש בגדי הריון זה לא בדיוק שייך..

(טוב אולי אני לא אמורה לדבר בשמה... אבל ''בטן שמנה ומגעילה?!")

נגיד אחרי לידה אני בכלל לא טורחת להסתכל איזה חודש,
אולי לא מתאים לומר מגעיל אבל זה ממש לא יפה (בתוספת צלקת קיסרית אצלי...)

העיקר שבשלב הזה יש תינוק ביד וזה מפצה על הכל, בהריון שהתינוק רק בהתהוות קשה לראות את האור בענין המראה...

זה באמת שלב קשה אצלי.. אני כל הריון מוצאת את עצמי בשלב הזה. טל המראה רוצה פשוט לבכות...

זה באמת לא יפה לדבר על הבטן שלי ככה, ועוד שהיא מגדלת חיים בתוכה, אז היא נאמר- 'לא מחמיאה בעליל'

חלביות בקשר עם רב. לא להסתכל. תחתוניות שחורות. ככה אפשר לפעמים להימנע מלהאסר מכתמי הסתגלות. ולקחת בשעה מדוייקת ממש.
בעיקרון בשבוע או שבועיים (תסתכלי בהוראות) הראשונים צריך לשלב עוד אמצעי מקומי עד שיש הגנה.
אני לא הייתי סומכת ללא גלולות.

אם לא היית סומכת.. לכאורה עדיף להתחיל שבוע לפני הטבילה לא?

כלומר. אפשר להוסיף אמצעי נוסף פשוט. אבל אני טבלתי לפני שמומלץ כדורים ולפני הרופאה (בשישה שבועות מהלידה). אז חיכינו עד הגלולות.

הכוונה היתה לשלב אותו בשבוע הראשון של הנטילה של הגלולות אחרי המקווה...
אבל הבעיה שגם על זה אני לא ככ סומכת וחוששת שאכנס להריון בשבוע הזה..
לכן מתלבטת האם להתחיל שבוע לפני הטבילה

נגיד תחכי יומיים ותוסיפי גם מקומי

זה עוזר?

הפיעילות הרחמית
וחיבוק על כל העניין❤

אצלי בגיל 3 חודשים. השן הראשונה יצאה בגיל 4 חודשים.
זיהיתי לפי האצבעות ואגרופים בפה, והחולצה שבאופן קבוע רטובה מרוק.

ואני לא רואה סימן לשיניים..
יכול להיות שיצמחו עוד מעט או שזה לא חייב להיות סימן?

לא יכולה להתחייב לך אבל זה נשמע שיניים

מרטיב איזה 5 חולצות ביום וכל הזמן אגרופים בפה, זה לא הגיל שהם מגלים את הידיים וזה טבעי?

אבל הרוק וחולצה רטובה באופן קבוע- זה שיניים, זה לא בגלל האצבעות בפה

בכתה המון חפרה עם האגרופים בפה, ריירה
חשבתי שהיא רעבה
בגיל 5 חודשים היינו אצל ההורים והיה לה חום לא כ"כ גבוה.
אמא שלי פסקה שזה שיניים ואחרי 3 ימים עבר החום ויצאה שן

שבוע בערך לפני היא התחילה ממש באובססיביות לדחוף אצבעות לפה גם שלא הייתה רעבה ואחרי תקופה

והופה השן הראשונה בגיל 5 חודשים

שברה שיא אצלי שהכי מוקדם היה 7 חודשים

 

נ.ב. גם היום היא עדיין ככה מכניסה ידיים לפה אז חושבת שיש עוד הפתעות בדרך

בכי פתאומי, לא רגוע
ויצאו לו בגיל חצי שנה 2 במכה

זה לא כמו בדיקת הריון...

ביוץ נמשך כ-48 שעות.

רולי לא מתאימות לכולן
אבל אני ב"ה נקלטתי ב"זכות" מקלות ביוץ...
ב"ה