פורום הריון ולידה (עמוד 2861)

בשעה טובה!! ורוב נחת 

 

איך היה?

תוך כמה זמן מהפקק?

את מתכוונת שאחרי שבועיים מזמן שהכנסת את הטבעת הגיע מחזור? כי אם כך זה לא נשמע לי מחזור אלא דימום הסתגלות. מחזור אמור להופיע רק אחרי הוצאת הטבעת. דימום הסתגלות הוא תופעה מוכרת עם נוברינג ולפי מה שקראתי בדרך כלל חולף אחרי הטבעת השלישית.

עם הפסקה אחרי כל טבעת, לא יודעת איך ההתנהגות אם מחברים

שמתי טבעת ראשונה ולאחר 4שבועות החלפתי לטבעת שניה ואחרי שבועיים של הטבעת השנייה התחיל דימום . לא עשיתי הפסקה בין הטבעות

ראשית, לא כולן מצליחות לחבר טבעות - יש שזה עושה להן כתמים, הגוף שלהן לא מתמודד עם זה טוב. כך שזה אפילו לא בהכרחשזה דימום הסתגלות, כי ייתכן שבשימוש רגיל לא היו לך בעיות. תנסי להשתמש רגיל ולראות מה קורה.
את יכולה למיטב הבנתי להוציא מיד, לחכות כמה ימים ויגיע מחזור אמיתי, ולהכניס טבעת חדשה שבוע אחרי ההוצאה. ולא לחבר שוב, אלא לראות איך את מגיבה עם טבעת בודדת כל פעם. אם הכל טוב הייתי מנסה לחבר שוב אולי אחרי כמה טבעות, כי אולי אחרי שהגוף יתרגל הוא יגיב אחרת גם לחיבור.

דימום של הסתגלות?

וזה נכתב לגבי שימוש רגיל למיטב הבנתי, בלי לחבר - הוא שזה יחסית נפוץ בשלוש טבעות הראשונות, ובדרך כלל אחר כך מסתדר. אבל כמובן יש מקרים יוצאי דופן.
כאמור, אצלך לא הייתי קוראת לזה אפילו דימום הסתגלות, הרי היתה לך טבעת ראשונה ארבעה שבועות, ואז שניה עוד שבועיים - זה פי שניים מהזמן שהטבעת עקרונית אמורה להיות בפנים. אז אולי לחבר לא עובד לך, או לא עובד לך כרגע.

"המחזור" היה שונה בדרכ שיש דימום הוא במהלך היום ובלילה מפסיק או שיש מעט ועכשיו היה ההפך

הבן שמונה שלי גם היה ממש רגוע כל החודש הזה
אתמול והיום התחיל לעשות לנו מצפונים
שאף אחד לא אוהב אותו וכו' וכו'
אני חושבת שכבר ממש קשה להם המצב הזה כל היום בבית
למרות שלא ממש משעמם להם כי תכלס יש להם מלא תעסוקה

אני תמיד אומרת להם מוזמנים לבחור בית אחר...
כמה שפחות להתרגש עדיף

מה שכן, בגיל כזה הייתי שמה גבולות ברורים:
לא אורזים תיק ולא יוצאים לשום מקום

חושבים ביחד על דרכים להירגע

ולכולם כבר קשה.
אצלי החלטתי שאני מפסיקה לקחת אחריות על התסכול שלהם כמובן אני םה לשמוע ולהכיל ואם קשה מנסה לתת להם את האחריות לראות מה עושים בנתיים זה קצת עוזר.
אגב הפסקתי להם את הצפייה הבלתי מוגבלת במחשב זה עשה אצלם לא טוב..
וכן גם אצלי בת 9 מדברת כמו מתבגרת בת 15 לא יודעת מה זה אף פעם לא היה ככה. אל תלקי את עצמך את אמא נפלאה ובעזרת ה כולכם תחזרו לאיזון

לפעמים באמת קשה לי ממש

לק"י

יום שישי אני אבדתי שליטה וצעקתי וכעסתי (לא ישירות על הילדים, אבל זה הגיע גם אליהם בסוף).
ושלום לנו. ב"ה הם אוהבים אותי ויודעים שאני אוהבת אותם.

לא אומרת שאם אני אצעק כל היום זה בסדר, אבל זה קורה לפעמים.

אני קבועה קונה שם באינטרנט

גם אני שואלת את זה ולא יכולה להזמין כי אין לי מושג איזה מידה
מקווה שהטירוף הזה יגמר מהר, כי בינתיים גם הבגדים כבר לא ממש עולים עליי

וגם לא ממש אפשרי לנשום בחלק מהמקרים...
חשבתי אולי להזמין חזיית ספורט, מעולם לא השתמשתי אבל אולי זו הדרך להתמודד בימים אלו..

מוכרים באתר טרמינל איקס
לדעתי פועל אבל כדאי לשאול לפני

גם מגיע מהר וגם מחירים יחסית נמוכים

אכן מתיש הסיפור הזה של חג ואז שבת ארוכההה ואי אפשר לצאת...
אני לא יודעת מה הסיטואציה אצלכם (אנחנו נגיד גרים בישוב, אם את בעיר זה אחרת) אבל משהו שעזר לנו בשבת שעברה, ואולי נעשה גם השבת אם יתאים עם המזג אוויר-
עשינו ''מניין חצרות'' כמו של האבות... רק לילדים. קבענו עם השכנות לפני שבת שיוצאים לחצר מיד אחרי תפילת שחרית, אנחנו ארבע משפחות ב'ריבוע' כזה, כל משפחה ישבה בחצר שלה ועשינו תפילת ילדים כמו בגן, וכמובן פרק תהילים.
זו הייתה הזדמנות לילדים לראות קצת חברים (מרחוק כמובו אבל זה גם כיף) ותכלס גם לנו היה כיף לראות אחת את השנייה....
משהו שלנו כמשפחה היה טוב זה לאחר את סעודת שבת לצהריים. תמיד אוכלים ב11 אחרי התפילה והחלטנו לעשות קידוש ולאכול קצת פירות ועוגיות ולהתחיל את הסעודה ב1.
זה עזר לחלק את היום בצורה קצת יותר מאוזנת ..
ולגבי השמלה...
מזדהה כל כך!!
אחרי שבליל הסדר לבשתי שמלה שלא לבשתי מזמן, הבטחתי לעצמי שלשבת אני הולכת למצוא לי בארון שילוב שלא לבשתי מעולם, ומה כפת לי לנסות, אף חברה לא רואה אותי ממילא, ודווקא בעלי כן מתלהב איתי מדברים חדשים שאני מנסה... נראה מה ייצא ⁦️⁩

יקרה, ממש איתך!
וריגשת אותי שכתבת ''איך ממלאים את עצמנו'' ולא ''איך מעבירים את השבת'' שכל כך שמת את האצבע על הנקודה העמוקה שבעצם הכל שלנו ובתוכנו...
חיבוק מכאן, יקרה
תכף זה מאחורינו...

קוראת את ההודעה שלך ואני מרגישה איך נושבת ממנה רוח של חיזוק...
תודה💗💗

לא משנה מתי יגיע העיקר תחושת ההתחדשות
ואם לא שמלה אז משהו כיף אחר (כוס נס שווה,
אביזר לפיקניק שישדרג את הטיולים כשיחזרו?)

ולגבי בני הבית עצה קטנה: להסיר את האחריות מהמריבות ומה יאכלו.
אני בטוחה שיש מלא אוכל, אז שיקחו אחריות. (כן כדאי להצטייד בהמון מוצרי חלב ופירות וירקות)
מי שלא אוהב בעיה שלו...
ככל שתשחררי הם יקחו יותר אחריות.
יש לך ספר לקרוא? כנסי לחדר, צאי למרפסת ותנעלי את הדלת.. חצי שעה ראשונה יהיו הפרעות (אל תפתחי) אח"כ הם יבינו שאין מה להפריע לאמא והם צריכים למצוא פתרונות בעצמם.

אצלנו אני גם לא אחראית על עריכה ופינוי השולחן. בהחלט יכול להיות שבעלי חוזר מהתפילה ויש רק מפה על השולחן.
מי אמר שזה תפקיד של אמא? מי שרוצה לאכול שיתכבד לקחת אחריות...
לקח כמה חודשים אבל המסר חלחל, הרבה פחות ויכוחים ומריבות, הרבה פחות אחריות על מהלך הסדר התקין של השבת.
אפילו בהגשת האוכל לשולחן אני פשוט לא קמה. כולם מחכים שמישהו יקרה וגם אני.. ממשיכה לחכות עד שמשהו יקרה.
בד"כ בסוף בעלי קם להביא את האוכל מהפלטה והילדים את הסלטים מהשיש. העיקר שממני ירד העול של *לבקש* ממישהו לעשות את זה כאילו שאני האמרגנית של השבתות...
והתחושה הזאת מאוד מאוד מקלה ומשמחת. אנחנו חיים ביחד ודואגים אחד לשני. לא אמא אחראית על הכל ובני הבית עוזרים *לה*
אתמול הכנתי לילדים פיצה על מחבת לפני ארוחת הערב (סוג של סעוד"ש)
הילדים עזרו בהכנה ואח"כ התיישבו הספות. אז גם אני סיימתי להכין והתיישבתי בספות.
אחרי כמה דקות הבן שואל: מתי אוכלים? עניתי בשיא השלווה שמי שרעב שיארגן את השולחן והמשכתי
לקרוא.
כולם עוד המשיכו לשבת, אחרי כמה דקות קמו וארגנו את השולחן וקראו לי לנטילת ידיים.

