פורום הריון ולידה (עמוד 2990)

אני מתעודדת במקרים כאלה שזה עדיף מאשר בנפש או בבריאות. חיבוק

את כותבת עשינו טעות גדולה, בזמן שבעלך עשה לבד אהבתי שאת מגדירה את זה יחד
לדעתי באמת עשיתם ביטוחים והשתדלות זה לא שהתרשלתם וזה בידי שמים . מה לעשות לא אנחנן שולטים על העולם והכל לטובה גם אם קשה להבין

איזה מהממת שאת הפותחת!
עכשיו זה תקוע בגרון, מן הרגשה כזאת...
עוד מעט זה יעבור והעיקר בבריאות לידה קלה בעיתה ובזמנה

על ההזדהות, ותודה @סיה עח המילים החמות
עכשיו נשאר לי לעכל איך סכום כסף כזה גדול יורד בבום, בלי תכנון ובלי בחירה

יש מלא פעמים שיש זכויות שלא מודעים אליהם
חברות שמנסות לסחוט ונראה שהן צודקות והכל ואתם זוג צעיר אני מבינה, ותמים ככל הנראה, ותתפלאו כמה מקומות סוחטים בלי בושה.
תתקשרו כמה שיותר מהם לעורך דין בתחום נזיקין ולמועצה להגנת הצרכן (שאולי יפנו אתכם למישהו רלוונטי אחר, לא יודעת מה הסיפור)
אל תקבלו את זה בשום אופן כגזירה משמים (במיוחד אם זה רכב. החברות סוחטות משהו נורא והרבה פעמים שלא בצדק)

ואם עדיין יש אפשרות- לצלם כל דבר, ולהקליט שיחות.

מפרטת בפרטי..

בעיקרון אותו הדבר, ןגם אחרי שהזהרתי כמה פעמים וזה קרה "באשמתו''. עכשיו אני אגיד לך, שהחלטתי ממש בפנים שאני לא מזכירה את זה לעולם, לא אומרת שהוא אשם, לא אומרת שביקשתי להיזהר, לא אומרת שעבדתי על הכסף הזה בטירוף, לא אומרת כלום. כי יום אחד זה יכול להיות אני , והלוואי וכשזה יקרה לי בעלי ישתוק. העונש הכי גדול הוא קיבל. אני בטןחה שהוא מבין את המשמעות...!
וגם, שתחשבי שכולנו עושים טעויות ,בכסף אפשר למדוד, 12 אלף זה סכום פסיכי לזוג צעיר, וגם לכאלה מבווגרים, אבל טעות בנפש אי אפשר למדוד ואנחנו כאילו מחליקים מעליה. אז כל אחד עושה טעויות, וברור שהיית מוותרת על זה, אבל אנחנו יצאנן פי אלף מחוזקים מהאתגר הזוגי הזה וגם אני הייתי בשביעי כשזה קרה.
ותכלס, לומדים להצתמצם, בכל מה שאפשר, לומדים לקנות רק מה שהכרחי, יד שנייה, אוכל בסיסי ביותר וגם מבקשים ליסוע יותר לשבתות אם זה אפשרי. ותדמייני שיום אחד תצחקו על זה שהיית זוג צעיר וזה נגס לכם בכל המשכורות של השנה הקרובה, כי יהיה לכם בית גדול עם גינה פרטית והכל יהיה טוב, בגיל 40... אבל עכשיו זה המלחמה שלכם, על הבית והזוגיות, אל תתנו לזה לנהל אתכם . יום יומיים להתאכזב, ומאז רק לחשוב איך מצמצמים את הפער הזה. לכל אחד יש חורים בכיס, גם למי שהמציא את ההמצאה הכי גאונית היו נפילות פסיכיות של כסף והוא חשב שהוא הולך לאבדון.
וגם, היהדות הכי מקדשת את התיקון. ה' מתגלה מתוך הערפל, העולם נוצר מעולמות שנחרבו, מתוהו ובבוהו, תאמינו שזה הנסיון שלכם וברוך שכילה זעמו על עצים ואבנים. אנחנו מאמינים שאפשר לתקן כל מצב, וב"ה שאתם לא בכלא בגלל מעשים מסוימים, שהכל בריא בנפש שלכם, שהזוגיות חזקה, תאמינו שזה יעבור, שזה גל מטורף שידלג בהמשך החיים עליכם, ואיזה מדהים ה' יתברך שהמציא את היכולת לתקן.
ואני בטוחה שתצאו מזה מחוזקים! גם אנחנו יצאנו מזה חזקים יותר. וב"ה גם היום כשיש נפילות כלכליות (האמת שהיה השבוע בגלל טעות שלי משהו של 10 אלף שירד בבת אחת... כמה בכיתי! ואז התברר שאני יכולה להגיש טופס חדש וזה יחזןר חודש הבא...) אז יוצאים מזה חזקים, וגם מבוגרים ובוגרים יותר.
והכי חשוב- לומדים לפעמים הבאות!!💙💙

