פורום הריון ולידה (עמוד 2989)

לא לעשות בדיקה פנימית בלי הוראה מפורשת מהרב.

אני לא יודעת מה ההלכה אומרת לגבי זה.

ובמקומך הייתי נזהרת יותר בימים הקרובים (מקפידה לא להסתכל בניגוב, תחתון כהה וכו).
אישית לא משפיע עלי איחור לקיחה עם הגלולות האלה.

ממש חוששת!
אוף, צריכה. טיפים איך לזכור לקחת בשבת!
השארתי שעון מעורר בחדר אבל לא שמעתי אותו🙄

הבעיה הייתה שנרדמתי לפני הזמן שבו אני לוקחת... זו לא פעם ראשונה שזה קורה לי בשבת, אבל בד"כ אני מתעוררת מהצפצוף שלו (משאירה אותו על היד) והפעם ישנתי עמוק...

חיבוק לך! כ"כ מבאס מתי התחיל לך הדימום?

מיום חמישי כבר בלי כתמים בכלל, אז התחלתי לספור. אבל בערב שבת איחרתי קצת, מקווה שלא יחזרו הכתמים.

למרות שאני עם הדרכה צמודה של מכון פועה מה לעשות במידה ויהיו כתמים, אבל סתם לא בא לי שוב את כל הבלאגן הזה...

לא חושבת שיש סיכוי שזה ישפיע

מניסיון אני התייאשתי. הקטן ממש בררן ולאחרונה הסכיםצלאכולצאורז
שזה נס!! כן גם אצלי עדין אוכל הרבה בקבוקים אבל מקווה שזה יסתדר מתישהו... בנתיים רק חיבוק

אוכל אחר גם אם היא לא אוהבת.
הרבה פעמים הטעמים הם נרכשים. כך היה אצלי לפחות

תגובה ארוכה בעניין. אולי יהיה רלוונטי גם לך

מעתיקה לך אותה:

מבוסס על מה ששמעתי מדיאטנית ילדים עדי אפרת רסולי.
בגדול, בהנחה שאין לתינוק בעיה רפואית שבגללה הוא לא אוכל- הוא כנראה לא אוכל בגלל סיבה התנהגותית.

המטרה שלנו, היא שהאוכל לא יהווה פלטפורמה להתנהגות רגשית, אלא לאכילה.

איך מגיעים למצב שבו האכילה היא רגשית?
למשל במקרה הבא: התיישבנו לאכול, הצענו לתינוק אוכל והוא סגר את הפה. בגלל שלנו כהורים חשוב שהוא יאכל, לרוב אנחנו לא מניחים לתינוק כשהוא מסרב לאכול, אלא מנסים לשדל אותו. מנסים לדחוף כפית בדיוק כשהוא צוחק, אווירונים, מחיאות כפיים, אכילה מול הטלוויזיה, בשעת משחק ועוד ועוד. העיקר שיאכל.

בנוסף לזה, הרבה פעמים אנחנו לא עקביים בתגובה שלנו. לפעמים מוותרים ולפעמים מתעקשים.

אז מה התינוק לומד מזה? כלום.
מה הוא מבין? הוא מבין כשהוא אומר לא (כל תינוק בדרך שלו, סגירת פה, הזזת הראש, בכי ועוד) אנחנו לא מקשיבים לו. או לפחות, לא תמיד מקשיבים לו.
בנוסף, הוא לומד שאוכל זה משהו שדרכו אפשר "לשגע" את אבא ואמא. ככה אני מקבל עוד תשומת לב.

הוא לא מבין את הדבר החשוב באמת, אוכלים כי זה משביע. אוכלים כי זה חשוב. אוכלים כי זה כיף. האכילה צריכה להגיע מתוך רצון ורוגע. חשוב לפתח לתינוק חווית אכילה בריאה (תרתי משמע).

אז מה עושים?
1. קודם כל, לומדים לתקשר עם הילד. לנסות להבין, האם הוא רעב עכשיו? או שאני החלטתי שזה זמן האוכל?
לנסות לזהות סימנים של רעב לפני הארוחה, וסימנים של שובע בסיומה. להקשיב לה, כדי שתדע שכשהיא מסמנת לכם משהו, אתם מבינים אותה. ככה היא תלמד גם להבא.
2. דוגמה אישית. אם החלטת שהגיע הזמן לאכול והיא לא מראה התעניינות, נסי את לשבת ליד השולחן ולהתחיל לאכול. אם היא תראה התעניינות, תקרבי אותה, תושבי ותציעי אוכל. הרבה פעמים אכילה משותפת (במיוחד אם יש עוד ילדים) גורמת להם לאכול יותר.
3. בלי דרמות סביב האוכל. בלי מחיאות כפיים, שידולים והבטחות. אוכל זו חוויה נעימה ורגועה. אם אני רוצה לעודד את הבן שלי בזמן שהוא אוכל, אני לא מוחאת לו כפיים ולא אומרת לו כל הכבוד. אני שואלת אותו "טעים לך? איזה כיף. אני שמחה". והכל ברוגע
4. איך להושיב את התינוק. לוודא שנוח בכסא. שהוא יושב ורואה את כל השולחן, ככה הוא יכול לבקש מה הוא רוצה לאכול ורואה את כל מה שיש.
5. איך להגיש ומה להגיש. ההמלצה היא להגיש מספר דברים בצלחת מרכזית לשולחן ולתת לילד לבקש לבד מה הוא רוצה. תמיד תציעי דברים שאת יודעת שהיא אוהבת "מזון בטוח" לצד דברים חדשים. ככה היא תרגיש בטוחה שיש לה מה לאכול, אבל גם תחשף לדברים חדשים.
7. לא לדחוף בכוח אוכל. זה לרוב לא מועיל, ולפעמים גם מזיק. אפשר גם להגיד, כדי שהיא תראה שאת מבינה. "אני רואה שאת סוגרת את הפה, אני מבינה שאת לא רוצה יותר לאכול מתוקה?" לחכות רגע לתגובה כלשהי. להסתכל איך היא מגיבה. מה היא רוצה עכשיו? לרדת? לאכול משהו אחר?

זה בגדול מה שאני זוכרת, הכי חשוב זה להתמיד. להגיע בנחת ולא בלחץ.
אני יודעת שזה קשה כי יש כאן גם את העניין של השינה שהגיוני שהוא קשור גם כן.
אל תסתכלי על הכמויות שהיא אוכלת, אלא על איך היא אוכלת. בשמחה? או מתוך אילוץ?

יצא לי ממש ארוך. מקווה שזה מובן.
מוזמנת לשאול, גם כאן וגם בפרטי.

ברגע שהחלטנו איך אנחנו מתנהלים והצבנו גבולות וכללים- המצב נהיה הרבה יותר טוב.

גם בררנית לא קטנה וגם חיה הרבה מסימילאק, והיא אוטוטו שנתיים!

פירה, דג, קציצות (היו להיט, שניצל התחילה לאהוב ממש רק אחרי עוד הרבה זמן), קוסקוס מאוד אהבה! פסטה (כזאת שאפשר לאכול ביד ), ירקות לא הצליח לנו שום דבר, היום היא חסידה של עגבניות, ברמה שאני מחביאה אותם ממנה...

נשנושים: פריכיות, ביסקוויט הכי פשוט, בננה.

בהצלחה!

כולל חיבור לזונדה להזנה עקב סירוב לאוכל..

בגדול, להוריד לחץ..

להבין שהתינוקת מרגישה את הלחץ סביב האוכל והיא מגיבה אליו..

לסמוך עליה שהיא תצליח לספק לגוף שלה את מה שצריך..

להציע בטוב, בנחת, אוכל מגוון.. כולל בקבוקים.. מה שהיא אוכלת, לשבח אותה, לשמוח איתה, כנראה שזו היכולת שלה כרגע..

לנסות להציע אלטרנטיבות מלאות בקלוריות כמו גבינת שמנת, גבינה צהובה, טילונים..

המלצות:

- אומרים שלפעמים יש בעיה בבלוטות הטעם או בתחושת הרעב של התינוק ולכן ממליצים להתחיל ארוחה עם טעם חזק "שיפתח" את התיאבון כגון: חתיכת שוקולד, מעט קולה, מציצת לימון, מלפפון חמוץ..

- ללכת לדיאטנית של ילדים, הן ממש מאירות את העיניים באלטרנטיבות להעשרת מזון לתינוק.

- ניתן להוסיף כף שמן (זית או קנולה) לבקבוק..

- יש אבקות קלוריות שמוסיפים לבקבוק..

- להוציא את זה מהשיח התמידי, לא לדבר על נושא האכילה לפני התינוקת (עם הבעל, המטפלת). התינוק מבין את זה ומגיב לזה.. וגם את מעבירה את הלחץ הלאה למטפלת, לבעל, לאמא שלך.. ואז כל הסובבים את התינוקת מלחיצים אותה בנושא האוכל.. ככה קשה להתקדם..

חיבוק גדול!!

זה פשוט הגיהנום שלי..

