פורום הריון ולידה (עמוד 2948)

כבר נבדקת שהכל תקין? אם היו תפרים כמובן לחכות שיחלימו לגמרי וגם אם לא כנראה שהאזור נפגע וצריך להתרפא. לא אמור לרדת דם אם הכל בסדר אבל עדיין יכול להיות רגיש
לדעתי תתחילי לנסות להרגיש באצבע איך המצב

ועוד המלצה - לתקשר הכל עם בן הזוג שיהיה מודע לתחושות שלך גם הפיזיות וגם הרגשיות שיתמוך בך ולא יפגע מזה

זה מה שנתנו לנו, לפני זה הרופא לא הסכים

בגיל פיצי נתתי 2.5-3. פשוט עשוי פחות להועיל. בשנה וחצי כבר לדעתי הייתי נותנת איזה ארבע

המינון הרגיל הוא 5 מל לא משנה הגיל
פעם מתחת לגיל שנתיים היו נותנים 2.5

לתת 4 סיסי במקום 5

אולי באמת את הפעם הבאה של עוד עשר ימים אתן ארבע
תוך כמה זמן זה עוזר??? יש סיכוי שהלילה אני ממש, כלומר, ממש אשן? כמה שעות? רצוף? (אני על סף התמוטטות)

אז הלואי היום. אולי מחר.
מקווה שהקימות רק מזה.... איתך בעייפות

כך שבהחלט הגיוני שתזכי לשינה טובה

רק להזהר משימוש ממושך...

היא הורגת אותם, אבל ל א ט. תתפללי שיעזור מהר, אבל יתכן שעוד כמה ימים יהיו תולעים חיות.

שמתי אותה היום עשר דקות באמבטיה סוכר גם, בתקווה שזה גם עזר משהו אין לדעת
אני עיייפפפפפפפההההההההה
אהההההה

בגדול יש כמה גישות(לצערי מלומדת בתולעים) או לתת 2 מנות רצוף יום אחרי יום או לתת מנה ואחרי 10 ימים שוב. את האמת אצלי היה יותר יעיל לתת יומיים ברצף. ובמקרים קשים נוצנים יומיים רצוף ואז אחרי 10 ימים עוד מנה שתדעי שגם זה קיים אבל כמובן להתייעץ עם הרוםא כי היא קטנה.
בסוף זה באמת תולעים?

כל כך התלבטתי אם זה באמת תולעים כי מצד אחד לא ראיתי שום דבר זז

מצד שני ראיתי כל לילה עיגולים לבנים ורק קרוב לפי הטבעת, אז לא הגיוני שזה סיבים מהטיטול שמגיעים דווקא לשם

ובעיקר, עזרתם לי פה להבין שההתפתלויות שלה בלילה קשורות לזה גם

בלילות האחרונים גם אחרי שהחלפתי טיטול והנקתי והיא נרדמה, היא המשיכה כל הזמן לזוז ימינה ושמאלה, להתהפך, מאד לא רגועה.

אז החלטתי בלב הולם (ואחרי  כמה לילות של שמן שום) לתת תרופה

וואו

היא התעוררה רק פעם אחת(!)  ינקה וחזרה לישון מיד- אבל בצורה רגועה כל כך, לא זזה מילימיטר. ראו שזו שינה עמוקה וטובה בלי מציקים. המשיכה לישון עד הבוקר

 

וואו. תודה לה' על תרופות

תודה לכל מי שעזרה לי פה

הלוואי הלאה (רק שהיום קיבלנו חיסון אז על מי אני עובדת... תמיד יש סיבות להתעורר בלילה. לפחות הלילה ישנתי..)                                                                  

והחיסון בשנה וחצי זה צהבת, לא? לא אמורות להיות תופעות.... יאללה לישון בלילות!!

אני מאלו שדוחות קצת, נראה לי זה של גיל שנה עכשיו.

בלילה הראשון כאב לו ממש (אולי כי התולעים משתוללות מהתרופה או משהו). אבל כשנרדם - נהיה שקט וזהו.

מתחת לגיל שנתיים יש חילוקי דעות. יש רופאים שלא נותנים בכלל, יש נותנים חצי מנה (שתיים וחצי מ'ל), אבל חלק מהרופאים בכל זאת רושמים מנה שלמה - חמש מ'ל.
השאלה אם את סומכת על הרופא הזה... ואולי גם כמה הילד סובל

של לייף סנטר:
איך לדבר כך שהילדים יקשיבו וחהקשיב כך שהילדים ידברו
אחים ללא יריבות (לא קראתי. מתכננת)
חיבוק והזדהות כמובן

ספרים נפלאים.

יש גם את תקשורת מקרבת. אפשר למצוא בפייסבוק ובאתר שלהם.

