פורום הריון ולידה (עמוד 298)

איזה זכות זה להכיר אותך למרות שזה רק באופן וירטואלי.

איזה מרגש

מדהים

ואיזה כושר ביטוי יש לך

תודה על ההצצה לתחושות ולמחשבות שלך בנושא.

ולעושר הרגשי שלך.

היכולת שלך להעביר תחושות במילים היא ואוו.

אני גם מנסה לראות איפה זה מתחבר אלי..

תודה לך 🩷

(בקטנה, יש קצת בלבול בשימוש בזמנים, בין עבר להווה. את מתכננת לכתוב את כל הסיפור בזמן הווה? אולי כדאי שקטעי העבר יהיו כתובים בזמן עבר, והפרספקטיבה מההווה תהיה כתובה בהווה? מקווה שמובן למה התכוונתי🙈)

והבנתי למה התכוונת, כן כנראה שזה מה שיעשה.

כותבת לך בפרטי!!

את עושה חשק לחזור בתשובה ולהתחזק...

תודה על השיתוף!

אם כן והכל היה בסדר אז נראלי שאין מה לדאוג, מקסימום כשמגיעה גם ככה לרופא הייתי שואלת על זה..

אם לא עשיתם, נראלי שכדאי לעשות ויתן אולי כיוון..

בהצלחה!

בכמויות!!

תודה על המענה

ההתקן בזהירות, עם אולטרה סאונד צמוד. 

יכול להיות שההתקן בכלל לא במקום ולכן נקלטת.

אבל חשוב שתלכי כבר היום.

כמה שיותר מוקדם יותר פשוט להוציא

בשעה טובה יקרה

שהקב"ה יתן לך שפע כוח ושמחה

בשורות טובות

יש רופא מיון. גם אם לא יוציא עכשיו ויחכה לרופא מומחה

לפחות לבדוק היכן ההריון והיכן ההתקן

היום. זה חשוב

סליחה על ההלחצה

ילדתי בת מתוקה... 

מה שבאמת עשיתי זה שמרוב לחץ רצתי למיון נשים מה שבדיעבד היה לחינם. נדירים המקרים שזה מסוכן והריוןחוץ רחמי, כשבאתי לשם גיליתי שאני לא הראשונה ולא האחרונה וזה ממש נפוץ להתקן לא הורמונלי. הם לא היו בלחץ להוציא ואמרו לחזור אחרי כמה ימים. בינתיים עיכלנו את הדברים

למעשה חיכיתי שבועיים ואז הוצאתי את ההתקן בהוראת רב (יש גישות שאומרות שעדיף להשאיר את ההתקן בפנים). ההריון היה רגיל לגמרי בלי שום שינוי מהקודמים. 

מבחינה נפשית היה קשה הם ממש צמודים וכל אחת מתמודדת עם זה אחרת... מאחלת לך שיקרה מה שהכי טוב עבורך 

(אגב אחרי הלידה שמתי התקן הורמונלי ואני ממש מרוצה)

זה עניין של כמה ימים מהאיחור. שבוע, גג שבועיים. גם לי קרה פעמיים (פעם שניה עם התקן הורמונאלי! ספרתי כאן כבר פעם.)

אותי באמת החזירו בהתחלה כי לא ראו כלום (בכל מקרה הוציאו את ההתקן למקרה שההריון תקין ואז צריך לשמור עליו) 

וחזרתי אחרי ארבעה ימים לראות איזה סוג הריון זה, ושבועיים שלושה אח''כ לראות דופק.

ב"ה היום הוא בן שנתיים וחצי מתוק מתוק מתוק!!❤️❤️ (והשני מההתקן ההורמונאלי לצערי הסתיים בהפלה)

גם ביום ראשון ללכת זה בסדר...

לפי רוב הדעות עדיף להוציא את ההתקן למרות הסיכון. 

הריון אחד אצלי לא התפתח והשני כן ויש לי ילדה מתוקה...

ארך לנו זמן לעכל, אבל ב"ה אנחנו שמחים איתה מאוד!

בדיעבד התברר שזה פשלה של הרופא ששם לי את השני ולא הבין שזה עניין של כמויות נחושת.

אחרי הלידה שמתי התקן הורמונלי שנחשב יותר בטוח לנשים פוריות כמוני...

נודע לי שזה לא התפתח כבר בשבוע 4 כשהתחיל דימום שנמשך שבוע וחצי עד לתור של ההיסטרוסקופיה שקבעו לי בשביל להוציא את ההתקן. באולטרסאונד לפני הפעולה ראו שזה לא התפתח אז שלחו אותי מיד לגרידה וזהו.

ולא ידעתי שהכמות משתנה מהתקן להתקן

אמלה

בדיוק מתכננת לשים הורמולי

אחרי שעם התקן נחושת נכנסתי להריון

חשבתי שההורמונאלי יותר בטוח🙊

אחרי הפאשלה הראשונה עם הלא הורמונלי.

בכנות אומרת שלא שמעתי על מקרים נוספים מלבדי, אבל בסוף גם הוא לא מאה אחוז.. אבל כנראה באמת נדיר מאוד 

הריונות התקן לא הורמונלי 🫣

מעניין למה יש נשים שככה נקלטות למרות ההתקן

אני למשל בלי מניעה נקלטת מאוד מאוד מהר (אם לא בחודש שאחרי המניעה אז זה שלאחריו) אבל עם התקן במשך כמה שנים ב"ה לא היה כלום 

והנחושת כן מנע לי שנתיים

רק אחרי שנתיים נכנסתי איתו להריון

אחרי ההריון אם ההתקן לא העזתי להכניס שוב

ועד עכשיו הייתי אם נובהרינג

אבל הוא מדכא לי את החשק לגמרי

אז כבר נמאס לי ועכשיו הולכת להתקין מירנה

זה מתחיל להלחיץ אותי!

אני כמעט שנה אחרי לידה והמחזור איננו. מניקה.

לפני כחודשיים היה לי טיפה ורוד בניגוב ונעלם.

עכשיו אני חושדת שאולי זה היה השתרשות..

הולכת לבדוק בקרוב.

אמאלה.

מונעת עם התקן לא הורמונלי..

כי זהו הגעתי לגיל 40..

משפחה ברוכה ב"ה..

יש המון מה לעשות ולמי להתייחס......

אבל בשקט בשקט

בא לי לגלות הריון😆😆🤭

מניסיון...

תמיד שהיו לי כתמים או דימומים בהיריון האחות אמרה לי לבוא להיבדק.

את יכולה ללכת להיבדק אבל זה לא שיש מה לעשות בשלב כזה

רוב הסיכויים שהכל בסדר וההפרשות יעלמו

לראות את המקור של הכתמים/דימומים

לפעמים  זה כלום ולפעמים זה תחילת הפלה (ככה היה לי)

לכן אין שאלה בכלל. הולכים לבדוק.

לקבל הנחיה למנוחה אם צריך, לקבל תמיכה הורמונלית..

עם דימומים בהריון צריך להיבדק.

לדעתי לא חייב להיבדק וכנראה שזה כלום וסתם יהיה טירטור ללכת למוקד. גם ככה מאוד מוקדם ואין מה לעשות

ולפעמים ללכת להיבדק יכול לאסור אתכם....

אבל לפי הפרוטוקול היבש כן צריך להיבדק, אז לשיקולך. חוץ מזה שבצבע כזה קשה אפילו להגיד דימום...

גם לי בהתחלה היה מעט דימום- כתמים קטנים מדי פעם. אני חושבת שהלכתי להיבדק פעם אחת אבל לא אח"כ

ב"ה הכל בסדר ואני לקראת לידה בקרוב בע"ה

לק"י

לא זוכרת שבוע, אבל די בהתחלה.

האמת שאני לא נבדקתי. ב"ה הכל היה בסדר.

אז רק לעודד שזה קורה, וזכור לי שזה די נפוץ

זה אפילו לא נחשב דימום. וזה לא שיש מה לעשות, אם חלילה ההריון לא תקין אז אין איך להציל בשבוע כזה. סליחה שאני מלחיצה, בע"ה הכל בסדר!!

לא יתנו שום טיפול במצב כזה. רק יעשו אולטרסאונד. אם זה ירגיע אותך תפני אבל אין הכרח. 

בכלל? הוא ממש לא עודד אותי לשים את זה.

