פורום הריון ולידה (עמוד 2908)

ביום הראשון שעתיים שלוש
וכל יום קצת יותר
להפתיע ולהגיע לפני קצת אם מתאפשר או לשים מכשיר הקלטהכדי לראות שבאמת מתייחסים ואיך

ואני אמורה לחזור עוד שבוע.
אז במקום לחזור שבוע הבא, אני חוזרת שבוע אחריו.
זה לא יורד לי מהימי חופש. אני פשוט לא חוזרת בזמן אלא שבוע אח"כ.
ביום הראשון לא להיות איתו קצת? אחרי כמה זמן יום שלם?
כואב לי הלב לשים אותו יום שלם אצלה בידיעה שאני בבית אבל יודעת שזה הכי חכם. ככה אוכל לקפוץ.

אבל זה לא אינדיקציה לכלום ובם גמככה לא מזהים שאת הולכת והמטפלת לא תהיה הכי טבעית לידך זה ברור.
זה יותר בשבילך
וזה אמנם לא יורד לך מהחופש אבל זה חלת.

בהתחלה תיכננתי להישאר עוד חודש. אבל אז הבנתי שהתמת יעלו לי את הדרגה מ3 ל12. ועד שהם יעדכנו חזרה ל3 הם ישתו לי את הכסף שנשאר מהדמי לידה. אז זה גבולי לנו ממש (בעל אברך) ןלא רוצה לקחת הלוואות בשלב הזה של החיים. יש מספיק משכנתא.
ואני מכירה את המטפלת. וגם כמה חברות שלי מכירות אותה וממליצות עליה.
בקטע הזה אני יחסית רגועה ב"ה.
יהיה איתו עוד תינוק בן 4 וחצי חודשים.

אני גם חזרתי ממש מיד חופשת הלידה אבל את ההסתגלות עשיתי בכמה ימים לפני ולא כחלת
וגם כמו שאמרתי יום יומיים שעתיים שלוש ואז כבר 5 שעות ויום מלא
ונשארתי חצי שעה ביום הראשון וקצת פחות ביום השני. והיה לי קצת קשה אז גם בכיתי חח אבל הכל טוב ב"ה להכל מתרגלים. ובגלל שהוא קטן אז אם הוא יונק לנסות להרגיל לבקבוק זה מקל מאוד על ההתנהלות

תודה ❤
אני אבכה בטוח. בכיתי אחרי שחזרתי מחיפוש מטפלת

בכל דבר שקשור לגוזלים הקטנים שלי.
לטוב ולרע

אצל המטפלת; בהתחלה שעתיים, אחר כך 4 שעות ואז 8 שעות.
הייתי מפתיעה אותה בכל מיני שעות ("שכחתי להביא מוצץ/שמיכה" או "יש לנו תור לטיפת חלב") ומגיעה בכל מיני שעות לעמוד מחוץ לדלת ולהקשיב.
שאלתי הורים אם הם מרוצים.

צוואר הרחם הוא שריר דינאמי. נסגר ונפתח כל הזמן.
אם יש לך היסטוריה של לידות מוקדמות- כדאי לעקוב כל שבוע החל משבוע 20

זהו.. לכן אני שואלת כי אתמול בדקתי והיה צוואר 32.
ופתאום התנועות הם למטה יותר.. ממש בלחץץ

וגם תדעי שגם אם העובר מאוד למטה, זה לא אומר בהכרח שהצוואר התקצר.
לי בהריון הקודם בשבוע 29 העובר היה נמוך *מאוד*, ברמה שחשבו שאלד מוקדם, והצוואר היה גבולי אבל תקין. בסוף ילדתי די בזמן.
אבל מעניין כי גם עכשיו יש לי תנועות ממש למטה..

זה מה שהיה לי הריון קודם. שהצוואר התקצר והתארך בלי ששמתי לב. אולי זה סתם כי העובר מצג ראש? או שזה לא קשור..?!

צוואר הרחם הוא שריר דינמי, כמו שהסבירו בתגובה מעליי.
אני לא חושבת שיש לך מה להילחץ, אלא אם תרגישי התקשויות ו/או צירים, ואז כמובן לבדוק..

סביר מאטד שהכל בסדר. אני בהריון האחרון הרגשתי אותו ממש חזק למטה והצוואר היה בסדר. ויש לי היסטוריה של לידה מוקדמת וקיצורי צוואר. מה שכן הייתי נחה בנתיים מנסה לא להתאמץ ומחר בנחת הולכת להיבדק. אני הלכתי המון למוקד כי ממש פחדתי שוב מלידה מוקדמת

זה הסיוט שלי. אפשר לשאול באיזה שבוע ילדת בלידה מוקדמת? ואם אחכ זה עבר?
אני מתפללת כל יום להגיע לשבוע 40

בשבוע 34 בול שבועיים אחרי שהרוםא אמר לי יש לך שבועיים לשמור ואחכ מבחינתי תלדי. הרעון אחכ קיבלתי זריקות פרוגסטרון שזה למניעה של צירים עד שבוע 36 ויחדתי בשבוע 40 ברוך ה כל ההריון הייתי במעקב צמוד .אושפזתי פעמיים פעם אחת בגלל צירים כתוצאה מהתייבשות ופעם שניה בעקבות צירים וקיצור צוואר וקיבלתי צלסטון. אחכ ברוך ה הכל היה בסדר ואפילו עברתי את התאריך בכמה ימים בודדים

הרופא כרגע לא מאשר

אני מרגישה מעין פעימות כאלה למטה ממש, בתחושה שלי זה ממש בפתח התחתון של הרחם, מה זה אומר??

ומפעם לפעם זה נהיה יותר קשה...

משתדלת כל פעם שמרגיש רעבה לשתות כוס שתיים. כבר מפחית. קניתי נשנושים בריאים(פירות יבשים, אגוזים, ירקות מיני) ומשתדלת לאכול אותם. כשאני מקפידה לאכול ארוחות מסודרות אני אוכלץ הרבה פחות שטויות אז משתדלת לא להתעצל ולהכין ארוחות מושקעות כשאפשר

לסיים את ההנקה...
מה לעשות...
כמובן לא עשיתי את זה, רק כשהוא כבר היה בן שנתיים+
ומה לעשות....עד אז- אוכלים🤪
ואחרי הנקה, ולא בהריון- ובלי תינוק קטן בבית....
יש זמן כח ויכולת לרדת במשקל...
זה אצלי ככה...🤷‍♀️

גם אצלי זה היה ככה.
לא יכולתי לראות את המצב ככה והיה לי ממש קשה לשחרר. לפעמים היינו מתחילים להחליף מצעים ביחד, לפעמים הייתי מזכירה כמה פעמים כי ידעתי שיש רצון טוב מהצד השני.
זוכרת פעמים שניקיתי והרגשתי ממש רע, אבל משהו בזה שנקי עכשיו עשה לי בכל זאת קצת טוב...

