פורום הריון ולידה (עמוד 2869)

חברה טובה שלי ספרה לי שהיא בהריון.
חמישי.
שמחתי איתה, באמת!
אפילו שבלב פנימה הבזיק בי גץ שכבה.
אפילו שהיא החברה השלישית שלי שבהריון בימים אלו.
אפילו שאחותי וגיסתי גם בהריון.
אפילו שהאחות הקטנה של בעלי שקטנה ממנו ב16 שנה אוטוטו מתחתנת ובטח שנה הבאה נוזמן לברית.
אפילו שכל הנשים הללו ילדו בעבר סמוך מאוד לתאריכים שאני הייתי אמורה ללדת.
ולא ילדתי.
הפלתי.
היא חזרה מהאולטראסאונד הראשון ואמרה לי-את יושבת?
זה לא אחד, זה שניים.
בנקודה הזו ניסיתי להראות שמחה.
לא יודעת אם ממש הצלחתי.
אמרתי לה-"וואו! איזה מרגש! תאומים... יואו! איזה כיף!"
היא לא הפסיקה להתרגש ולקשקש בהתלהבות.
ואני?
ניסיתי להשתתף. באמת.
השתדלתי ממש. ברור.
ורק הקב"ה יודע מה התרחש לי בפנים.
קצת התרחקתי ממנה. .. ליום או יומיים.
היה לי קשה.
מאוד.
אני לא אפרט את כל המחשבות, הרגשות וכל מה שהתערבל בתוכי.
ואחרי ככלות הכל---
ישבתי עם עצמי וחשבתי-היא לא לקחה לי שום דבר.
ההריון הכפול הזה לא על חשבוני.
היא לא גזלה לי אותו.
נכון, גם אני רוצה.
נכון, אני מצפה. אבל---
זה מה שה' רוצה עכשיו עכשיו כנראה.
להשאיר את ילדתי בת ה11 כבת יחידה, בינתיים.
אפילו שאני דואגת כי השנים חולפות, ואני לא נעשית צעירה יותר.
אפילו שאני משתוקקת לגפף איזה יצור חדש, ריחני וזעיר שהוא ש ל י.
לא אחיין ולא בן של חברה.
אפילו שבא לי כ"כ לקנות את כל הבגדים הזעירים האלה שאני רואה בחנויות.
אפילו שאני משתעשעת מדי פעם במחשבה אם יהיה לי בן או בת או אולי שניהם אפילו? ומפליגה בחלומות מתוקים עד ש.. מתעוררת.
אפילו שכבר אין לי כח לעדכן את אמא שלי ש"לא, אין חדש".
אפילו שבכל הבריתות מבקשים ממנו להעביר את התינוק ומאחלים לנו
"בקרוב אצלכם!" ומייעצים-"תאכלי את העורלה(כן כן.) זו סגולה לבן זכר"
אפילו שכולם מסביב לא מפסיקים לבהות, להתבונן, לחטט, לשאול, לחקור, לייעץ, לגעור, לנזוף, לאחל...
אפילו שהכרית בלילה לפעמים רטובה מדמעות.

ואז החלטתי-
די. אני מתגברת.
אתעלה על עצמי. אעשה משהו שקשה לי לעשות.
קשה בעיקר כי החברה הפתיעה וציערה אותי בחוסר רגישותה.
ואולי אני היא הרגישה מדי?
אני אעשה משהו שאיני חייבת לעשות,
ואולי הקב"ה יתן לי גם משהו שאינו חייב לתת לי.

ביום חמישי דברתי איתה. שאלתי לשלומה ואיך היא מרגישה, ושמעתי את הלאות בקולה ואת העייפות שנשפכה ממנה. שמעתי גם את הילדים הקטנים מייללים ברקע ודורשים את תשומת ליבה ואת תפקודה.
אז הלכתי לשטוף לה את הבית לשבת, לא לפני שהכנתי עוגה, סלטים וחלות, ארזתי יפה והבאתי.
ואתן יודעות?
יש לי הרגשה טובה כל כך!
הכאב קהה בהחלט.
ואני טופחת לעצמי על השכם.

שבוע טוב שיהיה לכל עם ישראל.

היום הילדים ראו סרט ובעלי שאל אותי אם אני רוצה שישאר או שיכול ללכת להתפלל אמרתי לו שכן.
סבבה הלך
התחלתי מקלחות וארוחת ערב היה ממש רגוע וטוב..
ואז בסוף הבן שלי בן 5 וחצי אומר לי אמא למה אבא לא הולך להתפלל ערבית לםני זה שיוכל ככה לעזור לך..
אז עניתי לו (בלב שלי) שיתרגל שככה זה גברים הולכים להתפלל בדיוק מתי שצריכים אותם..
ולילד עניתי שעכשיו זה זמן של התםילה ולא לפני זה וצחקתי חחח חמוד כזה איך שהוא רגיש לדברים...
רק מוסיפה שבאמת לא היה אכפת לי שבעלי הלך לתפילה כשאני רוצה שישאר הוא בהחלט נשאר חחח