פורום הריון ולידה (עמוד 2946)

בהצלחה

ולא עזר לשים מוצץ
במיוחד בגלל שיש כבר עוד ילדים בבית ואז לא על כל פיפס יכולתי לגשת אליהם ולהכניס מוצץ והם אוטומטית הכניסו אצבע.

הסוף.

תודה רבה!

לגזור טוב ציפורניים.
להקפיד לו לגעת באיברים המוצנעים.
לשטוף טוב טוב ידיים.
וגם צריך להרתיח את המצעים/מגבות/פיג'מות אחרי שרואים תולעים..

בהצלחה!

לאכול גרעיני דלעת, לילדים אפשר לטחון

היתה ע"י טיפות GSE, תמצית זרעי אשכוליות, נתתי להם כמה טיפות בכל יום, כדי להיפטר מהתולעים, ואחכ המשכתי עם פחות טיפות כל יום כדי שלא יחזרו. המוכר בחנות טבע ידע לומר לי כמה טיפות לכל ילד (לפי גיל/משקל). זה יקר כי זה תכשיר טבעי, אבל עובד!

אני ערבבתי את השום עם עגבניה כדי שיהיה להם טעים.

נרשמה הצלחה ב'ה

קישור של קופח כללית שמסביר.

הפרשות בהריון: מהם ההבדלים ומתי לפנות לרופא? | שירותי בריאות כללית

תצאי מהבית כשסבתא שומרת עליה. או תביאי שמרטפית. שבי ללמוד מחוץ לבית במקום שקט.

אני לא הייתי מסוגלת להתרכז במצב שלך .

תשני צהריים שיהיה לך כח להישאר ערה עד מאוחר. אין לך ברירה תהי קצת עייפה יותר מהרגיל . מניסיוני רק ההתחלה קשה- להתיישב ללמור, אבל אחרי שאני נכנסת לענינים העייפות נעלמת. ובכלל הכי טוב ללמוד שהיא ישנה ככה יש לך פנאי נפשי..ותתפנקי על נס ושוקולד גם עוזר

הקורס שלי בימי חמישי,
ובד׳כ מעלים את המטלה לשבוע הבא רק ביום ראשון (כך שאין לי את הפריווילגיה של שבת).

אני מקווה שיהיה לי זמן מחר בעבודה,
עכשיו 23:00 ורק ב-22:30 היא הלכה לישון 😩

בטח יש עוד אנשים שרוצים לנצל את סופש לשיעורי בית

שיעלו כבר בחמישי או שישי. הגיוני שהרבה ירצו לנצל את סופש. אפילו שיעלו את כל המטלות מראש...תדרשי ותקבלי אל תתביישי

לבקש שיעלו את המטלות מוקדם יותר כדי שיהיה לך את מוצש לעבוד וגם בלי קשר בגיל הזה כבר כדאח להרגיל לשינה בשעות יותר מוקדמות וזה גם יפנה לך עוד ערבים בשבוע

לא יודעת להעתיק קישור..

זה קורה הרבה
וקשה
חיבוק גדול!!!

חנוכה שמח ומלא אור לכל השנה!

יש את מרפאת גאולה, בשכונת גאולה. צריך התחייבות (מותיאים במזכירות של הקופה, יש סניף ממש קרוב לשם, את יכולה לבוא כמה דקות קודם ולהוציא).
צריך לקבוע תור (יש תורים מהיום למחר), עדיף בבוקר אז יותר רגוע.

בהצלחה ובשורות טובות

בס״ד

על המידע ועל האיחולים. ריגשתן 💗

למה את חוששת להריון חוץ רחמי? הריון חוץ רחמי מאופיין בהתחלה של בטא נמוכה ועליה לא תקינה. שמלווה בכאבי בטן חריגים. אבל זה לא תמיד ככה לי למשל התחיל נמוך ועלה תקין ובכ"ז היה חוץ רחמי... וכאבי הבטן הגיעו בהמשך כשהתחיל דימום (ועדין עלה תקין)

בערך של 460 לא הייתי חוששת לחוץ רחמי כמובן אם אין דימום וכאבים חריגים...

