מסכנה היא לא ניגשה לניתוח ובסוף רק אחרי 3 שנות נישואין הצליחו לקיים יחסים והבתולין נקרעו לצמיתות אבל זו טעות שלה כי היא לא ניגשה לניתוח..סורי שזה לא מעודד אבל מה שאני ממליצה לך זה אולי  לחכות עוד קצת ואם זה עדיין כואב תקחי את האופציה לניתוח במיוחד אם את מתכוונת להרות בקרוב..בהצלחה וזה ממש מבאס אבל יש כאלה שהבתולין שלהן קשים

לא הייתי קוראת לזה ניתוח, אבל ביתוק של קרום הבתולין על ידי רופאה.

זה אמנם לא נעים (אני גם הייתי בשוק, זאת היתה פעם ראשונה שעשו לי משהו פולשני), אבל כל הפרוצדורה לקחה לדעתי 5 דקות, הכאב אחר כך היה ממש סביר, ודם כתוצאה מביתוק מלאכותי לא אוסר כמו ביתוק טבעי של קרום הבתולין.

אם תרצי אוכל להביא לך את הפרטים של הרופאה שהייתי אצלה, היא היתה פרטית (עלה 300 שח אם אני זוכרת נכון), והיתה ממש מקצועית, נעימה, וגם דתיה ומבינה, עלי זה הקל..

חו"מ שולחת חיבוק, יודעת שמעבר להתמודדות הפיזית זה יכול להיות גם לא פשוט רגשית וזוגית. שבקרוב יהיה מאחורייך!

היתה לי מדריכת כלות נפלאה ובעלת ידע וניסיון, והיא אמרה לי ללכת לבודקת טהרה בשבוע של השבע ברכות, כשאסורים. 

הבנתי ממנה שזאת הנחיה נפוצה אבל אני רואה שהרבה מדריכות מוותרות על זה וחבל..

הבודקת עשתה לי את ה"ניתוח" שאפילו לא ספרתי אותו ככזה. הייתי בניתוחון אמיתי בעבר, וזה לגמרי לא נחשב ניתוח..

רשמית לבודקת אסור לעשות את זה אבל אותה אחת עשתה, נדמה לי שהיתה לה הכשרה יותר מאחות.

היא שמה שלושה טמפונים כרוכים יחד ומשאירה שם כדי שזה לא יתאחה מחדש, זה חשוב. לכמה ימים. זה לא כאב, רק היה מציק ולא נוח. והיה בזמן שממילא היינו אסורים אז אפילו לא הפסדנו זמן. ובפעם הבאה כבר לא כאב.

תעשי את זה ודי!

ולא נראה לי שהיה לי "קרום בלתי גמיש" או משהו מיוחד. לרוב הבנות זה כנראה כואב ברמה כלשהיא ואנחנו דור מפונק יותר.. המדריכה אמרה לי בזמנו שלפני שהתחילו עם הפרוצדורות האלה היו פשוט סובלים והיו יכולים לעבור כמה חודשים עד שהצליחו יחסים. וזה היה נורמלי. אז למה לסבול גם בימינו..

אני שמחה שאצלך זה עזר. אצלי לדוגמה, זה גרם להשלכות קשות, ואני עד היום סוחבת את ההשפעה של מה שהיה אצל אותה בודקת טהרה שעשתה לי את הביתוק הזה. אני מאמינה שהיינו אצל אותה בודקת טהרה (יש הרבה פרטים שציינת כאן ובהודעות מהעבר שגורמות לי לחשוב כך). למרות שאני עד היום סובלת ממה שהיה אצלה, אני בטוחה שהיא עשתה את הדברים מתום לב ומרצון טהור לעזור. ובכל זאת. מסתבר שאני לא היחידה שניזוקה ממה שהיה אצלה. לפני כמה שנים נודע למכון פוע''ה (דרכם היא הוכשרה להיות בודקת טהרה) שהיא עושה פרוצדורות כירורגיות כאלה כשלמעשה אסור לה והם נזפו בה וממה שהבנתי היום מפקחים עליה שהיא לא תחזור על דברים כאלה.

יכולות להיות לפרוצדורה כזאת השלכות פיזיות וגם השלכות נפשיות. זה תלוי בהרבה מאד דברים. לגבי השלכות נפשיות זה תלוי לדוגמה ברמת הרגישות של הכלה, וכמו כן בסך החוויות שהיא עברה בחיים. 

הזו מפליאה אותי. אני חושבת על עצמי בשבוע שאחרי החתונה, הכל כל כך טרי ולא מוכר. ואז ללכת להיחשף בפני מישהי אחרת, לעבור בדיקה פולשנית רק כדי לבדוק אם אולי משהו לא תקין.

בעיניי ההנחיה של מדריכת כלות צריכה להיות ככה- קיום יחסים לא אמור לכאוב, אם כואב לך כדאי לפנות לרופאת נשים. והנה רשימת הרופאות המומלצות בתחום--

לי כאב בהתחלה, אבל פניתי לרופאת נשים מומחית בתחום ואני חושבת שזה הדבר הנכון לעשות. כי לפעמים הכאב הוא לא "רק" עניין של קרום בתולים וחשוב לאבחן נכון.

בעיניי להוסיף גם את האופציה לפנות לרופאת נשים. לי כאב ולא בגלל הקרום.

ההמלצות האלו יעזרו למי שהכאב הוא רק בגלל הקרום. אבל בהרבה מקרים זו לא הבעיה, ולכן הדבר הנכון בעיניי הוא לפנות לרופאת נשים. אם זה הקרום- היא תדע לאבחן את זה, אבל היא תדע לאבחן גם במקרים שבהם הבעיה היא אחרת.