אפשר לומר שחוץ מלחמם אוכל על הפלטה אין לי תפקיד מובהק שקשור לשבת.
אני דואגת שלכל ילד יהיה גישה לבגדים שלו שתואמת את הגיל שלו (לבת השנתיים וחצי אני נותנת לבחור מתי להתלבש) וזהו אפילו על זה אני לא אחראית. מצידי שיישארו עם פיג'מה, בהתחלה זה מבאס את השבת אבל אחרי פעמים בודדות הם מרגישים בעצמם שבאסה לא להתלבש ולהיות יפים ומסודרים.
וכמובן מחמיאה מאוד למי שכן מתלבש.
אתמול אחרי מנוחת צהריים שאלתי מי רוצה לצאת קצת החוצה לשחק בחנייה ואף אחד לא רצה אז קמתי להתארגן בעצמי ליציאה, תוך 5 דקות בת ה6 הייתה מאורגנת חיכתה ליד הדלת, בת השנתיים רצה אלי: אמא שמלה, אמא שמלה!
בן ה8 צחק עליהם ואמר שהתכסיס שלי עבד עליהן אבל עליו לא ולכן נשאר בפיג'מה ולא התארגן לרדת.
בסדר.
תוך כמה דקות אני רואה אותו למטה מאורגן להפליא.
וזה בלי לבקש פעם אחת שיתארגנו!
תאמיני לי שלוות נפש של שבת

איך בא לי פעם אחת לא לבשל. לישון ביום שישי עד שתיים בצהרים ולראות מה יקרה

תזכירי לנו מידי פעם שזה מה שנכון לעשות

תודה על השיתוף!

אני בכיוון אבל ממש בקטנה, עכשיו צריכה מהם יותר עזרה. הם רצו פירה והייתי צריכה להניק, ואז הקטנה עשתה שלולית, והכביסה, והכל תוך כדי הכנות לשבת וכל פעם הם שואלים: מתי האוכל מוכן? מתי האוכל מוכן?
בסוף אמרתי להם שאם הם רוצים פירה שיתכבדו לקלף תפוא. תוך חצי שעה היה הר תפוא קלופים על השיש 😁

וזה עובד!
השאלה היא אם לא כל העול נופל על אחד הילדים
בהדגשה על אחד...

זה מה שהבת של עשתה בליל הסדר (אני דווקא לא זקוקה לבגדים חדשים ) - לקחה שמלה שהתאימה לה באורך לפני כמה שנים אבל כבר אז הייתה רחבה, ולבשה אותה כעליונית מעל שמלה חלקה שיש לה
לגבי הילדים - גם אני מתחרפנת מהרעב שלהם... אם כי עכשיו הם פשוט זוללים מצות.
אפשר לאתגר אותם להכין הצגה על פסח, עם תלבושות והכול, ושיציגו בפניכם בצהריים.
אפשר גם משחקי קופסה, ואפשר להמציא משחקי חברה שלא דורשים דברים מוקצה (יש לי רעיון למשחק כזה, אם מעניין אותך).
שתהיה הצלחה לכולנו...

את לגמרי צריכה שמלה!
אוף אחרי פסח מיד ספירת העומר
גוועלד

זה כבר יגבל בפיקוח נפש😆

חייבת לומר שאני לא מבינה את הקטע של הקניות כרגע. דווקא יש לי עבודה בה אבל מהסתכלות על העתיד, בקטע הכלכלי הולך להיות מאד קשה. יהיו פיטורים. נרחבים במשק. אני שמחה מאד לא לקנות כלום אפילו שיש לי יכולת. חסכנו המון על עוזרת ובגדים. לא קניתי כלום לאף אחת וכולנו לובשים מה שיש לנו ושמחים ביותר . אין לי מושג מה קירה בחודשים הקרובים וכל שקל שלא יוצא משמח אותי. ובגיל מה הילדות צריכות בגדים חדשים, לארבע קירות? ממילא גם המזג אויר חורפי גם אם היתה שמלה אביבית מי היה לובש אותה בכלל
מבינה את הרצון במשהו חדש ולא חושבת שיש בעיה במשהו אחד, אבל כן מעודדת אותך שאם לא קנית לא נורא, חסכת כסף וזה חשוב במצב הכלכלי הנוכחי.
❤️

ממש לא משתלם לקנות כרגע

שווה לחכות כמה שבועות

מי החליט שחייבים דווקא עכשיו משהו חדש?

ממש תזמיני לך שמלה! או מטפחת!
אני בדיוק הזמנתי נעליים וגם אם הן יגיעו עוד מלא זמן, לי זה עושה טוב בלב להתחדש..

גם אני תמיד משתמשת בניסוח ״להתמלא״ וגם ״להטען״. מרגישה שבאמת אנחנו הנשים כמו סוללות קטנות שמזרימות אהבה שכולם רוצים לבוא ולקבל מאיתנו ( הבעל והילדים בעיקר). אפילו הגוף שלנו בנוי אנטומית רק לתת. וזה כל כך נכון שעיקר הדאגה שלנו צריכה שנהיה ״מלאות״ , כי בלי זה שום דבר לא שווה פשוט.לא להגיע למצב שהסוללה מרוקנת. עצם זה שזה חשוב לך ואת שואלת את עצמך איך להתמלא זה מצוין.יש נשים שלא מודעות לזה בכלל. ועצות לאיך במצב של עכשיו, גם אני אקשיב ואחכים..

עוד לפני החג התבכיינתי על זה. זה צורך נפשי.וגם מצווה לשמוח בחג , ״את נשים במה משמחין? ״בבגדים צבעונים;)

כשאני ריקה לא נובע ממני שפע.
אני בשבת תמיד קוראת כמה שיותר, דואגת להיות כבר 'בתוך' ספר טוב כשהיא מגיעה, והמעבר לעולם אחר, וסוג הפנאי המיוחד והאינטימי שלי עם עצמי שמתלווה לקריאה (מאז שאני ילדה) ממלא אותי בחופש מהיומיומי והמיידי ועושה לי טוב.

שישמחו ולא יריבו...אני לא יודעת בני כמה הם אבל בגדול אנחנו צריכים לתת את התנאים מסביב ולהשתדל, אבל התוצאות לא בידינו...

חשבתי עלייך💞

וואי
חיבוק גדווווול
לכולנו
העייפות, המותשות, השמחות, המחבקות, המאכילות, המלבישות, המסדרות, המפעילות, ה... וה ... מלכות שאנחנו, בחיי
כתר ומדליה לכל אחת
על מה שהיא!!
נשמות, אין כמונווווו
💪💪💪

אז ככה...תפילה מהממת עם הבעל...
סעודה מעוכה קצת בשבילי.....
בבוקר ב"ה יותר טוב...
ועכשיו קדימה לאתגרי חול המועד😆

אחד- שתיים מגיל 7.5 חודשים בערך

כשאני רואה שמסתדרים עם אוכל בפה אני מתחילה להביא.. היה לי ילדים שזה קרה מהר יחסית כבר בסביבות 7 חודשים והיו ילדים שאחרי גיל שנה רק ממש תלוי בבשלות של הילד

סליחה שמעלה את זה אם זה לא מתאים.
פשוט קשה לי לא לרשום על הקטע הבריאותי.

אז נכון הצליחו לגרום לנו להאמין שבמבה זה חטיף תינוקות וגם שיווקו את זה כנוגד אלרגיה בגלל החשיפה לבוטנים

אבל תינוקות בונים את הגוף שלהם וההתחלה ממש חשובה לטוח הארוך!
בעיני, אם את יכולה תנסי לחכות עם זה כמה שאפשר!

ושוב סליחה אם זה לא קשור.

אישית שמעתי את זה ממשרד הבריאות ולא מאסם, אז למה את חושבת שזה טריק שיווקי?

אם את דואגת לאלרגיה תני לטעום חמאת בוטנים טבעית (ללא סוכר)

אבל יותר טוב מביסקוויט למשל;)
אם נותנים חמאת בוטנים-לא בכפית. זה עלול לגרום לחנק בגלל המרקם הקשיח. אפשר לשלב בפרות טחונים, או למרוח על משהו, או לתת ממש ממש מעט שרק יהיה שכבה דקה על הכפית או האצבע

ואני לא יודעת כמה שומן והאם הוא רווי.

אבל בגדר מאכלי האצבעות הוא יחסית בסדר.
ולצערי אצלי הם אוכלים גם ממתקים ממש מגיל צעיר... ככה זה כשיש אחים גדולים. (ובעצם - ככה זה כשיש אמא שאוהבת מתוק...)

