פורום הריון ולידה (עמוד 2899)

תקשיבי טוב.
את שבוע אחרי.
שבוע!!
ולידה כואבת וקשה.
כולך כאובה עכשיו, זה כאילו יש לך מסיכה של כאב ופחד על הפרצוף, ודרך זה את רואה הכל. את הבייבית, את הזוגיות, את עצמך...
ועוד זמן כזה מטורלל בכל הארץ.
רגע, תנשמי.
זה ימים קשים שצריך פשוט לעבור אותם, בלי לחשוב הרבה. להתמקד בטכני: לאכול, לישון כמה שאפשר, לדאוג שיכאב כמה שפחות, לטפל בתינוקת...
בהמשך, המסיכה הזו תרד לך מהפרצוף ותוכלי לראות את הכל בצורה קצת יותר חיובית ושמחה.
לאט לאט תתחברי יותר לאוצרית. זה בסדר לא מיד. זו חוויה חדשה שצריך לעכל, והכל כל כך כואב לך עוד...

קחי נשימה, קחי אויר.
תכתבי פה מה שבא לך, אנחנו נקשיב ונחבק.

אל תאיצי בעצמך לחזור לעניינים מהר...
תשתדלי להתפנק כמה שאפשר בדברים קטנים: מקלחת, מעדן, קפה...
ותקחי משכחי כאבים אם כואב לך, אין סיבה לסבול.
זה יעבור, ואת תהיי כמו חדשה, בעזרת השם. פלוס תינוקת מהממת.
זה יעבור נשמה.

אנחנו כאן בשבילך...
❤

ועוד משהו- יש קבוצה סגורה בפייסבוק "נקרעתי מאהבה" לבנות שהיה להן בעקבות הלידה קריעות בדרגה 3 ומעלה.
ממליצה לך מאד להרשם ולשתף שם. הן יבינו את מה שאת עוברת ויתנו לך עצות מועילות. או אפילו רק תקראי מה שאחרות כותבות ותראי שהן גם עוברות דברים כמוך.
את צריכה להבין שעברת לידה לא פשוטה
וההתאוששות ממנה לוקחת זמן
ואת צריכה רק להיות גאה בעצמך שהבאת חיים לעולם
ולא להאשים את עצמך שאת לא מחוברת כמו שצריך.
רוצה להגיד לך שגם לי הייתה לידה מאד טראומטית
וסיבוכים בתפרים
ולקח לי זמן להתאושש ובעלי עשה הכל בבית(והוא עובד בעבודה מאד תובענית)
וגם לי לקח זמן להתחבר לתינוקי ולהשקיע בו
הרגשתי פשוט גוף מרוסק וכואב.
והכל עובר עם הזמן....ועכשיו אני ממש מאוהבת בתינוקי שלי ונהנת ממנו כל רגע. (בן עשרה חודשים)
אז תני לעצמך את הזמן
ותביני שעברת לידה לא רגילה ואת צריכה להתאושש
ותעזרי המון בבעלך- הוא בעלך והבאת לו ילד לעולם!!!
ולא לפחד... הכל בסוף עובר...
האינטימיות תחזור והכל יהפך להרבה יותר קל עם הזמן
בהצלחה!!!

מזל טוב לך!!
אני חושבת שאת מתארת המון נשים אחרי לידה בתיאור שלך, לפחות אישית אני מכירה את המצב הזה מילה במילה.
חכי, תראי את הפלא הזה של הריפוי, מיום ליום את תרגישי יותר טוב, תנוחי המון כמה שאת יכולה - גם אם את לא נרדמת, זה בדיוק הזמן לתת לבעלך את כל המושכות.
יעבור עוד יום ועוד יום ואת פשוט תתחזקי, והתפרים כבר לא יכאבו כל כך, ואת אולי תמשיכי לבכות בקלות אבל לא תהיי כל כך חסרת אונים.

בהצלחה ענקית ומזל טוב לך !!

ממליצה לך לשטוף המון את אזור התפרים.

יש כאלו שתרסיס אלו פירסט של פור אוור עזר להן ממש.

התאוששות קלה

מזל טוב והרבה נחת

את נורמלית נורמלית נורמלית. את דקה אחרי. ועוד לידה קשה. גוף מפורק. ילד ראשון זה השינוי הכי מטורף בחיים. יותר מהכל. העולם מתהפך. לדעתי בשלב הזה פשוט לא לחשוב רחוק. לעבור כל יום. מותר לבכות. את מוצפת הורמונים מטורפים. תנסי כמה שיותר לנוח. לאט לאט לאט הגוף יתרפא, תני לו את המנוחה. שישה שבועות משכב לידה צריך לנוח. כמה שיותר. כשיעברו עוד כמה ימים תנסו למצוא אפילו כמה דקות ביום לשיח זוגי על מה קורה איתכם ומה שעובר עליכם. לשתף ברגשות. גם אם זה קשה. עוד כמה ימים יעברו. תקשיבו יחד למוזיקה. תראו פרק מסדרה. תמצאו נקודות אור ואהבה גם אם קטנטנות. זה ממלא. תכף יהיה נעים יותר ותוכלו לצאת לסיבוב קטן. קצר בהתחלה. כמה דקות לנשום (לא ליד אנשים בגלל הקורונה למרבה הצער). את תחזרי לחייך! בטוח!

שאת נטל
הבאת לבעלך את המתנה הזאת ואני בטוחה שכל העזרה שרשמת שעושה זה מרצון ואהבה.
עברת לידה קשה ברגע שהגוף שלך יתאןשש אני מאמינה שגם הנפש לכן עשי דברים שטובים לגוף ולנפש (אוכל טוב מנוחה לגוף ודברים שמשמחים אותך לנפש )

אם לא היה כך לא היה נורמלי!
כל יום שעובר, כמו שהחברות כתבו כאן, זה יותר ו יותר טוב. את לומדת עליה, והיא עלייך. אתן מתרגלות אחת לשניה, והיא מתרגלת לעולם.
ככה הקב"ה ברא.
זה השבר הכי הכי גדול, זה בום ענק, ופשוט אין אין איך להתרגל לעניין.
אבל אחר כך זה עובר, ו עדיין יש התמודדויות לקשיים אהל לא באמה מטורפת שכזו. ואת תלמדי לאהוב ותלמדי להינות, ולתת באהבה, יותר ויותר ויותר...
לקח לי 3 לידות, להבין, שגם בלילה קשה במיוחד, שהיא ערה, בוכה, ולא רוצה כלום, וצורחת, הדבר היחיד שעזר לי להתגבר, זה לשנן לעצמי, זה עובר, זה עובר, זה עובר...
למותר להתפרק. ולבכות ולשחרר!!!! רצוי! וזה תקין ובסדר. אל תילחמי בתחושות ו ההורמונים, תפרקי, תתני להם מקום.
מה כן יכול לעזור?
במיוחד אחרי לידה עם תפרים, המון המון מקלחות.
לחכות שהיא תישן, או לתת אותה לבעל/מישהו שעוזר, ו להיכנס למקלחת ארוכה ארוכה.. למהב טובה. סבון שאת אוהבת, שמפו טוב, אח"כ להתמח בכל מה שצריך, דאודורנט טוב, את מניקה, משחה לפטמות, משחה לתפרים, אני הייתי מורחת קרם גוף לסימני מתיחה, בגדים נקיים מה כביסה, להסתרק, קרם פנים..
זה היה מחזיק אותי בימים בלי שינה, שהייתי כאובה ומתוסכלת...
לאכול טוב, ולשתות טוב!
במיוחד אם את מניקה. להימנע מג'אנק ושטויות, לאכול דברים מגוונים ומזינים, כמה שאפשר, כמובן באיזון, לאפשר לעצמך קצת פינוקים.
קפה טוב היה מאפס אותי לגמרי.
סדרות קלילות וכיפיות היו מעבירות לי לילות נטולי שינה..בהצלחה רבה יקירה!

 

פניכם לגירושין או לפירוד?

 

אין לי הצעות או טיפים,

אלא הרבה חיבוקים... בטח לא פשוט לך עם כל מה שמסביב,

פתאום לחשוב גם על זה..

 

אולי כן אתן טיפ קטן- לא להתנקם.

 

גרושתו של בעלי עשתה לו דווקא ושרירים,

וזה בסוף בא רק לטובתו, והיא היום מצטערת על כך..

בשבילך- תישארי עם תמיכה נפשית חמה (הורים, חברות, אבל תעברי את התקופה הזאת לבד)

בשביל הילדים- כמה שיותר לפרגן ולדבר טוב על האבא, להיות גמישה, להכיל. חשוב לזכור שהכעס והכאב של הפרידה יעברו עם השנים אבל הילדים יזכרו את התחושות כלפי ההורים לנצח, וזה ההבדל בין ילדות מאושרת לילדות עצובה.