זה בסדר לתת את האופציה לחכות קצת, כי לפעמים צריך להתרגל, אבל צריך גם לדעת שאם זה לא עובר אחרי כמה פעמים, חשוב מאוד ללכת להיבדק.

כמו שכתבתי בהודעה הראשונה. שמדריכת הכלות תתן את רשימה של רופאות הנשים המומלצות.

ובאופן כללי- לפני החתונה אמא שלי אמרה לי על מספר מקומות שאליהם ניתן לפנות כשיש בעיה (מספר מקומות בתחומים שונים). ככה לא נשארתי חסרת ידע, וכשהייתה בעיה ידעתי מיד למי לפנות בלי שהייתי צריכה להתפדח כדי לברר לאיפה לפנות. שלפעמים חוסר הידע למי לגשת, גורם לכך שלא ניגשים ולא מטפלים. 

אז לפי דעתי זה יכול מאוד להועיל אם מדריכת הכלות תדע להפנות לגורמים בתחום כדי "להקדים רפואה למכה".

כתבתי בהודעה הראשונה.

רופאת נשים "רגילה" לא בהכרח יודעת, בזכות הפורום כאן הבנתי שיש רופאות שמומחיות בתחום ופניתי לאחת מהן

רק אם מישהי מכירה מהכרות אישית בחיים האמיתיים-וממליצה עליה

או השתתפות רבת שנים וותק בפורומים הפתוחים.

חבל לך על הלחץ והזמן והכאב

מנסיון אישי ממליצה לך מאוד על הפרוצדורה ה״ניתוחית״. היה לי אותו דבר כמוך רק שפניתי לעשות את זה מייד אחרי השבע ברכות, ולרגע לא הצטערתי על כך.

אני מזדהה עם הקושי כי כשאת כלה טריה בנושא זה באמת לא קל, ויש כאבים -תלוי ברמת הרגישות שלך לכאב.

אני רגישה וזה די כאב לי( בזמן אמת לא כאב כי יש זריקת הרדמה מקומית, אחר כך די כאב) מצד שני זה לא כאב הכי נורא בעולם, ואפשר בהחלט לעמוד בזה.

לדעתי זו הדרך הכי פשוטה ובטוחה לדעת שאת אחרי זה, בלי נסיונות רבים שמסתיימים בכאב. ואם כואב לך- אז זה לא נעים, ומשאיר חוויות לא חיוביות בכלל מהשהות יחד.

בהצלחה יקרה

שיהיה בקלות ובבטחון!

לא תמיד זה ניתוח בהרדמה מקומית (ואז זה אכן פעולה ממש קצרה). 

אצלי המקום היה כל כך רגיש שאי אפשר היה להרדים מקומית ונאלצתי לעשות ניתוח בהרדמה מלאה. 

ממליצה כמו כולן לוודא מה בדיוק הבעיה אצל רופאה שמתמחה בזה, וכמובן לטפל. 

זה בהחלט לא נעים, אבל גם לא מאוד נורא.

בהצלחה 

"מרחיבים" תבררי על זה.

כרגע

במצב של החודש האחרון, שיש עומס של החיים בצורה די קיצונית, הכל ביחד

פלוס זה שאני אדם רגיש

מוציא ממני משהו מאוד דומה למה שאת מתארת

משהו כמו הקש ששבר את גב הגמל רק בצורה יומיומית

דברים קטנים שמהם נשברים אבל בגלל שהעומס הכללי הוא ענק

אני אסביר

בתור אדם רגיש מאוד,  כל דבר שסביבי הולך איתי.

בקשת העזרה של השכן

הילד שחורק עם הכסא

אם אני צריכה לגעת בדברים שאני לא מסוגלת לגעת בהם או להרגיש את המגע שלהם 

כמות העומס שעלי מורגשת והולכת איתי

ואז כל דבר קטן, יכול להיות הצעקת 'די אני כבר לא יכולה יותר'

וזה יכול לבוא לידי ביטוי ב'איזה טפט גרוע' וב 'אוף על איקס ואי זד'

לחיות כבנאדם רגיש זה דורש עבודה ולימוד

מאוד קשה להיות הבת זוג/בן זוג של אדם שקשה לו להכיל את המציאות. שמורכב לו. אני מודה...

מעריכה ממש את בעלי וגם הוא משתגע מזה לפעמים

אני יודעת שכשאני מעל המים מבחינת שינה, אוכל, זמן לעצמי, זמן זוגי- אני לא לוקחת קשה..

וגם אני גם מנסה להכיר במתנות שיש ברגישות הזאת, כמו יכולת הזדהות, הבנה עמוקה של דברים ועוד

זה מה שיש לי לכתוב

ממש כל הכבוד לך, אני באמת מעריכה את הצד השני של אנשים כמונו

ובתור אני מנסה ללמוד להקליל, להבין שהחיים מורכבים ולא הכל חייב להיות במאה אחוז דיוק

זה קשה (ממש)

וגם לעבוד על לבקש את הצורך שלי כדי לקבל אותו

ושלא יתבטא בעצבנות כללית כזאת כי אף אחד לא מבין מזה שיש כאן צורך שלא מולא

אבל זה הקטע

אנחנו חיים במקום בלי אזעקות כמעט

אומנם הילדים בבית ואני עובדת כרגיל אבל הוא במילואים! דווקא במילואים אצלו יותר נחת מהעבודה ( בדכ עובד מאוד קשה)

אז למה הפתיל הקצר הזה?

ובכל אופן, מה לדעתך החלק שלי בסיפור?

אני לא ככ יודעת איך להתייחס לזה..

