פורום הריון ולידה (עמוד 2862)

שמישהו/מישהי נשאר בפנים.."

וזה היה אחרי שהסתימו 42 שבועות ונתן לי לסחוב עוד תחת ביקורת יומית והרגשת תנועות חזקה.

בסוף ילדתי...........

43+4

(וגיל ההריון נבדק בא"ס בשבוע 5 )

לי איך שמתחיל 42 מתנפלים עלי עם זירוז ואיומים 

כל יום (לא מעקב פוסטדייט של יום כן יום לא) ווידא איתי -גם טלפונית אחה"צ שאני מרגישה תנועות היטב.

כלומר שאין כאן בעיה של הזדקנות שליה וכו כו וכו

אין לי איך לעודד כי אני משכתי שתי הריונות לשבוע 42 

שמאוד אופיינית לפני שמגיעה החלב וגם בהתחלה שיוצא החלב מאין עקצוצים כאלו.. אם לזה את מתכוונת אז הכל טוב

תהי חזקה ותלכו לייעוץ לדעתי יעזור לשניכם ללכת לדבר עם דמות חיצונית שמבינה בזוגיות

בהצלחה

תראי, אולי אני אצא קצת לא נחמדה אבל (זהירות הכללה, ברור לי שזה הכללה, אל תתעצבנו) לפעמים מי שגדל בבית שבו האבא היה אברך והאמא עשתה הכל , ובציבור שבו כל החברים שלו אברכים והנשים כמוך וכו, אז אין לו מספיק הערכה למה שאת עושה. זה נראה לו פשוט וברור ומובן מאליו שככה צריך להיות.

ויש את - אמא שלי תמיד עשתה את זה ולא התלוננה, חברים שלי לא עוזרים בבית ועוד כל מיני

וזה הרסני ממש.

אם זה המצב אצלכם, (טוב גם אם לא. תמיד זה טוב לדבר) יש מקום לעשות שיחה מאד ברורה, עמוקה, לצאת יחד ולדבר על מה ברור ולא ברור, על מה קשה. על מה את מקריבה ולמה. מה את מצפה

כנראה שהגעתם למקום של קצת מובן מאליו וזה קורה מלא. באמת מלא. אבל זה הזמן להרים דגל. להחליט מה את יכולה ומה לא. מה את צריכה ממנו. 

לא יזיק בכלל לקחת גם יום חופש לעצמך. אפילו בוקר של שישי בשביל לא לבטל אותו מלימוד. ולהשאיר אותו בבית שיראה מה קורה, מה צריך, מה עם הילדים. ערב באמצע השבוע שיחזור מוקדם ואת צאי להתעמלות או משהו

לא רק בשביל שילמד מה קורה ומה את עושה, גם בשבילך. את חייבת לצאת ולהתאוורר קצת בלי הילדים. זה מתכון לשיגעון אם לא מתאווררים קצת.

נשמע שבעלך צריך שיחת ניעור ממך דבר ראשון. גם אם יש לו אמירות אומללות על משחקים וכו, עזבי, אל תתרגשי. קורה. זה קצת ילדותי ולדעתי האישית זה קורה שנמצאים כל היום עם חבורת גברים וכנראה שמדי פעם גם מדברים על הנשים וכו... תנסי למחוק את זה ובאמת לארגן לכם שיחה רגועה מתישהו ולא לצפות שהוא יבין מה עובר עליך. אין לו מושג קלוש. תדברי על הכל בכל מכל כל והעיקר תבהירי שזה ממש ממש לא מובן מאליו בשום צורה. תזכירי איך את מסתפקת במועט, תזכירי שחובתו לפרנס, תזכירי שאת שמחה שהוא בן תורה וכל מה שאת עושה בשביל זה. זה לא מובן מאליו!

חיבוק גודל 

מכירה הרבה אברכים שמאוד מעריכים ומאוד מסייעים בבית.

בעצם, כל החברים של בעלי (שהם אברכים מעולים) והבעלים של חברות שלי וגיסים שלי וכמובן בעלי עוזרים ומסייעים בכל מה שניתן.

דווקא כאן בפורומים אני קוראת הרבה על בעלים שעובדים עד מאוחר וחוזרים הביתה ולא עושים כלום ומצפים לאוכל חם ושיעשו להם הכל.

בן תורה אמיתי צריך לדעת שהתורה שלו לא שווה אם הוא מתייחס לאשתו כמו עוזרת בית.

ואני אולי כן הייתי מדברת עם הרב שלו שניער אותו קצת...