שלא לכולם קל לחלום על גיל 40 כגיל מבוסס, עם בית פרטי וגינה.
יש אנשים שעובדים במקצועות שמכניסים מעט, ואין להם הורים שיכולים לתת. והם כל החיים על הקשקש פחות או יותר..
זה עצוב לומר, אבל זה נכון.

שחיים באופן מינימלי מאד
ב"ה שאת לא מכירה את המציאות הזו
אבל היא בהחלט קיימת במדינתינו..

כך שיש כאלה שזאת לא תקופה חולמת..בכל מקרה תמיד טוב לחלום!!

ואני יודעת שקצת סטיתי מהנושא.. מבינה מה ניסית להעביר בהודעה שלך, וגם מאד התחברתי לכתיבה המשוקעת שלך.
פשוט הקלות שבה כתבת שהכל יהיה בסדר בגיל כלשהוא.. קפצה לי
כי לצערנו יש הרבה שלא יכולים לומר זאת

רק טוב ושפע לכולם

נראה לי שהבהרתי מספר פעמים שההודעה שלך מושקעת ויפה ומחזקת
כך שלא הייתי קוראת לזה שאני נתפסת רק לזה..

בכל מקרה, אני בטוחה שההערה שלי גם חשובה, וזה בסדר שאת לא התחברת אליה, לא כולם חייבים להתחבר לדעות של כולם.. מניחה שיש כאלה שנתרמו ממנה.

שוב, רק טוב לכולם.

תודה על כל מילה!

גם לנו קרה משהו דומה... רק בפחות כסף. חשבנו שיעלה 5000 בסוף עלה 1000... (אגב זה היה הרס של חלק מהרכב.. הלכנו ל2 מוסכים אמינים שאמרו שיעלה 5000 ובסוף הלכנו למוסך אחר שמישהו המליץ לנו והוא עשה עבודה מעולה ב1000... שווה תמיד לברר שוב!)
אבל הטראומה היתה.
מה שכן, אצלנו זה היה ממש יכול להיות פגיעה בנפש (פגענו במישהו..) ובעלי היה ככ בבאסה על הכסף, והחופשה שנעצרנ והכל.. ואני כל הזמן רק שמחתי ואמרתי לו שילך כפרה הכסף, העיקר שהבן אדם חי, העיקר שלמרות הכל הוא עמד על הרגליים.... ותכלס אין לנו מושג אולי הוא עוד יתבע אותנו (מקווה מאוד מאוד שלא....) אבל ביננו- שכל הכסף ילך על עצים ואבנים וביטוחים והעיקר שלא נסחוב בליבנו שום אבדה בנפש חס ושלום... זה דבר שבאמת אי אפשר להחזיר לעולם...
וזה ככ מפחיד רק המחשבה... שאת אומרת לעצמך, עדיף לשלם 12000 שח ולא אחרת...