מצד אחד צריך פה הכלה כנראה

מצד שני לא מוכנה לקבל האשמות

הצורך ללמוד מקום חדש

או ליצור קשרים חברתיים חזקים חדשים במילואים

או אדם שלא מסתדרים איתו במילואים

או הנסיעות 

או כל דבר שאת חווה כמשהו קטן ומעצבן ולאדם רגיש מאוד ולא מספיק בטוח בעצמו יכול להשפיע מאוד על מצב הרוח

החלק שלך

קודם כל לדעת ש'את' לא הסיפור פה... לא מאשימים אותך, אלא את המציאות ואת הקושי

ולשקף שזה מאוד לא נעים

אם הוא באמת אדם רגיש מאוד הוא יתנצל ויקח לתשומת ליבו

אחכ לנסות לדייק מה הצורך שלא ממומש אצלו או מה יושב עליו

אלופה ממש!

כי חיפשתי ל@טוט את השרשור על המקווה 😅 אגב לא מצאתי.. באסה.

זאת אני אל דאגה❤️

כמה הוא זכה בך!!

ואיזה כיף למשוע שגם את בו!!

כותבת בקצרה כי אני ביום מעוך אז הראש לא עובד..

יכול להיות שיש לו "פוסט טראומה " קלה מהמילואים?

זה ממש הגיוני .. ולפעמים מגיע באופן קל..

אבל בסוף השנתיים וחצי האחרונות מטורפות לגמרי...

מקווה שזה בסדר לכתוב...

בכל מקרה חיבוק ענק

ובע"ה שתהיה לכם מלא סיעתא דשמיא להיחלץ ולהתעלות מהכל!!

על פניו לא נראה לי...

מצד שני גם אם כן- אין לי ככ מה לעשות עם זה... הוא טיפוס שלא מוכן ללכת לשום טיפול, בטח אם אין טריגר מסויים שהוא מרגיש אותו... מה שאני באה לומר זה שבאן כללי הוא לא ילך לשום טיפול בלי שהוא ירגיש צורך. וגם אז זה רק כשזה יבוא לגמרי ממנו...

כרגע הוא לא מרגישככ בעיה לדעתי למרות שניסיתי קצת לשקף לו (גם בזהירות. כי איזה לא כיף זה לשמוע יותר מידי שאתה עצבני כל הזמן...)

ולא צריכה לספוג את כל זה בשקט.

אבל אם זה ממשיך נגיד אחרי החג, תמצאי זמן רגוע ותפתחי את זה איתו בצורה נעימה.

ובזכות עכבס בלוטוס גיגלתי אתמול...

וואלה באמת יש מצב!

באמת גם יש לו קטע עם רעשים קצת, ובכלל כל מיני דברים שכתובים שם.

מצד שני זה לא היה ככה חזק תמיד....

וגם. שוב מחזיר אותי לשאלה מה החלק שלי בסיפור.

בנות כותבות פה וזה עוזר.

אם יש לך עוד תובנות אשמח לשמוע❤️

לפי כמה אני טרודה/עצבנית

אבל אני לא חושבת שיש לך כ''כ איך לעזור לו, זה יותר שלו מול עצמו.

תמיד אוהבת לקרוא אותך.

לא יודעת אם מתאים, אבל פעם @אמאשוני כתבה על שפת הפה לעומת שפת הלב בהקשר של ילדים ואני משתמשת בזה המון איתם וזה עוזר להבין את הדברים שנאמרים בהקשר האמיתי שלהם.

הכוונה שיש את מה שיוצא מהפה ויש את מה שהלב מרגיש.

ילד יכול לראות חבר שלו עם משחק חדש ולהגיד לו כמה זה משחק דפוק ומשעמם כשבעצם הוא רק מרגיש קנאה והיה מאוד שמח במשחק כזה.

נשמע שבעלך לא מספיק יודע להביע במילים בדיוק מה הוא מרגיש (לא איש של מילים..), קל לו יותר להטיח בך דברים.

במקום להגיד: זלדה, אני ככ מבואס שיצא כזה מכוער ועוד עבדתי על זה ככ קשה ואיזה חבל שלא יצאתי בעצמי לקנות סוג אחר של טפט

הוא אומר לך: זאת את, את אשמה, את שוכחת, את מתעלמת ממני ומהבקשות שלי

כשלומדים לשמוע את שפת הלב מבין המילים הכל נראה אחרת.

וואו תודה זה כיף לשמוע.

אני באמת מרגישה שיש פה את שפת הלב שאת אומרת.... אבל זה גם קצת משגע אותי. כאילו יאללה... אתה בנאדם בוגר. זה מעייף אותי ככה כל הזמן.. כי כאמור התדירות ממש גברה..

וגם. מודה שיש בי צד אגןאיסט שברגע שאני מקבלת האשמות אני עוברת להגנה ולא מוכנה לשמוע את הביקורת או הקושי שלו ש"אני מתעלמת מהבקשות שלו". כשאני חושבת על זה, הוא גם באמת אמר את זה לאחרונה שאני הרבה פעמים לא מספיק עונה לו ומתעלמת. ואני בהחלט הרבה יותר משתדלת לענות אבל חשבתי על זה, וזה מגיע בעיקר כי הדרך שהוא מדבר לא נותנת מקום לצד שני (למשל- לא הספקתי לשטוף, תצטרכי להביא בייביסיטר שתשמור על הילדים ואת תשטפי. אז לא היתה פה בקשה, או שאלה מה דעתי, אלא קביעת עובדה. אז מבחינתי קצת הרגשתי שלא ראה אותי/כיבד אותי. ובכל מצב קבע עובדה אז מה יש לי לענות? תוסיפי לזה גם טון קצת עצבני.. ואז הוא אומר לי- למה את לא עונה? בקיצור.....

