פורום הריון ולידה (עמוד 2947)

אני לא בטוחה.. הלוואי

הביצית אפילו עדיין לא הגיע לרחם, גם אם הימה הפרייה מוצלחת, תוך יומיים מהביוץ.

אין לי מאז ולא היה לפני

יחסית למה שאת רגילה זה נראה לך מהיר..
את יכולה לגשת לקופה למדוד לחץ דם
אני גם הרגשתי ככה והרופאה מדדה ואמרה שהכל תקין ובנורמה

אני כל כך מנסה להאחז במשו.. אבל קימנו יחסים לפני יומיים ר

אל תחפשי סימנים.. אגב במקרה ההוא לא הייתי בהריון, היה לי דופק מהיר בטירוף (לדעתי🙂) , המחזור איחר בשבועיים, החזה כאב וכו
וככה הבנתי שהכל בראששש חח
חיפשתי את כל הסימנים עד שהם נוצרו מעצמם.. לחץ יכול לעכב מחזור.
אבל דווקא כשלא ציפיתי ולא הרגשתי משהו מיוחד התגלה הריון..
חשוב שתהיי רגועה⁦️⁩
בשורות טובות!!

זה נוראאא

תשתדלי לא לחשוב על זה יותר מדי ולחפש סימנים, אלא לחכות לאיחור במחזור ורק אז לבדוק
ההמתנה קשה אבל האכזבה עוד יותר..
בשורות טובות!

ברוב הפעמים אפילו למחרת יכולות להיות הפרשות צמיגיות

אני ממשששש מאחלת לך הריון מהר וקל,

אבל זה שלב שלרוב שעדיין לא אפשרי למצוא תסמיני הריון.

 

ממני, אחת שחיכתה וחשבה וקיותה וייחלה... והיום ב"ה אם לשניים

גם לי היה מקרה כזה דבר ראשון הרופאה אמרה לי שהם משלימים את זה אחרי ולא לדאוג גם עכשיו חורף אז פחות סכנת התייבשות
שהמטפלת תתן לו בינתיים קצת חלב במזרק ובסוף הוא יתרגל לבקבוק לא תהיה לו ברירה
השאלה איך הוא חוץ מהשביתה צורח כל היום או רגוע?

אכל 50 בתשלומים.
עכשיו נרדם מעייפות. ממש כואב לי.
הוא ביום שני של הסתגלות.

כבר
צרחות יכולות להיות גם לתינוק שאוכל

הוא ינק בשבע ורבע
ואז אכל אצלה רק 50 מאז. זהו

בסוף הוא יתרגל
הכי חשוב לדעת שהוא לא נפגע מזה כרגע ואולי הוא צורח גם מרעב אבל בטוח שלא רק אחרת היה כבר אוכל

שני הילדים שלי היו ככה.

כ4 חודשים לקח להם עד שהסכימו לקחת בקבוק.

ההתמדה מאוד חשובה....

בעזרת השם זה יסתדר

כשאני מביאה הוא שותה טוב יותר.
כשבעלי מביא הוא אוכל פחות וצורח בשאר הזמן. מה זה? הם עד כדי כך חכמים? אני בלחץ. צריכה יום ראשון לצאת לעבוד

היו מחממים לה פעמיים תוך כדי.. ואולי לנסות בקבוק אחר?

שתחמם כמה שצריך
ואני בדרך לקנות בקבוק

לאט לאט אמור להתרגל

הלוואי שיסתדר בע"ה.
קניתי בקבוק חדש נראה איך יגיב אליו

הוא יכיר ויהיה פחות בסטרס

ולכן יהיה לו קל יותר לאכול

 

אבל חשוב להרגיל גם לבקבוק בבית

שיכיר שזה לא משהו נורא

עשה חיסון גיל חצי שנה מאז יכול לא לאכול 6 שעות ואז אולי יעשה טובה ויאכל 40...

שהיה סרבן רציני ביותר!!!! הייתי מכינה מטרנה מוסיפה קצת דייסה פנימה מושיבה אותו על סל קל ומאכילה בכפית....

בהתחלה ירק אח''כ טעם ובסוף התמכר...

ואז העברתי לבקבוק בס''ד

שמאוד חשוב שתעבדי איתו בסינרגיה עם המטפלת זאת אומרת שגם בבית את נותנת לו בקבוק ולא רק הנקה כדי שיבין... כי החכמים האלו מה הם אומרים לעצמם? (א'ה... עוד מעט אמא תיקח אותי ותניק אותי אז בינתיים אני יעשה שביתת רעב...) לכן חשוב שיראה שגם את בעניין 

אז גם מחר אביא לו רק בקבוקים.
בלילה הנקה

זה בסדר גמור שיש הבדל בין אמא למטפלת, בין בית למסגרת.
ממש לא חייבים ליישר קו.
החכמים האלה לומדים מהר מאוד מה קורה איפה, ויודעים להסתדר עם זה מצויין.
שביתת רעב זה חלק מתגובה לשינוי ולחידוש, וחלק מתהליך ההסתגלות.
דווקא מתאים מאוד להרעיף עליו את ההנקה כשחוזר הביתה מותש אחרי יום של הסתגלות וחוסר אכילה...
כמובן זו רק דעתי
רציתי להציג זוית ראיה אחרת.
כל אחת תעשה מה שמרגיש לה הכי טוב..
בהצלחה!!

התחילה ללכת למטפלת בגיל שבעה חודשים, היא אכלה מאז שנולדה רק מבקבוק, אבל עשתה שביתת רעב אצל המטפלת בימים הראשונים. אז דאגתי לימים קצרים יותר, להאכיל אותה טוב לפני ואחרי... ובכיתי...
(היא דווקא לא בכתה. היתה רגועה, רק לא אכלה). אחרי שבוע-שבוע וחצי לדעתי זה הסתדר. אחר כך בגיל שנה היא התחילה גן חדש ועשתה שם בהתחלה שוב שביתת בקבוק - אכלה מוצקים, אבל לא שתתה (מים) מבקבוק. הסתדר...

