מתי נהנה מהתינוק? אניחדשהכאן
חודש לאחר לידה ראשונה.. מרגישה ילדה בעצמי.. בת 22
מרגישה סערת רגשות שככ קשה לתאר במילים, פחד מהטיפול בתינוק, לחץ סטרס מחשבות דאגות ..
התחיל לי בעיות שינה.. חרדות מלא להצליח להרדם..או בגלל התינוק שלא אשן לעולם..וכל מיני מחשבות מוזרות למה אלוקים עשה שהגוף חייב לישון ומצד שני עשה שתינוק צריך לאכול כל 3 שעות.. ולבכות כל חצי שעה.. בקיצור חיים בלי שינה .
התחיל לו עכשיו גזים והחרדות כפולות.
וחרדות לקראת החיים ללא שינה כשיבקעו לו השיניים.
יושבת בכורסא ופשוט בוכה דמעות.
למה אני לא חזקה כמו כל הנשים שמביאות כלכך הרבה ילדים?
למה אני כלכך פחדנית ..לחוצה..
למה אף אחד לא אמר לי שזה מה שיחכה לי לאחר הלידה? פחדתי ככ מהלידה ובסוף מה שהכי קשה זה החיים עצמם עם התינוק
מרגישה מצפון מטורף שאם היתי יודעת שזה מה שיחכה לי אז לא היתי עושה את הילד הזה אבל מצד שני אני מסתכלת עליו ומרגישה את הלב מתפוצץ מאהבה, מרגישה שאני אוהבת אותו כלכך ורוצה רק לעטוף אותו ולשמור עליו לנצח. מרגישה שלא היתי יכולה לחיות בלעדיו..
מרגישה פיצול אישיות.
אנחנו זוג צעיר ואין לנו עזרה מהסביבה, זה רק אני והוא עם התינוק.
יושבת ובוכה. כשבתוך הלב אני יודעת שיש לי את כל הסיבות לחייך ולהיות הכי מאושרת בעולם.
בעל חם ואוהב ,זוגיות אוהבת ,בריאות, ותינוק חדש.
אז למה אני בוכה? למה אני מפחדת? למה אני לחוצה?
משהו נדפק אצלי.
שואלת את עצמי איך נשים מצליחות להביא יותר מילד אחד.. אתן פשוט וונדרמניות.. איך אתן יושנות? איך אתן מתפקדות? זה ככ קשה שלמי שאין ילדים אי אפשר להבין את זה.
מרגישה שאסתפק רק בילד הזה כל החיים.
התחושות שלך ממש מתאימות לאמא טריהאם ל2
שלומדת על בשרה מה זה להיות אמא.
אבל, אני רוצה להרגיע אותך ולבשר לך שיגיעו זמנים יותר קלים.
כרגע, אל תחשבי על השיניים.
כרגע, את עם הגזים.
חפשי תנוחה שמקלה עליו.
אולי תרחיף כל שהוא למרות שאני לא הכי מאמינה בהם.
ומבטיחה לךשבילדים הבאים, בעז"ה יהיה לך יותר קל.
ועוד דבר, תפני אלי באישי, אולי את ג3ה יחסית קאוב אלי ואוכל לארח אותך או לעזור קצת?
אם אוכל, אשמח.
אולי לשים את הקטנצ'יק אצל שכנה לשעה שתוכלי לישון קצת?
בינתיים גידול קל
גם לי היו מחשבות דומות למחשבות שלךאישהואימא
סבלתי מאד בזמן שאחרי הלידה
ויכולה להגיד לך שזה עובר
וההרגשות משתפרות מאד עם הזמן.
כל חודש שעובר ניהיה הרבה יותר קל- את מתאוששת, את לומדת להכיר את התינוק, הוא ישן , הוא גדל.. הוא עושה יותר דברים...מתקשר, פעיל..
אני זוכרת שהיה לי בראש רק לשרוד ולצלוח את ה3 חודשים הראשונים(זכרתי מילדים אחרים שהכרתי מסביבתי שבערך בזמן הזה הגזים עוברים) ובאמת בגיל חודשיים וחצי הגזים הפסיקו ולאט לאט הכל ניהיה יותר קל.
עכשיו אני 9 חודשים אחרי הלידה ויכולה להגיד לך שאני ממש נהנת מהילד ומהגידול שלו.
תזכרי שהמצב הקיים עכשיו לא נמשך לעד
זה חולף
ואתה שוכח
ואז פתאום חוזרים הכוחות והשמחה
ואפילו בא לך פתאום עוד אחד קטנצ'יק.. כי הקטן שלך כזה מתוק ומקסים..
וככה אנשים מביאים עוד ילדים לעולם
טוב ממי, זה כבר נשמע מעבר לנורמהאורוש3
עד עכשיו אמרתי לך שזה נורמלי. כי זה באמת קשה בטירוף. אבל המחשבות והבכי כבר נשמעים דורשי טיפול. פני לטיפת חלב או לרופא משפחה שיפנו אותך הלאה.. בהצלחה יקרה. חיבוקים.
זה כל כך נורמלי מה שאת חשהMamina
גם אני הרגשתי ככה בילד הראשון.. החרדות עטפו אותי.. הוא לא היה ישן.. היה צריך לינוק מלא. וכל כך כאב לי להניק בהתחלה.. הייתי על קוצים. וההחלמה מהלידה היתה נוראית... תפרו אותי מכל הכיוונים.. הכל היה נראה סופני.. ולא הרגשתי אהבה כמוך.. ופחדתי איך אני לא אוהבת אותו.. הכל היה נראה כל כך רע וקשה.. הייתי לא רחוקה מגילך.. וקיבלתי הרבה ביקורת מהסביבה בקושי עזרה. הביטחון היה ברצפה. שום ניסיון. אז חמודה ויקרה את הכי בסדר בעולם. דווקא היום קל פי כמה כולם גדולים השתפשפתי.. נהיה שגרה.. זורם... הכל עובר. זה יעבור. נכון.. ההתחלה קשה מאוד. מלהיות בלי אחריות ובלי דאגות.. פתאם נופל עלייך איזה יצור שאת אחראית עליו ואיפשר ללכת... אז זה מלחיץ והחרדות בכלל מציפות.. תקופה שאת צריכה הרבה חיזוקים.. למזלך ולמזלי 😚 הבעל טוב ותומך.. אז תשתפי אותו. תבכי לו. תסבירי לו שאת צריכה תמיכה ממנו גם בנפש. בעזרת ה' תתחזקי.. תתבשלי.. תגדלי.. הכל יהיה בסדר. בהצלחה נשמה מבעלת הניסיון
בדיוק מה שאני הרגשתי בהתחלה! וכמו עוד נשים רבותבוז
בהתחלה זה סיוט... שלושת החודשים הראשונים, עד שהוא לומד לתקשר איתך, סיוט אחד גדול!
צרחות, מתעורר כל שניה, לא נחמד בכלל...
היו זמנים שמרוב צרחות רציתי לברוח מהבית... לא יכולתי יותר.

את חזקה! את לא חלשה בכלל... כל אדם שפוי היה קורס! להתעורר כל שלוש שעות? להיות משרת של יצור צרחן וכפוי טובה? עם כל החמידות, זה לא שווה את זה...
ככה חשבתי.

