שאלות של אמא טרייהאליסי

היי   כותבת פה פעם ראשונה אבל קוראת הרבה

אני עם תינוקת בת 3 חודשים ושבוע,  בבית בחופשת לידה,  ויש לי כמה התייעצויות

 

1. היא מאוד רגילה  להיות "על הידיים", נראה שרק ככה היא יכולה להרגע, אבל כעת נוצר מצב שכל דקה שהיא לא על הידיים היא מתחילה לבכות. לי באופן אישי קשה לשמוע אותה ככה אז אני מרימה מיד, בעלי טוען שאני מרגילה אותה לזה ושהיא צריכה לדעת להיות לבד.  (כמובן שאנחנו בסביבה מחייכים אליה מדברים איתה, אין הכוונה לבד לגמרי). כעיקרון לא הסכמתי איתו אבל בימים האחרונים אני ממש מותשת, אני בעצם לא מצליחה לעשות כלום כי כל רגע שהיא לא על הידיים היא לא נינוחה עד שאני מרימה אותה, ואני כבר חסרת סבלנות.

2. שעמום בחופשת לידה- אמנם אני הולכת לכל מיני סדנאות ונפגשת עם חברות אבל בסוף רוב היום אני לבד בבית,  מוצאת את עצמי מטפסת על הקירות. יש באזורנו מעגל נשים ואני הולכת אליו אבל לא נוצרות חברויות של ממש, כמו כן בגלל החורף (קר אצלנו) אני באמת לא רוצה להוציא את הקטנה.  סדרות לא ככ מדבר אליי ואני עושה עבודות בית אבל זה לא מספק וממלא. מה אתן עושות בחופשת לידה?

3. סדר יום - איך אפשר לסייע לתינוקת להתחיל סדר יום? לרוב אנחנו קמות סופית סביב 9:00 ומנסה להרדים ב8:00. ובלילה: היא  מתעוררת כל שלוש וחצי ארבע שעות והייתי רוצה להאריך קצת יותר. היא לקראת כניסה למעון. יש  לכן טיפים לגבי סדר יום ?

 

סליחה על  האורך, לא חייבות לענות על כל השאלות! פשוט פתאום התפנה לי זמן אז ישר שאלתי הכל...

אשמח ממש לכל תגובה!  

כיף יש את הפורום! 

 

מזל טובאורוש3
אני לא מאמינה בפינוק בגיל הפיצי. היא הרגע יצאה לך מהרחם ברור שהיא רוצה לחוש אותך. איפה את שמה אותה כשהיא לא עלייך? יש לה משהו מעניין? זה גיל שכבר מתחילים להכות במשחקים תלויים. אז אוניברסיטה, טרמפולינה כשהיא רואה אותך גם יכול להיות. כל דבר כמה דקות.
הלילות מעולים מעולים לגיל הזה.
לגבי השעמום. האמת שלא מוכר לי. אם את לא ממש עייפה ומספיקה בבית כנראה שהיא תינוקת די טובה סך הכל ומצבך טוב. ב''ה. אולי לפתח תחביב? תפירה? יצירות? ללמוד משהו? לקרא ספרים?
בהצלחה עם הכניסה למעון. לדעתי בינתיים תתנהלי איך שנח לך. שם כבר ירגילו אותה לסדר שלהם.
לגבי שיעמום בחופשת לידהמיואשת******
רואה סרטים קוראת ספרים וישנה. מנשקת את
התינוק.
שעמום? לא יודעת מה זה.
את יכולה לעשות אלבום דיגיטלי בלופה זה מה זה מעסיק ותהיה לך מזכרת מהממת.
חלום שלי להשתעמם קצת😆הריונית ותיקה
בילד השני עוד תתגעגעי לשעמום הזה...
בכל אופן,
לגבי פינוק - לא מאמינה בזה בכלל! יש ילדים שזקוקים יותר שנתווך להם את העולם , גם לי יש תינוק בן ארבעה חודשים שרוצה אותי כל היום ואני מאפשרת לו כי הוא זקוק לי.
כדאי שהילדים שלנו יחוו עוד כמה רגעי חסד לפני המעון שם בוודאי לא ירימו אותם כל היום ....
נשמע שיש לה סדר יום מבחינת השעות ובכל מקרה בכניסה למעון היא תסתכרן עם השעות שלך , תהני!!!
אני ממש מסכימה בעיקרון, אבל..אליסי
בתכלס אני מותשת נורא.קשה לי שהיא על הידיים. יש לי מנשא אבל איתו אי אפשר לשבת וגם לא לעשות כל דבר . ל. מרגישה חנוקה..
ברמה העקרונית מסכימה איתכן בהחלט.
תודה על התגובות!
אני חושבת שאת במילכודשירה515

אם את מסכימה עקרונית עם זה שנחוץ וטוב לילד להיות צמוד פיזית לאמא כל היום, ומצד שני את לא מסוגלת לתת לילד שלך את המענה לצורך הזה בלי להיות חנוקה, אז התוצאה המתבקשת היא רגשות אשם (שלא נגמרים כאן, הם מלווים אמהות לכל החיים...).

 

אני מאמינה שאת אמא נהדרת לבתך, אם תרימי אותה כל היום, וגם אם תחליטי שאת לא. מותר לך להחליט איך גדלים ילדים בבית שלך, וזה ממש לא צריך להיות כמו בבית של השכנה, או של אחותך, או של האמא המושלמת מהכתבה בעיתון. הילדה שלך הופקדה בידייך, ולא בשביל לחנוק אותך!

אני אמא בלי רגשות אשם (רוב הזמן...), וגם את יכולה להיות!

אהבתי, תגובה יפה מיואשת******
תודה רבה לך!אליסי
אכן די להשוואות!חח
תגובה מהממת!!!לפניו ברננה!
גזור ושמור!
אגבאליסי
איך את בלי רגשות אשמה? ספרי לנו@!
האמת? לא יודעת.שירה515
רק לאחרונה גיליתי ש(כמעט) לכל האמהות יש רגשות אשמה, כאלה שמטרידים כשהולכים לישון.
מניחה שכמה הנחות יסוד הצילו אותי מזה:

הקב"ה הביא את הילדים שלי אלי, כי זה מסלול החיים שנועד להם. גם הטעויות שיהיו לי, הן חלק ממסלול החיים שלהם.

אני לא חיה בשביל הילדים שלי, והם אינם מרכז העולם. כולנו חיים למען מטרה גדולה.

לכל אדם יש בחירה חופשית. אני מאמינה בהם וסומכת עליהם, ולא חוששת שכל משבר ישאיר אצלם טראומה שתהרוס להם את החיים.


חוץ מזה, כרגע אני לומדת בחוג הורים בגישת שפר, וזה ממש משחרר! מומלץ!!

וממש ממליצה על 'הלוחשת לתינוקות'.
תודה רבה על התשובה!אליסיאחרונה
מחזק. אהבתי ממש מה שכתבת
מה עם מנשא? מה עם אוניברסיטה? טרמפולינה ושארוואוו
אטרקציות?
את נשמעת אמא נהדרת!בלדרית
בנוגע לידיים, לא ממליצה להוריד בכוח ולתת לתינוקת לבכות, זה עלול להכניס אותה לחרדות. כל תינוק נפרד בקצב שלו, ובסוף כולם יורדים מהידיים (ואנחנו אלה שמתחננות לחיבוק ). תחשבי על נשים אפריקאיות או על קופים, זה הטבעי שהתינוק צמוד לאימא. ומי שאומר לך אחרת טועה. חשוב מאוד להשיג מנשא נוח ללבישה ולסחיבה. לי יש בייביביורן והוא אחלה, הוא יקר אז עדיף להשיג ממשפחה או יד 2. ניסיתי גם לופיקס והוא נחמד לגילאים קטנים.
בנוגע לשינה, בלי לחץ, תשכיבי מוקדם יוצר תכבי אורות, גם אם לא תירדם לאט לאט תבין מתי יום ומתי לילה. וזה בסדר לישון מאוחר בגיל כזה, אם זו הסיבה.
שעמום- לא נשאר לך הרבה זמן בחופשה, אז דווקא לא נורא להשתעמם קצת, לפתח תחביבים, אולי לפתוח עסק אם מתאים לך. חורף זו באמת תקופה של הרבה בבית, תנצלי ימים יפים ליציאות החוצה.
מצב נורמאלי מאוד!תוכניתנית

גם אני הייתי ככה בבת הראשונה שלי. היא היתה תינוקת ממש בסדר ואני כל כך השתעממתי בבית, לקחתי עבודות פרטיות ועדיין - - - בסוף חזרתי מוקדם לעבודה.

עם הבת השניה הארכתי את החופשה.... כבר לא היה משעמם, רציתי לנצל את הבקרים למנוחה לפני שהגדולה תחזור.

בקשר ל"ידיים", יכול להיות שהתינוקת שלך סובלת מכאבי בטן שרק כשאת מחזיקה אותה (בד"כ זה לוחץ על הבטן) אז נרגע לה קצת. 

הבת השניה שלי לא היתה רגועה בכלל, רק רק רק על הידיים כולל גם באמצע הלילה... עד שהלכתי למומחה לרגישויות ואלרגיות, ד"ר היימליך, והוא הביא לי כדורים הומאופטיים. ביום שהתחלתי לתת לה היא נרגעה קצת ואחרי חודש (גיל 5 חודשים) עבר לה לגמרי. תודה לקל.

יתכן מאוד גם שמתי שהיא לא בידיים שלך את עוברת לחדר אחר, והיא לא רואה אותך. תנסי להיות קרוב אליה, לשבת לידה, לשים עליה יד.

את יכולה גם לשים לידה בקבוק מים חמים שהיא תרגיש חום כמו כשאת מחזיקה אותה...

בהצלחה!

לא מאמינה במה שכתבו בכללסלמנקה
לא אקרא לזה פינוק אבל יש הרגלים בגיל מוקדם.
ההשוואה לנשים באפריקה או לגורילות לא שייכת בכלל. התינוקות שם נמצאים בתנאי הישרדות לא טובים בכלל ונאחזים באימא כדי שלא יפלו. זה לא מצב אידיאלי. אנחנו לא קנגרו ולא גורילות ולא חיים באפריקה.
הילדה יצאה לך מהבטן. עכשיו היא נפרדת ממך וצריכה לחוות את העולם בדרך שלה. נכון שאת נותנת אהבה וחום אבל אם את מצמידה אותה אלייך את גם מגבילה אותה. גם פיזית- ההתפתחות שלה תהיה בעייתית. גם תודעתית. היא צריכה להכיר את העולם כאדם עצמאי.
אני ממליצה להרגיל אותה לאט לבלות עם עצמה. לשכב לידה כשהיא באוניברסיטה. לשחק איתה כשהיא על משטח הפעילות. לאט לאט היא תלמד להעסיק את עצמה. היכולת שלה להיות עם עצמה זו המתנה הטובה ביותר שאת יכולה להעניק לה לדעתי!
בקשר לתעסוקהסלמנקה
מאמינה שהמשאבים צריכים להיות על התפתחות הילדה. במסגרת זה היא צריכה להיות כמה שיותר פעילה (על הידיים את מגבילה את הפעילות). תנסי לגרות לה את החושים, לגרות הפעלה של גפיים, להסתכל, להחזיק וכו'. גם חשוב מאד לשמור על סדר יום מסודר. זה חשוב לה מאד (אוכל, פעילות, שינה). לא מאמינה בלצאת לקניונים עם הילדה.
שמירה על סדר יום קבוע שנותן יציבות וגירוי הילדה לפעילות מילא לי את כל היום בחופשות הלידה.