המזל שלי הוא שאני עובדת בעיר.
ושיש לי בוס גמיש.

הוא בוודאי לא ילמד שאצל המטפלת הדרך לאכול זה מבקבוק...
השביתה זו המחאה שלו, וזה בסדר. הוא צריך להתרגל לסביבה החדשה, למטפלת החדשה, וגם זה יבוא.
לדעתי ומהנסיון שלי....
זה שאת יודעת שהוא כן יודע לאכול מבקבוק זה כבר הישג עצום!
וכמו שכתבה ריבוזום- גם ילדה שאכלה רק בקבוקים שבתה אצל המטפלת בהתחלה. עד שהתרגלה.
אם את סומכת על המטפלת, תהיי רגועה. תשדרי לה ולתינוק שהכל מצויין ויהיה עוד יותר מצויין, ותוך כמה ימים עד שבוע מאמינה שתראו שיפור ניכר.
בהצלחה!!!

ותודה על ההארות.

הייתה ילדה שלא רצתה לאכול בהתחלה. ואמא שלה חשבה פתאום לשים לה בשמיכה שלה קצת בושם שלה (של האמא) ככה הילדה תרגיש יותר בטוחה לאכול כשהיא תריח את הריח של אמא שלה. וזה עבד.
אני ממליצה לך גם לא להתייאש. היו ילדים שבכו הרבה יותר מחודש וזה נורמלי. וברגע שאת תשחררי ולא תחשבי כל היום כמה שהילד מסכן שהוא בלעדייך הוא ירגיש את זה ויתחיל לשחרר.
זה מעולה שאת שמה אותו בגיל כזה ככה הוא מתפתח יפה יותר מכל הבחינות

וכן, מיום ליום אני נרגעת יותר.
אתמול אכל כל היום רק בקבוקים. פחות מהנקות אבל הוא משלים בלילה.

הבת שלי נכנה למיון ככה בגיל 3 חוגשים ושם ילד שצורח זה לא כמו מטפלת.. וברוך ה' אחרי כמה ימיםצלמדה לקחת בקבוק והסתגלה ללו"ז החדש. לבוא להניק, כפי שכתבו פה זה הכי לא טוב כי ככה הוא יתרגל ואת גם לא חייבת לתת בשביל זה בקבוק ביום..
בהצלחה!

כי אני למשל קוראת אותך וצומחת ומתעצמת מזה שיש נשים כמוך . ❤️❤️❤️❤️

ובהחלט עצוב לי להיפרד מתקופה, משלב בחיים. וכן, אצטרך להמציא את עצמי מחדש. יש לי כמה כיוונים. וחלק מאד מרגשים אותי.
אבל,
וזה לב העניין -
אני גם ממש אשמח לגדל עוד אדם, לגלות עוד נשמה שהולכת ונפרשת לפניי, לתת לו מה שאני מאמינה שהכי נכון ושיש בי להעניק, לראות אותו הולך ומתעצב. בשבילי זו החוויה הכי עוצמתית שיש.

שנותנת ומעניקה, ומלוה התפתחות, ועוזרת בעיצוב עולם

 

ובונוס - בלי הריונות, לידות והחלפות טיטולים

מה תגובת החכמות בפורום?

אחרי שקראתי אותם חצי מתוך שינה באמצע הלילה. ועכשיו בצלילות יותר..
קודם כל ההחלטות שלך ממש לא צריכות לנבוע ממה יגידו ומה יחשבו.
ההחלטות הן שלך ושל בעלך בלבד ותחליטו מה שנכון עבורכם.
אכן קשה להיפרד מתקופה אבל אנינחושבת שזה רק השלב של המעבר כשתהיי כבר בתוך הדבר החדש את תתמלאי בעזרת ה בעשייה ובשמחה. המעברים הם תמיד קשים וגם קצת מפחידים..
מאחלת לך שתמצאי מה באמת ימלא ויספק אותך ושיהיה לך בהצלחה.
אנינתמיד נהנת לקרוא אותך..

באמת קשה לי במעברים. מה, את אומרת שאני לא לבד?

אין לי מושג
מאחלת לך בשורות טובות! אבל אל לגביהן עוף בציפיות , יכול להיות שלוו דברים משתבשים כשמפסיקים הורמונים
תנשמי עמוק
אם בא לך תעשי בדיקה

מחבקת מרחוק ומייחלת איתך לבשורות טובות

קיבלתי הבוקר🙌🏽

אבל זה משמח אותי כי זה היה חודש הפסקה ❤️

הדימום שוב פסק רק הפרשות חומות
באמת שלא יודעת מה נסגר
אני באיחור של יום

דימום של יום ופסק

לפעמים כזה דימום זה השתרשרות

בשורות טובות!

לגבי הבטן- ממש לא מוכח. אני ילדתי כשהבטן הייתה למעלה. מעצבן שאנשים מאבחנים לפי המראה!
והצחיקה אותי זו עם האף..חחח
לגבי ההנקות, אין לי עדיין סטטיסטיקה בשבילך..

ממש שטויות,הבטן שלי תמיד גבוהה עד הלידה ממש,והאף מעולם לא התנפח.

לגבי ההנקה,אצלי כמות החלב ירדה מלידה ללידה, יש יותר עומס, את יותר עייפה וכו. אני שיררתי, ראיתי שלא הולך והפסקתי להניק. העדפתי להיות שפויה.

מנגד,יש לי חברה שלא הניקה כמעט את 6ילדיה ,ואת הילד השביעי הניקה בקלות שנה וחצי.ככה שא"א לדעת אף פעם.

לגבי הטפשית - לדעתי תחושת הבטן שלך נכונה, ראיתי נשים שסחבו הרבה עם בטן נמוכה ולא ילדו מיד, וראיתי נשים שהבטן שלהן היתה למעלה ויום למחרת ילדו

לגבי הרצינית- אצלי היה שונה, אצל שני האחרונים ההנקה היתה חלקה וזרמה עד שנה וחודשיים.