ברור לי שיש פה צורך בלתי ממומש שלו

וגם קושי שלי לתת מענה כי נפגעת מהדרך שהוא מביע את זה

גם אני נוטה להיות חסרת סבלנות ולהאשים לפעמים.

לא נעים לי להגיד, אבל עוזר לי שמקרקעים אותי קצת.

(היי מותק, אני מבין שלא נעים לך, אבל ממש לא נעים לי שאת מאשימה אותי ככה

או זה באמת מכוער, מתנצלת, אבל דיברנו על זה כבר, אני אשמח שלא נדבר על זה כל היום).

כן הבנתי שזה קצת נצרך...

גם אחרי סיפור הטפט אמרתי לו את זה. שהעצבים שלו לדעתי חסרי פרופורציה לאירוע שזה.

זה אומנם קצת הפסיק את הויכוח, אבל לא הרגשתי שהוא הפנים את זה באמת...

התפקיד שלך זה לדבר עלייך ומה את מרגישה עם מה שהיה ועם ההתנהגות שלו. כל עוד את מכילה ומוציאה את עצמך מהתמונה או מדברת עליו רק - זה  מפספס את הנקודה שלך פה בעצם.

ומצטרפת לנכתב פה, את זהב לא פחות♥️

סבתא שלי היתה קוראת לזה "שפת האני"....

תודה על התזכורת❤️

שאת מחליקה בחיים.

אם את אומרת שזה משהו שהשתנה נשמע כמו קלאסי קשור למילואים, מלחמה. אנשים על הקצה, עצבניים.

כן, קשוח לחיות לידם.

ואת צודקת שאת יכולה להיות מכילה אבל עד האשמה אלייך. לא לאפשר לזה לקרות. יכול לחטוף כריזה, אני אכיל... אבל להפיל את האשמה עליי ועוד בחוסר פרופורציה. לא. לא. אני לא שק חבתות.

כן יכולה להזדהות איתו שדברים קטנים יכולים לגרום לי לעצבים מוגזמים. חיבוק

בגלל שאני יותר "פלואידית"- יותר יכולה ללכת לקראת ויותר מרגישה את האחר, וגם אין לי כמעט דרישות מהזולת

אז אני יותר רגישה לתחושות של ניצול או של מרמור.

כביכול אם הזולת רוצה משהו אני חייבת להיענות לו. בלי לבדוק אם רציתי בכלל. ויש תחושה של אשמה כבדה אם לא עשיתי.

כל ציפייה של האחר מכניסה אותי קצת ללחץ.

ויכול להיות שגם בעלך לא רוצה את הטפט

או שהוא רוצה להרגיש שהוא לא חייב לשים אותו. ושהוא חופשי להגיד לך לא. ואם הוא שם מתוך כפייה (גם אם פנימית ולא מצידך)- הוא ירגיש מרמור

ויכול להיות שהןא מרגיש שאפילו הבקשות של השכנים מחייבות אותו.

ואז הוא גם אשם כלפיהם שלא עזר.

או שהוא מרגיש אשמה ונחיתות כלפיי עצמו- אחרים נרתמו בכיף ואני לא. איזה מן בן אדם אני?

בקיצור הערך העצמי לא חזק דיו כדי להרגיש שלם עם הבחירות שלי.

לאנשים כאלה הכי טוב לפעול דרך מרחב ושחרור.

והרבה מחמאות וחיזוקים שהם טובים גם אם לא עשו כמו הציפייה מהם.

ממש כל מה שכתבת. ואני מודעת לזה.

ונותנת יםם של מרחב ושחרור. כנל על החיזוקים.

יש מצב שכשזה קשור אלי אני יותר מצפה/רגילה שהוא כן עושה.. ואז כשלא זה יותר קשה לי.

אבל אני באמת משתדלת המון לתת לו את כל הכבוד לומר שמשהו לא מתאים לו. ולכבד את זה.

חושבת שבאמת יש שיפור בנושא... אבל אולי גם בגלל הוא יותר כועס בזמן האחרון? מרגיש לי שזה גם חלק מהלהביא את עצמו כמו שהוא ולא לשמור הכל בפנים ולהיות מרצה.... ובכל זאת... אני מצפה שיגיד "לא מתאים לי" בענייניות ואולי גם נדבר על זה. אבל לא לעצבים לא קשורים...

טוב  מבינה שיש דרך ולמרות שהןא מושלם הוא כנראה לא. ואולי טוב שכך.....

על הריצוי והאשמה - בעלי היה ככה (עדיין אבל הוא כן הלך לכמה מפגשים עם מישהו והוא במודעות)

אני חושבת שמאוד מאוד משמעותי פה שלא תקחי עלייך את הבלאגן הפנימי שלו, אני הרגשתי תקופה ארוכה שאסור לי להביע רגשות של תסכול לידו כי ישר אפילו אם זה בדקות הוא נכנס ללופ ממש לופ מתגונן וכמובן גם מאשים ואין איך לעצור אותו.

עד שלמדתי כן לשים לב הרבה יותר לעיתוי אם אני באמת מעוניינת בשיח שיוביל לאנשהו ולעשות הרבה הקדמות, ועדיין אם הוא יוצא מפרופורציה וזה קורה לו בהחלט הרבה יותר בתקופות לחוצות - אני אומרת לעצמי ברור את ההפרדה - ועם הזמן גם הוא למד להגיד לי אותה בעצמו שזה לא שייך אליי וזה רק הוא שלא מסוגל להכיל כלום עכשיו.

אבל זה באמת אחרי הרבה זמן של עבודה דו צדדית.