מתי להביא? כשמתעניין בזה...ממליצים להביא באיזור ה7 חודשים, תלוי בו...שלי ב9 חודשים לא התלהב וגם עכשיו (1.7) לא עף על זה..
ובקשר לאלרגיה--ממש לא(!) לתת חמאת בוטנים. זה ממש מרוכז ואם אכן יש אלרגיה אז התגובה יכולה להיות חריפה.לכן ממליצים על במבה שפחות מרוכזת ואפילו עשו מחקרים שחשיפה מוקדמת אליה מפחיתה רגישות לבוטנים.
ותמיד-גם עניין של מינון...

אפשר לתת טעימה בקצה האצבע.
הכמות בוטנים שיש בזה היא פחות מאשר בפיסת במבה אחת (שמכילה 50 אחוז בוטנים).

נשמע ממש לא קל.
אציע בעדינות שתפני בהקדם לאנשי מקצוע כדי שתוכלי להגיע ללידה ולגידול התינוק ממקום יותר חיובי ובריא. ובשבילך, שתרגישי יותר טוב.


הערות אגב חשובות-
-לא כולן מתרגשות מתנועות העובר ומההריון
-ממש לא כולן מתאהבות בתינוק ברגע הראשון. יש כאלה שלוקח להן כמה חודשים וזה בסדר גמור (לא מדברת חלילה על רצון לפגוע בתינוק שזה דורש טיפול מיידי)

חיבוק על התחושות

ממליצה לך על טיפול,כי לפעמים אחרי הלידה הרבה יותר קשה ואז כל הרגשות מתעצמים

ומעידה על עצמי שלא התאהבתי מיד בתינוק,לקח לי זמן

בהצלחה

אני מתארת לעצמי שהתחושות שיש לך גורמות לך לבילבול נוראי ואולי אפילו חרדה מהמצב שלך ומעצמך.
הריון הוא דבר מדהים, חוץ מהחוויה הפיזית שאנחנו מגדלים בתוכנו ייצור, הרבה פעמים מבחינה נפשית בהריון קורה מצב שהתת מודע מנסה לפרוץ החוצה למודע, וכל מיני קשיים או בעיות שהיו לנו במהלך החיים עולים על פני השטח קוראים לנו. גם כשאנחנו ערים אבל זה יכול לבוא גם מאד חזק בחלומות.
זה קורה כי התת מודע שלנו רוצה שנטפל בעצמנו ונפתור כל מיני מורכבויות בשביל שניהיה אימהות טובות יותר לילדים שלנו, שנבוא לאימהות פתורות יותר.

אני חושבת שאולי כל מיני מורכבויות ותחושת שהיו לך בחיים, ואולי אפילו היו מוסתרים יותר, פנימים יותר, הם מנסים עכשיו לפרוץ החוצה. כדי שתוכלי לטפל בהם.
אולי הסטירות והתחושות הקשות שאת מרגישה זה בעצם תחושות קשות שאת מרגישה כלפי עצמך? שנאה עצמית שיש לך כל כך חזק כלפי עצמך? אולי תחושות שאת הרגשת שככה מרגישים כלפיך בחיים? ואז את מרגישה אשמה נורא וזה מחזק לך את המעגל השנאה העצמית כלפי עצמך.
אני חושבת שעכשיו התת מודע שלך מנסה לדבר אליך חזק. שתטפלי בעצמך כדי שתוכלי להיות אימא טובה יותר.
אל תבהלי מעצמך , אבל תקחי אחריות ולכי לטיפול. עכשיו.
יכולה להמליץ לך בפרטי על מישהי מעולה.
אצלי גם ההריון והלידה הציפו הרבה דברים. לא מאד רחוק משלך. היו לי מחשבות ודמיונות שאני חס ושלום פוגעת בילד שלי(בכוונה) וזה היה מאד מפחיד.
אבל אני טיפלתי בזה. הלכתי לטיפול. וזה עזר מאד.
אנחנו לא שולטים במחשבות, אנחנו שולטים בחיים עצמם. ובזה יש לנו מה לעשות ויש לנו אחריות לעשות.
התינוק שלך תלוי בך מאד , את אמא שלו. אין לו עוד אף אמא אחרת לעולם. אז בבקשה קחי אחריות ותטפלי בך למען שניכם. זה לא בושה.. אני עשיתי את זה. זה פשוט לגלות אחריות. ותאמיני לי שזה גם יגרום לך להקלה מאד גדולה.

בהצלחה רבה

לא בעדינות, ולא רמיזה.
לכי לטפל בעצמך. לא סביר ולא תקין בשום קנה מידה.
סליחה שאני חריפה באבל כואב לי לקרוא את זה כל כך, אלו לא תחושות נורמליות בכלל, והכל שתטפלי בזה מוקדם יותר יהיה לך, יותר טוב. אח'כ גם לסובבים אותך.

ממש בכיתי ..זה מאוד לא פשוט מה שאת עוברת את צריכה טיפול בהקדם האפשרי!!!! בדחיפות!! חיבוק ענק ממני תעזבי הכל ותטפלי בעצמך לפני שזה יחמיר עוד יותר אחרי הלידה..אני חושבת שיש לך דיכאון

מהנקודה הזאת יכולה להרגיע ששתי הלידות שלי היו ללא כאב כמעט בכלל (אפידורל) מהירות (שלוש שעות בחדר לידה) ובלי קרעים ותפרים אז הנה שיהיה לך גם סיפור טוב ולא רק מה שאמרו לך בעבודה.

2. באמת מתאהבים. אמיתי וחזק..לא תביני איך חיית קודם.
3. טיפול דחוף.להרביץ לעצמך ולקלל את הבטן שלך זה לא סביר בכלל בכלל.

זה יכול לקחת כמה חודשים, וגם כל אחת חווה דברים שבצורה שונה...

 

המצב שאת מתארת הוא קיצוני, חבל שאת סובלת

יהיה קשור בהריון קשה כדאי לך לגשת לקבל סיוע כלשהו
שיהיה המשך הריון קל ובריא

גם הצפייה בסרטונים,
גם התחושות שיש לך כלפי העובר אלו רגשות מאוד עזים בשליליות שלהם ולא נורמטיביים.
כדאי להתקשר למטפלת מומלצת ולהתחיל אפילו באונליין טיפול בהקדם.
הרבה הצלחה ובריאות!!

אני מתארת לעצמי שהתחושות שיש לך גורמות לך לבילבול נוראי ואולי אפילו חרדה מהמצב שלך ומעצמך.
הריון הוא דבר מדהים, חוץ מהחוויה הפיזית שאנחנו מגדלים בתוכנו ייצור, הרבה פעמים מבחינה נפשית בהריון קורה מצב שהתת מודע מנסה לפרוץ החוצה למודע, וכל מיני קשיים או בעיות שהיו לנו במהלך החיים עולים על פני השטח קוראים לנו. גם כשאנחנו ערים אבל זה יכול לבוא גם מאד חזק בחלומות.
זה קורה כי התת מודע שלנו רוצה שנטפל בעצמנו ונפתור כל מיני מורכבויות בשביל שניהיה אימהות טובות יותר לילדים שלנו, שנבוא לאימהות פתורות יותר.

אני חושבת שאולי כל מיני מורכבויות ותחושת שהיו לך בחיים, ואולי אפילו היו מוסתרים יותר, פנימים יותר, הם מנסים עכשיו לפרוץ החוצה. כדי שתוכלי לטפל בהם.
אולי הסטירות והתחושות הקשות שאת מרגישה זה בעצם תחושות קשות שאת מרגישה כלפי עצמך? שנאה עצמית שיש לך כל כך חזק כלפי עצמך? אולי תחושות שאת הרגשת שככה מרגישים כלפיך בחיים? ואז את מרגישה אשמה נורא וזה מחזק לך את המעגל השנאה העצמית כלפי עצמך.
אני חושבת שעכשיו התת מודע שלך מנסה לדבר אליך חזק. שתטפלי בעצמך כדי שתוכלי להיות אימא טובה יותר.
אל תבהלי מעצמך , אבל תקחי אחריות ולכי לטיפול. עכשיו.
יכולה להמליץ לך בפרטי על מישהי מעולה.
אצלי גם ההריון והלידה הציפו הרבה דברים. לא מאד רחוק משלך. היו לי מחשבות ודמיונות שאני חס ושלום פוגעת בילד שלי(בכוונה) וזה היה מאד מפחיד.
אבל אני טיפלתי בזה. הלכתי לטיפול. וזה עזר מאד.
אנחנו לא שולטים במחשבות, אנחנו שולטים בחיים עצמם. ובזה יש לנו מה לעשות ויש לנו אחריות לעשות.
התינוק שלך תלוי בך מאד , את אמא שלו. אין לו עוד אף אמא אחרת לעולם. אז בבקשה קחי אחריות ותטפלי בך למען שניכם. זה לא בושה.. אני עשיתי את זה. זה פשוט לגלות אחריות. ותאמיני לי שזה גם יגרום לך להקלה מאד גדולה.

אנא, שימי שירים ביוטיווב ולא כל הזמן לשמוע חדשות ועידכונים

זה ירים אותך מאד.

מידע על חדשות כל רגע, עושה רע מאד!!!!!!!!!!!!!!

פעם כשהיו מלא פיגועים, שמעתי כל עידכון וכל חדשות.

לא פיספסתי.

אבל הבת שלי, נכנסה לכאלה חרדות חזקות.

תפסתי את עצמי.

והפסקתי ממש.