בסופו של דבר חייבים לשחרר, הבית לא היה נראה כמו שרציתי וגם אחרי הלידה הוא לא נראה כמו שרציתי ופשוט הייתי חייייבת להוריד סטנדרטים. היו לנו המון שיחות על זה, לאט לאט זה מחלחל

שולחת לך מלאאא כוח!

אי אפשר להיות בהריון קשה ,לגדל ילדים ושהבית יהיה תמיד מתוקתק ומבריק כמו כשזוג צעיר
יש סדרי עדיפויות בחיים וכשיש עומס בגזרה מסוימת הכוחות רתומים אליה. ואי אפשר לתפקד במאה אחוז תמיד
ואת בטח לא תוותרי על יחס לילדים.או על ארוחת צהריים (וגם שם אפשר להנמיך ציפיות ולעשות פשוט)
ככה שכן ..בתקופות כאלה מורידים ציפיות
ולומדים לחיות בנחת ושמחה גם בלי בית מבריק
ובעיני המצב שלכם הוא חלומי הלוואי והייתי מספיקה את התפקוד היומיומי שחייב כמו שצריך
ו

ממש מבאס, בית מלוכלך יכול ממש לעשות רע על הלב..
אולי יש איזה ארגון התנדבות באיזור שאת גרה בו? את יכוחה להצקשר לתיכון/אולפנה לשאול אם יש ארגון כזה שישלח בנות לעזור, לנו בתיכון היה..
בהצלחה ותרגישי טוב!

גם אני עברתי תקופה קשה של חוסר תפקוד ובע"ה מתאוששת. המצב בבית בהחלט לא מזהיר.... מודה שלפעמים אני מתבאסת לראות את המקלחת / שירותים כפי שהם אבל צריך להתרכז בעיקר.
לזכור שזו תקופה זמנית של בית לא נקי וב"ה זה מסיבות טובות ושמחות וכשהילדים יגדלו הם לא יזכרו איך הייתה נראת הרצפה אלא יהנו מעוד אח חדש שבע"ה יצטרף למשפחה.
תרגישי טוב !

שהבנתי שהיא טובה,לא זוכרת בדיוק את שמה אבדוק מחר בע"ה

מקסימה ממש נמצאת בכפר סבא.
הייתי אצלה פעמיים

וגם על השותפה שלה אניטה סילבר
4 סקירות ו-2 שקיפות עשיתי אצלהן
מקצועיות ונעימות!

אבל אני חושבת שהיא עובדת עם כמה קופות חולים. שווה לבדוק

באיזו קופה את? אם את בכללית - ממליצה על ד"ר רויטל דרעי.

שתיהן מתוקות ומקסימות, מסבירות הכול, וממש מתרגשות עם המטופלת.

(וגם אני הולכת רק לרופאות נשים...)

אני לא מאמינה בפינוק בגיל הפיצי. היא הרגע יצאה לך מהרחם ברור שהיא רוצה לחוש אותך. איפה את שמה אותה כשהיא לא עלייך? יש לה משהו מעניין? זה גיל שכבר מתחילים להכות במשחקים תלויים. אז אוניברסיטה, טרמפולינה כשהיא רואה אותך גם יכול להיות. כל דבר כמה דקות.
הלילות מעולים מעולים לגיל הזה.
לגבי השעמום. האמת שלא מוכר לי. אם את לא ממש עייפה ומספיקה בבית כנראה שהיא תינוקת די טובה סך הכל ומצבך טוב. ב''ה. אולי לפתח תחביב? תפירה? יצירות? ללמוד משהו? לקרא ספרים?
בהצלחה עם הכניסה למעון. לדעתי בינתיים תתנהלי איך שנח לך. שם כבר ירגילו אותה לסדר שלהם.

רואה סרטים קוראת ספרים וישנה. מנשקת את
התינוק.
שעמום? לא יודעת מה זה.
את יכולה לעשות אלבום דיגיטלי בלופה זה מה זה מעסיק ותהיה לך מזכרת מהממת.

בילד השני עוד תתגעגעי לשעמום הזה...
בכל אופן,
לגבי פינוק - לא מאמינה בזה בכלל! יש ילדים שזקוקים יותר שנתווך להם את העולם , גם לי יש תינוק בן ארבעה חודשים שרוצה אותי כל היום ואני מאפשרת לו כי הוא זקוק לי.
כדאי שהילדים שלנו יחוו עוד כמה רגעי חסד לפני המעון שם בוודאי לא ירימו אותם כל היום ....
נשמע שיש לה סדר יום מבחינת השעות ובכל מקרה בכניסה למעון היא תסתכרן עם השעות שלך , תהני!!!

בתכלס אני מותשת נורא.קשה לי שהיא על הידיים. יש לי מנשא אבל איתו אי אפשר לשבת וגם לא לעשות כל דבר . ל. מרגישה חנוקה..
ברמה העקרונית מסכימה איתכן בהחלט.
תודה על התגובות!

אם את מסכימה עקרונית עם זה שנחוץ וטוב לילד להיות צמוד פיזית לאמא כל היום, ומצד שני את לא מסוגלת לתת לילד שלך את המענה לצורך הזה בלי להיות חנוקה, אז התוצאה המתבקשת היא רגשות אשם (שלא נגמרים כאן, הם מלווים אמהות לכל החיים...).

 

אני מאמינה שאת אמא נהדרת לבתך, אם תרימי אותה כל היום, וגם אם תחליטי שאת לא. מותר לך להחליט איך גדלים ילדים בבית שלך, וזה ממש לא צריך להיות כמו בבית של השכנה, או של אחותך, או של האמא המושלמת מהכתבה בעיתון. הילדה שלך הופקדה בידייך, ולא בשביל לחנוק אותך!

אני אמא בלי רגשות אשם (רוב הזמן...), וגם את יכולה להיות!

אכן די להשוואות!חח

גזור ושמור!

איך את בלי רגשות אשמה? ספרי לנו@!

רק לאחרונה גיליתי ש(כמעט) לכל האמהות יש רגשות אשמה, כאלה שמטרידים כשהולכים לישון.
מניחה שכמה הנחות יסוד הצילו אותי מזה:

הקב"ה הביא את הילדים שלי אלי, כי זה מסלול החיים שנועד להם. גם הטעויות שיהיו לי, הן חלק ממסלול החיים שלהם.

אני לא חיה בשביל הילדים שלי, והם אינם מרכז העולם. כולנו חיים למען מטרה גדולה.

לכל אדם יש בחירה חופשית. אני מאמינה בהם וסומכת עליהם, ולא חוששת שכל משבר ישאיר אצלם טראומה שתהרוס להם את החיים.