בהתחלה הוא היה כמו דובי לא לא חחח , כל בקשה שלי הוא היה בודק עם עצמו אם הוא עושה את זה כי הוא רוצה - מטריף

אבל הבנתי שזה שלב ושמחתי מזה כי עכשיו אחרי התהליך הרבה יותר כיף ונעים איתו, הוא נותן והוא חושב מה הוא רוצה לתת ולשים פה ולא כי הוא מרגיש חייב.

(אצלם בבית לאמא שלהם היה רצון מאודדדד חזק ולא היה כדאי שהיא תצא לא מרוצה )  

אני כן אומרת בזהירות שאם אני הייתי מנסה בכח להימנע לגמרי מפיצוצים -לא היינו מגיעים למודעות והקרבה של היום -פשוט הייתי מתרחקת וזהו, ותסמכי עליו שאם הוא אדם טוב לב ורגיש כמו שאת מתארת הוא יעשה את שלו ויתקדם בעז"ה .

וזה שאת נותנת את הכבוד אין טוב מזה - יכול להיות שזה בדיוק מה שמאפשר לו להרגיש סוף סוף בבית להרגיש רגשות ולעשות שינויים בעצמו שלא היו מתאפשרים קודם . 

כתבו פה על אדם רגיש מאוד.

בתור אחת כזו - אני לא חושבת שזה הדבר היחיד שמציק לו. כלומר, יכול להיות שהוא אדם רגיש מאוד, אבל על זה התלבש משהו נוסף שמעצים הכול. (מצטרפת לרעיון שאולי זה קשור למילואים. זה בהחלט משהו שיכול להציף אנשים רגישים...)

כתבת שהוא לא יהיה מוכן ללכת לטיפול. אולי ביחד איתך הוא כן יהיה מוכן? ואם לא - אז אולי ללכת בעצמך לטיפול שיעזור לך בהתמודדויות איתו?

הרבה הצלחה, אישה יקרה❤️

הקטנה שלי אוהבת בעיקר לחם ופיתה וכמובן ממתקים🙈 לפעמים אוכלת גם פריכיות. בירקות מבושלים היא אוכלת רק תפו"א בצורת צ'יפס.

אנחנו ננסה לתת לה מהמצות, אבל אם היא לא תסכים - אז נקנה פיתות ולחמניות מקמח תפו"א (הן לא בהכשר לפסח שאנחנו אוכלים, אבל לא תהיה ברירה).

והיא תזלול הרבה במבה (מזל שאנחנו ספרדים...)

גם קניידלך יש סיכוי שהיא תאהב, אני מקווה. (היא אוהבת פלאפל וכדורי פירה)

מקווה שהילדים הבררניים של כולנו לא ירעבו🤷‍♀️

בחג עצמו אנחנו מתארחים

מקווה שיהיה שם דברים לאלתר לה

אין לי תנור של פסח...

מערבבים הכל על הגז עד לאיחוד

על נייר אפייה ליצור עיגולים ללחמניות

ולאפות על 180 עד שמזהיב קצת לצערי לא זוכרת כמה זמן.. 

קשוח בלי שרויה..

אפשר פנקייקים מקמח תפוח אדמה 

כשאני רוצה שתאכל בשרי אני מערבבת לה טוב באורז או בקוסקוס וגם אז לפעמים היא מסננת את זה

אבל הם בסוף מסתדרים!!

אגב,

אפשר להשרות חתיכות קטנות של מצה במים כמה דק' ואז לסנן ולהכין עם זה מצה ברייט עם קצת חלב, זה מרקמית מאוד מזכיר פתיתים.

גם קניידלך זה אחלה. 

קינואה אתם אוכלים?

במקרה שממש לא מוצאת הייתי מתייעצת עם רב אם אפשר להקדיש סיר לבישולים שלה ולהכין לה פסטה קטניות ואורז..

עד גיל שנתיים בוודאי התירו לי לתת קטניות

אפשר גם מקמח מצה וגם מקמח תפוחי אדמה

מצה מפוררת עם חלב וסוכר או שוקו אחרי כמה זמן קצת מתרכך

מצה טוסט במחבת

אני מכינה אותו מראש לעניין, ברמה ששאלתי אותו "אתה זוכר מה זה ליל הסדר?" והוא ענה: "כן, החג שאין בו פסטה." 😂

לא שאני חושבת שההכנב הזו תעזור...

מקרה דומה - ילד שלא אוכל וממש בורר.

כן אמרו להכין בסיר נפרד ולא בסיר שישמש גם אותנו.

אפשר גם מצב מטוגנת, קציצות ירקות פירה

זה בערך מה שמתכננת להכין כל יום כל היום 

לק"י

אפשר גם לצאת לפיצה או משהו כזה.

(במצב הנוכחי אני אוותר).

אפשר לאכול בחוץ.

פיתות בבוקר, צהרים וערב

לעצמי השארתי יוגורט עם גרנולה לאכול בעבודה בבוקר 

או לבשל על גזיה במרפסת? משהו פשוט כמו פסטה ונקניקיות.

אפשר בערב טוסטים אם הטוסטר עוד לא מוכשר.

חביתות וסלט/ירקות שהוכנו בכלים של פסח ואוכלים בחדפ.

בוקר וערב פיתה עם משהו קליל- גבינה כלשהי או ממרח אחר שאוהבים

אבל ההורים שלי היו קונים פיצות ואבא שלי היה יורד איתנו לגן שעשועים

זכור לי כחוויה וגם כפרס על הניקיונות

כדאי רק להיות בגינה בסמוך למקלט

ונאכל ארוחה אחת בחוץ פיצה/פלאפל

יש גם שאריות מארחות אחרות שנוכל לחמם במיקרוגל

וזהו מחר כבר נהיה אחרי

בהצלחה לכולנו...