הוא גם טען שזה עלול לפגוע בחשק, בשונה ממה שאני קוראת כאן.

אני יצאתי מנקודת הנחה שעד שלא אנסה, אז לא אדע לעולם איך הגוף שלי מגיב לזה

ויכול להיות שאני מפספת ככה מניעה טובה מהרבה בחינות.

לקחתי בחשבון שאולי אחרי כמה חודשים אלך להוציא

כשמכניסים לראש שהכל הפיך ומקסימום מחליפים למניעה אחרת אז הרבה יותר לקבל החלטות, ככה הרגשתי על עצמי לפחות 

לא מקבלת ווסת. רק היתה בי מחשבה אולי זה ימנע את סיפורי הדימומים שלי

והרופא ממש לא תמך בעניין.

אמר שאם לגוף שלי היה טוב הנובה טי כדאי לי להמשיך.

בכ"א נתן לי מרשמים לשניהם. אני בדיוק בהתלבטות מה לעשות.

וסליחה פותחת יקרה@אלה 12, לא יודעת מה קורה לי לאחרונה אני מנצלש"ת.... פשוט מזדהה עם כל היולדות כאן. סורי

ולא היה מוצלח במיוחד, אז ברור שעדיף לנסות את ההתקן הורמונלי. מקסימום יהיה מוצלח

אגב, אם את הולכת בסוף על התקן הורמונלי,

יש משמעות מאד גדולה לדיקוק של רירית הרחם.

ככל שהרירית יותר דקה- ככה סיכויים לדימומי הסתגלות יורדים. 

אם את לא מקבלת מחזור בהנקה אז כנראה רירית הרחם הדקה, אפשר לוודא באולטרסאונד, ואז להתקין כשאת עוד מניקה אבל לקראת סיום ההנקה, שיהיה לך עוד זמן חופף של הנקה+התקן וככה סיכוי טוב יותר שלא יהיו דימומים/יהיו פחות. 

לכן הרופא לא חשב שצריך להחליף

אז הדימומים הרבה יותר מפריעים.

אם אתם לא נאסרים הדימומים הרבה פחות מפריעים, גם אם ההתקן לא ימנע את הדימומים זה ליגה אחרת מבחינת ההתמודדות עם הדימומים.

האמת שאולי כדאי לנצל את ההנקה וכבר להתקין שאח"כ לא יהיו לך תופעות הסתגלות..

כלומר לא בלחץ עכשיו אבל כן בהמשך.

אני מתכוונת לתקופת הסתגלות

אני החלפתי בין התקן לא הורמונלי להתקן הורמונלי, והיה בסדר עם הדימומים אבל זה ככה אמור להשפיע.

אני חושבת שיעל הרופאת נשים תמכה באמירה הזאת והסבירה איך זה קורה.

שאלתי אותה על ביוץ וקבלת ווסת וזה מה שהיא הסבירה.

או פחות תקבלי

יש סיכוי שזה יעזור גם לזה...

דווקא במקרה שלך זה נשמע לי הימור שמשתלם לקחת..

תמך ברעיון.

כי מצד אחד אני יכולה לא לקבל עכשיו ווסת במשך שנה וחצי בגלל ההנקה

וההתקן ההורמונלי סתם יעשה לי עכשיו בעיות ודימומים

מצד שני זה יפתור לי את הבעיה שמופיעה לי אחרי ההנקה

כי כנראה לא תקבלי עם ההתקן מחזור

אולי כן יהיה לך כתמים לפחות בהתחלה

אבל הרבה יותר קל להתנהל עם כתמים בזמן טהרה מאשר בין מחזורים כשצריך לטבול

אותי אם יתחילו דימומים אינסופיים.

אבל אולי עדיף עכשיו דימומים כשאני עם תינוק קטנטן בידיים

ולב גדוש באושר, שקצת מסיחה את הדעת מהתקופה הארוכה והמעצבנת

מאשר כשנכנס חזרה לשגרת החיים....

ובאמת היה מעצבן אבל בדיוק כמו שאת כותבת

היינו ככ מאושרים בתינוק החדש שהסיח את הדעת מזה

ואז לקחתי פרימולוט נור לשבוע וטבלתי בלי קושי ב''ה

אחכ זה התנהלות עם כתמים שהלכו ופחתו עם הזמן.

לא גרם לדימום?

את יודעת מה היה עובי הרירית שלך כששמת את ההתקן?

אז הרופא עשה אולטרסאונד ואמר שהרירית מאוד מאוד דקה

לא ציין מספר

באמת כמעט שבוע לא היה כלום

שמחתי שאני אוכל לטבול בלי בעיה

פתאום איזה 5 ימים אחרי ההתקנה, התחילו הדימומים.

חיכיתי בסבלנות 5 שבועות!!! בינתיים ניסיתי דברים טבעיים שלא עזרו

ואז נשברתי, התקשרתי למכון פועה אמרו לי לנסות פרימולוט נור

התקשרתי לרופא הוא חשב שלא יעזור, אמרתי שאין לי מה להפסיד

תוך יום הפסיקו הדימומים וטבלתי בלי בעיה אחרי שבוע

הצטערתי שלא עשיתי את זה כמה שבועות לפני.. אבל הכל לטובה

לפחות שמחה שיכולה לכתוב פה את העצה אולי יעזור למישהי אחרת

זוכרת שבנות פה כתבו שיש כאלה שלא נותנים פרימולט בהנקה 

יכול להיות שהיה קצת ירידה בכמות

אבל לא משהו משמעותי, לא פגע בהנקה

ליתר ביטחון לקחתי מורינגה להגברת חלב באותו שבוע

לפעמים אין ברירה וצריך קצת להיות יצירתיים..

הרי אם ההנקה ממילא מונעת לך, נראה לי חבל להכניס הורמונים לגוף כשהם לא נצרכים ואת לא יודעת בכמה זמן זה יאריך לך את הדימום של אחרי הלידה.

אולי עדיף לך להתקין כשנה אחרי הלידה (או לקראת סיום ההנקה) קצת לפני שאת אמורה לקבל וסת ממילא ולפחות תהנו מכמה חודשים של היתר שכבר "מובטחים" לך בע"ה...

פתאום ההנקה לא תמנע לי

ואין לי אופציה למניעה אחרת בנתיים

אלא אם כן לא נורא הריון

שמעתי מכמה נשים שבגילאים יותר מבוגרים המניעה הטבעית השתבשה אולי זה חלק מהשיבושים לקראת סוף הפוריות

לא אומר שעוד שניה האישה לא פוריה

זה תהליך וגם בזה בא לידי ביטוי

בכלל ביאסה אותי.

באתי אליה כבר אחרי שקניתי את ההתקן ואחרי כל ההפחדות לא ידעתי אם להתקין או לא,

בסוף התקנתי בהנחה שתמיד אוכל לחזור ללא הורמונלי,

וב"ה חצי שנה עברה ואני ממש מרוצה מההתקן.

לא מבינה איפה הייתי עד עכשיו.

כן היו קצת תופעות הסתגלות של רגישות מוגברת לריח, רעב, מגרנות.

תופעות הורמונליות

לא ברמה של סבל, ברמה של מציק. וזה עבר אחרי שלושה חודשים בערך (לא סבלתי רצוף אלא מדי פעם)

וזהו אחרי זה נשאר רק הדברים הטובים עד עכשיו.

אבל לגבי הסתגלות וכתמים תחשבי טוב אם מתאים לכם.

ומקבלת מחזור א ב ל אין להשוות בין מחזורים בעבר ועכשיו. המחזור דליל דליל וזה כיף חיים

מגיע פעם בחודש וחצי ונראה שהולך להיעלם לגמרי.

על החשק אכןיש השפעה אבל פוחתת עם הזמן וגם זה לא שהחשק נעלם לגמרי כמו בגלולות, הרבה יותר עדין

אני בכל אופן ממליצה ממש אחרי שהתנסיתי פעמיים הם הלא הורמונלי

החלפתי להתקן לא הורמונלי והרבה יותר טוב ב"ה..

שלא היה להם בכלל דימומים

התקינו סמוך ללידה ובהנקה

כנראה אבל שזה פחות מצוי.. לא הייתי תולה בזה מידי תקוות.