חוץ מזה, כרגע אני לומדת בחוג הורים בגישת שפר, וזה ממש משחרר! מומלץ!!

וממש ממליצה על 'הלוחשת לתינוקות'.

מחזק. אהבתי ממש מה שכתבת

אטרקציות?

בנוגע לידיים, לא ממליצה להוריד בכוח ולתת לתינוקת לבכות, זה עלול להכניס אותה לחרדות. כל תינוק נפרד בקצב שלו, ובסוף כולם יורדים מהידיים (ואנחנו אלה שמתחננות לחיבוק ). תחשבי על נשים אפריקאיות או על קופים, זה הטבעי שהתינוק צמוד לאימא. ומי שאומר לך אחרת טועה. חשוב מאוד להשיג מנשא נוח ללבישה ולסחיבה. לי יש בייביביורן והוא אחלה, הוא יקר אז עדיף להשיג ממשפחה או יד 2. ניסיתי גם לופיקס והוא נחמד לגילאים קטנים.
בנוגע לשינה, בלי לחץ, תשכיבי מוקדם יוצר תכבי אורות, גם אם לא תירדם לאט לאט תבין מתי יום ומתי לילה. וזה בסדר לישון מאוחר בגיל כזה, אם זו הסיבה.
שעמום- לא נשאר לך הרבה זמן בחופשה, אז דווקא לא נורא להשתעמם קצת, לפתח תחביבים, אולי לפתוח עסק אם מתאים לך. חורף זו באמת תקופה של הרבה בבית, תנצלי ימים יפים ליציאות החוצה.

גם אני הייתי ככה בבת הראשונה שלי. היא היתה תינוקת ממש בסדר ואני כל כך השתעממתי בבית, לקחתי עבודות פרטיות ועדיין - - - בסוף חזרתי מוקדם לעבודה.

עם הבת השניה הארכתי את החופשה.... כבר לא היה משעמם, רציתי לנצל את הבקרים למנוחה לפני שהגדולה תחזור.

בקשר ל"ידיים", יכול להיות שהתינוקת שלך סובלת מכאבי בטן שרק כשאת מחזיקה אותה (בד"כ זה לוחץ על הבטן) אז נרגע לה קצת. 

הבת השניה שלי לא היתה רגועה בכלל, רק רק רק על הידיים כולל גם באמצע הלילה... עד שהלכתי למומחה לרגישויות ואלרגיות, ד"ר היימליך, והוא הביא לי כדורים הומאופטיים. ביום שהתחלתי לתת לה היא נרגעה קצת ואחרי חודש (גיל 5 חודשים) עבר לה לגמרי. תודה לקל.

יתכן מאוד גם שמתי שהיא לא בידיים שלך את עוברת לחדר אחר, והיא לא רואה אותך. תנסי להיות קרוב אליה, לשבת לידה, לשים עליה יד.

את יכולה גם לשים לידה בקבוק מים חמים שהיא תרגיש חום כמו כשאת מחזיקה אותה...

בהצלחה!

לא אקרא לזה פינוק אבל יש הרגלים בגיל מוקדם.
ההשוואה לנשים באפריקה או לגורילות לא שייכת בכלל. התינוקות שם נמצאים בתנאי הישרדות לא טובים בכלל ונאחזים באימא כדי שלא יפלו. זה לא מצב אידיאלי. אנחנו לא קנגרו ולא גורילות ולא חיים באפריקה.
הילדה יצאה לך מהבטן. עכשיו היא נפרדת ממך וצריכה לחוות את העולם בדרך שלה. נכון שאת נותנת אהבה וחום אבל אם את מצמידה אותה אלייך את גם מגבילה אותה. גם פיזית- ההתפתחות שלה תהיה בעייתית. גם תודעתית. היא צריכה להכיר את העולם כאדם עצמאי.
אני ממליצה להרגיל אותה לאט לבלות עם עצמה. לשכב לידה כשהיא באוניברסיטה. לשחק איתה כשהיא על משטח הפעילות. לאט לאט היא תלמד להעסיק את עצמה. היכולת שלה להיות עם עצמה זו המתנה הטובה ביותר שאת יכולה להעניק לה לדעתי!

מאמינה שהמשאבים צריכים להיות על התפתחות הילדה. במסגרת זה היא צריכה להיות כמה שיותר פעילה (על הידיים את מגבילה את הפעילות). תנסי לגרות לה את החושים, לגרות הפעלה של גפיים, להסתכל, להחזיק וכו'. גם חשוב מאד לשמור על סדר יום מסודר. זה חשוב לה מאד (אוכל, פעילות, שינה). לא מאמינה בלצאת לקניונים עם הילדה.
שמירה על סדר יום קבוע שנותן יציבות וגירוי הילדה לפעילות מילא לי את כל היום בחופשות הלידה.

מניחה שהיא נרדמת על הידיים. אם היא לקראת כניסה למעון אולי זה הזמן לקרוא קצת ולהתחיל לאמן אותה להרדם לבד.

וקרבה גופנית . זו לא פגיעה בהתפתחות. אלא זה הצורך האמיתי הנפשי וגם הגופני של התינוק . עם הזמן הוא יתפתח ויתנתק.

אפשר להביע המון חום ואהבה ועם זאת לכבד את המרחב של הילד.
הילדים שלי גדלו מחובקים ומנושקים ורואים שהם יודעים שהם אוהבים ויודעים גם לחבק, אבל עם זאת נתתי להם את המרחב שלהם ואת העצמאות שלהם והם רואים מזה רק ברכה.

את חופשות הלידה הארוכות שלי השקעתי בלהיות איתם ולאפשר להם להתפתח אבל הם ממש לא הרגישו בטוחים רק על הידיים.

אני רואה גם קורלציה בין אימהות שמסתובבות עם מנשאים עם הילדים עליהן (מתוך אמונה חזקה שזה מה שהילד צריך) להתעלמות מצרכים אחרים של הילד- למשל סדר יום. אימא שמבלה את הימים בקניון, גם אם הילד במנשא, לא קשובה לצרכים שלו. לפי מה שאני רואה, הידיים והמנשא מעיקים על האימא ובסוף מרחיקים אותה מהילד. המרחב חשוב לשני הצדדים.

אפשר ורצוי לתת חום. זה ממש לא אומר שכל רגע בלי מגע הוא רגע שהילד סובל.

התכוונתי לתת תובנות ממה שאני רואה.