התגובות שלו נורמליות, לא אפאאי, מגיב כמו שהוא בדכ?

אם כן אני חושבת שזה מסםיק.

לא בטוח שהיא תשלח אחרי ככ הרבה שעות, תלוי רופאה אני חושבת.

ועכשיו הוא נרדם

מותר לישון אחרי שנפל?

אוף אני לא מאמינה שזה קרה לי

מכיוון שכנראה זה קרה מזמן נשמע לי הגיוני שזה בסדר שירדם. מצד שני אני לא רופאה..

מבינה אותך, העייפות הזאת בלתי בלתי נסבלת...

במצב דומה לשלך הצמדתי את המיטה שלי לקיר כדי שזה לא יקרה, ופעם אחת כשהשתמשתי במתחברת ולא יכלתי, שמתי אחרי המתחברת שידה קטנה כמעט בגובה המיטה עם מזרן קטן עליה שאם יתגלגל לא יפול חזק אלא יפול לשם

כנראה שעכשיו הלול גם בלם את הנפילה

הלול צמוד למיטה שלי וכשהוא נפל הלול התרחק מהמיטה

ותבדקי אם יש אפשרות לנעול את הרגליים של הלול או להצמיד לקיר בין המיטה שלך לקיר כדי שלא יהיה ללול לאן לזוז. אפשר גם מתחברת ואז הוא יתגלגל פנימה אליה

ואולי נפל לפני שבכה ולא מיד בכה?

אןף

אני מכניסה את עצמי לסרטים, אני אלופה בזה

כנראה לא שם קיבל מכה

אני מתלבטת אם ללכת לרופא או להתקשר

ותוהה לעצמי אם יש סיכוי שתגיד משהו אחר חוץ מללכת למיון

כי אני נמצאת המון בבתי חולים עם אחד מילדי

שומעת המון דברים

אבל כדאי שרופא יראה אותו, כנראה שהכל בסדר! מלא ילדים נופלים מהמיטה

וזה מלחיץ אבל ברוב הפעמים הכל בסדר

אז אולי אני הצד הלא נחמד עכשיו

לגבי אישונים מורחבים- קחי פנס של פלאפון ותכווני לעין אם את רואה שהאישון מתקטן לגודל קטנטנן זה סימן מעולה 

לק"י

רגיל. לרופא יש פנס אחר.

@פה לקצת קרה לנו גם פעם באמצע הלילה עם תינוקת בת כמה חודשים.

נסענו למיון, ושם בדקו ושחררו עם סימני אזהרה למה לשים לב. עכשיו בבוקר אפשר ללכת לרופא.

בגדול, הסכנה היא מנפילה מגובה של פי 2 או 3 מהגובה של התינוק.

וחיבוק, זה באמת מלחיץ.

היא לא שלחה למיון. שאלה כמה שאלות לגבי ההתנהגות שלו, ואמרה שאם אני לא רואה משהו חריג אז אפשר להישאר בבית.

אותי זה מרגיע להתייעץ עם גורם רפואי...

וחיבוק, זה בטח היה ממש מלחיץ❤️

עכשיו חזרנו מהרופאה, היא אמרה שב"ה הכל נראה בסדר ורק להמשיך לעקוב.

ואני מנסה לחשוב מה אני עושה שפעם הבאה זה לא יקרה וגם אם חלילה ארדם הוא לא יפול.

המיטה שלי צמודה לקיר ומהצד השני הלול של התינוק.

אני לא אניק בלי להישען כי זה גם מסוכן, אז במקום להשען על הקיר אשען על הלול.

או שלא הבנתי נכון?

לק"י

את יודעת להניק בשכיבה?

אני מניקה בשכיבה, והתינוק ישן בין הקיר לביני. אבל אנחנו ישנים ביחד.

בישיבה הייתי נרדמת...

(כם בשכיבה אני נרדמת אבל התינוק לא יכול ליפול)

עשיתי את זה עם הגדולים אבל זה גורם שכל הלילה הם ינקו כי כל פעם היינו נרדמים

אבל באמת רעיון לנסות איתו, שכחתי מזה

מעדיפה להניק כל הלילה מאשר שיפול שוב

שאם הוא יפול שוב זה יהיה למקום רך

התמונה שלו זרוק על הרצפה לא יוצאת לי מהראש

תודה לה' שזה עבר בשלום!

יש טיפים להנקה בשכיבה כדי שלא נרדם לפני שמסיים לאכול?

או שאצל כולן זה ככה? כשאני מניקה בשכיבה מרגיש לי שאני מניקה כל הלילה כי הוא נרדם כשמתנתק ואז מתעורר אחרי כמה זמן להמשיך ככה כל הלילה.

אני משתמשת ברגילות מכובסות.

תחתיות לסירים- האמת יש לי מלא, אז חלק משמשים לפסח.

אפשר לשים מגבת.

נטלה- יש לנו פשוטה מפלסטיק.

אם זה מפלסטיק, אני חושבת שאפשר לנקות טוב ולהשתמש ברגילה.

אולי גם אם זה מחומר אחר. סך הכל משתמשים בזה רק למים קרים.

תחתיות אישית אני קונה את הפושטיות עם החורים

אני לא בטוחה שצריך חדש, ממליצה לך לשאול בטתר ישיבה או משהו (חכולה לשאול בשבילך אם תאצי)

נטלה לא חושבת שיש בעיה

פשוט מנקים אותה הייטב ( אם זה זכוכית טולי צריך עירוי? אינלי מושג ויכולנ לשאול בשבילך) 

אם היא ממתכת, בעירוי מים רותחים עם חומר מפגל.