זה משתנה
יהיה טוב וכיף, מבטיחה לך!!! תחזיקי מעמד, את גיבורה!
יואו, איך אני מזדהה! ההתחלה הכי קשהדעה נוספת

כל תקופה אחרי לידה זה מאד קשה-בגלל ההורמונים, אבל התקופה שאחרי הלידה הראשונה זכורה לי כסיוט נוראי, אף אחת לא וונדרוומן, מן הסתם כל אישה אחרי לידה ראשונה היתה בטוחה ששלוש שנים לפחות אין מצב להריון, פשוט אחרי כמה חודשים כבר חושבים אחרת. המחשבות הרעות הן מההורמונים, והעייפות לא תמשך לנצח, הדרך שלי להתמודד עם המחשבות הרעות והמצב רוח הירוד היתה פשוט לצאת, והילדים שלי נולדו בחורף. אני זוכרת אותי מתלבשת איכשהו, עוטפת את התינוק באלף עטיפות ומגן גשם ופשוט יוצאת החוצה בלי מטרה, האוויר, התנועה, והשמש (אם הייתה) היו מרגיעים אותי מאד. עכשיו מזג אוויר נעים-ממליצה מאד!

בנוסף-אולי בעלך יתן לו בלילה בקבוק כך שתוכלי לישון שנת לילה רצופה?

כולן מרגישות כמוך, אני זוכרת שהכנתי את אחותי לתקופה הזו, שיתפתי אותי בפרוטרוט בתחושות שהיו לי היא הודתה לי אח״כ על ההכנה, על כך שהיא הבינה שזה נורמלי וזה יעבור וגם שידעה איך להתמודד טוב יותר

תספרי לנו כשתרגישי טוב יותר! זה ישמח אותי באופן אישי

צודקת לגמרי... חבל שלא מכינים נשים לאחרי הלידה...בוז
@פה לקצת
חשוב שתקראי את השרשור הזה...
שתדעי למה לצפות. 💓
תודה על התיוג הזה! (:פה לקצת
מזדהה איתך כל-כך !!חדשה כאן 1
אין מישהי שתבין אותך כמוני .. אם תרצי וזה יעזור לך נוכל לשוחח בפרטי❤️ מיליון חיבוקים וחיזוקים
ממש אינדבידואלילהשתמח
אני הפסקתי לסבול בסביבות 3 חודשים והתחלתי להנות ממנו בסביבות 7 חודשים. ועכשיו בגיל שנה, ב"ה ממש מבינה כמה שזה הדבר הכי מספק ומשמח בעולם (ובמקביל גם הכי קשה, מתיש, מחייב ועוד ..). וכבר מתחילה לחשוב על האופציה של עוד אחד.
וכל המחשבות האלה עברו לי בראש מליון פעמים. איך שכבר אין כיף בחיים מאז שילדתי, ואיך כל הנשים עושות את זה כמה פעמים ואני בקושי מסוגלת אפילו אחד. ובמקביל תחושת כפיות טובה על זה שהכל טוב ואני לא שמחה.
ב"ה אם הזמן מכירים את התינוק, נהיים יותר מיומנים, ככל שהתינוק מתקשר יותר זה גם יותר קל. ונכון שכל הזמן צצים אתגרים חדשים- אבל כשזה מגיע מתמודדים עם זה, אין טעם לפחד מראש.

אם המחשבות האלה כל הזמן מטרידות אותך ואת בוכה חלק גדול מהזמן, נראה לי כדאי לך לפנות לעזרה מקצועית. אבל התחושות והמחשבות עצמן לגיטימיות ונורמליות לגמרי.
תשובה משמחתחדשה כאן 1
כיף לקרוא את התגובה שלך ❤️
תודהלהשתמח
כמוני כמוך.... לפני 13 שנהנביעה
זוכרת את עצמי אחרי לידה ראשונה, כאובה, לא ישנה, לא יודעת מה עושים, אנשים אומרים לי בחיוך מזל טוב, ואני בראש שלי חושבת- על מה? על זה שאני מרגישה כמו פצועה? למה אף אחד לא מדבר על זה שכואב לי!!!!! וקשה לי!!!! ואצלי התחלתי לאהוב אותה רק בגיל חודש וחצי....ועד אז הרגשתי רק בתוך בועה של קושי עצום, של תפרים, של אמבטיות לתינוק כשאני בלחץ איך ולא יודעת כלום...
וואוו איך אני לא רוצה לחזור לשם 😆
אבל תשמעי, זה עבר, ולמדנו, והכרנו אותה ואת סדר היום שלה, זו דרך חדשה שצריך ללמוד... ומתישהו את ישנה(כן!!), ומתחילה לחזור לעצמיך. ואז היא גדלה, ופתאום מגיע מאי שם רצון לעוד אחד.....ובשני- יש לך מלא ניסיון, והרבה יותר קל.. ובשלישי- הרבה יותר קל....את נהיית אישה מלאת ניסיון, ואחרי 7 ילדים את נותנת מנסיונך למישהי שילדה את ילדה הראשון..... וכן הלאה....
בקיצור יקרה, זה יעבור, ובנתיים מאחלת- הרבה כוחות ובהצלחה בגל הגדול הזה! מבטיחה שזה יעבור!! חיבוק!!
כנל!!!רסיס אמונה
לפני קצת פחות מעשור.. מזדהה
אני חושבת, יקירה, שאולי כדאי לך לפנות לעזרההמקורית
אני מבינה אותך מאוד והתחושות של כל אמא טרייה הן כאלו, פרץ של רגשות חדשים שלא הכרת והורמונים וכו, אבל נראה לי שהעוצמות אצלך הן גבוהות מהנורמה ואת חווה את 'אחרי הלידה' כטראומה של ממש. אל תישארי עם התחושות הללו לבד.
ובינתיים- אל תחשבי על העתיד היותר רחוק ממחר. אין טעם.
יקרה,את ממש סובלת וזה נראה לי לא כ''כ תקין. קצת מוגזםחדשה ישנה
מידי.

נכון שיש פחדים והכי, אבל זה קיצוני מידי.
בתור התחלה גשי לאחות טיפת חלב ושתפי אותה במה שעובר עלייך. חבל שתסבלי! יש טיפול ויש איך לצאת מזה בע''ה. חיבוק גדול.!
מזדהה מאוד מאוד עם התחושות האלו!אם כל חי

יקרה,

קודם כל - את נורמלית לגמרי!!!!!

אני שולחת לך חיבוק ענק כי את אמיצה ואישה ואמא נהדרת , שלא חוששת להעלות על הכתב את כל החששות שלך ולקבל סיוע.

אני רק רוצה לשתף אותך בחוויה שאני עברתי-

אם תראי אותי היום אמא לשלושה ילדים מתקתקת בית ילדים מחנכת מטפלת בהם לוקחת לכל טיפול שצריך בקיצור כל מה שמחליש אותך עכשיו להסתכל עליו....

אחרי שילדתי את הבכור הרגשתי בדיוק אותה תחושה כמוך!

הצילו אני בת 22, ילידת שבועיים וחצי לפני הזמן ולא באמת עיכלתי שאני לקראת לידה וכבר יצא התינוק

אמאלה איזה פחד! איך מגדלים? איך לוקחים עליו אחריות?איזה מן אמא אני ? איזו אמא אהיה ? מי צריך בכלל ילדים? מי נתן לי רשות ללדת ילד? ובאותה תקופה עוד היה משבר גדול עם המשפחה שלי ובעלי הלך ואני נשארתי לבד, והכל עמד על כרעי תרנגולת...