 

לא יודעת אם יש קשר, אבל את שניהם הנקתי מייד בחדר הלידה והם גם נולדו אחרי התאריך ועם משקלים גדולים יותר מהקודמים שאיתם ההנקה היה קשה יותר

בהחלט אומרים שמשפיע לטובה על המשך ההנקה ושזה רגע שהתינוקות מאוד עירנים והורמונלים עם רפלקס יניקה מאוד חזק..

ב2 הלידות שלי ניסיתי להניק מיד והם פשוט לא היו מעוניינים. אמא שלי אומרת שגם אצלה הם לא רצו מיד, רק אחרי שעתיים בערך.
ויש תינוקות כאלה שיוצאים ומיד מתחילים לינוק במרץ כאילו הרעיבו אותם 9 חודשים אבל לא לדאוג אם התינוק לא מעוניין לינוק מיד

מזדהה עם הקושי בהנקה, ששבר את החלום הזה. מבחינתי להניק מלא, בפועל הייתי מניקה רק בחודשים הראשונים וגם זה בשילוב מטרנה (שלא היתה טובה להם, שילבתי צמחי ועוד..), בגלל מיעוט חלב.
בראשון הנקתי והיו לי פצעים מדממים עד שהתינוק פלט דם, כאב לי הרבה, הרבה פעמים הוא לא תמיד תפס טוב..
השני היה פג אז שאבתי לו את חיייי כל היום וזה בא על חשבון הזמן שלי איתו וגם זה בשביל כלום חלב באופן יחסי. בסוף קרסתי.. ולא הצלחתי להעביר אותו מבקבוק להנקה.
לפני שנולד השלישי קיוויתי שיהיה יותר טוב אבל הכנתי את עצמי (בעזרת מטפלת שעזרה) שהכי הכי חשוב זה המגע והקרבה לתינוק. הוא נולד וינק בחדר לידה שזה היה חלום מבחינתי והיה ככ טוב. אבל מיעוט חלב.. אז לצערי התחלנו לשלב מטרנה. הוא ינק מצויין ולא היו כאבים חריגים אבל כעבור 3 וחצי חודשים הפסקתי לגמרי.
מה שאני באה לומר זה שהנקה זה נהדר מהרבה בחינות, אבל אם ניסינו כל מה שבכוחינו ולא הולך- לא להישבר מזה. מה שהצלחנו הצלחנו, וזה מדוייק לתינוק הזה. זה מה שה' תכנן לו. יש כל כך הרבה שפע וטוב, זכינו בילד. וילד עם מטרנה גדל ומתוק וחכם לא פחות.
אז ב"ה שיש את האופציה הזאת של מטרנה.
להפנות את האנרגיות לגידול התינוק והמשפחה בצורה מאוזנת ובריאה. וכן, עדיף אולי לפעמים להרגיש שאני מוותרת על משהו כדי להיות אמא שמחה עם כוחות שזה הדבר הכי הכי חשוב בעולם, לבעל ולילדים.
בע"ה ילך לך כמה שיותר טוב עם ההנקה, פשוט כתבתי מהחוויה שלי, מה שעזר לי להתמודד עם התסכול והתובנות של זה. חושבת שחשוב להתכונן ולןמר לעצמך שאת עושה מה שביכולתך בלי להשתגע כי זה מה שנכון עבורך ועבור משפחתך (ובסוף גם עבור התינוק) וכמות השפע שיגיע היא רק מה'.
שיהיה בשעה טובה!

אני קוראת ומתפעלת איזה נחישות איזה רצון איזה מלחמה לתת לילדים שלך. בתוך כזה קושי. וואו. את אמא מדהימה.

עם שתיהן היו לי בהתחלה פצעים ודימום בפטמות
אבל עם הראשונה נלחמתי הרבה וגם כן יועצות עניינים רופאים לוחצים שלא עולה מספיק וכו...
הפעם הזאת היה לי יותר קל כי נחתי הרבה יותר ודאגתי לתזונה טובה והרבה שתייה ובאמת טפו טפו רואים הבדל בהכל כולל בכמות חלב וכולל בעלייה שלה טפו טפו
אז מציעה לא להתיאש תהי הרבה עם התינוק קרובה מהתחלה ותנסי להימנע מלחצים ולנוח ולאכול טוב ובעה ילך הפעם יותר בקלות.
לגבי הטפשית חחחח זה דווקא נכון שלקראת הלידה הפנים מתנפחים כולל האף והשפתיים ובאמת הבטן יורדת...אם ידעו לשים לב אצלך זה אני לא יודעת חחח מאחלת לך לידה קלה בעיתה ובזמנה בידים מלאות

יש כאלה שבחודש תשיעי מתנפחות מבצקת, עודף נוזלים בגוף, נפיחות של הדם ומה לא, אבל זה ממש לא קשור ללידה שמתקרבת או לא מתקרבת. וממש לא קורה לכל אחת. בנתיים לא התנפח לי האף מעולם וילדתי בכל זאת
ולגבי הבטן, בלידה ראשונה באמת אפשר לשים לב שהבטן יורדת וזה סימן מקדים ללידה (ובכל זאת לא מחייב והרבה פעמים לא שמים לב לזה). בלידות חוזרות זה בדרך כלל קורה תוך כדי הלידה, אז בטן גבוהה לא אומרת כלום חוץ מזה שהאשה עוד לא נמצאת בלידה פעילה

מוזמנת לקרוא פה-
הנקה – הפניות חיצוניות ופנימיות
דברים שכתבה @בהתהוות, היא סיפרה פעם שאת שני הגדולים שלה היא לא הצליחה להניק, ובילדים הבאים זה כן השתנה (נראה לי שהניקה אותם אפילו עד מעל גיל שנתיים).