מניחה שהיא נרדמת על הידיים. אם היא לקראת כניסה למעון אולי זה הזמן לקרוא קצת ולהתחיל לאמן אותה להרדם לבד.
לגמרי איתך בתגובותהמקורית


אני ממליצה בחודשים הראשונים כמה שיותר אמאוואוו
וקרבה גופנית . זו לא פגיעה בהתפתחות. אלא זה הצורך האמיתי הנפשי וגם הגופני של התינוק . עם הזמן הוא יתפתח ויתנתק.
לא סותרסלמנקה
אפשר להביע המון חום ואהבה ועם זאת לכבד את המרחב של הילד.
הילדים שלי גדלו מחובקים ומנושקים ורואים שהם יודעים שהם אוהבים ויודעים גם לחבק, אבל עם זאת נתתי להם את המרחב שלהם ואת העצמאות שלהם והם רואים מזה רק ברכה.

את חופשות הלידה הארוכות שלי השקעתי בלהיות איתם ולאפשר להם להתפתח אבל הם ממש לא הרגישו בטוחים רק על הידיים.

אני רואה גם קורלציה בין אימהות שמסתובבות עם מנשאים עם הילדים עליהן (מתוך אמונה חזקה שזה מה שהילד צריך) להתעלמות מצרכים אחרים של הילד- למשל סדר יום. אימא שמבלה את הימים בקניון, גם אם הילד במנשא, לא קשובה לצרכים שלו. לפי מה שאני רואה, הידיים והמנשא מעיקים על האימא ובסוף מרחיקים אותה מהילד. המרחב חשוב לשני הצדדים.

אפשר ורצוי לתת חום. זה ממש לא אומר שכל רגע בלי מגע הוא רגע שהילד סובל.
סליחה, אבל הכתיבה השיפוטית הזו מאד לא נעימהמיואשת******
לא התכוונתי לכתוב שיפוטי.סלמנקה
התכוונתי לתת תובנות ממה שאני רואה.
רוצה להבהיר קצתסלמנקה
מצטערת אם נשמע שיפוטי. רציתי להבהיר נקודה וכנראה לא הצלחתי.
אם חשוב מאד לאימא שהילד יהיה רוב הזמן או כל הזמן עליה, אז מה עושים עם הילד? בהתחלה מחבקים, מנשקים, מגרים לצחוק, שרים שירים, משחקי אצבעות ושוב מחבקים. בשלב כלשהו כבר מחפשים לעשות משהו אחר. אז מתחילים להסתובב עם הילד ומחפשים מה לעשות ולפעמים הפעילות לא כוללת את הילד.
לפעמים יוצאים לפעילויות שלא כוללות את הילד (שבמנשא) רק כי לא יודעים מה לעשות כבר.
בעצם יש 2 דברים- 1. מה התעסוקה. 2. האם יש מרחב לאימא ולילד.

הטענה שלי היא שכשנותנים לילד להיות פעיל ומחפשים בשבילו פעילות אז יש משהו חדש לעשות. אוניברסיטה, כדורים, בובות, תרגילים לגוף. הילד גם מתעניין בעוד דברים וגם לאימא פחות משעמם וזה גם תורם להתפתחות ואפשר גם לבנות סדר יום (למשל הוספת טיול).
בנוסף, יש מרחב לכל אחד מהם להיות קצת עם הגוף שלו וזה גם צורך, לדעתי, לשניהם.
האמת שאין לי כח להיכנס לויכוחמיואשת******
אני רק אומר כמה דברים
1. לכל אמא משעמם בחופשת לידה וגם אימהות שמאפשרות מרחב יוצאות עם הילדים לקניונים וכו. לא רואה שום בעיה בזה
2. יש אינספור מחקרים על כמה הילד נתרם מהמגע עם האמא. גם רגישות וגם התפתחותית. זה לא סותר זמן לבד אבל אי אפשר להתעלם מהכח העצום שיש במגע עם האם ולטעון שזה רק במצבי מצוקה או משהו דימה שכתבת בהודעה הקודמת
3. לכל אמא יש צרכים אחרים וצורת האימהות שלה נגזרת מזה וזה בסדר. מותר וכדאי לומר לאמא שאין שום נזק, ויש גם תועלת, מתינוק שנמצא הרבה על הידיים בחודשי חייו הראשונים. זה לא סותר כהוא זה את העובדה שאפשר גם אחרת, ואם זה לא טוב לאמא היא צריכה למצוא את הדרך שלה שיהיה לה טוב.

מה שבעיקר. היה מאד לא נעים לקרוא זה את ההגדרה שלך שיש קורלציה בין מי שמשתמשת במנשא/הרבה ידיים לזה שהיא מתעלמת מצרכים אחרים של הילד ומסתובבת איתו בקניון. זה פשוט לא נכון . זה הכל
תקשיביאורוש3
בגיל הקטנטן הם יורדים ממני ממש ממש ממש מעט. עכשיו בן תשעה וקצת חודשים בא לו לרדת והוא בהחלט לא מוכן להיות מוחזק כשמתחשק לו לרדת להשתובב. אז הידיים בהתחלה זה צורך. בוודאי שלא פוגע התפתחותית (מחקרים מוכיחים אחרת ולא, אין לי כח לחפש). כמובן יש ילדים שזקוקים לכך פחות ויש שיותר. כמו בכל צורך. יש תינוקות שישכבו שעה שלמה ויסתכלו על קשת בעגלה. ויש שיבכו אחרי עשר שניות. את מבינה? זה לא קטע של הרגל בגיל חודש. זה צרכים שונים. נשמע מהמם איך שאת דואגת לפתח את שלך. לא לכולן זה מתאים. ועדיין ילדים תקינים מתפתחים סבבה. מסכימה שאם לאמא יש קושי אפשר לנסות להרגיל לאט לאט ובהדרגה גם להישאר קצת לבד. לאט. עם קשר עין והקשבה. אבל אני פשוט לא מאמינה שהכל תלוי בנו. קטני שלי עכשיו רק סיים תקופה איומה של צרחות באוטו (עוד בוכה לפעמים ממש לא ברמה שהייתה ב''ה) בערך מאז שנולד. האחרים לא עשו את זה. הוא ילד אחר. עם קשיים שונים וצרכים שונים. כך זה בכל דבר. עצמאות זה משהו שנרכש לאורך כל החיים (וואלה אני עוד מתקשרת לאמא להתייעץ כשחולים לי). ובהתאמה לשלב ההתפתחותי ועם הקשבה לאם ולילד...
לדעתי כל תינוק וכל אימא הם בעלי צרכים אחריםבלדרית
ונכון, לא נורא שהתינוק יהיה -קצת- במצוקה, אם הוא תינוק חרדתי במיוחד אז מלמדים אותו עצמאות לאט יותר. אם יש לו הרבה חוסן נפשי אז מהר יותר.
אבל-
יש צרכים שהם טבעיים ומשותפים לכל תינוק אנושי באשר הוא. ולא סתם כתבתי על קופים. כל תינוק זקוק למגע צמוד לאימא שלו. לא כל היום. ואפשר גם שאדם אחר יחזיק אותו כדי לספק את הצורך- אבל כאשר התינוק מאותת על צורך במגע, לפי כל פסיכולוג שעוסק בנושא- כדאי לאפשר לו.
במיוחד בגילאים הצעירים עליהן שאלה פותחת השרשור.
נכון שזה קשה וחונק לפעמים. לא קל לגדל תינוק. ולאט לאט הם יורדים מהידיים, מגלים עצמאות ובאמת שבשלב מסויים כל אימא מתגעגעת לרגעים האלה של הביחד ושל היצור הקטן שתלוי בה.
לישון לישון לישון כל רגע שהילדה ישנהמיכל ממב

וכשהיא לא ישנה - על הידיים כמה שניתן במיוחד כשהיא לפני כניסה למעון

תצברי כחות למען הילדה שלך

אתן בתהליכים של היפרדות זה לוקח זמן

ככל שתהיה איתך יותר כן ייטב לה.

בהדרגה נסי לשים אותה על המיטה קרוב קרוב אליך ולשחק איתה כשהיא לא על הידיים זה ירגיל אותה למשחק

ומקווה  שגם בעלך ייקח איתך חלק בזה

בהצלחה!

 

לגבי שיעמום - ספרים, ללמוד ביו טיוב לעשות דברים ולעשות אותם! נסי לחשוב על כל דבר שיכול לעניין אותך

גינון, בישול, יצירה, סריגה, ניהול חשבונות, תכנות  פתיחת סתימות בכיור.... הכל אפשרי!

תודה רבה לכולכן!אליסי
תודה רבה לכולכן על התגובות !
בתאוריה אני מבינה את הצורך במגע, אבל בפועל זה קשה לי, זאת האמת!
הייתי רוצה להיות אמא טוטאלית שכזו, אבל כנראה שאני גם צריכה את המרחב שלי לפעמים ומכאן גם היא חשה ממנה חוסר סבלנות לפעמים.
בכל מקרה לקחתי את הטיפ של לשמור איתה על קשר עין ומגע לסרוגין.
והייאוש מהשעמום קשור גם לחורף כנראה .. אגב עוד משהו שעשיתי זה לאגד את כל המתככןים שאספתי מאתרים לחוברת אחת ..
חורף חם חכולן!
זה באמת קשה לספק את הצורך במרחב..בלדרית
אני מאמינה שדווקא אם תספקי לה את הצורך בקרבה היא דווקא תגלה יכולת להתנתק מהר יותר.
פשוט תדמייני שאת עדיין בהריון ותעשי הכל כרגיל כשהיא במנשא ואם כבד לך תשבי.
אבל היא בהחלט לא חייבת להיות במנשא או ביד, אם את רואה שהיא בסדר במיטה/עגלה/טרמפולינה אז שתהיה שם בכיף.
וגם, בדרך כלל אם לא יהיה כואב לה משהו או מציק היא פחות תצטרך אותך.
אנסה לעזורהמקורית
אני לצערי לא אמא של ידיים. מאוהבת בילדים שלי אבל לא מסוגלת. ב"ה שהם מסתדרים עם זה. (וכבר עברו לי ייסורי המצפון )
פשוט משאירה אותם קרוב אליי בלול או בטרמפולינה או על השטיח ברצפה ובסוף זה זורם.
אני כן הייתי מתעקשת לצאת בימים לא גשומים שלא קפוא. את צריכה את זה. לא פשוט להיות כל היום בבית. במיוחד בחורף המדכא הזה. אפילו פעם בשבוע פעמיים. ואם יש מי שישמור עליה בזמן הזה עוד יותר טוב.
לגבי סדר יום - קימה מוקדמת ככל הניתן. אוכל קצת משחקים ולישון וחוזר חלילה. זה ניסוי וטעייה עד שתצליחי לזהות מתי למשוך בערב כדי שתישן מוקדם.