אבל הקריאה פה בפורום הכניסה בי חששות.

אני חושבת שאצלי מלכתחילה התחיל תקין וימשיך בעז"ה תקין. בדיקות הריון זיהו ביום ה-10 כבר הריון.

 

מה שכן יש לי זה דקירות בבטן בגב לפעמים כבר לא יודעת איפה.

לא במקום מוגדר. וגם לא משהו שגורם לי להפסיק לתפקד..סתם מעצבן כזה.

לא זוכרת מה היה בהריונות הקודמים.

 

הלכתי לרופאת משפחה ואין דלקת בשתן.

היא בכלל טוענת שזה לא משהו רפואי.

וניסתה לברר אם אני עוברת תקופה לחוצה.

הסברתי שרציתי מאוד את ההריון הזה. ועברתי תקופת סטרס .

אמרה שלדעתה אין לי כלום.

 

 

מה גם שלא רצתה לתת לי הפניה למעקב אחר הבטא אם היא תקינה. הגיוני?

 

 

שאז יש נפילה של כל ההורמונים והתרגשות הראשונית.

ולדעתי תהני מזה איזה כיף זה
כל עוד זה קיים אז למה לא..מבינה זה אולי קצת משבית מנוחה
אבל שווה את זה

ולהתכונן לנפילת הורמונים כי זה כואב.. :/

ולא רק שלא עובד אלא שמרוב שמחה אני יכולה לשכוח לטפל בגודש הסיוטי ואז זה מחמיר....

זה באמת כיף ומרגש,
אבל כן באלי שיתאזן קצת הסיפור.
אולי. תודה רבה אבל!

גם אני הייתי ככה, אמנם ילדתי רק פעם אחת בינתיים וחזרתי הביתה לנוח ולישון ולא היו לי עוד ילדים שחיכו לי,
אבל נראה לי שאין מה לעשות..
במיוחד שהמיטה במקום זר לא מועילה כל כך. אני לא עצמתי עין ביומיים הראשונים, אחר כך העייפות קצת הכריעה את ההיי והצלחתי לנמנם.. (היינו צריכות להיות מאושפזות כמה לילות)
תנוחי במיטה, תתכרבלי עם התינוק, תקראי או תראי סרט.. אל תתרוצצי במחלקה. זה גם קצת מחזיר כוחות..
ותהני מזה, ההיי הזה, חוץ מזה שהוא מדיר שינה, הוא גם משכך כאבים נפלא... אצלי, אחרי שנרגעתי קצת, התחיל לכאוב לי הרבה יותר.

אולי רסקיו לילה יעזור לישון קצת? אני חושבת שמותר בהנקה, ליתר בטחון תשאלי את האחיות. ואם כן תבקשי ממישהו להביא לך.

עצמך. גם אני אחת כזאת לא נחה אבל חובה. גם אם לא תירדמי לפחות הגוף ינוח.

חולטים כף מהחוטמית עם כוס מים בתוך פינג'אן.
מסננים ומשתמשים כמו תמצית תה רגיל.
אמור להוציא את הליחה. פעם דוד קאפח המליץ לי על זה.

וגם סנרג'י.
לא יודעת איפה את גרה אבל יש מישהי בשילה ומישהי בהר ברכה שמוכרות. כנראה ניתן חהשיג בעוד מקומות... למבוגרים שמים טיפה בגרון. זה מגעיל אבל נסבל. לילדים או לאנשים שלא יכולים לסבול את זה בגרון - מורחים טיפה על הצוואר מבחוץ.

אבל אצלנו זה מה שעובד הכי טוב.
תרסיס לאף.
המצאה גאונית

ויטמין סי ליפוזומלי של אקוסאפ אם הוא מעל גיל חצי שנה, ולתת כל 3 שעות בעקביות.

סירופ מגיע עם כוסית מדידה, אפשר לרכוש בבית טבע וגם בניצת הדובדבן יש

נשמע שזה מחמיר. לנזלת מי מלח. בחדר מאוורר נזלת יוצאת בקלות ופחות סמיכה.
הסתכלת בגרון? אדום, נפוח, כתמים לבנים? במקרה ויש לבן רב הסיכויים דלקת.
ואת יכולה לשים אוזן באזור ראות שלו , אם תשמעי צפצופים אז יכול להיות ברונכיטיס.
אבל בכל זאת הייתי הולכת לרופא.

