אבל למה? למה לא סיימתי שם וזהו? זה היה יכול להיות פתרון מצוין לחיים האיומים שלי, כבר יותר משנה אחרי הלידה הראשונה שלי, בדכאון, לא עובדת, לא עושה כלום, ישנה בבקרים ובערבים ובצהרים שומרת על הילד, ככה כבר שנה , חיה בשביל כלום, רוצה לפעמים אולי עזרה אולי טיפול, אבל אין! וזה השקר הגדול, כל העולם מדבר על טיפולים ותמיכה וסיוע בדכאון בטראומות, אבל זה כנראה רק דיבורים, ניסיתי לפנות פה , לפנות שם, בעלי שבקושי יודע לפתוח תפה ניסה גם, אבל כלום כולם אומרים נראה נראה, נחזור אליכם וכו, וכלום כבר שנה ככה במיטה וחיים של זבל, עד שעשיתי איזה יציאה אומללה וקרתה התאונה, למה לא מתתי? למה? למה אף אחד לא רוצה לשמוע על זה למה אין סיכוי לעזרה אני רק רוצה לסיים וזהו, כבר כמה ימיפ במיטה..הילד הולך עם בעלי,
זהו, מי רוצה לקחת תילד אליה וזהו?? כי כבר התיאשתי מעזרה....אז זהו!!!!!!!!!


