פורום הריון ולידה (עמוד 2946)

שאת רוצה לדבר עליהם ולהעלות אותם...

אצלנו בזרימה כלומר אנחנו עוד לא מפורסם על יום מסוים. פשוט "נפגשים" כשמתאפשר, ומנסיונך לנצל את הזמנים הצפופים..

באופן ישיר או עקיף, ספר תורני או 'עממי',
ולהתקדם איתו כל פעם שמתיישבים

בס״ד

כל אחד משתף את השני ב-5 הנושאים האלה:

1. מידע חדש עליו
2. שאיפה שיש לו
3. תהייה שיש לו
3. דבר הערכה על השני
4. בקשה מהשני

זאת שיחה מובנית שמאפשרת להגיע להמון רבדים ולהרבה נושאים לצוף. התמדנו בתרגיל תקופה ארוכה וזה היה לנו מצוין. בהצלחה רבה ❤️

זה מה שיש בזוגיות. יכולת לדבר על כלום
אני דווקא מוצאת שרב השיחות הו על דברים שקשורים לילדים, וסידורים, והודעות קטנות טכניות. וזה מעצבן
לפעמים אני מאד מאד מתאפקת לא לומר מה שיושב לי בלשון ולהחליט בשום אופן לא לדבר על הדברים האלו וכן להעלות איזו שטות ולהימרח עליה

מילים כמו יעילות ומיקוד מתקשרות לי למפעל ולא לבית

לפעמים אני רוצה לנצל את הזמנים המעטים האלה לשיחות על חינוך, על הזוגיות וכו.. רוצה למקד את עצמנו עוד

התמת מסתכלים על השעות בפועל שעבדתי או השעות בהגדרה? כי זה לא כתוב בתלוש למיטה ידיעתי.

יכולה לביות בתמ''ת...
אולי השכר פר נפש עלה?

וזה לא מבטל לגבי את הדרגה אלא מגדיל אותה
דרגות השתתפות במימון מעונות יום ומשפחתונים

אוף, זה מרגיז!! כי גם שעות עבודה לא נותנים לי לפדות על חצי יום!!

פחות מ28 עולים 2 דרגות

ותתקשרי למי שאחראי באיזור שלך ותגישי
עשיתי את זה לפני כמה שנים ועזר

כדי לקבל הנחה צריך לפחות 24 שעות שבועיות.
לא 36.
אבל כל כמה שעות שאת מוסיפה, מורידות אותך בדרגה.
לפי מה שתיארת, באמת נראה שבגלל שלא הגעת ל36, הורידו אותך בדרגה

השאלה שנשאלת היא
למה שלחת את החודש הזה ולא חודש אחר?
או 3 חודשים ברצף ואז הם עושים ממוצע ויותר מתחשבים בחריגות קטנות....


כן, זה מבאס, אני הייתי בתקופת מחלה ארוכה בגלל סיבוך בריאותי, ונגמרו לי ימי מחלה,
וסחבתי את עצמי לעבודה כדי להגיע ל24.....
הם קשוחים ולא מותאמים לאתגרי האמהות.
אבל זה מה שיש ועם זה ננצח!

תביאי 3 תלושים רצופים בהמשך.
בכל מקרה את צריכה להביא.
את יכולה לנסות "להשלים" שעות בחודש הבא - לעבוד יותר... ואז בממוצע יוצא לך 36 שש
אבל תחשבי אם שווה לך לקרוע את עצמך בשביל 100₪ (זה בערך ההבדל בין הדרגות...)

הם בעצם נתנו לך דרגה זמנית בלבד.

וגם במשפחתונים. מי שיש לה דרגה יותר גבוהה (או נמוכה? תמיד מתבלבלת) נכנסת קודם ואז אם יש יותר נרשמים ממקום אפשר בגלל זה להישאר בחוץ . זה מה שקרה לי....

שנה שעברה היינו עקרונית (לפי סימולטור) זכאים לדרגה 3
אבל, לא נכנסנו למעון ולכן לא קיבלנו דרגה מלכתחילה כי רק עם אישור קבלה למעון אפשר לקבל דרגה!

אז איך מחליטים איזה ילדים חדשים לקבל ואיזה לא?

השנה אגב התקבלנו למעון ברגע האחרון ואנחנו אכן דרגה 3..

למעון צריך 24 לפחות
וצריך תלושים עם הכי הרבה שעות והכי פחות משכורת

יכול להיות שהעלו דרגה כי לפי התלושים ההכנסה לנפש יותר גבוהה מההגדרה שלהם.

להנחה בצהרון צריך באמת 36 שעות וזה קצת יותר מורכב

לא בטוח שיעזור.

גם דרגה 4 זו הנחה ממש גבוהה וקדימות בקבלה לשנה הבאה. ההפרש לא ענק.

דרגה 3 זה הכי הרבה השתתפות ממשלתית, ככה שדרגה ארבע זה כמעט.

גם כמו שמישהי כתבה פה-יכול להיות שאם 2 התלושים הבאים יהיו יותר שעות מ36, הממוצע יעלה.

מדצמבר ע"י שליחת תלושי דצמ ינו פבר.

שכחתי לשאול אותה, למה בעצם א"א לעשות עדכון דרגה מנובמבר... זה לא הגיוני לחשב רק על סמך תלוש אחד!

וגיליתי משהו חשוב שלא ידעתי.
איך מחשבים שעה שבועית? לוקחים את סך השעות בחודש ומחלקים ב4. ז"א שאם יש יותר מ20 ימי עבודה, הרווחנו.

איך את יודעת שמשלשל? צואה של קטנטנים מאוד נוזלית. אם באמת משלשל זה בטיפול לבדיקה?

זה פשוט פי הטבעת של תינוק בן חודש, שמבפנים העור עוד לא סגור לגמרי וזה נראה כמו בשר חי. אני זוכרת שגם ראיתי את זה פעם אחת ונבהלתי, ואחר כך הבנתי שזה טבעי

תנסי שוב בעוד יומיים בשתן הראשון של הבוקר (הוא הכי מרוכז) ותראי אם יוצא לך פס יותר ברור.
והכי טוב בדיקת דם

וחלק מקרן שהפרישה מאז שהתחלת לעבוד

גם לי לא היה נעים,זה מה יש

יש סעיף כלשהו (14 אולי?), שהרבה מעסיקים מחתימים עליו,
והוא אומר שהפיצויים יהיו רק מה שהצטבר בקופה. לפעמים זה יותר ממה שהיית מקבלת בלעדי זה ולפעמים פחות, תלוי כמה שנים עבדת ואולי גם אם המשכורת השתנתה בצורה משמעותית.