החשש ממש לחיי התינוק..

בפסח, כשהחלפנו בקבוק (הגדלנו את הפטמה בבקבוק של החמץ ולא הצלחנו לחקות את החור במדויק בזה של פסח) היא סרבה לאכול לגמרי.. שלחו אותנו לחבר אותה לזונדה בבי"ח..

לסיכום, רוצה לנחם שהתקופה עוברת.. התינוק מצליח להתגבר ולספק לעצמו את הצרכים שלו..

והוא מתפתח יפה..

היום, תענוג לראות את בתי.. מפותחת, יפה, גדולה (יותר מאחיה בגיל הזה)...

 

שבת שלום

 

נ.ב- לדעתי, יש לבתי כנראה מעט בעיה בקשב וריכוז ובוויסות חושי והם אלה שגרמו לקשיי אכילה.. כל גירוי הסיח את דעתה וכל שינוי קטן בטעם, הרגיש לה בעוצמה..

קצת קושי עם מרקמים..
הייתי מתייעצת עם מרפאה בעיסוק של הגיל הרך שמתמחה באכילה.

שלי כן אוכלת עוף, אבל רק כזה שמבושל במרק ורך רך. ניסית כזה?
את רב הדברים היא זורקת (וכוחה הולך וגןבר, מגיעה למרחקים מרשימים) ויורקת. מוציאה מהפה. עושה קולות הקאה.... וכו.
הכנתי לה עוגיות טחינה והיא די מחבבת את זה. לפחות קצת ברזל וסידן
חיבוק

באמת..יש לה פולקעס הכי מכובדים שהיו פה בבית.
לא תחשדו שהיא לא אוכלת
ב'ה אלף פעמים


והאמת אני לא בלחץ
ולא חושבת שמשדרת לחץ
וכן משתדלת לומר שבחירה שלמה ומה יש לי לעשות
וגם בכנות אין לי כח להשתגע
לא מכינה לה כל יום במיוחד -
לפעמים כן אבל לא תמיד

מושיבה אותה קבוע עם הילדים מגישה לה מהאוכל שלנו
לא הולך- אז לא
מקסימום אחרי שעה מנסים שוב משהו

פירות היא ממש אוהבת
ונראה לי בכללי יש נטיה למתוק חח

אבל אני בהחלט מאמצת את מה שכתבתן ואנסה להתחזק יותר בלא לשדר לחץ

וכן יש לה העדפה לדברים מרוסקים-
נגיד קוטג' מסוגלת לאכול כל ערב חצי קופסא לפחות
ודייסה ותפח מֿוסק ומרק טחון אוהבת

אבל כל סוגי התוספות-מחוספסות וכנ''ל עוף וקציצות וכדומה -ולא אוהבת כלום

אולי אנסה פירה..אני מתה על פירה
אבל אני היחידה בבית שאוהבת אז לא מכינה כמעט

וסליחה שבגלל שכבר אמצע הלילה לא מגיבה אחת אחת

לק"י

נכון שזה קצת מעצבן למעוך כל דבר.
אבל זה מן הסתם יעבור לה בסוף....

אוהבת רך ומרוסק ?
קציצות רכות- מרוסקות.
עוף במרק רך מאוד ואז לרסק
פירה יכול להיות גם מבטטה עם עדשים כתומות (מתבשל טוב הילדים לא שמים לב...)

תני לה לגעת באוכל גם אם בהתחלה היא תעשה מזה מיש מש, ולאט לאט היא תכניס לפה ותתרגל

העיקר שהיא נהנית

לבדוק בהתאם יכול להשפיע מאד. בנוסף אולי לתת לה אוכל מתובל כמו של שאר המשפחה.

יש תינוקות שלא מתחברים לאוכל של תינוקות...

ואם כבר -אוהבת רק דברים של תינוקות..באוכל שלנו בכלל לא אוהבת כלום
ואגב גם לתינוקות אני מתבלת-בחיים לא נגעו אצלי במרק בלי מלח למשל ...ובדייסה בלי משהו מתוק...


וכן ברזל נבדוק לה בהקדם
נדחה מיום ליום כי בעלי חסר זמן בבוקר ואני עם הפיצי והחורף..
אבל בעז''ה השבוע נדאג לזה

אצלי היו כמה ילדים שרק אחרי גיל שנה ואף יותר מכך באמת התחשק להם אוכל של גדולים.

חשוב לבדוק ברזל ולנסות, אבל אם זה לא עוזר לפעמים רק סבלנות....

 

היתה אוכלת יחסית הרבה תמ"ל ובקושי אוכל, עם הזמן גדלה והתחילה לאכול יותר...

היום הוא בן 9 ואוכל כל היום אותו דבר

אני החלטתי לקחת את זה פחות קשה.

טיפ לגבי המרק כתום, תוסיפי עדשים אדומות, זה יעשיר את המרק


בהצלחה!

אני דוקא בטוחה שזה יעבור
אצל כולם פה בגיל שנה עד שנתיים היתה נסיגה באוכל ואכלו כמו ציפורים
ומגיל שנתיים התאזן יותר

היא לא בנסיגה כי מעולם לא ממש התלהבה על אוכל ולא הצלחתי להכניס אותה לזה כמו את הקודמים

אבל אני מקווה שעוד לפני גיל 9 זה יעבור לה🙈

תודה רבה!!

בגיל הזה יש הרבה תינוקות שלא אוכלים חתיכות
הבן שלי בן 9 חודשים רק מסכים מרוסק לגמרי וככה היה עם רובם
חוץ מאחד שהיה באמת יוצא דופן ואכל מגיל חצי שנה הכל ממש והכי אהב את החתיכות...

ובהחלט תמשיכי בדרך הזאת שלא לעשות מזה עסק
אחרי שהלכתי לרופא ילדים מומחה בתזונה ועקבנו מה שהילד אכל במשך שבוע הוא אמר שיש ילדים שממש יכולים להסתדר עם קצת אוכל
ואם לא מפטמים בשטויות אז הכלל הוא שילד רעב- יאכל. ואם לא אוכל אז לא רעב ולא להיות עם מצפון. מאז הורדתי לחץ אין שיח ודיבור על הנושא ויש שיפור משמעותי ( שגם לא עושים מזה עסק ...)

והיא אוכלת יחסית מכובד לגילה. בגיל הזה לדעתי אין מניעה להמשיך עם הנקה/תמ"ל באופן קבוע כדי להשלים - ולאט לאט להוריד.

ואם המשקל שלה בסדר - אז בכלל לא הייתי דואגת...

ושלי כבר גדולה..
שלי אוכלת בערך שלושה דברים בריאים והשאר מתוקים.
איכשהו כבר מגיל שנה היה לה את הכישרון לזהות אריזות של ממתקים וחטיפים ולרצות מיד..
נשמע לי קצת דומה.

אם היא אוכלת איזה פרי וגם מוצרי חלב אז נשאר רק לדאוג למשהו בשרי, לא הייתי דואגת בכללי.
אנחנו נותנים דייסות של B&D ואת זה היא אוהבת עד עצם היום הזה. בת מעל ארבע.. אולי תנסי, זה קלוריות אבל גם מועשר בויטמינים וכו'.

וכדאי לתת טיפות ברזל שתהיי רגועה מהבחינה הזאת.

ובעקרון לא אכפת לי לא מגוון
רק שתאכל כמות נורמלית
ודברים משביעים מקוטג' לא דבעים וגם לא מבננה
הדייסת קוואקר זה הדבר היחיד שמשביע שאוכלת

וואי בת 4 ואוכלת בעיקר גמיסות? ומה יקרה אם לא תתנו תקופה?

אותי בננה משביעה,
וחצי קוטג' גם נשמע לי משביע לתינוקת

היא אוכלת דייסה רק לפני השינה.
בהמשך היום אוכלת לחמנייה בגן, דגני בוקר, לפעמים שמנת או דני או קוטג', רסק תפוחים.
ואחהצ יש עבודה של שעתיים על שניצל וקצת אורז..

מנסיוני להמשיך להציע דברים וגם לאכול איתה מתי שמתאפשר..
זה משתנה הרבה וזה גם בא בתקופות..
סהכ הדברים שתיארת נשמעים בסדר גמור ויחסית מגוונים (גם אם לא מאוד כרע) זה לא שחיה על גאנק

מבינה אותך מאד .
התינוק שלי גם יונק ורוצה רק אותי, אבל אני חייבת פעמיים בשבוע לצאת לבד לשעתיים שלוש ומשאירה אותו עם בקבוק ואבא שלו מסתדר .
בשביל הבריאות הנפשית שלך ובשביל שיהיו לך כוחות את חייבת את זה לעצמך....

מבינה את המורכבות זה מצב ממש חונק וקשה!ש

אולי תנסי לעשות לך בתוך הבית מרחב אישי?

לא את שומרת אלא מישהו אחר (בעלך, קרובת משפחה)

ואת נסגרת בחדר - סרט טוב, ספר , קפה , גלידה

הולכת לעדות אמבטיות קצף ארוכה ומפנקת...