בהדרגהפרה

 

תרגילי אותה להיות קצת לבד בהדרגה.

שימי אותה על הבטן על הריצפה (שמיכה...) עם צעצועים ותהיי לידה, לטפי, דברי.  אחרי כמה ימים כשהיא כבר תדע למצוא ענין בעצמה לכמה דקות, תקומי ותסתובבי בחדר, אח"כ תצאי לכמה דקות וכו....

 

הכל בהדרגה. עם ליטופים, דיבורים.....

 

סדר יום, מנסיון כואב, הכי חשוב שעת השכבה.   כשיש ילד אחד נוטים להגיד שלא נורא ישן אח"כ, יבוא איתנו לכל מקום... בטווח הרחוק זה הרסני.  ולכן כדאי שעת השכבה עם דברים קבועים שעושים שמסמנים לילד שהולכים לישון.

 

ובענין השעמום.  אם יש משהו שרצית ללמוד או להשתכלל בו, זה הזמן.

(מגזרות נייר, אפיה, כתיבה, צילום....)

 

בהצלחה.

 

מאזנת...מחי
אני מסכימה שמגע וקירבה לאמא חשובים מאוד מאוד,
לא חושבת שזה צריך להיות 24/7.
כמובן לא לנטוש אותה בוכיה כי זהו, נמאס להחזיק אותה, אבל כן להניח אותה על הבטן לכמה דקות (בהתחלה רק דקה-שתיים כל פעם), זה כבר גיל שהיא צריכה להיות על הבטן כמה פעמים ביום, להרים ראש, לחזק את חגורת הכתפיים. לשכב מולה, לדבר איתה, לעשות קולות, לעודד אותה להרים ראש ולהסתכל עליך, ללטף אותה... לאט לאט היא תתרגל להיות יותר על הבטן ותוכלי להספיק כמה דברים מהירים בכמה דקות שהיא שוכבת ומסתכלת עליך או על המשחקים שלה
אני עם בעלךשירה515

לגמרי מבינה את התסכול שלך מזה שהיא כל הזמן דורשת להיות על הידיים. תינוק בגיל הזה (והרבה קודם...) בהחלט יכול להרדם בעצמו או לשחק (גם בהייה זה סוג של משחק...) בעצמו לפרק זמן. קרבה גופנית, חום ואהבה ללא הפסקה, זה בסדר אם זה טוב לך!

 ממש ממליצה לך לקרוא את 'הלוחשת לתינוקות' ולאמץ מה שנראה לך. לי זה עזר מאוד בלידה הראשונה, וגם בלידות הנוספות (אני אמא ל6). היא נותנת סדר יום, וגם מפרטת מה אפשר לצפות מתינוק בשלבים השונים. בהצלחה!

 

לדעתי קחי את הזמן להכיר את ביתךארץטרופיתיפה
חנוך לנער על פי דרכו...
זה נכון מאד גם לתינוקות!
תני לעצמך זמן להכיר אותה וגם את עצמך כאמא, זה לוקח שנים ואת רק בתחילתו של מסע מורכב, מאתגר ומופלא.
הבת שלך היא בריאה חדשה בעולם שהגיעה אלייך במיוחד. אין מישהי שיכולה לדעת מה טוב לה בלי להכיר אותה.

אני מגדלת ב"ה תינוק שלישי עכשיו ומבינה, עד כמה העצות של נשים היו נכונות לו, אבל לא לקודמיו בשום אופן . פתאום אני מבינה שיש כל מיני סוגים של תינוקות.

אם הייתי מתייחסת לקודמיו כמו שאני אליו - זה פשוט היה לא נכון ולא מתאים.

אפשר לפרוק?אנונימית בהו"ל

מרגישה שאין לי כבר כח

אנחנו גרים ברחוב מלא ילדים

ויש כאן אימהות שמשחררות את הילדים לבד

והם פשוט עושים נזקים כמו לאבד בימבות, להשתמש באופניים ולפנצ'ר ועוד ועוד

וגם דורשים את התשומת לב שלי כאמא שנמצאת ומבקשים עזרה בכל מיני דברים

 

אין לי כח להיות הגמח של השכונה

בקושי לילדים שלי יש לי סבלנות

 

אבל מצד שני אין לי ברירה אלא להציל את הילד של השכנה שמשייט לו בכביש

או ילד שמרביץ לילד שלי ואני צריכה פעם אחר פעם להזיז אותו ממנו ואין שום אמא בסביבה שתקח אחריות ופשוט תקח אותו הביתה

 אלו אימהות ספציפיות אבל הן פשוט לא נרמזות בכלל

ואין לי כבר כח

אוףף

 

זה גורם לי ממש לכעסים וגם להתבאסות על עצמי כשאני כועסת על ילדים של אחרים

אבל באמת זה פשוט חוסר אונים מטורף כשאני חייבת לטפל בעשרה ילדים לפחות במקום רק בשלי הפרטיים

 

חזרנו מקודם הביתה ומצאתי בימבה חדשה שלנו מלפני כמה ימים שבורה על יד השכנים, וילד אחר מהשכונה עליה. היא הייתה בתוך החצר שלנו בבוקר

וזה כל כך מעצבן כי גם אין לי שום יכולת לדעת מי הוציא ומי שבר. בקיצור, הנזק כולו נספג על ידנו

 

לא יכולה להשאיר כלום בחוץ. כלום כי ילדים נכנסים ולוקחים

וגם בקטע של אוכל, אין לי כח להאכיל את כל השכונה ולא בא לי לחתוך תפוחים לילדים שאמא שלהם נופשת בבית

(וגם אחרי שאני לא מסכימה, לא בא לי שהם יבהו צמוד אלי בתפוחים הנחתכים לילדים שלי)

 

סופריקה

 

 

קצת אחרתאביב בחורף

מזדהה מאוד מאוד עם הפותחת והמגיבות.

אלו דברים שחוזרים על עצמם ואני נוכחת לראות לא רק בגינה גם שאני לוקחת ומחזירה את הילדים מהמסגרות, בפרוש, יש הורים שמסתמכים מראש על  כך שיהיה מי שיעביר את הילדים שלהם את הכביש ובטוח תהיה אמא רחומה בגינה שתשים לב מה קורה מסביבה ותדאג לילד שלה במקרה שיהיה צריך עזרה, וככה יש הורים שנמצאים כבר עמוק בעבודה או בהכנות לשבת ויש בחוץ "בייבי סיטר אנונימית".

עם זאת, היו פה תגובות שעשו לי קווץ בלב, בכל אופן, אנחנו עם לב, יש את הציווי של "מבשרך על תתעלם" יש לזה הרבה פירושים.....

ישנם מקרים שנראים לנו חיצונית ההיפך ממה שהם באמת, לדעתי, כל אחד/אחת יעשה את החישוב שלו עם יכול לסייע ולעזור , תנסו לחשוב כמה זה מבייש ילד שרואה אמא מחלקת לילדים שלה תפוח בגינה והעיניים שלו יוצאות לפלח תפוח מקולף, לפעמים פלח כזה יאשיר אותו מה שנפנוף שלו יעשה ההיפך 

בכל אופן זו הגישה שלי

 

תעזרו לי לשמוחחחואז את תראי

יום העצמאות

כולם עם המשפחה

עם חברים מהיישוב

עושים על האש

נהנים


ואנחנו כרגיל בבית

משפחה גרעינית

תודה ה' על המשפחה שלי!!!!!!!!!!!!

כמה שניסינו להזמין חברים/משפחה

פשוט לא זורם

זה קשה כשאין משפחה נורמלית וגם קהילה אין

הרגשה של בדידות ואני בן אדם כל כך חברותי


וזה לא פשוט

לסחוב הכל

לארגן הכל

לשלם על הכל

להעסיק את הילדים

הכל לבד

מסיימים עם הלשון בחוץ

"רק בשביל הילדים"


וגם לי בא שמישהו יזמין אותי

לבוא ככה

כמו שאני

להכין משהו קטן

וזהו

להרגיש תחושה של ביחד

של חלק ממשפחה

מקהילה

ואין....


יאללהההה

הולכת להמשיך להכין סלטים טעימים

ומהר מהר מנגבת את הדמעות

תודה שהייתן כאן🥰

הלוואי ותהנו ותשמחו!!! חיבוקיעל מהדרום
לא רלוונטי כבר להשנהשלומית.

אבל גם לנו אין משפחה/ חברים שמסתדר לחגוג איתם ופשוט יצאנו לטייל!

בלי על האש ועם טיול שמותאם לקטנטנים והיה ממש כיף!


אולי תחשבו על כיוון כזה?

הבעיה לא משתנה ואז את תראי

זה בכל מקרה מרגיש לבד

והעומס והעול שבהכנות וכל כך מעייף - נשאר...

חוץ מזה שחלק מהעניין של היום זה לעשות על האש ולא רצינו לאכזב את הילדים

על האש זה לא באמת מצוות היום 😉אולי בקרוב
כן, הרבה עושים אבל אם לא זורם, לא מסתדר אם סתם פחות אוהבים באמת שאין חובה ואפשר לעשות משהו אחר
אולי תנסואורוש3
לחשוב מה יהיה לכם הכי כיף. זה לא פותר את הבעיה של חברים או משפחה. אני לא יודעת מה הרקע וחיבוק גדול על זה! אבל בביחד שלכם הייתי משקיעה רגע מחשבה מה יהיה לך פחות שוחק ויותר ממלא. כמו שהציעו אפשר לטייל, אפשר ללכת למתנפחים באיזה מקום עם דוכני אוכל, לשבת ליד מעיין, לעשות בוקר סרט. סתם זרקתי. אבל ברעיון, אין חובה כמעט בשום דבר... תנסי בביחד שלכם לא להרגיש רק שאת מקריבה למען אחרים אלא גם נהנית. 
אני אגיד לך מהואז את תראי

אנחנו כל שבת בבית

כל חג בבית

אז גם ביום העצמאות להיות שוב בבית?

יש בזה משהו מאוד לא קל עבורי


ואני הכי אוהבת את הבית שלי

והמשפחה הגרעינית שלי היא כל חיי!!!

ועדיין יש בי רצון שהילדים שלי יחוו ילדות עם בני דודים ושבתות עמוסות וטיולים ומרחבים ועוד אנשים שהם לא רק אבא ואמא.

לשניה אני לא מתלוננת, מודה לה' על המשפחה המתוקה שלי, זה חסד!!!

פשוט אומרת שיש משהו מאוד בודד בלהיות בלי קהילה, בלי חברה לפרוק לה קצת, בלי משפחה עוטפת.

סה"כ אנחנו זוג צעיר...


תודה על ההבנה והרעיונות💜

למה זה ככה בעצם?אורוש3
אמממואז את תראי

מצד אחד המשפחה בחו"ל

מהצד השני משפחה מאוד קטנה, ההורים לא בעניין של לארח וגם לא לבוא אלינו (לצורך העניין היו היום בבית, פשוט נחו והמשיכו בשלהם)

והאחים הולכים לצד השני באופן קבוע (אפשר להבין אותם, יותר כיף שם )


מבחינת קהילה אין פה ממש קהילה קרובה

יש קהילה גדולה שכן יש שם אנשים שאנחנו מדברים איתם ונפגשים בבית כנסת וכאלה אבל לא מגיע לרמה של לעשות דברים ביחד וניסיתי לא פעם...