אצלי קריאה משכיחה הכל. בכוונה הייתי קוראת שעות כדי לברוח מהמציאות המפחידה ואז כשהייתי גומרת את הספר ממש הייתי נתקפת חרדה- אמאל’ה, התינוק פה לידי. אני אמא שלו. הצילוווו...

וזה עובר!

את לא נולדת אמא ביום אחד

כמו שהתינוק לא נולד הולך, ואוכל אוכל רגיל, ומדבר- כך גם את! לא נולדת אמא שיודעת הכל ומצליחה ומבינה. לא נולדת אמא לעשרה ילדים אלא רק לאחד.

קשה להבין איך זה קורה, אבל אני מבטיחה לך שזה קורה- גדלים לאט לאט.

תסתכלי על היום, עכשיו-

את יודעת איך להאכיל את התינוק? איך להחליף לו טיטול? איך לאמבט ולהלביש? איך לחבק? זה מה שהוא צריך ממך עכשיו. לא יותר.  לא עוד ילדים ולא מה יהיה עם שיניים. יש משהו שאת לא יודעת איך לעשות? חוששת שלא מלבישה תואם לעונה? תמצאי לך אישה נחמדה ומנוסה שתוכלי לשאול אותה את השאלות האלו. לאו דווקא מהמשפחה.

העייפות וההורמונים גורמים לנו להשתגע. פשוטו כמשמעו.

תנסי לישון כמה שיותר- לתת חלב שאוב או תחליף בלילה, אם בן הזוג מוכן לקום אליו

וכשאת נכנסת לחרדה- תנסי לווסת את עצמך ולדבר להגיון- את בסדר גמור! את האמא היחידה שמתאימה וטובה לתינוק שלך!

 

חייבת להוסיף- אם עדיין זה נמשך ומשפיע על התפקוד שלך, כדאי לפנות לטיפול.

יש ארגון שנקרא "אם לאם"רינת 29
אם אין לכם עזרה מהמשפחה זה באמת מאד קשה ו"תלוש". הרבה נשים הולכות לאמא אחרי לידה ראשונה ומקבלות הדרכה ותחושת בטחון.
בארגון אם לאם נשים מנוסות "מאמצות" אמהות טריות ועוזרות להן בתקופה הראשונית באוזן קשבת, עצה טובה והדרכה מעשית. מישהי תגיע אלייך הביתה לביקורים ותרגיע את החששות.

מצטרפת גם להמלצה לפנות לאחות טיפת חלב ולשתף אותה בהרגשה שלך.
זה שכולן מביאות יותר מילד אחדלמה לא123

רק מראה שהתקופה הקשה והתחושות הקשות עוברות לכולן פחות או יותר.

זו אחת התקופות הקשות שהיו בחיי ואני מבטיחה שמילד לילד הביטחון בהורות עולה,ואת הרבה יותר קלילה לגבי הרבה דברים.

בילד ראשןן לוקחים קשה כל דבר,כמו גזים ובכי וכאבי שיניים. בילדים הבאים את יודעת למה לצפות ואיך הילדים לך מגיבים לכל דבר ואת כבר פחות לחוצה ופחות רצה לרופא על כל שטות.

למשל כשתינוק אצלי מתחיל לשלשל ולהעלות חום והוא בן 10 חודשים,אני יודעת שהשיניים באופק. אני כבר יודעת איך לטפל בתפרחת שנוצרת לו מהשלשלולים ומה מרגיע אותם.

אני כבר לומדת לתמרן בין זוגיות,עבודה,תינוק,הורים וכו

עכשיו הכל נראה קשה ובלתי אפשרי,מניסיון אני אומרת לך שבעוד כמה חודשים תרגישי אחרת.

תצאי מהבית קצת,תטיילי,תראי עולם,תפגשי עם חברות,אין לך מוג כמה שזה עושה טוב לנפש.

אני כ"כ מבינה אותך,שתדעי רק שאצל כל תינוק שנולד כל הבית מתערער לכמה חודשים,עד שכולם מתרגליםלנשמה החדשה.

בהצלחה לך

פורים היום

תחייכי ותהיי שמחה,זכית להיות אמא

האמהות צומחת לאטתפוחים ותמרים
מאד טבעי בהתחלה להרגיש את כובד האחריות, את כל המחירים, ואת כמה שאת ילדה בעצמך.

הזמן יאזן את התחושות, שמחה אמיתית תגיע.
את דקה אחרי לידה מפוצצת בהורמונים, אי אפשר להשלים שינוי כזה גדול ככ מהר. אל תפחדי מהתחושות. הכל לגיטימי. מחבקת אותך מרחוק.
הייתי שםצועקת לךאחרונה

ילדתי לפני שלושה חודשים וחוויתי בשישה שבועות הראשונים את מה שאת מתארת.

אחרי שישה שבועות הקטנה התחילה לישון בלילה טוב יותר וגם ההורמונים נרגעו.

השבוע אפילו הצלחנו להיות ביחד בפעם הראשונה מאז הלידה.

בקיצור, ממליצה לא להסתכל לטווח הרחוק אלא לעבור יום ועוד יום, את תראי שכל יום המצב משתפר!

התלבטות תאורטית על הכנת הגוף ללידההרמה

יש אמצעים והמלצות שונות לקראת הסוף כמו: עלי פטל, עיסוי פרנאום, אמבטיית רוזמרין, נטילת שמן נר הלילה לריכוך הצוואר.

כמה שווה להשקיע בזה ולקחת ריסק שאולי הדברים לא הכי בטיחותיים שיש (בעיקר שמן נר הלילה)

וכמה לשחרר ולהאחז בזה שגוף יודע ללדת כשמגיע הזמן.

אני שומעת דעות לכאן ולכאן וקשה לי לקבל החלטה, אשמח לדעות

אני לא עשיתי כלום מזה האמתהמקורית

כנ"ליעל מהדרום

לק"י

אולי בהריון הראשון ניסיתי קצת לעשות עיסוי.

וטוב שלא התאמצתי לשוא, כי בסוף ילדתי בקיסרי.

ובהמשך גם קראתי שזה לא מומלץ.

ילדתי 4 ילדים בלידות רגילות בשכיבה על הגב, וב"ה רק באחת נקרעתי קצת.

2 לידות עם אפידוראל- באחת מהן נקרעתי קצת.

בשלוש לידות שפכו שמן שקדים בלידה עצמה.

ברביעית נראה לי שלא. או שלא שמתי לב....

(בדיעבד אחרי הלידה נזכרתי שלא הוצאנו את השמן מהתיק. אבל אולי השתמשו בשלהם. לא בטוחה. אבל זה משהו שכן הייתי עושה- זה לא מזיק, ונראה לי עשוי רק להועיל).

