גם מהעובדה שפעם אחרונה שעשיתי בדיקת דם התעלפתי וזה פשוט הלחיץ אותי רצח מבדיקות דם מאז המקרה
😩
😩
לחוצה מהבדיקת דם מחרלונהלוב
מוכר מאד, פשוט תבקשי לעשות בשכיבהדעה נוספת
^^^לעשות בשכיבה.ירושלמית טרייהאחרונה
עולם אחר. אין מה להשוות. וזה דבר מוכר שצריך בשכיבה אז אמורה להיות להם מיטה עם וילון בשביל זה
בהצלחה יקרה ❤️מקווה מאוד
אם זה בדיקה שמותר לשתות לפניה ממליצה לך לבוא אחרי שתיית מים ואולי אפילו אחרי אוכל. יכול לעזור.
ולהגיד לאחות שאת לחוצה והתעלםת פעם שעברה
ולהגיד לאחות שאת לחוצה והתעלםת פעם שעברה
כמה שאלות על דיקלקטין.. הלוואי שתעזרו ליהריון ולידה
אני באמצע שבוע 7 כבר כמעט שבוע לוקחת 2 כדורים בלילה.
ואני מרגישה שבבוקר הבחילות נסבלות, אבל בצהריים כשאני עם הילדים שלי ובערב כבר הרבה יותר קשה.
מצד שני, שמעתי הרבה על העייפות שהכדור עושה וזה מלחיץ אותי..
מה עשיתן? ממש ממש אשמח לעזרה
ואני מרגישה שבבוקר הבחילות נסבלות, אבל בצהריים כשאני עם הילדים שלי ובערב כבר הרבה יותר קשה.
מצד שני, שמעתי הרבה על העייפות שהכדור עושה וזה מלחיץ אותי..
מה עשיתן? ממש ממש אשמח לעזרה
העדפתי עייפות על פני בחילות סיוט. יש ימים שגם הוא לא עוזר.ניק חדשה
ובפרקטיקה- הכל לקנות, בייביסיטר. בדקת ברזל? לדחות הכל, מה שאפשר, ומה שאפשר לקחת בתשלום כמו גיהוץ או לדחות לאחרי השליש הראשון כמו נקיון מסיבי של הבית . ללכת לישון מוקדם, לישון שנצ גם על חשבון בלגן או צהרון לילדים. כמובן מה שמתאים לך. וזה באמת קשה...
תודה! אז מתי וכמה לקחת?הריון ולידה
מתחילים עם 2 לפני השינהתוהה לי
ובמקרה הצורך מוסיפים אחד בבוקר, ואם צריך אז גם אחד בצהריים. כי לכדור יש מנגנון השהיה של איזה שש שעות..
אפשר לקחת ארבעאליסי
אני בשלב כלשהו פשוט לקחתי ארבע ביום..
המצב שלי חמור, אז לוקחת4 שזה המקסימום.ניק חדשה
שניים במשך היום, 1 בבוקר ו1 אחרהצ, ועוד 2 לפני השינה. והעייפות הזו נוראית, אבל לא בהכרח קשור לכדור כי גם הגוף עייף מאד בתחילת הריון
תודה רבה לכן!!!הריון ולידה
ועוד שאלה. נהגתן עם הכדור?
לי היה יותר קשה הבחילות של הצהריים ערב מאשר של הבוקרמק"ראחרונה
חילקתי את זה ככה:
כדור אחד בערב לפני השינה, אחד בבוקר בערך ב7, 2 ביחד ב-12 בצהריים (האפקט שלו מושבה, משתחרר אחרי כ3 שעות אז הזמנתי לבחילות של הצהריים ועזר גם לערב) וחוזר חלילה.
היה לי מצויין.
הרעיון זה לתפוס מתי הבחילות סביב היממה, וכ3 שעות קודם לקחת כדור אחד, או 2 (לפני החלק הקשה של היום) כדי שישפיע בזמן.
בהצלחה!
כדור אחד בערב לפני השינה, אחד בבוקר בערך ב7, 2 ביחד ב-12 בצהריים (האפקט שלו מושבה, משתחרר אחרי כ3 שעות אז הזמנתי לבחילות של הצהריים ועזר גם לערב) וחוזר חלילה.
היה לי מצויין.
הרעיון זה לתפוס מתי הבחילות סביב היממה, וכ3 שעות קודם לקחת כדור אחד, או 2 (לפני החלק הקשה של היום) כדי שישפיע בזמן.
בהצלחה!
מניעה אחרי לידההדסה 1
3 שבועות אחרי לידה מתכננים למנוע בע"ה לתקופה ארוכה ואני רוצה לשים התקן בערך 3 חודשים אחרי הלידה
כרגע אני יכולה לעשות הפסק אם לא יחזור הדימום , חשבתי להתחיל גלולות בנתיים כי בלידה הקודמת היה לי אחרי שבוע דימום הסתגלות כמו מחזור אז מעדיפה שאם יהיה דימום שהוא יהיה לפני הטבילה וגם כבר להיות מוגנת לפני הטבילה .
מתי מותר להתחיל סרזט אחרי לידה ?
כרגע אני יכולה לעשות הפסק אם לא יחזור הדימום , חשבתי להתחיל גלולות בנתיים כי בלידה הקודמת היה לי אחרי שבוע דימום הסתגלות כמו מחזור אז מעדיפה שאם יהיה דימום שהוא יהיה לפני הטבילה וגם כבר להיות מוגנת לפני הטבילה .
מתי מותר להתחיל סרזט אחרי לידה ?
העניין הוא לא מתי מותר, אלא מתי כדאי.קרן-הפוך
מותר כבר מעכשיו.
העניין הוא הסיכוי לדימומי הסתגלות עם תחילת השימוש בסרזט.
נכון שיש שיגידו שלקחו לפני טבילה ראשונה ולא היו להם בעיות, גם אלו שלקחו לפני הפעם הראשונה בד"כ לוקחות הרבה יותר מוקדם וכך הדימום הסתגלות מצטרף לדימום של אחרי הלידה, אבל את כבר עומדת להתנקות אז.. חבל!!
אבל לרוב, ממש לרוב, לסרזט יש דימום הסתגלות שמופיע בד"כ כשבוע לאחר לקיחתו, מה שאומר שסרזט עלול להאריך את תקופת ההיטהרות.
ממליצה לך להצליח להיטהר,לטבול להנות, להשתמש באמצעי מניעה זמני כמו שקפים נרות או נרות (את עם הנקה מלאה, אני מניחה) ולאחר מכן להתחיל עם הסרזט ולהתמודד יותר בקלות עם הדימום הסתגלות (הזמני, אח"כ בד"כ יש שקט לזמן ארוך. שווה!!)
העניין הוא הסיכוי לדימומי הסתגלות עם תחילת השימוש בסרזט.
נכון שיש שיגידו שלקחו לפני טבילה ראשונה ולא היו להם בעיות, גם אלו שלקחו לפני הפעם הראשונה בד"כ לוקחות הרבה יותר מוקדם וכך הדימום הסתגלות מצטרף לדימום של אחרי הלידה, אבל את כבר עומדת להתנקות אז.. חבל!!
אבל לרוב, ממש לרוב, לסרזט יש דימום הסתגלות שמופיע בד"כ כשבוע לאחר לקיחתו, מה שאומר שסרזט עלול להאריך את תקופת ההיטהרות.
ממליצה לך להצליח להיטהר,לטבול להנות, להשתמש באמצעי מניעה זמני כמו שקפים נרות או נרות (את עם הנקה מלאה, אני מניחה) ולאחר מכן להתחיל עם הסרזט ולהתמודד יותר בקלות עם הדימום הסתגלות (הזמני, אח"כ בד"כ יש שקט לזמן ארוך. שווה!!)
עונההדסה 1
קודם כל תודה רבה על התגובה .
אני לא רוצה לקחת סיכון עם שקפים כי איתם נכנסתי להריון אמנם לא הייתי על הנקה מלאה אז אבל עדיין מעדיפה משהו יותר בטוח .
ולא אכפת לי להתחיל כי לפי הרב שלנו הדימום הסתגלות הוא אוסר אז חבל לי להיטהר לטבול ושוב להיאסר מעדיפה עכשיו הכל .
אז את אומרת שאין בעיה עכשיו לבקש מהרופאה מרשם לגלולות ?
אני לא רוצה לקחת סיכון עם שקפים כי איתם נכנסתי להריון אמנם לא הייתי על הנקה מלאה אז אבל עדיין מעדיפה משהו יותר בטוח .
ולא אכפת לי להתחיל כי לפי הרב שלנו הדימום הסתגלות הוא אוסר אז חבל לי להיטהר לטבול ושוב להיאסר מעדיפה עכשיו הכל .
אז את אומרת שאין בעיה עכשיו לבקש מהרופאה מרשם לגלולות ?
אין בעיה להתחיל עכשיו עם גלולות.קרן-הפוך
הבעיה שלפעמים יש רק כתמים ולא דימום הסתגלותיעל מהדרוםאחרונה
לק"י
ואז עלול להיות יותר קשה להטהר.
ואם כבר נטהרת, אז רק כתמים לא אוסרים.
בהצלחה בכל החלטה ושילך בקלות!!
ואז עלול להיות יותר קשה להטהר.
ואם כבר נטהרת, אז רק כתמים לא אוסרים.
בהצלחה בכל החלטה ושילך בקלות!!
אני יודעת שההמלצה הרפואית מצד קרישי דםאורוש3
וכדומה היא להתחיל שישה שבועות אחרי.
ברור ברור שכדאי לטבול! הרבה יותר קל להקל על כתמים אחרי טבילה מאשר לנסות להיטהר איתם.
לגבי קיום יחסים. או קוטלי זרע או לחכות. מודה שאני היסטרית וחיכיתי. מה לעשות...
ברור ברור שכדאי לטבול! הרבה יותר קל להקל על כתמים אחרי טבילה מאשר לנסות להיטהר איתם.
לגבי קיום יחסים. או קוטלי זרע או לחכות. מודה שאני היסטרית וחיכיתי. מה לעשות...
סכנת קרישיות לא קיימת בסרזט ומיקרולוטירושלמית טרייה
.. רק בגלולות משולבות. זה האסטרוגן שמעלה קרישיות. גלולות הנקה הן עם פרוגסטרון בלבד.
לא סגורה על הסיבה.אורוש3
אבל לא מומלץ לפני שישה שבועות. אולי יש בזה דעות רפואיות שונות
למה התקן 3 חודשים אחרי?מיקי מאוס
יש רופאים שמתקינים גם אחרי 4 שבועות(נדיר) או 6.
אם את מירושלים ממליצה על ד"ר ברעם, הוא גם גמיש בעניין הזה...
אם לפי הפסיקה שלכם ההתקנה עצמה לא אוסרת כדאי להתקין אחרי הטבילה כי בד"כ יומיים ראשונים נחשבים דם פצע ואח"כ אצל רב הנשים זה רק כתמים שאפשר להסתדר.
עוד משהו, 3-4 ימים לפני ההתקנה ההתקן גם מונע בדיעבד אז זה משאיר לך מרווח די קטן להשתמש בשקפים כשגם ככה הסיכוי לביוץ כ"כ קרוב ללידה הוא אפסי ובטח בהנקה.
לדעתי להתחיל עכשיו גלולות לזמן קצר זה חבל ממש
אם את מירושלים ממליצה על ד"ר ברעם, הוא גם גמיש בעניין הזה...
אם לפי הפסיקה שלכם ההתקנה עצמה לא אוסרת כדאי להתקין אחרי הטבילה כי בד"כ יומיים ראשונים נחשבים דם פצע ואח"כ אצל רב הנשים זה רק כתמים שאפשר להסתדר.
עוד משהו, 3-4 ימים לפני ההתקנה ההתקן גם מונע בדיעבד אז זה משאיר לך מרווח די קטן להשתמש בשקפים כשגם ככה הסיכוי לביוץ כ"כ קרוב ללידה הוא אפסי ובטח בהנקה.
לדעתי להתחיל עכשיו גלולות לזמן קצר זה חבל ממש
סיפורי ניתוחים. עשיתן חשקהריון ולידה2
שני הראשונים כנראה לא יהיו מפורטים או מאה אחוז מדוייקים כי היו מזמן...
ראשון:
הריון ראשון. רגע קטן אחרי החתונה. מפתיע משהו. שנינו סטודנטים. אין הרבה זמן ובכל זאת מתרגשים. קוראים. חווים. יש בחילות בשליש הראשון. אח''כ הכל די בסדר. יום אחד יש ירידה בתנועות. נבדקת. הכל בסדר אבל המוניטור מראה ציר וחצי ומפנים למיון. מתלבטים. בסוף לא הולכים. היו ברקסטונים מעצבנים וזה לא באמת כאב מספיק. היום אני תוהה על האומץ לא ללכת. אבל תכלס צדקתי. עושים קורס הכנה ללידה. קונים ומארגנים הכל לקטן. בשבוע 39 חוששים לירידת מים. מגיעים למיון. נשלל. חוזרים לשגרה. התאריך מגיע וחולף. במעקב בקופה רואים צירים סדירים ומפנים למיון. כלום. משוחררים עם הנחיה לבוא כשאני באמת מרגישה. תכלס הרגשתי ברקסטונים אבל המשכתי בשגרת חיי והכל היה ארוך וסגור. ממשיכים מעקב. תקופת מבחנים נגמרה. שיו. מסתובבת עם חברה בירושלים בכיף שלי. צוחקת שהילד לא בעניין לצאת. שבוע 41. נוסעים לשבת להורים של הבעל. קרוב יותר לבי''ח שבחרנו. כמו בכל החודש למען האמת.. במוצ''ש אם אני לא טועה יוצא הפקק הרירי. יש כבר חוסר נוחות. מחליטים להישאר. ביום ראשון מתחילים צירים. מחכים וכשהן סדירים לפי ההוראות יוצאים. משם כבר מתחיל להיות סיוט. מגיעים. אין פתיחה. מחכים. מתישהו פתיחה אחד. צירים סדירים כואבים מוות. לא זז. לא מצליחה לשחרר פיפי. כאובה ממש. בעלי וחמותי מנסים לעזור. עיסויים. חיבוקים. נשימות. חיזוקים. לא ממש מזיז. סובלת. ממש. אמא שלי מגיעה. אני כבר משוגעת. צירים בערך דקה כן דקה לא. ואני כבר בוכה וצורחת ומתה מכאבים. והפתיחה אחד. היה שם חדר ריק שהיינו בו. עם כדור וכורסא. מזל שהיינו לבד. עדיין לא משחררת פיפי. הכל מכווץ כואב כואב כואב. והפתיחה אחד. אמא שלי מתחננת שיתנו אפידורל שירגיע וישחרר. אבל זה בכלל לא פתיחה של חדר לידה. אני מאבדת את זה ממש. מדממת. נאסרת. בעלי חסר אונים. נרדם על הכורסא. אמצע הלילה. אני כל כך כאובה וזה לא זז. יאוש. בסוף לפנות בוקר נבדקת שוב. פתיחה שלוש וחצי. נס. לא מעניין אותי כלום. רק אפידורל. נכנסת והמרדים מגיע. מאפשרים מלווה אחד. אמא נשארת. בעלי ואמא שלו הולכים בינתיים לקנות קפה. מכניסים אפידורל. סוף סוף. תוך רגע כבר יש הקלה!! איזה עינוי. אבל אז מתחילות ירידות דופק. שמים לי חמצן. לא נלחצתי האמת. הרי למדתי בהכנה ללידה שזה קורה. נושמת עמוק. מכניסה לו חמצן. אבל לא עוזר. חדר ניתוח. אבל הי! בדיוק היה אמור להיות החלק הטוב.. מתגלגלים לניתוח. מגיע הרופא הבכיר. ממשיך לנסות לראות אם מתייצב. לא. מנתחים מכניסים עוד חומר באפידורל. אם אני לא טועה בעלי עשה לי שלום מהחלון העגול בדלת. הניתוח היה גם לא רגיל. הוציאו את החמוד בואקום מהרחם. בניתוח. כן. היה מסובב ומסובך בתעלה. אח''כ חדר התאוששות. זוכרת שהרגשתי כמו מסוממת. כאילו מטושטשת מרחפת בקטע מוזר ממש. כאילו מדברים איתי מרחוק. זה לא חזר לי דברים. אולי מנת יתר של מורפיום חח. בעלי נכנס. וכולו מאושר ומחייך. רואה אותי רגועה סוף סוף. ההתאוששות הייתה מאוד קשה. המוגלובין צנח. רצו לתת לי מנות דם. אבל לא רציתי אז ויתרו (לא רציתי בהנחיית רופא אחר. לא על דעת עצמי) אבל הייתי חלשה וכאובה מאוד. ודי בהלם. היו איתי מלווים בכל שעות היום. בעל. אמא. גיסה. הן החזירו את הקטן לתינוקיה ללילה. רק בלילה האחרון אני החזרתי. ובכיתי את החיים לא התחברתי לאוסף התינוקות שם.. ביום השחרור פתאום גילו אוושה בלב. וכבר הייתי בקטע ללכת. ממש בכיתי. בסוף הגיע פרופסור ובדק את הלב ושחרר. ב''ה הנקב שהיה נסגר עד גיל שנתיים. איך כך בבית ההסתגלות להורות הלחץ, הכפור בחוץ (חו קשה וקר) היו ממש מבאסים. וגם סיפורים עם מניעה ודימומים. היה קשה. לקח לי זמן להתאושש פיזית ונפשית. אבל הוא היה מתוק להפליא וב''ה גדל
ניתוח שני:
מאז הניתוח הראשון קראתי המון המון על ויב''ק על דרכים ומקומות ועל איך וכל מה שיש ברשת בערך. מאוד מכווננת לידה רגילה. בהריון הייתי במיון פעמיים בגלל נפילה ואשםןז לילה אחרי תאונה קלה. חוץ מזה הריון עובר בסדר. לקראת סוף ההריון עושה מפגש הכנה אחד עם דגש על תנוחות לסיוע התברגות טובה ושחרור תוך כדי התהליך ועוד כלמיני טיפים שכבר שכחתי. מרגישה מוכנה. חמותי ובעלי היו בקורס. אמא מוכנה גם להגיע לתמיכה נפשית (פחות בקטע של עיסויים ועניינים). הצוות מוכן. שוב התאריך חולף. בשבוע ארבעים פלוס כמה ימים אנחנו אצל ההורים של בעלי. חוזרים כולם בצהריים ברגל ממקום מסויים. מרגישה שחם ומעצבן לי כזה. מתקלחת. מנסה לשתות הרבה. יותר טוב. אבל בערב מתחילים צירים. אני בוכה בהיסטריה שלא רוצה לעזוב את הילדון. אף פעם לא השארתי אותו ככה! והוא לא מרגיש טוב (שלשל קצת. בקטנה אבל ההיסטריה והכל) ולא רוצה וזה. גיסתי באה. מרגיעה אותי שישמרו עליו ויטפלו בו ושלא אדאג. זה היה חג. נרגעת קצת. אבל אין משהו סדיר וחזק מספיק. אז הולכים לישון. בעלי ישן. אני לא ממש. מתישהו מעירה אותו. חמותי מארגנת לנו אוכל שתיה. וכשנהיה סדיר וכואב יוצאים. כבישים ריקים. לפנות בוקר וחג. מגיעים. וכלום. אין פתיחה. מסתובבים קצת. הולכים לתפילת חג בבי''כ של הבי''ח. צירים סדירים. כואבים. נשענת על חמותי. נושמת. מתפללת בין הצירים. מרגישה שיופי. אני מתמודדת. הפעם אני יכולה. אנשים הסתכלו עלי. מישהי חשבה שאני חייבת לטוס למיון כי תכף יולדת. ואני כזה איזה.. עדיף נראה לי להתרחק משם. רק יחליש אותי. מתמודדת. והשעות חולפות. נבדקת חצי. אולי. מתחילה להחלש. כואב לי. למה לא מתקדם כלום. אני כאילו לא בלידה. אבל אני כן. יוצא הפקק והפרשות וקצת דימום. הם אוכלים. לא מסוגלת. כמה ביסים. חשוב לחץ. קושי להתפנות וצירים צירים. ונגמרים לי כבר המשפטים המחזקים והחיוביים. וככה מסתובבים כל היום. החג יוצא. ואני כבר מתחילה להישבר. יותר מיממה צירים. כואבים. ממש. מתחילה לבכות להם במיון. מחברים לעירוי. מעט מקל