אני יכולה כן להגיד שלאחר מעשה היה שווה כל הסיפור הזה

לפני זה חששתי מאוד והרגשתי כאילו אני הולכת אל הלא נודע

אבל מה ששכנע אותי זה לחשוב שהכל הפיך וכל רגע אם באלי אני יכולה לגשת למוקד ולבקש שיוציאו את ההתקן

וסהכ יהיה הפסד של 600 שח כמו עלות של ביקור רופא מומחה.. וזה כסף אבל לא סכום בשמיים

בדומה לגלולות הנקה

ב''ה יש לי שפע חלב

יכולה גם לתרום חח

רוב האנשים להיות לבד בבית כל יום כל היום זה קטסטרופלי ומביא לצרות בנפש עד לדכאון וכו'.

אני בחופשות לידה למשל.. שבחודש הראשון בקושי יוצאת כי הפוכה עם השעות שינה והכל, אני בדאון מטורף.. ברגע שמתחילה להתאושש ולצאת בבקרים לשמש וואו השינוי או המטורף. עלי זה ממש ממש משפיע.

אני לא יודעת מה מציאות חייך ולמה את בבית אבל הייתי עושה כל מאמץ לצאת אפילו לשעה ואפילו לבד החוצה. חשוב ממש לדעתי.

בנוסף, יש כזה דבר דכאון בהריון שמושפע בעצם מהורמוני ההריון (לא אומרת שיש לך . רק נותנת כיוון) את אומרת שאת בטיפול זה מעולה. אז לחשוב מה עוד יכול להוציא אותך מזה.. תחביבים ושות'

והרבה תפילות לקבה שיכול לעשות הכל

בהצלחה רבה ואין כמוך! 

ויש לי הרבה ילדים גם וחברים שמגיעים אליהם.ויוצאת לשעור פעם בשבוע  ואם יש עוד פעילויות הולכת

אני ממש עושה כל מה שאני יכולה ליצור קשרים.

אבל קשה פה .

וכל יום יוצאת החוצה זה לא שאנ י בבית 24 שעות

יוצאת לספריה עם הילדים או לגינה אם נעים ולקחת אותם מהגן בכוונה הולכת ברגל ושומעת מוזיקה בדרך כדי להתאוורר

מקצוע כרגע אין לי במה לעסוק שעושה לי טוב וששווה לשים אותו במעון ממש יקר פה הכל..במרכז...

טוב לי דוקא הבקרים אני שומעת קורסים לומדת וגם נהנית ממנו הוא דוקא הכי משמח אותי

אבל מאז המלחמה

כאילו נזכרתי בכל החלומות שלי

בכל מי שחלמתי להיות

ברצון לחיים עם לשליחות ועם משמעות

והכל מרגיש תפל.

עזבתי לאחרונה (מעבר דירה)מקום עבודה שנתן לי שליחות ולא מוצאת חדש דומה..והעבודות שיש פה שזה רק במעון או בגני ילדים זה ממממש לא קשור אלי

אבל באמת הבדידות הנפשית גומרת עלי

מרגישה הכי שקופה בעולם

והמחשבות הקשות מופיעות לי פתאם

אני יודעת שהן מוגזמות

ולא הגיוניות

ולא טובות

אבל כבר נמאס לי

זה כבר שנה ומשהו שאני מתמודדת עם מציאות ממש קשה בכל מיני

ונגמר לי הכח 

נשמע שזה באמת גורם לך לאובר בדידות

מאמינה שאחרי כבר הכל יהיה אחרת

בינתיים תתני לעצמך דברים שעושים לך טוב.

שתדעי שההריון לגמרי לגמרי יכול להעצים קשיים כאלה.

מדברים הרבה על דיכאון אחרי לידה, אבל הרבה פעמים יש דיכאון בהריון.

ממליצה מאוד להתקשר לארגון "ניצה". הם מתמקדים בדיכאון ודכדוך בהריון ואחרי לידה, ויכולים ממש לעזור. זה כמובן בחינם.

בנוסף, ממליצה לדאוג לעצמך ברמה הפיזית - את אוכלת טוב? את ישנה? את יוצאת כל יום מהבית?

ודבר שלישי - בזמנים של קושי, לי ממש עוזר להציע עזרה לאחרים. הקושי הטכני אולי גדל, אבל יש לי תחושת משמעות מאוד חזקה שעוזרת לי. את רוצה לבשל למשפחות מילואים? לבקר איזו שכנה קשישה מדי פעם? אפילו להקפיד להרים טלפון פעם בשבוע-שבועיים למישהי שאת יודעת שזה ישמח אותה, אפילו אם אתן לא מאוד קרובות.

בהצלחה ♥️

אבל זה היה בתחילת המלחמה

ומילואים ומלא מורכבויות

אבל עכשיו כשאני פתאם מרגישה שוב את האין טעם בכלום ואת היאוש

אז מתחילה לחשוד שזה באמת משהו. בהורמונים

ואני בעשיה ואני עושה עם הילדים ועם עצמי ועם הקטן אני לא יושבת על הספה בדכאון כל היום

אבל הכל כל כך תקוע

אין פה אופציות לתעסוקה כמעט..הפכתי כל אבן לחפש משהו שיעשה לי טוב

זה גם לא רק מה שקשה

אבל נכון..את צודקת ממש

תודה רבה על מה שכתבת וכתבת נכון

להיות בבית ולבד כל היום זה לא בריא לנפש

את חייבת למצוא מסגרת שתחייב אותך לצאת מהבית להתאוורר זה ישפר לך את המצב רוח פלאים

חוץ מלעבוד במעון וזה ממ שלא טוב לי

לא טוב לי לעשות כל דבר

הבית בבוקר דוקא ממלא אותי כח אני לומדת הרבה קורסים ויש לי נחת להמשך היום העמוס יותר

וגם עיפה בגלל ההריון אז נח לי ככה

וגם לא מצאתי פה כלום עם מבוגרים לעבוד ..

ועם ילדים לא טוב לי לעבוד 

אז קודם כל להעלות את זה אצל המטפלת גם.

לראות אולי משו תרופתי שמותר בהריון כיול לשנות פלאים או משהו טבעי..

וגם, משו שעוזר לי בימים של דאון  ובטח שיש לי כאלה גם בלי הריון במיוחד במדינה שלנו ..

אני לוקחת דף וכותבת דברים שיש לי.

בזמנים שאני נכנס למרה שחורה של כל הדברים שאין לי, שם  אני עוצרת וכותבת ממש על דף מה יש לי. ואני לא טיפוס רוחניקי וכאלה.. אבל הרבה פעמים זה ממש נותן לי חבל הצלה לצאת ממצב הרוח הזה.

בנוסף לכל אלה לנסות עוד ועוד למצוא אפיקי תעסוקה נוספים

תרגישי טוב ושמחה! 

חברים זה לא משהו מולד כמו משפחה.

בשביל חברים צריך להתאמץ, ובשביל חיים טובים צריך לעשות הרבה בחירות אמיצות.

מקום מגורים זה לא גזירת גורל. קשרי חברות אפשר לפתח. גם כשזה לא זורם טבעי ואת לא "טובה" בזה

אפשר להחליט לקחת את זה כפרויקט חיים. להגדיר מטרות ויעדים (עם בעל מקצוע אם צריך)

ולהתחיל לצעוד לעבר המטרה.

עבודה אפשר להשיג.

זוגיות מטבעה בנויה עם עליות וירידות, אי אפשר לקבל החלטות בחיים על סמך זה שתמיד יהיה טוב בתחום הזוגי.

הבחירות בחיים צריכות להסתמך גם על מצבים בהם לא הכל ורוד.

כל אלו זה עניין של בחירה. לגדל בית מלא ילדים זה מבורך אבל דורש ויתורים במקומות אחרים.

הגיוני שהריון מעצים קולות וצרכים שהיו מושתקים לפני כן, אבל הוא לא מייצר צרכים יש מאין.

הייתי לוקחת את זה כהתבוננות להמשך.

את לא בוחרת את נקודת הפתיחה שלך בעולם. אבל את כן בוחרת לאיפה להתקדם.

אין הדבר תלוי אלא בי.

הרגע עברנו דירה .

הרגע בחרתי בכל כך הרבה שינויים במלא דברים

עכשיו בשלב שצריך לקבל שגם אחרי שהפל

ך ובחר

זה לא נתן מענה למה שבאמת חיפש(לא יודעת איך לא קלטתי את זה בברורים שלנו...)