בכולל של בעלי יש סדר מוסר של רבע שעה כל יום ושיחה מהראש כולל והוא תמיד אומר להם עד כמה הם צריכים להעריך את האישה וכמה היא עובדת קזה ושכל התורה שלהם זה הכל בסכות האישה וכו' וכו'.

ולפני פסח הוא אומר להם שיסייעו עוד יותר לאישה ויבינו את הלחץ שהיא נמצאת בו ובחופשות והכל.

בעלי הוא אברך אבל מוסר גם שיעורים בכמה בתי כנסת בשבת.

ולא פעם התקשרו אליו נשים (בצורה אנונימית) וביקשו שידבר על נושאים מסוימים בצורה כללית בשיעור כדי שהבעל יידע איך להתנהג.

וזה עוזר.. אם הבעל יודע "לקבל" מרב או מדמות מסוימת שיכולה להשפיע עליו.

בהצלחה רבה לפותחת ומאחלת לך המון כוחות, בריאות ושמחה. אמן

קודם כל אמרתי שזו הכללה, ברור שלא כולם. אני גם מכירה מלא ששותפים מלאים

אבל דיברתי יותר על הרגשת המובן מאליו. כי אם כל הנשים של החברים שלך מקריבות ואמא שלך הקריבה, לפעמים אתה שוכח להעריך כמה אשתך מקריבה, כי זה נראה לך מובן מאליו שכל הנשים שאתה מכיר עושות את זה. זה נורמלי. אני לא אומרת את זה בתור משהו לא בסדר, הפוך, בשביל לתרץ שזה נורמלי בסביבה כזו לפעמים לשכוח להעריך. זה חולשה אנושית . מקווה שהובנתי יותר עכשיו (הנה גם את אומרת שהרב חוזר ומדגיש את זה. כי זה נחוץ ולמי שאין רב כזה... שוכח לפעמים)

דיברתי על זה כי זה המצב פה. אבל זה נכון לכל מי שחי עם אנשים שהם בדיוק כמוהו.

רוב האברכים הם לא כאלה!!

רובם כן שותפים מלאים ואף אחד כאן לא מקריב כי מי שמקריב הוא באמת מסכן ומרגיש קרבן.

אני לא מקריבה למען זה שבעלי ישב וילמד אני מרגישה זכו ושמחה ואושר שהוא יושב ולומד.

וזאה הבדל שמיים וארץ בין התחושות הללו.

בד"כ, זה לא נשמע נורמלי (וסילחה שאני מייאשת את הפותחת) שבעל שיושב ולומד לא יידע להעריך את אשתו על כל מה שהיא עושה בבית.

התורה מעדנת את האדם ועושה אותו יותר אנושי ומעריך...

שיש בהחלט כאלו שנמצאים בחברה בה זה נחשב נורמלי ולכן בתור צעירים הם לא תמיד זוכרים להעריך

חבל שאת לוקחת את זה לכזה זעקה וכיוון שלילי, תביני שיש כאלו. וזה נורמלי ואנושי, אני לא באה לומר שהם לא בסדר, כי אם להיפך, שזה משהו נורמלי חברתי כזה, ולפעמים צריך שהרב או האשה קצת ינערו. לא כולם חיים בחברה בה הרב מזכיר להם להעריך את האשה. ולא כולם מתעדנים על ידי לימוד התורה בדיוק במקומות האלו. גם אנשים עדינים מאד יכולים לפספס לשים לב שהנשים שלהם צריכות יותר הערכה ושזה לא מובן מאליו מה שהם עושות

לא אמרתי שאת קורבן ולא היא. אבל מקריבים למען לימוד התורה. באושר ובשמחה, אבל זה משהו שדורש הערכה נכון?

את בעצמך אומרת שהרב שלכם מזכיר כל הזמן כמה צריך להעריך את האשה

לא ברור לי למה את נזעקת כל כך 

ומי עוזר יותר וכו

זה פשוט לא הענין ולא מה שניסיתי לומר בכלל

(הפותחת כתבה שבעלה מגיע בערב אחרי שהם ישנים וחוץ מפיזור בבוקר לא עוזר כלום והכל עליה. אתן חושבות שזה עוזר לה כל ההודעות האלו על כמה כל האברכים עוזרים ועושים ושותפים ומדהימים???? לא כולם כאלו! פשוט לא. אני מכירה מלא שלא.שיוצאים בבוקר וחוזרים בלילה ולא מושיטים יד בבית ולומדים בבין הזמנים וביום שישי וממיתים עצמם באוהלה של תורה. זה לא אומר שהם פחות טובים או הזוגיות שלהם פחות טובה. אני מאמינה שזה החלטה זוגית כמה הבעל עושה וכמה האשה עושה בשביל התורה. זה בכלל לא הנושא שלי)

דיברתי על הערכה. הערכה לאשה שעושה הכל בבית. כמו הפותחת. ואם אצל רב החברים שלך האשה עושה הכל בבית, בין אם זה חברה של עובדים או אברכים, זה לא משנה, אז אתה לא תמיד זוכר להעריך. וצריך להזכיר לך. וזה מה שניסיתי לומר. וזהו.