אבל מהר מאוד חוזרת להיות כאובה ואומללה. אם הייתה התקדמות כלשהי הייתי שורדת. באמת. אבל כבר אין כוחות. חוסר שינה ייאוש מתגנב. איכשהו. אולי כי היה רגוע. מכניסים אותי לחדר לידה. עם פתיחה אחד אולי. תלוי ברחמי הבודקת. מקבלת טישטוש. ישנה קצת. מתעוררת חייבת לשירותים ממש. מכל העירויים. רוצה לקום ולא מרשים עם הטשטוש. מביאים סיר בעעכס. בינתיים אמא שלי עם בעלי על הקו. נסיעה ארוכה ולא ברור אם יש עניין לצאת. אני שוב סובלת מהצירים ואין התקדמות בפתיחה. יאוש. מגיע רופא מסביר לי שאני לא בלידה וכדאי לחזור הביתה. חבל להישאר ולפתוח פתח לה ערבויות מיותרות. הוא אומר לי ואני בכלל מבקשת אפידורל.. יש התלבטות מדברים הצוות. אני מותשת. כבר ידעתי אז. הייתה לי הרגשה שהתינוקת הזו תצא בניתוח. בדיעבד הייתה איזו תחושה שהדחקתי כל ההריון אבל פשוט קברתי אותה עם מידע והכנות כי אמרתי לעצמי מחשבה יוצרת מציאות. לא משנה. בשלב הזה כבר שמעתי לחשוש בצוות אבל הם רצו שאלך ולא נגיע לזה. הוא אמר אם אני נותן לך אפידורל ופיטוצין זה פתח לסיבוכים והתערבויות. מתלבטים. פתאום יורדים המים. מקוניאליים (שכחתי לומר. גם בראשון בדיוק עם הירידות והאפידורל ירדו מקוניאליים). טוב. לא הולכים לשומקום. מזל שאמא שלי החליטה לצאת כבר קודם אפילו שאמרו שמשחררים. לב של אמא. הרופא מחליט לתת פיטוצין לאט ובזהירות. אחרי אפידורל. מגיע מרדים. מכניס. לא מגיעה ההקלה המיידית שזכורה לי מהקודם. אבל בסוף משתפר. חצי מתנמנמת. בעלי ואמא שלו לידי. עשו הבדלה מתישהו. לא סגורה על זה. מתישהו מתוך חצי חלום. לא באמת עבר הרבה זמן. אני שומעת את המוניטור. אומרת לשניהם. הי. זה לא בסדר. הן מסתכלים ואומרים שכן. ואני לא. זה לא בסדר. שומעת את הקול הזה. של הירידות. מי בכלל ידע שהוא ככה נחרט בי. ופתאום תוך כמה שניות החדר מתמלא רופאים והרמקולים צועקים את שם החדר וברגע מתגלגלים לחדר ניתוח! אמא שלי מגיעה בול, נפרדת,בעלי מנופף ואני בפנים. בינתיים קצת מתייצב ובעלי מתארגן להיכנס. מתלוצצת עם הצוות לרגע. נרגע הלחץ. מכינים אותי והכל. אבל פתאום הרופא מאבד צבע אומר כזה- אני מוציא ופשוט חותך ושולף במהירות הבזק. והיא לא בוכה. אני שואלת אם היא בסדר ואין תשובה. היסטריה! בסוף המרדים עושה טובה ואומר שמטפלים בה. הלב ברצפה. מסתבר שהיו רמזים לקרע ברחם. היה קרע קטן. שלפו אותה והיא נזקקה להנשמה. בסוף בוכה. תודה ה'. נותנים לי אותה לנשיקה. חיוורת כל כל. מתוקה. אח''כ התאוששות. ומחלקה. אני די בהלם. היה אמצע הלילה. אז ישנה. היא בתינוקיה ובעלי הולך לישון ולילדון בבוקר (איך איך לו אמרתי לו לא לזוז ממנה. טוב. לא מצב ממש עם מח). בבוקר מתעוררת עם אמא במחלקה. מבקשת את הקטנה. ולאחות יש זמן. מתחננת. בוכה. עוד לא קמתי ולאמא שלי אסור. עברו כבר שעות ולא ראיתי את הקטנה שלי. וזה עוד אוכל אותי היום. איזה שבע וחצי שעות. בעלי היה איתה בהתחלה ובטיפולים ואז תינוקיה. בסוף הביאו אותה. ינקה. קטנטונת. באשפוז היא קצת נחנקה ממי שפיר והייתה צריכה השגחה אבל עבר. ניסיתי בלילה שאחרי שיעירו אותי להנקה ולא הייתי מסוגלת. לילו אח''כ ביליתי בחדר הנקה בתינוקיה. פעם הבאה ביות. חוזרים הביתה. לחיים עם שני ילדים. קשה. היא הייתה תינוקת לא קלה. לא ישנה בלילה. ריפלוקס. לקח לי גם פה זמן להתאושש. בשיחה עם הרופא מבינה שלידות רגילות לא אופציה. משלימה עם העניין. מבינה שאין טעם לחשוב על זה. לא במקרה של קרע, בלי לידות רגילות, שני ניתוחים.
ניתוח שלישי:
הריון שלישי. עובדת קשה למי יש זמן לנשום. עובדת כמעט עד הסוף. טעות. הייתי רוצה להשקיע יותר בבית לפני הלידה אבל אין אופציה פשוט. לפחות בגדים והכל לברית שתהיה בע''ה מאורגן ומתוכנן. יום לפני, טרום ניתוח. עוברים את התחנות הרגילות. אני לבד. חבל על יום של בעלי. מעדיפה אותו לאחר כך. חוזרים הביתה. יש יותר מדי לארגן עדיין ולארוז. ולחוץ והשעה מתאחרת ויורד גשם ורציתי לישון מוקדם. לא יקרה. תוך כדי הערב הזה מתחילים צירים. באיזה קטע. לא אמור להיות. הם לא חזקים ומלחיצים אבל מורגשים ומעצבנים. לא נעים לי ולחוצה. מגיעים לחמי וחמותי בלילה. זה חופש. הילדים יישארו שם. הולכת לישון. כבר בצום. להפתעתי נרדמת. אין על העייפות ברגע הזה.. בבוקר יוצאים. אמא שלי מגיעה. הפעם בעלי איתי. איזה כיף. תכננתי לידה קיסרית חלומית ומפצה על הקודמות. אבל איכשהו קטני נתקע בפנים ולא הצליחו להוציא אותו. סובבו, משכו, קצת ואקום. והוא בחוץ. גם נזקק להנשמה. ואני חסרת מילים. העיקר ניתוח אלקטיבי. מלחיץ!! בסוף ב''ה הוא בסדר. אבל חייב ללכת לתינוקיה לבדיקות אחרי זה. בעלי איתו. מצוייד בהוראות נוקשות ממני שהוא לא עוזב אותו. שהוא פותח חולצה ומכרבל על החזה שלו. עור לעור. דפיקות לב. אם לא אני לפחות הוא. הניתוח מסתיים ולהתאוששות. פעם ראשונה אני בהיי. לא המומה. מאושרת. בעלי שולח תמונות. הקטן בסדר ב''ה. אני כולי שמחה וטוב לי. איזה כיף. עולים להיות מלא. עם מלווים שוב כל האשפוז (גם לילות). ילד ראשון שרק על הנקה. עדיין קשה וכואב. מאוד. אבל יותר טוב מהקודמים..
כבר חלפו כמה חודשים מתרגלת להיות אמא לשלושה מתוקים מהממים. אף פעם לא חשבתי שאני אכתוב. מקווה שתהנו
ראשון:
הריון ראשון. רגע קטן אחרי החתונה. מפתיע משהו. שנינו סטודנטים. אין הרבה זמן ובכל זאת מתרגשים. קוראים. חווים. יש בחילות בשליש הראשון. אח''כ הכל די בסדר. יום אחד יש ירידה בתנועות. נבדקת. הכל בסדר אבל המוניטור מראה ציר וחצי ומפנים למיון. מתלבטים. בסוף לא הולכים. היו ברקסטונים מעצבנים וזה לא באמת כאב מספיק. היום אני תוהה על האומץ לא ללכת. אבל תכלס צדקתי. עושים קורס הכנה ללידה. קונים ומארגנים הכל לקטן. בשבוע 39 חוששים לירידת מים. מגיעים למיון. נשלל. חוזרים לשגרה. התאריך מגיע וחולף. במעקב בקופה רואים צירים סדירים ומפנים למיון. כלום. משוחררים עם הנחיה לבוא כשאני באמת מרגישה. תכלס הרגשתי ברקסטונים אבל המשכתי בשגרת חיי והכל היה ארוך וסגור. ממשיכים מעקב. תקופת מבחנים נגמרה. שיו. מסתובבת עם חברה בירושלים בכיף שלי. צוחקת שהילד לא בעניין לצאת. שבוע 41. נוסעים לשבת להורים של הבעל. קרוב יותר לבי''ח שבחרנו. כמו בכל החודש למען האמת.. במוצ''ש אם אני לא טועה יוצא הפקק הרירי. יש כבר חוסר נוחות. מחליטים להישאר. ביום ראשון מתחילים צירים. מחכים וכשהן סדירים לפי ההוראות יוצאים. משם כבר מתחיל להיות סיוט. מגיעים. אין פתיחה. מחכים. מתישהו פתיחה אחד. צירים סדירים כואבים מוות. לא זז. לא מצליחה לשחרר פיפי. כאובה ממש. בעלי וחמותי מנסים לעזור. עיסויים. חיבוקים. נשימות. חיזוקים. לא ממש מזיז. סובלת. ממש. אמא שלי מגיעה. אני כבר משוגעת. צירים בערך דקה כן דקה לא. ואני כבר בוכה וצורחת ומתה מכאבים. והפתיחה אחד. היה שם חדר ריק שהיינו בו. עם כדור וכורסא. מזל שהיינו לבד. עדיין לא משחררת פיפי. הכל מכווץ כואב כואב כואב. והפתיחה אחד. אמא שלי מתחננת שיתנו אפידורל שירגיע וישחרר. אבל זה בכלל לא פתיחה של חדר לידה. אני מאבדת את זה ממש. מדממת. נאסרת. בעלי חסר אונים. נרדם על הכורסא. אמצע הלילה. אני כל כך כאובה וזה לא זז. יאוש. בסוף לפנות בוקר נבדקת שוב. פתיחה שלוש וחצי. נס. לא מעניין אותי כלום. רק אפידורל. נכנסת והמרדים מגיע. מאפשרים מלווה אחד. אמא נשארת. בעלי ואמא שלו הולכים בינתיים לקנות קפה. מכניסים אפידורל. סוף סוף. תוך רגע כבר יש הקלה!! איזה עינוי. אבל אז מתחילות ירידות דופק. שמים לי חמצן. לא נלחצתי האמת. הרי למדתי בהכנה ללידה שזה קורה. נושמת עמוק. מכניסה לו חמצן. אבל לא עוזר. חדר ניתוח. אבל הי! בדיוק היה אמור להיות החלק הטוב.. מתגלגלים לניתוח. מגיע הרופא הבכיר. ממשיך לנסות לראות אם מתייצב. לא. מנתחים מכניסים עוד חומר באפידורל. אם אני לא טועה בעלי עשה לי שלום מהחלון העגול בדלת. הניתוח היה גם לא רגיל. הוציאו את החמוד בואקום מהרחם. בניתוח. כן. היה מסובב ומסובך בתעלה. אח''כ חדר התאוששות. זוכרת שהרגשתי כמו מסוממת. כאילו מטושטשת מרחפת בקטע מוזר ממש. כאילו מדברים איתי מרחוק. זה לא חזר לי דברים. אולי מנת יתר של מורפיום חח. בעלי נכנס. וכולו מאושר ומחייך. רואה אותי רגועה סוף סוף. ההתאוששות הייתה מאוד קשה. המוגלובין צנח. רצו לתת לי מנות דם. אבל לא רציתי אז ויתרו (לא רציתי בהנחיית רופא אחר. לא על דעת עצמי) אבל הייתי חלשה וכאובה מאוד. ודי בהלם. היו איתי מלווים בכל שעות היום. בעל. אמא. גיסה. הן החזירו את הקטן לתינוקיה ללילה. רק בלילה האחרון אני החזרתי. ובכיתי את החיים לא התחברתי לאוסף התינוקות שם.. ביום השחרור פתאום גילו אוושה בלב. וכבר הייתי בקטע ללכת. ממש בכיתי. בסוף הגיע פרופסור ובדק את הלב ושחרר. ב''ה הנקב שהיה נסגר עד גיל שנתיים. איך כך בבית ההסתגלות להורות הלחץ, הכפור בחוץ (חו קשה וקר) היו ממש מבאסים. וגם סיפורים עם מניעה ודימומים. היה קשה. לקח לי זמן להתאושש פיזית ונפשית. אבל הוא היה מתוק להפליא וב''ה גדל
ניתוח שני:
מאז הניתוח הראשון קראתי המון המון על ויב''ק על דרכים ומקומות ועל איך וכל מה שיש ברשת בערך. מאוד מכווננת לידה רגילה. בהריון הייתי במיון פעמיים בגלל נפילה ואשםןז לילה אחרי תאונה קלה. חוץ מזה הריון עובר בסדר. לקראת סוף ההריון עושה מפגש הכנה אחד עם דגש על תנוחות לסיוע התברגות טובה ושחרור תוך כדי התהליך ועוד כלמיני טיפים שכבר שכחתי. מרגישה מוכנה. חמותי ובעלי היו בקורס. אמא מוכנה גם להגיע לתמיכה נפשית (פחות בקטע של עיסויים ועניינים). הצוות מוכן. שוב התאריך חולף. בשבוע ארבעים פלוס כמה ימים אנחנו אצל ההורים של בעלי. חוזרים כולם בצהריים ברגל ממקום מסויים. מרגישה שחם ומעצבן לי כזה. מתקלחת. מנסה לשתות הרבה. יותר טוב. אבל בערב מתחילים צירים. אני בוכה בהיסטריה שלא רוצה לעזוב את הילדון. אף פעם לא השארתי אותו ככה! והוא לא מרגיש טוב (שלשל קצת. בקטנה אבל ההיסטריה והכל) ולא רוצה וזה. גיסתי באה. מרגיעה אותי שישמרו עליו ויטפלו בו ושלא אדאג. זה היה חג. נרגעת קצת. אבל אין משהו סדיר וחזק מספיק. אז הולכים לישון. בעלי ישן. אני לא ממש. מתישהו מעירה אותו. חמותי מארגנת לנו אוכל שתיה. וכשנהיה סדיר וכואב יוצאים. כבישים ריקים. לפנות בוקר וחג. מגיעים. וכלום. אין פתיחה. מסתובבים קצת. הולכים לתפילת חג בבי''כ של הבי''ח. צירים סדירים. כואבים. נשענת על חמותי. נושמת. מתפללת בין הצירים. מרגישה שיופי. אני מתמודדת. הפעם אני יכולה. אנשים הסתכלו עלי. מישהי חשבה שאני חייבת לטוס למיון כי תכף יולדת. ואני כזה איזה.. עדיף נראה לי להתרחק משם. רק יחליש אותי. מתמודדת. והשעות חולפות. נבדקת חצי. אולי. מתחילה להחלש. כואב לי. למה לא מתקדם כלום. אני כאילו לא בלידה. אבל אני כן. יוצא הפקק והפרשות וקצת דימום. הם אוכלים. לא מסוגלת. כמה ביסים. חשוב לחץ. קושי להתפנות וצירים צירים. ונגמרים לי כבר המשפטים המחזקים והחיוביים. וככה מסתובבים כל היום. החג יוצא. ואני כבר מתחילה להישבר. יותר מיממה צירים. כואבים. ממש. מתחילה לבכות להם במיון. מחברים לעירוי. מעט מקל
אבל מהר מאוד חוזרת להיות כאובה ואומללה. אם הייתה התקדמות כלשהי הייתי שורדת. באמת. אבל כבר אין כוחות. חוסר שינה ייאוש מתגנב. איכשהו. אולי כי היה רגוע. מכניסים אותי לחדר לידה. עם פתיחה אחד אולי. תלוי ברחמי הבודקת. מקבלת טישטוש. ישנה קצת. מתעוררת חייבת לשירותים ממש. מכל העירויים. רוצה לקום ולא מרשים עם הטשטוש. מביאים סיר בעעכס. בינתיים אמא שלי עם בעלי על הקו. נסיעה ארוכה ולא ברור אם יש עניין לצאת. אני שוב סובלת מהצירים ואין התקדמות בפתיחה. יאוש. מגיע רופא מסביר לי שאני לא בלידה וכדאי לחזור הביתה. חבל להישאר ולפתוח פתח לה ערבויות מיותרות. הוא אומר לי ואני בכלל מבקשת אפידורל.. יש התלבטות מדברים הצוות. אני מותשת. כבר ידעתי אז. הייתה לי הרגשה שהתינוקת הזו תצא בניתוח. בדיעבד הייתה איזו תחושה שהדחקתי כל ההריון אבל פשוט קברתי אותה עם מידע והכנות כי אמרתי לעצמי מחשבה יוצרת מציאות. לא משנה. בשלב הזה כבר שמעתי לחשוש בצוות אבל הם רצו שאלך ולא נגיע לזה. הוא אמר אם אני נותן לך אפידורל ופיטוצין זה פתח לסיבוכים והתערבויות. מתלבטים. פתאום יורדים המים. מקוניאליים (שכחתי לומר. גם בראשון בדיוק עם הירידות והאפידורל ירדו מקוניאליים). טוב. לא הולכים לשומקום. מזל שאמא שלי החליטה לצאת כבר קודם אפילו שאמרו שמשחררים. לב של אמא. הרופא מחליט לתת פיטוצין לאט ובזהירות. אחרי אפידורל. מגיע מרדים. מכניס. לא מגיעה ההקלה המיידית שזכורה לי מהקודם. אבל בסוף משתפר. חצי מתנמנמת. בעלי ואמא שלו לידי. עשו הבדלה מתישהו. לא סגורה על זה. מתישהו מתוך חצי חלום. לא באמת עבר הרבה זמן. אני שומעת את המוניטור. אומרת לשניהם. הי. זה לא בסדר. הן מסתכלים ואומרים שכן. ואני לא. זה לא בסדר. שומעת את הקול הזה. של הירידות. מי בכלל ידע שהוא ככה נחרט בי. ופתאום תוך כמה שניות החדר מתמלא רופאים והרמקולים צועקים את שם החדר וברגע מתגלגלים לחדר ניתוח! אמא שלי מגיעה בול, נפרדת,בעלי מנופף ואני בפנים. בינתיים קצת מתייצב ובעלי מתארגן להיכנס. מתלוצצת עם הצוות לרגע. נרגע הלחץ. מכינים אותי והכל. אבל פתאום הרופא מאבד צבע אומר כזה- אני מוציא ופשוט חותך ושולף במהירות הבזק. והיא לא בוכה. אני שואלת אם היא בסדר ואין תשובה. היסטריה! בסוף המרדים עושה טובה ואומר שמטפלים בה. הלב ברצפה. מסתבר שהיו רמזים לקרע ברחם. היה קרע קטן. שלפו אותה והיא נזקקה להנשמה. בסוף בוכה. תודה ה'. נותנים לי אותה לנשיקה. חיוורת כל כל. מתוקה. אח''כ התאוששות. ומחלקה. אני די בהלם. היה אמצע הלילה. אז ישנה. היא בתינוקיה ובעלי הולך לישון ולילדון בבוקר (איך איך לו אמרתי לו לא לזוז ממנה. טוב. לא מצב ממש עם מח). בבוקר מתעוררת עם אמא במחלקה. מבקשת את הקטנה. ולאחות יש זמן. מתחננת. בוכה. עוד לא קמתי ולאמא שלי אסור. עברו כבר שעות ולא ראיתי את הקטנה שלי. וזה עוד אוכל אותי היום. איזה שבע וחצי שעות. בעלי היה איתה בהתחלה ובטיפולים ואז תינוקיה. בסוף הביאו אותה. ינקה. קטנטונת. באשפוז היא קצת נחנקה ממי שפיר והייתה צריכה השגחה אבל עבר. ניסיתי בלילה שאחרי שיעירו אותי להנקה ולא הייתי מסוגלת. לילו אח''כ ביליתי בחדר הנקה בתינוקיה. פעם הבאה ביות. חוזרים הביתה. לחיים עם שני ילדים. קשה. היא הייתה תינוקת לא קלה. לא ישנה בלילה. ריפלוקס. לקח לי גם פה זמן להתאושש. בשיחה עם הרופא מבינה שלידות רגילות לא אופציה. משלימה עם העניין. מבינה שאין טעם לחשוב על זה. לא במקרה של קרע, בלי לידות רגילות, שני ניתוחים.