היום בכלל אין לי מכשיר רדיו.

קצת מסתכלת בערוץ 7 באינטרנט וזהו.

 

כן ממליצה לשמוע שיעורים בהידברות

יש את הרב פנגר

את הרב לסרי

את הרב קוואס. ממש מומלץ. יש אותם גם ביוטיוב.

בהצלחה ותעברי את הזמן עד הלידה והלידה בשלום בבריאות ובשמחה

מה שאת מתארת הוא קיצוני ולא נורמלי
יש נשים שחרדות בהריון, וזה מתבטא במחשבות מה יהיה? איך הלידה תהיה? וכו?
מה שאת מתארת בפוסט הוא ממש מצב קיצון של דיכאון עמוק שלא מטופל עד כדי רצון למות ולפגוע בתינוק
יקרה ואהובה תלכי לפסיכטאר לקבל טיפול עכשיו!!! כי מדובר בעובר שיוולד וצריך לקבל אמא נורמלית אוהבת מחבקת ודואגת
שיהיה לך המון בהצלחה

ותגיעי בהקדם לטיפול טוב. מגיע לכם חיים טובים! וזה אפשרי!

יש נשים ש"מתאהבות" בילדים שלהם רק כשהם כמה חודשים ! וזה בסדר... 
דבר שני , אילו תרופות קבועות את לוקחת ? 
דבר שלישי , את חייבת טיפול פסיכולוגי , וזה לא בושה.... ממש לא. אני גם הייתי. זה בסדר גמור. .זה משחרר , וזה עוזר מאוד מאוד. 
דבר רביעי , אל תילחמי במה שאת מרגישה , לפעמים כשאנו נלחמים על "להרגיש" הרגשה שאנחנו רוצות להרגיש, הגוף נכנס למין לחץ של "את חייבת להרגיש ככה" ואז את לא מצליחה להרגיש ... אלא רק מתנגדת להרגשה הזו מהלחץ.
שחררי ותרפי. נסי יום אחד לא לחייב את עצמך להרגיש מה שאת רוצה להרגיש . יעזור? 
דבר חמישי , שיתפת את בעלך או מישהו ? זה יעזור לך מאוד מאוד
ודבר אחרון , שתדעי , שההורמונים גורמים לנשים מסוימות לחשוב מחשבות רעות וכל מיני כאלה, וזה באמת ההורמונים
מאחלת לך בריאות שלימה מהר. 
 

לצערי אין כרגע תקציב לייעוץ שינה. אז לא רלוונטי...

ואם היא איתכם בחדר אז ממש ממליצה להעביר חדר

שינה לא טובה מאד משפיעה.. על הכל.
אין לי כל כך פיתרון רק אולי משהו קטן שיכול לעזור-
תנסו לעשות משמרות ביום שכל פעם מישהו שומר שעתיים נניח והשני ישן ומשלים שעות שינה ואז להתחלף.. במיוחד עם בעלך עכשיו בבית ולא עובד.
אנחנו עושים את זה בשבת ובחגים וזה מאד עוזר לנו.

זה באמת מתסכל. אם לא ישנים, קשה מאוד לתפקד.

המלצתי כאן בעבר ואני ממליצה שוב, על "המדריך לשינה מתוקה". זו קבוצת פייסבוק שבה את יכולה להתייעץ עם יועצות שינה בקבוצה בחינם. (אם את רוצה גם להתקשר זה בעלות סמלית, אני חושבת בסביבות 50₪)

כשתכנסי לקבוצה, תקבלי קישור לאתר אינטרנט ששם מפורטת כך השיטה כולה. מסבירים איך בדיוק אפשר ללמד ילדים לישון בלי לתת להם לבכות לבד. ממליצה מאוד!

אני חושבת שכשתיפתר בעיית השינה דברים יראו אחרת, אז אני ממליצה לחשוב איך מלמדים אותה לישון. כי בגיל הזה בהחלט אפשר כבר לישון לילה שלם

בהצלחה!

יכולה להעריך? לנחש?
בגיל כזה אין סיבה שתקום בלילה..בטח שלא לאכול (היא מעל שנה) יכול להיות שמתעוררת בין מחזורי שינה ולא מצליחה או יודעת לחזור לבד לישון?
מה קורה במהלך היום ההרדמה שלה תלויה בך? היא יודעת לבד?

אבל מרגישה הרבה הזדהות 😔

בגיל הזה הבן שלי גם היה ממש קשה. אמנם ישן טוב (רק בלילה, גם משהו) אבל היה מאוד עקשן, ולא הצלחנו להבין מה הוא רוצה, והוא היה מתלונן המון.
כאילו ההבנה שלהם מתפתחת אבל הם עוד לא מצליחים להביע את עצמם, וזה נורא מתסכל, את כל הצדדים..
אבל, תוך כמה חודשים הוא התחיל לדבר, המון! וממש מרגישים שיש לנו ילד הרבה יותר שמח, כי אנחנו הרבה יותר מבינים אותו, והוא יכול להביע את עצמו.
עדיין יש לו קונצים, בכל זאת הוא בן שנתיים אבל בגדול, הרבה יותר נעים וכיף להיות איתו, והוא מחייך ושמח.
מעודדת אותך קצת שעוד מעט גם אצלכם זה יתחיל..
עכשיו זה באמת קשה. חיבוק!

הקטן שלי היה ככה...ברמות שהבנו שהוא כנראה האחרון😖
אבלללל

היום, הוא אוטוטו בן שלוש, ומותק אחד גדול שבא לי עוד אחד😆

לא להאמין אבל תראי- הזמן הזה יעבור, ובע"ה יהיה הרבה יותר טוב!!!
הוא יגדל, ואתם תשנו,- טהכל יהיה בסדר-

שולחת חיבוק!!

יש ילדים באמת קשים לגידול
האחרונה שלנו היתה כזאת
לא חשבתי שארצה עוד ילדים אחריה
באמתזה יכול להוציא בנאדם מדעתו
ממש מבינה אותך
את נורמלית!!!
בעז״ה הזמניפ ישתנו, יגיעו תקופות אחרות
תחזרו לישון יהיה בסדר!!
בינתיים ממליצה לעשות תורנויות שינה כדי לשרוד..

בילד הראשון? 😟

ויש משהו קשה יותר בשניים הראשונים
באמת אין מספיק כלים להתמודד עם האתגרים שהם מציבים
לדעצ שאנחנו נורמלים
ולהתפלל לה׳ שיתן לנו כח

קודם כל תודה על החיבוקים והחיזוקים!!
היא בחדר נפרד, ניסינו להשכיב גם בחושך מוחלט וגם עם טיפה אור,
תורנויות שינה של הבעל ושלי אנחנו עושים לפעמים, לא תמיד מצליחים, לא תמיד אני מצליחה לישון בצהריים טוב.
אין לי פייסבוק כדי להצטרף לקבוצה של המדריך לשינה מתוקה לצערי
אין לי מושג מה הסיבה שבגללה היא קמה, בדקנו אינספור פעמים שיניים, אוזניים, תולעים, הכל... כרגע נראה שלא מצמיחה שיניים.
במהלל היום היא בקושי ישנה (בד"כ לא יותר מ30-40 דקות, וכשמנסים לעזור לה לחזור לישון היא מתנגדת ממש. מתיישבת במיטה בהפגנה.
היא נרדמת רק כשאני לידה, עם ליטופים/טפיחות עדינות על הגב. ברגע שיוצאת מהחדר- צרחות!! ולא משנה כמה עמוק היא ישנה.
אני יודעת שזה שלב שיעבור. אבל בשגרה הצלחתי להטעין את עצמי בכוחות כדי לשרוד את זה, לצאת, להיות קצת עם עצמי, לפגוש אנשים...
עכשיו אין לי את האפשרות הזאת! ותוסיפו לזה פסח על הראש... מסיבה!!
מודה לה' על השפע, באמת! יש לי ילדה מהממת וכל מי שרואה אותה מתאהב מיד, אבל בתוך הבית...........
ואני רוצה לרצות להפסיק למנוע, אני רוצה עוד ילד, מאוד, אבל לא מסוגלת לחשוב על לעבור הריון במצב הזה, ובטח שלא ללדת...
רוצה לישון!!!

עכשיו את
צריכה לישון. פשוט לישון. עזבי חינוך. אפ היא ממשיכה לישון כשאת
ישנה איתה בחדר אז שימי מזרון ותשני לידה וזהו.

בינתיים השכבתי את בעלי לשנצ שיהיה לו כוח לקום בלילה

בדיוק תיכננתי לפתוח שרשור בשביל שאלות ועצות לזה..
אצלינו אני מרגישה שהיא פשוט לא יודעת להרדם לבד. תמיד צריכה את היד שלי והיא מלטפת אותי עד שנרדמת. אלא אם היא ממש ממש עייפה ואז נרדמת מהר. אבל לפעמים היא עוברת את השלב ואז לוקח לה שעוווווווותתתתתת..
ואני בהריון.. ועדיין מניקה לפני השינה ופעם פעמיים באמצע הלילה כשמתעוררת... מבינה ממש ממש את העייפות והתסכול..
בגלל זה אני תמיד ישנה צהריים.דואגת שבעךי יהיה איתה או לישון ברגע שהיא נרדמת באמצע היום..