אז לא יודעת מה בדיוק היה המקרה שלכם אבל גם בדברים כאלה אני אומרת שעדיף שהכסף ילך על זה ולא חס ושלום על נזקים בנפש... וכמו שאומרים שיהיה כפרת עוונותינו....
חיבוק!

ולשתות למחרת.
מבחיל
אבל עוזר

במקביל תגרדי בצל וקחי רק את המיץ שלו.
תאחדי בין החומרים
שימי לילה במקרר
מכוסה
ולמחרת תשתי

עוזר המון וסופג את החיידקים

אני לקחתי מיד שרה לפני הלידה וניסיתי, וזה בכלל לא עזר לי, סתם עיצבן..
אבל יש לי חברות שזה היה להן מדהים.
אני אומרת, תנסי, אין לך מה להפסיד.

את מהאלה שכואב להם מלאאא לםני האפידורל?

עשו לי סטריפינג וזה התחיל את הצירים.
והטנס לא עזר בכלל..
בטח לא אחרי שהייתי כבר גם עם פיטוצין, שזה זוועה שאני לא מאחלת לאף אחת
אבל ב"ה זה מאחוריי..

לא?

ברוב המקומות לא רוצים לתת אפידורל לפני שיש פתיחה מסוימת, ובצדק, זה עלול לתקוע את העובר למעלה ולגרום להתערבויות בהמשך הלידה..

כע כדי שישפיע טוב צריך לישים ממ ש בהתחלה כהשהצירעם חלישם ואפילו מיד כשמתחילים
הוא עוזר תגוף להפריש אנדרופינים-ששה משככי כאבים טבעיים..
אם שמים בהמשך זה פחות משפיע

לחזקים ממש הוא לא עוזר
אבל לכל השלב הראשוני מאוד עוזר וממש שומר לי על הכוחות

עד פתיחה 2-3 כשעוד הייתי בבית..

גם עוגות, זה בסדר

אבל השאלה באמת אם הוא מודגש או מעודן.
אם הוא חזק זה עלול להיות מורגש..

בכך הלידות שחררתי את בעלי זמן קצר אחרי הלידה.
כל פעם מסיבות אחרות. החיים ממשיכים גם אם ילדתי. וזה לא היה נורא בכלל שלא היה... הליגה האחרונה ילדתי בשבת בבוקר ככה שגם טלפון לא היה לי היה קצת משעמם אולי אבל סה"כ זה זמן שצריך לנוח והיה טוב שלא היו הרבה מה לעשות חוץ מזה

בזמן שאחרי הלידה בהחלט כדאי שיהיה ליוי אפשר גם אמא אחות או חברה וגם בטח תרצו להיות עם התינוק יחד
אבל אם זה לא מיד אלא אחרי כמה שעות אז ממש לא נורא להיות לבד

(לא בהכרח בעלך, אולי אמא/אחות/חברה)
אחרי זה, כשכבר מעבירים אותם למחלקת יולדות הוא בהחלט יכול ללכת.
אבל זה מאוד אינדיבידואלי...

לגמרי יכול ללכת (כשאת כבר במחלקה).

רק אחרי שאת במחלקה

מאשר לפטפט עם הבעל על היום...
אבל זה עניין אישי יש כאלה שאוהבות ליווי צמוד,
אני ברגע שאני במחלקה ואני מרגישה טוב אני לא חייבת ליווי
הייתי כבר שבת וגם חג שבת לבד בבית חולים אחרי לידה

קחי בחשבון שיש גברים פעילים יותר וקשה להם לשבת כל היום בבית חולים בטח אם לא כל רגע הם מרגישים שם ממש יעילים

כי לא מסכימה שהתינוק יהיה לבד שם בבדיקות הראשוניות.
וככה אני רגועה

אחרי זה- הוא תמיד הולך הביתה..

מצידי היה שישאר איתי כל הזמן אם היה אפשר..
אבל ממש לא מתאפשר...בגלל הילדים
וגם בלידה הראשונה- היה כמובן הרבה יותר אבל לא כל הזמן-היתי שם שבוע..והוא גם היה צריך ללכת לעבוד ולישיבה ולארגן דברים...אז כשיכל.