תדאגי לעצמך!!!!

חיבוק שוב

אני מנסה, בעלי לא ממש זורם עם זה.
הוא דיי חסר אונים איתו, והבית שלנו קטנטן אז לא שיש לי אפשרות אמיתית לניתוק. אני כן עושה מקלחות ארוכות ארוכות כי זה הדק היחידות שיש לי עם עצמי בלי שיש לי מישהו שצמוד אלי.
(ולשמוע אותו בוכה מבעד למים, כ"כ מבאס את זה..)

נשמע כל-כך קשה ומתיש ומתסכל..
מחבקת אותך מרחוק ושולחת הרבה הרבה כח!!💞💞

לא הצלחתי לראות במה שכתבת.

אולי האוכל לא מספיק לו?

עולה מצוין ממש במשקל, ב'ה. לפחות זה!! שההנקה זורמת ואין קשיים עם זה טפו טפו. גם התפתחות יפה לגיל, מחייך ממש כבר מגיל חודש, מתקשר איתנו יפה, מרים יפה את הראש כשהוא על הבטן וכו.
זה לא רעב, מכירה לצערי איך תינוק רעב נראה מהגדולה שלי שאיתה לא היה לי מספיק חלב בהתחלה.
הוא מקבל אנטיביוטיקה כל יום(בגלל המצב הרפואי) שלדעתי עושה לו כאבי בטן. וזה פשוט נראה כאילו החיים קשים לו, שלא כיף לו כאן לפעמים. וכל הקשיי נשימה מידי פעם והשתנקויות וכאלה, הקושי שלי זה שאף פעם לא ברור לי מה בגבולות הנורמלי ועל מה צריך לרוץ להבדק.

את מתארת ואת פשוט גיבורה!! איזה קושי זה....
חיבוק יקירתי!!!
אני רק חייבת לומר שזה ממש מרגיע שהוא מתפתח יפה לגילו.
וכן.. יש ילדים שכאילו קשה להם ההסתגלות פה בעולם.... החיים קשים להם. רק יכולה להרגיע שאני מכירה כמה ילדים שהיו כאלה והיום הם אנשים ככ שמחים אופטימיים וכיף להיות איתם!! יותר מאנשים אחרים... אז מאחלת לכם גם❤ וחיבוק גדול שוב

ממליצה לך פעם הבאה שאתם אצל הרופא שעוקב אחריו לשאול אם יש גבולות שהוא יכול לסמן לך כאדומים שידרשו ממך ללכת להבדק..
ובכל אופן. תמיד ץסמכי על החושים שלך, אם משהו לא נראה לך תלכי להבדק... עם כל הקושי והנסיעות... מאמינה שלאט לאט תדעי כבר מה צריך ומה לא...

אולי תנסי לשאוב כוחוצ מזה שעוד כמה חודשים מקסימום זה ירגע בע"ה ואת תחזרי לעצמך הוא יהיה קצת יותר גדול,ויותר פעיל,והזמן עושה את שלו, את ממש ממש אחרי לידה , עדיין עם הורמונים ולט ישנה טוב.... רק התקווה שזה נגמר, וזה ייגמר !!!! חיבוק אלייך יקירה.

אין לי עצות, נשמע מלחיץ. אולי תקחי למומחה ריאות בילדים, משהו פרטי. ואז תהיי רגועה.
מלא מלא חיבוקים וחיזוקים! 💕💕💕💕💕

צריך בשבילה מרשם רופא

והסבר קצר לסיבה לבקשה.

מהנקה וכד'

יובש בנרתיק נגרם כתוצאה ממחסור / מרמה נמוכה מידי של הורמון האסטרוגן בגוף.

יחסים במצב כזה, של דופן נרתיק יבשה ולא גמישה וללא הרטיבות הטבעית בעוררות מינית - גורמים לכאבים, סדקים בעור, פצעים ודימומים.

כדי לא להתנזר מיחסים, וכדי לאפשר לתפקד בטבעיות הנדרשת ליחסים, משתמשים במשחה המכילה אסטרוגן והודות לכך דופן הנרתיק חוזרת לחיוניות והגמישות הנחוצים לקיום יחסים בלי כאבים ובלי להזיק לעצמנו.

אגב, יודעת מאמא שלי..
נשים בשנות החמישים שלהן והלאה, בעקבות הפסקת הווסת וירידה קבועה בהורמון האסטרוגן בגוף - משתמשות באופן קבוע, במשך שנים, במדבקות הורמונליות המכילות אסטרוגן, כדי להמשיך ולקיים אורח חיים אינטימי ללא הפרעה.

לכי לרופאה מומחית לאזור הזה אחרי לידה(אורו-גיניקולוגיה)
יש את ד"ר רויטל ארבל בשערי צדק ויש עוד כמה טובים נוספים בארץ.
זה איזור בגוף שלא הרבה מבינים בו אחרי לידה.
יכול להיות שזה לא יתרפא לבד כי זה צריך טיפול.
לי גם היה איזור שמדמם וכואב ורופאים אמרו שזה יתרפא לבד. בסוף הלכתי לד"ר ארבל והיא צרבה לי אותו ומאז זה התרפא

מזל שהיית במצברוח טוב....

אם לא ירד - אז תהיה לנו מזכרת נהדרת מהשובבות שלה

(אולי לא מאוד מפריע לי, כי מדובר בסוודר שקיבלנו במתנה לילדה הקודמת ובמכנסיים שעלו עשרה שקלים...)

תהנו ממנה⁦♥️⁩

ב"ה הצבע ירד כמעט לגמרי.

תכל'ס לא אכפת לי להלביש לה גם בגדים עם קצת כתמים - היא גם ככה איתי בבית, ובקושי יוצאת איתה ליד אנשים...

לק"י

פה יש ילדה בת שנתיים שאוהבת לצייר בטושים (שזה חופשי פה), רק חבל שהיא נוהגת לצייר גם על הפנים (והקירות, והספות היחסית חדשות.....)

זה מה שהבן שלי עושה לפעמים כל פעם כזאת הטושים עולים אחר כבוד למדף העליון בארון לכמה ימים...

לא הכי בריא אבל לפחות קצת פחות מלכלך...

אשרייך על הרוגע.. זה לא רק העניין של הבגדים שנהרסו זה גם העניין שאת צריכה לנקות אחר כך...
זה מזכיר לי שפעם הבן שלי היה קם בחמש בבוקר ואני הייתי ישנה על הספה. פעם אחת הוא מצא רסק עגבניות שבטעות השארתי על השיש ולא הכנסתי למקרר באיזה שהוא שלב אני פותחת חצי העין ורואה אותו מלא ברסק עגבניות כולו!! גם אני באותה הזדמנות תפסתי את עצמי ולא התעצבנתי רק צילמתי וצחקתי על הסיטואציה.. וואלה באמת סיטואציה מצחיקה למה להתעצבן 😅 אבל אם זה היה צבע שלא יורד הייתי נלחצת על הספה ועל הבגדים שלו ושלי על השמיכה שלי אז זה היה נראה אחרת לגמרי נראה לי...

אם זה היה קורה רגע אחרי שניקיתי - הייתי מתעצבנת הרבה יותר...

לק"י

ואמרה שצריך לשים גם שמן
מזל שהייתי שם כדי למנוע את הקטסטרופה הזאת.....

היא בכלל שובבה לא קטנה.

אצלנו גם היו כמה "תספורות" כאלו במהלך השנים...

בן חמש שגזר לעצמו את אחת הפאות כמה ימים לפני חתונה של דוד שלו...

בת ארבע וחצי שעשתה לעצמה "פוני" מכוער...

והשיא - בני חמש שגזזו לאחותם בת השלוש את כל השיער כמעט - בעיצומו של יום הכיפורים!!...

בכל פעם שסיפרתי לאחרים למה הילדונת עשתה חלאקה למרות שהיא בת - הם הסתירו את הפנים בידיים שלהם, וכעסו שאני מספרת את סיפור התספורת...

שהצדיקים שלי חידדו את כל העפרונות בקלמרים שלהם על הרצפה, אחר כך "ניקו" עם מיני מברשות ויעים ושפכו חידודים על הראש של אחותם התינוקת. לחמניות שוקולד הם כבר לא קיבלו.
בתחילת השבוע נשפך לי אורז על הרצפה והם התנדבו לעזור עם היעים הנ"ל. מאז כל יום כשאני מטאטאת את הבית אני מוצאת עוד ועוד אורז.
זהו. הייתי צריכה לפרוק.

עד היום יש לתאומים שלי שובבויות שכאלה. אני לא אספר מה הם עשו הבוקר...