ניתוח שלישי:
הריון שלישי. עובדת קשה למי יש זמן לנשום. עובדת כמעט עד הסוף. טעות. הייתי רוצה להשקיע יותר בבית לפני הלידה אבל אין אופציה פשוט. לפחות בגדים והכל לברית שתהיה בע''ה מאורגן ומתוכנן. יום לפני, טרום ניתוח. עוברים את התחנות הרגילות. אני לבד. חבל על יום של בעלי. מעדיפה אותו לאחר כך. חוזרים הביתה. יש יותר מדי לארגן עדיין ולארוז. ולחוץ והשעה מתאחרת ויורד גשם ורציתי לישון מוקדם. לא יקרה. תוך כדי הערב הזה מתחילים צירים. באיזה קטע. לא אמור להיות. הם לא חזקים ומלחיצים אבל מורגשים ומעצבנים. לא נעים לי ולחוצה. מגיעים לחמי וחמותי בלילה. זה חופש. הילדים יישארו שם. הולכת לישון. כבר בצום. להפתעתי נרדמת. אין על העייפות ברגע הזה.. בבוקר יוצאים. אמא שלי מגיעה. הפעם בעלי איתי. איזה כיף. תכננתי לידה קיסרית חלומית ומפצה על הקודמות. אבל איכשהו קטני נתקע בפנים ולא הצליחו להוציא אותו. סובבו, משכו, קצת ואקום. והוא בחוץ. גם נזקק להנשמה. ואני חסרת מילים. העיקר ניתוח אלקטיבי. מלחיץ!! בסוף ב''ה הוא בסדר. אבל חייב ללכת לתינוקיה לבדיקות אחרי זה. בעלי איתו. מצוייד בהוראות נוקשות ממני שהוא לא עוזב אותו. שהוא פותח חולצה ומכרבל על החזה שלו. עור לעור. דפיקות לב. אם לא אני לפחות הוא. הניתוח מסתיים ולהתאוששות. פעם ראשונה אני בהיי. לא המומה. מאושרת. בעלי שולח תמונות. הקטן בסדר ב''ה. אני כולי שמחה וטוב לי. איזה כיף. עולים להיות מלא. עם מלווים שוב כל האשפוז (גם לילות). ילד ראשון שרק על הנקה. עדיין קשה וכואב. מאוד. אבל יותר טוב מהקודמים..
כבר חלפו כמה חודשים מתרגלת להיות אמא לשלושה מתוקים מהממים. אף פעם לא חשבתי שאני אכתוב. מקווה שתהנו
וואי איזה גיבורה את!! 3 ניתוחים לא פשוטים בכללמק"ר
2 פעמים סובלת כל כך, וכמה חיוביות מהמילים שלך.
מהממת!!
הרבה נחת!
מהממת!!
הרבה נחת!
תודההריון ולידה2
איזה סיפורים! ווואואמא שלה.
מדהימה! הרבה נחת
אמן. תודההריון ולידה2
אלופה!! אין מילים!!ישועת ה' כהרף
איזה לידות..
איזו גבורה..
איזו התמודדות..
איזו השגחה פרטית שנולדו 3 תינוקות בריאים..
"הודו לה' כי טוב"!!
מזל טוב!!
הרבה נחת וכח לגדל אותם..
תודה. זה נכוןהריון ולידה2
ממש מודים ל-ה' שהכל היה בסדר עם כולם. ועל עוד הרבה דברים בדרך. כמו למשל שאפילו לא הייתה הרדמה כללית באף אחד מהם. ועוד.
הצילו איזו גיבורה וצדיקה!!I am+
וואו איזה סיפורים!אורוש3
כיף לקרא שיתופי ניתוח. תודה!
תגדלי אותם בנחת
תגדלי אותם בנחת
וואו, תודה שכתבתאליסי
גם אצלי קיסרי ותינוקת בהשגחה, וקשה שלא רןאים אותם מיד אחרי
תותחית! ברוך ה' שנגמר טוב עם כולםהריון ולידה2
לא הפותחת. איזה אדירה שהיית בלידות עם חמותך!!הריון ולידה2
לא מצליחה לדמיין סיטואציה כזאת. ויש לי חמות מקסימה...
אחרי 2 לידות רגילות אבל לא פשוטות מבחינת הציריםשאלתהריון
כמוך כאבים איומים ופתיחה של 1....וירידות בדופק..כל כך מתלבטת על נתוח מתוכנן ורגוע...
תתייעצי עם רופאהריון ולידה2אחרונה
לא הייתי הולכת לניתוח מראש. אם כן ילדת רגיל בסוף....
וואו מהממת אתאנייי12
ממש גיבורה, 3 ניתוחים ועם חמותך (לא מובן מאליו).
העיקר שלך ולתינוקות שלום..
גידול קל ונעים
העיקר שלך ולתינוקות שלום..
גידול קל ונעים
הפותחת- תודה לכולןהריון ולידה2
שלשוליםהדסה 1
בן כמעט 3 שבועות משלשל , אני יודעת שבהתחלה הצואה אמורה להיות נוזלית אבל זה ממש נוזלי אי אפשא לפספס שזה שלשול וגם הריח חמוץ .
וגם התדירות , הוא רק יונק .
צריך ללכת לרופא ?
וגם התדירות , הוא רק יונק .
צריך ללכת לרופא ?
זה שינוי דרסטי שקרה בימים האחרונים? כי זהבתי 123
נשמע תיאור ממש נורמלי לתינוק יונק בגיל הזה
ב3 ימים הראשוניםהדסה 1
הוא קיבל גם מטרנה והצואה הייתה בסדר לא כל כך מימית .
ואחכ רק הנקה ומאז זה תמיד נוזלי ממש נספג בטיטול .
אני מפחדת שזה אלרגיה לחלב כי לגדולה שלי יש בדרגה חמורה
השאלה אם החלב עובר בהנקה
ואחכ רק הנקה ומאז זה תמיד נוזלי ממש נספג בטיטול .
אני מפחדת שזה אלרגיה לחלב כי לגדולה שלי יש בדרגה חמורה
השאלה אם החלב עובר בהנקה
חלב פרה עובר בחלב אם.מוריה
לא מבינה את כל התגובות פה בן 3 שבועות שרקבתי 123
יונק הצואה שלו אמורה להיות בעיקר מים
שומעים הרבה רעש הטיטול ספוג נוזלים אם הוא יונק ונראה בסדר בלי סימני התייבשות נשמע תקין
אני לא לוקחת אחריות כמובן אבל ממש לא הייתי ממהרת להכנס למרפיאה עם פצקי כזה
שומעים הרבה רעש הטיטול ספוג נוזלים אם הוא יונק ונראה בסדר בלי סימני התייבשות נשמע תקין
אני לא לוקחת אחריות כמובן אבל ממש לא הייתי ממהרת להכנס למרפיאה עם פצקי כזה
מסכימה איתךאנונימית לרגע1
לא יודעת לאיזה תגובות התכוונת, אבל רק אחת כתבה לבדוק..מוריה
ואין מה לעשות, אי אפשר לאבחן דרך המחשב.
ואף אחת לא תיקח אחריות על נזק שעלול להיגרם.
ואם יש היסטורייה של אלרגיה לחלב במשפחה, זה הגיוני לנסות להוריד ולבדוק אם יש שינויים.
ואף אחת לא תיקח אחריות על נזק שעלול להיגרם.
ואם יש היסטורייה של אלרגיה לחלב במשפחה, זה הגיוני לנסות להוריד ולבדוק אם יש שינויים.
כן מנסיוןרסיס אמונה
יש עכשיו וירוס של שלשולים. אני הייתי הולכת לבדוק אם את חושבתניק חדשה
שזה חריג. כי גם אצלי זה ממש היה ככה בלי ריח חמוץ אבל נוזלי וברח מלא. מצד שני חלב עובר בהנקה וזה אולי התחלה של אלרגיה. הייתי בודקת אם זה לא היה מרגיע אותי שזה רגיל.
אולי תפסיקי חלבי ותראי שינוי? אם לא אז כנראה זה טבעי
אולי תפסיקי חלבי ותראי שינוי? אם לא אז כנראה זה טבעי
לכמה זמן אני צריכה להפסיק חלבי בשביל לראות שינוי ?הדסה 1
באסה כי אני כמעט ולא אוכלת בשר רוב התזונה שלי חלבית
זכור לי שלוקח לחלב להתנקות מהגוף כשבועייםמוריה
ה' יעזור 🤦הדסה 1
תודה לכן
אם לא מדובר באלרגיה רצינית לא נראה לי שעד כדי כךמיקי מאוס
תנסי תראי אם משתפר בימים הקרובים.
אם זה רק שלשולים לא הייתי לוקחת לרופא לאסוף חיידקים, אין לו מה לעשות בכ"מ.
אבל- להיות עירנית שבטוח לא מתייבש (אם באמת משלשל המון) כי אז צריך לקבל נוזלים.
קצת קשה בכזה גיל אבל אם נראה פחות חיוני ממה שהיה, מרפס שקוע ח"ו או נראה לך רע
אם זה רק שלשולים לא הייתי לוקחת לרופא לאסוף חיידקים, אין לו מה לעשות בכ"מ.
אבל- להיות עירנית שבטוח לא מתייבש (אם באמת משלשל המון) כי אז צריך לקבל נוזלים.
קצת קשה בכזה גיל אבל אם נראה פחות חיוני ממה שהיה, מרפס שקוע ח"ו או נראה לך רע
זה מה שאמרו לי בבי"ח.מוריה
לא יודעת מה בדיוק הרופא יכול לעשותבת 30
אבל שווה ללכת.
אמנם הצואה אמורה להיות נוזלית אבל הריח שלה בהתחלה הוא ריח טוב, לא חמוץ.
אמנם הצואה אמורה להיות נוזלית אבל הריח שלה בהתחלה הוא ריח טוב, לא חמוץ.
כמה חיתולים ביממה?שם שם
אמנם צואה של תינוק קטן היא נוזלית, אך יש לשים לב לכמה נקודות: האם יש שם ריר?אם זה בתדירות גבוהה ולא עובר הייתי הולכת לרופא. הוא נראה בסדר משאר הבחינות? צריך לוודא שלא מתייבש. האם עולה היטב במשקל?
דעי שחלב פרה יכול לעבור בהנקה. אצלי הוא עבר לתינוק למרות שהוא לא אלרגי ברמה חמורה. אצל התינוקת שלי גם יש חשד לאלרגיה ואני נמנעת מסויה ומחלב. זה מאוד מאוד קשה בהתחלה, אבל האמת שמתרגלים אחרי שלומדים איך להתארגן על אוכל.
בכל מקרה, לא הייתי משנה כרגע תזונה אם הסימן היחיד זה שלשול של שלושה ימים.
דעי שחלב פרה יכול לעבור בהנקה. אצלי הוא עבר לתינוק למרות שהוא לא אלרגי ברמה חמורה. אצל התינוקת שלי גם יש חשד לאלרגיה ואני נמנעת מסויה ומחלב. זה מאוד מאוד קשה בהתחלה, אבל האמת שמתרגלים אחרי שלומדים איך להתארגן על אוכל.
בכל מקרה, לא הייתי משנה כרגע תזונה אם הסימן היחיד זה שלשול של שלושה ימים.
מחליפה כל שעתיים וחצי בערךהדסה 1
כן זה גם עם ריר וגם לפעמים כמו חוטים כאלה .
הוא נראה בסדר רוב היום רגוע ישן .
בבית חולים הוא קיבל תמ"ל ולא הקיא או שלשל רק פלט עכשיו הוא בכלל בכלל לא פולט אז יכול להיות שזה לא אלרגיה ?
למרות שאצל הגדולה היא גם קיבלה קצת תמל בבית חולים ופלטה המון ורק אחרי שבועיים זה הגיע להקאות וחנק אז אני כבר מבולבלת 🤷
אווף מקווה שזה לא אלרגיה
הוא נראה בסדר רוב היום רגוע ישן .
בבית חולים הוא קיבל תמ"ל ולא הקיא או שלשל רק פלט עכשיו הוא בכלל בכלל לא פולט אז יכול להיות שזה לא אלרגיה ?
למרות שאצל הגדולה היא גם קיבלה קצת תמל בבית חולים ופלטה המון ורק אחרי שבועיים זה הגיע להקאות וחנק אז אני כבר מבולבלת 🤷
אווף מקווה שזה לא אלרגיה
את צריכה להתייעץ עם רופאשם שםאחרונה
זה יכול להיות סתם וירוס וזה יכול להיות גם אלרגיה. רפואה שלמה!
קרישיות יתר בהריון ולאחר לידהאניחדשהכאן
היי אני בת 22 בהריון ראשון, שבוע 39
רציתי לשאול איך אני יכולה לדעת האם אני בסיכון לפתח קרישי דם עקב הסיבה שאני רוב היום מעבירה במנוחה במיטה- המון שעות.
כבר חודש בחופשת לידה שאני רק שוכבת ונחה וכמעט ולא זזה(גם כי לא מרגישה ככ טוב) (חולשה וסחרחרורות)
פעמיים בשבוע עושה הליכה קצרה מאוד וזהו.
כי קראתי שנשים במשכב לידה נמצאות בסיכון לפתח קרישים בדם, האם זה מה שיכול לקרות לי לאחר הלידה במידה וגם בקושי אזוז?
מישהי מבינה בזה? תודה
רציתי לשאול איך אני יכולה לדעת האם אני בסיכון לפתח קרישי דם עקב הסיבה שאני רוב היום מעבירה במנוחה במיטה- המון שעות.
כבר חודש בחופשת לידה שאני רק שוכבת ונחה וכמעט ולא זזה(גם כי לא מרגישה ככ טוב) (חולשה וסחרחרורות)
פעמיים בשבוע עושה הליכה קצרה מאוד וזהו.
כי קראתי שנשים במשכב לידה נמצאות בסיכון לפתח קרישים בדם, האם זה מה שיכול לקרות לי לאחר הלידה במידה וגם בקושי אזוז?
מישהי מבינה בזה? תודה
את אכן קצת בסיכון כזהמקווה מאוד
ממליצה לך להתייעץ עם הרופא
בדכ חולים ששוכבים הרבה מביאים להם תרופות לדילול דם.
אבל את לא ממש רק שוכבת כמו חולים סיעודיים אז זה פחות נוראי...
בינתיים תקפידי לקום מידי פעם מהמיטה, לעשות סיבוב בבית, לנער קצת את הגוף, למתוח אותו... לעשות קצת תרגילים (בקטנה, אפשר תוך כדי שכיבה להרים רגל למעלה, למטה וכו') לשנות תנוחות במיטה ולא לשכב באותה תנוחה, אולי אפילו לעבור לספה מידי פעם...