בהצלחה לנו⁦❤️⁩

זה באמת מתיש וקשה.
כמה עיצות..
א לבדוק שאין משהו שמציק לה אוזניים? תולעים או כל דבר פיזי אחר.
הבן שלי היה לו שקדים מוגדלים ולא היה נושם טוב ופשוט היההקם עצבני כל בוקר כי לא היה ישן טוב.
ב תנסו לעשות תורנויות בלילה שלפחות אחד מכן ישן טוב כמה שעות רצופות שמאפשרות לתפקד.
ואני יודעת שזה מאוד קשה ליישום אבל לנסות לא לשדר לה את העצבנות(המוצדקת שלכם). חס ושלום אני לא אטמרת את זה ממקום שיפוטי רק כעיצה מלב אוהב אני רואה מניסיון שכשאני עייפה ועצבנית ומעבירה את זה הלאה זה עושה יותר עצבנות ולא עוזר בכלל.
בהצלחה יקירה ומאחלת לך שיגיעו ימים שלווים בקרוב.

תורנויות אנחנו כבר עושים.
הבעיה שבעלי ממש לא מתעורר ממנה, אני מתעוררת ומעירה אותו, ואז הוא קם אליה ואני מתכווצת במיטה מלשמוע אותה בוכה...כמובן שלא נרדמת.
אני עובדת על עצמי מאוד לא לשדר לה עצבנות אלא רוגע... זה לא ממש עוזר.
אתמול השכבתי אותה בכזה רוך ורוגע ו'בניתי' על זה שזה ישפיע והיא תישן טוב..
התעוררה כעבור שעה.
פשוט מתסכל...

ועוד בתקופה כמו תקופתנו!
לדעתי כאמא לילדים ממש מאתגרים בנושא, אל תחשבי כרגע בצורה חינוכית אלא מה יעזור לך לצלוח את התקופה. אני קצת הולכת לקיצוניות, אבל אם היא תירדם איתך במיטה (או אפילו במיטה שלך בתחילת הלילה כמובן בצורה בטיחותית ואחר כך להעביר) וזה נוח לך, לכי על זה. מדברת אחרי שניסיתי את כל השיטות, חייתי עם מלא אשמה ותסכול שאני לא יודעת מה מפריע לשינה ושאולי אני לא מתאמצת מספיק להגיע לפתרון ואולי אני אמא לא טובה ובסוף כשכלו כל הקיצים, הלכתי על מה שעובד לי ונוח לי. גם הילדה שישנה איתי במיטה, כשגדלה קצת ורציתי, עברה לישון לבד במיטה שלה בלי שום בעיה ולי אישית היה שווה את זה מאשר כל התסכול, הצער וכל מה שחוסר שינה גורר איתו. תחשבי מה יכול להיות הפתרון אצלכם.

בסוף אחרי כל התיאוריות יש את המציאות
וכרגע זה נשמע שקשהמאוד גם לכם וגם לה
תהא הסיבה אשר תהא, שינה מופרעת בסוף גם מייצרת בעצמה קושי בכניסה לשינה והתמדה בשינה
אתם צריכים כרגע לשבור את המעגל השלילי הזה
לא משנה איך
ואחרי כמה לילות טובים יהיה גם לכם וגם לה כוח לעבור תהליך

היא ישנה די הרבה איתנו במיטה, וגם שם, היא אמנם ישנה הרבה יותר טוב אבל כשהיא מתעוררת זה ישר ללונה פארק שעולל טיפוסים, משיכת שיער, משיכה באף וכו', כבר לא יודעת מה עדיף
בכל מקרה ב"ה השבת ישנו יותר טוב, מתפללים לצלוח בכוחות עוד שבוע...

ואני רוצה להציע נקודה שהעלית, שאץ מרגישה בלי כלים.. אולי תפגשי לשיחה או סדנא עם מישי שמבינה קצת בחינוך ילדים, בגיל הזה, במצב הזה, בדור הזה של התינוקות.. תנסי בהצלחה!!

אני משתדלת להתייעץ עם חברות או משפחה שבשלבים האלה, אבל זה לא ממש מספיק.
מאוד רוצה ללכת לייעוץ, כרגע פחות אפשרי בגלל המצב.

כל הזמן אני חושבת איך אנשים עושים את זה ושאולי אני לא מספיק אימהית, היום אמרתי לבעלי שבא לי ללכת לאנשהו ולהשאיר אותו לבד איתם.
לא יודעת מה יש להם בזמן האחרון, כנראה גם בגללם שסגורים בבית. אין לי כוח להתמודד איתם ואני לא מבינה איך אנשים אחרים עושים את זה ומביאים ילד אחרי ילד...
ואני רק חושבת כמה זמן עוד יהיה קשה עד שיהיה קל יותר. כל הזמן אני מצפה שיגדלו ויהיה יותר קל וכל הזמן רק נוספים קשיים אחרים

וזו ילדה ראשונה....
ופסח...
וקורונה....
איזה בלגן.
אחד הדברים שעוזרים לאמהות קצת יותר ותיקות זו הפרופורציה.
כרגע קשה לך להאמין שאי פעם תשני, נכון? אבל הקטנים גדלים וההרגלים משתנים ומה שהיה בלתי אפשרי לפני רגע הוא השגרה של עכשיו.
כשאת ממש *יודעת* את זה, בגוף שלך - בנשמה - לא בראש - הכל מתנהל בנחת רבה יותר ומעיק הרבה פחות ולא גוזל כ"כ הרבה כוחות.

ומשתדלת להרפות. לא לנסות בכוח להוריד הנקות.
לא לנסות בכוח להשכיב, שמה אותה איתי במיטה והולכת לישון.
הלואי שהתקופה הזאת תעבור אי פעם, ונחזור לשגרה...

לבת שלי היה קצת דם בפליטות בגלל שהיו לי פצעים מדממים בתחילת ההנקה..

מאחורי האוזן למשל.

ואולי זה אלרגיה?
ניסתם להחליף לתמ"ל צמחי?

מתוך 9 חודשים של פליטות... לא נראה לי מצוי כל כך.

רק בקשר לאבחון - האבחון לריפלוקס נעשה באמצעות תשאול ודיווח על התסמינים. גם לו היה זמן רגיל, והיית לוקחת אותה לרופא - אין לו דרך לבדוק אותה לריפלוקס.
(יש בדיקה, אבל היא נוראאא מסובכת, ופשוט לא עושים אותה)
סתם שתהיי רגועה בהקשר הזה.

מליון מליון חיבוקים. מקווה מאוד שזה סתם ולא רציני. בעזרת ה'. אשמח להתפלל...

כל פעם כשאת צריכה חיבוק וחיזוק.

אשמח להתפלל עליו אם תרצי...
ב"ה אף פעם הייתי במצב כזה אז לא יודעת לחזק מניסיון, אבל אני יודעת שמה שמחזק אותי בזמנים של קושי זה להתפלל לה' במילים שלי - פשוט לדבר בצורה ישירה, אני משתדלת להתחיל בתודה (על כל מה שאפשר, גם דברים לא קשורים למה שקרה, גם דברים טובים סביב מה שקרה- במקרה שלך למשל להודות על זה שיש לך בכלל בעל שאת אוהבת, שיש מד"א שאפשר להיעזר בו בעת הצורך וכו', וגם על הקושי עצמו - מתוך הבנה שאם הקב"ה שלח אותו אז זה מה שטוב לי עכשיו אז אני מודה גם בלי להבין למה, לפעמים תוך כדי אני גם מצליחה לראות איזה טוב יוצא בכל זאת מתוך המצב של הקושי ואז כן מפרטת, ולפעמים פשוט מודה בלי להבין), ואחר כך פשוט לבקש כל מה שאני רוצה (גם על הקושי עצמו, גם על הכוחות שלי וכו').

ובכיוון אחר - לא יודעת אם את מתחברת אבל אני גיליתי שמאוד עוזר לי הרפיה ודימיון מודרך. יש ביוטיוב רצועות שאפשר לשמוע. אני שמה פה גם קישור למשהו שאני קיבלתי ומאוד התחברתי (לא יודעת אם בסגנון שלך) - התבוננות במרחב האלקי

בעז"ה שתצאו מכל זה מחוזקים ושהכל יעבור בקלות....

הלוואי וזה כלום ושום דבר.
הלואי!
מחכה לעידכון חיובי בע"ה ממך.
חיבוק ענק!!🤗

@@תפוחים ותמרים

מה שלומכם?

מתפללת עליכם.
חיבוק גדול את מדהימה

תודה לכן על ההתעניינות ריגשתן!
בעלי מאושפז עם דלקת בבטן, מקבל כמה סוגי אמטיביוטיקה, חלש מאד. שמחה מאד שהתעקשתי על האשפוז, ממש דחפתי אותו מהבית. הוא לא היה מסוגל כבר לשבת אפילו.
מסתמן שזה יהיה אשפוז ארוךךך. יש עוד כמה וכמה בדיקות שהוא צריך לעבור. קיימת גם אפשרות של ניתוח על הפרק. וכמובן בשבת ובחג לא מספיקים הרבה.