(גרושים שאני מכירה לא מפסיקים להילחם אחד בשני, ובלי לשפוט אותם, כי הם באמת במצב אומלל ואיום, הילדים כל כך מסכנים. כל היום שומעים דברים רעים אחד על השני. )

כמה שיותר גדלות נפש והלכות שמירת הלשון עכשיו, זאת מסירות נפש אבל היא תשתלם כל כך. ♡♡♡

חיבוק גדול גדול גדול גדול !!! שולחת פרטי

בפן הנפשי ובאמת כמו שכבר נאמר לחשוב על הילד המשותף שצריך את שני הוריו אז כמה שפחות עימותים

מאז שסיפרת שהיה ריב והוא נעלם אני עוקבת ותהיתי לעצמי מה הולך..
איזה כואב, אימאלה אימאלה!!
איזה קשה...
ואיזו החלטה אמיצה ובוגרת..
דבר ראשון, אל תתחרטי. תשנני לעצמך שזה הדבר הכי טוב לך, לו, ולילד שלכם. עברתם יחד תקופה, ה' עשה זאת בכוונה, ועכשיו הזמן להמשיך...
יהיה קשה, תיזהרי, תתגעגעי, תתלבטי, בסוף זה יעבור ואת תמשיכי הלאה, חזקה יותר, גיבורה יותר, גדולה יותר, מחושלת...
דבר שני, כל זמן שאת יכולה, תעסיקי את עצמך בדברים שאת אוהבת.. שלא יהיה לך הרבה זמן ביום שאת לבד וחושבת..אחרי שיעור הטירוף עם הקורונה, אולי תמצאי עבודה שאת אוהבת? אולי ללמוד משהו, מסגרת לקטן? מכון כושר, חוגים, שיעור?
תעשי לך לו"ז מסודר, סדר עדיפויות, מה קודם למה, תשבצי את תחזוקת הבית, כך שיהיה לך סדר ברור.... שגרה, לאורך זמן, מסייעת בקידום תהליכים..
עוד דבר, אולי לעבור קרוב להורים, שתהיה תמיכה נפשית? אם את בקשר טוב...
לבוא בגישה של שלום.. אם הוא לא מעכב את הגט בתם בשביל הפרנציפ, לחשוב אילו וויצורים את מוכנה לעשות כדי לסיים את זה כמה שיותר מהר ויפה...
והכי חשוב.. לדעת, אבל באמת לדעת בעומק הלב, שזה יעבור. לגמרי! ואת תמשיכי הלאה, לתפגשי אהבה חדשה, אחרת, רעננה, בוגרת, מחזקת, מצמיחה, ממלאת, ויש לך אוצר קטן בבית!
הרבה הרבה תפילות, לדבר עם ה'.. וזמן, זו התרופה האפקטיבית ביותר...
הרבה הצלחה, מתפללת יחד איתך, ובאמת, שכואב לי למרות שלא מכירה אותך...

כואב לי לשמוע על כך אבל אם זה הכי טוב לכם- אז מעולה.

מאז שהתחלת לרשום כאן נעצבתי לקרוא את מה שסיפרת ומצד שני נהנתי לקרוא את התגובות החמות והמסייעות שלך לבנות אחרות כאן.

 

שולחת לך המון כוחות והרבה חיבוקים

והלוואי שיעבור עליכם רק טוב, אמן.

בהצלחה !

שה׳ ייתן לך המון כוחות

אין לי מה לייעץ, רק חיבוק וממתפללת שתדעו רק טוב

אין חי עצות אבל אני גם עקבתי אחרייך ואת נשמעת מדהימה!!

תודה תודה תודה ,אתן מהממות...כל תגובה פה חיממה לי את הלב.
ישלי את ההורים שלי ב"ה ושתי חברות קרובות
והקב"ה ..🤗

הביוץ גם יכול להתקיים בימים לא קבועים
(אני הייתי בטוחה שהביוץ שלי לפני המקווה, ומצאתי בבדיקות שכך, ומסתבר שנקלטתי שבוע + אחרי המקווה)

אם את לא מחכה הרבה זמן- אז בנחת..
אם כן- תנסי להשתמש בשיטות של המקלונים או חום השחר וכו' זה יכול לתת לך מידע אם הביוץ שלך סדיר ומתי הוא

ואנחנו רוצים לקלוע קיימנו יום לפני ואותו יום הלוואי שזה יקלט..ואני מנסה שנה האמת  ומתבאסת כל חודש..

28 יכול להיות קצת גבולי לפעמים אז אולי כדאי אם חלילה לא ילך
לנסות לברר בבדיקות בדיוק מתי הביוץ

אם את לא עושה הפסק ביום החמישי, הייתי פונה למעקב זקיקים. כדי לבדוק בצורה מדוייקת מתי הביוץ.

לפספס אני לא מפספסת מה שכן ישלי בעיה הורמונלית לקח לי גם בקודמים זמן להיקלט..fsh גבוה

לא מבינה בfsh גבוה... אין לזה פתרון?

הרופאים התפלאו שהוא גבוה אמרו לי לחזור שוב.. וחושבת שיש כדורים שנותנים זה בעצם משפיע על הביוץ..מקווה לטוב

נקלטתי בסוף טבעי

לבלוטת התריס בהחלט יש השפעה על פוריות.

אם ידוע שיש סיבה ספציפית אולי כדאי לבקש לבדוק לפחות אותה...

ניצלתי כל מה שהיה כי ההיריון היה קשה ונאלצתי להוציא ימי מחלה

כשהילדה תיוולד אני רוצה להיות איתה יותר זמן..

נתנו כזה. זה אישור מיוחד לקורונה

אמרו לי צריך לפנות למשרד העבודה וזה בירוקרטיה...ואני אמור ללדת חודש הבא כבר..אז הם לא רוצים להתעסק על זה...
וכל המשרד בחלת נישארתי לבד!הזייה

אין מצב לדבר עם האחראי מינימום על החניה שיגיד לשומר?

עיקמו לי את האף...עשו טובה שנתנו להיום חנייה

מקווה שיהיה לך לאט לאט יותר נעים שם

(בעצם למה לאט? מהר!)

אבל ה'ליטופים' בתחתית הבטן היו הכפות רגליים, והבליטה למעלה הייתה הראש. בוודאות.
אם הוא נשאר במצב עכוז בשבוע 35 תתחילי לעשות תרגילים, דיקור סיני, מוקסה, מה שאת רוצה..
בשבוע 37 כבר כדאי לעשות היפוך חיצוני, אז אם את מעדיפה לנסות טבעי, תתחילי עכשו ..

הייתי מקדימה אבל עם המצב העכשווי לא הייתי רוצה לצאת לקופת חולים פעם אחת מיותרת..
אם אני קובעת תור להיפוך בשיטה טבעית - הם בודקים לפני ההיפוך את המצג, נכון?

חוץ מהסגולה לבדוק שספרי קודש בבית לא הפוכים.
מה עוד בדוק ומנוסה בשבוע 35-36 בכדי לדעת שהעובר במצג הנכון?
יש לי תור לרופאה רק בעוד שבוע...

ועמידת נר עד כמה שאפשר;)
אפילו רבע שעה, פעמיים ביום. אם יש לך את הזמן והסבלנות...

לא לוותר. להמשיך לנסות כל הזמן.
מה הוא אוכל במעון? אם הוא אוכל במעון קבוע, אז הוא סתם מתפנק עלייך.
להציע כל הזמן, לנסות לגרות אותו במשחק, תוך כדי האוכל, לנסות לשים לו דברים שיכול לאכול לבד על המגש, וכשהוא ייקח ויכניס לפה להאכיל גם תוך כדי. לשבת יחד איתו לאכול, בכללי זה טוב בכל גיל ארוחות משפחתיות, ואז הוא מבין עכשיו זה זמן שאוכלים.
לנסות לתת לו אוכל שאתם אוכלים, בחתיכות קטנות, קציצות, שניצל, אורז, תפוח אדמה, כמעט הכל אפשר..בזהירות כמובן.. והכי חשוב, לא להילחץ! כל עוד הוא שותה מים ומטרנה, לא קרה כלום...

הוא בן 11 חודשים
אני מנסה לתת לו כל פעם מחדש
מניסיון עם ילדים אחרים זאת תקופה שעוברת
רק חשוב להמשיך לנסות ופתאום הם לומדים לאכול ונהנים מזה.

כי מתחיל איחור..