תפסיקו להיות כל כך מתגוננות, אברכים הם אנשים נפלאים.

והיא דיברה על חסור הערכה עבור מה שהיא עושה עבור זה שהוא ילמד אזה התייחסתי לזה

ראי את תגובתי לאפונה למעלה שזה בהחלט לא נכון רק לאברכים אלא לכל מקום בו הנורמות מסוימות ואתה נמצא עם אנשים שהם כמוך ואתה לא מספיק מעריך שזה מיוחד מה שאשתך עושה.

זה תופעה נפוצה ולא רק לאברכים

אני מאד מעריכה אברכים ובאתי להרגיע את הפותחת שלא תחשוב שבעלה כזה נורא ולא בן תורה מספיק בגלל שיש לו חוסר בהערכה אליה, אלא לפעמים זה נובע ממשהו חברתי שלא שמים אליו מספיק לב. 

ומשהו חברתי יכול להיות בכל חברה. בהחלט לא רק לאברכים.

פה דיברתי על אברכים כי זה הנושא

באותה מידה יכולתי לכתוב אותו דבר על מישהו שעובד ומגיע מעולם בו מקובל שהגבר עובד והאשה עושה הכל בבית ולא מעריך מספיק את אשתו בגלל זה.

נסיים כאן.

אני נזעקת כי כל מי שקוראת את מה שרשמת חושבת לעצמה: זה נקרא בן תורה וזה מה שאישה שלו מרגישה?

לא שווה! לא ראוי!

לא רוצה להיות אישה כזאת ולא רוצה שילדיי יהיו כאלה!

וזה כל כך לא נכון.

מי שבעלה יושב ולומד היא אישה מאושרת ושמחה. יש ה "גן עדן" גם בעולם הזה כי על ידי זה שבעלה לומד ומפנים את מה שהוא לומד- כל החיים נראים אחרת!

את "מוזילה" את ערך לומדי התורה בכך שזה לגיטימי שבעל יתנהג ככה לאשתו.

ואני שוב חוזרת ואומרת שהמילה "להקריב" למען לימוד התורה זאת מילה לא ראויה בכלל.

מי שחושבת שהיא מקריבה בשביל לימוד התורה- אז תשתנה כיוון ותפסיק להקריב.

אנחנו מתמסרים למען לימוד התורה אבל לא מקריבים!!

ולפותחת היקרה-

זה נשמע שעברה עליכם תקופה לא פשוטה. כל תקופה שאחרי לידה היא תקופה לא קלה. לא לאישה, לא לבעלה ולא לשאר בני הבית.

ובמיוחד אם נולד פג.

קחו אויר, קחו נשימה ותבתדברו על זה יחד.

אולי כדאי לקחת קצת עזרה עם הילדים או עזרה בעבודות הבית ולשבת קצת ולדבר בינכם. 

את תשפי אותו מה עובר עלייך ואיך את מרגישה ושאת עדיין חלשה (ומותר לך להיות כזאת אחרי לידה ,, במיוחד שזו לא לידה ראשונה) וזכרגע מה שחשוב בבית זה הרוגע והשמחה.

ולזכור תמיד שגם התקופה הזאת תעבור מתי שהוא ואתם תחזרו להיות בית חזק יותר ועם הרבה כח לכולם.

חזקי ואמצי והרבה בריאות ונחת ושמחה

אני לא מוזילה כלום

אני אומרת שזה לא התנהגות ראויה, אבל זה קורה וזה לא כזה יוצא דופן אצל צעירים, והיא תדבר איתו והוא יתעשת

ואת מתעקשת לקחת את דברי למקום אחר מתוך איזה מקום מתגונן שלא ברור לי, ולשים בפי מילים שלא אמרתי, ולא לקרוא מה שכתבתי עד הסוף

יכולתי לכתוב אותו דבר על מי שבחברה של אנשים עובדים שכל הנשים שם לא עובדות ועושות הכל בבית. ואז מה זה היה אומר שאנשים לא יצאו לעבוד כי ככה זה אנשים עובדים?

