לא יודעת אם אתן זוכרות, פתחתי פה שרשור לפני כשבועיים לשאול אם יכול להיות דכאון אחרי לידה כמה חודשים אחרי לידה. הייתי אצל הרופאה שלא היתה בטוחה שזה זה, ואמרה לחזור אליה עוד כמה שבועות אם זה ממשיך.שלחה לטיפול פסיכולוגי. אני מבינה שלא רצתה לתת לי מיד טיפול תרופתי על סמך שבועיים קשים.
בינתיים אני סובלת. זה לא כל היום, בא בגלים, אבל הרבה פעמים במהלך היום מרגישה מיואשת מהחיים, מכל מיני החלטות שקבלנו לאחרונה. הכל נהיה שחור, רק בוכה ובוכה. הכל נהיה קשה כל כך. לקום בבוקר ולארגן את כולם דורש ממני כוחות נפש גדולים.
בעלי יודע ומנסה להכיל, אבל אני לא משתפת אותו עד הסוף במה שאני מרגישה, כי אני מפחדת שזה יחליש אותו. אני צריכה אותו חזק. היה פה את השרשור של מיואשת על כך שאני אוהבת את עצמי, אז ממש ממש,לא. מתוסכלת, כועסת על עצמי שהגעתי למצב הזה. למה החיים לא יכולים לחזור להיות מה שהיו?
והמזג אויר הזה ולהיות סגורה כל היום בבית ולא לראות נפש חיה, לא ממש עוזר למצב.
בקיצור, חייבת עידודים מנשים שעברו את זה, שזה עובר בסוף, ויהיה בסדר.
בינתיים אני סובלת. זה לא כל היום, בא בגלים, אבל הרבה פעמים במהלך היום מרגישה מיואשת מהחיים, מכל מיני החלטות שקבלנו לאחרונה. הכל נהיה שחור, רק בוכה ובוכה. הכל נהיה קשה כל כך. לקום בבוקר ולארגן את כולם דורש ממני כוחות נפש גדולים.
בעלי יודע ומנסה להכיל, אבל אני לא משתפת אותו עד הסוף במה שאני מרגישה, כי אני מפחדת שזה יחליש אותו. אני צריכה אותו חזק. היה פה את השרשור של מיואשת על כך שאני אוהבת את עצמי, אז ממש ממש,לא. מתוסכלת, כועסת על עצמי שהגעתי למצב הזה. למה החיים לא יכולים לחזור להיות מה שהיו?
והמזג אויר הזה ולהיות סגורה כל היום בבית ולא לראות נפש חיה, לא ממש עוזר למצב.
בקיצור, חייבת עידודים מנשים שעברו את זה, שזה עובר בסוף, ויהיה בסדר.
בשורות טובות!