מצטערת אם נשמע שיפוטי. רציתי להבהיר נקודה וכנראה לא הצלחתי.
אם חשוב מאד לאימא שהילד יהיה רוב הזמן או כל הזמן עליה, אז מה עושים עם הילד? בהתחלה מחבקים, מנשקים, מגרים לצחוק, שרים שירים, משחקי אצבעות ושוב מחבקים. בשלב כלשהו כבר מחפשים לעשות משהו אחר. אז מתחילים להסתובב עם הילד ומחפשים מה לעשות ולפעמים הפעילות לא כוללת את הילד.
לפעמים יוצאים לפעילויות שלא כוללות את הילד (שבמנשא) רק כי לא יודעים מה לעשות כבר.
בעצם יש 2 דברים- 1. מה התעסוקה. 2. האם יש מרחב לאימא ולילד.

הטענה שלי היא שכשנותנים לילד להיות פעיל ומחפשים בשבילו פעילות אז יש משהו חדש לעשות. אוניברסיטה, כדורים, בובות, תרגילים לגוף. הילד גם מתעניין בעוד דברים וגם לאימא פחות משעמם וזה גם תורם להתפתחות ואפשר גם לבנות סדר יום (למשל הוספת טיול).
בנוסף, יש מרחב לכל אחד מהם להיות קצת עם הגוף שלו וזה גם צורך, לדעתי, לשניהם.

אני רק אומר כמה דברים
1. לכל אמא משעמם בחופשת לידה וגם אימהות שמאפשרות מרחב יוצאות עם הילדים לקניונים וכו. לא רואה שום בעיה בזה
2. יש אינספור מחקרים על כמה הילד נתרם מהמגע עם האמא. גם רגישות וגם התפתחותית. זה לא סותר זמן לבד אבל אי אפשר להתעלם מהכח העצום שיש במגע עם האם ולטעון שזה רק במצבי מצוקה או משהו דימה שכתבת בהודעה הקודמת
3. לכל אמא יש צרכים אחרים וצורת האימהות שלה נגזרת מזה וזה בסדר. מותר וכדאי לומר לאמא שאין שום נזק, ויש גם תועלת, מתינוק שנמצא הרבה על הידיים בחודשי חייו הראשונים. זה לא סותר כהוא זה את העובדה שאפשר גם אחרת, ואם זה לא טוב לאמא היא צריכה למצוא את הדרך שלה שיהיה לה טוב.

מה שבעיקר. היה מאד לא נעים לקרוא זה את ההגדרה שלך שיש קורלציה בין מי שמשתמשת במנשא/הרבה ידיים לזה שהיא מתעלמת מצרכים אחרים של הילד ומסתובבת איתו בקניון. זה פשוט לא נכון . זה הכל

בגיל הקטנטן הם יורדים ממני ממש ממש ממש מעט. עכשיו בן תשעה וקצת חודשים בא לו לרדת והוא בהחלט לא מוכן להיות מוחזק כשמתחשק לו לרדת להשתובב. אז הידיים בהתחלה זה צורך. בוודאי שלא פוגע התפתחותית (מחקרים מוכיחים אחרת ולא, אין לי כח לחפש). כמובן יש ילדים שזקוקים לכך פחות ויש שיותר. כמו בכל צורך. יש תינוקות שישכבו שעה שלמה ויסתכלו על קשת בעגלה. ויש שיבכו אחרי עשר שניות. את מבינה? זה לא קטע של הרגל בגיל חודש. זה צרכים שונים. נשמע מהמם איך שאת דואגת לפתח את שלך. לא לכולן זה מתאים. ועדיין ילדים תקינים מתפתחים סבבה. מסכימה שאם לאמא יש קושי אפשר לנסות להרגיל לאט לאט ובהדרגה גם להישאר קצת לבד. לאט. עם קשר עין והקשבה. אבל אני פשוט לא מאמינה שהכל תלוי בנו. קטני שלי עכשיו רק סיים תקופה איומה של צרחות באוטו (עוד בוכה לפעמים ממש לא ברמה שהייתה ב''ה) בערך מאז שנולד. האחרים לא עשו את זה. הוא ילד אחר. עם קשיים שונים וצרכים שונים. כך זה בכל דבר. עצמאות זה משהו שנרכש לאורך כל החיים (וואלה אני עוד מתקשרת לאמא להתייעץ כשחולים לי). ובהתאמה לשלב ההתפתחותי ועם הקשבה לאם ולילד...

ונכון, לא נורא שהתינוק יהיה -קצת- במצוקה, אם הוא תינוק חרדתי במיוחד אז מלמדים אותו עצמאות לאט יותר. אם יש לו הרבה חוסן נפשי אז מהר יותר.
אבל-
יש צרכים שהם טבעיים ומשותפים לכל תינוק אנושי באשר הוא. ולא סתם כתבתי על קופים. כל תינוק זקוק למגע צמוד לאימא שלו. לא כל היום. ואפשר גם שאדם אחר יחזיק אותו כדי לספק את הצורך- אבל כאשר התינוק מאותת על צורך במגע, לפי כל פסיכולוג שעוסק בנושא- כדאי לאפשר לו.
במיוחד בגילאים הצעירים עליהן שאלה פותחת השרשור.
נכון שזה קשה וחונק לפעמים. לא קל לגדל תינוק. ולאט לאט הם יורדים מהידיים, מגלים עצמאות ובאמת שבשלב מסויים כל אימא מתגעגעת לרגעים האלה של הביחד ושל היצור הקטן שתלוי בה.

וכשהיא לא ישנה - על הידיים כמה שניתן במיוחד כשהיא לפני כניסה למעון

תצברי כחות למען הילדה שלך

אתן בתהליכים של היפרדות זה לוקח זמן

ככל שתהיה איתך יותר כן ייטב לה.

בהדרגה נסי לשים אותה על המיטה קרוב קרוב אליך ולשחק איתה כשהיא לא על הידיים זה ירגיל אותה למשחק

ומקווה  שגם בעלך ייקח איתך חלק בזה

בהצלחה!

 

לגבי שיעמום - ספרים, ללמוד ביו טיוב לעשות דברים ולעשות אותם! נסי לחשוב על כל דבר שיכול לעניין אותך

גינון, בישול, יצירה, סריגה, ניהול חשבונות, תכנות  פתיחת סתימות בכיור.... הכל אפשרי!

תודה רבה לכולכן על התגובות !
בתאוריה אני מבינה את הצורך במגע, אבל בפועל זה קשה לי, זאת האמת!
הייתי רוצה להיות אמא טוטאלית שכזו, אבל כנראה שאני גם צריכה את המרחב שלי לפעמים ומכאן גם היא חשה ממנה חוסר סבלנות לפעמים.
בכל מקרה לקחתי את הטיפ של לשמור איתה על קשר עין ומגע לסרוגין.
והייאוש מהשעמום קשור גם לחורף כנראה .. אגב עוד משהו שעשיתי זה לאגד את כל המתככןים שאספתי מאתרים לחוברת אחת ..
חורף חם חכולן!