לא רואים ולא שומעים כלום כלום כלום
מאז שהיה להם את היום חופש בגלל האזעקות, הם המציאו להם בית ספר דמיוני בבית ומלמדים תלמידים דמיוניים עם שמות וציונים ומבחנים, יוצאים איתם לטיולים ומחלקים פרסים. אחותם יכולה להיות המנהל או המזכירה או המפקח, לפי הצורך. אני אחראית לארוחות

שעה לפני כניסת הצום- הגדולה החליקה על הספונגה חששנו לזעזוע מוח
טחותה הקטנה ישבה בעגלה עם הגגון סגור והסתפרה להנאתה

מה יש לילדים עם יום כיפור, שבו הם עושים את כל השטויות??

כבר כמה שנים.
בינתיים שחררתי (רוב הזמן) כי אין לי שום תובנות בנושא. אבל מתבאסת בכל פעם שצריכה לקנות פריט ריהוט חדש, כי אולי בעתיד זה לא יתאים לנו, והבית הנוכחי מזעזע בעיני, אבל אנחנו נשארים בגלל כמה יתרונות אחרים שיש לו, ואין מצב לשפץ על חשבוננו כי רוצים לחסוך לבית משלנו.
אז מבינה לליבך. זה בעצם מה שרציתי לומר

איך לכוון אצ המחשבות או אם יש תובנה בעניין.

שלדברים יש דרך להסתדר כאילו מעצמם. עם הזמן דברים מתבררים. המציאות שלנו משתנה והופ! פתאום יש תשובה לשאלה.
אז מנסה על סמך זה לשחרר. כרגע אנחנו כאן. זאת המציאות. והיא תשתנה כשיגיע זמנה להשתנות.

שזה לא טוב אף פעם לחיות בתחושה של ארעיות - לא טוב לנפש. מצד שני - הנשמה דווקא כן צריכה לחוש תמיד ארעיות, כי הרי נוכחות הנשמה בעולם היא ארעית...

איך משלבים בפעול בין שתי התחושות האלו?

מנסים להתייחס למקום המגורים הנוכחי כאל "בית" עם כל המשתמע מכך - משקיעים בו פיזית ונפשית, נהנים מכל מה שיש לו להציע, לא חושבים כל הזמן על העתיד... ומצד שני - לא מתקבעים במחשבה על המקום הנוכחי, מקבלים את הרעיון שאולי בעתיד משהו ישתנה, ושזה יהיה בסדר.

לי עוזר "להיתפס" לחפצים בבית, במקום לבית עצמו (חפצים קטנים שיקרים ללבי). אם כי אני לא בטוחה שגם זה טוב, כי גם הם עלולים להיות ארעיים...

את יודעת מה יהיה בעתיד?
את יכולה לשלוט במקום המדויק שתהיו בו 5 שנים מעכשיו?
בגלל שאין לך שליטה, ואין לך אפשרות לדעת.... הכי טוב להתרכז בהווה ולהניח כרגע לעתיד, הוא עוד יגיע ויהיה הווה גם הוא. חבל שתפספסי את הטוב של עכשיו על הדאגות של אח"כ.

אבל לא מחליטים.
נסיון חיי לימד אותי שאין ודאות. יש לחיים זרימה משלהם, שאינה תלויה בנו.
לטוב ולרע, אגב.
הנה, אני זכיתי בהריון ובילד, בעוד שהמוני נשים נלחמות בעור שיניהן ובכל מה שיש להן כדי לזכות בהריון בריא.
מנגד, פתאום גילו לבעלי בעיה בלב והוא לקראת ניתוח.
וכל זה רק בשנה האחרונה.

מקפיצה לי 😏

מקפיצה שוב...
ושואלת אם מישהי הזמינה "על עיוור"...
מפחדת שיהיה לי לא נוח

140 ש''ח במעליאקספרס
משתמשת בו רק חודש, וממש טוב לי איתו ונח לתינוקת ב'ה
קניתי את האומני 360

בדיוק הגיע בדואר אבל לא הספקתי עוד להשתמש..
מאזור ירושלים, אבל אולי כן אשתמש בו בקרוב.. אוכל לתת חו"ד..

₪ 165.94 | 360 omni ארבעה עמדת ארגונומי אורגני כותנה מנשא נייד רב תכליתי ילד תובלה לעטוף מתכווננת תינוק קלע
₪ 165.94 | 360 omni ארבעה עמדת ארגונומי אורגני כותנה מנשא נייד רב תכליתי ילד תובלה לעטוף מתכווננת

נהנית ממנו כבר הרבה שנים

 

אם תרצי יש קישורים פה בפוסט: הכל לתינוק

 

תכננתי להשתמש בהם במידה שאחליט על חיקוי. תודה!!

שיהיו החלטות טובות

לגמרי סבבה! ויש לגיסתי את המקורי אז השוותי, אותו דבר אחד לאחד. גם מבחינת התחושה(שמתי את שלה כדי לנסות לראות אם באמת יש הבדל). מבחינת נוחות נשיאה ממש נוח, אישית כן מתחילים לי כאבי גב איתו אחרי שעה בערך עם התינוק אבל ניסיתי גם מנשאים אחרים(בייבי ביורן וכד) והם גם ככה בשבילי.
החיקוי היה איתנו בשימוש אינטנסיבי מאוד יותר משנה, כולל טיולים שעשינו איתו ושרד מצוין, כולל כמה כביסות. אני באמת ממליצה.

טוב לדעת!

כמה שכל מי שמשתמשת בו עפה עליו 😑
לכן אני חוששת לקנות על עיוור..

מוכנה לתת לך אבל אני בת"א. אני יכולה לשלוח לך.
זה מ-5 ק"ג ומעלה אם אני לא טועה. נהנתי ממנו מאוד אבל כבר כבד לי מדי.
יש לי גם צ'יקו שמתאים ממשקל 3.5 ק"ג אם את רוצה לנסות גם אותו.
יש לי גם מנשא בד ארוך ומנשא צד מבד עם טבעות. כולם מוצלחים. אני יכולה לפתוח גמ"ח מנשאים מסתבר..
דברי איתי בפרטי.

ארגו מקורי יש גם לשכנה שלי דלת ליד, פשוט מישהי אמרה לי שיכול להיות שכן יש הבדל בין המקור לחיקוי ואני עלולה להתאכזב...
אבל אולי באמת אשאל ממנה וזהו...
מנשא בד ארוך יש לי, אבל נשבר לי הגב ממנו...
אם אחליט שכן בכל זאת אפנה, תודה!

היה לי כמה שנים את המקורי
ומכרתי וקניתי את החיקוי(אדפט כי זה מה שהיה הכי חדיש כשקניתי)
ויש לי אותו שנתיים
ובדוק הם כמעט זהים.
יש הבדל שניים מצד איכות אבל ממש ממש בקטנה ולא משפיע בעיני על כלום
מצד המבנה והנוחות אותו הדבר בדיוק

בעלי אומרים נראה לי עדיף איכותי יד שניה ולא חיקוי חדש.. 😏
לא יודעת באמת..

ואני לא מקבלת אחוזים
אם הייתי מקבלת היתי קונה לי חדש

אבל אותה כן קניתי חדשה כי בסוף השאיבות של הילד הקודם היא נהרסה...

ברצינות שואלת

Online Shop Real Bubee Single/Double Electric Breast Pump With Milk Bottle Infant USB BPA free Powerful Breast Pumps Baby Breast Feeding | Aliexpress Mobile

אחרי הלידה הקודמת נתתי לאיזה 6 חברות את הקישור...
לקח לי בהתחלה קצת זמן ללמוד להשתמש בה ואז הייתי ממש מרוצה...

אפשר חד צדדי ודוצ', היא קטנה ונוחה, וחזקה..
רק עכשיו אני יודעת לומר, שהיא זולה אבל גם לא מחזיקה מעמד.. בסוף השאיבות של הבכור היא נהרסה לי. בכל זאת החלטתי ששווה לקנות אותה שוב במחיר הזה, במיוחד שהייתי כל כך מרוצה, אז לקראת הלידה קניתי, והיא הגיעה ממש מהר.

זה עדיין יוצא יותר זול ממשאבות יקרות שעולות בין כמה מאות לאלפים, ומחזיקות לרוב לא יותר מ3-4 ילדים..

גם השתמשתי בה ונהנתי מאוד

והיא באמת שואבת חזק וטוב..
היא נהרסה לא במנוע אלא בחיבור של המטען (ויש מצב שגם אפשר לתקן את זה.. לא בדקתי)

אני לא כ"כ אהבתי את החיקויים

אני מתפללת שאזכה להשתמש בהם עוד..

אבל אני מאזור המרכז

ראיתי אותו על משהי בסופר שעשתה קניות והחלטי שכזה אני רוצה. למזלי הגוזל שיתף פעלה ואהב לביות במנשא אבל הגוזלית כרגע ממש לא מתחברת אליו

 

והוא עולה 850 במקום 900 (היה מבצע)

אח"כ נכנס השכל וראיתי מנשאים שנראים טוב גם בחצי מחיר

או 16 מתוך 22

15 מתוך 22

לא חייב מעון ולא חייב כל יום. ולא כל היום.
יש הרבה אופציות במיוחד אם אתם קצת גמישים כלכלית

זה פחות עניין כלכלי,
בעלי ממש מפחד לשים אותה במעון (בגלל החדשות)..