ההמלצה לפעילות היא בגדול פעם בשעה, ככה אומרים למשל לנשים בהריון שטסות בטיסה ארוכה, שיקומו פעם בשעה מהמושב ויזוזו קצת.
תרגישי טוב ❤️❤️
בדכ חולים ששוכבים הרבה מביאים להם תרופות לדילול דם.
אבל את לא ממש רק שוכבת כמו חולים סיעודיים אז זה פחות נוראי...
בינתיים תקפידי לקום מידי פעם מהמיטה, לעשות סיבוב בבית, לנער קצת את הגוף, למתוח אותו... לעשות קצת תרגילים (בקטנה, אפשר תוך כדי שכיבה להרים רגל למעלה, למטה וכו') לשנות תנוחות במיטה ולא לשכב באותה תנוחה, אולי אפילו לעבור לספה מידי פעם...
ההמלצה לפעילות היא בגדול פעם בשעה, ככה אומרים למשל לנשים בהריון שטסות בטיסה ארוכה, שיקומו פעם בשעה מהמושב ויזוזו קצת.
תרגישי טוב ❤️❤️
מנוחה ממושכת מעלה סיכון לזרימת דם פחות טובה?אין ייאוש בעולם
לא דווקא מנוחה ממושכת כמו שכיבה ממושכתמקווה מאודאחרונה
אם נחים אבל זזים זה מהו אחר מאשר ריתוק כל היום למיטה.
חולים אחרי ניתוחים שלא זזים מהמיטה
או חולים מבוגרים או סיעודיים שבקושי יורדים מהמיטה
מקבלים אוטומטית זריקות למניעה של קרישי דם
והנחיות לזוז כמה שכן אפשר..
אני לא יודעת איך זה עם נשים בהריון אבל כן נשמע לא טוב להיות ממש ממש כל היום במיטה
חולים אחרי ניתוחים שלא זזים מהמיטה
או חולים מבוגרים או סיעודיים שבקושי יורדים מהמיטה
מקבלים אוטומטית זריקות למניעה של קרישי דם
והנחיות לזוז כמה שכן אפשר..
אני לא יודעת איך זה עם נשים בהריון אבל כן נשמע לא טוב להיות ממש ממש כל היום במיטה
אני חושבת שזה אכן סיכוןהמקורית
אבל לא ברמה שצריך להילחץ. אלא אם כן ואת ממש ממש לא קמה וזה גם לא טוב עבור המצב הנפשי
אם את סובלת מסחרחורות חולשה וכו אולי את צריכה חיזוק של ברזל.
אם את סובלת מסחרחורות חולשה וכו אולי את צריכה חיזוק של ברזל.
את בשמירת הריון?ים...
חוץ מהרגשה לא כל כך טובה יש עוד סיבה למה את נחה כל הזמן?
נשמע לי שאת בסיכון מסוים, אבל בלי קשר את בת 22, לפחות תשתדלי לעשות קצת פעילות גופנית, מה שאת יכולה עכשיו וגם אחרי הלידה לחזור לכושר
קיסריות עזרה דחופההריונית ותיקה
4.5 חודשים אחרי ניתוח.
בימים האחרונים כאבים מעל הצלקת , כאבים פנימיים כמו מכה יבשה אבל מבפנים.
יש לציין כי הייתי אצל רופא נשים לפני כמה ימים ועשה לי בדיקה של צוואר הרחם ולאחר יום התחילו הכאבים האם יש קשר ???
בימים האחרונים כאבים מעל הצלקת , כאבים פנימיים כמו מכה יבשה אבל מבפנים.
יש לציין כי הייתי אצל רופא נשים לפני כמה ימים ועשה לי בדיקה של צוואר הרחם ולאחר יום התחילו הכאבים האם יש קשר ???
אני 3 חודשים אחרי..ומרגישה כבר כמה ימים כמוך...Lola_123
עדיין לא הלכתי להבדק..
נשמע לי פשוט התכווצות של הרחם שמושכת באיזור הצלקתמיואשת******
אם זה ממשיך מעל שבוע הייתי חוזרת לבדיקה
תרגישי טוב!
תרגישי טוב!
יכול להיות שזה קשור למזג האוויר, לקורבת אל123אחרונה
אני אחרי 3 ניתוחים ותמיד רגישה לקור באזור הזה ספציפי
ואם את רואה שלא עובר, לכי לרופא, יכול להיות גם משפחה
ואם את רואה שלא עובר, לכי לרופא, יכול להיות גם משפחה
זוגות שישנים באותו חדר עם התינוק/ת -כי לעולם חסדו
אתם ממש שומרים על דממה מהרגע שהתינוק נרדם/צריך לישון?
מכבים את כל האורות בבית?
מרגיש לי שאי אפשר לדבר (אפילו בלחש!) כי היא מתעוררת ממש מכל רעש פצפון.
אפילו אם אנחנו בכלל אוכלים במטבח או מתארגנים לשינה ונכנסים בשקט לחדר שינה. אפילו הרעש של הדלת מעיר אותה.
איך אתם מתנהלים?
יצא לנו להתארח מחוץ לבית ולא היה מקום בחדר שישנו אז היא ביתה בחדר נפרד.
חוץ מזה שכל הלילה בדקנו אותה 10,000 פעם, היא ישנה הרבה יותר טוב מתמיד.
יכולהיות שאנחנו מפריעים לה לישון?
מכבים את כל האורות בבית?
מרגיש לי שאי אפשר לדבר (אפילו בלחש!) כי היא מתעוררת ממש מכל רעש פצפון.
אפילו אם אנחנו בכלל אוכלים במטבח או מתארגנים לשינה ונכנסים בשקט לחדר שינה. אפילו הרעש של הדלת מעיר אותה.
איך אתם מתנהלים?
יצא לנו להתארח מחוץ לבית ולא היה מקום בחדר שישנו אז היא ביתה בחדר נפרד.
חוץ מזה שכל הלילה בדקנו אותה 10,000 פעם, היא ישנה הרבה יותר טוב מתמיד.
יכולהיות שאנחנו מפריעים לה לישון?
וואי זה תלוי ילד ואופיאשחיה
הבכור על כל פיפס היה קם והיה לו גם קשה מאד להרדם, העברנו אותו חדר בגיל 5 חודשים. העדפתי לקום כל 3 שעות ולעבור לחדר שלו להניק מאשר להתמודד עם היקיצות שלו כל פעם כשאני מתהפכת במיטה ואז עוד להרדים אותו. טוב השינה שלו זה משהו שיש היום אנחנו מתמודדים איתה.
השניה היתה איתנו בחדר עד גיל 9 חדשים וישנה בסדר. כן היינו צריכים להקפיד לא לעשות רעש אבל בכללי היא לא רצה מכל פיפס.
עם הנוכחי *לי* היתה בעית הרדמות בהתחלה אחרי הלידה והייתי שמה בפלאפון שלי רעש של גשם וככה זה כבר כמה חדשים. הרעש מנטרל קולות קטנים אחרים שיכולים להעיר ןהתינוק ישן נהדר. הוא יודע גם לישון מעולה בלי הרעש למשל בצהרים אבל כשאנחנו בחדר אני מדליקה את הגשם ואני מתחרטת שלא עשיתי את זה הקודמים!
השניה היתה איתנו בחדר עד גיל 9 חדשים וישנה בסדר. כן היינו צריכים להקפיד לא לעשות רעש אבל בכללי היא לא רצה מכל פיפס.
עם הנוכחי *לי* היתה בעית הרדמות בהתחלה אחרי הלידה והייתי שמה בפלאפון שלי רעש של גשם וככה זה כבר כמה חדשים. הרעש מנטרל קולות קטנים אחרים שיכולים להעיר ןהתינוק ישן נהדר. הוא יודע גם לישון מעולה בלי הרעש למשל בצהרים אבל כשאנחנו בחדר אני מדליקה את הגשם ואני מתחרטת שלא עשיתי את זה הקודמים!
נאבד לי ה"פסק זמן" ששמרתי לאחרי ההשכבה 
רק אמונה
וואי מבאסססהמקורית
אני מה זה מחכה לפינוקים הקטנים כאלה כשיש לי את הזמן שלי עם עצמי
תודה יקרה.רק אמונה
כרגע אני מתנחמת בשוקולד מריר
ולא רוצה להתחיל לחשוב שאולי חטפו לי את זה.
הקטע שיש מצב שהחבאתי את זה יותר מידי טוב.
חחחחחחחהמקורית
אני שמה את הפינוקים הקטנים שלי בתא קטן בתיק
או אם יש הרבה פשוט שמה בארון שאף אחד לא פותח אף פעם. או גבוה
ואין על שוקולד מריר.
או אם יש הרבה פשוט שמה בארון שאף אחד לא פותח אף פעם. או גבוה
ואין על שוקולד מריר.
אני חושבת שאלך לחפש שם 
רק אמונה
אולי תמצאי אותו בסדר פסח🙈יעל מהדרום
לק"י
ואיזה מבעס זה!!!!
ואיזה מבעס זה!!!!
מקווה למצוא קודם חחרק אמונה
אז פעם תמצאי אותו ותהייה לך הפתעה משמחת משום מקוםפיג'מה
אויי אחד המבאסים!מק"ר
וואי עשית לי חשק גם ואני לא בהריון 
חנקת והזכרת לי אותי.. יופ עצוב בהחלט.. חחחחחחחMamina
וואי... אני הכי מבינה אותך בעולםחדשה ישנה
ממני,
שעברה יום קשה קשה
פיזית ונפשית
ולא אכלתי צהריים
(וגם לא ערב)
מחכה כבר לפנק את עצמי במשהו מנחם ומתוק
אבל כל שניה הקטנה קוראת לי
ורציתי שבעלי יכין משהו אבל לא הספיק..
והמים שהרתחתי בצהריים לקפה
עדיין לא היו בשימוש....
אווווף.
רעבה.עייפה. עצבנית ובעיקר רוצה משהו מנחם .. אין לי כ''כ מה ואין לי כח להכין.
סליחה שתפסתי עלייך טרמפ🙈
שעברה יום קשה קשה
פיזית ונפשית
ולא אכלתי צהריים
(וגם לא ערב)
מחכה כבר לפנק את עצמי במשהו מנחם ומתוק
אבל כל שניה הקטנה קוראת לי
ורציתי שבעלי יכין משהו אבל לא הספיק..
והמים שהרתחתי בצהריים לקפה
עדיין לא היו בשימוש....
אווווף.
רעבה.עייפה. עצבנית ובעיקר רוצה משהו מנחם .. אין לי כ''כ מה ואין לי כח להכין.
סליחה שתפסתי עלייך טרמפ🙈
אני לא מאמינה ... עכשיוחדשה ישנה
גם החלות נשרפו😰
אוי!!יעל מהדרום
קראתי פעם על זה שיש נסיונות שנועדו שלא נעבור אותםהמקורית
ממש אלא נשליך אותם על השם ונאמר לו - זה לא בכוחותיי להתמודד תצמיח לי ישועה.
והסיפור ברקע היה דומה. יום עמוס ומלא דברים שנתקעו ולא הלכו.
חיבוק!
והסיפור ברקע היה דומה. יום עמוס ומלא דברים שנתקעו ולא הלכו.
חיבוק!
יואו.. חיבוק!!קטנטנה
איזה קשה זה יום כזה מתיששש
מקווה שהבוקר הביא איתו יום חדש וטוב!
שולחת המון כוחות..
>ומבאס בטירוף על הפסק זמן!!<
מקווה שהבוקר הביא איתו יום חדש וטוב!
שולחת המון כוחות..
>ומבאס בטירוף על הפסק זמן!!<
תודה.. אתן כאלה חמודותחדשה ישנה
משהי אתמול מאוד מאוד פגעה בי בעבודה...
ועם כל הבאסה , הייתי גמורה (מי אמר תינוק יונק ולא קיבל?), הבלאגן בבית לא מוסיף על זה,
ובניתי על בעלי שיפרגן קצת יותר וזה לא הלך
וכמובן שלא הספקתי לאכול כלום כי הגעתי מהעבודה ישר לבישולים של שבת...
והחלות... כמובן...
והילדה שלא מבינה מה זה לישון.
אז קצת בכיתי. קצת הרבה.. לא בכיתי ככה מאז הלידה.
אז ב''ה היום היה הרבה יותר טוב. תודה לה'.
תודה לכן שאתן מקשיבות לחפירה שלי😁
ועם כל הבאסה , הייתי גמורה (מי אמר תינוק יונק ולא קיבל?), הבלאגן בבית לא מוסיף על זה,
ובניתי על בעלי שיפרגן קצת יותר וזה לא הלך
וכמובן שלא הספקתי לאכול כלום כי הגעתי מהעבודה ישר לבישולים של שבת...
והחלות... כמובן...
והילדה שלא מבינה מה זה לישון.
אז קצת בכיתי. קצת הרבה.. לא בכיתי ככה מאז הלידה.
אז ב''ה היום היה הרבה יותר טוב. תודה לה'.
תודה לכן שאתן מקשיבות לחפירה שלי😁
חיבוק💜כי לעולם חסדו
תודה יקרותרק אמונה
עכשיו אני צריכה אוכל טעים ואין לי.
אויש. איזה מבאס!מיואשת******
אוי זה שיא המבאס!מחי
ואני התבשרתי ושכחתי שיש לי שוקולד שווה שמחכה לי... אבל עדיף ככה, הוא לא טוב לי
מ-צ-א-ת-י הרגע!רק אמונה
תודה רבה יקרות! כמה כיף שאפשר לשתף אפילו בכזה דבר "שטותי"
ולקבל תמיכה.
זה היה בסוף מוחבא מאחורי הקופסא של הקפה
אוכלת עכשיו עם קפה ויאללה להכנות לשבת.
הכנות נעימות!מיואשת******
איזה הכנות ,נתקעתי בפורום רק אמונה
איזה שרשור קליל וחמוד חחחאורוש3
וואי אם אני מפנטזת על שוקולד ולא מוצאת. אטרף. איזה מעצבן זה!
חחרק אמונה
רק אמונהאחרונה
חח את מותקדפני11
ועכשיו באלי גםםם
חחרק אמונה
וואי הצחקת אותימטילדה
מזל שמצאת....
וואי כמה כיף לקרוא כאןאור לציון
ולהבין שאני ממש כמו כולן..
אם היתה לכם אפשרות לעזרה משכנים, חמודים בבניין שהציעו עזרהניק חדשה
גם עזרה עם הילדים וגם באוכל וכאלה. הייתן לוקחות?. אנחנו ממש משתדלים להסתדר לבד וחושבת אולי לבקש עזרה מהם כח זו משפחה גדולה עם בנות שיכולות לעזור לנו, אבל מתלבטת איך לעשות את זה ןאם בכלל כן...
הלוואי והיה לנו פה עזרה כמו בקהילות מגובשות שכל אחת עוזרת במשהו... לחברות שלי יש עזרה מהקהילה בכל מצב ולא רק הירון...
הלוואי והיה לנו פה עזרה כמו בקהילות מגובשות שכל אחת עוזרת במשהו... לחברות שלי יש עזרה מהקהילה בכל מצב ולא רק הירון...
אני חושבת שאם את צריכה את זה אז ודאי שכןהמקורית
תלוי במה את מבקשת עזרה
מה הצורך שלך? במה חשבת להיעזר בהם?
מה הצורך שלך? במה חשבת להיעזר בהם?
מה שאפשר הייתי לוקחת בתשלוםמיואשת******
עזרה אחרת, פה ושם, לא משהו קבוע. ככה נראה לי.
אבל אם את ממש חייבת והם הציעו- פשוט תקחי. תקני להם מתנה אחר כך
אבל אם את ממש חייבת והם הציעו- פשוט תקחי. תקני להם מתנה אחר כך
אם הציעו, הייתי לוקחתמק"ר
לא באופן קבוע, אבל פה ושם זה עוזר!! וכמו שמיועדת כתבה אפשר לצ'פר את הבנות.
ממני שעזרה בשמחה הרבה בתור בחורה וזוכרת את זה כמעשה מספק מאוד וחוויתי ובכלל בכלל לא קשה או מנצל.
ממני שעזרה בשמחה הרבה בתור בחורה וזוכרת את זה כמעשה מספק מאוד וחוויתי ובכלל בכלל לא קשה או מנצל.
תלוי עד כמה את צריכה את זהחולת שוקולד
ועד כמה את חושבת שהם עושים את זה בכיף
לפעמים בנות גדולות נהנות לשמור על ילדים למשל אז אם הן נהנות באמת למה לא
אם את לא מאוד צריכה ואת חושבת שזה כן מטריח אותם אז בעיני עדיף שלא
ואל תשכחי שבקהילות שיש עזרה צריך גם להיות לפעמים בצד הנותן
לפעמים בנות גדולות נהנות לשמור על ילדים למשל אז אם הן נהנות באמת למה לא
אם את לא מאוד צריכה ואת חושבת שזה כן מטריח אותם אז בעיני עדיף שלא
ואל תשכחי שבקהילות שיש עזרה צריך גם להיות לפעמים בצד הנותן
אוכל- לא, נשמע לי מטריח מידי.. אבל בייביסיטר- ברור...אנונימית לרגע1
אפשר מידי פעם להציע תשלום. או לשלם סכום סימלי כאות הכרת תודה
כן למה לא?אמא ל6 מקסימים
היו לי שכנים, שהבת שלהם מאוד אהבה תינוקות וילדים, והרבה פעמים הבנות הקטנות שלי היו הולכות אליה והיא היתה מעסיקה אותם, וגם אם הייתי חייבת להספיק משהו, והתינוקת בכתה, הייתי דופקת ושואלת אם היא יכולה להחזיק לי אותה
למה לא לשלם לבנות?אורוש3
15 בייביסיטר 30 ארגון וסדר כלים וכביסה
לא בטןחה שיסכימו שאשלם. מתלבטת איך לקחת עזרהניק חדשה
כי זה ממש יעזור לי בימים קשים אבל לא רוצה להזדקק.
הייתי משלמת גם בלי שיסכימו ומתנה את העזרה בזההמקורית
ככה אין אי נעימויות
עדיף לשלם...צבעי התכלת
כמה שאני מסתבכת אח"כ עם הצ'יפורים והמתנות
הללו
כל חתיכת מבחן/ יום הולדת/מחנה/ראיון עבודה
וכ'ו
עברתי אתגור יתר בחיפוש אחר מתנה הולמת..
עלה לי הרבה...