כורכום נוזלי , ויטמין סי. מי מלח. לבוש חם ו... סבלנות.
אני פעמיים הייתי ככה יותר משבועיים ולרפואה לא היה מה להציע לי
למען ההגינות גם כל הויטמינים שדחפתי כמו משוגעת והעובדה שנראיתי כמו קנקן תה מהלך והעליתי אדים גם לא ממש עזרה, אבל לפחות לא מזיק לנסות.

נזלת צהובה מעידה על זה שזה לא נזלת של אלרגיה אלא של מחלה, אבל זה לא אומר בהכרח שיש לזה תרופה, אם זה תסמין יחידי זה לא מסוכן.

מסכנה עד שהרדימה אותו

השינה שונים כי מדובר בסביבה שונה והם מתרגלים לזה.
לגבי השאלה עצמה - אין לי כ"כ איך לעזור לצערי, לא הנקתי הנקה מלאה אז רק חיבוק ותכף חכמות הפורום יגיעו

אבל יש נשים שזה מפריע להם.

אז הרבה דברים לעיתים משתנים...
אני בעד להרגיל לישון לבד במיטה שלו. אולי יספיק לקרוא את הלוחשת לתינוקות... ואם לא אז יעוץ שינה בכיף... לא חייבים ללכת כשהמצב קטסטרופלי...
אבל אין מצב אצלי תלות שינה בהנקה את רק אומרת את זה ויש לי סחרחורת.... בשבילי זה שווה כלא!

אני נגיד הרדמתי בהנקה אבל כשהיו לבד עם בעלי או כשהוא קם בלילה אליהם הם הסתגלו ונרדמו בדרכים אחרות
ככה שזה לא תמיד מחייב בית כלא

אז אצלנו זה היה נוראי... בשילוב עם סרבנית מוצצים ובקבוקים ככה שהייתי בכלא ממש.... (קשה להיזכר בזה האמת... פספסתי מלא דברים בגלל ההתמכרות להנקה)

אין לי עצות אחרות, כי אני לא יודעת להרדים אחרת, כל ילדי נרדמו בהנקה, כשהיו איתי. במעון/ מטפלת/ בעלי, הם מצאו איך להרדים אותם. כשהתינוק היה איתי הוא רצה רק הנקה. זה דוקא נחמד, אני מניקה בשכיבה וזה זמן המנוחה שלי.

אני רק חיבוק. ומאמינה שהתינוק הזה יהיה הדבר הכי טוב בשבילכם בעז"ה

שמעתי אפילו על נשים שחיכו שנים להריון עברו טיפולים ועדיין הרגישו ככה
אם את מרגישה שהמחשבות ממש משתלטות עליך כדאי לפנות לעזרה כלשהי

עוד משהו.. הרבה נשים שסובלות מהתופעה סובלות בנוסף גם מרגשות אשם ובושה מעצם המחשבה אז פחות מדברחם על זה .. אז מצויין שאת מעלה את זה

אם עדין לא אז תמנעי עוד קצת
אם את בהריון אז זה מה שצריך לקרות והכל כבר יסתדר ויהיה הכי טוב שיכול להיות

בעז''ה מקווה שכך יהיה

שזה מה שחשוב להביא ילדים ולגדלם... ועבודה זה חשוב והכל אבל ילדים זה יותר.... ומדברת ממקום אישי שגם התחלתי עבודה (עבודת חלומותיי במליון בחינות!) עם הכניסה להריון (ילדתי לפני 5 שבועות) ומתלבטת לגבי כמה זמן להיות בחופשת לידה כי אני רוצה להיכנס להריון שוב בע"ה.... אבל המחשבה שמלווה אותי בעיקר זה שלהביא כמה שיותר ילדים שאני מסוגלת...
החלטות ומחשבות טובות!