יש להם רשימת תפוצה עם קצת טיפים וסדנאות ממש בתשלום

נראה לי זה כולל שיעורים שבועיים קצרים (בוידאו ובטקסט)
שיעור חודשי קצת יותר ארוך
וייעוץ פרטני טלפוני
בדיוק אתמול שמעתי שיעור שלה ביוטיוב מלפני שנה (שיחה עם סיוון רהב מאיר) ..
כעזרה ראשונה, השיעור שלה התייחס גם לנקודות האלו.

אפשר לעשות "טבלת האהבה של משפחת איקס". בטבלה (המקושטת כיד הדמיון) עושים הרבה ריבועים ריקים, ותולים אותה במקום מרכזי בבית. מספרים עליה לילדים בהתלהבות, ואז - בכל פעם ששני ילדים או יותר משחקים יפה ביחד, או עוזרים זה לזה, או ילדים מקשיבים בקול אבא/אמא, או אבא/אמא עושים משהו כיף לילדים, או הילדים מצ'פרים זה את זה - בקיצור, מראים אהבה זה לזה - מסמנים נקודות בטבלה, כפי מספר הנפשות שהשתתפו ב"אהבה" הזו.

כשמסתיימת הטבלה - קונים פרס שווה משותף לכל הילדים או לכל במשפחה (אפשר גם שזו תהיה יציאה משפחתית משותפת), ומרגישים שיש שכר לעמל. ובע"ה השכר האמיתי יהיה האהבה וההקשבה בין כל בני המשפחה...

(עשיתי כמה פעמים טבלה כזו לילדים, והיה מקסים ב"ה. לא הכול נעלם, אבל זה בהחלט שיפר).

ניסיתי כמה פעמים טבלאות שונות
ותמיד יוצא שאני צריכה לסמן ואז אני צריכה להיות ה'שופטת'
מתי לסמן, כמה לסמן, למה לסמן או לא לסמן
ואז זה הופך לדיונים מתישים והשוואות...
ויצא שכרו בהפסדו
איך עושים שזה באמת יהיה יעיל?

שאין לי עליה תשובה מניחה את הדעת...

יש טבלאות שיש להן כללים ברורים (למשל, כרגע יש לנו טבלה של שינה בזמן וקימה בזמן - וקבענו שעות מדויקות), אז זה יותר קל. בטבלאות כמו טבלת האהבה אני יותר משחררת... כי זה גם חלק מהעניין שלה... אם הילדים אומרים לי שהם עשו את אותו מעשה מתוך אהבה - אז אני מעדיפה להאמין להם, כדי להרבות את האהבה בבית. ומתוך שלא לשמה בא לשמה...

אפשר לתת לכל ילד לסמן לעצמו (במדבקות אולי) כל פעם שהתנהג יפה אל אחיו.  לכל אחד יש טבלה וכל אחד מפריז לעצמו וזה לא משנה, העיקר שהם מבינים שהתנהגות חיובית כלפי אח זה דבר שמקבלים עליו משוב חיובי - גם מעצמו.  כל אחד גם מבין שהוא השופט של עצמו כאשר יש עין רואה ואוזן שומעת מלמעלה.

 

באופן אישי, התמכרתי לשיעורים של הרב יעקבסון בענייני חינוך.  הם זמינים בקול הלשון (איכות ההקלטה לא משהו...)  ויש גם ספרים שלו בחנויות של ספרי קודש.  מומלץ מאוד.

אצלי לא רק שאני אמורה להיות השופט אלא שתמיד צריך לתת נקודות בדיוק בזמן שאני מניקה/מקלחת את הקטנים/ממהרת לצאת/מטגנת וכו כשממש לא פנויה להתחיל להתעסק עם נקודות..

איך אתם מצליחות להתמיד בטבלאות למיניהם?

מלבד בת החמש, שנתפסה מסמנת לעצמה נקודות להנאתה (ויצאה כרגע מה"משחק" של הטבלה הנוכחית) - הם ממושמעים ולא עושים בניגוד למה שאני אומרת...

זה משחק שבעתם חייבים שיתוך פעולה כדי לנצח כולם ביחד. אין מנצח אחד. או שכולם מנצחים או כולם מפסידים
זה משחק אדיר אדיר

יש את "הכבאים באים", אבל הוא מתאים לקטנים...

לאיזה גיל זה מתאים?

שאז גם התאומים יוכלו להצטרף

אבל בזכותך הגעתי לקטגוריה של "שיתוף פעולה" באתר של פוקסמיינד - ויש שם עוד משחקים שיכולים בהחלט להתאים גם לגילאים הצעירים!