 

כבר הרבה זמן תחושה מוזרה קצת בבטן והורמונאלית קצת, אבל משייכת הכל לכדורים כי הבנתי שיש את הלפני הכדורים ולאחריהם...

גם לי היה אבל איחור קצת במחזור השני וחשבנו שזה הריון אבל בסוף קיבלתי

ובמחזור שאחריו כבר הייתי בהריון

רוב שמחה ואהבה

אם הוא לא סדיר אז באמת אי אפשר לדעת.

אצלי זה הגיע אחרי חודש מהראשון שאחרי שהפסקתי את הפרימולט

ולכן בדרכ נראלי שמהר זה חוזר לסדר הרגיל

לא רוצה לפתח לך ציפיות אבל משתפת מה היה לי
לקחתי פרימולט נור לפני החתונה, הפסקתי, קיבלתי, טבלתי, והמחזור הבא כבר לא הגיע כי נכנסתי להיריון
אבל אצלי הוא כן היה סדיר לפני החתונה

בשורות טובות!
והייתי מציעה לך לחכות לפחות שבוע מהאיחור לפני שאת בודקת

**לפעמים נקלטים להריון.
אז אם אחרי הרווח הגדול ביותר הוא לא הגיע, תשקלי לעשות בדיקה.

בהצלחה.

מן הסתם יקבלו לנוכח המצב...
כדאי להגיש תביעה לדמי אבטלה ומקסימום למשוך את התביעה

לק"י

חושבני שככל שנמנע ממפגשים הקורונה תעלם מהר יותר.
אני כן חושבת שאם זה יימשך הרבה זמן, אני אצא עם הילדים החוצה כשאין אנשים.

גם ככה ההנחיות יכולות להשתנות כל יום. אז לא הייתי מתכננת מה נעשה אם וכאשר.

ואגב, גם על התכנסויות של פחות מעשר איש, מדברים על מרחק של שני מטר אחד מהשני.

לק"י

אבל הם התרוצצו ממקום למקום, ולא עמדו קרוב יותר מכמה דקות.
ואז הגיעו עוד כמה שכנות, וישבנו במרחק של מטר בערך אחת מהשניה🤣

עשה לי ממש טוב לנפש.
(ולילד שלי שקשה לו לראות חברים בחוץ, והוא כלוא בבית).

שה' ישמור עלינו!

ילדים הם לא בקבוצת סיכון.
לכן כשמוציאים אותם אין מה לפחד שייפגעו מכך.
השאלה היא אם לקחת סיכון שאולי מישהו יפגע מהם או לא.
אני מתכוונת לאפשר מפגשים של הילדים שלי עם קבוצות סיכון, כן מעדיפה לשמור על השפיות שלהם.
לכן גן שעשועים אעדיף להימנע ולהעדיף פארקים פתוחים ללא מתקנים (להביא בימבות, אופניים, קורקינט וכו')
אבל אם אראה צורך כן אשלח למקומות עם מגלשות ונדנדות (באוויר הפתוח)

טיולים בטבע אמרו שאין בעיה ודווקא מומלץ. לא מקומות הומי אדם אבל כן לשאוף אוויר נקי ולהשתחרר.

חברים- בתיאום אם ההורים האחרים אנסה למצוא מספר חברים מצומצם שגם להם אין גישה לאוכלוסיה בסיכון.
ובכל מקרה להעדיף מפגשים באוויר הפתוח (מרפסת, חצר) אבל גם במקום סגור לא אמנע לחלוטין.

ההגבלות רק הולכות ונעשות חמורות באופן דרסטי. חשוב לי לאפשר יציאה החוצה ומפגש עם חברים כל עוד מותר ואפשר. יש להם לפחות עוד חודש בבית ובלי מקומות בילוי. שיגעון.
דבר נוסף שחשבתי עליו- החלפת ספרי קריאה בין החברים.
הספריות סגורות, וקריאה זה התרפיה של הבן שלי והאוויר לנשימה שלי. בלי ספרים בשבילו זה כמו בלי שנ"צ לקטנה.

בעלי חולה אסטמה, הסבים מבוגרים, כרגע מסתגרים בעצמנו. לומדים, קוראים, מבשלים הרבה מטבח), מסכים, יוצאים לנשום אויר בחוץ.
בערב מרשה לגדולים לקרוא הרבה לפני השינה.
חוזרת ומסבירה שזה ***לא*** חופש, אלא משהו שונה לגמרי.

מעבר לזה שומרים על בריאותנו הנפשית. זאת לא מחלה מסוכנת לילדים ולא לנו.

משום מה אני רואה הכל שונה ואני לא מהלחוצים בדר"כ... (למשל במצב בטחוני או חרדות בכללי)

לק"י

אבל לא חוששת בגלל זה.

משתדלת להתחזק באמונה הלוואי שאזכה לעשות התבודדות יותר! ולעשות לפחות משהו אחד בשבילי לנשמה בתוך כל הטרפת.. למשל איזה ספר טוב, לקרוא או לשמוע משהו מחזק, ליצור אפילו בקטנה איזה מנדלה עם צבעים אפילו של הילדים (:

חוששת מה יהיה עד הלידה. איך המציאות תראה, איפה אלד, איך בחופשת לידה לגדול לא תהיה מסגרת ואיך אסתדר עם הכל..

לא יודעת מה יהיה.. מקוה שנעבור את הגל עד אז..

אנחנו לא בבידוד אבל די ובעיקר בבבית- לא ממהרת להכניס אנשים זרים ולא כל חבר

יש בזה משהו מגבש ביחד בבית רק עם בני המשפחה

בעלי עובד כמעט רגיל אבל גם ממנו ביקשתי למעט בפגישות עם אנשים נוספים חוץ ממי שקבוע איתו בעבודה

נכון שהנגיף לא מסוכן לנו מבחינה בריאותית לפי מה שאומרים, אבל בכל זאת יש כאן אמא שצריכה ללכת לניתוח קיסרי עוד חודש וקצת ואבא שצריך להיות נוכח ולשמור על הילדים...

הכל בידי שמיים אבל אנחנו די בודדנו את עצמנו לאור המצב

 

 

 

כדי לשמור על השפיות של כולנו.
ביחוד שאני לוקחת בחשבון שאולי יהיה סגר עוד מעט אז כדאי לנצל את האפשרות שעוד מותר לצאת חופשי....

1. יוצאים החוצה אבל לא לגן שעשועים בגלל שכל הילדים נוגעים במתקנים. יותר יוצאים לטייל/ לרכב על אופניים/בימבות

2. כרגע אני מעדיפה לא להזמין נכון שזה פחות מ10 אנשים אבל ילדים לא יודעים לשמור על מרחק של 2 מטר.

ואני לא חוששת מאוד מכך שהם ידבקו יותר שאם הם ידבקו הם יכולים להדביק.

אני כרגע כן מזמינה. גם בשביל הילדים שלי וגם בשביל שכנותיי היולדות. אבל מה שכן- עם ילדים ובטח קטנים, אין סיכוי לשמור על הכללים. הם לא שומרים מרחק, יש מלא מגע. אתמול קלטתי את עצמי מרימה ומחבקת ילדונת שהיתה אצלנו ובכתה. לא נראה לי שהייתי יכולה להרגיע אותה מרחוק. בקיצור בעיה. מצד שני- אני לא רוצה לגרום לילדים שלי להרגיש בבידוד כשהם לא

יש קשר עם חברים מ2 משפחות,
זה כן מוריד את הקשר כי לפעמים יש לי תהלוכות בבית אבל מה לעשות...

למשל יש שכנים שביום ראשון הגיעו אליהם להתארח דודים מקנדה (שהגיעו יום לפני שהודיעו על הבידוד מכל העולם) וגם הם נהנים מהחופש נסעו לקניות בעיר הגדולה ועוד, אני מעדיפה שלא יכנסו אלינו כי זה מלא מגעים מיותרים
(לא הודעתי להם , פשוט שמישהו דפק אמרתי שלא מתאים עכשיו)

לגבי 1. מעדיפים שלא. כשיוצאים משחקים במרחב פתוח.
2. מאפשרת לילדים לשחק עם חברים בחוץ אבל לא להכנס לבתים שלהם.
לא יודעת עד כמה זה הגיוני אבל ככה היה נראה לי סביר.

גם במרחב הפתוח היום כבר יצא הודאה של משרד הבריאות לא לצאת.
ולהזמין חבר גם לא כדאי, כי זה כל הרעיון שביטלו את מערכת החינוך.

אין לי קרוב מקום פתוח, לנסוע רבע שעה בשביל 10 דק=|

בימים האחרונים אני ממש חושבת

על נשים שבטיפולים עכשיו, בתוך המצב הזה,

כל כך לא קל.