עדיין לא מצליחה לראות את הסיבה לקושי הזה שנחת עלינו פתאום. עסוקה בהתמודדות רגע רגע. אתמול למשל הפיץ החליט שזה רעיון טוב לא להירדם עד ארבע וחצי בבוקר... היה מתיש, הייתי מוכנה למיטה כבר בתשע

אה, וכן, יש ניתוח לב בקרוב. ואני גרועה בלתת בקבוק אז הכל בהנקה מלאה. ובבישולים של פסח (במקום איזו פסטה כלום זריזה או סתם טוסט). לא קל אבל אני לא מתלוננת. מסתכלת על הפצפון וזוכרת איזו חרדה זו היתה כשהיה בפגיה. והנה, הוא גדל יפה, ערני, מחייך, מתוק. מתפללת כל הזמן שבעלי יחזור אלי ואלינו בריא.

יש לך עזרה כלשהי?? אפשרות לאוכל מוכן כשר לפסח??

שומרת על הסבים, ובאמת התפריט קצת מצומצם. שוקלת לבקש עזרה מהשכנים המקסימים שלי כדי להרים חג חגיגי בלי אבא.

חיבוקים כוחות, רפואה שלמה ומהירה!!!! הלוואי שייגמרו כבר כל צרות הבריאות שלכם!

איזו הסתכלות
ואיזו עוצמות
ה יברך אתכם בבריאות ואושר ❤️

אושר יש,
מתפללת שתגיע בריאות

איזה תזמון לקטני לא להירדם...
תמשיכי לעדכן אותנו
כל הכבוד לך את גיבורה!!

מה אפשר לומר כדי לחזק אותך?
מתפלל. שבעלך יירפא מכל התחלואים והמכאובים במהרה ו בקלות.. שהקטן ייתן לך לישון לילות רצופים וטובים. שהילדים יעזרו לך ויקלו מעליית.. שה' ישרה עלייל שמחה וישלח לך כח!

תדעי שאת השראה לרבות!
מאחלת שתדעי בקרוב ממש שלווה ורק שמחה. כל פעם שאני קוראת הודעות שלך אני נזכרת להודות על הטוב שיש בתוך כל הקשיים, נשמע שבעלך וילדיך זכו בגדול!

שפספסתי בהן את הטוב, הייתי שקועה בקושי המיידי ועיוורת למה שיש לי. נדרתי לא לחזור על הטעות הזו שוב.

וואי מקווה שהכל יסתדר לך על הצד הטוב ביותר.
תהיי חזקה, מתפללת בשבילך..

ומקווה שהקטני יעשה לך לילה קל הלילה

הדימום צריך להפסיק אחרי 3 ימים בערך. זה לא צריך להיות דימום מטורף. כן יותר מיחזור. אם תוך 5 ימים לא מפסיק הדימום אומרים לחזור לבדוק למה...

אם אחרי 3 ימים מפסיק אז נגיד לצורך העניין יכול להיות ביוץ אחרי שבוע שבועיים? אפשר לנסות שוב?
אגב כשיש את הדימום יש גם כאב?

מתחיל דימום - וכן אצלי הדימום היה חזק מאוד במשך כמה שעות והיו כאבי בטן קצת חזקים.

אחכ התמתן וחזר להיות מחזור רגיל.

הסתיים לחלוטין רק לאחר שבוע וחצי/ שבועיים.

וד"א תלוי באיזה שבוע היתה ההפלה. אצלי היה בשבוע 7 ולחברתי היה בשבוע 6 וממש לא היה לה דימום. רק כתמים במשך שבוע שלם עד שנעלם.

והיא נכנסה להריון מיד אחכ בלי מחזור. (שבועיים אחרי ההפלה )

 

לאחר 3 ימים מקבלת הכדור את אמורה לבוא לבדיקה בבית החולים בו ביצעת את ההפלה.

מבצעים אולטרסאונד לבדוק האם נותרו שאריות.

אם לא נותרו שאריות ינחו אותך לבצע בדיקת אולטרסאונד לאחר קבלת מחזור ראשון לאחר ההפלה (שאמור להגיע משהו כמו 5-6 שבועות לאחר ההפלה)

אם נותרו שאריות- או שיתנו מנה נוספת או שיפנו אותך לגרידה.

 

לגבי הריון אומרים להמתין למחזור ראשון ורק לאחר בדיקת או"ס לנסות שוב.

 

בהצלחה! ובשורות טובות!

רגיל אחרי 3 ימים?
אני בשבוע 7

יו אחרי כמה שעות כאבי מחזור מאוד מאוד חזקים

ואחרי כמה שעות יצא ממש גוש,כמו כדור

לגבי הדימום,לא זוכרת

והייתי צריכה לעשות בקופה שוב US לראות שהכל יצא ולא נותרו שאריות

תנסי לטלפן למקום בו ביצעת את ההפלה לברר.

ממש לא תקין לשלוח אותך כך.

 

ובאמת שכחתי לציין שיצאו גושים גדולים..(כמו שכתבה למה לא123)

אני אחרי הפלה טבעית. עשיתי אולטרסאונד אחד וביקשו שאעשה עוד אחד, אבל אז נכנסתי לבידוד, ואז החמירו את ההנחיות ולא יכולתי ללכת.

בקיצור- אם לא ראו משהו באולטרסואנד הראשון שדורש ריקון נוסף על ידי כדור, סביר להניח שזה בסדר? (כמובן שאלך לעשות את הבדיקה בקרוב. שואלת כי לא ידעתי שיש אפשרות שמשהו ישאר ופתאום נלחצתי)

וגם השק קטן מידיי לבטא שיצאה לי כמה ימים קודם ולכל אמרו שלא תקין וכנראה יפול מעצמו. לדעתי הביאו לי לכדור כדי לזרז את תהליך הנפילה

הביאו לי כדור (3 בבת אחת) ואז התחיל דימום מסאיבי יותר. אמרו לעשות אולטרסאונד אחרי מחזור ראשון שיהיה. לגבי הכניסה להריון אין לדעת בוודאות מתי אפשר להיכנס שוב. אצל חלק יהיה ביוץ מיד וחלק אחרי המחזור הראשון שיגיע. בעז"ה שיגהיה בקלות ובמהירות!!

אני רק מרימה אותו מהערסל ואז הוא מתעורר ומתחיל לחפש אוכל.
אתמול היה ישן עם המוצץ, שהוצאתי את המוצץ התחיל לבכות מרעב.
מה דעתך?
אני אמא טריה וכל הזמן מאשימה עצמי ומפחדת שהוא לא אוכל מספיק 😢

לא להעיר אותו לאכול.התפתחות המוח היא בשינה . תני לו לישון כשהוא יהיה רעב הוא כבר יגיד לך. אל תדאגי. ואל תוציאי לו את המוצץ. לא בטוח שהוא בכה מרעב אלא מזה שהוצאת לו את המוצץ.

אחרי שהוצאתי לו את המוצץ ראיתי שהוא היה רעב מאוד 😢

לכן אני חושבת שאחרי ארבע שעות בהחלט להעיר. במיוחד אם הוא אוכל מעט.

זה גם נקרא להעיר אותה?

ואם אני ערה אני מעדיפה להניק אותה עכשיו מאשר שהיא תעיר אותי אחרי כמה זמן.
טוב לא ידעתי, תודה שאת אומרת😘

נפלאות ה' . "המשביע לכל חי רצון"

אבל הם יכולים לחכות עוד כמה שעות עד שיהיו ממש רעבים ויבכו

כל שלוש שעות.
ובגלל שהם ישנים הם פותחים פערים. לא תהיה להם התנגדות לאכול עכשיו אבל הם עוד לא רעבים ברמה שהם יתעוררו ויבכו.

גם אם הוא לא רעב בשביל לאכול. 

והיה ממממש רעב..
זה לא נכון שהם יגידו לנו בהכרח ... צריך גם לעקוב.
במיוחד במיוחד תינוקות שהם במשקל נמוך. או עם ריפלוקס שצריל להאכיל כל קצת זמן כמות קטנה

כדאי לקחת בערבון מוגבל

מאוד לא מקצועי להגיד כך האופן גורף.

לצערי למדתי מקרוב על הסכנה באמירה כזאת.
הבן שלי ירד מאחוזון 30 לאחוזון 3 בחודש וכשאמרנו לרופא שהוא מדלג על מספר ארוחות בלילה בגלל שפתח פערים הוא הזדעק.

כל עוד תינוק עולה במשקל בצורה תקינה ונצמד פחות או יותר לאחוזון שלו זה בסדר שפותח פערים.
אבל ברגע שיש ירידה במשקל זה לא תקין.
צריך לעקוב ולבדוק ולא להגיד בצורה גורפת שלא מעירים תינוק ישן.

לדעתי לא נכון ומקצועי לצאת בהצהרה חד משמעית בכותרת ההודעה ולתקן את עצמך בהודעה נפרדת המשך בצורה מסויגת וקצרה.

הוא כבר מודיע לי כשהוא רעב וזהו.

ועולה יפה במשקל אז ממש ממש לא!

שהוא יהיה רעב הוא יודיע לך (:
אל תדאגי..הקטנה שלי היום בת 4 חודשים וכבר ישנה 12 שעות בלילה אבל גם שנולדה הייתה ישנה 6-7 שעות בלילה ולא קמה לאכול.
תהני מזה..באמת זה כיף גדול.