אני מאמינה שדווקא אם תספקי לה את הצורך בקרבה היא דווקא תגלה יכולת להתנתק מהר יותר.
פשוט תדמייני שאת עדיין בהריון ותעשי הכל כרגיל כשהיא במנשא ואם כבד לך תשבי.
אבל היא בהחלט לא חייבת להיות במנשא או ביד, אם את רואה שהיא בסדר במיטה/עגלה/טרמפולינה אז שתהיה שם בכיף.
וגם, בדרך כלל אם לא יהיה כואב לה משהו או מציק היא פחות תצטרך אותך.

אני לצערי לא אמא של ידיים. מאוהבת בילדים שלי אבל לא מסוגלת. ב"ה שהם מסתדרים עם זה. (וכבר עברו לי ייסורי המצפון )
פשוט משאירה אותם קרוב אליי בלול או בטרמפולינה או על השטיח ברצפה ובסוף זה זורם.
אני כן הייתי מתעקשת לצאת בימים לא גשומים שלא קפוא. את צריכה את זה. לא פשוט להיות כל היום בבית. במיוחד בחורף המדכא הזה. אפילו פעם בשבוע פעמיים. ואם יש מי שישמור עליה בזמן הזה עוד יותר טוב.
לגבי סדר יום - קימה מוקדמת ככל הניתן. אוכל קצת משחקים ולישון וחוזר חלילה. זה ניסוי וטעייה עד שתצליחי לזהות מתי למשוך בערב כדי שתישן מוקדם.

 

תרגילי אותה להיות קצת לבד בהדרגה.

שימי אותה על הבטן על הריצפה (שמיכה...) עם צעצועים ותהיי לידה, לטפי, דברי.  אחרי כמה ימים כשהיא כבר תדע למצוא ענין בעצמה לכמה דקות, תקומי ותסתובבי בחדר, אח"כ תצאי לכמה דקות וכו....

 

הכל בהדרגה. עם ליטופים, דיבורים.....

 

סדר יום, מנסיון כואב, הכי חשוב שעת השכבה.   כשיש ילד אחד נוטים להגיד שלא נורא ישן אח"כ, יבוא איתנו לכל מקום... בטווח הרחוק זה הרסני.  ולכן כדאי שעת השכבה עם דברים קבועים שעושים שמסמנים לילד שהולכים לישון.

 

ובענין השעמום.  אם יש משהו שרצית ללמוד או להשתכלל בו, זה הזמן.

(מגזרות נייר, אפיה, כתיבה, צילום....)

 

בהצלחה.

 

אני מסכימה שמגע וקירבה לאמא חשובים מאוד מאוד,
לא חושבת שזה צריך להיות 24/7.
כמובן לא לנטוש אותה בוכיה כי זהו, נמאס להחזיק אותה, אבל כן להניח אותה על הבטן לכמה דקות (בהתחלה רק דקה-שתיים כל פעם), זה כבר גיל שהיא צריכה להיות על הבטן כמה פעמים ביום, להרים ראש, לחזק את חגורת הכתפיים. לשכב מולה, לדבר איתה, לעשות קולות, לעודד אותה להרים ראש ולהסתכל עליך, ללטף אותה... לאט לאט היא תתרגל להיות יותר על הבטן ותוכלי להספיק כמה דברים מהירים בכמה דקות שהיא שוכבת ומסתכלת עליך או על המשחקים שלה

לגמרי מבינה את התסכול שלך מזה שהיא כל הזמן דורשת להיות על הידיים. תינוק בגיל הזה (והרבה קודם...) בהחלט יכול להרדם בעצמו או לשחק (גם בהייה זה סוג של משחק...) בעצמו לפרק זמן. קרבה גופנית, חום ואהבה ללא הפסקה, זה בסדר אם זה טוב לך!

 ממש ממליצה לך לקרוא את 'הלוחשת לתינוקות' ולאמץ מה שנראה לך. לי זה עזר מאוד בלידה הראשונה, וגם בלידות הנוספות (אני אמא ל6). היא נותנת סדר יום, וגם מפרטת מה אפשר לצפות מתינוק בשלבים השונים. בהצלחה!

 

חנוך לנער על פי דרכו...
זה נכון מאד גם לתינוקות!
תני לעצמך זמן להכיר אותה וגם את עצמך כאמא, זה לוקח שנים ואת רק בתחילתו של מסע מורכב, מאתגר ומופלא.
הבת שלך היא בריאה חדשה בעולם שהגיעה אלייך במיוחד. אין מישהי שיכולה לדעת מה טוב לה בלי להכיר אותה.

אני מגדלת ב"ה תינוק שלישי עכשיו ומבינה, עד כמה העצות של נשים היו נכונות לו, אבל לא לקודמיו בשום אופן . פתאום אני מבינה שיש כל מיני סוגים של תינוקות.

אם הייתי מתייחסת לקודמיו כמו שאני אליו - זה פשוט היה לא נכון ולא מתאים.

היה רשום שעלולה לפגום ביעילות של המניעה (לא יודעת אם כל סוגי האנטיביוטיקה- מדברת על זינת)

 

מישהי יודעת?

אמרו לי את זה בבית מרקחת

אמרו לי את זה בכלליות שאדע

כמה זמן אחרי הכדור האחרון?

אני מתעודדת במקרים כאלה שזה עדיף מאשר בנפש או בבריאות. חיבוק

את כותבת עשינו טעות גדולה, בזמן שבעלך עשה לבד אהבתי שאת מגדירה את זה יחד
לדעתי באמת עשיתם ביטוחים והשתדלות זה לא שהתרשלתם וזה בידי שמים . מה לעשות לא אנחנן שולטים על העולם והכל לטובה גם אם קשה להבין

איזה מהממת שאת הפותחת!
עכשיו זה תקוע בגרון, מן הרגשה כזאת...
עוד מעט זה יעבור והעיקר בבריאות לידה קלה בעיתה ובזמנה

על ההזדהות, ותודה @סיה עח המילים החמות
עכשיו נשאר לי לעכל איך סכום כסף כזה גדול יורד בבום, בלי תכנון ובלי בחירה

יש מלא פעמים שיש זכויות שלא מודעים אליהם
חברות שמנסות לסחוט ונראה שהן צודקות והכל ואתם זוג צעיר אני מבינה, ותמים ככל הנראה, ותתפלאו כמה מקומות סוחטים בלי בושה.
תתקשרו כמה שיותר מהם לעורך דין בתחום נזיקין ולמועצה להגנת הצרכן (שאולי יפנו אתכם למישהו רלוונטי אחר, לא יודעת מה הסיפור)
אל תקבלו את זה בשום אופן כגזירה משמים (במיוחד אם זה רכב. החברות סוחטות משהו נורא והרבה פעמים שלא בצדק)

ואם עדיין יש אפשרות- לצלם כל דבר, ולהקליט שיחות.