 

למה את מפחדת לטבול? את חוששת מהדבקות חלילה?

לא אמורה להיות בעיה, אבל החשש מובן לגמרי...

אולי תגיעי ממש מוקדם, תתקשרי קודם לבלנית ותבקשי ממנה לטבול ראשונה?

 

לגבי המעקב זקיקים, שוב לא נראה לי שתהיה בעיה

אבל אם את רוצה להיות רגועה- אולי תתקשרי עכשיו לוודא?

 

בהצלחה

חיבוק גדול

תעדכני 

זה אותם מים מאתמול.

כל לילה מרוקנים את המים. מנקים את הבור טבילה.
ממלאים שוב את הבור במים נקיים ושמים חומר חיטוי.

אי אפשר למלא מהברז, צריך מי גשמים.

זהו בור שמכיל מי גשמים בכמות הנדרשת.
הבור בתוכו אנו טובלות מלא במי ברז - בדיוק כדי שיוכלו להחליף בקצב גבוה ולשמור על הניקיון שלו.
מי הברז מחוברים למי הגשמים בצורה מיוחדת, שנחשבת על פי ההלכה כמכשירה את בור הטבילה שמלא במי ברז.
יש 3 אפשרויות לצורת החיבור בין הבורות: זריעה / השקה / חב"ד.
כאשר מדובר במקווה שנבנה ומנוהל בפיקוח הלכתי (כמו כל המקוואות של המועצה הדתית) - הכל נעשה בצורה שנחשבת הלכתית כאילו בור הטבילה הוא חלק מבור מי הגשמים.

המים במקווה עצמם הם לא מי גשמים עצמם. הם מים נקיים עם חיבור לבור בו נמצא מי גשמים.

אל תדאגי.. לא משאירים מים מלוכלכים במשך שנים כדי לאפשר לנשים לטבול בו..

תבואי רק לטבילה, מינמום מגע.
בהצלחה יקרה!

נחשב סיכון נמוך (לא יודעת איפה היה כתוב לך סיכון בינוני...).

מנסה כמה שיותר להקדים את התור..
וכמובן לנסוע ברכב ולא תחבצ. ולשטוף ידיים המון..

זו כן בדיקה חשובה שמוגבלת בזמן

את יכולה להסביר לי??הרי היא בודקת סיכוי לתסמונת דאון שגם לא וודאי.

כמות גדולה של נוזל מצביעה לרוב על בעיה כל שהיא אצל העובר.
זה מצביע על סיכוי לטריזומיה 18 או תסמונת דאון

דברים...לא משאירים את זה ככה...

אני מעדיפה לעשות כמה שפחות בדיקות ולהתפלל בעיקר שהעובר יהיה בריא. אבל מבינה ומכבדת בהחלט את אלה שכן עושות.

מבקשת מרשם באפליקציה וכדו' מהרופא.
אפשר גם לדבר עם הרב ולהסביר את הסיטואציה, מן הסתם יאפשר להאריך.
בהצלחה!

בקשתי כבר מרשם ..בינתיים ממשיכה לקחת מניעה.

עם הרב זה פחות בעיה..יותר החלטה שלנו..

תודה.

לדעתי
עד שירגעו רוחות הקורונה בע"ה ותטבלי בנחת

נכון, השאלה האם זו סיבה מספיק חשובה למנוע..

א"א לדעת כמה זמן זה יקח...

ממצב הזוי!!

אבל בתור התחלה הייתי מחכה לאחרי פסח עם היתר מהרב

הכל טוב יפה ומקסים, תאוריות מעניינות, אלא אם כן מערכת הבריאות בישראל תקרוס... כמו שקורה באירופה והם מדינות מתקדמות עם יכולות לא עולם שלישי
אם המערכת תקרוס לא יהיה מי שיטפל בקבוצת הסיכון, ולא תהיה מכונת הנשמה ותרופות למי שיהיה במצב קשה

אז לכולם יהיה סבבה ונחמד כי כמו שאמרו מלא בנות בפורום הם לא בקבוצת סיכון, והילדים לא בקבוצת סיכון...

אבל מה עם מי שכן בקבוצת סיכון ???
מה איתי בהריון בסיכון שצריכה ללדת בניתוח קיסרי בתחילת תשיעי ? מקוה שלא נצטרך פגיה
מה עם הורים וסבים ? כי כולכן כנראה צעירים ויפים אבל לי יש הורים וחמים שבקבוצת סיכון בגלל גיל או בגלל מחלות רקע,
אני דואגת לנו ולהם ולכן נזהרת מאוד מאוד

הלוואי שכולם יקראו פחות יתפלספו פחות וישמרו יותר על החיים של האנשים האחרים גם
קצת ערבות הדדית לא תזיק כאן- זה לא חסד וזה דיני נפשות

בטענות לא ברור למי?
שמה נתון בפורום ואת עונה לי כאילו אני איזה מפיצת קורונה נבזית.
איזה תיאוריות והתפלספות?
רק שמתי נתון שלדעתי מכניס טיפה לפרופורציות את רוצה להתעקש להיות בלחץ סבבה סליחה שרשמתי

התגובה שלי היתה לרעות.

תסתכלי על כמות המבריאים ביחס לכמות המתים
תסתכלי על כמות המקרה קשה לעומת קל.
אני לא גרה בארץ ופה נוקטים באמצעי זהירות אבל אף אחד לא עושה מזה טירוף כמו שבארץ מתנהגים כאילו סוף העולם הגיעו.
בטוחה שאם היו עושים טבלה כזו על סרטן או על תאונות דרכים או אפילו שפעת המספרים היו הרבה יותר גבוהים.
למה הלחיץ אותך?

לא יודעת. אותי זה מלחיץ

מלחץ נפשי

קודם כל מתנצלת אם הכנסתי יחד את האוירה הכוללת שנשמעת מחלק מהאנשים שאין כלל סכנה ומה הלחץ וכו'

קראתי את הנתונים למרות שאני לא חזקה באנגלית

אכן הקורונה היא יותר מגיפה עולמית מאשר מגיפה קטלנית אבל חוזרת ואונרת כל זה בתנאי שיהיה מי שיתייחס לחולים הקשים ויטפל בהם אם לא - מצבם יהיה רע בהרבה

אין בי לחץ נפשי וגם לא היסטריה, לא קניתי את כל הסופר, וגם לא הפסקתי לחיות, בעלי עובד כרגיל 10 שעות ביום כי זאת עבודה חיונית

רק מעדיפה להיות קצת ממושמעת וזהירה, לעזור במניעת התפשטות ההדבקה למימדים של חוסר שליטה- אז נהיה כמו איטליה שמי שמעל 60 נכנס למיון בקושי מקבל מבט

גם פה נוקטים במשנה זהירות
אבל מרגיש שבארץ איבדו את זה לחלוטין וכל המדינה מושבתת

אבל לא מרגישה שמושבת
אני לא זזה מהבית אבל הזמנתי דברים באינטרנט מ3 חנויות כולם עובדים כמעט רגיל (חנויות אוכל, הובי ובדים, לא חיוניים)
גם בעלי עובד רגיל

מה שמושבת לחלוטין זה מערכת החינוך וזה באמת ממש מוזר, אני מרחמת על מה שצריכה לעבוד בתוך כל זה
אני גם ככה בבית בשמירת הריון אז זה הזדמנות בשבילי ללמוד וליצור עם הילדים, משתדלים לקחת את הבאסה בסבבה

הבנתי שזה עד אחרי פסח??
כלומר כמעט חודש עכשיו להיות בבית סתם?

אני כותבת פה כדי לנסות להרגיע ולהכניס לפרופורציות...את רוצה להתעקש להיות בלחץ אל תערבי אותי בזה.
כן יודעת מה קורה באיטליה. כן חושבת שבישראל זה מוגזם להשבית הכל הילדים צריכים ללמוד והמשק צריך לתפקד!

שאין לנו את כל הנתונים כדי להכריז שזה מוגזם. אני בטוחה שראש הממשלה והשרים מודעים לכך שהצעדים הם קיצוניים, אבל לפני כל החלטה יש המון דיונים עד שמגיעים להחלטה. אם זה היה תלוי רק במשרד הבריאות, כנראה היינו כבר בסגר מוחלט. אבל יש עוד שיקולים שצריך להתחשב בהם, ולכן זה לא המצב.

אפשר להעביר ביקורת, אבל אני לא חושבת שיש לנו את הידע בשביל לדעת מה באמת נכון לעשות. לא סוגרים בתי ספר סתם, ולא סוגרים מקומות עבודה רק כי אנחנו לחוצים, כנראה יש סיבה מספיק טובה בשביל זה, גם אם אנחנו לא רואים אותה.