בכלל לא במדרגה של הבאת חיים לעולם.
גם אני התלבטתי לפני הבאת הילד הנוכחי כי התחלתי עבודה שרציתי, אבל התייעצתי עם אישה חכמה וצדיקה שאמרה לי לחשוב עם סדרי העדיפויות ועל התקופה הנוכחית מה התפקיד שלי.לבנות את המשפחה שלי.

אין ספק שאלה תמונות קורעות. וכמו התמונה הראשונה - גם אני עשיתי כשהיו לי תאומים. (כמובן, בשכלולים יותר ביתיים... עם חיתולי בת שתומכים בתינוקות ובבקבוקים... )

אבל התמונה השנייה טיפטיפה זעזעה אותי. כי ככה אין קשר בין הילדים בכלל... גם לא קשר חיובי... וגם הצקות ומשיכות בשערות הן דבר חיובי בסופו-של-דבר... (אף שזה באמת מפריע להורה שנוהג )

ברור שזה בצחוק אבל זה עשה לי כזה כווץ' בלב...

התינוק עם הסמרטוטים מצחיק!

משהו כבד..

לא מניסיון שלי..

שמעתי כבר שהורים שמו ספר קטן במקום כף יד על התינוק..

זה רעיון אדיר לדעתי..

ה2 הגדולים, זו התעללות.... ה'יעזור מה הייתי צריכה לעשות כדי שירדמו......
דפיקות על הגב, במקביל לנדנד, ולעשות רעש מונוטוני כזה אהההה... אהההה... במשך שעות! שקט מסביב, חושך אבל לא מידי... ושניה שאת מפסיקה לנדנד הכל הלך וכל זה בשביל שינה של חצי שעה. עוד שניה אושפזתי את עצמי. ועדיין צרמה לי התמונה... כי תינוקות משוועים למגע אנושי וזה הדבר הכי קריטי להתפתחות שלהם. אבל ברור שזה בצחוק והכל פה מוכר כ''כ .

כי

את לא מזדעקת כשמדברים על עיטוף? זה אותו רעיון, לא? לתת לתינוק הרגשה שהוא מחובק

על הרבה דברים, מה זה מוצץ? זה עבודה בעיניים... אבל זה פשוט בהרגשה שלי...

מזכיר לי את הראשון שלי
עשיתי כלל מה שרשמת כדי שירדם אבל נרדם רק על הידיים וב ר-ג-ע שהנחנו אותו במיטה (לאט לאט ובאקרובטיקה שגמרה לנו ת'גב) הוא פשוט פקח עיניים או שישן בדיוק 2 דק'....ישן רק איתי ביחד בוקר צהריים לילה...אעאע זה נורא

אלופה שהצלחת לעבור את זה ולהישאר בחיים בכדי לספר!!

כל הכבוד!!

ב''ה עברו כמה שנים מאז....אבל באמת שזה טראומתי

אחרי כזו התמודדות, הכל קטן עליך..

 

זה הציל אותי

 

ואם משתמשים אז לנקות כל יום ולשים מים מורתחים חדשים
זה רק מים בלי תרופה

השתמשנו בה כשגרנו במקום יבש, וחיממנו עם מזגן שבכלל ייבש את האויר, וזה באמת עזר מאוד לתינוק.

עשיתי ניסוי עם כביסה רטובה ליד העריסה שלו וזה גרם לו לישון טוב יותר, אז קנינו מכשיר אדים קרים, היה לי יותר נוח מהכביסה...
(וכשהיו נגמרים המים במיכל באמצע הלילה - הוא היה מתעורר ובוכה!)

זאץ ההנחיה של רופאת הילדים שלנו

היית במחלקה החדשה ?

לידה ראשונה אז אין למה להשוות, אבל הייתי בסיורים בחדרי לידה אחרים באזור המרכז.
אם יש שאלה ספציפית אשמח לענות

התאשפזתי בחדר במחלקה החדשה והיה מעולה. שריינו מראש את המלונית ובסוף לא ראינו צורך לעבור בגלל שהחדר פרטי, יש מיטה לבעל, דבר שמאוד עזר גם כי היינו באפס הפרדה. הבנתי שגם אם אין מקום במחלקה החדשה, מנסים שתהיה יולדת אחת בחדר גם במחלקה הישנה. תלוי כמובן בעומס.