מפרטת בפרטי..

בעיקרון אותו הדבר, ןגם אחרי שהזהרתי כמה פעמים וזה קרה "באשמתו''. עכשיו אני אגיד לך, שהחלטתי ממש בפנים שאני לא מזכירה את זה לעולם, לא אומרת שהוא אשם, לא אומרת שביקשתי להיזהר, לא אומרת שעבדתי על הכסף הזה בטירוף, לא אומרת כלום. כי יום אחד זה יכול להיות אני , והלוואי וכשזה יקרה לי בעלי ישתוק. העונש הכי גדול הוא קיבל. אני בטןחה שהוא מבין את המשמעות...!
וגם, שתחשבי שכולנו עושים טעויות ,בכסף אפשר למדוד, 12 אלף זה סכום פסיכי לזוג צעיר, וגם לכאלה מבווגרים, אבל טעות בנפש אי אפשר למדוד ואנחנו כאילו מחליקים מעליה. אז כל אחד עושה טעויות, וברור שהיית מוותרת על זה, אבל אנחנו יצאנן פי אלף מחוזקים מהאתגר הזוגי הזה וגם אני הייתי בשביעי כשזה קרה.
ותכלס, לומדים להצתמצם, בכל מה שאפשר, לומדים לקנות רק מה שהכרחי, יד שנייה, אוכל בסיסי ביותר וגם מבקשים ליסוע יותר לשבתות אם זה אפשרי. ותדמייני שיום אחד תצחקו על זה שהיית זוג צעיר וזה נגס לכם בכל המשכורות של השנה הקרובה, כי יהיה לכם בית גדול עם גינה פרטית והכל יהיה טוב, בגיל 40... אבל עכשיו זה המלחמה שלכם, על הבית והזוגיות, אל תתנו לזה לנהל אתכם . יום יומיים להתאכזב, ומאז רק לחשוב איך מצמצמים את הפער הזה. לכל אחד יש חורים בכיס, גם למי שהמציא את ההמצאה הכי גאונית היו נפילות פסיכיות של כסף והוא חשב שהוא הולך לאבדון.
וגם, היהדות הכי מקדשת את התיקון. ה' מתגלה מתוך הערפל, העולם נוצר מעולמות שנחרבו, מתוהו ובבוהו, תאמינו שזה הנסיון שלכם וברוך שכילה זעמו על עצים ואבנים. אנחנו מאמינים שאפשר לתקן כל מצב, וב"ה שאתם לא בכלא בגלל מעשים מסוימים, שהכל בריא בנפש שלכם, שהזוגיות חזקה, תאמינו שזה יעבור, שזה גל מטורף שידלג בהמשך החיים עליכם, ואיזה מדהים ה' יתברך שהמציא את היכולת לתקן.
ואני בטוחה שתצאו מזה מחוזקים! גם אנחנו יצאנו מזה חזקים יותר. וב"ה גם היום כשיש נפילות כלכליות (האמת שהיה השבוע בגלל טעות שלי משהו של 10 אלף שירד בבת אחת... כמה בכיתי! ואז התברר שאני יכולה להגיש טופס חדש וזה יחזןר חודש הבא...) אז יוצאים מזה חזקים, וגם מבוגרים ובוגרים יותר.
והכי חשוב- לומדים לפעמים הבאות!!💙💙

שלא לכולם קל לחלום על גיל 40 כגיל מבוסס, עם בית פרטי וגינה.
יש אנשים שעובדים במקצועות שמכניסים מעט, ואין להם הורים שיכולים לתת. והם כל החיים על הקשקש פחות או יותר..
זה עצוב לומר, אבל זה נכון.

שחיים באופן מינימלי מאד
ב"ה שאת לא מכירה את המציאות הזו
אבל היא בהחלט קיימת במדינתינו..

כך שיש כאלה שזאת לא תקופה חולמת..בכל מקרה תמיד טוב לחלום!!

ואני יודעת שקצת סטיתי מהנושא.. מבינה מה ניסית להעביר בהודעה שלך, וגם מאד התחברתי לכתיבה המשוקעת שלך.
פשוט הקלות שבה כתבת שהכל יהיה בסדר בגיל כלשהוא.. קפצה לי
כי לצערנו יש הרבה שלא יכולים לומר זאת

רק טוב ושפע לכולם

נראה לי שהבהרתי מספר פעמים שההודעה שלך מושקעת ויפה ומחזקת
כך שלא הייתי קוראת לזה שאני נתפסת רק לזה..

בכל מקרה, אני בטוחה שההערה שלי גם חשובה, וזה בסדר שאת לא התחברת אליה, לא כולם חייבים להתחבר לדעות של כולם.. מניחה שיש כאלה שנתרמו ממנה.

שוב, רק טוב לכולם.

תודה על כל מילה!

גם לנו קרה משהו דומה... רק בפחות כסף. חשבנו שיעלה 5000 בסוף עלה 1000... (אגב זה היה הרס של חלק מהרכב.. הלכנו ל2 מוסכים אמינים שאמרו שיעלה 5000 ובסוף הלכנו למוסך אחר שמישהו המליץ לנו והוא עשה עבודה מעולה ב1000... שווה תמיד לברר שוב!)
אבל הטראומה היתה.
מה שכן, אצלנו זה היה ממש יכול להיות פגיעה בנפש (פגענו במישהו..) ובעלי היה ככ בבאסה על הכסף, והחופשה שנעצרנ והכל.. ואני כל הזמן רק שמחתי ואמרתי לו שילך כפרה הכסף, העיקר שהבן אדם חי, העיקר שלמרות הכל הוא עמד על הרגליים.... ותכלס אין לנו מושג אולי הוא עוד יתבע אותנו (מקווה מאוד מאוד שלא....) אבל ביננו- שכל הכסף ילך על עצים ואבנים וביטוחים והעיקר שלא נסחוב בליבנו שום אבדה בנפש חס ושלום... זה דבר שבאמת אי אפשר להחזיר לעולם...
וזה ככ מפחיד רק המחשבה... שאת אומרת לעצמך, עדיף לשלם 12000 שח ולא אחרת...

אז לא יודעת מה בדיוק היה המקרה שלכם אבל גם בדברים כאלה אני אומרת שעדיף שהכסף ילך על זה ולא חס ושלום על נזקים בנפש... וכמו שאומרים שיהיה כפרת עוונותינו....
חיבוק!