(ולפי דעתי זה גם מובן לחלוטין, זה וירוס מדבק מאוד מאוד, החשש הוא מקריבה של מערכת הבריאות שלא תוכל לטפל בכל החולים, מה שיגרום לכאוב מוחלט כמו שקורה באיטליה. אז מנסים למנוע את המצב הזה, למה זה נקרא הגזמה? זה נראה לי זהירות מתבקשת)

בימים כתיקונם סוחבים איכשהו אבל אחרי שנים על שנים של זקנה במסדרון ותפוסה של 200 אחוז במיון נזכרים שלא נוכל להכיל מגיפה. איפה הייתם עד היום, במה השקעתם את המשאבים (בחירות) ומה באמת מחריד אתכם (שהכשלים יתגלו במלוא תפארתם).

אבל במצב הזה, מערכת הבריאות יכולה לקרוס בלי קשר לשאלה האם היא חזקה או לא. מערכת הבריאות באיטליה נחשבת לאחת הטובות באירופה, ובכל אופן הם בקריסה. כי זה לא עניין של איכות המערכת, אלא עניין של כמות חולים. גם מערכת הבריאות הטובה ביותר, אם אין לה מספיק מכונות הנשמה- לא תוכל להתמודד עם זה

כל מי שיש לו כסף עושה ביטוח פרטי.

חוץ מרמת ההתפשטות?

למה לא לנסות למנוע את ההתפרצות המטורפת הזאת בצעדים מקדימים?

תאמיני לי שההחלטה הזו התקבלה בכובד ראש, הדבר האחרון שרוצים זה את ההשלכות הכלכליות של מה שקורה עכשיו.
הם פשוט רוצים למנוע את האבידות בנפש. כולם אומרים שישראל בנתיים מתנהלים מאוד חכם למניעה של מה שקורה במדינות שלא התנהגו בצורה קיצונית או "מוגזמת", ועכשיו התושבים שם נופלים כמו זבובים.

מסכימה אתך ואם תפתחי את הקישןר תגלי שזה לא נכון.
בכל אופן לא זו מטרת הפוסט וכמו שכתבתי לאורי זה ממש ממש לא מעניין אותי לעשות דיון על זה רק שמתי את הקישור כי הוא הכי אוביקטיבי בלי חפירות של עיתונאים שרק מחפשים כותרות מפוצצות לרייטינג.
מי שאוהבת להיות בלחץ שיבושם לה תוציאו אותי מהויכוח העקר הזה

גם ככה יש חופשת פסח שמתחילה שבוע וחצי לפני פסח
כל דבר הוא סיבה למסיבה וביטול לימודים במדינה הזאת- עכשיו זה הקורונה

בשנה וחצי האחרונים הפסדנו איזה 15 ימי לימודים בעוטף עזה בגלל הסלמות

מקווה מאוד שיחזרו מיד אחרי החג- אני מאוד אינטרסנטית- צריכה ללדת..

ממש לא פשוט

בעלי בבית, הילדים בבית.

רגוע.

כייף.

אומנם הנסיבות למצב לא נחמדות,

אבל להיות יחד כולם בלי לחץ זה ממש נחמד.

 

ה' יעזור.

הפוסט הזה הגיע אלי מעתיקה לפה כי חשבתי אולי ירגיע את מי שלחוצות:

*הקורונה*
מראש המחלקה לרפואה אינטגרטיבית, מרכז דוידוף, בלינסון - ד״ר עופר כספי.פ

אז אני מביא פה רק את 12 עיקרי הדברים כפי שאני רואה אותם, לא כמומחה למגיפות ולא כמומחה לבריאות ומדיניות ציבורית, אלא כאדם, אזרח ורופא.

*1.* אני לא חושב שיש כאן קונספירציה של מנהיגים לסדר עולמי חדש או של וירוס שברח ממעבדה. נהפוך הוא. יש כאן אובדן עשתונות מוחלט. בקונספירציה יש תכנית ותכנון (pro-action). באובדן עשתונות יש תגובתיות (re-action). ובבירור נראה שהמנהיגים נגררים אחרי ההמונים (ע"ע סגירת ביה"ס בלחץ ההורים והמורים, ולא בגלל שילדים הם בקב' סיכון).

*2.* הקורונה היא "ברבור שחור" קלאסי (ראה בויקיפדיה תיאורית הברבור השחור של טאלב) ובתור שכזו מה שהאנושות מנהלת כרגע זה - פחדים, ולא עובדות.

*3.* איזו מין מגיפה היא זו ש (א) בסין היא כבר הוכלה (ב) שמתוך 8 מיליארד בני אדם נדבקו 150,000. בשפעת הספרדית של 1918-1919 מתו 50-1000 מיליון בני אדם! פה "רק" 5,000 תודה לאל. הקורונה אם כן היא פנדמיה (מגפיה עולמית) בהיבט שאיננה לוקאלית אלא גלובאלית, אבל היא בשום פנים ואופן לא איום קיומי.

*4.* כמו בביטוי "בזמן שהאמת גורבת גרביים השקר כבר הקיף את העולם פעמיים" הקורונה היא מגיפה תקשורתית - לא היית יודע עליה בלי התקשורת! בשונה מהדבר השחור של ימי הביניים שם ראו גופות ברחובות ולא היה צריך כתבים ופרשנים באולפני חדשות ממוזגים שיסבירו מה רואים, פה רוב החולים הם... בריאים.

*5.* יש כאן אם כך אפקט עדר קלאסי של פחד פסיכולוגי ולא חוסר אונים וירולוגי - זה כמו שאנשים מבקרים בבתי קברות ביום (כי רואים שאין כלום), אבל לעולם לא בלילה (כי בחושך כיודע השדים והרוחות עושים מסיבות טראנס...)

*6.* אחוז התמותה הוא מקרה קלאסי של משחק במספרים - ככל שיבדקו יותר אנשים לנגיף (ורובם יהיו נשאים אסימפטומטיים) כך המכנה יגדל, בלי שהמונה (=מתים) יגדל (מאחר ואת המתים לא צריך לבדוק אלא פשוט לספור). שיעור התמותה מהקורונה זניח מבחינה רפואית - יותר אנשים מתים מזיהומים נרכשים בבתי חולים... מחיידקים אלימים של היומיום שאין לנו אנטיביוטיקה מתאימה עבורם... מתת תזונה... משבץ מוחי... מאפליה בהנגשה לשירותי בריאות - זכות יסוד של כל אדם באשר הוא!!!

*7.* הקורונה היא עוד מקרה קלאסי בו הטפילים המציקים החיים בפרוותה של חיה אחת הם המעדן התזונתי של חיה אחרת. מי זוכר כרגע את משבר הזקנה במסדרון? את ההמתנות של שעות בחדרי המיון? את שאר כשלי המערכת? במקום זה יש עכשיו הזדמנות למיתוג (branding) מחדש של מערכת הבריאות כהירואית וחומלת (תצלומי קבלת שבת של צוות המקריב את עצמו), כhigh tech (רובוטים המטפלים בבני אדם מרחוק, בעוד שהתור לניתוח קטרקט בבית חולים ציבורי ל"סתם" זקן שאין לו ביטוח בריאות פרטי הוא... שנה)

*8.* כרגיל, כ drive לפעולה (הצפייה ממנהיגים היא להיות ב doing, לא ב being) יש כאן פחד לא רק מהקורונה, אלא גם, ואולי בעיקר, מועדת חקירה עתידית שחלילה תמצא את האחראים כמי שלא עשו מספיק. אז מה עושים? משקיעים ביתר, ב Over. זו פיזיקה פשוטה - המטוטלת לעולם לא נמצאת במרכז בתחילת אירוע. תמיד היא ב overshoting לאחד הצדדים. רק בסוף היא מתייצבת שוב במרכז. לדוגמא, ע"פ נתונים רשמיים הושקעו כבר מאות מיליונים במיגון והכנת מתחמים בבתי חולים מפני הקורונה. לא השקעה בתשתית שתשרת את הציבור בעתיד כמקווה- למשל, במיטות טיפול נמרץ עם תקינת אחיות כמו שצריך, אלא במתחמי בידוד פאתטיים עם מערכות ביוב נפרדות...

*9.* במגיפות אין לעולם מנצח - אם עשית את מה שצריך והמגיפה לא תגיע - יגידו שזה בכלל לא בגללך, אלא "נס משמים". אם עשית את מה שצריך ובכל זאת המגיפה מגיעה - יאשימו אותך שלא עשית מספיק.

