הכי חשוב זה לא להרים כבד.
הכלל הוא שהכי כבד שמותר לך להרים זה עד המשקל של התינוק שלך. זה ממש חשוב כדי לאפשר לרצפת האגן להתאושש ולהחלים כמו שצריך.
גם עם התינוק עדיף לא לעמוד יותר מידי, עד כמה שאפשר.. וכשאת מרימה אותו - אז לא להרים שום דבר נוסף.
וגם דברים שלא יותר כבדים מהתינוק, צריך לשים לב לא להרים יותר מידי, וגם לשים לב לאופן שמרימים - ככל שהיד יותר רחוקה מהגוף זה דורש יותר מאמץ. כשאת מרימה תינוק שצמוד אלייך, זה לגמרי אחרת מאשר להרים קומקום עם 2 ליטר מים ולשפוך לתוך הסיר, כשהיד יותר רחוקה מהגוף, גם אם הקומקום שוקל פחות מהתינוק.
אז ממש להימנע ממשקלים כבדים, וגם מה שלא יותר כבד מהתינוק - להפחית ולשים לב להרים בצורה מותאמת.
חוץ מזה - עדיף כמה שיותר לשכב או לשבת (שכיבה עדיפה על ישיבה). כן חשוב גם לקום ולהסתובב חלק מהזמן (כדי למנוע היווצרות קרישים), אבל בגדול להרבות במנוחה.
מה שאת רגילה לעשות בעמידה - תנסי לעשות בישיבה, מה שאת רגילה לעשות בישיבה - תנסי לעשות בשכיבה (לא כל דבר אפשר, אבל בגדול זה הכיוון).
מעתיקה לך משהו שאני קראתי שלימד אותי הרבה על המשכב לידה (על החשיבות שלו, וגם הכוונה איך להתנהל בפועל).
מתוך פוסט על מנשאים בבלוג הורות בחסד (פוסט אורח של מרפאה בעיסוק):
משכב לידה הוא תקופה מיוחדת במינה, שבה הגוף מתאושש מההריון והלידה, מבסס את ייצור החלב, ותומך בך במשימה של הסתגלות לתינוק החדש. כדי להבין טוב יותר את הצרכים שלנו בתקופה הזאת, שווה לעצור לרגע ולהבין עם מה הגוף שלנו מתמודד אחרי הלידה.
בזמן ההריון שרירי הבטן מתארכים מאוד כדי להתאים את עצמם לבטן הגדלה, ושרירי רצפת האגן נושאים בעול אינטנסיבי של משקל התינוק והרחם. אחרי הלידה, שרירי הבטן נעשים רפויים מאוד אחרי שהרחם התרוקן, ואינם מסוגלים להתכווץ ביעילות. שרירי רצפת האגן נחלשו זמנית מהלידה, בייחוד אם יש איזשהם תפרים (ניתוח קיסרי אינו מגן על רצפת האגן יותר מלידה רגילה – נהפוך הוא), השרירים האלה אינם מסוגלים לתמוך בגוף כהלכה, במיוחד בתנוחות זקופות.
כדי לפצות על כך, בששת השבועות שאחרי הלידה הגוף מפריש קוקטייל הורמונים מיוחד במינו שמעודד החלמה וצמיחה של הרקמות. זהו הזמן היחיד בחיים שבו יש התחדשות של רקמה עצבית באיזור האגן. כך שששת השבועות שלאחר הלידה הם חלון הזדמנויות להחלמה והתחדשות פיזית.
אלא שההחלמה מתרחשת אך ורק אם האם הטרייה זוכה למספיק מנוחה. אם היא מתאמצת מדי, עומדת יותר מדי ונושאת משקל כבד, היא נמצאת בסיכון גבוה לפגיעה מתמשכת ברצפת האגן.
אז מה עושים? אנשי מקצוע בתחום שיקום רצפת האגן ממליצים על מנוחה מוחלטת בתקופה הזאת. הנה כמה דרכים להשיג אותה:
א. לא לשאת שום דבר פרט לתינוק.
ב. להימנע מעמידה ממושכת. נסי לשבת בכל הזדמנות שבה בדרל כלל עומדים: במקלחת, תוך כדי צחצוח שיניים, סירוק שיער, התלבשות, במטבח, במפגש אגבי עם חברה ברחוב.
ג. להימנע מישיבה ממושכת. ישיבה זקופה גם היא מעמיסה על רצפת האגן. נסי לשכב כל פעם שמקובל לשבת: כשבאים אלייך אורחים, כשהתינוק ישן. היכולת להניק בשכיבה היא בעלת ערך רב, כי היא מאפשרת לך לטפל בתינוק ולנוח בעת ובעונה אחת. שווה ללמוד אותה ברגע שאת נוכחת שהתפיסה של התינוק בסדר.
ד. לתמוך ברצפת האגן. קרחומים קטנים על האזורים הנפוחים בימים הראשונים לאחר הלידה מפחיתים נפיחות ואי-נוחות. כדאי לקפל מגבת למלבן ארוך ולהניח אותה על הכסא כך שהיא תהיה מתחת למפשעה והרגליים משני צדדיה. הלחץ העדין והמרופד שהמגבת מפעילה תומך בשרירי רצפת האגן ומקל על התחושה הכללית, במיוחד אם יש תפרים. מומלץ לקבל הדרכה מפיזיותרפיסטית רצפת אגן איך להגן על האזור בזמן מאמץ.
ה. לא לסמוך על תחושות הגוף! הרבה פעמים אומרים לנו "תקשיבו לגוף", וזו הנחיה טובה בדרך כלל. רוב השרירים שלנו מאותתים לנו כשהם מתעייפים וזקוקים למנוחה. אבל שרירי רצפת האגן לא מחוברים היטב לרשת של עצבים תחושתיים, והם לא שולחים לנו מסר ברור על עייפות. אם שלושה שבועות אחרי הלידה עמדת, הלכת, רחצת כמה כלים ופתאום את מרגישה עייפות וכובד באיזור המפשעה – סימן שהיית צריכה להפסיק הרבה הרבה קודם. לכן, אנשי מקצוע ממליצים על הגבלה מודעת של עמידה והליכה. לא יותר מ- 10 דקות של עמידה רצופה לכל שבוע מזמן הלידה (כלומר: 10 דקות גג בשבוע הראשון, 20 דקות בשבוע השני וכן הלאה).
כלל האצבע של הפיזיותרפיסטית שלי למשכב הלידה: לבקש, ללוות, לקנות או לגנוב כל עזרה שרק אפשר.
באנגלית זה נשמע יותר טוב 😉
העתקתי מכאן, פשוט הןוסט ארוך ומדבר על עוד הרבה דברים אז העתקתי את החלק הרלוונטי
אם תיטיב שאת: פוסט אורח | הורות בחסד
ויש לה עוד פוסט חשוב על חשיבות המשכב לידה, ממליצה לקרוא גם (כדאי גם לתת לבעל לקרוא...)
משכב לידה – אנחנו חייבות את זה לעצמנו ולמשפחה | הורות בחסד
(וגם בממלכה במבחן - שכחתי לכתוב בהודעה הפותחת)
וגם הופתעתי שזה משהו שאפשר "לשמור", ושאם זה לא יבוא לידי ביטוי עכשיו זה יישאר לאחר כך. (כי בדרך כלל אנחנו חושבות "עכשיו יש לי כח אז אני רוצה לנצל אותו כי אני לא יודעת מה יהיה אחר כך")