כמו שכתבו פה על מטפלות וגננות - גם בלניות ישמחו להכרת תודה, מחווה קטנה יכולה להיות חשובה ולשנות את כל ההרגשה.
השבוע למדתי כמה חשוב להכיר תודה לבלניות שעושות עבודת קודש, בשעות קשות ובימים קשים כולל שבתות וחגים
אמנם זה לא נקרא "התנדבות" אלא "עבודה בשכר" אבל השכר לא מי יודע מה גבוה...
ותכלס מה היינו עושות בלעדיהן??
ומעשה שהיה כך היה:
לפני כמה שבועות הייתי צריכה לטבול בערב שבת. שבוע שלם עסקתי בתכנון אליבי מול הילדים (ובעיקר הילדות הסקרניות) שלי.
בסוף יצאתי מהבית עם עוגה ש"הבטחתי להביא למישהי שקשה לה"
העוגה מונחת על מגבת כי "היא עדיין חמה כל כך שקשה לי להחזיק אותה".
לא רציתי לחזור עם העוגה הביתה. יכולתי באמת לעבור אצל איזו שכנה שילדה או משהו, אבל החלטתי להשאיר את העוגה לבלנית, שתיקח הביתה לשבת ותהנה, מגיע לה.
אם בשבילי זה קשה לצאת פעם אחת בערב שבת למקווה - הרי היא עושה את זה כל שבוע.
והיא כל כך התרגשה מהמחווה! לא תיארתי לעצמי עד כמה. אמרה שהיה לה יום קשה, והערב במיוחד היה לה קשה לעזוב את הבית בכניסת שבת.
שמחתי שעשיתי את זה,
אבל רק אתמול אחרי שקיבלתי ממנה משלוח מנות מושקע בטירוף, הבנתי מה זה עשה לה!
באמת היא מוסרת את נפשה על המצווה והחיזוק הזה היה כל כך חשוב לה.
במקרה שלי המקום קטן, ולכן אני מכירה אותה אישית, גם לא מהמקווה. אבל זה נכון לגבי כל בלנית אני חושבת.
אם הייתי כותבת אתמול בבוקר הייתי מציעה (לירושלמיות לפחות) לנצל את ההזדמנות במשלוח מנות עם מילות הערכה, אבל אפשר גם בדרך אחרת, לפחות להגיד כמה מילות תודה כשיוצאים מהמקווה.
אז קחו לתשומת לבכן.