*10.* הקורבן ב"הא" הידיעה של הקורונה הוא לא המתים, אלא החיים, וליתר דיוק ה- עצמאיים. אנחנו השכירים חיים בדבש = ימי מחלה. אבל העצמאיים צריכים לשרוד - לא איום תיאורטי (הדבקה בנגיף), אלא מציאות כלכלית ודאית, כאן ועכשיו. זהו כשל מוסרי מהמילה הראשונה. זה כאילו שהמדינה תגן במצב מלחמה רק על חלק מהאוכלוסייה. במקום לספק ביטחון כלכלי לכולם, גורמים לאנשים ליפול ביג טיים. נכון ומוסרי היה אם היו מבטיחים דרך הביטוח הלאומי (מקרה קלאסי בו השם אמור לתת את התוצר - ביטוח לאומי, כשמו כן הוא!) לאנשים הכנסה עתידית עד יעבור זעם לפי הכנסתם הממוצעת ב 3 החודשים האחרונים / 3 השנים האחרונות (במקרה של עבודה עונתית).

*11.* לא למדנו כלום מכלכלה התנהגותית, למרות שכל הידע לכאורה שם! כפי שילד לא גומר מהצלחת כי "אם לא תגמור, יבוא שוטר", כך גם האיום המטופש של "אם לא תשהה בבידוד יבוא שוטר" נדון מראש לכישלון. אמש דיווחו על 14 תיקים פלילים שכבר נפתחו נגד מי שהפרו צווי בידוד. אני מתערב שמדובר באנשים נורמטיביים. כמוני. כמוך. לא במפירי חוק. אז למה הם לא בבידוד? כי במקום לספק להם גזר (=ביטחון כלכלי) מאיימים עליהם במקל. אנשים צריכים לפרנס את משפחותיהם. קו עוני אמיתי מוגדר לא על פי הכנסה לנפש, אלא על פי המרחק בין תשלום משכנתא, לבין הוצאה לפועל שתיקח ממך את הבית. פשיטת רגל של משפחה היא תרחיש הרבה יותר נורא ממוות נדיר של בודדים מקורונה.

*12.* בסוף היום, הקורונה היא עוד דוגמא לניהול של אי וודאות. כל אחד מנהל אי וודאות אחרת. יש המנהלים אי וודאות מתוך risk aversion ("למה להסתכן אם לא צריך"), יש המנהלים אי וודאות מתוך אמונה ("הכל בידי שמיים"), ויש כאלו שמקשיבים ל... מומחים. אבל מומחים כידוע סובלים מאשליית ידיעה, ובעיקר מעודף חשיבות עצמית.
אל תקשיבו להם. גם לא לי. פעלו מתוך אחריות אישית בראיה חברתית. לא מתוך פחד.

ירגיע טיפה

שישלח לך את הסיכום הריון.
לגבי המצב זה בדרכ לא משתנה אבל כדאי לבדוק שוב...

🙁
אני שואלת, מה רע ב7:00?

אני מרגישה ברת מזל

תחזיקי מעמד!
שיהיה יום טוב

קשה ככה.
ואת זה אני אומרת בתור אדם של בוקר.

קיטרתי על 4:30?
החליטה להכיר לי עוד שעות, לאורך הלילה...

מהיום- הכל טוב!!!!

הכל בסדר . גם המשקל לא באמת תואם. זה הערכות. ולפעמים הביוץ היה מאוחר. בלי שום קשר זה רק הערכות. בהצלחה.💓

כלומר-
ללכת להיבדק,
לשטוף ידיים עם סבון לעיתים קרובות.

את יכולה לשים מסכה (או מטפחת) לכסות את אזור האף והפה, ככה הסיכוי שתידבקי מאד נמוך.
יש בקרה מסוימת על הכניסה למרפאות, מוודאים שאין חום לאף אחד.
אי אפשר להבטיח לך שלא תידבקי.
אבל בינתיים ממי שנדבר בערך 90% עוברים את זה בקלות. בעיקר הצעירים והבריאים.

העצה הראשונה והחשובה היא- תקחי דולה או מלווה מנוסה שתוכל לעזור לך , לתת לך ידע וללוות אותך
אל תבואי ככה

המקום הנפשי שלך, הביטחון, כמה את סומכת על מי שמלווה אותך, הנוחות, תחושת הנוכחות בסיטואציה משנות חוויות לידה מקצה לקצה.

ממש ממליצה על דולה, אולי תכתבי מאיפה את ונשים ימליצו לך על דולה מניסיון?

בשבוע 36+4 בזירוז מאסיבי.
לא נראלי הגיוני בלי אפידורל.
בד"כ הגוף בשלב הזה(כתבת 37) ממש עדיין לא מוכן ללידה וצריך "להיפתח" מ0.
אני הייתי כמעט 3 יממות בחדר לידה, ו30 שעות מתוכן עם אפידורל. זה הציל אותי.
אולי יש הרדמה אחרת שכן מותר לך?
אם לידה וגינלית בזירוז תתכונני לארוך ארוך... הרבה סבלנות, תעסוקה: סרט, ספר, מוסיקה, נשנושים.
ניתוח לא מכירה.

בהצלחה מותק,
השם איתך❤

לכן אני ממש ממש צפחדת שלא אשרוד
היום לקחתי מנה ראשונה של צלסטון להבשלת ריאות
אם בנות לא מסוגלות לסבול צירים רגילים עם אפידורל
איך אני עם זירוס ובלי אפידורל אצליח???נפשית קשה לי לעקל לא רק פיזית
מה הייתן עושות??

בין צירים של זירוז לצירים רגילים,שתיהם היו נוראיים

אני הייתי מתחילה עם זירוז

זה יהיה חירום. והרבה פחות מומלץ.
ככה מראש היא יכולה לתכנן...

לא יודעת

1. עוצמת הציר- צירים זה כואב, אבל צירים עם זירוז זה קצת יותר כואב.

2. מרווחים בין ציר לציר, בזירוז המרווח היה דקה , ברגילה היה 3 דק'.

 

ילדתי גם כך וגם כך ללא אפידורל.

 

יכול להיות מאוד שעוצמות הציר דומות.

אך מכיון שהמרווח כל כך קטן מדמיינים שזה כואב יותר.

 

יתכן שזה היה רק אצלי כך.

 

באותה תקופה לא הייתי במייטבי מבחינה גופנית..

 

בלי הזירוז היית אחרי ירידת מים?

חוץ מלידה אחת,כל הלידות שלי התחילו בירידת מים,והיו לי צירי תופת מההתחלה. לפעמם הצירים התחילו מיד עם ירידת המים ולפעמים שעות אחרי.

גם כשנתנו לי זירוז וגם כשלא,היו לי את אותם כאבים נוראיים (ידוע שצירים שאחרי ירידת המים יותר כואבים)

לכן חשבתי שייתכן וכשנותנים זירוז זה אותו סוג של כאב כמו צירים אחרי ירידת מים. ובצירים טבעיים הכאבים הם נסבלים.

סליחה על ההתפלספות,רק רציתי להסביר את השאלה שלי

פשוט בפעם היחידה שהלידה אצלי התחילה עם צירים,הם התפתחו לאט לאט והיו ממש נסבלים.

מקווה שהבנת,ואם לא,לא נורא

 

באחת הלידות הבקיעו והצירים התגברו..

לידה אחכ באמת רצו שוב לבקוע וחששתי, כי ידעתי שזה מעצים את הצירים..

בדרך כלל ירידת מים או פקיעת מים יזומה מגבירה את חוזק הצירים,
לא תמיד אבל הרבה פעמים

נשים מספרות הרבה שפקעו את המים ואז נהיו צירים הרבה יותר חזקים,
אם זה קורה בהתחלה זה באמת נשמע קשה, אני חוויתי את זה על בשרי הפוך הייתי 12 שעות עם צירים והגעתי רק לפתיחה 4, נפקעו המים- התחזקו הצירים בטירוף אבל ילדתי תוך שעתיים

יש פה אישה לפני לידה תיזהרו במילים שלכן...

לי תמיד יש לידות מאוד ארוכות,אז היה לי ממש ברור שלידה עם זירוז תיקח הרבה זמן

ויש כאלה שרק מחברים אותן לפיטוצין והן צ'יק צ'ק יולדות

28 שעות בחדר לידה, את מסוגלת!! את מסוגלת!!!