מסכימה שזה לא מרגיש כל כך אשפוז, לטוב ולרע. באו לבדוק אותי בערך פעמיים. אבל הצוות מאוד נחמד.

במחלקה החדשה היתה לבד בחדר, נהנתה מכל רגע

הייתי במחלקה החדשה. מכרה שילדה לילה לפניי היתה במחלקה הישנה, כי לא היה מקום בחדש. אני ילדתי בבוקר הבא. אותי העיפו משם מייד אחרי השבת, אותה השאירו עד הבוקר הבא.
החדר נחמד מאוד, פרטי מאוד. מחלקה שקטה מאוד. יותר מידיי לדעתי. הייתי בחדר אחרי הלידה, אמא שלי היתה איתי, והתפלאתי שבמשך כמה שעות אף אחד לא בא לבדוק שהכל בסדר איתי. אישה אחרי לידה, לא צריך לבדוק מידי פעם שהיא בסדר? שלא התעלפה? לא יודעת מה...
היה לי מאוד נוח, וגם לבעלי שהיה יכול לישון איתי. אוכל טוב (כמה שיכול להיות המהדרין בפסח...).
מה עוד את רוצה לדעת?

איך הצוות בחדר לידה ?
והאוכל מהדרין ? ( לא ידעתי שיש שם מהדרין )
ומה זאת אומרת נתנו לך 2 לילות במחלקה ואז שיחררו או לפני ?

הצוות מקסים, מקצועי, אנושי, חם ומחבק.
יש מנות מהדרין למי שרוצה
כן שיחררו אחרי 2 לילות, אבל זה לא היה סתם שיחרור, זה היה ממש סילוק, עוד לפני ששבת יצאה גערו בי למה עוד לא הלכתי להירשם, ולשחרר את התינוק, וכו' כי אני חייבת לפנות את החדר והם חייבים לנקות

וואו טוב בטח בגלל העומס שכולן רוצות את המחלקה החדשה מתארת לעצמי שזה יכול לקרות בכל מקום .

יצא לך לראות את המחלקה הישנה ? יש כ''כ הבדל גדול ?

ההבדל הוא שבמחלקה החדשה זה רק אחת בחדר, ויש מקום למלווה, ומקום לחתל את התינוק כולל בגדים בשבילו וכל מה שצריך, ובמחלקה הישנה (הייתי בעבר) זה 3 יולדות בחדר (יש מקום ל 3, לא יודעת אם בפועל שמים 3), ואין מקום למלווה, ובטח לא ציוד לתינוק ומקום לטפל בו וכו'.
ובחדשה בחדר יש שולחן קטן, וכיסאות, בקיצור, כשהבעל (או כל מבקר אחר) מגיע, אפשר להרגיש בנוח, ולא צריך להצטופף מאחורי וילון ולהתלחשש..

וגם לפני שש שנים (בדיוק הלילה, נר שביעי של חנוכה).
ההבדל באשפוז הוא קיצוני לטובה במחלקה החדשה. מומלץ מאוד והרוב מגיעות לשם. ממש מלון, כמו שכתבו מייתר את הצורך במלונית לגמרי.
את חדר הלידה לא ממש הצלחתי לחוות כי הלידות שלי זריזות אבל הצוות מוצלח.

הלכתי לשם בגלל המחלקההחדשה. בסוף בגלל חשש לזיהום בלידה. הייתי במחלקה הישנה.
בהתחלה היה נורא. הייתי עם עוד מישהי בחדר..
סיפור ארוך.
בסוף העבירו אותי לחדר של 4 לבד. עם בעלי. וזה היה פיצוי על החדר הראשון.
התינוקייה הייתה ממש קרובה. רוב הזמן היה איתהו חוץ מהחתלות כל 3 שעות. שבזמן הזה הם לקחו אותו גם לבדוק לו חום..