תלוי בעיני כמה קריטי לך המטרה (נניח לא להיקרע)ירושלמית במקור

עשיתי קצת עיסוי עם מכשיר פרימאם, וגם את האמבט רוזמרין קצת (בטעות קטפתי ממשהו מרוסס חחח שלא בריא, אבל לא נרשם נזק), והיתה לי לידה מדהימה כמו שרציתי בלי קרע או תפר אבל אין לדעת אם בגלל זה... אז השאלה בעיני כמה קריטי לך המטרה הסופית

נזכרתי שגם פטל לקחתיירושלמית במקור

מהניסיון שלי..חזקה בעורף

בלידה הראשונה ממש הקפדתי לעשות לפני הלידה עיסוי פרנאום, הבאתי ללידה הרבה שמן (שקדים נראלי🤔)

וזו הלידה היחידה שנקרעתי ובגדול🙈

בלידות הבאות, והיו הרבה ב"ה, לא עשיתי כלום ולא היו לי בכלל קרעים🥳 והיו גם תינוקות במשקלים גבוהים יותר💪🏻

קיצר, לא תופסת מזהה בכלל😅

וואי מעניין ממש . השאלה מה היה קורה אם לא הייתהרמה

והאם ילדת עם אפידורל/בלי? אולי היתה יותר הקשה למיילדת? היו תנוחות שונות? שווה קצת להעמיק בזה. זה כל כך מפחיד נשים בליגה הסיפור של הקרעים

לדעתי הפחד מהתפרים יותר גרוע ממה שזה באמתירדנית

והיה לי חתך בלידה ראשונה ובלידות אחרות לא.

כאב במשך שבועיים אבל לא משהו שמפריע לתפקוד, אם זה כואב מדי צריך לבדוק שאין תפר הדוק מדי.

לדעתי להשתגע אחרי כל מיני תכשירים ועיסויים שאולי בפני עצמם לא נעימים, ואז אולי להתאכזב אם בכל זאת יש תפרים זה גם מבאס.

אז תעשי רק מה שטוב ובע"ה יהיה טוב

תראי לי היה סיוטטטטטהרמה

ההחלמה היתה קשה קשה קשה

מתוך 4 לידות 2 היו מאוד קשות מהבחינה הזאת.

השאלה מה אפשר לעשות להמנע במידה ויש נטיה וכמה להשקיע בזה או להשלים עם זה

ובדקו את התפרים כשזה כאב כל כך?ירדנית

מה היה ב2 הלידות האחרות?

יש גם קרעים מאד רציניים..כל הישועות

יש בזה דרגות ומאחלת לכן לא להכיר את הרציניים.

הפחד לא תמיד יותר ממה שזה באמת

ברור שיש קרעים בדרגה גבוההירדנית

שלהם עוד יותר ברור לי שעוד שמן או עיסוי לא יעזרו, אלא עניין גנטי וגודל התינוק..

קרע דרגה 2 לא אמור להיות כזה נורא

לא אמור להיות אבל יכול להיותשמ"פ

מה שכן, מניסיון אם אחרי שבועיים זה לא משתפר ללכת להבדק

במיוחד אם זה מחמיר

ולפותחת - לידה ראשונה עשיתי עיסויים גם עם מכשיר היה לי 3 תפרים בדרגה 2

לידה שנייה עשיתי הרבה פחות נקרעתי פחות למרות שהתינוק היה יותר גדול

בשניהם שפכו לי שמן בכמויות מה שכן בשני לא הפסקתי לחפור להם שממש יעזרו לי עם זה כי בלידה הראשונה תפר אחד הזדהם ותפר אחד לא תפרט טוב והייתי צריכה ניתוח ו

לא צריך לחכות שבועיים, לפני שחרורירדנית

לבקש שיסתכלו אם אפשר לפתוח תפר זה מאוד מקל

אוי היה לי יותר כואב מהצירים והכלנעומית

כאב בסדר הזה

תפרים

הנקה

צירים ולידה

בלידה הזו הייתה בלי אפידורלחזקה בעורף

בכל הלידות אני יולדת על הגב.

חלק עם אפידורל חלק בלי….

הסיבה היחידה שעולה לי, זה אולי בגלל שהעובר היה עדיין מאוד מאוד גבוה, למרות שהייתי בפתיחה מלאה והייתי בלחיצות הרבה מאוד זמן ובשלב מסוים המיילדת עזרה קצת לתינוק, כדי למנוע מצוקה ומשכה אותו. אז הגיוני שזה גרם לקרעים.

מסכימה איתך שהתפרים זה סיוט, בלידה השניה הייתי בהלם מההבדל עם תפרים או בלי תפרים.

לי אישית היה ממש סיוט ומגעיל לעשות עיסוי כל פעם, ואז בזמן אמת ראיתי שזה לא עזר לי בכלל אז לא חשתי שום צורך לעשות בלידות הבאות.

חושבת שאם לא מפריע לך, תעשי, מה תפסידי?

לא הייתי משקיעה בטירוף ובטח לא עושה דברים לא בטיחותיים.

שיהיה בהצלחה ובידיים מלאות, הכי חשוב❤️

אני ממש מאמינה שתה עלי פטל ושמן נר הלילההתייעצות הריון

שהלכתי בכמוסות עזרו משמעותית. אין לי למה להשוות כי בכל הלידות (והיו כמה וכמה) הקפדתי על זה, אבל ב"ה בכולן הצוואר היה רך והלידה התקדמה במהירות

אני אישית לא עשיתי שום דברהשם שלי

והיו לי לידות טובות.

הראשונה היו תפרים, ובאחרות לא.

כל מה שכתבת בטיחותי אם עושים אותו נכוןאמא לאוצר❤

ולא יכול לעשות שום נזק... הוא אולי לא יועיל אבל גם לא יזיק. הכל תלוי כמה זה חשוב לך וכמה השתדלות את רוצה לעשות.... זה דברים שיכולים לעזור ויכולים גם לא❤️ לא ממליצה להשתגע, כן להשתדל בגדר האפשר

לגבי עיסוייעל מהדרום

לק"י

יצא לי לקרוא בפורום שיש מי שאומר שזה לא מומלץ, שזה יכול לגרום לעור להיות פריך יותר ולהיקרע. ושמה שמשפיע זה סוג העור ולא העיסוי שעושים.

לזכרוני כשזה עיסוי ידני.במכשיר (פרימאם למשל) זה לאירושלמית במקור

אה וזוכרת גם שמה שמסוכן קצת זה הבלון (מכשיר אחר)ירושלמית במקור

לא יודעת. במה ששקראתי דובר על עיסוי בכללייעל מהדרוםאחרונה

לק"י

לא פירטו איזה בדיוק.

אני לידה ראשונה עשיתי מלא עיסוייםובסוף ילדתי קיסרידיאן ד.

לידה שניה לא התאמצתי בכלל, היו לי מספיק חששות ופחדים בלידה

ונקרעתי חבל על הזמן (דרגה 2) וההתאוששות היתה די קשה.

אני אישית לא כזה מאמינה שזה עוזר כל הדברים,

בעיניי לנסות ככה בכייף, מה שמרגיש בנח ובסבבה

בלי להיות היסטריים.

מה עושים עם זה שאני נטרפת מהבן שלי?אונמר

הוא בן 5 וחכם ומקסים.

אבל יש לו קטע שהוא מציק לטונה בת 3 בלי סיבה, סתם כי היא באופציות שלו. וזה מטריף לי את המח.

מתעורר בוקר לוקח לה מוצץ וגרב. היא בוכה, אני קמה, ובלאגן.

אני ממש מרגישה את עצמי כל פעם נכנסת לטירוף. אני משתגעת.

אני יכולה לצרוח עליו או לתפוס לו את היד חזק מידי או לתת סטירה אפילו

ואני כל-כך ממוצפנת אחרי וכל כך שונאת את זה חושבת שזה לא אמור להיות.

אבל הבנתי שאני לא מצליחה שזה לא יפעיל אותי.