לידה חמישית,התקדם מאוד לאט,לא רוצה לכתוב כמה בשביל לא להלחיץ

לעומת זאת היתה איתי אישה בשבוע מוקדם יותר ממני,לידה שניה ואצלה הכל הלך ממש מהר

ככה שא"א לדעת

בלי אפידורל.
באחרונה קיבלתי טבליות לריכוך צוואר הרחם כי צוואר הרחם היה קשה למרות הצירים וזה די כאב אבל זה היה ממש בסוף. מה שכן בכל הלידות היתה איתי דולה ובאתי מוכנה לזה שאני לא רוצה אפידורל. בעיני ההכנה מאוד חשובה ויכולה לתת כלים לעבור את זה בטוב.
מה שכן אם יש לך סף כאב מאוד נמוך וזה רק את תדעי לענות אולי הייתי שוקלת אמצעים אחרים להקלה על הצירים. לילמשל גז צחוק עזר בחלק מהלידות...

היה לי רעלת הריון, בשבוע 37+ זורזתי,
בעזרת פרוסטגלנידים,
לקח לי בערך 9-10 שעות עד שילדתי.
לא לקחתי אפידורל או דברים אחרים לשיכוך הכאבים.

אז,
בעיקרון,
אפשרי בהחלט ( לפחות לי, אבל יולדת ללא אפידורל מההתחלה)
ולי זה נזכרת כהלידה הכי טובה שלי, למרות הזירוז ולמרות הרעלת.

אני ממליצה להתכונן כבר עכשיו
חפשי לך להשאיל את הספר "לידה פעילה", תחפשי פה ובפייסבוק סיפורי לידה ללא אפידורל חיוביים ומחזקים,
תלמדי תרגילים שאפשר לעשות שיקלו על הכאב,
ואם המצב יאפשר בעז"ה עם כל הטירוף הזה שיש מסביב ,אז כדאי לדעתי לקחת דולה.
טיפים שלי עזרו ללידה בלי אפידורל-
איזי טנס לצירים הראשונים(ניתן להשאיל מיד שרה בדרכ לא יודעת מה אפשר לעשות במצב עכשיו עם הקורונה)
לחיצות טובות באזור האגן, שממש מישהו ידחוך ויתן לך קונטרה על הגב התחתון במהלך הציר.
נשימות עמוקות ונמוכות, לשנן לך מנטרה כלשהי למהלך הציר, ציר בדרכ נמשך דקה בערך, תנסי להכין לך סםירה חוזרת שמסתדרת לדקה ביחד עם נשימות עמוקות, ותתאמני עליה כבר לפני.
מים, וכמה שיותר. זה הכי עוזר. מים חמימים על הגב התחתון ובטן תחתונה.
אם יש אפשרות לא לשכב, אז לא לשכב, להיות בתנועה עד כמה שניתן.
הכי חשוב לא להכנס לפאניקה כי ברגע שמפחדים הצירים פשוט כואבים פי אלף.
שמעתי המון סיפורים סביבי על לידה מזורזת בלי אפידורל, הרבה מהם סיפורים חיוביים, ככה שזה באמת אפשרי. אתגרי אבל אפשרי. המון בהצלחה ובידיים מלאות

אבל זה היה לידה רביעית והזרוז הביא את הצירים הרגילים לא משהו שא היתי רגילה אליו

לקחתי אפידרול וילדתי אחרי כמה דקות

 

 

בלידה השניה והשלישית שלי, בשניה ילדתי בשבוע 37, בשלישית בשבוע 38. לידה ראשונה היתה טבעית, גם בלי אפידורל.
אני אכתוב מניסיוני, אבל לא יודעת מה לגבי לידה ראשונה בזירוז (אצלי לשתי הלידות הגעתי כבר עם התחלה קטנה של פתיחה, אולי בגלל כל הזירוזים הטבעיים שניסיתי לפני ולא ממש הביאו ללידה אבל אולי עשו בכל זאת משהו, ואולי פשוט כי אלו לידות חוזרות שהרבה פעמים יש כבר התחלה כלשהי של פתיחה).

בכל מקרה - בלידה השניה שלי (הראשונה של הזירוז) לקחתי כרופא פרטי את ד"ר פלוטקין משערי צדק. ביקשתי במיוחד שיעשה את מהלך הלידה כמה שיותר טבעי והוא ידע שאני לא רוצה אפידורל, ולכן הוא התחיל את המינון של הפיטוצין נמוך מאוד (3 טיפות לדקה) והעלה מאוד בהדרגה (כל חצי שעה הוסיפו עוד 3 טיפות). הצירים התפתחו בהדרגה, די כמו בלידה רגילה (בהתחלה חלשים ומרווחים, ולאט לאט המרווחים התקצרו והכאב התחזק). עד שעתיים לפני הלידה עצמה עוד קראתי ספר בין הצירים, רק בשנתיים האחרונות כבר הייתי ממש מרוכזת רק בלידה. ולא הרגשתי שהצירים הגיעו לעוצמה חזקה יותר מבלידה הראשונה שהיתה טבעית. (המינון הכי גבוה של הפיטוצין שהגענו אליו בלידה הזו היה 18 טיפות, יש מקומות שמתחילים במינון 15 או אפילו 25...).
הקושי העיקרי שלי בגלל הזירוז היה שהייתי מחוברת כל הזמן גם לעירוי (פיטוצין) וגם למוניטור (חייבים ניטור רציף, בלי הנחות...), ושמו אותם משני הצדדים של המיטה, אז לא היתה לי שום אפשרות לרדת מהמיטה או אפילו להסתובב עליה. כן ביקשתי שיעמידו אותה במצב של ישיבה, ככה שבין הצירים ישבתי ונשענתי אחורה ובצירים נעמדתי למצב של כריעה ועשיתי ככה סיבובי אגן (לא כי זה הקל על הכאב אלא כדרך לקדם את הלידה).
מה שבפועל כן עזר מאוד להתמודד עם הכאב זה נשימות עמוקות תוך כדי ספירה. הנשימות העמוקות גם עוזרות פיזית (משפרות את זרימת הדם, משחררות אנדורפינים שמקלים על הכאב, מפחיתות מתח. אותן נשימות העלימו לי כמה פעמים כאבי ראש ממש חזקים...), וגם זה עזר לי להרגיש את האורך של הציר ולדעת כמה עוד נשאר לי עד שהוא נגמר.
פה פירטתי פעם את השיטה של הנשימות בצורה מפורטת יותר-
מפרטת- - הריון ולידה

בלידה השלישית שלי (השניה עם הזירוז) הייתי בעין כרם. שם היחס של המיילדות היה הרבה יותר זורם, כשביקשתי לשים את העירוי והמוניטור מאותו צד הקשיבו בשמחה (בשערי צדק לא ביקשתי, לא חשבתי על זה...), והשתדלו גם לסדר את המוניטור כך שאני אוכל לעמוד לצד המיטה, להתיישב, הביאו לי כדור פיזיו וכו'. (הייתי גם יותר מנוסה וידעתי מה לבקש, יכול להיות שגם בשערי צדק היו זורמים אם רק הייתי אומרת...)
גם מצד קצב הזירוז - כשביקשתי שיתחילו במינןן נמוך ויעלו בהדרגה, עשו לפי הבקשה שלי (קצת שונה משערי צדק אבל באותו רעיון - התחילו במינון של 2 טיפות לדקה והעלו ב4 טיפות כל כ20-30 דקות. שם הגענו עד 22 ואז הפסיקו לגמרי את הפיטוצין כי הגוף כבר היה ממש בלידה וייצר צירים משלו). בזה כן היה שוני אמיתי משערי צדק, כי שם גם אחרי שהרופא הנחה בפירוש לעשות ככה, המיילדת די התעצבנה עליו שהוא שם כזה מינון נמוך שלא עושה כלום, והוא היה צריך ממש להתעקש שככה הוא קבע והיא צריכה להקשיב לו. יכול להיות שזו מיילדת ספציפית אבל זה נראה לי כן הבדל בגישה).
לפני הלידה הזו עשיתי גם קורס של אמית לידה, וגם לקחתי דולה. זה עזר והקל יותר, אבל גם עם הנשימות לבד הייתי עוברת את הלידה בסדר (אני מניחה שאין לך זמן לעשות את הקורס של אמית לידה. על דולה כן הייתי בודקת, אם רלוונטי לך...)

בהצלחה!

נשמע מטורף מה שעברת, אני חוששת מאוד, בייחוד שזו לידה ראשונה עם רקע של מחלות בינהם אי ספיקת כליות.
ועוד דאני לא יכולה חקחת אפידורל, המוח כל כך עסוק ומיואש!!
ובאמת לא רוצה שיהיה לי טראומה כי לצערי הרב אין לי סף כאב כזה גבוה

אבל מכל מה שעלה פה, לדעתי
כדאי לך ניתוח.