את ממש ממש מגזימה, לא קוראת נכון ומאד מתגוננת ולא ברור לי אפילו למה.

כאילו כל האברכים בעולם מושלמים ואף אחת לא מקריבה. זה פשוט שטות

אין אנשים מושלמים בעולם ולא משנה אם הם אברכים או עובדים והקרבה זה לא מילה גסה זה מילה יפה , הקרבה למען חיי תורה.

תקראי שוב

אין לי מה להוסיף

הסברתי את עצמי מלא. איזה שלוש פעמים. אם לא הובנתי אז לא. מקווה שעזרתי לפותחת וזהו.

ובאמת שכל התגובות פה על כמה כל האברכים נפלאים ממששששששש יעזרו לה.

'נשאבת' ולא בעמדה של 'נותנת'. כלומר הנתינה וההקרבה לבית כבר לא ממלאות אותך.

ואני מבינה אותך מאוד כי מבחינתי המינימום על כל מה שאת עושה זה קצת תשומת לב או לפחות קצת עזרה

לדעתי זה פשוט מרוץ החיים שגורם לו להסתכל על הדברים בצורה מובנת מאליה

בעיניי אין מנוס משיחה רצינית ולפתוח את הדברים. כן לבקש שיהיה יותר נוכח, ולהגיד שאת מצפה להרגיש יותר מוערכת 

ממש לפרט מא' עד ת' ולראות לאן זה מתקדם

אולי לנקוט בגישה של לימוד משותף בספר של שלום בית כמו  'ממשיכים בדרך לנישואים מוצלחים' אם אני אוזכרת נכון, הוא מעולה ופרקטי וקולע וקצר כדי שיבין יותר מאיפה ההרגשה שלך נובעת

ודבר אחרון - קחי לך קצת אוויר. את חייבת רענון קצת לעצמך מדי פעם.

חיבוק !

מה נעשה?... נשתדל לא להגביר אותה

לא נאכל מול מחשב/ בזמן צפייה בסרט / ובפרט שלא בזמן גלישה בפורומים בערוץ 7.....

וזה לא רק 5 קילו

צהוב ולא לבן

אבל למה בדיקת רופא?

בפנים, צורה ברורה וכואבת. אם אני לוחצת יוצא חלב סמיך מאד ומעט. זה קשור להריון? לא זוכרת שהיה לי בקודם

תתבשרו טוב בקרוב! 

מה שכתבתי שם זה רק רעיונות.

לא בטוח שכבר משחקים .

אם מספר הפטמה גדול מדי - נגיד שלוש, והוא מצליח למצוץ רק במהירות שמתאימה לפטמה אחת, אז זה נשפך מהצדדים של הפה.

איזה מוזר. זה ממש פצפון. אני חושבת שיש גם אפס. בן כמה הוא? אולי זה התרחב איכשהו, אולי זה היה בכיור עם משהו חד והתרחב? ממש מוזר

לסוג אחר של פטמה, וגם של אוונט היא עגולה ולא היתה טובה

אז נשפך

כתוב עליו שיש בו פטנט שהחלב נשפך רק לפי דרישה (כלומר מציצה חזקה מוציאה יותר מחלשה וכשלא מוצצים כלל אז לא נשפך)

לא ניסיתי אבל שווה לך לבדוק

חפשי מכרה או גמ"ח שיש לו משאבות כאלו ותבדקי אם אפשר לנסות את הבקבוק

זה אומר שהבקבוק מוזג יותר מהם משהתינוק בולע

קניתי טיולון של ספורטליין- מחזיק לי שנה וחזק מאד

טיולון מפנק קל משקל (6.9 ק"ג בלבד!!) וקומפקטי (רק 57 ס"מ!!) מבית Cam
מסגרת אלומיניום, גגון נפתח, אשר הופך גם לשמשיה עם רשת הגנה מיתושים, משענת גב מתכווננת ניתן להשתמש מלידה עם פתחי צד אידיאלים למזג האוויר החם, מושב רחב, מרווח, ידית מקשרת עם מערכת קיפול ביד אחת, משענת רגליים מתכווננת, כיסוי לרגליים, פגוש, גלגלים קדמיים מסתובבים עם מערכת נעילה / שחרור וגלגלים אחוריים עם בלם, חגורה עם 5 נקודות חיבור מגני כתפיים מרופד, וו נעילה במצב מקופל, סל מרווח עם מהדק מגנטי. קיפול סופר קומפקטי; עומד זקוף כאשר מקופל וקל למשיכה ונסיעה מקופל הודות לידית בסגנון מזוודת טרולי.