בזמנים אחרים אני מרעיפה עליו אהבה וחיבוקים חצילים טובות וביחד, אבל לא מצליחה שלא יקרה בכלל ההתפוצצות הזו שלי על ההתנהגות שלו.

מה אני אמורה כן לעשות?

מרגישה שאם אני אצליח לחשוב אחרת כשאני עוד שומעת שככה הוא מתנהג כרגע אני אצליח להגיע אליו כבר רגועה יותר ולא בכעס כזה גדול, אבל לא מצליחה לחשוב שום דבר חוץ מאיזה ילד בלתי 😔

והוא לא ככה תמיד וזה לא מה שאני חושבת עליו באופן כללי, אבל כשזה כן קורה אני באמת מאבדת את זה.

אני מבינה גם שזה קשור לזה שאני מרגישה חסרת אונים קצת מולו בנושא הזה כאילו אין לי דרך לעצור אותו. או אין לי דרך לשלוט באירוע. לא יודעת למה שזה מרגיש לי ככה כי הוא כן יפסיק כמובן כשאגיע.

אולי עצם זה שהוא עושה את זה רק כדי שאבוא זה מחרפן אותי.

באמת לא יודעת וזה עצוב לי להיות ככה לילד שלי.

ועצוב לי גם להיות ככה לעצמי.

בקיצור עצות יתקבלו ממש בברכה

מבינה אותך מאוד❤️מתואמת

העצה העיקרית שלי היא הדרכת הורים.

העצה השנייה שלי היא לנסות להבין שזה כנראה משהו לא בשליטתו, אף שהוא גדול יחסית. והצעד הבא הוא לנסות להבין ממה זה נובע. אבל זה קשה מאוד מאוד...

תודה.אונמר

מה הכוונה לא בשליטתו?

חיבוק♥️המקורית

לדעתי חוסר השליטה הוא זה שמוציא אותך מפרופורציות כמו שכתבת, ואולי גם הבכי של הקטנה מטרגר

אני ממליצה להתעכב על זה

מה עובר לך בגוף כשהילדה בוכה? את ככה מול כל הפגנת בכי? ממהרת "לכבות" אותה? קשה לך עם תחושת חוסר אונים?

אם תקראי לו כשהיא בוכה ותגידי לו שאת אוהבת אותו ותתני לו חיבוק ושיחזיר לה ?

אם לא תגיבי דקה ורק תגידי - אני באה ותאספי את עצמך ותוך כדי תחשבי על תגובה?

אני לא מסכימה עם זה שזה לא בשליטתו האמת, אני חושבת שילדים מנסים להשיג כל מיני דברים באמצעות התנהגויות. אולי הוא באמת רוצה להעיר אותה כדי לשחק למשל ולא יודע איך. אולי הוא רוצה להעיר אותך ונעזר בבכי שלה. . גם הבן שלי היה מציק לאחותו כדי להעיר אותה והסברתי לו שזה לא נעים ושיקרא לה בעדינות עד שתקום. והוא יודע לבוא להעחר אותי אם הוא קם מוקדם. גם כשהיה בגיל 5. הוא מתעורר הרבה פעמים לפני כולם?

לדעתי בגלל שזה מגיע למצב של צרחות ואפילו סטירה שזה דבר שהוא מאוד משפיל בעיניי, ובאמת מעיד על סוג של אבדן שליטה טוטאלי בסיטואציה (דווקא כי את מבינה כמה זה באמת לא בסדר), אני רואה צורך בהדרכת הורים/ טיפול סביב התחושות האלה.

עוד חיבוק גיבורה♥️ בטוח לא פשוט לכתוב ככה בפתיחות. שהשם יסייע בידך 🙏

אני חושבתoo

שמוקד ההפעלה הוא בציפייה

את מצפה שילד בן 5 לא יציק בלי סיבה

אבל ילדים

גם יותר גדולים

לא צריכים סיבה להציק

(ויש גם לא מעט מבוגרים כאלה

שמציקים בדרך שמבוגרים מציקים)

אם יוצאים מנקודת הנחה

שילד רשאי להציק

כי הוא צריך לעבור דרך

כדי לראות את העולם במבט רחב

יותר מנקודת המבט שלו

אז ההצקה הרבה פחות מציקה להורה

וכל הצקה יכולה להיות הזדמנות

לדבר איתו אחכ

לשמוע אותו

את נקודת המבט שלו

להסביר לו למה זה מציק

להציע דרכים אחרות לפעולה

אבל להשאר איתו

בצד שלו

להיות ההורה התומך והמנווט

לא השוטר

מה שמפריע לך שהוא מנהל פה את המצבל666

אין לך אפשרות לא לבוא כי הקטנה היא גם ילדה קטנה וגם לה יש צרכים . אז מה שמעצבן אותך שהוא מפעיל אותך בצורה כזאת. גם אותי דברים כאלו מעצבנים.

אז צריך לקחת ילד ולהסביר לו שאם הוא רוצה שאת תבואי, הוא קורא לך. ובאיזה צורה הוא קורא לך . אבל אם הוא מציק לאחות קטנה , אז תהיה תוצאה לא נעימה. לא יקבל הפתעה , לא ילך לחבר, לא יהיה סרט. ולעמוד בזה.

בזמן הרגוע לדבר כמה זה לא נעים כשמציקים לך

מזדהה ממששיפוראחרונה

לא ברמה של סטירה. אבל כן זה מטריף ברמות. גם בין בן 5 ובת 3, הצקות סתם, לא כי כועס. והוא לא עוצר כשאני באה, רק אם אני תופסת אותו או מסיחה את דעתו. אולי זה קשר נורמלי בין אחים בגילאים האלו?

שוב לגבי כיתה א'אובדת חצות

אני עדיין מרגישה מעורבבת מהם מאד

יש להם המון חוויות שצריך לשתף ולהכיל , סיפורים לשמוע, עניינים לטפל בהם, שיעורים לעשות.

אנחנו מתמזמזים יחד עם כל המטלות והמאבקים איתם בסדר ערב (לנו יש אידיאל לעשות שיעורים לפני טלויזיה או להתקלח מוקדם ולסיים עם זה- להם יש תוכניות אחרות רוצים זמן מחשב ומסך וכו) ואיכשהו אנחנו גם משקיעים בהם בקריאת ספרון או להביא חבר או לעבוד על קריאה או אנגלית וכל זה מאד לוקח זמן ומגיעים ל11 ועוד לא עשינו כלום ויש כלים בכיור.

פתאום אין לי זמן לספורט אפילו ולדברים שבעבר היה לי זמן.

ושוב אני סביבם מאד ואין לי רגע לעצמי.

אפשר לו"ז ערב עם ילדי כיתה א (מאמהות לילדי בית ספר) בלי להתמזמז אבל גם לא להיות מדי נוקשים? כלומר להביא בחשבון שילד שחזר עייף ורעב מיום שלם וצהרון לא ירצה לעשות שיעורים מייד? אשמח ללו"ז של שעות והצעות מה לעשות בכל זמן מה אתם מאפשרים ומה לא.

סליחה על החפירה ותודה על ההכלה

תודה!!!

מה קשור אנגלית בכיתה א?רינת 24

למה להעמיס סתם?

אצלנו אין כמעט שיעורי בית. רק בשבת יש דף קריאה ובמהלך השבוע 2-3 דפים בחשבון. הילדה עכשיו בכיתה ב' והיא קוראת מצוין אז כנראה שזה עבד…

מציעה לך לדבר עם המורה ולברר איתה מה קריטי בשיעורי בית ומה אפשר לוותר.