כסף.כח.זמן
הללו
כל חתיכת מבחן/ יום הולדת/מחנה/ראיון עבודה
וכ'ו
עברתי אתגור יתר בחיפוש אחר מתנה הולמת..
עלה לי הרבה...
כסף.כח.זמן
לגמרי כן! קחי בשתי ידייםתהילה 81
משרשורים קודמים שלך אני מעיזה להציע שתשימי את עצמך במקום השכנים:
אם היית יודעת על שכנה שלך שלא מרגישה טוב. לא היית שמחה לעזור ולסייע?
ועוד יותר שאת זאת שיודעת כמה העזרה הזו נחוצה לך.
אני זוכרת שכשקיבלתי בפעם הראשונה את האיחול: "שתזכי להיות מהנותנים" קצת התבאסתי כי ידעתי שיש את התקופות האלה (הריונות) שבהן אני הנעזרת. אני יותר מאמינה שהעולם קיים בסגנון "תעביר את זה הלאה". כולנו נותנים מה שאנחנו יכולים ומקבלים מה שאנחנו צריכים זה הכח המופלא של החברה. ואם כבר הציעו עזרה למה לא להיעזר כשאת צריכה? בע"ה תיזכי לגמול להם. בעתו ובזמנו.
ובסוף התקופה תוכלי להביא מתנה קטנה / עוגה משהו שיוקיר אותם על פועלם.
מצדם הם ירגישו שיש להם חלק בילד הזה ותאמיני לי שיאהבו ויתרגשו ממנו. ידוע לכולם שנתינה מאד מחברת ויוצרת אהבה וקשר בזוגיות וגם בכלל בקשר בין אנשים. אבל כדי שתהיה נתינה צריך גם את הצד המקבל. אז למה לא?
אני ממש נעזרת בתחילת ההריון - לכן כל העולם ואשתו יודע על ההריונות שלי הסתרה זו פריבילגיה שאני לא מרשה לעצמי כי אני זקוקה לעזרה. ובשבתות תחילת הריון אנחנו קבוע אצל ההורים כי אפילו סעודת שבת טובה לא תהיה כשהכל תלוי רק באבא ואמא לא מתפקדת.
בהצלחה רבה ושבת שלום
כתבת ממש יפה וחכםמיואשת******
נפרץ הסכרתהילה 81אחרונה
לנשים בלבד- פטריה?הריון ולידה2
תאור בפנים, אפשר לעצור כאן....
אני מניקה תינוקת בת שנה וחצי, לפני כשבועיים התחיל להיות לה מין פצעים מסביב לפה וגם לי התחיל לכאוב בהנקה.
לרחתי אותה לרופא ילדים כי חשבתי אולי זה פטריה ולכן
הוא אמר שזה לא נראה פטריה ולא מדבק נתן לה מרשם לטבעקוטן לטיפול בדלקות עור שמעורב בהן זיהום פטרייתי או חיידקי
זה די עבר לה,
אצלי ממש החמירו הכאבים, זה נראה כאילו יש על הפטמה שלי מין פצע עם גלד בצד אחד (וזה ודאי לא חתך) ובצד השני נקודה לבנה צהבהבה.
מה זה יכול להיות?
אם שה פטריה צריך מרשם רופא?
אני חיבת ללכת לרופא או שמספיק לבקש מרשם באתר?
נשמע שכןהמקורית
יש משחת דקטרין לדעתי שאפשר לשים
לא זכור לי שהיא במרשם
שימי לב שאם הפטריה אצלך היא יכולה לחזור גם אצל היונק אז חשוב לטפל.
לא זכור לי שהיא במרשם
שימי לב שאם הפטריה אצלך היא יכולה לחזור גם אצל היונק אז חשוב לטפל.
תודה לך!הריון ולידה2אחרונה
כתמיםמצפה להריון בעה
חודש הפסקה מהפרוגסטרון והגיעו הכתמים.. מאוד מהר..
ידעתי שזה יקרה וזה עדיין מבאס...😕
ידעתי שזה יקרה וזה עדיין מבאס...😕
שאלה תאורטית לגבי היריון ולידהרות א
אז ככה- נשואה ב"ה כשנתיים, בלי ילדים. בזמן האחרון אני עוברת תהליך כלשהו כדי שנוכל להיכנס להיריון.
יוצא לי הרבה לחשוב על כל התהליך של ההיריון והלידה (האמת נכנסת גם הרבה לקרוא פה בפורום..) שזה תהליך לא קל, כל הבחילות, הבדיקות, רופאים, מצבי רוח משתנים וכ'ו.
אני תוהה לעצמי- אם היה באופן תיאורטי אפשרות שפשוט נקבל תינוק כבר 'מוכן', בלי לעבור את כל התהליך הזה זה לא היה יותר קל? אני מניחה שההיריון והלידה עצמה קושר את האמא לתינוק (לצורך העניין אולי אישה שיש לה תינוק מפונדקאות ייקח לה קצת יותר זמן להיקשר לתינוק כי היא לא 'סחבה' אותו ולא ילדה) אבל עדיין תיאורטית לא הייתן מעדיפות שיהיה לכן תינוק בלי כל התהליך שלפני?
(עלתה לי השאלה הזאת גם כי אני מאוד חוששת מהריון, שלא לדבר על לידה.. מהבחינה של כאבים, בדיקות.. שונאת דברים כאלה. ברור לי בסופו של דבר שאני מוכנה לעשות את זה כדי שיהיה לי תינוק בעז"ה, אבל עדיין יש חששות באופן טבעי..)
ברור!! לא הייתי מוותרת על הזמןאנונימית לרגע1
צריכה את זה כדי לעכל ועוד
אבל כאבים, הקאות, בחילות, כאבי גב, משקל עודף- מוותרת בכיף!
אבל כאבים, הקאות, בחילות, כאבי גב, משקל עודף- מוותרת בכיף!
אם כבר תיאורטי - אנו הייתי מעדיפה להתרבות כמו התרנגולות...קרן-הפוך
ועוד לא מעט ייצורים בעולם החי.
הביוץ מידי חודש היה מסתיים בהטלת ביצה.
כל עוד האישה מונעת - הביצה לא מופרית.
בעקבות תהליך הפריה של אישה עם גבר, כמו היום, הביצה היתה מופרית ועובר היה מתחיל להתפתח בתוך הביצה.
ואז תשעה חודשים ההורים היו דוגרים על הביצה....
הביוץ מידי חודש היה מסתיים בהטלת ביצה.
כל עוד האישה מונעת - הביצה לא מופרית.
בעקבות תהליך הפריה של אישה עם גבר, כמו היום, הביצה היתה מופרית ועובר היה מתחיל להתפתח בתוך הביצה.
ואז תשעה חודשים ההורים היו דוגרים על הביצה....
חחח תשעה חודשים לדגור במשמרות כולל לילה!!אשה שלו
את בטוחה שאת מעוניינת?
אם כבר בעלי חיים אז כמו הקנגרו הוא נולד פצפוןבתי 123
והאם בקושי מרגישה נכנס לו לכיס יונק ומתחמם עד שגדל
איזה רעיון כי לעולם חסדו
לקפץ עם התינוק שלי בתוך הכיס!
מנסה לדמיין אותנו דוגרים על ביצה כי לעולם חסדו
ענק!
ואז תהיה סיבה מוצדקת לרבוץ כל היום ולגלוש בפורום ...קרן-הפוך
בשביל זה קיימים אינקובטורים לבע״ח...מטרי
לא צריך לדגור.
אבל זה אחלה רעיון, אהבתי!!
אבל זה אחלה רעיון, אהבתי!!
היום הגישה הטבעית רווחת אם ל3+
וזה גם יצדיקהתכרבלות במיטה יממה שלמה!
חחח😅מטרי
אוי, חלום שלי!! ותירוץ מושלם לשמירת הריון מיואשת******
הי בוס, לא יכולה לבוא היום לעבודה, הביצה תתקרר!
אישיתשירוש16
הייתי בשמחה מוותרת על התהליך המתיש של ההריון.
אני עברתי הריון לא פשוט בתקופה לא קלה.
העומס בעבודה/לימודים איימו על ההריון וההריון איים על התואר והקריירה שלי.
מעבר לבחילות, הקאות, שינויים הורמונליים, כבדות, כאבי גב/בטן/צרבות/היפרמאזיס/סימפליוזיס, ועוד מספר סיבוכי הריון מעניינים לקינוח שהסתיים בקיסרי חירום.
מעולם לא הייתי מוותרת על התינוק. האור של חיי.
אבל בהתחלט הייתי מוותרת על החוויה השלילית שהתלוותה לתהליך המדהים הזה.
אני עברתי הריון לא פשוט בתקופה לא קלה.
העומס בעבודה/לימודים איימו על ההריון וההריון איים על התואר והקריירה שלי.
מעבר לבחילות, הקאות, שינויים הורמונליים, כבדות, כאבי גב/בטן/צרבות/היפרמאזיס/סימפליוזיס, ועוד מספר סיבוכי הריון מעניינים לקינוח שהסתיים בקיסרי חירום.
מעולם לא הייתי מוותרת על התינוק. האור של חיי.
אבל בהתחלט הייתי מוותרת על החוויה השלילית שהתלוותה לתהליך המדהים הזה.
כאילו שאני רשמתי את זה. כנלאניחדשהכאן
אני לארסיס אמונה
אוהבת להרגיש את הפלא הזה מתחולל בתוכי ממש
התנועות
לראות בא"ס
להרגיש נשית
לא הייתי מוותרת למרות הבחילות ושאר מה שכרוך בהריון והלידה..
התנועות
לראות בא"ס
להרגיש נשית
לא הייתי מוותרת למרות הבחילות ושאר מה שכרוך בהריון והלידה..
מאוהבת קשות בילדים שליצבעי התכלת
אבל מבטיחה שאם היתה אופציה אחרת הייתי הולכת עליה בשמחה.
המחיר הפיזי והנפשי שההריון וכל מה שמסביב גובה ממני
הוא ענק.
המחיר הפיזי והנפשי שההריון וכל מה שמסביב גובה ממני
הוא ענק.
דווקא אין לי בעיה עם תהליך ההריוןmiki052
מלבד ה-3 החודשים הראשונים. אוהבת את הבטן שגדלה (אולי בגלל שאני קטנה בהריונות...)
לגבי לידה.
הייתי ממש שמחה שזה כך:
עברו 9 חודשי הריון.
תחושה חזקה של צורך להתפנות.
לעלות על מיטה, ורק לפי לחיצה שלי התינוק יצא .
בלי צירים, בלי כאב, בלי דימום, בלי נידה של חודש +, בדיוק כמו הטלת ביצה של תרנגולת.
יש רק בעיה אחת, שהתחושה של הצורך להתפנות צריכה להיות שונה מהתחושה של הצורך ללדת.
מנסה לחשוב על פיתרון.
אבל בנתיים זה הכיון 
ואם התחושה חזקהחדשה ישנה
של רצון להתפנות קוראת למשל, בעבודה?
בגן שעשועים?
תני לנו מרווח זמן, שאפשר 'להתאפק' עוד איזה שעה שעתיים עד שנהיה במקום אחר...😅
בגן שעשועים?
תני לנו מרווח זמן, שאפשר 'להתאפק' עוד איזה שעה שעתיים עד שנהיה במקום אחר...😅
לא הייתי מוותרת בחיים על התהליךסתם אחת
וגם לא על הלידה.
שהייתה אמנם מאד כואבת, אבל גם כל כך הרבה דברים מעבר לזה.
שהייתה אמנם מאד כואבת, אבל גם כל כך הרבה דברים מעבר לזה.
לא הייתי מוותרת על תהליך ההריון. חד משמעית.פרח חדש
הייתי מוותרת..ישועת ה' כהרף
או לכל היותר מפחיתה את התהליך לחודש-חודשיים..
לא מוותרת על התהליךרק אמונה
למרות הקושי.
אבל אם היה אפשר לעשות הפסקה מהסחיבה או תורנות עם הבעל
זה היה מהמם.
חחח אם הייתהרסיס אמונה
אפשרות תורנות עם הבעל מבטיחה לך שאחוז הגרושין היה עולה משמעותית 🤣
את מתכוונת מצד הבעלים?רק אמונה
כי אני בטוחה שלנשים זה היה עוזר להרגיש שהגבר נכנס לנעלים שלהם
וסוף סוף מבין מה זה באמת, כמו שנקרא על בשרו.
מצד הנשים שרוצות עוד ילדים והגבר לא מוכן להיות בהריון מיואשת******
כן..רסיס אמונה
עוד סיבה לריב
(באופן אישי בעלי ממש רוצה להרגיש מה זה הריון, והיה מתחלף איתי, אבל טוב שאי אפשר כי לא הייתי רוצה. נהנת מזה ב"ה)
(באופן אישי בעלי ממש רוצה להרגיש מה זה הריון, והיה מתחלף איתי, אבל טוב שאי אפשר כי לא הייתי רוצה. נהנת מזה ב"ה)
איזה קטערק אמונה
לא הייתי מוותרת על כלוםrivki
קשה לי עם מעברים חדים, אני צריכה הרבה זמן לעכל ולהתרגל לשינויים, גם משמחים.
ב'ה בנתיים ההריונות והלידות עברו בסדר. אני אוהבת לראות ולהרגיש את התפתחות התינוק, זה קסום בעיניי.
אני גם מרגישה נשית יותר בהריון ואוהבת את זה שאנחנו מותרים כל הזמן.
ועוד משהו- מה שבא בקלות, מעריכים הרבה פחות. זה טבע האדם. אני רואה את זה כל הזמן על אנשים אחרים ובטוחה שהריון ולידה גורמים לנו להיקשר יותר לילדים שלנו.
ב'ה בנתיים ההריונות והלידות עברו בסדר. אני אוהבת לראות ולהרגיש את התפתחות התינוק, זה קסום בעיניי.
אני גם מרגישה נשית יותר בהריון ואוהבת את זה שאנחנו מותרים כל הזמן.
ועוד משהו- מה שבא בקלות, מעריכים הרבה פחות. זה טבע האדם. אני רואה את זה כל הזמן על אנשים אחרים ובטוחה שהריון ולידה גורמים לנו להיקשר יותר לילדים שלנו.
מוותרת לגמריהמקורית
קשה לי להיות בהריון. סימפיזיוליזיס ושמירה וכאבים וקושי פיזי ונפשי. ואני משמינה מלא
אבלל.. על ההריון הראשון לא הייתי מוותרת לעולם. זו החוויה הכי מהממת ועוצמתית שיש. אבל מספיקה לי פעם אחת כזו חח
אם עכשיו הייתי יכולה לקבל תינוק לידיים שהוא שלי הלי כל זה אז בטח שכן
אבלל.. על ההריון הראשון לא הייתי מוותרת לעולם. זו החוויה הכי מהממת ועוצמתית שיש. אבל מספיקה לי פעם אחת כזו חח
אם עכשיו הייתי יכולה לקבל תינוק לידיים שהוא שלי הלי כל זה אז בטח שכן
הייתי שמחה לוותרסורבה
לא מתגעגעת להריון בכלל על אף שבגדול הוא היה בסרר (עם אתגרי הריון נפוצים).
והערת אגב,
כתבת שההריון והלידה קושרים את האמא לתינוק. חשוב לדעת שלא תמיד זה קורה מיד. לפעמים לוקח חודשים עד שמרגישים התקשרות וזה נורמלי ותקין. שאף אחת לא תיבהל שהיא לא מאוהבת בתינוק שלה על ההתחלה..
והערת אגב,
כתבת שההריון והלידה קושרים את האמא לתינוק. חשוב לדעת שלא תמיד זה קורה מיד. לפעמים לוקח חודשים עד שמרגישים התקשרות וזה נורמלי ותקין. שאף אחת לא תיבהל שהיא לא מאוהבת בתינוק שלה על ההתחלה..
ברור מוותרתמיואשת******
תני לי שבוע לישון על הרעיון שיהיה לי תינוק, בלי בחילות וכו. וזהו. זה מספיק זמן לעכל את זה.
היתי מוותרת על הבחילותאורי8
קודם כל, לא כל מה שאת קוראת פה יקרה לך. פה את קוראת את הצרות של כולם ביחד. לא בטוח שכל תופעות וקשיי ההריון והלידה יהיו לך.
אני היתי מוותרת על הבחילות והעייפות של תחילת הריון ( אצלי ב"ה זה רק עד סוף השליש הראשון, וזה קשה לי ממש). והיתי מקצרת קצת את הלידות שלי( כולן ארוכות)
לא היתי מותרת על ההריון, אני אוהבת את התחושה של להיות בהריון בשלב שבו אין לי כבר בחילות , ולהרגיש את התינוק זז לי בבטן, זה מעיין עולם הבא.
הלידות שלי מתישות , ארוכות, לא מצליחה בלי אפידורל, ועדיין הרגע ששמים עלי את התינוק אחרי הלידה, הוא רגע שאין בו מילים. תחושה מדהימה. אני מניחה שהקושי של ההריון והלידה מחבר לתינוק, אני מוצאת את עצמי מסתכלת עליו ואומרת ואוו כמה התאמצתי וסבלתי בשביל ללדת אותו. וגם ההורמונים של אחרי הלידה הן הורמונים שמעודדים קשר ואהבה ומקלים על ההיקשרות לתינוק.
אני היתי מוותרת על הבחילות והעייפות של תחילת הריון ( אצלי ב"ה זה רק עד סוף השליש הראשון, וזה קשה לי ממש). והיתי מקצרת קצת את הלידות שלי( כולן ארוכות)
לא היתי מותרת על ההריון, אני אוהבת את התחושה של להיות בהריון בשלב שבו אין לי כבר בחילות , ולהרגיש את התינוק זז לי בבטן, זה מעיין עולם הבא.
הלידות שלי מתישות , ארוכות, לא מצליחה בלי אפידורל, ועדיין הרגע ששמים עלי את התינוק אחרי הלידה, הוא רגע שאין בו מילים. תחושה מדהימה. אני מניחה שהקושי של ההריון והלידה מחבר לתינוק, אני מוצאת את עצמי מסתכלת עליו ואומרת ואוו כמה התאמצתי וסבלתי בשביל ללדת אותו. וגם ההורמונים של אחרי הלידה הן הורמונים שמעודדים קשר ואהבה ומקלים על ההיקשרות לתינוק.
אני אוהבת את ההריון, למרות הבחילות והעייפותיעל מהדרום
לק"י
ואוהבת את הילדים שלי.
את הלידות פחות
וכמובן שהייתי מוותרת על תופעות הלוואי והכאבים.
ואוהבת את הילדים שלי.