היא תלויה במשהו חיצוני בשביל להירדם, אז בסיום של כל מחזור שינה (בין 40 דקות לשעה וחצי) היא מתעוררת ומחפשת את מה שיעזור לה להירדם. עם הזמן זה מחמיר שגם מפתחים זמני ערנות באמצע הלילה (עם הבן שלי היה אותו דבר... סיוט)
הכי טוב ללמד אותה להירדם לבד, אבל מכיוון שזה לא ממש אפשרי כרגע, אפשר לפחות לנסות להתעקש לא להניק אותה כל שעה. אצלנו זה גרר המון בכי במשך כמה לילות (לא מכירה דרך לא להניק תינוק שדורש הנקה בלי שיהיה בכי) אבל אחר כך הוא התחיל להתעורר כל שלוש שעות, שזה כבר היה הרבה יותר טוב. השתפר סופית (מתעורר פעם אחת בלילה) כשהוצאנו אותו מהחדר

יש לילות שמתעוררת רק פעמיים- שלוש.
הבעיה רק אם באחת מהם לוקח לה שעות להרדם שוב ..

מתעוררת אחרי מחזור שינה ובוכה עד שאני מניקה ואין לי כוחות ללמד אותה להרדם :/

וגם האוזניים לא בסדר אז ממש אין לי לב לנסות אפילו ללמד

לא בסדר? יש לו\לה דלקת?

זה מבאס הקטע של המוצץ הבן שלי היה ככה עד גיל שנתיים...הייתי מוצץ אנושי...

לא ברמה של עוד אנטיביוטיקה בינתיים. יכול ככה להיות כל החורף לדברי האא''ג (המעולה). היו כבר שלושה סבבים אנטיביוטיקה בחודשים האחרונים. כרגע לא צריך אבל זה מפריע לו לישון. לא בוכה כל עוד הוא ישן איתי ומוצץ ויונק כדי לעבור מחזורי שינה

אז באמת במצב כזה עדיף שיהיה קרוב אליך...
במיוחד אם זה יכול להיות כל החורף...זה קשה אבל זה ככ מקל עליהם אני נמסה לראות אותה רוצה אותי כל הזמן וישנה טוב😍

יש פרוביוטיקה ייעודית אולי יש גם לאוזניים.

שמעתי שיש גם את הנרות הופי אולי זה מתאים.
ומוצרים של דר קיי גם אולי יש משהו

בהצלחה ורפואה שלמה

נותנת פרוביוטיקה בגלל האנטיביוטיקה. לא מאמינה באלטרנטיבי אחרי הרבה שנים של נסיונות מרים של אנשים קרובים. בהחלט ממיס אבל גם מתיש. יגדל...

מתיש מאוד! גמאני מחכה שיעבור!

בע"ה שיעבור מהר ורפואה שלמה!!
🌹

אולי ינחם אותך שצרת רבים חצי נחמה..
גם אצלנו אותו סיפור היה עד שבגיל שנה גמלתי מהנקה(בגיל הזה לא חושבת שהייתי גומלת מהנקה) והוא נרדם מיד אחרי ששותה קצת מהבקבוק או סתם מחזיק אותו ביד. גם שלי הלי מוצץ ואמרתי כבר לבעלי שילד הבא אני מדביקה לו מוצץ מהרגע שיוצא חחח (שאר הילדים אצלי היו עם מוצץ)

אולי היא ישנה יותר מדי ביום?

הבעיה שגם אחרי ההנקה לוקח לה שעה להרדם (בד"כ רק באחת ההתעוררויות בלילה. בשאר הפעמים היא יונקת ונרדמת).
לפעמים אני נותנת בקבוק בערב וזה גם לא עוזר.
בבית היא ישנה רק 40 דקות במהלך היום (כפול פעמיים) שזה בדיוק מחזור שינה אחד ולכן אני חושבת שהבעיה היא שהיא לא יודעת להרדם עצמאית ואני לא יודעת ללמד אותה.

אבל תבדקי שוב עוד יומיים אם לא יגיע מחזור

אבל בוודאות לא יודעת
ובאמת במצבים האלה פשוט קצת סבלנות ולחכות עוד יום יומים
אין קסם..