קיבלנו מתנה ואני ובעלי, שני אנשים משכילים לא הצלחנו לפענח איך משחקים

לא זוכרת
עכשיו להסביר לך, אבל הרעיון זה שמתחילים, ביחד עם ההוראות במשחק נסיון, ופשוט כל מהלך מסתכלים בדף מה עושים, ודי מהר מפענחים את זה. על ״יבש״ זה קשה לקלוט

(אם זה מעודד אותך, לקח לי שמונה הסברים שונים להבין מה זה ערך צבור ברב קו. ואני אקדמאית)

אבל אני לא חושבת שיקרה אסון אם הילדים ישחקו לא בדיוק לפי הכללים.

הרעיון שכל המשתתפים עומדים על האי. כל אחד הולך לכיוון 'אוצר' מסוים ואוסף אותו. עם כל צעד חלק מהאי שוקע. כל המשתתפים צריכים לאסוף את כל האוצרות ולעזוב את האי ביחד במסוק, אחרת הם מפסידים, כולם ביחד.

יכול להתאים לדעתי מגן חובה, אבל אולי עוד עם עזרה מההורים בעיקר בהתחלה,

אולי גם של פו'סמיינד, לא בטוחה

 

 

 

 

עריכה:

באתר שלהם כתוב מגיל 4

לדעתי מורכב מדי בשביל גיל כ"כ צעיר

בהנחה שיש לפחות ילד אחד בוגר יותר שמנחה את האחרים

ואפילו חשוב להתפתחות תקנית.
אחים תמיד רבים , בצחוק או שלא גם בטבע , זה מכין אותם לחיים האמיתיים דווקא האינטראקציה ביניהם צריכה להיות כמה שיותר טבעית ובלי התערבויות.

משנה את כל ההסתכלות והחשיבה על החינוך. וגם הרב נחום דיאמנט מדבר מאוד יפה. אפשר להוריד אותם מקול הלשון

הוא הרגיש לי תקיף מדי. יותר מדי קובע עובדות.

אבל לא שמעתי אותו הרבה...

סדנה אינטרנטית וקורסים ברחבי הארץ.
שווה בדיקה ממש ממש.

אם יש המלצות נוספות, אשמח לשמוע.
בדגש על ספרים, טפחות הרצאות (לא יודעת כמה בעלי יראה הרצאה של אישה..)

זה הרצאה של גבר.
תחפשי מרשל רוזנברג

אצלי גם היה בלאגן אחרי ההפלות עד שהשתמשתי בפדים של מגע הקסם ואז התנקיתי מהמם והמחזור נהיה מתוקתק

והיו שאריות ברחם.. לכי לרופא שיעשה א"ס ויראה שהכל נקי.

הלחצת אותי... ומה עשו לך?

לי זה נשמע סביר לחלוטין אם זה בגדר שאריות דם שבועיים אחרי,
לפעמים קשה להיטהר אחרי הפלה זה די נפוץ לי לקח חודש פלוס לטבול

אם את במאוחדת מירושלים, את יכולה פשוט לגשת למוקד נשים, יעשו אולטרסאונד במקום, ואם חלילה נשארו שאריות, תחזרי עם זה לרופא והוא יפנה אותך להיסטרוסקופיה.
שזה צילום של הרחם (אבחנתית)
לפעמים באבחנתית הוא כבר מוציא שאריות (אם נשאר קצת), אם נותרו הרבה שאריות (כמו שקרה לי) יקבעו לך תור להיסטרוסקופיה ניתוחית.
ממליצה מאד מאד על דר' פוס ממשגב לדך.
היה נעים, נינוח, סבלני, ובעיקר מאד מאד מקצועי.
זה לא נעים, אבל לא נורא.
ברוך השם אני כבר בהריון ;)

ומסתבר שכן..
והיו לי שאריות לא סימפטיות בלשון המעטה :/

עושים היסטרוסקופיה ניתוחית.
נכנסים ומנקים תחת מצלמה.. זה כמו עוד גרידה. לא כאב פיזית (נפשית כן..)

(אם זאת הפלה מאוחרת אז זכור לי שזה יכול להיות גם סתם דימומים במשך שבועיים.. מקווה שיעבור לך בלי כלום)

היה לי בדיוק אותו דבר. תבקשי מהרופא הפניה לאולטרסאונד לראות אם לא נשארו שאריות ברחם.

חום זה גם סוג של דימום לפעמים

בניגוב אין כלום.
בחיים לו היה לי ככה

זה גם יכול להיות התחלה..
תקראי בדרכי טהרה גם לצהוב יש גוונים ולפעמים זה מעיד על משהו מתקרב

את מניקה? עם גלולות? אחרי לידה?