קשוח...אורוש3

הייתי מנסה להזמין את האחים.

לחשוב על חברים מהעבר, צבא, ישיבה, אולפנה, לימודים. ומנסה לחדש קשרים לאט לאט. וכן יותר להתחבר לקהילה. 

אז למה אתם לא עוברים לקהילה?אמאשוני

דווקא בגלל שאתם זוג צעיר כדאי להשקיע בלבנות קשרים שיתנו לכם את המעטפת והגיוון שאתם זקוקים להם.

זה לא קורה בבום, זו דרך, ולכן כדאי להתחיל אותה כדי שתקצרו פירות בהמשך.

לא מוצאים לאןואז את תראי

זו האמת.

לא רוצים בשומרון/ בנימין

לא בלוד

מבחינת עבודה חריש לא מתאימה

ונראה לי שבזה סיכמנו את המקומות הקהילתיים...

לא?

ממש ממש לא..שקדי מרק

יש הרבה קהילות בערים סביב בתי כנסת/גרעינים

אם אתם בעניין, הייתי מתאמצת לחפש

ויש עוד כמה יישובים חוץ מבשומרון ובנימיןשקדי מרק
אשמח לשמועואז את תראי
יש בגוש עציון, באיזור הר חברון, בלכיששקדי מרק

אבל אם השיקול הוא רק בטחוני אז אולי גם אלו לא יתאימו לכם.

בנוסף יש יישובים כמו למשל מרכז שפירא, מרחבעם, כמובן תלוי איזור

לגבי ערים יש גרעינים קטנים, שבהם הקהילות קטנות ומחוברות יותר (מכירה בגדרה ובחיפה אם רלוונטי לכם, אני מכירה חלקית אבל שווה לברר.

חיפוש מקום מגורים הוא מסע לדעתי.. לא פשוט ברור

ממה שבדקנו זה או מסוכןואז את תראי

או יקר בטירוף.

למשל מרכז שפירא זה מקום מאוד מאוד יקר...

אנסה לבדוק שוב לגבי מה שכתבת. תודה!

לא מהיכרות אישית אבל יששיפור

את כפר הרואה, יד בנימין, נחלים, מרכז שפירא, שבי דרום, נראה לי ששומריה וברכיה גם לא ביוש.

ויש גם יישובים בגולן ובעוטף עזה.

ברכיה זה מושב ליד אשקלוןיעל מהדרום
לק"י

שומריה זה בלכיש.

לכיש לא מסוכן בכלל אין שם ערביםפה משתמש/ת

וגם אזעקות כמעט לא

לגמרי אזור רגוע יחסית


בני דקלים,שומריה,נטע,כרמי קטיף

לא יודעת מה הסגנון שלך

אבל ישובים חמודים 

גם ברכיה לא מסוכן. רק לא נראה לי שזה מה שהיא מחפשתיעל מהדרום
אנחנו גרים במקום כזהואז את תראי
זה לא מספיק קהילתי בשבילנו
זה גם עניין של אופייעל מהדרום

לק"י


אנחנו גרים בעיר לא קטנה בדרום, שייכים לגרעין משפחות.

אני לא כזה נפגשת עם נשים/ חברות ביומיום, אבל גם כשיש מפגשים ואני הולכת, אני לא כל כך מוצאת את עצמי.


כדאי שתחשבו מה בדיוק אתם מחפשים.

לאאמאשוני

בכל עיר כמעט נראה לי שיש קהילות של משפחות דתיות צעירות.

פתח תקווה וגבעת שמואל למשל נחשבות לערים דתיות

אבל גם ברחובות, מודיעין וראשון לציון יש קהילות תוססות.

ואם את מחפשת ערים זולות יותר גם לא חסר.

אנחנו גרים ביישוב גדול עם קהילה סביבואז את תראי

גרעין כזה.

וזה לא מספיק קהילתי בשבילנו...

לא מחפשים רק אירועים בחגים ותפילה משותפת.

אוקי אבל יש מאות קהילות בארץאמאשוני
כדאי להשקיע בבירור יסודי של הצרכים וההיצע
ועוד טיפאמאשוני

אם אתם בסגנון חוצניקי למשל אמריקאי או צרפתי, כדאי לברר על קהילות מתאימות, אצל הרבה יש את הנושא של משפחה בחו"ל ומטבע הדברים הקהילה נותנת תחושת משפחה.

למשל בחשמונאים יש קהילה חוצניקית מבוגרת, לא יודעת איפה יש צעירה, כי אני כבר פחות מעורה בגילאים הצעירים אבל בטוח יש.

בבית שמש נגיד יש כמה קהילות כאלו.

גם בירושלים יש.

יש קהילות מבוססות שהן יותר סגורות וחדשים פחות מוצאים את עצמם בהם,

ויש קהילות שעוד בשלבי בניה או ביסוס ושם שווה להשקיע.

אולי את ברה כרגע סמוך לקהילה וותיקה ולכן פחות מורגש שיש מעטפת והתחדשות.

פתח תקווה ממש לא נחשבת לעיר דתיתעם ישראל חי🇮🇱אחרונה

אולי 20% מתוך 270 אלף תושבים בערך.

יש את השכונות הדתיות כמו כפר אברהם, הדר גנים וקצת במרכז העיר בפיזור .

גבעת שמואל נחשבת עיר דתית לאומית יותר.

וואי מבאס ממש הלבד כשאת כל כך רוצה ביחד😒❤️שיפור

נשמע שזאת תחושה כללית שמכאיבה בחיים, ויום העצמאות רק מדגיש את זה יותר ומציף את החסר❤️‍🩹


ובכל זאת, מעלה נקודה למחשבה, נשמע שאת עובדת מאוד קשה "כדי לא לאכזב את הילדים" והגיוני שהילדים יהנו לא פחות מטיול, או אפילו מנגל עם צ'יפס ונקניקיות בלי סלטים מושקעים...

אנחנו נגיד לא עשינו על האש היום. טיגנו פלאפל ואכלנו עם פיתות, סלט וצ'יפס. זה כן עבודה אבל לא ברמה של לסחוב, לארגן, לשלם ולסיים עם הלשון בחוץ... וחוץ מזה הלכנו לפעילות שווה והילדים נהנו עד הגג.

אם מה שאתם עושים עכשיו לא עושה לכם טוב, אז ממש ממליצה לחשוב ביחד שנה הבאה עם ראש פתוח מה אפשר לשנות כדי שיהיה כיף ושמח למרות הנתונים המבאסים שאין משפחה וקהילה זורמת. ואם לכם יהיה טוב כנראה שגם הילדים יהנו. וגם אם בשנה הראשונה זה יהיה להם מוזר ויתאכזבו שחסר משהו משנים קודמות, זה דווקא יכול להיות להם לימוד טוב על גמישות בהתאם לתנאי החיים המשתנים.

לי זה כן מרגיש שזה משתנהשלומית.
עבר עריכה על ידי שלומית. בתאריך ה' באייר תשפ"ו 23:18

אבל כמובן זו הרגשה אישית.

לארוז אוכל קליל, בלי הרבה הכנות, ולקחת את הילדים לטיול מרגיש לי מאוד משפחתי ולא בודד בכלל

כן מסייגת אחרי שקראתי עוד תגובות שלך שאצלנו שבתות וחגים כן מתארחים מדי פעם אז אין תחושת בדידות מתמשכת שמתווספת כל פעם...

חיבוק גדול!

לגבי הקהילהשקדי מרק

זה מפריע לכם רק ביום העצמאות ואירועים כאלה או כל השנה?

כי אם כן אפשר אולי לנסות להתחבר לקהילה שקיימת בעיר/בישוב גם אם זה נגיד קצת רחוק לכם, או מסיבות מסויימות לא הכי טבעי.. עדיין שווה לדעתי להתאמץ.

אם אוהבים, קהילה זה דבר משמעותי 

אפילו לעבור דירה..שקדי מרק

כשחשבנו איפה לגור, השיקול הקהילתי היה כמעט הכי משמעותי..

אז אם זה משמעותי עבורכם, שווה להשקיע בשביל זה

(וגם בתוך קהילה לפעמים לוקח זמן להיכנס ולהרגיש חלק, לעשות סעודות משותפות.., במיוחד בקהילה גדולה. אבל הפוטנציאל קיים)

מצטרפת להמלצה של מעבר דירהשומשומונית
אנחנו היינו במקום שלא הצלחנו להכנס לקהילה ( היה לנו שם גם בית). אבל החלטנו בתהליך שעברנו עם עצמינו, ששווה למכור את הבית ולעבור דירה בשביל קהילה. ולא מתחרטים לרגע! למרות שבבית הקודם היו יתרונות על פני הבית הזה, פה מרגישה יותר בבית- גם בישוב ובסוף גם בתוך המבנה עצמו... מתרגלים לחסרונות, לומדים לשדרג מה שצריך והיום כיף לי לחזור לבית כל יום מחדש ...
הכי מבינה אותך בעולםםפה משתמש/ת

גם לי אין משפחה שבקשר איתה

וגם אין לי חברות בסביבה

וגם בכלל רק אחת ל..שנה מדברת עם חברה טובה מפעם


לא מזמינים אותנו והיו לי כל מיני חגים שנשארנו לבד

כולל  ליל הסדר

בעל מגויס ואין עם מי לעשות שבת בכלל


ולבד עם הקטנים - נכון זה בעיקר להיות בתפקיד ולתמרן סביב ולהעסיק ולהכין וכו

אבל עם הזמן רוצה לצאת מהמסכנות ולנסות לעשות מזה את ההכי טוב

משתדלת לצאת ולא להשאר בבית

וכן לחשוב מה כיף לילדים

ואז להיות פנויה לשה ולהשכיר לעצמי שזאת המטרה

אבל גם למצוא ביטוי למה ישמח אותי ..אפילו בקטנה

לא תמיד הולך


אבל את לא לבד

לא לכולם רק כיף

והרבה מאיתנו עובדים קשה כדי לזכות ל'כיף' הזה

ולפעמים כיף שעבדנו עבורו הוא יותר כיף ומוערך מסתם כיף שבא בקלות

הסרת נקודת חן וטבילהטוווליי

היי חברות, התגעגעתי.. 

 

חזרתי לשאלה קטנה שלא יכולה לשאול בעולם האמיתי🙊

יש לי שבוע הבא תור להוריד נקודת חן (די קטנה), וכמה ימים אחרי זה אמורה לטבול.

אשמח לדעת אם בדרך כלל יש תפרים אחר כך- ואם כן האם הם נמסים או לא. וכן אם צריך ללכת עם מדבקה/ פלסטר?

במרפאה לא עונים לי בינתיים ורוצה לדעת אם לדחות את התור (זה באסה כי חיכיתי לו חצי שנה..)

 

תבורכו!!