בנוסף לפנסיה...

בפועל, לא כולם מפרישים או לא מפרישים הכל..

מעסיק גדול מפריש לרוב אבל עסקים קטנים לא תמיד.

בכל מקרה - זה זכותך והמעסיק אמור לקחת את זה מראש בחשבון

זה חלק מתנאי העסקה שהמעסיק יודע מראש , זה לא שבאת ולקחת לו משהו מהכיס. כשהוא מעסיק עובד הוא מחשב את עלות ההעסקה כולל כל ההפרשות. לפחות זה מה שהוא אמור לעשות.

 

הבוס בקש ממני לשלם לי בכמה תשלומים

וזה כן לא נעים לפעמים. במיוחד כשהבוס היה טוב.ואת עוזבת בגללך,הוא לא פיטר אותך.את כאילו עושה עליו טריק

בלצאת לשמירת הריון כי זה ממש תוקע את המעביד ללא התרעה מראש
או ללדת אם יש לך תפקיד מהותי שקשה למצוא מחליפה
יש עוד מצבים שאת תוקעת...

לכן אני בעד להתנהג בצורה מכובדת, לא לנסות "לדפוק את המערכת" כי מותר לי אבל כן לקבל את הזכויות שמגיעות לך - בנעימות

וזה גם מאוד לא נעים להודיע

אבל מה שמגיע מגיע

במסגרת מקצועי ז"ל,הודעתי לאחת הלקוחות אצלינו (חילונית) שעליה לשלם לעובדת שלה פיצויים,בדיוק מהסיבה הזו.

היא אומרת לי:ואח"כ נשים מתפלאות למה לא רוצים להעסיק אותן?!

זו היתה התחושה שלה בתור אישה. הבנתי אותה והבנתי את העובדת שלה.

ומה שהיא אמרה לך ממש מגעיל. זה שהיא לא דרגה להפריש בזמן ואז היה לה קשה לשלם זו לא סיבה לא להעסיק נשים
מבינה מעסיקים שקשה להם עם שמירות הריון, הארכת חופשת לידה, לידות צפופות.. אבל פיצויים שמגיעים לפי חוק והמעסיק ידע מראש והיה צריך להפריש מעט כל פעם מראש ואז הוא מתעצבן, זה סתם לא יפה מצידו. בתור מעסיק יש להעסקת עובד עלויות נלוות והפרשות שהם מעבר למשכורת והכל גלוי וידוע מראש

אבל היתה צריכה להוסיף

זה היה לפני המון שנים. לפני שיצא החוק שחייבים להפריש. 

היא פשוט לא הכירה את החוק של "התפטרות לצורך טיפול בילד", וזה משהו שלא ציפתה לו. לכן יצא לה המשפט הזה.

 

שהבוס היה מודע לאפשרות הזו מרגע שהגעת.
אם זה כזה לא נעים אפשר לוותר על הפיצויים...

אל תדאגי,אף אחד לא מת מקצת לא נעים

ולא מוותרים בקלות על כזה סכום

רוב מוחלט של הכסף אמור להיות מופרש עם הפנסיה.
זה באמת לא נעים אבל לרוב התוספת לא מאד גבוהה

רוב מוחלט של הכסף אמור להיות מופרש עם הפנסיה.
זה באמת לא נעים אבל לרוב התוספת לא מאד גבוהה

ולא למשוך את זה . רק אם ממש אין ממה לחיות

ואם ממש דחוף לך, תלכי לשם ביום של קבלת קהל. לפעמים אין בררה, קרה לי שנסעתי מרחק של שעה לכל כיוון למחלקת כח אדם, בשביל טופס לתמ"ת.

אני במחוז אחר. תבדקי באתר משרד החינוך, או שתשאלי בבית הספר שאת עובדת בו.

לא נשמע לפי התיאור שלך שזה עוזר משהו הכדורים.
לפי ההמטולוג שטיפל בי, בהריון וודאי אבל גם במצב רגיל, בערך כזה של פריטין אי אפשר כמעט להעלות על ידי תזונה וכדורים.

ממליצה כרגיל לפנות להמטולוג, זה התחום שלו
תרגישי טוב!

איך את מצליחה לתפקד? לדרוש עירוי!

תור את יכולה לקבוע לבנתיים בלי ההפניה

של החברות שלי.

את יודעת איזו משאבה זו שבכותרת?

קראתי אותו עכשיו...
איזה כיף שהצלחת לצאת ולצמוח משם.

שהתכווצה לקרוא הודעות
ומזרימה כוחות

שאת יותר טוב. מותק את. שיר נוגע ומהמם כרגיל

פרוגסטרון בלבד את צריכה לשאול את הרופאה חלק מהגלולות זה עניין של שעות ספורות וחלק 12 שעות
גלולות משולבות את עדיין מוגנת

אם לא תקחי תוך 12 שעות מהשעה הקבועה את לא מוגנת.

כמו כן, יכול להיות כתמים.

אולי יש גמח תרופות באזור
או אפילו קבוצת ווצאפ של נשים שאפשר לפנות בפרטי למנהלת הקבוצה ולבקש שתפרסם בשבילך אם יש למישהי

סופר פארם לוקח 30 שח על משלוח

אבל נראה לי שווה את ההשקעה

האחרונה שיש לי כדי שלא להגיע למצב שאני נתקעת. ואני תמיד קונה אריזה של 3 חפיסות

ואם מחר אקח אז עדין אין הגנה כי הבנתי השבוע מושפע מהשבוע שקדם לו

אמור להיות כתוב בו.
נראה לי שבוע.

שהיית אמורה לקחת
וברגע שתקחי את צריכה לקחת אמצעי נוסף להגנה (כגון קוטל זרע) במשך 7 ימים.

ממש ממליצה! הלכתי למישהי עם המלצות, ממש שינה לי את הרגשות הנוראיים, באתי ללידה הבאה חדשה!