בגדול זה נשמע תקין ואת לא נראלי צריכה להעיר אותו,
וזה בסדר גמור..הרבה פעמים הם מתעוררים ונראה שממש רעבים...

אבל--
אצלי כשהיה בן שבועיים (תכלס ממש פצפון)
היה יום שישן יותר מידי טוב...
והסתבר שהיתה לו דלקת בלי שהעלה חום אז לא יכולנו לדעת אתזה אלא רק לפי זה שישן הרבה (בהמשך גם נהיה אפטי)
אז כדאי להיות עם יד על הדופק ולשים לב..
(כדי לא להגיע ח"ו לנסיעה באמבולנס עם פיצפוני )

שוב, זה ממש לא נשמע המקרה אצלך
אבל כולן ישר כתבו לא להעיר אז חשוב לי לומר שצריך שימת לב, במיוחד בגילאים הקטנטנים...

בהצלחה ותהני מהמנוחה

אבל באמת ההבדל היה שזה היה פתאומי ולא רגיל בכלל
וכשזה במצב נורמלי בשאר היום הוא יהי חיוני, ויבכה כשרעב וכו

מציאותית זה לא נכון שכל תינוק תמיד יתעורר כשהוא רעב,
וזה כן נכון שמציצת מוצץ יכולה לדחות דרישת אוכל.
ספציפית למקרה הזה 4 שעות רצוף פעם אחת ביממה לא נשמע לי בעיה, אבל האמירה הכללית פה בשרשור היא לא נכונה.
ולפותחת- המדד שלך לדעת אם ההתנהלות הטבעית של התינוק שלך תקינה או לא זה בעיקר מדד המשקל. אם הוא עולה במשקל בצורה תקינה מסתבר שהוא יודע לדרוש מתי וכמה שצריך.
בנוסף, כאמירה כללית לכל מי שקוראת פה- בעיקר לתינוקות קטנים יותר, בשבועות הראשונים לחיים, חשוב מאוד גם מעקב הפרשות שתן וצואה.
אלה המדדים לתזונה מספיקה.
האמירה הגורפת- התינוק יתעורר כשהוא רעב,היא לחלוטין לא בהכרח נכונה.
***זוהי אמירה מקצועית. לא אפרט יותר כדי לשמור על אנונימיות....
בהצלחה!

כששלי יצא עם צהבת גבולית מביה"ח במשקל תקין

יום שלם בקושי אכל, ואני אמא מנוסה, לא הבנתי מה קורה,עד שקלטתי הילד העלה צהבת לרמות מפחידות

במשקל זה דורש בירור..
התגובות פה הן כלליות, ל-מה שקורה בד"כ ...
והתגובות כאן הן נכונות גם... 
אחד הפעולות החשובות ביותר היא השינה -ממש כמו אוכל .
התפתחות המח בשינה.
אז ההנחיה של טיפת חלב היא שמ3 קילו לא להעיר , ולתינוק יש מנגנון הישרדות.
כמובן שיש מקרים יוצאי דופן , והתגובות שלנו כאן לא רלוונטיות למקרים האלו.

תינוק שעולה במשקל היטב,
או ברמה הביתית: מרטיב כשישה טיטולים ביממה -
אין צורך להעיר כשפותח פערים בלילה.

לק"י

וכן, חשוב לעקוב אחרי החיתולים והעליה במשקל.

לא כ"כ הרבה

להפתעתי בילד השלישי גיליתי שאפשר בגיל כזה לישון גם 6 שעות ברצף

לשים לב למחזורי שינה נשמע שכשהוא מתעורר הוא לא בהכרח רוצה לאכול אלא לחזור לישון..
ואם הוא מעל 3 קילו, אז לתת לו בלילה לישון כמה שרוצה. אם זה קורה ביום אז לדעתי להעיר כדי שילמד לעשות את זה בלילה...

ממליצה מאוד על הספר הלוחשת לתינוקות

תנצלי את הזמן לישון או להינות מהשקט

לק"י

אבל כן התאים לי חופש, נחת כזאת, בלי למהר.


(קשה בלי חברה, וקשה שאי אפשר להתנתק מהבית והילדים לכמה שעות).

אבל לעבוד משרה מלאה מהבית זה ממש ממש קשה

אני לא עובדת אז זה ממש לא נוראי לי מהבחינה הזו

מצד אחד, מצד שני איך בא לי לפלות חודש חלת עם אבטלה ולהיות עם הילדות בבית בלי שום לחץ להיות מכל רגע.

לק"י

גם אצלינו בבית ספר פסח (החגים וחוה"מ) זה חופש "אמיתי" כי אין קייטנה.
אז קצת מתנתקים מהעבודה.
לא שהשנה זאת חופשה חופשתית במיוחד
אבל לפחות אין דרישות מבית הספר לשבוע הזה.

נהנית מזה שלא ממהרים לשום מקום ואפילו שקמים מוקדם בבוקר אין צורך להזדרז לגן ולבית ספר.. לא נהנית כי קשה שאי אפשר לצאת ולא ראיתי חברה מאוד קרובה שלי מאז פורים וכן גם לא תמיד קל עם הילדים במיוחד בזמן ההכנות לפסח אבל מקווה שבזמן שנותר לנו כן יהיה יותר רוגע ופנאי להנות מהילדים..

לא אכפת לי שיהיה חופש אבל לא בצורה של סגר כזה

אבל לא מזה שבעלי עובד בלי הפסקה בגלל המצב ואני בסוף הריון קשה לי (בכלל לא מתלוננת וגם לילדים הסברתי כמה זה מבורך שיש לאבא עבודה ולא מובן מאליו ! )

לא אוהבת את הלחץ הלימודי בשגרה אבל הילדים שלי בקצב הזה יהיו בורים ועמי ארצות... לא מצליחים בבית ללמוד כלום למרות שאני מנסה

הילדים שלי לא בגילאי בית ספר, אבל אולי תנסו לקבוע שעה אחת ביום שבה מצליחים ללמוד? לא לפרוס את זה על כל היום. עכשיו זה חג אבל בכללי

יש אתר באופן טבעי שם יש מדור חינוך ביתי. מתכתבים שם אנשים שמגדלים את הילדים שלהם בחינוך ביתי, בטוח יש להם הרבה רעיונות. אומרים שהסקרנות אצל הילדים היא טבעית, אולי עכשיו זה זמן טוב שילמדו משהו שהם נמשכים אליו ולאו דווקא מה שמלמדים לפי התוכנית בבית הספר.

נגיד בטבע הרבה החכמנו בזמן האחרון... אנחנו גרים ממש במקום עם מלא טבע (אפילו בתוך המאה מטר...)

אבל נגיד הבת שלי למדה לקרוא השנה בכיתה א' צריכה המון תרגול וחיזוק כדי לקרוא טוב, לא הסכימה בשום פנים לפתוח ספר עברית,
אז אני מנסה להתחכם ולקרוא איתה בדברים אחרים (קריאה קטעים בהגדה, עוזרת במטבח וקוראת עטיפות, קוראת קצת לאחותה הקטנה ספרים קצרצרים

כולם מקטרים ואני נהנית....
שנינו לא עבדנו מאז שסגרו את בית הספר, אז אנחנו נהנים... נמרחים קצת אבל מנסים לנצל את הזמן

נהנית מהעצירה הזו, מכל המירוץ
בנחת, עם בעלי, עם הבית
הפסקה להרגע, לעצור מהמירוץ להריון שעוד לא זכינו לקבל.

יש צד שבו קצת קשה שאין שגרה, יחד עם כל הכאב והרצון
אבל אני מרגישה שזה נותן לי מנוחה, מחשבה.

כן. אני נהנית

גרה במרכז של עיר גדולה, למרות שכל כך אוהבת שקט!ותמיד לפני החג יש כאן המון רעש ובלאגן, והשנה נכנסנו לחג בכזה רוגע. וגם בשבתות בקושי נוסעים..חלום
שיימשך המצב רק בלי חולים;) גאולה:;)

כל מי שמאוד קשה לו בתקופה הזאת

עם כל הקשיים והאתגרים שביחד
יש לי ילדים שובבים ואחד בכור שמאוד מאתגר אותנו אבל מרגישה שדווקא התקופה הזאת מאוד איזנה אותו ואותנו לטובה
אז אני מצד אחד רוצה שגרה
מצד שני באמת חוששת איך לחלק מהילדים יהיה החזרה הזאת. אני כבר יודעת שלא יהיה פשוט.
ב"ה יש מי שמנהל את העולם ולא אני שצריכה להחליט.

מבחינתי, במקום הפרטי והמצומצם מאוד שלי, זו הגשמת חלום. פשוט כך. ולא אכפת לי שאי אפשר לצאת לקניות, ולא אכפת לי לא לפגוש חברות (כאילו בשוטף אני מצליחה לפגוש אותן...). זה כל כך מה שהייתי צריכה ולא העזתי לתת לעצמי.
וגם מרגישה שהתקופה הזאת היתה זרז מבחינתי לצמצום שעות העבודה. חושבת על זה כבר המון זמן, וחוששת לבצע. ובזכות הקורונה הבנתי עד כמה זה נחוץ וטוב. גם לי וגם לבית.