הסרתי בתור רווקה לפני לא מעט שניםאחת כמוני

היו תפרים

לא נמסים

לא זכור לי שהיה צריך חבישה, רק הגנה מהשמש


בהצלחה 

אולי לשאול רב שמבין גם רפואה כמו מכון פועהגלויה
נראהצלי שאין ברירה אלא לשאול שם...מתואמת
כי אני מכירה מישהו שהוריד נקודת חן (גדולה יחסית) ואח"כ היה צריך חבישה ומשחות כמה ימים...
היה לי פעםמכחול

אם אני זוכרת נכון הטבילה היתה באותו ערב, ולא קלטתי עד הרגע האחרון שזה עלול להיות מורכב..

בהתפתחות גדולה שאלתי את הרופא מתי מותר לי ללכת לבריכה (יש מצב שהוא ניחש...), ואם אני זוכרת נכון הוא אמר שמיד אפשר.

בכל אופן לא היתה בעיה עם הטבילה (באותו ערב או למחרת).


מה שכן - אחת הנקודות היתה בגב, והיה לי ממש קשה להוריד את הדבק של הפלסטר....


נראה לי שאם הנקודה קטנה, ויש לך אחר כך כמה ימים עד הטבילה, לא אמורה להיות בעיה. כמובן תשאלי על "בריכה" את הרופא.

בהצלחה ♥️

מותר להתקלח כבר ביום שאחרי או באותו יוםים...

אפילו צריך להתקלח שלא יהיה זיהום

ונותנים משחה אנטיביוטית לשים כמה ימים

תודה יקרות!טוווליי

כנראה אין ברירה וצריך לשאול במרפאה כי אוכל להתייעץ עם רב רק כשאדע אם יהיו תפרים או לא :/

ואני מבינה שכל מקרה לגופו מבחינת תפרים ופלסטרים..

תודה!

אצל חברה התפתח זיהוםאבי גיל

ונאלצה לקחת אנטיביוטיקה כמה ימים אחרי ההסרה

ח"ו לא על אף אחת, אבל עדיף להתייעץ עם הרופא


אם זה אסטטי בלבד אולי ההסרה יותר "קלה"ים...

בכל אופן, כן יש תפרים, תחבושת...

תפרים נמסים או לא, זה תלוי במקום שמנתח. היו לי גם וגם...

אולי כדאי לשקול דחייה של המקווה בכמה ימים אם בעייתי לקבוע תור חדש...

או לשאול רב על התפרים. תפרים רגילים זה 8 עד 10 ימים.

תפרים נמסים לוקחים זמן אבל זכור לי משהו שזה לא חוצץ, אבל הכי טוב יהיה לשאול רב

מעולה שאת מבררת מראשתהילה 4אחרונה
ממש כדאי לבקש תפרים נמסים כי זה באמת הכי פשוט מבחינת חציצה.

ממליצה כדרכי לפנות לקו הפתוח של נשמת. ולשאול שם 

תגידו,עוד מעט פסח

גם לדעתכן יש היום הרבה פחות מכוניות עם דגלים יחסית לשנים עברו?

לא מצליחה להבין את זה.

דווקא אני רואה מלאאארקאני

וכבר לפני שבוע וחצי ראיתי ילדים מוכרים בצמתים

אישיתאפרסקה

אנחנו בד"כ כן שמים דגלים על האוטו, השנה ספציפית לא כי שכחנו/ לא היה בחנויות במקום מספיק בולט כדי שנזכור לקנות.

מבחינת אבא שלי, מאז הגירוש קשה לו מאוד לתלות דגלים.

מענייןעוד מעט פסח

באותן חנויות ששנה שעברה כן היה?

אצלנו גם לא מכרו בצמתים, אבל כן שכנים עשו הזמנה מרוכזת וקנינו דרכם.

לא חיפשתי לעומקאפרסקה
אבל בד"כ שמים את זה בכניסה במקום בולט, ולא נתקלתי. אולי בגלל המלחמה היה פחות ייצור ויבוא? הרחקתי לכת בספקולציות 😅
אין לי מושגיעל מהדרום

לק"י


אבל אתמול ראית דגל שהוא שילוב של ישראל וארה"ב😳

הזוי.


(לא יודעת מאיפה זה בא. אולי בעקבות המלחמה האחרונה שהיא בשיתוף עם ארה"ב. אבל בואו לא נגזים).

גם ראיתי.. הגזמה מוחלטתבאתי מפעם
כבר שנים יש כאלהכורסא ירוקה

תמיד היה נראה לי לא קשור, דוקא השנה שהרגשצי שמי שהציל אותנו מהגרעין זה בכלל טראמפ ולא ביבי אמרתי לבעלי שבא לי לשים כזה ולא אחד רגיל בתור הכרת הטוב.

בסוף לא ראיתי כלום בחנות אז יצא שאין שום דגל חחח

אני לא זוכרת דבר כזה. כנראה שזה פחות רווח באזוריעל מהדרום
האמת אנחנו השנה קנינו לשני הרכבים ושחכנו לשים.לא מחוברת
ואני האמת גם הרגשתי את זה 
מעניין... דווקא קניתי השנהבאתי מפעם
אבל אז ראיתי שאי אפשר לתלות על הרכב שלנו כי יש לו מן מגן שמש ליד כל חלון וזה חוסם... 
כנראה זה תלוי איזורמסע של החיים
אני דווקא השנה ראיתי הרבה יותר משנים קודמות.
אנחנו רצינו לקנות ונגמר בחנות😢השקט הזה

אני תמיד שמה וממשיכה עם זה עוד הרבה אחכ עד שזה כבר מאבד צורה..

(או ששוברים לי את הדגל😐 קרה לי שנה שעברה)

אני גרה בעיר חרדיתשושנושי
והשנה ראיתי אצלנו בעיר על רכבים דגלים, זה היה מעניין. אף פעם בעבר לא נתקלתי. 
ולא שברו?מקקה
מעניין
זה הקטע, שלא.שושנושי

יש שינוי שקורה,

לא בכל עיר (מודיעין עילית למשל קשה לי להאמין שהיה משהו)

אבל לפחות אצלנו בעיר, שהיא חרדית לגמרי ולא מעורבת - היו דגלים. אולי אלה של אורחים ולא תושביו העיר - אין לי מושג. בשבת אכלנו אצל חברים במרחק חצי שעה הליכה, בדרך ראינו שני רכבים במיקומים שונים. אולי התארחו שם. לא יודעת. 

גם לאורחים שובריםמקקה

מניסיון אישי

שני רכבים בעיר שלימה... עצוב.

ממש, זה ששני רכבים מרגיש הרבה זה עצוב...מכחול
אצלינו באזור שמים מגנטים של דגל ישראלואילו פינו

הרבה פחות נהרס מדגל אמיתי..

השנה אישית לא הגענו לזה... תקופה כל כך עמוסה שפשוט שכחנו...

אני שנים לא שמה בגלל הרעש שלו/פותחים חלון והוא עףמנגואית
לנו היו שלושה דגליםאפונה
אבל עברו בערך שעתיים מאז ששמנו אותם ועד שהאחרון עף מהחלון.
אנחנו לא שמנו השנהאמאשוני

את לא מצליחה להבין את העומס הטכני והמנטאלי שהצטבר מהתקופה האחרונה?


את מעט הפניות השקענו ביום הזיכרון.

בבחינת טוב ללכת לבית האבל מללכת לבית המשתה. (ציטוט לא מדוייק)


ובכלל דגלים לרכב עפים בשניה.

יכול להיות שזו הסיבהעוד מעט פסח

ניסיתי באמת להבין את הסיבה.

ויכול להיות שהעומס, יחד עם זה שאיכשהו אין דגלים בכניסה לסופרים, הביא אנשים לשכוח.

לא שופטת אף אחד, פשוט ניסיתי להבין מה נשתנה.


(והסוד הוא לתלות על הדלת, לא על החלון. ואז מקסימום נופל בזמן חניה ומרימים מיד).

גם אני אמרתי את זה היום . באמת מוזר.אור עולה בבוקר

נסענו בכביש ירושלים ת"א העמוס ובמשך זמן ארוך היינו כמעט הרכב היחיד עם דגל. מידי פעם עוד שניים שלושה . ממש הפתיע אותי .

אני גם שמתי לב...ואמרתי לילדים שהשנה אני לא רואה דממתקית

דגלים.
גם בבתים, במרפסות.
האמת גם אני לא שמתי יבגלל עצלות.

בסוף הגדול שלי תלה אתמול.

אולי באמתעוד מעט פסח

העומס של המלחמה והמילואים שלא נגמרים פשוט לא השאיר לאנשים פניות לתלות.

יש פטנט חדש-דגל מגנט לרכב. קנינו השנה. של ורד ביתןאביגיל ##

איך לא חשבו על זה קודם

🤨

בעקבות השאלה שלך בדקתי וראיתי מלא. אולי תלוי איזורשיפור
אני חושבת שיש הרבה פחות אבלרק טוב!אחרונה

באמת בתור ילדים כמעט כל הרכבים בכביש ביום העצמאות היו עם דגלים.

כיום אני לא שמה מסיבות טכניות-

1. זה ממש מרעיש לי כשמתנפנף בנסיעה.

2. החלונות חשמליים ולכן בקלות אני שוכחת, פותחת חלון והדגל עף... בעבר היה צריך לסובב ידנית כל חלון, אז הדגלים היו נשארים במקום... 

הדסה עין כרםרקאני

אשמח לשמוע יתרונות וחסרונות

וכן אם עדיף שערי צדק או לא למי שילדה בשניהם

תודה!

ילדתי רק בהדסה והייתי ממש מרוצהסטודנטיתאמא
מה חשוב לך לשמוע? איזה נקודות מעניינות אותך? אני אשמח לענות רק תכווני קצת
בלידה הקודמתרקאני

ילדתי בשערי צדק

והעברתי המון המון שעות של צירים בלתי נסבלים במיון

כי לא הייתי פתיחה 4 אלא 3.5

לא נתנו לי חדר לידה עד שביקשתי אפידורל

אז חשוב לי לדעת דבר ראשון ששם יש סיכוי שיתנו גם אם אני פלא פתיחה 4 ולא רוצה עדיין אפידורל

וגם כמה נורא להעביר שם צירים במיון?

כי בשערי צדק זה היה מזעזע

 

וגם שהמיילדות (עברתי כמה וכמה עד שילדתי) יהיו אנושיות ומכבדות

ויקשיבו לי בלי להתנשא עליי

והרופאים כנ"ל

 

והמחלקה

איך זה בלי ביות? ואיך זה עם?

כמה יולדות בחדר?

כמה פרטיות?

כמה נותנים למלווה להיות איתי?

אני אנסה לענותסטודנטיתאמא

לגבי אפידורל לא לקחתי והכניסו אותי לחדר לידה הרבה לפני פתיחה 4 בשביל שתהיה לי מקלחת צמודה פרטית. לא ממש העברתי צירים במיון, העברתי קצת במחלקה ואז בחדר לידה. המיילדות היו מדהימות אחת, רופאים לא ממש פגשתי כי ב"ה הלידה הייתה טבעית ובלי סיבוכים, פגשתי רופא במיון ובפעם הבאה רק כשבאו לתפור. מי שפגשתי היה אחלה ממש, שאלו לפני כל דבר שעשו והסבירו מה עושים.