מגבות אנחנו מכבסים ומשתמשים בשל כל השנה

תחתיות לסירים-אפשר לשים מגבת, אפשר קרטון ביצים.

תחתית לסירים - מזכוכית/ מעץ -

ניקיון ועירוי מים רותחים,

מגבות-לכבס,

נטלה - לנקות

בהצלחה! 

מגבות אני אוהבת להתחדש אבל משתמשת גם בישנות

תחתיות לסירים - אני לא משתמשת בשלי של ימות השנה ונראה לי שאין לי גם כי חידשתי לפסח הקודם והעברתי לימות השנה

הכי הרבה על מגבת אבל תכלס אפשר לשטוף טוב עם סבון ולשפוך מים רותחים

חשוב מאוד לבדוק מאיזה חומר הם. נטלה מניחה שפחות קריטי כי זה לרוב רק עם מים קרים, אבל תחתיות סירים ששמים עליהם סירים רותחים חשוב לבדוק אם זה חומר שצריך להכשיר 

אם יש מכשירי "חמץ" כמו טוסטר וכדו' האם מספיק להצניע אותם או שצריך למכור אותם?

אם כבר מוכרים את החמץ שעל המכשיר

וזה כבר תחת מכירת חמץ שבלוע בהית

או תחת ביטול חמץ

פערים הלכתיים

בין כן צריך למכור

לבין אם מוכרים צריך להטביל שוב כי זה נקנה מגוי..

לבין אפשר

וכו..

ומצניעים

לא מוכרים כלום לגוי

את המגבות ב60 מעלות לפחות

סירים אפשר להניח על מגבות או על כמה מפיות

וליטול ידיים אפשר גם מקופסא חד פעמית של חצי ליטר

יש נטלות זולות ופשוטות אבל אם את לא מגיעה לחנות זה מה שהייתי עושה

אני שמתי לב שיש מגבות שהתפחתי איתן בצק והוא נדבק ולא יורד ממש טוב הכל בכביסה.

אז יש לי אחרות לפסח

מוכרים כמו כובעי מקלחת כאלה, רק לאוכל😅 זה מגיע בגודל אוניברסלי, ממש כמה שקלים במקס וכד וזה מיועד לזה בדיוק

ממליצה להשתמש. מעליו שימי מגבת 

נשמע שאת מיובשת ממש.

וזה יכול להחיות אותך לכמה שעות ולתת לך כוחות.

ולשחרר השנה.

לא לעשות כלום.

שבעלך יעשה ותביאי מנקה ובייביסיטר לילדים

את אישה גיבורה שעוברת הריון קשה ונותנת לעובר את כל מה שהוא צריך.

אני לא מבינה מספיק בהיפראמזיס אבל נשמע לי שאת צריכה אישפוז ביתי ונוזלים על בסיס קבוע אם את לא מצליחה לאכול.

אני ממש בהלם מעצמי כמה סמרטוט נהייתי.

שיתפנו כל מי שיכול אולי איכשהו לעזור כאן, יוצא שכל המשפחה יודעת, משני הצדדים, ומעקמים עלי פרצוף.

שולחים לי הודעות של 'מה הבעיה, תאכלי על הבוקר xyz ויעבור'

אני לא מיובשת מאוד כרגע, כי כן מצליחה להכניס נוזלים ברוך ה', אבל אנחנו בהחלט עם יד על הדופק

מהבחינה הזו ונפנה לעירוי כשצריך

וכמה באמת אין אפשר לתפקד.

הכי הגיוני בעולם שאת מרגישה ככה..

אצלינו זה שיקול של מתי להפסיק מניעה לפי הכוחות של בעלי לעזור בבית יותר.. 

ובאמת שמי שלא חווה לא מבין.

אבל כן..

תחילת איראן של עם כלביא הייתי בתחילת הריון.. וילדתי 3 שבועות לפני ששאגת הארי התחיל

ברחתי להורים שלי כי לא היה לי ממד ועם בעל במילואים לא יכולתי להיות שנייה לבד בבית.. 

ולא ידעתי שגם בעבר היה לך היפרמאזיס בהריון...

בעם כלביא נסעתי אליהם..

עכשיו רוצה את החופשת לידה שלי בחזרה.. רוצה שיפסק האכילה הרגשית וארד קצת במשקל,  רוצה להיות אמא טובה לילדים שלי עם סבלנות והכלה.. 

והיה לי בכל ההריונות חוץ מהשני שבו הנקתי עדיין את הגדולה . 

עכשיו אני נזכרת שכתבת כאן בעם כלביא, וואי זה נשמע משוגע לגמרי אז אני ממש שמחה שנסעת ומקווה שעבר בטוב!!!

ומבינה אותך ככ, כשחופשת הלידה שלי יצאה על החגים בלידה הקודמת היה לי קשה מנש.. וזה קושי שהמשיך איתי גם אחרי כי העומס היה מאוד אינטנסיבי.. אז רוצה לדחוף אותך להיעזר כמה שיותר ולהוריד מעצמך כמה שיותר!!! ולהתאוורר ולהתרענן ולקחת זמן שקט לעצמך פה ושם🩷🩷

והאמת.. גם מבינה אותך ככ על התחושה שרוצה להיות אמא טובה ותחושת החמצה של התחושה כשאנחנו לא שם.. אני גם בדיוק ככה עכשיו.. אבל אחרי הלידה זה היה יותר בהרבה וכן, כי לוקח זמן בטח בנסיבות שלך לטלטלה של הלידה לעבור..