ולשתות למחרת.
מבחיל
אבל עוזר

במקביל תגרדי בצל וקחי רק את המיץ שלו.
תאחדי בין החומרים
שימי לילה במקרר
מכוסה
ולמחרת תשתי

עוזר המון וסופג את החיידקים

אני לקחתי מיד שרה לפני הלידה וניסיתי, וזה בכלל לא עזר לי, סתם עיצבן..
אבל יש לי חברות שזה היה להן מדהים.
אני אומרת, תנסי, אין לך מה להפסיד.

את מהאלה שכואב להם מלאאא לםני האפידורל?

עשו לי סטריפינג וזה התחיל את הצירים.
והטנס לא עזר בכלל..
בטח לא אחרי שהייתי כבר גם עם פיטוצין, שזה זוועה שאני לא מאחלת לאף אחת
אבל ב"ה זה מאחוריי..

לא?

ברוב המקומות לא רוצים לתת אפידורל לפני שיש פתיחה מסוימת, ובצדק, זה עלול לתקוע את העובר למעלה ולגרום להתערבויות בהמשך הלידה..

כע כדי שישפיע טוב צריך לישים ממ ש בהתחלה כהשהצירעם חלישם ואפילו מיד כשמתחילים
הוא עוזר תגוף להפריש אנדרופינים-ששה משככי כאבים טבעיים..
אם שמים בהמשך זה פחות משפיע

לחזקים ממש הוא לא עוזר
אבל לכל השלב הראשוני מאוד עוזר וממש שומר לי על הכוחות

עד פתיחה 2-3 כשעוד הייתי בבית..

גם עוגות, זה בסדר

אבל השאלה באמת אם הוא מודגש או מעודן.
אם הוא חזק זה עלול להיות מורגש..

בכך הלידות שחררתי את בעלי זמן קצר אחרי הלידה.
כל פעם מסיבות אחרות. החיים ממשיכים גם אם ילדתי. וזה לא היה נורא בכלל שלא היה... הליגה האחרונה ילדתי בשבת בבוקר ככה שגם טלפון לא היה לי היה קצת משעמם אולי אבל סה"כ זה זמן שצריך לנוח והיה טוב שלא היו הרבה מה לעשות חוץ מזה

בזמן שאחרי הלידה בהחלט כדאי שיהיה ליוי אפשר גם אמא אחות או חברה וגם בטח תרצו להיות עם התינוק יחד
אבל אם זה לא מיד אלא אחרי כמה שעות אז ממש לא נורא להיות לבד

(לא בהכרח בעלך, אולי אמא/אחות/חברה)
אחרי זה, כשכבר מעבירים אותם למחלקת יולדות הוא בהחלט יכול ללכת.
אבל זה מאוד אינדיבידואלי...

לגמרי יכול ללכת (כשאת כבר במחלקה).

רק אחרי שאת במחלקה

מאשר לפטפט עם הבעל על היום...
אבל זה עניין אישי יש כאלה שאוהבות ליווי צמוד,
אני ברגע שאני במחלקה ואני מרגישה טוב אני לא חייבת ליווי
הייתי כבר שבת וגם חג שבת לבד בבית חולים אחרי לידה

קחי בחשבון שיש גברים פעילים יותר וקשה להם לשבת כל היום בבית חולים בטח אם לא כל רגע הם מרגישים שם ממש יעילים

כי לא מסכימה שהתינוק יהיה לבד שם בבדיקות הראשוניות.
וככה אני רגועה

אחרי זה- הוא תמיד הולך הביתה..

מצידי היה שישאר איתי כל הזמן אם היה אפשר..
אבל ממש לא מתאפשר...בגלל הילדים
וגם בלידה הראשונה- היה כמובן הרבה יותר אבל לא כל הזמן-היתי שם שבוע..והוא גם היה צריך ללכת לעבוד ולישיבה ולארגן דברים...אז כשיכל.

למה זה מבייש אותך?

ככה זו גם הרגשתי.

איפה שילדתי הצוות היה חם וקשוב אז זה גם עזר

לי היה ממש קושי להיות לבד והייתי חייבת שיהיה איתי לאורך כל האישפוז. לדעתי הוא קפץ הביתה לשעתיים וחזר.
זה תלוי איך תהיה הלידה וההתאוששות. אני בקושי יכולתי ללכת אחרי במשך שבועיים. ויש כאלה שמזנקות מהמיטה כבר אחרי 6 שעות. כל אחת זה אחרת לגמרי.

אני פעמיים הייתי על על הפנים אחרי ניתוח דחוף / חירום.
לידה ראשונה אמא או אישה רלוונטית זה הרבה יותר יעיל בעיני יכולה לעזור לך לקום / לאכול / במחילה על הפירוט- הלכה איתי גם לשירותים פעם ראשונה סיוטיתתתת

לא דמיינתי בחיים שהמצב שלי יהיה ככה אחרי לידה. והייתי זקוקה לבעלי לכל דבר, לא באופן פיזי אלא תמיכה נפשית בעיקר.

מאוד קשה לתכנן דברים כאלה כי א"א לדעת איך תרגישי אחרי הלידה. אני מאחלת שיהיה מעולה והכל אבל כדאי להתכונן לכל תרחיש ולדאוג למלווה אחר/ת למקרה שהוא באמת לא יוכל להיות שם.
שתהיה לידה קלה!

וגם אם את בביות מחא או חלקי אז התינוק איתך. ואת אחרי לידה.
לא מסוגלת לדמיין מה יכול להיות כזה חשוב או קריטי אבל בעיני, לעשות מאמצים סופרמנים שזה לא יקרה

יכולה לומר על עצמי, ברוב הלידות שלי שחררתי את בעלי די מהר אחרי הלידה ללכת לילדים, והוא בא בעיקר איתם לשעה וחזר איתם הביתה, ושאר הזמן היתי לבד, עם קצת ביקורים של אמא וחמותי.
מניחה שאחרי הלידה הראשונה הוא היה יותר, לא ממש זוכרת ( החמודה עוד מעט בת 19). וגם אני קשורה לבעלי וכייף לי איתו, אבל תמיד ריחמתי על הילדים ולכן שיחררתי אותו.
בלידה האחרונה ילדתי בקיסרי , קצת לפני כניסת שבת, וב"ה בעלי נשאר איתי עד מוצ"ש , וזו היתה הצלה , אין מצב שהיתי מסתדרת לבד, במיוחד שרציתי את התינוק איתי באפס הפרדה, לבד זה היה בלתי אפשרי.
נראה לי לא נורא שהוא יסע לסדר משהו ויחזור, אבל זאת אני, אולי מישהו אחר מהמשפחה יכול להיות איתך כשהוא הולך?
( לא הבנתי, למה את מתביישת להיות לבד? )

את תהיי בע"ה בידיים טובות בבבי"ח. בדרך כלל הבעלים לא נמצאים כל ימי האישפוז אלא באים והולכים.

זה ממש בסדר.