למה זה מבייש אותך?

ככה זו גם הרגשתי.

איפה שילדתי הצוות היה חם וקשוב אז זה גם עזר

לי היה ממש קושי להיות לבד והייתי חייבת שיהיה איתי לאורך כל האישפוז. לדעתי הוא קפץ הביתה לשעתיים וחזר.
זה תלוי איך תהיה הלידה וההתאוששות. אני בקושי יכולתי ללכת אחרי במשך שבועיים. ויש כאלה שמזנקות מהמיטה כבר אחרי 6 שעות. כל אחת זה אחרת לגמרי.

אני פעמיים הייתי על על הפנים אחרי ניתוח דחוף / חירום.
לידה ראשונה אמא או אישה רלוונטית זה הרבה יותר יעיל בעיני יכולה לעזור לך לקום / לאכול / במחילה על הפירוט- הלכה איתי גם לשירותים פעם ראשונה סיוטיתתתת

לא דמיינתי בחיים שהמצב שלי יהיה ככה אחרי לידה. והייתי זקוקה לבעלי לכל דבר, לא באופן פיזי אלא תמיכה נפשית בעיקר.

מאוד קשה לתכנן דברים כאלה כי א"א לדעת איך תרגישי אחרי הלידה. אני מאחלת שיהיה מעולה והכל אבל כדאי להתכונן לכל תרחיש ולדאוג למלווה אחר/ת למקרה שהוא באמת לא יוכל להיות שם.
שתהיה לידה קלה!

וגם אם את בביות מחא או חלקי אז התינוק איתך. ואת אחרי לידה.
לא מסוגלת לדמיין מה יכול להיות כזה חשוב או קריטי אבל בעיני, לעשות מאמצים סופרמנים שזה לא יקרה

יכולה לומר על עצמי, ברוב הלידות שלי שחררתי את בעלי די מהר אחרי הלידה ללכת לילדים, והוא בא בעיקר איתם לשעה וחזר איתם הביתה, ושאר הזמן היתי לבד, עם קצת ביקורים של אמא וחמותי.
מניחה שאחרי הלידה הראשונה הוא היה יותר, לא ממש זוכרת ( החמודה עוד מעט בת 19). וגם אני קשורה לבעלי וכייף לי איתו, אבל תמיד ריחמתי על הילדים ולכן שיחררתי אותו.
בלידה האחרונה ילדתי בקיסרי , קצת לפני כניסת שבת, וב"ה בעלי נשאר איתי עד מוצ"ש , וזו היתה הצלה , אין מצב שהיתי מסתדרת לבד, במיוחד שרציתי את התינוק איתי באפס הפרדה, לבד זה היה בלתי אפשרי.
נראה לי לא נורא שהוא יסע לסדר משהו ויחזור, אבל זאת אני, אולי מישהו אחר מהמשפחה יכול להיות איתך כשהוא הולך?
( לא הבנתי, למה את מתביישת להיות לבד? )

את תהיי בע"ה בידיים טובות בבבי"ח. בדרך כלל הבעלים לא נמצאים כל ימי האישפוז אלא באים והולכים.

זה ממש בסדר.

אם יגרום לך להרגיש טוב יותר אולי אמא או אחות יכולות להיות איתך?