זה ממש נותן לי הרגשה טובה שאני מרגישה שאני מצליחה להיות טובה איתם.. וכשאני לא זה מבאס ומוריד אותי אבל גם לפעמים אני פשוט לא מצליחה... וצריכה לקחת את זה פחות קשה... יעבור..

קיצור חיבוקקקקק גדוללללל ומלא כוח!!!!

את מדהימה ואלופה ותודה תודה תודה תודה על המילואים!!!!💗💗💗💗

כבר לא זוכרת שילדתי.. יש תינוקת מתוקה כמובן אבל הספקתי לשכוח שאני יולדת.. .

תודה על ההזדהות והחיזוקים ♥️

וסליחה פותחת יקרה על הניצלוש!!!

🩷🩷🩷

ולא בהיכרח קשור לירידה במשקל, והיפרמאזיס.

ההורמונים חוגגים ומתישים יותר.

לגבי אכילה, שתיה, הכי חשוב זה לשתות כמה לגימות כל כמה זמן.

לגבי שתיה- לפעמים שתיה קרה עוברת יותר טוב. לפעמים חמה. הייתי נמנעת משתייה שעלולה לעשות ליחה ולהגביר את הבחילות.

ואפשר לנסות מאכלים שאולי יעברו יותר בקלות ואולי לא. כמו בייגלה, צנים. גם, כמה ביסים כל פעם. לא להתפתה לאכול יותר.

ועוד משהו- תנסי להבין אפ זה בחילות או גם צרבות. כי גם צרבות עלולות להגביר בחילות.

בכל מקרה, כדאי להתייעץ עם רופא. אולי במקום זופרן יש עוד אופציות.

אין לו פתרונות... הוא אמר שיש או בונג'סטה או זופרן, וכל השאר חלשים מידי ולא רלוונטיים בשבילי.

עירויים כשצריך ושלום

היו לי גם הריונות בלי היפראמזיס. אני יודעת מה זה בחילות הריון נורמליות ועייפות נורמלית בתחילת הריון..

רחוקה משם לצערי.

במצב של היפרמאזיס הרבה יותר קשה ומורכב...
 

קצת לשתות, לאכול דברים יבשים, וכל זה...זה אחלה במקרה של בחילות שהן לא היפרמאזיס.
היפרמאזיס זה היפרמאזיס זה לא רמות, לא סבל, זה לשכב במיטה, זו חוסר עשייה, אין בזה רמות. פשוט לשרוד

מי שלא חווה לא מבין.

ויש כאלה שכלום לא עוזר להם.

לא בייגלה או צנים וכדומה...
רק ללעוס קרח ולהתפלל לשרוד

התייחסתי רק למה שכתבו פה לאכול ביגלה, צנים, לשתות חם, קר... זה לא רלוונטי בכלל להיפרמאזיס.

גם למוריה על העצות וגם לך על הנרמול של הסיטואציה.

יש רמות בהיפראמזיס. מודה לה' כך הזמן שאני לא מאלה שמאושפזות 9 חודשים עם זופרן בוריד.

אבל כן, הרמה של הפעם הזו היא אכן לשכב במיטה ולחכות.

הזוי לי ברמות איך מבנאדם סופר פעלתן שהכל עליו ועוזר לכולם פתאום תוך יום אחד אני מרותקת למיטה וכולם מפרפרים מסביב לתפוס את כל המטלות שלי.

ומתסכל.

אבל באמת תודה לה' שזכינו.. לא ברור מאליו בכלל. חיכינו כבר כמה שנים להריון הזה. 

את מתארת חיים קשוחים ממש כאילו את מתארת טיול בטבע, בסבבה כזה..

את מדהימה!!!

את מביאה חיים לעולם!!

את עושה בשביל זה ככ הרבה וסובלת ככ הרבה,

כל דבר קטן שאת עושה במצב הזה זה מדהים מדהים מדהים!!!!!!

ונמשע שצריך עירוי...

לחיות על אוויר זה קיצוני...

מצדיעה לך ככ ככ ככ ככ!!!!!!

פסח רק על מישהו חיצוני על תטרידי את עצמך בזה בכלל!!!

את בהריון עם היפרמאזיס
סורי שאין לי פתרונות
כי להיפר מאזיס כלום לא עוזר, רק לישון.

נשגב מבינתי היכולת להתמודד ככה

בע"ה שה' יתן לך הרבה כוחות וירבה שכרך!!!!

בעבר במייל של הסימפיות פרסמן מישהי שמומחית לנושא ההיפרמאזיס, לחפש לך את הפרטים?

קשה לי כל כך הקריסה הזאת וזה שהכל נופל על אחרים.

תודה לאל שיש מי שמתגייס ועוזר אפילו בערב פסח.

גם כשאני מנסה להרים את עצמי ולעשות אני צונחת מאוד מהר בחזרה למיטה.

נראה מה יהיה הלאה.

כרגע שורדת את היומיום. 

את עובדת קשה גם בלי שאת זזה מהמיטה.

ב"ה שיש תמיכה.

ובע"ה שיהיה בשמחות אצל כולם.

איזה יופי!!

זה משמיים

ורצון ה' הוא שלא תנסי לצאת ואז לקרוס אלא לשמור על כל טיפת כוח שתהיה בשביל הגוף והעובר ורק רק רק לנוח!!!!

שקיבלתי עירוי והנחיה לעירוי פעם ביומיים
 

מקווה שמכאן יהיה טוב יותר

תודה לכל מי שדאגה ותמכה! חיזקתן אותי מאוד! ❤️ 

טוב שקבלת.
בעלי למד שגם אם אין לי כוח ואני לא רוצה,
הוא מתעקש איתי לקבל עירוי וזה ממש עוזר ומאושש.