ועכשיו צריכה בעיקר להשלים עם המציאות ולראות איך בכל זאת אפשר

גם אם נבחר לעבור שוב זה לא יהיה בשנים הממש קרובות..לא אפשרי מצד הילדים הם כבר בגילאים שקשה כל רגע הכל מחדש

את כותבת דברים ממ שנכונים

ואני ממ שמאמינה שהסוד זה להיות יותר בעלת בחירה ולא בגורליות וקורבנות

פשוט

לפעמים מתיאשת כי

מתאמצת כל כך הרבה וכאילו אין ברכה

ןתקוע בכמה אפיקים במקביל

אבל את צודקת

היום כאש י ביאוש כזה אין לי כח למאמץ אבל בכללי אני לגמרי כזאת

שהכל מרגיש שהולך נגדך.

קחי כלל לחיים: "תמיד הכי חשוך לפני עלות השחר"

(@פה לקצת את רשמת לי את זה לפני 4 שנים ערב לפני הלידה שלי כשלא יכולתי יותר, וזה הולך איתי כל הזמן)

בע"ה מחכה לך הרבה אור, אם בכללי הכיוון שלך בחיים זה לחת אחריות ולעשות בחירות אמיצות, אז יום אחד זה ישתלם ותרגישי שאת עולה על הגל.

עוד טיפ לחיים, גם כשעושים החלטות שגויות, תמיד ההחלטה הבאה צריכה להיות מתוך מבט קדימה ולא לתת להחלטה השגויה להסב עוד נזק ממה שכבר נעשה.

לצורך העניין אם קניתי מכונה כביסה והיא לא טובה לי, אני לא אתקע עם אותה מכונה 5 שנים רק כי קניתי אותה לפני רגע..

לומדים מהטעות וקונים מכונה מתאימה יותר, וממשיכים הלאה.

אם הרגע עברתם דירה אז ברור שאין לך חברות ועבודה, הדברים לאט לאט מסתדרים..

עברו החגים, הילדים בטח לאט לאט מתאקלמים, וזה הזמן שלך עם עצמך להבין מה הכי חשוב לך לקדם כרגע ואיך את עוזרת לעצמך.

האם תחום התעסוקה הכי בהול?

אוורור לנפש?

אולי כל מה שאת זקוקה לו זה איזה חמשוש נחמד אחרי כל השינויים שעברתם?

אחרי שתבחרי במה להתמקד. תחשבי מה את כן יכולה לעשות כדי לקדם את זה.

זה גם לא טעות המעבר

זה פשוט לא נתן לי את מה שבעיקר דמיינתי וחיפשתי

אבל יש דברים טובים אחרים

סאמת יודעת שזה גם זמני להרגיש את התקיעות והריק בהכל כי באמת מבינה משה ישקרה יקרה פשוט לאטטט ובתהליך ולא מבחוץ אלא מעבודה פנימית...

ומנסה להיות על זה ובסבלנות

ואז יש רגעים שנשבר לי הכח

ורק רוצה שמישהו בעולם ישאל מה שלומי ושיהיה לי למי לספר

משהו מכל המסעות האלה

ואני יודעת שאאסוף את עצמי

אבל

לפעמים פשוט רק בא לי לבכות

ותודה כי כתבת מהשו נכון וגם מאזן ונותן רגע אוויר.לוקחת איתי

מההודעה הפותחת היה נשמע שאת לרוב בתוך ייאוש ולפעמים מצליחה להרים את הראש לפני שטובעת שוב ובמצב כזה צריך לקחת אחריות ולאתחל הכל מחדש.

אבל עכשיו יותר מובן שלרוב את בעשייה בהתבוננות ומסתכלת קדימה.

לפעמים מותר גם לעצור, להתפרק, לא תמיד חייב להיות בשליטה.

בהצלחה רבה, אני בטוחה שעם הדרך שלך את עוד תצליחי ובגדול!

וסליחה אם הכאבתי, זו לא הייתה הכוונה ❤️

אני באמת מרגישה לרגעים יאוש תהומי עד כדי איבוד טעם בהכל

זה באמת קיצוני

אבל זה כי השנה העזתי לפתוח את כל ההגנות

אז הנפש חשופה

ומטלטלת בקלות

עברתי תקופה נפשית קשה בתחילת המלחמה

אז אני בשיקום קצת

ולפעמים מתפרץ לי הקולות מאז

והכל נראה רק שחור ומייאש

נכון לא כל יום זה ככה

יש תנועה גם טובה בכללי

רק שכשמתייאשת

זה מופיע קצת קיצוני מדי ולכן גם נבהלת מעצמי ככה

וגם לא הצלחתי להסביר פה שזה לא שאני סתם יושבת רגל על רגל ומחכה לשמחה מהאויר

בתחילת השרשור הסתבכתי כי לא הצלחתי להסביר שזה לא הסיטואציה

נכון אני לא עובדת כרגע כי ויתרתי על עבודה 'היתה מאוד קשורה אלי ומלאת שליחות

כי נמאס לי מהבדידות האישית שלי והחלטתי שאני צריכה כרגע יותר להיות שווה בין שווים ולא רק בתפקיד(חיינו בשליחות במקום כלשהו ככה שמי שהיה בקהילה לא היה 'חברה או חברה' אלא יותר כמו תלמידים..וזה לא מאפשר לשתף ..תמיד להיות חזקים ויודעים ..יחסית...

שנים לא זזתי בגלל העבודה וחלאס הרגתשי שזה לא נכון.

ועברנו כי חשבתי ובררתי שפה יהיה אחרת

ויש סיכוי אולי..

אבל לאט לאט..מאוד רחוק ממה שדמיינתי.

ואז מרגיהש קרחת מכאן ומכאן

את חושבת שקשר עם חברות יעזור להרגשה הזאת?

כי לפעמים ראיתי שזאת תחושה פנימית כזאת שלא קשורה לסביבה החיצונית 

כנ"ל גם לגבי תחושת הריקנות 

ממליצה לחוות רגעים עמוקים עם עצמך אם זה אפשרי לך

זה אמור למלא

יש הרבה דרכים איך לעשות את זה

ולטפח קשר עם הקב"ה, אפשר גם לקרוא/לשמוע עניינים שקשורים לפנימיות

ואולי יציעו כאן כדורים, אפשר לנסות להציע גם פרחי באך, זה יכול להשתלב יפה מאוד עם טיפול 

אני משקיעה המון המון בעצמי..והקשר עם ה' זה מה שמציל אותי ונותן לי כח

ולפעמים אני מרגיהש שהעבודה הפנימית שלי והלמידה העצמית והדיוק זה לא פחות חשוב מכל תעסוקה חיצונית

ולפעמים זה נשבר לי לרגע

ובא לי גם בחיצוניות לחוות חיים מלאים ולא בודדים כל כך

וכן לבד זה החוויית חיים לשי מאז גיל העשרה...אפילו שבפועל היו לי חברות בתקופות אחרות והיה לי עבודה עם שליחות והשפעה

גם עם הקב"ה, וגם פנימיים עמוקים עם עצמך

אני חושבת ששם המפתח לחוות מציאות חיצונית שמחה 

ככה לפחות אני חווה את החיים

ואם תחושת הלבד מלווה מגיל יחסית צעיר

הייתי בודקת עוד שם, כי כנראה זה משהו עמוק... 

או פשוט ממשיכה עם הקו של כרגע...

זה באמת קשה שלא רואים תוצאות אחרי הרבה השקעה 

אבל אני בטוחה שזה מתישהו יראה את אותותיו... 

בע"ה!!

לפעמים אנחנו רוצים וצריכים שיראו אותנו במקומות העמוקים שלנו

שיהיה מישהו שיכיר בנו, אבל בעומק

שירגיש אותנו לעומק,

שיחווה שם את מה שאני חווה

זה גם יכול לעזור לתחושת הבדידות

שאני לא לבד בתוך כל החוויה הזאת

ובאמת לא תמיד חברות ידעו לראות את זה.

לפעמים חווים אותנו ברובד החיצוני שלנו בלבד או בעיקר...