אפילו סבתא, חברה, מה שמתאים

זה נחמד שהוא שם ואת לא לבד אבל אין שום צורך

גם בעלי לא בא כל יום, כל היום

 

אמא, אחות, חברה קרובה. את לא יודעת מה יהיה, איך תיהי ומה תרצי או תצטרכי. זה עשוי להיות בסדר כמו שכל הסופרוומניות פה תארו. אבל יש כל כך הרבה תרחישים שזה עשוי לע להיות בסדר. את כאובה או חלשה בטירוף וחייבת מישהו צמוד להשגחה, הבייבי צריך השגחה מיוחדת, את בהיי וחייבת לדבר עם מישהו, את אחרי משהו קשה, אחרי ניתוח. מלא תרחישים. מאחלת שיהיה הכי קל וטוב. ממליצה לא לבנות על לבד בכל מקרה.
איך את יודעת אבל שהוא יצטרך ללכת? את הרי לא יודעת מתי תהיה הלידה. אולי תחשבו יצירתי על פיתרון אחר כדי שזה לא יקרה. או מלווה אחרת

עם מישהו אחר.. גם לא עם אמא או אחות.
וגם לא לכולם יש את האפשרות שאמא או חברה תהיה איתם

צריכה עזרה פיזית ממש, לא לקום, אבל כן להתכופף, להחליף תחבושות, לדעת שבעלי עומד מאחורי הדלת כשאני מתקלחת, מביא לי אותו להנקה. אם זה כמה שעות אז אפשר לתזמן שאז תשני, ולא תצטרכי להניק או להביא משהו מהמזוודה, אבל שתדעי שאני כן הייתי ממש צריכה עזרה במיוחד נפשית...

למה לא אמרו לי לפני ההריון על כל המסע הזה...?! ב״ה, מודה על הריון תקין ובריא שהגיע אחרי המתנה לא קצרה, אבל כאן המקום לפרוק, לא?! 🙈

אבל הרופאי נשים ברובם מסתכלים רק על ההמוגלובין...
הפריטין צנח לך ממש!

ההומטולוג אמר לי רק עירוי יעזור, בהריון לא יעזור תזונה וכדורים, להעלות עם עירוי ואז לשמר על ידי תזונה.

תתיעצי עם רופא, מומלץ המטולוג

חוץ מהעירוי הראשון שעושים אותו הרבה יותר לאט שעשה טעם מתכתי בפה והייתי קצת מותשת אחריו.

בהבאים לה היו כלום

הרופא לא רצה להביא לי ואמר עושה תופעות תוואי 🤔🤔

מה היו הערכים ומה הרופא הציע?

והייתי באמצע שמיני,
הרופאת משפחה דאגה שאגיע ככה ללידה ולכן המליצה על עירוי...

בעיקר מסתכלים על ההמוגלובין כי זה נחשב המאגר ברזל האחרון שמתרוקן

אולי הרופא התכוון התופעות לוואי שיש סיכונים בעירוי ? אני פשוט לא הייתי בתפקוד בשביל לבדוק את זה

אולי אני מגזימה אבל הרופאה כמעט הצילה את חיי וגם לא קיבלתי מנת דם.

היה לי דימום מטורף, נכנסתי ללידה בהמוגלובין 12 ויצאתי עם 8.5 בסופה.
ועוד באשפוז המשיך לרדת לי ל7.2

ויש לי ניסיון לא טוב עם ברזל והמוגלובין,
הם יורדים אצלי ממש מהר אז רציתי להכין את עצמי.
הוא אמר לקחת תוספי ברזל ולעקוב לראות שלא יורד (הגיוני תכלס)

כאב ראש שפתרו אותו בעירוי נוזלים אחרי הברזל.
זה לא משהו נורא וגם לא קורה לכל אחת.

חוץ מזה ביום של העירוי, אחריו, עייפים מאוד זהו.

אבל את מקבלת את החיים חזרה, זה שווה

ומה הפרוצדורה של העירוי...? איך זה עובד?

הייתי פונה אישית ולא באתר כדי שתסבירי לו שאת מרגישה רע. ואפחד לא רוצה לסכן אישה בהריון , עד שתצליחי לעלות את הברזל מהאוכל, זה ייקח שנתיים והעובר צריך כח לגדול... וזה לא כזה גרוע תופעות לוואי, יש כאלה שזה קצת כואב, אבל מה זה למול להרגיש טוב?

לי יותר נמוך... 3 רופאים עד ההמטולוג.