שנינו עובדים עכשיו מהבית (בעלי גם בחול המועד) וזה לא קל בכלל עם שני ילדים קטנים, אבל ב"ה שאנחנו לא עובדים באותם שעות אז זה איך שהוא מסתדר.
וכייף לי עם הילדים! זה דורש המון כוחות, ויש ימים שאני מתחרפנת מהם ואין לי כבר טיפת סבלנות וכח, אבל רוב הימים לא כאלה ב"ה, וטוב לי ולהם.
אבל אני שמחה שאני לא צריכה ללדת בתקופה הזו

לא לקחתי איקקלומין (נשלחתי ל IVF), אבל בכל מקרה, ממליצה בחום לא לשקר לרופא שלך. פרטי או בקופ"ח.

כל מידע שמבקשים ממך חשוב בתהליך קבלת ההחלטות של איזו תרופה לתת ואיזה תהליך לעבור. תני לרופא שלך את היכולת לבחור איתך ועבורך את הטיפול הטוב ביותר.

אני אגיד לך מה..
כשאני אמרתי בקופת חולים כמה זמן אני מנסה הרופאים לא לוקחים אותי ברצינות, וזאת על אף שיש לי בעיה רצינית של ביוץ שמגיע מתי שבא לו וזה מרגיש לי ממש בזבוז זמן לנסות טבעי כשאני מנסה כל כך הרבה חודשים ושאני יודעת שיש פתרון לבעיה שלי..

ואיקקלומין לא עזר לי גם במינון גבוה,ככה שלא בטוח במאה אחוז שיעזור

אותי בקופ"ח מאוד מרחו,ולכן עברתי לרפואה פרטית ושם הענינים תקתקו הרבה יותר מהר

רופא רציני אף פעם לא יתן איקקלומין בלי מעקב,זה מאבד את כל האפקט,את עושה את כל המעקבים בקופ"ח 

בהצלחה

אין שום סיבה שלא יתייחס אלייך ברצינות גם אם לא עברה שנה.

עדיף בשלב זה של בירורים.
לפי מה שידוע לי רירית 6-7 זה לא דק.
זה תקין.

אין סיבה שלא לעשות ברורים בסיסים דרך הקופה אחרי 9 חודשים בידיעה שלאט לאט תאספו נתונים ועד שתגיעו ל12 חודש כבר תיה תמונת מצב ברורה ותדעו כבר אם ואיך לטפל.

ליווה אותי כל ההריון בנאדם מדהים עונה על כל השאלות בסבלנות מסביר הכל וממש מקצועי נמצא בתל אביב.

רופא מדהים היו לי כמה ממצאים באולטרסאונד שהפחידו אותי והוא ממש הרגיע אותי וב"ה ילדתי ילד בריא ושלם

ואפילו עדיף לא להגיע בגלל המצב.
אני חודשיים אחרי הלידה ועדיין לא עשיתי את הבדיקה

תפני למרפאה תשאלי מה ממליצים,
אם זה יהיה עוד חודש חודשיים זה גם בסדר גמור

ממה שאני יודעת זו בדיקה חשובה. לא קריטי חבצע אותה על הדקה של שישה שבועות אחרי לידה אבל כן בטווח הזמן הזה בשביל לוודא שאין שאריות. כבר שמעתי, גם כאן בפורום, על לא מעט נשים שהיו ללא סימנים כלשהם ובבדיקה התגלו שאריות ברחם שדרשו טיפול.

באולטרסאונד ביטני רואים שאריות? כי וגינלי אני לא יכולה שיעשו לי.. סובלת גם ככה מוסטיבוליטיס ווגניזמוס.
יש טעם ללכת רק לביטני?

עכשיו בלידה השניה הוא(רופא שונה ממי שבדק אותי אחרי הראשונה)ביקש לעשות וגינלי..אז נראה לי שזה תלוי גישה של הרופא

קודם כל, תפסיקי הכל. מה זאת אומרת שזה לא היה קורה? את שוכבת במיטה וזהו. שכל העולם יתהפך. עם הקורונה והפסח. יש זמנים שהבן זוג צריך לא לישון בלילה גם, כדי לסיים דברים.. חס ושלום לא שופטת ולא יודעת מה בדיוק הפרטים, אבל זה מאוד מסוכן. תבדקי.
דבר שני, אין דבר שאי אפשר לתקן, מעכשיו תנוחי, תשכבי ממש כל הזמן, או תשבי, תשתי הרבה מים, תאכלי בריא ומזין, תשתדלי לישון כמה שמתאפשר לך. אל תעשי כלום, גם אם זה אומר שהילדים יאכלו מצה עם קוטג' בא. צהריים. זה פיקוח נפש!
בהצלחה רבה, הרבה בריאות!

לא שוטפים גם אם מלוכלך
שהבעך יעביר ניגוב נקודתי על לכלוך ממ ש גס

ולא קורה כלום אם קצת מלוכלך
וגם אם הרבה

צריך להבין שאם לא תחדירי לעצמך שעכשיו לעבוד זה לא אופציה- אז זה לא יקרה עצמו
בית עם ילדים קטנים תמיד ידרוש עבודה
ואת צריכה לקחת אחריות ולומר- עכשיו לא
גם במחיר של ערמות כביסה ובלגן
לדבר עם הבעל על מה ממש חשוב לך והכרחי ולבקש שירתם לזה ויקח אחריות
והשאר לשחרר לגמרי
ולא לדרוג עוד חודש תחזרי לעוחות ולעצמך בהדרגה וכבר הכל יסתדר

ובאמת לא קל ללדת בתקופה כזאת. ממש.

מסכימה לחלוטין על כל מה שאמרת על המנוחה. אבל התגברות דימום שבועיים אחרי לידה בעקבות מאמץ נשמע הגיוני ולא מלחיץ.
לפותחת- מעכשיו תנוחי כמה שיותר. כמו שכתבו לך. שחררתי על הבית.

התקשרתי בלחץ בערב שבת למיון יולדות בבית חולים לשאול מה לעשות כי היה לי דימום חזק פתאום עם כמה גושים... והתאמצתי ממש
שבועיים בדיוק אחרי לידה.

האחות ביקשה שאתאר לה בדיוק איך ומה היה הדימום ואז שהבינה שאני רק שבועיים אחרי לידה אמרה שזה נורמלי לגמרי שיש דימום חזק עדיין, אבל שאני חייבת חייבת לנוח ואני הורסת לעצמי את הגוף !

מניסיון כואב...

אני גם בלידה שניה חגגתי עבדתי בישלתי ויצאתי למתקנים; בזבזתי את השבועיים וחצי הראשונה בזה במקום לנוח ואז כשהרגשתי כבר רע ורציתי רק לנוח- כמעט לא יכולתי ! כי התינוקת התחילה לסבול מגזים ולא הפסיקה לצרוח ימים שלמים, הייתי גם בחופש עם ילדה גדולה שגם לא איפשרה לנוח בקיצור סבלתי נורא מחוסר שינה והזנחה של עצמי וההחלמה הפשוטה התארכה בהרבה...

מה זה לשטוף את הבית כמה פעמים ? אין שום סיבה ! אבק זה לא חמץ ויולדת זה לא קורבן פסח...
השטיפה היחידה היא בערב בדיקת חמץ ואת זה גם בעלך יכול לעשות

עזבי את הניקיון והבישול, העבודה היחידה שמתאימה לך כרגע היא לשבת עם הילדים על ספה או שטיח ולשחק משחקים... (וכמובן לישון הרבה)

אולי להתייעץ עם מוקד אחיות?
לשלול סיבה לדאגה..
באופן כללי שבועיים אחרי לידה הגיוני מאוד התחדשות של דימום מסיבי
תנוחי , הגוף יאושש את עצמו
לא נשמע לי חריג אבל תמיד טובלהתייעץ

אולי 5 ימים לא היו
לדעתי פשוט התאמצתי מעבר למה שיכולתי בלי להרגיש עם הבישולים לחג וכו..

לא משנה למה הגעת למצב הזה. ברגע שהיה דימום זה אומר שיש משהו לא לגמרי רגיל ויש רגישות כלשהי, לא חשוב למה זה קרה. אבל יחסים גורמים להתכווצויות של הרחם(יותר מעמידה של כמה שעות לבשל) ובמצב שלא הכל מאה אחוז תקין הם עלולים להיות מסוכנים ולגרום לחזרת הדימום. דגש על עלולים. כמובן רופא זה התשובה הבטוחה אבל עד שאת לא מקבלת אישור ברור מאד מרופא בשום אופן לא כדאי לקיים יחסים על דעת עצמך.
בטח לא בימים של קורונה את ממש לא רוצה להתאשפז עכשיו להשגחה...

שיבדקו שאין צירים או קיצור צוואר הרחם ושהכל תקין.. ואז תתיעצי מה ההנחיות שאת צריכה לשמור עליהם..
בהצלחה ותרגישי טוב!

אבל בגלל שהיה רק רופא אז סירבתי לבדיקה פנימית ועשה לי רק א.ס וראה שהכל תקין ..
תודה רבה !!