כל פעם כשאני מנסה לדבר איתו על אופציה כזו הוא לא מוכן לשמוע (בגלל שהיא עדיין לא מסוגלת לדבר). יאמר לזכותו שהוא נשאר איתה כל הבקרים כשאני בעבודה (אז אני לא יכולה לבוא אליו בטענות).

אם כל הנטל כמעט עליו אז באמת אין מה לעשות.
במקרה הזה אז תשקלי פשוט להפוך את הבית ליותר ידידותי לתינוקות. ותמתחי את גבולות הסבלנות עד כמה שאפשר.
תפרשי לה שטיח פעילות עם משחקים. תנעלי ארונות מטבח וכל מה שעלול להיות מסוכן. ותוציאי לה קופסאות פלסטיק, הרכבות, צעצועים מנגנים, וכל הרעיונות היפים שיש פה.. הייתי מקפידה לעשות לה סדר יום עם יציאה אחת לפחות בימים שאפשר.

אני הכנסתי בגיל שנה וחודשיים למעון עם מעקב שלנו. הפתענו. בדקנו. שלחנו סבתא וכו

כל יום מגלים משהו חדש, חוכמות חדשות. מתיקות אינסופית.
תפני ארון מטבח למטה ותמלאי בקערות בקבוקים, כפות עץ וכלי פלסטיק אמיתיים ותני לה גישה. הם מתים על זה. שימי מגנטים על המקרר שהיא תוכל לשחק כשאת במטבח. תני לה מכוניות, כלים, דופלו וסתם חפצים מעניינים. בימבה. חמור קופץ. בגילה משחקי תינוקות כבר לא מעניינים להם. בוודאי שצריך השגחה. אבל מה עם זמן השינה? היא אמורה לישון פעם- פעמיים ביום ובערב. אולי לשקול יעוץ שינה (אין לי עצות בתחום הזה חח). עוד חודשיים יהיה יותר נעים ואז גינה או סתם טיול בשעות הבוקר (במקום בטיחותי. ברגל) ממש מספק המון כיף וגירויים. את יכולה לשים במעון. אבל אין כמו אמא.

פירות צעצוע, בובה חמודה רכה.
אגב עשר עשרים דקות בלול זה המוןןןן!!
היא נשמעת נורמלית ומתוקה. תהני ממנה

לברר טוב טוב על מעון איכותי

להתרשם לבוא לשמוע לדבר עם הורים 

אני הכנסתי בתחילת שנה ילדונת בת שנה פעילה וצמודה לאמא למעון (לפני כן היתה במטפלת עד 13 ממש קצת שעות לא כל השבוע...)

אחרי שבועיים הסתגלות היא ממש פורחת...

מעון מעולה

כל היום רוקדים ושרים שם

היא מוציאה מרץ עם חברים ופעילויות מותאמות

היא מתה על המטפלות ורצה אליהן

גם בבית היא משחקת המון עם האחים הגדולים

לא יודעת מה הייתי עושה אם הייתי צריכה להישאר עם פצצת המרץ הזו בבית לבד ללא ילדים נוספים ובחורף...

 

כמובן שזו דעתי האישית. וכל אחת מה שמתאים לה. תעשי את השיקולים שלך...

וגם אז רק לשבוע חלקי. (ולמטפלת שאני לגמרי סומכת עליה).

מרגישה שלפני כן זה מוקדם מדי בשביל הילד.

ובינתיים - מנסה לנצל בכיף את הזמן בבית עם הקטנטן. משחקים קלים, ובעיקר מאפשרת להסתובב חופשי אחרי אבטחת הבית. אין חוטי חשמל מסתובבים, אין דברים שבירים, ארונות המטבח סגורים (כמעט לרוב) וכך גם דלתות השירותים.

[מודה ששני האחרונים שלי איטיים בהתפתחות, אז הם לא ממש טיפסו/מטפסים לגובה... אבל זו שלפניהם הלכה לפני גיל שנה, אז באמת היה מאתגר יותר...]

ביום הראשון שעתיים שלוש
וכל יום קצת יותר
להפתיע ולהגיע לפני קצת אם מתאפשר או לשים מכשיר הקלטהכדי לראות שבאמת מתייחסים ואיך

ואני אמורה לחזור עוד שבוע.
אז במקום לחזור שבוע הבא, אני חוזרת שבוע אחריו.
זה לא יורד לי מהימי חופש. אני פשוט לא חוזרת בזמן אלא שבוע אח"כ.
ביום הראשון לא להיות איתו קצת? אחרי כמה זמן יום שלם?
כואב לי הלב לשים אותו יום שלם אצלה בידיעה שאני בבית אבל יודעת שזה הכי חכם. ככה אוכל לקפוץ.

אבל זה לא אינדיקציה לכלום ובם גמככה לא מזהים שאת הולכת והמטפלת לא תהיה הכי טבעית לידך זה ברור.
זה יותר בשבילך
וזה אמנם לא יורד לך מהחופש אבל זה חלת.

בהתחלה תיכננתי להישאר עוד חודש. אבל אז הבנתי שהתמת יעלו לי את הדרגה מ3 ל12. ועד שהם יעדכנו חזרה ל3 הם ישתו לי את הכסף שנשאר מהדמי לידה. אז זה גבולי לנו ממש (בעל אברך) ןלא רוצה לקחת הלוואות בשלב הזה של החיים. יש מספיק משכנתא.
ואני מכירה את המטפלת. וגם כמה חברות שלי מכירות אותה וממליצות עליה.
בקטע הזה אני יחסית רגועה ב"ה.
יהיה איתו עוד תינוק בן 4 וחצי חודשים.

אני גם חזרתי ממש מיד חופשת הלידה אבל את ההסתגלות עשיתי בכמה ימים לפני ולא כחלת
וגם כמו שאמרתי יום יומיים שעתיים שלוש ואז כבר 5 שעות ויום מלא
ונשארתי חצי שעה ביום הראשון וקצת פחות ביום השני. והיה לי קצת קשה אז גם בכיתי חח אבל הכל טוב ב"ה להכל מתרגלים. ובגלל שהוא קטן אז אם הוא יונק לנסות להרגיל לבקבוק זה מקל מאוד על ההתנהלות

תודה ❤
אני אבכה בטוח. בכיתי אחרי שחזרתי מחיפוש מטפלת

בכל דבר שקשור לגוזלים הקטנים שלי.
לטוב ולרע

אצל המטפלת; בהתחלה שעתיים, אחר כך 4 שעות ואז 8 שעות.
הייתי מפתיעה אותה בכל מיני שעות ("שכחתי להביא מוצץ/שמיכה" או "יש לנו תור לטיפת חלב") ומגיעה בכל מיני שעות לעמוד מחוץ לדלת ולהקשיב.
שאלתי הורים אם הם מרוצים.

צוואר הרחם הוא שריר דינאמי. נסגר ונפתח כל הזמן.
אם יש לך היסטוריה של לידות מוקדמות- כדאי לעקוב כל שבוע החל משבוע 20

זהו.. לכן אני שואלת כי אתמול בדקתי והיה צוואר 32.
ופתאום התנועות הם למטה יותר.. ממש בלחץץ

וגם תדעי שגם אם העובר מאוד למטה, זה לא אומר בהכרח שהצוואר התקצר.
לי בהריון הקודם בשבוע 29 העובר היה נמוך *מאוד*, ברמה שחשבו שאלד מוקדם, והצוואר היה גבולי אבל תקין. בסוף ילדתי די בזמן.
אבל מעניין כי גם עכשיו יש לי תנועות ממש למטה..

זה מה שהיה לי הריון קודם. שהצוואר התקצר והתארך בלי ששמתי לב. אולי זה סתם כי העובר מצג ראש? או שזה לא קשור..?!

צוואר הרחם הוא שריר דינמי, כמו שהסבירו בתגובה מעליי.
אני לא חושבת שיש לך מה להילחץ, אלא אם תרגישי התקשויות ו/או צירים, ואז כמובן לבדוק..

סביר מאטד שהכל בסדר. אני בהריון האחרון הרגשתי אותו ממש חזק למטה והצוואר היה בסדר. ויש לי היסטוריה של לידה מוקדמת וקיצורי צוואר. מה שכן הייתי נחה בנתיים מנסה לא להתאמץ ומחר בנחת הולכת להיבדק. אני הלכתי המון למוקד כי ממש פחדתי שוב מלידה מוקדמת

זה הסיוט שלי. אפשר לשאול באיזה שבוע ילדת בלידה מוקדמת? ואם אחכ זה עבר?
אני מתפללת כל יום להגיע לשבוע 40

בשבוע 34 בול שבועיים אחרי שהרוםא אמר לי יש לך שבועיים לשמור ואחכ מבחינתי תלדי. הרעון אחכ קיבלתי זריקות פרוגסטרון שזה למניעה של צירים עד שבוע 36 ויחדתי בשבוע 40 ברוך ה כל ההריון הייתי במעקב צמוד .אושפזתי פעמיים פעם אחת בגלל צירים כתוצאה מהתייבשות ופעם שניה בעקבות צירים וקיצור צוואר וקיבלתי צלסטון. אחכ ברוך ה הכל היה בסדר ואפילו עברתי את התאריך בכמה ימים בודדים

הרופא כרגע לא מאשר

אני מרגישה מעין פעימות כאלה למטה ממש, בתחושה שלי זה ממש בפתח התחתון של הרחם, מה זה אומר??