 

ריח מפותח, בכי לפעמים, רגשות, לפעמים רגישות בפטמות.

ממש בשבועות הראשונים..

אני בשבוע 5 ולא מרגישה כלום!!

האם אני צריכה לדאוג?

אולי זה יגיע בהמשך

ואולי לא תסבלי בכלל.. (קשה להניח)

ברור שזה לא מעיד על תקינות ההריון ועוד בשלב כזה.. בקושי התחיל שם משהו

הרבה פעמים זה תחושות דקות ולא ממש מקשרים את זה.

כל הריון הוא אחרת.

לא מרגישים כלום

וגם לי אין בחלות או הקאות או חולשה. אני בכלל לא מרגישה בהריון (חוץ מההריון האחרון)

התכוונתי לא מרגישה שאני בהריון לפני שיש תנועות

כשלא הרגשתי התגלה הריון..
אין לדעת, כל אחת מגיבה אחרת לכל הריון

נסינו להכנס להריון בביוץ שלי שהיה לפני יומיים
אם נקלטתי אני אמורה להרגיש משו? מתי מתחילים להרגיש?
לא מרגישה כלום כרגע.. הכל רגיח

עצתי לך לחכות לאיחור ואז לעשות בדיקה ולא לחפש סימנים. למרות המתח והציפייה..
לא חובה שתרגישי גם אם תיקלטי.
בשורות טובות!!

בשורות טובות!!!

עם זאת יש גם הרבה דברים שיכולים להגיע מעוד סיבות וזה סתם יכול לתעתע...
עדיף לחכות לאיחור, ועד אז אפשר לחשוד או לקוות

לשקיפות עורפית וסקירה מוקדמת, כל השאר יכול לחכות.

שעושים מאוחר אח''כ קשה לקבוע במדוייק את גיל העובר וזה משבש את שאר הבדיקות בהריון

ובכלל לא היה איחור.

כי ההתקן מונע השתרשתרות

הגוף יודע לסנן ולפלוט ביצית פגומה. ביצית שהוחרמה ולא מצליחה להשתרש.

חשבתי שכימי זה שיש מעט הורמון הריון והבנתי שהורמון הריון זה רק אם משתרש מעט אז חשבתי שכימי זה שהתחיל להשתרש ואז נכשל או משהו כזה

הריון כימי הוא למעשה הפלה המתרחשת בשלב מוקדם מאוד של ההריון, לרוב בסמוך למועד הווסת המיועד או זמן קצר לאחריו, וזאת לפני שהיה ביטוי קליני (ממשי) של ההריון.

הכוונה היא שהריון כימי שאובחן רק על־ידי זיהוי של הורמון בטא HCG בבדיקת דם, אבל מבלי שנצפה בשום שלב שק הריון ברחם בבדיקת אולטרסאונד.

הריון כימי הוא מצב שכיח, אבל קשה להגיד עד כמה, מאחר שבמקרים רבים האישה כלל לא יודעת כי היא הייתה בהריון. היום ניתן לזהות הריונות כאלו בשכיחות גבוהה בזכות הרגישות הגבוהה והזמינות הגבוהה של בדיקות ההריון.

קשה לדעת מה הסיבה לכך שההריון הכימי לא התפתח, אולם קרוב למדי שמדובר ב"תוכן גנטי" לא תקין בהריון הספציפי, והמשמעות לגבי ההריון הבא היא מועטה. כעיקרון, אין צורך בפרק זמן המתנה מיוחד בין הריון כימי לנסות להרות שוב.

הריון כימי | שירותי בריאות כללית

למיטב הבנתי, הביצית מופרית סמוך לביוץ. אחרי 3-5 חמישה ימים מגיעה לרחם ומתחילה להישתל בו. סמוך לווסת זה שבוע אחרי ההשרשה הבראשיתית.

עכשיו אני מבינה שלא הבנתי את שאלת הפותחת. חשבתי שהיא שואלת על מצב שביצית הופרתה ובכלל לא השתרשה מלכתחילה.
לא שזה משנה, סתם מענין 🙂

על סמך זה שאין השתרשות.
בעקרון הריון מזוהה בדם (כלומר נוצר hcg) רק כשההריון השתרש.
וזה שלא ניתן לצפות באולטראסאונד זה בגלל שזה מאד קטן עדיין

וזה מה שקורה גם בהפריה חוץ גופית שמחזירים עובר לרחם (בגודל מס' תאים)
והוא לא כל פעם נקלט ברחם...

מצב כזה אפילו לא מותיר סימן בבדיקת דם !

במכשיר זה מרא שיש הריון?

כלומר מזהה הריון, אבל הווסת מגיעה ואין איחור.


לכן מומלץ לחכות לאיחור ולא למהר ולבדוק.
כדי לא להתאכזב.

אין כמו שיחה גלויה מלב אל לב פשוט לומר לו שאת חווה קושי ושאת צריכה אותו לצידך.. הוא לא בהכרח מבין את זה, בעיקר כי הוא גבר וכל המבנה האישיותי והרגשי שלו שונה משלנו הנשים. אם תנסי פחות לצפות ממנו שיבין אלא יותר תשתפי אותו בכנות בצורך שלך בו.. אני אפילו הייתי ממליצה להקצין מולו ולתת לו את ההרגשה שאת תלויה בו..(זאת לא בושה) משום מה גברים אוהבים להרגיש מושיעים ובמיוחד של הנשים שלהן..בקיצור אם הוא יבין שאת נזקקת הוא באופן אוטומטי ימלא את הצורך ...חיבוק גדול.. כל שינוי הוא נראה כמו הר..לאט לאט

ואפילו שהוא אוהב אותי מאד הוא לא צריך הערות/ציפיות/מחשבות, אלא תקשורת פשוטה וישירה.
מהצד שלי, כשהדברים כל כך ברורים לי (בתוכי), קשה לי לתפוס שאצלו אחרת.
כשאני חוזרת הביתה:
א. ברור לי ש*הוא* צריך קצת שקט ושאשחרר אותו.
ב. אני רצה להיות עם הילדים, שמחה לפגוש אותם, ואם קיבלתי אותם אכולים ורחוצים רק להשכבה אני מאושרת לשבת איתם, לשמוע מהם, לעשות טקס שינה, לחבק, לנשק, לכסות, לשיר. תענוג.
ג. אני אסירת תודה כלפיו ש"שמר על המבצר" ומביעה את זה.