אחד שטויות במיץ עגבניות. ההריון השני שלי עבר חלף לו ולא היה שום סימן מקדים לכלום והלידה התפתחה שבוע אחרי התלמ

דבר שני כן. ההנקה של הגדול היה קלה ונהניתי מאוד זה זרם והיה לי הרבה חלב גם בשאיבות. קיבלתי מחזור והוא סרב להמשיך ולא התעקשתי אחרת הייתי ממשיכה. לא ידעתי שזה משנה להם את הטעם וכו. בכל מקרה שילבתי עם זה גם תמל
עם הקטנה פחות הסתדר. לא הרגשתי שזה זורם וא היו לי אנרגיות להלחם על זה אז וויתרתי

לא ידעתי שמחזור משפיע על הטעם!
שמעתי שהריון משפיע על הטעם אצל חלק מהתינוקות

וגם לי לפני הרופאה אמרה " יש לך עוד זמן הבטן שלך עוד למעלה"..

אלא חלקית ומבין הכל

מה לאמא
נה לבננה
האו לכלב

או הברות מכוונות למשהו מסוים זה נחשב.

100 מילים זה יותר לכיוון שנתיים-שנתיים וחצי...

בגיל שנתיים + הם כבר יודעים לרוב לחבר 2 מילים (אמא קמה/בובה ישנה, כאלה).
לבת שלי היו אולי 10 מילים בגיל שנה+9, השפה שלה גבוהה ועשירה מאד (בת 9).

והיינו נרדמים ביחד

קודם כל את לא אשמה

עשית כל מה שיכולת

ה נתן לך את ההריון עם הקושי שלו, את הפיצי עם הדלקת, ואת הילד הגדול שתהיי אמא שלו. 

ה סומך עלייך שאת עושה הכל כמו שצריך ואת אמא מעולה וטובה

יש תקופות קשות

ואת חושבת איך לעזור לו, ועוד מתארת את זה שהיה לך יותר קשה לחשוב עליו מאשר עליך, אז באמת, הכי ברור בעולם שאת אמא מדהימה!

 

לענין העצות... הייתי מנסה למצוא לו כל יום חצי שעה שאת איתו לבד.

אבא לוקח את פיצי לחדר אחר, ואמא יושבת רק עם הגדול וקוראת לו סיפור, מחבקת, משחקת משחק, לא חשוב מה. זה יכול להיות גם לשים כביסה ביחד או לטאטא אם בא לך. העיקר את רק איתו בלי טלפון ובלי הפיצי. חצי שעה ביום זה מקסים.

אם אפשר לעשות אותו דבר גם עם אבא זה גם מעולה, אבל בגלל שאבא ישן איתו בלילה זה פחות חשוב ויותר חשוב את.

 

גם אם יוצא לך מדי פעם להביא לו משהו קטן, עוגיה, או ציור שציירת לו (כן מה יש גם אמא יכולה לצייר לילד) ולומר- פיצי היום במיוחד היה ילד טוב בשבילך כדי שאמא תוכל להכין לך את זה, וזה מתנה גם ממני וגם מפיצי. דברים כאלו

 

כרגע הייתי משאירה את השינה בלילה לשבועיים שלוש עד שנכנסים יותר לשגרה ואת רואה שהוא קצת נרגע בהתנהגות היום יומית שלו ויותר בטוח בעצמו.

ואז בהדרגתיות להפחית וללכת . יתכן שתצטרכו ללמד אותו שוב לישון לילה, אבל הייתי עושה את זה רק ממקום שאתם בטוחים ויודעים שטוב לו והוא נרגע מהתקופה

לשתף גם את הגננת במה שעובר עליו

ולתת לו קצת להרגיש אחריות להחזיק את פיצי ביחד איתך, לנדנד את העגלה שלו, דברים כאלו.

 

בהצלחה, את אמא מהממת 

ניסיתי לחשוב איך לענות לה ולעודד. עשית את זה מושלם.

לפעמים אני יודעת בשכל שאני לא באמת אשמה..אבל קשה לי להפנים את זה ברגש..

ותודה גם לך אורוש יקרה!!

אחרי לידה זה תקופה משוגעת לכולם, קחי נשימה ארוכה, זה יעבור.

וזה שהגדול עדיין קטן זה גם לטובה, כי בגיל הזה הם מסתגלים יותר בקלות,

עוד קצת והוא בכלל לא יזכור שפעם לא היה לו אח קטן

 

 

מיואשת ענתה לך מהמם, ואני רק אוסיף שאת באמת לגמרי לא אשמה - נחתו עלייך ניסיונות שלא תלויים בך בכלל, והם השפיעו על כולכם, כולל על הילדון הקטן. בע"ה התקופה הזו "תחשל" אותו, והוא יזכור רק את האהבה שהזרמת אליו במהלכה.

לגבי השינה - אולי שיישן אתכם בחדר? אפשר אפילו על מזרן קטן על הרצפה לידכם. היו לנו תקופות כאלה, שישנו איתנו שני ילדים (ואפילו שלושה) בלילה... (לא מלכתחילה, אבל במהלך הלילה זה קרה). 

ותזכרו שזה רק זמני, כל זה. בעוד חודשיים-שלושה-ארבעה גם תתאוששו מהלידה, גם הפצפון יגדל ויסתדר עם הלילות והשעות שלו, וגם ה"גדול" יהיה גדול יותר ועצמאי יותר ושובב פחות, וילמד להסתדר גם בלעדיכם בלילות...

הרבה כוחות!

 

אצלי גם שני הראשונים צפופים והם כ"כ אוהבים שזה מדהים(כמובן שגם רבים..)

עוד מעט שהקטן יהיה בערך בן שנה תראי איך הם יהנו יחד.

כשהגדול אצלי קם מהשינה הוא רק רוצה להעיר את הקטן שיהיה לו מענין

ולראות את העיניים שלהם נדלקות כשהם רואים אחד את השני..