ומפעם לפעם זה נהיה יותר קשה...

משתדלת כל פעם שמרגיש רעבה לשתות כוס שתיים. כבר מפחית. קניתי נשנושים בריאים(פירות יבשים, אגוזים, ירקות מיני) ומשתדלת לאכול אותם. כשאני מקפידה לאכול ארוחות מסודרות אני אוכלץ הרבה פחות שטויות אז משתדלת לא להתעצל ולהכין ארוחות מושקעות כשאפשר

לסיים את ההנקה...
מה לעשות...
כמובן לא עשיתי את זה, רק כשהוא כבר היה בן שנתיים+
ומה לעשות....עד אז- אוכלים🤪
ואחרי הנקה, ולא בהריון- ובלי תינוק קטן בבית....
יש זמן כח ויכולת לרדת במשקל...
זה אצלי ככה...🤷‍♀️

גם אצלי זה היה ככה.
לא יכולתי לראות את המצב ככה והיה לי ממש קשה לשחרר. לפעמים היינו מתחילים להחליף מצעים ביחד, לפעמים הייתי מזכירה כמה פעמים כי ידעתי שיש רצון טוב מהצד השני.
זוכרת פעמים שניקיתי והרגשתי ממש רע, אבל משהו בזה שנקי עכשיו עשה לי בכל זאת קצת טוב...

בסופו של דבר חייבים לשחרר, הבית לא היה נראה כמו שרציתי וגם אחרי הלידה הוא לא נראה כמו שרציתי ופשוט הייתי חייייבת להוריד סטנדרטים. היו לנו המון שיחות על זה, לאט לאט זה מחלחל

שולחת לך מלאאא כוח!

אי אפשר להיות בהריון קשה ,לגדל ילדים ושהבית יהיה תמיד מתוקתק ומבריק כמו כשזוג צעיר
יש סדרי עדיפויות בחיים וכשיש עומס בגזרה מסוימת הכוחות רתומים אליה. ואי אפשר לתפקד במאה אחוז תמיד
ואת בטח לא תוותרי על יחס לילדים.או על ארוחת צהריים (וגם שם אפשר להנמיך ציפיות ולעשות פשוט)
ככה שכן ..בתקופות כאלה מורידים ציפיות
ולומדים לחיות בנחת ושמחה גם בלי בית מבריק
ובעיני המצב שלכם הוא חלומי הלוואי והייתי מספיקה את התפקוד היומיומי שחייב כמו שצריך
ו

ממש מבאס, בית מלוכלך יכול ממש לעשות רע על הלב..
אולי יש איזה ארגון התנדבות באיזור שאת גרה בו? את יכוחה להצקשר לתיכון/אולפנה לשאול אם יש ארגון כזה שישלח בנות לעזור, לנו בתיכון היה..
בהצלחה ותרגישי טוב!

גם אני עברתי תקופה קשה של חוסר תפקוד ובע"ה מתאוששת. המצב בבית בהחלט לא מזהיר.... מודה שלפעמים אני מתבאסת לראות את המקלחת / שירותים כפי שהם אבל צריך להתרכז בעיקר.
לזכור שזו תקופה זמנית של בית לא נקי וב"ה זה מסיבות טובות ושמחות וכשהילדים יגדלו הם לא יזכרו איך הייתה נראת הרצפה אלא יהנו מעוד אח חדש שבע"ה יצטרף למשפחה.
תרגישי טוב !

שהבנתי שהיא טובה,לא זוכרת בדיוק את שמה אבדוק מחר בע"ה

מקסימה ממש נמצאת בכפר סבא.
הייתי אצלה פעמיים

וגם על השותפה שלה אניטה סילבר
4 סקירות ו-2 שקיפות עשיתי אצלהן
מקצועיות ונעימות!

אבל אני חושבת שהיא עובדת עם כמה קופות חולים. שווה לבדוק

באיזו קופה את? אם את בכללית - ממליצה על ד"ר רויטל דרעי.

שתיהן מתוקות ומקסימות, מסבירות הכול, וממש מתרגשות עם המטופלת.

(וגם אני הולכת רק לרופאות נשים...)

אני לא מאמינה בפינוק בגיל הפיצי. היא הרגע יצאה לך מהרחם ברור שהיא רוצה לחוש אותך. איפה את שמה אותה כשהיא לא עלייך? יש לה משהו מעניין? זה גיל שכבר מתחילים להכות במשחקים תלויים. אז אוניברסיטה, טרמפולינה כשהיא רואה אותך גם יכול להיות. כל דבר כמה דקות.
הלילות מעולים מעולים לגיל הזה.
לגבי השעמום. האמת שלא מוכר לי. אם את לא ממש עייפה ומספיקה בבית כנראה שהיא תינוקת די טובה סך הכל ומצבך טוב. ב''ה. אולי לפתח תחביב? תפירה? יצירות? ללמוד משהו? לקרא ספרים?
בהצלחה עם הכניסה למעון. לדעתי בינתיים תתנהלי איך שנח לך. שם כבר ירגילו אותה לסדר שלהם.

רואה סרטים קוראת ספרים וישנה. מנשקת את
התינוק.
שעמום? לא יודעת מה זה.
את יכולה לעשות אלבום דיגיטלי בלופה זה מה זה מעסיק ותהיה לך מזכרת מהממת.

בילד השני עוד תתגעגעי לשעמום הזה...
בכל אופן,
לגבי פינוק - לא מאמינה בזה בכלל! יש ילדים שזקוקים יותר שנתווך להם את העולם , גם לי יש תינוק בן ארבעה חודשים שרוצה אותי כל היום ואני מאפשרת לו כי הוא זקוק לי.
כדאי שהילדים שלנו יחוו עוד כמה רגעי חסד לפני המעון שם בוודאי לא ירימו אותם כל היום ....
נשמע שיש לה סדר יום מבחינת השעות ובכל מקרה בכניסה למעון היא תסתכרן עם השעות שלך , תהני!!!

בתכלס אני מותשת נורא.קשה לי שהיא על הידיים. יש לי מנשא אבל איתו אי אפשר לשבת וגם לא לעשות כל דבר . ל. מרגישה חנוקה..
ברמה העקרונית מסכימה איתכן בהחלט.
תודה על התגובות!

אם את מסכימה עקרונית עם זה שנחוץ וטוב לילד להיות צמוד פיזית לאמא כל היום, ומצד שני את לא מסוגלת לתת לילד שלך את המענה לצורך הזה בלי להיות חנוקה, אז התוצאה המתבקשת היא רגשות אשם (שלא נגמרים כאן, הם מלווים אמהות לכל החיים...).

 

אני מאמינה שאת אמא נהדרת לבתך, אם תרימי אותה כל היום, וגם אם תחליטי שאת לא. מותר לך להחליט איך גדלים ילדים בבית שלך, וזה ממש לא צריך להיות כמו בבית של השכנה, או של אחותך, או של האמא המושלמת מהכתבה בעיתון. הילדה שלך הופקדה בידייך, ולא בשביל לחנוק אותך!

אני אמא בלי רגשות אשם (רוב הזמן...), וגם את יכולה להיות!

אכן די להשוואות!חח

גזור ושמור!

איך את בלי רגשות אשמה? ספרי לנו@!

רק לאחרונה גיליתי ש(כמעט) לכל האמהות יש רגשות אשמה, כאלה שמטרידים כשהולכים לישון.
מניחה שכמה הנחות יסוד הצילו אותי מזה:

הקב"ה הביא את הילדים שלי אלי, כי זה מסלול החיים שנועד להם. גם הטעויות שיהיו לי, הן חלק ממסלול החיים שלהם.

אני לא חיה בשביל הילדים שלי, והם אינם מרכז העולם. כולנו חיים למען מטרה גדולה.

לכל אדם יש בחירה חופשית. אני מאמינה בהם וסומכת עליהם, ולא חוששת שכל משבר ישאיר אצלם טראומה שתהרוס להם את החיים.


חוץ מזה, כרגע אני לומדת בחוג הורים בגישת שפר, וזה ממש משחרר! מומלץ!!

וממש ממליצה על 'הלוחשת לתינוקות'.

מחזק. אהבתי ממש מה שכתבת

אטרקציות?