זה כזה טיפוסי, גבר שנמצא בשירותים כשצריך אותו..
נראה לי זה לא מקום של מי צודק, אלא הזדמנות בשבילך לשבת לשיחה מעמיקה של הבעת צרכים ומה את מרגישה שאת צריכה. ולא ממקום של אם ביום ראשון, שני ושלישי התנהגת באופן מסויים, אז ביום הרביעי אתה צריך לנהוג באופן אחר. הוא תופס את המציאות באופן שונה ממך ואת צריכה לספר לו על עצמך ועל הקשיים שלך, מהמקום שלך, לא מהמקום של החוסר הגינות שבהתנהגות שלו. יכול להיות שפרגנת לו דברים בלי להיות מדוייקת מספיק עם הצרכים שלך וזה יוצר תסכול רב. נגיד אולי ביום ראשון לא היה באמת מתאים לך שיצא לסרט אם ידעת שבשני ושלישי יש לו מילואים.. וכו.
בהצלחה יקרה

בלילה מאוחר כשחזר סיפר שהתבלבל והמילואים יומיים.
כתבת ממש יפה, באמת הצלחתי לדבר איתו מהמקום שלי, ואז הוא קשוב, אוהב ומבין. אבל במבחן המעשי לפעמים מפספס אותי, כלומר, ברור לו שאני בבית. יוצא הרבה שהוא שואל "מה, לא תסתדרי עוד שעה?" ואני רוצה להגיד לו בטח, ויש בזה משהו קצת לא נעים בשבילי, אבל וואלה.... לא כל כך קל עם כולם + הנקה.

שתסתדרי שעה אחרי שמשכיבים את הילדים?
יש שעות שצריכות להיות מוגדרות שעות השיא ולא יוצאים בהם לדבר שלא קריטי ובטח לא נתון לדיחוי...

יהיו לך יותר ימים לנוח, פי אלף יותר יעיל בשבילך והוא יחווה קצת מה את עוברת

ואת מפרגנת ומפרגנת וממלאת פה דפים בפורום על איך שאת מפרגנת, ואני מעריצה אותך שלא תביני לא נכון
אבל אם תועפות הפרגון שלך מולידות מצב כזה כנראה יש פה קצת יותר מדי ריצוי מצידך ופרגון שלא עובד טוב כי הוא לא מאוזן. ובסופו של דבר זה פשוט לא טוב לזוגיות.

למה את לא יוצאת לבד לכמה ימי חול?

תראי,
על פניו נראה שיש פה דפוס קבוע.
הוא "צריך" את החופש שלו, והצורך שלו מההל את שניכם.
נשמע שהוא לא רק עצמאי בעבודתו, אלא גם באישיות (פעם כתבת פה שהוא לא מסכים שתנהלי אותו וכו').
נשמע שהוא בן אדם שאם באים אתו ראש בראש הוא לא יכנע.
או לפי החוקים שלו (פחות או יותר) או בכלל לא. הואלא נשמע לי עד כדי כך לא גמיש, אבל משהו מהמשפט הזה נראה לי מתאר אותו.

האם הוא כן יסכים לטיפול?
הוא יסכים שמישהו אחר יביע דעה על ההתנהלות שלו? אולי יציב מראה מולו?
כי אם הוא לא מתנגד ללכת למישהו חיצוני - זה נראה לי הכי טוב.

את מציגה פה מצב שבו יש לך שתי אפשרויות:
שתתפסי אותו קצר. תתחילי לחבר את העפיפון לקרקע.
או שתבליגי.

אלו באופן כללי שתי האפשרויות שלך.

מיואשת (עם כל הכוכביות שאחרי השם שלה) אומרת פה משהו נכון-
את בוחרת באופן קבוע באפשרות השניה.
אולי את בורחת מעימות אתו,
אולי לא בא לך מריבות,
אולי השקט הזה של להגיד לו כן טוב לך,
אבל את אומרת בעצמך-
איך אסתגל אתו ביחד בתקופה החדשה?? אני צריכה אותו והוא לא מספיק שם!!

השאלה היא אם את יכולה גם להיות אסרטיבית וגם להבליג.
נגיד לומר לו : "צא בכיף לסרט, *אחרי* שקילחת את כל הילדים/דאגת להם לארוחת ערב/ השכבת אותם".
לבחור מטלה שהיא קשה ושהוא יעשה אותה- כי *הוא* יוצא לנופש בקולנוע, בזמן שאת עם הילדים.
הוא כן יסכים לאיזון הזה?
הוא יכיד לך כן או שיתחיל להתווכח?

אל תחשבי על העתיד יותר מידי.
תחשבי על המטלות שיש לך מחר.
תחלקו אותן בצורה הכי פרקטית ושיוויונית.
שתרגישי שהוא לא נהנה על חשבונך.
כי זה באמת נוח שבת הזוג דואגת להכל ואתה במחשב (כן, גם אם זה לצורכי עבודה...).

וגם... תארגני לך יציאה לסרט עם חברה.
שיהיה גם לך את האוורור הזה.
והוא ישמור על הילדים.
שמור לי ואשמור לך מה שנקרא

תתחילי להתקטנן.
לא בשביל ההתקטננות גרידא,
אלא כדי שיחווה את מטלות הבית, את ההישארות עם הילדים, את הטיפול בכל המיסביב.

אני יכולה להגיד לך שאני לא כמוך.
אני לומדת ממך פרק בהתמודדות (כי נשמע שעל הכל את מגיבה באיזון טוב)- אבל מול הבעל נראה לי שאת צריכה יותר עמידה ויותר לארגן לעצמך טעימות מהחיים הטובים.

ממש מעריכה את התשובה המושקעת שלך. תודה!

או ראש בראש = 2 מפסידים.
או בעין טובה וברוחב לב. ואז הוא גם נותן ורחב לב בחזרה.
העניין הוא שלי *באמת* יש הרבה פחות מה לחפש בחוץ. הוא מתרוצץ אצל רופאים (אנחנו בדרך לחוות דעת שלישית ואולי גם רביעית), ובמליון סידורים שונים, וכן, הוא גם לגמרי בורח מהבית (ולפעמים..... בתוך הבית, לשירותים😁).