הלוז אצלנו:

16- חוזרים מהצהרון

עד 18- חבר/חוג/מסכים/פארק

18- ארוחת ערב

19- שיעורי בית (אם יש, בדרך כלל אין)+ מקלחת

20- זמן התמרחות לצערי…

21- לישון

אצלנו יש המון שיעורי בית ואין חיה כזאת לא לעשות.ואז את תראי

בגלל זה אמרתי לתאם עם המורהרינת 24

לדעתי האישית ומניסיוני עם שני ילדים אין צורך בכל כך הרבה שיעורי בית בכיתה א… זה ממש צער בעלי חיים… חחח

(בניגוד לגילאים גדולים יותר שלדעתי צריך הרבה יותר לתרגל מתמ' למשל ממה שנותנים אצלנו)

הייתי מורידה עומסנעמי28

מילא הייתם שמחים ומאושרים עם ההעשרה הזאת.

אבל נשמע שזה לא עובד לכל הצדדים.

גם ככה עמוס, גם ככה המעבר בין גן לכיתה קשוח, גם ככה תאומים, גם ככה יש אתגרים שלא קשורים, למה להעמיס?

זאת לא שאלה רטורית, תשאלי את עצמך בכנות מה מניע אותך לדחוף אותם לעוד ועוד?

זה דומה לדרך שאת גדלת? זה תנאי בעינייך להצלחה עתידית? זה גורם לך להרגיש אמא משקיעה וטובה יותר (וללוא זה, מזניחה)? , העתיד שלהם מלחיץ אותך?

אולי את דורשת מעצמך הרבה ומצפה דרישה דומה גם מהם?

ולמה?

באמת תשאלי את עצמך מה גורם לך למרדף הזה, כדי שאם העומס קורה שוב, תזהי על מה זה יושב.

אם זה היה בשמחה ובטוב, אז הכל בסדר, אבל זה לא.

הרבה יותר משמעותי בהתפתחות ילדים בגיל הזה זה סביבה רגועה, בית שאפשר להתפרק בו, אמא רגועה, זה נותן ביטחון רגשי שהוא יכתיב את ההצלחה העתידית שלהם יותר מכל תחום העשרה בכיתה א'

רגעים משפחתיים וחוויות חברתיות מעשירות הרבה יותר מכל עוד תוספת לימודית.

היה להם יום ממש עמוס ורווי לימודים, די הגיוני שירצו לפרוק לחץ.

כשאת חוזרת מהעבודה לא מתחשק לך רגע שקט וקפה?

לילדים פי כמה.

אם השיעורים לא ליום שלמחרת, אין צורך כל יום, גם לא נורא אם לא הכל יעשה בשלמות, וכל שאר התוספות להוריד כרגע.

אצלנו היה בערך ככה:טארקו

חוזר ב16 מהצהרון

זמן חופשי, משחקים, מחשב, לצאת החוצה לגן שעשועים וכאלה.. מה שזורם

חמש וחצי בערך אפילו לכיוון שש עשינו ש"ב, לא היו הרבה ולא נמרחנו עם זה אבל גם אם בחר שלא השארנו את המאבק למול המורה ולא מולנו. היה בעיקר בקריאה.

18-18:30 ארוחת ערב(קלה. לרוב משהו מבוסס על פיתות) לוקחת בערך חצי שעה ולפעמים פחות מזה

מקלחות מהירות, יוצאים עד 19 ורבע מקסימום

ולמיטה עם סיפור/פודקאסט/מוזיקה.

פעם בשבוע(לרוב מוצש כדי להתחיל את השבוע בטוב) עוברים על הקלמר והילקוט לראות שהוא מסודר

מערכת לא ממש היה בכיתה א כי פשוט היה צריך להביא חשבון ועברית כל יום והשאר נשאר בכיתה.

אוכל ארגנו אחרי שהוא הלך לישון אבל הוא באמת היה במיטה עד 20 במקסימום.

אני דווקא לא מרגישה שנכון לעשות שיעורי בית מיד כשחוזרים מבית הספר. נכון שככה זה "קל יותר" מצד לזכור ושזה לא ייבלע ביום

אבל ממש רואה אצלנו, וגם זוכרת עלי כילדה ועל אחים שלי, שחוזרים מאוד מוצפים מיום שלם מחוץ לבית שהוא מאמץ מנטלי גדול מאוד

וצריך זמן רגיעה והפסקה לפני מאמץ מנטלי נוסף... יש ילדים שזה בסדר להם אבל לדעתי לרוב הילדים זה נכון ולכן העדפנו שזמן ש"ב יהיה לקראת א.ערב ולא מיד כשחוזרים.

הבת שלי בכיתה א בבית ב2, יש לה ש.ב כל יוםרקלתשוהנ

אבל המורה לא נותנת משהו שלוקח יותר מ10 דקות. אם שתי מורות נותנות, זה רבע שעה מקסימום.

אני לא מבינה את התיאור שלך אז נראה לי שמשהו בתנאי הפתיחה שלכם שונה בהרבה.

מאיפה הגיע האנגלית? הם לומדים אנגלית בכיתה א??

מניחה שאם היתה חוזרת ב4, גמורה מותשת ומוצפת בהרבה, היה לה קשה הרבה יותר לתת מהזמן שנותר לה לשבת שוב ללמוד

לא הייתי עושה שום לוז עם ילדות הכיתה שלה אם היא מגיעה ב4, אין לה שום צורך לראות שוב חברות אלא רק להירגע בבית ולנשום.

יש מקומות שלומדים אנגלית בכיתה א'יעל מהדרום

לק"י

אבל אצל הילדים שלי זה היה קליל. בטח לא כולל חזרות וש.ב.

לוזהמקורית

חוזרים ב16

מסספרים איך היה, מנשנשים משו

משחקים

לפני ארוחת ערב אם יש שיעורים - עוברים על זה (לא יותר מ10 דק רבע שעה בדרכ)

ארוחת ערב+ מקלחות

זמן פטפוטים

20 לישון וביי

אחרי השעה 16 מבחינתי זה הזמן להיות בבית.

לפני שנתיים היה חוג לכל אחד אבל זה היה עמוס מדי

הבת שלי התחילה לבקש להיפגש עם חברות. אני אאפשר לה פעם אחת השבוע, אבל במקביל אבהיר לה שהחברה נמצאת איתה בכיתה כל היום וזה מספיק בעיניי וזה ממש לא הולך לקרות על בסיס שבועי

בעלי דואג להפגיש את הילד למשחק כדורגל עם חברים פעם ב3 שבועות

זהו

אצלנו השב יכולים לקחת 20 דקות, ילד1מנגואיתאחרונה

המורה אמרה שאם לוקח יותר מ20 דקות ,להפסיק ואם קורה כמה פעמים לדבר איתה והיא יכולה להוריד לילדים באופן ספציפי

אנחנו עושים בדרכ שב אחרי ארוחת ערב כי אז גם אני וגם בעלי בבית ונוח שאחד יושב איתו וההורה השני עם השאר/מקלחות וכו

אני מרגישה בגיהנוםמטפחת:)

הפה שלי מלא פצעים-

כבר שבוע. הרופא טוען אפטות. יש לי בערך חמש עשרה חלק על הלשון חלק בחיך.-

כואב לי לדבר, לשתות. לאכול בכלל לא באופציה. הביא משחה זה לא עוזר. פשוט רוצה שירדימו אותי הפה שלי בוער

יאייי. זה נורא!!! 🫂אחת כמוני

אוי ואבוירקאני

תנסי חלב עיזים

וואי. איזה סיוט. מסכנה.רק טוב!