הייתי ביות מלא והיה מוצלח, כן התאכזבתי קצת מהמענה בנושא ההנקה, ציפיתי ליותר נוכחות של יועצות הנקה. רוב האשפוז שלי היה בשבת אז אולי בגלל זה והאחיות כן השתדלו לרוב לתת מענה בנושא. הייתי במחלקה החדשה שתיים בחדר חלק מהזמן אבל רוב הזמן היינו לבד, יש גם חדרים פרטיים לחלוטין, לא זכינו;) בכל מקרה החדר היה מהמם! נתנו לבעלי להיות איתי 24/7 וגם אמרו לי שלא שואלים את החברה לחדר אם אפשר כי זה זכותי כיולדת שיהיה לי מלווה (היא גם הייתה עם בעלה), כן אסור למלווים להתפנות בשירותים בחדר שזה לגמרי הגיוני.

וואו תודה רבהרקאני

נשמע טוב

הלכת לסיור לפני הפעם הראשונה שילדת שם?

לא, לא הרגשתי צורךסטודנטיתאמא
רקאני

ידעת כשהגעתם בדיוק לאן ללכת ?

איפה חונים?

אני מפחדת להיאבד שם  חחח

מובן ממשסטודנטיתאמא
זה השיקול היחיד בעיני ללכת שם לסיור, אני הגעתי עם אמבולנס (התחיל לי דימום שחששתי ממנו) אז לא נתקלתי בבעיות. אולי אם לא מכירים שווה ללכת...
את יכולה לעשות סיור לבדשושנושי

תבואי לחניון, תמצאי את המעליות ומשם לחדרי לידה.

ככה בלידה עצמה תדעי לאן ללכת.

אני גדלתי עם הנחה כזאת ששערי צדק מאין משכנעות לקחת אפידורל ולכן יש להם זמינות כל-כך גבוה של מרדימים. האם זה נכון? אני לא יודעת. ככה פשוט סיפרו לי כל השנים. שאם את רוצה אפידורל - לכי לשערי צדק. אם לא - עדיף את הדסה.


אחותי למשל יולדת רק בשערי צדק מהסיבה הזאת, מבחינתה לקבל אפידורל כבר בחניון. ולכן היא יולדת שם.

אני מעדיפה בלי אפידורל ולכן הולכת להדסה (בהדסה יש לתחושתי עוד פולסים, אבל הם כמובן משתנים. תלוי על איזה יום את נופלת, כמה עמוס, על איזה מיילדת יכו.


היו לי בהדסה שתי לידות,

לא הייתי הולכת למקום אחר. הייתי מרוצה מהכל. 

דווקא בהדסה קבלתי אפידורל ברגע שבקשתי ובשע"צ לאאמהלה

בהדסה הכניסו אותי לחדר לידה בפתיחה 3.5 ומיד נתנו אפידורל.

שע"צ שעות שעות עד שהגעתי לפתיחה 4 רק אז הכניסו לחדר ואז לחכות עוד שעתיים למרדים.

לא יודעת אם זה נכוןאפונה

אבל אני קיבלתי בשעצ אפידורל בפתיחה 1

(לא חזרתי לבדוק... לא את שעצ ולא את האפידורל)

עונה על מה שיודעתאחת כמוני

הכניסו אותי פעמיים לחדר לידה בפתיחה 3.5. גם בלי אפידורל.

במיון עצמו תלוי- בשלושת הלידות ביליתי במיון כמה זמן עד שנכנסתי לחדר לידה

בראשונה היה שבת והיה שקט, נתנו לי להיות שם במקלחת והיה ממש בסדר.

בשתי הלידות הבאות מצאנו פינה שקטה יחסית צמוד למיון להעביר בה את הצירים, גם היה בסדר .

מיילדות בעיניי זה עניין של מזל/סייעתא דישמיא- בלידה הראשונה היו לי 3, השתיים הראשונות היו דיי "פרווה" והשלישית כן הרגשתי תחושת התנשאות כמו שאת מתארת.

בשניה היא היתה בסדר אבל לא הייתי הרבה זמן בחדר לידה והיה צריל בסוף התערבות רפואית, אז היא לא ככ הרגישה לי דומיננטית.

בשלישית - מיילדות מדהימות גם במיון וגם בחדר לידה. ב"ה.


אשפוז-הייתי בזמן מלחמה עכשיו, אז אולי לא משקף- החדר היה מלוכלך, לקח זמן עד שהביאו לי כרית ושמיכה. היתה רק אפשרות של ביות (שמבחינתי זה היה טוב). הצוות ברובו היה נחמד. האוכל בסדר. היינו שתי יולדות בחדר. לא יודעת לגבי מלווה כי לא ניסיתי. בהצלחה בהחלטות

תודה רבה לךרקאני

ומזל טוב

מקווה ממש שלא יתחיל עוד איזה מבצע בדיוק כשאצטרך ללדת

כי הבנתי שממש צפוף שם בזמן מלחמה

🙏💚 שיהיה בשעה טובה יקרהאחת כמוני
אני חושבת שזה בעיקר תלוי בעומס בחדרי לידהעדיין טרייה

וגם כשזאת לידה ראשונה הם חושבים שיקח לך זמן אז נותנים להסתובב יותר.

אני בלידה ראשונה הגעתי בפתיחה 4 ואמרו לי להסתובב.

אבל זה לא היה כל כך נורא ביקשתי כדור פיזו ונתנו לי להיות במקלחת של המיון אז העברתי ככה את הצירים עד שהכניסו אותי לחדר לידה.

אם מעניין אותך לידה ללא אפידורל אז החדרי לידה הטבעים שם מהממים וגם המיילדות היו ממש מעולות.

בביות מלא 2 יולדות בחדר נתנו למלווה להישאר גם בלילה.

ילדתי 2 בהדסהפצלשהריון

על הילד הראשון לא יודעת להגיד על הלידה כי ילדתי לפני שהגעתי לבי"ח. אבל אחכ ביקשתי ונתנו לי להיות בחדר לידה להוצאת השליה ולהתאוששות. והמיילדת הייתה סופר רגישה ועזרה לי עם הכול (במיוחד שאמא שלי לא הספיקה להגיעה אז היא ממש 'מלאה' את מקומה). 

השני, הלידה הייתה טובה. הכניסו אותי ישר כשהגעתי בפתיחה 5 לחדר לידה. עשו רק בדיקת פתיחה במיון אפילו לא מוניטור. לידת מיים טובה. מיילדת לא ממש בסגנון שלי אבל הייתה ממש בסדר גמור. נתנו חופשיות כמה שאפשר. בהתחלה קיבלו אותי 2 מיילדות כדי לתקתק את הקבלה מהר. קיצר, היה ממש טוב. 

והייתי עם שתיהם במחלקה ג בביות מלא. היה ממש טוב. נעים. שקט. אחיות טובות ונעימות (קצת ערביות, אבל הרוב לא). לא היה כמעט ערביות במחלקה. היינו 2 יולדות בחדר והיה ממש ממש טוב. 

היה איתי כל הזמן מלוות. ונותנים חופשי ביקורים. אם מפריע ליולדת השניה אפשר להיות בחדר אוכל הסמוך (הוא ממש קרוב) ויש שם ספות ואזור אירוח. 

האוכל בשפע. לא עפתי עליו. אבל אני בררנית מטבעי. הוא כן היה נחשב טוב. 

 

שעצ. לא ילדתי אבל בררתי עליו הרבה. לא רציתי בגלל העומס. בגלל שהם פחות בקטע של לידה טבעית. ובגלל העומסים (3 בחדר הרבה פעמים יכולים להיות במסדרון וגם בקבלה יכולים להתקע.)

ילדתי בהדסה עין כרםאחת כמוני

לאחרונה.

מיון יולדות וחדר לידה יחס מדהים. הגענו גם בזמן רגוע יחסית.

האשפוז פחות. אבל לא יודעת מה קורה המקומות אחרים.

מוזמנת לשאול ספציפית..

לדעתי עדיף הר הצופיםאנונימית בהו"ל

הרבה יותר זורמים עם היולדת והמחלקה מקסימה

בעין כרם דרשו ממני להיות על המיטה והיתה סטודנטית ששאלה אותי שאלות באמצע הצירים. והמחלקה היתה לא משהו

זה לארקאני

מלא מלא ערבים שם? 🙈

לא שונה מהרבה מקומותאנונימית בהו"ל
במחלקה מפרידים בד"כ 
גם ממליצהשומשומונית

ממש ממש לא הרגשתי שיש יותר ערבים ממקומות אחרים...

לי היה שם מעולה, הרבה יותר משעצ. בעין כרם לא ילדתי בכלל...

ילדתי 3 פעמים בעין כרםשלומית.

והייתי ממש ממש מרוצה!!

פשוט מהכל. מהמיילדות, מהאחיות במחלקה ( הייתי פעמיים בג' ופעם אחרונה בד' שהיא החדשה, אישית קצת יותר התחברתי לג דווקא) מהאוכל ובכללי מכל החוויה.

לא לקחתי אף פעם אפידורל ולא הגעתי לפני פתיחה 4 אז אין לי תשובות על השאלות... אבל בכללי מאוד ממליצה 

ילדתי שם בשתי לידות (השניה והשלישית שלי)השקט הזה

מבחינת היחס גם בחדרי לידה וגם במחלקות היה לי מעולה. ממש אנושיים, קשובים, מתחשבים. ממש כל מי שנתקלתי בו. לא זוכרת חוויה לא נעימה מהצוות.


בלידה השניה הורידו אותי לחדר לידה מהמחלקה כבר באיזה פתיחה 2.5 כי רציתי אפידורל (אשפזו אותי בנשים עם ירידת מים)

בלידה השלישית כן העברתי יותר זמן במיון אבל הכניסו אותי לחדר לידה בפתיחה 3.5.. לא חיכו עד לפתיחה 4.


מבחינתי המינוס זה התנאים במחלקה. יש מחלקה חדשה אבל בסוף רוב הסיכויים זה להיות במחלקות הישנות והתנאים שם קצת מבאסים. מקסימום 2 יולדות בחדר אבל החדרים ממש צפופים ואם את בביות מלא אז פשוט אין מקום. אם פותחים את הכורסא של המלווה זה כבר חצי נכנס בוילון של השותפה.

קיצור מבאס. 

למה בישנות?שושנושי

תבקשו בחדר לידה, כבר באמצע הלידה להיות במחלקה החדשה.

תבקשו גם חדר פרטי - אני קיבלתי והיה מדהים ב''ה 

אני ביקשתי ולא קבלתי. לא תמיד מתאפשראמהלה

הבייבי היה צריך השגחה ובמחלקה ד' אין תינוקיה פעילה ואין אחיות. לכן הייתי במחלקה א'.

אני פחות נהניתי באשפוז

לאורך כל ימי האשפוז לא נבדקתי אפילו פעם אחת כי הייתי צמודה לבייבי שהיה בפגיה או בתינוקיה עם תמיכה נשימתית וניטור.