זה לא כיף גדול. אבל:
1. הקיסריים היום מאוד מתקדמים. מכירה מקרוב נשים שהתאוששו מצוין ובקלות. כל עוד את מצויידת במשכחי כאבים (אל תסמכי על המחלקה, תביאי איתך), זה יהיה קשה כמה ימים אבל יעבור.
2. לא רוצה שתהיה לך טראומה. זירוז בלי אפידוראל בייחוד בלידה ראשונה, ובשבוע יחסית מוקדם, נראלי מאוד מאוד קשה ארוך וכואב.
3. כמו שכבר כתבתי, עדיף תמיד ניתוח מתוכנן מניתוח חירום.

אמן שיהיו לך החלטות טובות!
❤

מה הרופאים אומרים ?
מה ממליצים לך ?

תמיד עדיף קיסרי מתוכנן מחירום, רפואית ופסיכולוגית כאחד

אבל אם אתה באה מראש מתוך קושי אז אני חושבת שזה באמת עלול להיות קשה מידי לעבור את הלידה ככה.
(אני מראש רציתי בלי אפידורל, באופן כללי אני חיה בגישה טבעית יותר, אני גם לא לוקחת אקמול כשאני חולה וכו') ועדיין יש שלב שהכאב חזק מאוד ואני לא יודעת אם אשרוד ככה עד הלידה (כשמגיע התחושה הזו אצלי זה כבר ממש לקראת הלידה עצמה, אז אני יודעת שזה יהיה בסדר...)
אני חושבת שאם את רוצה לנסות בכל זאת לידה טבעית אז צריך לעשות קודם כל עבודה על התפיסה שלך על הלידה ועל הכאב בלידה.

אבל אם אין לך את הכוחות הנפשיים לזה, אז אולי נכון יותר באמת ללכת לניתוח מראש.

אותי זירזו בשבוע 38 בהריון הראשון עקב סכנה שהייתה לעובר- הייתי בלי אפידורל!

אני חושבת שאם יש לך אפשרות ללידה ואגינלית לעומת קיסרי כדאי לך לנסות יש בזה המון יתרונות לך ולעובר. 

אני כמה חודשים אחרי הלידה - הייתה לידה קשה אך קצרה 4 שעות! הצירים היו כאבי תופת אבל - וזה חשוב - לא נשמתי כמו שצריך - היו שתי צירים שנשמתי כמו שהדולה לימדה אותי וזה עזר משמעותית. לא חשבתי שאני מסוגלת - אבל את יכולה. 

זה תלוי בכמה דברים בעיקר - כמה הגוף והעובר מוכנים ללידה, סוג הזירוז וכמה את רפויה ורגועה.

אז תתחילי להכין את הגוף שלך ללידה כבר מעכשיו. תהני מכל רגע בהיריון זה זמן כ"כ יפה ואני מתגעגעת לתחושה של חיים שהיו בתוכי...

כמה עצות בשביל לעשות את זה נכון:

1. קחי דולה! - אם את מאיזור ירושלים יכולה להמליץ לך.

2. תעשי כושר - סיבובי אגן, סקוואטים, יוגה, ישיבה על כדור פזיו - זה מאוד עזר לי להוריד את הבטן כלפי מטה

3. תשתי טיפות פטל 

4. שימי נר הלילה לפי ההמלצה של הדולה.

5. תעשי עיסוי פרינאום עם שמן שקדים.

6. תכיני ה-כ-ו-ל עכשיו - בגדים לתינוק (אם אתם קונים לפני), תכבסי, סדרי שידת החתלה, אוכל קפוא, הכול.

7. תעשי רפלקסולוגיה, דיקור, תאכלי אננס ותמרים. הרפלוקסולגיה עשתה לי צירים מטורפים. 

8. תתרגלי נשימות - זה יכול להציל

9. סוג הזירוז תלוי במה שהרופא מחליט - אבל במידה והוא נותן לך אפשרות לבחור תתקשרי להתייעץ עם הדולה - אני חושבת (לא באופן גורף כי כל אחת שונה) שעדיף ללכת על הזירוזים העדינים יותר - לשים נר לעומת מתן פיטוצין מהתחלה \ פקיעת מים \ בלון.

10. קחי בחשבון בתור לזירוז אפשר לחכות אנחנו חכינו יומיים... אז צריך לבוא באווירה טובה, עם מוזיקה, נשנושים ואמונה בה'

11. לגבי הצירים - אם יש אפשרות שישימו לך מוניטור אחלוטי ותהיי במקלחת \ על כדור ולא על המיטה.

 

נראה לי שזה הכול פחות או יותר

אני ילדתי לפני חודשיים עם השראת לידה בפרופס בשבוע 38
וגם לי אסור לקחת אפידורל.
הבנתי שזה משתנה יכול לקחת כלום זמן ויכול לקחת 24 שעות.
את הפרופס נותנים כבר בחדר לידה...
לי לקח 13 שעות מהרגע שהכניסו עד שילדתי.
3 שעות אחרי שהכניסו היתה ירידת מים ואז הוציאו ומשם זה התקדם טבעי
היה כואב אבל רוב הלידה חוץ מהסוף היה סביר

שבוע 34, רעלת. קיבלתי פיטוצין לווריד. היה גם בלון. ריתוק מלא למיטה. חוויה קשה ממש. בשעה האחרונה נשברתי וביקשתי אפידורל (היה מותר לי, רק לא רציתי...). שעה אחרונה - כי מייד אחר כך הפתיחה התקדמה מהר וילדתי.
לא נראה לי שהייתי מוכנה לעבור זאת שוב.
מצד שני, אין לי מושג איך מרגישים אחרי קיסרי.

אני כל כך מתוסכלת ומפחדת וחוששת
כי אסור לי בכלל אפידורל
ואני יודעת שיש גיבורת שעשו לידה ללא אפידורל
אבל רני צריכה לעשוץ 3 זירוזים מכיוון שזה לא טבעי
בלון נרות לפקיעת מים ופיטוצין, ואם חס וחלילה יצטרכו לקרוע אותי וארגיש? ופתאום אולי יצטרכו ניתוח חירום, אני באמת מודאגת

התלבטות לא פשוטה.
אילו לפחות היית יודעת שהלידה עם הזירוז תימשך רק כמה שעות... אבל היא עשויה גם להיות ארוכה מאוד, כמו שהיה לי ...
הלוואי שתקבלי את ההחלטה שהכי טובה בשבילך, ושהלידה בכל אופן שתבחרי תסתיים הכי בקלות שאפשר ובידיים מלאות.

ניתוח אלקטיבי בשבוע 37+4 בלידת תאומות כי המובילה היתה עכוז. היה ניתוח בסדר גמור והתאוששות טובה מאוד ב"ה. הרבה יותר טובה מהלידה הרגילה שהיתה אח"כ...

היי אני ילדתי לידה ראשונה בשבוע 40 + עם זירוז מסיבי שכלל גם בלון בשל מיעוט תנועות ,

הייתי עם ניטור רציף כל הזמן לא יכולתי לקום לא להסתובב פשוט כלום ,

הגעתי עם פתיחה 0 אפילו סטריפינג לא הצליחו לעשות לי ,

היתי בחדר לידה 24 שעות מחוברת לפיטוצין לווריד שכל הזמן הגבירו לי את המינון והייתי בלי אפידורל בכלל,

רק בחצי שעה האחרונה של הלידה לא יכולתי יותר ,

כבר הייתי מותשת מכל כך הרבה שעות וגם לא חשבתי שהלידה תסתיים בקרוב אז לקחתי אפידורל,

גם אותי הפחידו שצירים לא טבעיים הם כואבים הרבה יותר ואני לא אצליח להתמודד בלי אפידורל ,

והנה הצלחתי בסוף יפה מאד 24 שעות,

לדעתי אין לך מה לפחד זה כואב אין ספק אבל אפשר להתמודד בלי אפידורל,

לי עזר מאד שלחצו לי בגב למטה חזק ,

המון בהצלחה ולידה קלה.

וזה באמת קשה וכואב אבל הם מבינים די מהר.

כי אחרי שאני מוציאה והיא מחזירה זה חוזר שוב

וזה מאוד קשה. פחדתי להניק אותה הייתה בהיכון כל הזמן אבל ב"ה עבר לגמרי. הבינה בסוף

כי אני די סובלת

זה לא מונע אבל כן קצת מרפא לא לגמרי ממש לא אבל עדיף מכלום.

מסתכלת, ואומרת בקול הכי רציני שלי שאסור לנשוך. זה היה משחק בשבילה. אחרי כמה פעמים היא הבינה.

אחרי שאני מעירה לה נפגעת ובוכה

תני לה לבכות.
זה ממש בסדר.
שתבין שאסור לנשוך את אמא.