אם אני זוכרת נכון טחינה גולמית על בפצעים גם עוזרת.

ותשאלי את הצאט אולי יהיה לו רעיונות נוספים.

לרופא יש הסבר ממה זה וכמה זמן לוקח לזה לעבור?

וואי, חיבוק!מתואמת

לפני כמה שנים כשהייתה לי קורונה היו לי אפטות נוראיות-נוראיות, ברמה כמו שאת מתארת... (סובלת מדי פעם מאפטות, אבל לא ברמה הזו) ב"ה הן עבאו אחרי כמה ימים (נדמה לי עוד לפני שהחלמתי לגמרי מהקורונה)

יכול להיות שיש לך וירוס? עשית בדיקות דם?

תנסי לקנות עוד תכשירים שאמורים לעזור...

הלוואי שיעבור לך מהר!!❤️

לי אמרו זיהום ובסוף זה היה פטריה.מרימוש!

כשהגיעו לאבחנה הנכונה טיפות ניסטדין וכדו' פלוקנול או משהו כזה פתרו את הבעיה.

לקחו לך משטח? תחזרי לרופאהמקורית

רפואה שלמה♥️

יאא ♥️אונמר

אולי תנסי רופא אחר? איזה כואב זהה

תקחי משככי כאבים, כדי שתוכלי לשתות ולאכולרוח הרים

כמו שצריך. תרגישי טוב!

יש ארטיק מיוחד בשם לימזוררינת 24

שאמור לעזור לפצעים בפה…

החלמה מהירה!!

תודה רבה לכל העונות!מטפחת:)אחרונה

אני באמת רוצה לחזור הבעיה שיש תור רק בשלישי והרופא תורן יש לי חוויה נוראית ממנו

מה אתן מכינות לשבת בצהריים?רינת 24

לילדים שלי נמאס מעוף…

מחפשת מתכון לבשר טעים ומיוחד שאפשר להניח על הפלטה בבוקר (ללא נוזלים ושלא יתייבש).

חוץ משניצל וחמין 🙏

קציצותכורסא ירוקה.

אבל זה גם תלוי מה המנהג שלכם מבחינת נוזלים. יש קציצות עם מעט רוטב. אפשר נקניקיות אם אוכלים אצלכם

פאי רועיםמישהי מאיפשהו

או בורקס בשר (בצק עלים/פילאס ממולא בבשר טחון מבושל עם בצל, פטריות, תפוא, תבלינים).

אפשר גם פרגיות לבד, או פרגיות עם אורז

טורטיות\ בורקס בשרשנהב

טורטיות יותר טעים

יכולה לפרט על הטורטיות?כורסא ירוקה.

..שנהב

מטגנים בצל, מוסיפים בשר טחון, אפשר גם פטריות\צנוברים תבלינים

מטגנים את הכל ככה טוב ומפוררים את הבשר תוך כדי.

כשמוכן שמים בערך שתי כפות מהתערובת בתוך טורטיה, מגלגלים כמו סיגר, סוגרים עם ביצה שלא יפתח

מורחים מעל ביצה ומפזרים שושמשום, אופים עד שמשחים

אצלנו מכינים את המלית:קנמוןאחרונה

מטגנים בצל, פותחים בו תבלינים (שום גבישי, מלח, אפשר טיפה פלפל שחור, גריל עוף, קינמון-מוסיף המון עומק וניחוח לטעם) מערבבים היטב את התבלינים עם הבצל והשמן (זהירות לא לשרוף את התבלינים), ומוסיפים חזה טחון.

מטגנים ומוסיפים תוך כדי קצת סילאן.

לוקחים טורטיות, ממלאים בכל אחת כמות מכובדת מהמלית,

מקפלים בצורה של: מגלגלים ואז מקפלים את השוליים משני הכיוונים לאמצע, כך שהטורטיה תהיה סגורה ולא יישפך המילוי החוצה דרך הקצוות.

באותה מחבת מטגנים קלות כל טורטיה מ2 הצדדים: הצד העליון והצד שהקצוות מקופלות כלפיו.

לשובע

אפשר קבבוניםהשקט הזה

חזה עוף שלם בתנור שפורסים לפני ההגשה

פרגיות/ חזה עוף. אולי לחמם על תבנית ולזמן קצריעל מהדרום

לזניה בשריתכתבתנו

קציצות מטוגנות מפשירות ממש יפה על הפלטהחושבת לעצמי

ואם את שמה בתערובת גם קצת ירקות היא נשארת עסיסית

אצלנו ממש הולך פאי רועיםשמש בשמיים

אולי יהיה פה רעיון למי לפנות.. (טריגר הפלה)קנמון

כמה שבועות אחרי הפלה.

כתבתי פה באלול איזה פוסט כאוב על כמה כואב לי לקבל שוב ושוב את הלא ולחוות את אי-המענה מה'.

יום למחרת בהפתעה מוחלטת, כי היו סימני מחזור מקדימים, גיליתי הריון.

לא היה גבול לאושר.

כשנפל, חשבתי, לפחות קבלתי תזכורת מה' שלא ארגיש שהוא לא רואה אותי.

אבל האמת, שברון הלב כל כך גדול..

חיכיתי כמה שנים, עברתי כמה הריונות כימיים ו..כבר חששתי שלא יקרה. אני גם מעל 40.. ופתאום כשזה קרה, וואו.. כל כך כל כך שמחתי. הרגשתי שהלב שלי מתמלא ושאני מתחייה מזה ממש.

ואז, זה נגמר.

אז יש את הצער הגדול.

אבל חוץ מזה, יש גם כל מיני תופעות גופניות שלא עוברות.

אני חושבת שהאחת העיקריות בהן היא הרגשת כאב מטורף באגן.

כואב לי כל כך.

בעיקר אחרי שאני עומדת /הולכת רצוף נניח חצי שעה,

מרגישה שהאגן עוד מעט צונח לי מרוב כאבים.

האזור מאחורה של עצם הזנב בוער,

הצדדים,

מקדימה- שיפולי הבטן.

יש לציין שאני עם עודף משקל ועם בטן מכובדת כולל צורה 'מהממת' שנוצרה בה בעקבות קיסרי שעברתי.

אבל אלו נתונים שמלווים אותי כבר כמה שנים

ואילו הכאבים באגן חדשים.

למי לפנות?

כבר הייתי אצל רופא משפחה (בעקבות עוד תופעות ומצב גופני ירוד- חולשה, כאבי ראש, ועוד..) ששלח אותי לסדרת בדיקות דם ושתן.

בדיקות הדם בגדול תקינות. ב''ה.

מרגיש לי שזה יותר תחום פנימי בגוף. השאלה של מה- עצמות? רחם? יציבות? וואט אבר?

קיצר, אם יש למישהי כיוון יצירתי למי לפנות ואיך לטפל- ממש אשמח, כבר אין לי כח להרגיש לא טוב..

תודה מראש..

רופא משפחה יכל לשלוח אותך גם לאולטרהסאונד בטןהמקורית

מכל מקום הייתי פונה לרופא נשים קודם האמת

חיבוק♥️ תרגישי טוב!