והיום בכלל לא הבלגתי. צעקתי עליו דרך הדלת הסגורה: מה זה עוזר לי שחזרת??? וגם: איך למען השם מספיקות לך 3 דקות עם הילדים?????

לא צריכה שהוא יחזור הביתה בשביל זה. אם מישהי מכירה רמזור- זה ממש כמו ***לעשות קניות לא טוב****.
נניח את הקטנה הוא שם במיטה והולך. וכשהיא בוכה הוא אומר לי עוד דקה היא תירשם. לא! היא כבר לא כזו פיצית שבתוכה דקה וישנה. היא זקוקה לתהליך פרידה.
אז אני מוציאה. מדברת. מסבירה. עד שהיא באה למיטה בעצמה. ואז עושות טקס קטן. ואז היא הולכת לישון רגועה.
וכמובן הפצפון כמעט רק איתי. ואם אני בבית..... מה, אני לא אטאטא 2 דקות? ואפעיל מכונה שתיים? ומדיח? וא. צהרים חמה לילדים כשהם חוזרים?

הוא יכול להיות בבית ולא ממש להאכיל אף אחד, כי הוא במחשב, ואף אחד לא בוכה/ מבקש אוכל, ויש ביסקוויטים.....

הולכת עוד 10 ימים, ושמחה ומחכה, אבל איכשהוא מחפשת להחזיר את האיזון הביתה, כי תינוק יונק בחורף משאיר אותי רוב הזמן בבית, כן יוצאת, אבל לא יותר משעתיים, ויותר 'מחוייבת (לא מוצאת מילה מתאימה) לילדים - אין מצב שאני יושבת שעה עם הסלולרי/מחשב כשהם ערים. אני איתם!

אני לגמרי כן יכולה להיות על המחשב כשהם ערים ואני איתם בבית
ואת מספרת שהוא פורח רק כשאת לא שם
והרבה דברים קטנים שאת משתגעת מאיך שהוא עושה
והשאלה היא מה מזין את מה ומאיפה זה התחיל
אפ כשאת לא שם, הוא משכיב אותה נורמלי, ונותן אוכל, ואת יכולה לחזור הביתה ולגלות שהם מקולחים ואוכלים , אבל כשאת שם זה לא עובד, השאלה היא האם זה לגמרי אשמתו, או שיש מצב שהוא שבע ביקורות (אולי גם הסף שבירה שלו לביקורות מאד נמוך) וכשאת שם הוא יודע שכל מה שיעשה יתקל בביקורת. כי הצורה שב אתם מחנכים ורואים הורות היא מאד מאד שונה אבל יש מקום לשתי סגנונות הורות אצל ילדים והם יודעים מה זה טוב מה לבקש מאבא ומה מאמא... הם מסתדרים מצוין עם זה
האם יש לך אפשרות להיות שם אבל לומר- תשכיב את הקטנה ולשחרר. כן גם אם היא בוכה. גם אם לא נראה לך. השכבה של אמא ושל אבא לא חייבת להיות אותו דבר. והוא ישמע אותה בוכה וילך.כשיהיה מאד ברור שאת לא תלכי במקומו. ושאין לך טענות ותיקונים למה שהוא עשה. ולמה היא בוכה ומה היא צריכה ממנו.
זה רק כיוון, רעיון, למחשבה
בסופו של דבר אנחנו שומעים רק אותך ולא מכירים אותו אבל את כן. ואני מתייחסת למה שכתבת למטה שהוא יצא קצת אנטיפת בתיאורים כי לא כתבת נגיד שאת עודד אותו לסרט וכו...
אז אני לא יודעת מה ממה שאני אומרת נכון לך, את יכולה לזרוק הכל לפח. 🙂 רק מציעה כיוון למחשבה כי איזון צריך לבוא משני הכיוונים. את חייבת לשחרר ולסמוך עליו ייתר ואת חייבת גם לקחת לידיים את הצרכים שלך בצורה יותר ברורה ולהציב לפעמים עובדה מה את צריכה.
אתם נשמעים מיוחדים מאד. זה מה שיש לי לומר. ❤️

רוצה להוסיף שאני ממש לא מתחברת לכל העצות של תתני לו הרגשה שהוא מציל אותך ואת לא יכולה בלעדיו וכל זה... לא סובלת להעמיד פנים ובטח שלא לשחק אותה אשה קטנה אומללה ומסכנה שצריכה גבר חזק עם נבוט.... גם בעלי היה כנראה משתגע אם הייתי מנסה את זה. אבל מחמאות כמובן שכן, כל בן אדם זקוק למחמאות ובעיקר הקטע של לסמוך. לשחרר . זה הדבר שהכי עובד אצלינו. אם ביקשתי משהו ואני מבקרת מה שהוא עשה או בודקת כל הזמן שהוא עשה את זה נכון, התוצאה הרסנית לזוגיות שלנו וגם למשימה שביקשתי. אבל דברים שלמדתי לשחרר לגמרי ולא רק לתת הרגשה שאני סומכת עליו אלא באמת באמת לסמוך עליו לחלוטין שהוא יעשה הכי טוב שאפשר. וזה אומר לקבל את שיקול דעתו באיך הוא יעשה מתי הוא יעשה וכו. זה שלו וזהו. כמו שהוא לא בא לבדוק למה הפרדתי צבעוני כהה מצבעוני בהיר ולמה החלטתי להפעיל את המכונה בבוקר ולא בערב וחמה שמתי במייבש ולא תליתי ... ולמה נתתי להם היום ספגטי ולא עוף ולמה הסכמתי להם סרט באמצע השבוע ולמה היום הם הולכים לישון מאוחר. זה קשה מגד לפעמים אבל זה משתלם בוודאות. וגם לילדים טוב להרגיש שאת סומכת עליו בטיפול בהם. ילדים צריכים שתי הורים שאפשר לסמוך עליהם ואם השדר בבית הוא שאפשר לסמוך רק על אמא ואבא מעופף ולא יכול לספק להם ביטחון שהוא ידאג להם בדרכו הוא זה לא משהו..

באמת יש סגנונו הורות שונים וצריך לקבל את זה שלבן הזוג לא תמיד יש אותה דרך. מאמצת.