כולם טענו שזה נורמלי לאישה בהריון.
הלוואי שהרופא של הפותחת יבין יותר אבל תדעי שאם לא למי לפנות.
אין תורים להמטולוג בזמן סביר, מה שצריך זה להוציא הפניה מרופא משפחה, שיכתוב על זה דחוף. ואז מתקשרים למרפאה של ההמטולוג ואומרים שיש הפניה דחופה, שאת בהריון וכ'ו, הם שואלים את ההמטולוג מה לעשות והוא אומר בדרך כלל לבוא בטווח של שבוע (בדחיפה בתור)

ככה זה עבד אצלי המאוחדת.

אם את צריכה עוד עזרה אשמח באישי

לעירוי. כנראה הוא באמת.משהו טוב

אני שלחתי אותם להסתכל על הפריטין וגם לא התרגשו

ועד שהוא התקשר (היה סופ''ש), הלכתי עם התוצאות לרופא משפחה והוא נתן לי עירוי...היה לי ברזל 10.1 ופריטין 5.4

הכי חשוב זה המזרון- הרבה יותר מהמיטה.
מיטה מספיק שתהיה בטיחותית ולא מתפרקת.
מזרון- איכותי מחזיק יותר, יותר בטיחותי, יש תקנים לזה אני לא ממש מתמצאת עם צד קשיח וצד רך, מזרון נושם... כזה שאפשר לנקות איכשהו כי הוא כנראה הולך להתלכלך

אגב אנחנו קנינו מיטת תינוק מתקפלת כמו לול אבל בגודל גדול.
ממש נוח ויעיל.
דגם רוית אם אני לא טועה

אני יודעת מה *לא* הייתי רוצה לדעת בהריון ראשון, לא לשמוע את כל הסיפורים של כל העולם ואשתו ואחותו וגיסתו 😁 זה סתם מכניס לסרטים.
וגם- לצחוק על עצמי. יש לעדי אשכנזי כמה פרקים על הריון ולדה, הייתי רואה את זה וצוחקקתתתת עזר לי להירגע ולקחת את המצב יותר בקלות.
ולעשות פילאטיס- לא עשיתי והיו לי כאבי גב. לא כיף חח
בהצלחה ב"ה!

חכי למבצע טוב ותקני..

רק רצה "להחזיר " לך..
בטוח שאת מהממת!

לק"י

אם בדרך כלל השיחות ביניכם נעימות ובלי העלבות, אז ממש אל תמשכי את זה.
תחזרי הביתה ותתנצלו הדדית, תנו לעצמכם להתפייס בלי למשוך את הכעס.

בהצלחה!

בטוח רק להחזיר את כבודו האבוד..
וידע איפה צריך לדרוך לאישה..

הוא לא ענה בסדר, אבל זה מתוך הפגיעה, שהוא הרגיש שהוא לא מספיק טוב עבורך, והמשפט שלך יכול אפילו להישמע כאיזה פנטזיה על חיי הזוגיות שלך, בעוד את כבר בזוגיות...
יודעת שלא התכוונת. רק מסבירה את עומק הפגיעה שלו.

לא מבינה בזה אבל מקפיצה לך.
ומלכה שאת עדיין שואבת לו, איזו מסירות!!

באמת כבר רוצה להפסיק עם השאיבות.. אבל מעדיפה לחכות עד סוף החורף

ניסית? כלומר שהבטן שלו נחה על היד שלך

לק"י

מודה שגם לי יש הנאה מוזרה לנקות כינים (יחד עם זה שאני ממש נגעלת מהן. וכמובן שמחה שהילדים שלי לא מהנדבקים).

בעצם נראה לי שפעם הייתי נהנית מזה. היום לא נראה לי.