הפס נראה שקוף כזה וזה המצב הרגיל של הבדיקה, 

גם בלי שאת טובלת את הסטיק בשתן אפשר לראות את הפס הזה.

לדעתי זה לא כלום.

תחכי עוד כמה ימים ותראי

 

הי יקרה,

בעקרון כמו שכתבת זה מצב נורמלי לילד בגיל זה להתחיל לגמגם ולעיתים זה גמגום התפתחותי.

(גם הבן שלי גמגם מאוד בגיל שנתיים וחצי-שלוש לתקופות משתנות, רק שהוא לא היה מודע)

לא נכון שאין מה לטפל עד גיל 5, (אומרת זאת כאשת מקצוע )

בגלל שהילד מאוד מודע,

וגם בשביל שאתם כהורים תקבלו כלים מה לעשות ומה לא

אני ממש ממליצה שתפנו לאבחון וייעוץ ע״י קלינאית תקשורת שמתמחה בתחום הגמגום

ייתכן שזה נובע ממצב נפשי, שינוי במשפחה, טראומה וכד׳ וייתכן שלא . את כאמא יכולה לנסות לחשוב אם יש סיבה לזה שאפשר לעזור ולסייע לו אם נהיה מודעים אליה. 

אבל בכל מקרה תפנו לאבחון בהקדם.

מצרפת לך קישור למידע להורים מטעם אמב״י- קובץ מצוין שמסביר היטב

חומרי הסברה: חוברת מידע להורים לילדים בגיל הרך – אמב״י עמותת המגמגמים בישראל.גמגום ילדים בני נוער ומבוגרים.

ברכת הצלחה

אחת גימגמה בגלל שחשבה יותר מהר מהדיבור,
השניה גמגמה ככל הנראה בגלל שהערנו לה שהיא צועקת.
נשמע שאצלך הגימגום הוא בגלל טריגר(חופשה)
קודם ממליצה לכם להתייעץ עם קלינאי תקשורת,
המון המון סבלנות ולא להתייחס לגמגום,
לחזק את הילד שאתם מקשיבים לו ואיתו,
אצל השניה שלי מרוב שהייתה חכמה ודיברה מעולה ופתאום הגימגום אמרה לי-"אמא קשה לי לדבר" נסיכה שכזו עניתי לה שלא נורא ואני מקשיבה לה עד הסוף.

בהצלחה!!

מה שאת מתארת כן נשמע דורש התייחסות. בעיקר בגלל שזה מטריד אותו ובגלל המצמוץ. ללכת לאבחון ולאחריו לטיפול קלינאית תקשורת. אבל לדרוש אחת עם ניסיון בגמגום של ילדים כי ממש לא כולן מנוסות בזה וטיפול כושל יכול להזיק יותר מלהועיל! זה טיפול שנעשה בעיקר דרך ההורים בגיל הזה.. יש כמה שיטות. בינתיים לשדר רוגע, נחת, לרדת לגובה העיניים. להפחית שאלות בשיח מולו. לאזור הרבה סבלנות ורוגע. לשחק איתו בנחת לבד. אפילו חמש דקות ביום. משחק רגוע בלי דרישה שפתית. ולהנהיג בבית שיח של תורות. נגיד את אומרת משהו על היום. בעלך משהו ואז הוא. רוטינה ידועה ומוכרת מפחיתה לחץ. הרבה הצלחה! בע''ה יעבור

תודה אם כל חי על החוברת, מידע מועיל ביותר!
האם קלינאית תקשורת תחדש לנו יותר ממה שכתוב בחוברת לעשות ולא לעשות?

בהתאם אליו, לתגובות שלו ושלכם וכו'

יש הבדל בין מידע כללי מה כדאי לעשות,

לבין הדרכה פרטנית בהתאם לילד.

המידע בחוברת הוא ממש מלמעלה. קלינאית תקשורת תדע לתת לכם הדרכה איך לתת לילד כלים ״לצאת״ מהגמגום כשהוא נתקע , תתן ליווי לאורך זמן עם מעקב לראות מה קורה האם החמיר או השתפר ותדע לענות לכם על עוד הרבה שאלות שאני בטוחה שקיימות.