כן. אנחנו מאד שונים בסגנון, והוא יותר קשוח/סמכותני/ווטאבר, וכן, הוא מעניש הרבה יותר, וכן, מודה, קשה לי לשחרר לגמרי.

עם הגדולים כן, עם הפיצית פחות. אני כל כך חלוקה איתו שמעדיפה כבר להוציא אותה ולהתחיל מחדש.

ספציפית השבוע הגדולה שלי היתה ממש חולה 3 ימים, והיתה צמודההה אלי, אני הכי אוהבת אותה בעולם, אבל זה היה הרבה (גם ישנה במהלך היום והיתה ערה עד נורא מאוחר בלילה).

כשאני יוצאת וחוזרת מאוחר הוא שפוך, וכולם ישנים. לרוב הבית קצת הפוך אבל באמת שאני מתקתקת את זה בעשרים דקות ומעדיפה להניח לו. וכבר היו ימי שישי שקרסתי בהם והוא העיר אותי רק לסעודה, כשכולם חגיגיים ונרגשים והאוכל מוכן.

אני יודעת שזה קונפליקט זוגי (הכי לא מאמינה בצד אחד אשם וצד שני קדוש), מחפשת את האיזון החדש שלי ושלנו.
תודה!

את פשוט מהממת
כשאת
כותבת - אנחנו מתמודדים כזוג עם האו סי די
ואני חושבת על זה שהרבה נשים או גברים היו כותבים- אני מתמודד עם זה שלבעלי/אשתי יש או סידי
את פשוט מעוררת התפעלות ❤️❤️❤️

וסחטין על ההשקעה

אגיד לך מה.. את צריכה בית החלמה כי את יולדת שהיא אמא לחמישה ילדים ואת עוברת תקופה קשה ואינטנסיבית וזה יכול לעזור לך להתאפס. נקודה

בלי קשר לזה, יש את הבעיה עם בעלך. ואת זה בית ההחלמה לא יפתור
וגם דווקא של להשאיר אותו איתם כדי שיבין מה את חווה לא יעזור. זה עלול לפתח אצלו אנטי לשמירה על הילדים בעיניי.
אני חושבת שהוא ממש מעופף ומנותק ממה שקורה אצלכם. במקרה הזה אני הייתי מנהלת שיחת תאום ציפיות. להגיד לו : "בעלי היקר
אנחנו נמצאים במצב חרום משפחתי
וצריך פה טיפול נמרץ
אני מבינה שאתה צריך את החופש שלך אבל אני קורסת. מבחינתי אתה יכול לצאת ערב אחד בשבוע לתקופה הקרובה
חוץ מזה אתה צריך לעשות מאמץ ולקחת חלק מהנטל עליך
עוד מעט אתה עובר ניתוח שמצריך החלמה ארוכה ואני צריכה שיהיו לי את הכוחות להתנהל בזמן הזה." ותפרטי או שתקבעו דברים מסוימחם או שעות מסוימות או לא יודעת מה.
משו בסגנון.
את פשוט חייבת את זה. את נחמדה ומכילה ומדהימה והלוואי והיה לי רבע מהיכולת שלך אבל אני חושבת שלפעמים צריך לעשות את הקאט ולהתחבר למציאות.

וכן, הוא ממש צריך משהו מסודר, זה מרגיש כמו קביעת משמרות....ולא כמו זרימה של בית.
הבעיה שהוא "מתפרפר" (סלולרי, שירותים) והוא פורח רק אם אני ממש לא שם (נניח סגורה בחדר).

הוא יכול או לנהל לבד הכל
או לתת לי לנהל הכל ולהיות לגמרי בחוץ
אני לא מצליחה להגיע איתו (כמעט) למצבים של זרימה זוגית בענייני הילדים. זה מאד קשה לי, אולי המקום הכי קשה בהורות, אבל זה מקום כל כך קשוח אצלו בנפש שאני פשוט לא יכולה לרכך.

ואז, אם אני בחדר, והוא מנהל אותם קשוח (מדי לטעמי) ואני יוצאת.... הופ. הוא בטלפון על הספה. ושום כוח לא יזיז אותו משם.

לאט לאט ועם סבלנות ועקביות לעלות על דרך המלך

לא הייתי מוותרת על זה

 

או מדברת בכלליות על תעזור לי?

היום הגעתי הביתה בשבע לילדים אכולים ואחת אפילו מקולחת וישנה.
הייתי עייפה מאד, רעבה מאד והיה לי פיפי למות.
הייתי חייבת רבע שעה כדי להתפנות, לנשנש משהו ולשתות קפה. אם בעלי היה נכנס להתקלח דווקא באותו זמן היה לי מאד קשה עם זה.

אבל ללכת לסרט בשבוע של מילואים זה באמת ממש הזוי אז כנראה הקטע עם השירותים הוא סתם דוגמא פחות מוצלחת...

אישתי כבר הבינה שכשאני מגיע לבית מהעבודה אני צריך כמה דקות להתאפס על עצמי בבית.
אני צריך לאכול משהו, לשתות, אולי כמו שאמרו לשירותים. אחרי זה אני רגוע ויכול לתפוס פיקוד בבית ולשחרר את אשתי.
בלי הזמן הזה לעצמי זה לא עובד.
תנסי למרות שהוא כבר הגיע למשוך עוד כמה דקות לתת לו את הזמן ואז יוכל להיכנס במרץ.

אני לא יודע לגבי מה שאמרו פה על סרט/מילואים וכו'.
אנחנו בד"כ יוצאים לעיסוקים אחרים אחרי שכבר הלכו לישון.

בשירותים. בינתיים השכבתי את כולם, מן הסתם.
אבל מודה שלא קיבלתי אותו במאור פנים ובשמחה. רק רציתי את השקט שלי.

שמעתי כמה פעמים בחיי שכשגבר חוזר הביתה הוא זקוק להפסקה מהעבודה לחיי הבית (ילדים ארוחות וכו')

נסו לקבוע שאתם מחליטים על שעה שהוא חוזר זה אחרי המנוחה הזאת. היא מגיע פיזית הביתה ב19 נניח? אז רק ב19:10 למשל הוא מתחיל לפעול בבית. את העשר דק האלה תבלעי ונסי לדמיין שהוא לא בבית.