 

באמת עוזר לחשוב קצת קדימה ולהתעודד..

גם לי הקטנה היא בת שנה וחודש והפיצי בן חודש
והיא באמת כל כך תינוקת עדיין
ולא היה לה קל הימים שהיתי בבי''ח אחרי הלידה וגם כשהיתי בבי''ח כשהפיצי היה מאושפז עם חום
היא בקודי מקנאה בו ודוקא חמודה אליו
אבל ממש הרגשתי שחסר לה אימא
בימים הראשונים בכלל היתה רגישה ופחות שמחה
וגם רוצה יותר בידיים. גם אצל המטפלת
ובאמת גם לי נקרע לרגעים הלב כי אני מאוהבת בה וממש לא רוצה שהיא תרגיש שהיא לא מקבלת מה שזקוקה..שכאײַלו מכריחים אותה לגדול טרם זמנה
אבל זה רק לרגעים
כי רואה שהשגרה מרגיעה..ואוספת..
ומשתדלת ממש לתת לה מלא חום אפילו ברגעים קטנים של החלפת טיטול או בכל רגע שמזדמן
ובעיקר לא לחשוב שהיא מסכנה
להאמין בה
לשדר לה את זה
ולחבק המון
וסבלנות

ועל הקודמים ראיתי תמיד שזה מתאזן והכל ממש מסתדר בסוף

ואגב עם הצפופים אצלי היה יותר קל ההסתגלות מאשר כשהיה הפרש של שנה ו11 חודש
פחות קנאה.
השגרה והחום לגמרי הספיקו

אז אומרת לשתינו לקחת אוויר

לא לכעוס כשעושה משהו כמו לטפס וכו..רק עניינית להרחיק מהמקור סכנה
אבל לא לכעוס
זה תקופה שתעבור

ולגבי השינה- חכי רגע ..ועוד כמה זמן תתחילו תהליך של הרגלים חדשים
כשהיא רגישה לא היתי מעמיסה

האמת שזה ממש ממש טרי ואת בטח עוד מוצפת מהורמונים אז תדעי שהתחושות שלך לגיטימיות ומובנות
גם אני ילדתי כשהבן שלי היה בן שנה וחודשיים אז אני מאוד מבינה אותך
את בסדר גמור את אמא מדהימה וטובה ומתחשבת שרוצה בטובת ילדיה וששום מחשבה אחרת לא תעבור לך בראש. ועוד מעט העננה האפורה תעבור ממש ביחד עם החורף ותראי כמה טוב עשית לו ולכם.
זה גיל קטן וההסתגלות יותר קלה.
מה שאפשר לעשות זה לתת לו יותר זמן אמא כמו סיבוב בחוץ רק את והוא או משחק משותף בערב. כל זמן שהתינוק ישן להקדיש לו. הרבה חיבוקים נשיקות ושגרה. השגרה מחזקת להם את הבטחון העצמי שהכל בסדר וחזר למסלול.
ולגבי השינה - אולי מוניטור יעזור כדי שתשמעו אותו ובעלך יוכל לחזור לחדר אחרי שהוא נרדם?

הבת שלי גם הייתה במשבר אחרי שאחיה נולד ,אני לא הבנתי שהיא גם תינוקות.אשרייך שאת כזאת רגישה לזה! שניה אחרי לידה ,עם תינוק חדש.
בקיצור העצה שלי - לאהוב לאהוב לאהוב, לתת לו יחס. ללכת אליו ראשון אם שניהם בוכים, עיקר היחס אליו, ופחות לתינוקי...
נשיקות ומזל טוב

אין לי ניסיון כי לא היו לי רווחים כאלה. בטוחה שזה מורכב ומעריכה שהדברים יתאזנו עם הזמן. אבל כל המחקרים מראים על החשיבות של הענות לצרכים של תינוקות קטנטנים ובשנה הראשונה. יש לזה השפעה על הביטחון לכל החיים. אז ברור שזה בגבול השפוי ומותר לסיים שרותים ותינוקות צורחים לפעמים. אבל לילד בן שנה וקצת אפשר לומר אני כבר באה, לשיר לו, לדבר אליו. התינוק הפצפון לא מבין וזקוק למענה יותר מידי. כמובן שבשפיות. ואם באמצע להחליף לגדול לא לעזוב אותו והכל. סתם צרמה לי קצת העצה החד משמעית. גם פצפונים זקוקים ליחס. זה באמת קשה לתמרן בהתחלה וזה בטח יתאזן בהמשך

של הגדול יכולים להתמלא בשתי דקות, בעוד שלמלא את הצרכים של הקטן זה יותר זמן (הנקה 30 דקות וכו). לכן בדרכ נוהגים לשים לב שהגדול מרוצה ואז מתפנים לקטן באווירה נעימה בבית. זו עצה מקובלת ובאמת הגיונית (כי הגדול מבין וצובר תסכול לאורך זמן ואז עוד יותר קשה להתייחס לקטן בבלגן של הגדול)

הבן שלי בן שנתיים ישן איתי עד שהקטנה הייתה בת שנה (והוא בן שלוש)!

הייתי שוכבת מקופלת במיטה בתנוחת סימן שאלה כדי שיהיה מקום להאכיל את התינוקת וגם לילד לישון ולפעמים גם הגדול היה נוסף שלישי לחבורה

ולא היה לי שמירה וכו, הריון ולידה די רגילים ב"ה

הוא פשוט לקח את זה קשה - מה לעשות?

לי אישית זה לא מפריע שישנים איתי אבל לבעלי בהחלט הפריע התינוקיה שפתחתי בחדרינו

 

ככה שכפי שכתבו פה אין מקום לנקיפות מצפון

לקח המוווווווווון זמן ללמד אותו חזרה לישון

גם לנו היה אשפוז מיד אחרי הלידה עם הקטן שלי, וגם אלף רגשות אשמה על הגדולים שבבית, ולא רואים אמא וכו',

ואז מישהי גדולה אמרה לי- מה את חושבת, שזה נסיון רק שלך והם נגררים לזה בגללך?