את הלידות פחות
וכמובן שהייתי מוותרת על תופעות הלוואי והכאבים.
מה השאלה, הרי זאת קללת חוה.ירושלמית טרייה
בעיני ברור שעדיף בלי. בלי הייסורים, החולי והנזק לגוף שזה מביא איתו.
יש דברים שלעולם לא יחזרו לעצמם אחרי כן, יש שיפוצים שדורשים ניתוח (רצפת אגן, ורידים וכו', ואלה רק דברים סטנדרטיים). יש מחלות שההריון מוציא מן הכח אל הפועל.
הלוואי והיינו זוכות לברכה של ילודה קלה, כמו חוה אמנו.
ולגבי להתרגל ולהקשר - אולי צריך קצת זמן, אבל סבל שמשאיר נזקים, בוודאי אפשר לוותר..
טוב מעניין איך יהיה לי בעז"הרות אאחרונה
היה מעניין לקרוא את התגובות המגוונות..
---*סמיילית*
---
אמהות לפגיםהריון ולידה2
אחרי כמה זמן חזר לכן המחזור? זה היה שונה מהלידות האחרות?
שאבתן באינטנסיביות?
אנחנו כבר חודש בפגיה, עד עכשיו לא שאבתי 8 פעמים ביום כי היה לי מספיק חלב ב5-6 שאיבות. עוד לא נגמרו לגמרי הדימומים של הלידה ופתאום התחיל דימום יותר חזק וקצת שונה. מפחדת שזה מחזור. למרות שבלידה הקודמת המחזור חזר אחרי יותר משנה...
שאבתן באינטנסיביות?
אנחנו כבר חודש בפגיה, עד עכשיו לא שאבתי 8 פעמים ביום כי היה לי מספיק חלב ב5-6 שאיבות. עוד לא נגמרו לגמרי הדימומים של הלידה ופתאום התחיל דימום יותר חזק וקצת שונה. מפחדת שזה מחזור. למרות שבלידה הקודמת המחזור חזר אחרי יותר משנה...
זקיק בגודל 16.5 מתי ביוץ?לילוש92
שלום בנות,
המחזור שלי מאוד לא סדיר אז לא יודעת מתי הביוץ ומתי לתזמן יחסים. הייתי הבוקר באולטרהסאונד ושם ראו רירית בעובי 5.4 וזקיק בגודל 16.5 (וזהו כל השאר היו זקיקים קטנטנים מאוד..)
האם מניסיון שלכן זה אומר שיכול להיות שאבייץ בקרוב? אם כן מה הטווח שכדאי להתמיד ביחסים? (שבוע ? שבוע וחצי? )
כל כמה ימים אתן ממליצות לקיים? יום יום או יום כן יום לא?
שכחתי לשאול את הטכנאית נורא מיהרה ולא שאלתי אפילו מה הממצאים אומרים...
המחזור שלי מאוד לא סדיר אז לא יודעת מתי הביוץ ומתי לתזמן יחסים. הייתי הבוקר באולטרהסאונד ושם ראו רירית בעובי 5.4 וזקיק בגודל 16.5 (וזהו כל השאר היו זקיקים קטנטנים מאוד..)
האם מניסיון שלכן זה אומר שיכול להיות שאבייץ בקרוב? אם כן מה הטווח שכדאי להתמיד ביחסים? (שבוע ? שבוע וחצי? )
כל כמה ימים אתן ממליצות לקיים? יום יום או יום כן יום לא?
שכחתי לשאול את הטכנאית נורא מיהרה ולא שאלתי אפילו מה הממצאים אומרים...
לפי גודל הזקיק - סיכוי לביוץ בתוך כמה ימים.קרן-הפוךאחרונה
הזקיק גודל לקראת הביוץ בקצב של 1-2 מ״מ ליום.
הרירית שלך דקה כרגע מכדי להיחשב רירית מתאימה להשתרשות, אך עד הביוץ היא תמשיך לגדול.
אפשר בהחלט להיות ביחד כל יום, החל מהיום.
ואפשר גם יום כן / יום לא.
הזרע נשאר פעיל במערכת הנשית 3-4 ימים.
(חוזרת על הקביעה, שאפשר כל יום כל עוד אין אבחון רפואי על בעיית זרע)
הרירית שלך דקה כרגע מכדי להיחשב רירית מתאימה להשתרשות, אך עד הביוץ היא תמשיך לגדול.
אפשר בהחלט להיות ביחד כל יום, החל מהיום.
ואפשר גם יום כן / יום לא.
הזרע נשאר פעיל במערכת הנשית 3-4 ימים.
(חוזרת על הקביעה, שאפשר כל יום כל עוד אין אבחון רפואי על בעיית זרע)
הריווNatnat
עשיתי בדיקת הריון ביתית, האם זה הריון?
כן, בשעה טובה!רסיס אמונהאחרונה
ההשפעה שלנו על העוברשעוונית
מה דעתכן,
דברים שאני שומעת/ רואה/ קוראת-
משפיעים על העובר?
מתכוונת מבחינה רוחנית
דברים שאני שומעת/ רואה/ קוראת-
משפיעים על העובר?
מתכוונת מבחינה רוחנית
בהחלטהמקורית
כך אומרים חכמינו
לא כל החכמים. זו מחלוקתציפ'קה
בסוף התקבעה הדעה שכן אבל זה לא כזה ברור. הרמב"ם ממש לא מסכים עם זה
לא אמרתי שכולםהמקורית
כןנופנופ
ברור
לא מאמינה בזהציפ'קה
מאמינה בבחירה חופשית
איך זה סותר?אנונימית לרגע1
אוי, לא ישאר לו מה לקרוא....מיואשת******
אני תולעת ספרים והכל הוא קרא איתי? מסכן ...
לא להיפגע, אני פשוט ממש ממש ממש לא מאמינה בזה.
אם התינוקת שלי היתה מושפעת מהדיכאון העצום שהיה לי בהריון ואיך שממש לא רציתי אותו... אז היא היתה יוצאת ילדה צווחנית עצבנית ועוד כל מיני.
יצאה מתוקה רגוע חייכנית וקשרה אלי בעבותות.
קיצר, לא.
.לא להיפגע, אני פשוט ממש ממש ממש לא מאמינה בזה.
אם התינוקת שלי היתה מושפעת מהדיכאון העצום שהיה לי בהריון ואיך שממש לא רציתי אותו... אז היא היתה יוצאת ילדה צווחנית עצבנית ועוד כל מיני.
יצאה מתוקה רגוע חייכנית וקשרה אלי בעבותות.
קיצר, לא.
כןמחי
לא בצורה שאם תהיי לחוצה כל ההריון יצא לך ילד לחוץ
אבל מאמינה שהשתדלות שלנו במשך ההריון להיזהר יותר במה שרואים ושומעים משפיעה על הנשמה של העובר
אבל מאמינה שהשתדלות שלנו במשך ההריון להיזהר יותר במה שרואים ושומעים משפיעה על הנשמה של העובר
מקווה מאד שלאאמא שלה.
בעיקר לא התנהגויות שלי
הוצאתי את נשמתי עכשיו בצרחות בכיתה.
שונאת את זה
שונאת שונאת
שונאת
ככ לא בגישה הזאת. עושה רושם שהילדים האלו תוכנתו שרק מורה שיודעת לצרוח מצליחה להשתלט.
זה מוציא אותי לגמרי מאיזון.
זה כל כך לא אופייני לי
מקווה שזה לא משפיע על העובר
הוצאתי את נשמתי עכשיו בצרחות בכיתה.
שונאת את זה
שונאת שונאת
שונאת
ככ לא בגישה הזאת. עושה רושם שהילדים האלו תוכנתו שרק מורה שיודעת לצרוח מצליחה להשתלט.
זה מוציא אותי לגמרי מאיזון.
זה כל כך לא אופייני לי
מקווה שזה לא משפיע על העובר
אבל אתן עונות בעיקר פיזית-ציפצופית
אם את עצבנית או רגועה..
אבל אני מתכוונת בעיקר בנפש, בנשמה.
אני אוהבת לקרוא (מזדהה עם 'לא יישאר לו מה לקרוא)
אבל לא בהכרח ספרות דוסית מידי....
לכן מוטרדת פתאום
אבל אני מתכוונת בעיקר בנפש, בנשמה.
אני אוהבת לקרוא (מזדהה עם 'לא יישאר לו מה לקרוא)
אבל לא בהכרח ספרות דוסית מידי....
לכן מוטרדת פתאום
אין דרך לענות לך על זה, לא ידוע לנו מה יש בנשמה מיואשת******
לדעתי כן.אנונימית לרגע1
ההורים משפיעים על הוולד עוד בזמן שהוא נוצר ( דרכי טהרה)
אז אח''כ בודאי שכן כשהוא מתפתח וגדל.
משפיע בעיקר על הנשמה
כמה מה ואיך לא יודעת.
הרי הוא לא דף חלק הוא מגיע עם הזכויות/ חלילה הפוך של הוריו/ זכות אבות ועוד. לכן יש מערך שלם שמשפיע עליו
אז אח''כ בודאי שכן כשהוא מתפתח וגדל.
משפיע בעיקר על הנשמה
כמה מה ואיך לא יודעת.
הרי הוא לא דף חלק הוא מגיע עם הזכויות/ חלילה הפוך של הוריו/ זכות אבות ועוד. לכן יש מערך שלם שמשפיע עליו
הרגשות שלנו והמצב רוח משפיעהריונית ותיקה
כןאמא וגם
כך אומרים חז"ל
ולאט לאט מחקרים מראים כמה דברים משפיעים על העובר בבטן
רגשות ותחושות וחויות ומוזיקה וכו
בהחלט שכןמצטרפת למועדון
תראי, לא מתחברת לזה בפשטותאורוש3
ברור שדברים משפיעים לנו על הנפש. והייתי רוצה להיות אולי קדושה ולהתמלא רק משיעורי תורה וכו' ולתת רק מזון לנשמה. אבל אני לא במקום הזה. ואני אנושית ובמדרגה שלי. וזה כנראה בסדר. לא מאמינה שזה נכון פתאום בהריון לעשות משהו אחר בגלל חשש כל כך רחוק. תמיד טוב לשאוף להתקדם. וככה לחיות. אני חושבת שעדיף אמא רגועה מאשר אמא שבנוסף לכל יש לה נקיפות מצפון שהיא מרעילה לעובר את הנפש. מוגזם בעיני. ממש אבל...
היא שאלה בכלליותאנונימית לרגע1
כתבתי מקודם תגובה ארוכהמצטרפת למועדון
ומשום מה עכשיו אני לא רואה אותה, אז אני לא יודעת אם התגובה שלך היא ביחס למה שכתבתי או לא בכל אופן אתייחס ואביע את דעתי. נקיפות מצפון זה לא דבר טוב יותר מדי. אין טעם לשקוע בזה ולא לשם אני מכוונת. כשאני אומרת שיש דברים שאני לא רוצה לקרוא או לראות בזמן שאני בהריון זה לא כי אני חושבת שלכשעצמי זה בסדר שאקרא או אראה אותם. גם לי יש נשמה וחשוב לי לשמור עליה. רק כמו שבעוד דברים שאני יודעת שהם לא בסדר לא תמיד אני עושה עם זה משהו, ברגע שיש לזה השפעה על הילדים זה כבר יותר מחייב אותי. ולכן בהריון יש לי יותר רגישות על תכנים לא ראויים שאני נחשפת אליהם כי אני יודעת שזה משפיע על עוד משהו. לא באתי פה לאמר שאני אכולת חרטות על זה ולא שאני לא רגועה בגלל זה. אבל יש לאן לשאוף ויש לי מודעות לנושא.
לא עניתי לך. עניתי לפותחתאורוש3אחרונה
ממש מזדהה-ציפצופית
הרוגע הנפשי שלי גם חשוב.
ונכון שזה דברים שגם לנפש שלי עצמי אני לא רוצה אותם
רק שכרגע אני במקום, איך נאמר, עדיין עובד על זה 🙊
מצד שני ברור שכרגע יש לי יותר אחריות מסתם יום רגיל,
ואם באמת זה משפיע על העובר-
אולי זה מה שיעזור לי לעבוד על התחום הזה...
הלוואי
ונכון שזה דברים שגם לנפש שלי עצמי אני לא רוצה אותם
רק שכרגע אני במקום, איך נאמר, עדיין עובד על זה 🙊
מצד שני ברור שכרגע יש לי יותר אחריות מסתם יום רגיל,
ואם באמת זה משפיע על העובר-
אולי זה מה שיעזור לי לעבוד על התחום הזה...
הלוואי
כן.miki052
ברור שכןרק אמונה
כתוב שרבקה הלכה ליד בתי מדרש - יעקב רצה לצאת.
וההיפך ליד בתי ע"ז.
כתוב לא להסתכל על דברים טמאים (אני לא זוכרת מקור כרגע)
בימים של בחילות קשות. כמו היום. עם הקאות לא פוסקות ובכיניק חדשה
שלא נשלט.
אני קוראת באינטרנט על ההיפראמזיס.
קוראת סיפורים של נשים.
שכתבו את זה מהפוסט טראומה של ההריון.
וזה מרגיע אותי , לדעת שיוצאים מזה, שיש חיים אחרי החיים (סליחה על התיאור. זה הכי מדמה את חיי כרגע )
יום זוועה.
באלי שייגמר
לישון ולקום עוד שישה חודשים, בחדר לידה.
לדעת שזה יום אחרון של הקאות, של צריבות בוושט, של כוויות בגרון.
לדעת שזה היה שווה.
כמה אני לא רןאה את זה עכשיו.
המלחמה הזו נןראית.
הלןואי ונצא ממנה מנצחים,
או שרק נצא ממנה.
החיים אח"כ מתחילים באמת.
כל היום רק בחילות, הקאות מכלום, ובייגלה.
ואז שוב.
כי כל דבר עושה זןועה
וזה לא עובר עם שומר וג'ינג'ר.
זה נשאר. אורח קבוע וסיוטי.
אלוקים
הילד הזה הוא שלך,
רק שיבוא בקלות.
למה ככה בכאב לב
למה בכאב פיזי ?
רק מתפללת לשרוד את היום הזה בלי עירוי.
בלי סחרחורת והתעלפות באמבטיה.
רק רוצה להרגיש נןרמלי, לסדר את הבית, לשטוף כלים, לקפל כביסה, להגיש עבודות שמחכות מתחילת השנה והסמסטר כבר נגמר. רק להיות בת זןג טובה, להיות אמא שפויה על הרגליים פיזית, לחייך באמת. רק רוצה שההריון הזה ימשיך לטובה. רוצה את הילד הזה, רוצה את ההריו7 הזה. בלי תופעות הלוואי. בלי הטראומה שאחריו. עסקת חבילה קשוחה במיוחד... רק רוצה להיות אני. ההורמונים נהיו שם נרדף שלי.
רק.
כ"כ הרבה.
תודו על החיים הפשוטים שיש
איך שאני מתגעגעת אליהם עכשיו.
אני קוראת באינטרנט על ההיפראמזיס.
קוראת סיפורים של נשים.
שכתבו את זה מהפוסט טראומה של ההריון.
וזה מרגיע אותי , לדעת שיוצאים מזה, שיש חיים אחרי החיים (סליחה על התיאור. זה הכי מדמה את חיי כרגע )
יום זוועה.
באלי שייגמר
לישון ולקום עוד שישה חודשים, בחדר לידה.
לדעת שזה יום אחרון של הקאות, של צריבות בוושט, של כוויות בגרון.
לדעת שזה היה שווה.
כמה אני לא רןאה את זה עכשיו.
המלחמה הזו נןראית.
הלןואי ונצא ממנה מנצחים,
או שרק נצא ממנה.
החיים אח"כ מתחילים באמת.
כל היום רק בחילות, הקאות מכלום, ובייגלה.
ואז שוב.
כי כל דבר עושה זןועה
וזה לא עובר עם שומר וג'ינג'ר.
זה נשאר. אורח קבוע וסיוטי.
אלוקים
הילד הזה הוא שלך,
רק שיבוא בקלות.
למה ככה בכאב לב
למה בכאב פיזי ?
רק מתפללת לשרוד את היום הזה בלי עירוי.
בלי סחרחורת והתעלפות באמבטיה.
רק רוצה להרגיש נןרמלי, לסדר את הבית, לשטוף כלים, לקפל כביסה, להגיש עבודות שמחכות מתחילת השנה והסמסטר כבר נגמר. רק להיות בת זןג טובה, להיות אמא שפויה על הרגליים פיזית, לחייך באמת. רק רוצה שההריון הזה ימשיך לטובה. רוצה את הילד הזה, רוצה את ההריו7 הזה. בלי תופעות הלוואי. בלי הטראומה שאחריו. עסקת חבילה קשוחה במיוחד... רק רוצה להיות אני. ההורמונים נהיו שם נרדף שלי.
רק.
כ"כ הרבה.
תודו על החיים הפשוטים שיש
איך שאני מתגעגעת אליהם עכשיו.
וואי יקירהעובדת השם
לא פשוט לקרוא אותך. נשמע שאת בהחלט בעיצומו של הסבל.
מזדהה כ"כ. גם אני עברתי תקופה זועתית בתחילת הריון וכרגע מתאוששת.
כשאת בתוך זה את לא מאמינה שתחזרי להיות בן אדם שמתפקד, אישה שמבשלת , מכבסת... הדברים הכי בסיסיים נראים כ"כ בלתי אפשריים.
אבל זה יגיע ויום אחד את תרגישי טיפהלה יותר טוב ויום אח"כ עוד טיפה יותר טוב עד שתקומי על הרגליים ואפילו תצליחי להכין משהו קטן לאכול ולהרים לכלוך מהרצפה.
תקופה קשה קשה אבל בסוף היא עוברת!!
איזה מספר הריון שלך אם אפשר לשאול ?
מזדהה כ"כ. גם אני עברתי תקופה זועתית בתחילת הריון וכרגע מתאוששת.
כשאת בתוך זה את לא מאמינה שתחזרי להיות בן אדם שמתפקד, אישה שמבשלת , מכבסת... הדברים הכי בסיסיים נראים כ"כ בלתי אפשריים.
אבל זה יגיע ויום אחד את תרגישי טיפהלה יותר טוב ויום אח"כ עוד טיפה יותר טוב עד שתקומי על הרגליים ואפילו תצליחי להכין משהו קטן לאכול ולהרים לכלוך מהרצפה.
תקופה קשה קשה אבל בסוף היא עוברת!!
איזה מספר הריון שלך אם אפשר לשאול ?