ויש שם המון פספוס 

זה בדיוק זה

במובן מסוים אני כל כך בעבודה פנימית וגילוי עצמי מחדש עכשיו כי עברתי שנה מטורפת

שקשרי סתם לדבר על מתכונים וטיטולים ומטפחות באמת לא מעניינים אותי

אני זורמת בגינה..מדברת

אבל לפעמים פשוט

בדיוק את זה מחפשת

שיהיה אפשר לדבר עם מישהי באמת

מתחת לכל הכיסויים

פשוט לשתף בסיפור האמיתי

ואשמח כם לשמוע את שלה זה לא שמחפשת רק לעצמי

מעניין אותי ...איך את חושבת שאפשר לקבל מענה לצורך הזה שיראו אותי?

או שאי אפשר?

ושמחה שהתחברת

צריך למצוא אנשים כאלו שזה השיח שלהם, פנימיות ושגם הם מחפשים את המקומות האלו

ושזיהינו כאלו צריך את האומץ להיפתח מולם 

יש לי אמונה שדומה נמשך לדומה למרות שאומרים שהפכים נמשכים 

ואם את כזאת ואת תרצי להכיר בנות כאלו, זה יקרה

לי זה קורה כל הזמן ב"ה. אין לי המון חברות אבל ב"ה הצלחתי למצוא כאלו שזה השיח שלהן

ויש לי גם חברות שהשיח שלי איתם הוא בהכי פשטות והעולם הזה, וגם את זה אני צריכה ואוהבת (לפחות היום בתור נשואה, בתור רווקה עניין אותי בעיקר הגילויים האישיים שלי)

ואי זה נותן המוןןןן

אני רק חושבת על לעבור את כל הדברים האלו ביני לבין עצמי, זה ככ אחר 

כשאתה משתף, ומישהו שומע, והוא גם מרגיש והוא גם יודע על מה אתה מדבר

ולפעמים אפילו מדייק אותך שם, או מזדהה איתך

זה מיני גאולה לפעמים... 

כבר חצי מחיי

לא הרבה

לא זהה

רק מישהי שמחפשת לדבר באמת

גם אני דוקא צריכה שיחות פשוטות ברגיל..לא צריך תמיד

אבל מישהי שאפשר לשתף במעבר

ושיש שיח כזה שאפשר לספר באמת מה שלומך

אני מרגיהש שהלב שלי סוחב טונותתת

בעבר עם בעלי יכלתי יותר לשתף בהכל

עם המורכבויות בשנה האחרונה הוא גם כתובת חלקית

וזה טוב ובריא דוקא כי באמת לא נכון להיות תלויה רק בו

ופשוט מרגישה שהעולם תפל בלי טעם וריח

כי את עוברת מסעותתת

ומלא מחשבות

ומלא הרגשות

ושאלות

ואין איפה לשים

וכשהלכתח למטפלת בגלל זה

ושמתי 400שח

על שעה שבקושי הכילה כל מה 'הצטבר שם(לא כל החיים..רק השנה אפילו)

וניסיתי שוב ושוב..וזה לא היה זה

היא היתה עניינית מקצועית

הגיבה כל כך טכני ולא נתן לי שום מענה

אני צריכה פשוט עוד דמות בחיים שלי

חוץ מבעלי

אין לי אף אחת

אין לי משפחה קשורה

ותמיד חיינו בלשיחות אז לכן גם לא התה חברה סביבי

עכשיו חשבתי ישהיה

ובאמת יש פוטנציאל עתידי אבל זה כל כך לאט לאט ..קשה למצוא פלטפורמה לייצר קשר

אני לא מיואשת

רק מנסה לקחת אויר

והיום נגמר לי.

ממש תודה התחברתי מאוד

הלורי ואגלה 'את שכנה לשי ולא ידעתי ..חח

דווקא שכנה זה פחות טוב.

מה שהרגשתי שעוזר זה דווקא "קבוצת שווים"

אבל בתחום מסויים.

למשל עוד זוגות הורים בהדרכת הורים למתבגרים נתן לי את המקום הזה.

התמודדות מול אירוע רפואי עם עוד מי שעובר את זה.

אז נכון שזה רק בהקשר מסויים אבל דווקא בגלל זה יכולנו לרדת לעומק לפעמים אפילו בלי מילים. מבט מבין יכול לחולל מרפא לנפש.

יותר קל לסחוב את האלונקה עם התיקים של כולם, כולם ביחד מאשר כל אחד סוחב את התיק שלו.

מהבחינה הזאת אפילו לקרוא שיתוף עמוק של מישהי זרה יכול לעשות מה ששיחה עם 100 שכנות לא יכולה לתת.

לדוגמה יש קבוצה בפייסבוק של הורים לילדים מגמגמים (יש לנו ילדה בת 10 שמגמגמת)

מישהי שיתפה שם סרטון על עצמה ועל ההתמודדות בתור ילדה (היום היא בחורה צעירה) וזה פתאום המחיש לי "בבטן הרכה" וגרם לי לבכות שלושה ימים מה שאף שיחה עם אף אחד לא עזרה לי לגעת בנושא במקום הכי חשוף ורגיש.

(לא שאני אומרת שזאת ההתמודדות הכי מורכבת בעולם, לי באותה נקודת זמן היה מאוד מורכב)

משהו דומה קרה לי במפגש הוקרה למשפחות פצועי המלחמה.

יש משהו בקבוצת שווים שמאפשר לגעת בעומק של הדברים ולהתרפאות משם.

לפעמים צריך טיפול פסיכולוגי מקצועי. ואם אין חיבור אחרי כמה מפגשים, לחפש מישהו אחר.

איך הייתי רוצה קבוצה כזאת של נשים, פשוט יושבות ונפגשות לדבר על עצמן על החיים

חח הצחקת אותי עם הסוף

אולי עוד יפגשו דרכינו יום אחד

ואי מבינה את הקטע עם המטפלת (וגם עם הבעל), אשכרה לפעמים צריך לשלם כסף כדי לספר את כל הסיפור שלנו...

וגם זה לא תמיד עוזר 

בטוחה שהסיפור שלך מעניין ומרתק!! את נשמעת בן אדם מיוחד

הייתי מציעה את עצמי לשמוע אותו חח

אבל לא יודעת אם זה שייך במסגרת זו של הפורום 

ומאחלת לך למצוא אדם, אנשים, חברות, בנות, לא משנה באיזה מסגרת ובאיזה סגנון

שבאמת ידעו לראות אותך, להבין אותך במקומות הרגישים והחשובים האלו

ושתחווי סיפוק אמיתי מחייך ותראי רק טוב מתוק אמן!!!

אני בימים כאלו מעפנים... וכתבת תחושות שאני ממש מזדהה איתן

לוקחת לעצמי גם דברים שכתבו פה עבורך

תודה וחיבוק חיבוק חיבוק!

❤️

אני אף פעם לא אוהבת לפתוח דברים אישיים כאלה בפורום פתוח ולמלא נשים זרות

מרגיש לי נזקק כזה אולי אפילו משפיל

תראי לאן הגעת את משתפת ניקים ברשתבגלל שאין לך אף אחת בעולם האמיתי

אז תודה ששיתפת שזה פגש אותך

לפחות מרגישה שהועלתי😉

והאמת גם לי עשה טוב התשובות המתוקות והחכמות שהיו פה

עומדת אישה אמיתית מהעולם האמיתי.

(בהנחה ואין פה בוטים חח)

לגמרי הייתי לוקחת ומתמודדת כמה חודשים עם עריסה מפורקת בפינה של החדר (לצורך הדוגמה)

אלא אם כן את יודעת שמוכרים הרבה ככה שאת באמת יכולה לחכות

לק"י

דברים קטנים שעולים פחות ומקסימום תקני/ דברים שלא צריך לחודשים הראשונים, אז אולי לא.

ואפשר לעשות הזמנה מחנויות, אם קשה לך ללכת לקנות.

כן לקחת ולנסות למצוא לזה מקום בבית לאחסון. בצד של אחד החדרים, מתחת למיטות, בארונות למטה. בשקיות ואקום.

הרי בעזרת השם כשהתינוק יגיע תצטרכי מקום בשביל הבגדים שלו בארון, ומקום לעריסה. עגלה. אז דברים כאלה בסיסיים שחייב אותם הייתי כן לוקחת. דברים שאת לא חייבת כמו טרמפולינה (שוב זאת דעתי) לא הייתי לוקחת 

מתכוונת?