אביזרים כלולים: כיסוי, כיסוי רגליים, תיק נשיאה, כילה ליתושים, כיסוי גשם, סל. קל להסיר את הבדים לכביסה ב 30 ° C.

מידות ומשקל:
פתוח: רוחב 48.5, עומק 81.5, גובהה 104 :ס"

עונה בדיוק על הקריטריונים שלך- שכיבה מלאה (נראה לי 175 מעלות), עגלה גדולה עם הרבה מקום, גלגלים חזקים וטובים, ריפוד שיורד כולו מהעגלה ומתכבס בקלות, גגון ענקי שמכסה כמעט עד למטה
הבונוס הגדול- העגלה מגיעה מצוידת בכל התוספות
תיק לעגלה, ידית אחיזה, מגש לבקבוק, כיסוי רגליים, מקטין ראש ומזרן.
יש לי את העגלה וממליצה בחום..
ראיתי שעכשיו מוכרים אותה ב999 ש"ח
בטח ביד 2 תוכלי למצוא במחיר שכתבת.

בכל מקרה-כמו שכתבו לך
במחיר של 300-400 ש"ח זה טיולון קליל וקטן
בד"כ שבירים וגלגלים לא נוחים.

והיא ממש היסטרית , זה נשמע כאילו צריך לבוא דחוף להציל אותה משהו

אני לאמרגישה שהיא נמצאת במצב שאני מצליחה לדבר איתה

אולי באמת חלומות. 

במיטה או לידך על הריצפה על שמיכה.

גם לי היו לפעמים סיוטים בתור ילדה וזה היה הפתרון..

מכירה את היסורי מצפון האלו אבל אין מה לעשות אנחנו לא בדיוק בכושר באמצע הלילה.

תנסי לתת לה איזה בובה או משהו להחזיק "חפץ ביטחון"

ואם אבא מגיע זה מתגבר גם. אמא אמא...

אני מנסה בלי להוציא מהלול באמת, זה מה שעשיתי אתמול, אבל לא כל כך הרגעתי. פשוט אמרתי שעכשיו צריך לשיון, ואמא פה, והתיישבתי לידה. הייתי צריכה להרגיע יותר..

צריך לזכור שהיא אחרי חולי רציני.

הגוף עוד בסטרס, מאוד הגיוני שהיא עוד לא חזרה לגמרי לעצמה.

והיא צריכה בזה עזרה...

איך? לא יודעת לומר בוודאות.

אני אישית לא הייתי מוציאה מהלול, יודעת שזו גם הנחיה אם מדובר בביעותי לילה

(התערבות בביעותי לילה עלולה להחריף אותם).

מה שכן- הייתי יושבת ליד, ואומרת בלחש "ש... אמא כאן, את יכולה להמשיך לישון,

אמא שומרת עלייך, ה' שומר עלייך" וכו'

ללחוש משפטים מרגיעים. 

אני גם אומרת איתם קריאת שמע והמלאך הגואל כשהם קמים באמצע הלילה, מרגישה שזה גם מוסיף שמירה ותחושת ביטחון.

מאמינה שזה סיפור של כמה לילות עד שהגוף ירגע חזרה מהמתח ובע"ה זה יחלוף.

בהצלחה ענקית, לא קלים הלילות הללו.....

להסביר שלילה ועכשיו ישנים.

יש ספר יפה על חנה בננה שהכל היה מפחיד בחושך.

לבנות שלי זה עוזר.

ולבדוק אולי זה תולעים או אזניים

אז לא חושבת שזה תולעים או אזניים

נראה לך גיל שנה וחמש מתאים לספר כזה סיפור? היא תעשה את ההקשר?

את העיקר.,

יש פזמון כזה: 

ופתאום איזה פחד כמה מבהיל באמצע החדר עומד פיל

חנה בננה צוחקת צוחקת הרי הבגדים הם שעל הכסא...

וסתם ככה מחבואים משחקי פיקאבו וקוקו

מאד עוזר להבנה שיש דברים שהם לא מה שרואים מבחוץ.

וגם לחרדת נטישה

יש לי תמונה שהיא מתפללת מתוך הספר הזה

הוא כיכב אצלנו.

שלי מנשקת ברכונים סדרתית 

ולמה נראה לי שהיא הרגע נולדה

ופתאום את אומרת לי בת שנה וחמש חודשים ?

חחח

הגדולות לימדו אותה גם לנשק מזוזה, אבל היא פיספסה את הפואנטה ומסתובבת בבית ומחלקת נשיקות לכל קיר מזדמן.