פשוט לא נתקלתי בסיטואציה הזאת אף פעם.
אני לא בהריון ולא מניקה. איחור שבועיים וחצי.
לפני שבוע וחצי בטא שלילית

לי עבר בסביבות שבוע 17

אבל יש הרבה יוצאות דופן

אבל אני בחודש 9 וזה עדיין לא עבר .. עדיין חיה על דיקלקטין מתחילת ההריון
אבל לרובן זה עובר אחרי השליש הראשון

שזה משנה עכשיו אבל להבא בעז"ה ...

כי באותו יום שהפסקתי למחרת הקאתי 4 פעמים ברצף
ובתקופה הזאת איך שאני מפסיקה בחילות מטורפות

רגרסייה נוראית שנעלמת בהדרגה עד שבועיים

עד לפני יומיים לקחתי 2 לפני שינה
וביומיים האחרונים הפחתתי ל1 (בהמלצת ובהוראת הרופא) ואני מרגישה בחילות נוראיות על סף להקיא וזה ממש מקשה לי על התפקוד
מה דעתך האם להמשיך עם 1 לפני השינה או לחזור לקחת 2?
במילא אני עוד שבועיים אמורה ללדת.. לא יודעת מה לעשות

זה לוקח 3-4 ימים..

על התינוק שנולד אם כן כדאי לעשות מאמץ להפסיק לפני הלידה

🤗🤗🤗

אם זה לא עובר או מזיק בהנקה אז מן הסתם שזה לא משנה

כן לעקוב שיש תנועות
וכן צריך להיות
אבל משהו בסוג שלהן משתנה..זה יותר תזוזות של הגוף..
בסוף לדעתי גם בתדירות יש הבדל

לא יודעת להסביר..אבל כן הרגשתי שוני ממה שלפני

אז זזים פחות.
אם יש תנועות בכמות שמבקשים במעקב תנועות (3 בחצי שעה? לא זוכרת כמה) לא הייתי דואגת

עושים גם מוניטור?

דחיפת רגל או יד
הישבן שלו נע מצד לצד

המוגלובין 10.7

אבל ההמוגלובין נמוך אבל סביר

תלוי גם בהרגשה , איך את באופן כללי ? כמה את קרובה ללידה ?

תנסי ככל יכולתך לתגבר ברזל באוכל ויותר בכדורים לקחת שניים ביום או להחליף לסוג יותר יעיל

כשהערכים יורדים את פשוט סובלת וחבל

בגלל זה עשיתי את הבדיקות..
אני בשבוע 21
לוקחת כרגע גם פרינטל וגם פריפול אחד ביום..
הרופאה לא רצתה להעלות לי כי היא אמרה שטני מקבלת הרבה אז היא בדקה את המאגרים ועוד לא אמרה מה לעשות בנידון..

יש לך עוד בדיקת המוגלובין מתחילת ההריון ? יש למה להשוות ?

נשמע שהברזל שאת לוקחת כרגע לא הכי יעיל (כמובן אל תפסיקי כי זה כן מונע עוד ירידה)

הפיתרון הוא החלפת סוג ברזל / שינוי תזונה יותר מהותי

מומלץ לקחת ברזל עם ויטמין c ולהפריד ממוצרי חלב וקפאין. (קפאין בכללי זה גרוע לספיגת ברזל)
את לוקחת לפי ההוראות ?

ואם הערכים יורדים עוד (מקווה שלא !) לשקול עירוי ברזל

ההמוגלובין בירידה מתחילת ההריון (התחלתי אותו 12+)
אני לא שותה קפאין בכלל ומשתדלת להפריד את הברזל ממוצרי חלב..
אנסה לתפוס מחר את הרופאה לראות מה היא אומרת...

תתיעצי בשלב ראשון עם מי שהכי זמין לך רופאת משפחה או רופא נשים אבל אם זה לא נותן את המענה אפשר לפנות להמטולוג שזה בדיוק התחום שלו...
אני תמיד טופלתי בענין בידי רופאת המשפחה שהיא מאוד מקצועית, לא כולן כאלה

הסיבה שאת מרגישה כ"כ רע וזה מניסיוני לא ראיתי מחקר בנושא-
כי הירידה היא יחסית מהירה ואז הגוף לא רגיל לחוסר הזה והוא מגיב בחולשה, תחושה שאין אויר, יכול להיות גם סחרחורות או תחושת סחרור כללית

לי ירד אחרי לידה תוך 3 ימים מ8.5 ל7 וקצת וזה הגיע לרמה שלא הצלחתי להרים את הראש מהמיטה...

תשמרי על עצמך ותטפלי טוב לפי מה שממליצים לך שלא תגיעי מאוד אנמית ללידה

רק שההתפרצות השניה שלו הרבה יותר קשה

פצעים פתוחים ושורפים. מקווה שלא יתפשט לך.
כל עוד ה0צעים פתוחים ופעילים זה מדבק וצריך להזהר עם התינוק.
ממליצה לחבוש את הפצעים, זה מסייע במניעת הדבקה ומפחית חיכוך עם הבגדים..
זה מחליש. תנוחי הרבה ותרגישי טוב.