נקודה נוספת שעלתה לי- אם ידוע שיש יומיים מילואים אז מתארגנים בהתאם. כל הכבוד שלקחת עזרה באחד הימים אבל לדעתי לתת לך מנוחה לפני שנוסע זה די הכרחי. היציאה לסרט היתה בעידודך? או שהודיע לך שהולך ונאלצת לפרגן לו כי את אשה טובה?

זה שאת פועלת הרוב בבית צריך להיות בעידודו ובתעניינותו... שואל איך שרדת את הימים של המילואים או לוקח כמובן מאליו שהכל מתקתק? לפעמים זה כל מה שעושה את ההבדל בתחושה שלנו בדברים האלה. הערכה התעניינות שרואים שהצד השני עושה מאמץ....

בהצלחה יקרה

אני יותר זקוקה כנראה לזמן עם הילדים ופחות דחוף לי לצאת, אבל בתחושה שלי ברור לו מאליו שאני מסתדרת.
וכשהוא מתפנה ועושה מאמץ - נניח היה לילה מאד קשה עם הקטן, הוא שמע אותי מדברת אליו, נכנס כמה פעמים לשאול איך אני מסתדרת, ובסוף, בסביבות 2 בלילה פשוט נכנס, לקח את הקטן ואמר: לכי לישון, את גמורה, אני ארדים אותו. זה מאד ריגש אותי - אני משתדלת להודות לו המון, שירגיש כמה הוא מקל עלי ונותן לי.


לגבי הסרט - לגמרי בעידודי, סרט שמזמן רצה לראות וכל פעם נשאר כי היה עמוס בבית. זה היה היום האחרון שהסרט הציג. אם הוא נשמע ממש אנטיפט אז הוא לא.

לי לא עזר כלום, עד שעשינו רשימה מדוייקת מה המשימות של כל אחד... היה בטוח שהוא עושה מלא. ואז כשעשינו רשימות והוא קלט כמה אני וכמה הוא עושה וכמה ימים הוא מפספס, זה התחיל להסתדר. במיוחד אחרי הלידה של השלישית המתוקה, שהיינו אצל ההורים שלי והוא לא עשה פשוט כלום עם הגדולות ולא בבית, יצאתי עליו ממש והוא התאפס...

יותר קשור לזוגיות, אבל שמעתי מרבנית שמאוד חשוב לקבל את פניו בשמחה, שירגיש שאשתו שמחה שהוא חזר ולא רק כי הוא יחליף אותה בעבודות הבית. לתת לו קצת לשבת, כוס מים לשאול איך היה לו היום, שירגיש אהוב, רצוי. ואח"כ לפי החלטה משותפת להתחלק בעבודות הבית.
בהסתכלות שלי, האשה אמנם עבדה קשה עם הילדים כל היום אבל גם הבעל עבד קשה בעבודה כל היום. צריך להחליט באופן משותף מי לוקח הפסקה ומתי.

א. יש את ההתנהלות הכללית -שכמו שכתבו פה מצריכה עבודה של תקשורת ,ושיתוף בציפיות ובצרכים של כל אחד. ואין מנוס לדעתי. אי אפשר להץחמק מזה כי בהכרח סיטואציות כאלה יחזרו על עצמן שוב ושוב

ב.
יש את הדוגמא שהבאת לגבי השרותים כשנכנס-
בעקרון גם אצלינו זה קורה מלא שנכנס וישר לשרותים-וגם לי בא לפעמים לומר שמה אני מתאפקת שעתיים אז שיחכה לזמן מתאים
אבל אני לא אומרת. כי חושבת שאני בעצמי לא היתי רוצה להרגיש שבעלי מנהל לי את הלו''ז ומציע לי מתי מתאים להכנס לשרותים ומתי לא. הגיוני שכשהוא חוזר הביתה הוא צריך כמה דק' לעצמו
בעיני כדאי לשחרר את הלחץ והציפיה ולתת אמון..
אבל
אם זה באמת לשעה שלמה או משהו מופקז - אז בערב כשעולם ישנים ורגועים-היתי מבקשת שישחם לב -שהשעת הרדמות היא דורשת וקשה במיוחד אחרי לידה וכשהוא מגיע זה כ''כ משמעותי לך שיהיה שותף ויתן יד וסבבה שצריך לשרוץים אבל מפריע לך שנשאר שעה שלמה(ביננו-בלי פלאפון מה יש לעשות שם שעה שלמה?!) ושתשמחי שפעם הבאה יכנס לשרותים לזמן סביר ויבוא לתת יד. ואח''כ- שישב בנחת לנוח

זה שהוא סובל מ OCD. הוא היה בטיפול מאד אינטנסיבי שעזר לו לראות דברים קצת אחרת. 4 הריונות חיכיתי שעותתתתתת בתור לשירותים (מה את רוצה? אל תנהלי אותי וכאלה), ובהרבה מקרים ישב בכיף שעה (פיפי), ולפני הטלפון היה נכנס עם ספר.
הדבר הראשון שהמטפל אמר לו זה שהעניין הזה לא סביר. והוא קיצר משמעותית את הזמנים. אבל עדיין, כשיש מתח/ביקורת/חוסר סבלנות/חוסר חשק- הוא חוזר לדפוס הישן..... ואני לא מלאך, ולא תמיד יכולה (או רוצה) להכיל ולקבל כל דבר, ומגיעה לקצה, אפילו שאני יודעת שהוא מאד משתדל.
אני יכולה להתאפק שעה בשקט כשאני בלב ההמולה. משגע אותי שהוא חוזר לאשה ככ עייפה ופשוט מרשה לעצמו לשבת שעה ושיישרף העולם. אין מצב שאני ארשה לעצמי כזה דבר. וגם לא מכניסה סלולרי/ספר לשירותים.