כי אם זה לא קשור לעניין של 'לא להכין',

אני באמת לא מצליחה לראות שום שום סיבה אחרת לא לקחת, ויש לך המון סיבות כן לקחת (את רוצה לקבל ממסירה מה שלא תמיד זמין, לא יהיה לך זמן להתעסק עם זה אחרי הלידה, כבר עכשיו כבד לך ולקראת הלידה יהיה עוד יותר).

אם זה בגלל המקום שזה יתפוס, ממילא תצטרכי לארגן את הבית כדי שיהיה מקום להכל, אז עדיף כבר להתחיל. 

אם לא דחוף לך לקבל, ומקסימום לשלוח את בעלך יום יומיים אחרי הלידה לקנות - אז תקחי רק בחודש 8-9 מה שימסרו. אם דחוק כלכלית / בזבוז בעינייך לקנות חדש / כל סיבה אחרת שחשוב לקבל דווקא ולא לקנות חדש - אז תקחי כבר מעכשיו מה שנראה לך במצב טוב. 

כמה שיש מקום בבית (בסוף תצטרכי למצוא לזה מקום גם אחרי הלידה...)

מי אמר שתמצאי יותר מאוחר מה שאת צריכה?

עכשיו יש נחת וכח

מים מקוניאליים וכד'.

בעקרון יש נשים שמושכות כמה ימים עם ירידת מים.

אני בלידה האחרונה הייתי 12 שעות עם ירידת מים מקוניאליים, אפידורל ופתיחה שלא התקדמה, ורק אז נתנו זירוז

מאד חששו לתת לי בשל הגיל ומס' הלידות וכן בגלל שהייתי אחרי לידת תאומים והם טענו שהרחם פגיעה יותר.

בהריון של השניה

הייתי עם ירידת מיים בחמישי לפנות בוקר

בלי שם תנאים והתקדמות

ורק בשישי אחהצ ירדתי לחדר לידה לקבל פיטוצין

ממה שאני רואה אצל הבת שלי בערך באותו גיל, שזה יחסית הרבה.

השאלה אם הוא רוצה את זה כי הוא רעב או כי זה רגשי.

לפעמים ילדים רעבים אבל עייפים מכדי להתאמץ על לאכול ואז מבקשים מטרנה, נגיד כשהבת שלי חולה היא אוכלת הרבה יותר תמל מאשר אוכל בהשוואה לימים רגילים. ובגלל שאת אומרת שזה תמיד אחרי ארוחה אני חושבת שאולי הוא מתעייף מהאכילה ואז זה עוזר לו לשבוע. או שאולי הוא צמא וזה עוזר לו.

בעיניי זה ממש ממש סבבה בגיל הזה וגם קצת אחרי שנתיים לשתות תמל, ולא רואה בעיה בזה. אני יודעת שהרבה לא מסכימים, אבל זו דעתי..

אם זה מפריע לך, או לפחות כדי להבין על מה זה יושב, הייתי כמה ימים אומרת לו שאני מצטערת אבל נגמר המטרנה ונותנת לו מחית פירות (דווקא מחית כי זה יותר קל לאכילה ןלא אוכל רגיל שמאמץ לאכול אותו) ומים ורואה אם הוא אוכל/שותה ואיך גם הוא נראה מבחינת רעב אחרי זה.

ובהתאם למה שאת רואה בימים האלה לחשוב אם הוא צריך את התמל.

שמעתי מרופא שעד גיל שנתיים הילדים צריכים השלמה של הנקה/ תמ"ל.

נשמע שהוא אוכל טוב והתמ"ל לא פוגע לו הארוחות. אני הייתי ממשיכה לתת כשמבקש.

(אצלי גם אכלו תמ"ל עד גיל שנתיים פלוס..  מתישהו עברנו לחלב, אחרי גיל שנתיים)

וגם תכלס טוב לדעת שהם ממשיכים לקבל את כל הויטמינים וכו

את יכולה לדלל אם את מרגישה שזה רק לכיף ולא לשובע

בעקבות התשובה שלכן אני רוצה קצת להרחיב את השאלה-

בבית הוא ממש לא אוכל יפה. אוכל פרי כשחוזרים מהמעון (הוא מבקש תמ"ל אבל אני לא מרשה לו ומתעקשת על פרי), ומנשנש ממש מעט בארוחת ערב (נגיד, אוכל רק גבינה לבנה, או רק את הלבן של הביצה) ומיד עובר לתמ"ל. 

לעומת זאת במעון, שם הן לא מאפשרות מטרנה- הן מספרות שהוא אוכל טוב והכל.

אבל בבית, הוא ממש בררן. למשל- לא מוכן לגעת בתפוחי אדמה בשום צורה שהיא. אוכל רק פיתה ולא לחם. הירק יחיד שהוא אוכל זה גמבה... ולא תמיד נוח לי להגיש משהו רק בשבילו.

אז תכל'ס נוח לי ולו לחיות על מטרנה ושלום על ישראל. אבל אני תוהה אם אנחנו לא סתם בורחים לפתרון הכי פשוט וזמין, במקום להתעקש ולעזור לו קצת לגדול (כי הנה, במעון הוא מסתדר בלי...).

לדעתי לא דחוף לעשות את זה עכשיו.

הוא יגדל וזה יגיע בהדרגה...

לדעתי אם אין הכרח אז חבל סתם להקשות עליו ועלייך ולהאיץ את התהליך הזה. אפשר לעשות בהדרגה ובנחת...

לא הייתי ממשילה מטרנה לכוס קפה... מטרנה זה יותר מזין...

כמובן אם יש סיבה אחרת לגמול (מקשה עלייך או עושה לו חורים בשיניים לדוגמא) זה סיפור אחר, ואפשרי לגמרי לגמול בגיל הזה, אבל לא הייתי גומלת אם לשניכם זה נוח, רק בגלל שהוא מסוגל וצריך לגדול...

בגיל שנה וחודשיים בגלל שזה היה תחליף לאוכל

ברגע שהורדתי הוא התחיל לאכול

הוא היה גם בררן והמשיך להיות כזה במשך תקופה, אבל אכל כמות של ארוחה במקום ביס ושניים כשאכל מטרנה.

וגם לא הנקה.

אז אם את מחליטה לגמול אותו ממטרנה, אל תהיי עם שום מצפון, אח''כ זה גם פוגע בשיניים אם הוא לא מצחצח אחרי מטרנה במיטה. זה גם עלול לגרום לו לא לאכול כ''כ טוב. וחוצמיזה שמטרנה עולה כמו זהב בערך.... חבל.

עכשיו אני גם רואה שכתבת שהוא לא אוכל טוב בבית ובמעון כן, אז בעיני זו סיבה מספיק טובה לגמול אותו, המטרנה לא עוזרת לו לגדול וחבל. התזונה שלו צריכה להיות מבוססת על אוכל. מטרנה זה רק סותם תאבון, זה לא תורם לו. בבית הוא לא אוכל כי הוא בונה על המטרנה,כמו שאני בונה על כוס קפה עוגה סוגרת פינה... 

אצלי הילד היה ככה עם בקבוק חלב, פשוט בכיות של החיים וזה היה לי סיוט, כי קודם כל הייתי חייבת שתמיד יהיה חלב בבית והוא היה קם כל בוקר סחוט מפיפי ... ובכללי כל דבר שלחוצים עליו ומכורים אליו עושה סיוט. אז החלטתי לגמול אותו כשבעלי היה במילואים כי לא יכולתי לסבול את הריח של הבקבוק.

בשורה התחתונה, אם זה מפריע לך- תגמלי בלי שום מצפון. אם זה לא מפריע לא לך ולא לו- אז לא בלחץ. 

בגיל 3.5  בערב

זה הכוס קפה שלהם מבחינתם. מביאה מאוד מדולל , כפית על הרבה מים או קצת חלב במקום מטרנה.

לא רואה סיבה להפחית, אולי מעצלנות 

אבל בהחלט ממליצה להחביא את הקופסה ולקבוע זמנים מוגדים למטרנה ובשאר להציע כל דבר אחר

הם עדיין מקבלים מטרנה אבל מדוללת מאוד, כפית מטרנה על 180 מים.

יותר בשביל הצורך שלהם מאשר בשביל אוכל.