אבל לדעתי אל תגעי בזה ותקפידי על שטיפת ידיים. זה ממשפחת ההרפס. יכול לא להיות מוצלח לקטן

אכן מסוכן לתינוק אבל ההדבקה היא רק במגע אז פשוט להיזהר שלא ידע בפצעים ותתיעצי עם רוםא ילדים מה עוד צריך לעשות כדי למנוע הדבקה

ממש שהבנתי זה החיידק של האבעבועות רוח שנשאר רדום בגוף. יכול להתעורר במצב של מערכת חיסונית חלשה (לדוגמא לי זה היה כמה שבועות אחרי לידה).
זה מדבק רק במגע, אז צריך להקפיד שהתינוק לא יבוא במגע, וגם לשמור בעצמך לא לגעת, ולהקפיד על הגיינה (מגבת נפרדת, לחטא ידיים וכו'). במקרה שלי זה היה לא נעים, אבל נסבל. לקח כשבועיים עד שהפסיק לכאוב ועוד כשבועיים עד שעבר לגמרי.

לי הרופאה אמרה שעלול להתפשט קדימה לחזה וזה עלול להדביק את התינוק!
לקחתי אציקלוביר וזה עבר ב״ה. (לא זוכרת את השם המדוייק של התרופה שהיא נתנה לי אבל זה החומר בגדול...) אבל לוקח זמן עד שנרפא לחלוטין וגם אח״כ, היו לי כאבים באזור שם איזה שנה אח״כ... וזה גם נורמלי. יש אנשים שאצלם זה מגיע למצבים יותר חמורים אבל אני לא רוצה להלחיץ.
בע״ה שיעבור לך מהר אבל תקחי את התרופה שלא יתפשט לך עוד יותר.
רפואה שלמה!!

בעקרון זה התחיל מיום רביעי שעבר
עכשיו הפצע העיקרי בגב כבר הגליד אבל שמתי לב שיש עוד פצעים קטנים גם לאורך הכתף זה יכול להמשיך להתפשט?

ובקשר לתינוק ממש להזהר איתו..
זה יכול לגרום אצלו לאבעבועות רוח. להקפיד על הגיינה מוגברת (לשטוף ולחטא ידיים) ולכסות את הפצעים כמה שאפשר.

הוא מתפשט לרוב לאורך הדרמטום העצבי מעמוד השדרה והלאה.

הרופאה שלי אמרה שצריך להתחיל את הטיפול התרופתי תוך 72 שעות מההתפרצות, אחרת זה לא יעיל. התרופה לא מרפאת אבל יכולה לקצר את משך הוירוס ולמנוע סיבוכים.

אני הלכתי להבדק כבר באותו יום כי כאב לי נורא אז נראה לי הייתי בטווח המתאים באמת.
ובאמת מרגע שלקחתי אז זה לא התפשט עוד. אבל לוקח לזה המון זמן להרפא.
תודה!

*אומרת מהשערה בלבד* - אם הוא מעל גיל שנה, אז לכאורה זה לא נורא שיידבק ממך, כי אז הוא יחוסן מאבעבועות רוח... (ואבעבועות רוח בעיקרון לא מסוכנות בילדות).

אם הוא ידבק יש לו סיכון בעתיד לפתח גם הרפס זוסטר(שלבקת חוגרת...) וגם הוא נחשף לכל הסיבוכים של האבעבועות. (אני יודעת שהרבה נוטים לא לייחס לזה חשיבות כי ״כולנו חלינו ולא הסתבכנו״ אבל באמת יש לזה סיכוי להסתבך...)

הסיבוכים האפשריים הם עניין אחר.

מי שחלה באבעבועות הוירוס רדום לו ועשוי להתפרץ בהמשך החיים לשלבקת חוגרת (לכולנו וכמו שאת רואה פה). זה חלק ממה שהחיסון מונע. כי דווקא כן חלק חולים במחלה בקלות אבל הוא מונע את השלבקת וסיבוכים נוספים

חשבתי שמי שחולה בשלבקת חוגרת זה כיוון שלא חלה באבעבועות כשהיה ילד...

רק מי שהיה לו אבעבועות.
הוירוס בעצם נשאר רדום בגוף בתוך תאי עצב, ומתפרץ כשיש חולשה של מערכת החיסון, במופע של שלבקת.

כי ככה היה בזמנו ונדבקנו כולנו במשפחה באבעבועות רוח ושתי אחיות שלי היה להם שלבקת חוגרת.. זה נורא הכאבים ועד שמתפטרים מזה

מי שחלה באבעבועות אחרי המנה הראשונה עדיין יכול לקבל שלבקת חוגרת.