למרות שהרבה מהכאב הוא בעצם בגב?קנמון

ובאולטרסאונד שעשיתי אחרי לא נמצאו שאריות,

והבטא כבר מאופסת..

מה שכן, המחזור שהיה לי אחרי היה כבד ונורא. דימום מאסיבי במשך כמה ימים רצוף

לא יודעת לגבי הכאביםילד בכור

אבל מחזור ראשון אחרי הפלה הוא ממש קשוח

תודהקנמון

כן. אם שרירי הבטן חלשיםהמקורית

אפשר לא לזהות מה מקור הכאב בדיוק

אולטרהסאונד רחם בודק רק רחם, לא את כל חלל הבטן אגב

בגלל שזה קרה אחרי ההפלה דווקא אז הייתי מנסה אצל רופא נשים

אוקי.. הבנתי.. אולטרסאונד לכל הבטן..קנמון

החכמתי. תודה

חיבוק ענק!! ❤️פרח חדש

יש מצב שמה שיש לך זאת דלקת באגן?

אני סבלתי מזה כמה פעמים

ויכולה להגיד לך שלא כל הרופאים יודעים לזהות את זה

וואלה. מחשבה מעניינת ויכול להיות מתאיםקנמון

השאלה שלי- איך עולים על זה?

אני בלי חום.

לפעמים במישוש באזור הרחםפרח חדש

אם מרגיש כואב או אי נעימות.

זה לא מחייב לגרום לחום, בדכ מצריך טיפול אנטיביוטי חזק של כמה סוגים יחד

תודה. אבדוקקנמון

נחת מספיק אחרי ההפלה?אביול

אני גם אחרי הפלה לצערי, ורק עכשיו, כשעברו שבועיים, התחלתי ללכת יותר מחמש דקות...

יכול להיות שהגוף שלך צריך פשוט מנוחה....

נחתי המון. שכבתי מלא.. הייתי חלשה ברמות.קנמון

גם קיבלתי עירוי ברזל כפול.

ולמרות זאת החולשה המשיכה.

לכי תדעי, אולי כואב לי באגן מרוב שכיבה(;

חיבוק על ההפלה. באמת צריך זמן..

מציעה לך להתייעץ עם רופאאביול

יכול להיות שזה מצביע על עוד צורך במנוחה, או על משהו אחר...

רופא נשים כמובןאביול

תודה על החיבוקאביול

וכן לאמר...

זה יכול להיות דלקת ברחםמבורכת

תודהקנמון

יקרההריון ולידה

יש כל מיני טיפולים של עיסוי רחם או דברים דומים.

העיסוי חיצוני כמובן

נשמע שהגוף שלך זועק את הנפש, ויש דרך לטפל בנפש דרך הגוף. אני לא מכירה מישהי ספציפית אבל תנסי לחפש בכיון.

בהצלחה, התאוששות טובה ושלמה והרבה כוחות!

(כמובן האפשרות של דלקת באגן שהעלו פה גם קיימת, וכדאי לבדוק ולטפל במקביל(

אמן. תודה. נשמע כיוון טובקנמון

וואו איזה כאב לברק לרגע9

ממש משתתפת בצערך.

הכאבים נשמעים באמת כמו איזו דלקת, אבל אמרת שעשית בדיקות דם ובטח היו רואים מדדים של דלקת שם. הייתי מנסה אצל רופאת נשים האמת ולא רופא משפחה. אולי שם תמצאי מענה יותר טוב.

בנוסף, אולי זה לא קשור אבל אני ממש ממליצה על יוגה. אני ראיתי לאורך השנים שזה ממש פותר ומונע כאבים מכל הסוגים. זה מחזק את שרירי הליבה בעדינות ואני רואה שבתקופות שלא עשיתי באמת היו לי כל מיני סוגים של כאבים.

אם אין לך חוג בסביבה יש מלא ביוטיוב, יכולה להמליץ לך על דברים ספציפיים אם תרצי.

מנסיון דלקת באגן לא מחייב עליה במדדי דלקתפרח חדש

טוב לדעתרק לרגע9

אז באמת כיוון טוב לבדוק את זה

אשמח להמלצה.קנמון

רחוקה מיוגה כרחוק מזרח ממערב.

יותר בתחום של ספורט קיצבי.

כל תנוחות היוגה האלו נראות לי לא רלוונטיות ל(חוסר) יכולת שלי.

אבל מוכנה לנסות.

אז אשמח להמלצה למשהו לא מורכב מדי ביוטיוב..

ותודה!

ממליצה על לאה יוגהרק לרגע9

תכתבי 'לאה יוגה' ביו טיוב.יש לה ערוץ עם המון שיעורים בכל מיני אורכים, שמתאימים לכל מיני מקומות בגוף. נגיד שיעור לגב תחתון וכו'. אני לפעמים מחפשת נגיד שיעור של רבע שעה אם אין לי זמן, יש לה גם קצרים, גם ארוכים בכל מיני רמות. תעשי קודם למתחילים.

ממש תודה (:קנמוןאחרונה

מציעה רעיוןבארץ אהבתי

מבחינה רפואית - אולי כדאי גם ללכת לפיזיותרפיסטית רצפת אגן. לפעמים הכאב קשור במשהו בשרירים שם ויש להן איך לעזור.

ועוד רעיון - לי לאחרונה היה איזה כאב באזור האגן, והלכתי למישהי שעובדת בשיטות טבעיות (יש לה הכשרות בהרבה תחומים - עיסוי, דיקור, אוסטאופתיה ועוד). והיא הצליחה לזהות את הבעיה ולטפל.

אני יכולה בשמחה לתת לך את הפרטים בפרטי (אם את מאזור ירושלים. למרות שאני יודעת שיש כאלו שמגיעים אליה גם מרחוק...).

גם כיוון מעניין..קנמון

אשמח להמלצה בפרטי.

אני לא מאזור ירושלים אבל לא שוללת הגעה.

תודה!

תודה לכל הנשים היקרות על העצות הטובותקנמון

ועל התמיכה.

זה נותן כח..

שהשם יברך אתכן בטוב!

כמה עולה לכם כל האוכל לשבת?פצלשהריון

אם מסכימות לרשום בגדול מה הוא כולל וכמה נפשות?

כולל חטיפים, שתיה, בורקסים, עוגות חלות וכו...

זוג+2 באזור ה400 מפרטתפיצישלי

ליל שבת

סלטים כ10 סוגים חלק קנויים באזור ה70 שח

דגים -50 שח

מרק קובות ביתי 30 שח

שבת בבוקר

בשר 80 שח

ממולאים או אורז עם עוף 50 שח

סעודה שלישית סלטים

מלבד זאת חלות 50 שח

עוגות ופיצוחים וחטיפים 80

אפשר סקר הריוניות? 😍 איזה שבוע ואיך מרגישות?הרמה

תאמת כבר לא סומכים על אף אחדאםאני

גם הרופא המטפל בקופה היה מה זה שאנן

ואני הריון ראשון אין לי מושג כמה כואב אמור להיות התכווצויות,

אומרים לי זה רגיל הרחם גדלה אז ביי…

אבל ברוך ה נראה שנעצר כרגע.

אני כל הזמן מזהירה אותו שאין לו עוד מה לחפש בחוץ,

שייקח את הזמן בפנים,

מה הלחץ😅