אז לא עלו בזמן על בעיות שהתפתחו אצלי....

אני הייתי כולי שקועה בבייבי ולא היה לי פניות לעצמי.

היתה איתי בחדר אישה מקסימה, אבל פעם אחת הגיעו לבקר אותה כל גיסותיה ובעלה והיתה שם חגיגה שלמה מעבר לשעות הביקור

ובכמה דקות שרציתי להכנס לשירותים ולהתאפס רגע על עצמי לפני שחוזרת לבייבי לא היה לי לאן להכנס כי בעלה בילה בשירותים..... (זמן רב מדי... ואחריו היה לא נעים להכנס......)

אז כבר פרצתי בבכי הסטרי והלכתי לאחיות והן פתאום נזכרו שאני קיימת....

 

אמאל'ה נורא נורא נורא. איזה מעצבן.שושנושי

במחלקה למטה זכור לי שיש הגבלה דיי קשוחה של ביקורים מעבר לעשות המופיעות.

הייתי במחלקה מייד בכניסה בצד ימין, קומת קרקע. לא זוכרת איזה אות.

חוויה ממש לא נעימה. כואב לי עלייך שעברת את זה. 

גם אני ביקשתי ולא קיבלתיאחת כמוני

אמרו שאין מקום וזהו.

וחיבוק @אמהלה , נשמע נורא

ביקשתי. לא היה מקוםהשקט הזה
בסוף מספר המקומות במחלקה החדשה מוגבל

אני גם ילדתי בשבת בבוקר אז מניחה שהיו כאלה שהשתחררו רק במוצש, זה בטח גפ השפיע על מספק המקומות

ילדתי בשניהםואילו פינו

את ה2 הראשונים בשערי צדק וה2 האחרונים בעין כרם.

עין כרם לוקח בגדול!!


בשערי צדק היה עמוס מאוד בכל פעם שהגעתי. לא היה חדרי לידה פנויים גם כשהייתי בפתיחה מלאה (בלידה הראשונה ילדתי בחדר מעבר כזה לזירוזים, בשנייה רק בפתיחה 8 הכניסו לחדר לידה ועד אז הייתי צריכה לחכות במיון כשכל הנשים ששם והבעלים שהלם צריכים לשמוע אותי מתמודדת עם הצירים עם המחיצות הפיציות..

היחס גם היה מאוד מושפע מהעומס. וחוויתי ממש זלזול מחלק מהצוות.

האשפוז היה מקסים ממש, בביות מלא במחלקה ג


לגבי עין כרם אפרט בהמשך. הילדים צריכים אותי..

לגבי עין כרםואילו פינו

בשני החידות היחס היה ממש מקסים. גם במיון וגם בלידה. מאוד מכבד, ישר הכניסו לחדר לידה, היו קשובים מאוד סביב התפרים

בביות מלא בג' היה לי צפוף מאוד.. לא היה מקום מעבר למיטה שלי והעריסה..  לא היה מאוד מאובזר מבחינת ציוד לתינוק, שירותים מאוד קטנים..

בביות מלא בד' היה מושלם, חדר לבד מרווח עם מיטה נפתחת, שידת החתלה ועוד.

בד' גם היה לי אירוע חירום רפואי שקורה אחרי לידה והצוות תפקד מדהים, ברגישות וביעילות. 

ילדתי לפני שבועיים בשערי צדקלב זהב

נהניתי מאוד מאוד מאוד

בפתיחה 3 כבר הכניסו אותי לחדר לידה (הייתי בלידה 9עילה שהתפתחה מהר)

בהמשך היום לי כמה סיבוכים, והם לא עזבו אותי!!! היו איתי רופא, מנהלת המשמרת והמיילדת והרגיעו אותי! היו ממש מסורים אלי

ממש מרגישה שהיו שליחים טובים

וממליצה ממש!


 

אם אחת זיהתה אותי, אשמח לדעת בפרטי 😀

העיקר שיהיה בשעה טובה!

ממליצה מאדאמא לאוצר❤

בית חולים מצויין!! בפער על שערי צדק מניסיון בשתיהם

עין כרם מקצועי מאד ומאוד מאד נעים ומכבד

וגם הרבה יותר טובים עם לידות טבעיות

ילדתי שם במים והיה מדהים

ילדתי בשניהם אבל בשערי צדק הה ניתוח מתוכנןבוקר אור

אז לא ממש יודעת להגיד לגבי החדרים לידה

בשניהם האחיות שנתקלתי (ונתקלתי הרבה.. הייתי 4-5 ימים בכל אחד) היו מאוד נעימות ונחמדות

זכורה לי בשערי צדק דווקא רופאה שפחות היתה נחמדה כשבאה לבדוק אותי ומיילדת בניתוח עצמו שדיברה בטלפון תוך כדי

החדרים בעין כרם היו לי סבבה, אולי לא מרווחים אבל אפשר להסתדר (הייתי בביות מלא)

לא אהבתי את האוכל כל כך טבל לא כזה קריטי בעיניי. יועצת הנקה כן הגיעה אבל לא היתה מאוד יעילה להרגשתי

בשניהם בביות זה שתיים בחדר, נתנו לבעלי צמיד לישון איתי אבל יכול לביןת שאם היולדת השניה היתה מבקשת לא היו נותנים

אהבתי שהם מאוד מעודדים ביות מלא ולמרות שעברתי לידה קשה נתנו לי בלי בעיה וגם כשהתינוק היה בפוטו הביאו את הפוטו עד אלי לחדר והוא המשיך להיות איתי

תודה לכולן!רקאני

עזרתן מאודד

ממליצה על עין כרםמרימוש!אחרונה

לא מכירה את שערי צדק,  

אבל בליגה האחרונה הייתי בעין כרם כמה פעמים במיון, הייתי מאושפזת באם ועובר ואז שבןע התינוק היה בפגיה וכל הצוות בכל המחלקות היו פשוט מקסימים ונעימים, גם אלינו וגם ביניהם

פעם הייתי יותר זורמת ללכת לחמותי שבתשירה_11

עכשיו זה כאילו נהיה כבר

ואני כאילו צריכה להחזיר תשובה לבעלי מה אני אומרת

ובכלל לא באלי

ולא זורם לי

ולא באלי לבאס אותו

כי זה לא שזה חד פעמי

פשוט כבר לא זורם לי וזהו 

אני קוראת ונהיה לי כווץ'ניק חדש2

בתור אמא ל3 בנים.


בטוחה שיש דברים מעבר.

וזה לא בא מוואקום ריק.

ועדיין💔

מקווה שתמצאו פתרון שמוסכם על שניכם בע"ה 

אאוצשירה_11

חמותי היא ממש סבבה

הבית שלה פשוט מאוד עמוס ולא מסודר

וזה מוציא אותי מדעתי קשה לי להתנהל שם בטח עם עוד שני ילדים

והסדר וניקיון חשוב לי מאודדד אני כל היום סביב זה


ובעיקר שהם גרים במקום לא וואוו קשה לנ ממש שאין לי לאן לצאת עם הילדים לסיבוב להתאוורר

וגם הדשא שיש להם עמוס בחפצים

הכל פשוט עמוס ומבולגן

אני בעיקר כל השבת עסוקה בלדמיין מה הייתי עושה פה מבחינת סדר וניקיון אם הייתי יכולה 😅


וגמני חושבת על זה עם הבן שלי…

אנחם אותך שחמותי אמא ל8 בניםשאלות חדשות.
וכמעט כולם נמצאים אצלם יותר מהצד השני🤷‍♂️ שום דבר לא מחייב.. 
איזה באסה זה, קשה ללכת למקום שלא מרגישם בנחדיאן ד.

בעיניי זה לא פייר בכלל כלפי הבעל, ההורים שלו וכל המשפחה לא להגיע.

לכן לדעתי נקודת המוצא צריכה להיות שהולכים.

ומפה לחשוב איך לעשות שיהיה לך יותר נעים.

אולי להביא חומר קריאה מעניין. אולי להכין כעזרה אוכל שאת אוהבת, אולי לתאם שתבואו עם גיסה שנחמד לך.

 

אבל לא לבוא בכלל באופן קבוע זה לא אופציה.

לדעתי.

 

ברור שלאשירה_11

אני לא מטילה ווטו זה ממש לא המצב

ותמיד משתדלת לדאוג שתגיע עוד גיסה שנחמד לי איתה


סתם מבאס שמפעם שהייתי הולכת בשמחה עכשיו זה כבר צריך לחשוב על זה


נ.ב

גרנו שם כזוג עשרה חודשים וזה בהחלט הוריד לי מהמקום 😅

נראה לי המשפט האחרון מסביר את המצבשיפור
יש משהו שיכול לעזור לך?כורסא ירוקה

אם הוא ישאר איתך ולא ילך לתפילות, אם תביאו נשנושים או מצעים משלכם אם מגעיל לך, אם תתכננו משהו כיפי לשישי בבוקר ותבואו דווקא יותר מוקדם אבל תכנסו לשבת מתוך חוויה כיפית ונחת.. לא יודעת אולי יש לך עוד רעיונות.

לפעמים גם לי קשה עם הצד שלו ואנחנו יושבים ומפטפטים על זה ותוך כדי שיחה צפה הנקודה שיושבת עליי כבד, ואז חושבים איך להקל.

אני לא מלאכית וקשה לי מאד עם חמותי, ואני משתדלת מאד ללכת כמה שיותר בימי חול בזמני חופש - לבוא בצהריים לצאת בערב. קשה לי שם שבתות. אבל מדי פעם שעושים מוצאים מה יכול להקל הפעם וככה באים

כל הכבוד לךשירה_11

אם קשה לך עם החמות זה נשמע לי אפילו עוד יותר מאתגר

בעיקר משעמם לי שם ממש

אולי תביאי ספר או עיתון?כורסא ירוקה
משחקים לילדים
אנחנן לפעמים קובעים גינה עם חבר ילדות של מי מאיתנוירושלמית במקור
כמובן אם גם הם שם באותה שבת

ואז נחמד ממש!

לשבתות הבאות- מה אם תזמינו אליכם?מרגול

נשמע שהקושי הוא סביב האירוח החומרי אצלה , והקשר האישי טוב.

אז אולי תזמיני אלייך, כך הקשר ישמר בתדירות שנעימה גם לבעלך, לך, לילדים.. וגם תהיי בבית המסודר שלך, עם גינה שנחמד לך לצאת איתה עם הילדים וכו

הלוואישירה_11

הצעתי כמה פעמים

אמא שלה מבוגרת סיעודית קשה לשנע אותה היא צריכה מיטה פנויה לכל השבת

וחמי צריך חדר פרטי משלו…

וגיס רווק

ואין לי את הדרישות שלהם הבית שלי קטן

חדר הורים וממד

מבינה אותך ממשרקאני

גם לי קשה כבר לנסוע לחמותי

אפילו שהם מהממים ומפנקים ממש

פשוט עמוס לי שם ואני לא מצליחה לנוח דקה

מלא רעש ובלאגן

והבת שלי לא נרדמת בלילה

והמיטות לא נוחות לי ברמה של כאבי גב

אנחנו משתדלים כן להגיע מידי פעם

אבל בסוף הכי נוח וכיף בבית

מבינה אותך ממששיח סוד

הבאסה הזאת להגיד כל פעם לבעלי שלא..