)במידה ונפל באחוזים שלא מפתחים חסינות..)
בכל מצב בו הגוף נדבק בוירוס הוא עלול להשאר בגוף ולהתפרץ.

כמו מה שהיה בילדותנו.

האם הוא יכול לחלות בשלבקת חוגרת?

הם עם הסיכוי הכי גבוה (כולנו:-/). שליש ממי שחלו באבעבועות יחלו בשלבקת במהלך החיים.

חליתי באבעבועות רוח קשה בילדותי לפני החיסונים.
והשלבקת חוגרת לא פסחה עלי..

קשישים וכו'

אם הייתי יכולה הייתי מתחסנת אליו, לאבא שלי היתה שלבקת ברגל וזה היה כאבים של שבועיים ועוד שנים אחרי זה כאב לו באזור של הפריחה.

אבל כן יהיה לו את האפשרות (השכיחה יחסית) לחלות גם בשלבקת כשיהיה מבוגר. בשונה מילד שקיבל חיסון

סביב גיל 5 יש סיכוי להידבק לפני המנה השניה
אבל המחלה למחוסנים קלילה ביותר אצלנו היה כ4 ימים עם מעט פצעים לא גדולים

מזרז את הריפוי.

החלמה מהירה!

וכמובן ויטמין C

לא מספיק מבינה בזה וזה מאוד תלוי בגיל שלו.
ממליצה להתקשר לאחיות קופח ולברר איתן

יש סיכוי של בערך 20% שזה יצליח..
ה80% אחוז האחרים יכולים להיות המון המון סיבות גם אם אין שום בעיה.

מבחינה מעשית, סביב הביוץ מומלץ לקיים יחסים יום כן ויום לא. ככה בערך חמישה ימים, החל מיומיים שלושה לפני הביוץ.

ועדיף לא לעשות יותר מידי כי איכות הזרע יורדת ככה

אני יודעת שהיא גם בירושלים.
היא מעולה.
ממליצה בחום.

וזהו.. שולחת חיבוק מאחלת לך שיהיה הכי בקלות ובשמחה

וההריון עבר לא פשוט.
ואחרי הלידה לקח לי הרבה זמן להתאושש נפשית מההחלטה שלא למנוע, והיום אני הכי שמחה בעולם שיש לי אותם צמודים חמודים ואהובים שמאירים לנו את הבית
זה הוציא ממני כוחות נפש שלא ידעתי שקיימים בי אבל אני כלכך מבינה את המקום שלך
אני שולחת לך הרבה חיבוקים וכוח והזדהות !

ולקבל את זה שבחיים יש רגשות מעורבים לפעמים, יש מורכבויות ולא צריך לצפות לאושר מוחלט ומיידי מהריון. (אני תמיד הרגשתי בעיקר פחד כשראיתי 2 פסים, וכל ההריונות היו מתוכננים ורצויים)

וכל מיני חששות עולים
תנשמי עמוק
תזרימי עם מה שאת מרגישה
העיכול, הקבלה של המצב יבוא בזמן שלו עוד מעט ואז תתחילי להרגיש מאושרת
את ממש ממש נורמלית!

אף פעם לא מניח הריון.
תמיד נתתי לקב"ה להחליט מתי..

ואני תמיד מרגישה בתוכי "דו שיח" בין שני קולות:
זה שממש רוצה עוד תינוק. כאן. עכשיו..
וזה שממש לא וצריך עוד זמן ואולי כבר בכלל לא ורוצה להמשיך הלאה בחיים..

והם מתווכחים ביניהם כל חודש לקראת הטבילה ולפני המחזור וביום שרואה שקיבלתי..

וכשאני מגלה הריון חדש לוקח להם תהליך להשלים עם זה..

ולמדתי להקשיב לשני הקולות ולתת לשניהם מקום..
ולדעת ש"רוצה" ו"לא רוצה" זאת מורכבות פנימית שדרה בתוכי ועוזרת לי לברר ולהתברר...

ומי שזוכרת, ההריון האחרון תפס אותי בהלם מוחלט וברווח ממש קטן מהקודמת (שנה ו5) ולקח לי המון זמן לעכל אותו.. והיה הריון לא פשוט.. וגם עכשיו עמוס איתו..

אבל אני מחזיקה עכשיו את האושר בן שלושה חודשים והוא כל כך ממלא את הלב שברור לי איזה קול בסוף תמיד מנצח..

מאחלת לך שתתני מקום לדיאלוג שבין שני הקולות ושלאט לאט תתחזקי בידיעה שזה רצון ה, וזאת עבודת ה שלך כרגע..

בהצלחה!