אבל גם לי יש אובססיה לנקות כינים,
לא כי זה כיף,
כי יש לי קוצים להוציא את זה...
מרוב שזה בוער בי הגועל הזה אני לא נרגעת עד שאני מסיימת הכל.
כשהייתי בהריון בחודש תשיעי בקושי זזתי ולא יכולתי להתכופף בכלל, אבל בשביל לנקות כינים תמיד היה לי כח ויכולת לשבת על הרצפה כשהילדה באמבטיה ולשבור את הגב ולא הרגשתי שכואב לי הגב מרוב רצון להוציא.. רק בסוף קלטתי שמעכתי את העובר..חחח

טוב שכתבת את זה כי גם אני הרגשתי קצת פסיכית
הכי אני אוהבת להוציא ביצים עם הציפורניים, יותר פסיכית ממך😁

חשבתי שאני השרוטה היחידה בעולם....
כבר לאחיות שלי הייתי מוציאה ככה...

לפוצץ אותן במגבון ולשמוע את קול המעיכה
זה כזה נותן סיפוק

אוי אבל זה דוחה למות...
אין מצב שאני מוציאה למישהו שהוא לא הילד שלי...עעעע.... אני מוציאה ומקללת את אמא שלהן..חחח

מאז שאני ילדה אני מתה על זה, הייתי מוציאה לחברות שלי😁

אל תחזקו אחת את השנייה..

זה מהדברים שלא מודים בהם..

אם גיליתי בשבת אני על קוצים מטורפים להגיע למוצאי שבת..

מתוך רצון לנקות.. 

מודה שכבר כמה פעמים לא יכולתי להתאפק והוצאתי בשבת.. עם מסרק..

מצאתי היתרים..

שם אני באמת מכורה.
לא מסוגלת להפסיק עד שהכל יוצא, לא נושמת עד שמסיימת הכל .... שמה שמן זית, מסרקת הלוך ושוב לשני הכיוונים ומוציאה, לא אכפת לי אפילו שבדרך חצי מהשיער נושר.

מזל שעכשיו אין לו..אצל הגדולה שלי היה מלא וזה מה שהייתי עושה בהנקות

תפוז וחותמת לא אומר כלום
בכל מקרה אין כמו אנטואציה של אמא מכשירי הקלטה זה לא משהו יקר

לק"י

יש ילדים שבשבילם חותמת על היד זה פרס.
ותפוז- אולי היה להם והם כיבדו אותו.

לא שחותמת ותפוז נשמעים לי חשודים באופן אישי אבל אני חושבת שהייתי שמה מכשיר הקלטה. וייתכן מאד שגם אני חרדתית אז קחי בערבון מוגבל

אי אפשר להיות בת יענה ולטמון את הראש בחול עם כל הסיפורים שנשמעים חדשות לבקרים
ועוד מדובר בילד שלא מתקשר כלכך
שמה מכשיר הקלטה בהחלט.

שלא יכול להביע את עצמו ואולי עובר דברים לא נעימים... כואב ממש! וגם לי נשמע קצת מוזר ובאמת לא מובן מספיק, אולי באמת לשים מכשיר הקלטה?

בטח עברת חויה לא נעימה ומתסכלת. חיבוק!

אני לא יודעת מה הייתי עושה בסיטואציה,

אבל אני חושבת שדווקא זה שהם אמרו לך יכול אולי להרגיע. כי אם זה היה כדי "לחפות" על משהו, לא נראה לי הם היו מתגאים בזה...

לעשות חותמת ולתת תפוז לא נשמע חשוד. סתם נחמדות שלהם. אבל מבינה את החשש שלך באופן כללי כי הוא בהסעה ולא יכול לספר מה עובר עליו. אם ירגיע אותך שימי מכשיר הקלטה, אבל אין משהו חשוד בלעשות חותמת ולתת תפוז.