בנוגע לידיים, לא ממליצה להוריד בכוח ולתת לתינוקת לבכות, זה עלול להכניס אותה לחרדות. כל תינוק נפרד בקצב שלו, ובסוף כולם יורדים מהידיים (ואנחנו אלה שמתחננות לחיבוק ). תחשבי על נשים אפריקאיות או על קופים, זה הטבעי שהתינוק צמוד לאימא. ומי שאומר לך אחרת טועה. חשוב מאוד להשיג מנשא נוח ללבישה ולסחיבה. לי יש בייביביורן והוא אחלה, הוא יקר אז עדיף להשיג ממשפחה או יד 2. ניסיתי גם לופיקס והוא נחמד לגילאים קטנים.
בנוגע לשינה, בלי לחץ, תשכיבי מוקדם יוצר תכבי אורות, גם אם לא תירדם לאט לאט תבין מתי יום ומתי לילה. וזה בסדר לישון מאוחר בגיל כזה, אם זו הסיבה.
שעמום- לא נשאר לך הרבה זמן בחופשה, אז דווקא לא נורא להשתעמם קצת, לפתח תחביבים, אולי לפתוח עסק אם מתאים לך. חורף זו באמת תקופה של הרבה בבית, תנצלי ימים יפים ליציאות החוצה.

גם אני הייתי ככה בבת הראשונה שלי. היא היתה תינוקת ממש בסדר ואני כל כך השתעממתי בבית, לקחתי עבודות פרטיות ועדיין - - - בסוף חזרתי מוקדם לעבודה.

עם הבת השניה הארכתי את החופשה.... כבר לא היה משעמם, רציתי לנצל את הבקרים למנוחה לפני שהגדולה תחזור.

בקשר ל"ידיים", יכול להיות שהתינוקת שלך סובלת מכאבי בטן שרק כשאת מחזיקה אותה (בד"כ זה לוחץ על הבטן) אז נרגע לה קצת. 

הבת השניה שלי לא היתה רגועה בכלל, רק רק רק על הידיים כולל גם באמצע הלילה... עד שהלכתי למומחה לרגישויות ואלרגיות, ד"ר היימליך, והוא הביא לי כדורים הומאופטיים. ביום שהתחלתי לתת לה היא נרגעה קצת ואחרי חודש (גיל 5 חודשים) עבר לה לגמרי. תודה לקל.

יתכן מאוד גם שמתי שהיא לא בידיים שלך את עוברת לחדר אחר, והיא לא רואה אותך. תנסי להיות קרוב אליה, לשבת לידה, לשים עליה יד.

את יכולה גם לשים לידה בקבוק מים חמים שהיא תרגיש חום כמו כשאת מחזיקה אותה...

בהצלחה!

לא אקרא לזה פינוק אבל יש הרגלים בגיל מוקדם.
ההשוואה לנשים באפריקה או לגורילות לא שייכת בכלל. התינוקות שם נמצאים בתנאי הישרדות לא טובים בכלל ונאחזים באימא כדי שלא יפלו. זה לא מצב אידיאלי. אנחנו לא קנגרו ולא גורילות ולא חיים באפריקה.
הילדה יצאה לך מהבטן. עכשיו היא נפרדת ממך וצריכה לחוות את העולם בדרך שלה. נכון שאת נותנת אהבה וחום אבל אם את מצמידה אותה אלייך את גם מגבילה אותה. גם פיזית- ההתפתחות שלה תהיה בעייתית. גם תודעתית. היא צריכה להכיר את העולם כאדם עצמאי.
אני ממליצה להרגיל אותה לאט לבלות עם עצמה. לשכב לידה כשהיא באוניברסיטה. לשחק איתה כשהיא על משטח הפעילות. לאט לאט היא תלמד להעסיק את עצמה. היכולת שלה להיות עם עצמה זו המתנה הטובה ביותר שאת יכולה להעניק לה לדעתי!

מאמינה שהמשאבים צריכים להיות על התפתחות הילדה. במסגרת זה היא צריכה להיות כמה שיותר פעילה (על הידיים את מגבילה את הפעילות). תנסי לגרות לה את החושים, לגרות הפעלה של גפיים, להסתכל, להחזיק וכו'. גם חשוב מאד לשמור על סדר יום מסודר. זה חשוב לה מאד (אוכל, פעילות, שינה). לא מאמינה בלצאת לקניונים עם הילדה.
שמירה על סדר יום קבוע שנותן יציבות וגירוי הילדה לפעילות מילא לי את כל היום בחופשות הלידה.

מניחה שהיא נרדמת על הידיים. אם היא לקראת כניסה למעון אולי זה הזמן לקרוא קצת ולהתחיל לאמן אותה להרדם לבד.

וקרבה גופנית . זו לא פגיעה בהתפתחות. אלא זה הצורך האמיתי הנפשי וגם הגופני של התינוק . עם הזמן הוא יתפתח ויתנתק.

אפשר להביע המון חום ואהבה ועם זאת לכבד את המרחב של הילד.
הילדים שלי גדלו מחובקים ומנושקים ורואים שהם יודעים שהם אוהבים ויודעים גם לחבק, אבל עם זאת נתתי להם את המרחב שלהם ואת העצמאות שלהם והם רואים מזה רק ברכה.

את חופשות הלידה הארוכות שלי השקעתי בלהיות איתם ולאפשר להם להתפתח אבל הם ממש לא הרגישו בטוחים רק על הידיים.

אני רואה גם קורלציה בין אימהות שמסתובבות עם מנשאים עם הילדים עליהן (מתוך אמונה חזקה שזה מה שהילד צריך) להתעלמות מצרכים אחרים של הילד- למשל סדר יום. אימא שמבלה את הימים בקניון, גם אם הילד במנשא, לא קשובה לצרכים שלו. לפי מה שאני רואה, הידיים והמנשא מעיקים על האימא ובסוף מרחיקים אותה מהילד. המרחב חשוב לשני הצדדים.

אפשר ורצוי לתת חום. זה ממש לא אומר שכל רגע בלי מגע הוא רגע שהילד סובל.

התכוונתי לתת תובנות ממה שאני רואה.

מצטערת אם נשמע שיפוטי. רציתי להבהיר נקודה וכנראה לא הצלחתי.
אם חשוב מאד לאימא שהילד יהיה רוב הזמן או כל הזמן עליה, אז מה עושים עם הילד? בהתחלה מחבקים, מנשקים, מגרים לצחוק, שרים שירים, משחקי אצבעות ושוב מחבקים. בשלב כלשהו כבר מחפשים לעשות משהו אחר. אז מתחילים להסתובב עם הילד ומחפשים מה לעשות ולפעמים הפעילות לא כוללת את הילד.
לפעמים יוצאים לפעילויות שלא כוללות את הילד (שבמנשא) רק כי לא יודעים מה לעשות כבר.
בעצם יש 2 דברים- 1. מה התעסוקה. 2. האם יש מרחב לאימא ולילד.

הטענה שלי היא שכשנותנים לילד להיות פעיל ומחפשים בשבילו פעילות אז יש משהו חדש לעשות. אוניברסיטה, כדורים, בובות, תרגילים לגוף. הילד גם מתעניין בעוד דברים וגם לאימא פחות משעמם וזה גם תורם להתפתחות ואפשר גם לבנות סדר יום (למשל הוספת טיול).
בנוסף, יש מרחב לכל אחד מהם להיות קצת עם הגוף שלו וזה גם צורך, לדעתי, לשניהם.

אני רק אומר כמה דברים
1. לכל אמא משעמם בחופשת לידה וגם אימהות שמאפשרות מרחב יוצאות עם הילדים לקניונים וכו. לא רואה שום בעיה בזה
2. יש אינספור מחקרים על כמה הילד נתרם מהמגע עם האמא. גם רגישות וגם התפתחותית. זה לא סותר זמן לבד אבל אי אפשר להתעלם מהכח העצום שיש במגע עם האם ולטעון שזה רק במצבי מצוקה או משהו דימה שכתבת בהודעה הקודמת
3. לכל אמא יש צרכים אחרים וצורת האימהות שלה נגזרת מזה וזה בסדר. מותר וכדאי לומר לאמא שאין שום נזק, ויש גם תועלת, מתינוק שנמצא הרבה על הידיים בחודשי חייו הראשונים. זה לא סותר כהוא זה את העובדה שאפשר גם אחרת, ואם זה לא טוב לאמא היא צריכה למצוא את הדרך שלה שיהיה לה טוב.