רק בכל זאת כדאי לשמור שלא להדבק בהריון

אבל גם אם אין נוגדנים הכל בסדר ורק צריך לשמור שלא להדבק

האווידיטי גבוה זה מראה על הדבקה של לפני יותר מחצי שנה נראה לי. כך שלא צריכה להיות בעיה. אבל כדי להתיעץ עם זיהומולוג

תיקון של אפיזיוטומיה וכריתת חלקי עור מיותרים בנרתיק.
היה ניתוח בהרדמה מלאה זה כלל תפרים
זה כאב הרבה פחות מתפים של אחרי לידה, אבל הציק ודרש התאוששות של לפחות כמה ימים.
(כן רשמו לי ימי מחלה לשבועיים, זה לא היה רלוונטי הייתי תוך כדי חל"ד.)

עם הזמן (לדעתי תוך חודש-חודשיים אפילו, נעלם לי לגמרי בסוף ההריון שלא יכולתי לצאת הרבה ובחופשת הלידה)

מצד אחד, ממש נשמע כמו אלימות רגשית וכלכלית (בעבר עבדתי במקלט לנשים, נשים היו מגיעות גם על סיפורים כאלה, בלי אלימות פיזית). מצד שני, אין זכות ועניין לעשות שום דבר שהוא לא מרצונה.
אני לא יודעת מה טיב הקשר בניכן אבל יכול להיות שהייתי בוחרת בשיחה גלויה והייתי מנסה לשקף לה את המצב שלה ואת זה שמגיע לה להיות בוחרת ומכובדת ושמחה. יש היום המון אופציות של טיפול משפחתי, ואם בעלה מסרב, מה שנשמע הגיוני, נשמע לי שגם טיפול אישי בשבילה יעשה עבודה גדולה. הייתי מנסה לשקף לה את המצב ולדחוף אותה לקבל עזרה שמתאימה לה

 

הם היו אצל איזה רב שניסה לעזור. לא יודעת עד כמה עזר

 

לדבר איתה בפתיחות כבר ניסיתי היא ננעלת כשפותחים בנושא. רק אם היא מתחילה לשוחח על זה אני מקשיבה ולא עוצרת אותה.

באמת נשמע מקרה קלאסי של אלימות.. וכמו שאמרו מעליי- קשה וכואב להיות מהצד ולדעת שאין איך לעשות את העבודה במקומה...
המחשבות שלי בעניין זה קודם כל להמשיך ולהיות שם בשבילה, שזה כזה חשוב.. שיהיה לה מקום לפרוק ולהתפרק וגם הלוואי בע''ה לבקש עזרה בקרוב
וגם אולי - מציעה בזהירות- לשתף מהעולם הזוגי הבריא שלכם.. סוג של להראות מצב תקין שישקף לה כמה המצב שלהם *לא* בסדר
(בגבולות האפשר והנעים כמובן. אבל אם להשתמש בדוגמא שהבאת
משפט כמו ''בעלי רוצה שנפסיק למנוע ואני מרגישה שעדיין אין לי כוחות לעוד הריון'' יכול להביא אצלה להבנה שיש עוד דרכים לחיות יחד מלבד מה שקורה אצלם, גם אם היא לא תשתף אותך בפועל..)

בכולופן כל הכבוד על האחריות והרגישות
ו... וואי.. תפילות עליה.... בע''ה שה' יאיר לה את הדרך לטוב....

רק מאירה באור יותר אדום את מה שכתבת.
תיאור קלאסי לאישה שעוברת אלימות...
אני לא יודעת את כל הפרטים, אבל הייתי מנסה להיפגש איתה לבד לדבר איתה ולעודד אותה לפנות לעזרה,
לגרום לה להבין שהמצב לא תקין. לא בריא לחיות ככה.

אוף, כ"כ עצוב לשמוע סיפורים כאלו הלואי שיהיה לה רק טוב!

הם באו אלינו וביקשתי ממנה שנצא יחד.

בעלי מיד הסכים ובעלה ממש לא הסכים.

שאל איך הוא יתמודד עם הילדים

ואם לא שיכנעתי אותו היא היתה נשארת בבית.

 

היא יודעת שהמצב לא תקין כי היא מדברת הרבה עם אמא שלה.

אמא שלה ובעלה רבו בשבת אחת. ומאז הם ממעטים לבוא להורים שלה.

 

כ-ו-א-ב!

בנתיים אני רק מנסה להתקשר ואין מענה.

לפני מספר ימים התקשרתי אמרה שתחזור ועד היום לא חזרה אלי.

אוףף.

אין כל-כך מה להתערב
פשוט להיות שם ולנסות לעזור כשהיא מבקשת במה שתוכלי.
יכול להיות שבעיניך זה נשמע אלים. אני לא מספיק בטוחה לפי התיאור
רק בגלל שבעלה "שכנע אותה"? לא יודעת. לא ברור לי מספיק

וכל הכבוד לך שאת דואגת ונוכחת שם להקשיב לה 🌷

בעלי פעם אמר לי את המשפט הזה.