אבל הילדים גדלו ואין להם מה לעשות אצל חמותי,

אין משחקים בבית אין גינה באיזור אין מקום לארח עוד בני דודים ואין ילדים ואין דודים בסביבה

אין קהילה, רק בית כנסת קטן שרובם מבוגרים, שנמצא ממש על הכביש וממש ליד חניה פעילה גם בשבת

בקיצור אי אפשר ללכת


וואלה לא מצאנו פיתרון גם אחרי שנים, אז לא הולכים

אבל תעדכני מה בסוף ❤️וממש בהצלחה עם התחושות, לגיטימי.

אפשר לקחת משחקים מהביתיעל מהדרוםאחרונה
לק"י

אבל ממה שזכור לי, יש לך יותר מורכבות ביחסים איתם. אז ברור לי שבלי קשר לילדים ולשעמום, זה קשה.....

מחפשים בית גדול לשבת משפחתיתאמא טובה---דיה!

ביישוב לא רחוק  מירושלים.

 

למישהי יש רעיון?

 

מה הכוונה בית גדול? להשכרה? כמו וילה?רקלתשוהנ
יש במיצד וילהרקלתשוהנ

עם פלטות ומיחמים

יש לך את המספר שלהם?אמא טובה---דיה!
חן במדבר במצפה יריחו- יש שם מתחם אירוחיעל מהדרום
ירושלים עצמה רלוונטי?עוד מעט פסח
אם כן כתבי לי בפרטי.
לא, תודה!אמא טובה---דיה!אחרונה
תגידו הגיוני שאני לא מספיקה?חולמת להצליח

אני מרגישה הרבה פעמים במרדף אחרי הזמן,

אני עם תינוקת בת חצי שנה ב"ה בבית (וחוץ ממנה יש עוד 3 ילדים)

ומרגישה שיש מלא דברים להספיק, בעיקר מלא כביסות לכבס, לקפל ..

אני תוהה אם זה הגיוני.

לפני שהיא נולדה גם עבדתי וגם היה לי זמן לבית,

עכשו מרגישה בעומס ממש, לא מבינה איך נשים יוצאות גם לעבוד בשלב כזה.

יש לי רק הזדהות...אוהבת את השבת

ויש לי גם תהיות אם אני עובדת מספיק יעיל בבית, כאילו אני יודעת שלא, ותוהה איך להתייעל....

באלי ללמוד מכאלה שיש להן נגיד רוטינות או על מיני שיטות

אצלנו ערימת הכביסה חולקת איתנו תשלומי ארנונהנעמי28

ברור שהגיוני.

את רגע אחרי לידה, המשפחה משנה צורה, לוקח זמן להתרגל ולהשתלט על המצב החדש.


ואצל הרבה זה ככה גם לא אחרי לידה, החיים עמוסים, ואין לי כוח להשתעבד לכביסות, למדתי לשתות קפה ולקרוא ספר גם מול ערימת כביסה. וסבבה לי ככה.

אם התינוקת צריכה הרבה ידיים או לא ישנה טובשיפור

זה ממש יכול להכניס לקושי לתפעל את הבית.

אם זה בעיה ספציפית של כביסה, אפשר לחשוב על פתרונות נקודתיים. מתי במהלך הלוז אפשר להכניס? אולי הבעל או הילדים יכולים לעזור?

היא ב"ה די רגועהחולמת להצליח

אבל רוצה הרבה יחס, אז חלק מהזמן אני גם חושבת ומשחקת איתה.

נראה לי שזה הגיוני לגיל לא?

ברוך ה' מעולה!!! נראה לי ממש תלוי באופישיפור
אולי תנסי לשבת לידה לקפל כביסה?
העומס הולך וגובר עם השנים...מתואמת

גם בגלל כמות הילדים, גם בגלל הכוחות שלפעמים הולכים וכלים...

השלב שלך (מניחה שהגדול בילדים עוד לא מספיק גדול) באמת קשה, כי עוד אין עזרה ושותפות של הילדים.

בכל אופן, זה הזמן למצוא קיצורי דרך, גם במחיר של דברים לא מושלמים. אני למשל כבר מזמן ויתרתי על קיפול כביסה - פשוט מניחים בסלסילות בארון את הבגדים או במגירות. ואז גם ילדים צעירים יכולים לעשות את זה, בעיקרון... (עדיין יש לנו ערמות לא נורמליות, ומאז פסח למשל עוד לא הצלחתי להשתלט עליהן, אבל זה יחסית מאוזן)

ועם כל זאת -

כדאי לבדוק שאת במצב פיזי ונפשי טוב, כי לפעמים זה יכול להשפיע על התפקוד...

אפשר למצוא פתרונות טכנייםאיזמרגד1
לטיפול כביסה אפשר להחליט שחלק מהכביסה אוהכולה את לא מקפלת אלא שמה בסלסלות, אולי להביא בחורה שתקפל... דברים שיקלו עלייך ויפנו זמן
מזדהה ממש ממשאנונימית בהו"ל
בדיוק עם אותם נתונים רק שחזרתי לעבודה ומרגישה במרדף אחרי הזמן.. מנחמת את עצמי שזה יסתדר קצת ככל שהיא תגדל בעז"ה
מזדהה ממששמ"פ

רק עם 2 ילדים וגם עם 1 לא הגעתי להכל...

הכביסה עוברת ממקום למקום

נראה לי אני אקח נערה שתקפל לי

אפשר לנצלש לכמה נהוג לשלם ?

אצלנו ביישוב משלמים 25 שח "לשעה או לסל"הדרים
לא הבנתי סל לוקח שעה?עדיין טרייה
אני מקפלת אולי 4 סלים בשעה
שעה של קיפול אם קיפלה יותר מסל ברכה . אם היה רקהדרים
סל אחד אז 25.
תודה!שמ"פ
בעיר זה יותר יקר ? 
אצלנו בעיר זה 25 שקל לשעה ומספיקים יותר מסלאנונימית בהו"ל
זה כלוםשלומית.

ואני גרה ביישוב ממש פשוט.

מעניין, באיזה גיל הבנות שמקפלות?

אצלינו זה תלוי בגילשיפור

ילדה בכיתה ה' לוקחת סביב 15

בתיכון סביב 25

מנצלשתשמעונה
אחותי אמרה לי שבאזורה ( ישוב גדול) זה לא יורד מ40 לשעה של קיפול... 
וואלה, באיזה גיל?שיפור
כיתה ט ומעלהשמעונה
ישוב במרכז?שיפור
לא.שמעונה
באזור בנימין
וואי, אצלנו 50 לקיפול, 70 לנקיון. בגיל חטיבה ותיכוכורסא ירוקה
זהו אני משלמת לניקוי 80 לנערה אז מעניין כמה לקיפולשמ"פאחרונה
הגיוני . אני אחרי לידה עם בן שלושה חודשים, ילדהדרים

שלישי שלי, ברוך השם ילד מאוד נוח יחסית ולא דורש הרבה ידיים ועדיין מרגישה שאני טובעת בערימות של כביסות אם זה קיפולים אם זה להפעיל אם זה כלים אם זה להכין צהריים או ערב . ובעבודה (אני עובדת בעבודה תובענית) עושה הכל תוך כדי ואחרי העבודה . ויצא לי מלא לחשוב על זה עכשיו בחופשת לידה איך לעזאזל הבית שלי מסודר גם כשאני עובדת כאילו אלוקים נותן כוחות של סוס … זה לא נורמלי בית זה משרה מלאה בית וילדים … אז בשילוב עם קריירה בכלל.

קחי טיפים ממני בתור אחת שהבית שלה מסודר כמעט תמיד אבל קחי מה שמתאים לך:

בכל יום אני ממיינת את הכביסה לצבעים , כלומר נדיר שהיא בסל, מבקשת גם מהילדים כשמורידים בגדים למקלחת שישימו פה שחור ופה לבן וכו. ככה תמיד יש לי את המכונה הבאה להפעלה בקלות.

משתדלת שכביסה לא תצטבר אבל כמובן שלקפל ישר מהמתקן זה חלום ואין זמן לזה אבל גם כשמצטבר יש לי איזה ערב בשבוע ששמה שעון אומרת אוקיי שעה מעכשיו מה שהספקתי הספקתי, לרוב שעה של קיפול מספיקה לערימה מפלצתית שמה לי ברקע בינתיים איזה שיעור תורה או פודקאסט (מחזירה לארונות למחרת רק שזה שנאת חיי להחזיר לארונות).

בכל בוקר מפשירה משהו (אם מתכננת להכין בשרי לא תמיד), הולכת על מתכונים קלים, קוביות חזה עוף בסיר, פרגיות עם סילאן, עוף בתנור, אורז וכו'.

וכן השעה 16 מגיעה לי בשניות כי כל זה קורה בין כל ההנקות והזמן בטן וכו וגם מנסה על הדרך טיפה לשבת לקרוא משהו או סתם לישון (לרוב יש לי לעצמי איזה 40 דק או שעה ). אבל ואבל גדול אני מאוד רוצה להוריד הילוך ולהבין שלא תמיד הבית חייב להיות מוזיאון כי הייתי רוצה יותר לקרוא ולנוח ומרגישה לפעמים שלא מצליחה לעשות את זה כשיש מה לעשות ותמיד יש מה לעשות . 

תודה על הטיפים ושאלהחולמת להצליח

כשאתם ממיינים את הבגדים ב איפה אתם שמים אותם לפני הכביסה?

אני מכבסת כביסה בנפרד לתינוקת, כביסה צבעונית, כביסה כהה וכביסה לבנה וגם מגבות.

אני שמה חלק על הרצפה בחדר כביסהבתאל1

וחלק בסלי כביסה.

יש לי סלי כביסה שנערמים אחד על השני...אחד גדול ומעליו עוד שניים קטנים יותר. ואז ככה אני ממיינת לפי צבעים.

אבל מזמן כבר לא עשיתי ככה... הרבה פעמים אני פשוט לוקחת מכל הסלים מה שנראה לי צריך כביסה עכשיו. לפעמים אם יש לי יותר זמן אני ממיינת לערמות ואז מכניסה לפי סוגים/צבעים חזרה לסלים. 

האמת פשוט על רצפת האמבטיה , חולמת על חדר כביסההדרים
ענק בע"ה בהמשך החיים אבל בינתיים תודה על מה שיש  
אני מפרידה רק לבן מצבעוני, תוך כדי שאני מכניסה מכושיפור
זה באמת עמוסבתאל1

העניין הוא לנהל את העומס ...

לא יודעת מה הלוז שלך...

דווקא קיפול כביסה אפשר לעשות בנחת על הספה כשהתינוקת משחקת לידך על משטח פעילות או משהו...

בכלל הכל תלוי איך התינוקת ,אם היא נותנת לך לעשות משהו או כל היום מעסיקה אותך.

בזמני שינה שלה תנסי לתקתק דברים שאי אפשר לעשות יחד איתה כשהיא ערה. כמו לבשל, ניקיון..

אולי יעניין אותך