מה שבעיקר. היה מאד לא נעים לקרוא זה את ההגדרה שלך שיש קורלציה בין מי שמשתמשת במנשא/הרבה ידיים לזה שהיא מתעלמת מצרכים אחרים של הילד ומסתובבת איתו בקניון. זה פשוט לא נכון . זה הכל

בגיל הקטנטן הם יורדים ממני ממש ממש ממש מעט. עכשיו בן תשעה וקצת חודשים בא לו לרדת והוא בהחלט לא מוכן להיות מוחזק כשמתחשק לו לרדת להשתובב. אז הידיים בהתחלה זה צורך. בוודאי שלא פוגע התפתחותית (מחקרים מוכיחים אחרת ולא, אין לי כח לחפש). כמובן יש ילדים שזקוקים לכך פחות ויש שיותר. כמו בכל צורך. יש תינוקות שישכבו שעה שלמה ויסתכלו על קשת בעגלה. ויש שיבכו אחרי עשר שניות. את מבינה? זה לא קטע של הרגל בגיל חודש. זה צרכים שונים. נשמע מהמם איך שאת דואגת לפתח את שלך. לא לכולן זה מתאים. ועדיין ילדים תקינים מתפתחים סבבה. מסכימה שאם לאמא יש קושי אפשר לנסות להרגיל לאט לאט ובהדרגה גם להישאר קצת לבד. לאט. עם קשר עין והקשבה. אבל אני פשוט לא מאמינה שהכל תלוי בנו. קטני שלי עכשיו רק סיים תקופה איומה של צרחות באוטו (עוד בוכה לפעמים ממש לא ברמה שהייתה ב''ה) בערך מאז שנולד. האחרים לא עשו את זה. הוא ילד אחר. עם קשיים שונים וצרכים שונים. כך זה בכל דבר. עצמאות זה משהו שנרכש לאורך כל החיים (וואלה אני עוד מתקשרת לאמא להתייעץ כשחולים לי). ובהתאמה לשלב ההתפתחותי ועם הקשבה לאם ולילד...

ונכון, לא נורא שהתינוק יהיה -קצת- במצוקה, אם הוא תינוק חרדתי במיוחד אז מלמדים אותו עצמאות לאט יותר. אם יש לו הרבה חוסן נפשי אז מהר יותר.
אבל-
יש צרכים שהם טבעיים ומשותפים לכל תינוק אנושי באשר הוא. ולא סתם כתבתי על קופים. כל תינוק זקוק למגע צמוד לאימא שלו. לא כל היום. ואפשר גם שאדם אחר יחזיק אותו כדי לספק את הצורך- אבל כאשר התינוק מאותת על צורך במגע, לפי כל פסיכולוג שעוסק בנושא- כדאי לאפשר לו.
במיוחד בגילאים הצעירים עליהן שאלה פותחת השרשור.
נכון שזה קשה וחונק לפעמים. לא קל לגדל תינוק. ולאט לאט הם יורדים מהידיים, מגלים עצמאות ובאמת שבשלב מסויים כל אימא מתגעגעת לרגעים האלה של הביחד ושל היצור הקטן שתלוי בה.

וכשהיא לא ישנה - על הידיים כמה שניתן במיוחד כשהיא לפני כניסה למעון

תצברי כחות למען הילדה שלך

אתן בתהליכים של היפרדות זה לוקח זמן

ככל שתהיה איתך יותר כן ייטב לה.

בהדרגה נסי לשים אותה על המיטה קרוב קרוב אליך ולשחק איתה כשהיא לא על הידיים זה ירגיל אותה למשחק

ומקווה  שגם בעלך ייקח איתך חלק בזה

בהצלחה!

 

לגבי שיעמום - ספרים, ללמוד ביו טיוב לעשות דברים ולעשות אותם! נסי לחשוב על כל דבר שיכול לעניין אותך

גינון, בישול, יצירה, סריגה, ניהול חשבונות, תכנות  פתיחת סתימות בכיור.... הכל אפשרי!

תודה רבה לכולכן על התגובות !
בתאוריה אני מבינה את הצורך במגע, אבל בפועל זה קשה לי, זאת האמת!
הייתי רוצה להיות אמא טוטאלית שכזו, אבל כנראה שאני גם צריכה את המרחב שלי לפעמים ומכאן גם היא חשה ממנה חוסר סבלנות לפעמים.
בכל מקרה לקחתי את הטיפ של לשמור איתה על קשר עין ומגע לסרוגין.
והייאוש מהשעמום קשור גם לחורף כנראה .. אגב עוד משהו שעשיתי זה לאגד את כל המתככןים שאספתי מאתרים לחוברת אחת ..
חורף חם חכולן!

אני מאמינה שדווקא אם תספקי לה את הצורך בקרבה היא דווקא תגלה יכולת להתנתק מהר יותר.
פשוט תדמייני שאת עדיין בהריון ותעשי הכל כרגיל כשהיא במנשא ואם כבד לך תשבי.
אבל היא בהחלט לא חייבת להיות במנשא או ביד, אם את רואה שהיא בסדר במיטה/עגלה/טרמפולינה אז שתהיה שם בכיף.
וגם, בדרך כלל אם לא יהיה כואב לה משהו או מציק היא פחות תצטרך אותך.

אני לצערי לא אמא של ידיים. מאוהבת בילדים שלי אבל לא מסוגלת. ב"ה שהם מסתדרים עם זה. (וכבר עברו לי ייסורי המצפון )
פשוט משאירה אותם קרוב אליי בלול או בטרמפולינה או על השטיח ברצפה ובסוף זה זורם.
אני כן הייתי מתעקשת לצאת בימים לא גשומים שלא קפוא. את צריכה את זה. לא פשוט להיות כל היום בבית. במיוחד בחורף המדכא הזה. אפילו פעם בשבוע פעמיים. ואם יש מי שישמור עליה בזמן הזה עוד יותר טוב.
לגבי סדר יום - קימה מוקדמת ככל הניתן. אוכל קצת משחקים ולישון וחוזר חלילה. זה ניסוי וטעייה עד שתצליחי לזהות מתי למשוך בערב כדי שתישן מוקדם.

 

תרגילי אותה להיות קצת לבד בהדרגה.

שימי אותה על הבטן על הריצפה (שמיכה...) עם צעצועים ותהיי לידה, לטפי, דברי.  אחרי כמה ימים כשהיא כבר תדע למצוא ענין בעצמה לכמה דקות, תקומי ותסתובבי בחדר, אח"כ תצאי לכמה דקות וכו....

 

הכל בהדרגה. עם ליטופים, דיבורים.....

 

סדר יום, מנסיון כואב, הכי חשוב שעת השכבה.   כשיש ילד אחד נוטים להגיד שלא נורא ישן אח"כ, יבוא איתנו לכל מקום... בטווח הרחוק זה הרסני.  ולכן כדאי שעת השכבה עם דברים קבועים שעושים שמסמנים לילד שהולכים לישון.

 

ובענין השעמום.  אם יש משהו שרצית ללמוד או להשתכלל בו, זה הזמן.

(מגזרות נייר, אפיה, כתיבה, צילום....)

 

בהצלחה.

 

אני מסכימה שמגע וקירבה לאמא חשובים מאוד מאוד,
לא חושבת שזה צריך להיות 24/7.
כמובן לא לנטוש אותה בוכיה כי זהו, נמאס להחזיק אותה, אבל כן להניח אותה על הבטן לכמה דקות (בהתחלה רק דקה-שתיים כל פעם), זה כבר גיל שהיא צריכה להיות על הבטן כמה פעמים ביום, להרים ראש, לחזק את חגורת הכתפיים. לשכב מולה, לדבר איתה, לעשות קולות, לעודד אותה להרים ראש ולהסתכל עליך, ללטף אותה... לאט לאט היא תתרגל להיות יותר על הבטן ותוכלי להספיק כמה דברים מהירים בכמה דקות שהיא שוכבת ומסתכלת עליך או על המשחקים שלה

לגמרי מבינה את התסכול שלך מזה שהיא כל הזמן דורשת להיות על הידיים. תינוק בגיל הזה (והרבה קודם...) בהחלט יכול להרדם בעצמו או לשחק (גם בהייה זה סוג של משחק...) בעצמו לפרק זמן. קרבה גופנית, חום ואהבה ללא הפסקה, זה בסדר אם זה טוב לך!

 ממש ממליצה לך לקרוא את 'הלוחשת לתינוקות' ולאמץ מה שנראה לך. לי זה עזר מאוד בלידה הראשונה, וגם בלידות הנוספות (אני אמא ל6). היא נותנת סדר יום, וגם מפרטת מה אפשר לצפות מתינוק בשלבים השונים. בהצלחה!

 

חנוך לנער על פי דרכו...
זה נכון מאד גם לתינוקות!
תני לעצמך זמן להכיר אותה וגם את עצמך כאמא, זה לוקח שנים ואת רק בתחילתו של מסע מורכב, מאתגר ומופלא.
הבת שלך היא בריאה חדשה בעולם שהגיעה אלייך במיוחד. אין מישהי שיכולה לדעת מה טוב לה בלי להכיר אותה.

אני מגדלת ב"ה תינוק שלישי עכשיו ומבינה, עד כמה העצות של נשים היו נכונות לו, אבל לא לקודמיו בשום אופן . פתאום אני מבינה שיש כל מיני סוגים של תינוקות.

אם הייתי מתייחסת לקודמיו כמו שאני אליו - זה פשוט היה לא נכון ולא מתאים.

היה רשום שעלולה לפגום ביעילות של המניעה (לא יודעת אם כל סוגי האנטיביוטיקה- מדברת על זינת)

 

מישהי יודעת?

אמרו לי את זה בבית מרקחת

אמרו לי את זה בכלליות שאדע

כמה זמן אחרי הכדור האחרון?