הבעיה היא שהתגובות וההתנהגות שלו כלפיה ליד אנשים זרים מרטיט. העיניים שלו

אז מי יודע מה הולך בפנים.

 

היא מאוד מאוד סגורה.

בעבר לחצתי אותה ושאלתי מעט שאלות והיא ננעלה. ורק היללה ושיבחה אותו.

מאז הפסקתי לשאול. ורק אם היא מדברת אני מקשיבה בשקט. שזה לא קורה הרבה

 

היא פעם זרקה לאחותי משפט עצוב " לא יודעת בשביל מה התחתנתי, בשביל מה הייתי צריכה את זה"

זה מוזר.

יומאחד אמרה לי "למה את נראת עצובה" הייתי בשוק.

אמרתי לה למה אני נראת עצובה. שאלה אותי לא טוב לך? רזית ממש. ועוד כל מיני כאלה משפטים.

 

וכשהם הלכו אמרתי לבעלי, שמעת מה היא שאלה אותי.

בעלי אמר ששמע ולא הבין מה היא רוצה.

אז הסברתי לו שהיא פשוט שיקפה את מה שהיא מרגישה.

 

קטע הזוי נוסף שקרה. בעלה ביקש קפה. הכנתי לו. והגשתי לה שתגיש לו. והיא פשוט טעמה את הקפה. הבטתי עליה והיא אמרה משהו כמו הוא צריך שזה יהיה מושלם. את האמת. נבהלתי. הרגשתי שהוא מתנהג כמו שייח סעודי. אבל שתקתי.

 

הבית שלה מבריקקקקקקק.

לא נראה שחיים שם ילדים.

וכשהם באים אלינו הוא מעיר לי על נקיון הבית, על הארונות הפתוחים. על כמויות המשחקים שהילדים מוציאים ואומר "אצלי אין דבר כזה"

 

הזיה.

 

היא יודעת שהוא מוזר, אבל היא לא יכולה עליו.

 

ולגבי העניין שבעלה שכנע. אגיד לך.

היא מונעת עם נרות, וזה מנע לה יפה מאוד במשך שנה. ויום אחד הוא פשוט לא רצה לקנות לה יותר. אמר לה שהוא רוצה עוד ילד. ושכנע אותה. היא לא מקבלת אהבה או הערכה מספיק והיא התרגשה מאוד מזה שהוא מדבר אליה יפה ופתאום מתלהב ממנה.  ולכן הסכימה.

 

היא שאלה אותי פעם אם בעלי אומר לי מילים יפות, מחמיא, ושאלה האם אני מרגישה שהוא אוהב אותי עדיין.

 

 

שיש שם בעיה אקוטית.
בעיני התגובה שלך היא פשוט קריאה להתעלמות מסיימי מצוקה.
מה כן אפשר לעשות? לא יודעת.
אבל התגובה שלך קצת קוממה אותי.

אלימות? אני ממש לא בטוחה
ותזכרי שאת שומעת רק צד אחד של המתרס

וברור שאני שומעת צד אחד.
והצד שאני שומעת הוא מדאיג.

לגבי הסוף- אפשר למנוע הריון ולהיות ביחד, אבל נשמע שזו לא הבעיה היחידה.

לא הבנתי באיזה קטע הוא רוצה מלא ילדים בלי לטפל בהם

 

לדעתי זה שאת יודעת ומדברת איתה זה נהדר. חשוב לשמור על הקשר ביניכן.

אולי תתני לה ספרי קריאה שיעזרו לה ולאט לאט תעזרי לה לפתוח את העיניים..

זה לא העיניין. הוא שכנע אותה. כי רוצה מלא ילדים לא יודעת בשביל מה אם הוא זורק אותם.

 

אני לאחרונה מאוד רודפת אחרי הקשר הזה. כי היא הולכת ונעלמת.

לא עונה כמעט.

 

יואוו.

את רוצה לעזור ואין לך יכולת . זה איום ונורא

 

בעלי אומר לי תעזבי אותה תחיי את החיים שלך.

אבל זה לא קל לראות את זה.

לא הייתי עוזבת אותה ככה, כמובן להשקיע לפי הכוחות..

אולי להזמין אותם כמשפחה לשבת?

הזמנתי כמה פעמ'. באו רק פעם אחת.

זה תלוי רק בו. כי הוא "מחליט"

 

זה לוקח לי המון המון כוחות. אבל הלב שלי לא נותן לי לעזוב.

ה' יעזור

אני בעד להקשיב ללב.

(וגם לכוחות שלך)

מישהו שיכול לנער אותו?

אח/ חבר טוב/ רב?

https://www.ebay.com/itm/162530549964