אכן חותמת ותפוז לא חשוד ובאמת הגיוני מאוד שזה כפרס. מה שגרן לי לחשוב על הנושא זה לא חשד שעלה לי לגביהם כי ההתרשמות שלי מהם שהם אנשים טובים ורגישים אלא יותר הסיטואציה שהוא לא יכול בכלל לספר לי על מה קיבל את הפרס הזה. הגדולים למשל מגיעים עם פרסים וישר אומרים לי עם אור בעיניים קיבלתי פרס מהגננת כי...
ואצלו זה שונה ואז כשניסיתי לשאול אותו לכבוד מה הםרס הוא לא ידע להסביר וכאן פתאום צף לי החשש לא מזה ספציפית יותר באופן כללי.
ובאמת אולי זה קצת חשדני אבל זה נורא מפחיד שילד כזה בעצם חשוף עם מעט מאוד הגנות..
הנהג והמלווה באמת נראים אנשים טובים כן היה לי קטע לא נעים עם הנהג שיום אחד יצאתי לבושה יפה לא משהו חריג כן רק קצת יותר ממה שרגיל והוא אמר לי איזה יפה את וממש התביישתי למרות שלדעתי מבחינתו זה סתם היתה אמירה הוא לא דתי וגם קצת חסר טאקט באוםן כללי וזהו חחח סליחה על האורך

הרי ברור שהחשש הוא באמת לילד המתוק, שמתמודד עם הרבה דברים ומתקשה להביע איך הוא מרגיש ביחס לזה

ואת אמא טובה, ורגישה שפשוט רוצה לעטוף כמה שיותר.. (לב) (לב)

היום המצב קצת בעייתי.

בעיני זה לא חרדתי, אלא אמא ערנית ,מסורה ודואגת!

בעיקר כשאת מספרת שמדובר בילד שלא יודע לבטא את עצמו.

 

כשילדיי היו בגיל הזה בגן שפתי ובהסעה גם היו לי חששות - לא שהנהג והמלווה יזיקו להם, אלא שהם לא ידעו להתייחס אליהם בעדינות כמו שצריך. 

ב"ה התבדיתי. שניהם היו אנשים מקסימים ועדינים ממש, והפכו ל"גיבורי הילדות" של ילדיי (היו משחקים כל הזמן בהסעה ובנהג ובמלווה ).

לדעתי לא ייתנו לכל אדם להיות מלווה בהסעה של חינוך מיוחד. אני חושבת שבודקים אותם היטב.

ובאמת החותמת והתפוז מסמלים נחמדות מצדם ותו לא...

לכל היגיון זה לא נכון, מהכרות אישית. וטוב וחשוב מאד להיות עירנית

עשיתי שירות לאומי בחינוך מיוחד (הו, כ"כ מזמן) ולא היה נראה שהמלווים עברו סינון קפדני במיוחד 🙄

לכאבי שיניים לתינוקות ולמבוגרים
מעסים עם אוטידין על הלחי (בצד החיצוני של אחפה שכואב בפנים)
מאלחש ביותר...

ששמתי לה לפני כן טיפות.והרגשתי טעם מר וכמו שפתיים רדומות.

זה לא מסוכן להריון,נכון?

במידה ולא רואים שאת בהריון עדיין תגידי כי הם משנים את סוג ההרדמה. זה ממש חשוב.חוצמזה זה צילום מקומי ולי היה ככ כואב שלא היצה ברירה והכל בסדר ב"ה

מה שצריך לשים לב אליו זה סוג ההרדמה והאנטיביוטיקה שאת מקבלת. את כל המידע הזה את יכולה לראות באינטרנט במרכז הטרטלוגי של אסף הרופא. תביאי את הרשימה שיש שם לרופא שיניים שלך.

אם יש דברים שאפשר לדחות דוחים, ומה שלא יש שלבים שבהם זה יותר בסדר ועושים עם 2 סינרים צילומים.

לרוב הבעיה היא איתם, אז השאלה אם עוד צריך צילום...

הטיפול עצמו לא בעייתי למיטב ידיעתי, אלא אם צריך אנטיביוטיקה, שאז נותנים כאזת מותאמת להריון

פשוט ליידע את הרופא שיניים שאת בהריון. ולטפל בשיניים הכואבות. אי אפשר לסבול כאבי שיניים ולא לטפל בגלל הריון