אם הוא אוכל אצלך מטרנה כארוחה איזו סיבה יש לו לאכןל אןכל?

גם אני לפעמים מוותרת על ארוחה כי יודעת שאחכ אשתה שתייה חמה עם עוגה 😅

אני במקומך הייתי משאירה לו רק את המנה שאיתה הןלך לישון, וגם היא מבחינתי לא צריכה להיות משביעה כי אמור להיות אחרי ארוחת ערב.

למרות שאולי במצב הזה עדיף כבר לגמול סופית.

ואם מה שמגרה אותו זה לראות את המטרנה אז הייתי מכניסה לארון גבוה שלא יראה מול העיניים.

נשמע לי סה"כ שזה שלב כזה שבו הגיוני לתת לו מטרנה, אבל מצד שני הגיוני גם לגמול כבר.

אז נראה לי שאני פשוט אוריד את מה שמפריע לי (שזה הבקבוקים באמצע היום), ונישאר עם החלקים שדווקא מסתדרים לנו (וגם סוגרים לי פינה).

חוץ מזה, שבזכות השיח פה שמתי לב שהילד אוכל יותר טוב כשאנחנו יושבים ואוכלים איתו יחד, אז בזכותכן הצלחתי להביא אותו לאכול מקסים בארוחת ערב האחרונה...

זה יכול גם להסביר את זה שבמעון הוא אוכל יפה.

בקיצור, בימים האחרונים הבאתי לו את הבקבוקים הקטנים, עם 120 בכל פעם- ופעם אחת בבוקר ואחת בערב, וזה עבר בטוב מבחינתו. 

אז נראה לי שזה אחלה בשבילנו נכון לרגע זה.

פעם בחודש, ואחרי חצי שנה ריווחתי לפעם בחודשיים-שלוש. עד שעבר שנה והבנתי שאם שנה הכל בסדר אז אמור להמשיך בסדר. וכמובן אחרי שנה מעקב פעם בחצי שנה.

זה השתדלות שאני עשיתי בשביל להיות בטוחה.

יש שיגידו שזה מוגזם, אבל גם להכנס להריון לא רצוי מבחינתי זה מוגזם. 

ואז שמתי אח''כ התקן גיינפיקס שהוא תקוע ברחם

והכל היה בסדר

עכשיו אני עם מירנה

לא הייתי בביקורת כי לא באלי 🫣

לפי מה שאמרה לי רופאת נשים, התקן הורמונלי כל עוד הוא איפשהו ברחם הכל טוב הוא מונע.

אז אם הפחד שלך זה נטו תזוזה אולי זה יתאים לך.

התקן לא הורמונלי אכן צריך להיות במקום…

בהורמונלי זה פרוגסטרון

ולא הורמונלי זה נחושת

להיכנס ככה להריון, כלומר התייחס רק למיקום.. מוזר.

אבל לא מבטל אותה לגמרי

עובדה שכשזה קרה לי

הייתי ככה כמה חודשים ולא נכנסתי להריון

חודש לאחר ההוצאה כבר הייתי בהריון..

זאת הסיבה שנועצים אותו ברחם, והוא לא פשוט שוהה שם כמו התקן הורמונלי, לא?

בכל מקרה אני לא רופאה… ומה שהרופאה אמרה לי זה על התקן הורמונלי כי זה מה שהיה לי… 

שיצא מהרחם. למיטב ידיעתי.

לא כל התקני הנחושת נעוצים.

בפעם הראשונה שהכנסתי את ההתקן אכן הוא זז לאחר חודש והרופא אמר שזה עדיין מונע , לעומת זאת נכנסתי עם ההתקן להריון בפעם השנייה כאשר הוא היה בדיוק באמצע...

בעיקרון אם בודקים אחרי חודש ואחרי תקופה הוא לא אמור לזוז, בד"כ זז  רק בהתחלה.

זה ממש לא עניין אף אחד

אמרו שככה זה

אם החוטים ארוכים הם יכולים להימשך בטעות.

שווה לבקש שיקצרו את החוט.

בנוסף כל חודש לבדוק שהחוטים שם.

ביקורות לפי מה שצריך.

עושים השתדלות וה' יעשה הטוב בעיניו.

התקן זו מניעה עם אחוזים טובים. מי יפול על הסטטיסטיקה זה לא בידינו.

אם ההתקן זז לך פעמיים ולא מוצאים סיבה ספציפית אולי כדאי להחליף סוג התקן או ללכת בתדירות יותר גבוהה לביקורות.

האם התקנים זזו לך יותר משנה אחרי ההתקנה? כי הבנתי שבהתחלה יותר נפוץ שזה זז ועם הזמן הסיכוי הולך ופוחת. אז בהתאם תוכלי להוריד תדירות עם הזמן.

כנראה חוסר ריכוז שלי.

אם זז פעם אחת לא הייתי נלחצת האמת.

עושה השתדלות רגילה כמו תמיד.

לבקש לגזור את החוטים קצר אפשר בכל מקרה.

מרשם בלי שהיא רואה אותי

לפני שהולכים על רגשי

הייתי בודקת אם קר לה

ואם יש לה תולעים

או דלקת בדרכי השתן.

לא בטוחה לגבי תולעים באמת.. חושבת שגם.

אבל קור בטח שמשמעותי גם לא בלילה.

רק לקראת לידה אחת ולא נראה לי שעשה לי טוב אז הפסקתי

באופן כללי בכל הלידה מה שעזר לי בעיקר זה ויטמין סי שלקחתי בחודש תשיעי כי הבנתי שזה מגמיש את הרקמות.

והקשבה לגוף ,לתנועתיות לביסוס העובר, ומנח לידה מה שטוב לי רק לא בשכיבה על הגב!

לפעמים הם היו נשארים ערים במיטה ומשחקים עד שהייתי תופסת ראש ומצליחה להתעורר

יכל לקחת חצי שעה

אם ממש קשה לך לקום, הפתרון הוא לישון יותר מוקדם פשוט.. 

אבל זה לא תמיד עוזר.. פשוט קשה לי לקום..

אולי באמת אנסה להביא לו קצת משחקים.

תודה לכולן

אם זה גורם לך לקום על הצד הטוב שלך אז מושלם כי הוא מקבל אמא רגועה ושמחה

אני בבוקר אמנם קמה מוקדם אבל צריכה זמן לעצמי להתארגן וכו אז מכינה לכל ילד בקבוק חלב והם שוכבים בשקט עד שאני מסיימת להתארגן וזה ממש סבבה מבחינתי

אני גם הייתי מורחת עם הבן שלי בבוקר. אני מנמנמת והוא בנתיים עושה ככל העולה על רוחו חחח

עכשיו יש כבר עוד אחד אז בכל מקרה אני מניקה🙄 ואסרתי על בעלי מאז הלידה ללכת לתפילה לפני שהוא שם את הגדול במעון (אנחנו רק חודש אחרי....)

אישית אני גם לא רוצה להביא לו טלפון, (בכל גיל אגב לא קשור לגיל שנתיים)

משחקים זה ממש יכול להיות אופציה

מחזקת את ידייך!!

(למען הסר ספק הוא מתפלל מוקדם ואז נוסע לעבודה..לא שהוא מתחמק מלשמור על יוצאת חלציו הצרחנית חלילה וחלילה)

ולפותחת המקסימה @רק מתייעצת אישית אני לא בעד מסכים אבל גם לא בעד ייסורי מצפון לאימהות עייפות.. ולפעמים מה שאנחנו צריכות זה באמת את הזמן הזה לישון ❤️

קטנים. היו כמה שנים שבוקר היה חמש וחצי 😱.

כשהיה אפשרי, בעלי היה קם אליהם בבוקר ואני בלילה.

מתישהו כשלקחנו ייעוץ שינה, היא טענה שאחד הדברים שממש אסור לעשות זה לתת מסכים בבוקר כשקמים. מבחינתה זה כל כך ממכר שילדים יכולים אפילו לקום יותר ויותר מוקדם כדי להגיע כבר למסך.

לא יודעת האם הוא צדקה אבל זה היה נראה לי הגיוני, אז קחי בחשבון...