אני מאוד מעריכה רבניות, שיעורים וייעוצים שונים לזוגיות. זה יפה ונחמד.
במבחן התוצאה, בשטח, אחרי יום שלם, שאולי לא הספקתי אפילו לשתות כוס קפה שנשארה חמה עד הסוף, או לקרוא משהו, אלא כל הזמן רק עשיתי דברים ובראש הייתי בלחץ על כל מה שלא הספקתי, מאוד הגיוני שיש הר כביסה לקפל אין לי איפה להניח, שהתינטקת לא יורדת מהידיים, שאני רעבה גוועת כבר שעתיים ומצאפקת כבר שלוש שעות.
למה אני צריכה לחשוב עליו ולהגיש לו כוס מים? אם אני עבדתי בבית, גם פיסית וגם על המידות עם הילדים והתתסכול האישי, למה שהוא לא יחזור לדבר ראשון יושיב אותי, ייתן לי כוס מים, יחזיק את הקטנה. ישאל איך עבר היום ואז אעשה בשבילו את אותו הדבר?
העצות הן נהדרות. כשהכל זורם על מי מנוחות. אבל בעזרה נזקקת כשקשה, וזה רוב הזמן, ברוך ה' מטופלים בהרבה דברים, ואם הצד השני מבין זאת באמת, אין בכלל עניין להתחיל עם מי מנהל את מי, יש הבנה עמוקה שאנחנו הקמנו את העסק ביחד ואחראים לו באותה מידה! זה לא שטני מנהלת עבודה, מחלקת משימות וקובעת מתי יש הפסקה, זה צריך לבוא מהצד השני ההבנה, שעכשיו לא משנה כמה קורה ,אולי אצלי קורה יותר?

ואני מרגישה שהכל נורא מבולגן! שמחה שהצלחתי להיות מובנת...

כי את לא רוצה להעות צודקת
את רוצה להיות חכמה
חכמת נשים בנתה ביתה

לא צריך לפרוס לפניו שטיח אדום ולא לנקות לו נעליים
ואפילו לא להכין כוס תה
אבל אם את באה מראש בגישה של מגיע לי וחושבת רר על הצרכים שלך ומה הוא חייב לך ומשדרת את זה
אז הוא מרגיש
והתוצאות בהתאם

זוגיות מבוססת על כבוד הּדדי
אין בעיה לבקש מה שרוצים וזקוקים אבל בכבוד
ולא להיות בגישה כזאת של
למה שאני צריכה לחשוב עליו?
בסדר
אל תחשבי
אבל אל תצפי שהוא יחשוב עליך ויהיה רגיש כלפיך
יחס גורר יחס

את לא צריכה לצאת מגדרך ולהיות מלאכותית
את צודקת שעצות מספרים של תתאפרי לפני שהוא מגיע ממש לא מתאימות לזמן של ארוחת ערב ומקלחות של שיירת קטנים..
אבל
העיקר זה היחס בלב
אם אני בטוחה ברצון האמיתי לשלי שיהיה לבעלי טוב ושיהיה שמח פשוט כי הוא בעלי ואני אוהבת אותו
אני יוצאת מהנקודת מבט הזאת
ואז גם מסוגלת לראות לא רק את עצמי
ולבקש את אותה בקשה ממקום אחר
לא כי מגיע לי
כי אני גם סומכת עליו שאני יכולה לבקש ממנו בגלל שהרי ברור שגם הוא רוצה בטובתי

ובעיני- לחכות תמיד שהוא יתקן את עצמו
ולהשאר מרירה ועצבנית בינתיים
לא יעשה כלום
אבל להיות חכמה ולחושוב איך אני יכולה לכוון אותו להיות יותר רגיש ,יותר קשוב..זה כבר חרת לגמרי

חס ושלום, אם הובן מדברים דבר שלא התכוונתי.
ממש לא להתריס ולחכות שכל העבודה הזוגית תבוא ממנו.
מעטות הפעמים שבעלי חזר הביתה ועשיתי לו פרצוף חמוץ, אני תמיד מאושרת שהוא מגיע וגם משדרת לו את זה, אם כי תמיד אני עייפה ויגעה מהיום שעבר, בחסדי ה'! והוא בעצמו עושה ממש מעל למעבר.
אבל כשמדריכים אשה לתת ולתת ו לעשות דברים לא כל כך הגיוניים בנוסף לכל מה שהיא עוברת ןמתמודדת, היא גם מרגישה אשמה שלא הייתה מספיק נחמדה...
שורה תחתונה. אי אפשר לשנות אף אחד, רק את הגישה שלנו לעניין. וכמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם. מה שנשדר יעזור לנו במה שנגיד ומה שנגיד ייסיע לנו בהשגת המטרה, בסיעתא דשמיא כמובן.

הפוך, אני הבנתי שהיא מצפה להדדיות והעצות האלו שהיא מדברת עליהם זה לצפות מהאשה להכל. בכל מכל כל. כאילו כל האחריות לכל מה שהבעל יעשה עליה ואם משהו הוא עושה לא טוב זה בכלל אשמתה כי היא לא הגישה לו כוס קפה כשהוא נכנס.
הדדיות זה משתי הכיוונים. שאשה תדע שבעלה מגיע מיום עבודה עמוס ושהוא יזכור שהוא מגיע לאשה שעברה יום עמוס לא פחות ממנו. משמה הם יתנהלו כל זוג והדינמיקה שלו.

אני אגיב בהמשך
אבל זה בהחלט לא נשמע כמו התאור הראשוני

אבל מנסה להבין, מה הקשר בין ocd ללהיות שעה בשירותים על פיפי? הוא צריך להיות הרבה זמן כדי לוודא שלא נשאר לו עוד פיפי, או שזו טכניקת הרגעה לחרדה הכללית שמייצר OCD?

שעתיים לעקוב 

יש ימים שמרגישים יותר יש פחות

זה גם תלוי בשעות 

 

רק את יודעת אם/ עד כמה השינוי משמעותי....

המון בהצלחה במה שתחליטי לעשות ובשורות טובות!!

אם אני רוצה להבדק איך אני עושה את זה? עד היום עשיתי אולטראסאונד רק בחדר של הרופא. יש מוקד שאני יכולה להגיע בלי תור ולהבדק?

תתקשרי לקופה לברר.
בהצלחה

אני שבוע 24+4
אתמול עשיתי העמסת סוכר ובמשך היום היו ממש תנועות חזקות.
היום בבוקר לא הרגשתי הרבה זמן, אכלתי משהו מתוק, שכבתי על הצד, והרגשתי.
עכשיו התנועות עדין פחות, אבל קיימות.
יכול להיות שהוא היה אתמול היפר בגלל ההעמסת סוכר? והיום הוא פשוט עייף😍?
מה אומרות?