הריון 2. הקודם היה סיוט פי שמונהניק חדשה
כל הריון מחדשהבוקר יעלה
אני לא מצליחה להאמין שזה עובר. כשאת בתוך זה, ככ קשה לראות איך יוצאים מזה.
תיארת אותי ממש..
משהו ששמעתי פעם וחיזק נורא, שלכל אחד יש ייסורים בעולם הזה שצריך לעבור, ובה שהייסורים שלנו הם בהבאת ילדים לעולם
תיארת אותי ממש..
משהו ששמעתי פעם וחיזק נורא, שלכל אחד יש ייסורים בעולם הזה שצריך לעבור, ובה שהייסורים שלנו הם בהבאת ילדים לעולם
ממש . המשפט הראשון שלך משפט מדויק מאדמיואשת******
כל פעם אני בוכה ובוכה וסליחה שאני אומרת את זה, ממש רוצה למות. פשוט נורא אבל לפעמים אני אפילו בוכה את זה במילים האלו מרב קושי.
וקשה להאמין שזה נגמר
וכל שבוע זה שנתיים. כל שעה זה מוות איטי איטי כזה. מזעזע.
ואני לא אשכח בהריון הראשון שהיםראמזיס היתה מילה לא מוכרת לא לי ולא למשפחה שלי ולא לרופאים שהייתי אצלם וכמעט שלא בעולם... ואמרו לי אנשים מסביב את מפונקת, קחי את עצמך בידיים, כולן עוברות את זה, זה בראש. ועוד כל מיני. ואז הגעתי לאשפוז ואיך הסתכלו עלי במשפחה המפונקת שלא מצליחה לשתות אפילו, מי שמע פינוק כזה . לא יודעת איך נשארתי שפויה מרב סבל ועלבון בו זמנית.
לא יאמן שבסוף זה באמת באמת עובר.
וקשה להאמין שזה נגמר
וכל שבוע זה שנתיים. כל שעה זה מוות איטי איטי כזה. מזעזע.
ואני לא אשכח בהריון הראשון שהיםראמזיס היתה מילה לא מוכרת לא לי ולא למשפחה שלי ולא לרופאים שהייתי אצלם וכמעט שלא בעולם... ואמרו לי אנשים מסביב את מפונקת, קחי את עצמך בידיים, כולן עוברות את זה, זה בראש. ועוד כל מיני. ואז הגעתי לאשפוז ואיך הסתכלו עלי במשפחה המפונקת שלא מצליחה לשתות אפילו, מי שמע פינוק כזה . לא יודעת איך נשארתי שפויה מרב סבל ועלבון בו זמנית.
לא יאמן שבסוף זה באמת באמת עובר.
מזדהה ממשתהילה 81
חייבת לציין לטובה את המשפחה שלי כולל אישי היקר שבעצם נתנו לי להבין שזה לא ההקאות הרגילות יש פה משהו יותר מזה. כי באמת לא הכרנו את זה קודם. וגם הרופאים לא מכירים את זה כל כך וחושבים שאם את בשמירה אז בטח יש לך זמן לפתח תחביבים וכאלו. אז לא ממש לא. אי אפשר להיות יצירתיים בשום אופן. הראש פשוט גמור.
יקרהלא כרגע
קודם כל חיבוק. הרבה כוחות!
ניסית ללכת לבית חולים שמתמחה בהיפראמזיס? באזור ירושלים - הדסה עין כרם.
בצפון - אני חושבת שרוטשילד.
מאוד יכול להיות שאפשר לעזור לך. (גם אם בחודשים הקודמים זה לא עזר. ככל שעוברים השבועות הראשונים, יותר סיכוי שאישפוז וטיפול יעזרו.
ויש היום גם אופציה של "אשפוז ביתי", נותנים לך ממש אפשרות לקבל עירויים בבית. כשאת מרגישה שאת צריכה. זה יכול להרים על הרגליים.
הרבה הרבה הרבה כוחות. תחזיקי מעמד!
ניסית ללכת לבית חולים שמתמחה בהיפראמזיס? באזור ירושלים - הדסה עין כרם.
בצפון - אני חושבת שרוטשילד.
מאוד יכול להיות שאפשר לעזור לך. (גם אם בחודשים הקודמים זה לא עזר. ככל שעוברים השבועות הראשונים, יותר סיכוי שאישפוז וטיפול יעזרו.
ויש היום גם אופציה של "אשפוז ביתי", נותנים לך ממש אפשרות לקבל עירויים בבית. כשאת מרגישה שאת צריכה. זה יכול להרים על הרגליים.
הרבה הרבה הרבה כוחות. תחזיקי מעמד!
וואו איך את מתארת אותי בהריון הקודם... חיבוק לך!מיואשת******
חיבוק , מזדהה לגמריהריונית ותיקה
לא פשוט בכלל בכלל.
אני בכיתי 9 חודשים ודקה אחרי הלידה הכאב הזה עובר,הבחילות נעלמות והחיים נראים יפים שוב!! עוד קצת אלופה!
אני בכיתי 9 חודשים ודקה אחרי הלידה הכאב הזה עובר,הבחילות נעלמות והחיים נראים יפים שוב!! עוד קצת אלופה!
וואו. אני בכיתי ״רק״ חמישה חודשים. את גיבורה!!!מיואשת******
❤️הריונית ותיקה
מזדהה איתךמבינה עניין
יקרה,
אני עברתי את זה לא מזמן, וזה סיוט סיוט סיוט! אבלל שניה אחרי הלידה אתה חוזר להיות בן אדם, ובנוסף מקבל נס קטן שהיה שווה את זה כל כך!
אני עברתי את זה לא מזמן, וזה סיוט סיוט סיוט! אבלל שניה אחרי הלידה אתה חוזר להיות בן אדם, ובנוסף מקבל נס קטן שהיה שווה את זה כל כך!
אתן פשוט גיבורות!!!..מלכה
כל ההיפראמזיסיות אין עליכן!!!
שאתן מוכנות ככה לסבול בשביל להביא ילד
ועושות את זה עוד פעם ועוד פעם
אלופות!!
אני קוראת את התיאורים ומתמלאת ההערכה.
לגמרי! לא ברור לי איך יש לכן יותר מאחד שנייםאורוש3
גם לי לא מיואשת******
כל פעם נשבעתי שזה אחרון
חחחח... כנ''לפיג'מה
אני אסביר לך מה קורה אצליתהילה 81
תוך כדי הריון אני באמת מבינה ומאמינה שזו הפעם האחרונה.
אבל האימהות היא באמת חוויה מופלאה. לי בכל אופן. ולכן כשאת עם הילדים הקיימים את אומרת לעצמך - יאללה רק כמה חודשים ואז האיש שלי מנסה בחוסר הצלחה להסביר לי כמה היה לי קשה. ואני משכנעת אותו שהפעם יהיה יותר טוב כי כבר למדתי לנצח את העניין - לא באמת. אבל תמיד ככה זה מתחיל ואז אני נופלת חזק.
אני מרגישה שזה לגמרי אגואיסטי - אני רוצה עוד ילד. אבל ברור שיש פה את הנגזרת הסביבתית של הלידות המרובות, השמחה במשפחות גדולות. אני הגעתי ממשפחה עם הרבה ילדים והיה ברור לי שזה מה שיהיה לי אבל בפועל יש לי פחות ממש שחשבתי ותאמיני לי שממש כואב להשלים עם זה שתהיה לי משפחה "קטנה".
בול!!הבוקר יעלהאחרונה
יש לי שלושה עכשיו ובעלי מנסה לשכנע אותי שמספיק כי הוא רואה כמה אני סובלת ותכלס, הכל עליו.
אבל אני באמת רוצה עוד.. וקשה כ"כ..
אבל אני באמת רוצה עוד.. וקשה כ"כ..
הבטחתי לעצמי בהריון שאכתוב פה ועכשיו בזכותך עושה את זה -תהילה 81
מעט ארוך:
אז גם אני היפראמזיסית קשה בכל הריון במשך כארבעה חודשים. אני עכשיו אחרי לידה חמישית תודה לאל.
4 חודשים של דיכאון מוחלט. ניתוק מכל מה שמסביב - כולל הילדים וכמובן ההקאות וההתייבשויות.
בשבוע 16 של ההריון הראשון הגעתי לקריסה נפשית טוטאלית. זה הזמן שבו התחלתי לקחת תרופות נוגדות דיכאון שפשוט הצילו אותי.
עדיין לא הרגשתי טוב, עדיין הקאתי אבל בכיתי הרבה פחות. והתעודדתי מעט יותר.
מאז בכל ההריונות אני כבר בהיכון (בהריון השני חשבנו שאם אקח מראש זה אולי יקל על כל התסמינים - לא עזר) .
עדיין יש הקאות, סחרחורות וחולשה מטורפת (אני התקלחתי רק בישיבה)- בכ"ז כמה חודשים שלא אוכלים כלום ורק יורדים במשקל בצורה קיצונית.
אבל יש איזה שהוא אור בקצה המנהרה שאת יכולה להרגיש אותו כי משהו השתפר - כי הנה - הכדור הזה עוזר לך קצת.
כידוע יש המון סוגים של כדורים ואני חייבת להודות שיצא לי בכל הריון להתנסות בכדור שונה בהתאם לצרכים המשתנים ולעוצמה של הדיכי שלי. אבל זה עזר.
דווקא נגד הבחילות באמת ששום כדור לא עזר אולי על הזופרן אני יכולה להגיד שהוא הוריד מעט את מספר ההקאות אבל לא יותר מזה - וגם זה תלוי באיזה מההריונות.
עוד דבר שחשוב לדעת שגם כשלא מיובשים עדיין ההרגשה הכללית היא על הפנים. חוסר יכולת להתרכז ולחשוב על דברים מעט יותר עמוקים מסדרות טיפשיות וספרי רומנים זולים. אני בתקופה הזו לא מצליחה לחשוב ולקבל החלטה על שום דבר - כולל על מתי לקחת כדור. האיש אומר לי כי אני לא סומכת על עצמי.
ומי שמכיר אותי בימים השפויים שלי יכול להבין כמה זה הזוי.
חוץ מהריון אחד שבו הזופרן עזר לי ורק הייתי במיטה והקאתי בלי סוף אבל לא הגעתי להתייבשות (דיכאון היה גם היה). בכל הההריונות יצא לי להיות מאושפזת כמה ימים בעקבות התייבשות והקריסה.
בהריון האחרון החלטנו לנסות בפעם הראשונה ליסוע לבלינסון ואני חייבת לומר שהם היו מלאכים גואלים. בהתחלה האחות בקבלה נתנה עירוי ולא הבינה למה אחרי 2 ליטר אני מודיעה לה שאין מצב שאני חוזרת הביתה אבל אחרי שגם אז בדיקת האצטון הראתה שאני עדיין ב+4. הם הבינו שצריך אשפוז. ובמחלקה עצמה הם היו הכי אמפתיים והכי נחמדים ומכילים שאפשר וגם זה ממש עודד וחיזק אותי. שלא מזלזלים בי ולא חושדים בי שאני סתם שטותניקית אלא מאמינים לי ומבינים באמת באמת את הקושי שלי. ביום השני שלי שם אמרתי לרופאים שאני מרגישה שיש לי מחסור באשלגן - משהו שקורה כשלא אוכלים והכרתי מהריונות קודמים. . הרופאים אמרו שבקבלה הכל היה בסדר אבל אחרי שהלכו ביקשתי מהאחות החביבה שבכ"ז תיקח לי בדיקה כי מה יש להפסיד. הצדיקה זרמה איתי ואחרי כמה שעות הגיעו עם אקו לב לבדוק את התפקודים כי הייתי עם אשלגן ממש נמוך. היה לי מזל וגם באמת טוב שהקשיבו לי וזרמו איתי הבינו שיש לי כבר ניסיון ואני מודעת למה אני זקוקה. . כשהשתחררתי הם אמרו לי שאני תמיד יכולה לחזור והם יקבלו אותי, מילים שלא שמעתי במקומות אחרים אליהם התגלגלתי עם ההיפראמזיס, ואני הייתי בטוחה שאכן אחזור - הייתי רק בשבוע 10. אבל- ב"ה לא הייתי צריכה לחזור והצלחתי לשרוד בבית - וזה לא היה מובן מאליו. עדיין במיטה, עדיין לא מתפקדת (השכנות עשו תורנות מי באה לקחת את הבן שלי לגן כי אני לא הייתי מסוגלת) אבל בלי התייבשות עירויים ואשפוז.
כשהתחלתי להרגיש מעט יותר טוב תרומתי לילדים הייתה לקום בבוקר ולראות איך הם מתארגנים לבד - רק לרבוץ בכורסא ולהסתכל עליהם - לא באמת יכולתי לעזור להם להתארגן. אבל החמודים שמחו גם בזה. לאט לאט הוספתי דברים. ויש דברים שרק אחרי הלידה חזרתי אליהם. אבל זה כבר בנורמה של אשה הריונית עם בטן.
עכשיו בימים שאחרי הלידה יש כמו השלמת פערים מהחודשים שלא הייתי. כל מיני שיחות והחלטות של האיש והילדים, דברים שהם עשו, קנו, ראו. בקיצור - היום זה משעשע שכאילו היו להם כמה חודשים בלעדיי והם משלימים לי פערים. החגיגות שהם עשו כי אמא לא הייתה פה כדי לשלוט על העניינים. אבל כל זה משעשע רק עכשיו. תוך כדי זה הייתי בוכה מחוסר האונים והמוגבלות שלי. וכמה שעברתי את זה כבר כמה פעמים וכמה שאני יודעת שהילדים צולחים את זה בשלום, בהשלמה ואפילו בשמחה על הצטרפות עוד אח למשפחה.
וזה גם מעודד וחשוב לדעת - הם באמת ממש שמחים גם כשאנחנו מספרים ממש בהתחלה כי המשמעות המיידית היא התגייסות לעזרה ותחזוק הבית - בפעם האחרונה הם ניקו עם אבא לבד את כל הישורות האחרונות לפני פסח. ועד היום אני מבררת איתם איפה הם שמו אז דברים.
דווקא הילדים יוצאים בסדר יש לי מלא קוריוזים על זה. ואני חושבת שב"ה זה בזכות הזמנים שבין ההריונות.
עוד סיפור קטן בנוגע לסביבה: - אמפתיה ודאגה ממש שימחו אותי. באחת הפעמים שהאיש שלי לקח אותי לטרם כדי לקבל עירוי עברנו במחסום ואז השומרת שם ראתה אותי במסכנותי הרבה ומיד הציעה מים ועזרה. הוא הסביר לה שאנחנו בדרך לקבל מים בעירוי ואני התחלתי לבכות מרוב התרגשות על הרגישות שלה והדאגה . זה ממש חימם לי את הלב. והבכי היה בהתאם למצב הרוח ההזוי והלא מאוזן שלי.
ניק חדשה, את כותבת כל כך יפה. ומרשים שאת מצליחה לכתוב ככה תוך כדי הבלאגן. תוציאי לקט שירי אישה היפראמזיסית זה ייתן תמונה מעולה לסביבה וגם לגורמים המטפלים. אני לא הייתי מסוגלת ולכן הבטחתי לעצמי לכתוב אחרי הכל.
ו- מעצבן לומר את זה אבל באמת באמת זה עובר ובאמת חוזרים להיות בני אדם שמחים , זוגיים וחלק מהסביבה. עכשיו תעבירי את הזמן בספרים וסרטים שיסיחו את דעתך. כי זה העניין הכי מעצבן. הימים הארוכים האפורים האלה שעוברים כל כך כל כך לאט.
אני לא כותבת פה הרבה אבל קוראת המון. פשוט כי בדרך כלל אני רואה שיש פה רעיונות והצעות מעולות ותרומתי תהיה פחותה בהרבה אבל זו הזדמנות טובה לומר תודה לכל השותפות בפורום המקסים והמחבק הזה. הוא בהחלט היה בין ערי המקלט שלי בחודשים הקשים.
מהממת! ריגשת אותי ברמות. ממש מה שאני מרגישה. מתה להגיעניק חדשה
לאחרי הלידה. הרגשתי שהחיים חזרו לי ! הרגשתי מצוין אחרי הלידה. מצוין! עכשיו אני גוססת במיטה, מזל שהצלחתי לאכול משהו אחרי הקאות פסיכיות מהבוקר ועוד ילד חולה שחזר מהגן, ועכשיו ישן. כשיקום נראלי אני לא אדע מה לעשות.
והבית? כפרת עוונוצ עליו. אחרי הלידה מסדרים הכל, מסיידים, מנקים את כל הבלגן שהצטבר
תודה על מה שכתבת . ממש עודדת אותי, הפכת אותי לשפויה .
שבת אנחנו נוסעים, (שוב...) אינסכוי לעשות שבת בבית ככה, ועוד עם הריח של האוכל😞...
והבית? כפרת עוונוצ עליו. אחרי הלידה מסדרים הכל, מסיידים, מנקים את כל הבלגן שהצטבר
תודה על מה שכתבת . ממש עודדת אותי, הפכת אותי לשפויה .
שבת אנחנו נוסעים, (שוב...) אינסכוי לעשות שבת בבית ככה, ועוד עם הריח של האוכל😞...
אלופות! לא הייתי עומדת בזה שבוע, !!יפעת 177
וסתם שאלה, מה עושים עם העבודה? לא הולכים?
שמירת הריוןתהילה 81
לא. ולא תמיד מאשרים שמירה. הריון קודם הפסקתי לעבודניק חדשה
ואפחד לא שילם ל על זה.
רק הקב"ה משלים את חסרוננו, ואני מאמינה שהוא רואה את המאמץ הזה, ודואג שנסתדר.
רק הקב"ה משלים את חסרוננו, ואני מאמינה שהוא רואה את המאמץ הזה, ודואג שנסתדר.
נכון גם לי לא נצנו שמירה. פשוט חלת וזהו. ה עוזרמיואשת******
דרוש מעון לעוברים למחצית הראשונה של הריון, וגם לסוף.... חיבו11אמא
ואוו מזדהה איתך כלכך!!!!!אניחדשהכאן
אני בסוף חודש 9 כל יום אמורה ללדת..
ברוך ה׳ מודה לאלוקים כל יום על המתנה הנפלאה של ההריון ובע״ה גם הלידה אבללל אין לתאר כמה סבלתייייייי!!
עד חודש 6 הקאות בלתי פוסקות של 4 פעמים ביום בחילות מטורפותתת רגישות לריחות תת לחץ דם סחרחורות עייפות קיצונית
היתי על 4 דילקטקטין ביום
לא יצאתי מהמיטה חודשים לא יצאתי מהבית פחדתי לקום להתקלח פחדתי לקום מהמיטה היתי כמו בנאדם נכה
והנה אני חודש 9 ועדיין לוקחת דיקלקטין!! עדיין בחילות עדיין חולשה עדיין עייפות
אבל זהוווווו מאמינה שכל זה ישכח ממני ברגע שאני יחזיק את האוצר שה׳ נתן לי!!