כמו שאת מאמינה על עצמך שזה נסיון, וה' מביא נסיון רק למי שיכול לעמוד בו,

ככה הם גם בנסיון- משמע הם גם יכולים לעמוד בו..

הילד הקטן שלך הרבה יותר חזק ממה שאת מדמיינת. אני אומרת לך מנסיון.

והוא רק יצמח מזה, אם תאמיני בו שהוא מסוגל.

את מדהימה ממש!! הרבה כוחות!!

ילד מרגיש ביטחון מעברים אותו למיטה שלו עם תמונה שלכם ומשחק האוהב, חודש מקס והוא נכנס לשיגרה. 

זה יעבור...  קצת סבלנות וזהו.

אמא ל8 . הבת שלי היתה מבקשת שאני אשכב לידה ואדבר בטלפון אחרי 10 דקות היא כבר נרדמה.

כול ילד והרגישות שלו. כן, זה מעצבן אבל זה גם יעבור... אני אישית מתגעגת להשכיב אותם כי לפעמים הייתי נרדמת איתם אחכ מתעוררת רגוע וממשיכה לסדר את הבית. בעלי היה גם נרדם לפעמים וככה שנינו קמנו רעננים. זאת תקופה מקסימה של ילדים קטנים עם ידים קטנות שנוגעות בך.כיף!

מצב לא פשוט.
כמובן את עושה את המקסימום שאץ יכולה בהינתן המצב שלא הייתם איתו בבית.
להבין את הצורך שלו ולישון איתו כרגע כמה שבועות. מאמינה שהצורך שלו לאט לאט יופחת.
תחשבח שמבחינתו כל המשפחה ישנה בחדר אחד. והוא בחדר לבד...מבאס...
אם יש אפשרות שישן אתכם על מזרון קטן זו גם אופציה.
הוא צריך עכשיו המון אתכם.
מאחר והוא קטן קשה להסביר לו במילים למה לא הייתם.
יחד עם זאת הייתי הרבה מספרת לו באופן כללי את המבנה של האירועים שהיו.
לאמא היה תינוק בבטן והיא הייתה בבית חולים והתגעגעה אליך. ואתה היית עם סבתא. ועכשיו אמא כבר כאן ואמא לא הולכת.
אחרי שירגיש אתכם פיזית,
ויחזור לו הביטחון שאת לא נעלמת לו שוב,
מניחה שיירגע...

ככה בעלך יהיה, הקטן ירגיש טוב עם הוריו, ו מתישהו כשהתינוק עגדל ו תתאוששי וצרגעשי שאפשר, תעבדו איתו על לחזור לחדר שלו? אחרי לידה הכל בבית מתחרבש, כל ההרגלים, וזה לא הזמן להרגיל לדברים. רק לכבות שריפות, להרגיע, ולתת הרבה חום ואהבה בלי לחשוב על הרגלים נכונים או לא. ככה דעתי, ואני מנוסה... אוי עכשיו ראיתי שענית שאין מקום...

לכן בעלי כרגע ישן איתו..

מעצמו כשהם גדלים ויש להם מסגרת עם סדר יום מסודר 

בגיל הזה הם אמורים לישון 3 פעמים במהלך היום ( חוץ משנת לילה)

בערך כך
לקום ב7:00
ב8:30 שינה עד 10:00
ב12:30 שינה עד 14:30
ועוד שינה יותר קצרה בערך ב17:00 עד 17:40-18:00

זה קורה...

נסי להשכיב אותה לישון אחר הצהריים לעוד חצי שעה-שעה ותראי אם יש שיפור.

או לחלופין, להרדים מוקדם יותר.

נשמע מעט לגילה, אם כי אני גם מסייגת את דבריי בכך שיש ילדים שפשוט צורכים פחות שינה וככה זה.

אני הייתי מטפלת והיינו צריכות להשכיב את הילדים בשעות האלו. אוליי זה נראה לך הרבה אבל הם צריכים את זה. המנהלת הסבירה לנו שתינוקות בחברה מגורים יותר בצורה טובה ולכן הם גם צריכים לאזן את זה בשינה. מה שאת צריכה זה להמשיך לגרות את הילדה בבית וככה היא תישן לך יותר טוב וגם את תהני מזה

כי באמת ישנים פעמיים ביום להרבה זמן.
רק בגיל גדול יותר כשהשינה התקצרה היא הולכת
לישון באיזור שמונה.
נשמע לי נורמלי. תהני איתה בבית ממילא אחרי המעון עד שמגיעים הביתה כבר מאוחר אם משכיבים בשבע בקושי נפגשים. תהני ממנה ותשכיבי כשמתחילים סימני עייפות כמו שפשפוף עיניים אף או אוזניים

אבל הכי טוב להתקשר לרופא

יש רופאים שמחמירים, ותלוי גם אם יש גורמי סיכון נוספים

וחושבת עדיף לך לטובתך
כי אי''כ אם העובר גדול או משהו ויראו תוצאה גבולית ישר יגידו אולי זה סכרת וירצו לזרז או להתערב..ואם תעשי תהיה לך תשובה ברורה

ואני גם עשיתי במקרה כזה כדי שלא ישגעו אותי בלידה. בוקר אחד מגעיל ואח"כ הייתי רגועה.

1. לא מכירה קשר, אולי
2. לנולין לנסינו
3.מוצקים לא מתחילים בגיל 4 חודשים, אלא בגיל חצי שנה. בגיל 4 חודשים מתחילים טעימות וגם זה לא חייב, אפשר להמתין עם זה קצת

בהצלחה!