אם יגרום לך להרגיש טוב יותר אולי אמא או אחות יכולות להיות איתך?

אפילו סבתא, חברה, מה שמתאים

זה נחמד שהוא שם ואת לא לבד אבל אין שום צורך

גם בעלי לא בא כל יום, כל היום

 

אמא, אחות, חברה קרובה. את לא יודעת מה יהיה, איך תיהי ומה תרצי או תצטרכי. זה עשוי להיות בסדר כמו שכל הסופרוומניות פה תארו. אבל יש כל כך הרבה תרחישים שזה עשוי לע להיות בסדר. את כאובה או חלשה בטירוף וחייבת מישהו צמוד להשגחה, הבייבי צריך השגחה מיוחדת, את בהיי וחייבת לדבר עם מישהו, את אחרי משהו קשה, אחרי ניתוח. מלא תרחישים. מאחלת שיהיה הכי קל וטוב. ממליצה לא לבנות על לבד בכל מקרה.
איך את יודעת אבל שהוא יצטרך ללכת? את הרי לא יודעת מתי תהיה הלידה. אולי תחשבו יצירתי על פיתרון אחר כדי שזה לא יקרה. או מלווה אחרת

עם מישהו אחר.. גם לא עם אמא או אחות.
וגם לא לכולם יש את האפשרות שאמא או חברה תהיה איתם

צריכה עזרה פיזית ממש, לא לקום, אבל כן להתכופף, להחליף תחבושות, לדעת שבעלי עומד מאחורי הדלת כשאני מתקלחת, מביא לי אותו להנקה. אם זה כמה שעות אז אפשר לתזמן שאז תשני, ולא תצטרכי להניק או להביא משהו מהמזוודה, אבל שתדעי שאני כן הייתי ממש צריכה עזרה במיוחד נפשית...

למה לא אמרו לי לפני ההריון על כל המסע הזה...?! ב״ה, מודה על הריון תקין ובריא שהגיע אחרי המתנה לא קצרה, אבל כאן המקום לפרוק, לא?! 🙈

אבל הרופאי נשים ברובם מסתכלים רק על ההמוגלובין...
הפריטין צנח לך ממש!

ההומטולוג אמר לי רק עירוי יעזור, בהריון לא יעזור תזונה וכדורים, להעלות עם עירוי ואז לשמר על ידי תזונה.

תתיעצי עם רופא, מומלץ המטולוג

חוץ מהעירוי הראשון שעושים אותו הרבה יותר לאט שעשה טעם מתכתי בפה והייתי קצת מותשת אחריו.

בהבאים לה היו כלום

הרופא לא רצה להביא לי ואמר עושה תופעות תוואי 🤔🤔

מה היו הערכים ומה הרופא הציע?

והייתי באמצע שמיני,
הרופאת משפחה דאגה שאגיע ככה ללידה ולכן המליצה על עירוי...

בעיקר מסתכלים על ההמוגלובין כי זה נחשב המאגר ברזל האחרון שמתרוקן

אולי הרופא התכוון התופעות לוואי שיש סיכונים בעירוי ? אני פשוט לא הייתי בתפקוד בשביל לבדוק את זה

אולי אני מגזימה אבל הרופאה כמעט הצילה את חיי וגם לא קיבלתי מנת דם.

היה לי דימום מטורף, נכנסתי ללידה בהמוגלובין 12 ויצאתי עם 8.5 בסופה.
ועוד באשפוז המשיך לרדת לי ל7.2

ויש לי ניסיון לא טוב עם ברזל והמוגלובין,
הם יורדים אצלי ממש מהר אז רציתי להכין את עצמי.
הוא אמר לקחת תוספי ברזל ולעקוב לראות שלא יורד (הגיוני תכלס)

כאב ראש שפתרו אותו בעירוי נוזלים אחרי הברזל.
זה לא משהו נורא וגם לא קורה לכל אחת.

חוץ מזה ביום של העירוי, אחריו, עייפים מאוד זהו.

אבל את מקבלת את החיים חזרה, זה שווה

ומה הפרוצדורה של העירוי...? איך זה עובד?

הייתי פונה אישית ולא באתר כדי שתסבירי לו שאת מרגישה רע. ואפחד לא רוצה לסכן אישה בהריון , עד שתצליחי לעלות את הברזל מהאוכל, זה ייקח שנתיים והעובר צריך כח לגדול... וזה לא כזה גרוע תופעות לוואי, יש כאלה שזה קצת כואב, אבל מה זה למול להרגיש טוב?

לי יותר נמוך... 3 רופאים עד ההמטולוג.

כולם טענו שזה נורמלי לאישה בהריון.
הלוואי שהרופא של הפותחת יבין יותר אבל תדעי שאם לא למי לפנות.
אין תורים להמטולוג בזמן סביר, מה שצריך זה להוציא הפניה מרופא משפחה, שיכתוב על זה דחוף. ואז מתקשרים למרפאה של ההמטולוג ואומרים שיש הפניה דחופה, שאת בהריון וכ'ו, הם שואלים את ההמטולוג מה לעשות והוא אומר בדרך כלל לבוא בטווח של שבוע (בדחיפה בתור)

ככה זה עבד אצלי המאוחדת.

אם את צריכה עוד עזרה אשמח באישי

לעירוי. כנראה הוא באמת.משהו טוב

אני שלחתי אותם להסתכל על הפריטין וגם לא התרגשו

ועד שהוא התקשר (היה סופ''ש), הלכתי עם התוצאות לרופא משפחה והוא נתן לי עירוי...היה לי ברזל 10.1 ופריטין 5.4

הכי חשוב זה המזרון- הרבה יותר מהמיטה.
מיטה מספיק שתהיה בטיחותית ולא מתפרקת.
מזרון- איכותי מחזיק יותר, יותר בטיחותי, יש תקנים לזה אני לא ממש מתמצאת עם צד קשיח וצד רך, מזרון נושם... כזה שאפשר לנקות איכשהו כי הוא כנראה הולך להתלכלך

אגב אנחנו קנינו מיטת תינוק מתקפלת כמו לול אבל בגודל גדול.
ממש נוח ויעיל.
דגם רוית אם אני לא טועה

אני יודעת מה *לא* הייתי רוצה לדעת בהריון ראשון, לא לשמוע את כל הסיפורים של כל העולם ואשתו ואחותו וגיסתו 😁 זה סתם מכניס לסרטים.
וגם- לצחוק על עצמי. יש לעדי אשכנזי כמה פרקים על הריון ולדה, הייתי רואה את זה וצוחקקתתתת עזר לי להירגע ולקחת את המצב יותר בקלות.
ולעשות פילאטיס- לא עשיתי והיו לי כאבי גב. לא כיף חח
בהצלחה ב"ה!

חכי למבצע טוב ותקני..