צריך להאמין ולהאמין ולדמיין את הסוף וכמובן לאחז באדם שמחזק ותומך! בעלי היה מחזק אותי ומעודד אותי בכל יום מחדש
בכל פעם שהקאתי היה אומר לי ״זהוו תחשבי שזה הקאה פחות ממה שנשאר לך עד הלידה״ ״זה סימן חיובי זה סימן שהוא גודל ומתפתח כמו שצריך״ ״תהיי חזקה בשבילי ובשביל התינוקי״ וכל מיני משפטים מחזקים
תהיי חזקה ותביני שזה תקופה שתחלוף
תנסי פשוט להעביר את הימים ..
שיהיה לך המון בהצלחה והריון תקין בע״ה
ברוך ה׳ מודה לאלוקים כל יום על המתנה הנפלאה של ההריון ובע״ה גם הלידה אבללל אין לתאר כמה סבלתייייייי!!
עד חודש 6 הקאות בלתי פוסקות של 4 פעמים ביום בחילות מטורפותתת רגישות לריחות תת לחץ דם סחרחורות עייפות קיצונית
היתי על 4 דילקטקטין ביום
לא יצאתי מהמיטה חודשים לא יצאתי מהבית פחדתי לקום להתקלח פחדתי לקום מהמיטה היתי כמו בנאדם נכה
והנה אני חודש 9 ועדיין לוקחת דיקלקטין!! עדיין בחילות עדיין חולשה עדיין עייפות
אבל זהוווווו מאמינה שכל זה ישכח ממני ברגע שאני יחזיק את האוצר שה׳ נתן לי!!
צריך להאמין ולהאמין ולדמיין את הסוף וכמובן לאחז באדם שמחזק ותומך! בעלי היה מחזק אותי ומעודד אותי בכל יום מחדש
בכל פעם שהקאתי היה אומר לי ״זהוו תחשבי שזה הקאה פחות ממה שנשאר לך עד הלידה״ ״זה סימן חיובי זה סימן שהוא גודל ומתפתח כמו שצריך״ ״תהיי חזקה בשבילי ובשביל התינוקי״ וכל מיני משפטים מחזקים
תהיי חזקה ותביני שזה תקופה שתחלוף
תנסי פשוט להעביר את הימים ..
שיהיה לך המון בהצלחה והריון תקין בע״ה
חיבוק גם ממניאם ל2
אם תרצי קשר עם אישה שעברה כמה הריונות כאלו
ולדעתי ברמה עוד יותר קשה ושרדה,
אבקש ממנה ליצור איתך קשר
פרע כתפייםMami12
הי בנות , אני 4 חודשים אחרי לידה ראשונה.
יש לי פחד גדול מאד להכנס להריון שוב מתישהו ובכלל..עברתי לידת וואקום ולאחר הלידה נאמר לי שהיה לתינוק פרע כתפיים זאת אומרת שהראש יצא והכתפיים נתקעו, ממש חתכו אותי כדי להוציא אותו, אמרו לי שאולי בהריונות הבאים ימליצו לי על ניתוח קיסרי מחשש שיחזור מצב של פרע כתפיים . אני מאד מפחדת מיזה וחוששת להכנס בכלל להריון, ממש מבאס... למישהי קרה דבר כזה פרע כתפיים בלידה ראשונה ואז הסתדר בשאר לידות? יכולה להרגיע או לספר מזה קיסרי?
יש לי פחד גדול מאד להכנס להריון שוב מתישהו ובכלל..עברתי לידת וואקום ולאחר הלידה נאמר לי שהיה לתינוק פרע כתפיים זאת אומרת שהראש יצא והכתפיים נתקעו, ממש חתכו אותי כדי להוציא אותו, אמרו לי שאולי בהריונות הבאים ימליצו לי על ניתוח קיסרי מחשש שיחזור מצב של פרע כתפיים . אני מאד מפחדת מיזה וחוששת להכנס בכלל להריון, ממש מבאס... למישהי קרה דבר כזה פרע כתפיים בלידה ראשונה ואז הסתדר בשאר לידות? יכולה להרגיע או לספר מזה קיסרי?
4 חודשים אחרי לידה זה באמת לא המון זמןאמא חדשהה
צריך עוד לעכל.. לתת לדברים לשקוע קצת
לא יודעת הרבה בהקשר הרפואי.. אבל בדיוק היה פה שירשור על ניתוחים קיסריים, אולי כדאי לך לקרוא.
הרבה כוח
לא יודעת הרבה בהקשר הרפואי.. אבל בדיוק היה פה שירשור על ניתוחים קיסריים, אולי כדאי לך לקרוא.
הרבה כוח
בינתיים תהני מהבייבי מיקי מאוס
נשמע שאת מונעת. אז לפני הפסקת מנייה כשתרצו עוד אחד תתייעצי עם גורם רפואי מומחה, תחפשי..
אולי הוא יגיד שכדאי לבדוק את הריפוי של האיזור כדי להקטין סיכוי לבעיות אבל בעקרון פרע כתפיים תלוי מאוד גם בתינוק ולא רק באמא. ויש הרבה שילדו אח"כ רגיל והכל היה בסדר, נוטים לומר שזה קשור במשקל התינוק אז אולי גם ישקלו זירוז לפני שהוא יגיע למשקל של הראשון אבל גם זה לא בטוח
בכ"מ- גם קיסרי, הרבה חוות את זה והכל בסדר. אבל חבל לדאוג מעכשיו
בהצלחה!
אולי הוא יגיד שכדאי לבדוק את הריפוי של האיזור כדי להקטין סיכוי לבעיות אבל בעקרון פרע כתפיים תלוי מאוד גם בתינוק ולא רק באמא. ויש הרבה שילדו אח"כ רגיל והכל היה בסדר, נוטים לומר שזה קשור במשקל התינוק אז אולי גם ישקלו זירוז לפני שהוא יגיע למשקל של הראשון אבל גם זה לא בטוח
בכ"מ- גם קיסרי, הרבה חוות את זה והכל בסדר. אבל חבל לדאוג מעכשיו
בהצלחה!
כמה הוא נולד?מחכה עד מאוד
אני ילדתי במשקל ממש גדול ועבר בשלום.. מה הסיבה? איך היו הלחיצות ?אמרו למה זה קרה?
3.150 , היה בסדר גמור הלחיצות . הראש היה בדרגה 6 משהו כזה.Mami12
מעניין... אז הוא בכלל לא היה גדול!מתואמתאחרונה
אולי זה יותר קשור לזה שהוא לא היה מבוסס מספיק, ואז "שלפו" אותו במהירות יתרה בלי להיזהר?
אני חושבת שבבוא העת כדאי לך להתייעץ עם רופא פרטי...
אין מה לפחד מקיסריים...
נשמע שהיתה לידה מאוד קשה וב"ה שיש לך תינוק בריא והכל בסדר עם שניכם.
אני לא הייתי לורחת סיכון אחרי דבר כזה, זה יכול להיות מאוד מסוכן.
עברתי קיסרי והיה בסדר גמור, החלמה הרבה יותר קלה ממה שאני קוראת פה שהרבה נשים עוברות אחרי לידה רגילה.
אני לא הייתי לורחת סיכון אחרי דבר כזה, זה יכול להיות מאוד מסוכן.
עברתי קיסרי והיה בסדר גמור, החלמה הרבה יותר קלה ממה שאני קוראת פה שהרבה נשים עוברות אחרי לידה רגילה.
מכירה תינוק שהיה לו פרע כתפיים בלידהמתואמת
אמא שלו ילדה אח"כ עוד שני ילדים בלידה רגילה
אבל היא לקחה רופא פרטי לשם כך...
הייתן נכנסות עם תינוק בן חודש למחלקה קרדיולוגית?תפוחים ותמרים
בעלי נוסע מחר להתייעצות.
כמובן שרוצה לבוא איתו.
מרגישה שזה חוסר אחריות להיכנס לביהח עם תינוק ככ קטן.
מה אומרות?
נ.ב.
ומה אעשה כשיהיה מאושפז?
הנקה מלאה (כמעט, לפעמים נותנים תוספת של 60 מל תמ"ל בלילות קשים)
כמובן שרוצה לבוא איתו.
מרגישה שזה חוסר אחריות להיכנס לביהח עם תינוק ככ קטן.
מה אומרות?
נ.ב.
ומה אעשה כשיהיה מאושפז?
הנקה מלאה (כמעט, לפעמים נותנים תוספת של 60 מל תמ"ל בלילות קשים)
הייתי עושה הכל כדי שלא יבוא איתיהמקורית
בית חולים הוא מקום מאוד לא סימפטי לתינוקות
בטח לא בחורף. והוא ממש ממש קטן
אין לך אפשרות אולי לבייביסיטר ושאוב??
וזה לא חוסר אחריות. יותר עניין של זהירות. אל תרגישי אשמה מעכשיו, את בסיטואציה די מורכבת.
בטח לא בחורף. והוא ממש ממש קטן
אין לך אפשרות אולי לבייביסיטר ושאוב??
וזה לא חוסר אחריות. יותר עניין של זהירות. אל תרגישי אשמה מעכשיו, את בסיטואציה די מורכבת.
ברור שלא! אם זה עד כדי כך חשוב ורחוקבתי 123
מהבית כך שלא תוכלי להשאיר אותו נסי למצוא סבא סבתא בייביסיטר שישארו עם התינוק באוטו בחניה
מחלקה קרדיולוגיתאפונה
נשמע לי יחסית פחות גרועה מבחינה זיהומית, לא?
לא יודעת מה להגיד, אמא שלי עברה ניתוח ראש כשהייתי שבועיים אחרי לידה ולא הלכתי.
לא יודעת מה להגיד, אמא שלי עברה ניתוח ראש כשהייתי שבועיים אחרי לידה ולא הלכתי.
אבל היא צריכה לעבור בדרך בכל הבית חולים, שמלאהריון ולידה2
באנשים חולים!!!
גם כשמשתחררים מהמחלקהאפונה
עם תינוק בן יומיים עוברים במסדרונות ובמעליות של אותו בית חולים...
צודקת...הריון ולידה2
אבל אז אין ברירהושוב אתכם
אלא אם כן יש לך כוונה ללדת בבית
תלוי בבי"ח..מוריה
בסורוקה למשל זה מבנה אחר..
ממש לא. תלוי בביחמיואשת******
בהדסה ממש לא.
לא מדויק. האוכלוסיה היא מבוגרת הרבה יותר וחולה יותררעותוש10
זה לא מחלקת יולדות...
תחפשי בייביסיטר בקרבת מקום לבי"חיעל...
ולסיכום: לא חד משמעיתפוחים ותמרים
אז כשיעבור את הניתוח אתארגן עם שאיבות (לא בא לי במיוחד גם צרות עם ההנקה בנוסף להכל.....)
תראי שלי היה מאושפז בגיל שבועיים בעצמו במחלקת ילדיםמעין אהבה
שזה ה-מקום הכי מלא חיידקים ווירוסים בעונה זאת של השנה..מלא תינוקות וילדים חולים....
ובאמת לא יצאתי איתו מהחדר .למעט פעם אחת שהיתי חייבת
וזה באמת מלחיץ
כמה זמן בעלך אמור להיות מאושפז?
מניחה שכדאי לחשוב על סידור לתינוק
ורק כשאין ברירה להביא-בתוך מנשא בד נגיד ומעל שמחכה עו מעיל שלך- השמע לי יחסית מוגן
ובאמת לא יצאתי איתו מהחדר .למעט פעם אחת שהיתי חייבת
וזה באמת מלחיץ
כמה זמן בעלך אמור להיות מאושפז?
מניחה שכדאי לחשוב על סידור לתינוק
ורק כשאין ברירה להביא-בתוך מנשא בד נגיד ומעל שמחכה עו מעיל שלך- השמע לי יחסית מוגן
הייתי עושה כל מה שאפשר כדי לא להכניס אותוחיים בשמחה
בית חולים זה מקום מפוצץ זיהומים. בכל המחלקות.
הקרדיולוגים נמצאים גם במיון ועולים משם למחלקות.
החלוק שלהם עמוס חידקים.
תינוק בן חודש לא אמור להתמודד עם כל זה.
וגם המערכת החיסונית שלך לא חזקה אחרי לידה.
להתרחק כמה שאפשר. לא שווה את העגמת נפש שיכולה להיגרם מהידבקות.
הקרדיולוגים נמצאים גם במיון ועולים משם למחלקות.
החלוק שלהם עמוס חידקים.
תינוק בן חודש לא אמור להתמודד עם כל זה.
וגם המערכת החיסונית שלך לא חזקה אחרי לידה.
להתרחק כמה שאפשר. לא שווה את העגמת נפש שיכולה להיגרם מהידבקות.
בעלי היה מאופש כשהייתי שבועיים אחרי לידה192837465
בשום אופן לא הייתי מסוגלת לשאוב ולא לתת תמ"ל.
אבל המשפחה שלי עזרה מאוד וכל הזמן מישהו היה איתה ברכב ואני יצאתי כל שלוש שעות בערך להניק..
אז אני לא יודעת כמה עזרה יש לך אבל הייתי מנסה למצוא מישהו שיהיה איתו ברכב לפחות להתייעצות..
אבל המשפחה שלי עזרה מאוד וכל הזמן מישהו היה איתה ברכב ואני יצאתי כל שלוש שעות בערך להניק..
אז אני לא יודעת כמה עזרה יש לך אבל הייתי מנסה למצוא מישהו שיהיה איתו ברכב לפחות להתייעצות..
לא.בת 30
לא הייתי נכנסת להתייעצותאורוש3
באשפוז בהמשך לא יודעת מה הייתי עושה. באמת קשה
בסוף נסעתי איתו (זה היה חשוב לשנינו הביחד הזה)תפוחים ותמרים
אבל נשארתי ברכב עם התינוק במשך זמן ההתייעצות. אחכ שתינו קפה. קובעים עכשיו עוד התייעצות כי קיבלנו חוות דעת שונה מהראשונה.
מעולה שעשית מה שנכון לך. להישאר ברכב זה לגמרי סבבהאורוש3
מצוין.מיואשת******
רכב זה סבבה
מה קורה עם הבית החלמה מותק?
מה קורה עם הבית החלמה מותק?
עוד לא ביררתי אפילו....תפוחים ותמרים
ותודה 💖
רוצה שאברר לך? רציניאיזה יום שמח
שלא יעבור עוד זמן ותגלי שאין לך איפה לנוח..
תודה! האמת שאני אשמח 💗תפוחים ותמרים
כרגע יודעת מחירים בביכורים/הדסה בייבי ושע"צ (יקר! 850 ללילה!)
אבל עוד לא בדקתי אם יכולה להגיע, רק לשע"צ כתבתי ומחכה לתשובה.
תבררי לי בהדסה ובביכורים עד איזה גיל של התינוק אפשר לבוא? ( בן 5 שבועות)
אבל עוד לא בדקתי אם יכולה להגיע, רק לשע"צ כתבתי ומחכה לתשובה.
תבררי לי בהדסה ובביכורים עד איזה גיל של התינוק אפשר לבוא? ( בן 5 שבועות)
אבל אמור להיות לך החזר מסל הריוןמיואשת******
ביכורים עד חודשייםאיזה יום שמח
ויש חדרים זולים יותר בקומה מעל החדר אוכל (יש מעלית)
ויש גם חדרים שאת לבד שאת חולקת שירותים עם עוד מישהי
אברר לך מה לגבי הדסה בייבי (רק שהתינוקיה שם לא מאפשרת מנוחה כל כך..)
תודה מאמי 😍תפוחים ותמרים
מה הבעיה עם התינוקיה? לא מומלצת? אז אלך לביכורים (את יודעת עליהם משהו?)
פונה באישיאיזה יום שמח
אני הייתי בהדסה בייבי והיה מצוין בתינוקיהמיואשת******
? הראשונה ששמעתיאיזה יום שמח
גם אני הייתי בהדסה בייביזאת שיודעת
אמנם לפני 4 שנים, אבל היה נהדר. תוכלי לכתוב מאיזה בחינה נשים לא מרוצות שם? נהנתי מאד
לא יכלתי לנוח כי כל הזמן התקשרו אלי מהתינוקיהאיזה יום שמחאחרונה
לבוא לקחת את הבת שלי
ולא היתי יחידה, התלוננתי על זה להנהלה אח"כ ואני ממש לא טיפוס מתלונן
העדפתי שהבת שלי תישאר איתי ולא לקבל טלפונים בדיוק כשאני מתיישבת לאכול או נכנסת לנוח (והיא היתה אחרי אוכל)
במשך תקופה שאלתי כל אחת שהיתה שם וכולן התאכזבו מהתינוקיה
מקווה מאד שזה השתנה,
גם לא היה נעים לשבת לאכול עם אנשים שעברו ניתוחים ובאו להחלמה, אפילו לא שמו מחיצה או משהו כזה בין היולדות לשאר החולים..
למה? גם שתי גיסות שלי היו והמליצו לי מאדמיואשת******
שע"צ מקבלים עד גיל חודש 😐תפוחים ותמרים
אולי תגידי להם שהשתחררת מאוחר בגללהריון ולידה
שהתינוק נשאר למעקב?
מקבלים עד 10 ימים מהשחרור, אלך להדסה או ביכוריםתפוחים ותמרים
בביכורים עד גיל חודשיים.
בהדסה לא יודעת עדיין.
בהדסה לא יודעת עדיין.
יקרה, תעשי את זה. ומהר. אחר כך תתחרטימיואשת******
מגיע לך ואת צריכה את זה
תדלקי את עצמך לטובתך, לטובת התינוק לטובת הילדים ולטובת בעלך . כולם יתרמו מזה, לא רק את❤️
תדלקי את עצמך לטובתך, לטובת התינוק לטובת הילדים ולטובת בעלך . כולם יתרמו מזה, לא רק את❤️
ממש לא. המחלקה לא משנה, זה בתוך בית חוליםמיואשת******
אין שום סיכוי שבעולם שמכניסים תינוק לבית חולים אם זה לא חס ושלום בשבילו. גם בשבילי לא הייתי לוקחת. ממש ממש לא.
אחרי האשפוז תשאירי. בעה עד אז יתרגל לבקבוק מדי פעם.
אין מה לעשות
אחרי האשפוז תשאירי. בעה עד אז יתרגל לבקבוק מדי פעם.
אין מה לעשות