1. לא מוכר בכלל בכלל. ממליצה לך למרוח לנולין של לנסינו אותי זה היה מציל

יכול להיות שזה בגלל מזג האוויר החורפי ולא קשור בכלל לשמפו

2. אני מתחילה טעימות בגיל חצי שנה. ואם הילד מראה עניין לפני כן באוכל שלנו אז נותנת אבל חצי שנה 

זה הזמן מבחינתי

 

וכך זה מגן עליהן מהסבון

וכמובן למרוח גם אחרי כל הנקה

אם מקפידים רואים שיפור עצום.

לעבור לסבון טבעי שלא מכיל חומרים כימים מייבשים... סתם אומרת😅

לפעמים אפילו רק מים מייבשים

אבל זה עוד דרגה.... סבון מייבש+מים מייבש הרבה יותר מרק מים. אז יש מי שרגישה במידה שלהפסיק עם סבון רגיל יכול להועיל לה מאוד.

על הפיטמות וזה גם עזר מאד

 

מצטרפת להמלצה על לנסינו

עלה רק 25 ש"ח בקופ"ח

הקודם עלה מעל 50 ש"ח בחנות למוצרי תינוקות

מקווה שישתפר בקרוב, סיוט אחרי 4 חודשים לחזור לכאבים האלו

תרגישי טוב! רפואה שלמה!

וסביר להניח שזה שאריות הלידה ולא ווסת.

את מניקה?

ואז הפסיק לכמה ימים ושוב. ממש דומה למה שאת מתארת..

קיצור הלכתי לבדיקה אצל רופאת נשים, שגרתית אחרי 6 שבועות מהלידה. עשתה לי אולטראסאונד ומסתבר שנשאר לי אז ברחם חלק קטן מהשליה..ה' ישמרנו.

קיצור הדימום שהולך ובא זה הגיוני מאד אחרי לידה. אבל אם אחרי 6 שבועות ממשיך שווה להגיד לרופא בבדיקה שצריך לעשות בכל מקרה..

 

לי לא היו שאריות ב"ה
אבל 6 שבועות אחרי הלידה הצלחתי לעשות הפסק וביום השלישי חזר.
לאחר שבוע הצלחתי שוב ואז ביום החמישי(כן..היה מייאש מאד!)היו כמויות רציניות של דם.
שהלכו ובאו.
טבלתי בפועל רק אחרי 9 שבועות.

זה תקין וטבעי ל-ימום אחרי לישה בחודשיים שאחרי

דימום רציף שנמשך כל הזמן יותר מחודש+ ולא נעלם וחוזר- אצלי לפחות רומז לשארית שיליה

זה לא מפריע לישון אם יש? חשבתי שהן יוצאות רק בלילה

 

איך אני יודעת אם יש לו תולעים?

הרופא שלנו אומר לבדוק בסביבות 12-1 בלילה עם פנס. לא ניסיתי...

איך עוזרים לו להיפטר מהם?

הבנתי שגרעיני דלעת על הבוקר עוזר
ולמקרי חרום למרוח וזלין בכמות נכבדת בפי הטבעת זה חוסם אותן מלצאת ואז זה לא מציק בלילה עד הבוקר שמנסים משו אחר
ואם את בכיוון קונבנציונלי אז רופאים נותנים וורמוקס

אני הבאתי קלניטול, כל עוד הקפדתי-לא היה

כשהתלתי לזגזג-זה חזר

 

לפעמים בלית ברירה נתתי ורמוקס

Google Images
 

כשכבר יש תולעים, זה פחות יעיל לדעתי

 

זה גם יכול להיות גזים , במיוחד כשמצוננים.

 

הרופא יבדוק אותו או פשוט יתן מרשם?

(שואלת כדי לדעת אם לעשות תור לרופא..)

יבדוק לא, במקסימום יפנה אתכם לבדיקת צואה
לרוב הם מסתפקים בתיאור של ההורים
זה די נפוץ לצערנו :/

אם את בכללית, אפשר לדבר עם רופא אונליין והוא נותן מרשם.

שלפעמים לוקח שבוע פלוס עד שכאבי בטן של וירוס עוברים.

לפעמים המערכת צריכה להתאושש. ואולי מהשלשולים יש לו שריטה בפי הטבעת או אדמומיות

אם לא הייתה לי הוכחה לתולעים.
תנסי את הדברים הטבעיים וגם בדיקת צואה נשמע לי עדיף.
ורמוקס זאת ממש תרופה חזקה וחבל לתת אותה אם לא צריך בטח על רקע כאבי בטן...
משהו מציק לו במערכת העיכול, ממש לא מחייב שזה דווקא תולעים.

יש בזה גישות. רופא שאני מאוד סומכת עליו אומר שזה ממש בסדר והחומרים יוצאים. אז הייתי נותנת. אבל יכול להיות שזה רק פוסט וירוס

אני לא רואה ביציאות שלו תולעים... זה אומר שזה לא?

תשכיבי ותבדקי בפי הטבעת. ממש רואים תולעים קטנות לבנות

אולי זה לא היה וירוס אלא חיידק, ואז צריך אנטיביוטיקה כדי שיעבור

תנסי לשים לב וגם לתשאל אותו. אפשר לתת אבקות לריכוך.. שכחתיי את השם..

שביעי בערך

יש כל מיני אפשרויות.
יש פרטי זוגי
יש פרטי קבוצתי (יש קבוצות לנשים ויש קבוצות מעורבות)
יש דרך קופ"ח
יש דרך בי"ח
יש קורסים כלליים, ויש קורסים שמתמחים בשיטה מסויימת
יש קורסים מרוכזים
הקלאסי זה 4-6 מפגשים, לרוב אחת לשבוע
ממליצים להתחיל סביב שבוע 28-30, כמה להרשם מראש- זה תלוי איפה את גרה ואיזה קורס את רוצה.
בהצלחה!

בלאומית יש במרכז בטרומפלדור
נדמה לי יוסף קינן.

צריכה למפרק ירך (אויש זה נשמע זקן)

אצלי לקח לרחם 3 שבועות להתנקות אז המחזור נצמד לי להפלה

ותתקשרי למכון פועה לקבל הנחיות מה לעשות!