אני ניסיתי להרגיל אותם לקום ולקחת לעצמם אוכל שהשארתי על השולחן במטבח, בדיעבד אולי הייתי משאירה אצלי שקית עם אוכל טעים( כמו בייגלה או קורנפלקס בשקית ) וספר או שניים שהם אוהבים, ושישבו לידי לנשנש ולדפדף בספר כשאני עדיין מנמנמת במיטה, מעניין האם זה היה עובד... הגדול שלי ממילא היה במיטת מעבר מגיל שנה וחצי, אז זה לא שהיה צריך לקום ולקחת אותו, הוא קם לבד...

אה, ואני ממש לא חושבת שאת אמא גרועה!

זה באמת היה אחד האתגרים הכי קשים, מבחינתי יותר מאשר לקום בלילה לתינוק. פשוט לקחנו ייעוץ שינה עוד לפני גיל שנה והיא ממש הדגישה, כידע כללי כזה להמשך, לא לתת מסכים בבוקר, כך שזה התקבע אצלי כדבר שממש אסור. אחרת יכול להיות שגם אני הייתי עושה את זה...

ייעוץ שינה עזר לכם לאחר את שעת הקימה?

אני כבר תקופה מתלבטת אם לקחת ייעוץ שינה, כי התינוק שלי (שנה ו8) ישן מצוין, נרדם לבד, לרוב לא מתעורר באמצע הלילה, לפעמים פעם אחת אבל נרדם בחזרה מהר (עם ליטוף, ששש או מים, לא צריכה להוציא אותו מהלול או להניק), הבעיה היחידה היא שהוא מתעורר בין 4:20 ל5 ולא מוכן לחזור לישון, וזה מחרפן ברמות. ל5 כבר התרגלתי (למרות שלא בטוחה אם זה תקין לישון רק 10 שעות בגילו), אבל בואו 4:30 זה מוגזם. אני רק לא יודעת אם ייעוץ שינה יכול לעזור לזה

בעיקרון לפי מה שהיא אמרה לנו אז( הילדון היה קטן יותר, בן שבעה שמונה חודשים נראה לי),

יש זמן שנחשב בוקר 'נורמלי', נניח 6 זה ממש בוקר ואין מה לגעת בזה גם אם אנחנו אוהבים לקום מאוחר יותר.

אז 6 מבחינתה היה 'קו אדום',

אבל כמו בכינרת היה גם 'קו שחור' 🤣

שאותו כבר ממש אסור לעבור.

אז בעיקרון לדעתה, לכל קימה לפני 6 אמורים להתייחס כמו לילה - ולהחזיר לישון, בדיוק כמו שעושים אם מתעורר בלילה.

אבל אפשר להתגמש, נניח אם מתעורר ב 5:30 אז אפשר לזרום איתו שבוקר ולא להשכיב חזרה,

אבל לפני 5:00 בשום פנים ואופן לא לזרום עם זה שבוקר אלא להתייחס כמו לילה ולהשכיב חזרה.

עכשיו, עם הילד הנ"ל הייתה לנו בעיה שהיה לו קשה מאוד מאוד להרדם, היה מתעורר לעיתים קרובות והיה קשה להרדים חזרה. לא היה איזה פיתרון קסם אגב, אבל עזר שיש לנו שיטה עקבית והמצב כן השתפר.

אבל לא נראה לי שהייתי מתחילה את הכל בשביל לטפל רק בעניין הזה של הבוקר, פשוט לא הייתי מתחילה 'מאבקי כוח' סביב נושא השינה.

מה שכן, הייתי מנסה לשחק עם שעות השינה שלו, להשכיב מוקדם יותר בערב ולראות האם עוזר קצת.

ואגב, הוא לא רעב כשמתעורר? אם תתני לו משהו לאכול לא יחזור לישון? 

מבחינתו אחרי 4 זה כבר בוקר. נגיד ב3:30 אני יכולה להצליח להרדים אותו בחזרה. אבל אם הוא מתעורר ב4:15 אז כל נסיון הרדמה מועד לכישלון. הוא מקסימום יניח את הראש ל5 דקות ואז יבקש שוב לצאת. ב"ה לרוב זה קרוב יותר ל5, אבל הבקרים שלא מעייפים מאוד. וגם הוא עייף ובכיין, אבל זהו אחרי השעה הזו אם הוא מתעורר הוא לא נרדם בחזרה.

הוא לא רעב, ואם אתן לו משהו לאכול הוא ישמח מאוד כי הוא אף פעם לא מסרב לאוכל, אבל לא ירדם בחזרה 🤦‍♀️

היו פעמים שהשכבתי קצת יותר מוקדם (רבע ל7 כזה) וזה עזר, אבל לא באופן עקבי, ולפעמים זה גרם לו להתעורר יותר מוקדם, אז אני כבר מפחדת לנסות 😭

🤣

( בדגש על לנסות יותר מיום אחד)

ואם זה פועל הפוך חס וחלילה חס ושלום מקווה מאוד שהשינוי הפיך 🙃

כמה ומתי הוא ישן במהלך היום?

לגבי תהליך שלם של ייעוץ שינה, שוב אני לא נראה לי הייתי עושה למרות שזה מחרפן.

אבל אולי כן שווה להתייעץ עם יועצת שינה ולראות מה היא מציעה. אם זה בגדול סוג כלשהו של הרדמה מחדש הייתי שוקלת היטב האם זה מתאים לי.

אבל אולי דווקא תהיה לה עצה בכיוון אחר, של שינוי שעות השינה במהלך היום, שינוי בארוחות וכדו'.

אגב לא קר לו מדי/חם לו מדי? זה גם יכול להשפיע 

רק עייפות יתר ביום שאחרי זה (מקווה ששרדתם..)

אבל אצלנו אני ממש רואה שכששעת ההשכבה מתאחרת באופן עקבי (קורה אצלנו כל חופש מחדש), אז גם שעת הקימה מתאחרת בהתאם.

אצלנו הם לרוב נכנסים למיטות לא לפני 8 (את הקטנה אני לפעמים מצליחה להתחיל להשכיב ב7 וחצי או קצת לפני, לרוב אחרי), ומתחילים לקום בערך ב-7, לפעמים קצת לפני (הקטנה יכולה להתעורר ב-6 וחצי, אבל לרוב לא לפני).

ובחופש הרבה פעמים שעת ההשכבה מתאחרת לכיוון 9, ויש לילות שאפילו יותר מאוחר (שבתות קיץ, חגים, אירועים משפחתיים וכדו'), ואחרי כמה לילות כאלו הם מתחילים לקום יותר בכיוון 7 וחצי-8, לפעמים גם אחרי (אבל בהתחלה באמת לא רואים שינוי, זה לוקח כמה ימים עד שזה מתבטא בשעת הקימה).

זה ממש שעות אחרות ממה שמוכר פה בשרשור. ויכול להיות שאלו פשוט ילדים שונים וזה לא היה עובד עם ילדים אחרים.

אז לא יודעת להגיד לאחרות מה לעשות.

אבל רק מספרת מהניסיון שלי, שאני ממש רואה ששעת הקימה מתאחרת כששעת השינה מתאחרת, פשוט לא מיד...

אבל אצלי גם כמה שבועות לא בהכרח משנים את שעת הקימה

( לדוגמא בת שבע שכבר מהמעבר לשעון חורף לפחות, הולכת לישון בתשע וגם אחרי תשע בדרך כלל, וקמה בשש וחצי. והיא עייפה, לצורך העניין אם תלך לישון בשבע וחצי תרדם בלי בעיה, זה פשוט לא קורה מכל מיני סיבות)

לא מניסיון אישי...

שאמרה שעשתה דיקור ועזר לה לבחילות מאוד 

שוקלת גם 

אז אין חשש שיזיק זה בטוח

ויש סיכוי שיועיל

וגם אם לא - אז ניסית

יאאא הלואיי

מייחלת איתך לבשורות טובות 

לא ממש ברור 

תנסי שוב עוד כמה ימים...

בשורות טובות!

כך היה נראה אצלי בערך 11 ימים אחרי הביוץ.

בדיקה עוד יום יומיים תתן לך תשובה יותר מדויקת.

בשורות טובות!

בנתייים ניסיתי לעקוב אחרי ביוץ, ויצא לי 3 ימים אותו צבע פס. פעם ראשונה שאני בודקת ביוץ, נראה לכן שזה מעיד על לפני או אחרי?

מצרפת תמונה