כדאי שתיישמו את הכתוב בחוברת- עד שתוכלו להיפגש עם קלינאית

הבן שלי גם התחיל לגמגם פתאום, בגיל שנתיים וקצת, הגמגום המשיך למשך כמעט שנה (מידי פעם עם תקופות של יותר שטף, אבל כל פעם חזר שוב לגמגם), וקצת אחרי גיל 3 ב"ה עבר לגמרי (כבר יותר מחצי שנה מאז שאין זכר לגמגום, ב"ה...).
ואני קלינאית תקשורת, לא מתעסקת בגמגום אבל כן למדתי על זה, וגם בתקופה שהוא גמגם התייעצתי עם חברה שכן עובדת עם מגמגמים, אז עונה גם מתוך ידע מקצועי.

החוברת שאם כל חי שלחה היא מצויינת, זה נותן מידע חשוב, וגם המון כלים טובים להרגיל דיבור בבית שיכולים לעזור.
מה שהכי חשוב זה לא להילחץ ולא להלחיץ אותו. וגם לדבר עם הסביבה שהוא פוגש (בני משפחה, גננת וכו') ולהסביר את המצב, להרגיע גם אותם שזה יכול לעבור, ולהגיד שהכי חשוב זה להגיב בנחת ולחכות לגמרי בסבלנות עד שהוא מסיים מה שהוא אמר.

בגלל שהוא ממצמץ כשמדבר ונראה מודע לגמגום, כדאי כן לדבר איתו על זה- לא צריך לחפור לו אבל כן להראות לו שאתם איתו ומבינים מה שהוא אומר, ושלא יחשוב שמה שקורה לו כל כך מפחיד עד שאסור לדבר על זה. אני אמרתי לבן שלי משהו כמו- 'לפעמים כשאתה מנסה להגיד לי משהו המילים שלך קצת נתקעות וקשה להם לצאת/ הן יוצאות בצורה קצת קופצנית, זה בסדר גמור וזה קורה לפעמים לילדים, ואנחנו מחכים בסבלנות עד שתסיים להגיד כל מה שאתה רוצה'. אצלנו זה עזר לו והרגיע אותו (הוא הגיע לשלב שמרוב תסכול הוא ממש היה נמנע לפעמים להגיד דברים, ואחרי שאמרתי לו את זה הוא הרבה יותר דיבר).

אנחנו לא הלכנו לקלינאית תקשורת, אבל זה בגלל שאני עצמי קלינאית ולכן היה לי מספיק ידע כדי לדעת איך להתנהל איתו (בגיל כזה הטיפול בדרך כלל הוא דרך הדרכת הורים בכל מקרה, ולא טיפול ישיר בילד).
חלק מההדרכה שהקלינאית נותנת זה באמת מה שכתוב בחוברת, אבל דבר נוסף שאצלנו היה במיוחד משמעותי זה לדבר עם הילד בדיבור איטי יותר מהרגיל כדי לתת לו דגם דיבור שיכול לעזור לו להפחית את הגמגום. בשביל ללמוד את דגם הדיבור הזה גם כדאי ללכת לקלינאית שתדריך בצורה טובה (לי זה היה קל כי למדתי את זה בלימודים, אבל לבעלי הייתי צריכה להסביר כמה פעמים ולהדגים עד שהוא למד לעשות את זה נכון).

וחוץ מזה- לא לשכוח להתפלל עליו, אני לקחתי את ההזדמנות להתפלל בכלל על הדיבור שלו שתמיד יהיה בקלות ויהיה לדברים של טוב ושל קדושה.

ועוד משהו לגבי ההמשך - אי אפשר לדעת בגיל כזה אם זה גמגום שימשיך או שיעבור לו, אבל זה כן מרגיע לדעת שאצל רוב הילדים זה עובר לבד, וזה במיוחד אופייני לילדים חכמים במיוחד שהשפה שלהם מתפתחת מוקדם יחסית, ממש כמו שאת מתארת את הילד שלך.

בעז"ה שיעבור בקלות... בהצלחה!

עודדת