אם אין לכם רב שאתם שואלים בענייני טהרה ואפשר להתייעץ איתו עכשיו, אז תתקשרי אליהם מחר בבוקר. לדעתי המענה 10:00-17:00
ובנתיים לנהוג הרחקות אבל לא לאסור.
בהצלחה!

אבל מה ההבדל בין לאסור לבין דיני הרחקות?

שאם את מגדירה אתכם אסורים, יש לזה משמעות הלכתית ביכולת להתיר, גם אם מתברר שהדימום לכשעצמו לא אוסר.
לנהוג בהרחקות לבנתיים עד לברור הלכתי זה אומר שאת מגדירה לעצמכם ואומרת לבעלך שהיה דימום כלשהו שצריך לברר, אז לבנתיים לא נוגעים אחד בשני וכו, אבל רק אחרי הפסיקה ההלכתית יוחלט סופית אם נאסרתם או לא. ואם יתברר שלא תוכלו מיד לחזור לנהוג בהיתר בלי תהליך טהרה.

זה אומר שהדם שהאישה רואה הוא מטמא בוודאות, ולכן מצריך המתנה, ספירה של שבעה נקיים וטבילה.

 

אבל במקרה של ספק, ואי אפשר לשאול רב אפשר לנהוג בדיני הרחקות ליתר ביטחון (על דעת זה שאתם אולי אסורים ואולי לא) ואז אם הרב יתיר- מצויין, אבל אם לא- לא עברתם על שום דבר אסור.

 

מקווה שמובן

אצלי זה עבד.


אויש עניתי לא לשרור הנכון

לגבי אחרי קיסרי- הבנתי שזה בעייתי לעשות היפוך, נראה לי תלוי מצב. אבל בטח תיכף יבואו כאלה שמבינות בזה יותר.
להיפוך- לי המליצו על ד"ר פלוטקין בשערי צדק, ובאמת עברתי אצלו היפוך מוצלח...(לא אחרי ניתוח).
ועדיין יכול להתהפך...תפילות

תודה רבה על התשובה!!
ילדת שם אחרי ההיפוך? או בבית חולים אחר?

הכל יכול להיות!!!

אין לי מושג לגבי היפוך אחרי קיסרי

אבל יודעת שד"ר פלוטקין וד"ר פולק מומלצים מאד!!!

או שזה קרה מעצמו?
ותודה על התגובה!!!

הרעיון שאצטרך ניתוח.(כבר הייתי בדרך לניתוח כמה שבועות לפני כן (31) והוחלט להמתין עוד...)

בסוף ב"ה הן התהפכו וילדתי בשבוע 35 בלידה רגילה.

ממליצה על ד"ר פלוטקין בשע"צ ועל ד"ר שרייבר בביקו"ח. שניהם אלופים ממש, וכמעט לא מכאיבים.

ועדיין יש סיכוי שיתהפך מעצמו... הרבה תפילה!

לי כאב מאוד...אבל העיקר שהצליח!
ולפותחת- בהריון אחר התהפך לי בשבוע 37. עשיתי טיפול מוקסה, לא יודעת אם זה מה שעזר.

כשהלכתי לשע"צ קודם כול שתי רופאות אחרות ניסו להפוך. זה לקח זמן רב, וזה כאב ממש-ממש - והן לא הצליחו. בא פלוטקין, בחן את המצב כמה רגעים, ואז בתוך נגיעות אחדות ש*כמעט* לא כאבו - הצליח להפוך.

אצל שרייבר עשיתי את ההיפוך תוך כדי ירידת מים חלקית, ואחרי הרבה בדיקות פנימיות לא נעימות - והיא הצליחה להפוך בתוך כמה רגעים בלי שכמעט הרגשתי. (אח"כ העוברית התעקשה לחזור לרוחב/עכוז, אבל זה כבר לא היה קשור להיפוך של הרופאה...)

היה די כואב, לא הייתי מגדירה את זה כ'נגיעות שכמעט לא כאבו'. אבל נשמתי עמוק כמו בצירים ועבר בסדר, והכי חשוב שההיפוך הצליח, ב"ה.
אבל אף פעם לא עשיתי היפוך אצל מישהו אחר, אולי ביחס לאחרים זה נחשב כמעט ולא כואב...

גם לי כאב בבטן ביומיים שאח"כ, אבל ייחסתי את זה לניסיונות ההיפוך של הרופאות...

למעשה ילדתי מיד אחרי ההיפוך (בזירוז מתוכנן, הגעתי לזירוז והתברר שהעובר עכוז, אז הרופא הפך ואז התחלנו את הזירוז).
אבל תוך כדי ההיפוך זה היה כואב, אני זוכרת שממש התמקדתי בנשימות כדי להתגבר על הכאב.

עשיתי אצל פלוטקין וכאב מאוד (יומיים אח"כ כאב לי לגעת בבטן). אבל זה לא לקח הרבה זמן, כמה דקות, אז נושמים עמוק ועוברים את זה.
הכאב זה לא המדד מבחינתי, אלא העיקר ההצלחה (:

אני קיבלתי אינסוף המלצות על ד''ר שווד בביקור חולים. אני עשיתי אצלו פעמיים ניסיון להיפוך (לא הצליח. אבל זה לא קשור אליו.)
ד''ר שרייבר שהזכירו כאן לא הייתה אצלי בהיפוך אבל הייתה אצלי הרופאה בלידה, והיא פשוט קסם.

העיקר זה שהבטן מן הסתם תהיה הפוכה. הרגליים יכולות להיות מקופלות על הספה נגיד זה נח..
אצלי זה עזר .
לא במקום להמשיך לבדוק כמובן אבל אם תצליחי להמנע מהיפוך זה שווה את זה

מעניין אותי ממש איך התרגילים האלה של עמידת נר והליכה על 4 וכדו מועילים? נראה לי שאין לעובר בכלל מקום להסתובב בבטן 🙁